אמא בת כמה את

[מירית_שיר*]

ילדתי בגיל שלושים ועשרה חודשים כשבעלי בן שלושים ואחת ותשעה חדשים את בני אהובי שהיום בן שנה וחודשיים,נכון
"האדם מתכנן תוכניות והאלוהים צוחק,אבל עדיין אפשר לתכנן ולקוות שזה יצליח, אני עדיין לא מתכננת את הילד הבא אבל מתפללת להצליח בהקמת משפחה גדולה שלווה ומאושרת

[נירי*]

התחתנתי בגיל 20 וחצי. ילדתי בגיל 24 וחצי , בן ,אחרי הריון ראשון שלא התפתח(סיימתי בנתיים תואר ראשון). בגיל 27ו ושלושה חודשים, ילדתי עוד בן. כשהבן השני היה בן חצי שנה, נכנסתי שוב להריון, הריון לא מתוכנן אך רצוי וילדתי את בתי כשהייתי בת 28 וחצי. אחרי שלוש שנים, הריון לא מתוכנן, עם התקן, לא ידעתי על כך וזה היה הריון מחוץ לרחם. עברתי ניתוח והוציאו חצוצרה. חמש שנים אחר כך, כלומר היום ואני בת 37 עוד מעט, נמצאת בהריון רביעי, לא מתוכנן אך רצוי. שמחה על כל רגע. אך חרדה מאד. נהנית לקרוא את הדף הזה ולמצוא חיזוק מאד גדול לאמהות ולחיים בכלל.

[Talila*]

מראש לא קיבלתי את הגישה של קודם לבלות/לחיות ואחר כך להתפנות לילדים

זה לא זה. פשוט לקח לי הרבה זמן להתבגר בעצמי.
לידה ראשונה בגיל 34

[רחלה*]

בנות, שמתי לב שנשים ילדו פה יחסית בגיל מאוחר, אני בת 43 ומאוד רוצה, אתן יכולות לשתף אם ילדתן באמצעות טיפולי פוריות או בדרכים אחרות? תודה

[אנונימי]

לרחלה: ילדתי את שתי בנותיי בגיל מאוחר: הגדולה בגיל 41 וחצי, הקטנה 44 וחודש. את שתיהין באמצעות טיפולי פוריות. אם ארצה עוד ילד בעתיד כנראה שאצתרך גם תרומת ביציות . אם את מאוד רוצה ילד אז את יכולה עם הטכנולוגיה והטיפולים של היום כמעט ואין גבול. והרצון שלי למרות כל הקשיים הוא שהניע אותי, לאורך כל הדרך ידעתי והאמנתי שבסופו של תהליך אהייה אמא. רק תדעי שיש לזה מחיר.(ראי לעיל את ההתכתבות שלי עם סבתא לשמונה.)
היום בדיעבד המחיר ששלמתי היה כבד מאוד. אבל התמורה לא תסולה בפז.
}מאחלת לך בהצלחה בכל דרך שתבחרי.

[טלי_מתכוננת_לביאת_המשיח*]

התחתנתי בגיל 19+,
בדיוק בגיל 20 וחודש (לפי התאריך הלועזי) חבקתי את בני הראשון. (כך אני זוכרת הכי טוב את תאריך הלידה שלו).

היום, בת 27 עם 4 ילדים (כן ירבו) ועוד היד נטויה (כלומר - הבטן).

משיחותי עם נשים מבוגרות מתברר, שתמיד במבט לאחור, רוצים עוד ילדים, רק שאז מאוחר מידי..."

וכמו שאומר ד"ר שוסהיים (יו"ר אגודת אפרת) "מעולם לא פגשתי אשה שהצטערה על הרגע בו החזיקה את פרי בטנה..."

[אביטל_1*]

התחתנתי בת 18, בעצם יומיים לפני. בגיל 20 ו-3 חודשים ילדתי את בני הבכור, שאפילו הספקתי לצפות ולרצות את ההריון הזה.בגיל 27 ילדתי בת, שנה ו-10 חודשים אח"כ עוד בן וחשבתי ש"סגרתי בסטה" בגיל 29. אבל כנראה שזה חזק ממני, בעוד חודש וחצי אלד בן רביעי, בגיל 36. כך יש לי ילדים בגילאים מגוונים. בשביל הבכור אני אמא צעירה ויפה (ורבים חושבים שאני בכלל אחותו) לשני הסנדביץ' אני לא צעירה מידי אבל בכל זאת הם חושבים שאני האמא הכי יפה (לא אמרתי שהם אובייקטיבים) , ובשביל הרביעי אהיה כנראה אמא "נורמלית" שלא מתבלטת במיוחד ליד אמהות של חברים.

