באופן טבעי

<t>אצלנו עזר: זמן הרבה הרבה שיחות, על רגשות, על תימלול של רגשות, על מה האחר מרגיש, על מה אפשר להגיד שיעזור במצבים מסויימים. הרבה אימון לשיחות תוך כדי. לא רק להרחיק אותו, אלא להגיד: היית מתוסכל כי...? אם היית אומר לאחותך שאתה מתוסכל ואז מבקש ממנה (ופה ממש נותנים משפט לדוגמא) אז יכול לה...

עננים יקרה,
מציקות לי שתי שאלות קשורות:
האם להישאר בישוב שלנו או לעבור?
האם כדאי לנו לקנות בית כרגע?

<t>יונת, אני זוכרת את מה שאת מתארת מהזמן שאני הייתי ילדה. אני מאד אהבתי לעזור לסבא שלי בגינה, ובנגרות, ובכלל בכל מיני עיסוקים שהיו לו. אהבתי מאד ללכת לאסוף ביצים בלול כשהזדמן לי. לעומת זאת, שנאתי לעזור לאבא שלי בדברים בבית, כי הוא רק נתן לנו ללכת להביא דברים ואילו את העבודה האמיתית השאיר לעצמו....

איזה דף יפה ומחכים.
מחזירה למה חדש לטובת הדורות הבאים....

אני מכירה הרבה אנשים טובים שלמדו בפתוחה. מכירה גם דפרים שלמדו בפתוחה.
אני יכולה להגיד את אותו הדבר גם על התואר שעשיתי בטכניון.
דרך אגב, בטכניון משתמשים גם בספרי לימוד של הפתוחה, שרובם טובים ובהירים. אני מניחה שזה מעיד על הרמה של הפתוחה ביחס לטכניון.

מוצרי חלב יכולים להשפיע גם בכמויות קטנות. לדעתי, שווה להפסיק לשבוע ולראות אם יש הקלה.
מאד שמחתי לשמוע שהלך לכן יותר בקלות בימים האחרונים, ואני מאחלת לך הרבה ימים של נחת

<r><s>[u]</s>והרבה הרבה פחות חשובה להם מראית העין מלבני דורי ולבני העשרים-ומשהו.<e>[/u]</e> לא קראתי את הכל, אבל רוצה להגיב על זה: יש לי בני משפחה לא מעטים שנולדו בתקופה הזאת והתחנכו כנראה באופן דומה. מאד מאד חשובה להם מראית העין, אבל היא מתבטאת באופן אחר מאשר הדימוי שעולה כנראה. ל...

עוד דבר לגבי המוצץ - את אחד הילדים הייתי מניקה במיטה, וכשהוא נרדם עמוק הייתי מחליפה את הציצי במוצץ.

<t>לא חייבים להניח. אפשר להמשיך במנשא. בכלל, אני ממליצה לך על מנשא גב, בגיל 4 חודשים כבר אפשר בקלות לשים על הגב, וזה מפנה את הידיים. גם תנוחה שהיא לא ערסול הרבה פעמים מקלה על תינוקות פולטים או מרופלקסים. אם אחרי שעתיים אפשר להעביר אותה, אז תעסקי בענייניך ותעבירי אותה למיטה אחרי שעתיים. יכול להי...

<r>שיניים זה תהליך ארוך... יש ילדים שיוצאות אצלם שיניים מהר, וכאלה שאצלם השיניים זה תהליך של חודשים. מה לגבי מנשא? לגבי הרדמה של אבא, אני חושבת שצריך לתת לאבא למצוא את דרכו בהרדמה. לאבא אין ציצי, אבל לרוב תינוקות יודעים להבחין בזה <E>:-)</E> אם הוא ירדים אותה באופן קבוע (פעם-פעמ...

ובאותו הקשר, אמא שלי בדיוק סיפרה לי שבצנע, אמא שלה היתה שוחטת את התרנגולות ומבשלת.
יום אחד, כשהיא ישבה ומרטה נוצות, אמא שלי שאלה אותה: "אמא, זו עדיין תרנגולת או שזה כבר עוף?"

