גיל ההתבגרות בחנב

כמה מליון זמן חופרת פה בארכיון, לשמוע מה עבד לנשים שהיו בדרך הזאת לפני

נראה לי שקופצת למים, ופותחת פה דף בלוג בנוגע לזה, כי הנושא מעסיק ומלא עליות ומורדות, ואני ממש זקוקה למקום שקט להניח את המסע הזה, שאוכל לחזור ולקרוא, ולהסתכל בדרך...אז הנה, פתחתי

בשקט בשקט, בלי ששמתי לב, מצאתי את עצמי מול טרול מערות בגודל מלא בבית שלי

לא ענק ירוק זועם שמתפרץ וחוזר לגודל רגיל. לא ולא (גם זה יש בשפע, אבל עם זה אני כבר יודעת להתמודד)

טרול
מערות
בבית שלי

טרול מסריח (ליטרלי, מסריח)
טרול זועף
טרול שמתחפר במערה ומגיח ממנה לצוד מזון
טרול שמדבר בנהמות
טרול ישן ביום וער בלילה
טרול

איך ממשיכים מכאן?

נכון, עכשיו היא בכמה ימים טובים
אבל עוד רגע הווסת כאן, מפל הורמונלי כמה ימים קודם ו-הטרול משתלט עליה

התנודות החזקות האלה במצב הרוח שלה - איך נכון להגיב?
נדמה ששום גישה הורית שיש לי. לא בהישג יד

לשמור על הקשר
לשמור על הקשר
גם אם את רוצה לחנוק אותה
לשמור על הקשר
הקשר יותר חשוב מחינוך

כן?
הקשר יותר חשוב מאנגלית, מחשבון?
אז אני צריכה להילחם בקולות של אבא שלה (גרושים, לא באותו הבית, אבל עדיין מביע את עמדתו) ובקולות של אמא שלי שטוענים ש-
"הילדה לא בטוב, היא צריכה מסגרת, היא צריכה בית ספר"

כשהבטן שלי, הבטן שלי יודעת, שמה שהילדה שלי תחווה זאת דחייה
ושאסור לה להיות טרול

אז אני רוצה שהיא תהיה טרול?

אויייייייייייי

אני כאן.

(לא עם ניסיון אישי, אבל מקשיבה סופר)

גם מקשיבה.

מקשיבה.
גם אצלנו יש טרול. ואין פיתרונות כרגע.

לשחרר
לשחרר
לשאוף
לנשוף
לשאוף
לנשוף.

אני אצל אמא שלי, מרחק של כמה שעות נסיעה מהבית
הילדה בבית לבד, חזרה מאבא שלה לבית ריק, אמורה לצאת מחר אלי
החליטה שהיא רוצה להישאר בבית
לעשות מטלות בית ולימודים ולהיות בגפה, לבדדדדד

הביאה כמה ספרים ש-"כולם קראו אותם! אני רוצה לקרוא מה שכולם קוראים"

כן, מותק, רק חבל שזה מקוטלג כ-רומן רומנטי+רומן אירוטי

אני במרחק פאקינג שעתיים וחצי נסיעה, היא
לבד בבית

הצורך הזה להשתייך לאיזושהו כולם נורמליות, כי היא בחנ"ב ו-"לא נורמלית"
ובו זמנית להתנשא על הכולן האלה שהיא בחנ"ב והן לא, והתנגדות מטורפת לחשוב על כניסה למסגרת בכל פעם שאבא שלה מעלה את זה....תמהיל נפיץ

אלתי
תני לי את הכח להתמודד עם הדברים שאיני יכולה לשנות
תני לי את האומץ לשנות את הדברים שביכולתי לשנות
תני לי את התבונה להבחין בינהם.

היא תקרא את הג'אנק הספרותי הזה, היא תחשף לפורנו רך כתוב
זה המצב
מה אני יכולה לעשות?

לשאוף
לנשוף
לשאוף
לנשוף

חכמה הדרך מההולכת בה.
זרע זרעת - בטחי בו!
לסמוך על הדרך
לסמוך על השביל שבחרתי
לסמוך על הזרעים שנבטתי בה
לסמוך על החינוך המיני שהיא קיבלה ממני,
לסמוך על החינוך החברתי שהיא קיבלה ממני
לסמוך על המסרים הסמויים והגלויים שהועברו דרכי אליה לאורך ההתבגרות שלה

לשאוף
לנשוף

נקודות אור:
היא שיתפה אותי בספרים, למרות שידעה מה דעתי.
זה פתח שיח שלם על פורנו כתוב
על כמו כולם
על מה המקום שלי ומה המקום שלה
על בחירות בחיים
על החלטות כאלה ואחרות

ואוו.
לנשום. לשאוף.
והמרגיעון פתאום שואל אותי: מה את רוצה?
מה באמת?

