בלוג קיצקיצ בלי חיתול

קוראת פה ומזדהה

נשמע שאת קשובה אליה לא רק בעניני פיפי, וזה מה שחשוב, לא?.. (המרגיעון בצהוב - קירבה ללא הקרבה - מעורר מחשבות בנוגע לאימהוּת בכלל).

וגם שאלה - אתם משתמשים גם בסיר וגם במקומות אחרים (כיור/אמבטיה)? מה עושים כשהיא יושבת לבד על הסיר ולא 'מוחזקת' מעל כלי בידיים שלכם? איך גורמים לה להישאר שם עד שתסיים ת ענייניה?

לילה טוב.

אתם משתמשים גם בסיר וגם במקומות אחרים (כיור/אמבטיה)? מה עושים כשהיא יושבת לבד על הסיר ולא 'מוחזקת' מעל כלי בידיים שלכם? איך גורמים לה להישאר שם עד שתסיים ת ענייניה?
הכלי הקבוע שלנו הוא קערת מטבח שנמצאת ליד המיטה. הסיר הוכנס בקטנה ונחל כמה הצלחות כפי שציינתי. אני בטוחה שעל ההתחלה היא הבינה למה זה משמש. עשיתי פשש והיא עשתה פיפי, וגם מיישרת את הרגליים אם אני באה לשים אותה ולא רוצה. אני לא גורמת לה להישאר על הסיר אם לא יוצא לה תוך כמה שניות. נראה לי שתנוחת הישיבה על הסיר פחות בריאה לרצפת האגן מאשר תנוחה הכריעה. קקי עוד לא ניסיתי בסיר כי הוא קשור לסשן של הבוקר שכולו במיטה.

נשמע שאת קשובה אליה לא רק בעניני פיפי, וזה מה שחשוב, לא?.. (המרגיעון בצהוב - קירבה ללא הקרבה - מעורר מחשבות בנוגע לאימהוּת בכלל).
יש לי הרהורים איך חוסר ההצלחה עם הפיפי במשך היום קשור אימהות שלי. איך שלא הופכים את זה יש ציפיות שזה יצליח. אבל איך לא? הרי בשביל זה אנחנו עושים את זה. כדי שיצליח. אחרת בשביל מה אנחנו טורחים כה הרבה. וזה המון טרחה. כי זו לוגיסטיקה מאוד מסובכת במיוחד בגלל אי ההצלחה. כל יציאה שלנו מהבית כרוחה בהצטיידות בספרים של מכנסיים וטטרות בנוסף לנסיונות פשפוש. זה כמו להיות בלי חיתולים ועם חיתולים בו זמנית. או למשל הנה, בעודי כותבת שמעתי "אה" חשוד וגיליתי קקי בתוך המיטה שלי... אז ברור שיש ציפיות כי אם כל מה שזה זה הפרשות גוף פזורות ברחבי הבית אז בשביל מה. או למשל חברה שלי שעקבה אחרי התהליך אמרה לי אתמול שלאור מה שהיא רואה לא נראה לה שיש לקיצקיצ (או לתינוקות בכלל) שליטה על הפיפי. אז ברור שיש ציפיות שזה יצליח, אחרת אני סתם נראית מטופשת. ברור גם שהציפיות פוגמות בהצלחה, אבל מה אני יכולה לעשות עם הידיעה הזאת? בערך כלום. אוקיי, אז ננסה לאגף את בעיית הציפיות מכיוון אחר. למה הציפיות מזיקות? כי הן משרתות אותי ולא את קיצקיצ. הן באות לשרת את מאוויי האגו שלי. למה זה רע (הרי אני לא מתכחשת לקיומו של האגו שלי)? זה רע כי זה לא משרת אותה. כשאני חושבת על מה אני רוצה להשיג באמהות זה להיות סביבה לידה שלי שתתווך בינה לבין העולם בצורה טובה מספיק שלילדה יהיה אמון מלא בעולם והיא תצמח להיות אדם בוטח בעולם ובטוח ביכולותיו וגם בטוח שיוכל להגשים את עצמו בכל דרך שיחפוץ בה. כל דבר שמשרת קודם כל את האגו שלי על חשבון לקבל את מה שהיא כרגע, מרחיק אותי ממה שאני מנסה להשיג באמהות. אני מידי פעם עושה את התרגיל הלוגי הזה ומשתדלת גם מידי פעם לסלוח לעצמי ולהגיד לי שזה טבעי שיהיו ציפיות. אני בסה"כ בנאדם.

לאחרונה קראתי פה דפים שקשורים לגמילה מלילה או לגמילה מקקי בחיתול. אלו כנראה שתי סוגיות שהן קושי גדול אצל ילד שגדל עם חיתולים ולמעשה הן קלי קלות כשמגדלים בלי חיתולים. ברגעים הקשים אני תמיד מזכירה לעצמי שזה שווה אפילו בשביל זה: לחסוך ממנה בלבול ותסכול מאוחר יותר.

נראה לי שתנוחת הישיבה על הסיר פחות בריאה לרצפת האגן מאשר תנוחה הכריעה
שתדעי לך, שגם אני חושבת ככה! בעלי עושה בכריעה, וגם אני הייתי מאמצת את זה לולא הברכיים המרופטות שלי.....
וכן, יש משהו בהתרוקנות שאינו שלם בתנוחה של הסיר/שירותים.... כמו שהילידה לא כ"כ טובה בישיבה, וטובה יותר בכריעה.
(נראה לי שלא יצא לי טוב להסביר, סורי |-: )

או למשל חברה שלי שעקבה אחרי התהליך אמרה לי אתמול שלאור מה שהיא רואה לא נראה לה שיש לקיצקיצ (או לתינוקות בכלל) שליטה על הפיפי
שטויות- קודם כל, תקראי לבשמת, שתראה לה מה זה.... דבר נוסף, תלכי לדף הראשי בנושא, כדי לקבל מידע, ולענות לה באבו-אבוה.... דבר שלישי- אם לתינוקות אין שליטה, (ע"פ התצפית שלה? על ילדים שלא פשפשו אותם, ושהם כל הזמן עם חיתולים, ואף אחד לא מתקשר איתם על זה, אז למה להם לטרוח לחכות שיקחו אותם? זו קבוצת הביקורת שלה? ממש מדעי! איפה המחקר שלה מופיע? במדיסין וויקלי?) חוזרת- אם לתינוקות אין שליטה, איך זה שכשלפשושי הי'ה חום נורא גבוה, והיה יום שבת, ולא היה לי אקמולי, וחברה שלי ניסתה לשים לו נר, הוא לא נתן לה ? והיא היתה בשוק!!!

אני מידי פעם עושה את התרגיל הלוגי הזה ומשתדלת גם מידי פעם לסלוח לעצמי ולהגיד לי שזה טבעי שיהיו ציפיות. אני בסה"כ בנאדם.
@} וגם טבעי שהיא לא תעמוד בהן.... (בציפיות)
חוצמזה, תורידי רגל מהגז לאיזה כמה שעות. כשתעשי כזו האטה במירוץ, תגלי שכשאת חוזרת אליו, את יותר רגועה, יותר קשובה, ויותר מצליחה. ופחות מצפה.
@}
"כולם זקוקים לחיבוק"

|| ||

וברגע שאת רואה גם את הבלי חיתולים כטיפול, אחד הטיפולים האלמנטריים שאפשר להעניק לתינוק, אין פה סימן שאלה בכלל (קרוטונית מהמרק הגדול מתוך דיון בשיטת בלי חיתולים)
זה הטיזר שהופיע בראש הדף אחרי שהוספתי את מה שכתבתי קודם...

טוב, הנה אני חוזרת לעדכןֱ! (בטח האחרונים שנותרו ביציע כבר נרדמו מזמן).
פשוט לא היה לי משהו לא משעמם לספר. לא שעכשו אני מרגישה כאילו היתה איזו נקודת מפנה אבל לאט לאט, בלי שהרגשתי (סתם, ברור שהרגשתי) מספר המנכסיים הרטובים בסוף כל יום הולך ופוחת. נגיד שניים או שלושה. כנראה שגם מספר הפיפים ירד מאוד, במיוחד בימים חמים אלו.
קיצקיצ עדיין מסרבת להתפשפש בסיר, מעל העץ, בשירותים. נדיר שהיא תסכים, גם כשאני יודעת שיש לה. אבל מה, לאחרונה היא התחילה בפטרן שהיה שמור רק לקקי עד כה: מבקשת לינוק ובסוף היניקה מפשפשת, באופן שגורם לי לחשוב שהבקשה לינוק היתה בכלל בשביל הפשפוש בסוף ולא ע"מ לאכול (כך זה עם קקי מאז ומתמיד). היא אוהבת לפשפש באופן כמעט בלעדי עם הפיטמה אצלה בפה. היא כנראה השאילה את זה מהאופן שבו אנחנו מתפשפשות באמצע הלילה. לא אכפת לי להמשיך ככה. כמו כל דבר שקשור אליה, אני רואה שכשצורך מסויים ממומש, הוא חולף אח"כ מעצמו. לא מאמינה ב"הרגלים" (אוף, המילה הזאת).הבעיה היחידה עם זה היא שזה משאיר את אבא מחוץ לזירת הפישפושים לצערו הרב.
שמתי לב לכל מיני דברים מעניינים:
כשאנחנו אצל סבתא שלי, היא לא תעשה פיפי על השטיח אלא תזחל אל הפינה שלו ותעשה על הרצפה.
היא גם לא עושה על אנשים אלא מבקשת לרדת ואז עושה.
אם היא כבר תעשה על מישהו זה רק מישהו מאוד מוכר שהיא מרגישה איתו בנוח.
אני מציעה לה לפשפש בסוף ההנקה כי זו ההעדפה שלה לרוב, אבל אם היא צריכה מאוד ועוד לא הצעתי, משחררת איזה שפריץ קצר שמשעותו "כן, אמא, קחי אותי כבר לסיר" ומחכה עם השאר עד שאקח אותה. היא גם יכולה להתאפק המון זמן עד שאקח אותה לסיר. ב24 השעות האחרונות היתה חולה. כנראה קלקול קיבה, כי אמש הקיאה נורא והבוקר שלשלה כמה פעמים. על אף השילשול הכבד, היא דאגה לשלשל אותו לתוך הסיר, שזה די המם אותי. באחת הפעמים לא הבנתי שזה מה שהיא רוצה ולכן עמדה בתוקף שאוריד אותה בכדי שהשלשול ייצא על הרצפה ולא עליי. אוי ילדה נפלאה שלי!
אני מאוד מתחברת למה שדניאלה (נדמה לי) כתבה באיזה דף אחר השבוע, שבגיל של הבת שלה לאנשים מסביב זה כבר פחות נראה כמו מופרעות של אמא, אלא פשוט שהילדה מחוננת וניצחה פה במירוץ לגמילה. זה כמובן לא נכון, אבל תשמעו, איכשהו בגיל של קיצקיצ (10 וחצי) זה כבר מרגיש יותר נוח להגיד "כן, היא פשוט בלי חיתול" בלי שזה יעורר מורת רוח נוראה.

בטח האחרונים שנותרו ביציע כבר נרדמו מזמן
לא, אנחנו עוד כאן...
נשמע חיובי ביותר, לא?
לעבור מחלה תוך כדי התעקשות על קקי בסיר, נו הילדה גאון.
גם אצלנו (שכבר אומרים קקי במילים, אל תשאלי איזה שכלולים), עדיין בפיפי יש לפעמים פספוסים.
אגב, אתן נפגשות בחמישי?
אולי נגיע?

איכשהו בגיל של קיצקיצ (10 וחצי) זה כבר מרגיש יותר נוח להגיד "כן, היא פשוט בלי חיתול" בלי שזה יעורר מורת רוח נוראה.
כן, בעניין הזה: נראה לי שככל שהם מתקרבים להליכה ולהיות "ילדים גדולים"
ככה זה יותר סביר בעיני הסביבה שהם בלי חיתול.
אם מדובר באנשים בלי ילדים - לפעמים אפילו לא שמים לב שיש כאן משהו מיוחד.
מהורים וכאלה, כמעט תמיד תשמעי - מה, היא כבר גמולה?
או משהו כזה, שמבלבל אותי כל פעם מחדש, חרף התשובות המוכנות מראש...

_מה, היא כבר גמולה?
או משהו כזה, שמבלבל אותי כל פעם מחדש, חרף התשובות המוכנות מראש..._
אני עונה, "כן, כבר מגיל חודש וחצי"

זה שותל אותם על המקום. אותם ואת הפה הפעור שלהם.
(אני מתה להגיד להם שהוא אפפעם לא היה מכור, אבל את זה הם בכלל לא מבינים.)

היא אוהבת לפשפש באופן כמעט בלעדי עם הפיטמה אצלה בפה. היא כנראה השאילה את זה מהאופן שבו אנחנו מתפשפשות באמצע הלילה. לא אכפת לי להמשיך ככה. כמו כל דבר שקשור אליה, אני רואה שכשצורך מסויים ממומש, הוא חולף אח"כ מעצמו
>פפרי מזהירה- הקטע הבא בפולנית מדוברת!<
תזהרי, כי את יכולה כן "להתקע" עם "ההרגל" הזה ועוד כמה חודשים, כשהיא תהיה יותר ויותר כבדה, יהיה לך קשה.... ולא בכל מקום תוכלי להניק בשביל לפשפש,......
מה שכן, אני חושבת שאולי היא צמאה, ומזה הגיע ההרגל... זה יכול להיות? שהיא צריכה את השלוק וחצי האלה, כדי לשחרר פשפוש, ואם היית מציעה לה מים היא היתה מוכנה בלעדייך?
>חזרה לעברית<
איזה חמודה, שהיא מבקשת כל כך בנחישות בסיר.... זה מעולה! <פפרי קצת מוריקה כאן...>
את יודעת שיש איזה ישבנון חמוד כזה, מרופד עם ציורים עליו שמתלבש על האסלה, ואולי יוכל להוות נסיון להחליף את הסיר, כשתרצי לבסס את מעמד האסלה בקרב הקהל.....
בכל מקרה, אתן גדולות || || || ||

@}

קודם כל איזה כיף שהבלוג חזר לפעילות!
דבר שני אצלינו היה סירוב לפשפש שנפתר בזה שלימדתי אותו לעשות בעמידה. אולי אצל בנות זה אחרת אבל העקרון הוא כמובן להעביר את האחריות אליה- אצלינו הוא פשוט החליט שהוא לא מוכן יותר שאני אחזיק אותו לפשפוש. נשמע לי שהיא מאד מודעת למה שהיא עושה ורוצה. ואולי היא כבר רוצה לבד?

