אמהות שואלות אמהות חלק 1

[תפילה_לאם]

רסיסים,
בעקבות קריאה באתר (עדויות כמו שלך, של אמא נמרה, של יונת) וב"עקרון הרצף" אני אכן נוטה שלא להילחץ מהכנסת חפצים קטנים לפה.
מצד שני, הסביבה (אבא, אחים גדולים והמעגלים הרחבים יותר) נוטה שכן להילחץ... כרגע לא מדובר כל כך בקטנטנה שעדיין לא ממש זוחלת ועוד לא ממש פיתחה את אחיזת הפינצטה, אבל בקרוב זה ייעשה רלוונטי יותר, וכבר עכשיו רלוונטי לבן הארבע ושליש (:-)) שאוהב לשחק עם גולות וכד' בפה.
הלחץ של הסביבה גורם לכך שיגרמו לילד/ ה להוציא מפיו את החפץ הקטן. ואולי אז עולה הסיכון שבמקרים שאני לא מונעת זאת?
וחוץ מזה, קשה לי לומר "אין סכנה בהכנסת עצמים קטנים לפה", כי אין לי דרך להוכיח זאת מלבד טיעונים לוגיים כמו שכתבה יונת ברשימתה. ועם כל הבנתי וקבלתי את הרעיון, אני לא רוצה חו"ח לגלות על בשרי ועל בשר ילדיי שהתאוריה הזאת לא נכונה.
בקיצור, התלבטות...

ואם למקד - כשאני קוראת אמירה כמו זאת שמצוטטת מהקישור לרשימתה של יונת:
האם הילד עבר כבר את גיל חצי שנה? אם עד עכשיו לא היתה לו הזדמנות להתנסות בחפצים קטנים בפיו, עכשיו לא זמן טוב להתחיל כי יתכן שהוא איבד את האינסטינקט לחסום את הלוע באמצעות הלשון.
אני חושבת שבעצם בתי שלא יצא לה להכניס עצמים לפה "באופן רשמי", לא בגלל מניעה אלא בגלל קצב ההתפתחות המוטורית שלה, אולי החמיצה כבר את חלון ההזדמנויות.
אז אני כן צריכה לעצור אותה מלהכניס לפה חפצים קטנים?
מצד שני, קרה לא אחת שנתתי לה להחזק חתיכת פרי או ירק (בהשגחה) והיא הצליחה לחתוך חתיכה קטנה וכמעט לשאוף אותה, ואז ב"ה הוכיחה את הטענה של יונת ש{{}}אם במקרה מגיע עצם קשה לאזור הלוע של תינוק קטן, הוא ישתעל אותו החוצה כי אזור הגירוי לשיעול אצל תינוקות גדול יותר מאשר אצלנו. ואולי זאת התנסות "נחשבת"?

<הולכת לקרוא ליונת להחכימנו.>

[רק_מה*]

אוכל שנתקע זה הכי נחשב, נראה לי. זה הכי רלוונטי. אני משתדלת להימנע מהנטייה אפילו לטפוח עליה כשהיא משתנקת. לעיתים מטה אותה קלות אם היא בחיקי. לפעמים היא ממילא על שש. ואז עם קצת סבלנות מותחת- היא מוציאה את מה שהציק לבד.
אני משקה מים מכוס פשוטה, מלאה 2/3 בערך, הטייה איטית ומגבת מתחת אם מתאפשר. כמעט מתחילת המוצקים. היום שותה ככה ממש בקלות, אפילו מבקבוק של גדולים (בקבוק מים רגיל)

[יונת_שרון*]

הי תפילה,

סכנת חנק היא אמיתית ונפוצה. תינוקות מתים מזה כל שנה. לכן השאלה היא לא אם אפשר להתעלם ממנה, אלא איך מתמודדים איתה. והתשובה שלי היא שהדרך הנפוצה של מניעה היא לא טובה, ועדיף דרך אחרת. הדרך שכתבתי עליה היא התנסות ולמידה -- זה לא התעלמות ואמונה שהכל יהיה בסדר, אלא התמודדות ישירה עם הבעיה מתוך תשומת לב ומודעות.

בתכלס זה אומר שהזמן להתנסות הוא עכשיו, לפני שהקטנה מתחילה לזחול -- כשהיא מתחילה לקחת לך דברים מהצלחת או מהידיים. פשוט תני לה לקחת את הדברים ותתבונני במה שקורה.

לגבי האח בן הארבע -- לדעתי זה כבר מאוחר מדי, צר לי.

[גוונים*]

תודה לכל מי שכתבה לי.
הברזל נשמע לי חשוד. הייתי מנסה להוריד את הכמות, נניח חצי מהמינון שהומלץ, ולראות אם יש שיפור.
הברזל הוא החשוד.
העניין הוא שהפסקתי עם הברזל כבר לפני יותר משבועיים נראה לי (לא זוכרת בדיוק) וגם לפני כן לא הייתי נותנת כל יום אלא פעם בכמה ימים. יכול להיות שהוא משפיע עד כדי כך אפילו שבועיים אחרי הפעם האחרונה?
האמת שגם את הטעימות של המוצקים הפחתתי מאד בשבועיים האחרונים. לאורך השבועיים האלה נתתי לה רק: פעם אחת כארבע חמש כפיות מרק טחון, כמה ימים אח"כ כמה כפיות של קישוא עם עגבניה וכמה ימים אח"כ עגבניה. ובעצם מיום שישי הפסקתי לגמרי עם הכל. ובכל זאת לאורך השבועיים האלה עשתה רק שלוש פעמים קקי כשפעמיים מתוכן רק אחרי שנתתי עגבניה (כי זה הגיע לחמישה שישה ימים... ) וגם לא המון..
בכל הזמן הזה גם יש לה גזים, בלילה זה גם ממש מציק לה.
שואלת שוב, לדעתכן כדאי לי להפסיק עם המוצקים ולחכות כמה שבועות או להתעלם מענייני הקקי ולהמשיך (במתינות ותשומת לב) בהנחה שמערכת העיכול צריכה פשוט להתרגל?
(לא היה אכפת לי בכלל לדחות את כל העניין קצת אבל הפיצק כל כך בשלה כבר לאוכל מוצק. יותר מחודשיים שהיא בוהה בנו אוכלים כולל רוק ותנועות לשון וכל מה שנתנו לה, לא משנה באיזה מרקם, טעם או טמפרטורה היא אכלה בהתלהבות עצומה. בגלל זה ממש מרגיש לי לא נכון לעצור)

[גוונים*]

מיכל, את מדברת על רגרסיה בשינה? את זה עברתי.
גם אנחנו.
אבל אני פיתחתי תאוריה שמשבר הארבעה חודשים הוא בעצם פיקציה.
אצלנו בכל אופן מה שקרה אלה בעיקר שינויים בהרגלי השינה, שלדעתי לא קשורים לשום משבר אלא פשוט להתפתחות.
היא גדלה והתחילה לפתח לעצמה סדר יום יותר מסודר. כלומר הקדימה את שנת הלילה לשש-שבע (זה ממש בא ממנה, לפני כן היתה נרדמת מאוחר ולאט לאט הקדימה את זה) והפחיתה (מאוד!) את אורך שינות היום שלה.
מה שכן, התחילה להתעורר יותר במהלך הלילה, אם לפני כן היו לילות סבבה עם התעוררויות רק להנקה כל כמה שעות (אפילו 4-5 שעות) זה עבר חלף מן העולם וכיום היא מתעוררת הרבה יותר, מפריעים לה יותר דברים (פנימיים - גזים וכד') וחיצוניים (רעשים וכד')

[נוודית*]

הצל שלי ואני
חלון למוזרות של העולם הזה שלנו בעיני ילדים. וכל כך מתוק.

