אני מבקשת, אם אפשר, לא להעביר את הדף לאתר החינוך הביתי.
ובכן,
הבוקר התקשרה אלי קרובת משפחה ושאלה:
"זוכרת את השכנה שלי, שגם אצלה הילדים לא הולכים לבתי ספר? אז היא ביקשה ממני לשאול אותך משהו. היא כנראה עומדת להתגרש. ומבקשת עצה איך לנהל את הגירושין כך שאי אפשר יהיה להפסיק את החינוך הביתי לילדים בניגוד לרצונה."
אוקיי. אני משתהה עם תשובה אליה. מה זאת הסערה הזאת שאני מרגישה? הכמעט בכי כמעט צחוק הזה? אולי כך נראית שמחה לאיד? מה, התחרפנתי, לשמוח לאידה של אשה שעולמה אולי ייחרב עליה?
ואולי גרוע מזה, אולי כך נראית ההוכחה לכך שצרת רבים באמת מעלה סיכוי קל לפתרון ונחמה, חכמים ככל שנהיה? מה אני כל כך מתרגשת קיבינימט??!!
"אי אפשר לנהל את זה כך שהחינוך הביתי יהיה מוגן." אני אומרת לה לבסוף. " אם בן זוגה יסכים לחינוך הביתי הוא יתקיים, ואם ירצה שהוא יפסיק, הוא יופסק."
"ואם יעגנו את זה בהסכם הגירושין?" היא שואלת
"אין לזה משמעות. הסכמה כזאת מבוטלת בהבל פה של שופט."
"ואם יסכימו עם צד שלישי שהפרת ההסכמה הזאת תחוייב בקנס גדול?"
נו אין לזה משמעות אני אומרת לך! הפרה של הסכמה לא תחוייב לדעתי בקנס אם זה יגיע לבית משפט. יש הסכמות שאין להן תוקף משפטי בזמן אמיתי. למשל ויתור על מזונות. למשל ויתור על פיצויים. כך גם הסכמה לחינוך ביתי מצד האב, אין לה תוקף בבית משפט אם הוא משנה את דעתו. גם אם הילדים היו כל חייהם בחינוך ביתי. גם אם הם יכולים להיות דוגמנים בהומסקול דוט קום עם כמה שהם מוצלחים ומוכיחים שהשיטה "עובדת". גם אם האם מתנגדת.
אה, כן. גם אם האם מתנגדת. הילדים שהיא ילדה וגידלה יקומו בוקר אחד ויילכו לבית ספר עד ארבע אחר הצהריים גם אם היא מתנגדת. גם אם דעתה מאיימת להיטרף עליה. ככה זה. תגידי את זה לשכנה שלך. דעתה כאמא שווה כקליפת השום ברוח ביום סגרירי במיוחד. במדינת ישראל היא צריכה להגיד תודה אם היא מסתובבת עם דעות כאלה על גידול ילדים ולא מאויימת מידית בהעברת חזקה על הילדים לידי האב. ספרי לה שבמשטרת ישראל תופסים לך את האצבע ומחתימים אותה (אל תדאגי אני יעשה לך בעדינות, אמרה לי החוקרת מ' במשטרת ראש פינה) על כרית דיו ועל שלושה עותקים, אם קצינת הביקור הסדיר יוצאת מוטרדת מהביקור בבית שלך. ואם השכנה שלך במקרה כן תוגדר כמונעת חינוך מזניחה שלא מתאימה לתפקיד ההורה המשמורן בגלל חוסר הבנה בחינוך ילדים, תגידי לה שתרים טלפון, אני אספר לה איזה סבבה זה. כי אכן, יכול להיות שמישהו יגיד לה, למשל עובדת סוציאלית ורודת לחיים בחדר מוסק היטב, "אני אמליץ לבית המשפט על ליווי מקצועי בשבילך, את מאד פאנאטית ומאד מבוצרת. ואם תתנגדי כל הזמן למה שאני אומרת אני אמליץ העברת משמורת. זה מה שאת רוצה? חוץ מזה לילדה יכול להיות טוב אצל האבא. יש לו בית יפה, יש לה שם חדר יפה...זה מה שאת רוצה?"
לא אמרתי את כל זה לקרובת המשפחה בטלפון. למה לאמלל את השכנה המסכנה שלה. אולי היא בכלל לא תתגרש? אולי יגיעו להבנה למרות הגירושין ויהיה בסדר? למה להיות פסימיים?
- וחוץ מזה, גם אם זה כן יקרה אצלה, לא צריך לאבד פרופורציות ולפתוח בשביל זה דף מיוחד בבאופן.
ותופעת הגירושין בארץ כבר מזמן הפסיקה ונשכחה.
ואם להיות ריאליים, באופן טבעי וגירושין זה אוקסימורון בוטה. אז מה הסיכוי שזה יהפוך רלוונטי? כלום.*