ארכיון בלוג שוליית המיילדת

הסיפורים מדהימים!!!! ואני קוראת בשקיקה.

שאלה של בורה- מה זה כיסא הולנדי?

את שתי הלידות שלי ילדתי על כדור פזיו, לא ממש, אבל הייתי עליו וקפצתי עם כל הכח, בלידה ראשונה עד האפידורל שהגיע בדיוק בזמן ואחרי שעה וחצי ילדתי, בלידה שניה עד שהגיע המרדים וילדתי כשעליתי למיטה לקבל אפידורל, והרופאים, אלו שצחקו קודם על היולדת שעושה להם לונה פארק על הכדור, היו המומים...

אני מתכננת עכשיו את הלידה השלישית, בעזרתם האדיבה של הדפים המקסימים האלו, ולמדתי המון כאן. תודה.

כסא לידה

תודה, דנה!!!

רק, שלא הבנתי מהו הכיסא.... מה שנראה כמו הדום לרגליים? הכורסא עם הריפוד?

אני מקוה שאני לא מלאה אותך עם השאלות, ושוב, הלידה הבאה שלי תהיה בעז"ה שונה, בזכותך!!!

גם אני קוראת אותך בשקיקה. ויכולה לקרוא כל יום בלי להשתעמם. וכשאת מגיעה לשלב חיפוש עורכת לספר, תזכרי אותי...

הכסא ההולנדי הוא זה שנראה כמו הדום לרגליים. יושבים עליו כמו שיושבים על אסלה, וניתן לאחוז בשני החריצים שבצידי המשטח העליון.
זה רק דגם אחד אבל יש כל מיני (תעשי חיפוש ל- birth chair בגוגל.

ונועה - אנחנו צריכות לדבר...

ותוך שניה הופיעה לה שם שלפוחית מי השפיר, שלמה לחלוטין ולגמרי מחוץ לנרתיק.
לא הבנתי מה זה אומר. סליחה על הבורות. את יכולה להסביר?
<יוחננ ית>

כשלא פוקעים את שק מי השפיר וכשהוא לא נפקע מעצמו (מצב יחסית נדיר), אז התינוק עשוי לצאת כשהוא מכוסה עדיין בשק. בד"כ השק ייפקע אז אבל יש גם מקרים שצריך לפתוח את השק לאחר הלידה כדי להוציא ממנו את התינוק.
בלידה הזו השק לא נפקע וחלק ממנו יצא דרך פתח הנרתיק לפני שראש התינוק יצא. זה נראה בדיוק כך, אבל במקום סוסה נא לדמיין אישה:
http://web.vet.cornell.edu/CVM/HANDOUTS ... amnion.JPG

אני קוראת את הדף המלהיב הזה ולומדת המון. תודה.
רציתי לשאול אותך, אם אפשר, דווקא על משהו שקראתי במקום אחר. ציטוט: "אחה"צ נעשה stripping עם נר הלילה כאשר הצואר היה מחוק 60% ופתוח ל 1 ס"מ".
קראתי את זה בעבודה שמצאתי ברשת של תלמידות מיילדות.
מה זה בדיוק סטריפינג? אני תמיד נתקלת במושג הזה כשמתייחסים אליו כדבר מבעית מבחינת היולדת אך מקדם עניינים.
ומה זה סטריפינג עם נר הלילה? האם זה אותו דבר כמו סטריפינג רגיל?
ואנא, המשיכי לכתוב על כל לידה.
ז ה מ ר ת ק ! ! !

סטריפינג זו פעולה שבה מפרידים את שק מי השפיר מדופן הרחם (חלק קטן ממנו, לא את כולו כמובן). זה נעשה ע"י בדיקה וגינלית. זו פעולה שלרוב נורא כואבת ליולדת ולצערי פעמים רבות מבוצעת מבלי שהסבירו לה מה ומי, ולפני שקיבלו את הסכמתה.
זה עשוי לזרז את הלידה כי זה גורם להפרשה מקומית של פרוסטהגלנדינים - חומרים שמרככים את הצוואר וגורמים גם לצירים (כמו זירוז ע"י נר).
נר הלילה - לא יודעת הרבה על זה. נדמה לי שזו תרופה הומיאופתית? אם מישהי יודעת יותר על זה -מוזמנת לכתוב כאן.

