ארכיון חוכמות של ילדים 2008

[ילדיי_אהוביי*]

בתי בת (+4) אומרת "שרביטיות" (רבים של שרביט).
<המילה שרביט מסתיימת כמו כפית, חצאית, וכ'ו>

[ניצן_אמ*]

אז טכנית צריך לצאת "שרביוט" לא? (אני תמיד מתבלבלת בין ילדיי אהוביי ובין משפחת אושר... ניקים שמבלבלים אותי)

אכלנו במסעדה בחוץ
כבר מצחיק. אנחנו ישבנו אתמול בחוץ איזו שעה שלמה! עם מעילים. היה יום חם.

[ילדיי_אהובי*]

אז טכנית צריך לצאת "שרביוט" לא?
נכון, והיא שילבה בין שתי תבניות של סיומות (נקבה ברבים).

[ניצן_אמ*]

כך או כך זה מקסים בעיניי.. @}

[ניק_לס*]

• איזה פירות אתה מכיר?
• הפירות שעל העץ שלנו.
• כן, איזה פירות יש על העץ שלנו?
• שתי עגבניות, שתי מלפפונים, שתי גבינה.

(בן 2 וחצי)

[ניק_לס*]

האחים הגדולים עם החבר שאצלם שעטו החוצה.
קטנצ'יק שועט לאמא בתלונה: אוי! הילדים שלי...

אבא ואחות: לכובע שלי שלוש פינות....... ל--- שלי שלוש פינות
קטנצ'יק: שכחתם את הכובע

[ג'ינ_ג'ית*]

[דרך_עפר_שם_זמני*]

שתי עגבניות, שתי מלפפונים, שתי גבינה. (ולהגיד לעזיז שירשום, כמו שכתבו ב"זו ארץ זו"). מדליק!

[יעלי*]

כל יום אני אומרת לעצמי, "בפעם הבאה שאכנס לבאופן ישר ארוץ לדף החוכמות ואכתוב את X Y Z"
וכל פעם עד שאני מגיעה לדף זה נשכח
אבל עכשיו אני זוכרת שתיים מתוך שלוש שהיו היום
והנה הן:

הכנו קרטיבים כאלה שמכינים לבד והכנסנו לפריזר. אורי (2.8) שואל כל רבע שעה אם הם מוכנים, וכל פעם אני צריכה להסביר מחדש שזה לוקח זמן.
אחרי איזה שעה הוא אומר: "אמא, אני רוצה להריח את הקרטיבים הלא מוכנים."
אני: "בשביל מה אתה צריך להריח אותם?!"
אורי: "הם צריכים להתאוורר קצת..."

נפל וקיבל מכה. "אוי... קיבלתי מַכֹּנֶת גדולה..."

[אלטר_אגו*]

בת שבע: אני תינוקת!
בן ארבע: אני לא.
שבע: בבקשהההה, אני אתן לך מתנה!
ארבע: טוב, היינו תינוות, אבל ידענו לדבר.
שבע: טוב, אבל דיברנו כמו תינוקות. נגיד, אם רצינו להגיד... (מחפשת דוגמה) "דיקטטוּרית", אמרנו: "טיטטורית".

[זהב_ירושלמי*]

בערך בת שנתיים לא זוכרת בדיוק, זה היה לפני מס חודשים. יושבת על אבא מרימה לו את החולצה ומגיעה למסקנה: הציצי של אבא לא עובד, צריך לשים סוללות

[ניצן_אמ*]

Completely unprovoked!

"לשים לך סנינו נוסעים במכונית!"
שמה.

אחרי כמה ימים...
"סנינו נוסעים במכונית אני לא יודעת לאן נגיע סההגה נמסא בידיים שלך אתה תמיד חייב להבטיח.."


אחרי עוד כמה זמן...
"ויכאב לך ואני מקווה.." (מירי מסיקה, למי שלא מזהה..)

בת שנה ועשרה אוטוטו, אמרתי? זוכרת כל מילה.
אממה, זייפנייייית... זוועה.

[ילדיי_אהובי*]

בתי (בת +4) אוכלת דגנים עם חלב, מבקשת תוספת חלב: "יש לי הרבה טיפ (קיצור לטיפטיפונת) חלב"

[ניק_לס*]

אם רצינו להגיד... (מחפשת דוגמה) "דיקטטוּרית"
D-:

האוטו שלנו גדול וירוק... וגם אמפיבי
(בבוקר נוסע, בערב הוא שט)

ומילים חמודות: אבא מֵזְיג לי מים(מוזג), יש פה המון חנותים (חנויות).