לרגע מפריחה משאלה לאויר
בשבילך. בשבילה.
שהשיח הפתוח הזה - יישמר
שכל השאר - יסתדר

אמן @}

גיל ההתבגרות מבאס, אבל בדיוק ככה הוא מרגיש.
הבת שלך נשמעת סופר נורמלית. וזה לא קשור לחנ"ב. גם מי שהולך למסגרת בגיל ההתבגרות מתנהג בדיוק ככה. כמובן שיש גם כאלה שצולחים את גיל ההתבגרות בקלות ואפילו בכיף, אבל זה המיעוט.
זה גיל שמרחיקים את ההורים, שזועפים כל הזמן ואפילו שוקעים בדיכאון, שדימוי הגוף בקרשים, שישנים המון וערים בלילות, שמרגישים בודדים וחרמנים.

בקשר למה שהיא קוראת - אני לא מסכימה איתך.
יכול להיות שהסוגה הזו לא לטעמך, אבל היא ממש לא דומה לפורנו. ראשית לא מעסיקים בה שחקניות פורנו על כל המשתמע מכך. שנית, בניגוד לפורנו בו הדגש הוא על הנאת הגבר תוך חפצון האישה, רומן רומנטי\אירוטי נכתב לגמרי עבור האישה. לכן יש שם תיאורי רגשות ויחסים, וגם תיאורי מין שבהם הגבר מענג את האישה. אמנם זו פנטזיה נשית והיא שטחית ולא משקפת את המציאות, אבל היא לא מזיקה ואפילו די אידיאליסטית. הבת שלך בגיל ההתבגרות, ההורמונים שלה משתוללים ולקרוא ספרים כאלה זה הרבה הרבה יותר בריא מלצפות בפורנו (אם היה לך בן מתבגר זה מה שהוא היה עושה).
באופן כללי, גיל ההתבגרות זה גיל שבו חייבים לתת הרבה חופש לאדם לחפש את דרכו ולבחור את הבחירות שלו. בדברים כמו מה לקרוא או לצפות - דעתך כבר לא חשובה. היא מספיק בוגרת להחליט בעצמה, ויש לכבד את ההחלטות שלה ובמיוחד את הפרטיות שלה. החופש והכבוד שתתני לה יהדהדו הרבה יותר ממה שכתוב בספר כזה או אחר.

לגבי מסגרת - יש מסגרות שיכולות לתת לה חברה ותמיכה גם בלי בי"ס. לדעתי להשתלב בבי"ס בגיל כ"כ מאוחר אחרי שלא היית במסגרת קודם, ועוד בגיל שמלא בקליקות ואינטריגות יכול להיות בעייתי. כמובן שאם היא רוצה בכך צריך לאפשר לה, אבל זה לא חובה. יש תנועות נוער, יש חוגים, יש מקומות שאפשר להתנדב בהם.
אני בגיל הזה הכרתי המון חברים באינטרנט. מוזר איך פעם האינטרנט היה מקום אנונימי שבו אפשר לקיים דיונים ארוכים על כל נושא שבעולם. והיום האינטרנט הוא סתם שיקוף של המציאות שקיימת מחוץ לאינטרנט. האמת, בזבוז של משאב מופלא.

התנודות החזקות האלה במצב הרוח שלה - איך נכון להגיב?
נדמה ששום גישה הורית שיש לי. לא בהישג יד

את לא אחראית למצבי הרוח שלה.
לא משנה איך תגיבי - היא תוציא עלייך אגרסיות, היא תתעצבן, היא תבכה ותשתולל.
את לא יכולה להציל אותה מזה.
יש שני דברים שאת יכולה לעשות:

