אמהות שואלות אמהות חלק 1

[שני_פסים_סגולים*]

למה זה גרוע לתת לתינוקת בגיל הזה (4-5 חודשים) להסתכל קצת על תמונות מרצדות על מסך גדול?
קראתי פעם באיזה עיתון על למה זה גרוע. לא זוכרת את הסיבה המפורטת, אבל זוכרת שההמלצה שלהם (שנדמה לי שהייתה מבוססת על מחקר) הייתה אפס זמן מסך לתינוקות.
אנחנו לא נותנים לקטנטנה להסתכל על מסכים, בפעם היחידה שניסינו לעשות איתה סקייפ הבנתי כמה זה נכון (לפחות במקרה שלנו) כי אחרי זה היא לא הצליחה להרדם, כששכבנו במיטה היא העיפה והקפיצה את הידיים והרגליים והיה ברור לי שהיא לגמרי בגירוי יתר.

[תפילה_לאם*]

למה זה גרוע לתת לתינוקת בגיל הזה (4-5 חודשים) להסתכל קצת על תמונות מרצדות על מסך גדול?
אין איזה קטע של גלי מוח שונים בזמן בהייה כזאת בשונה מפעילות נורמלית-חושבת של המוח?

[טלי_ב*]

_אחות של האיש הציעה להביא לי כמה בייבי אינשטיין (ובדיוק ראיתי שרקמה נתנה את זה כדוגמה בדף של מיכל כמשהו ''מוקצה' שמייצג את לב המיינסטרים) ובכלל אנחנו שואלים את עצמנו איך להתיחס לכל סוגיית הטלוויזיה, האיש לא נרתע מזה ואין לו בעיה שהיא תבהה כבר עכשיו בטלויזיה כשהיא עליו והוא מרדים אותה, לי זה נראה מבאס ואני לא כל כך מצליחה להסביר לו למה. אז השאלה שלי, למה זה גרוע לתת לתינוקת בגיל הזה (4-5 חודשים) להסתכל קצת על תמונות מרצדות על מסך גדול?
בגילאים מבוגרים יותר כשהם כבר מבינים יותר מה הם רואים ברורה לי לגמרי הבעיתיות, אבל עכשיו למה בעצם לא?_

אצלי השאלה הייתה קודם - למה כן? כלומר, מה זה נותן? סביר להניח שכל דבר אחר שהיא תעשה, כולל סתם לבהות, יתרום לה יותר (מבחינה רגשית, התפתחותית וכו'). זה לעניין הושבה יזומה מול הטלוויזיה. הסיטואציה שאת מתארת נשמעת לי קצת שונה - האיש מרדים אותה והטלוויזיה היא לא בשבילה אלא בשבילו? יש דרך לעקוף את זה? נגיד, להרדים אותה ככה שהוא יוכל לראות את המסך אבל היא לא?
עוד שיקול בעיניי הוא שיש דברים שמרגע שהם נכנסים מתחום ה"לא מתקבל על הדעת" לתוך תחום ה"לא נורא אם קורה מדי פעם", קשה מאוד לא לאבד שליטה על המינון. במיוחד כשהם גדלים קצת ומתעקשים על דברים שאילו לא היו מכירים בכלל, לא היו חסרים להם (תופס גם לגבי אוכל) וגם מדי פעם מטפלים בהם אנשים אחרים, שבדרך כלל לא יקפידו כל כך על כללים לא נוקשים, לעומת איסורים גורפים.
בקיצור, כשהאופציה שם, אז היא שם וכשהיא לא - היא לא.
וגם אני זוכרת שיש איזה קטע של גלי מוח שונים בזמן בהייה כזאת בשונה מפעילות נורמלית-חושבת של המוח אבל לא זוכרת את הפרטים.

[רק_מה*]

טלוויזיה- כי זה לא מועיל. כי זה ״מרדים״ את המוח (מייצר גלי אלפא -?- ומביא למצב חצי רדום). כי זה לא קשור למה שהמוח שלהם אמור לעשות עכשיו. אני גם חושבת שזה משבש תפיסה מרחבית. כרגע (5 חודשים) כל מה שהיא עושה חוץ מלרייר זה לתפוס דברים ולכוון ליד השניה/ לפה. מסך זה מעין שיבוש- משהו זז אבל מת.
זה גירוי יתר להרגשתי מצד אחד (כמו צעצוע מהבהב ומרעיש) ומכבה גירויים במובן אחר. להרגשתי מיותר. אני חושבת שהיא תרוויח יותר מסיבוב על יד גזע עץ ועלים, או גיחה לחלון המטבח/ קערת הפירות (לשם הבהרה: הקטנה כן חשופה למסך כי כבר יש בכורה בבית. לי אישית חבל ואני מסיטה אותה מזה כשמתאפשר.).
פשוט תצפי בבייבי איינשטיין ביוטיוב ותחשבי אם זה תכנים ראויים :-p
או אם יש כזה דבר ״תוכן ראוי חינוכי״ בגיל הזה...
זה כמו סוכר לבן ומלח. מתישהו היא תאכל כאלה. זה לא אומר שהטעימות הראשונות שלה צריכות להיות בייגלה ווופלים

להרדם בלי ציצי: יש ים דפים באתר. זה אישי ותלוי בכל התנהלות ההנקה עד כה, באופי שלה ושלך.
ברמת ה״סקר״ לי גמילת לילה (להירדם עם ציצי ולהימנע מהנקה באחת בלילה) = גמילה יזומה לקחה 3 לילות כאשר לילה ראשון בכי שעה ואחר כך הלך ופחת. זה היה קצת לפני שנתיים שלה, ילדה עקשנית אך מבינה עניין, הנקה אחת מתוך 3-4 שהיו בזמנו. לא נראה לי רלוונטי לגבייך.
מה שכן, תחליטי אם את רוצה לגמול אותה לפני הילד הבא, אין חובה כזו בכלל, למרות שלעיתים מתחיל לכאוב להניק בהריון/ יש מיעוט חלב/ בשמירת הריון צריך להיזהר בנושא.

נשמע לי שזה עניין סימבולי שכזה..

אני יכולה לגלות לך שבתי מאודדד התקשתה להירדם בלעדי כשילדתי והתאשפזתי- אפילו שכבר לא ינקה (התרגשות דאגה געגוע).
יהיו קשיים צפויים ולא צפויים ברגעים הללו...אפילו אם תלדי בבית. ככה זה - זוכרת איך החיים התהפכו כשהיא הגיעה?
אז...הנה זה בא (שוב)
@}

[רק_מה*]

ולא עניתי בכלל:

אפשר להציע בקבוק עם חלב קוואקר/ שקדים וכד׳.
לייצר בהדרגה סוגי מגע אחרים (הרבה מהנקת ההירדמות זה חום הגוף, פעימות הלב, עיטוף שכזה). שירים רפטטיביים במנשא.

אבל כל זה בתוקף רק אם את רוצה לבסס ביניכן שינוי שכזה. אין לך מה לטרוח עבור שלושה ימים שיהיו כאוטיים בכל מקרה ויתרחשו בעוד x חודשים- כי את ממילא לא תהיי זו שתיישם את הפתרונות האלו.
יש מה לחשוב באופן כללי על הנקה והמדיניות שלך והרגשתך בעניין (אני הנקתי בתחילת ההריון רק הנקה אחת ואחרי שליש ראשון גם כאב וגם הבחנתי שאין ממש חלב אז הפסקנו את העניין, גיל שנתיים).
יש מה להפנים שהקשר ביניכם ישתנה ושתהיה ״פגיעה״ או שינוי וכאוס לזמן מה. שאבא ייכנס להילוך גבוה או כל מטפל אחר (סבתא?). וש(לדעתי) יש רווח גדול ליחסים ביניכן דוקא מה״טריז״ הזה : כך אני חשה עם בכורתי- לצד הרבה אובדן/ קנאה היא קיבלה בגרות ושחרור ממני שהועיל לה. ואני כמובן כל פעם מתאהבת בה מחדש

[מישהי*]

שמעתי פעם בסדנא על ילדים וטלויזיה שארגון רופאי הילדים האמריקאי ממליץ שילדים עד גיל שנתיים לא יראו טלוויזיה בכלל, בגלל הריצוד (שמשפיע על המוח ועל העיניים)
מעל גיל שנתיים - לא יותר מחצי שעה ביום (עד לאני לא זוכרת איזה גיל).
לא בדקתי את המידע,
עם הילד הראשון כמעט ועמדתי בזה (התחיל לראות סירטונים במחשב קצת לפני גיל שנתיים)
עם הילד השני פחות... אבל עדיין אני משתדלת שזה לא יהיה לאורך זמן

[שני_פסים_סגולים*]

רק מה, תודה! אתמול ביליתי כמה שעות בקריאת הדפים המתאימים באתר וקיבלתי הרבה רעיונות לאיך, אבל יותר מזה לקחתי מהם את ההבנה שאני בכלל לא מרגישה מוכנה לויתור הזה עדיין נראה לי שנקח את זה יום אחרי יום ונראה יחד מה קורה.

אין לך מה לטרוח עבור שלושה ימים שיהיו כאוטיים בכל מקרה ויתרחשו בעוד x חודשים- כי את ממילא לא תהיי זו שתיישם את הפתרונות האלו.
אולי מה שכן אעשה זה לתת לה כמה הזדמנויות עד אז לבלות יותר זמן עם סבתא בבית שלה ובלעדיי ולנסות לתת לאמא שלי רעיונות לאיך להרדים אותה. אם זה ילך זה ירגיע אותי מאוד.

_אני יכולה לגלות לך שבתי מאודדד התקשתה להירדם בלעדי כשילדתי והתאשפזתי- אפילו שכבר לא ינקה (התרגשות דאגה געגוע).
יהיו קשיים צפויים ולא צפויים ברגעים הללו...אפילו אם תלדי בבית. ככה זה - זוכרת איך החיים התהפכו כשהיא הגיעה?
אז...הנה זה בא (שוב)_
מובן לגמרי, כנראה שאי אפשר לצפות שהיא לא תתרגש ותדאג ותתגעגע. ההבנה הזאת מרגיעה אותי קצת. אני צריכה לחשוב איך להקל עליה ככל האפשר (תמונות, טלפונים, ביקורים?)

יש מה להפנים שהקשר ביניכם ישתנה ושתהיה ״פגיעה״ או שינוי וכאוס לזמן מה. שאבא ייכנס להילוך גבוה או כל מטפל אחר (סבתא?). וש(לדעתי) יש רווח גדול ליחסים ביניכן דוקא מה״טריז״ הזה : כך אני חשה עם בכורתי- לצד הרבה אובדן/ קנאה היא קיבלה בגרות ושחרור ממני שהועיל לה.
אני כל כך מקווה שזה יועיל לה. אני רוצה בשבילה שי/תהיה לה אח/ות אבל משום מה תמיד דמיינתי את זה רחוק יותר. בכל מקרה זה כבר לא בידיי אז עם זה ננצח וכמו שאמא שלי אמרה, גם אם זה היה קורה עוד 3 שנים כמובן שהייתי מוצאת סיבות לדאוג לה לקראת השינוי.