[תמרול_ה*]

שבע: טוב, אבל דיברנו כמו תינוקות. נגיד, אם רצינו להגיד... (מחפשת דוגמה) "דיקטטוּרית", אמרנו: "טיטטורית".

_"סורה חושך על האור,
סורה
לפי התור"_
אוי אוי אוי איזה דף משובח!!!
<האוי הפולני הזה הוא מכאב הבטן של הצחוק...>

[אלטר_אגו*]

בן הארבע שיחק בערב שהוא תיש.
לפני השינה, בעיניים שמתחילות להעצם: אמא, איך הַתָּיִשִׁים נוחרים: מוּ מֶה, או חחח פששש?

[במבי_ק*]

בת עוד מעט 6 מעלעלת בספר "לידה פעילה"

"אמא, כל האישות האלה יפות, ממש כמוך!"

כמה שעות אח"כ

-- אמא, גם לי יש חור בפושפוש שיצא ממנו תינוק?
-- כן, אבל תוכלי ללדת רק כשתהיי גדולה
-- כן, לזה התכוונתי, שאני אהיה גדולה. ולאיתמר אין?
-- אין. רק נשים יכולות ללדת
-- ובגלל זה הן הכי יפות!

[במבי_ק*]

שבע: טוב, אבל דיברנו כמו תינוקות. נגיד, אם רצינו להגיד... (מחפשת דוגמה) "דיקטטוּרית", אמרנו: "טיטטורית".

יש למישהו הסבר למה המשחקים שלהם מהסוג הזה תמיד בלשון עבר?

[פלמונית*]

בגלל שלהגיד "טוב, אבל נגיד שהיינו מדברים כמו תינוקות..." או "אם היינו רוצים להגיד.... היינו אומרים...." זה פשוט מאריך ומסרבל את הדיבור, והם כבר רוצים להגיע לעניין החשוב באמת. גם לי זה שנמע מוזר בהתחלה (אצל הילדים שלי) אבל התרגלתי כי ראיתי שכל הילדים מדברים כך, והבנתי את ההיגיון למרות שזה לפעמים עדיין צורם לי קצת.

[משהוא*]

הסתכלנו בעל כורחנו בתכנית דוגמניות ושאלתי את האחיין (3) מי הכי יפה שם אז הוא ענה "אמא". אח"כ הוא אמר שזו תכנית משעממת ושאלנו אותו איזה תכנית הוא הכי אוהב אז הוא ענה "חדשות".

[קט_קטית*]

בת רבע לשלוש
משחקת עם דמויות מחמר שהתייבשו בשמש.

• אמא, אם אטבול את החמאה בקפה, הוא עוד פעם יהיה רך?

--<המים שנצבעו מחמר הזכירו לה נס קפה D-:>--

עוד
שמה חצאית צוענית ורוקדת רוקדת רוקדת עד שראשה מסתחרר

• אמא, תראי, תראי, המטבח נופל! כן! זה בגלל שהסתובבתי!

עוד

• היום יש לי בטוחעס תולעת, חיפושית ונמלה

[אליה*]

-אמא, תראי, תראי, המטבח נופל! כן! זה בגלל שהסתובבתי!
איזה מותק...מקסים!
@}

[ניק_לס*]

נגיד שהיינו

• נגיד שהיית אמא שלנו.
• אבל אני באמת אמא שלכם
• <פרצוף של אמא-מה-את-מבינה-פשוט-תשתפי-פעולה>

[ילדת_טבע*]

היום יש לי בטוחעס תולעת, חיפושית ונמלה

עוד בענייני זיאולוגיה.
חיפושית, גם כן רבע לשלוש, מתעוררת בבוקר ומיד ממהרת לחדר המשחקים שלה בו בנתה מלגו גן חיות ואפילו השקיעה וצירה מפה עם שרותים, אחרי כך וכך זמן היא שבה לחדר השינה כולה שמחה.
"מצאתי את הכפיר הדמיוני שלי בכאילו!" היא צוהלת
אני "??? מצאת את מי?"
חיפושית: "מצאתי את הכפיר הדמיוני שלי בכאילו!"
אני שוב לא מבינה: "כפיר?"
חיפושה: "כפיר כמו ג'ינג'ה גורת אריות..." היא מסבירה לי ומי שלא מבין ג'ינג'ה היא דמות מסרט תיעודי לילדים על הספראי.
אז זהו, ששוב, הקטנה לא הולכת לשום גן משום סוג שהוא, סבתא שלה שהיא מבוגר שהיא נפגשת איתו בקביעות, בטוח שאין לה מושג מה זה כפיר, כנ"ל גם אבא שלה ושלא נדבר על הבייביסיטר שרק כשהקטנה התחילה עם "לא בא לי" ו"הוא אוכל מסטיק" קישרנו את זה אליה. אז למען השם. מאיפה היא מביאה לי את ההתקלות האלו?