[אומה_לי*]

ילדתי את בני הבכור חודשיים אחרי 27 ,
3 ימים לפני הלידה התחתנו ברבנות
את בני השני ילדתי לפני 4 חודשים
אני כמעט בת 31
ועוד ידי נטויה

[אנונימית*]

וכמו שאומר ד"ר שוסהיים (יו"ר אגודת אפרת)


לא קל להיות ילד להורים שאחד מהם לא רוצה בך!

[טלי_מתכוננת_לביאת_המשיח*]

אנונימית, איני יודעת מה הרקע שלך על הריונות בכלל והפלות בפרט,

מה שברור הוא, שהרבה מאד הפלות נעשות בלחץ רגעי, הרופאים/החברה/המצב הכלכלי/טיול לחו"ל/הריון מחוץ לנישואין ועוד ועוד....

וכשיש תמיכה נכונה בזמן הנכון, ההורים מתגברים על הקשיים, ואוהבים את הילד מאד מאד. יעידו על כך אלפי מכתבי התודה באגודת אפרת.

[נסיכת_השום*]

אנונימית, נראה לי שמספיק שהורה אחד מאוד מאוד רוצה את הילד.
אם זה לא העניין, אז זה באמת לא מספיק. בעיניי חייב לפחות להיות הורה אחד שמוכן להקדיש לעניין את כל חייו וכל זמנו.

ולנושא הדף,
אני ילדתי את בני בכורי, היחיד עד עכשיו, בגיל כמעט עשרים ותשע. הייתי הראשונה בין כל חברותי (חוץ מאחת בעצם שהקדימה אותי בכמה חדשים), ולכן, תמיד יש לי תחושה שאני אמא מאוד צעירה. מוזר לי לקרוא פה בדף על אמהות שילדו באותו הגיל או קרוב אליו שמרגישות מבוגרות. אני הרי עדיין כזאת ילדה!...

ושיהיו לכלנו עוד הרבה לידות וילדים מאושרים.

[או_רורה*]

מקפיצה את הדף!

אני הפכתי לאמא לראשונה לבני הבכור בגיל 29, ולבן השני - בגיל 31.
(לפני חודשיים).

[טדליק_נהנאנע*]

בוציק נולד כשהייתי בת 30.5.
אני מאד רוצה כבר עוד אחד, (או בעצם, הצהרנו שהשאר תהיינה בנות, לא?!), עוד לא בתהליך עבודה על זה...

[לוש*]

עוד מעט בת 26 עם 2ילדים .האם אני כבר מבוגרת ?

[לוש*]

באלי לדעת אם אני באמת זקנה כו שאני מרגישה ?דחוף תשובה.בההבהבהבהבהבהבהב

[פלוני_אלמונית*]

ממש לא, דבר ראשון יש לך הספק ממש יפה, ואני אפילו קצת מקנאה בך, את בת 26, צעירה עם 2 ילדים ועכשיו (או אולי עוד שנתיים שייגדלו קצת) תיהיה פנוייה לקריירה.
אני בת 28, התחתנתי לפני חצי שנה עם בן זוגי בחמש השנים האחרונות (שצעיר ממני בשנתיים) ואני מאוד מרוכזת בקרירה שלי ובעלי לא ממש רוצה כרגע ילדים ואני מתחילה להילחץ מהגיל שלי, ומהשאלה: מתי זה הזמן המתאים? מה קודם קריירה או ילדים....? וכו..

[סבטקסט_כפול*]

התחתנתי בגיל 18 וחודשיים ילדתי את הבכור בגיל 19 ואת השניה בגיל 20,עכשיו אני אוטוטו בת 24 ומתפללת לה' שיתן תרופות שאוכל לקחת בהריון או שלא אצטרך תרופות ושיהיה לי כוח לעוד ילדים

[רוני.של.4*]

חיחי! משעשע, דף על גילאי אמהות... אוקיי, מוסיפה אותי:

אני בת רבע ל-36 ילדתי את בכורתי בגיל רבע ל-26.... את הרביעי ילדתי בגיל 33. נראה לי שזהו לנו עם ילדים... לא הנוכחיים - אלה נשארים

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני התחתנתי בגיל 18 ילדתי בגיל 19 את הראשונה במקביל הוצאתי תעודת הוראה וילדתי עוד 3 ילדים היום אני בת 28 ורוצה להוציא תואר .
ילדים זו חוויה !

