אפרת נ

[אמל_ית*]

יש, סיפור לידה!
נו, תמשיכי. תגידי לקטנה שתשתף פעולה. (-:

[רחל_ברמן*]

התעוררתי ובאתי ישר לבדוק אם יש המשכים. איזה סיפור כייפי!
<מחכה בחוסר סבלנות שהילדה תתעורר>

[אלטר_אגו*]

קוראת ומתרגשת @}

[כל_הריון_הוא_התחלה*]

מקסים, מדהים.
מזכיר לי את הלידות של הבנות שלי.
מצפה להמשך... שוב מזל טוב ונפלא שיהיה לך.

[אפרת_נ_היא_עדיין_מתעגלת*]

איפה הייתי? אה. מדליק את האח. ואת הבוילר המעפן.
ברברה מגיעה בסביבות שתיים. אני עדיין בחדר השינה, באמצע ציר. היא מביטה בי וצוחקת: "אין ספק שאת בלידה". אסף מנסה למסז' לי את הגב בצירים, אבל כל לחיצה ולו הקלה ביותר מכאיבה לי. רק מגע יציב מקל. ברברה מנסה גם מסז' בקצות האצבעות וזה ממש נעים.
ברברה מציעה לבדוק אותי. קודם כל אנחנו מקשיבים במוניטור הנייד ללב שלה שפועם נמרצות, ובהפוגה בין צירים ברברה בודקת וקובעת: ארבע וחצי.
הצירים מתחזקים כל הזמן. אני נשארת זמן מה בחדר השינה ואז מצטרפת אל ברברה ואסף בסלון הלוהט מאש האח. אני נשענת, כורעת, נושמת, נוהמת. בין הצירים מודעת לשיחה שלהם- בוב מרלי? ארגוני שמאל? לפעמים אני משתתפת, אומרת משהו צוחקת. אבל זה מרגיש כל כך לא קשור. זה כמו להרים רגע ראש מעל המים ואז שוב לצלול.
אני נכנסת להתקלח וזה מאוד נעים. אבל כאמור הבוילר מעפן והמים נגמרים תוך רבע שעה. כואב לי. במשך השעה הקרובה יש הרבה אקשן- אני עומדת על שש על הספה, בעוד אסף וברברה מרתיחים עוד ועוד מים בסיר על האח ומצמידים לי מגבות לוהטות לגב התחתון. אני לא רוצה שיפסיקו.
השמש עולה בחוץ והציפורים מצייצות. אני נכנסת שוב למקלחת ואסף וברברה אוכלים ארוחת בוקר. שש וחצי. הצירים כואבים מאוד מאוד מאוד ואני מתלוננת. פעם אחת אפילו מפטירה אחרי ציר "ציר מניאק!" (-:. ברברה בודקת אותי שוב. פתיחה תשע וחצי.

[אלטר_אגו*]

יו!!!

[אפרת_נ_היא_עדיין_מתעגלת*]

תודה לכל הקוראות והמגיבות!
מקווה שיהיה לי זמן בקרוב להמשיך (סופשבוע לבד עם הקטנה)

[רחל_ברמן*]

מה, ככה להשאיר אותנו במתח?!

(סופשבוע לבד עם הקטנה)
תהנו!

[אפרת_נ_היא_עדיין_מתעגלת*]

חזרתי אבל
טובת אז פתיחה 9.5
וכאן מגיע רגע מכריע (וטוויסט בעלילה)- ברברה שואלת אם אני רוצה ליסוע כמתוכנן להדסה עין כרם, או שמא לממש את הפנטזיה וללדת בבית. היא הביאה את כל מה שצריך באוטו, שיהיה...
בחוץ כבר עולה השמש על יום בן 12 שעות בדיוק, ואני בחדר השינה, מנסה למצוא הפוגה בין הצירים שתאפשר לי לשוחח קצת עם עצמי.
מה ביתחולים עכשיו? אני שואלת את עצמי כשסוף סוף מגיעה הפוגה כזו. תראי כמה מדהים לך, וברברה נהדרת, ואסף חולם על לידה בבית, וזה הכי טבעי והכי נכון! אבל...

[אפרת_נ_היא_עדיין_מתעגלת*]

אבל בתוכי יש קול ברור שעוצב מן הסתם על ידי 31 שנות חיים בחברה הזאת. והקול הזה אומר לי שאם אשאר בבית ומשהו ישתבש, ואפילו יהיה זה רק צל של חשש, מפלצת החרדה שבי תרים ראש וכל הזרימה הנהדרת שהייתה עד עכשיו עלולה להתקע.

[עשב_השדה*]

ידעתי שאני צריכה להגיע לכאן,
מתרגשת...........