א. לשדר לה שאת אוהבת אותה בכל מצב, גם כשהיא שונאת את עצמה, וכשהיא צריכה ורוצה, את תמיד פה בשבילה. בלי להתערב בענייניה, להיות מקום מכיל ותומך שאפשר להישען עליו. להתייחס לרגשות שלה בקבלה ולא לקחת אותם אישית. כמו שלתינוק צומחות השיניים והוא בוכה וכואב לו - ככה גיל ההתבגרות כואב.
ב. לעזור לה לרכוש כלים להתמודדות. דרך דוגמא אישית (איך שאת מתמודדת עם הרגשות הקשים והחרדות שלך - התדר הזה עובר ומשמש דוגמא), דרך שיחות ועצות - אם היא פנויה ורוצה בהם, דרך הפגשה שלה עם אנשים אחרים שיכולים לעזור.
יכול מאד להיות שהיא תקבל בברכה מבוגר אחר בחייה שהוא לא ההורים שלה, עדיף אישה שלא מבוגרת ממנה בהרבה, נגיד בעשור.
בגיל הזה צריך הרבה הדרכה ותמיכה ממודלים לחיקוי, אבל הם לא יכולים להיות ההורים, כי חלק מצמיחת האינדיבדואליות היא למרוד בהורים. אלו כן יכולים להיות הורים של חברות, מטפלים, נשים שמבוגרות ממנה בכמה שנים, מורות, בנות דודות וכו'.

אני קוראת וחושבת על גיל ההתבגרות שלי
אז כבר הייתי כמה שנים במסגרת (חינוך ביתי היה בגיל הרך וביסודי)
הייתי לגמרי טרול בבית
(אבל) מערכת היחסים בין אמא שלי וביני הייתה מורכבת, מכבידה, סוערת
עד היום אחרי המון המון עבודה שלי וגם שלה זה עדיין מלא בשיירים של העבר וכאבים וכעסים.
מה שרציתי היה- שהמבט שלה יפסיק (!!!!) להיות מכוון כל כך אליי. כמו שהיה כשהייתי ילדה
שהמבט שלה יהיה מכוון החוצה. לעולם. וכשארצה אוכל להתיישב לידה, להביט החוצה לעולם גם אני, ולשאול וללמוד.
כמובן שלהסביר את זה ככה זה רק היום בדיעבד.
אז רק הייתה תחושה בוערת של תסכול וכאב
היה כל כך הרבה דברים מבלבלים בעולם
כל כך הרבה דברים שרציתי ללמוד לגביו
על מימוש
אהבה
מיניות
חיבור עם אנשים
עבודה
כסף
ועוד ועוד ועוד....
ולי היה ברור שאמא שלי לא הכתובת. ובאמת היא לא הייתה. היו לה פצעים משלה ולא הייתה שם התבוננות שלמה וחוכמה שבאה מניסיון והתיישבות מלאה ובוטחת במציאות. הייתה שם הרבה מאוד חרדה שהתבטאה בכל מיני צורות מגוונות.

מהרהרת כמה מהר הסכמתי איתך לגבי בי"ס.
פתאום עלה לי לשים שם סימן שאלה.
למה את כ"כ בטוחה שהיא תחווה שם דחייה?
האם זה בגלל שזה מה שאת חווית בבי"ס? או בגלל שאת חווה דחייה ממנה כרגע?
גם אני הסכמתי איתך כי שנאתי את בי"ס, היו שם המון הצקות, הרגשתי שקופה, הרגשתי שזה בזבוז זמן.
אבל לא חושבת שהיה לי יותר טוב להישאר בבית.
הכי טוב היה - אם היתה לי מסגרת אחרת, תומכת.
אולי אפשר למצוא כזו?
לא בי"ס רגיל?
ומה טיבו של הבי"ס הספציפי אצלכם?
היו לי בבי"ס משאבים שהיטיבו איתי לכל החיים - קשרי חברות, מגמה שאהבתי, מורה שהשפיעה עלי מאד. ועם כל החרא שהיה שם, אם הייתי נשארת בבית הייתי מרגישה... מנותקת. לא מתמודדת. לא מתקדמת לשום מקום.

יש הרבה סימני שאלה, שקשורים למי הילדה שלך, מה הנקודות החלשות והחזקות אצלה, מיהן החברות שלה, ולאיזה מן בי"ס רוצים לשלוח אותה.
אולי הפחד שלה ושלך מבי"ס לא ישקף את החוויה האמיתית שלה שם?
אולי עדיף להתמודד עם הקשיים מאשר להרגיש תקועה ומבודדת?
סתם מחשבות.
אני חושבת שחשוב לשאול שאלות, ולראות מה עולה, לא בהכרח כדי למצוא פתרונות מיידיים, אלא כדי להקשיב לתכנים שיש במרחב. מרגישה שיש במצב הזה יותר ממה שנראה לעין. וזה בהחלט מצב מורכב.

