גמילה מחיתולים שאלות ותשובות

לפי דעתי את צריכה גם לתת לו לנקות. זה אולי יחדד לו את העניין שזה לא יכול להשאר על הרצפה.
בכלל זה נראה לי מאוד חינוכי שהוא ינקה ושלא "יתרגל" שמישהו מנקה אחריו כל הזמן.
כמובן שהוא לא צריך לעשות את זה מושלם כמוך - רק בשביל הרעיון.

שליחה על ידי נועה* » 06 יולי 2004, 10:30

אתן בהחלט צודקות. אין לי ספק, שהוא יודע איפה עושים קקי ופיפי. הוא אמנם, לא למד להגיד כשיש לו ואז ללכת לשרותים.
נראה לי שאכן נהיה כאן מאבק. אני איבדתי את כל הסבלנות שהיתה לי לעניין. כל פיפי הפך לסצינה לא נעימה בלשון המעטה.
לכן החלטתי אתמול להלביש לו חיתול, ולנסות לשחרר את כל העניין. כרגע הוא בכלל לא מתנגד ללבוש חיתול (בעבר כן התנגד) מה שבהחלט מוכיח שמשהו מפריע לו.

שליחה על ידי נועה* » 06 יולי 2004, 10:33

אני לא בטוחה שכרגע יעזור שהוא ינקה אולי בעוד שבוע שבועיים, אחרי שנרפה מהעניין.
טכנית גם קשה לי לתפוס איך ילד בן שנה ו-8 מנקה שלולית פיפי לא קטנה.
את עניין הנקיון אני מממשת בדברים פשוטים יותר (לשים כפית /מזלג בכיור, לזרוק לפח...).
תודה

נעה, מביאים את הסמרטוט ומנקים עם הרגליים.

נראה לי שאכן נהיה כאן מאבק. אני איבדתי את כל הסבלנות שהיתה לי לעניין
תחזירי הילוך, זה באמת יותר מידי, במקום שכל התהליך יהיה לו כיף ושחרור והרגשת שליטה זה הפך ללא נעים בגלל זה כנראה הוא כבר מסכים חיתול.
יכול להיות שעוד חודש הוא שוב יראה סימנים של רוצה לנסות והכל יבוא בקלות .
אני מכירה ילד בן ארבע (!) שעדין מבקש חיתול כדי לעשות קקי וגם זה קורה פעם בשבוע. ניסיון לא מוצלח של האם בגמילה ושידור מסרים שליליים אודות ניקיון וגועל מהצרכים שלו. שלא נדע.
בעקבות הקריאה באתר הורדתי לביתי הרבה את החיתול ואכן בשנה ו-8 היא בלי חיתול רק בלילה אני שמה לה. לפעמים מפספסת ואני משתדלת להגיב ב- לא נורא פעם הבאה בשירותים. אני לא דורשת ממנה לנקות, נראה לי מוקדם מידי.
בהצלחה

שליחה על ידי נועה* » 06 יולי 2004, 16:41

ניסיון לא מוצלח של האם בגמילה
זה כבר קרה גם אצלי לאור מה שציינתי. אמנם לא מסרים שליליים על לכלוך....אבל בכל זאת לחץ.
גם אתמול וגם היום הוא כל הזמן עם חיתול למעט הפסקות קצרות בין לבין. אני מרגישה שאנחנו נרגעים, מורידים לחץ וזה מה שחשוב.
הסיר שלו בסלון והוא מציין כל הזמן קקי ומצביע על הסיר. אני לא מעלה את הנושא לשיחה בכלל, אלא אם הוא אומר משהו.
בצהריים הוא חזר כמה פעמים קקי קקי והראה את הסיר. שאלתי אותו, אם הוא רוצה להוריד חיתול ולעשות קקי בסיר. והוא ענה שכן!!!!! הורדתי לו חיתול, אבל הוא כבר עשה קקי בחיתול.
אני מניחה, שככל שאני ארגע מהעניין כך גם הוא ירגע.

עידית

אני מבקשת לא ללכלך על אמהות לילדים שמבקשים חיתול לקקי..

הילד שלי בן שלוש ורבע, עדיין מבקש חיתולים לקקי, ומקבל. עד שיעבור לו.
לא תמיד זה קשור לחינוך, יש לו רגישות יתר, וזה גורם לאקסטרה שמרנות בכל מה שקשור בתחושות חדשות. יש כל מיני סיבות אחרות מלבד חינוך לאיסטניסטיות שיכולות להביא לזה.

איך בכלל גומלים
האם זה נכון שאם מחליטים לגמול אז מורידים את החיתול לגמרי למעט אולי בלילה או שאפשר להמשיך להשתמש בחיתול לסירוגין כשנמצאים מחוץ לבית לשים חיתול ובבית להוריד- האם זה לא מבלבל
וכעת אנו עומדים לנסוע לחול קר לשבועיים, קרוב לוודאי נהייה רוב הזמן עם חיתול, האם זה לא עשוי להיות רגרסיבי?

רונית, בדיוק כך. וזה בכלל לא מבלבל, כך זה עובד אצלי. אני עכשיו שמחה לבשר שעלמה מבקשת חיתול כשהיא רוצה לעשות פיפי/קקי (עדיין לא מוכנה בשירותים) אבל זה מצויין, היא כל היום נמצאת ללא חיתול עד שהיא מבקשת. בבוקר במיוחד בשביל הקקי. בלילה ניסיתי וראיתי שהיא מחזיקה כמה שעות אך לא עד הבוקר אז אני שמה לה , לעת עתה, גם בלילה. עם נעמה כשראיתי שהיא לא מרטיבה בשנת הצהריים הורדתי גם בלילה וזה עבד, אצל עלמה לא אבל נראה לי שזה גם יבוא על פתרונו אוטוטו. שוב, לא צריך להיות כל הזמן עם החיתול כשנמצאים בחוץ, תחזיקי בתיק חיתול נגיש, ואחרי שהוא יעשה אז תורידי לו. אגב, בן כמה הוא?

אתמול מלאו לבתי הקטנה שנתיים. היא גמולה מפיפי ועשתה פיפי בפעם הראשונה בשירותים. ואיך זה קרה? היינו בים השבוע, ובדרך כלל היא מרשה לעצמה לעשות פיפי רק באמבטיה (מי שקרא הדף יודע שהיא ללא חיתול כבר הרבה זמן ומבקשת כשהיא צריכה) אז היא אמרה שיש לה פיפי ואמרתי לה שהיא יכולה לעשות על החול. כשהיא עשתה ידעתי שעברנו עוד שלב. יום למחרת היא שוב ביקשה פיפי, הדבר הראשון שרציתי לעשות זה לשים לה טיטול אבל אז אמרתי לה שנעשה בדשא והיא הסכימה. שוב, כשהיא עשתה ידעתי שזה עוד שלב קטן בדרך לצעד ענק. ב-27.7 יוםהולדתה היא רצתה פיפי והפעם הצעתי לה לעשות בשירותים ו.... אכן היא עשתה. זהו, עכשיו אנחנו עם הקקי בטיטול, גם לזה אני מצפה במהירה...

הנה זה קרה... היום הקטנטונת ישבה על האסלה ועשתה קקי.. עד עכשיו היא נמנעה מלעשות אלא בחיתול. אבל לאט, בסבלנות, גם זה קרה, מה גם שחשבתי שזה יקרה עוד חודש לפחות, אז בכלל אני מרוצה עד הגג... עכשיו לגן קטנטנים היא תוכל להגיע ללא חיתול ולפחות חששות לגבי ההחלפות ירדו ממני.

הנה התלהבתי ושוב חזרנו לקקי בחיתול... חשבתי שאם פעם אחת היא עשתה שם אז זה ימשיך אבל היא אוהבת לעשות בחיתול (וגם הולכת למקום אחר-למרפסת וחוזרת אחרי שעשתה). אז עכשיו אני שואלת כל פעם איפה היא רוצה לעשות, כשהיא מתיישבת על האסלה אז לא יוצא לה והיא מבקשת בחיתול. בלילה היא מתחילה לישון בלי חיתול, אבל לאחר כמה פעמים שראיתי שבאמצע הלילה היא כן עושה פיפי, אני שמה לה כשהיא כבר רדומה (וגם לא צריך לקום מוקדם כי היא יודעת שהיא עם חיתול וממשיכה לישון). אז יש לנו יחסים טובים עם הטיטול אבל אני מחכה שכבר לא נצטרך גם בלילה ובמיוחד עם הקקי...

טוהר גמול מחיתולים מס' חודשים (מגיל שנה ועשר, בערך, ועכשיו הוא בן שנתיים וחודשיים).
הגמילה היתה הדרגתית, איטית (על פני כל הקיץ), וביוזמתו בלבד.
לפני כחודשיים הוא שילשל ליום אחד, וכנראה נבהל מאוד מהתחושה. מאז הוא לא מוכן לעשות קקי בישיבה בשרותים.
כשהיה קיץ - רק בגינה, בעמידה, תוך הישענות עליי. עכשיו בחורף - בעמידה על האסלה כשהוא אוחז בשתי ידיי.
לא נראה לי כל כך נורא פרט לאי הנוחות שלי.
למישהו רעיונות איך להחזיר את הקטן לישיבה "נורמאלית" באסלה?
(דרך אגב, חברה שלי ששומרת עליו לפעמים, אומרת שאצלה הוא עושה בקלות בסיר, יחד עם הבת שלה...
ומדי פעם גם עם אבא שלו הוא מוכן לשבת בישבנון. איתי רק "בדה" = גבוה....)

עוד שאלה.
האם כשהוא בלי חיתול, כדאי להזכיר לו מדי פעם ללכת לעשות פיפי?

האם כשהוא בלי חיתול, כדאי להזכיר לו מדי פעם ללכת לעשות פיפי?
רק את יכולה לענות, כי את מכירה אותו.
זה עוזר לו או דווקא מלחיץ אותו? לפי זה תחליטי.

שליחה על ידי נועה* » 01 מרץ 2005, 14:16

אני בהתלבטות, האם להוריד את החיתול לגמרי במשך היום?
בבית הוא בלי חיתול. מדי פעם אני שואלת אותו "יש לך פיפי?" אם הוא אומר כן, הולכים לעשות. אם לא, עוזבת אותו. לפעמים שתי דקות אחרי ששאלתי הוא עושה במכנסיים. הוא לא אומר כשיש לו פיפי.
האם כדאי לשאול אותו אם הוא רוצה תחתונים במקום חיתול?