[בשמת_א*]

הפיצק כל כך בשלה כבר לאוכל מוצק. יותר מחודשיים שהיא בוהה בנו אוכלים כולל רוק ותנועות לשון וכל מה שנתנו לה, לא משנה באיזה מרקם, טעם או טמפרטורה היא אכלה בהתלהבות עצומה. בגלל זה ממש מרגיש לי לא נכון לעצור
מסכימה איתך.
לא לעצור התלהבות ממוצקים בגלל קקי.
הברזל יכול להשפיע הרבה זמן.
תני לה להתנסות. ותנסי לטפל בעיכול בעזרת עיסויים, קיפול רגליים לבטן הרבה פעמים ביום, הרבה חיבוקים, מסאז' עדין בגב, ועוד.

מים:
אני נתתי כוסות צעצוע (יש באיקאה כוסות קטנות שהן ממש חיקוי מושלם של הגדולות). זה כל כך חמוד! זה כל כך מותאם לגודל של תינוקות! הם כל כך נהנו לשתות מים מהכוסות הקטנטנות והמתוקות האלה!
כמובן שמים רק קצת מים.
ואז גם אם נשפך, לא נורא.
ונותנים להם לתרגל המון פעמים ביום. הרי זו מיומנות מוטורית.

[תפילה_לאם]

והתשובה שלי היא שהדרך הנפוצה של מניעה היא לא טובה
את זה בהחלט הבנתי וגם די השתכנעתי.
השאלה היא בעניין הזמן להתנסות :
יונת, כתבת שחלון ההזדמנויות נסגר אחרי גיל חצי שנה. התינוקת בת שמונה חודשים וחצי ועדיין לא נקרות בפניה הרבה הזדמנויות להכניס לפה מציאות, כי עדיין לא ממש זוחלת. האם פספסנו את החלון?
<נוטה לחשוב כמו רק מה שההתנסות עם האוכל סיפקה את התרגול המוקדם הנדרש.>
ובאשר ל{{}}אח בן הארבע - זה לא שרק מהיום קלטתי שאין טעם לרוץ ולשלוף לו מהפה את האוצרות שבחר לטעום, אבל אני לא מצליחה להיזכר מתי התחלתי. כן זוכרת שבטעימות - שבזמנו הומלצו מגיל ארבעה חודשים - הייתה לפחות התנסות דרמטית אחת של השתנקות מפרור של תפוח, שבעקבותיה פלט המון חלב.
יהיה אבסורדי לאפשר לקטנה להחזיק בפה חרוז ולהגיד לו שזה מסוכן לו... כרגע כן מאפשרת לו.

[גוונים*]

תודה בשמת! (זה מה שרציתי לשמוע )

עושים לה עיסויים, קיפולי רגליים וכד' אשמח לשמוע עוד עצות להקלה על עצירות.
וכדאי להמשיך עם העגבניה? או אולי מי שזיפים?
וגם, עם איזה אוכל כדאי להמשיך? מה נחשב קל לעיכול? קישוא? אבוקדו? תפוח?
מסתבר שדלעת, דלורית ותפ"א שנויים במחלוקת, אמרו לי שזה מעולה לעיכול ואמרו לי שזה עושה עצירות אז נראה לי שאני מוותרת בזמן הקרוב

[יונת_שרון*]

תפילה, גילים זה תמיד משהו ממוצע. אני חושבת שהזמן להתחיל הוא כשהתינוק מתחיל לקחת דברים לפה. אני לא יודעת באמת מתי נסגר חלון ההזדמנות, אבל נראה לי שכל עוד הם לא אוכלים אלא רק טועמים -- זה די בטוח. אחר כך, כשהכנסת דברים לפה הופכת ממחקרית ליישומית -- זה יותר בעייתי.

לגבי בן הארבע, אני חושבת שכדאי לשים לב ולהיזהר. יש ילדים בגיל הזה שנחנקו מפיצוחים, אז האפשרות לחנק עדיין קיימת. שימי לב, ותחליטי מה נראה לך שכדאי לעשות.

[רק_מה*]

גוונים, לא חושבת שכדאי "לרכך" צואה באופן מכוון בגיל הזה (לא הייתי נותנת מי שזיפים). אפשר קצת יותר נוזלי: למשל במקום פירה של ירקות, ירק רך ממרק יחד עם מי מרק (הקטנה שלי אוכלת קצת ירקות, וכמה כפיות ממרק, שהתרככו בו לגמרי גם עדשים כתומות. וגם רוסקה בתוכו חצי עגבנייה, בעצם. ולימון. ולפעמים סלק).
אם את מוטרדת ממחסור בברזל תתני לה כדור קציצת הודו שבושל במרק לנשנוש.
אולי את שינית משהו בתזונה לאחרונה? אם כי, הקקי הזה אופייני לברזל.
שלוש פעמים קקי בשבוע כשלעצמו זה סביר ליונק.
פשפוש עוזר לכל התחום.

[רק_מה*]

תפילה- תשיגי לו חרוזים/גולות גדולים יותר.... ותסבירי לו על סכנת חנק.

עבדתי בזמנו עם ילדים שאובחנו כהיפר אקטיביים ולהם חיבה עזה להכנסת כל דבר לפה (כולל מספריים, מהדקים וכו'). לא היה טעם לריב אלא רק להחליף להם לבחירות קצת יותר סבירות (בעיניי).

ועדכונים לגבי בכורה: חיבוקים בעודף עזרו. גם התבוננות שלי מתי קורים מקרי קיצון, ובקשת עזרה ממוקדת שלי מבן הזוג, שיעזור בבקרים להעיר אותה בעדינות וסבלנות (זו נקודת רתיחה ולחץ שלי). במקביל פשוט להזכיר לעצמי שלריב איתה לא שווה לי בכ-לל, אף פעם. ובערב לגייס כוחות סיבולת ולוותר על מה שלא הכרחי. ו...כן לאפשר חיבוקי דוב של אחותה הקטנה לפעמים

[גוונים*]

אולי את שינית משהו בתזונה לאחרונה?
לא שיניתי.

כי, הקקי הזה אופייני לברזל
באמת?? אם כך, זה מאשש את ההשערה שזה קשור לברזל ולא לאוכל (למרות שכאמור עברו יותר משבועיים מאז שקיבלה פעם אחרונה).

שלוש פעמים קקי בשבוע כשלעצמו זה סביר ליונק
מדובר על שלוש פעמים ביותר משבועיים (משהו כמו 16-17 יום) ופעמיים מתוכן ממש מעט.
הבנתי שתינוקות יונקים יכולים לעשות מעט מאד קקי, העניין הוא שהתינוקת הספציפית הזו דווקא היתה עושה הרבה קקי (בהתחלה המון אח"כ סתם פעם-פעמיים-שלוש פעמים ביום) והשינוי התחיל דווקא שהתחלנו מוצקים וברזל (שניהם קרו פחות או יותר אותו זמן, הברזל טיפה קודם ולדעתי בהתחלה הוא לא השפיע עד כדי כך ורק אחרי כמה שבועות התחילה התופעה של הממש עצירות עם הקקי האופייני לעצירות.)

לא חושבת שכדאי "לרכך" צואה באופן מכוון בגיל הזה
למה? אם זה רק באמצעים טבעיים, מזונות שאולי בכל מקרה היו מגיעים אל פיה בשלב הזה פחות או יותר?
אגב, האחות בטיפת חלב המליצה על מי שזיפים... האחות של כללית המליצה על עגבניה.
עגבניה נראה לי פחות אגרסיבי ואכן עזר קצת, אז למה בעצם לא להמשיך עם זה?
אם היא לא היתה מוטרדת מכל העניין לא הייתי מנסה 'לעזור' לה להוציא את הקקי אבל היא כן. בעיקר בלילה.