[אפרת_נ_היא_עדיין_מתעגלת*]

שלום כולן (-:
רק רציתי לומר שאם מישהי עדיין עוקבת פה למרות הההפסקות הארוכות
תודה, זה מאוד מרגש
ואני ממש מצטערת על הדילוגים
באמת שזה לא לצרכי בניית מתח
מקווה שאמצא זמן בקרוב
לילה טוב

[רחל_ברמן*]

אם מישהי עדיין עוקבת פה
הי!
<מנפנפת בהתלהבות מהיציע>
<אבל נגמר הפופקורן. אני מאשימה את ניצן אמ>

[מירב_ב*]

אם מישהי עדיין עוקבת פה
גם אני כאן.
ממתינה בסבלנות. @}

[ליאת_טאוב*]

אני בעוקבות.

[ניצן_אמ*]

_אם מישהי עדיין עוקבת פה
הי!
<מנפנפת בהתלהבות מהיציע>
<אבל נגמר הפופקורן. אני מאשימה את ניצן אמ>_
<מכרסמת בקצב>
<פתאום קולטת שהזרקור עליי>
<מסמיקה>
<ישר מעבירה אחריות הלאה!>
רגע, איפה המשך סיפור הלידה?!

[אמל_ית*]

מתפקדת, כמובן

[עשב_השדה*]

@}

[אפרת_נ_היא_עדיין_מתעגלת*]

<ניצן, תורך להכין פופוקורן, כי סוף סוף... יש לי קצת פנאי להמשיך!>

אז איפה היינו?

אבל בתוכי יש קול ברור שעוצב מן הסתם על ידי 31 שנות חיים בחברה הזאת. והקול הזה אומר לי שאם אשאר בבית ומשהו ישתבש, ואפילו יהיה זה רק צל של חשש, מפלצת החרדה שבי תרים ראש וכל הזרימה הנהדרת שהייתה עד עכשיו עלולה להתקע.

אז אני לא מאמינה שהמילים יוצאות לי מהפה, אבל לאחר שיחה קטנה עם עצמי (איפה מצאתי את השקט הזה לשוחח עם עצמי באמצע האינטנסיביות של שלב המעבר באמת ש אין לי מושג) אני מודיעה לברברה שהחלטתי ליסוע לעין כרם, ומיד אני מקבלת ציר כזה שבשיאו אני קוראת: "אבל אני לא יכולה ליסוע לשום מקום!".
לאחר שהציר שוכך אני נושמת עמוק ומודיעה שנוסעים עכשיו. מחליטים שאנחנו ניסע באוטו שלנו וברברה אחרינו, ואז נאסוף אותה בכניסה להדסה ושתינו נרד בזמן שאסף מחפש חניה.
היציאה החוצה מדהימה. אני הולכת לאט לאט בתוך בוקר אביבי וטלול, רואה את המשק מתעורר מסביב ועוצרת להשען עם הצירים. הנסיעה באוטו פשוט מדהימה, אנחנו צוחקים לא מאמינים בזמן שאני מקבלת את הצירים תלויה מהידית שמעל דלת המושב האחורי, קוראת לעוברית שלי ומספרת לה כמה הבוקר יפה, כמה עין כרם קסומה ועטופת ערפל וכמה כדאי לה לצאת לתוך אלינו כבר, כמה אנחנו מחכים לה ואוהבים אותה. אני עומדת על שש ואסף נוהג ובוכה מהתרגשות, ומהחלון האחורי אני מחייכת אל ברברה שנוסעת אחרינו.

[אפרת_נ_היא_עדיין_מתעגלת*]

והנה מתרחש לו עוד נס קטן על רצף קסם הבריאה הגדול: ברברה מספרת שקיוותה שנלד בשבת, כי השבוע היא נורא עסוקה (-:. אז אתמול כשטיילה עם חברתה הטובה ננסי, היא שאלה אותה מתי היא עובדת בסופשבוע. כשננסי סיפרה שהיא מתחילה משמרת מיילדות בשבת בשבע בבוקר, ברברה הודיעה לה שתצפה לפגוש אותה. ואכן, בדרך הקצרה לבית היולדות ברברה מתקשרת לננסי ומודיעה שאכן, אנחנו בדרך, ושתחכה לנו.
בשבע אנחנו נכנסות לאגף הלידה. קבוצת מיילדות ואחיות שמתחילות עכשיו משמרת מצטופפת סביב שולחן במסדרון, וכשברברה נכנסת כולן קוראות אליה בשמחה. בכל זאת היא עבדה כאן עשרים שנה... אני נכנסת למסדרון בצעידה איטית וברברה מכריזה בקול: זאת אפרת, והיא בפתיחה תשע וחצי! וכולן מחייכות ומוחאות כפיים.
הכניסה של החיים שלי (-:

[אפרת_נ_היא_עדיין_מתעגלת*]

