בחירה מחדש תחת לחץ

[אנונימי]

דף תמיכה
_{סליחה על האנונימיות}
ץ

[רוקנרול*]

בעלי רוצה להכניס את הילדים למסגרות.
בעלי רוצה שאשתו (אני) אצא לעבוד.
בעלי רוצה שנהיה משפחה נורמלית.
הילדים מעולם לא היו בסגרת. נולדו לתוך חינוך ביתי.
הבכור, מתלונן על כל דבר שאפשר. במיוחד על שעמום. חורש את המחשב בתוכניות טלוויזיה של בידור ירוד ובידור פחות ירוד (קופוקיו, ארץ נהדרת, צחוק מהעבודה וכאלה), מדי פעם נכנס לבריינפופ וויוקפדיה. והרבה משחקי כדורגל במחשב.
חוץ ממחשב, הוא מנגן בגיטרה, ורוצה לפגוש את חבריו שהם מעטים וגם גרים רחוק.
התלונה על שעמום מביאה לתגובה האוטומטית של אבא: הילד צריך ללכת לבי"ס. שילמד להתייחס לעוד דמות סמכותית, שהמח לא ירקב לו, שיופרד קצת מאחיו האמצעי (הם רוב הזמן רבים).
אני בלחץ נוראי.
השינוי שזה יגרום לאורח חיינו יהיה עבורי מאד גדול.
מה שאני יכולה לדעת מראש זה שנהיה תלויים לחלוטין בשעות הלימודים, לא נוכל ללכת למפגשי החנ"ב הרגילים שלנו, נצטרך לקום מוקדם, להתמודד עם שיעורי בית, עם הסעה לבי"ס ואיסוף מבי"ס, בנוסך לחוגים.
אני משערת שיהיו השלכות נוספות.
אני משערת שיש סיכוי שלילד יהיה טוב במסגרת.
גם אם מחליטים על נסיון, תהיינה לכך השלכות, כמו למשל שלא נוכל להישאר מתחת לרדאר, כמו שהיינו עד כה.

אם בנוסף אני אצטרך לצאת לעבודה, זה אומר להכניס את הפעוט למסגרת, ואת האמצעי לרשום גם לבי"ס, והוא היפראקטיבי.
מפחיד.

נקבעה שיחה למחר לפנות בוקר. שיחה של קבלת החלטות.

עזרה תמיכה ורעיונות יתקבלו בברכה.

[רוקנרול*]

לי היה רע בבי"ס.
הייתי מקובלת אבל ממש סבלתי מהמסגרת, מהמורים, מהחברה הכללית.
היה לי משעמם רוב הזמן.
(כן, לא חייבים חינוך ביתי כדי חהיות משועממים)

הבעל - אלוהים יודע מה הוא עבר שם. טוען שהיה בסדר ולא סבל.
כמעט ואין לו חברים. המעט שיש למדו איתו בבי"ס תיכון רחוק וייחודי, של גאונים כמוהו.

קראתי את הדפים שעוסקים בנושא.
אנסה ליישם את ההצעות שיונת ובשמת העלו: להקשיב, לשקף.
לא יהיה לי קל. הטיעונים שלו בד"כ מקפיצים אותי ומעלים את הפיוזים המרוקאים שלי.

מקוה לרעיונות חדשים, להצעות נוספות.
לתמיכה.
בעקיר מכאלה שמכירות באופן אישי את סוג הבעלים שאיילה תיארה כלא תומכים.

תודה מראש.

[צילה*]

למשל שלא נוכל להישאר מתחת לרדאר, כמו שהיינו עד כה.

לא הבנתי.

[נועה*]

_למשל שלא נוכל להישאר מתחת לרדאר, כמו שהיינו עד כה.
לא הבנתי._
יצטרכו להוציא אישור לחינוך בית. בעצם היום משרד החינוך "לא יודע עליהם".

הבכור, מתלונן על כל דבר שאפשר.
גם אצלי לאחרונה הבכור מתלונן הרבה על שעמום. אני באמת חושבת שמשעמם לו, חסר לו גירויים מבחוץ. אני לא מגרה את האינטלקט שלו מספיק.
לא בטוחה שבי"ס זה הפתרון לבעיה.
אני חושבת שלנסות לארגם חוג בוקר בתחום העניין שלו יכול להיות פתרון טוב.

[רוקנרול*]

ד"א, הדף עם התשובות של נאווה - כל אלה תשובות שבעלי באמת יתעצבן עליהן.
אני חושבת שבעיניו "להיות בסדר" זה באמת מאד חשוב.
להיות נורמלי, להיות כמו כולם.
הוא לא שם לב לזה שהוא עצמו נעלם, שהוא עצמו סולד מחברת רוב האנשים, שהוא עצמו ורוב מי שאני מכירה - סוחבים טראומות בכל מקרה, בלי ועם קשר למסגרת של בי"ס.

הוא יהיה מוכן היטב לחיים: הוא יידע לבחור את הבחירות ה"נכונות" ויעשה את הדברים ש"צריך"
בעיניו זה באמת חשוב.
ולא חשוב להיות מיוחד, ובעל זיק.

גם אני לא בטוחה שהחשיפה החברתית שהבכור מקבל היא מספקת בעיני. רובה קורית בחוג הכדורגל אליו הוא הולך, וחלקה במפגשי החינוך הביתי. אבל הוא ילד בררן. מתוך כל ילדי החוג, התחבר עם שניים, שאחד מהם בינתיים פרש מהחוג.
מכיון ששעות אחה"צ שלו תפוסות על ידי החוג הזה ואחרים, אין לו הרבה הזדמנויות לפגוש אותם בלאו הכי.
ובשעות היום, כשאין מפגשים, בסופי שבוע ובחגים או בימי חול נטולי מפגש, קשה לו. משתעמם. מתקשר לאבא להתלונן שמשעמם לו.

---

אני לא פה רק כדי לשפוך ולפרוק.
אני כן מקוה שתוכלו לתת לי משפטים ומילים שיכוונו אותי ושימשו אותי בשיחה הקשה הצפויה לי.

[רוקנרול*]

עדי יותם כתבה:
ולשאול מה הם חושבים שהחינוך במסגרות תרם להם. כמה חברים היו להם, מה הזיכרון הראשון שעולה להם כשהם חושבים "בית ספר", מה הם אהבו שם במיוחד, וכו'
אלה שאלות טובות בעיני שאוכל לשאול את הבעל. לעורר אותו למחשבה אמתית בנושא.

---

נועה, תודה שענית לצילה במקומי. כמובן שתשובתך מדוייקת.

לא חסרים לבכור גירויים. ככה הוא. אחד שמתלונן.
מתענין מאד מאד בשניים-שלושה דברים. שניים מהם "לא ראויים" בעיני אביו, בלשון המעטה. השלישי בסדר. פה ושם יש עוד כמה נושאים.
להזכירכם, הוא הבן של אמא ואבא שלו. היה לו ממי ללמוד את תורת ההתלוננות.

• מזל שהשני לא יצא כזה.

[נועה*]

מתענין מאד מאד בשניים-שלושה דברים. שניים מהם "לא ראויים" בעיני אביו, בלשון המעטה. השלישי בסדר
האם הבעל מבין, שבי"ס לא ישנה את ההתעניינות בדברים "לא ראויים"?

[מ_ש*]

אולי להפריד את השאלות? לא לומר "אנחנו צריכים להחליט אם נשארים בחינוך ביתי או שכל הילדים יוצאים למסגרות ואמא יוצאת לעבוד", אלא לומר "יש לבן הגדול שלנו בעיה\מצוקה וצריך לראות איך פותרים אותה, כשאחת מהאופציות היא שילך לבית ספר".. כלומר, במקום שיחה אידיאולוגית, לקיים שיחה פרקטית (על הילד הגדול)(מה, בגלל שלו אולי כבר לא מספיק הבית אז כל האחים שלו צריכים ללכת לגן ולבית הספר?)

[נועה*]

אלא לומר "יש לבן הגדול שלנו בעיה\מצוקה וצריך לראות איך פותרים אותה, כשאחת מהאופציות היא שילך לבית ספר".. כלומר, במקום שיחה אידיאולוגית, לקיים שיחה פרקטית
לזה התכוונתי גם אני.
יש מצוקה בבית, יש גם מגוון פתרונות שיכולים להשאיר את כולם בבית.

[אלינור_בבית*]

הי.
מצחיק איך ב"מקרה" בחרתי לפתוח דווקא את הדף הזה.
גם אני במשבר.הילדה שלי אמנם רק בת שנתיים אבל די ברור שהכיוון שלי הוא חינוך ביתי ומאידך של בעלי לא ממש.
לאחרונה גם נקלענו למצב כלכלי קשה והנה אתמול זה יצא כמו הר געש שחיכה שיתקעו בו סיכה."אני רוצה שתמצאי גן לילדה ותצאי לעבוד","אני רואה מה זה עושה לילדה וזה לא נראה טוב,הילדה מתחרפנת.הילדה חייבת מסגרת.גם לך זה יעשה טוב".וגם"אני אומר לך אני לא מוכן שהילדה תידפק ואם אני רואה שזה הולך לכיוון הזה אז כבר לא מעניין אותי כלום" במקרה גם הילדה עם דלקת אוזניים כבר שלושה שבועות ומחורפנת לגמרי(לא ישנה,לא אוכלת,צורחת מכאבים ומה לא),וגם אני איבדתי השבוע דוד יקר מפז,כולי בתוך עצבות ולא מסוגלת להכיל כלום.
בקיצור,שמח אצלינו.
אך מה שמטריף אותי זה לא המשבר עצמו.משברים באים והולכים-הם חלק מהחיים.
מטריפה אותי הגישה,איך תמיד ה "מסגרת" היא הפתרון.איך כל יציאה מאיזון מיד מתפרשת כ"חוסר במסגרת".מטריף.
אני מרגישה שאני לא מסוגלת להבין את בעלי וגם כבר לא רוצה (וכאן הבעיה שלי).
יש המון כעס בינינו ורובו סביב הנושא הזה (ההתנהלות שלי).אני די מרוצה מההתנהלות שלי.אני מרגישה שאני "גודלת" עם הילדה וממש לא רוצה להכניס למסגרת.החלום שלי הוא להביא עוד ילד עכשיו ולגדל אותם בבית.
בקיצור,גם אני לא יודעת מה לעשות.בעלי מעולם לא התעניין בנושא החינוך (גם בבי"ס לא ממש היה),אין לו מושג בחינוך על כל דרכיו,הוא אדם מאד פשוט שמאמין שצריך מסגרת בשביל להיות נורמאלי ותו לא.
אני לעומת זאת הוכרחתי כמו רובינו ללכת לביה"ס בו סבלתי סבל בלתי יתואר בעיקר משעמום וחוסר עניין חברתי.
עברתי את כל האיבחונים האפשריים והדביקו עלי את כל לקויות הלמידה הקיימות בשוק. אח"כ הלכתי ללמוד שיטת אלבאום (-:
עבדתי עם ילדים.אני יודעת מה זה בית ספר.אני יודעת מה זה גן.
לא רוצה,זהו.

[חנה*]

חינוך ביתי מצויין לפעוטות עד גיל 4 - 5.

אחרי גיל זה אם הילדים עדיין בבית , אנחנו משדרים להם שמשהו אצלם ואצלנו לא רגיל .
הלא רגיל אצל ילדים יכול בהרבה מקרים להתפרש כ " לא בסדר " .

שחררי את הילדים מהבית ותני להם ילדים ואתגרים . בהצלחה

[אהבת_עולם*]

רוקנרול, את מצטטת כאן הרבה מאיזשהו דף.
את יכולה לציין את שם הדף?

מאחלת לך החלטות משותפות טובות, והצלחה גדולה.

[רוקנרול*]

נועה, מ ש, אלינור ואהבת, תודה שנכנסתן, קראתן, הגבתן.
קראתי את רוב הדף לשכנע לטובת חינוך ביתי, קראתי את רוב הדף להסביר חינוך ביתי ועוד שמצאתי דרך מדור חינוך ביתי
הדף שהכי הצחיק אותי (ולא ממש עזר) הוא הדף של נאוה שאלות מתקילות על חינוך ביתי

חנה, את יודעת מה המשמעות של התיוג דף תמיכה ?
אני יודעת שאנחנו כולנו בסדר גמור, הילדים שלי נהנים מחברת ילדים נוספים, רבים ומגוונים, מאותגרים דיים. תודה.

[רוקנרול*]

והתוצאות: נבדוק אפשרות שהילד ילך לבי"ס שלוש פעמים בשבוע. לחודשיים נסיון.
בימים בהם אין מפגש.
המטרות:
להפריד בינו לבין אחיו האמצעי, ולו לכמה שעות ביום.
לגרום לכולנו לקום מוקדם בבוקר, כדי שנלך מוקדם לישון, כי אבא יוצא הרבה לפנות בוקר לעבודה.
להפעיל את המוח בעוד דברים שאינם מחשב מחשב מחשב.
ומה לגבי שאר בני הבית? שיסתדרו.
ומה אם ביה"ס לא ישתף פעולה? נדבר שוב.

והפרשנות שלי? שעדיף לאיש לקבל תחושת שליטה על פני ללמוד איך לתת לילד את החופש להיות הוא, ובפרט אם הוא זה ילד שנוטה להתלונן ולריב עם אחיו.
שאולי ככה הוא מרגיש בעל חשיבות בבית, שיש לו מילה, יש לו השפעה.

את הבדיקה עם ביה"ס הוא יעשה.

יש בי סקרנות לגבי תגובת ביה"ס לבקשה.
וכעס.
וכאב ועצב על מידת חופש שנשלל ממני ומשני האחרים.
על השינוי שנכפה עלי.
לא קל.

[מיצי_החתולה*]

מה עם מסגרת אלטרנטיבית? משהו יותר רך מבי"ס ממלכתי רגיל?

[גוונים*]

(אין לי עצות מועילות ותובנות)

[רוקנרול*]

אין לנו בסביבה שום בי"ס אלטרנטיבי.
אים לנו תקציב למימון בי"ס אלטרנטיבי גם לו היה.
למרות שלו היה קרוב, הייתי מנסה לחשוב על האפשרות.
כדי לממן כזה בכ"ס, אצטרך להכניס לשם גם את האמצעי ואת הקטן למעון או משהו דומה ולצאת לעבוד, ואז לשלוח אותם גם לצהרונים, ולעבוד יותר שעות כדי לממן את כל אלה.
שאני לא מאמינה בחשיבות שלהם מלכתחילה, וגם לא רואה בהם יתרון על פני חינוך ביתי.
גם לביה"ס הקרוב, אצטרך להסיע, מה שאומר להעיר ולהקים ולהכניס לאוטו את כולנו, וכך גם כדי להחזיר.
ולהיות מוגבלים בשעות על פי שעות הלימוד של ביה"ס.

ואת יודעת מה, גם האלטרנטיבים, ברובם, לא שוים בעיני את העלות שלהם או בכלל.
לא כולם כמובן.
לו גרתי ליד או בבית אורן, בשמחה הייתי שולחת את כל הילדים למיתר.
אבל אני לא.

תודה על החיבוק

[או_רורה*]

אני ובעלי מתפשרים.
בינתיים הגדול הולך לגן עד 12 וחצי (הוא בן שנתיים ועשרה חודשים) והקטן - הוסכם שבספטמבר עוד לא יילך למסגרת. (יהיה בן שנה וחצי).

הוסכם שחינוך ביתי לא יהיה (אני רוצה, אבל בעלי לא מוכן לשמוע על זה בכלל..).
הוסכם שאף ילד לא ייאלץ לשהות במסגרת עד 4 אלא רק עד הצהריים.
והוסכם שנשלח לבית ספר דמוקרטי (רק לא בית ספר רגיל!!!!)

לא משהו, גם אני מרגישה שנכפים עליי דברים, אבל אני מכבדת את המקום שלו ואת הזכויות שלו כאבא של הילדים האלה.
הוא שותף מלא בגידול שלהם, ככה שמבחינתו לא רק על פי יישק דבר. צודק.

מה שבאתי לומר, הפשרה היא חלק מהזוגיות, בעצם זה שאנחנו מגדלות אותם עם עוד מישהו, מה לעשות.

הפתרון שהגעתם אליו לא נראה לי נורא.
מקסימום 3 ימים, לא נורא.

[או_רורה*]

מה שכן, אולי שאת הצהריים את תחזירי, אבל לפחות את הבקרים אבא ייקח? ככה זה יוריד ממך לחץ מיותר של בוקר.

(אורורה מודה ומתוודה שרק בעלה לוקח את הילד לגן. ואז חוזר והולך לעבודה.
כשהוא היה בחו"ל שבועיים - הגדול לא היה בגן בכלל.
אין מצב לקחת בבוקר מבחינתי. אין.)

[או_רורה*]

בהמשך לפנייה שלך מנסה לנסח מחדש את דבריי:

יש פשרות ולצערי לא על כל דבר אנו מסכימים בדרך של פשרה.
היו ויש הרבה משברים, שנובעים מכך ששנינו אנשים מאוד שתלטנים, נו שויין.

מה הוא עושה?
הוא מגיע יום בשבוע ב4 וחצי וזה אחר צהריים שברוובו שלי: אני מתרגלת יוגה בסטודיו ליוגה ופוגשת חברות בלי הילדים.
הוא משתדל להגיע מוקדם, בדרך כלל יש עוד יום שבו הוא מגיע בחמש וחצי.
הוא לוקח את הילד כל בוקר לגן.
כשהוא מגיע בסביבות 6 או לפני (אחרי זה מאוחר) - לוקח בדרך כלל את הילדים.
עושה אמבטיות.
מבשל.
אחראי כביסה - הורדה קיפול ותלייה.
עושה סופר פעם בשבוע.
מכין ארוחות ערב לילדים (אבל כשאין לו כוח מאכיל אותם ג'אנק בחוץ, קורה די הרבה).


מה הוא לא?
לא מסדר את הבית בכלל בכלל.
לא יודע איפה נמצאים כל מיני דברים של הילדים.
לא מנקה.
מבלגן.
יש ימים שמגיע ב9 בערב, וכמובן טס לחו"ל די המון. (מעצבן אבל יש לזה לפעמים גם יתרונות).

לא מבין כל כך לעומקו את הצורך שלי בחינוך ביתי, ואחרי הרבה זמן אני גם התייאשתי מזה שהוא יבין את ההיגיון שבזה.

[נועה*]

נבדוק אפשרות שהילד ילך לבי"ס שלוש פעמים בשבוע
יש בי"ס שמסכימים לזה. אני חושבת שזה תלוי במנהלת.
מדבריך נראה שאת לא ממש מרוצה מהפשרה. אולי בכל זאת ניתן למצוא דרך אחרת או מסגרת אחרת עבור הבכור.

להפריד בינו לבין אחיו האמצעי, ולו לכמה שעות ביום.
גם אני מוצאת שזה חיוני. אצלנו זה לא קורה הרבה וזה חסר להם מאוד, בעיקר לגדול. לבת ה - 5 זה לא כ"כ חסר, אבל אם זה קורה קשה לה למצוא את עצמה לבד.
זה קצת חסרון לדעתי. שהיא כל הזמן לידו.

מותר לשאול מהיכן את?

[פלוני_אלמונית*]

נועה,
צר לי, מותר לשאול אבל אני מנועהמלענות. מאד לא מעוניינת בחשיפה.

אורורה - תודה.
רוקנרול

[טוליפית*]

קוראת אצלכן כמה דברים:
קושי להתפשר על מה שאתן רוצות ונכון לדעתכן, חוסר אמון במסגרת רגילה או אלטרטיבית., צרכים שונים של ילדים בגילאים שונים, צורך להתאים פעילויות לגילאים שונים, רצון של הבעל להיות "נורמלי".
נקודות למחשבה:
כפי שמישהי כתבה, גם הבעל הוא חלק בעניין. חשוב, ולו למען הזוגיות והילדים, למצוא פתרון שיהיה מקובל על שניכם. מאידך, קשה קשה לעשות משהו שמנוגד ללב (של אמא במיוחד).
רצוי לא לקבל החלטות כל כך חשובות בזמן שעמוסים רגשית בנושאים אחרים (אבל, מעברים, אחרי לידה וכו'). נראה לי שאפשר לבקש מבן הזוג לחכות עוד קצת עד שתעבור התקופה הקשה. אי אפשר להתמודד בכמה חזיתות גדולות במקביל.
אולי לבדוק מאיפה באה ההתנגדות הגדולה. להבין ולכבד את הצורך להיות רגיל. אולי הבעל יסכים לבדוק עם עצמו כמה הוא באמת מאמין במסגרת וכמה זה קושי שלו להיות חריג. מנסיוני, ואני עושה הכללה גסה לצורך העניין, לגברים קשה יותר להיות חריגים, לעמוד מול החברה. בעיקר כשעולים קשיים ומיד כולם מסביב מפנים אצבע מאשימה לחינוך המוזר שלכם. וקשה יותר כשהם עובדים בסביבה "רגילה". אין להם את ה"בועה" והתמיכה היומיומית שלנו יש במפגשים שלנו. שתפו אותם בשינויים שעוברים על הילדים, בדברים היפים שקורים במפגשים, במה שלמדו היום מהחיים, בהתלבטויות וגם בקשיים. שירגישו חלק מהעולם שלכן ושל הילדים. ושוב, לכבד גם את מה שחשוב להם. אם זה שילמדו-מצאו איך לעשות זאת, אם זה שהילדים יופרדו אחד מהשני- מצאו דרך לכך, אם סדר יום בבית-צרו אותו. צריך הרבה יצירתיות. (מיצאו=את והבעל, אבל קחי אחריות ויוזמה). צריך הרבההקשבה אחד לשני.
במקביל, לבדוק למה את כל כך מתנגדת למסגרת. כי היה לך רע כשהיית ילדה? מה האני מאמין שלך? האם את יודעת להסביר מה נכון בעיניך בחינוך ביתי או שאת רוצה אותו רק כדי "לברוח" מהטראומות שלך.
מה האלטרנטיבות? להיות קשובים לילדים ולשים לב לצרכים המשתנים.. ילד "משועמם" מנסה לומר משהו. חסר לו- חברה, עניין לימודי, אתגר, סדר יום, מסגרת. משהו. לנסות לבדוק מה ולתת מענה. להבין שחינוך ביתי זו עבודה.

[מתעניינת*]

לחנה ,

אני לא מסכימה איתך שחינוך בייתי מתאים עד גיל 4-5 .
אנחנו בכלל לא משדרים לילדים שנשארים מעל גיל זה שמשהו לא בסדר .
אצלי הילדים יודעים שרוב החברה הולך לבית ספר והם לא ,
אולם הם מכירים עשרות משפחות דומות לנו ,
לכן הם בכלל לא בתחושה שהם לא בסדר במשהו .

ההיפך , בגילאים היותר מאוחרים - אם אנחנו לא שולחים לבית ספר
אנחנו מאפשרים לכל ילד להתפתח בקצב האישי שלו ובדרך הייחודית לו -
מה שבית ספר לעולם לא ייתן לילד !

בבית ספר ילד צריך לאבד חלקים מאד משמעותיים של עצמו כדי להתקבל ,
ע"י המורה וע"י התלמידים .
לאבד דברים כמו קשב לסקרנות הפנימית שלו , לרצון שלו ללמוד מה ומתי ,
לאבד את הספונטניות של אישיותו - כדי לא להיות שונה במילימטר מקבוצת
הילדים שלא סובלת שונות .
בקיצור , מחיר כבד .

לא יודעת אם תגובתי זו מתאימה לדף הזה , אבל לא יכולתי להסכים עם קביעתה
החד משמעית של חנה .

[רסיסים_של_אור*]

ראיתי את הדף רק עכשיו ובשל לחץ מהילדים (שהגיע זמן המחשב שלהם?) רוצה רק להמליץ בחום רב מאד לחזור ולקרוא את הכתבה שאורנה פירסמה מתישהו בבאופן טבעי שעסקה ב"בר-מצוה" אבל בעצם מתארת שלבי התפתחות של הילדים ולנו לפחות הסבירה הרבה ממה שפתאם ראינו אצל הילדים ועזרה לנו להמשיך להאמין בדרך הזו !!!! (אולי יש את זה איפה שהוא גם באתר ? שווה לשאול את יונת)
אשתדל לחזו רלדף הזה כשיתאפשר...

[רסיסים_של_אור*]

כמה דקות לפני שבת והיה לי זמן לקרוא.

אני מרגישה את חוסר האונים והכעס שלך ומרגיש לי (אם אני טועה בגדול תתעלמי לגמרי) שאולי חלק מהכעס בא מהתחושה שהבעל ממהר לשלוף פתרונות ופתרון ה"מסגרת" הוא הרבה פעמים מין פקק כזה, שסתום שאמור לסגור מהר מצבים ורגעים קשים.

בכל משפחה יש ריבים בין האחים ומתעוררים קשיים ולפעמים הקושי דורש שינוי אבל לא אובדן אמונה. זאת אומרת, אם הייתי אומרת למישהו שהילדים שלי נניח מתחרפנים שבת, זה לא היה רלבנטי שהוא יציע לי להתחיל לחלל שבת כדי להפיג את שיעמומם ולצאת איתם לים / חברים וכו', נכון ?

ככה מרגיש לי צריך לחשוב גם בהקשר של הבחירה שלנו בחינוך ביתי. לרוב, זו לא בחירה בעלמא, סתם כדי לזרום באיזה זרם גזעי וקולי ואולי הילד שלך מאתגר אתכם עכשיו לבחון למה באמת בחרתם בבחירה הזו ומה עומד מאחורי זה אצל כל אחד מכם. אני ממש מציע הלא לבחור תחת לחץ. לא למהר לקבל החלטות. להסכין לחכות ולשהות בתוך ההתלבטות הזו, לבחון אותה מכל הכיוונים. כתבתי על זה לא מעט אצלי בבלוג חוזרת לכתוב את מוזמנת לקרוא !

רצה לסוף ההתארגנויות...

[מתעניינת*]

קראתי את הדף , בעיקר את דברי רוקנרול , והתרשמתי שיש בעיות אחרות מאשר שאלת חינוך בייתי או בית ספר .

זה התחיל במישפט הראשון , במלים : "בעלי רוצה שהילדים ...שאשתו ..."

זאת אומרת לבעל יש רצונות על איך אשתו ואיך ילדיו יחיו , רצונות אחרים לגמרי מאשר של אשתו .

אז קודם כל , רוקנרול , תזמיני ( כי את יזמת את הדף , אחרת זה היה אחריות של כל אחד מכם ) ,
את אישך למועדון דיסקו לריקוד משותף שבו תנסו לאחד ולהגיע לרצונות משותפים מאוחדים

על איך חייכם צריכים להתנהל כמשפחה או יותר נכון איך אתם שניכם רוצים שחייכם יתנהלו .

הוא רוצה שהילדים יהיו אחרת ממה שהם כיום , ושאת תנהלי אורח חיים אחר לגמרי ממה שאת רוצה .

זה לא הולך שאז הוא מכתיב ומחליט ...

צריך לראות מה מפריע לו באמת , ולהצליח לפתור את זה בצורה שתעלה בקנה אחד עם רצונך על אורח חיים מסויים .

שנית , וזה העיקר מבחינתי ,

התרשמתי שישנם בעיות שהבעל מנסה לפתור על ידי שליחה לבית ספר , ובעיות אלו לא ייפתרו כלל בצורה הזו .

יש צורך לפתור את העיניין בדרך אחרת לגמרי , בית ספר לא מסוגל לפתור אותן.

למה אני מתכוונת ?

שני קשיים : יש ילד שמתלונן , ויש קשיים ביחסים בין שני האחים - הפרדה זמנית של שעות אחדות לא תפתור את הבסיס לקושי בקשר ביניהם !!!!!!

צריך לראות במה משרתת את הילד ההתלוננות הזו ? מה בעצם הוא מבטא דרכה ?
האם יכול להיות שהילד או הילדים מתלוננים גם כי המודל העיקרי שלו לחיקוי, מתלונן הרבה?
אולי לא רק במילים, אלא גם במילים וגם במה שהוא משדר בהתנהלות בבית - לא מרוצה מאיך שהילדים מתנהגים, מאיך שהאישה וכו'?
האם באמת חסר לילד משהו שבגלל זה הוא מתלונן הוא אולי הוא מבטא תלונות סמויות של אחד מההורים ?
או "מכריח" כך את ההורים להתכנס בעיניינו מתוך רצון שלו שייפתרו דברים מסויימים בין ההורים ?
למשל, אולי הילד מבקש יותר זמן עם אבא? זמן לעצמו, זמן כללי?

ואם לבעל חשוב שהילדים יילכו לישון מוקדם ויקומו מוקדם - אז אין צורך בשוטר חיצוני של בית ספר כדי להשיג את זה .
אז צריך לארגן שעות שינה כאלו .
בעצם , מדוע הם לא הולכים לישון מוקדם ?
האם האבא בבית בשעות ההשכבה שלהם ?
האם יש להם מספיק זמן להיות איתו ?

נראה שלאבא אין תחושה של שליטה על המשפחה , והוא מנסה להשיג אותה בצורה מאד חד צדדית ובלתי מתקשרת ,

ולהיעזר בנורמות חברתיות ובגורם מימסדי . זה לא ישיג לו את התחושה שגם הוא קובע במשפחה ושמתחשבים בצרכיו .

חבל . נראה לי שיש תפקיד מאד חשוב לאבא בחיי ילדיו ואשתו וחבל שינסה לפתור דברים בצורה כזו יחידנית .

בקיצור , מה שאני ממליצה זה שההורים ישוחחו ביניהם על כל מה שמפריע לאבא במשפחה , וינסו לראות איך פותרים את זה בצורה שמשתלבת עם הרצון של האמא בחינוך בייתי ובעיקר יפתרו את זה מהשורש ולא פיתרון חיצוני שלא באמת יפתור את הדברים ... אלא יציף קשיים נוספים של השתלבות במסגרת גדולה .

בהצלחה

תעדכני

[פלוני_אלמונית*]

תודה מתעניינת, תודה רסיסים.
נתתן לי הרבה חומר למחשבה וגם לפעולה
צריכה לעכל, להפנים, לחשוב ולמצוא איך אפשר ליישם.
אני רואה שקושי משמעותי שמובע בצורך הזה של אבא נובע מהתנהלות ותקשורת בעייתית ביננו מלכתחילה.
ונשאלת השאלה איך נפתור זאת.

ואני אופטימית. שזה הכי חשוב.
כבר לא בחרדה ופלחץ כמו שהייתי כשפתחתי את הדף.
תודה לכל מי שתרמה וחיזקה ותמכה.

מי שיש לה עוד תובנות ורעיונות - מוזמנת כמובן.

רוקנרול

[פלוני_אלמונית*]

רסיסים של אור (22.02.2009 18:45):
_הקטע הזה עם הילדים בבית, עם השקיפות הזו שלי עם ההשתקפות שלי בהם יכול להוציא אותי מדעתי. לא מספיק שאני עצבנית וחסרת סבלנות ומנסה כל-כך להסתיר את זה אז הנה זה ניכר בקול ובכל והם ישר מחזירים לי את זה בחזרה, יאללה, אי אפשר כבר אפילו להיות עצבני בלי שמישהו יתלבש גם על זה ??

ובימים האלה, שבהם אני לא רוצה להיות איתם ובעצם לא רוצה להיות איתי בכלל בכלל, רוצה כל-כך להיות מישהי אחרת, מישהי קלילה זורמת, עושה מה שבראש שלה, נטולת מחוייבות, נטולת זהות ואחריות, מישהי שהכל עובר לידה, שתמיד יודעת מה היא רוצה בקיצור - ההיפך הגמור ממי שקמתי בבוקר... איך תמיד הימים האלה נגמרים בזה שאני מציעה להם שילכו כבר לבית ספר ?? כאילו מה הקטע שלי, אם אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי הפתרון הוא להחליט מה יהיה איתם ?? מצד שני משהו בי רוצה להיות במקום הלא מודע הזה, המרוחק מספיק מעצמי ומילדיי כדי שאוכל לנסות לסדר את החיים דרך זה שאקבע להם ואחליט עליהם ואשליט סדר כלשהו , במשהו - בהם אם לא בי עצמי...

אוווווווווווווווף, איזה מלכוד מעצבן, מזכיר לי כמה אני שונאת את התשובה המלומדת שתמיד ניתנה לי: "טוב, אין לזה פתרון בית ספר..." !!!_

לא, אני לא מזדהה. אני חושבת שאולי זה מתאר את האיש, את חוויותיו, את הרקע שלו.
אולי.

רוקנרול

[פלוני_אלמונית*]

רסיסים של אור (23.02.2009 08:15):
...
_[קול אחר שכבר נמצא בשביל המקביל אומר:]
מה לי וללמידה שלו ? האם אני באמת יכולה ללמד אותו משהו ? והרגשה כבדה שהדבר היחיד שאני יכולה להעניק לו בלימוד ממני הוא שיש אצלי משהו שאין אצלו ובלי שאתן לו אותו הוא לא יגיע אליו לעולם..._

ככה בדיוק אני מרגישה. גם ככה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

לאיזה כיתה הגדול צריך להיכנס?

להרגשתי, אם אומרים 1 2 3 נסיון, אז הכל בסדר. מנסים, מרגישים ומחליטים מתוך זה מה הלאה. אולי באמת הבן שלך ימצא עצמו מאושר בבית הספר?
בכל זאת יכול להיות שיהיו כמה מקצועות שיעניינו אותו וכמה אנשים שיעניינו אותו ואולי הוא יהיה מאושר.
שווה את הנסיון.
אני מוצאת שמריבות בין אחים הרבה פעמים נובעות מרצון לתשומת לב של ההורים וכמובן שיעמום. (גם רואה אצל ילדיי וגם זוכרת את הילדות שלי...)
ונשמע שהוא באמת במצוקה ולא מאותגר מספיק וגם אולי קצת צריך אוויר כל יום מהבית. אז מערכת בית ספרית זה לא אידאל... אבל אם זה מקום קטן ולא הרבה תלמידים ואם גם את תשדרי לו מסרים נכונים (בענייני תחרות וכאלה),
אני הייתי מנסה.

לגבי האיש -
לתת לקרוא חומר, לספר על דפים שקראת בבאופן, טיעונים וטענות, רעיונות, לפתוח את הנושא הזה יומיומית.
אני פרודה והאיש לשעבר בעד חינוך ביתי או לפחות חינוך אלטרנטיבי ובכל זאת בכל שנות ינקותם, באופן תת מודע הייתי מפמפמת לו כל מיני סוגיות ואפילו שנראה שהוא משועמם ולא ממש משתף פעולה הוא שמע.... (-:

בהצלחה רבה.

[פלוני_אלמונית*]

תודה נקודות
זה שהבן אולי - לא מצדיק בעיני.
תופסת אותם ואותי כיחידה שלמה.
השינוי המשמעותי שזה יגרור באורח חיי וחיי שאר הילדים - מה איתו? זניח? למה שאיכות החיים של 3 אחרים תיגרע עד כדי כך?
נכון, אולי היא לא תיגרע.
אולי הכל יהיה לטובה.
אבל הכיוון הזה הוא בניגוד מוחלט לגישה שלי לחיים, אז למה אני צריכה לנסות בעצם? משהו שמנוגד? שמרגיש לי שאפילו אם יתן מענה (ואני קטנת אמונה באפשרות שכזו), הנזק לילד ולשאר המשפחה יהיה הרבה יותר גדול.
וממתי האתגרים בבי"ס מעניינם בכלל? אתגרים חברתיים יש לו מספיק גם היום.
אתגרים אינטלקטואלים - נו באמת!
אתגרים בלנסות להיות כמו כולם אינם מטרה מוצדקת בעיני.

המטרה האמיתי של להפריד בינו לבין אחיו - גם היא גרועה בעיני.
במקום לחשוב על דרכים לעזור להם להתחבר, להסתדר זה עם זה - להפריד? ומה בשאר שעות היממה? גם אז להפריד?

האיש קרא. היה נדמה לי שהסכים, שאפילו אהב.
עכשיו (ז"א באותה השיחה) הוא הביע עמדה שונה.
אני לא מפמפמת לו. אני מציעה חומר קריאה. ירמה יקרא. לא ירצה - לא.
בד"כ הוא לא רוצה לקרוא.

סליחה על הבוטות. ימים מאתגרים מסביב. דוקא בבית יותר קל. שקט תעשייתי? רגיעה זמנית? מי יודע.
נהנית מהטוב כל עוד הוא נמשך, ומתדכדכת מהמסביב, כל עוד הוא נמשך.

רוקנרול

[או_רורה*]

דווקא נראה לי שנקודות ורודות אגדיות התכוונה לעזור.
הקטע עם הלפמפם לו כמדומני שעובד אפילו אם הוא מרגיש מאולץ, זאת אומרת, אם אני עושה את זה ככה, זה עושה שני דברים:
מוריד את הלחץ שלו (אנחנו לא "יושבים לשיחה" אלא מדברים, וכבדרך אגב נשלחת הסוגיה ודעתי בה אל החלל.)
ושנית, הוא לא מרגיש שאני "קובעת" או "משתלטת" עליו.

מצד שלישי, בעלי הוא בוגר חינוך אלטרנטיבי בעצמו (הבי"ס הפתוח בחדרה), ויש לו בעיות קשב, כך שהמקום שממנו הוא מגיע שונה במקצת.

אני שמחה בשבילך שהגיעו ימים טובים יותר, אולי זה הזמן אבל לדבר איתו על הדברים ולהגיע להסכמות ביניכם, דווקא עכשיו שהתקשורת פתוחה וזורמת.

[שירי_ג*]

_זה שהבן אולי - לא מצדיק בעיני.
תופסת אותם ואותי כיחידה שלמה.
השינוי המשמעותי שזה יגרור באורח חיי וחיי שאר הילדים - מה איתו? זניח? למה שאיכות החיים של 3 אחרים תיגרע עד כדי כך?_

רוקנרול יקרה,
נראה לי שנכנסת פה לאחד הבורות הגדולים של החינוך הביתי. משפחה היא אמנם יחידה שלמה אבל כל פרט בה הוא נבדל ויחיד ומיוחד ואחר וצרכיו שונים במהותם. אין ספק שבי"ס הוא הפיתרון הקל למי שלא מאמין בחינוך ביתי אבל גם הנטייה שלנו כבני אדם לשקוע בנוחות ובשגרה היא סוג של בריחה ופתרון קל. אני מאמינה בכל ליבי שניתן למצוא פתרונות לכל הבעיות או הדברים שקורים עם בכורך במסגרת החינוך הבייתי, אבל זה דורש עבודה, דורש שיח פרואקטיבי בין ההורים שבו יפורטו כל הדברים שרוצים לשנות ויצויינו הדרכים לשינוי וכן נקודת זמן בה יבדקו הדברים, ימדדו לפי קריטריונים שתקבעו לעצמכם. למשל: הבעיה- יותר מידיי שעות מחשב וטלויזיה. המטרה- הפחתת זמן המחשב לשעתיים ביום (ריאלי?), מתוכם רק שעה כטלויזיה. דרך העבודה: ישיבה משותפת עם הילד וקביעת סדר יום בו יצויינו שעות מחשב קבועות, ויפורטו סוגי הפעילות שיבוצעו בשעות בהן אין מחשב, מתוכן יוכל לבחור כרצונו מידיי יום (קריאה, פעילות ספורט, מחקר, עזרה בעבודות הבית, ללמוד לבשל, לשחק 30 דקות משחק חברה עם אחיו, חוברות עבודה, פתירת תשבצים, משחקי הגיון, פאזלים, משחק עצמאי בחדרו, כתיבת סיפור, יצירה, אולי מורה פרטי בתחום מסויים שהוא מעוניין בו וכו'....אין לי מושג מה גיל הילד ומהן נטיותיו). מדד להצלחה: ירידה בכמות הפעמים שנשמעת המילה משעמם ל 2 ביום תוך חודש. ירידה לשעתיים מחשב ביום, מתוכן שעה כטלויזיה תוך שבועיים. זו כמובן סתם דוגמא ובטח לא מתאימה אבל אם את מתייחסת לחינוך ביתי כאל העבודה שלך ולא כאל משהו שאת עושה נראה לי שזו הדרך הנכונה להתייחס למשבר.
בהצלחה

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

הכל בסדר (-:
לא מרגישה מותקפת...
בסה"כ אני אומרת את דעתי ומנסה לשתף בזה, במטרה שאו שזה יעורר בך הזדהות או ההפך.
גם אם דבריי מנוגדים למחשבותייך אז אולי אני עוזרת בכך שזה יותר ברור לך וגם לקוראי הדף...
מקווה שבכל זאת את מבינה שמאמציי לקרוא ולהגיב באים מכוונות טובות נטו.

[פלוני_אלמונית*]

נקודות יקרה, מלכתחילה קראתי את דברייך כאילו ונכתבו ממקום של כוונות טובות.
לא ברור לי מדוע אורורה ראתה בתגובה שלי כאילו התקפתי, או כאילו הרגשתי שאת לא מנסה לעזור.
סליחה אם פגעתי במי מהקוראות והכותבות.


שירי, לפעמים, מותר לשקוע בשגרה ולהנות ממנה.
ואז, להתעורר ולפעול.
אינ לא מאמינה בשגרה כמטרה בפני עצמה.
אינ מאימנה בלחיות את ההווה, להנות ממה שיש, לתכנן את העתיד כך שיתאים לי ולהיות מוכנה לכך שכל תוכנית היא בסיס לשינויים, שגם איתם אוכל לזרום ולפעמים גם לכוון.
אין שחור ולבן.
לכל מעשה ולכל דבר יש פנים לכאן ולכאן, ואפשר לבחור גם בשפע גוונים שבין לבין.
הדוגמאות שנתת, מעניינות וחלק מהן אכן דוברו ואולי גם יופעלו. חלק מהן כבר נוסו בעבר, בהצלחה כזו או אחרת. לפעמים באי הצלחה.
בעיני היחד המשפחתי הוא ערך.
לא תמיד אני עצמי יכולה להיות חלק חיובי מהיחד הזה. ועדין, זה ערך אליו אני שואפת. יחד משפחתי נעים מפרה וחיובי. לא יחד של לריב ולכעוס כמובן. שגםזה בסדר, כל עוד זה במינון קטן, כל עודי שהרבה טוב שיאזן ויצורתחושה של סה"כ טוב.

תודה לכן על המילים. תודה על ההפריה החשיבתית.
רוקנרול