---

כשהיתה קטנה לא ידעה להגיד עכבר אז אמרה בוב (חולם) היום לעכבר האהוב עליה היא קוראת בוב העכבר השורד (כי שרד את ציפרני החתולים כמה וכמה פעמים-לא הוא לא עכבר אמיתי, הוא עכבר צעצוע כזה של חתולים שהיא גנבה להם).

---

"אמא הצטרפי אלינו לשבת על המחצלת בדשא..." מבקשת הפצפונה ואני דופקת את הראש בקיר. אמא שלי אומרת שזה תורשתי ושגם אני דיברתי גם על דברים שלא היה להם מושג מאיפה אני יודעת אותם וגם בשפה שאף אחד לא הבין כי היתה גבוהה מדי.

---

עכשיו חידה: מה זה סרט על ילד שרץ רץ רץ ולא מצליח לרוץ? לא, כי את פורס גמפ היא לא מכירה... חשבנו שאולי זה משפחת סופר על אבל היא הפריחה את הספקולציה הזו שלנו. מה שכן היא מבקשת לראות את הסרט הזה. את זה על הילד שרץ רץ רץ ולא יודע לרוץ, כבר שלושה ימים.... למישהו יש עותק של פורסט גמפ להשאיל לנו?

[דרך_עפר_שם_זמני*]

"אמא הצטרפי אלינו לשבת על המחצלת בדשא..." הו! אני נמסה!

[פלוני_אלמונית*]

הבן שלי כשהיה קטן קרא לקוביות "בנות" כי בונים מהם. היום הוא כבר גדול ויודע לומר קוביות אבל עדיין קורא להם "קוביות-בנות", האורחים תמיד מרימים גבה כששומעים את זה...

[ו*]

_אחרי עוד כמה זמן...
"ויכאב לך ואני מקווה.." (מירי מסיקה, למי שלא מזהה..)_

דווקא סיון שביט

[סוסת_פרא*]

אתמול הייתי עם ילדה בגינה.
ניגשה אלינו ילדה אחרת בת 4.5 והתחילה להתחבר איתנו בשיא הטבעיות.
אחרי כמה דקות, אני עומדת ליד המגלשה, היא מתיישבת במגלשה, מושיטה לי יד, ואומרת לי בשיא הנונשלנטיות 'תגליצ'י אותי'. אני מושיטה לה את היד, והיא 'אבל תרוצי'. היא רוצה שאני אתן לה יד ואגליץ' אותה תוך כדי ריצה ! מצאה לה מי. אמרתי לה: 'בלי לרוץ. אני עצלנית'. היא מסתכלת עליי ואומרת 'את לא עצלנית. את מתביישת' !!!

אח"כ הלכה לענייניה, ואני עמדתי לי בשמש הנעימה באמצע הגינה והסתובבתי עם הגוף מצד לצד, כמו תרגיל צ'י קונג כזה.
היא עוברת לידי ואומרת: 'מה את משתעממת לך כאן לבד?'

[דרך_עפר_שם_זמני*]

'את לא עצלנית. את מתביישת'
וואו. איזו ילדה חכמה!

[סוסת_פרא*]

_'את לא עצלנית. את מתביישת'
וואו. איזו ילדה חכמה!_
כן, כנראה בהחלט חכמה ופלפלית ! (וגם אסרטיבית וכריזמטית...)
אבל האמת שדווקא כן התעצלתי, ולא התביישתי

<האמת, אם להיות רציניים לרגע, אני בכלל לא חושבת שילדים צריכים 'להריץ' אותי. שירוצו בעצמם אם הם רוצים. אני לא חושבת שהתפקיד של מבוגרים הוא לבדר ילדים, אלא להיות נוכחים בשבילם.
וחוץ מזה, שהיו צריכים להמציא מנוע אוטומטי לנדנדות, או לפחות לשים כסא בצד הנדנדה להורה המנדנד. מה זה השעבוד הזה???!!! >

[ילדת_טבע*]

אחד ללילה טוב.
חיפושית יושבת על הסיר שניה לפני כניסה למיטה ומיצרת מספר 2. אני מתפנה מהנקת אחיה הקטן ופונה אליה לנגב (אחרי שהיא נגבה בעצמה-אני מוודאת ניגוביה) אני מסיימת ולוקחת את הסיר ביד לפינוי והקטנה תופסת את היד שלי מנשקת אותה ואומרת: "אמא, תודה רבה שעזרת לי."
מה צריך יותר מזה? מה?
לילה טוב!