אסף מגיע ואנחנו נכנסים לחדר לידה. ננסי מציגה את עצמה, ובעוד אסף ואני נכנסים למקלחת (שהפעם לא תתקרר לעולם) שתי המיילדות-חברות פורשות לשתות תה ולפטפט. אנחנו נשארים במקלחת המון זמן, אסף מכוון את הזרם על הגב התחתון שלי והחדר כולו רותח כמו סאונה, אבל לכאב זה כבר לא כל כך עוזר...
כשאנחנו יוצאים אני נאלצת לעשות מוניטור, אם כי הכי קצר שאפשר. הדופק עדיין נהדר ובבדיקה מסתבר שהגיע הזמן ללדת! בבדיקה גם פוקעים לי המים, ומסתבר שהיו המון!
עכשיו כבר כואב לי בטירוף, אני כל הזמן אומרת, צועקת, נוהמת שכואב לי נורא נורא. אני נתלית מהתקרה וכורעת, אח"כ שוכבת על צד אחד, ועל צד שני, אבל הלידה לא מתקדמת ואני גם לא מרגישה שום דחף ללחוץ. מתישהו אחת משתי המיילדות המקסימות שלי מציעה לי לנסות ללחוץ, אבל כל כך כואב לי שאני לא מסוגלת לדמיין שאצליח להמשיך. ננסי מציעה לי גז צחוק: "זה לא משפיע בכלל על העובר, זה החומר היחיד בו משתמשים במרכזי לידה טבעית" אבל אני מסרבת. אני קוראת לעוברית שלי "בואי אלינו!" בכל פעם שזה ממש בלתי נסבל, אבל הזמן עובר ואני מתחילה להתייאש מהכאב, והעייפות, והתשישות. מנסים להסביר לי איך ללחוץ ומתי אבל אני מפחדת מהכאב ולא מרגישה שום צורך ללחוץ ואני גמורה. אין זמן ואין מקום ולא ברור לי בכלל מה קורה סביבי יותר. מתישהו ננסי מציעה שוב גז צחוק ואני מתוך יאוש מסכימה לנסות. אני לוקחת את המסיכה ו... תוך כמה נשימות עמוקות אני פתאום מסטולה לגמרי, מרגישה את הכאב אבל כבר לגמרי לא בחדר. אני מרגישה שאני בורחת ושאני נכשלת, אבל מצד שני זו הקלה ענקית. כל מה שאומרים בחדר אני שומעת בלופ- כאילו כל דבר נאמר לי עשר פעמים. אבל מה שמוזר זה שנדמה לי שהפעם העשירית בה אני שומעת משפט היא הפעם הראשונה בה הוא נאמר- כאילו שמעתי אותו שוב ושוב לפני כן: "אפרת, את יכולה, כן, כל הכבוד!" מתנגן בראשי הרבה לפני שננסי פותחת את הפה. זה מצחיק אותי. אסף אומר שצחקקתי וחייכתי באופן טפשי ביותר.
אני נאחזת במסיכה בכל הכוח שלא תיפול. מפחדת לחזור לחדר, לכאב, ליאוש. פתאום מבעד לעירפול אני מתחילה לקלוט מה קורה בחדר- יש איזה רופא צעיר שכל הזמן אומר "ואקום" וננסי מבקשת שוב ושוב "עוד שלוש לחיצות" והרופא מסכים. ננסי וברברה אומרות משהו על עורף אחורי, ועל ראש תקוע ותינוקת גדולה. אני אוזרת כוחות, אם כי לא מוותרת על המסכה בשום אופן, כאילו זה אוויר. אסף יושב מאחורי והראש שלי עליו, ומשום מה הכי טוב לי על הגב. ננסי וברברה נותנות לי הוראות איך ללחוץ- ובכל ציר אני מפספסת את הלחיצה הראשונה כי אני לא לוחצת נכון: שוכחת להתלות בידיים מהחבל, לא דוחפת את הגב אחורה, צועקת את כל האוויר בבת אחת, לא מרימה את הראש... כל אחד מהדברים האלו הופך את הלחיצה לבלתי אפקטיבית. שוב ושוב ברברה מודיעה לי בלחיצה הראשונה שאני לא לוחצת, אבל אני עושה כמיטב יכולתי!
בלחיצה שנייה ושלישית אני כבר לוחצת טוב וננסי חוזרת על המנטרה "כל הכבוד!" אבל ברביעית כשאני עדיין באמביציה נגמר לי הציר. אני קולטת את הרופא הצעיר עומד בפתח ועוקב ומבינה שאני חייבת לעשות את זה.