אני אשאל אותך שאלה:
איך תרגישי עם פתרון שבו מורידים לגמרי את החיתול, מלבישים בגדים רגילים, ומעבירים אליו לגמרי את האחריות - כלומר, לא שואלים אותו בכלל אם הוא צריך או לא צריך, מניחים שהוא יידע ללכת כשיצטרך, ומחליפים לו בלי בעיות כשהוא עושה במכנסיים (בלי להגיד כלום ובלי לשדר שום דבר שלילי, אלא פשוט "בוא, נחליף לך" פשוט, ענייני וידידותי)?

בפתרון מסוג זה, לא שואלים אותו אם הוא רוצה תחתונים במקום חיתול. הוא כבר במאבק כוחות איתך על זה, ומבולבל לגמרי. כיוון שאת שואלת ו"חוקרת" אותו (אני מציגה כאן את הזוית שלו) אז הוא לא לוקח את האחריות באופן מלא, אלא מצפה שאת תהיי אחראית על ההליכה שלו לשירותים.
בפתרון הזה, מתחילים באופן חד פעמי בזה שמודיעים לו שהוא בעצם כבר יודע לעשות פיפי וקקי בבית שימוש, ולכן הוא יכול ללבוש מהיום בגדים רגילים ולא צריך יותר חיתולים (את החיתולים שלו שנשארו - להוציא מהבית, למסור לאחרים. שיהיה ברור גם לכם וגם לו: אין אופציה לחזור אחורה. ממילא לא צריך חיתולים בגודל הזה לקטנה, נכון?).
מודיעים, לא שואלים. באופן ענייני, בלי לעשות עסק גדול שעלול להפחיד אותו, תוך כדי שמלבישים אותו. ומסלקים את החיתולים מהבית כמה שיותר מהר. אם אין למי לתת - לתת לגן הילדים הסמוך או משהו. אפשר להגיד "עכשיו ניתן את החיתולים האלה לתינוקות שעוד לא יודעים לעשות בבית שימוש".
בגלל שיש לו אחות קטנה, אם אני זוכרת נכון, אז לקחת בחשבון שיכולה להיות לו בעיה ביחס אליה, ולכן להיזהר מהשימוש בביטוי "אתה כבר גדול" - זה יכול גם להיות חרב פיפיות (אם הוא ממש לא רוצה להיות "כבר גדול" כרגע, אלא כמו אחותו, קטן ותינוק), אז אם את רוצה להשתמש בו תבדקי קודם עם עצמך אם זה יועיל או יזיק, ואם התשובה היא "לא יודעת" - תימנעי.

בפתרון הזה חשוב גם להחליף ברגע שמתברר שהוא רטוב/מלוכלך, כדי שלא יתרגל בשום אופן להישאר בבגדים רטובים או מלוכלכים. יש ילדים שיכולים להישאר ככה שעות (אם ההורה מחכה שהילד יבקש להחליף) והתוצאה היא שהם מפתחים אדישות לזה ובמקום תהליך גמילה אנחנו מקבלים הזנחה עצמית והענשה עצמית לא מודעות (או מודעות).

בפתרון הזה לא משדרים שום אכזבה או נזיפה או שום דבר שנודף ממנו ריח שלילי כשהוא עושה במכנסיים. חשוב מאוד שהילד ירגיש שאוהבים אותו ושסומכים עליו, ושלא נורא, קורה, אבל בפעם הבאה הוא יספיק לבית שימוש. אהבה, קבלה, אמון.
אני שוב מזכירה, שהמטרה לטווח ארוך חשובה יותר מהמטרה לטווח קצר: לטווח קצר, זה שהוא יעשה תמיד בבית שימוש. אבל זה פחות חשוב מהמטרה שהוא ירגיש אהוב ומקובל ושסומכים עליו. הרי בסופו של דבר כולם עושים בשירותים, אחד יותר מהר אחד יותר לאט, לא חשוב. חשוב שלא יישארו משקעים קשים שקשורים לצרכים, חשוב שלא יישארו רגשות ש"אני לא מכיר את הגוף שלי ואני לא שולט בעצמי, אז אמא צריכה להגיד לי מה אני צריך ומה אני מרגיש".

זה האתגר הכי קשה לנו: לקבל שיהיו פספוסים, לקבל שאנחנו יודעות שהוא צריך פיפי עכשיו אבל לסתום את הפה (אני בכוונה אומרת את זה בצורה בוטה, זה קטע שבו אנחנו עשויות להרגיש כאילו אנחנו שמות לעצמנו זמם על הפה בכוח... (-; ) ולא להגיד כלום. כמה שאנחנו יותר מסוגלות פשוט לקבל את זה ש"זה העסק שלו" ו"טוב שיש מכונת כביסה", ו"עוד מעט הוא כבר ילמד, בקצב שלו", באמת לקבל את הקצב שלו מכל הלב, באמת להרגיש שאנחנו רק צופות ומתבוננות מהצד, באהבה, בלי שום אינטרס (אינטרס זה "נו, מתי הוא כבר ילמד" או "אוף, נמאס לי לנקות אחריו כל הזמן"... P-: ) - ככה זה יותר עוזר לקטנים להתגבר על הפחדים ועל המאבקים הפנימיים שלהם ולגדול.

פירטתי את הפיתרון הזה כדי לתת מושג ברור על מה אני מדברת,
אבל אני חוזרת לשורה הראשונה שהיא גם התחתונה:
איך את תרגישי עם אפשרות כזאת?
זאת אומרת, אני לא אומרת לך מה לעשות, אלא שמה לפנייך צלחת ובה מונחת גישה מסוימת, ומבקשת ממך לראות אם את מתחברת אליה. חשוב מאוד לבדוק עם עצמנו מה מתאים לנו ומה לא.

בשמת, מאיזה גיל לדעתך מתאים התהליך שתיארת?

בשמת, מאיזה גיל לדעתך מתאים התהליך שתיארת?
מה שתיארתי לא קשור לגיל, אלא למצב שנועה תיארה, של ילד שכבר התחיל גמילה לפני כמה חודשים, ואז הם החזירו אותו לחיתולים בגלל סיבות שהיא פרטה למעלה (או בדף על הבלי חיתולים) והוא בעצם עושה בשירותים אבל גם שמים לו חיתול.
זה מצב מורכב, ויש עוד דרכים להתמודד איתו.
ההצעה שלי היא ספציפית לנועה עם הבן שלה, והיא גם פחות מהצעה - אני שאלתי אותה איך היא מרגישה עם זה, וזה חשוב מאוד, כי לרגשות שלה ולדאגות שלה יש פה תפקיד מרכזי. כמו שהילד מתמודד פה עם שאלת הלחץ של ציפיות חיצוניות, גם נועה בעצם הזמינה לעצמה לחץ של "ציפיות חיצוניות" (עצות עלולות להיות גורם לחץ לא פחות מביקורת או שיפוט). אני רוצה שהיא תהיה חופשית מכל לחץ, שהיא תמדוד את הבגדים ותחליט אם היא קונה או לא, זה ממילא בחינם והיא יכולה להחזיר בשקט לערימה.
הדגשתי מספיק שלא אמרתי פה שום תורה כללית אלא תגובה מאוד אישית וספציפית למצב ספציפי? (-;

שליחה על ידי נועה* » 01 מרץ 2005, 21:23

ומעבירים אליו לגמרי את האחריות
זו בדיוק הבעיה. הוא בהחלט יודע לשלוט על צרכיו, ובהחלט יודע איפה עושים. הבעיה, שהוא לא לוקח אחריות ואנחנו כנראה לא נתנו לא את האחריות הזו.

איך תרגישי עם פתרון שבו מורידים לגמרי את החיתול
ארגיש עם זה טוב. למעט מספר דילמות.
הראשונה, לילה. הוא עושה המון, המון פיפי בלילה (לעיתים אנחנו מחליפים לו חיתול באמצע הלילה כולל בגדים).
השניה, אני חוששת שזה עלול להלחיץ אותו. אמנם הורדנו לחץ וכשיש פספוס, אני מחליפה, מנקה בלי מילים מיותרות, למעט, בפעם הבאה תגיד לנו או משהו דומה לזה.
השלישית, מה קורה אצל אורחים ובאופן כללי בחוץ. אם זה יקח שבוע שבועיים אני יכולה "לקרקע" את עצמנו לבית ולגינה, לטווח הרחוק זה בעייתי יותר.
האם יש לך מושג או הערכה כמה זמן זה עשוי לקחת? האם נתקלת במקרה דומה? כמובן בהנחה שאנחנו הופכים לדגים בעניין התזכורות

ודילמה אחרונה, אולי כדאי לחכות עוד קצת כדי שיהיה יותר חם?

קניתי שקית טיטולים עם ביתי,(השימוש היה רק לקקי)
אמרתי לה שזו תהיה האחרונה,
כל פעם שהיא השתמשה בטיטול הזכרתי לה,
בטיטול הלפני אחרון (היו משהו כמו 40,כך שזה לקח זמן)היא עשתה מיוזמתה בשרותים.

זו בדיוק הבעיה
לכן הרעיון.

הראשונה, לילה. הוא עושה המון, המון פיפי בלילה (לעיתים אנחנו מחליפים לו חיתול באמצע הלילה כולל בגדים).
שוב, הוא מבין שהוא יכול לעשות פיפי במיטה. זה המסר שהוא קיבל (בוודאי קראת את המאמר על הבלי חיתולים).
אם את רוצה לשנות את המסר זה ישנה את התנהגותו. כמה מהר? לא ברור.
יש גם אפשרות שהוא שותה הרבה לפני השינה (כדאי להתחיל בזה שתשימי לב שהשתייה תהיה מספיק זמן לפני השינה, ולפני שנכנסים למיטה עושים פיפי).
יש גם אפשרות שיש בעיה פיזיולוגית (זה נדיר, אבל תמיד יש אפשרות) עם השליטה על הסוגרים בלילה.
בואי נצא מנקודת הנחה כרגע שאין שום בעיה, הוא רק לא קיבל את השליטה על הסוגרים.
אם ככה, את ממגנת את המיטה - ניילון על המזרון, סדין, אם השמיכה לא כביסה אז לשים בינה לבינו עוד שמיכה, שהיא כן כביסה. להכין בהיכון (בלי להראות לו, אבל במקום שנוח לך) כלי מיטה להחלפה או משהו אחר (אמהות רבות לא מחליפות כלי מיטה רטובים בלילה, אלא שמות מגבת עבה על הרטוב).
כשהולכים לישון, כאמור, את לוקחת אותו לשירותים, ורק בהזדמנות זו את אומרת לו שאם הוא צריך פיפי בלילה אז שיגיד לך ואת תקחי אותו לשירותים (שימי לב לניסוח - אין תזכורת לחיתולים/יש/אין, אין תזכורת לתסריטים שליליים, כלום, רק הנחייה פרקטית פשוטה, שיידע שיעזרו לו בלילה אם הוא מתעורר לפיפי).
אם הוא עושה בלילה, את אומרת לא נורא, מחר תספיק לקום לבית שימוש.
להגיד רק בפעם הראשונה. אחרי זה - רק לעזור להחליף, ולא להגיד כלום.