אום אל קיצקיצ
מתי תשברי את שתיקתך?
אני סקרנית.....
>ונראה לי שגם ער אציל קצת על קוצים....<

הי, תודה לכן, לא ידעתי שהבלוג שלי פעיל...
תראי, פפריקה, חשבתי על מה שאמרת בקשר להרגל בפולנית מדוברת. מצד אחד, נכון, אולי זה הרגל שיתבסס. אם זה יקרה, כבר נמצא מה לעשות. בינתיים זה מאפשר לפשפש אז סבבה. מצד שני בודאי כמוני גם את שמעת המון פעמים מאז שפשושי נולד את המשפט "תזהרי שזה לא יהפך להרגל...". אני שמעתי המון. וואלה, לא נזהרתי מעולם, ומעולם לא הסתבר לי בדיעבד שטעיתי שלא נזהרתי, אז אני מניחה שגם הפעם אין סיבה להזיהר. או כפי שכבר כתבתי למעלה, אני לא מאמינה בקבעונות, רק בצרכים שאחרי שנענים אפשר להמשיך הלאה.
בכלל, נראה לי שכל העניין הזה של "התינוק יתרגל" תקף רק לגבי דברים שהם בניגוד לטבע שלו. למשל, זה מגוחך להגיד שלא כדאי כל הזמן במנשא כי "התינוק יתרגל להיות על הידיים", היות והידיים הם המצב הטבעי שלו, וכשיספיק לו הוא ימשיך לדרכו. מאידך, אפשר להרגיל תינוק לעגלה. זה אינו המצב הטבעי שלו, אבל בהחלט אפשר להרגיל אותו. האם אני מובנת?
הבעייתיות במצב הנוכחי היא שכבר המון זמן אבא לא מצליח לפשפש אותה. הוא כבר התייאש ויוצא לטיולים איתה עם שני מכנסיים ספר, אבל גם זה לא נורא. גם אצלי יש כל יום כמה פיספוסים. מה שכן, במיוחד מאז בוא הקיץ, כשאנחנו עם מכנסיים קצרים שמכסימום מחליפים, כל העסק נהייה יותר קליל. אני מקווה שעד החורף ניסגר על העניינים סופית כי אין לי כוונה לחזור לחיתול בחורף ונצטרך לאלתר קצת יותר ברצינות אם קיצקיצ לא תגיד עד אז באופן יותר ברור "פיפי" או "קקי". אגב, ממש בשבוע האחרון התחילה להגיד מילים כמו "דור"(כדור) "פפה"(פרפר) "בוא"(בוא) וכן הלאה. אז תגידי כבר פיפי ונתקדם כבר!
בבתים של אחרים קשה לפשפש כי אני לוקחת לחדר השירותים ופתאום נגלה לה חדר קסום מלא הפתעות שלא היתה מודעת לקיומו וכל נושא הפיפי נשכח כלא היה. מה שמחזק יותר ויותר את הצורך בסיר. סיר קטן ומוכר שבא איתנו לכל מקום ואפשר לפשפש בו גם בבית וגם בחוץ. הסיר שברשותינו לא נחל הצלחה גדולה. הוא גדול למידותיה. אני בחיפושים אחר סיר קטון. יש רעיונות?
ער אציל אני לא רואה כיצד אוכל לממש את רעיון הפשפוש בעמידה. מדובר בילדה נקבה וחוץ מזה אינה עומדת לבד. וחוץ מזה, זה דוקא הרגל שלא הייתי מעוניינת להכניס אותו, כי ממנו בטוח יהיה צריך להיפתר מתישהו. מה דעתך?

איזה חמודה, שהיא מבקשת כל כך בנחישות בסיר.... זה מעולה! <פפרי קצת מוריקה כאן...>
לא הבנת. זה לא אומר שהיא מתעקשת להתפשפש, אלא שאם כבר להתפשפש אז רק ככה. כך שאת יכולה להסיר את המעטה הירוק.

וואלה, לא נזהרתי מעולם, ומעולם לא הסתבר לי בדיעבד שטעיתי שלא נזהרתי, אז אני מניחה שגם הפעם אין סיבה להזיהר. או כפי שכבר כתבתי למעלה, אני לא מאמינה בקבעונות, רק בצרכים שאחרי שנענים אפשר להמשיך הלאה.
גמני.... בגלל זה הבהרתי את השפה המדוברת...... למרות שגם אני לא מאמינה, אבל תראי, אי אפשר לדעת..... (שוב התפלק לי מבטא פולני.....)
טוב, תסמכי על עצמך, אל תקשיבי לי. באמת.
(ולא בפולנית....ז'תומרת לא משהו בסגנון- אין בעיה, חכי תראי שתצטערי על זה, אבל אל תקשיבי לי, מה אני כבר יודעת.... אמא ל8 ילדים, סבתא ל18 נכדים.....)

כך שאת יכולה להסיר את המעטה הירוק.
טוב, אז נרגעתי....
סתם, דווקא התבאסתי קצת בשבילך....
לונורא, זה יבוא... (אומרת סבתא בפולנית) כל אחד והזמן שלו.

ער אציל אני לא רואה כיצד אוכל לממש את רעיון הפשפוש בעמידה
מסכימה איתך, בת לא נראה לי שהגיוני לפשפש בעמידה.... אממ, את יכולה ללמד אותה לכרוע (כמו שהצעתי לער לגבי הגדולים של בנה), ושתשען עלייך- זתומרת רגליים על הקרקע, בישיבת כובסת (כמו תנוחת פשפוש רגילה), ושתשען על הברך של- את יכולה להניק ככה- שהיא בין הרגליים שלך, נשענת על הירך מבפנים, ואת מניקה.... זה יכול לעבוד, לא?
(בדף תנוחות פשפוש יש תמונה של הודית מפשפשת ככה מהצד, ולא מקדימה כמו שנראה לי שכולם עושים, דמייני - ככה, רק שהיא על הרצפה.)
אני בחיפושים אחר סיר קטון. יש רעיונות?
איפה את גרה? יש לי סיר (לבן, אבל קחי טוליפ ותציירי לה פפה..... @}) ואנחנו לא משתמשים, מבחינה אנטומית הוא נראה לי משלתב עם הגוף, ואולי יוכל לעזור לך.....
או שתלכי לחנות שמוכרת כל מני לבית (אם את באיזור הרצליה, יש בהרצליה חנות שמוכרת בערך 10 סוגי סירים..... ויש כאלה בכל מקום- (החנויות שמוכרות הכל- קופסאות לאוכל, מגשים, מלחיות, שטיחוני אמבטיה, מברשות אסלה- כאלה חנויות....) ותציעי לה לבחור בין שניים. תבואי לשם איתה, תושיבי אותה על הסיר (תביאי שקית ותפרשי על הסיר, וגם תביאי מגבונים, שלא יהיו טענות לאפחד) ו"תמדדי" .......

בדף תנוחות פשפוש יש תמונה של הודית מפשפשת ככה מהצד, ולא מקדימה כמו שנראה לי שכולם עושים
כן בדיוק ככה אנחנו מתפשפשים, רק עם הפיטמה תקועה בפה... מראות קשים... אגב, נראה לי שהיא אפריקאית ולא הודית.

תקראי עוד פעם מה שכתבתי-
את יכולה ללמד אותה לכרוע ושתשען עלייך- זתומרת רגליים על הקרקע, בישיבת כובסת ושתשען על הברך שלך
שהיא יושבת בעצמה.... על כפות הרגליים שלה, רק נשענת עלייך, שתתרגל לבד..., לא?
נראה לי שהיא אפריקאית ולא הודית. [-: אולי, לא הסתכלתי לעומק... יכול להיות.

גם אני עדיין קוראת

רק שאין לי שום דבר מעניין לתרום חוץ מחיזוקים
וההבעות בצ'יק-צ'ק לא הולכות לי, אז דמייני זר פרחים בשבילך ונשיקה בשביל קיצקיצ...

אז תגידי כבר פיפי ונתקדם כבר!
איזה קטע, פתאום אני קולטת שגם זה יגיע מתי שהוא וישנה את הכל...חייבת להגיד שמבחינתי דוקא העובדה שהתקשורת היא לא מילולית היא תקופה מקסימה בעיני כי אני יודעת שזה יחלוף ברגע שתיכנס תקשורת מילולית לתמונה. ברגע שהוא ידע להגיד פיפי אז אני בטח כבר אפסיק להרגיש מתי הוא צריך...האמת שהיום ממש הרגשתי שהוא אומר לי ומשום מה התעלמתי כי עשיתי משהו אחר ואז קלטתי עד כמה הוא אמר את זה בלי מילים.

גם אני חשבתי שלא אפשרי לי ללמד אותו בעמידה ,או לצורך העניין כריעה כי היא בת, וזה כן עבד. ברגע שהחלטתי לנסות בבטחון הוא למד. זה רק ענין של לשדר לה מה שאת מרגישה שנכון כרגע. מן הסתם משהו במצב הקיים מפריע או לא מתממש. זה עוזר פיסית כשלא צריך להחזיק בגובה. אצלי לפעמים זה גרם לי להרגיש שאין לי כח לזה כבר. ברגע שהמשקל עובר למקום אחר זה ממש מקל. זה נכון גם ברמה של העברת המשקל או האחריות אליה. אם היא אומרת פרפר או כדור אז ברור שכשאת שואלת אותה אם יש לה פיפי היא מבינה על מה את מדברת או אם את אומרת לה עכשיו נלך לעשות פיפי ואולי נשקה את העץ בדרך או עכשיו נלך לפיפי ואני רוצה שננסה לעשות ב (וכאן נכנסת הצורה שבחרת). דרך אגב אם היא עושה בסיר אז באמת שנראה לי שזה לא ביג דיל למצוא אחד שיתאים לך להסתובב איתו.

הי, פיג'דט, נחמד שאת פה...
ער אציל , לעניין ה"נו תגידי כבר" זה לא כ"כ העניין המילולי אלא שאני רוצה כבר שזה יבוא ממנה. היום למשל לקחתי אותה פעמיים כשהיה ברור חד משמעית שהיא צריכה והיא סירבה. אגב בשתי הפעמים ניסיתי להציע בתנוחות שונות ומשונות. הסירוב גורם לי לפקפק בכל העניין. היום חברה עם ילד בגיל דומה סיפרה ששמעה ממשהי (או על מישהי, לא סגורה על הפרטים, לא באמת חשוב אם זו אוזן שניה או שלישית) שבילדותה עשו לה "פשפש" כדי שתשתין וכיום רעש של פכפוך מיים "עושה לה חררה" כהגדרת החברה. אז נכון, חסרים המון פרטים בסיפור והוא הובא באופן קצת פשטני וגם הקשר בין "פשפש" לפכפוך מים אינו מובן מאיליו, אבל יותר מהכל אמרתי שאנחנו לא עושים שום דבר בכפיה ולכן אין סיבה שיתפתחו רגשות שליליים כלפי העניין. אבל במחשבה שניה, סירוב לפשפוש לא מעיד על רגשות שליליים כלפי העניין? לא יודעת... לכן הייתי רוצה כבר שזה יבוא ממנה... האם זה יקרה אי פעם? אגב, ניסיתי בעמידה. זו היתה אחת הפעמים שהיא סירבה. היינו במקום מחוץ לבית ושתינו היינו צריכות להשתין, אז נכנסתי לתא שירותים ואמרתי הנה שתינו צריכות בואי נעשה ביחד ישבנו ביחד שתינו על האסלה אבל היא התרוממה. אז ניסיתי לעמיד אותה על האסלה לראות איך זה ילך אבל גם בזה לא היה עניין. לא היה עניין ז"א אמא בואי נלך מפה ולא שפשוט לא יצא לה.
אגב, מצאנו סיר מתאים בגודל, אצל סבתא שלי בבוידעם, עכשו נשאר רק לפצח את המעבר. איך מעבירים אותה לסיר?