זרע זרעת - בטחי בו!
לגמרי.
את לגמרי שם, כאמא, נותנת לה לקרוא את זה (כי ממילא היא לא מבקשת רשות), ואחר כך יוצרת מקום לשיחה.
אין לי ספק בזה.
תנוחי, זה בסדר גמור. באמת.

(כבר נתת לה את שבט דב המערות 2?)

_מהרהרת כמה מהר הסכמתי איתך לגבי בי"ס.
פתאום עלה לי לשים שם סימן שאלה.
למה את כ"כ בטוחה שהיא תחווה שם דחייה?_
אני הבנתי מהכתוב שהילדה תחווה את המעבר מהבית לבית הספר כדחייה מצד אמא.
בלי קשר למה שיקרה בתוך ביה״ס.
אי ננה?

אה, ברור שהתכוונתי ל{{}}_הילדה תחווה את המעבר מהבית לבית הספר כדחייה מצד אמא.
בלי קשר למה שיקרה בתוך ביה״ס_

אני יודעת איך להתנהל, איך להגיב ומה נכון
פחות צריכה או מעוניינת בהדרכה הורית |פרח|

היא לא תלתה כביסה.
יש
כביסה
במכונה
מסתכלת
עלי
והילדה
לא
תלתה אותה
!!!

אין לי כח להסביר את ההקשרים המשפחתיים פה, אבל מניחה לעצמי
שאני שואפת
נושפת
ולא תולה את הכביסה
כשהיא תתעורר בעוד חמש שעות, אחרי שתזחל החוצה ותצוד אוכל - היא תתלה אותה.

מחזיקה את הידיעה הזאת עבורי, עבורה

מחזיקה את הידיעה הזאת עבורי, עבורה

תלתה?

תלתה?
תלתה, תלתה
אבל כלום בערך מאז. יושבת על ספרים ולא עושה כלום כלום כלוווום

שאיפה
נשיפה.

תחתני אותה

שתלך לעבוד

או ללמוד משהו

לא בריא להתבטל

בשום גיל

עם כל הכבוד לשאיפות ונשיפות

יושבת על ספרים = קוראת?

לא לגמרי הבנתי מה השאלה.
כל יצור אנושי שהיה קם בבוקר לכלום ושום דבר היה מתנהג כמוה.
היא צריכה שיהיה לה למה לקום ולאן לשאוף, מסגרת, מחויבות, מטרות, עניין בעולם, חברות תחביבים. אני כן הייתי בוחרת בבי"ס מכל האופציות, למרות שמאוד מבינה אותך וגם אני מתקשה עם מסגרות ובתי ספר בפרט, אבל יש בסהכ יותר טוב מרע, אם מוצאים מקום נכון.

אם את לא רוצה בית ספר - היא חייבת ללמוד משהו אחר, לעבוד, להתנדב במקום מחייב, לא ברמה של שעתיים בשבוע, משהו יומיומי. .

ולא לא כל המתבגרים מסריחים, כעוסים ואובדים.
רובם לומדים, מנהלים חיי חברה, משקיעים בתחביבים, אחים טובים וכו.
הרגשות בגיל הזה קיצוניים, הכל דרמטי אבל זה לא מצדיק חיים בכאוס כמו שאת מתארת. הבת שלך לא טרול, היא שקועה בדיכאון.

הבת שלך לא טרול, היא שקועה בדיכאון.
היי היי, להירגע קצת עם אבחנות דרך האינטרנט :-\

מה שכן, מסכימה עם קודמותי על הקטע של "לעשות משהו". הישאבות לתוך אי-עשייה והשתבללות היא בעייתית.
הנודניקית שלי, בתקופה שלא הלכה לבית הספר אני ממש התעקשתי אתה שתצא מהבית לאיזושהי מטרה. אם לא משום סיבה אחרת, אז לעשות הליכה של חצי שעה בחוץ. לא מסכימה לרביצה של יום שלם.

