בעל שלא רוצה סקס

[מחליטה_להיפרד*]

אני לא חושבת שהייתה פעם אחת בין הסדינים שלנו שלא הייתה טובה ואפילו מעולה, אבל התסכול שנגרם לי עד שמביאים אותו למצב הזה הוא כל כך עצום ומחריד שפשוט החלטתי בפעם המיליון ב 18 שנים האחרונות, מאז שטבעת הנישואין עלתה על אצבעי שעכשיו מספיק. לא יכולה יותר, מעדיפה לחיות לבד ולא לעלות על יצועי בכל לילה, תוהה למה????????? למה כל הנשים סביבי לא יכולות להוריד מהן את הבעל ואני אפילו לא מצליחה לקבל ממנו איזה חיבוק על הדרך? איזה מבט עורג...
כל תסכולי חייו מתבטאים באינטימיות שלנו. מה חשבתי לעצמי כל השנים היפות האלו כשקיוויתי שאצליח לשנות לו את המציאות...זה לא יקרה אף פעם אם זה לא קרה עד עכשיו. אני זוכרת בדיוק שהכל התחיל להשתנות מאז שהתחתנו. בשנים לפני כן אפילו לא הטרידה אותי בעיית המינון. אני ממש לא זוכרת מה היה המינון. כנראה שהתאים לשנינו. אולי הוא לא היה תמיד הגבר האוהב והמכרכר אבל אהבתי את זה ככה. לא נמשכתי אף פעם לדביקים מידי...זה מיד הוריד לי את החשק. אני מקפידה בעצמי לא להיות דביקה כדי לא להגעיל את עצמי בעיני עצמי. בשנים הראשונות חשבתי שזה אני: לא מושכת מספיק בשבילו? הריח שלי לא טוב בעיניו? האופי שלי כבר לא מוצא חן בעיניו? זה הכניס אותי לחרדות וחוסר בטחון עצמי נוראי...גם כך הוא לא היה בשמיים אף פעם. אבל כולם כל כך מחמיאים לי וגברים נמשכים אלי כמו דבורים לדבש, ממש מתאהבים בי, בכל מקום שאני נמצאת וזה עוזר לי לא ליפול למחשכי חוסר בטחון. אבל אני רוצה רק אותו...וככל שהוא לא רוצה אותי כך אני רוצה אותו יותר, שזה יותר ויותר מייאש. אני נמשכת לגברים מסוימים מאוד והם לא נפוצים בכלל. התפללתי כל השנים שיופיע מישהו כזה בסביבתי, אפילו רק כדי לעורר את קנאתו במעט... אבל זה לא קרה לצערי. חוץ מזה, הגברים שכן ניסו להידחק דרך הרווח שנפער עוררו את חמתו (למרות שידע שאני לא נמשכת אליהם) אבל זה לא גרם לו להראות יותר אהבה אלא רק להיות יותר כועס על החיים.

מה כן גורם לו לרצות אותי? 80% כשאני מאיימת בפרידה או כשהוא במצב רוח עילאי במיוחד...שלא רבנו, לא התווכחנו, ביקשתי סליחה על משהו שעשיתי, הבטחתי לו משהו שהוא נורא רוצה...
מכיוון שאני לא במיוחד טיפוס כנוע (למרות חוסר הביטחון הבסיסי שלי), מה שקורה זה שבד"כ איום בפרידה זה הגורם שהכי "עובד". זה כמובן צריך להיות איום רציני, מפורט ומנומק היטב כדי לשכנע אותו שהוא עכשיו בסכנה אמתית...
אז מה המינון בסופו של דבר? בממוצע אחת לחודש-חודשיים כשברוב המקרים אחרי סקס הוא יזום בעצמו (!!!) עוד סקס בלילה למחרת...כאילו נשאר לו עדיין טעם טוב וגירוי בגוף, לפני שהוא מצליח להכניס את עצמו שוב למרה שחורה.

אז מה קורה אצלו בעצם? למה הוא תופעה לא מוכרת אצל המין הגברי? הוא מעניש אותי? מעניש את עצמו שהוא לא הבעל שהוא רצה להיות (מפרנס היטב לדוגמא)? הוא פולנייה ממין זכר? הוא בעצם נמשך לסוג נשים אחר ממני?

שנים רבות ויקרות חפרתי וניסיתי להבין...טיפול הוא לא רוצה, אין לנו אף פעם כסף לזה וזה לא יעזור. הוא בלתי ניתן לשינוי. בכל פעם שרבנו על כך, דיברנו, בכינו, עשינו...זה מחזיק יום יומיים ואז הוא מוצא עילה חדשה להתפרץ עלי, אני שונאת את זה...כועסת עליו...הוא כועס עלי ואז הוא שוב בפינה שלו ואני בשלי.

אני חושבת שאם הייתי נשארת האישה חסרת הביטחון שהייתי אז כשנפגשנו...או שהוא היה מצליח בחייו ומגיע להישגים נאים בעיני עצמו...אולי הייתי זוכה בגבר אוהב לאורך זמן. אבל בבסיסו הוא זכר אלפא ואני... ככה השתבחתי עם השנים...עשיתי משהו בחיי , התחזקתי...וידי נטויה.

החלטתי אתמול שמספיק. הפעם זו לא טקטיקה. הילדים המקסימים שלנו היו לנגד עיני כל השנים, אבל כמה אפשר למשוך את הקקה הזה?
גם לזכותו היו:יש הרבה תכונות (נשיות אמנם). הוא בלאבוסט, אבא נעים ומבין, נקי, מסודר, בשלן...כל התכונות הנהדרות שאין בגבר הממוצע העצלן וחולה הסקס עם אשתו...שלא תחשבו שאני לא מודעת למשוואה המעצבנת הזו...
אבל די!!!!!! התחתנתי עם עוזרת בית???????? אני רוצה גבר שיאהב אותי ואני אותו. אני רוצה לתת אהבה ואין מי שיקבל אותה. ניסיתי הרבה פעמים להיות האישה החמה , האוהבת והמלטפת, אני יודעת שהוא זקוק לזה...
אבל זה לא מחזיק הרבה ימים כי הוא לא מחזיר בחזרה: רק מקבל ממני כמו ילד כועס וחצוף...ועוד מרשה לעצמו להיות עוד יותר כעסן כשאני אוהבת ומקבלת.
מהר מאוד אני נרגעת משפע האהבה שלי וחוזרת לתסכולי.
מעניין אותי אם יש לו כפילים...
זה בהחלט דף תמיכה או דף ביקורת... מה שתרצו... פתוחה להצעות!

[אחת*]

קטונתי מלהבין, אבל דבר אחד קפץ לעיני, והוא שאין לכם כסף לטיפול, לדעתי שווה לקחת אפילו הלוואה, להפרד יקר יותר.
בהצלחה בהמשך. בכל אשר תבחרי.

[חני_בונה*]

אני זוכרת בדיוק שהכל התחיל להשתנות מאז שהתחתנו.
מה בדיוק השתנה. את יכולה לפרט?

[פלוני_אלמונית*]

יש עוד כאלו. חברה טובה החליטה לאחרונה להפרד מבעלה זה עשרים ומשהו שנים בדיוק בגלל זה. וזה אחרי כמה סיבובים של ייעוצים לאורך השנים. כלום לא עזר. היא מרגישה חסר באהבה ומגע גופני והוא מרגיש שהיא חונקת ומעיקה. יש להם ילדים ומבחינות אחרות הם מסתדרים די יפה, אבל המחסור במגע גופני והמיעוט ביחסי מין הפך לבילתי נסבל עבורה. משפט שהיא אמרה לי דומה למה שאת אומרת ״אני עדיין יפה וחתיכה והרבה גברים מתעניינים בי ומחמיאים לי. מגיע לי שיאהבו אותי״.
בינתיים הם עוד לא נפרדו, אבל בייעוץ האחרון שהיו בו סוכם שכל אחד יחיה את חייו, כולל זה שהיא יכולה לבלות עם גברים אחרים אם תמצא לה הזדמנות.
לא דיברנו שיחות נפש בחודשיים אחרונים עקב עומס עבודה גדול שלה ושלי, כך שאני לא יודעת אם היא מימשה את האופציה.

[מחליטה_להיפרד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודות היקר...עצם זה שאני ממררת בבכי על כל מילה שלך מצביעה שכל מילה בסלע. אני יודעת בדיוק שאתה צודק ושהוא מבורך. לפעמים אני חושבת שאף אחד לא מגיע לרמה שלו מבחינת הטוהר שלו והקרבה לעצמו. אתה אומר שאני זקוקה לשינוי עצמי כדי שאתאים לו אבל אין לי מושג איך עושים את זה. גם לא מובן לי למה אני זו שצריכה להשתנות ולא שנינו...האם בכלל אנשים יכולים להשתנות עד כדי כך ? אולי פשוט לחפש משהו יותר מתאים?
יכול להיות שאתה גם היחיד שפנינו אליו אי פעם והיית בביתנו לייעוץ. לא המשכנו כי חשבנו שהכול הסתדר ושוב הכול חזר.

[פלונית*]

יש סיכוי שהוא הומו?
תבדקי במחשב, תפקחי עיניים. זה הרבה יותר נפוץ ממה שנדמה ואולי המחשבה על זה קשה אבל נראה לי שאם מפרקים בגלל משהו כזה יותר קל עם רגשות האשם וגם יותר נכון.

האם הוא נוטל כדורים קבועים (שעלולים לפגוע בחשק המיני)?

האם תמיד זה היה כך? את אומרת שאת לא זוכרת אבל תחשבי רגע, תיזכרי היטב. אם זה היה כך תמיד אין סיכוי לשינוי ואז:
תבדקי כמה זה חשוב לך אל מול שאר הדברים.
את יכולה להיות גרושה עם ילדים שמתקשה מאוד למצוא אהבה (אבל לא סקס, זה יהיה לך יותר). שמתקשה כלכלית. שמתגעגעת לשותף לחיים, לא רק כבעל אלא כאב נוכח. שכואבת את מה שזה עושה לילדים (וזה עושה).
או שאת יכולה לקבל את החוסר הזה אבל לא באופן הקיים - אלא להבהיר שגם אם הוא לא רוצה את זקוקה לזה כמו אוכל, וכמו שהוא דואג לבשל גם לך ולדאוג גם לך בנושאים אחרים, אפשר להתפשר על יחסים מיניים שלא מובילים לסיפוק אצלו. ויש הרבה ורסיות לכך.
או על נישואים פתוחים.
אבל מה שקורה כרגע נשמע בלתי נסבל כי זה לא רק סיפוק מיני, זה חום והכרה ואינטימיות וכן גם סיפוק מיני ותחושת נחשקות. אני חושבת שאם בתמורה יהיה ברור שאת לא מעלה יותר לעולם את נושא הפרידה שהוא כל כך מבועת ממנה, יש לדבר הזה פוטנציאל להצליח.

[מחליטה_להיפרד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הוא לא הומו, בעבר כבר בדקתי את המחשב ואני יודעת שהוא גבר של נשים. אין בעיה בחשק המיני שלו, הוא מספק את עצמו כמו שעשה משחר נערותו. לא היו לו הרבה נשים בגלל בטחון עצמי, אני מניחה, כי הוא תמיד היה נראה פיצוץ. הוא לא מודע בכלל כמה הוא מושך. הוא גם לא בוגד אם כי כמו רוב הגברים הנשואים, היה בטוח רוצה לטעום עוד.. אולי רק אם משהי תפיל אותו באסרטיביות ...אבל הוא חסר יוזמה וזה עובד לרעתו גם בקריירה שלו.
אני מתחברת מאוד לפירוש של 'תודות'. האם תקשרת לגבנו? במקרה, כמו שכתבת...הסבתא מצד אביו הייתה ממש רודנית והוא לא אהב אותה. אמו הייתה בלבוסטה כעסנית , פדנטית אבל חמימה ואוהבת ואביו סגור ומנסה לרצות את שתי המלכות האם. בטח לא מודל לחיקוי לגברבר שאני בחרתי. אבל הוא כן מאוד מזכיר את אמו אם הוא רוצה או לא...
האם בתור צעד ראשון כדאי שאפסיק להתרצות כשהוא מפייס אותי במיטה? אם זה יגיע מלווה עם מצב רוח טוב כללי שלי, הוא פשוט יכול לשכוח ממני. הוא מקבל מסר שהכול כרגיל. איך אני מעבירה לו מסר ראשוני ששום דבר לא כרגיל בלי לדבר על פרידה? אין לי את את הכוח הנשי הכי טוב שיש ושמו "לא יהיה לך סקס הלילה". הכוח היחידי שנשאר לי הוא" אני רוצה להיפרד"...אני ממש חסרת אונים לגביו...אין לי השפעה...בגלל זה אני רוצה להיפרד ולהפסיק להשקיע כל כך הרבה אנרגיה בדבר שצריך להיות מובן מאליו בין בני זוג.

[מחליטה_להיפרד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נשמע מבטיח...אז מה להגיד לו עכשיו אחרי שאתמול הצהרתי על פרידה?