<t>הזכרת לי סיטואציה מהעבר.... לנו היה חתול (במקרה שלנו לא כל כך אהבנו את החתול - הוא היה תוקפני כלפי הילדים) שהיה על סף המוות, וכחסד אחרון לקחנו אותו לוטרינר שיקצר את סבלו. כשהגיע הרגע, הוטרינר כחכח בגרון ברוב משמעות, וחיכה שנוציא את הילדים. בחרנו שהם יישארו. לא רצינו לכבס להם את המציאות, מה גם שהר...

יש תארים ראשונים בכל מיני אספקטים של מדעי הים (אני לא יודעת בדיוק) במכמורת.

<r><s>[u]</s>אלא ההבנה וההסכמה הרגשית לכך שאני אמור ללכת כל יום למקום שאני מרגיש בו לא נעים (בהקצנה כמובן) ולא רוצה להיות בו, בגלל שאמא צריכה לעבוד כדי שיהיה לנו כסף. משהו בזה לא מתחבר לי, אבל אולי זו רק אני....<e>[/u]</e> אבל אם זו הסיבה אז זו הסיבה. זה עדיף לדעתי מליפות את המהות ה...

<r>אני קוראת בעיון את הדף, זה מציף לי דברים שמעסיקים גם אותי.... אחת השאלות שעולה לי היא עד כמה את יודעת לעמוד על שלך? הילדים מחקים את ההתנהגות שלנו, ואם לנו יש נטייה <PO><s>[po]</s>להלך רוח כנוע<e>[/po]</e></PO>, יכול להיות שגם הפעוטות יחקו את הנטייה הזו. יש בעיני הבדל בין "לעמוד על שלך" ...

<r><s>[u]</s>ואם לא המילים הספציפיות האלה, לפחות טון מבקש. "אפשר מים?" "אני רוצה מים". ולא פקודה "אמא, מים!" או סתם "מים!!" או המטריד אותי מכל "לא נתת לי מים!!!". בעצם יש מטריד יותר "נו! לא נתת לי מים!"<e>[/u]</e> הצחקת אותי, אני מכירה את הביטויים האלו מהחיים... אני נותנת מים, אבל מ...

<r>ממליצה לך (בין שאר הדברים) גם לקרוא את הדף <PO><s>[po]</s>יציבה טבעית<e>[/po]</e></PO>. הוצאת הטוסיק מאד חיזקה לי א תשרירי רצפת האגן, כי ככה השרירים נחים על העצם ולא צריך להחזיק אותם כל כך הרבה. יש גם תיאורים טובים של מה לעשות עם רצפת אגן בדף <PO><s>[po]</s>לרוקן את דם הוסת<e>[/po]</e></PO>. אני ...

<r><s>[u]</s>יותר מזה- גידלנו אותו מתוך המון כבוד ומינימום כפייה.<e>[/u]</e> לי קפץ המשפט הזה. אני רואה מסביבי אנשים שמגדלים כך את ילדיהם, חלקם בהצלחה, אך חלקם כל כך לא כופים וכל כך רכים שהם מאפשרים לילד לרמוס אותם בתהליך. כבר נכתבו הרבה דפים על הסוגיה הזאת. יכול להיות שגם אצלכם הגבולות ...

אם תוכלי להיזכר מאיזה גיל את נושאת את הזיכרון הזה .
אני משערת שהייתי לפחות בת חמש...

בשביל שילד ישחק עם חברים צריך לנסוע למוזיאון? ולגרור לשם עוד שתי אחיות קטנות? לא הגיוני לי.
גם לי זה נשמע לא הגיוני. אבל מה עם להזמין חברים אליכם ושיצאו לשוטט ביחד? או לקחת אותו לחבר ושיסתדרו שם?

<r><s>[u]</s>טושים מובילים לשאיפה מופרזת לדייקנות אשר גם בלעדיהם היא כוח מניע חזק ולא צריך לחזק אותה יתר על המידה . (אשמח להרחיב בעניין השאיפה לדיוק )<e>[/u]</e> אני חושבת שזה סוד קסמם. הם מציירים קו מדוייק, רציף ויפה. אני זוכרת איך בתור ילדה זה היה אמצעי הציור החביב עלי. אצלי אישית זה ל...