ותודה!

נועה - אכתוב לך בדפבית. אני עכשיו בת"א בלימודים ויש פה איזו בעיה שאין דואר יוצא.

ואגב,בעוד שבועיים יש לנו עוד יום לימודים אליו אנו צריכות להביא עוף שלם וקרש חיתוך.
לא, אין לנו שיעור בישול.
יש לנו סדנת תפירה.

מה הקשר בין סדנת תפירה לבין עוף?
לומדים לתפור קרעים וחתכים בפרינאום ומסתבר שעוף זה הכי דומה לדבר האמיתי..

שמן נר הלילה (יש בשמן ובכמוסות) זה צמח-מרפא, המרכך רקמות (ולכן לא מומלץ למי שאחרי קיסרי). יש הממליצים לקחת אותו לקראת הלידה.

http://www.sababa.nl/tovtaam/[po]products pictures[/po]/chicken1.jpg
בהצלחה

_מה הקשר בין סדנת תפירה לבין עוף?
לומדים לתפור קרעים וחתכים בפרינאום ומסתבר שעוף זה הכי דומה לדבר האמיתי_
זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת את זה:-D

כמה טוב שאפשר שוב לכתוב. זה בהחלט היה חסר לי לחלוק את החוויות אתכן.
רציתי לכתוב על לידה שקיבלתי השבוע. לידה יפה יפה.
הגענו למשמרת בוקר ואמרו לנו שיש יולדת נהדרת שמחכה לנו. בבדיקה האחרונה היו לה 6 ס"מ, וזו לידתה השניה.באותה שעה היא היתה היולדת היחידה בחדר לידה, אז יכולנו להיות איתה כל הזמן.
נכנסנו לחדר ועשינו היכרות - האשה היא מין אמזונה שכזו, גבוהה מאוד עם עור שזוף, חסונה מאוד. האיש - מחבק אותה מאחור ומעסה את הגב. היא הסתובבה בחדר בחוסר שקט הזה של הצירים, ומיד שיתפה אותנו בהתלבטות אם לקחת אפידורל או לא. הלידה הראשונה היתה עם אפידורל והיא לא בטוחה שבהיא יכולה לעמוד בזה, אבל רוצה לנסות בלי. רוצה לידה טבעית.

היא היתה בלי מחט ביד ובלי מוניטור ואחרי מקלחת טובה וארוכה. אמרנולה - בואי נבדוק אותך ונחליט לפי זה. בדקתי אותה והיתה לה פתיחה של 8 ס"מ. הבעל לא כל כך סמך עלי וביקש שגם רוזי תבדוק. היא בדקה - 8 ס"מ.
"אבל כמה זמן זה עוד יקח?!" שאלה האישה. זו באמת שאלה מיליון הדולר במיילדות, שלמרבה המזל והענווה אף אחד לא יכול לענות עליה. כבר אני מתחילה לומר שאי אפשר לדעת בדיוק אבל רוזי אומרת לה שנראה לה שתוך חצי שעה היא יולדת (תחזית שכעבור חצי שעה התבררה כמדויקת להפליא). טוב. אם כך, היא החליטה לנסות בלי.

האמזונה התיישבה על כדור פיזיו ענקי (הכי ענקי שראיתי עד עכשיו) שהם הביאו מן הבית, ואת ה- 20 דקות הקרובות בילינו כולנו בנהמות וגרגורים והשמעת קולות נמוכים נמוכים, כשבכל ציר אנחנו קצת מתחרים מי יכול להשמיע את הקול הכי נמוך. זה היה יפה כל כך לשמוע איך היא מתחילה בצליל מסוים וככל שהציר מתקדם הקול שלה הופך להיות יותר נמוך ויותר נמוך, עד שזה כבר לא נשמע בכלל כמו משהו מוכר, אלא כמו נהמה קדמונית עתיקה.