השניה, אני חוששת שזה עלול להלחיץ אותו
גם המצב הנוכחי לא מוסיף לו בריאות. הקושי יהיה בייחוד שלך, לדעתי: להיזהר ולא להגיד אף מלה. להמנע מ"תגיד לנו" (לא יכולה להסביר, אבל יש בזה משום נזיפה. טוב, זה כמובן תלוי גם בטון הדיבור). לגבי פיספוסים באמצע היום - לא להגיד אף מלה. הוא כבר יודע. וגם בלילה הוא יידע. הוא ישתפר גם בלי מלים (יותר מדוייק: הוא ישתפר יותר מהר ככל שתדברי פחות), כי זו לא תוצאה של הדיבורים שלך אלא של ההימנעות שלך.
לזה הכוונה בלהעביר את האחריות אליו.
שאת עוזרת כשצריך, או כשהוא מבקש, אבל חוץ מהמינימום הזה - לא מתעסקת בזה ולא מתערבת.

השלישית, מה קורה אצל אורחים ובאופן כללי בחוץ. אם זה יקח שבוע שבועיים אני יכולה "לקרקע" את עצמנו לבית ולגינה, לטווח הרחוק זה בעייתי יותר.
רוב ההורים מחכים לראות איך זה הולך בבית, וכשהמצב נראה יציב, מרשים לעצמם ביקורים אצל אחרים.
לגבי ה"חוץ" - אם הוא עושה במכנסיים בגן השעשועים, או בדרך לסופרמרקט, זו באמת לא בעיה. ראשית, את בטח לוקחת בגדים להחלפה, ושנית, גם אם לא, אז הוא יהיה קצת רטוב ואת תגידי שאת מצטערת אבל שכחת את המכנסיים להחלפה. שום דבר לא קרה. קצת פיפי של ילד על החול או על המדרכה לא יהרוג אף אחד (-;
הכי חשוב במקרים כאלה שאת לא עושה עניין. שלא ירגיש שום נזיפה או השפלה או שום דבר כזה. דברים כאלה קורים, ואף אחד לא נפגע.

האם יש לך מושג או הערכה כמה זמן זה עשוי לקחת? האם נתקלת במקרה דומה?
שוב ושוב חוזר אצלך הנושא הזה. תבדקי את זה עם עצמך. אז אולי את לא מתחברת כרגע לרעיון? אולי את לא תצליחי לא לשדר לו לחץ ו"נו כבר, מתי תיגמל"? לכן שאלתי אותך איך את מרגישה.
כתבת שזה נראה לך, אבל את בכל זאת דואגת את אותן דאגות. בעיני זה סימן שהרעיון הזה עלול להרגיש לך כמו כפייה עלייך. אז תחשבי טוב טוב. אף אחד לא יכול להגיד לך כמה זמן זה ייקח. אין אף אחד שמכיר את הילד שלך יותר טוב ממך, ואפילו הוא לא יודע את התשובה לשאלה הזאת.
אני כן יכולה להגיד, שככל שהוא יהיה יותר זמן בחיתולים ומתנדנד בין "אני יכול בבית שימוש" לבין "אני תינוק ואין לי שליטה", ככל שיותר זמן הוא מתרגל לעשות פיפי/קקי בתוך הבגדים שלו בכל מקום שהוא נמצא, ככה יהיה יותר קשה.

ודילמה אחרונה, אולי כדאי לחכות עוד קצת כדי שיהיה יותר חם?
שני דברים:
ראשית, מה הקשר? הרי לא מדובר בתינוק שאת משאירה כרגע עירום בפעם הראשונה בלי חיתולים.
שנית, גם שאלה זו מעלה את ההתנגדות שלך. ההצעה שלי: פשוט תשבי קצת עם עצמך ועם הרגשות שלך, ותבדקי מה ההתנגדות שלך. ההתנגדות הזאת עוברת לילד יותר חזק מכל דבר אחר, ועד שאת לא תשני משהו בנקודת המבט שלך על כל תהליך הגמילה שלו, תמשיך גם אצלו האמביוולנטיות.
(אני נשמעת כמו איזה שאנטי, נכון? "תתחברי לרגשות שלך" וכל זה. אבל באמת, ככה זה P-: )
בהצלחה!

שליחה על ידי נועה* » 03 מרץ 2005, 15:16

זה מצב מורכב, ויש עוד דרכים להתמודד איתו.
לאיזה דרכים התכוונת. אני לא שלמה עם הפתרון של להוריד חיתול לגמרי כולל לילה.

לאיזה דרכים התכוונת
לא דרכים שאני יכולה לתאר, אז תחפשי פה בדף עצות של אחרים.

אני לא שלמה עם הפתרון של להוריד חיתול לגמרי כולל לילה.
תעשי מה שמתאים לך.

שליחה על ידי נאוה* » 04 מרץ 2005, 16:36

נועה - אני יכולה רק לספר מנסיוננו, שזה כמובן לא אומר שכך יהיה אצלך אבל אולי, שאחרי שהודענו לו חגיגית שהגיע לגיל שבו לא משתמשים יותר בחיתולים ולכן גם אין יותר חיתולים בבית, היו שלושה פספוסי פיפי בלבד ושני לילות עם מיטה רטובה, ומאז אף לא פעם אחת. והיה מדובר בילד שהסתובב כל הזמן עם חיתול ועשה פיפי בלי שום מעצורים!! לגבי הקקי התהליך הוא ארוך יותר, ובאמת כלל הרבה מאוד פספוסים, אבל השתמשנו הרבה במתנות קטנות אחרי כל הצלחה (ראי קלטת בלי חיתולים), ומכיוון שהילד קיבל על עצמו את הניגוב (ברובו) ואת החלפת הבגדים, הקושי הפך להיות הרבה יותר קטן ונסבל, גם בבית וגם בחוץ. הכי כיף בשיטה הזו היא שהיא כוללת רק חיזוקים חיוביים, והילד לא מתוסכל, ואין מאבקי כוחות. בהצלחה!

תעשי מה שמתאים לך.
חשוב לי להדגיש, שכל הצעה את צריכה לקחת, לחשוב עליה, להרגיש מה את רוצה מזה ומה לא מתאים לך מזה, להשתמש במה שאת מתחברת אליו, ואת היתר לשים בצד. לכל דבר, לא רק חיתולים. עצות זה יופי, אבל יותר חשוב מי שמיישם אותן.
אני מקווה שיותר ברור. בהצלחה!

שליחה על ידי נועה* » 06 מרץ 2005, 12:41

בהחלט ברור. בדקתי עם עצמי (האמת, שהוא היה ללא חיתול, פחות תיזכורים וים של פיפי), אני לא רגועה עם זה. הוא משתין הרבה, ואז צריך לנקות , להחליף, לשטוף...וזה לא מה שמלחיץ אותי, הבעיה שזה תמיד כשהקטנה יונקת/בוכה/רוצה שתי (איך מדגישים??) ידיים. בקיצור אני לא יכולה להתפנות לזה ולהיות שלמה עם זה.
בכל מקרה המון תודה, ואני בטח עוד אחזור לכאן

מנסיון החודש האחרון, תדירות הפיפי משתנה כשמורידים חיתול. אני חושבת שזה קשור למה שיונת תיארה בבלי חיתולים. כשהם עם חיתול, הם לא מתרוקנים לגמרי, אלא משתינים קצת כל פעם. אחרי תקופה קצרה בלי חיתול, הם עושיפ פיפי פחות פעמים - כך לפחות אצל ביתי.

הבעיה שזה תמיד כשהקטנה יונקת/בוכה/
אם ככה מה דעתך שאולי זו לא בעיה של גמילה, אלא בעיה של מצוקה בגלל הולדת האחות? הוא מראה כך את כעסו כשתשומת לבך תפוסה.

שליחה על ידי נועה* » 06 מרץ 2005, 20:23

מנסיון החודש האחרון, תדירות הפיפי משתנה כשמורידים חיתול
לא אצלנו. תמיד יש לו המון פיפי בפרט כשקצת יותר קר. הוא שותה המון (גם במהלך הלילה).

שאולי זו לא בעיה של גמילה, אלא בעיה של מצוקה בגלל הולדת האחות?
לצערי, זה גם וגם. את הטעויות במהלך הגמילה (לפני שהקטנה נולדה) עשינו. אני מניחה, שהדברים קצת הקצינו אחרי הלידה (הוא היה מבקש שנחתל אותו ונלביש על השידה כמו הקטנה...). לכן אני מעדיפה לא לעשות שינויים דרסטיים כרגע ולחכות עוד קצת.
בכל מקרה בבית הוא כמעט תמיד בלי חיתול, אם יש פספוסים (ויש) לא מפריעה לי, בחוץ עם חיתול.

שוב אני כאן

יש התקדמות, אבל גם רגרסיה.
קקי אם אני מציעה בשירותים. היום (לא שמתי לב שיש לו) עשה במכנסיים ואח"כ הוא בכה, שהוא רוצה לעשות בשירותים.
ככה גם עם הפיפי. אם אני לוקחת אותו, עושה באמבטיה. בימים האחרונים הוא לא רוצה לבוא, אני עוזבת אותו. רק מה, הוא עושה במכנסיים ואח"כ נורא בוכה שהוא רוצה לעשות באמבטיה.
אני קצת לא יודעת איך להגיב לזה. אני לא רוצה לנדנד ולהכנס שוב למאבק ואני גם לא רוצה שיתאכזב כשהוא מפספס.
לא נראה לי, שזה עושה לו טוב. אולי זה חלק מהתהליך (?)
חייבת לציין, שבעבר הוא לא היה בוכה אחרי כל פספוס.

