אני רוצה להניק

[ג'וניפר*]

דף תמיכה

אני נמצאת כרגע באמצע החודש השמיני להריוני הראשון.
מתכננת לינה משותפת, הרבה מגע, וכמובן - הנקה.

מכל עבר אני שומעת סיפורים של אמהות, שאני בטוחה שיש להן את כל הכוונות הטובות שבעולם, שאומרות לי שהתכנונים שלי נפלאים אבל לפעמים הילד מעדיף דברים אחרים, ולפעמים יש קשיים שאני לא צופה ממצבי הנוכחי ולפעמים כך ולפעמים אחרת.
וזה פוגע באיזשהי נקודה רגישה כשאומרים לי את זה על לינה משותפת ובמיוחד על הנקה.
כי ברור לי שאלו אמהות שניסו ורצו, ומשהו בהנקה לא הצליח. חלקן נפגשו עם יועצות הנקה, וגם זה לא עזר. אותי לימדו (גם ההורים וגם הנסיון) שכשרוצים משהו מספיק חזק - הוא מגיע. ואם עובדים בשבילו מספיק חזק - הוא קורה. והנה באות נשים שרצו וניסו - ולא הצליחו.

אני לא רוצה להיות אחת מהן. אני רוצה להניק למרחקים ארוכים, אני רוצה שהילד שלי לא ידע מה זה תמ"ל (בטח לא בחודשים חייו הראשונים!), אני רוצה לתת לו את המזון הכי טוב שקיים עבורו.
אני רוצה שההנקה הזו תצליח.

במסגרת קורס ההכנה ללידה עברנו גם הכנה קצרה להנקה, ובהחלט יש לי טלפונים בשלוף של יועצות ומדריכות הנקה.
אבל מה באמת צריך כדי להניק? מזל? מה יגרום לי להיות חלק מהקבוצה של המניקות המאושרות שהילד בא גם בגיל שנה לבקש ציצי, ולא חלק מהקבוצה ההיא של אמהות שמאכילות בתמ"ל ואומרות "ניסיתי, לא הלך"?

[ג'וי_יה*]

אני באה לרשום שאין שום סיבה שלא תצליחי ובשורה הצהובה פה למעלה רשום: "לפעמים הדרך לנצח היא להכנע"
תיהיה פתוחה לכל מה שיבוא, אני מכירה חברה שהתינוק פשוט לא רוצה ציצי מגיל אפס כמעט, אז היא שואבת עבורו.
התינוק יודע רק צריך לזרום איתו כל גל...

[כינור_לשירייך*]

נראה לי שאת כבר עושה כל מה שאפשר לעשות מראש כדי שההנקה תצליח. את רוצה מספיק חזק, ומשקיעה ברצון הזה. עכשיו נשאר רק להיות אופטימית, לסמוך על עצמך, ולסנן הערות מרתיעות.

[ורד_לב*]

לארגן סביבה תומכת בהנקה. זה אחד המפתחות להצלחה.
מה זו סביבה תומכת?
חברות שמניקות והניקו, גם כאלה שחוו קשיים בהתחלה.
לבקש מהורים, בנזוג, משפחה וחברים קרובים שגם אם אינם בעניין שלא יגידו לך את זה, בטח שלא ברגעים קשים.
ממליצה בחום להגיע לפחות למפגש אחד לפני הלידה של ליגת לה לצ'ה זה מקום טוב גם ללמוד על הנקה וגם להכיר עוד נשים שתוכלנה לשמש לך רשת תמיכה בהמשך.

מנסייוני האישי, ההנקה הראשונה שלי הייתה מאד קשה בהתחלה והיום אני מבינה שמעולם לא הייתה לי אופציה של תמ"ל בראש. במשך חודשיים סבלתי וקבלתי את הדין.
אז אינני ממליצה להסתובב בסבל במשך חודשיים (גם לא פחות מזה), אבל כן לזכור שתמ"ל היא אופציה ממש, אבל ממש אחרונה ורק במקרי צורך אמיתיים (אם זה הרצון שלך, כמובן).
שתהיה לידה קלה, מהנה ובדרך שלך

[ההולכת_בדרכים*]

אני חושבת שבתור התחלה זה נהדר שאת כל כך נחושה ומחוברת לרצון להניק.
במצב כזה, גם אם יהיו קשיים (והרבה פעמים באמת יש), סביר להניח שתצליחי לעבור דרכם בלי לוותר על החלום שלך.
אני יודעת היטב (מנסיון) שיש מצבים בהם באמת יש בעיה ביכולת היניקה של התינוק, נניח אם הוא נולד קטן, או שואקום היניקה שלו לא חזק מספיק מכל מיני סיבות שאינן צפויות מראש... ומצד שני יש מצבים שהתינוק יונק היטב, אבל האמא סובלת מאוד מכאבים, פצעים, חוסר בחלב וחוסר בתמיכה.
ועדיין אני מאמינה שעל רוב הבעיות בהנקה ניתן להתגבר בכל מיני דרכים, קונבנציונליות ואלטרנטיביות.

חשוב שיהיה לך מקסימום מידע על הנקה, על שיבושים נפוצים ועל פתרונות אפשריים.
כך גם אם תתעורר בעיה, תדעי לזהות את קיומה מספיק מוקדם על מנת לפנות ליועצת הנקה מוסמכת כשעדיין היא יכולה לעזור.
(הרבה פעמים אחרי לידה שיקול הדעת לא מאוד צלול, ולוקח זמן לקלוט שיש בעיה ושצריך לפנות ליועצת ללא דיחוי)

חשוב שתהיה לך תמיכה מוראלית ורגשית - אנשים בסביבתך שמאמינים בחשיבות ההנקה ומעודדים את מאמצייך, ולא כאלה שמעבירים ביקורת על הבחירה שלך להשקיע אנרגיה, זמן, כסף, כוחות נפש וגוף בהנקה.

חשוב שתהיה לך תמיכה פיזית - אנשים בסביבתך שמוכנים לקחת על עצמם לסייע לך בעבודות הבית ובטיפול בתינוק, על מנת שתוכלי לגייס משאבים להתמודדויות עם קשיים שיכולים לצוץ בהנקה.

כפי שאני רואה זאת, לרוב הנשים אין מספיק מידע ואין מספיק תמיכה, ולכן הן לא מצליחות להתגבר על קשיים נפוצים בהנקה, למרות שהן באמת רצו.
ויש גם כמה שבאמת חשבו שהן רוצות, אבל בתכלס משהו בתוכן מתנגד לחוויה ולתחושה של ההנקה.
ויש גם מקרים שבאמת ההנקה לא מצליחה למרות התמיכה, הידע, המאמצים והרצון העמוק והאמיתי...
אבל לדעתי זה לא רוב המקרים שאת שומעת עליהם, ונראה לי שאת לא צריכה לחשוש.

[מיכל_ע*]

מאד מסכימה עם כל מה שההולכת כתבה מעליי.
אצלי היה קושי גדול בהתחלה וכל המשאבים שלי ושל בעלי הופנו לעניין הזה והיה קשה מאד לתפעל את שאר הדברים במקביל. אז זאת ההדגשה שלי - לדאוג לתמיכה פיזית בשאר התחומים בזמן שאת תתמודדי עם ההנקה.
איזה כיף מחכה לך!

[אוד_ליה*]

ממה שאני ראיתי, הנשים שמסביבי ש"רצו להניק" ולא הלך להן, לא באמת רצו להניק...
ז"א, הן רצו להניק אם הכל יהיה סבבה ובסדר, אבל לא "הלכו עד הסוף" בשביל להניק. ואני לא מדברת על הנשים והסיפורים שתשמעי כאן באתר, שאלו לרוב נשים שבאמת רצו וניסו ולא הלך... מדברת על רוב המיינטרים, שחושבים שחלב אם ותמ"ל זה אותו דבר טוב לתינוק, או אפילו (למרבה הזעזוע) שתמ"ל טוב יותר (!) "כי יודעים מה יש בו ויודעים כמה התינוק אוכל"...

בסביבתי הקרובה, אחת ש"רצתה להניק", אבל לא טרחה ללמוד או לקרוא על כך קודם לכן (והיום, לצערי, זה דרוש- זה נדיר לאשה צעירה לראות אשה מניקה בסביבתה- כלומר, אולי יש נשים מיניקות אבל רובן יעשו זאת בחדרי חדרים או יתכסו...). אחרי הלידה היו בעיות בהנקה, בין היתר כי היא לא הייתה בביות, הרי אשה אחרי לידה צריכה לנוח... כשבאתי לבקר אותה בבית אחרי השחרור מביה"ח, היא עדיין "ניסתה" להניק, ז"א- ישבה וניסתה לחבר את הילדה, לא הלך לה, ועזבה. הצעתי יועצת הנקה, הם לא עשו את זה.
הייתה פעם אחת שזכורה לי במיוחד, ימים בודדים אחרי הלידה, הבית מוצף אורחים. אמרתי לה- כנסי לחדר עם הילדה, תהיי איתה כל היום על הציצי, עזבי את האורחים.והיא אמרה "בסדר, בסדר"- ונשארה לשבת עם האורחים. הכי הזוי זה שהיא ניסתה לשאוב (יומיים אחרי לידה), ויצאו לה כמה טיפות קולוסטרום אז היא החליטה שאין לה חלב (לפי התיאור שלה "יצא כמה טיפות, וזה אפילו לא היה חלב" )... אם הייתה קוראת קצת, טיפה, הייתה מבינה שבימים הראשונים זה מה שיוצא...


אחרת שבאמת רצתה להניק (בלי ציניות), רק לא שמעה על המושג "בלבול פטמות"... הניקה 3 חודשים, לקראת החזרה לעבודה רצתה "להרגיל" את הילד לבקבוק, נתנה לו פעם- פעמיים והילד פשוט העדיף את הבקבוק, ומאז לא ינק.
(כשדיברנו על זה, אחרי סיום ההנקה לצערי , סיפרתי לה על בלבול פטמות והפניתי אותה למקורות קריאה, והיא יודעת שעם הילד הבא בע"ה היא לא תתחיל סתם בקבוק, וגם תאריך את חופשת הלידה קצת יותר, שיתחיל מוצקים כשהיא לא תהיה ולא בקבוקים...)


עוד אחת שהלחיצו אותה שהתינוקת לא עולה מספיק במשקל (עלתה אבל הייתה באחוזון נמוך), והתחילה להוסיף בקבוקים עד שאצלה נגמר החלב לגמרי... והיא עוד העדיפה את הבקבוק, כי היא יודעת בדיוק כמה הילדה אוכלת... הילדה, אגב, עד היום מקלון, גם עם תמ"ל נשארה באותו האחוזון...


ואלו מקרים מהמשפחה הקרובה שלי...


שלא לדבר על אחיות טיפת חלב שאמורות לעודד הנקה ובפועל אם התינוק קצת סוטה מאיזה גרף הן ישר מציעות לתת תוספת בבקבוק (מה שגומר על ההנקה), או האמהות (הסבתות) שמסתובבות סביבך וטוענות שאין לך חלב...