אז כך זה היה - מתחיל הציר, האישה משמיעה קולות ומתנועעת, אני יושבת על שרפרף לידה ונוהמת איתה, רוזי עומדת מעליה, מחבקת אותה (או יותר נכון - האישה נאחזת בה, ורוזי לופתת חזרה) ונוהמת גם, והאיש מאחורה - מעסה ונוהם.

בהפסקות בין הצירים האשה כל הזמן שאלה - "אז עוד כמה זמן יש לי? מה אני אעשה אם זה יימשך שעות כך? אני לא מסוגלת לזה.. ואיך אני אדע איך ללחוץ ומתי? כשהיה לי אפידורל לא הרגשתי כלום... ועוד כמה צירים יש לי?..." וכו' וכו'. אבל בכל פעם הופיע מחדש ציר ולא היה הרבה זמן לדון בכל השאלות. יכולנו לומר לה רק שהיא תדע כשיגיע הזמן ללחוץ. אבל היא לא האמינה ושאלה שוב ושוב איך היא תדע.

"באיזו תנוחה את רוצה ללדת?" שאלתי אותה. היא לא ממש ידעה. האיש הציע בעמידה, רוזי הציעה על הכדור ואני הצעתי את הכסא ההולנדי. היא לא הכירה אותו אז הבאתי אותו והחלטנו שהיא תבחר ברגע האחרון לפי מה שיהיה לה נוח באותו רגע.

כך עברו להן במהרה 25 דקות, כשלפתע היא קמה מהכדור בקפיצה, כשמי הלידה יורדים בשטף מתחתיה, וצעקה: " אני צריכה לשירותים! ". כולנו הרענו לה, צחקנו ואמרנו - הגיע הרגע. לרגל המאורע נבחר הכסא ההולנדי והיא ישבה עליו והתחילה ללחוץ. רוזי ישבה לידה, האיש מאחוריה ואני מתחתיה. בינתיים נכנסו לחדר עוד 2 מיילדות, כי הכסא הוא עדיין קצת בחזקת חידוש.

היא לא רצתה שאבדוק אותה, וגם אני לא, אז לא בדקתי. ואז היא אמרה - "אבל אני בפתיחה מלאה, נכון?", אמרתי לה שנראה שכן אבל אם היא רוצה אני אבדוק אותה. "את סתם מבלבלת אותי עם כל האופציות האלו!" היא אמרה, אז פשוט בדקתי אותה, והראש היה "כבר כאן", כמו שאומרות המיילדות.

בציר הבא יצא לו צרור של קרומים, ובציר שאחריו הופיע הראש ואחריו הגוף, והופ - לידיים של אמא. זה היה מהיר וכל כך יפה. הם חיבקו אותו ונישקו אותו, וזה היה מראה כל כך יפה - האמזונה הזו יושבת על כסא נמוך, עם תינוק עטוף בקרומים בידיים ועם זרועותיו של האיש שלה מחבקות מאחור.נדמה היה שכל החדר נמוג מסביבם.

אחרי כמה דקות היא קמה עם התינוק ועברה למיטה, שם יצאה לה השליה בשלמותה. רק אז חתכתי את החבל. באופן מוזר ביותר, לא היתה בלידה הזו אפילו לא טיפה של דם, חוץ ממה שיצא עטוף וארוז בתוך השליה.

התינוק נשאר בזרועות אמא במשך שעה וחצי ורק אז לקחנו אותו לשקול - 3500 גרם בדיוק. היה קרע קטנטן שלא היה צורך לתפור, ואחרי שעתיים וחצי היא ירדה למקלחת והתינוק המתוק, שינק וינק וינק, עלה להגיד שלום קצרצר למחלקת תינוקות. מהמקלחת היא עלתה למחלקה על כסא גלגלים כשהיא מסיעה אותו בעצמה... פשוט אמזונה. חשבתי לעצמי שבדיוק כך זה אמור להיות - אשה יולדת בעצמה, ולא מאבדת אנרגיה בתהליך אלא להפך, מתעצמת ממנו, מתחסנת ממנו.