<r>מחשבה על מטרות: מאד מקובל אצלנו בחברה שתהיה מטרה. יעוד לפעמים. והמטרה של להיות ילד היא להתפתח. מדד ההתפתחות הוא זה שבו שופטים את היות חיי הילד מוצלחים. זו נקודת קושי אצלי, כי קשה לי להשתחרר מהחשיבה הזו של מדדים, וגם אני רואה צורך באיזו עשייה שמשתקפת באיזו תוצאה ערטילאית (שאין לי מושג אמ...

<r><s>[u]</s>אני רוצה להזכיר כאן תהליך של בניית מנדלה מחול על ידי נזירים בודהיסטים-טיבטיים :<e>[/u]</e> מעניין, זו גם האסוציאציה שעלתה לי בהקשר הזה. היה אצלנו עיסוק במוות, בהקשר של חתולים שנדרסו וסבים שמתו מזמן. אנחנו לא מסתירים את המוות, זה חלק מהחיים. רציתי לשאול עוד דב...

אולי אפשר לתבוע תביעה אזרחית? על הרבה כסף. אולי על זה אין התישנות

<r><s>[u]</s>יש כאלה שמבטאים זאת בבית וההורים מתחייסים ויש כאלה שמבטאים זאת וההורים אומרים שאין ברירה ומחכים שהילד יפסיק להתלונן ויתרגל.<e>[/u]</e> ההורים שלי תמיד אמרו לי: "גם אנחנו לא תמיד נהנים בעבודה. זה מה שיש ואין מה לעשות". הגישה הזו לא עשתה לי הרבה טוב בחיים עד שבעטתי בהכל ועברתי...

<r><s>[u]</s>בימינו אי אפשר למצוא ציור כזה מפאת השיבוש באורח חייהם של הילדים - אובדן הילדות אשר שיבוש האמנות הילדית כלול בתוכה .<e>[/u]</e> את יכולה להרחיב על זה קצת? מה שונה בין אז והיום במובן הזה? <s>[u]</s>אותו הדבר קורה עם אותה עשייה אשר מתפתחת לכדי פירוק . גם כאן...

<t>כנראה שלא הסברתי את עצמי כראוי: הוא אוהב לצייר, ואוהב בצק וחול ומקלות ולהדביק. הוא לא אוהב פעילות ממוסדת, שיש בחוגים וכאלה כשאמורים לעשות משהו מסויים. הוא אף פעם לא עושה משהו מסוים מהסוג שמישהו שלא היהעד לתהליך היצירה יוכלו להבין מה זה. כשהוא היה קורע הוא אהב לעשות, אבל מעט, ונהנה במיוח...

לדעתי אפשר גם שתהיה חבילת חד פעמיים...
אני אפילו עם הילד השני בהתחלה פישפשתי חלקית. לוקח זמן עד שמתרגלים, וגם אם יהיה חיתול חלק מהזמן זה לא יהרוס שום דבר. אני הייתי שמה חיתול כל פעם שהרגשתי שזה פוגם לי בשפיות. ואני חושבת שזה טוב וחשוב לגדל בלי חיתולים.

<t>אנשים לא החזיקו עפרונות בגיל 4, אבל החזיקו כל מיני כלים אחרים..... אנחנו בעיקר מציירים, בטושים, פנדה, עפרונות ומכחולים. גם קצת מדביקים וגוזרים. מעט מאד משדכים. הרבה בצק. הרבה חול. וגם יצירה עם כל מיני קרשים ומקלות ששמים בכל מיני צורות. הצעתי לו לצייר אבל לא ציפיתי לזה שהוא יצליח או לא. ...