[אהבה_טהורה*]

מעיין פלא היום בטיול: אמא איך זה שכשאני לועס את הצ'יריוס בפה הוא שר לי" מלאו, מלאו, מלאו כיסי באגוזים"?

[אהבה_טהורה*]

_רק נשים יכולות ללדת
– ובגלל זה הן הכי יפות!_
מה שנכון, נכון

[אהבה_טהורה*]

ועוד מבית היוצר של מעיין פלא בן שלוש: אני מפטש בפטיש.
סבא תמזלג לי את המזלג.
אמא של אוריה נכנסת לגן, מעיין נגש אליה ואומר: אוריה הרסה לי את החיים.
לגננת שלו : לא כדאי לכעוס עדיף לשמוח.
לי: אמא יש לי מוח גדול.
לנו [מפעיל אותנו עם תנועות ידיים]:כל אחד יתן את ליבו לשני, נרים אותם לכיוון המצח, נשים אותם בלב ונחזיר, עכשיו טוב.

[סוסת_פרא*]

אמא איך זה שכשאני לועס את הצ'יריוס בפה הוא שר לי" מלאו, מלאו, מלאו כיסי באגוזים
גם לי קורים דברים דומים.
פעם למשל שמעתי את הרוח שרה 'שאו שערים ראשיכם והינשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד'. אבל ממש ! ולא שהיה לי אותו קודם בראש. כל הדרך באוטו הרוח נשבה לי באזניים ושמעתי אותה כאילו שרה את השיר הזה במיליון קולות, שוב ושוב ושוב ושוב. (ואולי היא באמת שרה?! )
מעניין אם זה משהו דומה.

כל אחד יתן את ליבו לשני, נרים אותם לכיוון המצח, נשים אותם בלב ונחזיר, עכשיו טוב.
מקסים !


אמא, תודה רבה שעזרת לי
וואו ! באמת מרגש.

[ילדיי_אהוביי*]

לגננת שלו : לא כדאי לכעוס עדיף לשמוח
לנו [מפעיל אותנו עם תנועות ידיים]:כל אחד יתן את ליבו לשני, נרים אותם לכיוון המצח, נשים אותם בלב ונחזיר, עכשיו טוב.

ממש מורה רוחני!

---

_<האמת, אם להיות רציניים לרגע, אני בכלל לא חושבת שילדים צריכים 'להריץ' אותי. שירוצו בעצמם אם הם רוצים. אני לא חושבת שהתפקיד של מבוגרים הוא לבדר ילדים, אלא להיות נוכחים בשבילם.
וחוץ מזה, שהיו צריכים להמציא מנוע אוטומטי לנדנדות, או לפחות לשים כסא בצד הנדנדה להורה המנדנד. מה זה השעבוד הזה???!!! >_

כשהילדים הם שלנו אנחנו מגלות בנו המון כוחות וסבלנות, ולשיעבוד יש משמעות אחרת כי הוא מהול בהמון אהבה, שמחה, גאווה וחדווה.

[ג'ינ_ג'ית*]

וחוץ מזה, שהיו צריכים להמציא מנוע אוטומטי לנדנדות, או לפחות לשים כסא בצד הנדנדה להורה המנדנד. מה זה השעבוד הזה???!!! >
, וגם מרצפות במקום חול,מזגן,
ואם אפשר מסגי'סטית לכפות הרגליים..

[הללו_יה*]

גדולי אומר לאבא: אבא קח שוקולד לעבודה כדי שתזכור אותי כל היום
אבא עונה לגדולי:גם בלי שוקולד אני זוכר אותך כל היום
גדולי לאבא:גם אני זוכר אותך כל היום רק לפעמים אני שוכח כשאני עסוק בלאהוב את אמא!!

[קט_קטית*]

_אני בכלל לא חושבת שילדים צריכים 'להריץ' אותי. שירוצו בעצמם אם הם רוצים. אני לא חושבת שהתפקיד של מבוגרים הוא לבדר ילדים, אלא להיות נוכחים בשבילם.
וחוץ מזה, שהיו צריכים להמציא מנוע אוטומטי לנדנדות, או לפחות לשים כסא בצד הנדנדה להורה המנדנד. מה זה השעבוד הזה???!!!_

כיסא גלגלים, אחותי
פותר הכל



דווקא אני נהנית לרוץ עם הילדות שלי, ולא רק עם שלי
וגם לנדנד
יש בקניון איילון ג'ימבורי תלת קומתי - שם אני הכי נהנית [-:

בקיצור להתרוצץ עם ילדים זה כיף.
צריך רק לאהוב את זה

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

הגדולה שלי(ארבע ושליש): "אמא, בגלגול הבא שלי כשאני אוולד לך שוב, תניקי אותי?
אני רוצה שתניקי אותי!!!!"