[מחליטה_להיפרד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וגם...למה מסתמן והולך ומסתמן מתשובותיך שהבעיה היא בפתיחות המינית שלי? חשוב לי להבין את הנקודה הזו. תודה!

[מחליטה_להיפרד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_כי הסוד הגלוי בפנייך, והוא תסכול מרשים בפני עצמו,
הוא שאת אוהבת אותו למרות ובגלל וחרף מ ג ר ע ו ת י ו_

נכון...אני כל כך אוהבת אותו ובטוחה שהוא אותי והאהבה הזו לא ממומשת. איזה בזבוז ויכול מאוד להיות ש...

_הסבה שבשלה לא המשכתם את היעוץ הזה לא היתה מתוך כך שהדברים הסתדרו, אלא מתוך הפחד הגדול -
של שניכם -
שהדברים עשויים להסתדר._

שנינו הגענו אל היחסים האלו מתוך משפחות בהן לא הייתה אלינו אהבה ללא תנאי, אם כי הייתה ידיעה כללית שאנחנו אהובים. די מזכיר את היחסים שלנו כיום זה עם זה. שנינו בעצם לא רגילים לשפע אהבה וקבלה מילדותינו. האם אפשר להתרגל לזה ולהפסיק לעצור את האהבה בכל מיני תירוצים?

[פלוני_אלמונית*]

יש גברים שעושים הרבה ספורט- ממש הרבה, וזה מוריד אצלם את הצורך במין. (משהו עם אנדורפינים שמשתחררים במוח בצורה דומה.)

[פלונית_אלמונית*]

מחליטה-
תחליטי ותלכי על זה, הגבר הזה הורס אותך
אל תנסי להבין, פשוט תיפרדי
אחר כך תרגישי הרבה הרבה יותר טוב
בהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

בעיה בזוגיות בענין מינ ון

[מחליטה_להיפרד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

החברות הקרובות לי, כל פעם מחדש, שואלות אותי מה אני עושה עם הגבר הזה עדיין? הן מכירות את הסיפור מקרוב עם הפרטים הקטנים + השנה המחורבנת האחרונה שהייתה קשה במיוחד איתו. כל מי שמכיר את הסיפור מקרוב (ולאו דווקא את עניין הסקס אלא הכל מסביב), כולל שתי אחיותיו (לפני חצי שנה יידעתי אותן שאני חושבת להיפרד, אבל לא עשיתי זאת, כי ריחמתי : הוא היה במצב ממש קשה שזה היה כמו לזרוק אותו לרחוב ולא יכולתי לעשות את זה)... אומר שהוא מבין אותי.
אתמול שיתפתי חברה בהתכתבות הנ"ל והיא אמרה לי "אני לא מאמינה שאת שוב חושבת שאת צריכה להשתנות..."

זה ברור שיש כאן משהו דפוק והרמתי את הכפפה של "תודות" ובמקביל להחלטה שלי אני אטפל בעצמי יחד איתו ולו רק כדי להבין: איך אני כלואה בזוגיות לא טובה לי, שזוללת בלי הפסקה את האנרגיות שלי, ולא הצלחתי עד היום לשנות אותה או לעזוב אותה.

[מחליטה_להיפרד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בעיה בזוגיות בענין מינ ון

נכנסתי לדף המרתק הזה וגיליתי שכתבתי שם כמעט את אותם דברים בשם "זוהרה" ...אלוהים....כלום לא השתנה

[מחליטה_להיפרד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם עצמך תופיע ותשתרלל עם רעיונות חבויים מזה שנים רבות - כך יהיה.

עוד מאז 2006 שקראתי את הדף הנ"ל וגם השתתפתי בו, הרעיון הזה קסם לי והרגיש נכון מאוד לגבינו...רק שזה כל כך קשה להתכוונן לשם...להגיע למקום הזה...ליזום...ולקבל מקלחת צוננת "אני עייף ...לא עכשיו..." זה נכון שלפעמים זה גם עובד, אבל הפעמים שלא- כל כך צורמות וצורבות

[מחליטה_להיפרד*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוף...רציתי להעביר לכאן את מה שכתבתי אז בתור "זוהרה"...מכיוון שזה נכנס לראש הדף, מחקתי ואז זה נמחק בכלל . אני מניחה שאין אפשרות לשחזר...ניחא...לא השתנה דבר

[חני_בונה*]

תודות ל תודות
ול מחליטה להיפרד (יצא לי קודם מחליטה להיפרק)

[חני_בונה*]

_בעיה בזוגיות בענין מינ ון
נכנסתי לדף המרתק הזה וגיליתי שכתבתי שם כמעט את אותם דברים בשם "זוהרה" ...אלוהים....כלום לא השתנה._

כל אחד ואחת והקצב האהוב שלהם.

[מחליטה_להיפרד_מפח_הזבל_שהייתי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_את מתארת כיצד את משמשת לו שק אגרוף מילולי, את בור הזבל שלו במובנים רבים,
בהיותך מקבלת את כל הג'יפה.
כאשר בור הזבל לא יכול כבר לסבול את הריח,
ואת אומרת עד כאן!
הרודן הנהדר הזה, שמאפשר לך לתמוך בכל שיגיונותיו ולספוג את ארסו,
מראה לך את הצד האוהב שבו._


קורה משהו אצלי...
גם מתכתבת עם "תודות" במסגרת טיפול בהתכתבות שסגרנו בינינו.
בימים האחרונים היו כמה וכמה "עימותים" ביני לבין בעלי ומה שמעניין זה שבחרתי לי ציידה לדרך מהדברים ש"תודות" כתב לי פה ולמייל. הצידה הזו עוזרת לי להתמודד אתו בלי לחשוש על כך ששוב יתרגז, יהפוך לעצבני כי הבנתי שתמיד ימצא על מה וזה לא קשור אלי. אני רק צריכה לדאוג שאשאר קרובה לעצמי כמה שאפשר. אולי זו בחירה לא להישכב יותר על הגדר בשבילו, כי התוצאה זו גופה מרוטשת ואדם חי שנשאר עם הידיעה שאחר רוטש בשבילו. היה ואיננו. שני מפסידים.
החלטתי לסגור את פח הזבל שהייתי וזרקתי אותו למים העמוקים. אין יותר פח זבל אצלי.
בהתמודדות מול בעלי אני יותר ויותר בודקת את עצמי מתי אני עושה דברים, מוותרת, לא מתקוממת רק כדי לא להרגיז את האריה הזועם שבו...
מה שמעניין זה שככל שאני מתחשבת יותר בעצמי, כך אני מרגישה פחות אדישות וזלזול כלפי.

אני ממש מרגישה שינוי גדול באוויר למרות שעל פניו רק לפני עשר דקות סיימנו את הוויכוח השלישי להיום.
אבל, אני לא מרגישה מובסת אחרי הוויכוח ומאידך, אני גם לא מרגישה שהשפלתי אותו. פשוט הראיתי לו את הגבולות שלי בצורה מאוד ברורה
והכי חשוב: מיד! לא אחרי שבועות של "הליכה על ביצים" כמו שתודות כתב לי.

מפחדת להאמין אבל נראה לי שסוף סוף עליתי על קצה שביל שיוביל לשינוי.

[קוראת*]

ומחליטה להיפרד,
אני לחלוטין, לחלוטין, לא מסכימה עם הדברים של צפריר. הם מעודדים אותך להישאר במצב נוראי. בעיני, וסליחה צפריר, הם פשוט מפספסים לחלוטין את כל המצב. הם עסוקים בהתענגות על הבעיה ועל הפסוודו-טיפול בה.

ברקע של כל העניין יש פה בן זוג שלא מספק אותך מינית שנים. הוא גם לא יתחיל לעשות זאת. זה גם לא כל כך משנה למה. זאת ללא ספק בעיה שלו. אנשים שאוהבים מין זקוקים לו ולא מוותרים עליו.
יש סיכוי טוב מאוד שהליבידו שלו פשוט חלש. ובמקום להשקיע שנים בלשנות עצמך בכל הפיתולים המפותלים שצפריר מציע פה, את צריכה למצוא מישהו שמתאים לך מינית.
אני אפילו לא רוצה לומר שהוא נשמע לי די מתעלל. אולי הוא לא, למרות שמודה שנשמע שכן.

אולי כבר שכחת מה זה, אבל התאמה מינית זה דבר חשוב ביותר בזוגיות. ממש קשה לתאר כמה.

לדעתי, אין סיכוי שישתנה, ואת לא צריכה לפתל עצמך, להתקמט, להתפתח וכו. את מפותחת, את בסדר. את צריכה מישהו שירצה לשכב איתך. כשתמצאי אותו תרגישי מלאת חיים וארוטית.
החיים עוברים. חבל לפספס אותם.

[פלונית*]

אני חושבת שקל לחשוב שזה ב"חוץ "וזה בהחלט בתוכינו.
אף אחד לא מפריעה לך לעשות אהבה עם משהו אחר...
לא צריך ישר להפרד...אפשר לאפשר לשנוי לקרות... לכותבות על הפיסיות והמעודדות לעזוב...אומר..היא לא מתארת רק מצב פיסי אלא הרבה מאד קשיים אחרים מקופלים בין המילים לכן אני חושבת שמה שצפריר כותב כן משמעותי כי עובדה שיש כאן דיווח על שנוי פנימי כשעבדה עם החומר...
יש הרבה הרבה אופציות לשנוי כשאדם מעוניין ביו יטוב כמו העבודה של ביירון קייטי,אקהרט טולי-כוחו של הרגע הזה לעבודה על"האחר"וציפיות ממנו.
אני מאחלת לך לצאת לדרך שלך עם עצמך ומשם תקבלי תשובה מדוייקת כמו שהוא "טיפוס שאת נמשכת אליוץץ"ואת יודעת את זה תמצאי מה מתאים לך מעבר לבליל רעיונות ותפישות חצוניות.
בהצלחה!!!

נראה לי שזו דרך מופלאה...לפגוש את עצמך...!!!!

[קוראת*]

לא צריך ישר להפרד..
מדובר פה בשנים רבות (הדיווח עליהן התחיל רק פה בבאופן לפני שש שנים לפחות). זה מספיק.

לא תמיד צריך לנתח ולהבין למה קורה משהו, למה יחסים התגלגלו איך שהם התגלגלו. לפעמים יחסים הם ייחודיים, וההבנה שלהם לא תעזור ביחסים אחרים. לפעמים עודף הבנה דווקא תוקע.
אחרי כל כך הרבה שנים של יובש, הגיע הזמן לעשות.

מטרת העבודה הזו היא להכנס אל תוך עצמך, לגלות את עצמך.
לא חובה. לפעמים מיותר. בכלל האשליה הזאת שיש עצמי, שהוא פנימי, שהוא נסתר, שצריך לגלות אותו, היא ממש מיותרת לפעמים ויוצרת קיבעון.
התרבות המערבית תוקעת אותנו באינספור ניתוחים של עצמינו.
אם ארוטיקה חשובה לך, את מבזבזת את זמנך.

מצאי מישהו שרוצה לשכב איתך, והרבה, והאמיני לי שהמזמוזים, והאורגזמות והתחושה שאת נחשקת ושאת יכולה "להשכיב" את הגבר שלך אם את רוצה בלי הרבה בעיות, יעזרו לך לגלות את עצמך יותר מכל דבר אחר .
לא צריך את כל ההתפתלויות. חבל על הזמן.

(פעם הייתי בזוגיות עם מתעלל רגשית. כולם אמרו לי להבין למה וכמה ואיך ואיך הגעתי לשם וכו וכו וכו. במקום זה, החלטתי פשוט לעבור הלאה. עזבתי ומאז מצאתי זוגיות מצוינת. מאוד מרענן).

[שיחות*]

קוראת

[פלוני_אלמונית*]

_כלל האשליה הזאת שיש עצמי, שהוא פנימי, שהוא נסתר, שצריך לגלות אותו, היא ממש מיותרת לפעמים ויוצרת קיבעון.
התרבות המערבית תוקעת אותנו באינספור ניתוחים של עצמינו.
אם ארוטיקה חשובה לך, את מבזבזת את זמנך.

מצאי מישהו שרוצה לשכב איתך, והרבה, והאמיני לי שהמזמוזים, והאורגזמות והתחושה שאת נחשקת ושאת יכולה "להשכיב" את הגבר שלך אם את רוצה בלי הרבה בעיות, יעזרו לך לגלות את עצמך יותר מכל דבר אחר .
לא צריך את כל ההתפתלויות. חבל על הזמן._
כל כך צודקת
גם מין ואירוטיקה (כשהם לא אוטומטיים) הם סוג של הכרה עצמית ועבודה עצמית. אחד הסוגים המהנים...