ואני כמובן כל פעם מתאהבת בה מחדש
כמובן

[תפילה_לאם*]

אני רוצה לשאול אימהות ותיקות יותר או פחות... איך מצליחים להיות עם כל ילד ולתת לו את תשומת הלב כשגם מניקים מלא וגם יש הרבה ילדים וגם עבודות הבית והבעל לא נמצא הרבה...אני מרגישה עומס גדול ונורא מבאס שאין זמן לתת לכל הילדים. במיוחד עם תינוק קטן. ו אני עדיין בחופשות לידה...לא רוצה לחשוב מה יקרה כשאחזור לעבוד. ביתיים אין מצב להכניס גם עבודה מחוץ לבית..

פ (ודנדי):
יש לי מה לענות, אבל התשובה לא מנוסחת דיה, ארוכה וכמובן חלקית ביותר.
כך שאני לא מתעלמת, אבל בינתיים בעיקר מתבשלת ביני לביני בעניין. מקווה שנפתח דיון בעניין בעתיד הקרוב. (אולי ב{{}}כמה ילדים, שגם שם הועלתה השאלה לאחרונה.)

[אמא_אחת*]

שלום לכולן. אני לא אמא חדשה באופן כללי אבל כן אמא חדשה לתינוקת שנולדה לנו לפני חמישה חודשים ולא זוכרת כלום מהסיבובים הקודמים. מקווה שזה בסדר לשאול כאן.שאלה בענייני אוכל מוצק - האם אפשר כבר להתחיל? אני מרגישה שהיא רוצה ומתעניינת אבל לא יודעת אם מומלץ. ואם כן - מה? ואם לא - מתי? מישהי יודעת? תודה מראש ושנה טובה.

[תפילה_לאם*]

אמא, בבקשה:

"בין גיל 4 חודשים ל- 6 חודשים ניתן לחשוף את התינוק למזון מוצק (משלים), אך רק לאחר שהתינוק מראה סימני מוכנות (ראו להלן) ובכמויות מזעריות."
מתוך feeding]הנחיות משרד הבריאות babies first year[/po].aspx

[אורי*]

איך מצליחים להיות עם כל ילד ולתת לו את תשומת הלב כשגם מניקים מלא וגם יש הרבה ילדים וגם עבודות הבית והבעל לא נמצא הרבה..
גם אני מתעניינת בדיון על זה

[אמא_אחת*]

תפילה לאם תודה רבה!

[אורי*]

מי מכירה פה דף על הכנת מזון לתינוקות ועל סדר יום וארוחות של תינוקות? לא הצלחתי למצוא משהו רלוונטי (יש המון דפים על כל מיני אבל לא יודעת על זה)
מרגישה כמו חדשה
מתי אפשר לאכול את המוצקים כבר בצורת מוצק ולא בצורת מעוך? ואיזה? (כמובן מעדיפה כמה שפחות פסטה,לחם וכדו')

[תמרוש_רוש]

מתי אפשר לאכול את המוצקים כבר בצורת מוצק ולא בצורת מעוך?
מרגע התחלת המוצקים - בהנחה שאת מתחילה מוצקים בגיל 6 חודשים פלוס-מינוס (בעניין גיל ההתחלה, אני עם הנחיות ארגון הבריאות העולמי, שאומר 6 חודשים, ופחות מתלהבת ממשרד הבריאות).
מה אפשר? הכל, פחות או יותר... אני הגשתי פלחי תפוס ואגס, בננות ואבוקדו, עגבניות, מלפפון, פלפל, ירקות שנאפו בתנור עד שהם רכים (קישואים, חצילים, דלעת, בטטות), אפונה ושעועית ירוקה, גרגרי חומוס שבושלו עד עילפון, קצת גבינה צהובה, אורז... כשהיו שיניים קדמיות הגשתי קלחי תירס - שני הילדים שלי מתו על זה. בערך בגיל 8 חודשים.

יש ספר חדש (יחסית) וטוב בנושא: Baby-Led Weaning. לא יודעת אם תורגם, אבל שווה תרגום.

סדר יום וארוחות של תינוקות?
אני גרועה בסדרי יום. אלא אם כן התינוקות שלי ממש מבקשים את זה.
בנוגע לארוחות, הכי פשוט בעיני זה להציע משהו לתינוק שלך כשאת אוכלת ממילא. לעצלניות אפשר להתחיל עם פעמיים ביום ולזרום לשלוש כשאת מתרגלת לקונספט. מה זה משנה אם זה ארוחת בוקר וצהריים, או צהריים וערב, או עשר וערב? תעשי מה שיוצא, מתי שיוצא, ומהר מאוד תראי מה מסתדר לכם. לשניכם.
(התינוק השני שלי, היתה לו תקופה שלא היה אוכל כלום מוצק בבוקר, אבל ארוחות ערב "ענקיות". סבבה לו)

[רסיסים_של_אור*]

אני מצרפת אותו אליי והולכת לפי הסימנים של התינוק - ברגע שהוא מוציא שיניים זה התחלה אחר כך כשהוא מתיישב זה ממש סימן. עם התינוק הנוכחי - כבר יש שתי שיניים והבאות בדרך, מתחיל לנסות להתיישב לבד, אם ער ועליי בזמן שכולנו אוכלים מקבל טעימות ממה שאני אוכלת (רסק תפוחים, בטטה אפויה או גזר מהמרק וכו'). אני לא אוהבת להכין דברים במיוחד לתינוקות. ברגע שכבר יתיישב לגמרי לבד אוכל להושיבאותו בכסא שלו ולתת לו חתיכות של אוכל שיקח וינסה מה שמתאים וטעים לו...

[רק_מה*]

(בת שלוש ובת 5 חודשים)

לא מבשלת במיוחד כלל. לא מזמן היא היתה בגל של התעניינות אוראלית וקיבלה דברים כמו- מקל מלפפון לחקור אותו. מיץ ממרק שגם רוככו בו קומפלט עדשים. ירקות מאותו מרק (סלק וכדומה). טיפות סחוטות מענבים לתוך הפה. צביטת בננה מעוכה. אפילו (זה בניגוד להנחיות מפאת עששת) עיסת בשר (בקר!! מוקפץ!!!) שנלעסה בשיני הטוחנות לפני כן. איכשהו זה מרגיש לי נורמלי, אבל אני דוגמה לכלום

עכשיו היא בשלב פחות מתעניין אז אני לא מציעה. (מתעניין זה אוו אווו נפנופי ידיים נרגשות וניסיון לתפוס צלחות/ מזון. ורוק.)
יש לה הרבה הזדמנויות לראות אותנו אוכלים (אני סועדת/ מכינה לידה. או פיקניקים על שמיכה כשהיא על הבטן. או כשהיא מוחזקת ולצידנו בארוחה סביב שולחן).
בינתיים מחרימה ממנה עגבניות מוצרי חלב לחם (ספוגי מדי) אורז ועדשים שאינן רכות לגמרי (אני מציעה לה רק מה שננעל בקלות בין האצבעות), וכל המסוכנים למיניהם

המטרה היא לא להזין אלא לאפשר חקר

[אורי*]

המטרה היא לא להזין אלא לאפשר חקר
אצלי המטרה היא כן כבר להזין, היא גדולה ומתעניינת וגם אוכלת כבר כמות די יפה, והחלטתי כן לתת לה ארוחות ממש, לדעתי בוקר,צהרים וערב (היא רואה אחרים אוכלים ורוצה להצטרף). רק תוהה מתי לעבור משלב המעוך לשלב של לשים מוצק כמו שהוא על השולחן לפניה. העניין הוא שהיא עוד לא יושבת. אבל מצד שני כבר מסרבת לפעמים שאאכיל אותה בכפית ותופסת לי אותה ורוצה לבד (ושופכת את כל תכולתה בדרך כמובן), האם זה בדיוק הסימן שהגיע הזמן לתת לה מוצקים כמו שהם בידים? כי כרגע אנחנו במריבה על הכפית, או שאצלה יש אחת ואצלי יש אחת מתחלפות, או שאני שמה לה חלק מהאוכל לפניה על המגש של העגלה והיא די מורחת אותו מסביב כי הוא מעוך.
יש לה כבר כמעט 4 שיניים.

גם תוהה מה סוג האוכל שאפשר לתת לה. ולא רוצה לתת לה את האוכל שאני מכינה לגדולים (פתיתים,פסטה,לחם,גבינה. יוגורט. רק לפעמים הם מואילים לאכול משהו מזין) מחפשת רעיונות. כרגע זה עומד לרוב על מרק עוף עם ירקות, פירה, לפעמים קציצות. דייסת קוואקר עם סילאן, חביתה. וכמובן פירות מעוכים שונים.
ממתי אפשר כבר לתת חביתה ביד? תפוח אדמה רך ביד? אגס רך ביד? בננה?

איך שוכחים מהר. גם נראה לי שהיא הרבה יותר מתעניינת מאשר אחיה הגדולים בזמנו. (אולי דוקא בגלל שהיא רואה את הגדולים אוכלים)

[בשמת_א*]

תפוח אדמה רך ביד? אגס רך ביד? בננה?
כבר עכשיו. וגם אבוקדו, בטטה אפויה, גזר מבושל. הם נימוחים בפה.

[רסיסים_של_אור*]

לגבי החביתה - היה/יש איזה עניין של לחכות עם ביצים זמן מה, לא ?!?!

[מיני*]

לפעמים עוזר לתת לה כפית אחת, ולהאכיל עם אחת אחרת (אם רוצים להאכיל. אני לא האכלתי כמעט בכפית, לא הסכימו לי).

[תמרוש_רוש]

היה/יש איזה עניין של לחכות עם ביצים זמן מה, לא ?!?!
היה.
עכשיו אומרים - מגיל ששה חודשים אפשר הכל, חוץ מהמסוכנים (דבש וחלב פרה ניגר עד גיל שנה, אגוזים וגרעינים עד גיל שלוש או חמש)

[טלי_ב*]

מצאתי את ההרצאה הזו בדף הרצאות מומלצות : https://www.youtube.com/watch?v=v2SdEpHjrjw
(הקרדיט ל אמא בגבעתיים )
ונזכרתי בשאלה שהייתה כאן על צפייה בטלוויזיה.
הרצאה של רבע שעה שמסבירה מה מזיק בזה, ובמיוחד בבייבי אינשטיין (שמוזכר במפורש כדוגמה למה שלא כדאי לצפות בו) ודומיו.