<r>שלום רב! הילד שלי בן ארבע וקצת, ושמתי לב לאחרונה שהוא מחזיק עפרון "לא כמו שצריך". חוץ מזה אני משתדלת לתת לו חופש אומנותי. הוא אוהב עדיין לשרבט, ואני מאירה לזה פנים. מצייר עיגולים (למשל כוכבים) ושורבוטים שיש להם משמעות (מסביר לי תוך כדי ציור). במשך תקופה ארוכה הוא לא אהב בכלל לצייר,...

<t>_וגם משנה נושא: "אז מה שלום דוד יעקב?" בעייתי, מול מקצוענים אמיתיים. הרי ברור שהתשובה תהיה "אח, הוא לא ישן בלילה בגללך!"_ או לחילופין: הוא מאד מוטרד מזה שלילד אין ברית \ ישן איתכם במיטה \ לא הולך לגן. או: אל תשאלי, הנכד שלו, זה שהולך לגן, הוא כבר יודע לקרוא בעברית, אנגלית סיני...

מה שתזמורת הים כתבה מזכיר לי, שגם בקיבוצים אין גדרות, אבל ברור מה של מי ואיפה כל אחד יושב.

<t>לא מבינה באוטיסטים באופן ספציפי, אבל מעלה כמה רעיונות: להקריא ספרים שעוסקים ברגשות ולדבר עליהם. להסתכל על התמונות בספרים ולחשוב מה מביעות הבעות הפנים של כל אחת מהדמויות (אני עושה את זה עם הילד שלי, סתם כדי לפתח רגישות וכי אנחנו נהנים). לדבר הרבה על הרגשות שלך ושלו. לשחק בפליימוביל ...

<t>מעבר לזה, יש גם את הפן החברתי, שהוא גם אנושי מאד: הרצון להיות עם הדומים לנו ולהיבדל מה"אחרים". זה לדעתי מאפיין אנשים שלא מאד בטוחים בדרכם. יש תופעות כאלו, של דחייה של אנשים שהם לא מספיק באופנים, והתסכלות בעין עקומה עליהם, למשל עיקום אף כלפי אנשים שמחתלים בח"פ. אני נתקלתי בכמה בעלי ...

<t>אני מאד מסכימה איתך. אבל אני חושבת שזה סוג של טבע אנושי: נאחזים במשהו חיצוני. אני חושבת שיש אנשים שזה מוביל אצלם להתפתחות רוחנית, כמו למשל חוזרים בתשובה שמוצאים התפתחות רוחנית במערת חוקים נוקשה של הדת. ויש אנשים שלא. כי אם מחפשים את התשובה מבחוץ, זה ממסך את החיפוש הפנימי. אני ...

גם אצלנו לפעמים יש ביקורת.
אני אומרת "כן, כן. כן. כן".
ואז עושה מה שאני רוצה.
אני מתורגלת עוד מילדות בזה

לפעמים הביקורת מציקה לי, ולפעמים אני מסבירה, אבל אם אין אם מי לדבר, זה מה שאני עושה.
וגם משנה נושא: "אז מה שלום דוד יעקב?"

<t>עונה לך אפילו שזה כנראה חסר תוחלת: מוחקים אותך כי את עונה לא לעניין, ועושה את זה בעקביות בכל מיני דפים. מישהי שאלה לגבי עצמה, הרהורים לגבי ההימצאות שלה בחינוך ביתי, ואת עונה שלא צריך לאשר לכולם חינוך ביתי. מה הקשר? האם התכוונת שהיא לא ראוייה להיות אמא בחינוך ביתי? ואם כן, מי שמך לק...

<r><s>[u]</s>הסיבה הראשונית שלא שלחתי לגן כשבכורי הגיע לגיל 2 הייתה אכן הקושי להיפרד ממנו<e>[/u]</e> בעיני זה מעולה! זה מראה שיש לך אינסטינקטים טובים. רבים וטובים (כולל מצדדי מסגרות רבים כמו שטיינר למשל) לא מאמינים בפרידה מהמשפחה לפני גיל 3. והמהדרין גיל 5. ואחר כך יש בית ספר, וזה ב...

אני דווקא חושבת שרוב האנשים שמכנחים בבית דוגלים ב-unschooling, מה שאומר שבעצם מאפשרים לילד ללמוד, כשזה מגיע ממנו. בניגוד לאנתרופוסופיה, לא עוצרים במכוון את התהליך הלימודי.