[פיצית*]

התחתנתי בגיל 20 וילדתי את בני חודש לפני גיל 21!
לאחר זוגיות של כ 6 שנים..
כיום אני בת 22 עם ילד בן כמעט שנה וחצי

במבט לאחור אני כן מרגישה פספוס איפשהו.. (נראה לי שאהיה הראשונה בדף לומר את זה כך)
אבל להגיד שאני מצטערת על זה? בלתי אפשרי. אני מאוד אוהבת את הבן שלי!

ובקשר לתחושת ההחמצה.. לא נורא. כשאהיה בת 28 הילד שלי יהיה בן 7 ואז אוכל "להפסיק" את כל מה שמפספסת..

[פיצית*]

ואפילו אוסיף ואומר ש..
בתור אמא צעירה, ילדה ממש, בת 22.. לא תמיד כל כך נעים להתעורר ב 5 או 6 לפנות בוקר ולטפל באדם אחר - אין כזה דבר "יקיצה טבעית" מרגע שנולד לך ילד.
לא כל כך כיף לחשוב ולשבור את הראש מאיפה יהיה לי כסף לשלוח לגן/לקנות חיתולים/סימילאק וכו'.
לא כל כך כיף להפוך תלויה ב 100% בהורים שישמרו מדי פעם כדי שאוכל לצאת להתאוורר.
יש פה איבוד עצמאות משמעותי.. לפחות בכמה שנים הראשונות. וזה משהו שלא מספרים עליו.. יותר מתמקדים בכך שילדים זה שמחה (ואין ספק שזה כך) אבל לדעתי מישהו חייב לקום ולספר הכל.. שתינוקות בוכים.. והרבה. שהלילות הלבנים ממש לא נגמרים לאחר 4-5 חודשים. הם ממשיכים כל החיים..
בקיצור לפי דעתי כל אחת צריכה לשקול טוב טוב ולחשוב מה מידת האחריות שהיא מסוגלת לקחת על עצמה.
ואני מצטערת אם אפגע במישהו, אגודת אפרת זה מקום נהדר לתמיכה בנשים שרוצות את הילד ואין להן תמיכה. לא בנשים שלא רוצות.
בסופו של דבר מי שנשארת לגדל את הילד זו האמא. ולא שום אגודה, לא משנה עד כמה היא עוזרת ומומלצת.

[עוד_אלמונית*]

חייבת לומר תודה על הדף.. מאוד נהניתי לעיין בו.
אני בת 30 ובעלי בן 29, נשואים שנה ורק עכשיו התחלנו לנסות כי עד עכשיו לא הרגשתי מוכנה.. קצת חוששת לגבי פוריות ולגבי הפרשי הגילאים שיהיו בינינו לבין הילדים במידה ונרצה הרבה ילדים.
שמחתי לקרוא דיעות לכאן ולכאן. מאוד מעניין.. מקווה שנצליח במהרה ושיהיה קל:)

[טלטול (:*]

דף בהחלט מעניין!
התחתנתי כשהייתי בת 19, בעלי היה בן 22.
בגיל 20 ילדתי את הנסיכה הבכורה שלנו, שהיום ב"ה כבר בת שנה וארבעה חודשים, ולפני חודשיים, בהיותי בת 21, ילדתי את הנסיכה הקטנה שלנו (:
המון מרימים גבה כששומעים בת כמה אני.. אבל זה האושר שלי! ואם אני מאושרת, כל העולם יכול לומר סביבי מה שירצה, זה לא באמת ישנה משהו.. תמיד יהיה לאנשים מה להגיד..
אני העדפתי לשנות את סדר הדברים המקובל.. במקום לפתח קרירה, ללמוד, לעבוד וכו, החלטתי להביא ילדים בגיל צעיר ב"ה לגדל אותם בבית.. אני בוחרת להישאר איתם ולהתעסק בבנית המשפחה שלי בשנים הקרובות, ככה שכשבע"ה הם יהיו במוסדות הלימוד, אוכל ללמוד ולהתקדם בעצמי ממקום שלם ומוכן.
לא, אני עדיין לא בטוחה ממש מה אני רוצה ללמוד. לא רוצה סתם ללמוד כדי לסמן "וי" וכדי שלא ידברו.. במילא נשים רבות מחליטות לעשות הסבת מקצוע לאחר הלידות.. אז ב"ה כנראה שלא אצטרך הסבת מקצוע (;
בחירה שקולה יותר, בניית קרירה כשיש לי משפחה חזקה, גדולה ותומכת ב"ה, בלי הצורך לתזז בין הלימודים לבין הטיפול בתינוקות רכים.. להתמסר ולהשקיע באמת! כזאת אני.. גם באוכל אגב חחחח, אסיים כל פעם דבר אחד.. (;