[גוונים*]

יום קשה, אני צריכה עצות ועזרה.
הפיצקית בשביתת הנקה.
כבר היו בעבר אפיזודות של כמה שעות או כמה ימים שבהם לא רצתה לינוק ורק אחרי שכנועים והתעקשויות הסכימה. היא פשוט מסובבת את הראש איך שאני שמה אותה בפוזיציית הנקה (כל מיני פוזיציות, אני מנסה לגוון) היו מקרים שגם הקשיתה את הגב, ואם אני מתעקשת מתחילה לבכות. בכל המקרים אחרי כמה שעות ו/או נסיונות איכשהו הייתי מצליחה וגם אם היה רצף של כמה ימים כאלה, איכשהו היה מצטבר במהלך היום כמה פעמים של הנקות כי תמיד כשהיתה מתעוררת משינה הייתי מצליחה לתפוס אותה עוד בשלב של חצי עירנות או משהו והיתה יונקת וגם בלילה תמיד יונקת. אני קישרתי את זה לריפלוקס או משהו דומה כי היה נדמה לי שבמקרים האלה היא גם פולטת יותר. בכל מקרה תמיד אחרי כמה שעות/ימים זה היה מתחיל להשתפר עד שחזר להנקה רגילה מלאה וכייפית. עד כה לא בדקתי את זה יותר לעומק כי זה תמיד הסתדר איכשהו.
והיום זה קרה שוב, אבל הרבה יותר גרוע, היא לא הסכימה בכלל לינוק בבוקר!! וגם לא אחרי שנהתעוררה משנת הבוקר, הפעם הראשונה שינקה היתה בעצם רק אחרי שהתעוררה משנת הצהרים. והיא בכתה כל כך הרבה לפני שנרדמה כי פשוט היתה כבר כל כך רעבה!! (אני יודעת כי סחטתי טיפה לבקבוק ונתתי לה והיא פשוט התנפלה עליו).
בסופו של דבר ינקה היום שלוש פעמים.
אין לי מושג מה הבעיה, אחרי שמתחילה לינוק יונקת הרבה וברצף, לא נראה שמשהו כואב לה או לא נוח לה וכשמסיימת היא רגועה ונינוחה כמו תמיד. הפעם גם לא פולטת בצורה יוצאת דופן..
למישהי יש אולי רעיון מה יכול להיות הענין?
וגם, איך לשכנע אותה לינוק כשמתנגדת?
וגם, לשאוב ולתת לה בבקבוק? (עד כה מעולם לא שאבתי והיא מעולם לא אכלה מבקבוק, אבל יש לי משאבה).

אני שולחת בלי לקרוא שוב אז מקווה שלא יצא מבולגן, וסליחה על האורך, אני קצת אובדת עצות ומיואשת כאן, הפיצקית בכתה היום כמו שלא בכתה מעולם:-(

[גוונים*]

שכחתי לכתוב שפיצקית בת כמעט 5 חודשים
ושלא נראה שמשהו כואב לה
ולא השתנה כלום אצלי עד כמה שאני יודעת שיכול לגרום לה לא לרצות את הציצי (עד כמה שאני יודעת בכל אופן..)

[קול_פעמונים*]

טוב, אני ממש לא מומחית, רק עם ניסיון אחד לא פשוט שלי שהסתיים בטוב.
עד שהמומחיות יענו, אכתוב בינתיים שכדאי לשאוב כדי לשמור על תפוקת החלב והזרימה
וגם (סליחה על המובן מאליו) שכדאי לפנות ליועצת הנקה או למתנדבות של לה לצ'ה בהקדם
אני מתארת לעצמי שאת שרויה בדאגה רבה וכדאי להתקשר עוד הערב, בלי להתבייש על השעה.

מאחלת לכן פתרון מהיר וטוב ושתעלו על דרך המלך בהנקה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני גם ממש לא מומחית. זה קרה אצלנו בגיל ארבעה חודשים. ואז הוא הסכים לינוק בשכיבה. כלומר, הצלחתי למצוא לאחר הרבה לחץ ואימה, פוזיציה (ומקום כי זה קרה רק במיטה) שבה הצליח לינוק ללא התנגדות.
זה נורא מפחיד, אני ממש מבינה! בפרספקטיבה שלי היום (כשנה אחרי) זה פשוט עובר. קשה לנחש מה הבעיה ועדיף לזרום ולא להתנגש...
בכל אופן כל הדברים הידועים בטח מועילים גם כאן: עור לעור, מנוחה, הרבה יחד וצמידות.
בהצלחה!

נב. אני מעולם לא שאבתי...

[אורי*]

גם אני בעד לפנות ללה לצ'ה
חייבת לומר שאין לי מושג,היחידה שעשתה לי את זה היתה הגדולה בגיל שנה (אבל רק בגיל שנה,לא היו אפיזודות לפני כן) וכך גמלה את עצמה,מה שאני מקווה שלא יקרה אצלך עדיין.
אולי לנסות להניק מתוך שינה. אצלי התינוקת הנוכחית תאכל כל פעם שאגיש לה את הפיטמה,גם אם היא ישנה (אם אני רוצה לצאת ולהאריך את הזמן לפני שתצטרך אותי). אבל לא כולם כאלה,הגדולים שלי כשהיו ישנים היו ישנים אי אפשר היה להאכיל אותם מתוך שינה. אבל אולי אצלך זה יעבוד איתה? כפתרון ביניים לפחות,שתאכל משהו

[בשמת_א*]

וגם, לשאוב ולתת לה בבקבוק? (עד כה מעולם לא שאבתי והיא מעולם לא אכלה מבקבוק, אבל יש לי משאבה).
רגע, איך שביתת הנקה אם היא רק יונקת?
האם יש לה כאב גרון? דלקת כלשהי בפה? אפטות כואבות?
איך הגדילה שלה? כמה נולדה, משקל שיחרור מבית החולים, משקלה עכשיו?

איך תנובת החלב שלך, לדעתך?

איך הפיפי שלה? מה הצבע שלו? כמה פיפי ביום?

בבקבוק אין צורך לתת בכל מקרה. היא בת 5 חודשים, אפשר בכוסית קטנה. פשוט לעזור לה לשתות.
מה זה "התנפלה עליו"? את יודעת שתינוקות גומעים מבקבוק בתור רפלקס, לא קשור בכלל לרעב.

פטנטים:
הנקה באמבטיה, כששתיכן במים
הנקה בלילה
להיות כמה שיותר עור-לעור, צמודות ומחובקות, בלי כוונה להיניק - להתחבק, להתפנק, לרקוד, לקפוץ וכדומה.
הנקה בחוץ, או תוך כדי הליכה
בהצלחה!

[פלוני_אלמונית*]

זה קרה גם לבת שלי ובסוף התברר שהייתה דלקת אוזניים, גם אצלי הסכימה בקבוק, בבקבוק הוואקום שהיא צריכה ליצור לא חזק כמו בהנקה.
כשיש נוזלים באוזניים או דלקת אוזניים, הוואקום של ההנקה יכול להיות ממש כואב.
לילד אחר שלי קרה משהו דומה סביב צמיחת שיניים.
לא בטוח שזה מה שיש לבת שלך, כמובן.
אבל כדאי לשלול בעיות כאלה וגם לפנות ליועצת הנקה,כי יכולות להיות הרבה סיבות.

[בשמת_א*]

לגבי בקבוק של חלב שאוב - אין שום בעיה. חלב אם הוא חומר מאוד עמיד. תחזירי למקרר ואם תצטרכי, תנסי שוב.
ממליצה, לא בבקבוק אם רק אפשר. ולתת כל פעם כמות קטנה. לא בבת אחת. 10 סמ"ק, הפסקה, לבדוק אם רוצה עוד. וכך הלאה. בקצב איטי.

היא פשוט מסובבת את הראש איך שאני שמה אותה בפוזיציית הנקה (כל מיני פוזיציות, אני מנסה לגוון) היו מקרים שגם הקשיתה את הגב, ואם אני מתעקשת מתחילה לבכות
רוצה רק לציין, שזה לפעמים סימן שהיא פשוט שבעה לגמרי, ולא צריכה לינוק P-: כן, יש דבר כזה.
ולכן חשוב א. בדיקת רופא לשלול כל בעיה בריאותית, והוזכרו כאן המון אפשרויות. וב. יועצת הנקה מוסמכת מנוסה (ורצוי יועצת שהניקה בעצמה, כמו מדריכות לה לצ'ה למשל) שתדע להתבונן במה שקורה כאשר זה קורה.

[גוונים*]

תודה לכן, ניסיתי למצוא מספר להתקשר בלה לצ'ה והסתבכתי קצת, לא מצאתי משהו שהיה נראה לי סביר להתקשר לא בשעות הפעילות.
אולי יש למישהי מספר של מישהי ספציפית שעונה גם בימי שישי?

בינתיים הצלחתי להניק עוד פעם אחת, היא התעוררה, בהתחלה לא הסכימה (שזה מה שהכי מטריד אותי, כי עד כה גם כשהיו בעיות היא תמיד הסכימה בהתעוררויות בלילה) ואז שמתי לב שהאף שלה סתום ויש לה קצת נזלת, טפטפתי טיפה מי מלח וזה פתח ועזר לה ואחרי זה היא הסכימה לינוק! ינקה הרבה ונרדמה ברוגע. מקווה מאד שעליתי פה על משהו! למרות שבמשך היום האף שלה לא היה סתום... מקווה גם שהיא תסכים לינוק בלילה לפחות עוד פעמיים.
מאד מתלבטת אם להתחיל לשאוב, הכנתי את המשאבה אבל היססתי ובסוף לא שאבתי, זה חתיכת שלב לעבור להתחיל לשאוב פתאום.. וגם לא יודעת מתי הכי כדאי כדי לא לשבש את ההתנהלות של ההנקה, עכשיו הציצי מלא אבל לא גדוש, ואם היא תתעורר עוד מעט אני רוצה שיהיה לה מספיק חלב.. אבל אם לא, בטוח בלילה כבר יתפוצץ לגמרי... אוף לא כל כך יודעת מה לעשות עם זה.
בינתיים יש 80 מיליליטר שהוצאתי (סחטתי?) היום בצהרים כשהיה גודש וכשחשבתי שאאלץ לתת לה בקבוק, אבל בסוף זו היתה הפעם הראשונה שהסכימה לינוק.
הענין הוא שכבר הוצאתי אותו מהמקרר וחיממתי לפני ההשכבה שלה כשהיא לא הסכימה לינוק ולא רציתי שהיא תירדם בלי לאכול, בסוף הצלחתי איכשהו להניק אותה והבקבוק נשאר, השאלה אם אפשר עדיין לתת לה אותו? החזרתי אותו למקרר אחרי שעה בערך..

ואז הוא הסכים לינוק בשכיבה. כלומר, הצלחתי למצוא לאחר הרבה לחץ ואימה, פוזיציה (ומקום כי זה קרה רק במיטה) שבה הצליח לינוק ללא התנגדות
זה בדיוק מה שקרה לי פעם קודמת (כולל הלחץ והאימה) אבל הפעם גם את זה היא לא מסכימה:-(
בערב בסוף הצלחתי בתנוחה שנקראת נראה לי תנוחת הבייסבול או הפוטבול משהו כזה, שהיא חצי שוכבת לצידי, עם הרגליים מופנות אחורה, לא יודעת להסביר... מיד הוספתי את זה לאפשרויות שאני מנסה...
אוף זה מתיש, איכשהו עכשיו אני אופטימית יותר בגלל הקטע עם הטיפות באף, אבל ממש לא בטוח שזו הסיבה.