[מחליטה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עם זאת, אי אפשר לברוח מעצמך
עצמי רודף אחרי כל חיי...מה יש לחפש שם שלא ידעתי? עוד שנאה עצמית? עוד מחשבות והתלבטויות עם עצמי. שנים רבות, טובות ויפות ייסרתי את עצמי שאני לא טובה/ חכמה/אופה/מעניינת/ סקסית.... מספיק בשבילו. אני יודעת מהיכן זה בא: מעמקי נפשי . אם לא זו הסיבה, הרי שמזמן כבר לא הייתי אתו. בטח שלא הייתי הופכת לבור הזבל שלו.
בשנים האחרונות נחשפתי לעולם מלא בנשים לא מושלמות, לא צעירות, לא מאוד שלמות עם עצמן, לא מאוד קרובות לעצמן ולצידן גברים שרוצים אותן. פשוט רוצים אותן ורק אותן. לא תמיד הן רוצות את הבעל אבל בכל זאת...זה מאוד הפתיע אותי. איכשהוא, ההתרחקות שלו ממני ובגיל כל כך צעיר, כשעוד אפילו אי אפשר היה להגיד עלי שאני מבוגרת, סימנה לי שאני לא מספיק לטעמו, שאני פגומה. זה שיחק די טוב לדמות שלי בעיני עצמי...
וכל הזמן הזה מנסה הכל כדי להיות מספיק בשבילו ובעצם לא עושה אף פעם את הדבר הנכון לעשות
וגם עכשיו...מנסה לא להיות פח הזבל שלו...כדי להשיג אותו בסופו של דבר
לקחתי צידה לדרך והתחלתי לרוץ. הזמן דוחק, רוצה שינוי עכשיו וכששומעת על הדרך הארוכה שעלי לעבור, מחליטה שאינני רוצה בה.
מה הרבה רציתי שעלי להחריד את עצמי בחיבוטי נפש רק כדי לקבל ולתת אהבה? שעלי להצליח ע"י עבודת עומק והתבוננות פנימית להגיע לעומק הבעיה?
הבעיה ידועה: אינני אוהבת מספיק את עצמי וזה שלידי נדבק במחלה. מצד שני- אם היה לצידי אדם אוהב, אולי הייתי מבריאה ממזמן מהמחלה הקדומה?
אז בחרתי בו ודבקתי בו, אולי מתוך רצון אמיתי פנימי עמוק ללמוד ולאהוב את עצמי באמת? ללא עזרתו האדיבה של בחיר ליבי?
אפשר להגיש שהצלחתי לחבב את עצמי יותר ויותר במהלך השנים, אבל קשה להכריח אדם לאהוב מישהו שהוא לא ממש אוהב, גם אם זה הוא עצמו.

התחלתי עם עשיית צדק חיצוני, לבדוק ולתקן מסביבי מה שלא נראה ונשמע כמו אהבה וכבוד כלפי.
בינתיים זה מרגיש לי נכון וטוב. מרגיש שזה תהליך חיצוני שמשפיע ומדביק את הפנים. כמו מקלחת נעימה שמרעננת ומחיה את הנפש.

תודה על כל התגובות.
קוראת ברצון רב ובעניין

[קוראת*]

הבעיה בדרך כלל היא שהאדם דווקא רוצה סקס עם זה שלא רוצה או לא מסוגל או מסורס. פשוטו כמשמעו.

ממש לא בדרך כלל. לפעמים פשוט נקלעים ליחסים על מורכבות מסוימת שיש בהם. כשעוברים יחסים, נכנסים למבנה שונה. יש אנשים שלידם אנחנו נובלים, יש אנשים שלידם אנחנו פורחים. צריך להתמקד בסוג השני. ולא צריך להישאר עם אלה שאיתם לא טוב ובוודאי לא לעסוק בחקירות וניתוחים אינסופיים בלמה לא טוב איתם. כדאי לזוז קדימה ולבחור סביבות טובות.

אגב, כשבוחרים אנשים מחזקים, זה משפיע על שאר התחומים בחיים.


אפשר כמובן לטפל בסימפטום.

הגיע הזמן לנטוש את ההבחנה השמרנית והמקבעת בין בעיה לסימפטום. מה שקורה עם הבעל שלא מעוניין בסקס הוא לא סימפטום. הוא בעיה. וכדאי להיפטר ממנה.

עם זאת, אי אפשר לברוח מעצמך

גם, תיאור העצמי הנחבא הזה הוא כל כך שמרני ומטעה.

מחליטה, את ביחסים לא טובים. עזבי אותם ושני את גורלך כשתלכי למחוזות טובים. פתאום תראי שבעצם אין לך בעיות ואת לא צריכה להזיז סימפטומים כדי לגלות מי את.

[קוראת*]

הבעיה ידועה: אינני אוהבת מספיק את עצמי וזה שלידי נדבק במחלה. מצד שני- אם היה לצידי אדם אוהב, אולי הייתי מבריאה ממזמן מהמחלה הקדומה?

זה שלידך לא נדבק במחלה. הוא פשוט כנראה טיפוס די בלתי נסבל, עם יכולת התעללות קלה או קשה, וגם קצת דפוק מבחינה מינית. כל מי שהיתה איתו היתה סובלת.

בחיי שחבל על הזמן שלך.

כשהייתי עם המתעלל הייתי קטנה ומתנצלת. לא הייתי ככה לפני כן, וגם לא אחרי כן. זאת היתה פשוט סיטואציה רעה בשבילי.

אם את רוצה להיות מאושרת, יאללה לצאת משם.

[אליאנה*]

אם את רוצה להיות מאושרת, יאללה לצאת משם

כן בחוץ מחכים לך המון גברים אטרקטיבים שרק מחכים לך.

[אמא_נמרה*]

_אני פה כדי להגיד: לפעמים כל מה שצריך כדי להצית את המשיכה, הוא פשוט משיכה אמיתית ואהבה אמיתית. זה הכל. ואז לא צריך להצית אותה. היא פשוט קיימת, בלי צורך בטריקים.

אז לצד אלה שצריכים כל הזמן גיוון, שינוי, תרגילים ודמיונות, יש גם אחרים, שלא צריכים את כל זה. זה לא חוק טבע ש"צריך דלק אחר"._
לגריין!!

ואנילא ממשיכה לכתוב עוד בנוסף לבשמת, כי זה לא יגמר...

[אהבת_עולם*]

קוראת

[אהבת_עולם*]

ואני רק רוצה להגיד שלצאת מקשר לא טוב זה לא אומר שזה בהכרח במקום עבודה פנימית.
לפעמים להפך.
שלפעמים דווקא לצאת מקשר כזה - זאת העבודה הפנימית.
הלהגיע לנקודה הזאת שאני מסכימה ובטוחה ויודעת שאני טובה כמו שאני, ושמגיע לי משהו יותר טוב.

[בשמת_א*]

אמא נמרה [-:
ודווקא חבל שאת לא כותבת עוד, כי את יכולה להוסיף דברים מעשירים וראויים בנושא.

_ואני רק רוצה להגיד שלצאת מקשר לא טוב זה לא אומר שזה בהכרח במקום עבודה פנימית.
לפעמים להפך.
שלפעמים דווקא לצאת מקשר כזה - זאת העבודה הפנימית.
הלהגיע לנקודה הזאת שאני מסכימה ובטוחה ויודעת שאני טובה כמו שאני, ושמגיע לי משהו יותר טוב_
HEAR HEAR!!!!!

[שיחות*]

_מרתק לראות עד כמה צריכה כל דמות ודמות להגן בחירוף נפש על החלטותיה מהעבר.
להדגיש את הבחירה הנכונה שנעשתה אי אז או אי עכשיו. כאילו שהפתרון של הכותב/ת מתאים לכל בני האדם,_
בהחלט נכון מאוד! - וזה ניכר היטב אצל כל אחד מהכותבים פה.

אכן, כתמיד, אין הדברים כך. , וגם לא אחרת, אלא יציר חד פעמי שמופיע בעיני המתבונן.

מרגיעון מבויים: החיים הם נופת צופים. ולנו הרשות לנוע סביבם ובתוכם, בעליות ובמורדות, להתעלס איתם או לנמנם בתוכם את מנוחת הצהריים . הכל צפוי והרשות נתונה. כאפה מכאן וליטוף מכאן, כל כך רב הנסתר על הגלוי, למרות שהכל ידוע. ולכן אל פחד, כי הם באמת נופת צופים.

[שיחות*]

_לצאת מקשר לא טוב זה לא אומר שזה בהכרח במקום עבודה פנימית.
לפעמים להפך.
שלפעמים דווקא לצאת מקשר כזה - זאת העבודה הפנימית._
באמת מילים מצויינות. תודה לך אהבת עולם.
<שיחות למשל, הייתה נשואה פעם למישהו שכחלק מעבודתו הפנימית חתך מהקשר שלהם. והזמן הראה שזה היה הדבר הנכון לעשותו. וזה היה צעד כואב שאיפשר גם לו וגם לה לבוא למקום הרבה יותר טוב מהמקום בו היו לא מעט שנים. לא נופת צופים אמנם...אבל בעצם למה לא? כן. נופת צופים.>
(נופת, הלכתי לבדוק, היא הדבש הנוזלי הנלקח ישירות מיערת הדבש , וצופים הוא הרבים של צוף.) מכאן אפשר להסיק שגם כשהכל נופת צופים יש סיכוי לא קטן לחטוף עקיצות ולכאוב. אז מי שאומרים לו הלו, מה אתה מתרברב שכאילו חייך נופת צופים, יכול להיעזר בדברים נשכחים שנכתבו פה פעם בחמידות רבה: "החיים הם כן פיקניק (-: יש אבנים, יתושים..לא נוח." אולי מישהו זוכר. )

[אהבת_עולם*]

דברים נשכחים שנכתבו פה פעם בחמידות רבה: "החיים הם כן פיקניק יש אבנים, יתושים..לא נוח." אולי מישהו זוכר

נגה שפרון כאן: די עם הפינוק (2004-07-14T07:44:52)

[ממ*]

מצטרפת, מסכימה עם שיחות, קוראת ואהבת ובשמת.

(גילוי נאות: מכירה את קוראת, והיא עודדה אותי להיכנס לפה).

_מרתק לראות עד כמה צריכה כל דמות ודמות להגן בחירוף נפש על החלטותיה מהעבר.
להדגיש את הבחירה הנכונה שנעשתה אי אז או אי עכשיו. כאילו שהפתרון של הכותב/ת מתאים לכל בני האדם,_

או שלא. לעתים אשה נותנת את הסיפור שלה כדוגמה ותו לא. תודות, אתה יוצא מהנחה (חשדנית במידה רבה), שיש פה צורך התגוננות וצידוק חוזר של החלטות מצד המספרת. לא תמיד כך הוא. לעתים אשה מספרת את סיפורה לאשה אחרת כדי להראות חלופה, כדי לחזק ולתאר קצת מהנוף שבחוץ.
זאת פרקטיקה מאוד שכיחה, ואף מועילה, שאתה כנראה לא מכיר. היא בבחינת טפיחה על השכם ודחיפה קלה וחברית, מתוך תחושת ביטחון ולא מתוך צורך של הצדקה עצמית. המבנה פה חמק מעיניך.

בכלל, דבריך שבויים בדוגמטיות לא מוצלחת. הכללות אינספור בנוגע למבנים נפשיים, הישענות על תפיסות אנליטיות, שכמו שקוראת אמרה, הן לעתים רבות לא מועילות: בין פנים לחוץ/בין נפש לגוף/ בין בעיה לסימפטום, בין מין אמת נחבאת או עצמי נחבא לבין מעשים.

הרטוריקה הפואטית מחד ופסקנית מאידך רק לכאורה מסתירה זאת. אבל לא באמת. חסרה בדבריך דיאלקטיקה, הבנה יותר מורכבת של מורכבות נפשות שונות, של קונפליקטים, של ייחוד של האינדיבידואל/ית. חסרה בדברים של "תודות" יכולת בולטת בהבנה שמעשים הם לא פחות מהותיים מתכנים נפשיים, ושבכלל ההבחנה ביניהם צריכה לעמוד בספק. יש פה קידוש של אינטרוספקציה בלי כל ספקנות.
הכול מאוד שמרני ושטוח.

מחליטה להיפרד, גם בעיני העצות של תודות לא מוצלחות, תיאור מצב ונפש לא מוצלח, והצעות לא מוצלחים לפתרונות.

הייתי נוטשת את האינטרוספקציה האינסופית שאין לה מושא ממשי, לטובת תזוזה.

בהצלחה. חזקי ואמצי.

[אבירה*]

_בשביל שהסקס ימשיך שנים, צריך "דלק" אחר שיצית את המשיכה. בעיקר שינוי פאזה. מיינד גיימס.
אני פה כדי להגיד: לא כל אחד צריך כל מיני אמצעים מלאכותיים בשביל "להצית את המשיכה". לא דמיון ולא פנטזיה, לא יופי ולא שינויים._
אני פה להגיד: הדלק שהתכוונתי אליו, הוא קודם כל השקעה בכוונון פנימי ואז זוגי, לשימור הסקס מתוך אהבה. בגלל שכ"כ קל בלי לשים לב, לוותר על זה. חיים, שגרה מטלות עייפות והופס.. "המרעיבו שבע".
בגלל זה כתבתי שליופי מתרגלים. כי יופי לבדו, לא ישמור על המשיכה בין בני הזוג, לאורך זמן.
לא התכוונתי דוקא ל טריקים, שהם לדעתי עניין של טעם ותו לא.