[מיכל_בז*]

אם היא לא היתה מוטרדת מכל העניין לא הייתי מנסה 'לעזור' לה להוציא את הקקי אבל היא כן. בעיקר בלילה.

אוף. מסכנולה. את מנסה להחזיק אותה בתנוחת פשפוש? לעלמה זה כן עזר כשהייתה לה עצירות.


_אבל אני פיתחתי תאוריה שמשבר הארבעה חודשים הוא בעצם פיקציה.
אצלנו בכל אופן מה שקרה אלה בעיקר שינויים בהרגלי השינה, שלדעתי לא קשורים לשום משבר אלא פשוט להתפתחות._

יכול להיות. אבל אני כן חושבת שההתפתחות היא מעט משברית. הילדה גילתה עולם, שזה מגניב בטירוף, אבל זה גם קצת כאילו היא על טריפ. היא לא מצליחה לישון, קשה לה לאכול, היא ישנה רע בלילה. ברור לי שהיא מוצפת גירויים כי היא לא מצליחה לנוח.
אפילו במנשא היא לא נרדמת, היא אמנם רגועה בו אבל מסתכלת כל הזמן לכל הכיוונים. אני לא יודעת איך להקל עליה קצת... לרכך לה את זה. וגם, האמת שאני פשוט גמורה מעייפות. היא ישנה רק על הידיים, רק על כסא נדנדה במשך היום ועכשיו גם בלילה היא ישנה רע ולוקח המון זמן להחזיר אותה לישון. אנחנו שנינו הפכנו לזומבים.

[יולי_קו]

מיכל בז,
שמת לב שהתחלת לענות לאמהות אחרות?
אוף. מסכנולה. את מנסה להחזיק אותה בתנוחת פשפוש? לעלמה זה כן עזר כשהייתה לה עצירות.
תראי אותך: את מתחילה להיות 'אמא ותיקה'!

חוץ מזה, הלואי והייתי יכולה להסתובב קצת עם עלמה במנשא ולתת לך לישון.
אני זוכרת זמנים מהסגנון הזה (ואצלנו לא היה ריפלוקס). כל מה שרציתי זה ל י ש ו ן .

[מצ'רה*]

תפילה- תשיגי לו חרוזים/גולות גדולים יותר.... ותסבירי לו על סכנת חנק.
בעיני זה מפחיד ממש.

[רק_מה*]

למען הסר ספק:
מתכוונת לגודל שלא יכול לעבור את הקנה

[תפילה_לאם]

וואו, תראו, זה לא שהוא מסתובב כל הזמן ומכניס דברים לפה, וכשהוא מכניס - זה משהו מקרי שהוא מצא ושבא לו עליו באותו הרגע, כך שלא נראה לי שאם אציע לו פתאום כדור פינג-פונג כתחליף, הוא ייענה לזה, אם בכלל אשים לב שהכניס משהו לפה.
כמובן שאם ברור שזה מסוכן - לא אתייחס לאי הרצון שלו, אלא שהרעיון הוא שהכנסת עצמים קטנים לפה - לא מסוכנת. ההתלבטות בקשר אליו גדולה יותר מאשר בקשר לתינוקת, כי אני לא זוכרת בוודאות מתי אימצתי את הגישה הזאת, אבל בהחלט יש מצב שהוא היה די קטן, ובכל מקרה כאמור היו התנסויות עם מוצקים מגיל קטנטן. עוד עניין הוא שכמו שלא אחשוש אם אני אכניס משהו קטן לפה, נראה לי שכבר יש לו די שכל להחזיק דברים בפה רק בשביל הלימוד, הגילוי, המשחק , אלא שאולי שכל לא מספיק כאן וצריך דווקא תפקוד רפלקסיבי שמור?


יש ילדים בגיל הזה שנחנקו מפיצוחים, אז האפשרות לחנק עדיין קיימת.
הוא אוכל אגוזים למיניהם מגיל די מוקדם.

שימי לב, ותחליטי מה נראה לך שכדאי לעשות.
כנראה שזה מה שיקרה בסופו של דבר. רק מקווה שזה לא מתוך "שב ואל תעשה" שנחת עליי.

[גוונים*]

יעלי לה או אחרות שנתנו פלורויטל לפני גיל שנה,
באיזה גיל התחלתן? ואיזה כמות לתת? (פיצק בת 7 חודשים עוד כמה ימים)

(יעלי, דיברתי עם החברה, אמרו משהו דומה למה שאמרו לך)

[יעלי_לה]

נתתי בגיל 9 חודשים נדמה לי? לא בטוחה. אולי לפני.
הוא בטוח היה יותר מחצי שנה, ופחות מ-10 חודשים...
זכור לי שהוא בקושי אכל אז אוכל, אבל התחלנו יחסית מאוחר ולאט (נזהרנו בגלל רגישויות).

לגבי הכמות אין לי שום זיכרון, סורי...

[גוונים*]

ועכשיו גם בלילה היא ישנה רע ולוקח המון זמן להחזיר אותה לישון.
מיכל, משהו כזה עבר גם על פיצקית בסביבות הגיל הזה, אבל כאמור אני לא חושבת שזה היה משבר, אלא פשוט שינוי.
יכול להיות שהיו באמת כמה ימים ממש גרועים ואח"כ היה שיפור, אבל זה לא חזר להיות הלילות היחסית מאד שקטים שהיו לפני כן.
ואפילו לא סתם לילות שקטים (עם מרווחים גדולים בין הנקה להנקה).
אלא כל מיני לילות.
לפעמים ממש גרועים ש היא ישנה רע ולוקח המון זמן להחזיר אותה לישון. או שהיא מתעוררת המון המון המון (סיוט! בעיקר בארבע בבוקר) פעמים אבל נרדמת מאד מהר כל פעם.
לפעמים לילות טובים שמתעוררת לינוק כמה פעמים ורק עוד פעם פעמיים חוץ מזה
וכל הטווח שביניהם.
בהתחלה כל פעם שהיה לילה גרוע או שניים רצופים (שלא לדבר על יותר) נורא נבהלתי שמעכשיו זה הולך להיות ככה אבל אז הגיע לילה סביר והבנתי שבעצם אין יותר עקביות וממש אין כללים.
וגם נורא ניסיתי למצוא סיבות - שיניים, גזים, צינון וכד' ואני בטוחה שכל אלה הן הסיבות בחלק מהפעמים, או אפילו בכולן אבל עכשיו אני כבר פחות מחפשת סיבות כי מה זה בעצם משנה...
פשוט מקווה שהלילה יהיה לילה מהטובים...
ואכן אני בתקופה הזו עייפה יותר מאשר בהתחלה (לא בהתחלה בהתחלה אבל נניח בגיל חודש- חודשיים הייתי פחות עייפה מאשר עכשיו.. אבל אצלך המצב אולי שונה כי היתה התחלה הרבה יותר קשה) אבל גם לזה פחות או יותר התרגלתי.
מקווה שאחרי השיניים יהיה עוד שינוי, והפעם לטובה, בדפוס השינה שלה.
כמובן שכל הנ"ל זו התנסות אישית עם תינוקת ספציפית ותו לא. מאד יכול להיות שאצלך אכן מדובר במשבר שיחלוף והלילות יחזרו להיות טובים (הלוואי! אני עדיין מתגעגעת..)

[גוונים*]

תודה יעלי לה,
אני מהססת (האיש נגד... אוף)

[רסיסים_של_אור*]

כתבתי מגילה כבר בשעות הבוקר והיא נעלמה...