[גוונים*]

רואה עכשיו את התגובות שלכן בשמת ופלונית - תודה!!

רוצה רק לציין, שזה לפעמים סימן שהיא פשוט שבעה לגמרי, ולא צריכה לינוק
הכוונה שהיא עושה את זה עוד לפני שהתחילה לאכול, אחרי כמה שעות טובות שלא אכלה, אני יודעת שהיא רעבה גם כי עברו מספיק שעות וגם מזהה את הקולות שמעידים על רעב.

איך שביתת הנקה אם היא רק יונקת?
כי מסרבת לינוק ומסכימה רק לפעמים אחרי הרבה ניסיונות, שכנועים, התעקשויות שלי.
נניח היום עד שהלכה לישון ינקה שלוש פעמים בלבד, ביום רגיל יונקת בערך 4 פעמים גדולות ועוד משהו כמו 4 קטנות יותר..

האם יש לה כאב גרון? דלקת כלשהי בפה? אפטות כואבות?
לא יודעת אם יש לה דלקת גרון, כמו שכתבתי אולי יש לה קצת נזלת (לא משהו חזק, לא נוזל כלום אבל כאמור כשהתעוררה בערב האף שלה היה סתום והיה נראה שיש נזלת, אולי זה מכל הבכי שבכתה היום..)
בדקתי כמה פעמים את הפה שלה, לא ראיתי שום דבר יוצא דופן, לא פצע, לא שן, לא צבע חריג...
יכול להיות שבאמת הייתי צריכה ללכת לרופא לשלול דלקת אזניים או דלקת גרון...
העניין הוא שאחרי שאוכלת היא רגועה לגמרי ובמצב רוח טוב ולא נראה שכואב לה שום דבר.

איך הגדילה שלה? כמה נולדה, משקל שיחרור מבית החולים, משקלה עכשיו?
הגדילה שלה בסדר גמור. כאמור, רוב הזמן ההנקה הולכת טוב, היו רק כמה קטעים (שעות או ימים ספורים) של בעיות כאלה שעברו מאליהן והיום שהיה הכי גרוע מכל האפיזודות עד כה.
היא נולדה 3460 שוקלת עכשיו 6140, בדיוק היינו בטיפת חלב ואמרו שהיא באחוזון 50.
אגב, קיבלה חיסונים ביום שני, אולי קשור?? לא חשבתי על זה...

[גוונים*]

איך תנובת החלב שלך, לדעתך?
נראה לי שיש לי הרבה חלב, אולי אפילו הרבה מדי בשבילה... לפעמים הזרם ממש חזק או מהיר או לא יודעת מה והיא משתנקת ובולעת אויר.
זו אחת ההשערות שלי לזה שלא רוצה לינוק כי ההשתנקויות האלה יכולות לכאוב.
עם הזמן למדתי קצת לשלוט בזה (נשענת אחורה) או לא מגיעה למצב שהשד ממש מלא אז זה השתפר ודווקא בימים האחרונים לפני המשבר הנוכחי לא נרשמו מקרים חריגים של השתנקויות.

איך הפיפי שלה? מה הצבע שלו? כמה פיפי ביום?
לרוב מלא מלא פיפי.
היום פחות, אבל לא פלא היא אכלה פחות...
אבל היה פיפי, לא זוכרת כמה אבל כן שמתי לב לזה והיה נראה לי סביר, נראה לי שהיה חסר צבע.

את יודעת שתינוקות גומעים מבקבוק בתור רפלקס, לא קשור בכלל לרעב.
לא ידעתי. תודה.

ממליצה, לא בבקבוק אם רק אפשר. ולתת כל פעם כמות קטנה. לא בבת אחת.
למה לא בבקבוק? ולא כל פעם כמות קטנה? אם ברור שהיא רעבה כי לא אכלה כבר כמה שעות טובות?
בכל אופן רעיון טוב לתת לה בכוס, אני אנסה.

[גוונים*]

כאמור, רוב הזמן ההנקה הולכת טוב,
כמובן שהכוונה לאוכלת טוב..
אני כבר שפוכה לגמרי...

[תפילה_לאם*]

גוונים,
לא נתקלתי בתופעה כזאת ולכן אין לי מה להוסיף על העצות, אבל שולחת לכן איחולים ללילה טוב ולחזרה להנקה שלווה וכיפית במהרה!

שהיא חצי שוכבת לצידי, עם הרגליים מופנות אחורה, לא יודעת להסביר...
נראה לי שהשם בלע"ז הוא אכן תנוחת פוטבול, אבל התרגום המוצלח, שמסביר בדיוק את מראה התנוחה הוא... תנוחת הדרבוקה! (ואפילו נתקלתי פעם בדף כאן באתר, שעוסק בשאלת התרגום.)

חזרי בבוקר לספר איך הכול הסתדר מעתה ועד עולם. @}

[בשמת_א*]

קיבלה חיסונים ביום שני, אולי קשור??
מאוד ייתכן!

נראה לי שהיה חסר צבע
יופי, זה מעודד.

נזלת מאוד מקשה על ההנקה, כי קשה ומעצבן לינוק כשאי אפשר לנשום מהאף ונושמים מהפה...
המשקל שלה נראה מצויין.
מניחה שכל פעם שהיא עושה "שביתה" כזאת, זה בגלל אי נוחות פיזית כמו אף סתום וכדומה. אולי באמת עוד משהו עובר עליה, מסכנונת קטנה
מקווה שיעבור מהר.
בסך הכל קיבלת פה את כל העצות שתוכלי לקבל בטלפון ממדריכת לה לצ'ה (-: ואפילו אם לא תלכי לרופא, ברגע שתתייחסי כאילו משהו פיזי כואב לה, זה יעזור לך למצוא דרך להניק אותה... ככה זה עובד. הרי בכל מקרה, אם עובר עליה משהו, הגוף שלך מייצר עבורה נוגדנים לזה ומעביר אותם דרך החלב שלך, וזו התרופה הכי טובה. זה - וחיבוק של אמא כמובן

[דנד_י*]

מקווה שאתן כבר אחרי המשבר.
מוסיפה עוד שתי עצות לרבות שקיבלת כבר -
טיפטוף של חלב אם לתוך הנחיריים משחרר סתימות מהר מאוד (אפשר לשלב עיסוי סביב הסינוסים)
ולגבי עודף החלב שאת חשה בו, את יכולה לסחוט קצת חלב לתוך חיתול בד לפני שאת מתחילה להניק, כך שאת השפריץ הגדול שגורם לה להשתנקות החיתול יקבל.
חוץ מזה גם במהלך ההנקה אם את יודעת לזהות מתי מגיע עוד שפריץ שגורם להשתנקות תפסיקי אותה שנייה ותשפריצי גם אותו לחיתול בד.

[גוונים*]

תודה בשמת וכולן, אתן ממש ממש עוזרות לי.

שאתן כבר אחרי המשבר.
ממש לא:-(
הלילה היה בסדר, ינקה שלוש פעמים לשמחתי.
בבוקר היא לא הסכימה בכלל (כל כך עצוב שהיא מתעוררת וברור שלינוק קצת יעשה לה טוב והיא פשוט מסרבת...) אחרי איזה שעה של משחקים והחלפה וכאלה (טיטול ספוג לגמרי) נתתי לה שוב טיפות באף ואחרי זה מיד היא הסכימה לינוק, ינקה הרבה, נרגעה וכמעט מיד נרדמה. ממש שמחתי וקיוויתי שעברנו את המשבר.
אבל לא. כשהיא התעוררה לא הסכימה לינוק בכלל, במשך כמה שעות טובות, ניסיתי כל כמה זמן וכשלא הסכימה עזבתי... גם נתתי שוב טיפות באף והפעם גם אחרי זה לא הסכימה...
לאט לאט נהייתה עצבנית יותר כי נהייתה רעבה בכל זאת כבר עברו איזה 4 שעות ומעלה מאז שאכלה... אז בסוף שאבתי קצת ונתתי לה בכפית, היא התנפלה על זה וזה ממש לא הספיק לה אז בכתה כשזה נגמר. בסוף בלית ברירה הוצאתי את הבקבוק מאתמול ונתתי לה, היא אכלה ממש בהתלהבות (אבל לא סיימה אותו) ומיד אחרי זה נרדמה.
עכשיו מתפללת שהיא תסכים לינוק כשהיא תתעורר.
ממש חוששת שהיא הולכת ומוותרת על ההנקה... זה כבר מגיע למצב שהיא ממש בוכה איך שאני רק מקרבת את הציצי אליה או אותה לציצי...
מתבאסת שלא הלכתי לרופא אתמול.
קצת מתבאסת שנתתי בכפית ובבקבוק, כי ממש נראה לי שהיא יכולה להתרגל בקלות וכבר לא לרצות ציצי, יכול להיות שהייתי צריכה לחכות קצת יותר ובסוף היא היתה מסכימה, כמו אתמול. כי עכשיו כשתתעורר היא לא תהיה מאד מאד רעבה אז תוכל לסרב ואחר כך עד שתהיה רעבה כבר תהיה עייפה שוב ואז בטוח לא תרצה וככה נכנסים למעגל כזה..
וכל הסיפור עם האף הסתום, לא נראה לי שזה ההסבר, הוא לא כזה סתום וזו לא ממש נזלת...
זהו, זה המצב, אני עייפה ומבואסת והאיש בכלל לא מבין מה כל כך מבאס כאן, לא נראה לו כזה מצב בעייתי... (אבל זה כבר לא קשור...)