[מחליטה*]

מחליטה מאשרת את דברי תודות האחרונים. לאחר שנמלטתי מספקנות וחרדה מבלבלת, חזרתי אלי מילותיו הנכונות, לי בלבד. כל מקרה לגופו ותודות ידע לאסוף גם את צלליהם של מילותי ולכן מסקנותיו היו כל כך מדוייקות. המקרה שלי ייחודי רק לי וכל המקרים האחרים ייחודיים רק לבעליהן. אינני יודעת לאן תוביל אותי דרך זו אבל אשמח אם תודות יצטט את כאן את ההתכתבות האחרונה בינינו, אודות האדם המרצה והלא מרצה. בעיני זו אחת האמיתות החזקות והפשוטות בין בני אדם ונותנת לי הרבה חומר למחשבה יותר מכל מה ששמעתי בחיי על היחסים ביני לבינו.

[מחליטה*]

ואגב, במשך השנים האלו, התעניינתי מאוד במה שקורה בין הסדינים אצל נשים וגברים. מתוך עניין להבין את מה שקורה אצלי. הגעתי למסקנה שברוב המקרים, גבר שמואס באשתו ובוגד בה עושה זאת על רקע של חוסר ביחסי מין ולא על רקע של מראה חיצוני לא מושך כביכול. יתפלאו הטרולים לדעת שיש כ ל כ ך הרבה נשים לא יפות או צעירות ובעליהן רוצים אותן ורק אותן.

[ביישניתית*]

מדוע אנו תמיד אבל תמיד שומעים על גברים מיליונרים עשירים שמתחתנים עם בחורות צעירות ויפות.

מה האובססיה הזו למיליונרים? ולהניח שמה שמיליונר רוצה זה מה שכל הגברים רוצים.
באופן אישי אני בכלל לא שומעת על חתונות של מיליונרים.

[מחליטה*]

אני לא מדברת על הבחירה השניה, השלישית או הרביעית של גברים גרושים אני מדברת על האהבה הראשונה, זו שהתחתנו והביאו ילדים איתה. זו שלא נענתה להם מספיק לאחר שנולדו הילדים והתחילו העימותים כמו אצל כולנו כמעט, למרבה הצער!!! אז בסוף בוגדים, מחליפים אותה ואם יש כסף אז למה לא צעירה? זה מובן שצעירה יותר מושכת לא? אבל לאשה שמתבגרים איתה ביחד יש אהבה אחרת. אם היחסים מספקים במיטה, לא מתגרשים כל כך מהר, באמת! שמעתי הרבה סיפורים האמיני לי.

[בשמת_א*]

זה מובן שצעירה יותר מושכת לא?
בשנה האחרונה יצא לי לדבר בדיוק על הנושא הזה עם ארבעה גברים שונים לחלוטין, שלכל אחד סיפור שונה לחלוטין (אני מתכוונת למשהו כמו: אחד אלמן, אחד גרוש שלא באשמתו, וכן הלאה), וכל הארבעה, ממש בלי לתאם ביניהם, אמרו שבצעירות אין כל עניין (התחלתי לכתוב "שלושה" ופתאום באמצע שכתבתי נזכרתי ברביעי, הכי אחרון). כל אחד מהם באופן אישי מתעניין בנשים בגיל שלו או אפילו טיפה יותר מבוגרות ממנו. וכל הארבעה נראים מעולה. וזה מדגם אנקדוטאלי לחלוטין כי אני לא בדיוק חיה חברתית והרוב המכריע של הגברים שאני פוגשת נשואים (ואוהבים את נשותיהם (-: ).

[ביישניתית*]

אבל אשמח מאוד להתבדות.

גם אני אשמח אם תתבדי. אלא אם כן עשית את זה כבר ואת בדויה מספיק.

[שיחות*]

מחליטה, אם לחזור לרגע לנושא המקורי של הדף לפני חתונות המיליונרים: רציתי רק לאחל לך בהצלחה. שתמצאי את אושרך ומבוקשך בדרך הנכונה לך.
תודה גם על הצלילים הבהירים והברורים שהושמעו כאן במהלך הדיון על ידי כל מיני נשים ללא דף בית (-:
בהצלחה לכולנו, צעירות וזקנות, שתמיד יהיה לנו את מי לאהוב, למי להקשיב ואת מי להשכיב.

[ממ*]

טוב שהתאספו הדמויות האלה - הלוחמות.

לא לוחמות--מתנגדות לדעתך ולמתודה שבה אתה משתמש.

_ובניסיון להתנגד למה שנאמר, רק מתחדדת ההבנה שיש להתייחס למה שנאמר.
כאשר ההתייחסות למה שנאמר מלווה בחוש בקורת מפותח (מה שלמחליטה אגב לא חסר) וספקנות נחרצת - הבנת הדברים רק משתבחת._

מסכימה!

כל מיני נשים ללא דף בית.
שיחות, . והאיחולים שלך טובים.

המקרה שלי ייחודי רק לי וכל המקרים האחרים ייחודיים רק לבעליהן.

מחליטה, אני מסכימה לחלוטין. אני מאמינה, עם זאת, שהשתכשכת דייך במקרה הייחודי שלך, על כל ניתוחיו. הגיעה העת למקרה ייחודי אחר, שבו מאוד יחשקו בך.
יש סיכוי טוב שתמצאי שהניתוחים של המקרה הייחודי העכשווי הופכים בקשר חדש עם הרבה ארוטיקה ללא רלוונטיים, או שאפשר להסתכל עליהם בדיעבד כשהם לא המרכז יותר. יש סיכוי שתגלי שבמבנה יחסים בריא, שבו את נחשקת ומסופקת, את לא נוטה לרצוׂת.

יש אנשים שלידם אנחנו נובלים, יש אנשים שלידם אנחנו פורחים. צריך להתמקד בסוג השני.

אחד הדברים החשובים שאני מלמדת את בתי הוא לא להשחית זמן על אנשים מחלישים ולדעת למצוא את המחזקים. וזהו דבר שחברות טובות וחברים טובים פעמים רבות מלמדים זה את זה. אין כמו חבר טוב או חברה טובה לזהות מצב שבו אישה/איש נובלים.

דוגמאות:

• חברה שהמנחה שלה למאסטר יצרה סביבה לא מקדמת ודכאנית. דחיפה משתי חברות אחרות עזרה לה לזוז לסוג מנחה אחר לדוקטורט, שאיתו כבר רצה בשמחה.
• אח שבת זוגו כל הזמן ירדה עליו בציבור. איתה הוא היה עלוב. עם אישה אחרת, כבר שנים רבות, הוא פורח.
• דוגמה מצחיקה, כשנהגתי ליד אבא שלי, תמיד נכבה לי האוטו, לא הצלחתי לעלות היטב את העליות (מהלכים) וכיוצא בזה. כשהוא לא לידי, אני נהגת מעולה. האם יש לי איזשהי "נהגת פנימית" שהיא האמיתית ועלי לנתח אותה עד זרא? או שיש לי נטייה פנימית אמיתית להתבלבל ולאבד קואורדינציה? התשובה: לא. לידו, לא הולך לי. לא לידו, הולך לי מצוין. כשקלטתי את זה, אמרתי לו באופן קבוע "עד שלא תדע להסתכל בי בתמיכה ובגאווה, אז אני לא מסיעה אותך לשום מקום." הוא לא יודע. אז אני לא נוהגת לידו ובא לציון גואל. האם כדאי לי להשחית זמני בלהבין למה אבא שלי מחליש אותי? ואללה, חבל על הזמן. הקדשתי קצת ניתוחים, הבנתי שהוא טיפוס קמצן רגשית ודכאני. יאללה, זזה. מקפידה להקיף עצמי באנשים נדיבים.

חבל"ז.

[בשמת_א*]

כעת בן 42 והצעתי לו להכיר חברה טובה שלי בת 37 והוא בתחילה התחמק וכשקצת לחצתי הוא פשוט סירב.
בטח, בבונים יש הרבה.
לא הייתי משחיתה את זמני להכיר בחורות לבבונים. בעיקר הייתי רואה תועלת גדולה לאנושות בהשארת כל הבבונים רווקים ונטולי ילדים. שלא יהיה דור המשך לחלאות, שכל אחת שמכבדת את עצמה תעיף לכל הרוחות.

כן שווה להשקיע זמן ומאמצים בחינוך הבנות,
לא להשחית זמן על אנשים מחלישים ולדעת למצוא את המחזקים.

[שיחות*]

אתמול ראיתי סרט בינוני לגמרי, שמו "אבא שלך מלך" עם רובין וויליאמס החמוד. שם, - מי שהולך לראות שלא יקרא- יש לו חברה צעירה (הוא מבוגר), שמתה עליו, והוא, מה זה מאושר מהאהבה שלה, והיא קוראת לו בשמות חיבה, ורק רוצה להיות איתו כל הזמן, והוא חולה על התחת שלה, וקצת דואג כל פעם שהיא מדברת עם צעירים אבל היא באמת אוהבת רק אותו והכל סבבה. רק שכשהוא מדבר על הזמר שהוא אוהב, או על תכנית טלויזיה שהייתה כשהיה צעיר, היא לא מכירה, רק מחייכת באהבה, וכשהם נתקלים במשהו מעולמה, היא פורצת בצחוק, והוא מחייך במבוכה, וכן הלאה..ויש לו שכנה מבוגרת, שמנטוזה כזאת, עם בית מבולגן, אבל בחרך הדלת שנפתח כשהוא צריך משהו והיא לא נותנת לו להיכנס כדרכם של אמריקאים , מתפתחת שיחה לא מתוכננת עם קודים משותפים-כרונולוגית, והם מתפקעים מצחוק ומדברים עוד ובסוף קובעים להיפגש, כי יש להם המון על מה לדבר, בעוד הפער של סוגי הכיף המשותף הולך ונפער עם הצעירונת הסקסית שברגע משבר נופלת לזרועות הידיד השרמנטי ברקע. הסרט מסתיים כשהם - רובין וויליאמס והשכנה השמנטוזה יושבים מול הטלויזיה על קערת בראוניז-חשיש וצוחקים ונהנים. (בראוניז ולא ג'וינט כי בגילה קשה לה עם העשן (-: )
לא הייתי מטריחה אתכם אלמלא זה קרה בכזאת סמיכות לדיון המקביל כאן, מה שגרם לי לחשוב נו יאללה גם טרול זה בנאדם, ולהביא לפניו ולפניכם את הסיפור.

[בשמת_א*]

לצורך העניין שלי בדיון יש משהו שאני רוצה להוסיף.

אני עוקבת בעניין אחרי "מחליטה".
בעיקרון אני מאמינה לחלוטין בזה שגם אם זוג אכן צריך להיפרד בסוף - מוטב לעשות את העבודה על השריטות שהביאונו עד הלום לפני ההחלטה על הפרידה ולא אחרי.
למרבה הצער, ברוב המקרים היתה סיבה טובה להתחתן עם מישהו שממרר לך את החיים בדיוק במקום שכואב לך, וכדאי שלא תהיה יותר סיבה טובה כזאת לפני ההחלטה על המשך הנישואין.
וכשאני אומרת "סיבה טובה" אני לא מתכוונת כלל וכלל לאהבה.

אחרי שאדם עושה עבודה עם עצמו, ומברר בינו לבין עצמו מהם הדפוסים שלו, שבהם הוא מכשיל לעצמו את החיים (למשל, דפוס של ריצוי), הוא מגיע בשלב מתקדם בתהליך למקום של לקיחת אחריות אישית על החיים שלו. הוא מבין שהוא - או היא - בעצמה בחרה לעצמה את החיים שהיא חיה, שאף אחד אחר לא בחר בשבילה, שגם אם היא לא היתה "בנוכחות" בתקופה מסוימת בחייה, זו עדיין היתה היא שלא היתה בנוכחות, ושגם לבחור במישהו שלא אוהב אותך זו בחירה (אני מדברת עכשיו באופן כללי ותיאורטי ולא ספציפית על המקרה של "מחליטה").

אחרי שעושים את העבודה, לפעמים מגלים שמה שיש לנו בידיים זו אהבת אמת. שאחרי שניקינו את הדפוסים המכשילים שלנו, האהבה והזוגיות שלנו מנצנצות.

ולפעמים, מה לעשות, מגלים שמערכת היחסים הזאת באמת רעה לנו ובאמת אין ברירה אלא להיפרד.

כשיש ילדים, זו סיבה טובה לטרוח ולהשקיע בעצמך ולעבור את התהליכים האלה, כדי שלפחות תדע/י שעשית הכל, לפחות מצידך.

שיחות, עשית לי חשק ללכת לראות את הסרט הטיפשי (-: כבר מצאתי אותו ביוטיוב (-:

העניין הוא כי "הבבונים" האלה הם בד"כ גברים גרושים, בשנות הארבעים ופלוס
ופה אני חייבת להעיר, שאכן הם בד"כ גברים גרושים. ובמקרים רבים האשה היא שהתגרשה מהם. ובצדק גמור. לפעמים רק אחרי שהילדים נולדים האשה מגלה שהיא נשואה לבבון...