איך מעבירים אותה לסיר?
בסבלנות, בהדרגה, ובבטחון שזה מה שאת רוצה וזה מה שצריך להיות עכשיו, והיא כבר גדולה, וזהו. תני לה משחק, עשי את זה בתוך האמבטיה (עם הסיר ממש), מול הטלויזיה, או כל דבר שינעים לה את הזמן של הפשפוש, או יסיח את דעתה, או יעזור לה להתשחרר.....
בהצלחה

תשמעי, אחת התובנות האחרונות שלי נוגעת גם למרווח פשפושים: הבנתי שהמרווח גדל ואני לא קלטתי את זה והובלתי לשביתונת. זה דבר אחד. מה עוד? אצלינו הסיר עבד תקופה קצרה אבל לא להרבה זמן. לדעתי כאן את פשוט צריכה להחליט לפי האופי של הילדונת: אצלינו הבחור עקשן. גם כשהוא אוכל הוא חייב לאכול לבד (תארי לך איך נראה המטבח שלי...) - אז יש דברים שאני מוכנה להם ויש דברים שלא ובעיקר אני מוצאת איך לשלב בין הדברים (נגיד לתת לו לאכול ירקות ופירות ביד לבד ודברים נוזלים אני מאכילה). לגבי הפיפי אותו דבר: קודם כל תנסי לראות כמה פעמים היא עושה ביום- אולי היא כבר עברה לפחות מקודם ואז זה אומר שלוקחים אותה פעם בשעה או שעתיים ובשאר הזמן לא חוששים שהיא עשתה ומנסים לפשפש שלא יתפקשש. (שוב,הכל מנסיון). אחר כך בענין של להחזיק- אצלי הוא לא מוכן בשום אופן שאני אחזיק אותו- זהו ,נגמר השלב הזה. הוא גדול ורוצה לבד. טוב, רק שהוא לא עומד לבד ומוריד מכנסיים לבד אז אני משתדלת לקחת ממש כשצריך. אם יש הסחות דעת (היום למשל אני שומעת מעל עורפי קול שאומר: גברת את עכשיו חוטפת קנס...) צריך לעשות במקום אחר. היא צריכה להבין שהמקום שלקחת אליו הוא המקום לפיפי. זרימת מים כן עוזרת אצלינו. אני לוקחת למקלחת ופותחת ברז אם הוא מתמהמה. תנסי כמה פעמים במקום ובזמן בו את מרגישה בטוחה. את מכירה אותה הכי טוב ואת יודעת מה היא צריכה. אל תפקפקי בעצמך- כל הסיפורים הללו לא רלוונטים- את זו שמגדלת את הילדה שלך, ורק את יודעת מה טוב לה. לדעתי את קצת חוששת שאת עושה לה נזק ועד שלא תשתחררי מזה אז את משדרת קצת החוצה את אי הבהירות. איזה נזק את עושה לה? הרי להיות בחיתול זה לא מצב טבעי.
אני מאד מאד מבינה אותך- גם אנחנו עברנו קטעים קשים בהם אתה לא מבין מה אתה בכלל עושה ולמה....אבל אני מאמינה שהאדם שיודע הכי טוב זו את. נראה לי שהרבה אנשים מעירים לך הערות לא רלוונטיות. גם לי העירו. חמתי כל הזמן היתה מעירה לי בזמן פשפוש- זה היה ממש מעצבן. היום היא כל הזמן מראה לנכד השני שלה בן שלוש כשהבן שלי עושה פיפי. (שני המקרים לא לעניין לדעתי....). גם אני לקחתי ללב ועלו בי תהיות. בשביל זה יש את בשמת - תתיעצי איתה.
אני לא מרגישה שאני עושה נזק, ההפך הוא הנכון- אני מרגישה שאנחנו עושים את מה שטבעי.

_איזה נזק את עושה לה? הרי להיות בחיתול זה לא מצב טבעי.
אני מאד מאד מבינה אותך- גם אנחנו עברנו קטעים קשים בהם אתה לא מבין מה אתה בכלל עושה ולמה..._
תראי, בכל הקטעים האלו שאני לא מבינה בכלל מה אני עושה, תמיד אני יודעת טוב מאוד למה. כי לחיתולים אני לא חוזרת. אין מצב. זה נראה לי עכשו ממש מוזר לשים את הילדה בחיתול. היא כבר ילדה, לא תינוקת. חיתול זה לתינוקות. לחשוב שילדים עד גיל שנתיים מבלים בחיתול? לא נתפס!
בקשר לחמות שאומרת לנכד בן השלוש ללמוד מהתינוק, אני נגנבת מזה! זאת פשוט רשעות בעיני. כי המשמעות של זה היא, תראה כמה אתה עלוב, אפילו ילד שקטן ממך בשנתיים לא צריך חיתול. כל זה בזמן שהוא הורגל לחיתול על לא עוול בכפו. זה גם לא מקדם את המטרה (גמילה) אלא ההיפך, בעיני.
אתמול בלילה גיליתי שהקערה שאחנו עושים בה נשארה ריקה. לא עשתה בה שום פיפי מאז היציאה של הבוקר. כל היום פיספוסים. אולי קשור לזה שינקה פחות במשך היום (מאז יציאת השן אנחנו על הגל עם האוכל!) כך שאם אין צימוד להנקה אז מתפספס. אולי אלו פעמי המחלה הקרבה? כל שבוע שעבר התרועענו עם בנדוד עם אבעבועות ואנחנו מחכים עכשו לבוא המחלה. גם מנודים חברתית עקב כך, דבר שמחרפן את שתינו. אז מי שמעוניינת/לא פוחדת מאבעבועות מוזמנת לפישפושים משותפים.

זאת פשוט רשעות בעיני. כי המשמעות של זה היא, תראה כמה אתה עלוב, אפילו ילד שקטן ממך בשנתיים לא צריך חיתול. כל זה בזמן שהוא הורגל לחיתול על לא עוול בכפו
איזה משפיל ומגעיל....
אז מי שמעוניינת/לא פוחדת מאבעבועות מוזמנת לפישפושים משותפים.
איפה אתם? אם אתן לא רחוק, ומזמינות.....
אנחנו כבר התבעבענו מזמן.... ואם זה יבוא עוד פעם, כי זה היה מוקדם מדי (לא מאמינה, זה היה בגיל 11 חוד') אז נדבק שוב, זה לא נורא....

פפריקה, איזו גבורה! לא ידענו שלפשושי היו אבעבועות (אין תיעוד בבלוג?) אצור איתך קשר בדפבית.

איזנ קטע מוזר: בליל אמש עשתה 2 פיפים מתוך שינה. אבל לגמרי מתוך שינה. שכבתי לידה וראיתי, שום דבר לא השתנה במצב התודעתי, פשוט זרם פתאומי של פיפי. מוזר!

על אף השביתה (שביתה= במהלך היום לא מסכימה להתפשפש באופן יזום) אני יותר ויותר משוכנעת שהיא יודעת טוב מאוד איפה מותר ואיפה לא כדאי. שמתי לב שהיא זזה משטיחים לרצפה כדי לעשות על הרצפה ולא על השטיח. אתמול היתה על נדנדה ואז ביקשה שאוריד אותה ואחרי דקה ביקשה לחזור שוב לנדנדה ראיתי שהמכנסיים רטובים. היא פשוט ביקשה לרדת כדי לעשות פיפי על הארץ.
למעשה ה"שביתה" הולכת ומחריפה. אם פעם היתה מוכנה לעשות בשירותים בבתים של אחרים, עכשו זה נדיר שזה יקרה. הפיתרון הוא כמובן סיר שיהיה מוסכם עליה ויבוא איתנו לכל מקום, אבל בינתיים אין יותר מידי הענות לסיר.

אז מה באמת קורה בבתים של אחרים? בייחוד (אם יש כאלה) בבתים מיינסטרימייים או פחות ידידותיים, בואי נאמר?

אצל אמא של הבנזוג מגלגלים את השטיח. אצל ההורים שלי יושבים בחוץ או לא באזור השטיח ואם יוצא על הרצפה אז מנגבים. משתדלים להיפגש עם חברים בחוץ. עכשו כשקיץ זה לא בעיה. אני לא יודעת מה יהיה בחורף מהבחינה הזו, ומעוד בחינות. אני לא חוזרת לחתל אותה כך שאני מקווה שיהיה שיפור עד אז. יהיה חייב להיות כי אין ברירה.

נשמע לי שהיא פשוט רגילה לעשות על הקרקע. אני שמתי לב שיש מקומות שהוא עושה בהם בבית (פינות מסוימות). נראה לי לפי מה שקראתי דף הבית (תשובה של בשמת למישהי בשם קט קטית) שלכאורה הוא הבין שבמקומות הללו זה בסדר לעשות.
בנדנדה הוא גם לא עושה- הוא עושה רק על הקרקע או על המגלשה...אני לא יודעת איך ולמה הם מבינים שזה בסדר ובמקום אחר לא. מה נראה לך- שאם היית מפשפשת אותה כשביקשה לרדת היא היתה מסכימה?
דרך אגב בקטע של הרשעות ומה שנאמר קודם לגבי מה שכתבתי על חמתי- נראה לי שעולים סופרלטיבים קצת חמורים בעניין- בסך הכל אין לה כוונה רעה. בטח לא רשעות ....

הקטע של קט קטית הוא שהיא באמת הרגילה את הבת שלה לחיתולים, (אמנם ר"פ ,ובכל זאת) וכשהיא הורידה אותם, היא גם- לא הקפידה שתבקש לקחת אותה, לא ביקשה שתודיע לה, לא הדגישה שאסור כאן, ואסור כאן, אלא רק בשירותים /סיר, ופתאום, כשהילדה בת 11 חוד', היא רוצה שהיא תעשה בכיור/סיר, והילדה לא רוצה, אז זה סיפור אחר. היא לא גידלה אותה "בלי", וזה אחר, וקשה, וזו דוגמא נהדרת ל
"למה פפרי מאמינה שבלי צריך להיות כמה שיותר בלי, ולמה פפרי מאמינה שבלי זה הכיטוב"
אבל זה אני...
לגבי לעשות על הקרקע- לא בטוחה, אולי הפנימה לא לעשות על- לא על אמא-אבא-כו', ולא על נדנדה/כסא אוכל וכאלה.
לדוגמא- על כסא האוכל הפשושי שלי כמעט תמיד מבקש - גם פשפוש, לא רק גדולים, וזה מצחיק- כי בפעמים אחרות הוא לא מבקש, אני פשוט יודעת.... לא תמיד מה שאני יודעת זה ריאלי, אבל ברוב המקרים....

@}
בכל מקרה, בהצלחה וסבלנות...

דרך אגב בקטע של הרשעות ומה שנאמר קודם לגבי מה שכתבתי על חמתי- נראה לי שעולים סופרלטיבים קצת חמורים בעניין- בסך הכל אין לה כוונה רעה. בטח לא רשעות ....
וואו, את אשכרה יוצאת להגנתה של החמות ... סתם בצחוק. כמובן שכוונותיה טובות. עדיין, צורת תקשורת שכזאת יש בה משום הקטנה של האדם העומד מולך, אבל אנשים לא שמים לב לזה, כי זה כ"כ מקובל בחברה שלנו לדבר ככה. חמותי, למשל, אמרה לבת-דודה של קיצקיצ יום אחד "תראי איך קיצקיצ בלי מוצץ והיא עוד תינוקת" (הבדודה בת 3.5 ועם מוצץ). זה ממש לא פיר, כאילו, למה לכל הרוחות יש לילדה מוצץ? לא בגלל שמישהו הרגיל אותה אליו? והרי בחודשים הראשונים החמות כל הזמן ניסתה לשכנע אותנו "להרגיל" את קיצקיצ למוצץ. עכשו, חמותי מקסימה ועוזרת מאוד ככל יכולתה לכל נכדיה, ועדיין האמירה הזאת רשעית אם מסתכלים עליה לעומק. אז על אותו משקל גם החיתול.

ובקשר לזה שקיצקיצ מודעת לאיפה לעשות ואיפה לא, איך מתקדמים מכאן? לפעמים היא אפילו מאותתת. אגב, היום אפילו אמרה פיפי (ספק "פיפי" ספק "ביבי") תוך כדי פישפוש. אבל מה, אני פשוט לא מוצאת את הנוסחא איך לפשפש אותה. סיר לא, שירותים לא, בחוץ לא, רק מעל הגיגית תוך כדי הנקה או אחרי קימה. מה עושים?
בכלל, היום קרה משהו עצוב. נורא רציתי לבנות לוכד חלומות, ממש התחק לי, אבל היא דחפה לי כרגיל והתחילה להתערב לי בחרוזים. אז כדי לנטרל אותה הלכנו לארגז חול של השכן, שזה המקום שבסבירות הכי גבוהה שהיא תסתדר בלעדי והתיישבתי לידה עסוקה בענייני. אבל היא כל הזמן רוצה אליי, ואני: די עזבי אותי תשחקי בארגז חול. ואז - פיפי... אוי שיט. איך לא ידעתי... אני פשוט כבר לא רגילה שהיא מבקשת. אוף, שוב הרסתי. ואולי בכלל היא לא רצתה אליי בגלל הפיפי אלא רצתה תשומת לב?
כבר שלושה ימים היא כל הזמן על הידיים עקב חום שנגמר אתמול בלילה (איפה האבעבועות?). אני חייבת לציין שדוקא בזמן מחלה התקשורת הרבה יותר טובה, כולל שלשול לילי שחיכתה איתו כשאמרה ואמרה ואמרה עד שאמא קלטה מה היא רוצה. כנראה זה דווקא בגלל שהיא כל היום על הידיים.