[רק_מה*]

הייתי שמה לב לסימני התייבשות אם יש.
ועוקבת בערנות אחרי כמות פיפי וחיוניות (איך? אפשר להוריד טיטול ולהניח ע משטח פעילות ועליו חיתול בד ולראות כמה פעמים יש הרטבה).
נוזלים וסוכרים חשובים- לדעתי אם יש 7-8 הנקות בערך ב 24 שעות זה סביר (הנקה זה 5 דקות) ככלל אצבע. לתקן אם טעיתי!
החלפת בשם/ קרם גוף/ אבקת כביסה...?
במצבי שביתה יועצת הנקה הציעה לחברתי (היה עודף חלב מעורב בעניין) הנקה בחושך באמבטיה בעירום ו24-48 שעות צמודות ושקטות- כאילו הרגע נולדה.
תני לה לנקר (לחפש בעצמה את התנוחה והלפיתה הנוחה לה)

[טלי_ב*]

אין לי להוסיף במישור הפרקטיקה על כל הדברים הנהדרים שכתבו לפניי, רק במישור המורל:
היא לא הולכת ומוותרת על ההנקה. אין שום סיבה שהיא תהיה בשביתת הנקה אם לא קיבלה בקבוק ולא עובר עליכם איזה משבר.
הרבה יותר הגיוני שסתם משהו מפריע לה. כלומר, זה לא סתם, אבל הכוונה היא שמשהו פשוט מפריע פיזית כרגע, ולא שיש שינוי כיוון כללי.
לא תמיד מגלים מה זה (אם כי כדאי לבדוק דלקת אזניים). יכול להיות שהאף שלה כן סתום, אבל הנזלת לא נוזלית וזה לא משהו שאת יכולה לראות.
תכף ממשיכה

[טלי_ב*]

בעצם במישור הפרקטי - אני כן הייתי סוחטת (נשמע שאת מוציאה כמויות יפות בסחיטה) ובמקרה הצורך - כלומר אם היא ממש רעבה וסובלת או מוציאה פחות פיפי/פיפי צהוב או אם עבר הרבה זמן - נותנת בכוס או כפית.
מה שאת מתארת קרה לי אגב פעמיים לפחות וגם הייתה לי שביתת הנקה של ממש (כשחזרתי לעבודה P-: ) ועדיין הוא יונק היום בגיל שנתיים וחצי. זה לגמרי יכולה להיות אפיזודה חולפת, באמת. פשוט קחי את כל העצות ותתחילי לנסות עד שתגלי מה עובד, או עד שיעבור לבד (-:
ונסי ברוגע, מתוך ידיעה ושכנוע שבסוף זה ייפתר. את יכולה גם להסביר לה ולדבר אליה, לדעתי בגיל הזה הם כבר מבינים וגם אם לא, זה יעזור להרגשה שלך.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי, אני הפולנית לעיל עם השביתה בגיל 4 חודשים. אם את מחפשת עצה ותחושת ביטחון אולי באמת כדאי לך לדבר עם יועצת.
נדמה לי שגם היא תמליץ לא להשתמש בבקבוק בכלל. בכל מקרה מי שנעזרתי בה במקרה אחר והיתה מצוינת (לא תמיד מובטח...) היא יועצת לה לצה בירושלים, שמה וסיה (מופיעה גם באתר שלהם) והמספר שלה הוא אפס חמש ארבע
757-0200
חתימה טובה ובהצלחה

(תזכרי שלאכול זה צורך פיזיולוגי, היא לא תוותר על זה בקלות, גם אם יש קשיים במהלך היום... ובאופן טבעי אין לה מושג שיש עוד דרכים לקבל את המזון...)

[גוונים*]

הי,
בבקשה תגידו לי שזה נורמלי ובסדר ותקין שתינוקת בת חמישה חודשים מצליחה להירדם רק במנשא...
צריכה אישור...
(אני אמא טריה במשבר הנקה מתמשך, נעלם לי מעט הביטחון שהתחיל להיבנות בחודשים האחרונים...)
באותה הזדמנות מעדכנת שההתנגדות שלה להנקה לא עברה אבל זה כבר לא כזה קיצוני כמו שהיה, יש ימים שזה כמעט נורמלי לגמרי ויש ימים שגבולי. לפעמים מסרבת אבל אח"כ מסכימה, לפעמים מתחילה ומפסיקה. היינו אצל הרופא ששלל גרון ואזניים ואמר שזו פטריה בלשון. אני הייתי סקפטית ביותר (לא ראיתי כלום על הלשון שלה ובכלל בפה) אבל בכל זאת נתנו לה 5 ימים דקטרין ג'ל, במהלך הימים האלה היו ימים טובים מאד וגם יום אחד ממש גרוע ועוד יומיים סבירים, אז נראה לי שהרופא טעה וזו לא פטריה.
כרגע אני נוטה לחשוב שזה משהו ממשפחת הריפלוקס, אולי נלך לרופא שוב.
אבל מאז שהתחילו ענייני ההנקה, הרבה יותר קשה לה להירדם, כל התקופה שלפני המשבר היא מצצה אצבע כדי להירדם, מה שהפך את ההרדמות לחלקות ונעימות גם ביום וגם בערב. עכשיו הפסיקה למצוץ אצבע (גם במסגרת התופעה המסתורית שמפריעה לה לינוק, היא מכניסה לפה כי רוצה למצוץ ולהרדים את עצמה ומיד מוציאה כי משהו מפריע לה בזה, וכך שוב ושוב ושוב, עד שנהיית מתוסכלת ולי זה קצת שובר את הלב שמשהו מציק לה ואנחנו לא מצליחים להבין מה). לפני שמצצה אצבע כשהיתה ממש קטנה היתה נרדמת בקלות בעגלה או על הידיים בכסא נדנדה, אבל הימים האלה עברו ועכשיו היא לא מוכנה, כך שנותרנו רק עם המנשא (תודה לאל שהוא קיים) והיא מתרגלת אליו יותר ויותר וכרגע רק בו אני מצליחה להרדים אותה.
מלחיצים אותי שהיא תיצור בזה תלות ואח"כ יהיה סיוט להרגיל אותה להירדם במיטה.
ואני חושבת שגם אם זה נכון, מה אני יכולה לעשות? כרגע עם כל כמה שאני מנסה להרדים אותה במיטה זה פשוט לא הולך והופך את ההרדמה לפרויקט מתמשך לפעמים על גבול המאבק ובמנשא כל כך הרבה יותר נעים ומהיר לשתינו... ובכל זאת קצת מטריד אותי, אולי המלחיצים למיניהם צודקים קצת וכדאי לנסות להתרגל לעוד צורות הירדמות?

[אמא_ללי*]

בבקשה תגידו לי שזה נורמלי ובסדר ותקין שתינוקת בת חמישה חודשים מצליחה להירדם רק במנשא...

לגמרי נורמלי ותקין, ואפילו נפלא. היא צמודה אליך, מריחה אותך, מרגישה אותך, אתן בתנועה... ויותר חשוב מהכל, זה עובד כרגע
בעיני כל נושא ההרגלים של תינוקות קטנטנים הוא סוג של פיקציה. כמו שאני רואה את זה (שלושה ילדים והרבה התבוננות סביבתית ותמיכה באחרות), הם כל כך משתנים כל הזמן, שממש חבל לבזבז אנרגיה מיותרת על דברים שמחלישים אותך וגורמים לך להרגיש לא טוב עם עצמך. בשבילי, בהגדרה, כל דבר שגורם לך להרגיש לא טוב עם מי שאת, הוא לא האמת.
לגדל תינוקת זאת גם ככה עבודה סופר מאתגרת שדורשת את כל כוחותינו. ויש כל הזמן התמודדות עם דברים בלתי צפויים שאין לנו טיפת שליטה עליהם ואנחנו לגמרי מגויסות כי הכי חשוב לנו בעולם שהיא תהיה בריאה ורגועה ותקבל מענה על כל צרכיה ויהיה לה טוב. אז אם יש משהו שעובד ונעים לכן כרגע, זה אחלה גם אם תרצי, זה לא יישאר ככה תמיד. וכשתגיע הנקודה בזמן שבה זה יהיה לך מספיק חשוב לשנות את זה (מסיבות שלך, לא בגלל שאומרים לך או מלחיצים אותך), אז יהיו לך גם המשאבים למצוא דרך יצירתית להוביל את השינוי.

[רסיסים_של_אור*]

גוונים יקרה, מעדכנת כאן עבורך על תינוקי מתוקי בן ששה וחצי חודשים, נרדם בעיקר במנשא ולעתים רחוקות בהנקה. באופן כללי כשמשהו קשה עובר עליו המנשא הוא הפתרון היחיד להרדמה ולמרות שנורא נמאס לי לפעמים ובא לי לצרוח אני עדיין מברכת: "ברוך בורא המנשא" כי אין לי מושג איך עוד הייתי יכולה להרדים אותו. גם אני לא אחת תוהה על כל התינוקות שפשוט מניחים את הראש ונרדמים להם (יש לי אחיינית כזו, ראיתי את זה קורה באמת !!) במקרה זה לא הילד שלי (ומעולם לא היה לי ילד כזה...).

אני חושבת שהקטנה שלך פשוט עוברת משהו. שמתי לב לא אחת שאצל תינוקות יונקים, יכולים לעבור עליהם כל מיני וירוסים ו"מחלות קלות" בלי הסימפטומים הבולטים של חום אלא רק עם ניואנס קל שאמא שנמצאת צמוד לילד תדע לזהות ולא תמיד להסביר לסביבה. אני שמה לב שכשהוא בטוב והכל בסדר הוא כבר יות רמצליח להרדם בהנקה וכשזה שוב מתשבש סימם שהוא עובר משהו. לאט לאט תקבלי מהחיים ומהתינוקת משובים שיעזרו לך לדייק ולהאמין באינטאיוציות שלך !

והיתרון להרדמה במנשא - גם אבא יכול להרדים !!!

[דנד_י*]

מסכן הקטנטון!
לפטריה יכול גם לעזור חלב של עז.
יכול להיות שבגיל כזה צעיר זה לא מומלץ - לא יודעת להגיד לך איפה לבדוק. רופא רגיל בטח יזדעזע מהרעיון בכל גיל.

[תפילה_לאם*]

והיתרון להרדמה במנשא - גם אבא יכול להרדים !!!
אצלנו אוהבת להיות במנשא רק עלי.
אבל בכל מקרה באמת יש פעמים שלא נרדמת בהנקה והמנשא עושה את העבודה.
מה שהכי רלוונטי לדעתי, גוונים, הוא מה שכתבת בעצמך:
גם אם זה נכון, מה אני יכולה לעשות?
להשאיר אותה ערה בלי סוף עד שתתעלף מרוב צרחות של עייפות? לריב אתה? מה?
אני מאמינה שבעלה כבר לא ירדים אותה במנשא...

[רק_מה*]

פטריה בלשון שלה מצריכה טיפול בפטמות במקביל בדרך כלל.
בטיפת חלב בירושלים - את מהאיזור, לא?(באופן מפתיע!) יש רופאת תינוקות יעילה שלא שולחת ישר לארון התרופות
(בזמנו לגבי פטריה על העור הציעה למרוח טיפה אחת של שמן עץ התה). נשמע משהו מציק בחלל הפה
גם אני מתפקדת לחבורת המיטות הניידות. אצלי עקב (כנראה) צמיחת שיניים או סתם קפיצת התפתחות לאחרונה ההירדמות כמעט בלעדית בתנועה במנשא

[טנא_מלא_כוכבים*]

גם אני במתפקדות... לא תמיד, אבל בתקופות שונות - מנשא.
בשבועות האחרונים עברה מספר ימים עם חום, ונרדמה (וישנה!) בעיקר על מנשא או על הידיים.
נראה לי טבעי ונפלא. ובנוסף, מעדכנת במכונת הזמן (7 חודשים קדימה מתינוקתך) - היא לא תשאר שם תמיד... קטנתי נהנית במנשא, ולצד זה מאד נהנית לזחול, לצעוד מעט ולעתים "קופצת" החוצה, דוקא כשאמא רוצה להתקדם מהר יותר או "צריכה" ילדה במנשא.
שולחת חיזוקים בעניין השביתה. מקוה שתעבור במהרה.