אני עם תחושות הבטן של גוונים והאמת שבתור אמא כל-כך צעירה ניסחת את זה הרבה יותר טוב ממני הלכאורה "מנוסה"... גם אני שמתי לב אצל התינוקות שלי שלקראת גיל שלושה וחצי - ארבעה חודשים חלה הידרדרות בשנת הלילה. בתחושה שלי זה השיניים. משהו מתחיל לרחוש מתחת לפני השטח ובעיקר מתחת לחניכיים. יכולים לקחת עוד חודשים ארוכים עד שהשיניים יבקעו ממש אבל זה מתחיל להציק ולהפריע להם ולכן יש לילות יותר מעיקים ויש לילות סבירים וכו' (כאמור גוונים ניחסה מעולה). התחושה הכי חזקה שזכורה לי היא מהתאומים שבחודישם הראשונים לפחות ידענו שכשהם כבר סופסוף ירדמו בלילה תהיה לנו לפחות שעה או אפילו שעתיים-שלוש של הפוגה ואז לקראת שלושה וחצי חודשים לערך הם פאתם התעוררו רבע שעה אחרי שהורדמו...

[אמא_צעירה*]

עושים לה עיסויים,
רק בכיוון השעון, כן?
אחרת זה גורם לפעולה הפוכה

_תודה יעלי לה,
אני מהססת (האיש נגד... אוף)_
אולי תבררי אצל רופא ילדים ברוח באופן?
אני נתתי פריפל 3 מגיל 4-5 חודשים כמדומני, הרופא המליץ על מינון כפול ולא השפיע כהוא זה על היציאות (העצירות הייתה, מסיבות אחרות )

[מיכל_בז*]

אז לקראת שלושה וחצי חודשים לערך הם פאתם התעוררו רבע שעה אחרי שהורדמו...

אוי ואבוי! זה בדיוק מה שקורה.

עכשיו, לא הייתי מתרגשת מהעניין אם היא הייתה חיונית ושמחה, אבל היא כרוב מעוך ונרגן. היא כמו אמא שלה, בלתי נסבלת כשלא מצליחה לישון מספיק.

[רסיסים_של_אור*]

רק אל תאמיני שעכשו זה מה שיהיה. יהיו לילות יותר טובים ולילות פחות טובים וימים יותר טובים וימים פחות טובים. עם התינוק הנוכחי אני שוב ושוב מגלה שלילה גרוע לא בהכרח טומן בחובו יום גרו ואפשר לנסות לחות את החיים במנות קטנטנות ולא בגושים, מבינה ? וככה אני גם מצליחה לשחרר את כל החישובים של שעות השינה, ההפסד והרווח (נניח היה ברור לי שכשו הוא ירדם לשעה וחצי והתעורר אחרי חצי שעה, אני יכולה להיתקע ל זה, על האכזבה, התסכול, כל מה שתכננתי לעשות ולא הספקתי וכו' או יכולה לראות את זה ולהמשיך הלאה).

[דנד_י*]

אני לא נתתי ברזל, ותכננתי לבדוק ברזל בגיל שנה, ואם חסר להתחיל לתת פלורויטל (לא ידעתי שמותר לפני גיל שנה).
לא נתתי ברזל פשוט כי לבכור שלי זה עשה עצירות, ואז לא הייתי אחת כזאת שחוקרת הכל, אז ניסיתי להפסיק, ראיתי שזה עבר, עשיתי עוד כמה ניסויים חד פעמיים, וויתרתי לגמרי.
אחרי שבגיל שנה לא היה חסר לו ברזל, המשכתי בגישה הזו עם כל הילדים.
כולם היו בסדר בגיל שנה.

יש לי חברה עם 7 ילדים ששמה לב שאצל 4 מהם היה חסר ברזל בגיל שנה - והיא צרכה חלב בתקופה שהם ינקו, ואילו אצל השלושה האחרים לא היה חסר ברזל - וכשהם ינקו היא לא אכלה מוצרי חלב.
זה כמובן לא מחקר מדעי, אבל אולי זה קשור, כי גם אני הכל מהבכור לא אכלתי מוצרי חלב.

רוצות להחליף את השם של הדף?
אולי
אמהות שואלות אמהות
הורים שואלים הורים
אמהות שואלות אמהות עונות
שאלות ותשובות של אמהות

(ככה אולי יהיה לי יותר נעים לשאול שאלות...)

[מיכל_בז*]

האמת שאמהות שואלות אמהות הכי יפה.

[יולי_קו]

האמת שאמהות שואלות אמהות? הכי יפה.
גם לדעתי.

[בשמת_א*]

האמת שאמהות שואלות אמהות? הכי יפה.

[בשמת_א*]

יש לי חברה עם 7 ילדים ששמה לב שאצל 4 מהם היה חסר ברזל בגיל שנה - והיא צרכה חלב בתקופה שהם ינקו, ואילו אצל השלושה האחרים לא היה חסר ברזל - וכשהם ינקו היא לא אכלה מוצרי חלב.
מעניין!

[רק_מה*]

מאוד מעניין! באמת תהיתי היום איך זה שלכו-לם צריך לתת תוספת ברזל. איך המין האנושי שרד עד כה?!

עוד אחת מנפלאותיה של הרפת התעשייתית?

[בשמת_א*]

איך המין האנושי שרד עד כה?!
אה, בעבר המין האנושי אכל אדמה (שהכילה ברזל) בגילאי הזחילה P-:
כמו כן, בעבר היו במזון יותר ויטמינים ומינרלים, כולל ברזל בבשר בעלי החיים שנצודו או שרעו במרעה. "בעבר" - עד לפני כמאה שנה. השילוב של הידלדלות הקרקע וחומרי ההדברה )-:
חקלאות פרמקלצ'ר אורגנית שמחזירה רכיבים תזונתיים לאדמה, מכל סוגי הקומפוסט ובמיוחד זבלאנושי, מאפשרת גם יותר ויטמינים ומינרלים.

[מיכל_בז*]

מי יכולה לשנות את שם הדף? או להסביר לי רגע איך משנים? יש לי מוח של אישה אחרי לידה ואני לא מצליחה לזכור איפה בכלל מחפשים את ההוראות לזה.

[ציל_צול*]

מיכל, זה במקום לבוא לטייל עם עלמה

[מיכל_בז*]

יש! תודה צילי! איזה כיף שהתגייסת לעזרה }

[אמא_צעירה*]

_האמת שאמהות שואלות אמהות?? הכי יפה.
גם לדעתי._
הוא פשוט הכי נכון והכי קרוב ללב
תודה

[אורי*]

אה, בעבר המין האנושי אכל אדמה (שהכילה ברזל) בגילאי הזחילה
אז אולי ניתן לילדים קצת אדמה בצלוחית, בתיבול קצת אבנים הכי טוב לא? (רציני,למה לא?)

[אורי*]

אני רציתי לשאול על מה ש יונת שרון כתבה על הכנסת פריטים קטנים לפה
לא מסתדר לי עם הגילאים
מצד אחד לתת להם להתנסות ולהכניס לפה לפני גיל שבו הם אוכלים-שזה בערך גיל 6 חודשים, כי אז הרפלקסים כבר נעלמים או משתבשים כי הם כבר אמורים לבלוע מזון מוצק
מצד שני הגיל שהם באמת מסתובבים ומכניסים את הכל לפה הוא גיל זחילה שזה בין 7 ל9 חודשים אצל רוב הילדים

אז איך זה מסתדר?