הממ.... האמת, נראה לי שצריך להכיר את הילד ומה עוד עובר עליו.
אבל בעיקרון, זה נשמע כמו שלב בתהליך: השלב שבו הוא לא החליט לגמרי מה הוא רוצה, מצפה שאת "תכריחי אותו" ואז אחרי שאת משאירה אצלו את האחריות והוא מגלה את המחיר - בוכה. זה לא נורא, כל עוד את מקפידה לא לשדר שום נזיפה או אכזבה, ולא להתערב. אם את נשארת נייטרלית ותומכת, ועוזרת כשהוא מבקש ולא דוחפת כשהוא לא מבקש - הוא ילמד מהר מאוד מה הוא באמת רוצה וידאג לעשות בשירותים.
אבל אם את מתערבת לפעמים, אז זה מבלבל אותו והוא עלול להרגיש שהוא "לא עומד בציפיות" וגם "לא יודע מי אחראי" - הוא או את.

מיום ראשון הורדנו את החיתול. אני משתדלת לא לתזכר בכלל למעט זמנים בודדים, כמו לפני האוכל, לפני שיוצאים מהבית ולפני שנת הצהריים (בלילה עדיין עם חיתול).
בינתיים הוא לא הודיע ולו פעם אחת על פיפי או קקי. אני מאד עניינית ומקווה שזה יחזיק מעמד ככה, לוקחת אותו, רוחצת ומלבישה בבגדים נקיים. לפעמים אומרת, בפעם הבאה תספיק לשירותים.

מקווה לטוב....

דרך אגב, איך ילדים עושים פיפי בשירותים? כשהוא עושה הכל בורח החוצה (ברווח שבין הישבנון לשירותים) והוא ממש צריך להתאמץ, כדי שזה יכנס פנימה לשירותים.

עדכונים:
הילד כבר שבוע ימים ללא חיתול (למעט לילה) היו מאז 3 הודעות לפיפי ושתיים לקקי

. כל היתר פספוסים או שאנחנו לקחנו (לפני אוכל, שינה...).

שבוע שני ללא חיתול.
הוא מודיע על פיפי יותר (פעמיים ביום). משתף פעולה כשאנחנו לוקחים אותו (לפני שינה או יציאה מהבית).
קקי עדיין לא מודיע. לפעמים הולך סתם לשירותים. אם אני רואה שהוא מתחיל לעשות, אני מציעה שירותים והוא נענה בחיוב.

נשמע טוב!

איך ילדים עושים פיפי בשירותים
שלי עושה בשתי דרכים:
1 - עומד על הדום קטן, ומשתין ישר לתוך השירותים. כשהיה קטן יותר (נגיד, סביב גיל שנתיים) אנחנו דאגנו לכוון לו, וגם עכשיו חלק מהזמן אני מחזיקה את הגוף שלו ככה שהוא קולע (לא את הפין, את הגב או הישבן, מאחור). אבל עכשיו הגובה שלו על ההדום מספיק בשביל שהוא בעצמו יוכל לכוון (הוא לפעמים נשען קצת עם הברכיים על האסלה כדי לא לפספס).
2 - יושב על מושב האסלה הרגיל, רגליים על שרפרף, ואני (או הוא בעצמו) מכניסה לו את הפין פנימה (אחרת יש לו נטייה לשכב על המושב...) והוא יושב בהתכופפות קדימה, ככה שהפיפי יורד יותר למטה. אגב, הוא בדרך כלל יושב כדי לעשות קקי. אבל בבתים של אחרים, כשאין שום הדום או שרפרף, אז הוא צריך לשבת גם כדי לעשות פיפי (או שאני מחזיקה אותו באוויר וקולעת בשיטת הבלי חיתולים, ואז זו אני שצריכה לכוון).
הינוקא שלי בן שנתיים וחצי אבל קטן מאוד פיזית: משקל כ-9 ק"ג, גובה 82. (בישבנון ודומיהם אנחנו לא משתמשים. הוא פשוט יושב על מושב אסלה רגיל מרגע שהיה מספיק גדול פיזית בשביל זה, ועד אז אני החזקתי אותו באוויר וכיוונתי, או שהיה סיר).

סיפור מעודד לכל ההורים לנגמלים מאוחרים: הילדה שלי נגמלה בגיל שלוש וחודשיים, מיוזמתה, ולאחר ימים ספורים. אנחנו רצינו מזמן אבל היא לא היתה בעניין, והמטפלת החכמה שלה אמרה שנחכה שהיא תהיה מוכנה. ואכן, לאחר שקיבלה (ללא תכנון מוקדם) תחתונים יפים חדשים, החליטה ללבוש אותם, ומאותו רגע קפצנו למים הקרים. יומיים היא הרטיבה ללא הפסקה, וחוותה גם קקי בתחתונים למגינת לבה, ובימים הבאים הצליחה יותר כל יום. לאחר שבוע מתחילת הגמילה כבר היינו על הסוס, כולל לילות. היה שווה לחכות.

גמילה מחיתולים של חתולים...
אצלנו הבעיה הפכה בעייתית- גם החתולים החליטו להגמל יחד איתה והם משתינים בכל הזדמנות בכל מיני מקומות (מיטה-שטיח- מגבות ועוד). קשה לי לבחור איך להתנהג- כשהילדה עושה PP אני מקבלת, מנקה. אבל לחתולים אני לא מרשה ואני מתרגזת עליהם. הריח של השתן של החתולים הרבה יותר גרוע משלה. ברור לי שהזמן לעשות את זה זה עכשיו- ולא אחרי הלידה- למרות שיש סיכויים שזה ימשך גם מעבר.
המפתח הוא הסבלנות שלי, ויש ימים שהסבלנות פוקעת ומה שהכי בא לי בעולם זה הפיתרון הקל- להלביש לה חיתול. אני יכולה לנסות לתרץ בהורמונים ובהריון ובעייפות אבל זה לא משנה, כי אני לא מלבישה לה חיתול, ומתקבל מצב איום של חוסר סבלנות מצדי והרבה פיפי בכל הבית, כשכאמור על כל פיפי שלה מצטרף לפחות אחד תרומה למאמץ מהחתולים. רוב הכעס שלי מופנה ליקיריה- חתוליי.
בימים שאני שלווה וקשובה יש הצלחות, אפילו בשירותים. אבל הכל זורם, ויש יום עסל ויום בסל. וכבר כמה ימים שממש ממש קשה לי ומעייף לי.

והיא יכולה להבין רק דרך ההתנסות..............
נכון.
אין לך מה לכעוס.
עליך לקחת בחשבון כחמישה חודשים של עבודה. כל דחייה רק תכניס אותך לתקופת החורף, שרק מקשה על הגמילה.
בהצלחה.

כחמישה חודשים של עבודה
ואיך מסבירים את כל האמהות והסבתות שמספרות ש"תוך 3 ימים בלי חיתולים הילד ניגמל"?

אני רוצה לשתף בחווית גמילה מחיתולים של בני : יצאתי לחופשה חלקית והחלטתי שזהו, מורידים חיתול, כולם מסביב אמרו לי שהוא עוד צעיר ולא בשל (בן 1.8 ובכלל לא מודיע כאשר הוא עושה) ושצריך לחכות שזה יבוא ממנו. אני טענתי שהגיע הזמן שהוא ידע שיש חיים גם מתחת לחיתול ! אז פשוט הורדתי לו והוא הסתובב ערום כל היום ואני הסתובבתי לאסוף אחריו פיפי וקקי (שזאת אגב עבודה פחות קשה מהחלפת חיתול). בכל פעם שראיתי אותו עושה פיפי או קקי אמרתי בקול רם "הינה אתה עושה פיפי/קקי" ואחר כך הלכנו להתיישב על הסיר. תוך יום-יומיים הוא כבר התחיל להראות לי או לקרוא לי כאשר יצא לו ואפילו לקחת אותי לסיר. בין לבין כמובן ישבנו על הסיר וקראנו סיפורים או נשנשנו נשנושים ולפעמים גם יצא משהו. זה היה מאוד משמח. עברו שבועיים והוא עדיין כמעט אף פעם לא מבקש אבל שומר פיפי למשך כשעה-שעתיים עד שאני יוזמת ישיבה על סיר או אם אנחנו בחוץ השקיית עץ. קקי אני לפעמים מצליחה "לתפוש" לפי תנועות גוף שלו או רמזים אחרים. הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא שאין לגמילה מחיתולים כמעט שום קשר לפיפי וקקי אלא לתקשורת שלי עם בני! בפעם הבאה בעזרת השם לגדל ילדים בלי חיתולים!

הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא שאין לגמילה מחיתולים כמעט שום קשר לפיפי וקקי אלא לתקשורת שלי עם בני! בפעם הבאה בעזרת השם לגדל ילדים בלי חיתולים!
D-:

אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני יודעת שאני צריכה סבלנות ולתת לו את הזמן שלו וכל זה
אבל הוא מצליח לבלבל אותי.
דרורי בן השנתיים וחמישה חודשים, "יודע הכל" בקשר לגמילה. הוא אוהב ללבוש תחתונים ולא חיתול (בלילה הוא שמח לחיתול) אבל אף פעם הוא לא אומר לפני שהוא צריך לפיפי.
היום לראשונה הלכנו גם לפעוטון בלי חיתול. (בבית כבר כמה וכמה ימים אחרי הצהריים בלי חיתול ועם פספוסים בלתי פוסקים)
המטפלת אמרה שפעם אחת הוא פספס פיפי, אבל לא עשה פיפי ולא קקי כל היום חוץ מזה.
מהרגע שחזרנו הביתה עד עכשיו (עניין של פחות משעתיים) כבר החלפתי 4 זוגות מכנסיים מפיפי וגם קקי.
אז קודם כל אני מבינה שהוא התאפק מקקי כל היום וזה לא מוצא חן בעיני.
וחוץ מזה , אולי הוא בכלל לא בשל? כלומר למרות שהוא אומר ויודע בדיוק מה צריך לעשות, עדיין בישיבה על הסיר או על האסלה וגם ליד עצים ופרחים, הוא לא מצליח לשחרר לא פיפי ולא קקי.
אני מרגישה שזאת טעות להלחיץ ולהכריח, ואין לי בעיה שימשיך בבית לעשות על הרצפה עד שילמד.
אבל השאלה היא האם להחזיר את הטיטול (בהנחה שהוא עדיין לא בשל) זה לא ישדר לו חוסר אמון וכאלו?

