בשבילי אמא היא זאת ששם כשצריך אותה, לא מלמדת, לא מכוונת, נותנת מקום בטוח לניסוי ותהיה, זאת שנותנת המון אהבה ודוגמה טובה לילדים שלה.

<t>אם זה ככה אורית אז אנחנו באותו ראש. זה שאני מקשיבה לילדים כשהם בוכים לא אומר שאני לא מנסה לבדוק קודם למה, ואפילו להציע פתרונות [הם כבר לא יונקים] ואם לא אז הם בוכים בתוך החיבוק שלי כובן. אני לא מחליטה ישר שהם צריכים לבכות, יש איזה תהליך לפני כן. כנראה שזה לא היה ברור אבל זאת גם הגישה של סולטר שבח...

אני רוצה להתייחס גם לנושא הלב. לא תמיד אני סומכת על אותו אוראקל פנימי שלי. לא תמיד אני שואלת לפני שאני פועלת. יש כוונה, יש השתדלות, אבל מי אומר שאני לא מספרת לעצמי סיפור שמתאים לי לחיות איתו?
וואו חזק ביותר. תודה ושנה טובה
מיכל

כשאמרתי שלא שווה תגובה התכוונתי לרעיון של הסרטן שהוא בוטה ומעליב....
שנה טובה
מיכל

מחקרים מוכיחים שהבכי הזה יוצא בדמעות וכך מנקה את הגוף מרעלים
כתבתי בכי התכוונתי לכתוב הורמונים.

<r>מחקרים מוכיחים שהבכי הזה יוצא בדמעות וכך מנקה את הגוף מרעלים, במידה והתינוק לא בוכה ההורמונים האלה נשארים לו בגוף, אפשר להרגיש את זה בטונוס השרירים של ילד שלא בוכה.<br/> <U><s>[u]</s>התינוק שלי. אם הוא בוכה, וכשאני מציעה לינוק הוא יונק ונרגע, סימן שזה מה שהיה זקוק לו. אם לא, היה מסרב לינוק (קורה ...

<t>אולי זאת "הבעיה" אבל אני מאד בטוחה בהורות שלי, אני עושה טעויות אבל בקטע של הבכי עד היום לא פספסתי יותר מדי בלהבין מה הם צריכים. לא רק זה גם רואים את התוצאות בכך שיש לי ילדים מאושרים.... כל אחד עושה טעיות אבל אני חושבת גם שזה טעות לחשוב שלתינוק אין את הזכות לבכות ללא הפרעה גם עליו עוברים דברים קשי...

<r>קצת כואב לי שהרבה פעמים אני רואה הפרדה בין תינוק לילד למבוגר, לתינוקות רכים יש זכות מלאה לבכות כמו לכל אחד, מה שכן זה יותר קשה לנו ההורים לדעת מה גרם לבכי. זה מפריע לי כי לדוגמא- אצל 90% מהנשים אחרי לידה יש בייבי בלוז [בכי בלתי נשלט על כל "שטות"] לא משנה אם היא טבעית, אפידורלית או קיסרית, זה קורה...

ההערה שלך נקראה ולטעמי לא שווה תגובה...

הבהרה, רק עכשיו שמתי לב
שההודעה למעלה זאת אני...

<t>זה הדיאלוג הכי יפה בעולם כל עוד הוא נעשה כשהתינוק בוכה מרעב... אם הוא רוצה קרבה אפשר ורצוי להרים ולחבק...<br/> לפעמים יודעים לפעמים לא יודעים אבל תסכימי איתי שילד שקיבל מכה לא בוכה כי הוא רעב אלא כי הוא זקוק לתמיכה לאמאדולה שתעבור איתו את מסע הבכי בלי התערבויות מיותרות!!!! וכמובן שאם הילד זקוק לט...

<r>אני ממש לא מחליטה בשבילם שהם צריכים לבכות כמו שאני לא מחליטה בשבילם שהם רעבים או עייפים, אני מקבלת מהם פידבק תמידי בהתנהגות. אני לא פה בשביל "לחנך" אותם או "ללמד" אותם, ההפך הרבה פעמים אני לומדת מהם... התפקיד שלי בתור אמא הוא לתת להם מקום בטוח לחקור ולהחליט בשביל עצמם, למרות שמעצם היותי אנושית וח...

אני לוקחת את זה כגישה פילוסופית לחיים בעיקר אהבתי את מה שכתוב שם על צייטנות [אני אפילו לא יודעת איך כותבים את זה.

<t>הסיפור האישי שלי עם הגישה של סולטר... קוראים לי מיכל ואני בת 25,<br/> יש לי ילדה בת 4 וחצי וילד בן שנתיים עוד מעט, אני מגדלת את ילדי לפי גישה זו מאז יום הולדת השלישית של ביתי, ביום הולדת זאת גיליתי אותה מחדש, לפני כן אני רוצה לציין שהייתי אמא מזעזעת וממש לא הבנתי את הצרכים שלה, אמנם הרמתי אותה הר...

<t>אני חייבת לחדד... אני לא ידעתי שמהות הספר אינה גידול ילדים אחת הסיבות שחשבתי על הספר כגישה להורות כי זה מה שהוא שידר, בעיקר בקטע שדיברו על חוויות אישיות וגם המחברת לא מספרת על זה שהספר הגיע בטעות להיות ספר הורות.<br/> דבר שני כתבתי את מה שכתבתי כי ככה אני מרגישה ומההכרות שלי בקריאה בפורום אני לא ...

<t>אני לקראת סוף הספר, אני לוקחת ממנו מה שמתאים לי כמובן, אני חושבת שבגישה הזאת באמת אפשר ללמוד הרבה אבל, אנחנו לא גרים בשבט ואין לנו תמיכה כמו שהינו רוצות, העבודה שרובנו עוסקות בה לא פעילה מספיק בשביל לספק צורך של תינוק והכי חשוב לדעתי, העובדה שהסכנות בעולם שלנו שונות ומגוונות לדוגמה- לא אסמוך על ה...

<t>שאלה לי לאמהות עקרון הרצף המנוסות... את הספר קניתי אתמול והוא ממש קשה לקריאה לא בגלל התוכן דווקא בגלל הכתיבה.כרגע אני אם חד הורית [ מהשנה וחצי האחרונות] יש לי ילדה בת 4 וילד בן שנה ושמונה. לפני שנה וקצת החזרתי את הגדולה למיטה שלי ומיותר לציין שהקטנציק איתנו. בספר קראתי על עוד אישה שעשתה את זה וצי...