עוד שני דברים קטנים. האחד קשור לאיש, שהיה תומך ואוהב בצורה בלתי רגילה, אבל אחרי הלידה הפך קצת חשדן ומתנגד באופן בסיסי לכל דבר שהוצע. זה היה לא כל כך נעים, במיוחד אחרי החוויה הזו של הלידה, אבל אני חושבת שזה בא מן המקום של הגנת - יתר ולא של חשדנות אמיתית. הרגשתי שקצת קשה לו עם זה שאני שולייה ולא מיילדת, בעיקר שהייתי עם רוזי שהיא מיילדת מדהימה שעובדת במקצוע יותר שנים ממה שאני חיה. וזה מוביל אותי לדבר השני, שבעצם זו היתה הלידה הראשונה שבה הרגשתי ממש כשולייה, במובן של לנסות ולקלוט את הניצוץ ממישהו שיש לו את זה. הרגשתי שאני פשוט שותה בצמא כל ניואנס שלה - כל מילה, כל מבט, כל נגיעה, כל צחוק וכל עידוד, כל שינוי בטון הדיבור וכל החלטה. כל הזמן שמעתי משפט בראש שאמר - "תסתכלי עליה ותעשי בדיוק כמוה". ואוו, איזו אומנית שהיא!
אז אם אני מסתכלת על זה מנקודת מבטו של האיש, גם אני הייתי רוצה שרוזי תיילד את אשתי ולא איזו שולייה מתחילה. וכשראיתי את זה, אז בכלל לא היה לי קשה עם התגובות שלו. הוא אמר לי בסוף: "יש כאן מיילדות מדהימות. אם תלמדי מהן, תהיי גם את מיילדת טובה". שזה בהחלט משפט שעשוי לעצבן קצת, אבל לא יכולתי שלא להסכים איתו בכל ליבי.

אז זהו להפעם. מצטערת שהארכתי כל כך, אבל תבינו - זה אחרי עשרת ימי תענית באופן קשים...

איזה סיפור לידה מקסים, פתאום ללדת נראה כ"כ קל! סחתיין על האמזונה

הי יעלי לה

התגעגעתי לסיפורים שלך !
(את צריכה להשלים עכשיו את כל הימים...

)

מצטערת שהארכתי כל כך
בכלל לא.
כל פרט ופר מרתק ומרגש.
כיף לקרוא אותך שוב. @}

כיף לקרוא אותך שוב.

<איזה כיף! ה"צטט" עובד!>

איזה דף מרתק
דנה את אשה גדולה.

_כל פרט ופרט מרתק ומרגש.
כיף לקרוא אותך שוב._

"יש כאן מיילדות מדהימות. אם תלמדי מהן, תהיי גם את מיילדת טובה".
Dana, see it as a compliment.
He trust you that you could learn from the best professionals and become a good midwife

ההודעה הקודמת היא ממני.
דנה, איך בודקים את משקל העובר במישוש ידני מבחוץ? כששמעתי על זה פעם ראשונה זה נשמע לי הזוי ומופלא לגמרי. איך זה אפשרי בכלל?