[אוד_ליה*]

יצא קצת ארוך אז בת'כלס:

1. הרבה הרבה קריאה והכנה וצפיה (אני למשל ראיתי בהופ הורים תוכנית עם אסתר גרוניס, על הנקה, שמאוד עזרה). קריאה- מומלץ (חוץ מהאתר הזה כמובן...)- פורום הנקה בסטארמד (www.starmed.co.il). כמובן עם סינון.
2. יכולת סינון על טבעית, כל מי שיגיד לך ש-אין חלב, שתמ"ל זה אותו דבר, שלמה את מתאמצת, וכו' וכו', בקיצור מי שמחליש את ההנקה לסנן.
3. הכנה פיזית של תנאים- לדאוג למספיק אוכל, שתיה, מנוחה. לא "להשתולל" אחרי לידה, אלא להתרכז בהחלמה וטיפול בתינוק.
4. משפט שליווה אותי לאורך כל ההנקה (שקיבלתי אאל"ט מפורום הנקה של סטארמד הנ"ל)- "שהאמא תתנהג כאילו שלא המציאו את הבקבוקים, כאילו שאין בקבוקים בעולם"- פשוט אימצתי את המחשבה הזו וזהו. אין בקבוקים. אין תמ"ל. לא קיים. אני מניקה ויהי מה...

[אוד_ליה*]

נכנסתי עכשיו לסטארמד, וגיליתי שהאתר גדל... אז התכוונתי לפורום של ד"ר לייבוביץ, זה נקרא "הנקה- ייעוץ מקצועי", והכתובת המדוייקת היא p://www.starmed.co.il/Forum/151 ...
יש גם פורום תמיכה שהוא גם קהילה (דרכו, אגב, גיליתי את האתר הזה), ועוד אחד של יועצות הנקה שאני לא מכירה.

[טדליק_נהנאנע*]

הי ג'וניפר,
דבר ראשון- מאחלת לך לידה יפה ומעצימה.
בעניין ההנקה, אספר לך שלי היה ברור שאני מניקה. קראתי מעט על הנקה לפני הלידה ומכיוון שלרגע לא היה לי ספק בכך שאניק, לא טרחתי לקרא על בעיות הנקה ועל הקשיים האפשריים.
אחרי שבוציק נולד והתחילו הבעיות (מוזמנת לקרא ב סיפור ההנקה של טדליק) עדיין לא יכולתי לראות את עצמי מאכילה בתמ"ל ולא מניקה.
אני חושבת שזו הסיבה שבסופו של דבר ההנקה ניצלה. (עם מאבק בייסורים של למעלה מ4 חודשים).
העובדה היתה שמתן תמ"ל לא היה כלל אופציה מבחינת התפיסה שלי (למרות שהוא נאלץ כן לקבל תמ"ל בזמן המאבק הזה כי כששאבתי בהתחלה לא היה מספיק חלב. עבדתי מאד קשה כדי להגביר כמות חלב בשאיבה),
בניגוד לקבלת אפידורל בלידה - שלא רציתי, אבל ידעתי שהאופציה קיימת ובסופו של דבר קיבלתי.
נקודת הפתיחה שלך טובה בהרבה משלי - את מודעת וקוראת. יודעת על הקשיים, אבל יש מסביבך תמיכה, ולו גם רק וירטואלית.
במקרה שלי כולם לחצו עלי להפסיק כשראו את מסכת הייסורים (אל תדאגי, אני מקרה נדיר... הרופאה המומחית הנפלאה שטיפלה בי התייעצה לגבי המקרה שלי עם מומחית מארה"ב). אף אחד מסביב לא הבין את ההתעקשות שלי בנושא הזה (בעצם, עד שהגעתי לרופאה הזו.)
ואם חלילה תתקלי בקשיים מעבר לקשיים הרגילים של הנקה, תדעי כבר אל מי לפנות (דרך האתר הנפלא הזה) ולא תמתיני עם זה חודשים בהם תסבלי ותסבלי.
רק אוסיף ואומר שאני דווקא מאלה שעל פי רב מרימות ידיים מהר מדי בהתקלות בקשיים...
בוציק יהיה בן שנתיים בחודש הבא, יונק ויונק ועוד ידו נטויה.

מאחלת לך הנקה נהדרת וקלה,
וגם אם יהיו קשיים, יש לך תמיכה ככל שתזדקקי לה כאן.
ובמידה שחלילה תזדקקי לתמיכה יותר מקצועית, אשמח להמליץ לך על מי שעזרה להנקה שלנו.

[סוף_מעגל*]

כשרוצים משהו מספיק חזק - הוא מגיע. ואם עובדים בשבילו מספיק חזק - הוא קורה.
זאת התורה כולה.

[ג'וניפר*]

אבל כן לזכור שתמ"ל היא אופציה ממש, אבל ממש אחרונה ורק במקרי צורך אמיתיים (אם זה הרצון שלך, כמובן).
זה לא הרצון שלי. אני רוצה לדפוק את הראש בקיר, עד שהקיר יישבר (והוא יישבר בסוף!).

חשוב שתהיה לך תמיכה מוראלית ורגשית - אנשים בסביבתך שמאמינים בחשיבות ההנקה ומעודדים את מאמצייך, ולא כאלה שמעבירים ביקורת על הבחירה שלך להשקיע אנרגיה, זמן, כסף, כוחות נפש וגוף בהנקה.
אולי כאן טמונה הבעייתיות. החברות שלי הן 'באופניות' בערבון מוגבל (רובן לפחות, יש כמה מקסימות שאני מאוד בונה על תמיכתן). המקומות שאנימסתובבת בהם, הן בחיים והן באינטרנט, לא מבינים שיש לי בעייתיות מסויימת עם לתת תמל פעם בכמה זמן (רק כדי לעבוד קצת או להתאוורר...) או לתת בקבוק עם חלב שאוב (כדי שגם בעלי יוכל לתת לו ולהתחבר אליו...) וכו'.
וגם אלו שכן מבינות, היד על ההדק אולי קלה מדי. אני לא יודעת איפה היתה נקודת הויתור המדוייקת שלהן. אולי הן ניסו בדיוק כמו שאני מתכוונת לנסות, ואולי הן נשברו עם קושי יותר קל. אבל המשפט הזה של "ניסינו וזה לא הלך" פשוט מפחיד. דווקא בגלל הערטילאיות הזו.

סביר להניח שאני אצליח להניק.
סביר להניח שאלו רק חרדות שלפני הלידה. שלפני הילד.
אבל זה בכל זאת מדאיג...

[עדי_יותם*]

כשרוצים משהו מספיק חזק - הוא מגיע. ואם עובדים בשבילו מספיק חזק - הוא קורה.
קשה לי עם המשפט הזה, בהקשר של הנקה.
קשיי הנקה לאחר הלידה תופסים נשים בנקודת זמן פגיעה מאוד, שלא דומה לשום תקופה אחרת בחיים שלהן. תקופה שבה כל המערך הרגשי/הורמונלי בטלטלה אדירה, כשהגוף רק מתאושש מלידה, כשיש כניסה חריגה בהיקפה של אנשים מהמעגלים הקרובים לחיים הפרטיים מאוד ולאיברים פרטיים מאוד.
אם היו נותנים לנשים להתמודד עם קשיי ההתחלה כשהתינוק מגיע לגיל חודשיים-שלושה, רובן היו מתמודדות באופן שונה לגמרי, ובהצלחה רבה בהרבה.
לא הוגן לשפוט אשה אחרי לידה ולומר "היא לא רצתה מספיק". הנקה היא מספיק חשובה כדי שגם אשה שרוצה רק קצת, ובלי להתאמץ, תוכל להצליח ולקבל תמיכה. ובוודאי שהיא חשובה גם לתינוק שלה, שזכותו לינוק, לא משנה עד כמה גדולה או קטנה יכולתה של אמו להתמודד עם קשיים.

ואחרי ההקדמה הזו, חזרה לנושא הדף - אני מצטרפת לעניין של המון מידע והכנה לפני, בנוסף עם המון מידע ותמיכה אחרי
חוויית לידה טובה ופשוטה - עוזרת מאוד.
להגיע ללידה לא עייפה מדי, בכושר סביר, בתזונה סבירה - עוזר מאוד.
אני מקשרת לך מאמר שלי על Page]הכנה להנקה Article[/po].cfm?Article ID=171&Section ID=4&Topic ID=9 לפני הלידה - תוכלי להיעזר בו כדי לבדוק האם המפגש שעברת מכסה את הדברים, ולעוד רשימה מהבלוג שלי, על טעויות נפוצות שמסכנות את ההנקה
בהצלחה!

[עדי_יותם*]

המקומות שאנימסתובבת בהם, הן בחיים והן באינטרנט, לא מבינים שיש לי בעייתיות מסויימת עם לתת תמל פעם בכמה זמן (רק כדי לעבוד קצת או להתאוורר...) או לתת בקבוק עם חלב שאוב (כדי שגם בעלי יוכל לתת לו ולהתחבר אליו...) וכו'.
יוצא שמנהלים איתך שיחות כאלה? עוד לפני הלידה?
אם זה מעייף ומחליש אותך, אל תשתפי פעולה עם שיחות כאלה. תעבירי נושא. תיפגשי עם אנשים שעושים לך טוב.
כמו שכבר נכתב לך, מומלץ להגיע למפגשי ליגת לה לצ'ה עוד בהריון, יש קבוצות שאפשר לבוא יחד עם בן הזוג, ובכל הקבוצות אפשר להגיע גם עם הסבתא לעתיד, אחות וכו'. שם יבינו את ה"בעייתיות" שלך

[אוד_ליה*]

חוץ מזה, גם לי אמרו את הדברים האלה...
אמא שלי הגדילה לעשות ואמרה לי לא להגיד שאני מתכוונת להניק כי זה קשה ואולי לא אצליח (בטון של "סביר להניח שלא תצליחי"...)
אצלי זה דווקא לא החליש- ואולי להיפך- זה גרם לי להיות יותר "נעולה", ללמוד על ההנקה, ולהיות נחושה שיתהפך העולם אני מניקה, וזהו.


המשפט הזה של "ניסינו וזה לא הלך" פשוט מפחיד.
צודקת... אבל דעי לך שזה בד"כ (בד"כ) סיפור כיסוי שאמהות שלא רצו מספיק להניק מספרות (לעצמן?) כדי שלא ייראו כאמא "רעה" שלא רוצה להניק... למשל מישהי שאני מכירה שסיפרה שניסתה להניק ו"לא הלך", ואחרי זה סיפרה לי בגועל על אשה שמניקה בציבור, שזה "לא יפה"... אז אולי היא רצתה להניק במשמעות של שהיא מבינה שזה הכי טוב לילד, אבל יש לה בראש כל מיני דיעות נגד הנקה שהיא אפילו לא מבינה למה...