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_סבא תמזלג לי את המזלג.
אמא של אוריה נכנסת לגן, מעיין נגש אליה ואומר: אוריה הרסה לי את החיים_
גדול

בקיצור להתרוצץ עם ילדים זה כיף
ב-5 דקות בשבוע שבא לי לעשות את זה, זה באמת נחמד

[גברת_פלפלת*]

גם אני זוכר אותך כל היום רק לפעמים אני שוכח כשאני עסוק בלאהוב את אמא!!
איזה מתוק!

[דרך_עפר_שם_זמני*]

כשהילדים הם שלנו אנחנו מגלות בנו המון כוחות וסבלנות כן? אה, כן, בטח, ברור!
<דרך עפר הולכת להתבייש בצד>

[ילדיי_אהוביי*]

בקשר ל מורה רוחני
אתמול, מיד לאחר שכתבתי, רציתי לתקן אבל המחשב נתקע.
רציתי לכתוב - דוגמא קלאסית לכך שילדינו (וגם של אחרים) הם מורינו הרוחניים, ויש ילדים שמשדרים לנו רוחניות באופן יותר ברור.

---

_כשהילדים הם שלנו אנחנו מגלות בנו המון כוחות וסבלנות כן? אה, כן, בטח, ברור!
<דרך עפר הולכת להתבייש בצד>_
ברור שיש מצבים בהם אנחנו מרגישות אחרת.....לכאן או לכאן.

[אהבה_טהורה*]

דוגמא קלאסית לכך שילדינו (וגם של אחרים) הם מורינו הרוחניים
זה כל כך נכון, לפעמים כשקשה לי עם אחד מהם, כשאני מתבוננת, אני תמיד מגלה שהם מנסים לומר לי משהו על עצמי, משהו שהוא תמיד לטובתי, הם המלאכים שלנו, תרתי משמע.

דרך עפר d-:

[יתרון_האור*]

בהשראת משתה פורים:
שבת אחה"צ
הילדים יושבים ואוכלים ארוחת ערב מוקדמת - פיתה עם חמאה ושותים מים בכוסות שקופות.
הבן של השכנים (בן 4) מגיע ויושב לידם
הבן שלי (בן 5) - לוקח את הכוס ביד, מראה לחבר, ואומר -
"אתה יודע מה אנחנו שותים? וודקה!
אבא שם לנו בכוסות וודקה.
רוצה לטעום?"
החבר מעווה את פניו (כנראה לא ממש מעוניין...)
הבן שלי - מריק לתוך פיו את המים בתנועה מיומנת של מקפיץ טאקילות מקצועי
עושה פרצוף של "יו שורף לי הפה"
החבר מתבונן בו בהלם ואני משתדלת לא להחנק מצחוק...

[ניצן_אמ*]

_"ויכאב לך ואני מקווה.." (מירי מסיקה, למי שלא מזהה..)

דווקא סיון שביט_
אהמ. הציטוט הראשון אכן מסיון שביט ולא אליו התייחסתי.
"ויכאב לך ואני מקווה.." זה ההמשך של "לא יישארו לי אליך לחמים" של מירי מסיקה.

[יעלי*]

מקבץ מהימים האחרונים (בן 2.8):

"אמא, את יודעת, פעם היה לי חתלתול קטן."
"ואיפה הוא עכשיו?"
"נעלם."
"איך?"
"הוא אכל את עצמו."

---

"אמא, תראי, הנה מדבקה של סוּפֶּרְמֵת!"

---

כבר תקופה שהוא שואל על דברים שקרו לפני שנולד - למשל על החתונה של אבא ואמא, על כשאמא היתה קטנה וכאלה, ומתייחס לעצמו כאילו הוא היה נוכח - אז אני מסבירה שאז הוא עוד לא נולד ורק היה בלב של אמא ובלב של אבא.
אתמול הוא דיבר אתי על הזמן שאבא היה ילד, "וגם אני הייתי ילד קטן יחד אתו".
אני: "לא, היית רק בלב של אבא, עוד לא נולדת."
הוא: "כן, כבר הייתי בבטן שלך ונולדתי."
אני: "אבל לא יכולת עדיין להיות אז בבטן שלי, כי עוד לא הייתי אמא. עוד הייתי ילדה. בעצם, כשאבא היה ילד קטן אני בעצמי עוד לא נולדתי."
<שקט.>
אני: "אתה רוצה שנפסיק לדבר על זה? זה מוזר מדי?"
הוא <בטון ביקורתי>: "כן, אמא, ממש הגזמת."