כבר שלושה ימים היא כל הזמן על הידיים עקב חום שנגמר אתמול בלילה (איפה האבעבועות?).
א.- חיפשת טוב טוב בכוווול הגוף? לפעמים (אמרתי לך, לא?) יש לגוף תנגודת מולדת, או שפיתח תוך כדי חשיפה, ואז יש אולי בועה או שתיים, או כמה בודדות, ואולי זה נראה לך כמו עקיצה, או איזה פצעון של חום (חום בגלל השמש, לא מחלה), וזה פשוט חמק ממך....?
ב.- אולי זה שיניים, ולא אבעבועות?
ג.- או וירוס אחר?
לגבי לוכד החלומות (|Y|) אולי תנסי ליצור כזה כשהיא ישנה? אולי היא מרגישה שאת דוחה אותה מעלייך, ואז היא יותר "נדבקת" כי היא מרגישה נשלחת ממך?
תאמיני לי, אני יודעת מה זה לרצות לעשות משהו, והוא מנג'ס....אני פשוט עושה בלילה, אחרי שהוא נרדם.... (בצהריים אני מתעלפת איתו. גם הוא ישן יותר [3.5 שעות...] וגם אני ישנה P-: )
בכל מקרה, יעבור

@}

כן, בד"כ לא יוצא לי לעשות שומדבר יצירתי במשך היום, בקושי ארוחת צהריים, כי, כפי שכבר אמרתי המון פעמים, כשאנחנו לבד אז היא needy. כנראה משעמם לה איתי. בקצה השני של הקיבוץ גרה אמא עם ילד בגיל דומה שאמרה שגם אצלם אותו הדבר. היא בטוחה שהוא אומר לעצמו כשהם לבד "אוף, שובפעם האמא המשעממת הזאת". לכן אנחנו משתדלים להיפגש עם תינוקות וילדים אחרים כמה שיותר, אבל כמו שכבר אמרתי, כרגע אנחנו בחרם. דוקא הולך פחות גרוע ממה שחשבתי אבל היום פשוט התחשק לי להיות יצירתית. לעשות משהו לשם שינוי. זה חסר לי. אני מודה שלא היתה לי סבלנות. מותר לי לפעמים. זה אנושי. לא חשוב כל זה. בסופו של דבר היתה כאן קריאה לתשומת לב שלא נענתה. מה זה משנה אם זה פשפוש או תשומי.

זהו, בינגו, הבנתי!
היא רוצה לעשות לבד, לא רוצה שאתערב לה בפיפי (מרגיעון: זה גם אישי וגם אנושי).
אתמול הלכנו לאסוף חרובים ושכחתי לקחת עוד מכנס. היא היתה על הדשא לידי וחשבתי שזה זמן טוב שהיא תעשה פיפי, אבל לא היה לי מושג איך. היה שםליד איזה ברז קטן. הורדתי המכנסיים, פתחתי קצת את המים ונתתי לה לשחק. היא שמחה מיד ושיחקה במים וגם שתתה קצת. לא ראיתי שעשתה. אחרי איזה עשר דקות סגרתי את המים, יבשתי אותה קצת והלבשתי מכנסיים. אתרי שסיימתי עם המכנסיים היא זחלה מהדשא למדרכה שהיתה במרחק של איזה מטר וחצי מאיתנו, התיישבה, ובחיוך מבסוט מעצמה עשתה פיפי. גם בהנקה של הלילה אותו דבר. סיימה ךלינוק הלכה לקצה המיטה, התיישבה ועשתה...

אוקי, עכשו ברור שהיא יודעת מה היא רוצה, נשארה עכשו רק שאלת מיליון הדולר, מה עושים עם זה? היא רוצה להיות עצמאית. זה נהדר. אבל אני לא רוצה שתעשה פיפי במכנסיים. אבל אני גם לא נותנת לה להסתובב בלי חלק תחתון, במיוחד לא מחוץ לבית (יש המון פדופילים שחמים לה על הטוסיק וחוץ מזה חול וכל זה). אני רוצה שתדע שאנשים כולל אותה לובשים מכנסיים. לו יכולתי לגרום לה לחבב את הסיר אולי היא היתה מבקשת עזרה, אני הייתי עוזרת לה להתיישב על הסיר והולכת לי ומאפשרת לה לעשות בפרטיות. אבל כרגע נראה לי שאין עניין בסיר.
אנא, רעיונות, איך ממשיכים מכאן?

yuuuuuu
איזה קטע..... תסבירי לה, שאת מבינה שהיא רוצה לעשות לבד, אבל המכנסיים זה לא שירותים. וגם לא המיטה.
אפשר-
לבחור איתה סיר, שהיא תאהב
יש ישבנונים מרופדים חמודים- לבחור איתה, ולהביא שרפרף לשירותים, או להציע לה לשבת שם.
להעמיד כסא פלסטיק במקום שמקובל עלייך- (באמבטיה, דוש, בחצר) ושם, היא יכולה להחזיק במשענת ולכרוע ולפשפש
אפשר לשים אותה באמבטיה, שתשחק שם ותעשה
לשים אולי ערמה של טטרה- במקום מסוים, ושם מותר לה, אז אם היא רוצה- שתלך/תזחל לשם- אבל רק שם.

אבל אני לא רוצה שתעשה פיפי במכנסיים. אבל אני גם לא נותנת לה להסתובב בלי חלק תחתון
אני חושבת שזה לא העניין של "במכנסיים" - זה עניין של "במקום מסויים, שם עושים" (לא משנה- סיר/ שירותים/מקלחת/סמרטוט במקום מסויים).
לדעתי העניין הוא מיקום מסויים, ולאו דווקא שבגלל שאת לא נותנת לה להסתובב עירומה (מסכימה איתך) אז צריך להתפשפש, אלא פשוט להתרגל שיש מקום מסוים, ולא עושים במקום אחר- לא אבא, לא אמא, לא סבתא וכו'...
תתיעצי עם בשמת א , אולי יש לה איזה רעיון?

אני חושבת שזה לא העניין של "במכנסיים" - זה עניין של "במקום מסויים, שם עושים"
אז מה שאת אומרת זה שבעצם זה בסדר שתמשיך לעשות במכנסיים? לא נראה לי...
למעשה, היא יודעת טוב מאוד איפה כן ואיפה לא. אנחנו פשוט לא מצליחות לתקשר סביב העניין כדי שאעזור לה. היום למשל, היינו בגן המשחקים והיא הייתה עסוקה בשלה, פתאום באה נעמדה עליי כאילו מבקשת משהו. אני לא הבנתי. ואז היא התיישבה. וכשהיא התיישבה סופסוף הבנתי וכשהיא התרוממה שוב גיליתי שעשתה פיפי. אז אם הייתי מבינה הייתי פשוט מורידה לה מכנס והיא היתה מתיישבת ועושה. הסיבה שלא קלטתי היא כי אין עקביות. לרוב היא לא מבקשת. לפעמים היא מבקשת וזה בכלל דבר אחר. אבל זה נתן לי רעיון. בפעם הבאה שדבר כזה יקרה פשוט אוריד לה את המכנסיים ואשחרר אותה לדרכה.

אנחנו נצליח. אני מרגישה שאנחנו בדרך הנכונה. היא גדלה והכל משתנה וצריך להגדיר מחדש איך אנחנו עוזרות זו לזו.
אגב, כבר כמה לילות שהיא לא עושה כל הלילה. אחרי ההנקה אני לוקחת אותה לגיגית אבל היא לא עושה כלום עד הבוקר. איזה כיף לי! אולי אפשר כבר לחזור לנוהל הנקות מתוך שינה בלי לקום!

תתיעצי עם בשמת א , אולי יש לה איזה רעיון?
למה צריך אותי כשאת כותבת כל כך יפה את כל הרעיונות שלי? D-:

בהחלט לדבר איתה.
להגיד לה בצורה ברורה ופשוטה, כמו שמדברים לבן אדם (הרי היא מבינה הכל, את יודעת (-: ): פיפי לא עושים במכנסיים. אפשר פה, פה ופה. נגיד בחוץ, בגן המשחקים: את אומרת לה, נגיד, משהו כמו - "כשתצטרכי פיפי תבואי ותמשכי לי בחולצה (תדגימי איך) ואז אני אוריד לך את המכנסיים ותוכלי ללכת לעשות ליד העץ". ואם היא עשתה - אז להגיד, "אופס, אנחנו לא עושים פיפי במכנסיים. בפעם הבאה תמשכי לי בחולצה, שאני אוריד לך את המכנסיים". או "אופס, אנחנו לא עושים איפה שהילדים משחקים. פיפי עושים בצד, ליד העץ".
וכך גם בבית: את מעבירה לה הדרכה, תפקידך להנחות, להדריך, לכוון.
במה להדריך? בשני הדברים החשובים: א. לא עושים צרכים בתוך הבגדים. ב. צרכים עושים במקום מתאים, לא במקום שלא נעים לאחרים. לא עושים על המיטה, המיטה היא לא בית שימוש.
וכשאת מורידה מכנסיים וחושבת בלב שעכשיו יש לה הזדמנות לעשות כי היא גם בלי בגד וגם המקום מתאים - אז אל תשמרי את זה בלב. פשוט תגידי לה, בדרך הכי פשוטה ועניינית שיש: "עכשיו את בלי מכנסיים, את יכולה לעשות פיפי אם את צריכה".
אפשר כמובן להציע עזרה במקום שנראה לך מתאים: את יכולה להציע להחזיק אותה כדי שלא תירטב מהפיפי ולא יהיה צורך לנקות אותה, אם זה בבית את יכולה להציע להחזיק אותה על האסלה. וכמובן ההצעות המצויינות לבחור ביחד איתה סיר שהיא תאהב, בשביל לעשות בו את הפיפי והקקי שלה (להגיד לה את זה).
עוד המלצה שלי היא לדבר לא על "סיר" אלא על "בית שימוש גדול" שלכם ועל "בית שימוש קטן" שלה. זה הופך את הקשר בין מה שהיא עושה לבין מה שאתם עושים ליותר ברור.
בהצלחה!

בשמת, תודה רבה! לגבי הסיר, היא פשוט מסרבת לשבת. אפילו נראה לי שזה קצת מפחיד אותה. נראה לי שמשלל ההצעות אני מתחברת יותר ל:
"כשתצטרכי פיפי תבואי ותמשכי לי בחולצה (תדגימי איך) ואז אני אוריד לך את המכנסיים ותוכלי ללכת לעשות ליד העץ". ואם היא עשתה - אז להגיד, "אופס, אנחנו לא עושים פיפי במכנסיים. בפעם הבאה תמשכי לי בחולצה, שאני אוריד לך את המכנסיים".
הבעיה, כפי שאמרתי, לפעמים היא כן קוראת לי ואני עצמי לא קולטת אז לא נעים לי לעשות לה דה-לגיטימציה אם אני עצמי לא מבינה אותה. או במילים פשוטות, איך א ני יכולה להגיד לה לא לעשות במכנסיים אם אני לא מבינה שהיא מבקשת ולא עוזרת לה? למען האמת היא כבר אומרת פיפי, או יותר נכון, חוזרת אחרי כשאני אומרת. אתמול בערב הייתי במקלחת ומסתבר שהיא אמרה לבנזוג "פיפי" כמה פעמים, והוא ניסה לפשפש אותה בצורות שונות ומשונות ללא הצלחה. בסופו של דבר החלטנו שהיא לא היתה צריכה אלא פשוט התאמנה על המילה. נראה לי שעל אף היכולת לומר את המילה, היא לא עושה את הקישור שהיא יכולה להשתמש במילה כדי לסמן לי.
אבל חוץ מזה, אגב צורות שונות ומשונות, אנחנו תקועות בשלב הזה. איך לפשפש? לא מוכנה יותר לתנוחות פשפוש. רק בישיבה על הארץ. בחוץ זה בסדר, אבל בבית... מנסה לאפשר לה לשבת על הרצפה במקלחת. בינתיים נראה לי שהיא לא מבינה מה אני רוצה. ביני לבין הבנזוג יש ויכוח האם זה בסדר להגיד לא לעשות פיפי כאן או שם, כלומר האם לגיטימי להשתמש במילה לא. הוא חושב שיש לזה משמעויות פסיכולוגיות שליליות. אני אראה לו מה כתבת. מקווה שנגיע להסכמה.

איך א ני יכולה להגיד לה לא לעשות במכנסיים אם אני לא מבינה שהיא מבקשת ולא עוזרת לה?
את יכולה. הרי את לא עושה את זה בכוונה. הפטנט שלי: פשוט להתנצל, "אוי, סליחה, לא הבנתי שרצית פיפי". זה בסדר להתנצל. להיפך, ככה היא גם מבינה מה אמור היה לקרות (שאת תעזרי, שהיא לא תעשה במכנסיים), גם מבינה שהיא בסדר, פשוט אמא התבלבלה, וגם לומדת שאפשר לטעות ולהתנצל. כולם שיעורים חשובים בחינוך (-:

לגבי ה"לא" - לדעתי העניין איננו המלה, אלא איך אומרים. אפשר להגיד את זה בצורה שזה נשמע כמו "אסור!" או "לא לעשות פיפי בסלון!", שגם לדעתי - זה לא לעניין.
ומצד שני, אפשר להגיד בפשטות, בטון רך, בעדינות, כהדרכה וכמובן בלי שמץ של כעס חס וחלילה - "אנחנו לא עושים פיפי על הרצפה", או "אנחנו לא עושים במכנסיים, בשביל לעשות פיפי/קקי צריך להוריד מכנסיים ותחתונים". גם כאן אפשר למצוא את המלה לא, אבל היא נאמרת בצורה אחרת.

השואות... זה בלתי נמנע. אני לא מאמינה שיש אמא שממש ממש חפה מזה, בטח לא בילד הראשון. לאחותי יש תינוק שצעיר בחודש מביתי וזה נורא קשה העניין הזה. מזל שהם באופן מדהים די דומים מבחינה התפתחותית. שניהם התחילו לזחול מאוחר ומתחילים לדבר כבר עכשו. כמובן שאחותי מחתלת, אבל בד בבד היא גם פרסונה מעולם הפוליטיקה של איכות הסביבה כך שנושא הזיהום של חיתולים אינו זר לה. איזה יום היא ראתה אותנו בצהריים לא עם אותם מכנסיים של הבוקר ושאלה, אז כמה זוגות מכנסיים החלפת עד עכשו? אני - 3. היא - (בזלזול) אז מה הקטע. אני - וכמה חיתולים את החלפת מהבוקר? היא - 3. אני - נו? היא - חשבתי שאתן מתקשרות סביב העניין. בתור מי שנושא איכות הסביבה יקר לליבה הייתי מצפה לכל הפחות ל"כל הכבוד לך אחותי היקרה על המאמץ האדיר שאת עושה על מנת לשמור את עולמינו נקי מפסולת בלתי מחזירה". טוב די ללכלך על אחותי. אני יודעת שזו דרכה המוזרה לומר בדיוק את זה("כל הכבוד" וגו').
אני נורא רוצה להשתחרר מהשויץ שבעניין. ברור לי שהוא מעקב אותנו, אבל האם זה מציאותי בכלל? כשאני קוראת כאן את הדפים על בלי חיתולים, יש כאן איזושהי רוח של "אנחנו אמהות טובות יותר והילדים שלנו מוצלחים יותר". כולנו בסירה הזאת, מתוך התסביכים של עצמנו והדרך לפוגג את זה היא קודם כל להודות בזה (ואז מה?...). מה שמוריד אותי לקרקע היא הצלחתינו המאוד חלקית. מזל שהיא כזו כי זה גורם לי להוריד פרופיל במפגשים עם אמהות אחרות ולהשתדל לא להשויץ. המרגיעון, אוי איזה מרגיעון!
"בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה". איך הם תמיד קולעים איך?