עוד סיבה שנזכרתי בה מסיפורי "לא הצלחתי להניק"- שהאמא לא יכלה להניק בציבור ואז נאלצה לשבת בחדר עם התינוק, לבד עם עצמה, במשך שעות (משפחה דתית...)- היא לא עמדה בזה לאורך זמן והפסיקה להניק...
אצלנו למשל גם דתיים אבל מניקים בסלון רק שדואגים להתכסות.
אצל חמי וחמותי דתיים, ואני הייתי הראשונה שהניקה אצלם, זה גרם לחמי להיעלם מהשטח בכל פעם שהנקתי, לי זה לא גרם להפסיק להניק בסלון... יש כאלה שיקראו לזה חוסר התחשבות, או שגרמתי לאנטי, אני קוראת לכאלו שיסגרו אשה אחרי לידה שעות בחדר לבד כמו מצורעת חסרי התחשבות... תלוי בזווית הראיה...

חמי, אגב, וגם הגיסים, התרגלו למראה (כמובן שהנקתי מכוסה, אבל עצם הידיעה בהתחלה גרמה להם להחליף צבעים...), במשך 3 שנים (2 ילדים), וחמי אפילו מסוגל לשבת מולי ולנהל איתי שיחה כמעט בלי להסמיק...
אני מרגישה שזה היה מסיבות של עכבות ולא קשור לדת... יש גם חילוניים שההנקה מעוררת אצלם סלידה ממש אבל הנה ההוכחה שהכל עיניין של חינוך (לא ש"חינכתי" את חמי אלא פשוט היה לי ברור שאני מניקה ושזו לא סיבה לנדות אותי...)

[אמא_ללי*]

אני חושבת שזה נהדר שאת מודעת לעניין הזה לפני הלידה, וזה משהו שמאד יחזק את סיכויי ההצלחה של ההנקה שלך.
אני מאד מאמינה שהרבה מההצלחה טמונה בהחלטה שלך.
ברמה הפרקטית, ההמלצה שלי היא להיפגש עם יועצת הנקה מוסמכת לפני הלידה. גם בשביל לקבל הדרכה בסיסית עד כמה שאפשר מראש (על הדרך), אבל בעיקר כדי שהקשר כבר ייווצר, שהפנים יהיו מוכרים ושיהיה ברור שיש לך ליווי להנקה אחרי הלידה.
אחרי הלידה הראשונה שלי, כל נתוני הפתיחה היו מבטיחים לגמרי - לידה טבעית וקלה, אופוריה אחרי הלידה, סביבה תומכת הנקה לגמרי, והנקה שהתחילה חלק - ובכל זאת, הנוכחות של יועצת ההנקה היתה משמעותית ותומכת ועזרה לי מאד, בעיקר בלחזק את הבטחון ואת התחושה הטובה. אצלנו זה היה חלק מקורס ההכנה ללידה אז לא ממש עצרתי לחשוב על זה, (הקורס היה אצל יועצת הנקה, וליווי ההנקה, כולל ביקור בבי"ח מייד אחרי הלידה ועוד ביקור אחד לפחות בבית, היה כלול ב"חבילה" ובמחיר). זה היה נפלא, נפלא, נפלא.
ברגע שהליווי הוא חלק מובן מאליו ממה שקורה אחרי הלידה, זה חוסך את כל ההתלבטויות - האם להוציא את הכסף הזה או לא, האם הכאבים האלה הם משהו שדורש עזרה או שאלה הכאבים ה"רגילים" והם יעברו לבד, הם התינוק תופס את השד טוב או לא.... ובמיוחד במצב שבו הסביבה שלך היא כזו שלא בהכרח תדע לעזור אם יהיו אתגרים.

עוד משהו אחד שאני חושבת עליו (אם כי לא בטוח שהוא ישים במצב ההורמונלי והרגשי של אחרי לידה ), לנסות לעשות סינון מנטלי מראש, על סמך ההיכרות שלך עם חברות ובנות משפחה, מי תתמוך ומי תפריע להנקה שלכם. אולי אפילו לכתוב את זה. ולזכור אחר כך, אם ההתחלה תהיה מאתגרת, את מי כדאי לשתף בקשיי ההנקה ואת מי פחות. אם כל מי שאת מספרת לה היא כזו שבראש שלך, סביר שתקבלי תמיכה אמיתית ועוזרת, שתחזק אותך.

_כפי שאני רואה זאת, לרוב הנשים אין מספיק מידע ואין מספיק תמיכה, ולכן הן לא מצליחות להתגבר על קשיים נפוצים בהנקה, למרות שהן באמת רצו.
ויש גם כמה שבאמת חשבו שהן רוצות, אבל בתכלס משהו בתוכן מתנגד לחוויה ולתחושה של ההנקה._
מסכימה עם זה מאד.

בהצלחה

[אוד_ליה*]

_כשרוצים משהו מספיק חזק - הוא מגיע. ואם עובדים בשבילו מספיק חזק - הוא קורה.
קשה לי עם המשפט הזה, בהקשר של הנקה._

לא הוגן לשפוט אשה אחרי לידה ולומר "היא לא רצתה מספיק"

כמובן שבאופן גורף לא יהיה הוגן לאמר לאשה שניסתה שהיא "לא רצתה מספיק"... דיברתי על מקרים שאני מכירה. וכן- במקרים האלו- ובעוד הרבה- זה נכון. ונשים כאלו מסתובבות ומספרות לאמהות לעתיד שזה קשה עד בלתי אפשרי להניק, ושיכול להיות שאשה תרצה להניק ולא תצליח, סתם ככה. וזה מייאש הרבה נשים והן גם מפסיקות להניק והגלגל חוזר על עצמו...
(אני מלמדת שיעורים פרטיים לסטודנטים. ויש קורסים שתלמידים באים מראש בגישה של "כמה שזה קשה", ואחרי שאני מלמדת אותם הם מתפלאים למה עשו מזה עיניין, ניגשים למבחן וגם מצליחים... ואז מתברר שכל אלו שאמרו שהיה מבחן קשה פשוט לא למדו (=לא ניסו מספיק)...)


דבר שני- לא הייתי אומרת את זה לאמהות האלו, ברור שזה יפגע בהן, אבל לאמהות לעתיד שיושבות להן בראש מחשבות של כמה קשה להניק עוד לפני שניסו- לכאלו נשים זה חובה מבחינתי להסביר את הדברים האלו...
זה כמו שאמא שלי הייתה אומרת לי על כל מיני דברים "כשתהיי אמא תביני...", למשל על כך שהייתה דוחפת לנו אוכל בכוח (עד היום אנחנו נלחמים במשקל...)- אני עד עכשיו מחכה להבין... מין סוג של התנשאות כזו, של "חכי חכי", של "את לא יודעת איזה קשה זה"... ואני, אז, בתור "טירונית", "ירוקה", עמדתי מול האמירות המחלישות האלו במין חוסר אונים, כי, הרי, הן אמהות ואני- בכלל עוד לא אמא...


ודבר שלישי- כולן הרי מניקות אחרי לידה (ז"א אין אשה שמתחילה להניק ממצב אחר). ובכל זאת יש נשים שממשיכות להניק... לי אחרי לידת השני היה פוסט פרטום קשה מאוד, וגם התינוק עצמו תפס בצורה לא טובה (הייתי רגילה להניק פעוט... שכחתי שצריך "ללמד" אותו לינוק...). היו לי פצעים, כאבי תופת, אני כותבת ומצטמררת... אבל זה לא גרם לי להפסיק להניק, זה גרם לי לשפר תפיסה...
יש הבדל, לדעתי, בין אמא שניסתה, קראה, הכינה, למדה, לקחה יועצת הנקה, ולא הלך לה (יש כזו?), לבין אמא שקנתה בקבוק ותמ"ל עוד לפני הלידה, "שיהיה ליתר בטחון...", ואז בסוף בלילה קשה (ויש לילות קשים, לכולן)- גם השתמשה, כי היה בבית...
(זה כמו סיגריות- בפעמים שניסיתי להפסיק, אבל החזקתי קופסה "ליתר בטחון"- נשברתי. הגמילה האמיתית באה כשמעבר לכך שלא היו סיגריות בבית בכלל, גם לא הרשיתי לאנשים לעשן לידי, לבעלי אפילו היה אסור לאמר את המילים "אני יוצא לעשן"...)

[אוד_ליה*]

עוד משהו אחד שאני חושבת עליו (אם כי לא בטוח שהוא ישים במצב ההורמונלי והרגשי של אחרי לידה ), לנסות לעשות סינון מנטלי מראש, על סמך ההיכרות שלך עם חברות ובנות משפחה, מי תתמוך ומי תפריע להנקה שלכם.

האם להוציא את הכסף הזה או לא - חישוב מהיר, שעשיתי פעם עם חברה שלא מניקה- תמ"ל עולה פלוס מינוס 500 ש"ח לחודש (תלוי איזה סוג, ותלוי במבצעים...)- שזה מחיר של יועצת הנקה... גם אם תניקי עוד חודש אחד- החזרת את ההשקעה... (שלא לדבר על הערך המוסף)


היה לי את אותו וויכוח עם בעלי לגבי קורס גמילה מעישון- היה אמור לעלות משהו כמו 400 ש"ח (בהשתתפות קופ"ח), והוא טען שזה יקר. בחישוב מהיר הראיתי לו שהוא משלם בכל חודש יותר מ-500 ש"ח על הסיגריות, אז גם אם הוא יפסיק רק לחודש- הרווחנו!
<בסוף הקורס לא התקיים, והוא חזר בו מהרצון להפסיק לעשן >

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

כפי שאני רואה זאת, לרוב הנשים אין מספיק מידע ואין מספיק תמיכה, ולכן הן לא מצליחות להתגבר על קשיים נפוצים בהנקה, למרות שהן באמת רצו
לרוב הנשים אחרי לידה גם אין מספיק שכל! אני לפחות הפכתי לטמבלית מייד אחרי הלידה הראשונה.

למרות שלפני הלידה קראתי על הנקה, צפיתי בשתי קלטות על הנקה, הלכתי להרצאה בדיאדה, דיברתי על זה עם הדולה והמיילדת... שום דבר לא עזר בזמן אמת, כשעשיתי כל מיני טעויות של טירונים - למשל נתתי לו לינוק רק רגע מכל צד כי לא ירד לי האסימון שתינוק בן יומו מתחבר למשך המון-המון זמן בכל סשן (זה לא מצוין בבירור באף אחד מהספרים והקלטות... שבימים הראשונים הוא יכול להיות גם שעות על הציצי. סתם כותבים לתת לו עד שיתנתק. יופי באמת). או: אחרי שיחה עם המיילדת שהלחיצה אותי "מה קורה עם ההנקה?! את חייבת לטפל בעניין ההנקה!") ברגע אחד איבדתי את הביטחון ביכולת לחבר אותו לציצי (זה אחרי שכבר התחבר כמה פעמים טובות וגם ינק מייד בתום הלידה). למשל: היו לי שאלות ובעיות, אבל לא יכולתי לשתף בהן חברות שלא היניקו, ולא עלה בכלל בדעתי להתקשר לחברה-שתיים שכן היניקו בעבר זמן ארוך ולשאול אותן. כל מיני דברים כאלה, כל זה קרה רק ביומיים אחרי הלידה אבל אלה הרי יומיים קריטיים.