בינתיים רצה לקנות עוד תחתונים, כל הזוגות בכביסה או בפעוטון...

בלי לקרוא את כל הדף, רק מהנסיון שלי, יש הבדל גדול בין "לדעת" את כל הפרטים הטכניים, לבין להיות מוכן. טלי כבר כמה חודשים אוהבת להוריד חיתול ולשבת על הסיר, יודעת להגיד מיד אחרי שהיא עושה פיפי. אבל עד אתמול אף פעם לא עשתה ממש בסיר או באסלה. היא כבר בת שנתיים ועשרה חודשים, ורק עכשיו היא הפנימה ונראה שתיגמל. עד עכשיו לא הורדנו לנו חיתול ליותר מכמה שעות, כי ראינו שהיא פשוט עוד לא ממש יודעת איך לעשות בשירותים.
אני בעד להחזיר חיתול, ולתת לו עוד קצת זמן. הוא יכול להפתיע אתכם אפילו בעוד שבועיים, ברגע שתרפו ממנו.

הבן שלי התחיל רק לפני יומיים גמילה מטיטולים קצת קשה לו והוא פיספס ביום הראשון והשני אך ביום השלישי הוא החזיק את הפין שלו וכך ידעתי שהוא רוצה לעשות פיפי אבל הוא לא מוכן לעשות באסלה אלא רק בגינה שגם זה לא כל כך נורא לגביי הקקי אני קצת סקפטית כי ניראה לי שהוא "שומר" את הקקי עד שאני ישים לו טיטול ואני לא רוצה לגרום לא להתאפק מה היתן עושות במקרה הזה איך אני יעודד אותו לעשות קקי ולא בטיטול? ולביי שנת הצהריים והלילה מתי אני אדע שהוא צריך לעשות פיפי,כי הילד שלי מכור למים הוא כל הזמן שותה?ומשהו קטן נוסף איך משכנעים את הבעל שזה לא בכוח כי הוא טוען שאני מלחציה את הילד?
הילד בן שנתיים וחודשיים

שלום לכולם! בתי לירי בת שנתיים ו3 חודשים. כל הקיץ הסתובבה עירומה ובחודש האחרון התחילה לגלות סימנים של גמילה. מכיוון שהתחילה בדיוק גן חדש לא הורדתי את הטיטול בגן אבל בבית כן. לפני שבוע (לאחר ראש השנה) החלטנו להוריד חיתול לגמרי, מכיוון שהתחילה לבקש לפני פיפי ולעשות בבית שימוש/סיר. בבית זה הלך טוב (עם מעט פספוסים בעיקר בזמן משחק) ובגן עם יותר פספוסים (כנראה בגלל שיש המון גירויים). אבל ביומיים האחרונים יש נסיגה משמעותית והיא עושה פיפי וקקי בכל מקום בלי להגיד כלום ובלי שזה יפריע לה. אני מבולבלת ולא יודעת איך להמשיך (בעיקר בגן). נראה לי גם שזה יבלבל אותה אם נחזיר טיטול בגן. אשמח לקבל דעות והצעות.

מהניסיון שלי עם פיצקי (שנתיים) פשוט הורדתי וכל פספוס הסברתי.
הצעתי לו בעיקביות כל חצי שעה שעה ועדיין ממשיכה (כבר חודשיים)
גג פספוס לשבוע

מיצי ללא חיתול כבר שלושה חודשים יש פיספוסים פה ושם אבל לא נורא.
היא מודעת, היא יודעת היא מתאפקת אבל לא מבקשת. אם אני לא אציע היא לא תבקש.
מישהי התנסתה? כמה זמן זה ימשך?
לא נחזור אבל מודה זה מבאס

בת כמה היא?

למה זה מבאס?

בת כמה היא? שנתיים

למה זה מבאס? כי צריך לנקות ולהתעסק עם זה , כל המטרה ב'גמילה' היא בעצם לחזור לנורמה להתנתק מהתלות וחוסר המודעות שלה אותה יצרתי עם החיתולים...

בוקר טוב ליועצים הטובים
הקטנצ'יק במצב שאולי מוכר לכמה מכם שיכולים לעזור - כבר הורדנו חיתולים בהודו (חזרנו לפני שבועיים) וגם היה שם קיץ אז היה מאוד פשוט.....וגם אם פיספס אז זה היה בחוץ וקל לנקות.
הגענו חזרה לחורף ולהרבה שינויים (סימפטומי "נחיתה") - ומסיבות אלו ואחרות חזרנו לפיספוסים רבים ביותר לאורך כל היום.... מתיש בשילוב המון כביסות....

הבעיה העיקרית זה שאת הקקי הוא יכול לעשות רק בעמידה - את זה גילינו לאט לאט. הוא כבר מבין מה עושים בסיר ומתי אבל סובל כשהוא עליו כי לא יוצא לו והוא ישר רוצה לקום. דקה אחרי שהוא קם הוא עושה בעמידה.
מה עושים? והאם חזרה לחיתולים בינתיים תבלבל אותו מאוד? - אנחנו מעדיפים כמובן לא לחזור ולנקוט בשיטות ההסברים והסבלנות - אבל זה לא פשוט בזמן הנוכחי ויוצאים שם גם עצבים עליו והרבה חרטה אח"כ.............
מה אומרים?
אני בדפבית
יומטוב

שלום
בני בן 13 חודשים. מהתחלה רציתי לגדל אותו בלי חיתולים אבל לא ממש הצלחתי ואולי לא ניסיתי מספיק, בכל אופן הוא גדל עם חיתולים.

אני משלבת חיתולים רב פעמיים עם חד פעמיים, משתדלת ביום כמה שיותר רב פעמי.

אני רוצה להתחיל ללמד אותו להתיישב על הסיר (מושב אסלה לילדים שזה עתה קניתי עבורו) אבל הוא לא מוכן להתיישב
הוא מתחיל להמתח ולהתארך רק לא להתיישב.

אנחנו בבית לא סוגרים את הדלת בשירותים, ככה שהוא יודע איפה עושים פיפי וקקי

כשאני עושה צרכי אני קוראת לו לבוא לראות ואומרת "שלום לקקי ביי ביי" לפני שאני מורידה את המים.

מה עושים עם ההתנגדות שלו? איך משכנעים אותו כן להתיישב?

הוא תמיד מחפש פינה שקטה לפני שהוא עושה קקי, ומשתדל להגיע למקומות קבועים כדי לעשות.

אם הוא מתחיל ואני מפשיטה אותו כדי שיעשה בלי חיתול, הוא נעצר ולא משחרר אלא עד שעובר זמן לא מועט (אפילו שעה שעתיים) ורק אז הוא עושה
האמת שזו הסיבה שבגללה הפסקתי לנסות ללמד אותו, הוא תמיד היה מפסיק אם הייתי מפריעה לו באמצע.

אשמח להכוונה, איך להתחיל, מה עושים וכו' וכו'

תודה

כמה נקודות:
התנגדות = מאבק כוחות. לא כדאי להחריף את זה ולא להכריח אותו כמובן לעשות שום דבר.
כל מה שאפשר לעשות זה לעודד אותו לעשות לא בחיתול, או לתת לו את האופציה עד שיחליט בעצמו לבחור בזה.
אמצעים לעידוד: לספק לו כמה אופציות (סיר, ישבנון, אולי אפילו חיתול פתוח על הרצפה).
לשים בובה/דובי שהוא אוהב על הסיר ולהראות לו שהיא עושה בשירותים. להיפגש עם ילדים גמולים או בגמילה, שהולכים לסיר, שיראה איך הם מתנהלים.

ההעדפה לחיתול וההעדפה לעשות בעמידה שתיהן סימנים של ילד שהורגל לחיתול. אין דרך להפסיק את ההרגל הזה חוץ מאשר להפסיק את ההרגל הזה... אםזה היה בקיץ הייתי מציעה לך לשהות איתו כל יום כמה שעות באזור שאפשר להיות בו בלי חיתולים, כמו חוף או פארק, כדי לעזור לו להיפטר מההרגל. אבל מצד שני עכשיו חורף וקר, ואפשר לתרגל את זה רק בבית. לא קל. אולי לחמם היטב את חדר המגורים במשך היום, ופשוט אחרי החלפה להשתהות ולתת לו להיות בכל פעם יותר ויותר זמן בלי חיתול (בלי לצפות לכלום, לא שיודיע ולא שיעשה בסיר. פשוט שיתרגל לתחושה הזו).

לא להכריח = פירושו גם לא לשכנע.
פשוט להראות לו אופציות. להיזהר מאוד מדידקטיות, שכנוע ו"אתה רואה???"

שלום,

במקרה התחלנו "בלי חיתולים"
בגיל 13 חודשים, פתאום וירוס של שילשולים, מתעוררים באמצע הלילה בכי נוראי

הוא צריך לשלשל, כואב לו המסכן והכל נזלל דדרך החילות ולכלך אותו והוא מסכן בוכה מזה ורע לו

בפעם הבאה שהוא מתעורר אני כבר מפשיטה אותו כדי שיהיה לו פחות נורא, וזה מצליח! הקקי על שטיחון האמבטיה

מאז על כל התעוררות בלילה אנחנו רצים לשירותים ומורידים מכנסיים
הוא בוכה כשאני מורידה לו את המכנסיים ולא נרגע עד שמקבל ציצי
אני פותחת ברז
זה לא עוזר
עושה פשפש וגם לא עוזר
מתיישבת על האסלה ועושה בעצמי פיפי, הפלא ופלא! גם הוא עושה !@@@

אבל כל פפעם שאני לוקחת אותו לאמבטיה הוא בוכה
נרגע רק עם ציצי

לא אוהב שמלבישים אותו וגם לא שמפשיטים אותו

אבל באופן כללי הוא נהייה די בכיין בזמן האחרון (הוא בכלל לא היה כזה)

אנחנו מצליחים בלילה ומתעוררים עם חיתול יבש
אבל דווקא ביום זה יותר קשה

אשמח לתגובות עיצות הסברים והכוונה בכלל לגבי כל מה שתיארתי כאן
תודה לכולם מראש

היה איזה שינוי בזמן האחרון? מזג האוויר משפיע עליו לא טוב? צומחות שיניים? זה נשמע כאילו עובר עליו משהו, ובגיל 13 חודש אפשר להגיד שהכל עובר עליהם, התינוקות: צמיחה מוטורית בקצב, כל הזמן מזונות חדשים, היפתחות גדולה לעולם, שיניים, מה לא.