הגיוני בעיני שבחינוך ביתי יהיו ציפיות ברורות למינימום של עשייה כלשהי, לפי בחירת המתבגרת, ואני מנחשת שכבר ניהלתן על זה שיחות.
איפה זה עומד עכשיו?
איך המחויבויות שלה נראות? במה היא מעורבת, או אמורה להיות מעורבת? @}

ואו, איזה כיף, זה מרגיש כאילו שחזר לי חבר מהכפור...
סליחה על ההתפרצות, אבל ממש התגעגעתי לצד הזה של באופן ..).
אי ננה, אני מקשיבה. מזדהה חלקית, ונהנית מהתשובות של ליאורה.
וממשיכה להקשיב.
ץ

טוב, תנועה שלא הושלמה אבל חייבת להיעשות, לפני שאני גונזת הכל או ממשיכה:

_לא לגמרי הבנתי מה השאלה.
כל יצור אנושי שהיה קם בבוקר לכלום ושום דבר היה מתנהג כמוה.
היא צריכה שיהיה לה למה לקום ולאן לשאוף, מסגרת, מחויבות, מטרות, עניין בעולם, חברות תחביבים. אני כן הייתי בוחרת בבי"ס מכל האופציות, למרות שמאוד מבינה אותך וגם אני מתקשה עם מסגרות ובתי ספר בפרט, אבל יש בסהכ יותר טוב מרע, אם מוצאים מקום נכון.
אם את לא רוצה בית ספר - היא חייבת ללמוד משהו אחר, לעבוד, להתנדב במקום מחייב, לא ברמה של שעתיים בשבוע, משהו יומיומי. .

ולא לא כל המתבגרים מסריחים, כעוסים ואובדים.
רובם לומדים, מנהלים חיי חברה, משקיעים בתחביבים, אחים טובים וכו.
הרגשות בגיל הזה קיצוניים, הכל דרמטי אבל זה לא מצדיק חיים בכאוס כמו שאת מתארת. הבת שלך לא טרול, היא שקועה בדיכאון._

_תחתני אותה
שתלך לעבוד

או ללמוד משהו

לא בריא להתבטל

בשום גיל_

תודה, נשמות טובות שאתן, על המילים הדוחות האלו, שהרחיקו אותי עד לצד השני של האינטרנט.
לא הייתה פה שאלה, אז ברור לגמרי מה לא הבנת.
הכל, הכל לא הבנת.
לא, הבת שלי לא בדיכאון, תודה על האיבחון המהיר.
ותודה עד אין קץ על ההסגברה שאנשים צריכים לעשות משהו{{}}, וואלה, לא הייתי עולה על זה בעצמי.
נס, פלא הבריאה שאת, מזל שהבלחת פה לשפוך את מילות החכמה המרתקות שלך.

ולך פלוני/ת אלמוני/ת - נפלא, ההסתתרות מאחורי עננת האנונימיות, אפילו ללא כינוי
תודה על העצות המלומדות, איך זה שלא חשבתי על לחתן ילדה בת כלום וחצי?
איך לא עלתה על דעתי המחשבה ההו-כה-ייחודית, שלא בריא להתבטל!
הגעת למסקנה הזאת לבד או שהיית צריכה עזרה של גוגל?

עופו מהדף שלי, נשמות בורות וטיפשות
אני מתכוונת למחוק פה כל שביב בורות וזלזול באינטיליגנציה שלי, כי זה הדף שלי לכתוב בו, והוא עבורי{{}}.
אני אשכרה לא כתבתי פה חודש וחצי כי רק המחשבה שאני אצטרך לתקשר עם הגועל הזה עייפה אותי.
לא עוד, אני רוצה את המסע הזה כתוב, וחלק ממנו התפספס לי אז אעבור עליו בוויש

זהו, עשיתי את זה, הוצאתי את הג'יפה הזאת ממני, עכשיו אפשר להמשיך.

בחודש וחצי שעברנו, הגענו לתהום רצינית (עכשיו זה כבר נראה היסטוריה רחוקה שאין טעם לפרט אותה, היא עובדה מכל כיוון אפשרי, לצערי היא לא פרושה פה, אבל לא נורא, אני יודעת מה היה שם), ואחריה הודעתי ששוברות את הכלים ולא משחקות יותר:
היא הגיע לתהום שאפילו היא לא האמינה על עצמה, ורק חיכתה לתגובה שלי, והופתעה שהתגובה הייתה שקולה ולא לעומתית.
התגובה השקולה:
הנייד נחסם (לא נלקח לגמרי), הסים נחסם, נחסמה הגישה הפיזית למחשב (אין עכבר ומקלדת, בהצלחה מה שנקרא)
בבד בבד הובהר שאני אוהבת אותה, היא חשובה לי, אני כאן עבורה אבל מבחינתי - היא נכנסת למסגרת.
כדי ש-"חינוך ביתי" יתאפשר אני צריכה רצון נלהב שלה, או רצון נלהב של אבא שלה, אני לא יכולה להחזיק את המלחמה איתו ובמקביל גם את המלחמה איתה.
היא התנגדה במילים לרעיון, אבל במעשה...משהו נרגע בה.