ולכן אני בעד חינוך הבנות בעודן צעירות, ויפה שעה אחת קודם.
הלוואי שמישהי כאן תרים את הכפפה ותכתוב לנו "מדריך לזיהוי בבונים" עוד לפני שמתחתנים איתם (אמא נמרה?), כי כמו שכמה מנשות האתר יכולות להעיד, גם להתגרש מהם זה לא פיקניק.
מקווה שגברים כמו צוויליך עוזרים בזה שהם מגדלים בני אדם ולא בבונים (צוויליך, אין לי מושג לגבי הילדים שלך... לא יודעת אם יש לך בכלל בנים (-: ).

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

התכוונתי לכתוב ש: לא רק בסרטים. עובדתית ומעשית, גברים שמגרדים את ה 40, כן מתחילים עם נשים מבוגרות מהם. אני מכירה נשים, (שאי אפשר להגדיר כעשירות), שיכולות להעיד.
אבל אם אני כותבת, אז יוצא שאני משתייכת ל גרושות קמוטות בגיל הבלות מדברות"?
צויל, מרב אזהרות נפלת בפח. כי ההגדרה הזו, באמת גורמת לי להרגיש חרא.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

יש אנשים שלידם אנחנו נובלים
מנסיוני הפרטי אני יכולה להעיד שאכן לפעמים דווקא לצאת מקשר זה (חלק מ) העבודה הפנימית.
יש אנשים שלידם אנחנו פורחים. צריך להתמקד בסוג השני.
טוב, צודק גם תודות. בהחלט כדאי לוודא שאני מסוג האנשים, שבחברתם אני פורחת.
אכן אין מנוחה לצדיקים. כאפה מכאן וליטוף מכאן... באמת נופת צופים.

[צוויליך*]

צויל, מרב אזהרות נפלת בפח. כי ההגדרה הזו, באמת גורמת לי להרגיש חרא.
אני נפלתי בפח? מואה?? D-:
אני ניסחתי את כוונת המשורר הבבון כדי להראות את בבוניותו.
את, להבנתי, נכנסת בג'יפה של הבבון, שמנסה ללחוש על הגחלים של חוסר הבטחון שלך, ואני בטוח שאת לא מקומטת כהגדרה עצמית.
הכוונה שלו היא שתרגישי חרא כי הוא מרגיש חרא. רע לו. רע לו. אז הוא משתדל.
אני בטוח שאת אשה מקסימה ומדהימה.

צוויל

[פלוני_אלמונית*]

_אבל אם אני כותבת, אז יוצא שאני משתייכת ל גרושות קמוטות בגיל הבלות מדברות"?
צויל, מרב אזהרות נפלת בפח. כי ההגדרה הזו, באמת גורמת לי להרגיש חרא._

צטערת אבל גם לי האמירה הזו של צוויל גורמת להרגיש חרא....ומסכימה בהחלט עם אמא של טוסיק בעניין הזה.
ולהבא נקווה שצוויל לא יפול בהתבטאויות כה סקסיסטיות ושובניסטיות מעליבות כגון. "גרושות קמוטות בגיל הבלות מדברות"
מאיפה לקחת והוצאת את הביטוי הכל כך דוחה הזה, צוויל?

[מחליטה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אתמול הכרתי אשה, גרושה מבעל מתעלל לפי הספר. כשראתה אותי אמרה: יש לך בעל טוב! הייתי בהלם מההנחה שלה ומלמלתי לעצמי...טוב? אולי הוא טוב...אבל אני סובלת כל השנים איתו...
שאלתי אותה למה היא חושבת כך? אז היא אמרה- כי הפנים שלך מוארות ומחייכות. רב אחד לימד אותה שאשה עם פנים מוארות ומחייכות נשואה לבעל טוב.
אחר כך דיברנו עוד...היא אישה דתייה ואני לא. עוד סיפרה שלימדו אותה הרבנים, שצריך כל הזמן להחמיא לגבר ולשבח אותו. גבר הוא כמו ילד וצריך לחזק אותו במעשים החיוביים שלו ולהתעלם מהשליליים. שגבר לא אוהב להישאר חייב ולכן בסוף יחמיא בחזרה
סיפרתי לה שאני לא עשיתי כך רוב הזמן. מאז ומתמיד ביקרתי אותו. ההתנהגות שלו סוציומטית בעיני. תמיד הראיתי לו איפה עליו לשפר את התנהגותו. בקונפליקטים הרבים שיש לו עם הסביבה, הוא אף פעם לא ממש צודק בעיני. זו האמת שלי, אבל אולי לא הייתי צריכה להראות לו את זה. במקום להיות המקום היחידי שבו יכול היה לקבל אהבה והרגשה שהוא בסדר, אהוב הוא קיבל כאפה מכאן וכאפה משם.
אגב, בשיחות שהיו לנו, הוא תמיד התלונן שהוא אף פעם לא צודק בעיני, תמיד כולם צודקים בעיני, חוץ ממנו.
הבעיה היא, שהוא כל כך לא מסתדר בכל כך הרבה מקומות. תמיד כולם טועים והוא צודק. בתחילת הקשר האמנתי לו וככל שרבו המקרים, התחלתי להבין שמשהו בתקשורת שלו לקוי, גם אם הוא נורא צודק וטהור.
אז גם נוספה בעיית פרנסה בגלל זה, ונוספה בעיה של חוסר אמון שלי בו, שהוא יודע לנתב את הדרך בשבילנו. שאפשר לסמוך על ההחלטות שלו.
וככל שקיפדתי את ראשו, כך גם רציתי לרצות אותו, כי הפסיק להראות לי את אהבתו, כפעם.
ואני עדיין אוהבת אותו והוא אותי...
אני נמשכת אליו והוא אלי. מרגישה את זה כשאנחנו כן ביחד...ובכל זאת, הקשר בינינו חזק מאוד אבל זה קשר. במובן פלונטר.
מעדיפה לפעמים לשחרר את הקשר בינינו מאשר לסמוך עליו.

מצד שני, אני סומכת עליו יותר מעל כל גבר אחר שאי פעם הכרתי.
לזמן פתרונות, אני מקווה

[מחליטה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ושוב מצטטת מההתכתבות ביני לבין תודות:
אני:
מחשבות לגבי אישור חיצוני להיותנו אהובים: מהתבוננות על שני ילדי מרגע היוולדם: האחד מרצה כדי להרגיש אהוב והשניה נשארת כפי שהיא.
נתן לי להבין שזו תכונה מולדת.
מה דעתך?

תודות:
זו נטייה.
אין שום פסול בלרָצות אחרים.
אין שום פסול בלשרת אחרים. לעזור. להיות בשביל אחרים.
הבעיה היא שזה מתחיל להיות על חשבון עצמך.
כאשר את מבטלת את רצונותייך או מאווייך מתוך רצון לשאת חן.
על זה בדיוק אנחנו מדברים.
כאשר הנטייה לרָצות "מנוצלת" על ידי הסביבה והופכת לתכונה מרכזית אצל האדם - ברבות הימים עשוי לעלות חוסר איזון שמחייב עזרה חיצונית או שינוי דרמטי בעקבות אירוע חיצוני או תעוקת נפש.
כיפוף הטיפוס המרָצֶה לניצול על ידי הסביבה פעמים רבות יהיה תוך הקטנתו והקנטתו. אז לא ימצא את ערכו הפנימי ויהיה תלוי באישורים חיצוניים.
עד כאן.
ברור?

תודות.

אני:
כן ברור.
להבדיל וגם באותה מידה, כך גם כיפוף הטיפוס הלא מרצה נעשה באותה דרך... גורם לו להקצין את עמידתו על שלו. כנראה כך נכלאנו אני והוא במעגל שלילי.

[קוראת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ההתנהגות שלו סוציומטית בעיני. תמיד הראיתי לו איפה עליו לשפר את התנהגותו. בקונפליקטים הרבים שיש לו עם הסביבה, הוא אף פעם לא ממש צודק בעיני.
תראי, זה באמת לא נחמד לחיות בביקורת תמידית, וגם לא להיות המבקרת התמידית. אבל.... אם ההתנהגות שלו נראית לך סוציומטית, ואם הוא בקונפליקטים תמיד עם הסביבה, ואם קשה לך לסמוך עליו, הוא כנראה פשוט סוציומט. או שאתם פשוט לא מתאימים.
אני חושבת שאם צריך לקרוע את ים סוף כדי לקבל קצת נחת ביחסים, במשך 18 שנה (! ), אז אתם לא מתאימים.
אולי קשה לך לתת לו מחמאות כי אין פה כל כך על מה להחמיא? זה לא ילד שלך. זה הגבר שלך.


גם כי גם למי שלא מאמין ברוח ובנפש הפנימית - לא יקרה שום דבר רע,

יכול לקרות משהו רע, כמו למשל להיתקע, להישאר במין מסע כזה אינסופי. אגב, אפשר להאמין ברוח, אבל לא שהיא רחוקה מאיתנו וצריך לצאת אליה למסע. למה להניח שמחליטה לא מכירה את עצמה? זאת הנחה כל כך מוזרה.נכון, הפרוידיאנים החזיקו בה וגם הדינמיים (והיום הניו-אייג'יים). יש להם את תוצאות הטיפול הכי גרועות, וטיפולים הכי ארוכים. לא סתם עוברים היום למאמנים אישיים, לעובדים סוציאליים. אלה לא מניחים שיש להם ידיעה על המטופל יותר ממה שהוא יודע בעצמו. הם מעודדים התקדמות ולא היתקעות במילים מילים מילים ובאשליית הרוח הנסתרת.

מחליטה, את מצטיירת כבחורה סופר-נבונה ומודעת ומתבוננת. סמכי על עצמך.
את חושבת שבעלך סוציומט עם בעיות תקשורת? זאת את--אחת שלא כל כך מתפעלת מבעלה-- והוא כנראה גם סוציומט עם בעיות תקשורת. את לא סתומה. לא טוב לך איתו. זאת את. לא טוב לך. את רוצה חיים יותר סקסיים. זה מידע לא רע. עם כל הכבוד לכוונות הבאמת טובות של צפריר, את לא צריכה אותו וגם לא את הדתייה שיגידו לך מי את.

הרעיון הזה שצריך לצאת למסע של היכרות עצמית עלול לתקוע אותך בעוד 18 שנה שבהן הגבר שלך לא יכניס לך יד לחולצה מדי פעם בשביל הכיף, ולא יתפוס לך את הישבן כשאת עוברת לידו, ולא יעביר לך יד על הגוף כי הוא מת ל*& ^{אותך, ולא יע}%$ לו כשהוא רואה אותך מתלבשת, ולא ילחש לך דברים סקסיים באוזן בשביל לפתות אותך קצת. את יודעת איזה כיף זה? את זוכרת איזה סבבה זה ללכת לעבודה אחרי אורגזמה? את יודעת איזה כיף זה לתת דווקא לו לחכות איזה יום-יומיים ולהיטרף קצת עלייך (ואז כמובן לעזור לו לצאת מייסוריו ). חיים רק פעם אחת.

[קוראת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אה, והפלונית שחושבת שכל הגברים חושקים דווקא בצעירות. בחיי שכואב הלב עלייך!!
כדאי שתחליפי את הגברים שאת מסתובבת איתם, או את המעגל שממנו את שואבת מידע ושמשמש לך דוגמה. יש דברים אחרים מעבר לחומה. את עלולה בטעות לגלות גברים סבבה, שרוצים נשים בנות גילם (שרוצים ניסיון חיים, ונשים כבר עם ילדים, וניסיון מיני, ובגרות).
בחיי שבעשרות שנים של חיים, כולל מעברים בין בני זוג, והתבוננות בחברות ובעשרות חברים לעבודה, על הגברים שאת מדברת עליהם קראתי רק בעיתון "לאישה" כשחיכיתי בתור באיזו מרפאה.
בהצלחה!

[מיכל_בז*]

בלי קשר למחליטה, ממ וקוראת היקרות אתן משב רוח מרענן וחריף במיוחד.

תודה לשתיכן.

[מחליטה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_בלי קשר למחליטה, ממ וקוראת היקרות אתן משב רוח מרענן וחריף במיוחד.
תודה לשתיכן._

בהחלט!!!

העבודה שאני מנסה לעשות עם הכתיבה כאן, עם ההתכתבות עם צפריר ועוד הרבה שיחות עם נשים לא ווירטואליות וכמובן כל הזמן עם עצמי, היא להגיע לתובנות בתוכי שיורו לי על הדרך הנכונה ביותר, לי.