[טלטול (:*]

ופיצית, נכון, אין כבר יקיצה טבעית, תינוקות גם לפעמים בוכים, לא תמיד משתפים פעולה וכו.. אבל אני חושבת שזה פשוט ככה, במוקדם או במאוחר.. את יכולה לבחור להסתכל על הקושי, ואת יכולה לבחור להסתכל על האושר העצום והסיפוק המטורף הזה שכל זה, זה בעצם אני!
את בוחרת.. יש תמיד שני צדדים למטבע..
לא הייתי מוכנה להחליף את החיים שלי עם אף אחת אחרת ב'ה! כן, גם לא עם איזו אשת קריירה מצליחה ומליונרית שכביכול "נהנתה" מהחיים והביאה ילדים בגיל מאוחר. שלא תבינו, אין לי מילה רעה על אלה שבוחרות להביא ילדים בגיל יותר מבוגר. זה מאוד אינדיווידואלי.. כל אחת מרגישה בשלה בשלב אחר, וכל אחת מתבגרת בקצב שלה.. מה גם שלכל אחת יש את החלומות והשאיפות שלה, וזה כמובן גם משפיע. כל אדם יודע מה הכי טוב לו. אבל אני בחרתי את הבחירות שלי. בחרתי מתוך מקום שקול, ואני מאושרת בחיים שב"ה זכיתי לחיות. לא הייתי מתחלפת עם אף אחת. נכון, אני מתעוררת קבוע בחמש להניק את הקטנה, חוזרת לישון בחמש וקצת ומתעוררת שוב ברבע לשמונה, כשהגדולה מתעוררת, מכינה לה ארוחת בוקר, שמה אותה לאכול בכסא אוכל והולכת להניק, השעון מתקתק ותמיד יש מה לעשות ב"ה, אבל אני לגמרי נהנית מזה.. חושבת שבגיל צעיר יש יותר סבלנות.. אחרת לא הייתי מצליחה לגדל אותן ב"ה אפילו בלי טלויזיה בבית וכדומה.. אני לוקחת אותן לטייל, משחקת, מלמדת, שרה ומנגנת, מספרת סיפורים, מבשלת, וכיף לי ב"ה! כי העומס הזה הוא חיובי בעיני (:
בעלי מגיע הביתה, מסדר, מנקה, מרדים אותן, זה הזמן שלי למקלחת ארוכה, אנחנו אוכלים יחד ארוחת ערב, מכבים פלאפונים, ורואים איזה סרט במחשב או סתם צוחקים. אלה החיים שלי ב"ה- ואני מאושרת בהם.

[חנה_חננה*]

גם אני אמא צעירה.
בגיל 19 התחתנתי. בגיל 20 ילד בכור.
בגיל 22 ילדונת מתוקונת.
ועכשיו בת 25 מחכים לשלישי בקרוב ממש...
וכן, אני מבסוטה מזה!!! הוצאתי תואר ראשון כבר בגיל 21, והתואר הראשון השני שלי מחכה לי בסיבוב בסוף השנה הזו.
לא חושבצ שהפסדתי משהו בגלל הילדים.
זה פשוט כיף גדול.

[חנה_חננה*]

אה, ואני לא חושבת שזו תהיה הפעם האחרונה, לא ממש...
לא אכפת לי כמה ילדים יהיו בסופו של דבר, אבל מבחינתי כל 3 שנים בערך ילד. בשביל הכיף!!!