כבר שבועיים (איך הזמן טס!) שהיא ישנה בלילות וערה בימים
פעילה בבית שלי (מה שקורה אצל אבא שלה לא בגבולות היכולת שלי)
ברור לחלוטין שיש הגבלת מסכים הדוקה - אצלי או אצל אבא שלה, ואני המרכז, לא היא.
אבא שלה כבר לא מציק עם הלחץ והמתח בנוגע ללימודים ולפער הלימודי, כי מבחינתו היא אוטוטו נכנסת לבי"ס (אני לא רואה את זה קורה, לא עם חוסר היכולת שלנו לתקשר על שום דבר, אבל ניחא) - ואני חושבת שזה המקור לרוב ההתנגדות שלה. אבא שלה והביקורת האינסופית שהיא שומעת על עצמה כשהיא אצלו.
גם אם הוא לא אומר את הביקורת - היא שומעת אותה. כל הזמן.

איך הילדה היום?
עדיין טרול, אבל קטן יותר, משהו בה נרגע
מחפשת חברת ילדות וילדים בגילה.
מחפשת את קרבתי, אני יוזמת המון "איסופים" ייזומים שלה אלי
סידרתי הרהיטים נחמדים בחדר שלה, אירגנתי אותו ככה שהוא כבר לא מרגיש כמו מערה ויותר כמו חדר של נערה.
עשיתי את זה ללא הסכמתה - אם עד כה כיבדתי את מה שהיא אמרה במילים..היום אני מכבדת את מה שהבטן שלי אומרת, ואני והיא מגלות ש...המילים שלה לא קשורות לרצונות שלה ולצרכים שלה. אני עדיין יודעת יותר טוב ממנה מה נכון לה.
עדיין.
לאט לאט, אני מחזירה את הילדה שבה החוצה אלי, ועוזרת לה להשיל את הטרול מעליה

הפסקתי לעשות לה כביסות - היא מכבסת את הבגדים שלה ותולה אותם ומורידה אותם ומסדרת בחדר שלה
מדהים כמה הדבר הכאילו קטן הזה משמעותי.

הלוואי ואבא שלה ימשיך להפסיק לבקר אותה ולהגיד לה כמה היא לא בסדר
כל כולו עכשיו מפנה אנרגיה למצוא בתי ספר ומסגרות עבורה, ואני פה כדי לסנן (מסגרות חוץ ביתיות סמי אישפוזיות??? מה נסגר עם האיש?? מה הוא חושב על הילדה שלו??). מתישהו נמצא משהו מתאים, אבל כל עוד האנמרגיה שלו מושקעת שם, הוא עוזב את הילדה שלי בשקט, אז יש לי את זה וזה נחמד

בשיאו של הג'יפה, היא הייתה אצל אבא שלה והתחילה לקרוא סדרת ספרים שכאילו מיועדים לנוער, אבל הם ספרי ארוטיקה לחלוטין לא תואמי גיל, סיפרתי על זה פה למעלה.
ועם ההשלכות של החרא הזה אנחנו נתמודד, בינתיים אני מחכה לבוץ לשקוע, ומונעת גישה שלה לספרי ההמשך של הסדרה הנוראית הזאת
א-ב-ל, קראתי אותה בעצמי בעקבות הילדה, ואני ממנפת את זה לשיחה פתוחה על מיניות, זוגיות, אובססיה, רעילות גברית ונשית, אלימות במשפחה
וכמה שהנפש שלה עוד קטנה, וכמה שאנרגיה מינית עוד לא מותאמת בעוצמה הזאת, כמה שהיא אנרגיה בריאה ונכונה - אבל בזמנה, כשדוחקות בה, כשדוחקות בנפש ובגוף...זה הרסני ופוגעני.

לאט לאט
נושפת
שואפת
נושפת
שואפת
נושפת
שואפת

לאורה, לי לה{{}}, אילה, עטוף ברחמים{{}}, תודה על המילים שלכן. עזרו לי להתפקס ולתהות, ולפעול @}

וואו, איננה.
כל כך שמחה לקרוא.
ואני והיא מגלות ש...המילים שלה לא קשורות לרצונות שלה ולצרכים שלה. אני עדיין יודעת יותר טוב ממנה מה נכון לה.