אני נורא רוצה להשתחרר מהשויץ שבעניין
תקיפי את עצמך באנשים תומכים.
השויץ הוא התוצאה של הרצון שלך להוכיח את צדקת דרכך. כלומר, את מותקפת על הדרך (סליחה,
היא - (בזלזול) אז מה הקטע לא נשמע לי כמו דרך לומר לך "כל הכבוד"), ושימי לב שדוחפים אותך לפינה: תוכיחי שאת לא מחליפה מכנסיים ושאין לך פיספוסים ואז נאמין לך שהדרך הזאת שווה!
אבל זאת לא דרך בלי פיספוסים.
זאת דרך בלי חיתולים!
בפעם הבאה שהיא תשאל: "אז כמה זוגות מכנסיים החלפת עד עכשיו?"
את שואלת: "למה זה חשוב?"
מה שהיא לא אומרת, את אומרת את המנטרה שלך:

"אני מגדלת אותה בלי חיתולים, לא בלי פיספוסים".

"אני לא מזהמת את העולם בחיתולים".
עם כל הכבוד, גם הכביסה הרבה פחות בעייתית למכנסיים קטנים מאשר לחיתולים. ואני מניחה שהכביסות הן בעיקר על פיפי, שזה כלום, ואת רוב הקקי היא עושה במקום מתאים? גם זה יותר אקולוגי, לעולם וגם לתוסיק של הקיצקיצ, נכון?

בקיצור: להגיד לכל אחד - "זאת שיטה שעוזרת לתינוק להתפנות כשהוא צריך, ולהמעיט בחיתולים. הפיספוסים הם חלק מהעניין, הרי אני רק מתלמדת".

בשמת, את כמובן צודקת בהכל (חוץ מבקשר לאחותי, אבל זה כמובן סיפור מורכב (המרגיעון: קרבה ללא קרב)). היום, במהלך עשיית הקקי מעל הקערה (שתחתיה פרוש חיתול) רציתי לבדוק את התכולה ברגע הלא נכון וחלק מהקקי יצא על החיתול שמתחת לקערה. אח"כ כששפשפתי אותו פתאום קלטתי כמה זמן לא עשיתי את זה. חודשים רבים! זה מכניס לפרופורציה את נושא הפיספוסים. מה שאנחנו מצליחות זה כבר המון!

מה זה? את משאירה לי טיזרים בבלוג? מודה שהייתי במתח. האמת שבכלל נראה לי שלגדל ילד במקביל לאחותך יכול להיות מצב מורכב ואולי גם תחרותי בהתאם לאופי האחות (למשל אחותי הגדולה שיש לה כבר שלושה ילדים לא ממש מתרגשת מענין הבלי חיתולים. הילד שלה בן שנתיים והיא לא מתכוונת לגמול אותו בקרוב. אין ביני ובינה שום קוי דמיון בדרך גידול הילדים אבל אני הרבה פעמים מתייעצת איתה כי יש לה המון ניסיון.אומנם היא עושה הרבה השואות אבל לא בענין הזה. בנושאים שקשורים לגידול שלו היא מאד תומכת ואף פעם לא מעירה לי. נראה לי שהייתי מאד נעלבת או מקבלת קשה וגם היא אם אני הייתי מעירה.)

אז כמה זוגות מכנסיים החלפת עד עכשו? אני - 3. היא - (בזלזול) אז מה הקטע
כנראה שלאנשים חשוב להוכיח באיזה אופן שהשיטה הזו לא עובדת. אני לא יודעת למה. האמת שזה מפליא אותי שהיא מגיבה ככה. כשאני שמעתי על זה בפעם הראשונה ממש נדהמתי. אולי בגלל זה אני לא מצליחה להבין למה אנשים לא מפרגנים ודוחים את זה כל כך. גיסתי למשל ילדה כמה חודשים אחרי ומגדלת בצורה שונה לחלוטין ממני. עדין אני לא מבינה איך היא מתעלמת מהעובדה שהאחין שלה ב"ח. זה כאילו היא אומרת - זה לא ממש יוצא דופן , אני פשוט אעשה כאילו לא שמתי לב....

נעזוב רגע את נושא אחותי שכמובן טעון בכל הקשר בינינו (הרבה תחרות) וכן הלאה. אני חושבת שכל נושא הבלי חיתולים הוא פריוילגיה של מי שמרגישה שהצליחה להשטלת על כל התחומים האחרים שקשורים בגידול תינוקות. אנחנו למשל התחלנו לפשפש ב4 חודשים. בהתחלה היו בעיות בהנקה, חוץ מזה קיצקיצ היתה מקיאה המון. האנרגיה שעכשו הולכת על הפיפי הלכה אז על הקאות. לקח זמן להתפנות. כמעט פיספסנו את חלון ההזדמנויות ואני עדיין בטוחה שאם היינו מתחילים מהתחלה היינו היום במקום אחר, אבל פשוט לא יכולנו (וגם גרנו אצל ההורים שלי). חוץ מזה זה דורש הרבה הרבה אנרגיה. זה ברור לכל מי שרואה מהצד. לכן אני חושבת באמת באמת שזה לא מתאים לכל אחד. כמו שבזמן הלידה כשהכאב היה עצום אמרתי, וואלה, אני מבינה למה לוקחים אפידורל. העסק הזה הוא לרציניים בלבד.
מצד שני, חברה שלי שגרה איזה 500 מטר מפה, מגדלת את הילדה בצורה כל כך קשובה ומשקיעה את כל מה שיש לה, אבל היא לא מורידה חיתול. משהו עוצר אותה. היא רואה את הפיספוסים שלנו ואומרת שלא נראה לה שתינוק שולט בצרכיו.

הבלי חיתולים הוא פריוילגיה של מי שמרגישה שהצליחה להשטלת על כל התחומים האחרים שקשורים בגידול תינוקות זה לא סגור בעיני. אנחנו גם התחלנו מאוחר. כל פעם ניסיתי אבל ממש להוריד חיתול לקח זמן. בגלל שידעתי שארבעת החדשים הראשונים הם חלון הזדמנויות אז קצת לפני שהחלון נסגר החלטתי להתעקש קצת יותר. תמיד יש משהו לעשות ותמיד אין לזה זמן עד שמתחילים.אצלינו היה חורף וקר ולא רציתי להפשיט אותו כל הזמן. אני אגב עדין לא בטוחה שהייתי יכולה להתחיל לגמרי עם תינוק כל כך קטן שעושה פיפי כל 15 דקות אפילו אחרי הנסיון שכבר צברתי. אני חושבת שלי זה לא התאים וניסיתי לשמר לו את הענין בפשפושי בוקר או מדי פעם עד שממש התחלנו.
אצמול התפרסמה כתבה בנושא ב"ח והיתה איזו תגובה של ' אם אמא צריכה לקום כל שעתיים בלילה אז איך יש לה זמן לזה'. עובדה.
זה נראה לי כמו עם הנקה להרבה אמהות-אם יש אופציה אחרת אז למה להשקיע בזה זמן. וחוץ מזה יש הרבה אמהות שחושבות שזה פוגע בתינוק באיזה אופן כשמורידים לו חיתול כל כך מוקדם. לך תסביר להן שבעצם החיתול הוא האלמנט הלא טבעי.

באמת רציתי להגיד לך, ער אציל , שאני לא מבינה למה את קוראת לבלוג שלכם "התחלה מאוחרת". אני מחשיבה את ה"בלי חיתולים" מרגע שהתחלנו לפשפש ולא מהרגע שבו באופן סופי הורדנו לאלתר חיתולים (עם בוא הקיץ). כי הרי מה שמשמעותי זה הקשב ולא הכן/לא חיתול. (אם כי כמובן שיש ייתרון אדיר בלהוריד וזהו). בשמת כתבה על זה משהו בתשובה לניצן M השבוע כשניצן סיפרה שבקבוצת התמיכה לEC באמריקה רוב הילדים היו מחותלים...
אנחנו התחלנו לפשפש בגיל 4 חודשים ולכן אני חושבת שפספסנו הרבה מהחוויה של לעזור לה בקיטורים לא מובנים בארבעת החודשים האלה וחבל... אבל, א. לא הבנו את זה, ואני מניחה שאמהות רבות ששמעו משהו על זה לא מבינות שמדובר אשכרה על מענה לבכי או קיטור שהן כיום לא יודעות לפרש. ב. החודשים האלה הם באמת ה חודשים הקשים שבהם לומדים "לתפעל תינוק" על כל ההיבטים של זה. והנה, עד שמצליחים נסגר לו חלון ההזדמנויות. לנו במקרה יש ילדה זהב שלא היה קשה לתפעל כבר בהתחלה אז התירוץ הזה לא תופס עלינו.

אוי, איך שכחתי לספר. היום בבוקר ב"שעת האבא" אחרי שקיצקיצ עשתה פיפי במכנסיים, אבא שלה אמר לה שפעם באה תגיד "פיפי" והיא חזרה אחריו "פיפי, פיפי". במשך היום כמה וכמה פעמים (עם כי לא בכולן) התיישבה על הארץ, עשתה במכנסיים ותוך כדי או מיד אחרי הסתכלה עליי ואמרה "פיפי". וואו! אמרתי לה שבפעם הבאה תומר לפני, כדי שאוכל להוריד לה מכנסיים. אגב, היא מקפידה לרדת לארץ או לזוז משטיח כשהיא עושה.
גאון של אמא!

_אגב, היא מקפידה לרדת לארץ או לזוז משטיח כשהיא עושה.
גאון של אמא!_
זה רק מוכיח כמה התינוקות חכמים, וכמה הם לומדים!!!

וחלק מהקקי יצא על החיתול שמתחת לקערה
זה יוצא בכביסה של 30 מעלות. אצלנו לפחות.... לא נשארים לי כתמים, ואני לא משפשפת. אני כן מורידה כל שארית, שלא יהיה על הבד, אבל לא משפשפת.....
מקווה שיצליח לך, אם יהיה שוב פספוס...
ויותר מקוה- שלא יהיה פספוס....

פתאום קלטתי כמה זמן לא עשיתי את זה. חודשים רבים! זה מכניס לפרופורציה את נושא הפיספוסים. מה שאנחנו מצליחות זה כבר המון!

גאון של אמא!
@} @} @}

_אגב, היא מקפידה לרדת לארץ או לזוז משטיח כשהיא עושה.
גאון של אמא!
זה רק מוכיח כמה התינוקות חכמים, וכמה הם לומדים!!!_
בדיוק....
אגב, בשמת, אם את כבר כאן....
האם -
_תתיעצי עם בשמת א , אולי יש לה איזה רעיון?
למה צריך אותי כשאת כותבת כל כך יפה את כל הרעיונות שלי?_
זה מחמאה? [-: ....
כשיש מורה טובה, מפנימים יותר טוב יתר מהר...
@}

פשושי? בלבלת אותי לרגע... גם לבן שלך קוראים פשושי או שהאכלת את הבן של פפריקה?...
LOL !!!
D-: .....!

>פפרי מקווה שאוםאלקיצקיצ יודעת שפשושי זה השם הספרותי, ולא השם בת.ז ...<

>פפרי מקווה שאוםאלקיצקיצ יודעת שפשושי זה השם הספרותי, ולא השם בת.ז ...<
כנ"ל קיצקיצ (בכלל זה שם שמוזר לי להשתמש בו כי הוא שימש אותנו רק עד איזה גיל 3 חודשים...) אני רק שומרת על זכותה להשאר באלמוניותה ואני מניחה שאת כנ"ל.

_למה צריך אותי כשאת כותבת כל כך יפה את כל הרעיונות שלי?
זה מחמאה? ...._
כמובן! D-:

מה שמוריד אותי לקרקע היא הצלחתינו המאוד חלקית.

נקודת מבט נהדרת.
וכל מה שכתוב באותו מקום - גם.

_מיד אחרי הסתכלה עליי ואמרה "פיפי". וואו! אמרתי לה שבפעם הבאה תומר לפני, כדי שאוכל להוריד לה מכנסיים. אגב, היא מקפידה לרדת לארץ או לזוז משטיח כשהיא עושה.
גאון של אמא!_
| Y |
גדול!!!

ואת אכן צודקת- לא חשבתי על ענין ההתחלה המאוחרת מנוקדת המבט הזו. אכן התחלנו בפשפושים די מוקדם אבל הוא היה עם חיתול ואנחנו לא היינו עקביים. קראתי כך לבלוג כדי לתת תקוה למי מתחילה את הענין מאוחר.