[מחליטה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קשה לי להבין איך הגיע שינוי כל כך מהר...הייתי מוכנה ובשלה אליו והיה צריך לבוא האדם שיסביר לי את סדרי העולם בזוגיות שלי. אני מודה לצפריר שהופיע משום מקום ואמר לי דברים שפשוט הייתי צריכה לשמוע ולהפנים. כל כולי היה בשל לשינוי הזה. כל מה שעברתי בחיי, כל השנים הקשות, הדיקור שמאזן אותי בחצי שנה האחרונה, הגיל, הבשלות, סיפורי חיים רבים שעברו דרכי, התאווררו והמשיכו הלאה לחוות הדעת הבאה.
שיניתי תחנת רדיו, שיניתי תדר, אני אותה הגברת אבל יצאתי מהכלא של עצמי. זה קרה בימים האחרונים. שמתי לב שאני מגיבה אחרת. לא פעם אחת אלא באופן רצוף. דרך המחשבה שלי השתנתה. זה משהו נורא קטן, בלתי מורגש אבל הוא מגיע מבפנים, הוא אמיתי!!!!
תמיד שאפתי לאהוב את עצמי יותר, אבל לא ממש הצלחתי. השחרור היה לגלות שאהבה עצמית מבחינתי, זה לא לדרוש אהבה ולחשוב שמגיעה לי אהבה, אלא לאהוב את מי שאני אוהבת באמת ולהראות את זה. להגיד את זה. לגעת את זה. בלי לצפות שאקבל בחזרה, בלי להיעלב שאני לא מקבלת בחזרה. כי זה הרגע שאני בחרתי להראות אהבה ולכן הוא הרגע שלי!!! אני צריכה להתענג עליו ולא להפוך אותו לשדה קרב.
ברגע שהרשיתי לעצמי להתנהג כך, הכל התחיל לזרום מיד בתוך נתיבים מסודרים והגיוניים. הכל נעשה כל כך פשוט, למרות שאנחנו בתקופה מאוד לא פשוטה עם החלטות מסובכות בכל מיני נושאים, כרעש רקע.
המיניות שלי מתפרצת מחדש, כמו שמזמן לא חוויתי אותה ובעלי מחייך אליה, יוזם בעצמו שוב ומשתף פעולה כשמתאים לו. תמיד קרוב לעצמו ולא יודע לשחק משחקים ולהתאים את עצמו לרצונות אחרים, בצורה קיצונית (סוציומט כבר אמרנו?). אבל הפעם אני לא לוקחת סירוב לסקס כחץ בליבי, לכמה שבועות, אלא בדיוק כפי שזה: רגע מתאים לי ולא לו. זו הזדמנות בשבילי להיזכר שאני יודעת לענג את עצמי בעצמי. אני מאושרת כל כך שאני מצליחה בזה והוא גם מאושר שלא הפכתי את פני אליו ואז הוא מחפש אותי, בעצמו, שוב.
מעגל של טוב לעומת מעגל רע שהיה.

תודה לכולכן ויותר מכל לתודות.

[לנשום_עמוק*]

רציתי לשאול אותך אם את מוכנה לכתוב יותר על התהליך שלך
האם הבעיה היתה רק סקס?
אני תוהה לגבי בעלי.בעיקר הניתוק שתארת ו"מאבק הכוחות"
תגובתיות יתר וכמו מחפש אותי כדי ליפול ולהתנתק.יכולה להיות קרבה מאד גדולה ואז אגיד משהו
שיתפרש כמו:בקשה לדרישה דיוק לנסות להבין ללחץ וכו ואז מתפתח ריחוק וגם אם אסביר למה התכוונתי לא יהיה לזה סכוי...יתנתק יסגר כמו"יעניש"אותי על סוג של פלישה לתחום שלו או משהו כזה..לא ברור לי לגמרי .אני מאד משתדלת להיות מדוייקת לעשות עבודה פנימית אך מפספסת משהו .כואבת מאד מאד כבר תקופה ארוכה מתייאשת ולא מצליחה ממש לעבוד עם זה בעיקר יוצר מתח עצום כי לא יודעת מאיפה זה יגיע וברגעים שממש לא מצפה לזה.כמו ללכת על ביצים.זה מוכר?

[עתליה*]

מחליטה יקרה, אני מתרגשת כשאני קוראת את הדברים האחרונים.
את נהדרת. תודה ששיתפת .הצלחת להעביר את התחושה של לפני ואחרי.
הדף שפתחת היה אישי ובאותו זמן אוניברסלי ומאד מלמד.
מאחלת לך דרך קלה ומספקת בהמשך.

[מחליטה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_תגובתיות יתר וכמו מחפש אותי כדי ליפול ולהתנתק.יכולה להיות קרבה מאד גדולה ואז אגיד משהו
שיתפרש כמו:בקשה לדרישה דיוק לנסות להבין ללחץ וכו ואז מתפתח ריחוק וגם אם אסביר למה התכוונתי לא יהיה לזה סכוי._

מוכר מאוד, מהעבר...אני לא מאמינה שאני מעזה להגיד "מהעבר" כי התבדיתי כל כך הרבה פעמים ביחסים בינינו. הייתי בטוחה כל כך הרבה פעמים שמעכשיו יהיה טוב.

הנה מה שכתבתי ב 30.5
יש לי הרגשה חזקה מאוד שהפעם אני יודעת מה הדרך. זה לא בגלל שהתפשרתי וריציתי אותו. להפך: עמדתי על דעתי. אבל הסברתי את עצמי, דיברתי על עצמי, על הכאב שלי, על הקושי לסמוך עליו

_אני ממש מרגישה שינוי גדול באוויר למרות שעל פניו רק לפני עשר דקות סיימנו את הוויכוח השלישי להיום.
אבל, אני לא מרגישה מובסת אחרי הוויכוח ומאידך, אני גם לא מרגישה שהשפלתי אותו. פשוט הראיתי לו את הגבולות שלי בצורה מאוד ברורה
והכי חשוב: מיד! לא אחרי שבועות של "הליכה על ביצים" כמו שתודות כתב לי.

מפחדת להאמין אבל נראה לי שסוף סוף עליתי על קצה שביל שיוביל לשינוי._

ולאחר פחות משבוע הטוב השתלט עלינו. החלטתי לא לפחד ממנו (למרות שהרגשתי פה ושם ממש חרדה). אבל הייתי ממש בשלה אליו, אולי כי התאמנתי כל כך הרבה שנים
התהליך קרה, אצלי, מאוד מהר אבל שוב, שיחקתי אתו 18 שנים במידה הולכת וגוברת.
אני מאמינה שלא משנה אם נמשיך להיות ביחד לעד, אני את עצמי- מצאתי, סוף סוף.

[בשמת_א*]

לנשום עמוק, תראי אם יש פה http://live.huffingtonpost.com/r/segmen ... 7e5b00013a דברים שרלבנטיים לך, או כאן . ניתוק, מאבק כוחות, צורך לנצח, הענשה, תבדקי את הקישורים.

[בשמת_א*]

ששם מפני שהם באנגלית
צר לי, לא בנויה לתרגם כרגע ובוודאי לא בדף הזה. תנסי להיעזר בגוגל תרגום. יוצא גרוע אבל נותן מושג כלשהו. לפחות מהבלוג.

[פלוניתיה*]

קראתי את הדף הזה כולו. מרתק ממש.
מחליטה, את יכולה לכתוב מה קורה אתכם? אתך?

[גם_אני*]

מה בא קודם? חוסר סיפוק מיני או חוסר כבוד לבעל? הוא לא מספק אותי - אני לא מכבדת אותו. אני לא מכבדת אותו- הוא לא מעוניין במין.אני מתוסכלת מינית- הוא מקבל אישה עצבנית . אני עצבנית- לא בא לו עלי. מעגל קסמים. ואנחנו עוד לא בני 30....

[מחליטה_ללכת_לטיפול*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לכל המתעניינות...
העניינים לא ממש הסתדרו בינינו אבל הם מסתדרים בקצב ההתפתחות האישית שלנו, כנראה. אנחנו לא זריזים בתחום הזה, אפשר להגיד.
הייתה תקופה מסוימת טובה אבל שוב הכל התחיל להתדרדר מסביבנו. רגעי קרבה קצרים ולא ממלאים.
אנחנו כנראה עומדים לפני פרידה והחלטנו על טיפול זוגי. שלשום גיליתי במקרה במחשב שלו שהוא משוטט באתרי סקס להומוסקסואלים. אמרתי לו את זה והוא הגיב "אז מה...זה רק פנטזיות". למרות שהיינו בברוגז כמה ימים לפני כן, נישקתי אותו על ראשו ואמרתי לו שאנחנו חייבים ללכת לטיפול. הוא הסכים. לא עשיתי מזה עניין כלפיו. הרגשתי רחמים על מה שהוא עובר מבפנים וצורך לתמוך בו ולהראות לו שיש מקום לכל מחשבה ופנטזיה.
החיים שלי איתו עוברים כמו סרט ואני מתחילה להבין שיש עולם פנטזיות לא ממומשות אצלו ,שלא נתן לי להיכנס אליהם מפחד לאבד אותי ואת המשפחה שלנו. כנראה שלא הייתי מוכנה נפשית למידע הזה ואולי טוב שהתעניתי עינויי מין ולא התעניתי בעינויים שלא הייתי יכולה להתמודד איתם. אולי עכשיו , עם ההתפתחות הנפשית שעברתי בשנה האחרונה, אני יכולה להתמודד איתם יותר טוב.
בכל מקרה, הגילוי הזה הוא עוד נספח ליחסים המימלא עכורים ולא חבריים שלנו.
לשאלתה של גם אני : אני כל הזמן חושבת מה התחיל? יש לי תובנות בזמן האחרון שזה שניהם ביחד: מבחינתו-זה קודם כל חוסר הערכה שלי לאישיות שלו שהוביל אותו לרצות אותי פחות. הרי מה ראה בי דבר ראשון כשהתאהב בי: בחורה מתוקה ואוהבת כל כך, עם נתינה ענקית. זה מה שעשה לו את זה. כשהתחיל לקבל חוסר הערכה, התחיל גם חוסר החשק.
מבחינתי- מה שגרם לי להתאהב בו היא משיכה מינית ענקית לגבריות שלו ומה שהוא משדר לי. כשלא הרגשתי הדדיות, נעשיתי יותר ביקורתית ועצבנית ופחות מרוצה.

בחודש האחרון הגיע לחיי חבר מהעבר שהתגרש ואני לא מפתחת יחסים איתו אבל אנחנו מתכתבים. זה סוג של תמיכה שאני יודעת שיש מי שיקלוט אותי. מישהו שרוצה אותי כי לא ראיתי את עצמי מתאהבת במישהו אחר מלבד בעלי. פתאום הרגש הזה מתעורר ואני שמחה לגלות אותו אצלי.

[מחליטה_ללכת_לטיפול*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קוראת...מה שכתבת אז מדבר אלי היום יותר מתמיד. זה כנראה מה שיהיה. אבל אני נותנת צ'אנס לטיפול זוגי רק בשביל הילדים. מי יודע לאן נגיע ביחד אחריו.

זה מה שכתבת לי:

_ההתנהגות שלו סוציומטית בעיני. תמיד הראיתי לו איפה עליו לשפר את התנהגותו. בקונפליקטים הרבים שיש לו עם הסביבה, הוא אף פעם לא ממש צודק בעיני.
תראי, זה באמת לא נחמד לחיות בביקורת תמידית, וגם לא להיות המבקרת התמידית. אבל.... אם ההתנהגות שלו נראית לך סוציומטית, ואם הוא בקונפליקטים תמיד עם הסביבה, ואם קשה לך לסמוך עליו, הוא כנראה פשוט סוציומט. או שאתם פשוט לא מתאימים.
אני חושבת שאם צריך לקרוע את ים סוף כדי לקבל קצת נחת ביחסים, במשך 18 שנה (! ), אז אתם לא מתאימים.
אולי קשה לך לתת לו מחמאות כי אין פה כל כך על מה להחמיא? זה לא ילד שלך. זה הגבר שלך.

גם כי גם למי שלא מאמין ברוח ובנפש הפנימית - לא יקרה שום דבר רע,

יכול לקרות משהו רע, כמו למשל להיתקע, להישאר במין מסע כזה אינסופי. אגב, אפשר להאמין ברוח, אבל לא שהיא רחוקה מאיתנו וצריך לצאת אליה למסע. למה להניח שמחליטה לא מכירה את עצמה? זאת הנחה כל כך מוזרה.נכון, הפרוידיאנים החזיקו בה וגם הדינמיים (והיום הניו-אייג'יים). יש להם את תוצאות הטיפול הכי גרועות, וטיפולים הכי ארוכים. לא סתם עוברים היום למאמנים אישיים, לעובדים סוציאליים. אלה לא מניחים שיש להם ידיעה על המטופל יותר ממה שהוא יודע בעצמו. הם מעודדים התקדמות ולא היתקעות במילים מילים מילים ובאשליית הרוח הנסתרת.

מחליטה, את מצטיירת כבחורה סופר-נבונה ומודעת ומתבוננת. סמכי על עצמך.
את חושבת שבעלך סוציומט עם בעיות תקשורת? זאת את--אחת שלא כל כך מתפעלת מבעלה-- והוא כנראה גם סוציומט עם בעיות תקשורת. את לא סתומה. לא טוב לך איתו. זאת את. לא טוב לך. את רוצה חיים יותר סקסיים. זה מידע לא רע. עם כל הכבוד לכוונות הבאמת טובות של צפריר, את לא צריכה אותו וגם לא את הדתייה שיגידו לך מי את.