בהמשך כבר ראיתי מדריכת הנקה וגם יועצת הנקה וידעתי שהכל יסתדר וממילא לא ראיתי אף אופציה אחרת מלבד הנקה, וכאן דווקא הטמבליות והפלגמטיות עמדו לטובתי. למשל, לא מימשתי את ההצעה של יועצת ההנקה לתת תמ"ל ולהתחיל לשאוב במקום להיניק, עד שיגיע החלב הבשל (זו היתה עצה גרועה מאוד בדיעבד! פרטי היועצת שמורים במערכת). לא מימשתי, כי למי היה כוח להתחיל למצוא משאבה? הכי רחוק שהגעתי בבלגן שאחרי לידה היה למצוא את האתר של חברת השכרת המשאבות ולרשום את מספר הטלפון על פתק. רק המשכתי להיניק למרות הכאבים (שדעכו לבסוף, כשלמדתי להקפיד על תפיסה). ולגבי העצה לקנות לו קופסת תמ"ל עד שאתחיל לשאוב, קניתי ונתתי לו כפית אחת... (על הבכי בסיטואציה הזו אני כבר לא מדברת ). פשוט לא היתה לי תמונה בראש של עצמי נותנת בקבוק.

מצד שני, כל הזמן ידעתי שאלה לא היו קשיים "אמיתיים" בהנקה, בסך הכל הוא הוציא חלב (גם אם התפיסה שלו היתה כואבת בהתחלה) ולא היו בעיות פיזיות או משהו. הרוב נבע מלחץ שלי. אני מתארת לעצמי שמישהי עם בעיה אמיתית שהיתה נוהגת כמוני היתה נשברת מהר מאוד ומפסיקה עם ההנקה.

[בשמת_א*]

שהאמא תתנהג כאילו שלא המציאו את הבקבוקים, כאילו שאין בקבוקים בעולם
ציטוט מד"ר מירי ליבוביץ, מוסמכת לרפואת משפחה ויועצת הנקה מוסמכת מהבכירות בארץ (ויש אומרים מס' 1 בארץ) (-:
זו עצה שהיא נתנה בפעם הראשונה בהקשר של "איך למנוע שביתת יניקה ואיך לטפל בה אם כבר קרתה".

מצטרפת לעצות:
ללמוד כמה שיותר על הנקה (המאמרים של עדי יותם מעולים), לבוא עם ידע.
לידה טבעית וביות מלא מאוד מאוד עוזרים להתחלה טובה של ההנקה, אבל אפשר להתגבר גם על לידה לא-משהו ובלגנים.
והכי חשוב: לסנן את כל מי שלא תומך. שלא יתקרבו אלייך, ואם אין ברירה (אמא, חמות, למשל) - לא להקשיב. ממש להחליף נושא כשאומרים לך משהו שטותי כמו "אין לך מספיק חלב" או "איך את יודעת שאת לא מרעיבה אותה" או אמירות נבזיות דומות, חסרות בסיס כמובן. לא לענות בכלל. פשוט להחליף נושא.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ממש להחליף נושא כשאומרים לך משהו שטותי כמו "אין לך מספיק חלב" או "איך את יודעת שאת לא מרעיבה אותה" או אמירות נבזיות דומות, חסרות בסיס כמובן.
הבעיה, שתמיד הם אומרים את זה כשהתינוק בוכה ולא נרגע... והנה הלך הסיכוי שהאמא הטרייה והתשושה תצליח להרגיע אותו באווירה המתוחה שנוצרה
צריך דף תשובות מעלית למחרבי הנקה (או אולי כבר יש כזה?).

[עוברת_אורח*]

ויש עוד דבר שאת צריכה לדעת:
אולי בכלל לא יהיו לך בעיות.
את שומעת המון על בעיות בהנקה כי מי שלא היו לה בעיות לא מדברת על ההנקה שלה. מה כבר יש לומר? הביאו את התינוק, התינוק התחבר וינק, סוף סיפור. אולי טיפה כאב פה ושם, אולי לקח טיפה זמן למצוא תנוחה נוחה, אבל זה ממש בקטנה, בשוליים.
אז חוץ מלעשות את כל ההכנות, נראה לי שאפשר גם להיות אופטימיים.
כמו שאמרת בעצמך, סביר להניח שתצליחי. יהיה בסדר. ואם לא - אנחנו כאן!

[אנדלוסיה*]

וגם אני מוסיפה משהו: אל תשכחי שהתינוק אמור לינוק. הדבר הזה לא יודע לעשות כלום כשהוא נולד, חוץ מלבכות, לעשות פיפי וקקי, לישון, ולינוק טוב יותר מכל משאבה שמישהו המציא. הוא יודע לינוק, רק צריך לאפשר לו. ללכת למפגש אחד על הנקה לפני הלידה כמו שהציעו לך כאן ולנסות לזכור את הפוזיציה, ואחרי הלידה פשוט להיכנס עם התינוק למיטה ברוגע ולסמוך על שניכם.
ממה שראיתי סביבי יש שתי סיבות עיקריות ל"ניסיתי ולא הלך": כאבים (בפטמות ו/או כאבי גודש) או מעין חוסר רצון/ יכולת להתמסר לגמרי לתינוק, מה שלא נראה לי המקרה שלך. יש עוד כמה סיבות אבל לדעתי זה לא הרוב.
אז אם את רואה שאת מיניקה ומיניקה ואחרי שבוע עדיין אין שום שיפור בכאב (בימים הראשונים זה כואב, לא יעזור) -- רוב יועצות ההנקה (לא אלה שבתינוקייה בבקשה) יידעו מצוין לעזור לך.

[עדי_יותם*]

אבל דעי לך שזה בד"כ (בד"כ) סיפור כיסוי שאמהות שלא רצו מספיק להניק מספרות (לעצמן?) כדי שלא ייראו כאמא "רעה" שלא רוצה להניק...
אני כל כך לא מסכימה יש לך מושג באיזו אוכלוסייה ענקית מדובר - הנשים שרצו להניק ולא הלך? רוב מוחלט של הנשים רוצות להניק, אנחנו מתוכנתות לרצות להניק, אבל לפעמים זה כל כך קשה. איך את יכולה לדעת מי רצתה "מספיק"? ולמה לתת ציונים של מספיק או לא מספיק?...
כאבים ופצעים, חוסר הידיעה אם התינוק אוכל מספיק - ולפעמים גם הידיעה שהתינוק לא אוכל מספיק - הצורך להתמודד עם סביבה לא תומכת - אלה קשיים ענקיים (ג'וניפר, אני מקווה שמישהי תוציא מהדף הזה את הדיון הזה לדף אחר... כמו שכתבה עוברת, יש גם המון אמהות שמניקות בלי שום קושי). ותמיד בסוף זו "האמא שלא רצתה מספיק", ואף אחד לא בא בטענות לסביבה - לא הצוות הרפואי שנתן עצות גרועות והחליש את הביטחון, לא בני זוג לא תומכים, לא אמהות וחמיות, לא יועצת/מדריכה שטעתה או לא קלטה נכון את האמא. כל משא התינוק שלא יונק על כתפי האמא. זה כל כך לא פשוט.

יש הבדל, לדעתי, בין אמא שניסתה, קראה, הכינה, למדה, לקחה יועצת הנקה, ולא הלך לה (יש כזו?),
אוהו, יש ויש כאלה. כמו שיש אמהות שמתכוננות ללידה טבעית, לוקחות מיילדת פרטית, דולה ומה לא, ובסוף הלידה נגמרת בקיסרי.
יש גם קשיים אובייקטיביים שבמקרים נדירים לא מאפשרים הנקה, או הנקה מלאה. וכל ההכנה שבעולם לא עוזרת לנתוני פתיחה מסוימים (לידות מורכבות, מבנים שונים של האמא/התינוק, ועוד).

[עדי_יותם*]

ואחרי שבוע עדיין אין שום שיפור בכאב (בימים הראשונים זה כואב, לא יעזור)
לא כדאי לחכות שבוע... יותר כמו שתיים-שלוש הנקות. שבוע זה המון זמן לתינוקות, והם יכולים לאמץ להם תפיסה לא נכונה שיהיה קשה מאוד לשנות.
בימים הראשונים יש רגישות, שנובעת מהמצב ההורמונלי. הנקה לא אמורה לכאוב במידה כזו של נשיכת שפתיים ועצירת נשימה. בסולם של 1-10 - לא יותר מ-3, מקסימום 3.

[אמא_נמרה*]

_שהאמא תתנהג כאילו שלא המציאו את הבקבוקים, כאילו שאין בקבוקים בעולם
ציטוט מד"ר מירי ליבוביץ, מוסמכת לרפואת משפחה ויועצת הנקה מוסמכת מהבכירות בארץ (ויש אומרים מס' 1 בארץ) happy
זו עצה שהיא נתנה בפעם הראשונה בהקשר של "איך למנוע שביתת יניקה ואיך לטפל בה אם כבר קרתה"._


או כמו שאומרים במשפחה שלי "ניח שאנחנו במדבר ואין דבר כזה פורמולה...".
ל עדי יותם כל מילה. בדיוק עכשיו אני מלווה יולדת שבאמת מאד רוצה להניק, אבל הסביבה הלא תומכת מאד מקשה עליה. סביבה תומכת בעיני זה שהיולדת שהיולדת לא צריכה לעשות כלום חוץ מלהניק ולנוח, שיש מי שמחמם ומגיש לה את האוכל, מתחזק את הבית, דואג לקניות, ומסנן ביקורים, לפחות בשבוע הראשון אחרי הלידה (רציתי לכתוב חודש, אבל זה נשמע פנטי).

[בשמת_א*]

ואף אחד לא בא בטענות לסביבה - לא הצוות הרפואי שנתן עצות גרועות והחליש את הביטחון, לא בני זוג לא תומכים, לא אמהות וחמיות, לא יועצת/מדריכה שטעתה או לא קלטה נכון את האמא
לא נכון, עדי! אני כן! (-:
(באה בטענות לסביבה)

[ג'וניפר*]

הנקה היא מספיק חשובה כדי שגם אשה שרוצה רק קצת, ובלי להתאמץ, תוכל להצליח ולקבל תמיכה.
אבל זה באמת כל כך פשוט? באמת?
כל אישה שרוצה קצת ויש לה קצת תמיכה תצליח? (אגב, חלק מהמקרים שטרחו ליידע אותי עליהם הם כאלו שדווקא בהתחלה הכל היה בסדר, ורק אחר כך התחילו סדקים בפטמות, כאבים שונים ומשונים או שהתינוק היה רעב גם אחרי הנקה של שעות... כך שלא תמיד זה רק ההורמונים המטורפים של הימים הראשונים)

בדף ש עדי יותם הפנתה אליו, אחת הסיבות להחרבת הנקה היא קבלת עצות מנשים שלא הניקו בעצמן, או שהייתה להן חוויית הנקה לא טובה. ואולי כאן קבור הכלב, כי למרות שהיתה להן חווית הנקה לא טובה, הן כן אמהות די טובות. והן יותר מנוסות ממני בכל הקונספט האדיר הזה שנקרא אימהות. והן אוהבות ותומכות ויעשו הכל בשביל הילד שלהן וכו' - ולכן זה כל כך מפריע לי לשמוע מהן, דווקא מהן, חוויות שליליות מההנקה.
מי שלא היו לה בעיות לא מדברת על ההנקה שלה.
גם זה מאוד נכון. סביר להניח שהרוב השקט מיניקות בלי בעיות מיוחדות (עד שהן מחליטות להפסיק עם החזרה לעבודה וכו', אבל לפחות כל זמן שהן רוצות זה הולך בסדר). וסביר להניח שאין לי שום בעיה אקזוטית שתמנע ממני להיות חלק מהרוב השקט הזה.
אבל התמיכה חשובה לי. אני צריכה את העידוד הזה, את האמירה שהכל בסדר, וסביר להניח שהכל יהיה בסדר. והמון תודה על כך.