[אורי*]

מלחיצים אותי שהיא תיצור בזה תלות ואח"כ יהיה סיוט להרגיל אותה להירדם במיטה.
למה שתצטרכי?
תמשיכי להרדים אותה במנשא כל עוד היא תרצה, למה צריך להרגיל אותה להרדם במיטה מתישהו בכלל? באיזשהו שלב הרי גם לה כבר לא יהיה נוח במנשא (גם אם זה יהיה בגיל 5:-)) ואז תמצאו דרך אחרת.
גם אני בלחוצות בעניין הזה. וגם לי היתה תינוקת שלא נרדמה בשום דרך אחרת חוץ מהמנשא(היום היא נרדמת גם במנשא וגם בהנקה, ולעתים רחוקות ביותר בעגלה או באוטו אם היא ממש עייפה,אבל זה נדיר. אבל זה גם לא היה בעבר וזה משהו חדש אז אולי שווה לחכות)
בעיניי מנשא זה נפלא, הקטנה מזהה את המנשא כ 'טקס השינה' שלה וברגע שהיא רואה אותו זה מסמן לה להרדם. להרדים במנשא זה יותר קל מלהרדים במיטה לדעתי, לפחות עד שלב מסויים. את יכולה להסתובב עם המנשא ואת לא כבולה למיטה. וגם אם אתן לא בבית זה תמיד איתך,ואת לא צריכה להצטער שאין לך מיטה (מניסיון של חברות שהילדים שלהן התקשו להרדם והן לימדו את הילדים שלהן לישון במיטה, זה לקח להן הרבה זמן והמון מאמץ ואנרגיות ועצבים וסבלנות, ואז הצורה היחידה שבה הילד נרדם היתה במיטה שלו בלבד,ובכל מקום אחר היה בלתי אפשרי להרדים אותו. זה נראה לי סיוט. אי אפשר לצאת מהבית. וזה אכן היה להן סיוט. וחוץ מזה שהכל התחרבש להן מאוד מהר כל פעם שמשהו קטן השתבש)

ומהניסיון שלי,ואני חצי שנה לפנייך סך הכל אבל זה די הרבה בגיל הזה, בהתחלה אמנם היא נרדמה רק במנשא וגם נשארה לישון רק במנשא וכשהורדתי אותה מיד התעוררה, ובהמשך נרדמה במנשא וכשהורדתי אותה החזיקה מעמד קצת יותר, ולאט לאט זה נמשך יותר זמן שהיא מצליחה לישון לא במנשא, גם ביום וגם בלילה.
אצלנו גם אבא מרדים במנשא (אני דוקא קצת חוששת מההרדמה בהנקה, כי קשה לי להיות הבלעדית, ושאף אחד לא יוכל לקחת את מקומי. לכן אני משתדלת לשמר את שתי האפשרויות גם הנקה וגם מנשא, למרות שיותר קל לי להרדים בהנקה)

בקיצור,אני מעודדת אותך וגם מתעודדת בעצמי. גם אני מרגישה שאני צריכה את הקולות האלה שמעודדים אותי לעשות מה שטוב לנו כרגע בלי לדאוג כל כך למה הלאה, (אל מול כל הקולות שסביבי כשאני מרדימה במנשא ומרגישה שאני צריכה להצטדק על זה שיש לי חינוך "קלוקל" ואני "מפנקת" את הילדה), וזה למרות שניסיוני כבר רב,והשוני בהרדמה מהילדים הגודלים יותר שלי בשבילי הוא ענק ומשמעותי (בשלב הזה,עם הגדולים שלי שאותם ניסיתי להרגיל למיטה, היה פשוט סיוט. לא נרדמו, הרדמה לקחה שעות,והמון בכי,והמון התעוררויות. פשוט סיוט.) ועכשו כל כך הרבה יותר קל לי, אפילו אם היא מתעוררת מדי פעם וצריך להחזיר אותה לישון. עכשו קל לי לעין ערוך יותר. אז מה הקשקוש הזה על הלהרגיל להרדים במיטה,בחיי שאני לא מבינה למה לסבול כרגע ולא לדחות את העניין

(גיסתי הצעירונת, שזה לה הילד הראשון בגילה של הבת שלי, סיפרה בגאווה על הילד שלה על איך הם מרגילים אותו להרדם לא בידים, ובכלל מרגילים אותו לא להיות הרבה בידים, ואיך זה טוב כי הוא נרדם יפה ומשחק יפה ועוד כל מיני.
ואני נזכרת איך גם בגיל כלום הילד שלה היה ישן, והילדה שלי היתה צורחת. הילד שלה היה על השטיח (על הבטן!) משחק בחיוכים, והילדה שלי היתה צורחת בידים. הילד שלה שכב בעגלה והסתכל סביב על הצעצועים שלו, והילדה שלי פלטה וצרחה בידים. וחושבת לי כמה מגוחך זה לחשוב שהכל זה 'החינוך' שהם נתנו לו, ולא פשוט המזג של התינוק, וכמובן מצבו הפיזי-בריאותי, ומי שהתברך במזג שכזה אשריו וטוב לו, אבל שיפסיק בבקשה להורות לכל האחרים מה לעשות. )

[רק_מה*]

בעיני כל נושא ההרגלים של תינוקות קטנטנים הוא סוג של פיקציה
אמא ללי דייקת לגמרי!

אם זה היה עובד, אז כל הילדים בני השש שמנשנשים רק פסטה ופירה היו עטים על שעועית ירוקה וקישוא מעוך, כפי שעשו בגיל שמונה חודשים

[תפילה_לאם*]

אם זה היה עובד, אז כל הילדים בני השש שמנשנשים רק פסטה ופירה היו עטים על שעועית ירוקה וקישוא מעוך, כפי שעשו בגיל שמונה חודשים
D-: D-: D-:
(רק חייבת לסייג, שיש לי פה אחת שבגיל חצי שנה ירקה לי בפרצוף את הקישוא המרוסק, ועד היום עטה על פסטה ושומרת מרחק מקישואים, משעועית ואפילו מפירה. כך שכנראה יש לפעמים עקביות מפתיעה...)

[אורי*]

אם זה היה עובד, אז כל הילדים בני השש שמנשנשים רק פסטה ופירה היו עטים על שעועית ירוקה וקישוא מעוך, כפי שעשו בגיל שמונה חודשים
בדיוק אמרתי לבעלי שעכשו זה הזמן לתת לקטנה אוכל מזין והיא גם תאכל אותו, ובינתים היא לא מכזיבה, היא אוכלת הרבה ודברים טובים, שהלוואי שחצי מזה היו אוכלים הגדולים יותר.. שבמקרה הטוב מנשנשים פסטה, ובמקרה הרע או הגרוע צמים או אוכלים ממתקים (מה רע ומה גרוע איזה מהשניים?)

[רסיסים_של_אור*]

ועוד לגבי הפחדות - השלישי שלנו גדל רק במנשא אבל בערך בגיל שנה ומשהו הייתי כבר צריכה להתחנן שיסכים להכנס לתוכו ואותו דבר אני זוכרת גם מהבת הרביעית...

[מיכל_בז*]

וחושבת לי כמה מגוחך זה לחשוב שהכל זה 'החינוך' שהם נתנו לו, ולא פשוט המזג של התינוק, וכמובן מצבו הפיזי-בריאותי, ומי שהתברך במזג שכזה אשריו וטוב לו, אבל שיפסיק בבקשה להורות לכל האחרים מה לעשות.

אוי אורי, הצחקת אותי כל כך! מדהים כמה שזה נכון. גוונים, אצלנו הקטנה, הסובלת, נרדמת רק בתנועה. לא תמיד במנשא וישנה, הגור הקטן הזה, רק על אנשים. העניין הוא שאם היא לא ישנה היא מתמודדת הרבה יותר רע עם מה שעובר עליה (התפתחותה המציקה של קיבה לא בשלה) אז מבחינתי שינה זה הדבר הכי חשוב. נשמע שגם הקטנה שלך סובלת וממילא אין ממש ברירה, אז אל תטרידי את עצמך.

[מיכל_בז*]

ושאלה: אם לא היה מישהו שמדבר איתך על "הרגלים" היית מטרידה את עצמך בעניין באופן עצמאי? כי אני חושבת שאם אני אשמע עוד ציוץ אחד על הרגלים מהסביבה שלי סביר להניח שאני אשתגע.

[גוונים*]

תודה לכן יקרות.
כל כך, אבל כל כך הייתי צריכה לשמוע (לקרוא) את כל מה שכתבתן.
האמת שהיום כבר הייתי יותר טוב, אבל אתמול היה יום לא משהו ובאמת שהרגשתי מעורערת בהכל ושאני כבר לא יודעת כלום.
לרוב אני מצליחה לייצר קצת יותר שיווי משקל פנימי.

אם לא היה מישהו שמדבר איתך על "הרגלים" היית מטרידה את עצמך בעניין באופן עצמאי?
האמת שבמקרה הזה אולי כן. אני סתם פשוט מתגעגעת לימים שבהם היא היתה מכניסה אצבע לפה ומרדימה את עצמה תוך דקות (הימים הרחוקים ההם, לפני שבועיים בערך..) עכשיו אני מבינה כמה זה טו גוד טו בי טרו וכל דבר אחר שקשור להרדמה נראה לי קשה ומאיים. בלי האופציה של מציצת האצבע נותרתי פתאום מבולבלת וחסרת אונים לגמרי, איך בכלל מרדימים תינוקות?? (לפני שהיא מצצה אצבע היא היתה קטנטנה והכל היה כאוטי והתחלתי) וכן עלו לי בראש כל מיני מחשבות על זה שכדאי שזה יהיה אותו דבר כל ערב וכד' כי ילדים אוהבים רוטינה וכאלה.אבל אולי באמת הכוונה לילדים יותר גדולים וכרגע זה לא רלוונטי.
ולחשוב על הבאסה שהתבאסתי כשהיא התחילה למצוץ אצבע, עשיתי כזו דרמה כי דמיינתי איך בגיל 6 יצחקו עליה בבצפר (אולי אפילו כתבתי על זה כאן איפשהו) והנה לא רק שהיא הפסיקה אחרי חודשיים שלושה אלא שעכשיו אני מתגעגעת לזה וחושבת שזה היה אחד הדברים היותר מוצלחים שקרו לנו עד כה. אין מה לומר, אכן אין סוף לשיעורים שההורות הזו מזמנת.