[ילדיי_אהובי*]

הוא <בטון ביקורתי>: "כן, אמא, ממש הגזמת." D-:

[סוסת_פרא*]

כן, אמא, ממש הגזמת
גדול !

**********

אני עם ילדונת מתוקונת מדהימה בת 4.5 ועם אמא שלה בבית.
הילדונת מבקשת שאשטוף לה ידיים.
אמא מתפלאת: 'מה קרה? את הרי תמיד עושה את זה לבד...'
הילדונת: 'אוי, אמא ! [בטון של את-לא-צריכה-להתערב-עכשיו] אני רוצה להתפנק!'

הרגה אותי. איך אפשר לסרב לכזה דבר?

[חוט_השני*]

סוּפֶּרְמֵת!

[חוט_השני*]

היא: מי היתה אמא של סבתא ר. כשהיא היתה קטנה?
אני: סבתא מ.
היא: "ושל מי סבא ש. אבא?"
אני: "את זוכרת שסיפרתי לך שהיה לי אבא כשהייתי קטנה? ושהוא מת? אז סבא ש. הוא אבא שלו."
היא: "ומתי הוא לא יהיה מת?"
אני: "אאההה"
היא: "אני חושבת שמתי שנעשה הזכרה אז אולי אז!"

[אנונימי]

"עבדים היינו, היינו. עתה בני חורים, בני חורים"

[אילה_א*]

אוי יעלי הזכרת לי
אני והאחיין ואחי מביטים בתמונות ילדות .
אחת התמונות מופיעים אחי ואני ועוד ילד שאנחנו לא זוכרים מי הוא, ודנים במי זה ,
אז האחיין אומר: אז אולי זה הייתי אני

[דרך_עפר_שם_זמני*]

חוט השני, הזכרת לי: בן הארבע שלי נוהג לפנות לאנשים זרים ולהציג את עצמו: קוראים לי נוה! ואני בן ארבע! ולאחות שלי קוראים, ולאמא שלי קוראים, וכולי וכולי. אתמול אישה נחמדה הציגה את עצמה בתגובה, וקוראים לה במקרה כמו לסבתא שלו, מה שגרר עוד הסברים משפחתיים. פתאום אני שומעת, מהקצה השני של החנות, את הילד מסביר בשמחה: "... וסבא א' שלי מת!!!"
(ולא ציין: לפני יותר משלושים שנה)

[מדרגות_לרקיע*]

סיפרתי לבני בעדינות שאני רוצה שיהיה לי תינוק בבטן. לא משנה שכבר יש...
הוא נדרך: "אבל כבר היה לך תינוק בבטן! כשאני הייתי קטן! נכנסתי לבטן דרך דלת מיוחדת, והייתי בפנים ואז את דפקת טוק-טוק, ואני פתחתי וראיתי שזאת את".

[ילדת_טבע*]

"עבדים היינו, היינו. עתה בני חורים, בני חורים"
אנחנו היינו שרים "עתה בני חורים בתחתונים..."

[דרך_עפר_שם_זמני*]

ואני שרתי "אווזים היינו". בטעות. לפני קיבוץ שלם.

[ילדת_טבע*]

חיפושית קיבלה בבארטר מצויין קורקינט ורדרד ונערץ. כל היום נוסעת עליו מחדר לחדר בבית, מאכילה ומפנקת, שיחות נפש עד אין קץ וצפיה משותפת בפיטר פן.
אמש, ישבנו במרפסת והיא הודיעה לי: "אמא הקוקילט שלי רעבה! אני נותנת לה לאכול דלק בתחנה!"
"יופי, כשהקורקינט שלך יהיה שבע תוכלי להמשיך לסוע עליו." עשיתי תיקון עדין כתגובה.
"לא, הקוקילט שלי הוא בת, אין לו בולבול! אני אוכל להמשיך ליסוע עליה!"
מה שנכון, נכון...

[דרך_עפר_שם_זמני*]

מתוקה!
אבל לקוקילט גם אין פות! נשיות אינה העדר גבריות, נקביות אינה העדר פין וכל זה.
הבת שלי בת שבע ועד היום כל הבובות וכל חיות הצעצוע שלה הן בנות. זה מקסים בעיני. החיות שלי, כשאני הייתי ילדה, היו כולם בנים, כי בן זה הדיפולט. הבנות שלנו הן בנות הרבה יותר טובות למהפיכה ממה שאני הייתי...