[אמא_נמרה*]

ואף אחד לא בא בטענות לסביבה - לא הצוות הרפואי שנתן עצות גרועות והחליש את הביטחון, לא בני זוג לא תומכים, לא אמהות וחמיות, לא יועצת/מדריכה שטעתה או לא קלטה נכון את האמא

בעיני אלו הגורמים העיקריים לאי הצלחה בהנקה. בכלל ממה שאני רואה מאד חשוב שתהיה ליולדת דמות משמעותית שהיא סומכת עליה שתוכל לכוון אותה. עם ההורמונים והעיפות לא תמיד קבלת ההחלטות שקולה גם לעניין הנקה. למי שמתעניינ אני ממליצה לקרוא את סיפור ההנקה שלי. שם, למשל, כשהחלטתי להפסיק להניק, אבא שלי הניח את העקרונות שלו בצד ופשוט הפך את העולם למצוא לי רמדי מתאימה. כל כך מתאים שאחרי שלקחתי אותה שכחתי שאני באמת לא רוצה להניק.

[אמא_נמרה*]

אבל התמיכה חשובה לי. אני צריכה את העידוד הזה, את האמירה שהכל בסדר, וסביר להניח שהכל יהיה בסדר. והמון תודה על כך

אני מאמינה שעם הרצון החזק שלך וההכננה שאת מארגנת לעצמך, לא יהיו לך שום בעיות, הכל ילך חלק, והדף הזה יראה לך ממש לא רלוונטי כשתקראי אותו אחרי הלידה


קבלת עצות מנשים שלא הניקו בעצמן, או שהייתה להן חוויית הנקה לא טובה
לפעמים דווקא "עצה" כמו "בזמנו אני הנקתי בלי שום יועצת, קצת כאב, אבל ככה זה בהנקה, ובדורנו נשים פשוט הניקו ולא הלכו להתייעץ על כל דבר", יכולה מאד להחליש. דווקא משום שהיתה חווית הנקה טובה.

<הנושא הזה חם אצלנו כרגע>

[מארז_אהבה*]

בסולם של 1-10 - לא יותר מ-3, מקסימום 3.
טוב נו, זה מה שהיועצות אומרות תמיד, אבל מהניסיון שלי (עם תינוק שינק מ-עו-לה מהרגע הראשון, הלוואי שאחותו הלא-מכאיבה היתה יונקת ככה) וגם של אחרות זה די כואב בהתחלה. ממש כואב. אז אולי לא שבוע אבל בטח שלושה-ארבעה ימים.
היה לי פטנט כזה: אחרי איזה יום-יומיים את מחברת את התינוק וסופרת עד עשר. אם בעשר הכאב כבר יותר נסבל -- את בדרך הנכונה. אם בעשר את רוצה לקפוץ מהחלון -- משהו לא בסדר.

[עוברת_אורח*]

בסולם של 1-10 - לא יותר מ-3, מקסימום 3.
זה כל כך אישי, כאב הוא כל כך סובייקטיבי, שלא הייתי הולכת על בדיקה כזו. זה כמו לדון בכמה כואבים צירים בפתיחה 6 (וכדי שג'וניפר לא תיבהל - לי למשל הם לא במיוחד כאבו, אז גם כאן אני ממליצה לך לשמור על אופטימיות). בגלל זה אני גם מסתייגת מלשפוט את אלה שהפסיקו להניק כי כאב להן. אני די משוכנעת שיש כאלה שיותר סובלות מאחרות, ואני לא חושבת שהנקה שווה כל סבל וכאב.
(ג'וניפר, אם זה מסר מחליש מבחינתך את מוזמנת למחוק מיד)

ואם אנחנו באוירה של מסרים מעודדים ואופטימיים, אז שתדעי שגם אפשר לחזור לעבודה ולהמשיך להניק בלי בעיות מיוחדות. אפשר לשאוב, אפשר לשלב תמ"ל והנקה (יותר טוב מכלום, נכון?), אפשר לחזור לעבודה רק כשהתינוק מתחיל מוצקים, בקיצור - אפשר לפתור כל בעיה אם רק מנסים.

וכל מה שאמרו לך על הצורך בתמיכה -

[עדי_יותם*]

_הנקה היא מספיק חשובה כדי שגם אשה שרוצה רק קצת, ובלי להתאמץ, תוכל להצליח ולקבל תמיכה.
אבל זה באמת כל כך פשוט? באמת?_
הכוונה שלי היתה - אומרים על נשים שהפסיקו להניק כי הן לא רצו מספיק. אני לא מסכימה עם האמירה הזו, אבל גם אם נניח שהן לא רצו במיוחד, אלא רק קצת; אז מה? מגיע להן עונש? חייבים לרצות נורא כדי להצליח? במה אמירה כזו עוזרת, ולמי?

לפעמים זה פשוט, לפעמים לא. כן, זה שרוצים מאוד מגדיל סטטיסטית את הסיכוי להצליח. אבל זו לא תעודת ביטוח. אין תעודת ביטוח.

כל כך אישי, כאב הוא כל כך סובייקטיבי, שלא הייתי הולכת על בדיקה כזו.
סולם כאב סובייקטיבי הוא כלי אבחון נפוץ ורגיל, לא רק אצל יועצות הנקה. מאחר שאין לנו דרך למדוד כאב באופן אובייקטיבי, זה כלי לא רע, במגבלותיו. ובאופן סובייקטיבי לגמרי את רוצה שלא יכאב לך בכלל... אז אם בהיצמדות מסוימת כואב 8, ואחרי תיקון של ההיצמדות כואב 4, יש שיפור, ואת יודעת מה הכיוון שבו כדאי ללכת.
הכאב ההתחלתי שמשתפר אחרי כמה שניות אומר שהתינוק מתחיל כשההיצמדות לא מספיק טובה - לא פותח פה מספיק גדול, בדרך כלל - ואז מתקן את עצמו. ככל שהם גדלים, רוב התינוקות ילמדו שעדיף מההתחלה לפתוח פה גדול, אבל אם בינתיים לאמא כואב, והיא מפחדת מכל הנקה, והכאב הזה גם מוביל לסדקים ופצעים, זה קשה מאוד. הדרך להקל על זה, בדרך כלל, היא להבטיח שהוא נצמד טוב מלכתחילה - להצמיד אותו לשד רק כשהוא פותח פה גדול (יש כאלה שעושים תרגיל הטעיה, פותחים פה גדול ואז מקטינים לפני שהם נצמדים... צריך להיזהר), להתחיל את ההיצמדות מכיוון הסנטר, וכו'.
כמובן, אין דרך אחת שמתאימה לכל האמהות ולכל התינוקות.
אם האצבע, להבדיל, כואבת נורא, אפשר לחכות ולא לעשות כלום. ברוב המקרים זה יעבור. אבל למה, אם אפשר לבדוק אם יש בעיה, ולמנוע החמרה של הבעיה? ככה גם לגבי הנקה. היא לא אמורה לכאוב נורא. אף חיה מניקה אחרת בטבע לא ממשיכה להניק עם כאבי תופת. כאב הוא אמצעי לסמן לנו שמשהו הוא לא בסדר.

_לא נכון, עדי! אני כן!
(באה בטענות לסביבה)_
טוב, בשמת, את לא דוגמה לכלום

[tאמא*]

אני דוגמא לכך שחוסר ב ידע על הנקה ,איך להניק ומתי להתחיל+סביבה שלא תומכת הנקה היא דוגמא טובה לכך שפעם אחת ניכשלתי בהנקה. אך בפעם השניה הצלחתי נגד כל הסיכויים והסביבה.
אצלי בילדה הראשונה היתי משוכנעת שאניק אותה עד גיל מאוחר... נולדה בניתוח קיסרי, פגית. אף אחד לא טרח להסביר לי על חשיבות ההנקה בסמיכות ללידה. (ואם אי אפשר אז לשאוב כמה שאפשר סמוך ללידה או לפחות לסחוט את הציצי ולשמור את התוצר לתינוק/ת). שאבתי בדבקות שלושה חודשים... שבמהלכם לא היה לי מספיק חלב, ונתתי תוספת. ואחרי שלושה חודשים כשהתחלתי להניק בפועל. שוב חוסר ידע איך ומה לעשות גרמו לירידה עד להעלמות החלב ונתתי תמ"ל.
בלידה השניה למרות שנתקלתי בקשיים, שוב ניתוח... שוב ניתוק שלי מהילדה...(פגית, ואני עם חום גבוהה... ועוד.. לא אלאה אותך בפרטים). אבל היתי חכמה יותר, (בעקבות קראתי פה באתר.. ותמיכה וירטואלית של נשות האתר+הזמנת יועצת הנקה הביתה...שווה כל אגורה, וגם חוסך אח"כ הוצאות רבות על תמ"ל...) וגולת הכותרת היתה שקיבלתי הוראה מרופאי ילדים להפסיק להניק . כי הקטנה חלתה וחשבו בהתחלה שהתיבשה עקב העדר חלב. (באמצע ינואר). אבל ההתעקשות שלי הצליחה! והיום אני בתהליך הפוך של גמילה מהנקה בגיל שלוש+. לכן לימדי על הנקה כבר עכשיו. אל תקשיבי לנשמות הטובות - בלי ציניות כי באמת כוונתם טובה . והתמקדי בטובת התינוק/ת ובטובתך. אין סיבה שההנקה תיכשל.... רק צריך לדעת איך ולקבל את התמיכה הנכונה. והעיקר לידה קלה בבריאות לך ולתינוקך ו ב ה צ ח ה ! בהנקה.

[ענת*]

_אני נמצאת כרגע באמצע החודש השמיני להריוני הראשון.
מתכננת לינה משותפת, הרבה מגע, וכמובן - הנקה._
סליחה אם אני חוזרת על דברי אחרות-
רציתי לחזק את ידייך, את עושה למען תינוקך את הדבר הכי חשוב כרגע: מבררת ולומדת על הנקה. זה כ"כ חשוב להבין את הנקה לפני הלידה ולהתכונן!
הלמידה הזאת לפני הלידה מעצימה מאד את סיכויי תינוקך ליהנות מהנקה טובה וטעימה ואת סיכוייך להיניק בשמחה (-:
כמה טיפים מנסיוני:

• להשתדל להיות במגע עור לעור עם תינוקך מיד לאחר הלידה
• לקבל ייעוץ מיועצת הנקה אמיתית ולא אשת מקצוע אחרת כמו אחות בית חולים או טיפת חלב.
• לא להקשיב למי שעושה לך רע - לשמור על סביבה נעימה ומיטיבה והכי רצוי:
• לבלות בחברת אמהות מיניקות כבר מעכשיו. שתראי ממש איך זה קורה ומה הקשיים ואיך מתמודדות איתן אמהות אחרות.

