גמילה מחיתולים בגן

אני לא בטוחה מה באמת השאלה שלי אבל ברור לי שלא פשוט לי ואשמח מאד לשמוע תגובות. תודה.
רוני בת שנה ו9 חודשים. מזה מספר חודשים מסתובבת באופן מלא יותר ויותר ללא חיתול. בעבר הייתה מבקשת פיפי והייתי מושיבה אותה והיא הייתה עושה או שבעצמה התיישבה על הסיר. כבר חודש או חודשיים שזה נפסק ואם אני לא מציעה לה לשבת על הסיר, היא עושה על הרצפה, מיטה או כל מקום שבו היא נמצאת. גם כשאני מציעה היא הרבה פעמים אומרת לא ומיד אחר כך עושה על הרצפה. היא מסרבת בכל תוקף ללבוש חיתול לאחר שהבינה כמה נח ונעים בלעדיו. אני מסוגלת לעמוד בזה למרות שזה לא קל. הבעיה הקטנה היא כשאנחנו אצל אנשים אחרים שלא נעים ללכלך להם את הבית. הבעיה הגדולה היא שאני מכניסה אותה בימים אלו לחצי יום לגן קטן. הסברתי לגננת את המצב והיא אמרה שתושיב אותה כל שעה על הסיר. אני חוששת שרוני "תפספס" יותר מידי פעמים בגן והגננת לא תסכים לזה ורוני לא תסכים לחיתול. האם נכון יהיה להוציא אותה מהגן רק בגלל זה למרות שאני רואה כמה היא שמחה עם הילדים והפעילות בגן? האם יהיה נכון למצוא דרך להלביש לה חיתול רק לגן? ואולי מישהי כאן מצאה דרך לעשות זאת עם ילד שמסרב ומוריד את החיתול? ניסיתי להלביש לה חיתולים הבנויים כמו תחתונים ואמרתי לה שאלו תחתונים, כי תחתונים היא לובשת, אבל היא לא הסכימה. אני ממש מוטרדת. כל רעיון יתקבל בברכה.

המצב אצלנו דומה במידת מה - הילד שלנו גם כן כבר כמה חודשים בלי חיתול, ולא אומר בד"כ כשהוא צריך פיפי (עם קקי אין כמעט פיספוסים לשמחתנו). בהתחלה הוא דווקא היה אומר. אנחנו מזכירים לו בעדינות אחרי כל פספוס שיהיה נחמד אם הוא יספר לנו כשהוא צריך, אבל לא עושים מזה עניין. גם הוא מסרב לפעמים לעשות פיפי כשאנחנו חושבים שהגיע הזמן, ואז לפעמים אנחנו מתעקשים ולפעמים לא; אצל חברים כמעט תמיד מתעקשים. לפעמים אנחנו מציעים לו לעשות פיפי בחוץ, ואז הוא נענה בשמחה כי זאת מין סוג של אטרקציה.
לגבי הגן - אצלנו אין בעיה עם העניין הזה, יש פספוסים וזה חלק מהחיים עם ילד בן שנתיים. ככה אני חושב שזה צריך להיות בכל גן.

לדעתי - הוא לא אומר פשוט כי יש לו דברים טובים יותר לעשות באותו רגע... נדמה לי שצריך לקחת את זה באיזי ולא להתרגש יותר מדי. עד גיל 18 הוא כבר יעשה בלי שיזכירו לו

אנונימי

דף זה עוסק בבעיות הקשורות ל-גמילה מחיתולים של ילד הנמצא במסגרת חינוכית מחוץ לבית.

|| ראו גם: גמילה מקקי בחיתול, רגרסיה ומאבקים בגמילה מחיתולים ||

|| דפים נוספים בנושא גמילה נמצאים ב-מדור חיתולים ||

אני לא מאמינה שאני חוזרת לדף הזה עם בעיות. אבל הנה כן. תמר היום בת שנתיים ושמונה חודשים.
אני ממש אובדת עצות.
קצת רקע: תמר מגיל שנה עם בלי חיתולים, לפי תקופה, לפעמים עושה בחוץ לפעמים בשירותים.
בגיל שנה וארבע הלכה לגן. ומכיוון שלא היתה עושה בסיר ובשירותים באופן קבוע, חזרנו לחיתולים בגן. בבית רוב הזמן היתה בלי חיתולים לפי בקשתה. הגיע אביב קיץ - היא הראתה סימני גמילה בגן. הורדנו חיתול - היו תלונות - החזרנו חיתול. ובחופשת הקיץ עשתה רק בשירותים ובסיר.
שוב חזרנו לגן. בהתחלה היה הכל בסדר. פיפי בסיר אבל קקי רק בתחתונים. לא לא היתה בעיה עם זה. מבחינתי חיתולים זה כמו לעשות בחיתול. ולקקי אולי היא לא היתה מוכנה עדיין בגן בגלל כל האטרקציות.
ואז היתה תקופה שהיא התחילה לעשות 4 פעמים ביום. הגננת והמטפלות לא הפסיקו לדבר על זה - חשבו שהיא צריכה ללכת לבדיקה אצל רופא. הלכנו הרופא אמר שזה בסדר ויש ילדים שעושים אפילו יותר פעמים.
בכל אופן מרוב שהנושא היה מדובר התחילו עצירויות. ומכאן אנחנו במערבולת. או שיש עצירויות (וזה לא בסדר) או שהיא עושה כמה פעמים ביום (וזה גם לא בסדר).

עד כאן הרקע ועכשיו השאלות:

חשבתי אולי להחזיר לה את החיתול (עד הקיץ) כשהיא בגן. אבל מה שאני חוששת - שמבחינת המטפלות והגננת זה לא העניין של חיתול ותחתונים העניין הוא כמה פעמים היא עושה. ואם זה יותר מפעמיים זה מקבל תגובות (גם אם הן משתדלות) שלא עוברות אצל תמר טוב. הגן הוא גן מעולה אבל בהקשר הזה קשה לי איתם. יש עצות?

הגנננת חושבת שאני צריכה ללמד אותה לעשות קקי בסיר. יש לי שתי בעיות אחד שהיא עושה בד"כ רק בבוקר (אלא אם כן יש לה עצירויות), ודבר שני שמתצפית שלי יותר נוח לה לעשות בעמידה. והסיבה שהיא מבקשת חיתול זה בכדי שלא יגידו לה איך לעשות (בעמידה או בישיבה). הגננת אומרת שהיא לא שמעה על ילדים שיותר נוח להם בעמידה. מישהו שמע?

בקיצור אני לא יודעת באיזה שיטה לנקוט - כך שאני לא ייכנס לאיזשהו עימות עם הגננת שיעבור אח"כ לילדה. לי אין בעיה שתעשה בחיתול או בתחתונים , בעמידה או בישיבה. כשיגיע הזמן היא תעשה כמו כולם.
זה הפך להיות כזה issue גדול.
מה עושים???

מים שקטים,

הגננת אומרת שהיא לא שמעה על ילדים שיותר נוח להם (לעשות קקי) בעמידה. מישהו שמע?
כן, כשהבן שלי נגמל הוא נהג לעמוד בפישוק רגליים על האסלה, להשאן על הניאגרה ולעשות. (מסתבר שאין לו פחד גבהים)
בגן הוא מיאן להשתמש בשירותים, אז עידכנתי אותם בשיטה שלו, הם לא התנגדו באופן עקרוני שיעמוד, אך הסתבר שבגן הניאגרה היתה רעועה והם חששו לתת לו להשען עליה. הם העדיפו שיעשה קקי בחיתול, והתוצאה היתה שלקח לו הרבה יותר זמן להגמל בגן.

הסיבה שהחלטתי להעזר בפסיכולוג - זה מכיוון שבנושא הזה יש לי בעיית תקשורת רצינית עם הגן. ורק עכשיו גיליתי שבעצם יש להם בעיה עם דרך הגמילה - למרות שהם לא אמרו לי עד עכשיו. אבל הם כנראה שידרו זאת לילדה (לא במילים - אחרת היא היתה אומרת) וזה הביא אותנו למעגל שמאוד קשה לצאת ממנו.
קודם כל הילדה סובלת מעצירויות ובחודשיים האחרונים פעמיים מעצירויות קשות. וזה הדבר הראשון שאני רוצה לפתור. ואני מרגישה חסרת אונים כי אני פשוט לא יודעת כבר מה להגיד להם ואיך מבלי שזה יפגע בילדה.
אז אני מקווה שהפסיכולוגית תאיר את עיני ואת עיני הגן ותמצא לנו את הפתרון הטוב ביותר לתמר.
לכן אני מעדיפה ללכת למישהו פרטי ולא דרך הקופה. לא בא לי שיעשו סטז' על הילדה שלי.

ארני - תודה על השם. דרך אגב זה ערד דיאנה. בכל אופן דיברתי איתה בטלפון ורק מהשיחה היא הכניסה אותי ליותר מצוקה.
הבעיה שמצאתי 2 פסיכולוגיות אבל הן עמוסות מאוד. (השיחה בטלפון איתן היתה שונה לחלוטין ואפילו שלא יכלו לקבל אותי הן מאוד תמכו בי - בלי להתייחס לגישה שלי עדיין)

אני חושבת שהבעייה העיקרית שהם קוראים לזה גמילה ואני לא. הייתי איתה חודש קצר בתהליך גמילה לפני גיל שנה - ואז הבנתי שאין פה גמילה. אני לא מנסה לגמול אותה משום דבר. הרי גם פיפי בסוף היא עשתה לבד בשירותים. וכך יהיה גם עם הקקי - אבל מכיוון שהיא בגן אני חייבת להתייחס גם לגישה של הגן.