הרעיון הזה שצריך לצאת למסע של היכרות עצמית עלול לתקוע אותך בעוד 18 שנה שבהן הגבר שלך לא יכניס לך יד לחולצה מדי פעם בשביל הכיף, ולא יתפוס לך את הישבן כשאת עוברת לידו, ולא יעביר לך יד על הגוף כי הוא מת ל*& ^{אותך, ולא יע}%$ לו כשהוא רואה אותך מתלבשת, ולא ילחש לך דברים סקסיים באוזן בשביל לפתות אותך קצת. את יודעת איזה כיף זה? את זוכרת איזה סבבה זה ללכת לעבודה אחרי אורגזמה? את יודעת איזה כיף זה לתת דווקא לו לחכות איזה יום-יומיים ולהיטרף קצת עלייך (ואז כמובן לעזור לו לצאת מייסוריו ). חיים רק פעם אחת._

[פלונית*]

גם אני אהבתי
מגניב!

[קוראת*]

קוראת...מה שכתבת אז מדבר אלי היום יותר מתמיד. זה כנראה מה שיהיה.

אני שמחה בשבילך, מחליטה יקרה. משהו אומר לי שלא תתחרטי.

[קוראת*]

וזה נהדר שעדכנת.

[שוב*]

צחליטה להיפרד זה מה שכתבת לפני שנה בדיוק כשאני כתבתי לך תבדקי אם הוא הומו.

הוא לא הומו, בעבר כבר בדקתי את המחשב ואני יודעת שהוא גבר של נשים. אין בעיה בחשק המיני שלו, הוא מספק את עצמו כמו שעשה משחר נערותו. לא היו לו הרבה נשים בגלל בטחון עצמי, אני מניחה, כי הוא תמיד היה נראה פיצוץ. הוא לא מודע בכלל כמה הוא מושך. הוא גם לא בוגד אם כי כמו רוב הגברים הנשואים, היה בטוח רוצה לטעום עוד.. אולי רק אם משהי תפיל אותו באסרטיביות ...אבל הוא חסר יוזמה וזה עובד לרעתו גם בקריירה שלו.

הנבואה ניתנה לשוטים אבל לי נראה אז וגם היום כשאני קוראת שנה אחרי את מה שאת כותבת עליו שהגבר הומו או דו מיני שנמשך יותר לגברים.
מגיע לך שיאהבו אותך. ואם הוא הומו לא חייבים לפרק חבילה אלא להנות מהצד. אחרי שמעכלים ומדברים וכו'.

לא חושבת שאם בגיל צעיר ונטול כובד של משפחה הוא לא השתוקק לקשר מיני הדוק - משהו ישתנה. את פשוט אוהבת אותו ומקווה שכן אבל זה רק יילך ויהיה יותר גרוע.

אתר וצה סקס פרוע ובתדירות גבוהה - אולי תתמקדי ברצונות שלך ולא בלהבין אותו או לכעוס עליו או לטפל בו. לכי אליו ותגידי לו כך וכך אני צריכה איתך או בלעדיך. בפרידה או במסגרת נישואין. הפצתרון צריך לספק אותך ולא אותו.
בשונה ממה שהיה עד עכשיו.

ושוב אם הייתי צריכה להמר - הייתי אומר שהוא הומו (את גם כותבת שבעניינים אחרים הוא אחלה ואת כותב שאלו עניינים נשיים -ש הוא מנקה את הבית מארגן בלבוסט.. ובכן.. )

[מחליטה_ללכת_לטיפול*]

תודה ששבתם לכאן כולכם...אני זקוקה לכולכם.
אתחיל מהסוף- אני לא חושבת שהוא הומו אבל לאור הגילויים החדשים, אני מעריכה שיש בו דו מיניות לא ממומשת. בימים האחרונים, חשבתי על כך שיכול להיות שאמר את זה לשתי חברות קודמות שלו ולכן נטשו אותו. אף פעם לא סיפר לי למה עזבו אותו, אבל ידעתי שזה היה מצידן ושהוא היה שבור מאוד בגלל זה.
יתכן שחשש שאם הן הגיבו כך (שהיו משוחררות ממני) איתי אין על מה לדבר בכלל.
אם הוא אכן דו מיני, אני חושבת שהוא יותר אוהב נשים מאשר גברים ולא הפוך. יצא לי מידי פעם לראות שאריות פורנו שלו במחשב. אלו היו תמיד נשים. פעם אחת יצא לי לראות נשים עם פין מלאכותי, אבל הנחתי שזה משהו שקשור אצלו לאגרסיות, תסכול. גם עכשיו אני לא יודעת מה זה בדיוק, תכלס. נברר בטיפול אני מקווה. אני חייבת לציין שכשאנחנו מתעלסים, הוא תמיד מגורה מאוד, נלהב. קראתי אתמול בדף כל הגברים קצת הומוסקסואלים ואכן הוא תמיד חשק ביחסים אנאלים, ששללתי בהתחלה על הסף, נתתי לזה צ'אנס פעמים בודדות, אבל רק פעם אחת ממש נהנתי. בקיצור- אם אני סובלת מקור ביחסים, הוא סבל מחוסר זרימה בתחום המיני החוויתי. יתכן שאם היה מתעקש על מיניותו וגם מבקש וגם מתנהג יפה ביום- יום, הייתי זורמת איתו . אבל היו כל כך הרבה רעשי רקע ביחסים שלנו בכל מיני תחומים, שלא הגענו בכלל לעומק וגיוון ביחסים המיניים.

לגבי המחזוריות שצפריר כתב עליה: כהרגלך, אתה רואה דקויות ונסתרות. אני בהחלט מודעת אליה וזה משהו שאפשר להגיד עליו- מלווה אותי כל חיי. ביכולת ההתמדה, הקשבה ושקדנות בבית הספר. כל פעם מחדש: שיאי שפל ושיאי גאות. בתווך, שהוא הרוב- משהו כזה שדומה יותר להשרדות סבירה.
גם בתפקודי כהורה - מתפקדת היטב אמנם, רגישה תמיד, אבל לא שומרת על אחידות במתן השירותים למשפחה.
כנראה מאוד תלויית מצב רוח.

עוד דבר שיושב לי כמו ענן מפחיד על תודעתי: החל מגיל 10 ועד 18 זכיתי באהבתם של ארבעה בנים מקסימים, יפים וטובים (היו שניים שלא התאהבו בי בחזרה ונשארו אהבות סודיות נכזבות), שהתאהבתי בהם מרחוק והצלחתי להשיג אותם לעצמי. לאחר תקופה מאוד קצרה, בין שבוע לחודש, מאסתי בהם בצורה טוטלית, ממש נגעלתי וסיימתי את הקשר תוך כדי ריסוקם (לא הבינו מאיפה זה נחת עליהם האומללים).

אני חושבת שזה אולי קשור למשפחה שהייתה לי (ההורים רבו והתקוטטו ). זה דבר שהסתרתי היטב מהסביבה והתביישתי בו מאוד. יתכן ופחדתי שהם יבואו אלי וישמעו במקרה את המריבה (שאין היה לדעת מתי תתחיל ואיך תסתיים) וזה גרם לי לחרדה פנימית שגרמה לגועל וקבאס. לא ידעתי לנתח אותה אז, אבל היא נשארה לי בתודעה שאני עלולה להפסיק לאהוב גבר אוהב ומתחשב ומה שיש לי עכשיו זה מה שאני צריכה.

אחר כך היו לי עוד 3 מערכות יחסים בנות שנה עם בחורים שלא גרתי איתם, אבל כבר הייתי מחוץ לבית הורי. זה לא קרה איתם. נפרדנו מסיבות שונות.
הרבה פעמים, כשהכל טוב אני מרגישה ריקנות. אני יודעת במפורש שגם אני יזמתי התנתקויות ומריבות כדי לא להרגיש את הריקנות המאיימת.

ברור לי שגם אני סובלת מבעיות ושריטות שהשפיעו על היחסים שלנו ועזרו להם להיתקע כל השנים. לכן, לא כל כך ברור לי שברגע שניפרד, אוכל להתחיל ביחסים נורמלים ושאצליח לאהוב לאורך זמן אדם יציב ואוהב תמידית.
אני נעה בין בטחון רב שהשתנתי מאוד עם השנים, אני מבינה את הרגשות שלי, שולטת במצבי הרוח שלי לבין חוסר בטחון שטבע קשה לשנות והוא ישתלט עלי בסופו של דבר.

[קוראת*]

ברור לי שגם אני סובלת מבעיות ושריטות שהשפיעו על היחסים שלנו ועזרו להם להיתקע כל השנים. לכן, לא כל כך ברור לי שברגע שניפרד, אוכל להתחיל ביחסים נורמלים ושאצליח לאהוב לאורך זמן אדם יציב ואוהב תמידית.

אחת הבעיות בלהיות המון שנים עם מישהו לא מתאים וקר זה שזה מבלבל את תחושת הזהות ומוריד את הביטחון העצמי. יכול מאוד להיות שעם מישהו אחר כל מיני שריטות שיש לך כבר לא יהיו רלוונטיות. חוץ מזה, לא עוזר לחשוב על זה כל כך הרבה. הכי טוב לזוז, לפעול.

[מחליטה*]

קוראת יקרה , את מאוד מעודדת.

[מהצד_השני*]

מעניין. מאוד.
כי אני חווה את כל הדבר הזה, פחות או יותר, מהצד השני.
אז יהיו שיגידו שזה בדרך כלל ככה, גברים רוצים יותר וכולי. לא מאמינה לזה.
בכל מערכות היחסים האחרות שהיו לי,
תמיד זה היה בתיאום. מתאים. הרבה וטוב.

אולי זה הגיל, נראה לי שזו הלידה (היתה כבר לפני יותר משנתיים ככה שזה לא ממש תירוץ)
אבל אני פשוט ל א מעוניינת.
כשזה קורה, זה סוג של מרחמים,
מזה שאני יודעת שכבר עבר המון זמן,
שהוא מחכה מלא,
שלא נעים לי (??) להגיד שוב לא.
אבל אני?
אני בעצם לא רוצה.
ובזמן האחרון גם תוך כדי. עד עכשיו תוך כדי היה משהו נפתח ונדלק והיה יופי.
אבל אפילו זה כבר לא.
ותודה שנתת לי לחוות את הצד השני של זה.

[מחליטה_ללכת_לטיפול*]

תודה

[מחליטה_ללכת_לטיפול*]

מעדכנת. בעקבות הגילוי האחרון בגלישות האינטרנטיות שלו, יצא לנו לשוחח על כך לפני כמה ימים. הוא יזם את השיחה ואמר שמעניין אותו לדעת מה אני מספרת ולמי. הוא יודע שיש לי חברות מאוד קרובות, הוא שומע מה הן מספרות לי אז הוא מניח שגם אני מספרת הכל. אמרתי לו שאם הוא חושש לגבי ההעדפות המיניות שלו אז רק אני הוא והפסיכולוג צריכים לדעת את זה. התחלנו לדבר על זה. שאלתי אותו למה הוא לא סיפר לי את זה כל השנים, אם לא חושב שגם אני בתור אשתו צריכה לדעת את זה. הוא אמר זה רק היה עושה לך בלאגן ולחץ בראש (ממש אכפת לו). כלומר חשש לאבד אותי ואת הילדים. אמרתי לו - אתה בכלל מודע לכמה צער וסבל גרמה לי העובדה שאתה לא חושק בי ? אתה לא חושב שצריכה להיות לי הזכות לבחור אם אני רוצה את זה או לא?
הוא אמר, כן את כנראה צודקת...אבל את סתם תשימי לי תווית של הומו. אמרתי לו אבל אולי אתה דו מיני? הוא אמר את גם התעלמת מהרצונות שלי. ביקשתי יחסים אנאלים והתנגדת. קניתי לך פעם מתנה שני אברי מין מלאכותיים ופסלת אותם. אמרתי לו נכון...אני לא הבנתי לאן זה שיייך. חשבתי שאתה מביא לי אותם שיהיה לי במקומך וזה העליב אותי. אני רוצה אותך ואתה מביא לי מפלסטיק...

הוא לא הסביר לי את רצונותיו ותשוקותיו ואני הייתי תמימה מידי, לא חכמה. התקשורת לקויה מאוד בינינו. רציתי עוד מהמין הרגיל והלוהט שיש לנו פעם ב...ולא חשבתי שהפנטזיות שלו במקום אחר בכלל. בכלל נראה לי שאף פעם לא נידע מה הפנטזיות של מישהו בזמן יחסי מין.
מרגישה שחייתי בשקר וזה כבד מאוד. מועקה תמידית. דמעות זורמות ממני בלי שליטה.