הנקה זה לפעמים קשה בהתחלה. כואב, לא נוח, מתסכל. הגוף כואב, הנפש מבולבלת. זה בסדר! זה חלק מהעניין בהתחלה. כשכואב כדאי מייד להזמין יועצת שתראה אם ומה את עושה לא נכון. זה הדבר שהכי לא הייתי מתעצלת איתו. לא לקבל עצות בטלפון! או באינטרנט! שיראו אותך אם כואב לך או בעיה אחרת! (אני קיבלתי עצות מדהימות בטלפון וכ"כ התרגשתי ואף שלחתי מכתב תודה. חלב לא יצא מזה)-: ובסוף לא הינקתי את בתי הראשונה.)

לשתות הרבה מים זו עצה לא באנאלית בכלל, תכניסי אותה טוב לראש ופזרי בבית בקבוקים מלאים ורעננים, לכל הפינות בהן תרבצי בהנאה עם התינוק. זה ממלא לך את הציצי בחלב ואת הגוף בחיוניות. (גם עכשיו שתי כוס מים (-: )

זהו. כשאני גוללת למעלה ורואה את פנתיאון המשיבות...אולי תשובתי מיותרת, אבל שולחת בכל זאת.
והכי חשוב: את מכירה מיניקות? יש לך איך למצוא חברת מיניקות? את יכולה לקבל כאן עזרה גם בזה.
ועוד חשוב: המון מיניקות חוות תקופה קצת קשה אפילו כמה שבועות ארוכים עד שזה מתארגן. אני כך, אחותי כך, חברות כך, אחר כך נהיה חלק. תזכרי את זה כשיהיה לך קשה.

[ענת*]

אני דוגמא לכך שחוסר ב ידע על הנקה ,איך להניק ומתי להתחיל+סביבה שלא תומכת הנקה היא דוגמא טובה לכך שפעם אחת ניכשלתי בהנקה. אך בפעם השניה הצלחתי.
גם אני. ופשוט ממלא אותי אושר לראות אמא בהריון שכבר מבררת ושואלת.

אבל דעי לך שזה בד"כ (בד"כ) סיפור כיסוי שאמהות שלא רצו מספיק להניק מספרות (לעצמן?) כדי שלא ייראו כאמא "רעה" שלא רוצה להניק...
לא נכון. )-:

[אוד_ליה*]

_אבל דעי לך שזה בד"כ (בד"כ) סיפור כיסוי שאמהות שלא רצו מספיק להניק מספרות (לעצמן?) כדי שלא ייראו כאמא "רעה" שלא רוצה להניק...
לא נכון. :-(_

אוף, לא התכוונתי לפגוע. הדגשתי כמה פעמים שלא מדובר בהכללה גורפת, אלא במקרים ובסביבה שאני רואה מסביבי.
כנראה שזו נקודה כל כך רגישה שרואים רק את המשפטים האלה ולא את הכל ההבהרות שכתבתי במהלך ההודעות שלי
המטרה לא הייתה לפגוע באף אחת מכן, מי שבאמת ניסתה ורצתה @}
אלא לאמר לאמא לעתיד שההנקה היא לא כזו בלתי אפשרית...
כששומעים סיפורי הנקה שנכשלה (שוב, לא כאן- עצם העובדה שאתן כאן באתר בדפים על הנקה אומר שאכפת לכן יותר מההנקה...)- יש איזו הילה מיסתורית, כמו שכתבה ג'וניפר למעלה פשוט מפחיד. דווקא בגלל הערטילאיות הזו.
ובתור אחת שהייתה שם, כמה פעמים, וניסתה לתמוך- גם במידע, גם בתנאים הפיזיים- הנקתי את שני הבנים שלי מעל גיל שנה (הפסקתי כל אחד בגלל ההריון שבא אחריו...), וגם עשיתי דוקטורט לפני כן (מרוב ההפחדות)- וראיתי שהרצון להניק לא היה חזק מאוד במקרים לא בודדים...



גם אם נניח שהן לא רצו במיוחד, אלא רק קצת; אז מה? מגיע להן עונש? איפה אמרתי את זה?!?
אין פה רצון להשמיץ את כל מי שלא הניקה באופן גורף, ציינתי את זה מספר פעמים ואני מציינת את זה שוב.
והרבה פעמים גם זו לא אשמתה של האמא, היא פשוט לא הכינה את עצמה כמו שצריך- אבל נראה לי שכולנו מסכימות שאמא שמכינה את עצמה, ע"י קריאה, התעניינות, ונחישות, גם אם תתקל בקשיים לא תוותר על ההנקה. הדיון כאן כמו שאני רואה אותו הוא לא על "איזה רעה אמא שלא מניקה" אלא על "איך אפשר להגדיל את הסיכויים שלי להניק". וככה עניתי בו.
לפעמים אמהות שלא מניקות מספרות סיפורים ו"מנפחות", אמא שלי תמיד הייתה אומרת "זה מורכב", ואפילו סיפרה שעשו לה "עין הרע"- מישהי אמרה לה "כמה חלב שיש לך" ופתאום נגמר לה החלב S-: והיא משוכנעת בזה לגמרי, אפילו כעסה עלי שלא אניק ליד חברות ולא אספר כמה הולך לי טוב... והכי מרגיז אותי זה סיפורי "לא היה לי חלב", אני בטוחה שהאמא בעצמה גם חושבת ככה ומאמינה בזה, אבל כשאמהות אחרות שומעות את זה, בקפיצת גדילה הראשונה שהן נתקלות בה הן ישר נזכרות שיש דבר כזה שאין חלב, ומתחילות לתת בקבוק... וצריך, חובה מבחינתי להפיץ את הידע הזה לכל אמא לעתיד. חשוב שיידעו, שכמו שציינת ש יש גם קשיים אובייקטיביים שבמקרים נדירים לא מאפשרים הנקה- אבל הם נדירים וחשוב להדגיש את זה!


אני מעדיפה לתמוך באמא טריה שתניק, גם אם זה כרוך בדריכה (לא מכוונת! בחיי!) על כמה אצבעות רגישות.
כמובן שהייתי מעדיפה ללמוד איך לרצות את שני הצדדים
טוב אולי אני צריכה לעזוב את הדפים שמדברים על הנקה ולהיכנס לדפים שמדברים על איך להעביר מסר...

[אמא_נמרה*]

חשוב שיידעו, שכמו שציינת ש יש גם קשיים אובייקטיביים שבמקרים נדירים לא מאפשרים הנקה- אבל הם נדירים וחשוב להדגיש את זה!

כן, אבל מרוב שהם נדירים, כשהן כבר מופיעים מול העיניים לפעמים קשה להודות בקיומם.

[ההולכת_בדרכים*]

טוב אולי אני צריכה לעזוב את הדפים שמדברים על הנקה ולהיכנס לדפים שמדברים על איך להעביר מסר...
אוד ליה, המסר שלך בסדר גמור.
כל הקולות צריכים להשמע, ויש אמת בכל מה שנכתב פה, גם אם לכאורה נדמה שיש סתירה.

ג'וניפר, כתבת קודם כי למרות שהיתה להן חווית הנקה לא טובה, הן כן אמהות די טובות. והן יותר מנוסות ממני בכל הקונספט האדיר הזה שנקרא אימהות. והן אוהבות ותומכות ויעשו הכל בשביל הילד שלהן וכו'
תראי, כל האמהות שאני מכירה הן אמהות טובות, מנוסות, ועושות הכל כדי שלילדיהן יהיה טוב. באמת.
אבל כל אמא מחזיקה קונספט שונה לגבי איך ליצור את הטוב הזה, וכל אחת מערכת ערכים ואמונות משלה, שמנהלת את מעשיה והחלטותיה בשטח.
זה שאת עדיין לא מנוסה וחברותייך כן, לא אומר שבהמשך את תאמצי את דרכן. לך תהיה הדרך שלך, ואם היא דרך "באופנית" תמיד יגידו לך שאת מגזימה ושמה שאת מנסה לעשות לא ריאלי... אז יגידו... אל תקחי ללב. בשביל זה אנחנו כאן באתר הזה, לתת אחת לשניה תמיכה, ולספר סיפורים שיעודדו אותך, ושיוכיחו שהדרך אליה את שואפת היא אפשרית ומעשית אף שהיא פחות נפוצה ומכילה כמו כל דרך את המחירים שלה.

[ענת*]

אוף, לא התכוונתי לפגוע.
אני בטוחה שלא.
זה שדה מוקשים רגשי, ניתוח של אמהות שלא היניקו. יש על זה את דיון ב אמא לא מיניקה מתוסכלת

[אמא_ללי*]

_תראי, כל האמהות שאני מכירה הן אמהות טובות, מנוסות, ועושות הכל כדי שלילדיהן יהיה טוב. באמת.
אבל כל אמא מחזיקה קונספט שונה לגבי איך ליצור את הטוב הזה, וכל אחת מערכת ערכים ואמונות משלה, שמנהלת את מעשיה והחלטותיה בשטח.
זה שאת עדיין לא מנוסה וחברותייך כן, לא אומר שבהמשך את תאמצי את דרכן. לך תהיה הדרך שלך, ואם היא דרך "באופנית" תמיד יגידו לך שאת מגזימה ושמה שאת מנסה לעשות לא ריאלי... אז יגידו... אל תקחי ללב. בשביל זה אנחנו כאן באתר הזה, לתת אחת לשניה תמיכה, ולספר סיפורים שיעודדו אותך, ושיוכיחו שהדרך אליה את שואפת היא אפשרית ומעשית אף שהיא פחות נפוצה ומכילה כמו כל דרך את המחירים שלה._
כתבת מאד יפה.

[אלמונית*]

לא קראתי את כל התגובות.

רוצה לשתף שאני זוכרת שאמרתי שלהניק היה קשה בהרבה מללדת.
בכל זאת היה ברור לי שאני מניקה.

בדיעבד, בגיל מאוד מאוחר הבנתי שהיו דברים שלא עבדו נכון בהנקה.

מהמקום הזה אני ממליצה להתכונן במיוחד לנושא של הנקה מיד לאחר הלידה כלומר שלא משנה איך הלידה תתפתח - בשעתיים הראשונות לשאוף להניק (אצלי הנקה ראשונה היתה אחרי עשר שעות ואני חושבת שזה אחד ממקורות הבעיות), ובכל מקרה לפרגן לעצמך פגישה אחרי הלידה עם מקצוענית בתחום.

ומעכשיו להתרגל לסנן ולהתמודד עם תגובות הסביבה...