אבל מכיוון שהיא בגן אני חייבת להתייחס גם לגישה של הגן.
מים שקטים, אני הולכת להסתכן פה בקפיצה למים עמוקים, אז אני אנסה להיות מאוד עדינה ומקבלת בתגובתי, ואני חוששת שיכול להיות שזה לא ייצא לי מאה אחוז. לכן אני מבקשת סליחה מראש ושלא תעלבי, אני כותבת מכל הכוונות הטובות:
לפי מה שאת כותבת, נשמע לי שהגן יוצר בעיות קשות לילדה שלך.
את מקבלת, מכילה, אוהבת ונינוחה, בעוד שהגישה שלהם גורמת נזק לילדה .
אני מתקשה להבין מדוע את מקבלת את הזכות של מקום זר לפגוע בילדה שלך, בתחום כל כך, כל כך רגיש וחשוב.
האם במצב כמו שנוצר עם הגן, לפי תיאורך (את מחפשת לגייס פסיכולוגית שתלמד את צוות הגן להתייחס באנושיות לבת שלך?) - לא עדיף להוציא אותה מייד מגן שגורם לה נזק, ולחפש לה גן אחר?
למה סדר העדיפויות צריך להיות קודם כל לרצות את אנשי הגן, קודם כל לקבל את מעשיהם ולקבל שמעשיהם המזיקים ימשיכו, לקבל שהבת שלך עוברת שם סבל (עצירויות ממושכות בגיל הרך? בגלל הגישה של הגן? לחץ נפשי כבד שמופעל עליה להיגמל??? אני מתעלפת רק מלשמוע) -
ורק בסוף, בסוף, אולי את תצליחי (אחרי עוד זמן שיעבור, ועוד המשך סבל לבתך) למצוא מישהי שאולי, אולי, תתמוך בגישה שלך, ואולי, אולי תסכים גם להטיף לגן (סיכוי קלוש! למה להן להתנפל עם עצות על צוות שרואה בעצמו "אנשי מקצוע שמבינים עניין"? למה שהם יקשיבו לה בכלל? למה שהיא תסתכן במשהו כל כך לא מתאים כמו ללמד אותם מה לעשות כשהיא בכלל לא ממונה עליהם?).
למה הבת שלך מועלית לקורבן על מזבח "צריך לקבל את הגישה של הגן"?
ואם אין גן יותר נורמלי בכל הסביבה, אז אולי לא לשלוח לגן בכלל? יש הרי המון פתרונות אחרים.
ואם בגן היו מכים אותה, גם אז היית "חייבת להתייחס גם לגישה של הגן" ולא מוציאה אותה בשום אופן ממקום כזה?
לפי תיאורך, הגישה של הגן מפריעה לילדה באופן פעיל. גורמת נזק באופן פעיל. כל תועלת אחרת בגן מתגמדת מול זה. אם הם לא עושים שינוי אחרי שאת דיברת איתם, אז אין להם גם כבוד למבוגרים אחרים ואין להם גם כבוד להורים של הילדים. בגן כזה להשאיר את הילדה?
כל השאלות שלי נועדו לא שתנסי לענות לי, אלא כדי לתת לך זווית ראייה של מישהי שבאה ממקום אחר, שתשאלי את עצמך ותחליטי עם עצמך. אני רק מדברת מאחת שכואב לה הלב לשמוע על גן כזה.
(ואגב, אחיין שלי עבר סיפור דומה בגן, אבל שם האמא דיברה עם הגננות והן קיבלו את עמדתה ועזרו לילד לפי ההנחיות של אמו, והבעייה נפתרה לכאורה. מצד שני, מאז ואילך ועד היום - זה היה לפני ארבע שנים - לילד יש עדיין קטע עם קקי. קטע שהתחיל מהבעיה בגן).

לפני שאת מחליטה שהסתבך לכם העניין ,חכי רגע.
האם סיוע של פסיכולוגית יגיע מהר ויחתוך את העניין ?
האם אין זו הזדמנות בשבילך לצאת מהפחד שלך מהמערכת ולנקוט צעד שאולי ישנה לך את כל החיים ?להיות אסרטיבית אולי זה כאב ראש אבל כשתוכיחי לעצמך שאת לביאה שיכולה להגן על הילדה שלה,ושמה שאת מאמינה הוא החשוב מכל, ו ה נ כ ו ן ,ישתלם לך .

בשמת ואשה במרחקים - שלא תחשבו כל הדברים האלה עברו ולא רק במחשבתי.
ברור לי שאם זה היה אפשרי הייתי מוציאה את הילדה מהגן - ישר הביתה (מים רוצה הביתה). בכל גן אחר אני בטוחה שהייתי נתקלת באותה בעיה.
כי זה באמת גן הכי טוב שמצאתי - ואני אומרת הכי טוב - כי הכי טוב מבחינתי לגדל אותה בבית.
הבעיה היא שלכאורה עד לחודש וחצי האחרון לא ממש היתה בעיה בגישה של הגן - וכאילו הדברים נפתרו. אבל מתחת לפני השטח הם לא.
וכנראה שעם גורמים נוספים שהיו בחודשיים האחרונים זה החריף. גם מבחינת הילדה וגם מבחינת הגן.

אני ניסיתי הרבה דרכים עם הגן - גם שיטת האסרטיביות - והסיבה שאני רוצה פסיכולוגית - היא כדי לתווך עם הגן. לא בכדי שהגן יהיה מרוצה אלא בכדי למצוא את הדרך הטובה ביותר שבה הילדה תפסיק לסבול.
יש שתי אפשרויות - שהם באמת לא מספיק מבינים בעניין (למרות שזאת גננת של 13 שנה) - והגננת מוכנה לקבל סיוע מבחוץ (על פניו). או שהכל רק סיבות והן לא מסוגלות ולא יהיו מסוגלות להחליף/לנקות לפחות 4 פעמים ביום.

התהליך עם הפסיכולוגית לא אמור להיות ארוך - מקסימום שבועיים. אם זה לא יילך אני בהחלט ישקול אופציות אחרות- אבל בפרוש לא גן אחר. לפחות לא עד שהיא תהיה "גמולה".
להשאיר אותה בבית איתי - זה יהיה רלוונטי רק באוגוסט.
מעבר לבעיות מול הגן - יכול להיות שעניין העצירות הוא גם בעיות בתוך הבית. מכל מה שקראתי באתר ובמקומות אחרים - יש לזה המון קשר לשליטה. בעייה ידועה בקרב משפחתנו המורחבת - ואולי הפסיכולוגית תוכל לייעץ לי גם בנושא זה.

המצוקה שלי נובעת מכך - שברור לי שהכי טוב שהיא היתה בבית (ואני מניחה שהייתי מוצאת פתרון לקטע החברתי), אבל אני לא יכולה כרגע.

אני מתקשה להבין מדוע את מקבלת את הזכות של מקום זר לפגוע בילדה שלך, בתחום כל כך, כל כך רגיש וחשוב.

תאמיני לי שגם אני לא מאמינה שאני עושה את זה - שאני לא עוזבת הכל ועושה מה שהכי נכון לעשות. אבל אני לא מסוגלת. אני לא מסוגלת לפתור את הדברים בלי להסתכל על כל ההשלכות.
הרי אני עשיתי אותו הדבר כשהשארתי אותה עם המטפלת בגיל 3 חודשים. גם אז לא האמנתי שזה מה שאני עושה. וחשבתי שיאשפזו אותי בגלל כל הכאב והתסכול שעברתי. ועשיתי אותו דבר כאשר נתתי לה תחליף בגיל חמישה וחצי חודשים - אומנם בקבוק אחד ליום - ואומנם הייתי מותשת נפשית מכל-כך הרבה שאיבות - אבל עדיין לא יכולתי לעזוב את העבודה.
לכן אמרתי שהילד הבא יבוא רק כשזה יהיה אפשרי להשאר בבית. הפסדתי כמה שנים עם תמר - אבל אם היא תרצה מאוגוסט היא יכולה להיות איתי.

ובינתיים עד אוגוסט אני מנסה לעשות את הכי טוב שאני יכולה במסגרת המגבלות (גם המגבלות שלי).
תודה לכן.

לא בכדי שהגן יהיה מרוצה אלא בכדי למצוא את הדרך הטובה ביותר שבה הילדה תפסיק לסבול.
ברור שזו כוונתך, אבל עד שזה יקרה (ולי יש ספק גדול מאוד אם זה יקרה והסברתי למה) - הילדה סובלת והם ממשיכים.

צריכה עזרה בלהחליט
הקטנה נכנסה לשלב הגמילה בגן ובבית, בת שנתיים וחצי.
הגננת מבקשת לתת לה עוד שבוע נסיון אחרי שבועיים של חוסר הצלחה, טוענת שהיא עוד לא בשלה
לא שולטת בסוגרים, בקיצור "עוד חודש ננסה עוד פעם".
כמובן שכבר קנינו קלטות וספרים בנושא ויש אחות גדולה.
מרגישה אינטואיטיבית לתת לה את הזמן, קיץ והיא יכולה להבין רק דרך ההתנסות..............
מצד שני מרגישה שמתגנב לחץ לבית, לגן, יש ציפייה ממנה שתתפוס כבר את העניין,
מה נראה לכן להחזיר לה חיתול לחודש כפי שהגננת מייעצת או להתעקש על גמילה?
לא רוצה להלחיץ ולהאיץ תהליכים, כשהיא מסתובבת עם תחתון קשה לפעמים לא להגניב נימת אכזבה.
אני צוחקת לעצמי ואומרת לגננת שעד החתונה זה יסתדר, מקסימום תשתין על בעלה בקשת...............
תודה ויום טוב

הילד שלי הוא בן שלוש וחצי ובתקופה הזו בדיוק מפסח לפני שנה התחלתי את תהליך הגמילה
עם המעון בה הוא שהה.
אני מקווה שגמילה המדוברת היא רק גמילה מחיתולים ביום? בלילה עדיין חיתול .
אז הצעתי היא: להמשיך בגמילת היום לא להחזיר חיתול אלא לתת לגן כל יום בתיק החלפות בהתאם
כעת קיץ וחם וגם עם מרטיבים לא נורא.
מבחינת הקקי מה קורה?
אצלי לאחר כמה נסיונות כושלות בהתחלה עם הקקי הילד עושה בשירותים בלבד, רק הפיפי בורח לפעמים.
גמילת לילה התחלתי בפסח השנה וברוך השם רוב הפעמים פיפי לפני השינה ואין הרטבת לילה.
אם הילדה אומרת את המילים פיפי וקקי ויודעת שצריך ללכת לשירותים , הזמן יעשה את שלו ותני לה את הזמן
זה יכול להקחת חודשים וזה בסדר כל ילד וגופו ורצונותיו הוא.
אז בהצלחה וזרמי איתה.

שליחה על ידי חלי* » 20 יולי 2005, 10:58

הבן שלי בן 3 גמול שנה מפיפי ומקקי אינו מוכן לשתף פעולה , בשבועים האחרונים הוא עושה קקי רק בבית , רופאת הילדים שלי יעצה לקנות הפתעות ולתת כמשוב חיובי גם זה לא הלך מה עושים ? בגנון שנה הבאה הגננת אינה מוכנה לנקות את הקקי.

גננות של גנים עירוניים מחויבות לטפל בקקי.
למה שלא יבקש חיתול כשהוא צריך?

גילה, את בטוחה?
כי בגן העירוני בשכונת מגורינו (גילאי טרום-חובה/חובה) הודיעו במפורש שעל הילדים "להסתדר בעצמם".
אין לי זמן כרגע לכתוב בפירוט, אבל אני לא הייתי הולכת על רעיון החיתול (שולח לילד מסר מבלבל).

יש לי הרגשה שמשהו אחר קורה שם ושכדאי לנסות לברר מהו.
בנתיים, אולי תנסי להזמין לכאן את שרון ג? כרופאת ילדים יש לה נסיון בנושאי עצירות, אולי משהו מזה רלוונטי לכאן.
@}

גם אני לא אוהבת את הרעיון של חיתול רק לפעמים.
לדעתי זה מאוד מתסכל לילד שמצד אחד נותנים לו את הפריבילגיה להיות גדול ומצד שני רומזים לו שבעצם לא מספיק סומכים עליו לגמרי או שאין סבלנות לחכות שהוא יתרגל ויסתגל למצב החדש, או אפילו שמגעיל את ההורה לנקות את הקקי שלו.