טוב, זה היה ליום אחד וזהו. הפסיקה להגיד "פיפי".
בהתאם להצעתה של בשמת, אחרי שהיא עושה במכנסיים אני אומרת לה "בפעם באה תגידי 'פיפי' לפני שאת עושה כדי שנוכל להוריד מכנסיים". היו גם כמה פעמים שחשבתי שהיא צריכה, הורדתי לה מכנסיים, אבל היא לא עשתה. הרגשתי שמשהו קשה לי בלהגיד לה. עד שהבנתי מה קשה. בעצם אני מכוונת אותה למשהו שיהיה נוח לי ולמעשה מנוגד לרצון שלה. ואני חשבתי שאם נתרגל elimination comunication אז הרצון שלי והרצון שלה יהיו זהים, אבל זה לא כך. בספר שקראתי מפורטים הבדלים בין elimination comunication לבין tiolet training. בראשון זה בא מהתינוק בכוונה לעזור לו ובשני מנסים להרגיל אותו למשהו חיצוני לרצון שלו. אני מסתכלת עלינו ורואה toilet training. למעשה באופן טבעי היא יודעת כבר איפה לעשות, אבל הטבע שלה לא הכין אותה לטקסטיל, לבתים עם רהיטים וכו'. מעבר לכך, היה כתוב שתינוקות שגדלים עם תיקשורת לא יזדקקו ל-toilet training. ובכן, אצלנו זה לא מה שקורה. מחינתי אחד היתרונות הגדולים של לגדל בלי חיתולים הוא שלא מגיעים ליום של ניגוד אינטרסים, כמו שקורה בגמילה. אבל הנה, מסתבר שלא הצלחנו לדלג על זה. קצת עצוב לי. אני מרגישה שאני טועה איפשהו. שאני עושה משהו ממש לא נכון. אני רואה מסביב אמהות ותינוקות שזה כל כך זורם להם, ולנו לא...

עצוב לי שעצוב לך.
אבל אם יש אצלנו נסיבות שאין באיזורים בהם התקשורת סביב הבלי חיתולים היא טבעית כמו לנשום, אז ברור שזה יהיה שונה. ולא מושלם. וגם אצלם יש פיספוסים (אנחנו משתדלים לקרוא לזה "הפתעות", כדי להיות יותר חיוביים בנושא) אבל הם לא מתייחסים אליהם ואנחנו כן.
אני מאוד מבינה את התחושה שמשהו לא קורה כמו שהוא צריך לקרות.
אצלנו למשל, אם שמים את עילאי על הרצפה ומנסים לעסוק בעינייננו, ולא מתאים לו - הוא עושה קצת קקי. בלי להגיד, בלי לסמן. הוא אפילו מחייך אליי אח"כ חיוך מקסים. האיש קורא לזה attention kaki, כי ברור שישר לוקחים אותו ושוטפים וכו'. וזה לא אמור להיות ככה, כמובן.
אז אני דווקא חושבת שאצלכן יותר זורם מאצלי. זה הכל עניין של תפיסה ומחשבה, לדעתי.
אני גם לא רואה את זה ממש כניגוד אינטרסים. האינטרס של שתיכן היא שקיצקיצ תהיה אחראית לבד על צרכיה, אבל בגלל המכנסיים זה מתעכב, כי אם היא הייתה עירומה אז בעצם זה היה נחשב שהיא כבר עצמאית לגמרי.

פידג'ט חביבתי, תודה רבה על האמפטיה. קבלי גם ממני.
היו לי היום המון הרהורים בקשר לבלי חיתולים ולדרך האמהות שלי בכלל. מחשבות שהולכות במעגלים ולא מתקדמות לשום מקום. מקווה להעלות אותן על הכתב בקרוב.

עד שהבנתי מה קשה. בעצם אני מכוונת אותה למשהו שיהיה נוח לי ולמעשה מנוגד לרצון שלה. ואני חשבתי שאם נתרגל elimination comunication אז הרצון שלי והרצון שלה יהיו זהים, אבל זה לא כך. בספר שקראתי מפורטים הבדלים בין elimination comunication לבין tiolet training. בראשון זה בא מהתינוק בכוונה לעזור לו ובשני מנסים להרגיל אותו למשהו חיצוני לרצון שלו. אני מסתכלת עלינו ורואה toilet training. למעשה באופן טבעי היא יודעת כבר איפה לעשות, אבל הטבע שלה לא הכין אותה לטקסטיל, לבתים עם רהיטים וכו'. מעבר לכך, היה כתוב שתינוקות שגדלים עם תיקשורת לא יזדקקו ל-toilet training.

תוכלי להסביר יותר לעומק שתי נקודות? (בבקשה, אם אפשר, כי אני מסוקרנת כאן...)
א.- ההבדל בין טוילט טריינינג, לאלימיניישן קומיוניקיישן? מה בדיוק מוסבר בספר, איך להתחיל את האלימ' קומ', ועוד כלמני הסברים מלומדים, רק בשפת העם, למה אנחנו מאתמול לא ישנו....

ב.- אני לא כ"כ מצליחה לקבל את הקטע של -"אבל הטבע שלה לא הכין אותה לטקסטיל, לבתים עם רהיטים וכו'."
אני מניחה שבגלל שתי סיבות-
הראשונה היא כי אני לא מאמינה באבולוציה, והשניה היא שאני חושבת שכשתינוק גדל בסביבה מסויימת, אז הוא כן בסביבה שמכינה אותו "לטקסטיל, לבתים עם רהיטים וכו'." מה גם, שהחינוך שלך כאמא המגדלת ב"ח היא לאורך כל הדרך-
"לא במנשא" (לעומת הסינים שיש להם חור בשביל זה... \-:)
"לא על המיטה" (לעומת הגרוזינים שיש להם חור במיטה בשביל זה, בחיי-תשאלי את בשמת א...)
"לא על הרצפה" (לעומת השבטים שיש להם אדמה סופגת-אינסטנט-נקיה-אנטי-שלוליות-חסכונית)
"לא עליי" (שוב לעומת הסינים, שיש להם חור במנשא..)
וזה קצת סותר את מה שכתבת, אז אם תוכלי להרחיב גם בזה...?
>פפרי תוהה במבט נבוך ומתבייש אם אפשר להזמין את בשמת א לשאלה השניה לבלוגך, כי מסתקרנת גם לדעתה...?<

הולכת לישון (אחרי יותר מ24 שעות בלי....)

קודם כל, רפואה שלמה לפשושי.
בקשר ל-toilet training, הספר הוא של פידג'ט אז אולי היא תוכל להרחיב יותר, אבל בגדול, כשמגדלים בלי חיתולים אין בעצם צורך ללמד שום דבר כי התינוק נמצא בקשב עם הצרכים שלו, מעוניין לתקשר סביב נושא היציאות ובהדרגה עובר מיזמתו לסיר או לשירותים וכך אין צורך להסביר לו איפה ראוי ואיפה לא ראוי לעשות את צרכיו כי פשוט מדלגים על הקטע הזה. כשמגדלים עם חיתולים יש צורך ב-toilet training יעני אימוני שרותים. להסביר איפה כן ואיפה לא כי עד עכשו הילד עשה בכל מקום כי איבד את הקשר עם צרכיו (אגב, אני לא בטוחה שזה נכון. אני מכירה ילד שגדל עם חיתולים ועדיין יוצא מבריכה כדי לעשות פיפי בחיתול, אבל מחוץ למים... יש לי הרגשה שגם עם חיתול החוש החברתי אומר להם איפה כן ואיפה לא). אבל מה, הילדה שלי לא מעוניינת להתפשפש באמצע יום הפעילות שלה. היא מעדיפה ללכת לפינה ולעשות...במכנסיים. ואז צריך ללמד איפה כן ואיפה לא ולהציע סיר (מסרבת בעיקשות. אני מנסה בערך פעם בשבועיים לבדוק אם יש עדיין סירוב, ויש) אז בעצם יש כאן סוג של אימון שירותים. באמת התכוונתי שתפני אותי לדף בו בשמת המליצה לך להסביר "לא עושים בעגלה" וגו' כי מעניין אותי לקרוא את הדיון ההוא שוב ולא הצלחתי למצוא אותו. בשבוע שעבר קראתי את הראיון עם ג'ין לידלוף לבאופן והיא אומר שם שבעצם אין צורך בהוראה כי ילדים לומדים בלי צורך בכך (בלי קשר לסוגיית הב"ח) ומהסתכלות על ביתי זה נראה לי מאוד נכון. עד היום לא הייתה זקוקה לשום הנחייה או לימוד. היא קולטת הרבה יותר טוב מהתבוננות. אז מרגיש לי לא נכון "ללמד" ש"אנחנו לא עושים ככה" או "אנחנו כן עושים ככה" כי ההנחה הבסיסית שלי היא שהיא יודעת. וזה מתחבר לי למה שאמרת:
_"לא במנשא" (לעומת הסינים שיש להם חור בשביל זה... )
"לא על המיטה" (לעומת הגרוזינים שיש להם חור במיטה בשביל זה, בחיי-תשאלי את בשמת א...)
"לא על הרצפה" (לעומת השבטים שיש להם אדמה סופגת-אינסטנט-נקיה-אנטי-שלוליות-חסכונית)
"לא עליי" (שוב לעומת הסינים, שיש להם חור במנשא..)_
ואת כל זה היא הפנימה בלי שלימדתי אותה (טוב בעצם בקשר למיטה אמרתי איזה פעם פעמיים) חוץ מעל הרצפה כי היות ולא מצאנו אלטרנטיבה לסירוב הפישפושים איפשהו היא צריכה לעשות אז עדיף הרצפה. אבל מה עם ההרטבה במכנסיים? עוד מעט חורף...
באמת מעניין אותי לשמוע מה בשמת חושבת בנושא הלמידה העצמית לעומת ההוראה, אבל אולי אפשר להעביר את הדיון הזה לדף יותר פומבי. את מוזמנת לעשות את זה, או אם את רוצה אז אני אעשה את זה. ודבר שני מבקשת הפניה לדיון ההוא שלך עם בשמת בקשר ל"לא בעגלה".
גמר חתימה טובה.

מבקשת הפניה לדיון ההוא שלך עם בשמת בקשר ל"לא בעגלה".
אממ.... אני מניחה שהלילה יהיה לי יותר זמן, אתמול לא ראיתי את ההודעה הזו, אני מקווה היום להתפנות... (קוראת מהר, אז ארפרף- אני מניחה שזה או בשביתת פשפושים, או בשאלות ותשובות, או בלגדל ב"ח. אשתלד מאוד לחפש היום...)
מסקרן אותי הדיון בין "הטבע לעשות על האדמה" לבין ה"לומדים בלי שנלמד אותם" ......
כי זה הבדל מהותי, שאולי אפילו דורש דף חדש, עם הפניות של מלומדים כמו בשמת א לספרים, מאמרים, וכאלה, כי זה נשמע לי חשוב בשביל כאלה (כמונו) שלא גדלו בחברה ב"ח, ואנחנו צריכים הכוונה בנושא... נכון?
מה את אומרת?
בלילה אתפנה יותר, קפצתי לאמר שלום
>שלום<
@}

אני יכולה לנסות לחפש את הדברים הרלוונטיים בספרים שיש לי... כשתפתחו דף חדש אני אעתיק אותם לשם.

כשתפתחו דף חדש
נראה לך הגיוני, גם כן?
(קפצתי לשניה, בחיי.... הפשוש ישן, ואני מצטרפת

)
אני רוצה גם לשאול את בשמת א, מה דעתה על השאלה הזו, ומה היא אומרת על הנושא, ועל דף חדש.
טוב, די, הולכת.

מנסה להעביר לדף מעבר מבלי חיתולים לגמילה אם יצליח נתראה שם.

יש! היום בפעם הראשונה אחרי שכבר כמה ימים אני מבקשת ממנה "לפני שאת עושה תגידי 'פיפי' ואני אוריד לך את המכנסיים" זה בדיוק מה שהיא עשתה. אמנם פעם אחת בודדת ואח"כ שוב היה פיספוס במכנסיים אז אני צריכה להיות זהירה. יש לנו כבר היסטוריה מפוארת של "פעם אחת בודדת": על הפעם הראשונה שהושבתי אותה על הסיר היא עשתה בו פיפי וקקי ומאז סירבה לשבת עליו בכלל. פעם אחת בודדת (בשבוע שעבר למעשה) היו יותר מ24 שעות יבשות לגמרי, אבל אח"כ מלא פיספוסים. בכלל מלא פיפים בימים האחרונים. בגלל שמתקרר?

בכלל מלא פיפים בימים האחרונים. בגלל שמתקרר?
אויש (נאנחת מייאוש....) כנ"ל. ואני מניחה שכן, בגלל שמתקרר, והם על הרצפה יותר מאיתנו.

(עוברים דירה, מקווה שיהיה לי זמן בימים הקרובים לבוא "לבקר" בבאופן @})

וואו, תתחדשו! בהצלחה בדרככם החדשה!

מתכוננים לחורף: קניתי תחתונים קטנטנים ואני תופרת להם שכבת ריפוד: שלוש שכבות מגבת ופלנל בחוץ. זה תופס פיפי בדיוק כך שמכנסיים לא נרטבים (או מעט מאוד) וגם לא הנעליים והגרביים.
נראה לי שאנחנו יוצאים ממדור בלי חיתולים ועוברים לאזור גמילה מחיתולים בגיל צעיר או יותר נכון מעבר מבלי חיתולים לגמילה . אני מודה, זה קשה לי להגיד לה לא עושים כאן וכן עושים שם וכן הלאה. משהו עוצר אותי. אני לא בטוחה מה המקום הלגיטימי להציע (מסרבת לסיר ובד"כ גם לאסלה) ולכן לא רואה שאני יכולה להגיד לה מה לא אם לא מצאנו מה כן. אני כן אומרת לה שבפעם הבאה תגיד "פיפי" לפני, כדי שנוכל להוריד מכנסיים, אבל נראה לי שהיא לא מוצאת הרבה הגיון בדבר. למה לא במכנסיים אם שניה אח"כ אמא מחליפה אותם והכל סבבה?
נראה לי שיותר מהכל אני צריכה לעשות עבודה על עצמי. להיות משוכנעת שהיא מסוגלת לעמוד בזה ושהיא אכן על סף גמילה. טוב, מצחיק להגיד גמילה כי היא בעצם בלי חיתולים כבר לפחות חצי שנה.