[ילדת_טבע*]

החיות שלי, כשאני הייתי ילדה, היו כולם בנים, כי בן זה הדיפולט
אז זהו שהיא גילתה שדווקא חיות ישנות (כאלו שקנינו ביד שניה וכל מני חורים, ממש ענתיקות, דמויות שזכורות לי בבירור מילדותי וגם אז ירשתי אותן) שם דווקא דאגו לעשות להם בולבול לזכר ופטמות לנקבות. כל היום היא עסוקה בבדיקת איברי המין של הבובות שלה וגם של החתולים/כלבים שהיא פוגשת ברחוב, זה יכול להיות די מביך בהתחשב בעובדה שלפעמים הכלבים הם די בגובה שלה והיא רצה להם אחרי הטוסיק לבדוק אם יש ביצים שם... קטעים איתה.
ובכלל, כאמור (אי שם למעלה) אצלנו אין פות יש פמושקה.

[דרך_עפר_שם_זמני*]

רצה להם אחרי הטוסיק לבדוק אם יש ביצים שם... שוב

הבת שלי פעם עשתה בדיקה גיקולוגית לבובה והכריזה: בובה, לא פיפי, לא בולבול!
והיא היתה קטנה נורא, זה היה המשפט הכי ארוך שהיא אמרה עד אז.

[ניצן_אמ*]

אצלנו החיות מדוייקות אנטומית. היא מציצה בין הרגליים ואומרת "זה סוס, יש לו פין."

[דרך_עפר_שם_זמני*]

סוס מדוייק אנטומית זה נועז.

[אמא_של_תות*]

סוס מדוייק אנטומית זה נועז.
את מצחיקה D-:

[ניצן_אמ*]

סוס מדוייק אנטומית זה נועז.
טוב, לא "מדוייק" מדוייק...
והוא גם לא מעוניין בסוסה באותו הרגע...
כל הכלים בהכנס. (גם של הפיל האפריקאי)

[ניצן_אמ*]

אוי, אני לא בקיאה במונחים צבאיים. עכשיו אני בפאניקה ש"הכנס" זה לא מה שהתכוונתי.
הצילו!

[ילדת_טבע*]

הכתף? (לא שאני בקיאה אבל ראיתי כמה וכמה טקסים כאלו שלפני יום העצמאות בטלויזיה בימי...)

[ילדת_טבע*]

ואם כן זה בהחלט נועז...

[דרך_עפר_שם_זמני*]

דגל?

[ילדת_טבע*]

די... זה כבר הופך לדף חוכמות של אמהות של ילדים

[ילדת_טבע*]

אחרון אחרון... הצג שק... (:-) )

[ניצן_אמ*]

אוי.. אני חנוקה פה...

[טרה_רוסה*]

אמא: "מי מתוקה שלי?"
בת שנה ועשר: "אני!"
אמא: "מי יפה שלי?"
בת שנה ועשר: "אני!"
אמא: "את מי אמא אוהבת?"
בת שנה ועשר: "אבא!"


שתי בנות ארבע (לא שמעתי הכל):
חברה "אמא שלי תמיד כועסת...בלה בלה בלה...אולי תבואי לגור איתי?"
הבת שלי: "לא"
חברה: "למה?"
הבת שלי: "אמא שלי דווקא בסדר"

[אלטר_אגו*]

אמא שלי דווקא בסדר.

[סוסת_פרא*]

הקוקילט שלי הוא בת.

זו לא פעם ראשונה שאני שומעת שילדים מתייחסים לקורקינט בלשון נקבה.
נראה לי בגלל שהם חושבים שזה נגמר ב-ת'. ובעברית, לרוב, מילים שנגמרות ב-ת' מסמנות נקבה.

(ראו לעיל, עם השרביט, שהילדה חושבת שזה 'שָרְבִית' ולכן מתייחסת אליו בנקבה, ואומרת ברבים 'שָרְבִיות'.)

[המלכה_האם*]

הקטנה בת כמעט 3 רואה תמונה של זברה ואומרת: "הנה פיג'ממה"
(בגלל השיר "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה")

[ניצן_אמ*]

אצלנו לוח גרר לוחים ואז שמעה לוחות ותיקנה לעצמה (לוח - לוחות) ואז התחילה לדבר על לוח בנקבה (לוח מד הההה ימה.. ) זה מהלך מאד טבעי של רכישת שפה. (וגם חמוד)

בדוגמה עם השרביוט, אני חושבת שאם היינו מבטאים את המילים כפי שהיו במקור (כולל הבדל בין תו ובין טית) היו הרבה פחות שגיאות ובוודאי פחות שגיאות כתיב. (בכל ובחול נשמעים אחרת לגמרי אצל תימנים...)