[אפרת_נ_היא_עדיין_מתעגלת*]

ננסי מודיעה לי ש"רואים את התלתל" ואני בטוחה שזה מין משפט עידוד של מיילדות כשהלידה לא מתקדמת, אבל מאוחר יותר אסף מספר לי שממש ראו את השיער שלה מציץ ונכנס כמה פעמים (היא נולדה עם שפעת שיער ארוך וכהה). אני עדיין נאחזת במסיכת הגז כמו טובעת בשבר ספינה, קול הנשימות שלי והצורך לנשום עמוק ולנשוף חזק נותנים לי איזה סדר במערבולת. ואני נהיית מומחית בללחוץ... ופתאום אני מושיטה יד ומרגישה משהו עגול ורטוב. אני רק רוצה שזה יגמר כבר. עוד כמה לחיצות ופתאום- גוף לבנבן ורדרד וצרחות עד השמיים: הבת שלי באה אליי! אני מלטפת את העור הרטוב והחלקלק, את הגוף הקטנטן שמתפתל וצווח על החזה שלי, ולא ממש מבינה מה קורה. עוזבת את המסיכה סוף סוף ומרגישה בעיקר מותשת ונדהמת. היא צורחת בקול גדול והיא גדולה ובעיקר ארוכה (3580). השעה 11:31. היא גם ורודה כולה ונושמת מהרגע שיצאה. היא ממשיכה לבכות בקול גדול די הרבה זמן, אבל כשהיא נרגעת היא נאחזת בציצי שלי בשקיקה, ואני לא קולטת שאני מניקה בפעם הראשונה, זה כל כך טבעי לי...
אני מרגישה מין תחושת כישלון- שברחתי, שלא ממש הייתי שם. אני אומרת לברברה שלא הייתי יכולה לעשות את זה בלי הגז צחוק. היא צוחקת ואומרת "אבל זה היה רוב הזמן פלסבו!"

[אפרת_נ_היא_עדיין_מתעגלת*]

• מה?

[אפרת_נ_היא_עדיין_מתעגלת*]

כן, אומרת ברברה, את היית מטושטשת לגמרי ולא הבנת מה אומרים לך, והראש היה תקוע והרופא רצה ואקום, אז די מהר הבנו שצריך להפסיק עם הגז. אבל את לא הסכמת לעזוב את המסכה, אז פשוט נתנו לך רק חמצן!
מה?
אני מתחילה לקלוט, ולשכתב לעצמי בראש את סיפור הלידה שלי.
לא היה גז. הייתי שם. עבדתי קשה מאוד והצלחתי להוציא את התינוקת שלי עם הראש מסובב הצידה (!) בניגוד לכל הסיכויים, באופן טבעי לגמרי. לא ברחתי, לפחות לא באופן מלאכותי.
מדהים אותי עד עכשיו איך הייתי צריכה את המסיכה הזו ביד ואת האמונה שמסממים אותי בשביל להתמודד עם הכאב והיאוש, בעיקר היאוש.
התינוקת שלי נולדה לה בריאה ויפה ויונקת, עם ראש מדורג מיציאה צידית שתוך שעתיים התעגל לקימור מושלם. את חבל הטבור אסף חתך דקות ארוכות לאחר הלידה, והשילייה יצאה יפה ושלמה. שעתיים שכבנו בחדר הלידה, בכינו והתרגשנו וערכנו היכרות, שלושתנו. ננסי לקחה אותי למחלקת הביות (בה קיבלנו חדר לעצמנו!) ונפרדה ממני בחיבוקים. אסף סיפר לי אחר כך שהיא אמרה לו שלידה כזו, כל כך מרגשת, שמצליחה להיות טבעית למרות הקושי והאורך וכנגד הפרוטוקול והרופאים, לא הייתה לה המון זמן.
היה לי כל כך הרבה מזל שהיו לי ברברה, וננסי, והרופא הצעיר והנחמד שהסכים לחכות שלוש שעות (בכלל לא מובן מאליו בבי"ח!).
יש לי כל כך הרבה מזל שיש לי תינוקת שכולה אור ומתיקות...
(-:

[מירב_ב*]

וואו.
איזה סיפור מרגש!

יש לי כל כך הרבה מזל שיש לי תינוקת שכולה אור ומתיקות...
ולתינוקת שלך יש כל כך הרבה מזל שיש לה אמא כמוך!
@}

[ניצן_אמ*]

_וואו.
איזה סיפור מרגש!

יש לי כל כך הרבה מזל שיש לי תינוקת שכולה אור ומתיקות...
ולתינוקת שלך יש כל כך הרבה מזל שיש לה אמא כמוך!_
ל-גמ-רי!

[דנית_צור_אלמוג*]

הי אפרת,
רשמתי אותך. כרגע אין בעיית מקום, אבל תעדכני כשתדעי אם את באה לבד או בזוג.
בנתיים, על הדרך, קראתי קצת מסיפור הלידה המרגש שלך...