[פלוני_אלמונית*]

_חשוב שתהיה לך תמיכה מוראלית ורגשית - אנשים בסביבתך שמאמינים בחשיבות ההנקה ומעודדים את מאמצייך, ולא כאלה שמעבירים ביקורת על הבחירה שלך להשקיע אנרגיה, זמן, כסף, כוחות נפש וגוף בהנקה.
אולי כאן טמונה הבעייתיות. החברות שלי הן 'באופניות' בערבון מוגבל (רובן לפחות, יש כמה מקסימות שאני מאוד בונה על תמיכתן). המקומות שאנימסתובבת בהם, הן בחיים והן באינטרנט, לא מבינים שיש לי בעייתיות מסויימת עם לתת תמל פעם בכמה זמן (רק כדי לעבוד קצת או להתאוורר...) או לתת בקבוק עם חלב שאוב (כדי שגם בעלי יוכל לתת לו ולהתחבר אליו...) וכו'._
נראה לי שהסביבה התומכת שחשוב להכין\להיות מוכנים להתמודדות איתה זה בן זוג\אמא\סבתא\חמות\אחיות\גיסות וכו' כי בימים הראשונים הם אלו שיעזרו לך בענייני הבית הם אלו שיעזרו לך באוכל\שינה\שתיה וכו' והם אלו שינסו לתת הכי הרבה עצות ולא חברות שיבואו להגיד מזל טוב וילכו או ירימו טלפון קצר (תמיד אפשר לא לענות). כשתהיי כשירה לפטפוטי חברות ארוכים וליציאות לחברות כבר לא תהיה לך בעיה לסנן את הדיבורים איתן.
אם יש לך בן זוג תדברי איתו מעכשיו על החשיבות של ההנקה תתני לו כלים מעשיים איך יוכל לעזור לך ומה יכול להפריע, תני לו לקרוא איזה מאמר על זה.
אם זה אמא\חמות וכאלה תחשבי איפה יהיה לך כדאי להיות אחרי הלידה קרוב אליהם או לא, איך תארגני לעצמך סביבה משפחתית רגועה.
בהצלחה

[תל_מה*]

כל העצות שנתנו לך מצויינות,
וגם את זה כבר אמרו פה בדף אבל חשוב לי להזכיר (גם מנסיון אישי)

הנקה יכולה להיות טובה מההתחלה. הנקה זה כיף. להניק תינוק בן יומו זה אחד הדברים הכי מדהימים בעולם.
תהני.
@}

[ינשופה*]

דף מקסים, ובא לי בזמן מאוד טוב אישית.
אנחנו עברנו שבוע ראשון לא קל עם ההנקה בגלל לשון קשורה, ומה שעזר לנו היה קודם כל היועצת הנקה בבי"ח שאיבחנה את הבעיה.
חוץ מזה עוד גורמים מקלים היו-
הביות המלא שלא מאפשר לך את האשליה שהנקה היא משהו שעובד לפי לו"ז (לפחות בשבועות הראשונים, אני הנקתי במשך רוב היום)
הנוכחות האינטנסיבית של אמא שלי שהיא מאוד פרו-הנקה (זה לא חייב להיות אמא, כל אשה שמחוברת להנקה ואלייך)
תמיכה של בן הזוג והבנה שלו את חשיבות ההנקה (הרבה נשים מוותרות על ההנקה כדי לאפשר לבעל "לעזור להן בלילה" , יש דרכים נוספות לקבל ממנו עזרה).
ובדיעבד, שעות של צפייה בנשים אחרות מניקות בכל מיני סיטואציות, ממש מצאתי את עצמי מנסה "לחקות" תנוחות הנקה שראיתי.

[ג'וניפר*]

תודה על כל התגובות.
קראתי אותן וחשבתי שאחכה לאפריל כדי לעדכן מה קורה - אבל הקטן החליט להגיח לעולם לפני שבוע בדיוק, בשבוע 35 להריונו.
אחרי הלידה הוא הוכנס לאינקובטור בשל בעיות נשימה קלות. למזלי הצוות היה מאוד פרו הנקה ונתן לי להניק אותו, אבל הוא לא אוכל מספיק. אין לו כוח ליניקות ארוכות של שעה על הציצי, לפעמים הוא עושה את זה (במיוחד כשיש יועצת או מדריכת הנקה בסביבה) אבל לרוב, כשזה שנינו בבית, הוא עושה טובה אם הוא נצמד לציצי 10 דקות.
וכמו באופני טוב - הוא מסרב בכל תוקף לקחת בקבוק. פשוט לא מוצץ אותו, וסתם מחזיק אותו בפה. ניסיתי צינורית - זה עדיין לא עובד. אני ממשיכה לנסות.
גם עור לעור נוסה - הוא רק נרדם עוד יותר.
קשה לי עם ההנקות והשאיבות כל 3 שעות. אני לא מצליחה לעמוד בזה, ויש לזה השפעה על כמויות החלב שלי (למזלי - היה לי הרבה להתחיל ממנו, אבל אני פוחדת שעם הירידה בביקוש - ההיצע ירד)
היום היינו בביקורת - הוא לא עלה במשקל מאז אתמול. הוא היה צריך לעלות לפחות כמה גרמים.

אני לא יודעת מה לעשות כבר. אני לא מצליחה להזין את הילד שלי כמו שהוא צריך.

[ההולכת_בדרכים*]

קודם כל מזל טוב!
זה שהתינוק שלך בכלל מצליח לינוק על אף שנולד בשבוע כל כך מוקדם זה כבר סוג של נס...

ניסיתי צינורית - זה עדיין לא עובד
ניסית להאכיל במזרק? יותר קל לדעתי, אם כי לא מאמן אותו ביניקה. יש גם שיטה של האכלה ממזרק בשילוב מציצת אצבע.
למדתי אותה מד"ר ליבוביץ, שהיא כנראה יועצת ההנקה הכי טובה בארץ, ואני ממליצה לך בחום לפנות אליה או לפחות להתייעץ איתה בטלפון.

קשה לי עם ההנקות והשאיבות כל 3 שעות. אני לא מצליחה לעמוד בזה
הייתי במצב הזה, וזה באמת מאוד קשה... אפילו בלתי אפשרי אלא אם כן את מקבלת תמיכה ועזרה פיזית סביב השעון.
אני לא הייתי עוברת את זה בלי אמא שלי שהיתה אצלנו יותר מחודש רצוף (פרט לשישבת שהבנזוג היה בבית).
היא היתה עם התינוק כשאני שאבתי (שזה הכי קריטי), עזרה לי בעבודות הבית, הכינה לי אוכל ופינתה אותי למנוחה (שזה גם חשוב מאוד).
האם יש לך דרך להשיג עזרה? מישהו שלפחות יהיה עם הקטן בזמנים שאת שואבת?

היום היינו בביקורת - הוא לא עלה במשקל מאז אתמול. הוא היה צריך לעלות לפחות כמה גרמים
לבדוק כל יום משקל זה לא לעניין. זה סתם מטריף את האמא והתינוק. הם יכולים לא לעלות שלושה ימים ואז לעלות בבת אחת.
לא כולם לפי הספר. המדידה הרצויה והאמינה היא של לא יותר מפעם בשבוע (על אותו משקל בדיוק) גם במקרה של בעיות.

אני לא יודעת מה לעשות כבר. אני לא מצליחה להזין את הילד שלי כמו שהוא צריך.
אני מאוד מבינה לליבך. זה מצב מלחיץ, בוודאי לאמא טריה, וכאשר מדובר בתינוק כה קטן.
נוגע במקום הכי רגיש שלנו כאמהות, בדאגה הכי עמוקה...
הדבר הכי טוב שאני יכולה להציע לך זה לדבר עם ד"ר ליבוביץ. היא מומחית וממש לא פנאטית, ותוכל לסייע לך להגיע לפתרון הנכון.

בהצלחה, ואל תתייאשי

[תזמורת_הים*]

במצב כזה צריך ליווי צמוד ככל האפשר של יועצת הנקה כולל ליווי טלפוני צמוד עם תשובה לכל שאלה הכי דבילית (למשל עולה בדעתי האם באמת הכרחי לבדוק עליה במשקל מדי יום? זו שאלה שרק יועצת יכולה לענות עליה, בהתחשב בעובדה שזה פג).
זה בדיוק מסוג המצבים שדורשים להשקיע כל משאב אפשרי (זמן, אנרגיה, כסף) עד שההנקה תתבסס ותצליח. מצטרפת להמלצה על ד"ר ליבוביץ', ועדיף כבר עכשיו, לפני שהמצב יהיה יותר גרוע.

אגב- לגבי השאיבות- אין לי נסיון בשאיבות סביב השעון וממעט הפעמים ששאבתי אני יודעת שזה תיק נוראי- אבל אם מה שחשוב הוא שימור הכמויות, אולי יעזור להניק לפחות חלק מהפעמים תינוק גדול של חברה (או אפילו את בעלך)?

[אוד_ליה*]

אין לי מה להוסיף... רק
ו- מצטרפת להמלצה על ד"ר ליבוביץ', ועדיף כבר עכשיו, לפני שהמצב יהיה יותר גרוע.

[ג'וניפר*]

הדבר הכי טוב שאני יכולה להציע לך זה לדבר עם ד"ר ליבוביץ. היא מומחית וממש לא פנאטית, ותוכל לסייע לך להגיע לפתרון הנכון.

אני קצת חוששת לעשות את זה, מכמה סיבות:

1. הייתי מעדיפה מישהי שמגיעה הביתה, ורואה את כל הסביבה וכו'. דברים עובדים אחרת בחוץ ובבית.
2. אפקט הטכנאי שהוזכר קודם - הילד יונק יפה ליד יועצות ומדריכות הנקה. אני חוששת מביקור כזה שיטרטר את כולנו ובסוף נחזור הביתה ל-SQUARE ONE.
3. אני יודעת יפה מאוד מה אני צריכה לעשות. בלניאדו דיברתי עם יועצות הנקה (נמצאות שם יעל קובלסקי וג'ולי שור, כל אחת מהן היתה מקסימה והקדישה לי לא מעט זמן) והן הבהירו לי שצריך להניק ולשאוב כל שלוש שעות כדי שלא תהיה ירידה בכמויות (אה, ושהילד יאכל כמה שצריך. גם זה פרט שולי שכדאי לזכור), אבל אני פשוט לא מצליחה.

הוא מסרב להתעורר ו\או לקחת כל עזר חיצוני כלשהו, כמובן שהוא לא אוכל ממש לפי השעון ואני לא מצליחה להגיע לשאיבות. שלא לדבר על אוכל, מקלחת וכו'. וגם זה תורם לכל העניין.
מה יעזור ביקור אצל מישהי שתתן לי עצות (טובות ומועילות) שאני לא מצליחה ליישם?

לא יודעת כבר.
אולי אני צריכה פשוט לזרום עם הילד ועם ההנקות הקצרות שלו כל 10 דקות (10 יניקה, 10 מנוחה וחוזר חלילה במשך כמה שעות).
אולי אני צריכה להרפות.
ואולי זה משפט שנשמע נחמד ומאוד זורם ומחובר אבל יכניס אותי לשאננות שתגרום לי לפספס את הקושי של רֵעַ (די לקרוא לו הילד. ככה קוראים לו) והמצב יהיה גרוע יותר.
להקשיב לילד ולאינסטיקטים זה טוב, אבל האם זה נכון?


אם מה שחשוב הוא שימור הכמויות, אולי יעזור להניק לפחות חלק מהפעמים תינוק גדול של חברה (או אפילו את בעלך)?
חשבתי על זה. אני בטוחה שבעלי ישמח לעזור במאמץ המלחמתי, אבל זה לא יגרום לשינוי הרכב החלב כמו שתינוק עושה? אני רוצה שהחלב יתאים את עצמו לרע, לא לבעלי.