בשבועים האחרונים הוא עושה קקי רק בבית
ועושה בתחתונים תמיד? כמה זמן הוא כבר גמול? מה המצב ומה הגישה בגן שלו?
כניראה הבעיה מתחילה בגן אם הוא לא מוכן לעשות שם וצריך לטפל בזה.
יש הרבה ילדים שלוקח להם זמן עם עניין הקקי בתחתונים, אבל נראה לי שפה יש יותר מזה בגלל ההתאפקות בגן.

בגננון שנה הבאה הגננת אינה מוכנה לנקות את הקקי.
אין דבר שמרתיח אותי יותר מזה.
אם גננת היתה אומרת לי כזה דבר הייתי לוקחת את הילד והולכת. מה בדיוק הן מצפות שילד בן שלוש יעשה? ירחץ את עצמו ויחליף בגדים לבד? גם ינקה את הבגדים המלוכלכים?
הן חושבות על הטראומה של ילד שנגעלים לעזור לו ולנקות אותו????

גילה, את בטוחה?
יש חוזר-מנכ"ל של משרד החינוך בנושא.
מצאתי אותו פעם באתר שלהם, אין לי כח לחזור על החיפוש

.

אני לא מבינה על איזה בלבול אתן מדברות.
הילד גמול מפיפי, ומעולם לא נגמל מקקי.
מה מבלבל בזה שקקי עושים בחיתול (שהילד - הבוגר - מבקש בעצמו כשהוא צריך), ופיפי באסלה?

נכון שיש בעיה, וכדאי לחפש את שורשיה, אבל בינתיים, שלפחות יהיה נוח להורים לטפל בקקי של הילד, שלילד יהיה מקום אחד שהוא לגיטימי לקקי ומתאים לו (סיר/אסלה אינן מתאימים לו לקקי, תחתונים הז די דכאון לסובבים, וגם לו - כי לפעמים גם הרגל נמרחת ובכלל איכס גדול).

חוצמזה: זה ילד גדול, אפשר לשאול מה האו מעדיף.

טוב, נראה לכם שאני לא אמצא את ה edun]המלצות לטיפול בילדים בלתי גמולים מחיתולים doc[/po]/sa10ak2 2 23.htm?

אם הוא יכול לבקש חיתול כשהוא צריך קקי, למה הוא לא יכול לבקש ללכת לשירותים?
מה זה גמול? בעיני גמול זה כשמסוגלים מראש להודיע על כך שצריכים לעשות. לא ?

יש ילדים שלא אוהבים/מפחדים/לא רוצים לעשות באסלה, וכן רצים בחיתול.
זה גמול, אבל זה יותר קשה לנקות אחרי חיתול לעומת אחרי אסלה...
אח"כ אחפש בתפוז סיפור נחמד על איך עברו מחיתול לאסלה עם ילד בן 4, בשת"פ מלא שלו.

מה מבלבל בזה שקקי עושים בחיתול (שהילד - הבוגר - מבקש בעצמו כשהוא צריך), ופיפי באסלה?
כי חיתול הופך את הילד לפסיבי. למטופל. לחסר שליטה. לחסר עצמאות. בעיני לפחות....
אז למה בעצם פיפי באסלה?
פיפי וקקי שניהם נובעים מסוגרים שהילד צריך ללמוד עליהם, ואת שניהם הוא צריך ללמוד לזהות כשהם מגיעים. למה להפריד ביניהם?
או שילד מוכן לגמילה מחיתול = לקחת על עצמו אחריות לשליטה על הסוגרים, על הגוף שלו, או שפשוט לא.

זה מאוד מתסכל לילד שמצד אחד נותנים לו את הפריבילגיה להיות גדול ומצד שני רומזים לו שבעצם לא מספיק סומכים עליו לגמרי או שאין סבלנות לחכות שהוא יתרגל ויסתגל למצב החדש, או אפילו שמגעיל את ההורה לנקות את הקקי שלו.
למה בכלל מראש להיכנס להגדרות של ילד גדול או קטן?
מה, זה שהוא "נגמל" עושה אותו גדול, והחיתול הופך אותו קטן? לדעתי צריך לעזוב אותו שיעשה קקי איך שמתאים לו. לתת לו לבחור אם בשרותים או בחיתול.
יש חיתולים שאפשר להוריד בקלות ואפשר להסביר שהחיתול אוסף את הקקי שלא הולך לשרותים.
אם לא מצרפים את הרגשות לזה למה שתהיה כאן רמיזה לכך שלא סומכים עליו. לדעתי זה אולי אפילו הפוך.
"אתה תבחר איפה לעשות את הקקי" בשרותים ( או סיר ) או בחיתול. אתה יודע הכי טוב מה נכון לך ואתה תבחר.
אם בגן אין שיתוף פעולה בנוגע לקקי אז יש כמובן בעיה שיכולה לפגוע בתפקוד הילד במשך היום, או שהוא "ינתב"
את הקקי לשעות של הבית, (בתקווה שלא יפתח עצירות

)
בבית אפשר אולי לנהוג איך שנוח - חיתול או תחתונים, או בכלל ללכת עירום... אבל בגן זה צריך להיות ברור או חיתול או שרותים, בטח ובטח אם הוא יקבל פרצופים או יותר מזה על כך שעשה בתחתונים.
פשוט לא שווה להעביר את הילד תסכול שכזה! זה הרבה יותר חמור לדעתי מאשר לשים לו חיתול ולהסביר שכך זה בגן, כל עוד הוא לא הולך לבד לשרותים.
מסר חלק, ענייני ללא שיפוטיות. ולתת לו להחליט.

כי חיתול הופך את הילד לפסיבי. למטופל. לחסר שליטה.
חיתול גם יכול לתת שליטה לילד, איפה ומתי לעשות בלי להזדקק לשום עזרה. ובגן כנראה שאין עזרה.
שם הוא לא יכול להיות מטופל.

אני רוצה לשאול,
איך התייחסתם לעובדה שהוא גמול מפיפי כבר שנה ומקקי עוד לא? מה היה הלך הרוחות בבית/גן? האם היה לחץ סביב זה?

שליחה על ידי חלי* » 20 יולי 2005, 21:34

הבן שלי לא מבקש חיתול לעשות קקי הוא פשוט נעלם מהאיזור עושה קקי ומבקש שאחליף לו.
בתחילה לא התרגשתי מהעובדה שקקי הולך לאט וכבר אז הוא היה עם תחתון אך עם הזמן הסביבה נתנה לי להבין שזה מוגזם לכן פניתי לפני כשבועיים לרופאת משפחה שאמרה שהילד תקוע בשלב האנלי, ואין מה לעשות לקנות הפתעות, זה לא הולך...הלך הרוחות בבית מאוד נעים וזורם אולי התגובות שלי לקקי שהוא כבר "גדול" גרמו לילד עוד יותר להיתקע. לגבי הגננת אני מסתכלת על הכוס המלאה שהיא אינה מעונינת לנקות , בכך שאני עם הסבלנות שלי יצטרך להתמודד ולא היא , שמי יודע איך היא מגיבה שדבר כזה קורה, בהתחשב בעובדה שהבן שלי עושה קקי פעם ביום. יכולה להיות אפשרות שבגן לא התיחסו יפה לעובדה שעושה בתחתונים אך לעולם לא נדע מה באמת הולך שם בנושא זה.

יכולה להיות אפשרות שבגן לא התיחסו יפה לעובדה שעושה בתחתונים אך לעולם לא נדע מה באמת הולך שם בנושא זה לא ברור לי למה לעולם לא תדעו מה קורה בגן. האם אפשר לשוחח עם הגננת לגבי מה שמתרחש בגן, בדיוק בשעות האלה שאתם לא נמצאים עם הילד והיא מקור המידע שלכם?
עוד דבר שלא ברור, האם הילד עומד לעבור גן? או שנשאר באותו גן?
אם עובר גן, אפשר כבר בהתחלה ליזום שיחה עם הגננת והמטפלות ולהסביר את המצב ולמצוא יחד פתרון שיהיה מקובל גם עליכם וגם עליה. חבל שהילד והגננת יגיעו שניהם למצב של תסכול ואז יהיה יותר קשה לפתור את זה.

חוץ מזה אני נוטה להסכים עם מה שכתבה נועה בר:
מה, זה שהוא "נגמל" עושה אותו גדול, והחיתול הופך אותו קטן? לדעתי צריך לעזוב אותו שיעשה קקי איך שמתאים לו. לתת לו לבחור אם בשרותים או בחיתול.
כל ההגדרות האלה של קטן - גדול בכלל לא רלבנטיות כאן בעיניי ורק יכולות לתסכל את הילד עוד יותר. לאפשר לזמן לעשות את שלו. העובדה שנגמל מפיפי ומקקי לא, יש לה סיבה, שאולי לא מובנת עדיין אבל יש כאן אמירה ברורה, קושי מסויים שחווה הילד וצריך למצוא את הדרך לעזור לו. כן, בהחלט ליצור מצב שהצרכים שלו הם האחריות שלו אבל ללא שום תנאים, כגון, אם נגמלת אז נגמלת ואין דרך חזרה. זה שיעשה קקי בחיתול לא אומר שלעולם לא יעשה בשירותים, אבל זה שיתאפשר לו כרגע לעשות זאת בדרך שתקל עליו תיתן לו את התחושה שאתם "נותנים לו גב" שאתם נמצאים שם בשבילו ולא מתנקמים בו בשל העובדה שעדיין לא מצליח להביא את עצמו לעשות קקי בשירותים כמו כל "הגדולים".

שליחה על ידי חלי* » 20 יולי 2005, 22:53

תודה למתוקה שמתחילה מחדש אני חושבת שפשוט אניח לו . הוא מתחיל גן חדש. ולגבי התגובות של המטפלות בגמילה בקקי ניראה לי שהם לא תמיד יספרו איך בדיוק הם מתנהגות איתו כי בכל זאת לא מדובר במשהו כל כך נעים...

חלי, בני בן 2.4 נגמל לא מזמן מפיפי, הייתה לו בעיה כמו לבן שלך עם הקקי.
הוא היה עושה בתחתון ואחר כך מודיע לי.
ביקשתי ממנו להודיע לי לפני שהוא עושה את הקקי. הוא היה מודיע, אבל מסרב לשבת בסיר, בטענה שהוא פוחד.
אמרתי לו שאחבק אותו והוא הסכים. מאז (בערך שבוע וחצי) כל פעם שיש לו קקי, הוא מודיע, מתיישב על הסיר אני מחבקת אותו הוא מבסוט מעצמו "עשיתי קקי בסיר" ואני עוד יותר מבסוטית.
דרך אגב, במשפחתון שבו הוא נמצא, הוא עדיין לא עושה קקי. כנראה לא מרגיש בטוח עדיין.

קראו לי לדף הזה, ואני ממש לא יודעת מה להגיד, בתור אחת שבמשך כל השנים לא רצתה ללכת לבית שימוש ציבורי (בגן/בבית הספר).
הילד שלי, עוד חודש ומשהו בן שלוש ובחינוך ביתי, לא הסכים אתמול לעשות קקי במוזיאון שביקרנו בו (פיפי הוא עשה שם בשירותים - כי הרי בתור בן הוא לא צריך לגעת בהם, אני מעמידה אותו על הרגל שלי על תקן שרפרף והוא עושה בעמידה), ואמר ש"ניסע הביתה ואני אעשה בבית". לא היה איכפת לו שאמרתי לו שייקח הרבה זמן להגיע הביתה. וזה עוד ילד שרגיל מלידה שאני מחזיקה אותו באוויר כדי לפשפש אותו, כלומר הוא בכלל לא חייב "לשבת" שם.

לי קשה מאוד באופן אישי עם הסבל של כל הילדים שלא נעים להם לשבת בשירותים ציבוריים, ועוד יותר קשה לי באופן אישי עם הסבל של הילדים ממטפלות וגננות שלא מבינות את המצוקות שלהם, שנגעלות מהגוף שלהם, שמסרבות לעזור להם. זה בעיני לא גובל בהתעללות, אלא כבר עבר את הגבול. אני באופן אישי ממש מתקשה לקבל ששולחים במודע ילדים למקום שמתייחס אליהם ככה.

איך לעזור לילד שגמול מפיפי להיגמל גם מקקי - בכבוד, באהבה, באורך רוח, בקבלה אוהבת של כל חלקי גופו וכל ההפרשות שלו, בהעברת האחריות על הצרכים אליו, אף שהאחריות על העזרה והנקיון נשארת שלנו (וגם את זה - באהבה, מתוך הבנה).

מה לעשות עם גנים ומטפלות שלא מסוגלים לזה? הדיעה האישית שלי: לחלץ את הילד משם כמה שיותר מהר, ולבקש ממנו סליחה שהוא נאלץ לסבול שם. אבל זו כמובן דיעה קיצונית של באופן טבעי , לא בהכרח דעת ה"מומחים" המקובלת.

חלי
לדעתי העובדה שלא נוח למטפלות לספר לך מה בדיוק קורה בעניין צרכיו של הילד בשעות שהוא נמצא בגן, הוא בעייתי. נראה לי ששווה לשוחח איתן לפני תחילת הגן וכבר בהתחלה לבקש מהן מידע מפורט על ההתנהלות וכן ליידע אותן לגבי אופן ההתנהלות שאתם נוקטים בבית.
אם אתם תניחו לילד לנפשו, לעשות קקי בחיתול ואילו הן יאלצו אותו ללכת לשירותים או להתאפק, עלולה להיווצר בעיה, וקונפליקט אצל הילד.
חשוב שיהיה תיאום עמדות ביניכם ההורים ובין הצוות המטפל בגן. רק כך יוכל הילד עם הזמן לאפשר לעצמו להגיע לשלמות ולעבור את התהליך הנדרש.
מאחלת לכם בהצלחה ובעיקר אורך נשימה.

שליחה על ידי tאמא* » 23 יולי 2005, 14:54

בספר "משחק ומציאות" של ד.ו. ויניקוט , הוא מספר על בעיה דומה שהיתה לו עם הבן שלו. ושכנראה כל הצפיה החברתית מסביב יצרה סוג של לחץ על הילד, דבר שלא עזר בגמילה. הם המציאו ביחד סיפור, על התרנגולת של הדוד משה. זה סיפור שבמסווה עוזר לילד להחליט לבסוף להגמל. (הסיפור מופיע בספר) שווה לקרוא ואולי להשתמש.

אני מסכימה עם בשמת, וחושבת שאם הילד מרגיש בגן כמו "במקום ציבורי", ולא מוכן לעשות שם קקי, זה מעיד משהו על התחושה הכללית שלו בגן.

מה דעתכם??? תעזרו לי בבקשה:
בני בן ה 2.7 ידעה מזה סיר מגיל 7 חודשים בערך (מאז שהוא התחיל לשבת לבד), הייתי שמה אותו על סיר מדי פעם. אז זה לא חדש בישבילו ו גם את האסלה הוא קיבל יפה מאודת בלי פחדים ובעיות. לפני בערך חודש התחלתי גמילה ולימדתי אותו שעושים מעכשיו פיפי וקקי באסלה גם בבית וגם בגן. הגננת אמרה שאם בבית הוא בלי טיטול אז גם בגן שיתחיל לבוא בלי. זה מה שעשינו. (לפעמים כמובן ההיו פקשושים) אבל בימים אחרונים הגננת אמרה לי שלבני התחיל לברוח קקי כמה פעמים ביום ושאולי לחזור לטיטולים, לי זה לא נראה. לדעתי צריך לעבוד על זה, להזכיר לא ותר - כי גמילה לא בה פתאום ומהר. מה דעתכם???

שלבני התחיל לברוח קקי כמה פעמים ביום ושאולי לחזור לטיטולים, לי זה לא נראה
אני מסכימה איתך. לדעתי אין להחזיר חיתול לילד שנגמל או שהוא בתהליך גמילה.
גם הפסיכולוגים טוענים שזה ממש יכול להזיק לילד.

את אומרת שהתחיל לברוח לו קקי בגן. איך בבית?
הייתי מנחשת שהפספוסים בגן קשורים במשהו שקורה בגן. אולי הגננת נלחצת מזה שהוא בגמילה? אולי הוא מבקש ולא מקשיבים לו? אולי לא נעים לו לעשות קקי בבית השימוש בגן (אולי מסריח שם או מלוכלך או לא עוזרים לו, אולי מתייחסים לא יפה, אולי חסרי סבלנות אליו) והוא מחכה עד שבורח לו?
בקיצור, הייתי מנסה לברר מה קורה בגן שגורם לזה.

הקטנה בת שנה ו-11 חודשים. מאוד נבונה, מאוד מתקשרת, מאוד מילולית. בשבועיים האחרונים היינו בחופשה מהגן, והורדתי את הטיטול. אמרתי קיץ, חם, אנחנו הרבה בבית, זו הזדמנות טובה.
בהתחלה היא עשתה בכל רחבי הבית, אבל התייחסתי לזה כאל תקופת למידה של התחושה - מה זה פיפי ומה זה קקי.
אחר כך התחלתי לקחת אותה לשרותים באופן יזום כל שעתיים בערך, והיא היתה עושה פיפי בשרותים. כמעט ולא היו פיספוסים. הבעיה שצריך להיות קשובה לסימנים - מחזיקה עם היד או מקפלת רגליים - כי היא עדיין לא אומרת (קצת מפתיע אותי לאור זה שהיא כל כך "מילולית".) בלילה ובכלל בשינה - עדיין עם הטיטול.
נראה היה לי שאנחנו בכוון הנכון, אבל... חלפו השבועיים ואתמול התחיל הגן, ולמרות שהם מאוד בסדר יחסית, יש שם 12 ילדים ושתי מטפלות, ואז התחילו להגיד להביא תחתונים (לא שמתי לה עד עכשיו כדי שלא תרגיש שזה איזשהו טיטול מסוג אחר), אולי זה לא תקופה טובה עכשיו כי זה גם קליטה וגם גמילה וזה יותר מדי ביחד, בקיצור... הם חושבים שזה לא הזמן. זו קבוצה של ילידי 2003 והיא כמעט הכי קטנה שם כי היא ילידת סוף ספטמבר.
אני ממש מתלבטת מה לעשות.
אתמול היא פספסה שם כל הזמן, והיום בבוקר זיהיתי את הסימן ולקחתי אותה לשרותים אבל היא לא הסכימה לעשות שם, ואחר כך עשתה פיפי במכנסיים אחרי שתי דקות.
אני לא רוצה לבלבל אותה או לתת מסר כפול, אבל מצד שני ברור לי שבגלל מספר הילדים הם לא ישימו לב לסימנים שלה כמוני, והיא תפספס הרבה.
אגב - היא לא מתבאסת כשהיא מפספסת, כלומר זה לא גורם לה להרגיש רע או מבוכה או משהו כזה.זה מבאס בעיקר את המטפלות ולא מתאים להן ל"מסגרת".
אולי לשים טיטול בגן ולהוריד איך שמגיעים הביתה? או שזה יבלבל יותר?
ואולי זה לא נורא שתהיה עוד קצת עם טיטול? אולי אני "מאלצת" אותה להתבגר מוקדם מדי? מבחינתי זה נראה לי נכון שהיא תגמל עכשיו. אבל אולי היא עוד לא? היא מזהה כשהיא עושה פיפי או קקי, פשוט אומרת תוך כדי או אחרי ולא לפני. אני חשבתי שזה פשוט תהליך וזו ההתחלה שלו, ועוד מעט היא כר תגיד לפני ולא אחרי או תוך כדי.
יש לי אורך רוח וסבלנות ולא מפריע לי הפשתונים בכל מקום (מה גם שהם התמעטו לאור הביקורים היזומים בשרותים) אבל היא בגן רוב השבוע... והשאלה אם להתעקש איתם לא יפגע בילדה בסופו של דבר. אוף...
אני מצטערת שכשנולדה לא הכרתי את הרעיון של בלי חיתולים, ובטוחה שבילד הבא זה כבר יהיה אחרת.
מה דעתכם והאם יש לכם המלצות? אשמח לכל עזרה.

אוף, ממש עומדות לי דמעות בעיניים.
אני אחרי שיחה עם המטפלת בגן. היא התקשרה להגיד שהכל בסדר, ובאותה הזדמנות "הוסיפה" שהיום היא עם טיטול וזה הוסיף לה המון בטחון. מה שמכעיס אותי זה לא שהחזירו אותו, אלא הגישה. שהיא עוד לא מוכנה, שהיא עוד לא בשלה, שזה מלחיץ אותה.
אם אני חושבת שזה בסדר, שזה הזמן, רק שזה תהליך שיקח עוד קצת זמן אני מבינה משהו לא? אני אמא שלה!!!
ואיך אפשר אחרי יום אחד בגן, שהוא גם היום הראשון לקבוע את כל זה - שהיא לא בשלה, שזה מלחיץ אותה, היא הרי בכלל לא מוטרדת מזה שנרטבו המכנסיים, ממשיכה לשחק וזהו. ואתמול הם אמרו שהיה לה יום נפלא, אז עכשיו פתאום אתמול זה הלחיץ אותה? מאיפה זה בא? ועימות עם המטפלות על היום השני... אוף.
כל כך לא רציתי שזה יהיה אישו ונהיה מזה אישו.

וגם לי יש שאלה: נעם הקטנה נגמלה בעצמה מחיתולים לםני שבוע בגיל 22 חודשים. היא לא מפספסת והכל בסדר.
הבעיה היא בגן. היא התחילה גן חדש לאמזמן ושם היא לא מבקשת. הגננת לוקחת אותה כל חצי שעה אבל נעם לא מוכנה לשבת כשאין לה. גם בבית - היא יושבת רק כשהיא מבקשת. מה עושים?

עולם, יש אפשרות שתחכו עם הגן, למשל עד אחרי החגים?

לצערי אין לי אפשרות כזאת, הייתי מאוד רוצה אבל אני חייבת לעבוד מחצית השבוע. כרגע מפרנסת יחידה, עובדת רק בשביל לחיות, ובשאר השבוע אני אכן "חיה" - ומשאירה אותה בבית איתי.
האמת שאתמול הייתי מאוד נסערת, ובינתיים קצת נרגעתי.
החלטתי ללכת על הבאמצע: שבועיים שלושה הקרובים, בגן היא תהיה עם טיטול ואיך שנגיע הביתה אני אוריד לה. אני סומכת עליה שתהיה מספיק חכמה לא להתבלבל ולהבחין בהבדל. אחרי שבועיים שלושה כשהם ירגעו מהלחץ של תחילת השנה נעבור לבלי טיטול גם בגן.
אתמול היא אמרה לי קקי בשרותים בפעם הראשונה, והלכנו ביחד לעשות. זאת כבר התקדמות.
מה שעצבן אותי היה שעל פני השטח הסיבות היו ש "היא לא בשלה, זה עוד מוקדם, גמילה זה תיק וקליטה זה תיק ולא כדאי ביחד, זה מלחיץ אותה" (וכל זה אחרי יום וחצי ראשונים בגן!! שאמרו עליה כמה שהיה נפלא לה!! - חדות אבחנה המטפלות האלו...אז הסברתי שזה תיק רק אם עושים מזה תיק.)
אבל הסבטקסט היה שהם 12 ילדים ושתי מטפלות, ומילא בחוץ, אבל מה יהיה בפנים, פיפי על השטיחים?...אז לפחות שיגידו את האמת, שזה לא נוח למערכת ולא שהילדה לא בשלה. אני רואה ומרגישה שהיא בדרך, ודעתי שווה משהו. אם יש משהו שלמדתי מהאתר פה זה להקשיב לקול שלי הפנימי ולסמוך עליו.

מקווה שדברים יסתדרו, ותודה יונת. אגב, אני מהצפון, אולי אצליח בקרוב להגיע לאחד המפגשים שלכם על שפת הנחל...

ניצלנו את חופשת הפסח הארוכה ואת נוכחותו המבורכת של אבא בבית (איזה כיף שיש חופש) לפצוח בתהליך גמילה מטיטולים של בנינו בן השנתיים ותשעה חודשים.
התהליך התחיל בעצם ממנו, כשביקש לעשות פיפי לפני האמבטיה, אחר כך התחיל להגיד מתי יש לו פיפי גם בשעות אחרות של היום והסכים לעשות באסלה. ואז הורדנו לו את הטיטול. לגמרי.בשלושת הימים הראשונים זה היה נפלא, פספוסים קלים של פיפי ומיד תפס את העיקרון. וגם קקי עשה בסיר בגאווה. ביום הרביעי היו לנו המון אורחים בבית וברח לו קקי במכנסיים פעמיים. הקקי נדרך על ידי ילדי האורחים ונמרך כמעט בכל הבית והיתה הסיטריה קלה של האורחים מכך. לא כעסנו עליו כלל. ניקינו ואמרנו שלא נורא ושבפעם הבאה יעשה בסיר. ביומיים הבאים הוא לא עשה קקי כלל. נלחצתי מאוד מפאת עצירויות. ביום השלישי עשה קקי מספר פעמים גם בחוץ וגם בסיר. היום שוב לא עשה קקי כלל. התחושה היא שהוא חושש, למרות שמבקש הוא מוציא את הקקי רק כשהוא כבר בקצה...
חשבנו לשלוח אותו מחר לגן לאחר החופשה הארוכה. התקשרתי אל הגננת על מנת להכין אותה לכך שהוא בתהליך גמילה ושנחשוב ביחד כיצד להקל עליו. הגננת, הגיבה מאוד בכעס על כך שגמלנו אותו על דעת עצמנו בלי לתאם איתה מראש, מכיוון שיש לה את הדרך שלה . למשל, בגן חייבים ללבוש תחתונים ואילו בני לא מוכן ללבוש תחתונים וזה ממש לא נראה לי קריטי בשלב הזה. היא רוצה להחזיר לו את הטיטול בגן. לטענתה יהיה לו קשה גם לחזור למסגרת אחרי החופשה וגם להסתדר עם הגמילה בתוך הגן ביחוד כשהתהליך עוד כל כך לא מיוצב. על פי גישתה הילד מוריד טיטול בכל פעם לזמן קצר שבהדרגה מתארך.
אבל הקטן שלי כבר בכלל ללא טיטול. ואני שואלת את עצמי איזה מסר זה יהיה עבורו להחזיר לו כעת את הטיטול?
אולי זה יקל עליו במובנים מסוימים , ואולי רק יבלבל.
מה דעתכם? האם למישהו יש ניסיון דומה?
אשמח מאוד לכל תגובה והארה. תודה

תסלחי לי, שהגננת תקפוץ לך פעמיים, את האמא, את החלטת (עם בנך כמובן) ותפקידה לבצע. בדיוק כמו שאם את דורשת שבנך לא יקבל בגן לחם עם שוקולד - תפקידה יהיה לבצע. הדינמיקה שאת מתארת, עם הרגרסיות הקלות היא נורמאלית לגמרי. אל תשלחי חיתול, תשלחי ה-מ-ו-ןןןןן החלפות בגדים (שלא יהיו לה טענות על זה) ותגידי לה שהפעם היא תצטרך לחרוג מהרגליה. אחרי הכל, היא עובדת שלך ולא להיפך. כמובן שאני קצת התלהמתי ורצוי לעשות הכל בשיחה מתונה ונעימה, להסביר לה מה שהסברת כאן ולעורר את אהדתה. בהצלחה. חוץ מזה תחתונים הם לדעתי מיותרים, מאוד מסרבלים את תהליך ההפשטה ואצל ילדיי גרמו להם להרגיש כאילו יש טיטול. עד היום, חצי שנה אחרי הגמילה, בני עדיין מעדיף בלי תחתונים ושום גננת לא תכריח אותו. בתי התחילה ללבוש תחתונים מיוזמתה רק בגיל 4, עד אז, אם היו לה תחתונים היא היתה מרטיבה אותם כי בלהט הריצה לבית שימוש היא היתה שוכחת להסיר אותם ומשתינה באסלה עם התחתונים עליה.

גם אני קצת בשוק מתגובת הגננת
(כל פעם מחדש אנחנו מגלים את נפלאות מערכת החינוך ....)
מרשים איך שהצלחתם במהלך החופשה בתהליך הגמילה, וממה שקראתי זה בהחלט לגמרי הגיוני שיהיו נסיגות. הייתי מתעקשת בגן אלא אם כן מראש הוא יודע שיש דברים שעושים בגן ולא בבית ולהיפך ומסתדר עם השוני הזה. זה גם תלוי בטיפוס של הגננת, אני בעד להתעקש אבל לא ללכת ראש בקיר.
ואם יש אפשרות, אולי כדאי להישאר עוד יום יומיים בבית ולבסס את הגמילה?
(אורגנית שמנסה כבר לגמול אבל חושבת שרק בחופשת הקיץ תוכל להתפנות ממש לעשות זאת)

אני מציעה לך להיות החלטית מול הגננת.
אני לא רציתי לעשות בלאגנים כדי שלא יהיה בלאגן בנוגע לגמילה ובסוף יצא בלאגן. החזרתי טיטול וזה היה פשוט נורא. שילמתי על זה מחיר מאוד גבוה. גמילה שנמשכה יותר משנה עם הרבה בעיות יציאות.
אמא אחרת שהיתה מאוד נחרצת מול הגננת שלא מחזירה טיטול הגננת קיבלה זאת ועשתה מה שצריך לעשות. (התברר לי רק בדיעבד שכל מה שהייתי צריכה להיות זה נחרצת ואסרטיבית).

תדה רבה לכן על ההתיחסות. זה בדיוק מה שרציתי לשמוע...
שוחחתי שוב עם הגננת שיחה ארוכה ,נוקבת ואמיתית עד כמה שאפשר... הגננת כנראה נפגעה מכך שלא מצאתי לנכון להעזר בה , בנוסף היא חוששת שלא תדע להשתלב בתהליך שהיא לא היתה שותפה לו ושנעשה בדרך שונה מהדרך שהיא מורגלת בה. מצד אחד מאוד מבינה אותי כאמא וגם היא היתה נוהגת כמוני, גם אצלה הבנות הלכו ערומות בתקופת גמילה מצד שני בגן צריך תחתונים ובעיניה זה מאוד חשוב. אני מקווה שישרנו את ההדורים בינינו ובכל מקרה סיכמנו שכל שינוי יעשה בשיתוף איתנו ההורים. אני מקווה לטוב. ביומיים האחרונים הקטנצ'יק עשה קקי פעם אחת באמבטיה ובפעם השניה בחוץ. אני שמחה שעשה ושיחרר ומקווה לטוב.

היום היה היום הראשון של בני בגן ללא טיטולים לאחר החופשה הארוכה של פסח. בבוקר ביקשנו מהמטפלות שלא ילבישו לו תחתונים היום, שיתנו לו כמו שהוא רגיל ביום הראשון ונראה מחר.לא הקשיבו לנו ושמו לו תחתונים. הוא לא התנגד. אבל לא ביקש לעשות פיפי מיוזמתו אלא כשהזכירו לו מה שמעולם לא קורה בבית. דבר נוסף שקרה זה שברח לו קקי בתחתונים בזמן הטיול. הוא לא אמר כלום ורק כשהגננת הריחה ופנתה אליו הענין התגלה.. אני לא יודעת אם זה קשור לתחתונים, או ליום הראשון בגן מלא גרויים ופעילויות. בסך הכל הגננת אומרת שהוא במצב רוח טוב, חיובי ולא נראה שלקח את זה קשה מדי. נראה בהמשך. נקווה לטוב

מוטרדת. לא יכולה לישון. כל כך רגיש הכל, כל כך שברירי. אחר הצהריים עבר באיפוק.עשה פעמיים פיפי בסך הכל. כשניסיתי בעדינות להציע לו לעשות לפני השינה הסכים וכשהגענו לסיר סירב. מרגישה את מאבק השליטה. בגן אין לו גישה חופשית אל הסיר שלו. יש מחיצה שילדים לא יכולים לעבור דרכה. משתמע מכך שכשהוא צריך פיפי או קקי הוא חייב להגיד לאחת המטפלות והן מושיבות אותו. זה נראה לי לא נכון. במובן מסוים זה לקחת ממנו חלק מן השליטה. כי בסופו של דבר הוא תלוי בהן לצורך העניין. זה שהיום ברח לו קקי בתחתונים זה סימן לא טוב. זה עלול לפתוח שוב מעגל של עצירויות . רוצה להיות אופטימית, לסמוך עליו, לשדר שהכל טוב. התלבטת נוספת: האם לשים לו טיטול בלילה. בדרך כלל בורח לו פיפי . אני יכולה לשאת את זה מבחינת הכביסות וכו.. אבל אולי עבורו זה באמת יותר מדי? בבת אחת ?

התתעורר בבכי, מכנסיים יבשים, לקחתי אותו על הידיים והשתין עלי, במכנסיים. ניסיתי לרוץ איתו לסיר, הגיב בבכי כעוס ומתוסכל. לא רצה להחליף את הבגדים הרטובים. הצעתי לו טיטול והוא סירב. לבסוף,הצלחתי לשכנע אותו להחליף את המכנסיים הרטובים על ידי זה שאיפשרתי לו בחירה של המכנסיים. כשהורדתי לו גם את התחתונים הזדעק, רצה תחתונים. מעניין, מספקות לו סוג של הגנה? מה זה ההתנגדות החדשה לסיר? זה בעקבות הגן היום. כבר מתחילה להצטער שהתחלתי עם כל התהליך. הייתי צריכה לחכות לגיל 3. שיהיה בשל בשל. מקווה שהתהליך יתייצב. ביומיים הקרובים הגננת לא תהיה בגן. רק המטפלות. צריכה לסמוך.צריכה לסמוך.

הוא בן שנתיים וחודש ולפני שבועיים החליט להגמל, ממש בעצמו (אני הייתי מוכנה לעוד שנה לפחות, זה מה שסיפרו לי על בנים...)
בכל מקרה, הוא כבר 10 ימים מצליח נפלא, מפשפש בסיר (הישבנון מפחיד אותו, וגם: את הסיר הוא יכול לנייד איתו) או על העץ האהוב עליו בגינה - וזה דורש להפסיק לשחק ולרדת לגינה דרך המרפסת, כלומר מפגין התאפקות מרשימה. בגן קצת יותר מפספס אבל אני מניחה שזה קשור לחוסר הרצון לעזוב חברים באמצע המשחק.

הבעיה? בענייני קקי (קישקושים) הוא לגמרי לא בעניינים. למרות שיש לו שעות די קבועות (שעון בטוסיק;-)) הוא מסרב להצעה לשבת על הסיר או לחיתול (אניסט' לא מרגיש לי נכון וקיבלתי לזה חיזוק גם פה, בכל מקרה הוא לא מסכים) ועושה בתחתונים.
אנחנו לא משדרים לחץ או גועל, כמובן, וגם הוא לא מתייחס לזה כך, אבל לא כיף לנקות קקי פעמיים ביום. לא שאלתי מה קורה בגן (|נורה| מנטל נוט למחר) מניחה שהם מנקים אותו עם מגבונים וזה פיכס. בעצם, רק יום אחד קיבלתי תחתונים צואים, אבל אולי הם זורקים אותם.

מלשות?

מלשות?
נשמע שמה שאת עושה כרגע ממש טוב.
אני רק שולחת לך תמיכה וסבלנות

שליחה על ידי gani* » 12 יוני 2006, 12:10

(אני הפלונית אלמונית עם בן השנתיים שיש לו שעון בטוסיק)

הבוקר מימשתי את המנטל נוט ושאלתי את הגננת: הוא מתאפק לפיפי וגם לקקי:-/
קקי בגן הוא עשה רק אתמול -כזכור בתחתונים-בפעם הראשונה בעשרת ימי הגמילה (אחה"צ בבית הוא עושה בשעה הקבועה, אבל לא גדול במיוחד. קצת יותר מוצק אבלולי בחיתול זה פשוט נמרח. בקיצור, לא עצירות מובהקת). מסתבר שגם פיפי הוא לא עושה הרבה, קם עם חיתול רטוב מאוד אחרי שנ"צ ובורח לו כשמשחקים במים (אויש, איזה "בתוק" הילד הזה||L|)
בעיקר יצאתי

כי היא אמרה שהוא מאוד בוכה כשמנסים להושיב אותו על האסלה / סיר. אני ממש לא לוחצת עליו בשום צורה, ההיפך: צריך לשכנע אותו להתחתל כשהשמש שוקעת לקראת השינה. לא חושבת שבגן הן לוחצות/מלחיצות ובנתיים הגננת אמרה ש"נזרום ונראה". היה לי חשוב לספר לה איך בבית, שתדע שהכל בא ממנו והוא מסוגל, ותפגין אורך רוח (אני סומכת עליהן אבל אחרת למה שיילחץ ויבכה? עוד אחת מתעלומות גן vs. בית) בניגוד ל"האמא החליטה והוא לא מוכן, אז בואו נחפף עד שהיא תתייאש"

רק רציתי לספר מה התברר. תודה בשמת על המילים הטובות{@

הבוקר מימשתי את המנטל נוט ושאלתי את הגננת: הוא מתאפק לפיפי וגם לקקי

היא אמרה שהוא מאוד בוכה כשמנסים להושיב אותו על האסלה
האמת, זה דפוס בכלל לא נדיר.
לילדים רבים לא נעים לעשות בגן (נכנסת פעם לשירותים בגן? עוד לא פגשתי גן ששם זה נעים כמו בבית )-: ).
אני באופן אישי לא הכרתי את השירותים באף אחד מכל בתי הספר שהייתי בהם...
איפה הסיר בגן?
האם זה הסיר האישי שלו, או סיר של הגן שבו כולם עושים?
האם יש אפשרות שיגידו לו שאם הוא צריך פיפי או קקי הוא יכול לקחת את הסיר שלו לפינה בחצר ולעשות שם, והגננת תבוא לעזור לו להתפשט ולנגב ולהתלבש כשהוא יקרא לה?

שליחה על ידי gani* » 12 יוני 2006, 22:09

השירותים סבירים+ (מתארת לעצמי שיש שעות קשות אבל בסה"כ די נקי. הגדולה שלי מגיעה לצהרון אז היא מספרת על הנקיונות, הבישולים והרכילויות בין הגננות...)
הסיר הוא של הגן, וזו נק' טובה: שאלתי את הגננת אם לדעתה יהיה לו קל יותר עם הסיר הפרטי שלו והיא שללה על הסף. לא אמרה שלא יהיה קל יותר, אלא שלדעתה אין צורך, יש סיר בגן וזה מספיק. כמו ש"נקרא" זה לא מצא חן בעיני... מצד שני, הוא היחיד שמשתמש בו (הוא הכי קטן. הנה גרמת לי לחשוב על עוד נקודה משמעותית). יש גדולים ממנו בחיתולים, אבל כרגע הוא היחיד בעיצומה של גמילה.

אחה"צ רציתי שניסע אחרי הגן לאנשהו אז הצעתי לו לפשפש לפני. נתתי לסייעת, ע"פ בקשתה, להכנס איתו. הוא עמד שם כמעט 5 דקות (טוב, היה לו קהל...) אבל בסוף פישפש כמו גדול! הוריד מים, קיבל מדבקה והיה גאה בעצמו מאוד.
ואני שמחתי כי זו הייתה הדגמה חיה שהוא א. יודע בדיוק מתי הוא צריך ו-2. עושה יופי בשירותים בגן. אני מעבירה אליהן את האחריות להיות סבלניות יותר בנושא.

תודה לכולן על החייאת הדף ולבשמת על התהיות הנכונות.

שליחה על ידי Tempest* » 13 יוני 2006, 08:44

לילדים רבים לא נעים לעשות בגן

יש לי בעיה דומה. בת שנתיים שהתחילה מיוזמתה בתהליך גמילה.

בבית עושה בסיר עם קצת פיספוסים. במשפחתון מפספסת בגדול. הגננת לא עזרה בזה שהחליטה שהיא חייבת להיות עם תחתונים. נתתי לה לשכנע אותי ואני מאוד מצטערת. הקטנה ביקשה בפעם הראשונה חיתול היום אחרי שבמשפחתון עשתה בתחתונים שלוש פעמים! כבר היום הזוגי הודיע לגננת שלא רוצים שתהיה עם תחתונים.

המשפחתון פיצי. שלוש בנות. יש סיר אחד, אבל האוצר היא היחידה שמשתמשת (כהיא בלי תחתונים). שתי הבנות האחרות בחיתולים. הסיר בפינת החדר. היא יושבת על הסיר כמה דקות, קמה הולכת כמה צעדים ואז עושה.

אפשר לעשות משהו או שזה עניין של זמן?

שליחה על ידי ממ* » 13 יוני 2006, 23:00

בעיקר יצאתי כי היא אמרה שהוא מאוד בוכה כשמנסים להושיב אותו על האסלה / סיר
אוי. צובט את הלב. אולי אפשר לומר לגננות "בשום פנים ואופן לא להפעיל עליו כל לחץ?"
ולמה שלא יהיה לילד את הסיר שלו בגן?
(אין לי ניסיון בגן)

שליחה על ידי gani* » 15 יוני 2006, 12:11

אולי אפשר לומר לגננות "בשום פנים ואופן לא להפעיל עליו כל לחץ?"
אמרנו כמה פעמים. הסברנו זה לא לחוץ, ושבבית אנחנו ממש לא לוחצים ושאין לנו בעיה אם הוא ניסה (מחקה את הבנים הגדולים) אבל לא באמת מוכן. חשוב לאמר שהן לא מושיבות אותו בכח, כמובן. כשהוא מבקש (או בשעות הצפויות) הן לוקחות אותו לשירותים. שם הוא בוכה ומסרב לשבת:-(
מצד שני, יש עוד ילדים בגן ואני מבינה את זה. המטרה המשותפת היא - בהנחה שהוא מוכן - שיש מקום לעשות צרכים והוא בשירותים. לא במכנסיים ולא בחצר. ננסה שוב את הסיר הפרטי בגן.

אתמול הוא לא קישקש, למרות נסיונות סבלניים אחה"צ, ובערב התלונן שכואבת לו הבטן.
ישבנו ה-מון זמן במרפסת (פעמים "איילת מטיילת" + כספיון + שיחה מעמיקה על השמש ששקעה והירח שבא למשמרת לילה), גם על הסיר וגם כרענו מעל עיתון. ניסיתי לספר לו שכך עושים הילדים בגילו בסין, אבל הוא הסביר לי שוב ושוב בסבלנות ש"זה לא סין, אמא, זה סיר!"

אותה רוטינה היום בבוקר, כולל האכלת ציפורים, וקקי - יוק.
מקווה שאנחנו לא נכנסים לסאגת עצירות. אולי מחר חצי כפית שמן זית? מה יש לבנים האילה עם הרכושנות על הקקי?

נהר, קוראת אותך מרותקת. גמצלנו מאוד כיף לנגוע בקקי, והוא ממש לא רוצה לנגב. גם השאריות הן רק שלו...
נפלא שמצאת פתרון שעובד (האמבטיה).

הי, אני מחפש את המקום הנכון לכתוב על הבעייה של הבן שלי.
בני בן 5+. הוא כל הזמן מתאפק לעשות קקי וכמעט כל יום בורחת לו חתיכה בתחתונים. הוא לא מספר לנו על זה ומסתובב עם זה כל היום עד הגיעו למקלחת אז אנחנו כבר מחכים שזה התייבש.
אני משוכנע שזה מפריע לו ומשפיע על התנהגותו.
בגן הוא לא מסכים לעשות קקי, רק בבית. היו תקופות שהוא אכן הצליח להתאפק עד הגיעו הביתה אבל לאחרונה בורח לו גם בגן. אם מתמזל מזלו ואחת המטפלות מגלה את זה, מחליפים לו אבל אם לא, הוא יישאר אם זה בתחתונים כל היום.
זה נמשך כבר חצי שנה. לפני כמה שבועות היתה הפסקה בהתנהגות זו כאשר הבטחתי לו שאם הוא יצליח לשמור שבוע שלם, אקנה לו מתנה ואכן הוא הצליח להתמיד וקיבל מתנה.
בשבוע אח"כ ברח לו פעם נוספת וזהו. היו כמה שבועות עם הפסקה. לפני שבוע זה חזר.
אציין שהשבוע הוא פתח שת שנת הגן החדשה, הוא בגן חובה.

השבוע שוב גיליתי קקי בתחתוניו. הוא לא מגלה לנו כל היום אך זה מתגלה כשהוא מתפשט למקלחת.
הפעם החלטתי ללכת בכמה מישורים. ניסיתי להבין ממנו למה הוא לא עושה קקי בשירותי הגן. שאלתי אותו מה ההבדל בין שירותי הגן והבית והוא ענה לי שבגן הוא לא מרגיש את הנוחיות של הבית. אני יכול להבין אותו בנקודה הזו אבל זו באמת הבעייה שבשום מקום הוא לא מוכן לעשות, רק בבית. עוד שנה הוא בכיתה א'. אני מנסה להסביר לו שזה יפגע בו. אמרתי לו שאם הוא יעשה קקי בגן, אקנה לו פרס ואח"כ כל פעם שהוא יעשה הוא יקבל סמיילי, חמישה סמיילי=פרס. כשאמא שטפה את הקקי מהתחתונים שלו, הכרחתי אותו לראות אותה מנקה ואמרתי לו שבפעם הבאה הוא ינקה אותם. אני יודע שזה קצת קיצוני.

למה לא בעצם להשתדל לעשות קקי בבוקר לפני שהוא יוצא מהבית?

כשאמא שטפה את הקקי מהתחתונים שלו, הכרחתי אותו לראות אותה מנקה ואמרתי לו שבפעם הבאה הוא ינקה אותם. אני יודע שזה קצת קיצוני.
אתה חושב שהחשש מהצורך לנקות את התחתונים יגרום לו להתגבר על הרתיעה מלעשות קקי בגן?

לא, אני גם חושב שזה לא היה נכון. הייתי קשוח איתו יתר על המידה.

בגן הוא לא מסכים לעשות קקי, רק בבית. היו תקופות שהוא אכן הצליח להתאפק עד הגיעו הביתה אבל לאחרונה בורח לו גם בגן. אם מתמזל מזלו ואחת המטפלות מגלה את זה, מחליפים לו אבל אם לא, הוא יישאר אם זה בתחתונים כל היום.

מה אם ליצור קשר יותר קרוב עם אחת המטפלות? כזו שהוא מרגיש נוח וקרוב אליה, כזו שתתקרב אליו אפילו מיוזמתה, שתשאל אותו לפעמים עם הוא רוצה ליווי לשרותים ( הרי באמת אפשר לראות על ילד עם הוא נורא צריך ומתאפק, ובעצם, על כל אחד ).
ומה זאת אומרת מגלים בטעות, או התמזל מזלו - יודעים שיש בעיה אז בודקים לעיתים קרובות יותר !

לא, אני גם חושב שזה לא היה נכון
אז אנחנו מסכימים

לדעתי, הלא מקצועית והלא מנוסה, הילד שלך שרוי במצוקה. המצוקה גורמת לו לעשות בתחתונים- שזה לא נעים- והמצוקה גורמת לו גם להסתיר את זה מכם, שזה עוד יותר לא נעים.
אני מאמינה שצריך למצוא את המקור למצוקה שלו ולפתור את הבעיה שם. אחרת הוא עלול לגרור את הבעיה הזאת אתו עוד הרבה שנים. זה ממש לא המקום לצפות לפתרונות בזק. להפך, הלחץ שלכם שהבעיה תפתר לפני שהוא הולך לגן חובה/כתה א/ אוניברסיטה וכדומה יכול רק להחריף את המצב.
לכן אני חושבת שכל סוג של עונש לא יעזור (ורק יחמיר את המצב, כי המצוקה תגבר) וגם פרסים לא יעזרו (כי הם לא פותרים את המצוקה).
אני במקומך הייתי שואלת את עצמי קודם כל מדוע הוא לא אומר לכם מיד כשעשה קקי בתחתונים. אותי, כהורה, היה מדאיג אותי מאד לדעת שבני חושש לחלוק איתי- אמא שלו, האדם שעליו הוא אמור לסמוך יותר מכל אדם אחר בעולם- משהו שמציק לו. אולי יש משהו בתגובה שלכם שמפחיד אותו? אולי הוא קולט מכם שהוא לא בסדר?

ממליצה לך, אם יש לך זמן, לקרוא גם את הדף רגרסיה ומאבקים בגמילה מחיתולים, יש שם עצות רלבנטיות.

נועה, רעיון מצויין.
אורית, מסכים לכל מילה שלך.

אתמול החלטתי לשנות גישה. גם ראיתי שלזוגתי לא נראה כל הנסיון האחרון.
בהוקר שוחחתי איתו ובמקום להציב לו את השאלה למה, החלטי לשקף לו את המצב. לא קיבלתי תשובות אבל אני מאמין בדרך הזו.
החלטנו שכל פעם שהוא מרגיש שהוא צריך קקי, הוא קורא לי או לאמא ואנחנו יושבים לידו, קוראים לו סיפור או מדברים איתו.
היום בילינו יחד המשפחה. ברגע מסויים, הרגשתי שזה מגיע ושאלתי אותו אם הוא צריך. אמר שלא.
כשהגענו הביתה הסתבר שברחה לו חתיכונת.
הזמנתי אותו לשירותים והוא הזכיר לי להביא ספר.
דברנו ברגוע, בסיום הוא רצה שאנגב לו, כמו שקורה בחודשים האחרונים אבל אני בחרתי ללמד אותו איך מנגבים. לא חשבתי שיש דבר כזה ללמד ניגוב. כמה ריבועים לחתוך, איך לקפל, איך להחזיק עם האצבעות ואיך לנגב. הוא עשה זאת בהצלחה ואפילו רץ לספר לאמא.

יש לנו בעבודה עזרה ויעוץ של פסיכולוגים. התקשרתי וספרתי על הבעייה ועוד כמה בעיות שאנחנו רוצים לעזור לו והחלטנו שנלך לטיפול.

בכל מקרה, אשמח להמשיך לשמוע תגובות מכם.

תיכף אקרא את כל הדף, לפני זה, אשמח אם יש למשהו עצות למה שכתבתי בדף רגרסיה ומאבקים בגמילה מחיתולים
תודה!!!

אז אני ממשיכה לכתוב פה בינתיים, כי זה איךשהו נראה לי יותר רלוונטי...
הבאתי אותו לגן היום, באיחור דיי גדול, כי ממש התלבטתי אם להשאיר אותו בבית או לא.
ממש לפני שיצאנו מצאתי מייל מהגננת שהחליפה לו אתמול, מאוד מפורט וארוך, שדיי אומר שהיא מסכימה למה שהצעתי, גם כן חושבת שזה בעייתי לחזור אחורה, ושהם פשוט חשבו שאולי הפסקת החיתולים לא באה לגמרי מרצונו, ושלו יותר מתאים בגן להיות עם חיתול.
היום הוא באמת אמר לפני שיצאנו שהוא רוצה להשאר עם החיתול, והבאתי אותו לגן עם חיתול.
למרות זאת, נראה לי שהגענו למקום שבו הוא כבר לא צריך אותו, ואני לא בטוחה כמה זה באמת מרצונו להיות עם חיתול. מתסכל אותי לחשוב שלפני שנה הוא היה כל כך עצמאי בעניינים האלו, הלך מעצמו לעשות קקי ופיפי כמעט תמיד.
היום כשהגענו לגן, היתה שם הגננת שאתה אנחנו הכי מתקשרים מתוך השלוש, ודברתי אתה ארוכות על העניין. היא מאוד הבינה אותי ואת המצב, ואמרה שגם בעיניה זה בעייתי ללכת אחורה, כלומר, להחזיר את החיתול באופן מלא.
אחרי יום ארוך ומוטרד, ולילה של שינה טרופה.... אני מרגישה עכשיו קצת יותר טוב....
חשבתי בעצמי, תיקון עצמי- כל פעם שהוא עושה קקי, לא משנה איפה, להגיד לו- יופי! זה מצויין שאתה עושה קקי! ואז גם הוא לא יפחד לומר כשעשה, או כשהוא צריך לעשות, ואולי זאת הדרך להוביל אותו לגמילה מלאה.

חשבתי בעצמי, תיקון עצמי- כל פעם שהוא עושה קקי, לא משנה איפה, להגיד לו- יופי! זה מצויין שאתה עושה קקי!

מאד מסכימה. כרגע מה שחשוב הוא לשדר לו שזה בסדר לעשות קקי מחוץ לחיתול. כרגע נראה שהוא חושש מהתגובה שלך (ושל הגננות?) לפספוסים ולכן מבקש חיתול.
השלב הבא, אחרי שהלחץ קצת ירד והוא יפסיק לחשוש מתגובות לא מפרגנות, יהיה ללמד אותו (מחדש) לעשות רק במקומות המתאימים לכך.

הי כולן ,(כולם)
אשמח לעצות
בני בן שנה וחצי הולך בבית בלי חיתול
בד"כ כשצריך פיפי הולך לבד ועושה על הרצפה באמבטיה.כשאנחנו בחוץ עושה בחוץ.
לפעמים עושה פיפי על הרצפה בסלון או במטבח ומיד מודיע על כך.אני מנקה יחד איתו ומסבירה שעושים באמבטיה.
לגבי קקי - פעמיים עשה על הרצפה באמבטיה אולי התחלנו תהליך אבל בד"כ עושה בעמידה איפה שיוצא לו ומודיע על כך מיד.
הבעייה היא שאני נאלצת לצאת לעבוד ובגן לא מוכנים לתת לו לעשות באמבטיה - או בסיר או בישבנון.
מסיר אני נגעלת ודי מתנגדת אם כי לא יודעת לנמק לא מרגיש לי נכון.ולא מוכנה שיכפו עלי מה גם שאני רוצה שיעשה פיפי בעמידה ולא בישיבה.לגבי ישבנון - קצת פוחד אולי קטן מדי.
הגן לא מוכן טוכן שזה לא חינוכי שפיפי וקקי עושים רק בשירותים ולא בשום מקום אחר שצריך להיות חינוך להגינה.
מה לעשות??
בלילה ישן עם חיתול למרות שקם יבש בד"כ.זה בגלל שהוא ישן איתי במיטה.האם לשלוח אותו לגן עם חיתול? לנסות להרגיל אותו לסיר ?
אנא עזרתכן הדחופה!!!
תודה.

הגן לא מוכן טוכן שזה לא חינוכי שפיפי וקקי עושים רק בשירותים ולא בשום מקום אחר שצריך להיות חינוך להגינה
מה הבעיה שבגן יתנו לו לעשות בסיר? אם הוא מסכים?
זה בסדר גמור שבבית יהיה מנהג א' ובגן (או אצל מטפל אחר) מנהג ב'.

מסיר אני נגעלת ודי מתנגדת
אבל אם הם לא נגעלים, מה הבעיה?
(למה בעצם הוא לא עושה בשירותים כשהוא אתך? זה מצד אחד לא כזה נורא שיעשה באמבטיה. מצד שני, אולי תיווכחי שנורא קל "לתקן" את ההרגל הזה? זה הרי לא משהו ששאר בני הבית עושים. קקי עושים בשירותים, נקודה).

בני עשה פיפי גם באמבטיה עד גיל די מאוחר - כי הוא נמוך יחסית, לא הגיע לאסלה ולא רצה לטפס על מדרגות/שרפרף. היה לו קל יותר לכוון. <אבל פיפי זה לא קקי >.

בלילה ישן עם חיתול למרות שקם יבש בד"כ.זה בגלל שהוא ישן איתי במיטה
בהחלט אפשר להתחיל לגמול גם בלילה. אבל קודם תעברו את גמילת היום... אין שום סיבה לשלוח אותו לגן עם חיתול.

וברח לו קקי במכנסיים פעמיים. הקקי נדרך על ידי ילדי האורחים ונמרך כמעט בכל הבית והיתה הסיטריה קלה של האורחים מכך.

עצה בדוקה -מנסיון
לקנות תחתונים רגילים עם גומי מסביב לרגליים (יש בכל מקום כאלה) וכך,היציאות נשארות במקום אחד ונמנע הקטע של המריחה.
אותי, באופן אישי מאד הרגיע הקטע.
הניקוי הופך להיות ממוקד וקל, והתגובות על המעשה - בהתאם. (פחות לחץ)
במיוחד אם את תופסת מיד אחרי המעשה או שהוא מודיע אז מנערים את ה"תוצרים" לשרותים, וויש קטן של מים על התחתונים ו...לכביסה.

_עכשיו הקטנים שאיתי בני שנתיים + וכולם מסתובבים ערומי תוסיק לפחות , לרוב ערומים בכלל
מכיוון שמאז ומתמיד כל החלפה היתה כרוכה בשטיפה ולא בניגוב עם מגבון ,ואחכך
בנשיקה על הטוסיק החמודוסיק
עכשיו,כאשר יש צורך לשטוף, מה שקורה פחות ופחות, כי כולם גומלים את עצמם, אז אני ממש שמחה שיש עדיין הזדמנויות לשטוף ולנשק טוסיקים וגם להקפיץ לשמיים בתוך המגבת
הם אוהבים לרוץ לישבנון או לסיר, והם בכל זאת אחרים אחד מהשני,
אחת התחילה את התקופה הזו כבר באפריל בבית(דווקא הקטנה שבהם אבל יש שם גישה של בלי,) והיא שותה לפחות שני בקבוקים של מים בבקר אצלי ולפעמים שלושה, מצהירה בהנאה שהיא לבד יכולה, מתפשטת לבד,וממלאת סירים בזרמים אדירים וקולניים לקקי היא מבקשת חיתול לצערי(בגלל בזיהום הסביבתי)
שניה אומרת שצריכה , יושבת ומיד קמה , פוחדת לשחרר אבל לומדת להנות מזה
ולא עושה קקי בכלל אם מורידים לה חיתול,אבל מאד רוצה ומנסה, התחלתי לעשות איתה( וגם איתו) תרגילי פאולה על הישבנון וזה עוזר,

והשלישי בהתחלה חרד ממערומיו אז קודם כל התפשטנו הרבה ללא קשר לפיפיקקי
וככה נוצרה הזדמנות לחקור את האברים המדוברים, וכעת הם חוקרים ביחד
הבנות מנסות לפשתן בעמידה כמוהו
והוא מחרבן ומשתין בסיר או בישבנון ורץ לסלון בגאוה אדירה ושמח לעידוד , לפעמים אני "שוכחת"לעודד , בכוונה, בכדי שיעודד את עצמו מבפנים
וכולם אומרים לעצמם מילות פירגון כשאני לא.
,אני דווקא חווה קצת חרדת פיפיקקי אצל ההורים , וזה לא באשמת אף אחד כמובן, (כולם גדלו בדור או שניים לאחור וכל זה בהתפתחות עכשיו)
בעיני זה קשור בכלל לחרדה מלכלוך ובכלל ממגע עם חלקים בעולם שנחשבים ללא נעימים(חול, בוץ,אוכל , ממרחים, ומרקמים שונים בעיקר רוטטים או דמויי נזלת, או כל מיני איכסה)לפעמים בא לי לעשות סדנת חומרים להורים בכדי לשחרר רתיעה ותחושות עומס סביב חמרים שמזכירים פיפיקקי
אגב גם את האפים אני בדרך כלל מקנחת עם היד ושותפת אני משתמשת גם בניר טואלט (מהסוג הממוחזר שמצאתי שהוא הכי פחות שורט,) אף פעם כמעט לא במגבונים מסיבות רבות וטובות,ולגינה אני לוקחת מגבת מטבח ובקבוק עם מים לשטיפה. גם בחורף.

שלום, חדשה כאן בכתיבה, קוראת כמה זמן.
בני בן שנה ושבע וכבר חודשיים וחצי + הוא בלי חיתולים בבית ובגן - הוא ישן עם חיתול בצהריים ובלילה. לרוב יש הצלחות, למרות שגם פספוסים. בגן הוא מפספס בערך פעם או פעמיים כל היום; יש ימים שפעמיים ויש ימים שבכלל לא, הפספוסים הם לרוב פיפי.
ממש לאחרונה הוא התחיל להגיד פיפי או קקי לאחר מעשה, ולעיתים נדירות הוא מצליח להגיד לפני הזמן, ואז מהללים אותו. היום מנהלת הגן אמרה לנו שהעניינים של הבן שלנו דורשים יותר מדי כוחות ומאמצים מהגננת - הצעות תכופות לשבת, ההושבה על הסיר, נקיון לאחר פספוסים, וחוץ מזה אמרה שיש פעמים שהוא יושב ממושכות על הסיר בלי לעשות צרכים ולא משחק כמו הילדים האחרים. מנסיוני, כשמנסים להקים אותו והוא לא רוצה, הוא מתעקש לשבת, ובאמת לפעמים (וממש לא תמיד) הוא יושב הרבה ולא עושה כלום.

עד עכשיו הייתי חזקה מאוד בענייני הביקורת על גמילה, אבל הנקודה הזאת שאנחנו מכניסים לחץ לחייו מדאיגה אותי. אני לא יודעת איך להתנהל עם הגן. המנהלת גם הזכירה ענייני הגיינה עם בוא החורף (האמנם הוא מגיע?) וריח. היא אמרה שכנראה שהוא לא בשל. בחודשים האחרונים אני עדה להתקדמות איטית אך עצומה. הבן שלי לוקח דברים די בקלות ואנחנו מתלבטים אם להחזיר אותו לחיתולים במשך היום בגן ולבקש שימשיכו להציע לו סיר וככה הפספוסים לא יצריכו נקיון. אני צריכה פתרון טוב לילד במסגרת הגן.

היום מנהלת הגן אמרה לנו שהעניינים של הבן שלנו דורשים יותר מדי כוחות ומאמצים
איזו עזות פנים מצידה לומר דבר כזה! שיתנו לכולם סמי הרדמה וככה יהיה קל ונוח בלי שום כוחות ומאמצים.

הוא יושב ממושכות על הסיר בלי לעשות צרכים ולא משחק כמו הילדים האחרים
נשמע לי כמו דרך מצויינת להשיג זמן פרטי בתוך המסגרת ההומה של הגן ולדעתי רק כך צריך להתיחס לזה ולאפשר לו את זמן האיכות הזה.

חודשים האחרונים אני עדה להתקדמות איטית אך עצומה.
את רואה!

אנחנו מתלבטים אם להחזיר אותו לחיתולים במשך היום בגן
נראה לי ממש ממש חבל. ממש.

_היום מנהלת הגן אמרה לנו שהעניינים של הבן שלנו דורשים יותר מדי כוחות ומאמצים
איזו עזות פנים מצידה לומר דבר כזה!_
אני לא מסכימה.
אני חושבת שכשעובדים עם קבוצה של ילדים בכזה גיל, קשה מאוד לדרוש מהגננות להתמודד עם גמילה.
"גמילה" בגיל הזה דורשת הרבה התעסקות, הרבה ניגובי רצפה, הרבה אורך רוח.
אני דווקא מבינה את המצוקה.
אי אפשר לעשות בגן את מה שעושים בבית באחד-על-אחד.

חודשים האחרונים אני עדה להתקדמות איטית אך עצומה.
זה מאוד משמח ומעודד. אני חושבת שהכי חשוב זה כמובן להמשיך בבית כמה שיותר בלי חיתול, חורף או לא חורף
(במילא לא רואים אותו באופק כמו שאמרת).

לגבי הגן אין לי הרבה עצות. זה באמת מאוד מתסכל.
נשמע לי דווקא טוב להשאיר חיתול אבל להתעקש שיציעו לו וייקחו אותו לסיר או לשירותים.
הכי חשוב בעיניי לא לעורר לחץ ומתח סביב הנושא.
אם זה מתיש ומלחיץ את הגננות - זה כבר רקע בעייתי.

בהצלחה

תודה על התמיכה. חברה הציעה לעבור לתחתוני גמילה בגן כדי שהוא ימשיך להרגיש כשהוא מפספס ולא יחוש רגרסיה. יש מישהי או מישהו עם נסיון עם תחתוני גמילה? העניין בלא לחזור לחיתולים בגן הוא שברור לי שיציעו לו הרבה פחות ללכת לסיר, מטבע הדברים. אני לא רוצה שהוא יפסיק לזהות כשהוא מפספס.

תחתוני גמילה יכולים לעזור כי הם מצמצמים חלק מההתעסקות של הגננת בזמן של פספוס, אבל היא עדיין תצטרך להציע לו.
מה קורה בבית אם את לא מציעה לו בכלל? האם הוא עושה סימנים לפני או מושך אותך לסיר או משהו כזה? אולי הגיע הזמן לנסות להעביר לו את האחריות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כשתעמדו במקומינו הגננות והסייעות נראה אתכם. אנחנו מבלות רוב היום בשרותים!!!!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כשיש לנו עוד 34 ילדים בגן עם גננת לבבבבבבד! אני בכל אופן מקבלת את ילדתי בשמחה שהיא מגיעה הביתה בריאה ושלימה אז עם קצת צואה בתחתון מקלחת והכלללללללל עובר!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבת שלי בת שנתיים וחמש חודשים היא גמולה מאוד יפה בבית כמעט ולא מפספסת אבל בגן היא כל היום מתאפקת או שמפספסת פעם אחת מה אפשר לעשות עם זה כי היא יושבת מאוד יפה על הסיר בגן אבל לא עושה שם כלום יש למישהוא אולי פתרון להתאפקות הזאת?