[כל_הריון_הוא_התחלה*]

איך עושה טוב לקרא את החוויות שלך.
קראתי, בלי לשים לב לתאריך, את מה שכתבת ב31.5 והתרגשתי. ואז חזרתי לבדוק מתי כתבת- בתאריך יום ההולדת שלי.
שוב- אני מאחלת לך מזל טוב להרבה בריאות ושמחה עם התינוקת... ועם עצמך...

[כל_הריון_הוא_התחלה*]

מחכה לשלך!
תודה.

[פלוני_אלמונית*]

אוי אני עם דמעות בעיניים... הסיפור שלך העלה לי כל כך חד את הלידה שלי, רק לפני שבועיים....
תודה על הברכות, ובאמת מלקרוא אותךבהריון בשבוע 41 קיבלתי השראה לכתוב, וללדת
ועכשיו עשית לי חשק לכתוב סיפור לידה, מקווה שהיא תמשיך עוד קצת לישון...

[נעמ_תי*]

זאת הייתי אני בהודעה האחרונה...

[אלטר_אגו*]

נעים מאד!

[קן_לציפור*]

שהיא אמרה לו שלידה כזו, כל כך מרגשת, שמצליחה להיות טבעית למרות הקושי והאורך וכנגד הפרוטוקול והרופאים, לא הייתה לה המון זמן.
בטח שנתיים ו-10 חודשים. כי גם היא אמרה לי את זה אז...

היא באמת מדהימה. וברברה גם. שתיהן היו אצלי. וגם עוד 2...
יופי של סיפור, תמשיכי להתעגל בדרכים.
<שכנתך/אפי נו>

[קן_לציפור*]

החייאתי לך את דף הבית...
ולשאלתך, מי יודע... לנו זה כנראה המתכון, לא?

[קן_לציפור*]

עניתי לך בדף שלך. החייאתי לך אותו.
מקווה שזה בסדר

[ליאת_טאוב*]

אם זה כיוון מתאים, יתכן שבסוף אוגוסט לא נהיה בבית (מתכננים למצוא מקום למחנה)
אז -
או שתשתמשו בבית שלנו.
או שתצטרפו.

[טליה_טקאוקה*]

תודה@}

[אתי*]

הי מה נשמע?
איזה כיף לקרא אותך!
אכן, חוץ מאמילי ונדב, יש לנו גם את הלל, ואני איתו בבית.
אולי פשוט תתתקשרי אלי ותקפצי?
0528915912

[רחל_ברמן*]

רק עכשיו ראיתי את הודעתך מתחילת יוני
שלומנו מצויין. היינו השבוע בברלין, היה כיף. אה, והבת שלי התחילה לומר כל מיני מילים! וואי וואי, כמה שאת בטוחה שהיא מתוקה עכשיו, זה רק מחמיר עם כל יום שעובר. תתכונני
איך האמהות? כבר שלושה חודשים, לא?

[עינת_גל*]

בסופו של דבר החלטתי לא להשתמש באפי נו.
תודה!

[ליאת_טאוב*]

גמנחנו נהננו.
אולי תבואו לבקר בצפון בהרכב מלא?

[קן_לציפור*]

הי אפרת, מה נשמע?
אני בזמנו הייתי עם בתי אצל טלי גליקסמן שעזרה לי מאד. היא עובדת לפי השיטה של שי משהו...
היא גרה בקרית יובל, והטלפון שלה הוא 050-8486651

[אתי*]

אפרת,
בדיוק לפני שעתיים התקשרה אלי אמא שתעבור לקרית ענבים אוטוטו, ולומדת יום בשבוע, היא צריכה שישמרו על הבת שלה יום בשבוע,כי היא לומדת ומחפשת סידור כזה.
אם זה מעניין אותך, אז תגידי לי אני אצור בינכן קשר.

[ליאת_טאוב*]

יופי. תבואו.
מתי? תשארו לישון?

[ורד*]

שלום אפרת נ,
אני מכירה בחורה מאוד חמודה, היא היתה המטפלת של הבן שלי, שיכול להיות שתשמח לשמור על הבת שלך.
אבל היא צריכה ללדת בסוף אוגוסט, אז אולי זה לא יתאים לך.
הטלפון שלה: 0547577184 וקוראים לה מיטל.
מומלצת!

[נעמ_תי*]

הי אפרת!
יכול להיות שיתאים לי הרעיון שלך לעשות משמרות עם הבנות, גם לי יש עבודות ומבחנים להגיש...
תתקשרי אלי 0524287819
נעמה

[אפרת_נ*]

סוף סוף פשוט אני (-:

[יעל_צ*]

הי
אני בבית הכרם. מוזמנת לבוא לראות. }

[ורוניקה_ר*]

הי, זאת את! איזה כיף לפגוש אותך כאן! נפגש גם באופן לא-וירטואלי בשבוע הבא? אנחנו נהיה בירושלים שלישי-חמשי. תהייה לך הזדמנות להכיר את הגורי חתולים...