איך בודקים את משקל העובר במישוש ידני מבחוץ?
זה די פשוט בעצם, רק דורש ניסיון. מנסים "לתפוס" את העובר בתוך הבטן, כלומר - לא את כל הבטן עם המים וכו', אלא רק את העובר (מכווצ'צ'ים קצת את הבטן), ואז מעריכים את המשקל לפי הגודל שיש ביד. בפעם הראשונה אין שום מושג, אבל אז רואים כמה שקל התינוק שנולד. בפעם השניה אפשר להגיד אם זה היה קטן או גדול יותר וכו' וכו'. אני מנסה להעריך משקלים, וזה לפעמים מצליח ולפעמים לא. אני די מצליחה לראות אם מדובר בעובר "גדול" או "קטן", אבל קשה לי יותר להעריך 3500 או 3700.
אגב, זו שיטה יותר מדויקת מאולטרא סאונד, ולפחות בבי"ח שאני מתנסה בו, מתייחסים אליה כאל הקובעת ולא לאולטרא סאונד.
מחקרים הוכיחו שזו אכן שיטה יותר מדויקת, אך מדויקת ממנה היא ההערכה של האם עצמה, בתנאי שילדה כבר בעבר ויש לה אל מה להשוות.

זוכרות את תמונת העוף שהופיעה פה לא מזמן?, אז היום זה קרה. התייצבנו בתל השומר בבוקר לסדנת תפירה שהיתה שילוב של בתיה עוזיאל ומשפחת אדמס.

אולי צריך להסביר קצת - היום מיילדות לא תופרות כידוע (בבתי חולים לפחות), אבל לפני כמה זמן היתה יוזמה שהן כן יתפסו את מקום הרופאים בענין הזה. למה? כי זה הרבה יותר הגיוני שהמיילדת שנמצאת עם האישה כל הלידה, מקבלת את הלידה, לפעמים מבצעת אפיזיוטומיה, תוכל גם לגמור ולתקן מה שנחתך או נקרע. טיפול מא' ועד ת', ולא כמו שהיום, שלפתע, מגיע רופא שאולי עד אז לא פגש את היולדת, והיא מחכה לו ברגליים מורמות והוא מיד מתיישב לה בין הרגליים..
חוץ מזה, שלמה שמיילדות לא יתפרו בעצם? זה רק מגדיל את היכולות שלהן וכתוצאה מכך האוטונומיה שלהן גדלה ומתאפשר להן למשל לקבל לידות בבית ולתפור בבית.
בארצות שבהן המיילדות תופרות, כולם יותר שבעי רצון - הנשים, המיילדות והרופאים (שביננו - די שונאים לתפור. גם ככה מטילים את זה על המתמחים שיש להם מספיק על הכתפיים).

אז בקיצור, התחילו עם זה לפני כמה זמן, עשו סדנא למיילדות בתל השומר והכניסו אותן לעבודה. זה הצליח מאוד וקצת לפני שזה קרה בעוד מקומות, ארגון הרופאים נסוג (השתפן אם תשאלו אותי) והקפיא את כל הענין. אגב, בתל השומר הן עדיין תופרות.
אז הרעיון הוא שכנראה מתישהו זה בכל זאת ייכנס, ולכן כדאי שנהיה מוכנות לזה. אז הקורס השנה הוא הראשון שסדנת תפירה מהווה חלק ממנו. עד כאן ההקדמה.

אז מה היה בסדנא - הרצאה מרופאה לגבי מתי, איך כמה ולמה תופרים. מתי אסור לנו לתפור וצריך לקרוא לרופא, ומתי זה בסמכותינו (ברובם המכריע של המקרים).
אח"כ קיבלנו חוטים והתאמנו על קשירות. זה לא נורא מסובך אבל גם לא פשוט לגמרי. צריך ללמוד לקשור עם יד אחת קשר רגיל והפוך. הסיבה ליד אחת - כשקושרים תפר בתוך הנרתיק אין שם מקום לשתי ידיים...
אחרי 200 קשירות בערך עברנו לקשור בעזרת "מחזיק מחט" - מין מכשיר שכזה שאיתו מכניסים את המחט לרקמות. זה הרבה יותר קל ומרגיש "מקצועי" כזה.

אח"כ עברנו לספוגים. קיבלנו ספוג, עשינו לו אפיזיוטומי ותפרנו אותו. כיף. לא כאב לו בכלל. הוא גם לא זז ולא צעק בזמן התפירה..