מחייה את הדף (-:
האפרוח בן שנתיים וחודשיים. בחודשי הקיץ האחרונים היה עירום כל הזמן ואת עניין הפיפי תפס די מהר. היום הוא מבקש לצאת בכל פעם שיש לו אלא אם הוא לבוש. אם הוא עם תחתונים או מכנסיים הוא עושה פיפי בהם. אנחנו אומרים לו שבפעם הבאה יאמר לנו ונעזור לו להוריד אבל זה לא ממש עוזר וזו כבר תקופה ארוכה. יש פעמים שאני שואלת אם יש לו והוא עונה שלא ורגעים לאחר מכן עושה. השאלה היא אם להתעקש על תחתונים או מכנסיים או פשוט להניח לו להיות עירום עד שמזג האוויר לא יאפשר זאת? לנו נוח שהוא עירום אבל יש מקומות שאי אפשר ואני לא רוצה לשים לו חיתול, נראה לי שזה יבלבל אותו (וגם הוא לא רוצה).
ויש את עניין הקקי...למרות העניין הרב שהוא מביע בצרכים שלנו, של אחיו התינוק ושל עצמו, הוא חושש מאוד מלעשות אותו. עוד לא הגענו לעצירות אבל הוא ממש מחזיק את הקקי וזה משפיע לו על ההתנגות וההתנהלות (מבקש הרבה על הידיים או לשבת עלי, בכדי למנוע מהקקי לצאת). הוא כאילו נכבה כשיש לו, מדבר בלחש, נראה חרד..אני אומרת לו שהגוף שלו ישמח אם הוא יוציא את הקקי, מסבירה שכולם עושים, מספרת לו שבתור ילדה חששתי גם אני ואימי עזרה לי, שרים שירים על הקקי שיצא, יש לנו בובות שעושות קקי, ספרים כמובן - אבל כבר תקופה ארוכה שזה כך, הוא לא רוצה לעשות בשום מקום. לא סיר, לא ישבנון, לא שירותים. ממש לא רוצה לשבת (למרות שהראה לי לפני כמה ימים איך יושבים כשהיה לו אבל מיד קם) עד שזה יוצא על הריצפה או בדשא. בימים האחרונים כשהוא ממש כבר לא הצליח להחזיק, שמתי סיר תחתיו ואמרתי לו שכל הכבוד שהוא הצליח לעשות שם, שבפעם הבאה נלך שוב. יש עצות בנושא הזה ספציפית?
ויש גם את הלילה..הוא כבר לא רוצה חיתול ואנחנו זורמים איתו, הוא קם רטוב. צמצמנו את השתיה לפני השינה ואנחנו עושים פיפי בדיוק לפני אבל יש הרבה הרטבות בלילה (הוא לא מתעורר כשהוא רטוב, אנחנו מרגישים ומחליפים). האם זה תלוי גיל או שזה הגיוני בשלב זה להמשיך עם הגמילה גם בלילה? לא ממש רוצה לשים לו חיתול אך איכות השינה שלנו נפגמה עד מאוד מכך...להעיר אותו שיעשה?
כל עצה, תובנה ותמיכה תתקבל בברכה ובשמחה.

אצלנו לא היתה בעיה עם הקקי אבל שמעתי מאחרים שיש ילדים שפשוט מפחדים. אולי תציעי לו חיתול לקקי? אולי כך הוא ירגיש בטוח.

ויש גם את הלילה..הוא כבר לא רוצה חיתול ואנחנו זורמים איתו, הוא קם רטוב. צמצמנו את השתיה לפני השינה ואנחנו עושים פיפי בדיוק לפני אבל יש הרבה הרטבות בלילה (הוא לא מתעורר כשהוא רטוב, אנחנו מרגישים ומחליפים). האם זה תלוי גיל או שזה הגיוני בשלב זה להמשיך עם הגמילה גם בלילה? לא ממש רוצה לשים לו חיתול אך איכות השינה שלנו נפגמה עד מאוד מכך...להעיר אותו שיעשה?
גמילה בלילה... עדיין לא פתרנו את הבעייה הזו למזלנו יש רק פספוס אחד.
מנסיון מר, טיטול לא להחזיר כך הילד לא ירגיש לעולם שהוא רטוב. יש תחתוני גמילה לילדים גדולים (לא זולים) שאפשר באמצע הלילה להלביש. ואנחנו לוקחים בלילה (בערך ב11) לפיפי בלי להעיר את הילד.
ההצלחה חלקית בלבד.
אני גם לא מאמינה בלשים חיתול לקקי. אצלנו הגדול נגמל מפיפי ואחרי שלושה שבועות מקקי ובזמן זה עשה בתחתונים.
יש פעמים שאני שואלת אם יש לו והוא עונה שלא ורגעים לאחר מכן עושה.
אני חושבת שאפשר להלביש תחתונים ולא לשאול אותו אם יש לו פיפי, אלא פשוט כל כמה זמן לקחת אותו לעשות ולהמליל עכשיו נוריד תחתונים, לקחת לעשות לא רק לשאול: יש יעשה אין לא יעשה.
גם עכשיו לפעמים הקטנטונת שוכחת לפעמים להוריד תחתונים ויושבת איתם על הסיר (בת שנה ותשע)
בהצלחה!

ואנחנו לוקחים בלילה (בערך ב11) לפיפי בלי להעיר את הילד.

איך לוקחים לפיפי בלי להעיר? הרי הוא צריך לעמוד ולעשות...וגם יש לי תחושה שהוא לא ממש יאהב שאני מבקשת ממנו לעשות (ועוד מפריעה לשנת היופי שלו)ואני לא רוצה להיכנס איתו למאבקי כוח על הנושא.

אם מתנגד לא לוקחים!
אני פשוט מרימה אותו, אומרת שהוא נורא רוצה פיפי מעמידה אותו (חצי ישן) ואומרת לו תעשה פיפי, ממושמע - עושה.
ושוב לא לכולם מתאים ולא תמיד מונע פיפי לקראת בוקר.
הקטנטונת לא מוכנה שיגעו בה ולא מפשפשים בלילה.

שמעתי מאחרים שיש ילדים שפשוט מפחדים. אולי תציעי לו חיתול לקקי? אולי כך הוא ירגיש בטוח
הפחד נוצר בגלל ההתרגלות לחיתולים. להציע שוב חיתול רק יחריף את הבעיה.

האם זה תלוי גיל או שזה הגיוני בשלב זה להמשיך עם הגמילה גם בלילה? לא ממש רוצה לשים לו חיתול אך איכות השינה שלנו נפגמה עד מאוד מכך...
אישית אני המשכתי (הילד הוא זה שביקש להוריד חיתול בלילה, כמו אצלכם). מיגנתי את המיטה כמה שאפשר, ראו את הדף גמילה מחיתולים במיטה משפחתית ומרגע זה הבעיה הפכה להיות בעיית כביסה. מדובר בתהליך שלוקח כמה שבועות, אבל בהדרגה הילד מצליח להישאר יבש יותר ויותר שעות.

עד שזה יוצא על הריצפה או בדשא
אז שיעשה על הדשא ותאספו (בעזרתו, אם הוא רוצה לעזור). שיעשה על עיתון פרוש על הרצפה...

מספרת לו שבתור ילדה חששתי גם אני ואימי עזרה לי,
האם זה נכון? ממה חששת? אם זה לא נכון אין טעם לומר את זה לילד, זה גם שקרי וגם יוצר רושם כאילו באמת יש מה לחשוש מעשיית קקי בלי חיתול.

עצתי - הייתי משחררת, מרפה ומפסיקה להזכיר לו ולהשתדל שיעשה. הלחץ והחשש הוא אצלכם ולא אצלו - הוא רק משקף את זה.
הילד שלכם כבר גמול

הוא שולט מאה אחוז בצרכים שלו. כל שאר העבודה היא בידיו.

מבקש הרבה על הידיים או לשבת עלי, בכדי למנוע מהקקי לצאת). הוא כאילו נכבה כשיש לו, מדבר בלחש, נראה חרד..
זה אכן קשה לראות כך את הילד. מצד שני הקקי הוא שלו, וה"משחק" הוא שלו. אין לכם מה לשתף פעולה במשחק ה"נכון שזה מפחיד וקשה אבל בוא נעזור לך ונעשה יחד". לא רוצה לעשות, שלא יעשה (לא בכעס ולא בטרוניה כמובן, אלא בהכרה בשליטה שלו בנקביו). זה שלו - לא שלכם.

תודה לך. נתת לי פרספקטיבה אחרת על כל הענין. אכן קשה לי לשחרר ואני מוצאת את עצמי חושבת על כך רוב שעות היום ותוך כדי מנסה להרפות.
אני אנסה לא להתייחס לנושא יותר. לא להציע, לא לשאול, לחכות שזה יבוא ממנו.
לדעתך, האם יש טעם להתרגל לתחתונים או לאפשר לו להיות עירום עד החורף?

לדעתי תלבישי תחתונים מתי שלא מתאים שיהיה עירום ותמשיכי לומר לו שהוא יכול לבקש מכם להפשיט אותו.
קחי בחשבון שהוא היה מחותל תקופה ארוכה מאד. סביר שתדרש תקופה ארוכה כדי להפנים את הכללים החדשים. קחי נשימה עמוקה וספרי לעצמך שהוא עומד להמשיך לפספס במכנסיים עוד כמה חודשים טובים. לאט לאט תראי שיפור. אל תצפי לפריצת דרך אלא לגרף של התקדמות ונסיגה, כשכל פעם ההתקדמות תהיה מעט יותר גדולה (עד שיום אחד תגלי שהילד בעצם גמול ולא מפספס).