[אם_הכרובית*]

תודה תודה:)
אולי אנחנו מכירות, לא יודעת (השלוםפיוסוסובלנות שלי בא מפורום המשפחות, אולי משם?)

[מיכל_ע*]

יופי! מחר בבוקר? אולי פנויה גם בצהריים, אדע מחר. שלישי בבוקר אני מקווה שנהיה בעין לבן עם עוד כמה אמהות מכאן - אולי תצטרפו? פנויה גם בשלישי אחהצ ואולי חמישי אחהצ.

[נעמ_תי*]

הי חמודות! מה שלומכן?
רציתי לספר לך שמאז שהייתן אצלינו התחלתי להניק בלילה כמו שאמרת ( שני ציצים באותו צד...) וזה מאוד מאוד שיפר לי את שנת הלילה ואת התחושה בגב.... גאוני...
אני עדיין באותו סטטוס, מקורקעת לבית... זתומרת חוששת לנהוג ... אבל אתן מוזמנות שוב בשמחה מתי שבא לך!

[מיכל_ע*]

הלוואי שיצא לך יפה!! לגבי שבוע הבא עדיין קשה לי לומר, אדבר איתך בהמשך.

[גל_הנה_אמא*]

הי חמודה טוב לשמוע ממך
מה שלום נורי המתוקה? בטח כבר ענקית
כן עברנו למקום פשוט מהמם רחוב אחד מתחת אבל גן עדן ומול גן משחקים שהוא המרכז החברתי של ההורים בעין כרם, בקיצור תענוג
לא נהיה בבית בשבועיים הקרובים אבל אח"כ אשמח מאד להפגש
ניסיתי לחפש ביד שנייה ומצאתי רק הודעה מלפני כמעט חודש וגם במחיר של 320 ש"ח שזה לא מאד זול, אבל בעיקרון את ממליצה על היאמו, זה נוח? זה יהיה נוח גם לשם? אני מתלבטת חושבת אולי לנסות את הכנעני או קדם, ניסת מנשאים שונים לפני שקנית?

[סירופ_מייפל*]

אז מתי נפגשים?
מתאים לך להגיע למפגש הבוקר בימי ראשון?

[סירופ_מייפל*]

הי,
כן יום ראשון בדניה.
לא בטוח שאגיע השבוע כי האוטו במוסך. אבל אולי אוכל להגיע עם אחותי (-:

[אמל_ית*]

הי.... אנחנו בסדר, ואיך אתן? זה בדיוק החג של הילדות שלנו ...(-:
אני חושבת בכיוון ירושלים, אבל צריכה קודם עוגן כלשהוא לפני שאני עוברת- עבודה או עניין שיתאימו למצבנו כרגע... אני עדיין רוצה להיות עם הקטנה אז מחפשת איזו שהיא עשייה שהיא יכולה להשתלב בה.
מחפשת בנרות האמת, אז אם את שומעת על משהו , כיוון רעיון- אני אשמח לשמוע גם...

חג שמח!

[אמל_ית*]

ראיתי.. ומייד שלחתי מייל כמובן. זה בדיוק הכיוון שלי. תודה על תשומת הלב!

[שמש_בבטן*]

יש חיתולים סגולים.

[עדיין_מתעגלת*]

שלום אפרת נ הידועה יותר בכינוי "אְ-מא". ד"ש מהלוויתן המצפה שהיית עד לפני 10 חודשים.
באתי להזכיר לך את המופשט, החולמני והמאוורר. נראה לי שאת קצת טובעת בקונקרטי, המעשי והמוצק (-:
אז מה היה לי, נורי, מה השתנה בי?
מונעת בדלק חיוכייך צולחת את האינטנסיביות של הקיום בשתיים.
וכבר את הולכת. ואני הגאה בצעדייך הבוטחים כבר רואה איך הם יישאו אותך הרחק ממני.
כי הזמן חולף כל כך מהר. כל כך כל כך מהר. ואת רצה בשביל ולא מסתכלת לאחור
ולא נותר לי אלא להביט בך באהבה.

[פלוני_אלמונית*]

הי אפרת
אמא שלי גרה בדיור מוגן של משען בתל אביב ,היא מאוד מרוצה. יש שם גם יחידות צמודות קרקע , לא יודעת אם אפשר להקים גינה..יש המון חוגים כולל טאי צ'י..את מוזמנת לכתוב אלי למייל ziveric בג'ימייל .קום
בטוב, זיו.

[שרון*]

הסבים שלנו גרים "בבית בכפר" בגדרה ומאוד מרוצים, אומנם אין להם גינה אבל יש מרפסת לא קטנה ומלאה שהם מילאו בעציצים.
יש להם חוגים, קרמיקה וכאלה, ומאוד נחמד להם.