[סוסת_פרא*]

שוב הילדונת המדהימה שלעיל, בת 4.5.

התארחה אצלם היום חברה, נקרא לה סיגל, עם הבן שלה בן שנה וחצי נדמה לי.
הפעוט רצה לשחק בבלונים של הילדונת, ואמו לא הייתה בטוחה שזה בסדר מצד הילדונת, אז היא רצתה לקחת לו אותם.

פונה אליה הילדונת ואומרת: 'זה בסדר סיגל, תניחי לו'.

[יעלי*]

בן 2.8: "נזכרתי שרציתי גור חשמל"

אמא: ???

"נו, גחלל כזה..."

(התכוון לגחלילית)

[אנונימי]

לא נגענו:
שלו: "אתה יודע איך אליהו הנביא עלה לשמיים?"
גל: "איך?"
שלו: "זה בגלל שהוא היה חם".

(פרוש, אוויר חם עולה למעלה ה.ק.)

[לוטם_מרווני*]

שיחה בטלפון בין ינוקא (2.7) וסבא.
ינוקא: סבא אתה יודע, קיבלתי פצע ויש לי פלסטר.
סבא: איפה הפצע?
ינוקא: מתחת לפלסטר.
(מה, תשובה נכונה. הפצע מתחת לפלסטר. איפה בגוף? מה זה משנה, הרי הפלסטר הוא החלק החשוב בסיפור!)

[אלטר_אגו*]

בת השבע שרה בלי הפסקה.
בן הארבע: את עושה לי חור בראש!
שבע: אז תסתום את האוזניים.
ארבע: יש לי חור בראש, לא באוזניים!

שבע כותבת סיפור, ובו מופיעה המילה "כרבוי".
שבע: את יודעת מה זה כרבוי?
אני: לא.
שבע: זה מישהו ש... ש... זה משהו כזה ש... טוב, אני לא יודעת להסביר, אבל יש משהו כזה.
אני: אוקיי.
שבע ממשיכה לכתוב, קוראת שוב את מה שכתבה, מגיעה שוב ל"כרבוי" ומסבירה: זה מישהו שרוכב אל השקיעה.

[פלמונית*]

"כרבוי" הוא הביטוי הנהוג בקרב ילדים למה שהמבוגרים קוראים "קאובוי".

[המלכה_האם*]

בן אחותי שומע שמדברים על קרובת משפחה מבוגרת שחולה. הוא שואל: "במה היא חולה?"
עונים לא שבמחלת כליות.
אז הוא אומר: "חשבתי שהיא חולה בזקנת".
(אמר את זה במשקל מחלות כמו אדמת).

[ילדת_טבע*]

למי שלא ידע, הנר מנרנר...

[בועז_חן*]

היא: אבא, מה קורה כשמתים?
אני: יש מי שמאמין שעולים לגן עדן, יש מי שמאמין שחוזרים בתור ילד חדש, ויש מי שמאמין שכלום, נגמר.
היא: ומה אתה מאמין?
אני: אני מסוג 3.
היא: ואני 1 ו-2.
אני: ???
היא: קודם הולכים לגן עדן, ואחר כך חוזרים.
הכל עניין של אמונה...

[במבי_ק*]

היא: אבא, מה קורה כשמתים?

אצלנו, הגדולה (עוד מעט בת 6) גם מאוד מוטרדת מהנושא והודיעה שהיא רוצה להפוך למים, כי היא לא רוצה למות. ואת אח שלה (בן 4) היא הפכה למשאית שנושאת את המים ממקום למקום...

[אנטוניה_והלביבה*]

הלביבה בת שנתיים ו-4 חדשים.
קמה מוקדם בית סבא וסבתא. "אמא, אני רוצה חוקולד" (שוקולד). .(היא יודעת שזה לא בריא ואנחנו אוכלים כי זה טעים אבל בלי להגזים)
אני: לביבונת, עכשו בוקר ואני לא מרשה עכשו שוקולד. אחרי הצהריים תוכלי לקבל קוביההלביבה מהרהרת לרגע , מחייכת חיוך מלא מסתורין ואומרת לעצמה: סבא ייתן לי!
מה שנכון, נכון...

[סוסת_פרא*]

היא: קודם הולכים לגן עדן, ואחר כך חוזרים.
צודקת...