[אורי*]

ועוד שכחתי - רציתי לשאול לעניין הברזל
האם אכילת תפוחי אדמה שבושלו במרק עם הודו או בושלו עם קציצות בשר, עדיפים על תפוחי אדמה שבושלו סתם? האם הברזל נספג קצת בתפוחי אדמה?
שואלת כי הבת שלי מאוד אוהבת תפוחי אדמה, וקציצות משום מה הפסיקה לאכול, וההודו נראה לי עדיין קשה לה ללעיסה (מתי בכלל הם מצליחים ללעוס עוף והודו? היא בת שנה, כרגע זה נראה לי קשה מדי, אולי עוף, נראה שצריך טוחנות בשביל זה)

[בשמת_א*]

אז אולי ניתן לילדים קצת אדמה בצלוחית, בתיבול קצת אבנים הכי טוב לא? (רציני,למה לא?)
האדמה היום מזוהמת בנפט, במתכות כבדות, בחומרי הדברה... מה שנקרא don't try this at home

וההודו נראה לי עדיין קשה לה ללעיסה (
מוזר מאוד. קציצות מבשר הודו אדום טחון? 0-: קשה?

[תפילה_לאם]

ההודו נראה לי עדיין קשה לה ללעיסה
אני פוררתי לה בין אצבעותיי קציצות מבשר הודו אדום טחון (אכלה רבע קציצה), אבל אפשרות אחרת היא לרסק בבלנדר את הבשר יחד עם קצת מנוזלי המרק והירקות. אפשר להקפיא במנות קטנות.

[אורי*]

האדמה היום מזוהמת בנפט, במתכות כבדות, בחומרי הדברה... מה שנקרא don't try this at home
האדמה בכל מקום? זה מפושט ?:-(

מוזר מאוד. קציצות מבשר הודו אדום טחון? קשה?
לא הקציצות, הקציצות בסדר (אבל היא לא מוכנה לאכול כל כך כרגע), אני מתכוונת לנתחים לא טחונים, כאלה אנחנו שמים במרק ירקות יחד עם העצמות. אני ובעלי מאוד אוהבים וגם הגדולים מוכנים לאכול לפחות את המים של המרק.

[אמא_צעירה*]

שלי לועסת עוף בחתויכות קטנות (כמה קטנות? הכי קטנות שהיא יכולה לתפוס עם המזלג...) יש לה 4 טוחנות, אחת בכל צד למעלה ולמטה.
יש לה גם 8 חותכות, שזה גם נתון מכריע, אני מאמינה.
גיל- 16.5 חודשים, אוכלת לפחות חודשיים.

ככה, מונמס, עם מזלג וסינר.
הצלחת (לא אוגיד איזה חומר שלא אסולק מכאן בבושת... תבינו לבד) מוצאת את עצמה קרועה לחתיכות, על הרצפה. מנוחתה עדן.

[אורי*]

4 טוחנות?? זה יפה
לשלי אין אפילו אחת, רק חותכות
לועסת גם הודו או רק עוף? מעניין מתי נגיע לזה. את העוף היא בעיקר מוצצת ויורקת החוצה,אבל אולי זה גם טוב?

[אמא_צעירה*]

לשלי אין אפילו אחת, רק חותכות
כל סוכות היו בכיות (שנה וחודש וחצי), עד שהתברר שצמחו לה 8 בשבוע... מסכנה... והאמא הסדיסטית לא נתנה אקמול....

לועסת גם הודו או רק עוף? מעניין מתי נגיע לזה. את העוף היא בעיקר מוצצת ויורקת החוצה,אבל אולי זה גם טוב?
לא יצא לי להכניס הביתה הודו, אז אני לא יודעת.
ולגבי המציצות- ככה היא לומדת, תאפשרי לה עד שיצמחו השיניים או עד שהיא תקלוט שאםשר גם לעשות משהו עם החותכות (תלוי כמה יש לה...) מקסימום קחי את זה כשיעור היכרות עם הפה שלה

ואגב, הגבתי לך אצלי. אשמח אם תציצי קצת סדר בחיים תודה D-:

[בשמת_א*]

האדמה בכל מקום? זה מפושט ?
ברור!

[יונת_שרון*]

אורי, תינוקות מתחילים להושיט ידיים ולקחת דברים לפה הרבה לפני שהם זוחלים -- בסביבות גיל 3 חודשים, אם כי כמובן שיש הבדלים גדולים. יש להם תקופה ארוכה שבה הם בעיקר טועמים, חוקרים בפה, ולא ממש אוכלים -- גם לא אוכל. בתקופת המחקר הזאת, כדאי לדעתי לאפשר להם לחקור גם דברים שהם יתקלו בהם אחר כך כשיתחילו לזחול.

[שמנדובה*]

בן 7 חודשים, לועס בסבבה גם פיסות עוף קטנות שהוא מרים ומכניס לפה. יש לו ארבע חותכות. טוחנות זה אובר רייטד!

[פלוני_אלמונית*]

מאוד מעניין! באמת תהיתי היום איך זה שלכו-לם צריך לתת תוספת ברזל.

פה (גרמניה), אף אחד לא מקבל תוספת ברזל, לא באופן גורף.
אולי כל הילדים פה אנמיים, ומסתובבים חצי מעולפים כל היום, או שאולי האדמה פה כן יותר מלאה בכל טוב?...

[קול_פעמונים*]

שמעתי שבגרמניה מתחילים בגיל מוקדם עם דייסת בשר, ובכלל זו תרבות חובבת בשר. אולי זו הסיבה?

[גוונים*]

בן 7 חודשים, לועס בסבבה גם פיסות עוף קטנות שהוא מרים ומכניס לפה. יש לו ארבע חותכות
באמת? בגיל 7 חודשים 4 שיניים?
פיצקית בת 7 חודשים ואין אפילו בדל שן (זה נורמלי נכון?) גם ב'מוצקים' מה שנקרא אנחנו בדיליי די רציני, עדיין רק טועמת פה ושם ועוד לא בשלב של ארוחות שמחליפות הנקה.
זה לא היה מטריד אותי כהוא זה, אבל אני פשוט עדיין מסתובבת סביב עצמי בעניין הברזל, האם לתת ומאיזה סוג.
לקבל ברזל מאוכל כאמור עדיין לא רלוונטי, הפסקתי לתת לה את התוסף ואת הפלורויטל עוד לא התחלתי. מהססת.
חושבת אולי בכלל לא לתת כלום עכשיו, לחכות חודש חודשיים שתגדל קצת, ואז להתחיל עם הפלורויטל במקביל לתזונה עשירה בברזל.
בתקווה שהיא לא תפתח איזה אנמיה קיצונית בחודשיים האלה... (נאמר בהומור, אבל כמובן שהחשש הזה קיים, אחרי הכל אני אמא חדשה וחסרת ניסיון, מאד קשה לי להחליט החלטות עצמאיות שהולכות נגד הזרם)
ככל שאני חושבת על זה יותר, מעצבנת אותי ההנחיה הגורפת של נתינת ברזל לכל התינוקות.
ברזל זה תוסף כל כך אגרסיבי ומעבירים כל כך הרבה תינוקות והוריהם סבל בלי שהם בכלל מודעים לזה שזו הסיבה.

[תפילה_לאם]

פיצקית בת 7 חודשים ואין אפילו בדל שן (זה נורמלי נכון?)
שלי הצמיחה שתיים לאחרונה, קצת אחרי מלאת לה שמונה חודשים. ויש כאלה שמסתובבים בפה ורוד ומחייך גם מעבר לגיל שנה...
מדווחת שגם אני אינני נותנת ברזל כשגרה. לא מתוך עקרונות נעלים. סתם כי ככה יוצא. נותנת אחת לכמה ימים במקרה הטוב.

[גוונים*]

נותנת אחת לכמה ימים במקרה הטוב.
וכשאת נותנת זה לא עושה לה סמטוחות בבטן?