[אמל_ית*]

אכן, השבוע יומולדת... בקרוב אצלכן!
מה שלומך? הפוסט פה שעצמך של פעם מדברת אל עצמך של עכשיו מרגש אותי מאוד.
ולגבי ההתרשלמות- זה עוד באוויר.
שבת שלום!

[שרון_רב*]

מישהו יודע אם יש כזאת חיה?
אמנם זה היה כבר לפני 20 שנה בערך, אבל יש לי זיכרון ירוק מביקור אצל סבתא של חבר, שגרה בסוג של דיור מוגן ברמת אפעל.
היא גרה אז בבית צמוד קרקע, הרבה דשא, פרחים ועצים. אולי זה עדיין קיים...

[שרון_רב*]

בהצלחה בחיפושים!

[נאוה_ורן*]

הי פאפי! שמחתי לתגובתך. מה שלומך ואסף ונורי? נשיקות מנאוה.

[נאוה_ורן*]

קראתי את סיפור הלידה שלך.מדהים. במיוחד הקטע של הפלצבו! איך הכל בראש.. כל הכבוד לכן!

[הולנדי_ה*]

הי אפרת,
תודה על התאור המפורט זה בהחלט עוזר לי לתכנן את היום ככה שיהיה דומה יותר לסדר יום רגיל. גם ככה אנחנו בעיקר מתרוצצים לכל מיני פגישות ונשמעים לכל מיני מומחים ופשוט רציתי "לרדת אל העם" ולברר איך זה הולך אצל אחרים. תודה.
בהזדמנות זאת כבר נכנסתי לדף הבית שלך וקראתי על החוויות מאפריקה. מדהים. כל הכבוד לכם. ממש מרגש ומעורר השראה. איזה זכות לכם ולכל מי שפגשתם וסייעתם. כל הכבוד.

[אמל_ית*]

הי !
רק שתדעי, שאני כל פעם שמחה כשאת קופצת לבקר ...
אני מקווה שמעללי החורף כבר מאחוריכם (אבל לא החורף עצמו כמובן(-: ). האמת היא שבינתיים אצלנו טפו טפו עבר יחסית בשלום. גם אצלנו מתחילות להירשם הליכות ארוכות, ואני מתה על זה. היא מבקשת אצבע, אוחזת בה, ומתחילה להדס ברחוב. עוצרת, מביטה, מתיישבת, קמה. אתמול נסעתי איתה לתל אביב והיא הילכה לה ברכבת וברציפים והקסימה את כל העולם. והקצב הזה, זה קצב משגע... גורם לי ללכת לאט, לאט, ואין שומקום למהר אליו... כיף.

[סירופ_מייפל*]

הי,
יש מסיבה בבית זת ביום ראשון מ10 בלילה. קרוב ללול (-:
בואי בואי

[סירופ_מייפל*]

OK עכשיו יש סיכוי יותר גבוהה שאגיע! בגלל המוסיקה כמובן (-:
אני מקווה שנוכל לעשות משהו בשלישי בבוקר...

[פלוני_אלמונית*]

הי חמודה מה שלומך? אולי את ר4וצה להביא את נורי אליי לשני בקרים בשבוע? אמנם זאת נסיעה אבל אם לא תמצאי ביביסיטר אז שתדעי שזאת אופציה ואני אשמח.
מקווה שאתם בטוב ובכל מקרה נשמח להיפגש!
נעמה

[נעמ_תי*]

זו הייתי אני...

[סירופ_מייפל*]

הי,
בסוף לא הייתי אתמול. באסה.
הוצאתי לכלבה שלי כמה גידולים שהתפתחו רק בשלושה חודשים אחרונים. והיא לא ממש בטוב.
אוף מסכנונת. אם הייתי יודעת שזה ישפיע עליה כך אולי לא הייתי מוציאה לה בכלל.

[הילה_גביש*]

הי אפרת, אנחנו מעין גדי, יש לנו חדר פנוי נשמח לארח אתכם ללילה.
איזה כיף לכם-סיני!!

[ג'וי_יה*]

היי אפרת, גם אנחנו מירושלים,
חושבים לרדת לסיני בפסח,
מתאים לך לשתף אותי היכן חשבתם ללון? נסיעות ואגונים?
הייתי המון פעמים בסיני ויש עדיין קצת חשש בגלל ה"מצב"
אשמח לחיזוקים חיוביים..

[אפרת_מ*]

הי! יש את הסופרת הזו שמדי פעם מפרסמים בכיכר שהיא תשמח לשמור על בתים/חתולים/גינות... suzanne zima@yahoo.com
היא לא קוראת עברית...