אשר לקקי, שימי לב שאת כותבת שהוא לא מוכן לשחרר בישיבה אבל כן מוכן בכריעה (על הרצפה או הדשא). בדקי אם לא זה מקור הבעיה. אולי הוא פשוט רוצה לעשות קקי בכריעה ולא נוח לו לשבת. אפשר לפרוש לו אפילו נייר עיתון על רצפת השירותים או פתרון דומה, כל פתרון יצירתי שיאפשר לו לעשות קקי בתנוחה הנוחה לו.
בהחלט לא הייתי מציעה חיתול.

מה שתזמורת אמרה

לדעתי תלבישי תחתונים מתי שלא מתאים שיהיה עירום ותמשיכי לומר לו שהוא יכול לבקש מכם להפשיט אותו
זה בערך מה שאני עושה, אבל אני מוצאת את עצמי חוששת שהוא יעשה במקומות שונים (מכולת למשל, או בתים של אנשים אחרים). לכן אני נמנעת עד כמה שניתן ממקומות כאלו. ובכל זאת..לפעמים שאני צריכה לצאת איתו לקנות אוכל. אז אני מזכירה לו מדי 10 דקות בערך. לפעמים זה עובד והוא מסכים לצאת לעשות לפעמים לא.
מה דעתכן על הצעתה של מיכלי להעיר אותו בלילה? ואיפה ניתן להשיג תחתוני גמילה?

הלילה הוא ישן עם חיתול רב פעמי של mother ease ועם כיסוי. קם רטוב לגמרי אבל המיטה יבשה. השאלה היא אם זה מחובר לתהליך הגמילה...
ובבוקר ביקש חיתול לגן. ביקש חד"פ (כי זה היה מול עיניו) אבל שמתי רב"פ.
יאללה, משחררת. (מנסה

)

לכן אני נמנעת עד כמה שניתן ממקומות כאלו.
זה מה שעושים בתקופת גמילה

לפעמים שאני צריכה לצאת איתו לקנות אוכל. אז אני מזכירה לו מדי 10 דקות בערך.
זה ממש ממש מלחיץ... כולנו נופלים בזה אבל חשוב להבין איזה ניג'וס זה, להציע כל עשר דקות. כתבתי כבר באחד הדפים שאני הפסקתי לנג'ס לילד על פיפי, אחרי ששמעתי אותו משחק לבד ואומר לעצמו "לא פיפי, לא פיפי". תחשבי שמישהו היה יושב לך על הראש ובודק כל עשר דקות אם כבר התמלאה לך השלפוחית. אז נכון שאנחנו רוצים שהכל יהיה מסודר ומתוקתק, אבל כבר אין לך תינוק, יש לך ילד. ולפעמים שלולית היא רק שלולית.

מה דעתך לתזמן את זמן היציאה לקניות אחרי שהוא עושה? ילד בן שנתיים לא עושה סתם כך כל רבע שעה. אחה"צ הם יכולים לפתוח רווח של שעות על שעות. והוא בטח לא יעשה בחנות (לעשות פיפי "בכוונה" באמצע החנות זה אקט מחאה לא נורמלי, ואתם לא בשלב כזה. או לחלופין פספוס באמצע החנות מעיד על ילד חולה או מקורר).

ובכל מקרה, צאי עם ערימות של מכנסיים/תחתונים להחלפה, בקבוק מים, חיתולי טטרה, מגבונים וכל מה שיקל עלייך לאסוף, לנגב, לזרוק כשצריך.

השאלה היא אם זה מחובר לתהליך הגמילה...
מה מחובר? החיתול? לא

מה דעתכן על הצעתה של מיכלי להעיר אותו בלילה?
אני לא הערתי באופן יזום, אבל כן לקחתי לפשפש בזמנים כשהוא התעורר (היה מתעורר לינוק וכולי). לפעמים הסכים, לפעמים לא.

_השאלה היא אם זה מחובר לתהליך הגמילה...
מה מחובר? החיתול? לא_
חיתול בהחלט לא מקדם גמילה, אבל מנסיוני האישי והדל החיתול לפחות לא עיכב אותה.
אני בחרתי להמשיך לחתל אותו בלילה תקופה ארוכה אחרי שהפסקנו להתחתל ביום משום שהגעתי למסקנה שזה מה שמתאים לנו ומה שקרה זה שפתאום הילד התחיל להתעורר יבש, בהתחלה מדי פעם ואחר יותר ויותר ואז התחיל גם לבקש להתפשפש בלילה, והחיתול כבר לא היה נחוץ. והכל בא ממנו למרות שאני חיתלתי בלילה ולא לקחתי לפשפושי לילה יזומים (מתוך ידיעה שזה מעצבן אותו והוא מסרב להשתין כשאני לוקחת אותו).
היום הוא גמול גם בלילה, לרוב לא משתין כלל ואם צריך פיפי מבקש ואני לוקחת לשירותים (בן שנה ושבע, ישן ללא חיתול כחודשיים).
מציעה לא להלחץ יותר מדי מהחיתול, זה בהחלט לא הפתרון האידאלי אבל הוא גם לא בהכרח מחרב גמילות.

תזמורת, את מדברת על ילד קטן בהרבה ילד בן שנה וחמישה חודשים (מאז שהורדת חיתול) הוא לא ילד בן שנתיים פלוס.
אני הורדתי לקטנה בגיל שנה ושמונה חודשים לאחר שהיו רק שני פספוסים בלילה.
אבל ילד גדול יותר לדעתי הסיפור אחר - התחושה שלו של רטוב מנוונת יותר (כדברי בשמת כל חודש בחיתול...)
במיוחד אם הוא עם טיטול כי לא מרגישים את הרטיבות. אני הלכתי עם הגישה להוריד כשהילד מפסיק לבד, אבל הוא לא הפסיק כי לא הרגיש ברטיבות!

כל מה שהתזמורת והקרוטונית כתבו.
ואני מאלה שמאמינים שלא מחזירים חיתול אף פעם בתהליך גמילה. זה משדר דברים רעים, מבלבל את הילד, מפריע לו.
לפי התיאור שלך, הילד גמול.
יש לו קצת פחדים סביב זה, אבל כל לחץ שלך, החזרת חיתול או התעסקות אחרת - רק מגבירים אותם ודוחים את הגמילה.
אין מה לעשות, בשלב הגמילה יש פיספוסים. אכן, זה שלב שבו אומרים לאנשים "הוא בדיוק בגמילה, אולי נבוא לבקר אחרי שהשלב יתייצב"...

תודה תזמורת, מיכלי ובשמת. היו לי כמה החלטות עד לקריאת תשובתך (כרגיל התעסקתי בזה וחשבתי על זה הרבה אחה"צ למרות ההבטחה לעצמי לשחרר) ועכשיו אני כבר לא בטוחה בהן. כמה מבלבל...ואם אני חשה בלבול הוא וודאי גם.
פתאום הרגשתי שכל זה גדול עלי. אחיו הצעיר אוטוטו בן ארבעה חודשים מה שאומר שידי מלאות רוב שעות היממה. האפרוח ישן כל הלילה מגיל שנה וחצי וגם עכשיו, עם ההרטבות. אנחנו פשוט מתעוריים להחליף תחתיו את המגבות וכו'. למה בעצם לא לחכות לגמילת לילה רק לאחר שגמילת היום תבוא על סדרה? עכשיו הוא ישן, עם חיתול רגיל. היה לי קשה לשים לו אבל אנ י ממש לא בטוחה שהוא מוכן ללילה. אז גם זה מבלבל ומפריע? גם בלילה? סה"כ הוא ישן ללא חיתול בלילה פחות משבוע.
ביום אני לא מציעה יותר פיפי וקקי. ביקש היום ללכת לחברה מהרחוב (שאני לא מיודדת עם משפחתה) ואמרתי לו שנתלבש לכבוד זה אז הוא ויתר. בצהריים המאוחרים שוב חזר הריטואל של: "אמא אני רוצה בבקשה ידיים", תוך כדי שהוא רץ אלי מהר אבל עם רגליים משוכלות שלא יברח ופלוצים לכל עבר. הוא גם אמר שהוא רוצה על הידיים כי יש לו קקי. הצעתי פעם אחת שיעשה בסיר או בשירותים או בעמידה מעל דף-לא רצה. בשלב מסוים כנראה לא יכל יותר וקרא לי לחדר כדי לנגב את הקקי מהרצפה.
שלא תהיה טעות, אין לי בעיה עם פספוסים! כל הסביבה שלי לא מבינה איך לא מפריע לי כל הקקי והפיפי בכל מקום (פיפי כבר אין, אלא אם הוא לבוש). ואם לומר את האמת, אין לי ממש מושג מה הבעיה שלי.

אין לי ממש מושג מה הבעיה שלי
הנה רמז:
פתאום הרגשתי שכל זה גדול עלי. אחיו הצעיר אוטוטו בן ארבעה חודשים מה שאומר שידי מלאות רוב שעות היממה

את יודעת, יותר ויותר אני משתכנעת שהמצאת החיתול החד פעמי היא אחת ההמצאות המחרידות ביותר של המאה העשרים. באמת.
במקום תהליך גמילה שבא בעת ובעונה אחת הן מההורים והן מהתינוקות, בגיל צעיר, קיבלנו התמשכות מיותרת לגילאים מתקדמים יחד עם הרגל של ההורים לסטריליות מאוד בעייתית.
פעם, בגיל שנה, שנה וחצי - כשהתינוק התחיל ללכת - החיתול ממש הציק לו והפריע לו, וזה עודד גמילה. מובן שהאמא שכיבסה כל היום חיתולים עודדה גמילה (לנקות רצפה היה אפילו שידרוג מלנקות ולכבס חיתולים... (-: ). ומובן שלאורך כל הדרך התינוק הרגיש מתי רטוב לו ולא נעים, ומובן שהורים שמנקים את הפיפי והקקי מגוף התינוק (לא, לא היו מגבונים שניגבו בלי מגע יד והלכו לפח) ומהחיתול - היו הרבה יותר רגילים לזה מההתחלה. היה ברור שתינוקות זו התעסקות עפ פיפי וקקי, ולפעמים זה גם נמרח עליך. ככה זה.
והנה הגיעה התרבות החד פעמית, ופתאום ההורים בהלם קרב, כי ההתקלות הראשונה האמיתית שלנו עם הפיפיקקי היא באמת בגמילה. אני יודעת. גידלתי ילדה יותר משנתיים בחד פעמיים בלי לדעת מהחיים שלי. איכשהו בחד פעמי אתה מצליח לחיות בניתוק מהצרכים שלהם גם אם אתה מנקה אותם. באמת. ויש מין חרדה כזאת, "חרדת הסטריליות" נקרא לה, שגם עוברת לתינוקות שלנו )-: כי אנחנו באמת חיים בעולם אחר ובאמת לא רגילים.
אוף.
ולחשוב שכאשר ילדתי לראשונה, הטיטולים נראו לי ברכה והצלה...