ואח"כ הגיע השלב המצחיק-מגעיל. כל אחת הביאה מן הבית עוף שלם (מת כמובן), קרש חיתוך ומספריים. יצרנו לעופות שלנו חורים בצורת נרתיק ורקטום, עשינו להם אפיזיוטומי, תיקנו להם דימומים קשים ותרגלנו את כל מה שלמדנו בתיאוריה. זו היתה סיטואציה ביזארית למדי - יושבות להן 30 בנות סביב שולחנות, לכל אחת יש עוף מונח על השולחן מולה, והיא חותכת או מתקנת אותו, משויצה בתפרים המסודרים שלה (אגב שלי היו נורא יפים...אתן חושבות שאני משויצה?...), מדי פעם מישהי תפרה איזו כנף לחזה כדי לנסות משהו. הכי מצחיק היה כשבדקנו את העוף בדיקה רקטלית כדי לראות שלא תפרנו לו בטעות את הרקטום.
דרך אגב - ציינתי שעבדנו עם כפפות?

בסוף היום היו שם 30 עופות אומללים ומרוטים, מלאי צלקות שכנראה לעולם לא יתאחו למרות התפירות המושלמות. אני לקחתי כמה עופות הביתה, על אחד מהם הכלב שלי חוגג כרגע ואחד אחר נפל בידי חבר שלנו שאמר שאין שום סיבה שלא לאכול אותו...איכס.

אני כרגע חשה סלידה עזה מכל צורה של עוף ונותר לי רק להצטער שלא התאמנו על לחם או שוקולד - אולי זה היה גומל אותי מהם אחת ולתמיד.

אגב, ביום הזה השתתפו מספר לא מבוטל של מיילדות בית שבאו ללמוד או לשפר את הטכניקה שלהן. היה כזה כיף להקשיב לשיחות שלהן, לקנא בן ולהעריץ אותן בסתר הלב. תהיו בטוחות שבלעתי אותן בעיניים שלי כל הזמן.

אז עכשיו אנחנו יודעות לתפור - לפחות יודעות לתפור עוף. אני לא בטוחה לגבי נרתיק או פרינאום. מקווה שתהיה הזדמנות להתנסות בזה אחרת זה יישכח. אגב, ידעתן שרופאים לא עושים סדנא כזו לפני שהם מתחילים לתפור. במקרה הטוב יש מישהו שמכניס אותם קצת לעניינים. הם לא מתאמנים על ספוגים ועופות לפני כן.

אלו היו חוויות היום,שלמרות הגועל (בבית אני לא נוגעת בעוף עם מקל באורך מטר), היו ממש מהנות.

במקרה הטוב יש מישהו שמכניס אותם קצת לעניינים.
יש אמונטיקון של נפילת הלסת מתדהמה???

זה לפחות מה שאמרה לנו הרופאה שלימדה אותנו. היא אמרה שכל סטאז'ר בא בזמן אחר וקשה מאוד לרכז אותם ביחד ולהסביר להם כמו שצריך. אני מניחה שבתפירות הראשונות הם מסתכלים ואח"כ תופרים תחת פיקוח של מישהו, ואני מקווה שגם קצת קוראים על זה. בסופו של דבר הרוב תופרים די בסדר וחלק אפילו טוב מאוד.
באמת חסר אמונטיקון כזה..

D-: יכול להיות שצריך לתפור אותי, כי פשוט נקרעתי מצחוק!!! D-:

תיאור נפלא.
גם אני צחקתי.
באמת הגיע הזמן שמיילדות יתפרו - אין סיבה שלא.

באמת הגיע הזמן שמיילדות יתפרו - אין סיבה שלא.

כיף לקרוא אותך

.

אני כרגע חשה סלידה עזה מכל צורה של עוף ונותר לי רק להצטער שלא התאמנו על לחם או שוקולד - אולי זה היה גומל אותי מהם אחת ולתמיד.

מזמן לא צחקתי ככה, הרגת אותי - מהיום אני אסתכל באופן שונה לחלוטין על כל פולקע...