[אמא_צעירה*]

פיצקית בת 7 חודשים ואין אפילו בדל שן (זה נורמלי נכון?)
נורמלי לחלוטין כך גם היא הייתה

חושבת אולי בכלל לא לתת כלום עכשיו, לחכות חודש חודשיים שתגדל קצת,
לא בטוח שכדאי, תעקבי אחרי קצב ההתפתחות שלה, אם לא נראה לך שהיה צריך להיות מהיר יותר. ככה הייתה הבת שלי...

[פלוני_אלמונית*]

שמעתי שבגרמניה מתחילים בגיל מוקדם עם דייסת בשר, ובכלל זו תרבות חובבת בשר.
אכן.
אולי זו הסיבה?
בהחלט יכול להיות.

[בשמת_א*]

בישראל נותני את הממתקים הזבליים המכונים "מעדני חלב", כולל גבינה לבנה מומתקת, כבר לפני גיל שנה.
עם כמויות מוצרי החלב שנותנים לילדים בישראל, לא מפליא אותי בכלל שיש בעיית אנמיה גורפת במדינה.
זה לא שנותנים לילדים ברזל סתם - זה מפני שיש פה בעיית ברזל. מקיפה. של האוכלוסייה.
הורה אחראי לומד במה יש ברזל, מה מונע ספיגת ברזל, מה משפר ספיגת ברזל, מגדל את הילדים באופן אחראי ובודק פרטנית לפני מתן תוספים.

[שמנדובה*]

באמת? בגיל 7 חודשים 4 שיניים?
בכל היקר לי! וכולן יצאו במהלך החודש האחרון

בכל אופן:
_פיצקית בת 7 חודשים ואין אפילו בדל שן (זה נורמלי נכון?)
נורמלי לחלוטין_
זאת ועוד - יכול להיות שבגלל שעדיין לא הצמיחה שיניים, היא לא מתעניינת במוצקים כל כך. יש אסכולה הגורסת כי יש קשר בין השניים. הקטן שלי, בגיל 4 חודשים כבר התעקש לאכול ומאז לא מפסיק. אולי משהו בו ידע שבקרוב יהיו שיניים ויצאו מהר, ואולי זה כי אנחנו תמיד מציעים ממאכלי הבית ונמנעים מטחינת ירקות תפלים... כך או כך, מה שבטוח, כל ילד יש לו קצב אחר - ביציאת שיניים, באכילת מוצקים, ובכל דבר אחר.

[שמנדובה*]

עוד לא בשלב של ארוחות שמחליפות הנקה.
הא! פה קבור הכלב. אני לא חושבת שאפשר לצפות שמזון מוצק יחליף הנקות, ולו בגלל ש הנקה היא לא אוכל ולא כדאי להתייחס אליה כאל כזו. גם המטחנה המתואר לעיל, יונק בין מאה למאה וחמישים פעם ביממה (לא ספרתי, הערכה גסה) כולל יום ולילה. תינוקות יונקים מכל מיני סיבות, לא רק מרעב. וגם באמצע ארוחה הוא יכול לבקש פתאום לינוק ולקחת כמה שלוקים "להוריד את האוכל" ולחזור לאכול.

אוקצור - אני ממליצה להעיף את הציפיה שארוחה תחליף הנקה לכל הרוחות. זה לא רלוונטי בכלל לשום דבר, חוץ מלציפיה חברתית שלא לוקחת בחשבון מהי הנקה (ואולי משווה הנקה להזנה מלאכותית).

[שמנדובה*]

גוונים - אם את חוששת בעניין הברזל, למה שלא תעשו ספירת דם ותראו מה מצב המאגרים שלה? אם היא בריאה וחיונית, ואת בריאה וחיונית, והתזונה שלך טובה וגם היתה בהריון, ובפרט אם לא חווית מחסור בברזל בהריון - רוב הסיכויים שהיא בסדר.

ככל הידוע לי בישראל נהוג לבצע בדיקת דם שכזו בין 9-12 חודשים, אבל אין שום סיבה לא לעשות אותה כבר עכשיו אם את מודאגת.

חוץ מזה חומר למחשבה: למה רק לגבי ברזל את דואגת? מה עם ויטמינים ומינרלים אחרים? אולי זה כי מנדנדים על הברזל נורא בטיפת חלב? הרי אפשר להגיד את זה על הכל. לכל אחת מאתנו יכול להיות מחסור זה או אחר בכל נקודת זמן, גם לתינוקות שלנו. ולכן הורה אחראי לומד במה יש ברזל, מה מונע ספיגת ברזל, מה משפר ספיגת ברזל, מגדל את הילדים באופן אחראי ובודק פרטנית לפני מתן תוספים ונשמע שזה בדיוק מה שאת עושה, רק חבל להכנס מזה ללחץ. תסתכלי על הילדה שלך - היא נראית לך כמו ילדה שחסר לה משהו?

[שמנדובה*]

אה והתצהיר שלי בנושא הברזל: שמנדובה לא נותנת לילדיה/לוקחת בעצמה ברזל ללא התוויה רפואית, בטח לא ברזל ממקור כימי, וכך גם לגבי שאר התוספים

[אורי*]

עם כמויות מוצרי החלב שנותנים לילדים בישראל, לא מפליא אותי בכלל שיש בעיית אנמיה גורפת במדינה.
אני מתלבטת על מוצרי חלב עם הקטנה שלי
היא לא כל כך אוכלת הרבה עכשו (בת שנה) , אוהבת בעיקר תפוחי אדמה ולפעמים מוכנה לטעום עוף/פשטידה/קציצה/ירק מבושל - או את התפוחי אדמה שבושלו יחד איתם. מוזר כי פעם היא כן אכלה יותר דברים ועכשו זה כאילו רגרסיה, אבל כבר תקופה מסויימת,לא רק שבוע.
נתתי לה לטעום קצת גבינה על הלחם (כוסמין) והיא ליקקה אותה ואהבה. נראה לי שזה מה שגורם לנוע לכיוון מוצרי חלב, כי ילדים פשוט אוהבים אותם,וכשילד לא אוכל כל כך ואת זה הוא כן אוכל,אז נותנים לו מה שהוא אוכל.
אני מתלבטת איך להמשיך והאם בכלל אני צריכה לדאוג כי היא רק בת שנה, אולי זה מספיק מה שהיא כן אוכלת למרות שזה לא מגוון כל כך כרגע?
בבדיקת דם המוגלובין 11.1 וכמעט ולא נתתי לה ברזל עד כה, ממש אחת להרבה זמן (חצי שכחה,חצי התלבטות). הרופאה אמרה שכן כדאי לתת

[תפילה_לאם]

אני ממליצה להעיף את הציפיה שארוחה תחליף הנקה לכל הרוחות. זה לא רלוונטי בכלל לשום דבר
מסכימה עם ההסבר בקשר להנקה, אבל עבורי הציפייה רלוונטית: עוד חודש וחצי אצטרך להשאיר את מי שתהיה אז בעז"ה כבת עשרה חודשים וחצי במשך כמה שעות בלעדיי אחה"צ אחד בשבוע. ונורא בא לי שבזמן הזה היא לא תזדקק לחלבי...

[שמנדובה*]

תפילה, מה עם חלב שקדים ביתי? זה הפתרון שלי בתור שואבת גרועה במיוחד. בשביל פעם בשבוע, בנוסף למוצקים והנקה ללא הגבלה בשאר ימות השבוע, נראה לי שזה בסדר גמור (להבדיל מהזנה מלאה בחלב שקדים לתינוק שלא יונק).

אני מכינה משקדים מים ותמרים, טיפ טיפה וניל. ככה אני יודעת שאין בפנים חומרים משמרים וסוכר וכל מיני חולערות.