וואו וואו וואו.
שווה לקרוא ולשנן.

היי אי_ ננה,

התפעמתי. מדהים. כל הכבוד על ההשתרשות והפעולה. ברוח השעה אגיד שזה מרגיש כמו מבצע להצלת חטופה. את מוזמנת לערוך את המשפט המטרגר הזה החוצה, אם זה מה שמתאים לך.

אוסיף שהחסימה של קריאה מהסוג הזה חשובה מאוד, לפחות מנסיוני האישי, כמי שקראה אירוטיקה נשית אצל סבתא שלה בגיל צעיר. ההורים ניסו לחסום (בעיקר אבא, שממנו ירשתי את תכונת תולעת הספרים) ולא הצליחו. לדעתי זה מזיק בכמה וכמה רמות, ופשוט לא מתאים לי להכנס לזה פה.

בשורה התחתונה: אני מחזקת אותך להקשיב לקול הפנימי ולראייה הפנימית שלך של המצב, וללכת עם זה ביציבות, ברגישות ובנחישות.

איזו אמא נהדרת!

ו... אני שמחה שחזרת

ממש שמחה שחזרת.
מצטערת שהתגובה המעפנה ההיא הרחיקה אותך מפה.
זו קריאה ממש מרתקת עבורי. ממש. רחוק ממני מאוד אבל מרתק ומלמד.
מאוד משמח מה שאת מספרת. איך לקחת חזרה את התפקיד של המרכז, של ההנהגה. נשמע מאוד מדוייק.
עכשיו אני מבינה ששמרת על החינוך הביתי בתוך פרידה, ומול התנגדות- חייבת להגיד לך, התרשמתי. והסתקרנתי.

מחכה לשמוע עוד

_אני חושבת שזה המקור לרוב ההתנגדות שלה. אבא שלה והביקורת האינסופית שהיא שומעת על עצמה כשהיא אצלו.
גם אם הוא לא אומר את הביקורת - היא שומעת אותה. כל הזמן._
איי, נחמץ לי הלב.

טוב שאת ממשיכה. סליחה שלא הגבתי לתגובות הג'יפה, ראיתי את זה ושתקתי.

נשמע מדהים השינוי שעשית בזמן שעבר. צריך הרבה אומץ בשביל להקשיב ללב ולעשות למרות שהיא אומרת ההפך, ודווקא כך להראות לה שאת אוהבת ומכבדת אותה.

למרות הקושי, אני מצהירה פה בפניכן ובפני עצמי:

משחררת את הלחץ סביב החומר הלימודי.
די.
לא מייטיב עם אף אחת ככה.

זרע זרעת - בטחי בו.
בטחי בה

ההתמקדות כרגע על הקשר, על החינוך, על הביטחון הבסיסי שהיא מקבלת רק אצלי
אי אפשר שבכל מקום היא תקבל ביקורת דורסנית, אי אפשר ככה

שחררי, איננה, שחררי את הילדה
אנלפבתית היא לא תהיה, וגם את בגילה החזקת התנגדות עתק למתמטיקה ואנגלית.

היא קוראת היא שומעת הרצאות, היא מתעניינת בדברים, חלאס עם המשוואות והאיות באנגלית

טוב, אני לא לגמרי מצליחה להיות בחלאס הזה, אבל משתדלת.

החלטתי באופן סופי שבספטמבר היא תיכנס למסגרת, בעיקר כי היא כלכך בהתנגדות ללימודים שמגיעים ממני

אם היה לי תקציב אינסופי ותמיכה מהאבא, הייתי פשוט מרחיבה את הלימודים שהיא עושה בזום ונהנת מאוד מהם (אנגלית וחשבון, היום יש לה שעה בשבוע. מעט מדי) לשיעור כפול שלוש פעמים בשבוע
אבל אין לי תקציב אינסופי, ואן לי תמיכה מאבא שלה, ו...די. נשחקתי עד דק.

בינתיים רק להבין איזו מסגרת מתאימה, ואיך לא להרגיש כישלון.

בד בבד אני עומלת באופן מאוד אקטיבי (ומצליחה!!) לתחזק את הקשר איתה ככה שההתמכרות למסכים כבר לא מפעילה אותה, ויש אינטרקציה טובה בינה ובין שאר המשפחה הגרעינית שלנו
לפחות זה.
יש יותר זמנים וימים שבהם היא הילדה המהממת שהיא, ופחות טרול מערות מצוי

מרגישה בג'ונגל בלי שביל ובלי מדריכה, עם מצ'טה בלבד, וצריכה להוביל את המשפחה שלי בסבך הזה

אוף

איתך פה. מקשיבה. חיבוק גדול לאמא חוקרת ומגלת יבשות.