יש כאלה שיהפכו לצפרדע.

כתבתי לפני שראיתי מה אהבת עולם כתבה....

השאלה היא לא מתי מתים, אלא איך החיים לפני המוות.

<t>לא הבנו הפוך. אבל, זה שמטפסים על הקירות לא אומר בהכרח שהפתרון הוא לשלוח את הילד למסגרת. במיוחד שכולנו הבנו שאיימי לא רוצה לשלוח את הילדה שלה למסגרת. אם מחליטים שלהשאר בבית זה חשוב, ניתן למצוא פתרונות במסגרת הזו. כמו שאם מישהו חושב שגן זה חשוב ויש לו בעיות עם הילד (או לילד בעיות עצמאיות), הוא...

מבחינתי, לצאת לעבוד עם תינוקת בת חודש ולהכין כל בוקר ילדה לגן זה בדיוק מתכון בטוח לאיבוד השפיות...
אני ממש מסכימה. במיוחד אם:
(ירידה של 4 קומות בלי מעלית וחזרה הביתה זו מסירות נפש מבחינתי)._
ולדעתי אין דרך להגיע לגן מבלי לצאת מהבית.

לי נראה שזו כמות פספוסים סבירה. הדבר הכי חשוב זה לא ללחוץ עליה בכלל. בשביל זה את צריכה לא להילחץ בכלל. זה כנראה המקור של כל עניין הבשלות - היו לוחצים על הילדים בענייני צרכים ונהיתה לחלקם טראומה.
היא מדברת?
לא יודעת מה הייתי עושה עם הגן... תלוי בגננות.

אני הרי לא אשב בבית ואשיר איתו לבד.
למה לא בעצם? אני שרה לילדים שירי חגים...
חוץ מזה, הוא רק בן שנה, זה באמת לא משמעותי להכיר דווקא את החגים בגיל הזה.
וחשוב למצוא חבורה חדשה, זה מאד תומך. גם אם את רצה אחריו.

אני גם חושבת שיש השפעה של הגלולות על הגוף. אני מרגישה מאד שונה מאז שהפסקתי, אבל קשה לשים את האצבע במה בדיוק.
סתם הרגשה כללית טובה יותר.

<t>_אני ממליצה על מדיטציה בודהיסטית. זה נשמע מאוד מעניין. תוכלי לספר לי מה זה ולמה את חושבת שזה יכול לעזור? תודה._ זה משהו שכאילו לא קשור. יושבים, נושמים. לאט לאט מרגישים שינוי. מרגישים יותר נוכחים בהווה. מרגישים את הזמן שעובר, איך כל הדברים באים וחולפים. מרגישים...

<r><s>[u]</s>טוב, אז בלי שיעורי בית כי עברנו לחינוך ביתי. עדיין צריך לצחצח שיניים, למשל.<e>[/u]</e> יש הבדל מהותי בין שיעורי בית לצחצוח שיניים: הצחצוח נעשה למען הילד, בלי כל מיני מטענים ורגשות, פשוט עושים את זה וזהו. שיעורי בית הם יותר מסובכים: הם נעשים "כי זה חשוב", אבל גם כי מפחדי...

<r>אני גם אוהבת חברת מבוגרים. אני גם אוהבת לעשות דברים שלא קשורים לילדים. אני חושבת שמי שנשאר בחינוך ביתי הוא מי שמצליח למצוא את עצמו לצד הילדים. <s>[u]</s>למה זה לא לגיטימי לדבר על קשיים בלי שתראי את זה באופן שלילי? את לא רואה שגם זו קיצוניות?<e>[/u]</e> אני חושבת ש...

אני ממליצה על מדיטציה בודהיסטית.
זה לא "ריפוי" אלא תהליך של עבודה רוחנית.
(זה גם מאד זול, לרוב משלמים מה שרוצים לתת. הרבה יותר זול מרפואה משלימה, גם אם נותנים בנדיבות).