[טלי_ב*]

הנה אחת לאמהות לבנים -
תגידו, באיזה גיל מלמדים אותם לכוון בעמידה? כלומר, לפיפי.
יום בהיר אחד הפיפי החל להשפריץ מהסיר, החוצה. אותה בעיה אם הוא יושב על מקטין אסלה. המודל לחיקוי לימד אותו לשבת ולכוון למטה, אבל הוא לא הכי מוצלח בזה וחזרתי לנקות שלוליות )-:

[פלוני_אלמונית*]

אצלי הוא למד ממש מההתחלה להשתין בעמידה (דוקא היה קשה יותר ללמוד לעשות את זה בישיבה, וזה פשוט לקח זמן שאמרנו שוב ושוב ושוב,עד שגם זכר וגם הצליח)
הכי טוב זה ללמוד בחוץ את עצם הפעולה, ואז בבית ללמוד לכוון (שמעתי,ולא יישמתי,שאם מדביקים מדבקה על האסלה עצמה זה מאוד מפחית את הפספוסים כי יש לאן לכוון. בינתים הוא מכוון די יפה אז לא הרגשתי צורך)

[אמא_צעירה*]

גוונים, סליחה על ההצתה המאוחרת, חשבת על כיוון של שיניים? ולגבי פטריה- אם היא אוכלת גם מבקבוק, וזה באמת לא משנה מה- מים, חלב שאוב או תמ"ל- אולי תנסי לשים לה בבקבוק גם פרוביוטיקה- עד 5 מליארד ביום? (יותר מדי גם לא טוב. פגשתי פעם ילדה שנתנו לה יותר מדי וכולה פרחה. זוועה) וגם לך זה יכול לעזור. כלומר דרכך.

וכשאני מרדימה את הבת שלי- אני יוצרת לה רוטינה של ארוחת ערב בגינה, או משחק בגינה וארוחה בבית, אחר כך ישיבה על הסיר באמבטיה בזמן שאמא ממלאת את האמבטיה, מתלבשים בחדר שהוא לא החדר שלה, (שלה חשוך יחסית ובקבוק מוכן, אני משתמשת בשקדיה מאוד מדוללת או בטחינה מלאה עם עדיפות לאורגנית, חשוב שיהיה של אחוה בגלל תחקיר כלבוטק ), ואז אומרים קריאת שמע- קטעים נבחרים ואמא יוצאת מהחדר.
כמובן שזה לא מתאים לך במלואו- כל אמא היא אחרת, הבת שלך קטנה יותר ואני לא יודעת אם את דתיה, תמיד אפשר להכניס שיר ערש ומגע עד שהיא נרדמת, או מוזיקה מטייפ של מנגינות ערש בווליום נמוך. תינוקות אמורים לקשר די מהר רוטינה למה שמצופה מהם, ובמיוחד מנגינות.
אמורים- כי זה יכול לקחת לך זמן להרגיל אותה, בגלל הגיל.
אבל חשוב שתתכנני מראש מה מתאים לך ואיך את מרדימה אותה, תכנית שתתאים לך לפחות לכמה שבועות הקרובים כדי לא לבלבל אותה אחרי שהיא קולטת את העיקרון- אפשר להתגמש בחלק מהתכנית, במה שלא מתאים לך באותו ערב ספציפי.
בהצלחה D-:

[אורי*]

וכן עלו לי בראש כל מיני מחשבות על זה שכדאי שזה יהיה אותו דבר כל ערב וכד' כי ילדים אוהבים רוטינה וכאלה.אבל אולי באמת הכוונה לילדים יותר גדולים וכרגע זה לא רלוונטי.
לדעתי זה כן יכול להיות רלוונטי. בעיניי אל תפסיקי לנסות
אני חושבת שהבת שלי נרדמת במנשא כחלק מזה שזה הרגל שהקנתי לה.
נראה לי שצריך להבדיל בעניין הזה של ההרגלים. לא צריך לזרוק את המילה הזו לפח ולהתעלם ממנה. זה לא שאין דבר כזה הרגלים, וזה לא שאין דבר כזה להרגיל תינוק או ילד, אלא שלא בכל דבר אפשר להרגיל ילד,וגם לא כדאי להרגיל ילד משהו שהוא נוגד צורך פנימי שלו (לעניין הלהרגיל ילד לישון לבד במיטה שלו, שזה נראה לי או בלתי אפשרי או שהדרך לעשות זאת לא מקובלת עליי, או שזה באופן כללי ייתכן ונוגד איזה צורך של ילד)

את יכולה לנסות לעשות איזה סדר קבוע של משהו לפני שאת מרדימה אותה ואולי היא תתרגל לזה וזה יעזור לה. (שיר קבוע מסויים,סדר דברים מסויים. אמירת שלום לכל החפצים בחדר, שמיכה מסויימת,בובה מסויימת. יש כל מיני אפשרויות)

[אמא_צעירה*]

אולי תסתכלי ב איך לאמץ חפץ מעבר זה מאוד יכול לעזור.
יש פעוטות שאם יש להם אותו- מסוגלים להרדם בכל מקום ובכל מצב, ואם אין להם - יחרב העולם
רק שימי לב בדים- לכבס בתדירות גבוהה אחרת הם מתרגלים לריח בלי כביסה ואז אין על מה לדבר, דבר שני- ליצור כמה העתקים שאם יקרה משהו למקור

[שירה*]

מנדבת כאן את הדברים שעזרו לי בהרדמות,
אולי יעזור לעוד מישהו...
גם אני בעד שיגרה שלא נוגדת את הצרכים של הילד, מאמינה שהמון תינוקות רכים
זקוקים להרבה מגע, ידיים ולפעמים גם מנשא ותנועה. גם בגיל חמישה חודשים, כמובן.
(מזכיר לי שפעם בתור נערה טיפלתי בילד בן שנה וקצת וכדי להרדים אותו, הייתי מסתובבת אתו בחדר חשוך
בידיים ואם הייתי עוצרת, הוא היה מיד פוקח עיניים גדולות ונהיה לא רגוע, בתנועה היה נרדם תוך זמן קצר יחסית)
כדאי באמת שזה יהיה אותו חדר, עם אווירת שינה. אפשר לחשוב על אותו שיר שתשירי לתינוק או תזמזמי בשקט.
יש תינוקות ששירים ממש מרגיעים אותם. פעם נסעתי עם בתי התינוקת באוטובוס בשעת ערב מאוחרת,
היא הייתה עייפה ועצבנית וצרחה ממש ובסוף הדבר שהרגיע אותה ששרתי לה את השיר שלה בצורה חזרתית עד שנרדמה.
והדבר הכי הכי חשוב שלקח לי המון זמן להבין: תדאגי שגם לך האמא יהיה נוח בהרדמה והמון מוכנות להישאר עם התינוק עד שהוא
כבר לא צריך אותך. הנוחות זה יותר קל: נגיד, אם התינוק אוהב תנועה, אבל כבד לך להתהלך אתו בידיים, אפשר לקפוץ על כדור פיזיו,
אם את מניקה, את חייבת לשבת בנוחות, המנשא חייב להיות נוח וכו' כשנוח לאמא, יש נינוחות שמשפיעה מאד על התינוק וגם
יש יותר מוכנות להישאר אתו כמה שצריך. המוכנות זה הקטע הקשה: מצאתי את עצמי בתחילת ההורות הרבה פעמים (האמת שגם היום זה יכול לקרות, אבל פחות) לא רגועה כי הייתי עסוקה בחישובים:
עוד כמה זמן היא תירדם? כמה זמן זה נורמלי להרדים אותה? יש לי דברים א', ב', ג' לעשות, איזה מעצבן שהיא לא נרדמת!
עד ששמתי לב שבפעמים שלא היו לא דברים "על הראש" והייתי נינוחה ולא מיהרתי, היא נרדמה ממש בקלות.
אז התחלתי עבוד על זה באופן מודע, החלטתי עם עצמי שאני מוכנה לתת לה את כל הזמן שהיא צריכה אותי לידה כדי להירדם, בשמחה.
החלטתי שזה לא מטלה מעיקה אלא בילוי משותף הכרחי וגם נעים, זה באמת יכול להיות נעים. ברגע שהייתי מוכנה להתמסר לזה,
לשבת בנוחות, להתבונן בה ברוגע (גם אם היא עצבנית ובוכה ומתפתלת), לנסות להבין אותה, לעזור לה שגם לה יהיה נוח, לתת את הזמן,
ההרדמות הפכו יותר קלות לשני הצדדים.

[אמא_צעירה*]

תודה שירה. את כל כך צודקת!!!
הנכונות לתת לתינוק-פעוט- ילד את הזמן שלו, והאיפשור בשבילו היא מה שהכי עוזר לו להרדם ברוגע בגלל השלווה שלך.
את בעצם גם נותנת לו אישור שהוא בסדר גם במצב הקשה שהוא נמצא בו (מבחינתו), שאת מקבלת אותו כמו ששהוא ואוהבת אותו כמו שהוא עכשיו.

רק בקשה קטנה, מדי פעם ליצור רווחים בין מקטעים, יהיה הרבה יותר קל וברור לקרוא את דברייך.

[רק_מה*]

ממרום שלוש שנות הרדמות:
גיוון של הנקה, מנשא, ידיים עם שיר, אמבטיה אוכל לישון, אוכל אמבטיה לישון, לישון על אבא על הספה בסלון מתי שנעצמות העיניים, להירדם תוך כדי לעיסה (!), באוטו, בעגלה, יד/ חיבוק עם אמאבא, שני סיפורים ושיר...שלא יהיה לכן ספק כל הירדמות כזו זה הרגל, אבל טבעם של ילדים קטנטנים לאמץ לעצמם הרגלים תקופתיים בלבד.
(היום אני מניקה את הקטנה מספרת סיפור שניים לבנות ומחזיקה יד חמש דקות. לפעמים אבא עושה זאת- פרט להנקה כמובן. לי היתה ילדה שלא היתה נרדמת 0-12 ללא הנקה)

[מיכל_בז*]

אני בטוחה שזה נידון כבר איפושהו, אבל המוח שלי רק הולך ואוזל מהרגע שנכנסתי להריון. לולי לו אמורה לעבור חיסון מחומש ביום רביעי ואני תוהה בקשר לרוטה. הכרחי?

[אמא_צעירה*]

אני חיסנתי ועבר בקלות. לצערי הרב עוד לא גיבשתי לי דיעה בנושא, רק אבעבועות ושפעת לא חיסנתי, כי הרגשתי שלא נכון להכניס לה דברים שלא נחשבים למסובכים ורק מפרנסים את המערכת המשומנת בלאו הכי

[פלונית*]

רוטה ממש לא מומלץ. אחת מתופעות הלוואי שלו הוא השתפלות המעי (אם אני זוכרת נכון את המושג...) וזה קורה לא מעט וזה נורא.
אם את מתכננת להניק, לא הייתי מודאגת מרוטה. זה בא ועובר.

[פלונית*]

לגבי הפיפי, כדאי פשוט להיות עקביים ולהזכיר שוב ושוב, או לעבור לעשות בעמידה.

[רסיסים_של_אור*]

האמת, שעם כל מה שאת מתארת לגביה, אולי בכלל אפשר לדחות קצת את כל החיסונים האלה ???