והמון תודה על ההקשבה, הייעוץ והאכפתיות.

[אמא_של_דגיגונת*]

זה נשמע קשה!
אני יודעת, הייתי שם... בחודש הראשון הילדה שלי ינקה חלב, דם ודמעות. אבל זה יכול להיות עם סוף טוב, אל יאוש!

אולי אני צריכה פשוט לזרום עם הילד ועם ההנקות הקצרות שלו כל 10 דקות (10 יניקה, 10 מנוחה וחוזר חלילה במשך כמה שעות)
תוכלי לפרט מה קורה אחרי 10 דקות? הוא מתפתל על השד / נרדם / בוכה? מה קורה אחרי עשר דקות הנקה?
ושוב,

[אמא_של_דגיגונת*]

ועוד משהו -
הוא מסרב להתעורר
גם אצלי זה היה ככה. אני חושבת שזה היה מחוסר אנרגיה - היא נרדמה לי כל הזמן ולא התעוררה בקלות. מה שעשיתי (זו העצה שקיבלתי) זה להפשיט אותה. זה גם העיר אותה, וגם גרם לכך שאניק אותה עם מגע עור-אל-עור, שתרם מאד מאד מאד לשיפור ההנקה.

[ההולכת_בדרכים*]

ג'וניפר יקרה, אני קוראת אותך ונזכרת במה שכתבת בראש הדף, לפני הלידה:

_מכל עבר אני שומעת סיפורים של אמהות, שאני בטוחה שיש להן את כל הכוונות הטובות שבעולם, שאומרות לי שהתכנונים שלי נפלאים אבל לפעמים הילד מעדיף דברים אחרים, ולפעמים יש קשיים שאני לא צופה ממצבי הנוכחי ולפעמים כך ולפעמים אחרת.
וזה פוגע באיזשהי נקודה רגישה כשאומרים לי את זה על לינה משותפת ובמיוחד על הנקה.
כי ברור לי שאלו אמהות שניסו ורצו, ומשהו בהנקה לא הצליח. חלקן נפגשו עם יועצות הנקה, וגם זה לא עזר. אותי לימדו (גם ההורים וגם הנסיון) שכשרוצים משהו מספיק חזק - הוא מגיע. ואם עובדים בשבילו מספיק חזק - הוא קורה. והנה באות נשים שרצו וניסו - ולא הצליחו.
אני לא רוצה להיות אחת מהן._

אז הנה, עכשיו את שם - היו לך תכנונים נפלאים אבל הופיע קושי לא צפוי של לידה מוקדמת, ושל תינוק פצפון שמתקשה לינוק ולהתחזק.
את יודעת מה את אמורה לעשות, אבל גם מגלה שהמלאכה קשה מדי מכדי לעשותה לבד, וגם שהדאגה לשלומו של התינוק מאפילה על הכל.
אני חושבת שאת נמצאת כרגע על פרשת דרכים. בנקודה הזו רוב האמהות מוותרות. התחושה היא שבאמת הגענו לנקודת אין ברירה, שאי אפשר להמשיך ככה, וששום דבר לא יעזור... הבלבול משתלט, את כבר לא יודעת למה להאמין ואיך לנהוג, ועם עוד טיפה לחץ מהסביבה וחוסר תמיכה את יכולה להגיע לסיום ההנקה.

האפשרות השניה היא להפנים שזה הזמן לעשות את הבלתי אפשרי, לגייס כל תמיכה בלי שום חשבון, ולהגשים את הרצון שלך.
זה אומר שאין לך זמן להתלבט אם יעזור לך ללכת ליועצת הכי טובה בארץ. את פשוט מתקשרת וקובעת תור כי אין לך מה להפסיד.
כי ייעוץ הנקה שקיבלת בביה"ח (ודווקא ע"י יועצות טובות) לא דומה לליווי צמוד שתקבלי עכשיו. ליווי צמוד יהיה לצידך גם כשההמלצות לא יעבדו בשבילך, ויעזור לך למצוא את הדרך האישית שלך ושל רע למימוש ההנקה.
נכון שזה טרטור להגיע לד"ר ליבוביץ, אבל זה הזמן לבקש עזרה. אל תסעי לשם לבד. סעי עם מלווה שתומך בהנקה ויעזור לך להבין ולזכור את האבחנה וההמלצות. ויכול להיות שתצטרכו לנסוע יותר מפעם אחת.
מעבר לכך, כדי להצליח לשאוב כל 3 שעות את חייבת לקבל עזרה. אין מצב שאת עוברת את זה לבד. רוב הנשים עם בעיות בהנקה נשברות בנקודה הזו.
כדי להיות מהמעטות שמצליחות לעבור דרך המשבר, תצטרכי לצאת מהלך המחשבה הרגיל ולראות איך את הופכת את העולם ומשיגה את העזרה הזו.

אולי אני צריכה להרפות. ואולי זה משפט שנשמע נחמד ומאוד זורם ומחובר אבל יכניס אותי לשאננות
את באמת לא יכולה לדעת לבד כרגע. את אמא חדשה, מתאוששת עדיין מהלידה, חסרת נסיון... איך תדעי?
את חייבת יועצת רצינית שתראה אתכם, ובמשך פגישה של שעה וחצי, לא תרפה עד שהיא תבין מה הבעיה של התינוק הספציפי שלך ומה הפתרון המתאים עבורו.

אני זוכרת את עצמי אחרי הלידה. זו תקופה הזויה ומבלבלת. היו לי בעיות בהנקה, אבל חודש וחצי דחיתי את הטלפון ליועצת.
לא ידעתי אם יש באמת בעיה, אם יש סיכוי שהיא תגיד לי משהו חדש שעוד לא שמעתי מכל החברות המיניקות ומדריכות ההנקה, אם היא תוכל לעזור לי, אם זה שווה את הטרטור והכסף... בסוף התקשרתי, על החיים ועל המוות... וזה היה שווה! ממש הצטערתי שלא עשיתי זאת קודם.
אני כותבת לך את זה כדי להדגים כמה החישובים והנסיונות להבין יכולים לתקוע את המצב. ההמלצה שלי - אל תחשבי יותר מדי - פשוט תתקשרי אליה...
שולחת לך כוחות גוף ונפש להמשך הדרך @}

[דניאלה*]

מצטרפת לקודמותיי:
את צריכה יועצת הנקה טובה שתלווה אותך צמוד,
שתוכל לענות על כל השאלות שאת שואלת כאן, מתוך ידע וניסיון.
יכולה לומר לך שההנקות שלי הלכו חלק יחסית ובכל זאת אחרי לידה שנייה נעזרתי ביועצת הנקה,
פשוט כדי לסדר, לתקן ולהבין כמה דברים וגם כדי שתהיה לי מישהי שתוכל לתת לי תשובה לכל שאלה הכי דבילית
(ובהחלט יש כאלה גם בהמשך).
ואגב, יש לי הרגשה שהתשובות שלה פשוט ירגיעו אותך ויאפשרו לך לסמוך על עצמך יותר.
בהצלחה

[דניאלה*]

אגב ממליצה בחום על עדי יותם (-:

[ג'וניפר*]

תוכלי לפרט מה קורה אחרי 10 דקות? הוא מתפתל על השד / נרדם / בוכה? מה קורה אחרי עשר דקות הנקה?
רוב הפעמים הוא מתנתק, לפעמים מתפתל טיפה אבל לרוב פשוט נרדם.

על צד שני אין מה לדבר, גם אם מחליפים חיתול.

לא ידעתי אם יש באמת בעיה, אם יש סיכוי שהיא תגיד לי משהו חדש שעוד לא שמעתי מכל החברות המיניקות ומדריכות ההנקה, אם היא תוכל לעזור לי, אם זה שווה את הטרטור והכסף... בסוף התקשרתי, על החיים ועל המוות... וזה היה שווה! ממש הצטערתי שלא עשיתי זאת קודם.
מקבלת. באמת אין לי מה להפסיד.

אגב ממליצה בחום על עדי יותם happy
מה היתרון של ד"ר ליבוביץ' המדוברת על עדי, באמת?

[עדי_יותם*]

דניאלה, תודה רבה על הפרגון
מה היתרון של ד"ר ליבוביץ' המדוברת על עדי, באמת?
הבדל של עשר שנות ניסיון כיועצת הנקה מוסמכת, ובנוסף היא גם רופאה

[מארז_אהבה*]

ג'וניפר יקרה,
קודם כל מזל טוב. את בטח טרודה מכדי להתייחס לפלא הקטן - או שלא? בכל מקרה הוא תכף יגדל קצת וישמח אותך עד אין קץ.
וקםדם כל שני זה איזה באסה ואוף אוף אוף! דווקא לך, שרצית והתכוננת!
ועכשיו, אני רוצה להצטרף למעודדות. יש מה לעשות ואל תתייאשי. יש לי חברה ששאבה ככה כל שלוש שעות במשך המון זמן, וגם היה לה די מעט חלב, ובמקביל היניקה עם אצבע וצינורית, וקיבלה תרומות חלב אם, והשלימה במטרנות פה ושם, וגם אני ועוד מישהי באנו והינקנו לה את התינוק שלא ישכח איך לינוק ומה טוב בעולם הזה -- ואחרי שלושה-ארבעה חודשים שנראו באמת כמו נצח, היא הגיעה להנקה מלאה!
דבר אחרון, אין לי שום ידע על פגים וזה באמת מלחיץ כשתינוקצ'יק קטנצ'יק כזה לא עולה במשקל. אבל, גם התינוקת שלי (שהיא די קרצייה בהנקה גם היום, בגיל שבעה חודשים המופלג) אחרי שנולדה היתה יונקת שתי דקות ונרדמת. ככה המון זמן, החלב היה מטפטף פה על הכל, והיא היתה טועמת משהו ומיד נחה. ככה לאט-לאט, עד שהתחזקה קצת וגדלה וינקה יותר. לקח כמה שבועות. וגם עכשיו היא יונקת במנות קטנות, היא לא אחת שתשב ותוריד ארוחה. אז בסבלנות.

[עדי_יותם*]

ראיתי בדף אחר שיש גם צהבת? זה גם תורם לישנוניות שלו... ויש מין מעגל קסמים: כדי שהצהבת תעבור הוא צריך לינוק הרבה, אבל בגלל הצהבת הוא ישנוני ולא יונק הרבה...
טיפול קנגורו - לקשור אותו עלייך, על החזה, עור לעור - גם אמור להעיר אותו, גם להגביר את הייצור שלך וגם להעלות את העלייה במשקל, כי מוריד אצלו הורמוני סטרס. אני בטוחה שהוא עלייך המון, אבל אולי תנסי באמת את העניין של עור לעור.
יכול להיות שכשהיו בסביבה מדריכה/יועצת הן גם עזרו לך לתקן תפיסה, ואז, כשהזרימה חזקה יותר, הוא נשאר יותר זמן על השד?
אם את רוצה יועצת מעולה מהאזור שתבוא אלייך הביתה, אני ממליצה על ורד בוקעי (אני ממילא חולה קצת כרגע...) 052-3974692.