הידד! tear down the wall!

<r><s>[u]</s>סליחה, אבל לא כל דבר צריך לנתח ולהפוך לעבודה רוחנית. קשה כי קשה. כי זה אובדן החופש, כי זו בדידות וכו'. הילדים עצמם לא אשמים בכלום כמובן ואנחנו בחרנו להביא אותם לעולם ומעוניינים בהם כמובן. זה לא סותר. אני חושבת שהורות באופנית מקשה יותר על האימהות מאשר הורות מיינסטרים. היא יותר טוטאלית...

<t>מהסתכלות סביב נראה לי שהשהות בבית בחופשים ושבתות אינה דומה לשהות מתמדת בבית. יש תהליך של הסתגלות, את לילדים והילדים אלייך, ומתפתחת הבנה שלהם אותך ושלך אותם. כל אחד מוצא את מקומו. במיוחד אם הרבה מההתנהגות מקורה ב"רעל" מהגן. בחופש גם יש ציפיה לגן. יכול להיות שזה מלחיץ אותו. אני מבינה שאת ...

<r><s>[u]</s>את חמודה! יופי שיש לך את זה, ושזה מאפשר לך להתפתח. לא כולם זוכים לזה (לא נכתב בציניות!) לי למשל אין טיפת תמיכה. גם שום בייביסיטר.<e>[/u]</e> מה שניסיתי להגיד, זה שגם לי לא היתה תמיכה. בעלי חזר מאוחר, כל החברות שלי גרו רחוק ולאלו שגרו קרוב לא היו ילדים והן עבדו. יש לי משפחה ש...

<r>ועוד דבר. הילדים של <PO><s>[po]</s>או רורה<e>[/po]</e></PO> <PO><s>[po]</s>ואמא בגבעתיים<e>[/po]</e></PO> מאד מאד קטנים. דברים משתנים כל הזמן. הם גדלים ומתאפשר יותר מקום לאמא, גם בחינוך ביתי. בין אם זה עבודה מהבית של האם, או של האב. אני רואה אצל הרבה אנשים שגם אצל האב נוצר שינוי, ורצון להיות עם ה...

<r><s>[u]</s>יש ימים שקשה לי למצוא את היופי שברגע, כי הרגע קשה מנשוא ואני בהחלט כן מחכה לגאולה<e>[/u]</e> ברור שזה בסדר. הכל בסדר. זה עוזר אם יודעים שזה גם זמני, ויהיו ימים טובים, ורגעים טובים. אני חושבת שהרבה אנשים שילדיהם היו במסגרות (ואני ביניהם) פשוט יודעים שמסגרת אינה פתרון. זה לא ע...

<r><s>[u]</s>התחושה הזו, של לחכות כבר שבן הזוג יגיע, של 'הנה עברה עוד שעה ונשארו רק עוד שעתיים לשעת ההשכבה' זו תחושה קשה, מרה.<e>[/u]</e> אני עונה בזהירות, מנסה לא להעליב. אני חושבת שמה שצפריר אומר, זה שהכל בראש. אפשר לחכות שהגאולה תבוא, או שאפשר לחיות את הרגע. לנשום עמוק, ולהבין שכ...

לאחרונה הופיעו לנו תולעים בקומפוסט. אלו תולעים גדולות למדי, אורכן כ-4 ס"מ ועבות. בצבע אפרפר. כל הקומפוסט רוחש! כבר כמה שנים שיש לנו קומפוסט ומעולם לא נתקלנו בזה. למישהו יש מושג מה זה?

<t>מה עם להקפיץ כיתה או משהו כזה, כמו שהיציעו פה? או להעביר לגן אחר, אם יש כזה אצלכם? ככה קבוצת ההתיחסות שלו תהיה שונה. על פניו, נראה לי שהילד שמסית נגדו רואה בו טרף קל - מצד אחד הוא חבר נוח כשצריך, מצד שני אמצעי לביסוס מעמדו החברתי. אנחנו מתמודדים עם מצב קצת דומה וקצת שונה, של דחייה מצד י...

החיפוש הניב 60 תוצאות