כיף לקרוא אותך, וכיף שאפשר לכתוב שוב (לא שיש לי זמן לכתוב... אבל תיאורטית, ברגעים אלה ממש אני לומדת מבנה שלד, ככה שאני בסדר...)
דנה - שתהיה לך שנה טובה, מלאה בנשים חזקות, לידות מעצימות וחוויות חיוביות.

שתהיה לך שנה טובה, מלאה בנשים חזקות, לידות מעצימות וחוויות חיוביות

דנה - שתהיה לך שנה טובה, מלאה בנשים חזקות, לידות מעצימות וחוויות חיוביות.והמוני

ות מתוקים

יש אמונטיקון של נפילת הלסת מתדהמה???
לא, אבל יש כזה:

יושבות להן 30 בנות סביב שולחנות, לכל אחת יש עוף מונח על השולחן מולה, והיא חותכת או מתקנת אותו, משויצה בתפרים המסודרים שלה

עד עכשו דובר פה על הספר שיצא בעקבות בלוג שוליית המיילדת. עכשו אני כבר רואה את הסרט.

דנה, הדף עולה נורא לאט, אולי הגיע הזמן להעביר חלק לארכיון?

דנה, תודה רבה על הבלוג הזה. שנה של לידות נהדרות!

אגב, ידעתן שרופאים לא עושים סדנא כזו לפני שהם מתחילים לתפור. במקרה הטוב יש מישהו שמכניס אותם קצת לעניינים. הם לא מתאמנים על ספוגים ועופות לפני כן.
לא מדויק.
במהלך לימודי הרפואה וגם במהלך הסדנה המעולה של ההכנה לסטאז' בתל- השומר תופרים. עורות של חזיר (לא, לא מביאים מהבית, תודה ששאלת), מין ג'לי כזה מיוחד חצי ג'לי- חצי מוצק שאמור לדמות את האפידרמיס עם הדרמיס ועוד.
אח"כ מי שמספיק רוצה במהלך הסטאז' תופר בהשגחה בסבב כירורגיה עם הפלסטיקאים וכו'.
<אל תלכלכי סתם!>
<יש רופא בקהל?>
שנה טובה וחג שמח גם ממני @}!

לגבי אל תלכלכי סתם!
המידע שכתבתי נמסר ע"י הרופאה שהעבירה לנו את סדנת התפירה. לי עצמי ממש אין מושג מהי ההכשרה שהם עוברים, אבל לרופאה הזו יש. הבעיה היא שקשה לרכז את כל המתמחים באותו זמן ובאתו יום לאיזושהי הכשרה מסודרת, וכך יוצא שחלק מקבלים הכשרה יותר מסודרת וחלק פחות. וכמו שכתבת - "מי שמספיק רוצה".....

ואכן יש רופא בקהל?

ההמשך ב: בלוג שוליית המיילדת

עד היום קראתי את הדף המופלא הזה ולא הגבתי, אבל הסיפור על העופות פשוט גמר אותי לגמרי. אני יושבת ב-10 בלילה, לבד, מול המחשב, ופשוט צוחקת עד דמעות.

היי דנה
גיליתי את הדף הזה רק בימים האחרונים... וזה ממש הזמן המושלם בשבילי... אני כרגע בשבוע 40+5, וממש כיף לקרוא את סיפורי הלידה, גם אני רוצה לידה טבעית, ומכל הכיוונים אני שומעת רק כמה שזה לא אפשרי וכמה שאני "משוגעת"... ופתאום את מספרת על כל כך הרבה נשים שיולדות ללא אפידורל וללא התערבות... מחמם את הלב

את מדהימה ואני מאחלת לעצמי מיילדת כמוך... אני לא כל כך טובה במילים אבל במשפט אחד- ממש הורדת לי את כל הלחץ והפחד מהלידה.
תמשיכי להיות כזו מקסימה ואנושית.

דף סיפור לידה בבית חולים
דף סיפור לנלק
דף סיפור לידה קיסרית
דף סיפור לידת תאומים
דף סיפור לידת פג