[מים_צלולים*]

שלום אפרת,
אנחנו מאד נשמח להתארח בביתכם ולשמור על החתול/ים ומה שצריך. את מוזמנת לכתוב לי למייל tut.etz שטרודל ג'ימייל נקודה קום...

[ולריה_י*]

הי אפרת, נשמע מצוין מצוין מצוין!!
אנחנו זוג +תינוק משגע- מתאים?
נשמח נורא- כתבי לי לג'ימייל- [email protected]
יעל

[עדי_ל*]

שלום
רואה שיש תור לביתכם.
לוקחת מס' וממתינה בסבלנות למקרה שלאחרים לא יתאים.
נשמח לשמוע פרטים ולהיות בקשר במייל adi135 בנטוויז'ן
תודה גם אם לא..
עדי

[ר_ו_ת_ה*]

גם לוקחת מספר בתור, אם לא יסתדר עם האחרים...

[עדי_ל*]

ר ו ת ה יקרה
אנחנו יכולות להיות ביחד בתור ולנסוע כולנו...שתי המשפחות. איזה כייף יהיה!
טוב, תכף באה לדף שלך לתכנן חופשה משותפת, איזה רעיון נולד כאן

אפרת, באתי לשאול היכן אתם בדיוק.. ואם לא תעני באתר, אז במייל. ושוב תודה.

[אמא_גמדים*]

טוב, גם אני רוצה להכנס לתור..הציפיות רק לכריות רשום כאן...
אנחנו מחפשים בית לתאריכים 30/3 עד 3/4 כי אנחנו בהופעות בעין חמד
משפחה עם ארבעה ילדים, נגיע בעיקר כדי לישון
בעיקרון אנחנו בשמחה מחליפים בתים - אנחנו גרים בכליל ויש לנו בית כייפי עם מרחב ענק ומקסים אז אם במקרה את מכירה
אנשים מאזורך שבא להם לנפוש נשמח אם תקשרי אותנו
איילה 050-8276659
תודה

[אפרת_נ*]

מלבן. מלבן לבן לכתוב בו. למה אני לא הולכת לישון, בעצם?
למה דף ועט הפכו כל כך הרבה פחות נגישים ממלבנים לבנים ומקלדת?
עייפה. מחשבות איטיות.
אתמול בלילה גיליתי שהמדחום לא מזהה חום מעל 42 מעלות. פשוט כותב HIGH. ובתי בקושי נושמת.
רבע שעה אחר כך כבר היינו במיון ילדים. שעתיים אחר כך השתחררנו על דעת עצמנו כולל נזיפה מהאחות ואיום שקופ"ח לא תחזיר לנו את הכסף.
איזה מקום נורא זה מיון ילדים!
יום צמוד ואומלל. עכשיו יש לי רגע של חסד. הציצים המרוטים נחים. הגב הדואב מתקשה להזדקף.
למה אני לא הולכת לישון, בעצם?

[אינטו_איציה*]

גם אני בתור...

[עדי_ל*]

אוי, קראתי מה שכתבת מקוה שעכשיו אתם בטוב. הבריאה?
אצלנו היה חום לבן השבעה שבועות לפני שבוע. כמה שנלחצתי. כנראה שנדבק בוירוס מאחיו הגדול. הרופא המליץ מיון (כי זה הנוהל, מצבו לא היה מדאיג מבחינה רפואית) ואנחנו נשמנו עמוק וחסכנו ממנו את זה. הרבה הרבה ציצי, עקבנו, חיבקנו ונשאנו.
כ"כ קשה כשהם חולים. נשמע שאצלכם זה היה ממש מדאיג ומאחלת רק בריאות. ותשני.. כמה שיותר רגעי חסד ושינה.

[סירופ_מייפל*]

בהחלט יש מצב. במחה!
אראה מה קורה עם אושרי, הבטחתי לו ללכת ליריד אביב בבית זיית.
על איזו שעה מדובר?

[סירופ_מייפל*]

יו, פתאום קראתי מה היה לכם עם נורי בשבוע שעבר. WOW אמ'אלה.
חיבוק ענק!

[אפרת_נ*]

כן. סיוט.
היא עדיין מקיאה כל לילה משיעול.
שוין. יעבור
נהייה בחירבה החל מ11 וחצי

[אם_הכרובית*]

הו, שלום ותודה על ההזמנה.
הצטערתי לראות שהגברת עוד במשתעלים ובמקיאים. לא מיציתם את החוויה כבר?

מסתמן שמחר נהיה בלי אוטו אבל אם-נהיה-עם, נבוא בשמחה. עד מתי נראה לך שתהיו? כי אם-נהיה-בלי, נהיה-עם-שוב בסביבות הצהריים.

בכל מקרה, מזל טוב ואיחולים לשנה מופלאה של גדילה, בריאות טובה ואכילת אדמה ועשבים.