[תפילה_לאם]

וואלה! לא עלה על דעתי.
נראה כשיתקרב.
העניין הוא שאני חוששת לא פחות מהצורך בחלבי מהסיבות הלא תזונתיות שמנית. איך היא תירדם וכאלה. נצטרך לתרגל מנשא על אבא.
בכל אופן, ההתיידדות שלה בימים האחרונים עם הכוס עם הפייה חיובית באופן כללי ובפרט בהקשר הזה.
(ואולי אתחיל למלא לה שם חליטת סרפד במקום מים רתוחים. גם ככההיא מתלהבת לי על החליטה ושותה מהכוס שלי.)

[שמנדובה*]

חליטת סרפד זה מעולה לברזל!

לגבי הסיבות הלא תזונתיות - בטוחה שתתרגל ותסתדר, ואם היא נשארת עם אבא אז זה בכלל מצויין. תינוקות אוהבים את מי שאוהב אותם הכי הרבה!

[תפילה_לאם]

חליטת סרפד זה מעולה לברזל!
בגלל זה אני שמחה שהיא רוצה!


תינוקות אוהבים את מי שאוהב אותם הכי הרבה!
@}
אמורה להישאר איזה זמן עם האחים, ואבא אמור להשתדל להגיע מהעבודה בזמן סביר. בעז"ה תתרגל ותסתדר וגם... הם...

[רסיסים_של_אור*]

אל תשכחי שיש הבדל גדול בין הזמן שבו אנחנו נמצאות אתם לבין הזמן שלא ובו הם מצליחים לשרוד ולאכול כל מיני ואז להתחבר ולינוק בשמחה רבה כשאנחנו חוזרות...

[אינדי_אנית*]

בתור מישהי שבעקבות קריאה מרובה בבאופן החליטה לא לתת ברזל לתינוק שלה, שינק הנקה מלאה, לא נגע במעדן עד גיל 4, ובכלל לא אכל מוצרי חלב כל כך ,היה חיוני וחכם להפליא ואפילו פושפש חלקית,
אבל בגיל 7 חודשים הפסיק לעלות בעקומות המשקל, ורק אז התחלתי לתת לו ברזל בטיפות ורק בגיל 11 חודשים בערך הגענו לספירת דם (זה נשמע פער נורא גדול אבל לוקח זמן עד שמבינים שיש ממש בעיה וגם היה חולה אז אולי בגלל זה לא עלה ועוד כהנה וכהנה), ורק בגיל חמש הצלחנו לאזן ממש את הברזל לאחר אנמיה כל השנים האלה, ועד היום הילד בתת משקל, ויש עוד כל מיני דברים שמאוד יכול להיות שנפגעו בגלל האנמיה,
בקיצור בתור מי שאני אני ממש אבל ממש ממליצה לכן לא לזלזל בהנחיה של נתינת הברזל מגיל 4 חודשים .

מצטערת אם אני נשמעת תקיפה או אולי אפילו תוקפנית. המילים האלה נכתבות בדם יזע ודמעות שנשפכו על ידי.....

[רק_מה*]

תפילה- אני מכינה לה לפעמים כף וחצי קוואקר עם כפית טובה של שקדייה ומועכת פנימה חצי תמר עם טיפה מים חמים. יוצאת דייסה בטעם בננה
עד 10 חודשים בטוח יהיה משהו שהיא תאהב לאכול. כבר עכשיו לא קורה כלום אם הם לא אוכלים שעתיים (חוץ מגודש )

שלי טרם הצמיחה שיניים ואוכלת עוף, בשר, ביצה, ירקות קשים... בהתחלה קצת מוללתי לה ביד פיסת עוף, למשל.
צריך להבין 1: החניכיים שלהם מכילים שיניים מתחת ולכן משמשים בהצלחה למעיכה וגריסה של מזון.
2: כשאני אומרת אוכלת גם אני מדברת על מקסימום כמה כפיות. לעולם תבוא אחר כך הנקה
3: אני מהאסכולה שמאפשרת השתנקות מבוקרת ופליטת מזון שלא התעכל. לדוגמה היום כרסמה תפוח בעודה על הבטן ואחר כך ליקטתי אותו מהשטיח

[רק_מה*]

גוונים! זה לא דיילי. מהניסיון הקטן שלי אוכל זה לא ״קו לינארי״. בין שמונה חודשים עד סביבות שנה וחצי זכור לי ״תקופות״ הנקה לעומת ״תקופות״ אוכל לסירוגין, עד שמתקבעת דינמיקה של ארוחות ומעט הנקה...

[מיכל_בז*]

אבל מה הייתן עושות לו לא הייתן מניקות?

לולו בת 4 חודשים בשבוע הבא וכבר די מסתכלת בי ברעבתנות כשאני אוכלת. נורא בא לי להתחיל איתה טעימות מהשיקולים הבאים:

1. אין שום דבר מעובד כמו תמ"ל בעולם כולו ורק הריח שלו עושה לי חררה.
2. מוצקים אמורים לעזור לריפלוקס שלה ולהקל על הסבל.
3. האוכל שאנחנו אוכלים ושאני מתכננת לתת לה הוא אוכל טוב בעיני. חיוני, טעים, אורגני.

מצד שני, היא כה קטנה...

[גוונים*]

שמנדובה, רקמה וכל השאר, תודה, כל מה שנכתב כאן עוזר לי (כולל הדברים החשובים והמלחיצים (אותי) של אינדיאנית)

יכול להיות שבגלל שעדיין לא הצמיחה שיניים, היא לא מתעניינת במוצקים כל כך.
העניין הוא שהיא מאוד מאוד מאוד מתעניינת באוכל!
מסתכלת בי ברעבתנות כשאני אוכלת כבר חודשיים שלושה, כולל תנועות לשון ורוק.
אוכלת בהתלהבות כל מה שאני מציעה לה, מכניסה מעולה כפית לפה לבד ועוד
רק שמשום מה נראה שמערכת העיכול שלה לא מסונכרנת ומתקשה לעכל את כל החידושים האלה שמגיעים אליה.

מיכל, אני הייתי מתחילה לאט לאט ל-א-ט, זה בעצם מה שעשיתי (כמה שבועות אחרי, לקראת 5 חודשים) בגלל העניין הרב שלה.
בהתחלה במשך כמה וכמה ימים (שבועות?) רק נתתי לה על קצה האצבע להתרשם מטעמים שונים ובכלל מכל הקונספט.

[גוונים*]

בעצם מיכל חשוב גם איך היא מחזיקה את עצמה, פיצק מחזיקה את עצמה מעולה כבר המון זמן ואין לה בעיה לשבת עלי ביציבות כבר כמה חודשים.
צריך שהיא לא 'תנזול' כשאת משעינה אותה עליך.

[אמא_אחת*]

מדווחת שבת ה-7.5 חודשים שלי אוכלת מוצקים כבר כחודשיים - הביעה עניין רב ומאוד אהבה כבר מההתחלה - וכבר די הרבה זמן שהאוכל מחליף גם הנקות. היא אוכלת מרקים, דייסות, פירות וירקות מרוסקים, אבוקדו. וכמובן - עדיין יונקת בשמחה רבה בלי קשר. אין מה לפחד מזה - רק לעשות את זה בצורה הדרגתית וקשובה. מערכת העיכול שלהם אמורה...ובכן - לעכל. זה תפקידה (-:
בתיאבון!

[תפילה_לאם]

עד 10 חודשים בטוח יהיה משהו שהיא תאהב לאכול.
אה, היא אוהבת לאכול ה-כ-ו-ל! (חליטת סרפד כבר אמרתי ) רק שהכמויות... אבל אכן גדלות בהדרגה.

