דוגמא שחוויתי ל-
בשאיפה לאהוב מסביב:
לפני מספר חודשים קראתי באתר מסוים כתבה על כך שילדים שגדלו בלי אב עלולים לפתח בעיות ביצירת זוגיות.
באחד הטוקבקים כתב מישהו שהוא יתום מאב מגיל צעיר, ויש לו בעיות למצוא זוגיות ומאוד מבקש עזרה.
ההודעה שלו לתחושתי הייתה מאוד נוגעת ללב, אם כי כתב אותה בהמון שגיאות כתיב, ואולי אפילו יותר בגלל כך.
כשהמשכתי לקרוא את הטוקבקים, ציפיתי למצוא תגובות אוהדות לבחור האומלל ההוא.
במקום זאת, מצאתי המון תגובות לאותו בחור - שמדברות על...... שגיאות הכתיב שלו !!!
כתבו הודעות בסגנון: 'אם יש לך כאלה שגיאות כתיב, לְמה אתה מצפה?' וכיו"ב.
ברגע הראשון מאוד מאוד חרה לי. ממש כאב לי הלב. ודמעות עמדו בעיניי.
ומובן, שהרגשתי כעס כלפי כל אותם 'חסרי רגישות'.
ברגע השני, חלפה בי מחשבה: 'אולי מי שמסוגל להיות אטום כ"כ לרגשות של אחרים הוא בעצמו זקוק לעזרה? הוא בעצמו ראוי לרחמים?'
הרי בן אדם לא מגיע סתם כך למקום כזה.
מי שלא רואה את סבל הזולת, זה אומר שגם הוא בעצמו במקום סגור, זקוק לפתיחה, זקוק לאהבה.
אז הבנתי שלא בהכרח שאותו בחור יתום מסכן יותר משאר הכותבים אליו.
ושחמלתי ראויה שתופנה גם אליהם שעוררו את כעסי.
הייתה זו הבנה שהועילה לי פעמים נוספות מאז.
הערה חשובה: נא לא לנסות להתמיר בכוח רגשות של אנשים אחרים.
:-):-):-):-)
>
)
אנו נרגשות להציג לכן.ם את האתר החדש של הקהילה!