עוד משהו
בסוף השיחה הוא אמר לי - את יודעת מה יש לי- אני פשוט מתגרה מלראות את איבר המין של עצמי.
שמעתי והלכתי. לא ידעתי מה זה והאם זה עוד ניסיון לסבן לי את ההכרה.
אחכ לפנות בוקר הלכתי למחשב והתחלתי לקרוא על "הפרעות אישיות". נושא שאף פעם לא קראתי עליו ממש.
כתבתי "נרקסיזים"...קראתי. הבנתי מה הבעיה של אחי הגדול.
משם הגעתי ל"הפרעת אישיות סכיזואידית"...
הבנתי עם מי אני חיה.
הבנתי למה יש לו 3 אחים גדולים ממנו שחיים לבד, אף פעם לא נראו בחברת חברים / חברות. חשבתי תמיד שהוא היחידי מהבנים שניצל (יש עוד שתי אחיות נשואות באושר), אבל הבנתי פתאום שבעלי היחידי מבין האחים שניסה לצאת מהבדידות של עצמו ולהתחבר לעולם. אני הייתי החיבור שלו למשפחה, לאנשים וגם לילדים שלו. בגלל זה הוא לא רוצה לעזוב אותי. בגלל זה היה כל כך מאושר בהתחלה. בגלל זה יכולת הניתוק הגבוהה ממני כשאני "מאכזבת אותו" , פוגעת בו.

הכל מסתדר פתאום. מבינה מה גרם לזה בילדותו (הוא גדל לא בארץ, חינוך שהוא בעצם משטר.).
מבינה כמה בקלות אפשר לשרוט ילד לכל החיים. מספיק "רק" חוסר רגישות לצרכים רגשיים והתעלמות מהם. דוגמא: אמא שלו סיפרה לי שהיה נהוג לקשור את הילדים למיטתם בלילה, כדי שלא "יסתובבו בבית ". הראתה לי את הרצועות מעור. מישהו שם החליט שזו המדיניות וגם יצרו חגורות לצורך ישומה. האם הלכה לפי הספר ולא הפעילה אינסטינקטים אימהיים, מה שבוודאי אמהות אחרות עשו ולכן גדלו ילדים עם אמון בעולם שבחוץ, בעולם המבוגרים ובכלל. אני רק חושבת על הבן שלי שהיה עד גיל 13 נכנס פעם בכמה זמן למיטתי, בגלל חלום רע. מה היה קורה אם לא היה יכול לצאת אלי כי גילה שהוא קשור. די הלב שלי מתפוצץ מלחשוב על זה. במיוחד עכשיו כשאני מבינה מה זה עושה אחת לאחת.

התחלנו טיפול אתמול. מצאנו מטפל פסיכולוג ממש ממש מתאים. הוא ידע לנווט אותו . זו ממש מלאכת מחשבת איך שהוא עשה את זה. ראיתי והבנתי הכל. למרות הכל בעלי לא נתן את תשובתו עדיין אם הוא רוצה להמשיך. היום בבוקר המטפל התקשר אלי ושאל בשלומי. הוא הבין אתמול שיש פה בעיה בעיקר איתו. הוא רוצה שאתקשר אליו היום כדי שאסביר מה אני יודעת. אמר שזה יקצר את התהליכים. הוא ממש רוצה לעזור.

אמרתי לאחותי אתמול שסתם חפרנו למה איך מדוע (לגביו וגם לגבי אחי ואשתו). לא המצאנו את הגלגל, כבר חקרו את זה ותעדו. כנראה, שאם יש התנהגויות שלא ניתנות להסבר, אז יש הפרעה. חבל שלא ידעתי את זה לפני כן. אולי הייתי יודעת איך לנהוג איתו אחרת. לא הכרתי את התחום הזה ולא חפרתי בו, חבל.
אני בכל זאת אוהבת אותו. עכשיו הכל הרוס.
מחכים לי חיים חדשים ממש מעבר לפינה, אבל אני רוצה קודם כל להעמיק את החברות שלנו. אני רוצה שיחזור לסמוך עלי ועל העולם. אם יתחיל את חייו החדשים בצורה כזו, הוא פשוט גמור ואבוד. אכפת לי ממנו אבל גם אם לא- מתוך אינטרס אישי של דאגה לי ולילדי, אין לי מושג איך ההרס העצמי שלו יגרום לו לנהוג. כבר היו דברים מעולם. גברים שרוטים יכולים להיות מאוד אלימים כשהם מאבדים את התקווה. בגלל זה העולם שלנו יכול להיות כל כך נורא.

[עתליה*]

אישה יקרה, מאחלת לך , לכם בהצלחה בהמשך הדרך, איזו שתהיה.
אם יורשה לי ,
אני פשוט מתגרה מלראות את איבר המין של עצמי.
זה מאד רגיל וטבעי, והרבה מאד גברים אם לא כולם מתגאים מאד בנס דיגלם וזה מעורר אותם. לא חושבת שיש בזה משהו לא רגיל.

[מחליטה_ללכת_לטיפול*]

תודה עתליה...אתמול התקשר אלי הפסיכולוג כדי לשאול לשלומי. הוא רצה לדבר גם עם בעלי אבל הוא לא רצה לתת לו את מספר הטלפון שלו, בתחילת הטיפול כשרשם את פרטינו. הפסיכולוג רצה לדעת עוד פרטים שלא אמרתי בטיפול וסיפרתי לו את מה שגיליתי. הוא תמך בי ואמר שאין בעיה שאתקשר אליו בכל זמן שאני מרגישה צורך. הוא מבין שאני עוברת גיהנום פנימי ואני מאוד מעריכה אותו על כך. גם שיחה עם הידיד חדש ישן שלי לא עזרה לי להפיג את המועקה.

[קוראת*]

מחליטה יקרה,
זה לא פשוט בכלל מה שאת מספרת. מאוד מאוד קשה.
זה טוב שיש פסיכולוג שמבין אותך. עם זאת, לדעתי, השקעת שנים רבות בנישואין. די ברור שבעלך לא מתאים לך מבחינה מינית וארוטית. טיפול ארוך עם ניתוחים נוספים של הבעיות שלכם לדעתי רק יגזול לך עוד שנים ומשאבים. כעת הגיע הזמן לחשוב על פרק נוסף בחיים.

[קול_פעמונים*]

אם יורשה לי להיכנס לשיחה,
אני חושבת שאם אין בו רצון פנימי שממש בוער בו להיטיב איתך, לא תהיה התקדמות ממשית.
הסיבה היא שמדובר בשינוי גדול מהמקום בו הוא נמצא, ושינויים כאלה לא קורים ללא הנעה פנימית אמיתית.

[קוראת*]

אני חושבת שאם אין בו רצון פנימי שממש בוער בו להיטיב איתך, לא תהיה התקדמות ממשית.

מעבר לזה, הוא כנראה לא מספיק נמשך לנשים. המצב כבר נמשך לאורך שנים.

[קול_פעמונים*]

נכון שהוא לא נמשך לנשים- וזה בתחום המיניות ואולי אין לו שליטה על זה
אבל גם את אהבתו הכנה הוא אינו מוכן לתת לה- וזה כבר משהו אחר לגמרי.

[מחליטה_ללכת_לטיפול*]

קשה לי להגיד על בעלי שהוא לא נמשך לנשים. גם לקרוא את זה מכניס אותי למועקה ענקית. כאילו אין יותר על מה להתלות בעולם הזה. הכל לא ידוע ולא צפוי.
גבר שתמיד הסתכל על נשים ונראה ממש מתרגש מנשים לטעמו.
לכי תביני מה בדיוק קורה לו. אולי הוא ממש ביקש להתרגש כדי להוכיח לעצמו שהוא לא.

אפשר להגיד שהחלטתי לסיים את הפרק הזה. לא רוצה למשוך עוד מהסיוט הזה. מצד שני זה אומר לסיים את הדבר הזה על כל פניו שנקרא "המשפחה שהקמנו ביחד" ולהתחיל משהו אחר ולא נודע. הכאב עצום עם ההכרה שלשם הכיוון.

עכשיו תפסתי שיחה איתו ואמרתי לו שאם הוא חושב שאני מסוגלת להמשיך עכשיו בלי שנילך לטיפול כאילו הכל כרגיל- הוא טועה מאוד. אני קרובה להתמוטטות.
שאני לא יכולה לנתק את עצמי מרגשות ואני פשוט כל הזמן מרגישה אותם.
אמרתי לו שאם הוא בוחר שלא להמשיך בטיפול, אני פשוט לוקחת את הדברים שלי ויוצאת מהבית ושהילדים יחלקו את זמנם ביננו.
הוא שאל- את חושבת שהפסיכולוג הזה יכול לעזור לנו- אמרתי לו שאני חושבת שמאוד!!!

לא יודע, אמר, הוא נראה לי קצת פרווה.
אמרתי לו שהוא לומד אותנו ולאט לאט הוא יכוון אותנו.
אמר- טוב אני אתן לו עוד צ'אנס אחד. חוץ מזה הוא נראה לי הומו בכלל (הפסיכולוג)...כזה עדין...
אמרתי לו שזה עניין של הפסיכולוג מה הוא, זה לא קשור אלינו.

עכשיו היה איזה קטע בפגישה שבעלי הסתכל ארוכות בעיני הפסיכולוג והייתה מין שתיקה כזו שהפסיכולוג הביט בו ואף אחד לא מצמץ. כאילו מי יוריד את העיניים ראשון.
אני זוכרת שעברה בי המחשבה- נראה כאילו בעלי התאהב בו עם המבט הזה.
טוב זה לא ממש רלוונטי, האנקדוטה זו, אבל הרגשתי צורך לרשום את זה כאן. במיוחד לאור העובדה שבעלי אמר עליו שהוא נראה לו הומו.

[קוראת*]

אני חוששת שהניתוחים של צפריר וההמלצות עלולים להשאיר אותך, מחליטה יקרה, בהתבוססות של זמן יקר נוסף עם גבר שלא מספק אותך מבחינה מינית.

חשבתי עלייך עכשיו:
הבוקר, עוד לפני שהספיק כמעט להתעורר, הפרטנר שלי כבר "שלח ידיים" ומזמז אותי בכל מקום שאליו הוא הצליח להגיע . אני הייתי עייפה אז ישבתי ועבדתי במיטה. ברגע שהוא "קלט" שאני יושבת לידו, היה ברור לאן זה יילך. אפילו שהייתי הרוגה ולחוצה בעבודה, זה נורא הצחיק אותי ושיתפתי פעולה וכמובן שלא התחרטתי.
ברור ששום טיפול, התעמקות, ניתוח, התפלפלות, פואטיקה וכיוצא בזה יגרמו לבעלך להיות גבר כזה מלא חשק ותשוקה ששולח אלייך ידיים. ושום דבר ניתוח והתפלפלות לא יציבו אותך במצבים כאלה איתו שבהם את משועשעת מזה שהגבר שלך לא מצליח להתאפק ולחוץ עלייך.
בעלך פשוט לא כזה. וחיים רק פעם אחת.
לדעתי, כמו בדף הקודם, הניתוחים והעצות של צפריר רק משאירים אותך בסיטואציה שלא נותנת לך לפרוח מבחינה ארוטית.

[מחליטה_ללכת_לטיפול*]

אחרי ימים ארוכים של מועקה שלא עוזבת, סוף סוף מתחילה להשתחרר. מרפה. שומעת הרבה מוזיקה, שירי אהבה...

ההתכתבות עם החבר החדש ישן - ממשיכה בקטנה והוא מחזר אחרי בעדינות אך עקביות. גם אני אחריו.
היום בישלתי כמה שעות והתחלתי להרגיש איך מצב הרוח שלי מטפס. שרה, שותה יין, רוקדת ומדמיינת את עצמי זורמת וחופשיה. רגשי אשמה נעלמים. פתאום מרגישה נשית ואהובה. איזו הרגשה נהדרת . בא לי להיפגש עם החבר החדש ישן וליהנות איתו. כזה חמוד, גברי וקליל. לא השתנה כמעט כל השנים.

בעלי...כמובן עם חושי הצייד המחודדים שלו, שוב יוצא לציד. פתאום אני מבחינה במבטים בגבי. אבל אני זוכרת את כל אלפי הפעמים שהקפיד לא להסתכל.
זרועי נפגשת בזרועו במקרה במטבח והוא משאיר אותה שם. אני זוכרת את כל הפעמים שהזיז.

אחרי האוכל קרא בקול גדול- האוכל היה טעים!!! את שומעת??? טעים!
אני לא מגיבה. ממשיכה במעשי. זוכרת כמה עינה אותי בתלונות על האוכל ליד כולם, בטענות וגם לרוב אכל בלי להגיד דבר.

אומרת לעצמי...הוא רק צד עכשיו, כמו תמיד, כשמרגיש שמאבד אותי. אל תיכנסי שוב לתלות הזו במקסימות שלו. הוא יודע להקסים כשהוא רוצה. מהר מאוד זה עובר לו.
יש לי עכשיו חבר ישן חדש והוא מחזק אותי רק בהיותו שם. אני לא הולכת להתייסר על הבגידה שתהיה ואני בטוחה שתהיה.
כך בינתיים.

[שלום_פנימי*]

למה בגידה...?
למה לא פשוט לשנות את חייך בלי בגידה אלא בחירה חדשה?

[עתליה*]

כי עדיין יש אהבה.
כי קשה מאד להיפרד.
כי יש ילדים.
כי אין לדעת יש סיכוי שיבואו ימים טובים בין השניים.
קל לכתוב למה לא להתחיל חיים אחרים.
כי אולי
סליחה על ההתערבות.