אגב, משהו מביך: יש לנו שכנים מאחורה שלילדים יש בית עץ קטן שהאב בנה וקיצקיצ אוהב לשחק שם וכאופן קבוע עושה דוקא שם פיפי. זה נורא לא נעים!

שלוש שכבות מגבת ופלנל בחוץ. זה תופס פיפי בדיוק כך שמכנסיים לא נרטבים
ואללה?
מוכרת?
כי לי אין זמן (אולי זה המחסור בסבלנות בעצם) לעשות כזה דבר, וגם לא "טוסיק"
מוכנה לשלוח לך תחתונים, תגידי כמה עולה..... (מוכנה לשלוח גם ת'מגבות והפלנל...ודמי משלוח חזרה.)
>פפרי רצינית עכשיו. לשם שינוי?<
עברנו. סופית. לגמרי!
>אנחת רווחה מעמקי הריאות<
ואנחנו הרבה פחות לחוצים, אבל בשביל לכתוב בבלוג, את יודעת, צריך יישוב הדעת, וגם קצת לא להיות לחוצה שהפשושי אצל סבא שלו, וגם לא מרגיש טוב וכאלה...
אז בהזדמנות.
ואם את רואה את ער אציל (שממש נעלמה כבר יותר מחודש) תמסרי לה שלום, ושאנחנו מצפים לקרוא עדכונים מהבלוג...
@}
>באתי לדקה, וכבר הלכתי.<

לפעמים זה נראה כאילו זה לא יקרה לעולם, תקשורת סביב הפיפי.
עכשו היא אומרת פיפי תוך כדי שהיא עושה. אני אומרת, יופי מותק, אבל תגידי לפני, כדי שנוכל להוריד מכנסיים. ועדיין לא קורה כלום. כבר חודשים אנחנו באותו מצב: פיפי במכנסיים. נראה לי שהיא לא מבינה למה זה טוב להוריד מכנסיים. במילא אמא מחליפה לה את הרטובים תוך שניה...
בקשר לתחתונים, טוב זה מצליח רק בערך... תלוי עד כמה הפיפי גדול...

עדיין באותו מקום...
לפעמים היא אומרת לפני, אבל אז לא מסכימה לעשות פיפי באף צורה. לא על הסיר, לא בשירותים, לא בידיים שלי, לא על הארץ, כאילו שכחה מהעניין או שמשהו ממש לא מסתדר לה. בסוף יהיה בסדר. בינתיים מתקרר ואנחנו לא ממש ערוכים מבחינת ביגוד.
פפריקה, לצערי לא נראה לי שאוכל לעזור לך עם התחתונים, זה מבצע אינסופי ועבודת פרך בשביל תופרת מתחילה שכמותי. בינתיים הכנתי רק שמונה כשהשאיפה היא להגיע ל20.

לצערי לא נראה לי שאוכל לעזור לך עם התחתונים נו פרובלמו...

בינתיים הכנתי רק שמונה כשהשאיפה היא להגיע ל20.
בהצלחה @}

טוב, עוד לא התקדמתי מעבר לשמונה... לפעמים נראה לי שאני זו שמעקבת את הגשם. שהקוסמוס סידר ככה שכל עוד אני לא מוציידת לחורף החורף לא מתחיל, ולכן ככל שאני דוחה את מבצע התחתונים אני דוחה את הגשם...
הי, אבל נחשו מה? קיצקיצ התחילה להגיד פיפי גם לפני שהיא עושה פה ושם, ומסכימה לעשות בישיבה על האסלה. זה הולך ככה: אני מתיישבת על האלסה הכי אחורה שאפשר, צמוד למכסה, והיא יושבת על האסלה בין הרגליים שלי, תמוכה על ידי. לפעמים היא אומרת "פיפי" תוך כדי שעושה. לפעמים היא אומרת לפני, אני לוקחת אותה לשירותים אבל היא יורדת מהאסלה עוד לפני שעתה, ולפעמים היא מודיעה ואף עושה. לפעמים אומרת "פיפי", אנחנו יושבות ובסוף מסתבר שעשתה דוקא קקי ("טאטי")...
היום למשל עד הערב לא הרטיבה אף מכנסיים. איזה כיף!
אז עכשו כשיש פיספוס אני דוקא מרגישה נוח לומר "לא נורא. פעם באה בשירותים" וזה בגלל שאני יודעת שהיא מוכנה לעשות בשירותים.
אני מרגישה שפתאום ירד לה איזה אסימון, שעכשו היא מבינה משהו שקודם היא לא הבינה. איזה כיף!

אני לוקחת אותה לשירותים אבל היא יורדת מהאסלה עוד לפני שעתה,
תורמת את חלקי...
גם אצלנו לפעמים מאבדים את הסבלנות לפני שזה יוצא.
מה שעבד איתה זה שהייתי מסיחה לשנייה את דעתה
("אוי, תראי, הנה חרדון על הקיר" "אולי תראי לי איפה התמונה של האריה?" וכו')
ואז היא הייתה שוקעת בזה לרגע, שוכחת לאבד את הסבלנות ותוך כדי התרכזות בעניין הנדון כבר נרגעת ומשתינה.
אולי כדאי אפילו לתלות איזה משהו מעניין על הדלת ממול או משהו, שתהיה אטרקציה שאפשר להסב אליה את תשומת ליבה של גברת קיצקיצ.
בקצב הזה, אולי עד החורף לא תצטרכי שום תחתונים מיוחדים, רק רגילים. אינשאללה

כן, אני בהחלט מסיחה את דעתה. בכל זאת לפעמים בסופו של דבר אין פיפי (או לפחות נדמה לי שלא כי לא שמעתי כלום). אולי שכחה למה התיישבה. אולי מלכתחילה לא היתה צריכה אלא רק השתעשעה במילה או בתגובה המיידית שהמילה מעוררת וכן הלאה.

אני מרגישה שפתאום ירד לה איזה אסימון, שעכשו היא מבינה משהו שקודם היא לא הבינה
למה אני מתכוונת? אני אעשה סיכום קצר של ההיסטוריה שלנו, גם למען עצמי.
בגיל 4 חודשים בערך נפרדנו מחיתולים חד פעמיים לאלתר (לאלטר?). לא לילה. לא לפעמים. לא בכלל. אבל מיד גילינו שאם היא נשארת רטובה בתוך חיתול רב פעמי מיד הטוסיק נהיה אדום. התחלנו לפשפש אותה ולהפתעתנו היא הבינה בדיוק מה לעשות בתנוחה. עם קקי היה קצת יותר קשה להבין מה אנחנו רוצות אחת מהשניה אבל תוך שבועיים הבנו ומאז קקי רק בגיגית. עם פיפי הלך בסדר ופישפשתי בכל פעם שהיה נראה לי שיש סימן כשבינתיים היא לובשת חיתול טטרא או פלנל. כל הזמן הזה בלילה ישנה עם פלנל שאני החלפתי אחרי כל הנקה. בגיל 6 חודשים התחילו קשיי תקשורת סביב הפיפי במשך היום והיא הסכימה להתפשפש פחות ופחות כל יום. בערך מגיל 7 חודשים בלי חיתול בכלל. לא בלילה ולא ביום (למעט כשנמצאים במקומות שאי אפשר להרטיב). בלילה התחלתי לפשפש אותה אחרי הנקה והלך והולך חלק עד היום (לא בלי פיספוסים אבל באמת שלא נורא). ביום היתה עם מכנסיים קצרים שהייתי מחליפה אם נרטבו. בשלב הזה היא הסכימה להתפשפש בערות רק אחרי שינה או אחרי הנקה. בכל הזדמנות אחרת לא רק שלא ביקשה אלא כשהייתי מנסה לפשפש אותה היתה מיישרת את הרגליים בקטע של "אמא תעזבי אותי". המשכתי עוד הרבה זמן להציע כדי שאם תשנה את דעתה רק שתדע שאני מוכנה לתקשר איתה סביב זה. הבנזוג הפסיק לפשפש אותה כי הוא הרגיש שפשוט לא בא לה על זה. אני כל הזמן חשבתי שזה לא נכון ושהמומחיות לבלי חיתולים תמיד אומרות שאם היא לא מוכנה סימן שמשהו מפריע לה ורק צריך לגלות מה זה המשהו הזה. אומרים גם שזה לחץ שלי. אולי. אבל לא משנה איך שלא ניסיתי להציע זה לא עבד. או שהיא לא היתה מעוניינת או שלא הבינה למה צריך להוריד מכנסיים וכו' אם אפשר לעשות במכנסיים ומיד אמא תחליף אותם.
בגיל שנה הילדה התחילה להגיד מספר הולך וגדל של מילים. התחילה להגיד "פיפי". החלטתי בשלב הזה להגיד לה, "תגידי פיפי לפני שאת עושה כדי שנוכל להוריד מכנסיים". האמת שפריצת הדרך היתה אחרי שהבנזוג אמר לה את זה. כנראה יותר עדין ממני ופחות לחוץ. היא התחילה להגיד תוך כדי שהיא עושה. ואז היא כאילו גילתה את הפיפי. התחילה לשים לב אליו. לבצבץ (יש מילה כזאת?) בו את הידיים. להביא לי את הסיר תו"כ שהיא אומרת "פיפי פיפי" וכו'. וממש בשבוע האחרון הצליחה להגיד שהיא צריכה לפני שהיא עושה (לא בעקביות אבל מידי פעם) ולהסכים להתפשפש בשירותים. לפני זה נדיר מאוד שהסכימה להתפשפש בשירותים. אולי בגלל שעכשו אני לוקחת אותה ממש מתי שהיא צריכה וזו לא יוזמה מקרית שלי שנעשית לא בדיוק באותה שניה שהיא צריכה.
היום קיצקיצ בת 13.5 חודשים. את התחתונים המרופדות אני מכניסה לשימוש כי אני פשוט לא מוכנה שהיא תהיה בחיתולים בחורף. היא כבר ילדה. לא תינוקת. חיתול זה לתינוקות. היא הולכת. מה פתאום חיתול? לפני שבוע היינו ב"שבעה" של קרוב מהמשפחה המורחבת ושמתי לה חיתול לראשונה אחרי המון זמן, חודשים. זה נראה לי מוזר ולא שייך.
אולי אני אמא קצת מעפנית, אבל בעובדה התקשורת הבלתי מילולית לא כ"כ הצליחה לנו (שוב, במשך היום עם פיפי. עם קקי ובלילה לא היתה שום בעיה). הייתי רוצה להיות אמא שמתקשרת עם הילדה בטלפתיה אב, מה לעשות, זה לא קרה, ומרגע שהתקשורת המילולית התאפשרה, זה הרבה יותר קל.
אני חייבת לציין שעם כל הרצון לשחרר את העניין לגמרי, במשך כל ה"שביתה" היה כל הזמן רצון וציפיה שהעניינים ישתפרו כבר. זה אולי "מנוגד לשיטה" אבל זה טבעי ואנושי. הרי לא התחלתי בשביל שיהיה פיפי בכל מקום, הרי גם זה "מנוגד לשיטה", אלא כדי שתהיה תקשורת סביב העניין הזה.
הדבר שאני מנסה להשתחרר ממנו הוא הגאוה (או יותר נכון השויץ) כשהילדה כבר "גמולה". אני מבינה מאיפה זה בא. מאיזה יצר תחרות ילדותי שלי. מאיזה צורך ילדותי באשרור שאני טובה ומוצלחת יותר מאחרים. אני רואה איך אמא שלי מתנהגת עם קיצקיצ ומבינה בדיוק מאיפה זה בא. משתדלת לא לכעוס על עצמי אלא כמו שאוהבים להגיד כאן באתר, לחבק את הילדה שהיא אני ולהגיד לה שהיא בסדר כמו שהיא ולא צריך להוכיח כלום לאף אחד. אני מאוד מתחברת גישה הזו. כי זה מאוד מרפא. עכשו כשיש לי יכולת הכלה אמהית אני יכולה גם להכיל את הילדה שהייתי.

אולי אני אמא קצת מעפנית
איזה מין שטויות אלה. אני מבקשת לערוך את השטות הזאת החוצה לאלתר (ב-ת')
גם אני אף פעם לא תיקשרתי איתה בטלפתיה. אז מה??
אני חייבת לציין שעם כל הרצון לשחרר את העניין לגמרי, במשך כל ה"שביתה" היה כל הזמן רצון וציפיה שהעניינים ישתפרו כבר. זה אולי "מנוגד לשיטה" אבל זה טבעי ואנושי
בהחלט טבעי ואנושי ואפילו קשה מאד מאד להימנע מזה,
אבל כנראה היה לזה חלק במקום שבו נתקעתם.
אז מה?
עדיין לדעתי זה עדיף לפשפש בכל מקום ולהיות בלי חיתול,
וזו בעיניי המטרה האמיתית של לגדל ילדים בלי חיתולים

גם אני אף פעם לא תיקשרתי איתה בטלפתיה. אז מה??
איך את יודעת? אולי כן? עד כמה שאני יודעת אתם עובדים לפי שיטת אמא-מציעה-והילדה-עושה. אולי בלי שידעת הצעת בדיוק כשהיא שידרה לך בטלפתיה שהיא צריכה?