מרגישה בג'ונגל בלי שביל ובלי מדריכה, עם מצ'טה בלבד
ובלי פרטנר/אבא נורמלי. זה קשוח

איך לא להרגיש כישלון
את יודעת היטב שהכישלון הוא לא שלך

את יודעת היטב שהתת-תמיכה שאת מקבלת בנושא, גם מאנשים ספציפיים וגם ממוסדות, היא מזעזעת. היא מחבלת במה שהיית יכולה ורוצה לעשות.
את יודעת מה היה יכול להיות טוב לה (שעורי זום) - וזו הצלחה.
את הוצאת אותה מההתמכרות למסכים - וזו הצלחה מרעישה!
את בנית ובונה מחדש את הקשר אתה והיא יודעת שאת אוהבת אותה - זו הצלחה.
את עוזרת לה להיות פחות טרול ויותר הילדה המהממת שהיא - וזו הצלחה.
את מודעת לקולות המחבלים שאבא שלה מפמפם לה - ולמרות שקשה לעשות עם זה משהו מיידי, בטווח הארוך את מוצאת ומייצרת קולות מאזנים, וזו תהיה הצלחה.
ולא אגיד מילה על איך את מתמרנת באומץ ובהתמדה זו הצלחה.

מחשבה שעברה לי- לא יודעת בת כמה היא, אבל אולי כדאי להציע ולעודד אותה למצוא איזו עבודה קטנה? מקום שהיא תתחבר אליו, לא הרבה שעות בשבוע.
אולי זה משהו שיכול להכניס אנרגיה חדשה ולחזק את המקום של אחריות, בגרות, עצמאות?
גם נראה לי שזה משהו שיכולה להיות בו למידה משמעותית יותר מבית הספר (בלי קשר לכניסה שלה למסגרת, כמובן)

היא לא בגיל שרלוונטי לעבוד בו

למה לא?

חלוקת פליירים
ביביסיטנג
עבודות בית קלות

חלוקת פליירים
אני מכירה מתבגר אחד שניסה חלוקת פלאיירים וזו היתה קריעת תחת. עבודה מאוד קשה (פיזית) בשכר זעום. לא ממליצה.
(תלוי בחוזה. החוזה שלו היה נצלני)

והוא כבר היה בגיל שכן רלוונטי לעבוד בו

את נשמעת יותר מחוזקת ויותר בוודאות.
אני מאמינה שאפשר בעזרת כוונה לברוא יש מאין.
המסגרת שאת מחפשת קיימת איפושהו (או שתיווצר במיוחד בשבילך) וגם האמצעים לממש אותה קיימים בשפע היקום.
אפשר לברוא כלי ולהזרים אליו אנרגיה וכוונה עד שהוא מתממש בפיזי.
אני מזמינה אותך לקרוא מה שכתבתי לניחוח אדמה אחרי הגשם לגבי מיגנוט בית -
cgi-bin/chiq.pl?%F0%E9%E7%E5%E7[u]%E0%E ... 0%E7%F8%E9[/u]%E4%E2%F9%ED
בתאריך 20.10.2022
אפשר בדרך זו למגנט גם מסגרת, ובכלל כל דבר שרוצים.
להרחבה בנושא הזה, אני ממליצה בחום על הספר "יצירת כסף" של סאנאיה רומן, ספר מאד בהיר, רוחני ומעשי בו-זמנית, שעזר לי מאד בכל מיני תקופות בחיים. הוא עוסק ביצירת שפע (ולא רק כסף) דרך עבודה אנרגטית.

דרך הקטע שכתבת, לאורה, הצלחתי למגנט לי בית. עבדתי על זה לא מעט. אם הכל יזרום אנחנו נחתום על חוזה בשישי הזה.

איזה יופי!!!
ממש שמחה לשמוע. תתחדשו

איננה, חיכיתי כל כך הרבה זמן לדף כזה בדיוק. שיגבר על גיל ההתבגרות באוריינטציה של באופן.
אני מופתעת שגם המלים שלך על הקונפליקט עם דמות אחרת בחייה פוגשות אותי באופן מאוד מדוייק.

אז אני קוראת, וזה טוב לי, ורק מספרת לך שאני קוראת וזה עושה לי טוב (-:

שידבר