[גוונים*]

אנחנו לא עשינו את הרוטה, אחרי הרבה התלבטויות.
הבנתי שזה חיסון עם שכיחות גבוהה לתופעות לוואי לא נעימות יחסית והמחלה עצמה היא לא מסוכנת פשוט מאד לא נעימה. היתה לי קשה המחשבה שאגרום במו ידי למחלה (תופעות הלוואי שהן בעצם המחלה) בעוד שהסיכוי שלה להידבק לא מאד גבוה כי היא תינוקת בכורה שבנתיים איתי בבית ולא עומדת להיכנס למסגרת כך שלא נחשפת יותר מדי לתינוקות וילדים, מה גם שהיא יונקת (בינתיים:-( ) אלה היו הסיבות שלנו.

מיכל, אני חושבת שרסיסים סיפרה לי קצת על כל נושא החיסונים בדף שלה, כשהתלבטתי.

וגם לגמרי כל מה שאת מתארת לגביה, אולי בכלל אפשר לדחות קצת את כל החיסונים האלה ???

ותודה לכולן על העצות ובכלל השיחה בנושא ההרדמות, יש לי המון מה לכתוב אבל אני שפוכה לגמרי, מקווה שייצא לי מחר.

[רסיסים_של_אור*]

עוד לגבי הרוטה - כששאלתי את רופא הילדים בעבר לגבי זה, הוא טען (בלי שום קשר לכן או לא יונקים) שאם אני לא מתכוונת להכניס למסגרת עד גיל שנתיים אין טעם בחיסון ! (רופא לגמרי לגמרי מיינסטרים).

[אורי*]

לי הרופאה אמרה שרוטה לא קריטי, אבל היא כן ממליצה על פרבנר
בכל מקרה
כל מה שאת מתארת לגביה, אולי בכלל אפשר לדחות קצת את כל החיסונים האלה ???
או לפחות לא לתת באותו היום יותר מזריקה אחת (לפצל עוד יותר לא בטוח שכדאי כי זה יותר חומרי שימור)

[קול_פעמונים*]

אחנו לא חיסנו לרוטה, כי הבחור איתי בבית, חשבתי שזה יפסח עלינו.
אממה, בגיל שנה וחצי חטפנו את הוירוס הנורא שנמשך חודש ארוך וקשה.
שלשולים והקאות נון סטופ, בלילות קמנו פעמיים שלוש לילד שמקיא ומשלשל במיטה. היה מסכן וחלש
למזלנו הוא ינק וזה מה שמנע מאיתנו להגיע למיון ולעירויים, רק אני נגמרתי מלהחזיק רק על הנקה בריון גדול...

כמו שכתבו כאן לא פעם, א"א להגיע למסקנה ע"ס מקרה אחד.
אישית, אם אזכה לעוד תינוק, לא הייתי מחסנת לרוטה כי הסיכונים מפחידים אותי יותר.

[אמא_אחת*]

ועוד משהו בעניין השינה - תינוקות צריכים כוח כדי לישון. לעיתים יש איזה רגע שבו הם פשוט הולכים לישון ואחריו הם כבר עייפים מדי או מוצפים מדי בגירויים והכל לוקח הרבה יותר זמן. אם יש לה איזה סדר יום, נסי להיות צעד לפניה ולהניח אותה במיטה או איפה שהיא ישנה כמה דקות לפני שהיא מתעייפת מדי. אצלי, כשאני מצליחה לזהות את הרגע הזה, היא פשוט עוצמת עיניים והולכת לישון.

[טלי_ב*]

הכי טוב זה ללמוד בחוץ את עצם הפעולה, ואז בבית ללמוד לכוון

הכוונה לכוון לתוך הסיר? או שהגבהתם אותו לאסלה איכשהו?
הבחור יודע את עצם הפעולה, אבל הוא משתין בעמידה בעיקר בחוץ, ואז אין בעיה עם הכיוון.
יש מישהי שממש לימדה לכוון? איך עושים את זה?

[בדויה_לעכשיו*]

מה זה פרבנר?
סליחה על הבור בורות

[אורי*]

טלי
בודאי לאסלה, הסיר קטן מדי לזה
עמד על שרפרף עד שהגיע לגובה המתאים
הוא לרוב הבין את העניין של לכוון לתוך האסלה, אבל באמת שזה נראה לי רעיון להדביק מדבקה בפנים שאליה מכוונים

[אורי*]

פרבנר
החיסון שמגיע בנוסף למחומשת בגיל חודשיים, והוא נראה לי אמור למנוע סטרפטוקוק, כשהחשש הגדול זה הסתבכות לדלקת קרום המוח
אני הפרדתי בין המחומשת לזה (ובכלל נורא דחיתי את החיסונים, אנחנו עדיין בשלב מאוד ראשוני של החיסונים, עד עכשו כבר היתה אמורה לקבל כמות נכבדה, ופה נעזרתי בדחיינות שלי לטובה,הרשתי לעצמי לדחות ולדחות,ומאז שהבנתי שהיא נשארת איתי בבית בכלל אני שמחה שאנחנו עדיין בדחיה)

[רק_מה*]

מיכל ורסיסים- אם יש ילד כלשהו שכבר במסגרת, ומדובר בתקופת אביב קיץ אז רצוי לשקול לחסן (תינוקות קטנים לא לוקחים טוב שלשולים קשים).
אבל בהחלט בהחלט כל חיסון (חוץ מצהבת?) בדרך כלל מעביר את הגוף- במקרה הכי סטנדרטי- יומיים לא פשוטים

[אמא_צעירה*]

כמו בקוצר נשימה אצל הבת שלי שדוחף לה סטרואידים וכו... P-:

[רסיסים_של_אור*]

אני במעיין ניסוי עם הילד השביעי - אך הראשון ללא חיסונים עד כה (בעזרת ה' מתכננת לתת טטנוס בגיל שנה בערך), עוד לא רוצה לצאת בכל מיני הצהרות או מסקנות...

[בשמת_א*]

תגידו, באיזה גיל מלמדים אותם לכוון בעמידה? כלומר, לפיפי.
מנסיון רב, לא רק שלי אלא גם של הרבה אמהות אחרות (במיוחד אלה שניקוי השירותים "נופל" עליהן):

עצתי:
לא ללמד בנים לכוון בעמידה!!!
רק בחוץ.
או ממש לפני שהם הולכים לגן.
עדיף שהם יעשו בישיבה, ממש כמו קקי (והרבה פעמים זה גם הולך אצלם ביחד, תארו לכן איזה בלבול זה לילד שצריך להחליט אם הוא צריך לשבת או לעמוד עכשיו...). עד שיהיו באמת ממש גדולים וישלטו לגמרי בכיוון בחוץ ויהיו בגובה מתאים לשירותים.

האמת, שעם כל מה שאת מתארת לגביה, אולי בכלל אפשר לדחות קצת את כל החיסונים האלה ???
מיכל, גם אני הייתי שוקלת בכובד ראש את האפשרות לדחות את כל החיסונים לתקופה שתעבור המצוקה שלה. היא תינוקת ראשונה, את לא הולכת לשלוח אותה למעון של ויצ"ו מחר, החיסונים יותר מסוכנים לה כרגע מהאפשרות התיאורטית שהיא תידבק במחלות האלה.

ולגבי תינוקות בני כמה חודשים:

תשמעו, תינוקות בנויים להיות מחובקים, צמודים, לישון ביחד עם כל המשפחה, לינוק מתי שהם קצת מרגישים אי נוחות (לא לתת להם להגיע לרעב או לסבל חס וחלילה).
כל מי שאומר לכן אחרת - "זה פינוק", "צריך להרגיל אותה להיות מנותקת ממך", "אסור לקחת תינוק על הידיים" וכל הקשקושים האלה - אלה אמונות שווא ומיתוסים.
ממש כמו כל הפרימאטים, גם הגורים שלנו אמורים להיות מטופלים על גופה של אמא כל יום כל היום (אולי פה ושם עם הפוגות קטנות), מוגנים ויונקים ומחובקים ומחוממים ובטוחים עם אמא, עד השלב שהם מעוניינים לזחול קצת לבד, ואחר כך גם ללכת קצת לבד. פה ושם.
בטבע, גם הגור לא מעז להתרחק הרבה מגופה של אמא, וגם אמא לא מרשה. הגורים שלנו לא יודעים שהם לא נולדו בטבע. הם לא מקבלים סמס לתוך הרחם שמעדכן אותם שיש מערכת הפעלה חדשה שנקראת "דירת מגורים עירונית" שבה למשל אין נמרים, נחשים ארסיים או רעב.

[אורי*]

תארו לכן איזה בלבול זה לילד שצריך להחליט אם הוא צריך לשבת או לעמוד עכשיו...
לגמרי!!
(אצלנו הוא לא מסכים לשבת,ואז הוא בלחץ כי זה אכן בא ביחד, וצועק לאמא שתבוא לעזור לו, ובגן מפספס מדי פעם רק בגלל זה, לכוון הוא דוקא יודע די טוב די מההתחלה,לא זו היתה הבעיה)

[יעלי_לה]

עברנו רוטה פעמיים ואני מכירה כמה ילדים שחלו. מחלה ממש ממש לא סימפטית, והבדל עצום בהתמודדות של הגוף בין יונקים ושאינם.
ילד יונק לא הייתי מחסנת. ילד לא יונק - כן.
אבל באמת שהייתי מחכה.
היא אמורה להיכנס למסגרת מתישהו?

[פלוני_אלמונית*]

בעלי תמיד משתין בישיבה בבית, ממש כמו קקי .
אני חושבת שזה מנהג שהוא פיתח לעצמו כשעזב את ביתו, עבר לגור לבד ונהיה מאלה שניקוי השירותים "נופל" עליהן ...

אז אולי ללמד את הבעל להשתין בישיבה, ושהוא ילמד את הבן?
שתי ציפורים במכה!

[מיכל*]

אנחנו לא חיסנו לרוטה
הראשון חטף את זה בגיל שנה וחצי, כמה ימים לא נעימים בכלל, וזהו.
(נכנס למסגרת בגיל חצי שנה, ינק עד 9 חודשים, חיסנו את החיסון הראשון (המחומש) בגיל 9 חודשים).
גם את השני לא חיסנתי, ועד כה (כמעט שנתיים) לא חטף את זה, לפחות לא שידוע לנו.

[פלונית*]

אני מכירה תינוקת שנפגעה מחיסון רוטה.
בעיות מעיים קשות.

[מיכל_בז*]

טוב, יש לי שאלה קצת מגעילה. הקטנה בת חודשיים וניזונה כמעט רק מתמ"ל.
ביומיים האחרונים הקקי שלה עדיין במרקם חרדלי אבל בצבע ירוק כהה.
מדאיג? למישהי יש מושג למה זה קורה?

[רסיסים_של_אור*]

היא מצוננת ? הירוק הכהה יכול להעיד על נזלת ו/או רוק שנבלע