אויש איזה שטויות.
פשוט הייתי אמא נודניקית שמסתכלת על השעון ומציעה כל כך וכך זמן.
הילדה כנראה ישרה קו כי לא היה לה כוח אליי.
נראה לי שאם הייתה טלפתיה הייתי מרגישה לא ככה?
אולי הייתה מופיעה לי בראש תמונה עמומה של אורי גלר או משהו

אולי הייתה מופיעה לי בראש תמונה עמומה של אורי גלר או משהו
D-:

_בהחלט טבעי ואנושי ואפילו קשה מאד מאד להימנע מזה,
אבל כנראה היה לזה חלק במקום שבו נתקעתם_
אז זהו, שבאיזה שהוא מקום אני מאמינה שמה שתקע אותנו הוא בדיוק ההיפך, הפחד להלחיץ אותה. העניינים התחילו לזוז כשעברנו לשלב יותר פרוגרסיבי, ברגע שהתחלנו להגיד לה שוב ושוב שתגיד לפני שהיא עושה. פחדתי מזה ולא הייתי בטוחה שזה הדבר הנכון. בשמת כתבה משהו ברוח זו לפפריקה מזמן, שיש אמהות שמפחדות להבהיר לילד מה כן ומה לא וזה מה שגורם לשביתה. הרבה זמן התבשבלתי עם זה ולקח לי זמן להבין מה לעשות וגם בסוף לא הייתי ממש שלמה עם זה. מה שעוד עשינו זה הפנינו את תשמות ליבה בכל פעם שנהלכנו לשירותים: "הנה את רואה? אמא עושה פיפי". היינו משוכנעים שאין בזה צורך ושהיא מודעת לזה כבר מזמן, אבל עובדה שכשהפנינו את תשומת ליבה היא נראתה מתעניינת. זה כמובן בא בשילוב עם נכונות שלה (הייתי אומרת אפילו "בשלות" אבל יגידו לי כאן שאין דבר כזה) להגיד.

מסכימה לגמרי.
גם אצלנו הייתי חוזרת כמו מנטרה אחרי כל פספוס
"בפעם הבאה תגידי לפני וניקח אותך" וכנ"ל לגבי - "אמא עושה פיפי" וכו'.
אבל כל הרעיון הוא לעשות את זה בלי להלחיץ.
בעוד שאפשר להגיד ולהסביר במיליון דרכים,
את הלחץ אפשר להעביר גם בלי מילים בכלל.
ואני לא חושבת ש"חינוך לצרכים" או להיגיינה או ווטאבר זה פשוט לתת לילד "להיות" בלי להסביר ובלי כלום.
ממש לא. וכמובן שגם נדרשת בשלות.
צריך לדעתי להבחין בין מושגים מאד דקים:
בעוד שילד אף פעם לא צריך לפתח "בשלות" להיגמל מחיתול,
כי חיתול הוא לא שלב טבעי שיש לעבור,
הוא בהחלט צריך להגיע לבשלות והבנה (אולי אפשר לקרוא לזה קוגניטיבית)
של איפה ואיך עושים.
וזה בא בד בבד עם תהליך של לקיחת אחריות על ההודעה, שזה מה שקורה אצלכם כרגע, לא?

היום למשל עד הערב לא הרטיבה אף מכנסיים. איזה כיף! || || || ||

!!!

ואז היא הייתה שוקעת בזה לרגע, שוכחת לאבד את הסבלנות ותוך כדי התרכזות בעניין הנדון כבר נרגעת ומשתינה. -בול!!! גם אצלנו זה עובד- עם הדוש של האמבטיה, עם הכדור, עם השבשבת, מטוס בשמים- וזה עובד....

להביא לי את הסיר תו"כ שהיא אומרת "פיפי פיפי" וכו' אויש אויש אויש |משתדלת להחניק גוון ירקרק משהו| איזה כיף לך! |לא הצלחתי...|

במשך היום עם פיפי. עם קקי ובלילה לא היתה שום בעיה גם אצלנו.

_אולי אני אמא קצת מעפנית
איזה מין שטויות אלה. אני מבקשת לערוך את השטות הזאת החוצה לאלתר (ב-ת')_ ואז איך הייתי פוגשת את התגובה הגדולה הזאת...? תשאירי! גם כדי שתזכרי שזה שטויות!

הילדה כנראה ישרה קו כי לא היה לה כוח אליי. D-:

באתי להציץ, בקרוב אכתוב נורמאלי....
אבל בעקרון, אני פשוט שמה אותו בתוך האמבטיה- יש, עושה. אין- מוחה. פספסתי-נגבתי. זהו. הוא מודע, הוא יודע (היום היינו יום שלם מחוץ לבית, וחזרנו עם אותו זוג מכנסיים

) והוא מבין. רק מה, אני חושבת שהוא פשוט טלפאת- זתומרת-
כל התקשורת שלנו מבוססת על טלפאתיה, רק שכשזה מגיע לפשפוש- אני סתומה... (מבחינה תקשורתית, כן? אבל בעצם אולי גם מבחינות אחרות) אז הוא מצפה ממני להבין. ושמתי לב לזה, כשהוא עשה קול של התאפקות, החזיק במכנסיים, והסתכל עליי (שזה סימון, אני יודעת, לא טלפאתיה) אבל הבנתי שהוא ממש אומר לי "תגידי לי... מה את לא שומעת כשקוראים לך?" , וכשלקחתי אותו, היתה כזו אנחת הקלה, שממש היה ברור שהוא "קרא לי כמה דקות טובות."
כמו שאמרתי- סתומה.

קראתי פה כמה אימהות שמספרות שהסחת דעת עובדת
גם אצלנו...
אבל אני תוהה עד כמה זה בריא נפשית להסיח את דעתם כדי שישתינו.
זה קצת מזכיר לי הסחת דעת כדי שילד יאכל - וזה בטוח גרוע...
מה אתן אומרות, נשים יקרות?

הקוסמת מארץ עוץ זו הכוסמת מארץ עוץ?החלפת כינוי או שזו מישהי אחרת? השאלה היא מעניינת. באופן עקרוני גם אני חושבת שעדיף בלי, למרות שזה לא באמת דומה לסוגיית האוכל. אני אחשוב על זה עוד קצת.

_קראתי פה כמה אימהות שמספרות שהסחת דעת עובדת
גם אצלנו...
אבל אני תוהה עד כמה זה בריא נפשית להסיח את דעתם כדי שישתינו.
זה קצת מזכיר לי הסחת דעת כדי שילד יאכל - וזה בטוח גרוע..._
אכן לא אידאלי בעיניי, אבל...
העדפתי את זה על פני החלופה, כלומר השתנה במכנסיים,
בעיקר כי היה ברור שהיא ממש רוצה להשתין אבל אין לה סבלנות.
אצלנו זה כבר עבר, לרוב אין צורך בהסחות דעת.

הקוסמת מארץ עוץ זו הכוסמת מארץ עוץ?
כן..כן...אותה אחת...
אני החלטתי שאם היא לא רוצה להתפשפש שתעשה במכנסיים, וזה קורה לעיתים.
הרי מה כל הקטע, אם הילד לא נהנה ורוצה את זה גם?
וכל פעם שהשתמשתי בהסחת דעת, הצטערתי אחר כך.
אני אשאל את בשמת לגבי זה...

כן..כן...אותה אחת...
דוקא נורא אהבתי את הניק הקודם...
ניסיתי לחשוב למה זה נראה לי בכ"ז בסדר. אני מסכימה מאוד עם דניאלה:
_העדפתי את זה על פני החלופה, כלומר השתנה במכנסיים,
בעיקר כי היה ברור שהיא ממש רוצה להשתין אבל אין לה סבלנות_
הרי היא ביקשה ואיך שהתיישבה שכחה אז אם היא תשב עוד שניה היא תעשה. היא בגיל שהתודעה שלה נודדת ממקום למקום במהירות האור אז אם כבר זכרה להגיד שהיא צריכה עוד לפני שהמכנס רטוב ואם כבר התיישבנו אז כבר עדיף לעשות, לא? הרי גם להחליף מכנס אח"כ זה מנג'ס לה. חוצמזה המרגיעון שלי עכשו אומר "כשאת לא יכולה יותר - אל תכילי". גם ככה יש הרבה מכנסיים רטובים ביום ואני מנסה להקל גם על עצמי. זה לא כמו בקיץ שיש מיליוני מכנסיים קצרים. עכשו זה מכנסיים שהמלאי שלהם מוגבל, ותחתונים מרופדים שהמלאי שלהם מוגבל ואם הם נגמרים אז הנעליים נרטבות וגם המלאי שלהן מוגבל וכן הלאה. גם אני פה. את אומרת הרי מה כל הקטע, אם הילד לא נהנה ורוצה את זה גם? אז נניח שאני עושה משהו שמנוגד ל"קטע", נראה לי שבסיכום כללי זה עדיף מה"קטע האחר" שהוא, כל סוג של חיתול. אני עושה את החישוב שאם זה או שנסיח את דעתה כדי לזכות בעוד פיפי במקום הנכון (ואני מניחה שזה לטובת שתינו) או שאני לא אוכל להכיל יותר אז עדיף קצת הסחת דעת, שהרי כל מה שיש כאן זה הסחת דעת. אני עדיין מנסה למצוא הסבר למה זה לא אותו דבר כמו להסיח את הדעת כדי שהילד יאכל ולא מוצאת, אז אני אסתפק בזה שזה לא נראה לי דומה.
טוב אולי עצם יש לי איזה הסבר. לעשות פיפי היא תעשה בכל מקרה. או בבית שימוש במכנסיים, אבל תעשה. כשמנסים להסיח דעתו של ילד כדי שיאכל יוצאים מנקודת הנחה שאם לא נעשה את זה הילד לא יאכל בכלל.

_קראתי פה כמה אימהות שמספרות שהסחת דעת עובדת
גם אצלנו...
אבל אני תוהה עד כמה זה בריא נפשית להסיח את דעתם כדי שישתינו.
זה קצת מזכיר לי הסחת דעת כדי שילד יאכל - וזה בטוח גרוע..._
אני לא בדעה הזאת....
הסחת דעת כדי לדחוף עוד ביס כשלא טעים לילד, או כשהוא שבע, רק כדי "לסיים את מה שבצלחת" לא משתווה בעיניי- אפילו לא במילימטר- להסחת דעת לריקון השלפוחית....
הרבה פעמים זה מבטל לי מיני-שביתות, שבאות, ואני אפילו לא מבינה למה.... כי הוא אוהב באמבטיה, והוא צריך, וכל הלילה הוא לא עשה (דוגמא), אז השניה שאני נותנת לו את הטלפון של הדוש, או מצפצפת עם הברווז- נראה לי לגיטימי.... מחליף לו את המצברוח לנעים, וכיפי, ומונע אנטי.
כי אם זה היה אותו הדבר, היה נוצר אנטי מאוד גדול לפשפושים על משקל האנרוקסיה שהאחיין שלי מדגים -(לא אוכל כלום חוצמשוקולד, ורק מסויים, ורק אם הוא לא נמס, ורק אם יש לו עדיין את הפרות על הקוביות, ומוכן קורנפלקס, ומלפפון שחתוך רק לאורך, ופופקורן.) ולא רק הוא, יש תופעה כזו.
אני לא פותחת לו את הפה ודוחפת לו כפית או המקבילה של הפשפוש- אני לו עושה לו חוקן כדי שיעשה גדולים.
אני מנעימה לו את השניה וחצי שהוא צריך כדי לשחרר את השלפוחית.

אני, ה מ י ו א ש ת מסיחה דעת כך, גיליתי שאם יש לה צעצוע ביד היא נענית טיפה יותר בקלות לפשפוש...

אני, ה מ י ו א ש ת מסיחה דעת כך, גיליתי שאם יש לה צעצוע ביד היא נענית טיפה יותר בקלות לפשפוש...
נו
אז זהו
לא נראה לי שזה גורם לה לטראומה, אחרת מלכתחילה היא לא היתה מוכנה להתפשפש, לא מוכנה לשמוע על זה אפילו
זה מנעים לה את זמנה, ומקל על העניין
לא נראה לי בכלל כמו הסחת דעת בשביל עוד ביס
אבל זאת אני.... (ונראה לי שגם סירופ מייפל..)
>איי'מ באק<

טוב אם כבר הבלוג קם לתחיה אז גם נעדכן, מה שלא עשיתי מזמן.
אז כמו שאמרתי היא למדה את המילה "פיפי" ואז למשך כמה ימים אשכרה השתמשה בה. לפעמים הסכימה להתפשפש, ולפעמים לא. אבל אז, אבא המנוול לימד אותה מילה אחרת - "פופיק", ע"ש האיבר האהוב עליה שהיא מבקשת מכל עובר אורח תמים להראות לה את שלו ומאז היא בעיקר עסוקה בזה.
היא: פופיק.
אני: מה? פיפי? צריכה פיפי?
היא: פופיק?
אני: פיפי?
היא: פופיק.
אני: אה, פופיק, עוד פעם פופיק, אוף, טוב שיהיה, הנה הפופיק שלי.

המרגיעון אומר: כל גיל והשמחה שלו. כן. בדיוק ככה. והתחלת הדיבור היא שמחה גדולה וימים משעשעים מאוד.

כבר שבוע חולה. מקיאה ומשלשלת בטירוף. מכונת ליכלוך קטנה שלנו. הקטע הוא שדוקא כשהיא חולה אין פיספוסים. היות והיא עליי כל היום כמו ניו-בורן, היא משתפת פעולה להפליא. מה שגורם לי לחשוב שאולי בעצם כל הנושא הזה של התקשורת לא אמור להימשך מעבר לתקופה הצמודה הזו של לפני הניידות העצמאית. עובדה שכולן כאן מתמודדות עם שביתות. גם המנוסות.