ומיכל,
גם אני בעד נתתי לה על קצה האצבע להתרשם מטעמים שונים ובכלל מכל הקונספט.

[פלוני_אלמונית*]

מיכל, על שיקול מספר 1 הייתי, לעת עתה, מוותרת. יקח עוד זמן מה עד שמזון מוצק ממש יחליף את התמ״ל.
ובקשר לשיקולים האחרים - לכי על זה! למה לא... אם בא לך, ובא לה, אז ברור שאפשר, לאט ובעדינות, להתחיל בטעימות.

[שמנדובה*]

מיכל בז , גם הגור פה התחיל בארבעה חודשים, והוא דווקא יונק גם יונק. ולא רק זה, הוא קטן גוף באופן מיוחד. רק שאצלנו במשפחת השמנדובים, מאמינים בללכת עם הילד, ומה לעשות שהילד התחנן ואף נהנה לאכול ממש מההתחלה. במקרה שלנו לא היו (טפו חמסה שום בצל חמישה דגים ביום חמישי בשעה חמש) ענייני עיכול יוצאי דופן. מסכימה עם גוונים ש חשוב גם איך היא מחזיקה את עצמה מכיוון שגוף יציב זה חלק מהמוכנות לאכילת מזון מוצק.

גוונים, את בטוחה שלא הברזל עשה סמטוכות בעיכול שלה? כמו כן, אני לא יודעת אם את מפשפשת אבל הפשפוש (ובפרט - הקשקוש) עוזר מאוד להוצאת קקי סורר. הגיוני שככל שהם אוכלים יותר מוצקים הקקי יתמצק גם הוא, ושלפעמים תהיה אפיזודה של קקי שמתקשה לצאת, זה תהליך. תנוחת הפשפוש מקלה על כך מאוד ואם את עומדת מול ראי, זה גם מקל עלייך לראות מה בדיוק קורה שם עם הקקי ואז את יכולה לעזור לה קצת (סליחה על התיאור הגרפי, כן? אבל אפשר לעזור לה לחלץ את הצואה אם את רואה שנתקעת קצת...)

[שמנדובה*]

אין שום דבר מעובד כמו תמ"ל בעולם כולו ורק הריח שלו עושה לי חררה.
מיכל, מה עם תרומות חלב אם? אני דווקא נוטה להסכים איתך לגבי התמ"ל, אם כי כשאין ברירה אז אין ברירה...

[אחת*]

אני בעד לתת לתינוק לא יונק מוצקים, להתחיל לאט, עם אוכל טוב ולהתפלא כמה מהר זה דווקא יכול להחליף את התמל,
דרך אגב, אפשר גם אוכל טחון בבקבוק , פירות עם שקדים, ירקות עם, רסק ירוק, אפילו מרק עוף טחון.

[רק_מה*]

אני נגד אוכל טחון, בעיקר בבקבוק.

גם אני טחנתי פעמים ספורות (מרק, מג׳דרה, טחינה עם פלפל קלוי- שנהפך לממרח להיט) בדיעבד לא ממש צריך, בעיניי.

יש מספיק מאכלים רכים למעיכה קלה. ואם תינוק לא בשל אז מרגיש לי מוזר ״לכפות״ עליו כמויות בעזרת בקבוק טחון. זאת אומרת, אם הוא לא בשל ללעוס, אולי הוא גם לא בשל לעכל כזו כמות?

וגם מהטעם שאוכל הוא לא רק סך x שנכנס לקיבה. זה מרקם. משחק בתוך הפה, ביד. טמפרטורה, ריח, דביקיות

הפליאה שלה מהדביקיות של התמר. מהגרגירים בתוך התאנה. (מה טעימות הראשונות)

מסייגת: יש הרבה שבעיניהן זה נפלא לטחון. יש שיוצאות לעבוד ומעדיפות להכין מזון מלתת תמ״ל. יש כל מיני

לי זה נראה (בגדול, גם אני טחנתי מעט) מיותר. זה גם קצת דוחה אותי, אישית
(אבל אני גם לא מתה על רסק ירוק....)

[פלוני_אלמונית*]

מסכימה עם רק מה .

זה גם קצת דוחה אותי, אישית , כי זה מזכיר לי פיטום אווזים...

[תפילה_לאם]

אני נגד אוכל טחון, בעיקר בבקבוק.
אני בעד אוכל טחון, לפחות בהתחלה. זאת כניסה הדרגתית לעולם המוצקים. _{(אולי אפילו היה נהוג בתרבויות קדומות, שאמא הייתה לועסת את האוכל ומעבירה לתינוק, לא?)}
אבל (!!!) בכפית בלבד ולא בבקבוק. לא חשבתי על הטעם של ״לכפות״ עליו כמויות בעזרת בקבוק טחון , ומוצאת בו היגיון, וחוץ מזה, לאכילה של ממש יש משמעות רבה בהתפתחות שרירי הפה, בין השאר כהכנה לדיבור!

[גוונים*]

אני בעד אוכל טחון, לפחות בהתחלה. גם אני!
זה גם ממש לא דוחה אותי להפך! זה נורא טעים!:-) אני ופיצקית אוכלות יחד ואני משתדלת לא לחסל לה:-)

אם הוא לא בשל ללעוס, אולי הוא גם לא בשל לעכל כזו כמות?
אבל ללמוד ללעוס זה תהליך הדרגתי, בעיקר אם עוד אין שיניים, שאז זו עוד לא ממש לעיסה אלא יותר ריכוך של האוכל בפה ובליעה, לא?

אבל אני גם נותנת לה רק בכפית, לא עלה על דעתי לתת לה אוכל טחון בבקבוק, שזה באמת קצת מוזר...
ואולי זה שזה בכפית מווסת את עניין הכמויות, כי בבקבוק שואבים יותר בקלות ואין כל כך תחושה של כמה נכנס, ובכפית קשה לי להאמין שהיא תאכל יותר ממה שנכון לה באותו רגע (אני ממש רואה שלפעמים שתי כפיות וישר היא מנסה לתפוס את הכפית כדי לשחק איתה ולפעמים אוכלת בהתלהבות 10 כפיות ויותר)

[אחת*]

קחו בחשבון שזה בא במקום תמל, הכל יחסי.

[גוונים*]

אפשר לתת שקדיה בגיל 7 חודשים? וטחינה? (זכור לי משהו על זה ששומשום הוא מאד אלרגני אז מעדיפים לחכות?)

[תפילה_לאם]

גוונים,
בתחילת ספטמבר דנּו בדף שלי קצת ב feeding]המלצות משרד הבריאות להאכלת תינוקות עד גיל שנה babies first year[/po].aspx .
אכן זכור לי שבעבר נתקלתי בהנחיות לא לתת טחינה ו"שקדייה" לפני גיל שנה. אבל כרגע לא מופיע שם שום דבר כזה, ובאמת נתתי לה קצת.
בכלל יש שם כל מיני שינויים ממה שהיה בעבר, ומי יודע מה הם יאמרו עוד שנתיים או עוד עשר שנים. איך אפשר לסמוך על זה?

[שמנדובה*]

גוונים, אני נותנת הכל חוץ מדבש.

[גוונים*]

תפילה תודה, מכירה את ההמלצות, אבל טוב לרענן את הזיכרון.
שמנדובה, תודה. נראה לי שאני 'בכיתה א' מגששת את דרכי מהוססת' בעוד שאת 'בכיתה ו', צועדת בבטחה בכל נבכי המסדרונות הארוכים':-) (וסליחה על הדימוי הלא ראוי כאן)

[תפילה_לאם]

(וסליחה על הדימוי הלא ראוי כאן)
D-: