בלוג אימא מטפלת

[איטהל_כמון*]

זה קרה עוד לפני שהם הגיעו אלינו, הילדים.
הרצון להיות לצד האחר, הרצון ללוות, להנחות,לכוון.
זה קרה עוד לפני שגיבשתי דיעה על אופן חינוך ילדי.
זה קרה מתוך מציאות חיי, מתוך הבית שגדלתי בו,מתוך הנוקשות והרכות של החיים.
זה קרה מתוך הניגודיות הכל כך בוטה של המציאות
והאמת היא שזה קרה בזכות כל אותם אנשים מופלאים שאיפשרו לי להיות חלק בלתי נפרד מהגדילה שלהם,מההתמודדות שלהם ובעיקר בזכות האומץ שלהם ושלי לחיות את החיים לטוב ולרע.
אני אימא שמטפלת בילדי,בילדים של אחרים, בסבתות, סבים, אבות אימהות.....דודות...
אני אימא שטיפלה עד לא מזמן בשתי כלבות שסיימו את תפקידן ועברו אל "עולם הכלבים הבלתי נראים"
אני אימא שמטפלת בעצמה ובבן זוגה
אני אימא שמנסה לחלק את זמנה בין כל כך הרבה שלפעמים שוכחת לרגע לעצור ולנשום ואז החיים מחזירים אותי חזרה.
אני אימא שיודעת שלדעת יכול לפגוע ושלפעמים חוסר הידיעה יוצרת שקט שאפשר להתמכר אליו (את זאת למדתי תודות לשיטה המיוחדת שבה אני עובדת ושאותה אני מלמדת ה BAT
http://bodyspinblog.directiontoday.net/ )
אני אימא שמנסה להיות אימא לעצמה, שמנסה לטפח ולטפל גם בילדה שבה(ועכשיו שזכיתי גם לבת משל עצמי זה עוד יותר בולט ומאתגר)
אני אימא שמנסה להבחין בין עיקר לתפל
אני אימא שמזמינה את כל יתר האימהות (כי כולנו מטפלות ,כל אחת בדרכה שלה) לייצור מעגל רחב ככל האפשר לתמוך אחת בשניה ולחזק את המקום הזה, את היכולת שלנו לקחת אחריות ולהיות נוכחות בחיים שלנו, של הילדים שלנו של הסובבים אותנו.
אני אימא.

[עשב_השדה*]

היי איטהל

תתחדשי על הבלוג
אני אקרא אם תכתבי
@}

[איטהל_כמון*]

גדלתי בבית שהרופאים תמיד ידעו יותר טוב מאימא שלי, האמת היא שהם היו עבורה ברי הסמכא היחידים, היא,מבחינתה לא ידעה כלום ואם הם אומרים הם יודעים.
גדלתי בבית שכאב היה מקור בלתי נדלה לחרדות, שמחלה נתפסה כמפלץ נורא שיש למגר
גדלתי בבית שלא סמך והאמין בגוף שלו (ובדיעבד זו הסיבה גם שהוא התפרק)
האחריות היחידה היתה לשרוד .
תוך כדי הכתיבה מופיעה לה השורה הצהובה מעל חלון הפוסט
"תפקידך הוא לחיות את חייך,לא להיות בשביל אף אחד שום דבר,אלא פשוט לחיות את חייך"....
מצחיק,כי חיי חיפשו שקט ,רצו להתרחק מהלחץ מהחשש התמידי מהאיסורים הבלתי פוסקים(לא ללכת יחפים,לשים לב שלא יכנס חול לעיניים חלילה לא להכניס שום דבר לפה כדי לא להיחנק ועוד....)
ביקשתי לחיות את חיי, חיי האמיתים ומי אפשר לי זאת באמת?
האימא היקרה מכל שלי, כן זו שלא סמכה על עצמה,שלא פירגנה,זו שדאגה וחששה,זו שעשתה את כל מה שרק יכלה בדרך שלה להגן עלי.
בזכותה יכולתי עם השנים לבנות את האני מאמין שלי. בזכותה יכולתי לקבל החלטה ולבחור לקחת אחריות אחרת,לטפל בעצמי ,בילדים שלי,במשפחה ואפילו בה ממקום של עוצמה.
תודה לך אימא יקרה

[עשב_השדה*]

איך דווקא בזכותה?

[פלונית*]

[איטהל_כמון*]

"איך דווקא בזכותה? "
אני חושבת שלמדתי מהורי על דרך השלילה , מה שהם לא אני אהיה כן מכירה את זה?
המתנה הגדולה שקיבלתי ממנה היתה החופש שהיא נתנה לי להיות מי שאני או יותר נכון לנסות להכיר את עצמי באמת.
אימא שלי דאגה לנו תמיד,עד היום אני חושבת.
היא בעיקר היתה חרדה למה שיקרה איתנו ולנו.
לטפל, מטפלת,מטופל.....
יש בהם יד מלטפת,חום,הכלה,אמונה וביטחון בעצמי ובצד השני שהוא מסוגל להתמודד.

[או_רורה*]

כן, מבינה.
גם אצלי זה ככה.
וזה יותר ויותר מתחדד לי עם ילדיי.
אני רואה איך הוריי והורי בעלי מתנהגים עם הילדים שלי ומבינה איך אנחנו גדלנו. איך אני גודלתי.
מבינה למה התגובות שלי הן כאלה, מבינה למה אני כזו בהרבה תחומים.
מבינה מה ולמה עוצר אותי.

[אוד_ליה*]

מה שהם לא אני אהיה כן מכירה את זה?
אני הייתי אומרת לאמא שלי שכשיהיו לי ילדים אני אשלח אותם לרוץ ערומים בשלג
ובאמת לא תשמעי ממני "קח מעיל, קר בחוץ...", והילדים שלי ערומים לרוב, כשקר להם- מבקשים להתלבש (לפעמים גם באמצע חמסין P-: )

יש בהם יד מלטפת,חום,הכלה,אמונה וביטחון בעצמי ובצד השני שהוא מסוגל להתמודד.
מקסים @}

[מיכל*]

נשמע מוכר מאוד... מכירה את הספר "הדרמה של הילד המחונן" של אליס מילר?

[איטהל_כמון*]

ברוכות הנמצאות,
מיכל אני לא מכירה את הספר אני מניחה שיהיה מעניין לקרוא אותו השם עצמו מאתגר אשמח אם תשתפי מעט לגביו,
חשבתי למה בעצם התחלתי מאימא שלי?אף פעם לא באמת אמרתי לה שאני לא אהיה כמוה,או כשיהיו לי ילדים.... אבל אני זוכרת שהיא לא פעם ציינה זאת בפני "כשיהיו לך ילדים אני מניחה שתוכלי לבחור כיצד לנהוג איתם"..
עם השנים למדתי להתבונן בה מהצד ולפתח חמלה אל מול הגישה שלה לחיים,
לא תמיד הצלחתי אבל ידעתי שהיא שם בשבילי לטוב ולרע, שהיא פשוט שם, גם אם לא תמיד יכולתי להוכיח את זה הגיונית.
מה שהנחה אותי מולה היה תמיד אותו הגמד שהציע לי כל פעם מחדש להיכנס לנעליים הגדולות שלה ומשם לראות מה קורה.
בנעליים הגדולות האלה הרגשתי הרבה פעמים בודדה, שלא מספיק מעריכים אותי,הרגשתי כמי שבוחרת לא להתערב לאחרים וכמי שכואבת את העובדה שזה נתפס כריחוק או כקרות רוח.
כשאת מטפלת את נדרשת לחמול, את נדרשת להימנע משיפוט, האימא החומה (ע"פ שבט הסנקה) , זו ששוקלת את האמת לימדה אותי לאורך השנים האחרונות שביקורת בונה מסייעת, שהיכולת להסתכל באמת מתוך נק' המבט של האחר מחזקת ומעצימה את כל הנוגעים בדבר, ששיפוט יכול לשתק,להרוס לצרוב בנשמה, והכי חשוב כל אחד מגיע עם אותם תסריטים שמיוחדים לו.
אימא שלי לימדה אותי שיש לה תפקיד משמעותי בחיי מבלי שהיא בכלל יודעת את זה (טוב זה לא בדיוק מדויק כי אני כל הזמן אומרת לה שאני מודה לה ושלא סתם בחרתי דווקא אותה.
כן יש לי אימא מיוחדת במינה אין ספק בכלל.
כשאת מטפלת את חייבת לנסות להיות טובה עם עצמך שם במקום הזה נמצא מפתח קסמים