ולחשוב שכאשר ילדתי לראשונה, הטיטולים נראו לי ברכה והצלה...
שוב, הרגשתי ממש רע כשהלבשתי לו חיתול, בסתר ליבי כנראה רציתי שהוא יתנגד אבל הוא לא. ובכל זאת, עכשיו אני חשה הצלה כמו שכתבת, כי הלילה לא אתעסק עם ההחלפות הללו. לא כדאי לדעתך לדחות את גמילת הלילה עד שגמילת היום תהיה ברורה? ואם אכן אדיה אותה, כדאי שאלביש לו רב"פ, על מנת שירגיש שהוא עושה, נכון?

לדעתי, לא לדחות גמילת לילה, אבל זה מנסיון רע שלי. ר"פ עדיף. כמה צמן ניסית? כדברי קרוטונית
מדובר בתהליך שלוקח כמה שבועות, אבל בהדרגה הילד מצליח להישאר יבש יותר ויותר שעות.

ובבוקר ביקש חיתול לגן. ביקש חד"פ (כי זה היה מול עיניו) אבל שמתי רב"פ.
למה בגן עם חיתול? בגילו תדרשי גמילה גם בגן. ילד בבית בלי חיתול- גם בגן! זה ממש מזרז את הגמילה!

לדעתי, לא לדחות גמילת לילה
למרות שביום הוא עדיין לא גמול פיקס? יש קשר בין השניים בכלל?

בגילו תדרשי גמילה גם בגן. ילד בבית בלי חיתול- גם בגן!
הוא עירום גם בגן, הם לגמרי איתנו. הוא פשוט ביקש (בטח כי בלילה הוא היה עם רב"פ אז רצה גם בבוקר).

_לדעתי, לא לדחות גמילת לילה
למרות שביום הוא עדיין לא גמול פיקס? יש קשר בין השניים בכלל?_
אם אני זוכרת נכון הוא ביקש להוריד בלילה, אז (מה לעשות) אין שאלה...

היה ברור שתינוקות זו התעסקות עפ פיפי וקקי, ולפעמים זה גם נמרח עליך. ככה זה.
פתאום נזכרתי שבהמון סרטים בילדותי, קומדיות משפחתיות וכאלה, תמיד הגיבור מבקש להחזיק את התינוק ותמיד פתאום הוא מגלה שהתינוק השתין עליו. וכל התינוקות האלה היו מחותלים, אבל כמובן בחיתול בד דולף...

זה הפך ממש לקלישאה קולנועית (מעצבנת), ובאיזשהו שלב נעלם, מן הסתם במקביל לכניסת הח"פ לשוק ההמוני.

הוא ביקש להוריד בלילה
לא ממש ביקש להוריד אלא לא רצה לשים..הוא לא רוצה הרבה דברים לאחרונה. הייתכן שקפצתי קדימה ללא כל סיבה?

לדעתי מה שלוקח לך את כל האנרגיות זה ההתלבטות.
אם תשימי חיתול בלילה - לא יקרה כלום, זה לא קשור למה שקורה ביום והוא ידע להבדיל.
אם תחליטי שאת מתמודדת עם ההתעוררויות בלילה ותעשי את זה בלב שלם - גם אחלה.

המצב עכשיו הוא בדיוק כמו שהוא צריך להיות עכשיו. תעזבי חישובים עתידיים. עכשיו הכל בסדר.

אני חושבת שעכשיו צריך רק זמן, כולנו התלבטנו והתלבטנו והיינו זקוקות להמון חיזוקים (ראי אותי בגמילה בגיל _צעיר)
הילד שלך בדרך הנכונה - בלי חיתול בגן ובבית את עושה הכל מצויין. אז המשיכי כך ובהצלחה!

_לדעתי, לא לדחות גמילת לילה
למרות שביום הוא עדיין לא גמול פיקס? יש קשר בין השניים בכלל?_
כאמור אצלי בלילה זה לקח יותר זמן מאשר ביום.
אני חושבת שעדיף חיתול בד בלילה על פני חיתול רגיל, כדי שהוא לא יתרגל לתחושת יובש מזויפת. שאם הוא מרטיב, שירגיש את הרטוב.
אני לא התרשמתי שהיה מבחינתו הבדל גדול בין לישון על סדין רטוב ובין לישון בחיתול רטוב. שניהם לא ממש הפריעו לו עד שלב מסוים, ובהמשך כן.

כשהוא התחיל לסרב לשים חיתול זה היה אחד הסימנים שהגיע הזמן להפסיק לחתל בלילה וזה קרה ביחד עם תחילת הלילות היבשים. אני מציעה כן להקשיב לו כשהוא לא רוצה חיתול, ובמקביל לומר לו כל לילה לפני ההשכבה שאם יש לו פיפי בלילה שיקרא לך ותקחי אותו לעשות. שידע. לאט לאט זה יחלחל לתוך ההכרה.

אני לא התרשמתי שהיה מבחינתו הבדל גדול בין לישון על סדין רטוב ובין לישון בחיתול רטוב. שניהם לא ממש הפריעו לו עד שלב מסוים, ובהמשך כן.
"בהמשך כן" - זאת אומרת שמתישהו הוא יתחיל להרשות לי לפשפש אותו בלילה? או יבקש פיפי ואני אוכל להושיב אותו על הסיר? כי אצלנו המצב דומה בלילה, ובינתיים זה נראה שאני אמשיך לכבס לנצח... ועוד מעט יהיה קר, ואז אי אפשר יהיה להשאיר אותו רטוב והמגבת כבר לא תספיק.

כרגיל אני נדחפת לדיון, כי אני מתלבטת בשאלות דומות. הוא בן שנה וחצי. הורדתי את החיתול הלילי רק השבוע, וגם את החיתול בחוץ, ובקיצור אין יותר חיתולים בכלל ובינתיים זה בסדר: הוא מודיע על פיפי לפעמים לפני (ואז עושה בסיר, בד"כ) ולפעמים אחרי (ואז אני מנקה בלי לעשות עניין ואומרת שבפעם הבאה... וגו'); קקי כמעט רק בסיר; בשינה (במיטה או בעגלה) הוא משתין חופשי ולא מסכים לפשפוש (אז הרפיתי ואני רק מזכירה לפני השינה שיגיד לי אם הוא צריך פיפי ונעשה בסיר); והיום גם הסכים לעשות פיפי לפני שיוצאים מהבית, ועשה, וגם בטוש שלפני השינה נראה לי שהוא משתדל להשתין (אצלנו באמבטיה מותר פיפי).
אני שואלת בקשר ללילה כי באמת לא ברור לי איך הוא יתחיל להתעורר ולבקש סיר אם זה לא מפריע לו. לא שאני רוצה שיפריע לו!

בסך הכל אני שמחה מאוד-מאוד שהוא בלי חיתולים! היום קיפלתי כמה רב-פעמיים ושמתי במגירה ופתאום היה לי ברור כל כך שכבר לא נשתמש בהם - ולא בגלל שהוא גדל ונגמל, אלא בגלל שאני גדלתי (קצת) ונגמלתי... זאת תחושה של שחרור ממשי! (איך אני מדברת, טפו-טפו-טפו, מחר בטח נטבע בשלוליות של פיפי...)

מחר בטח נטבע בשלוליות של פיפי.
אנחנו טבענו בלילה שני פספוסים... (בד"כ אחד)
הילדה מתעוררת בלילה בד"כ זה בחמש בבוקר כשהיא נרטבת, חכי זה לוקח זמן! אבל מסרבת שיפשפשו אותה, ואת הפיפי האחרון שבורח אני לא יודעת איך למנוע (אין סיכוי שאקום לפניה...)
גם אנחנו התחלנו ביום בערך בשנה וחצי והיום הקטנטונת בת שנה ותשע

אכן, הלילה טבענו... והמצחיק הוא שגם הגדולה, שכבר גמולה שנה ומשהו (בת ארבע) קמה בבכי באמצע הלילה ואמרה שברח לה! וזה היה צפוי כל כך, כי היא הסתכלה בי מחליפה לו סדין לפני השינה ובדקה אם גם למזרון שלה יש כיסוי מגן, וכשראתה שיש שאלה למה צריך, הרי היא לא עושה פיפי במיטה... ובאותו רגע היה לי ברור שיהיה לה פספוס.
האמת, אני נזכרת שהלילה בפיפי הראשון שלו גם הוא התעורר - הייתי איפשהו בבית ושמעתי אותו מייבב קצת וכשניגשתי הוא ישן והיתה שלולית במיטה. אז אני לא יודעת אם הוא התעורר לפני, אחרי או תוך כדי הפיפי, אבל אני מבינה ממך שזה סימן טוב?
בכל מקרה, אני מחכה לראות מה יביא היום. וגם קצת במתח לקראת מחר, בצהריים יש ארוחת חג עם הצד הלא-רגוע של המשפחה ואני לא יכולה שהוא יסתובב ערום - עברה רק שנה מאז שעניין הברית (האין-ברית) נרגע. טוב, נלביש אותו יפה ונביא הרבה בגדים להחלפה. חג שמח!

אני שואלת בקשר ללילה כי באמת לא ברור לי איך הוא יתחיל להתעורר ולבקש סיר אם זה לא מפריע לו. לא שאני רוצה שיפריע לו!
זו דילמה שזכורה לי - האם להשאיר אותו יבש כמה שיותר, לטובת הלמידה ש"לא נשארים עם פיפי", או האם לאפשר לו גם קצת להיות רטוב, כדי לחוות ולהבין שהוא לא מעוניין בחוויה הרטובה.
נדמה לי שבסופו של דבר היה גם וגם

נלביש אותו יפה ונביא הרבה בגדים להחלפה

ריש גלית, אהבתי את הראש שלך! (-:

"בהמשך כן" - זאת אומרת שמתישהו הוא יתחיל להרשות לי לפשפש אותו בלילה?
אצלנו זה בדיוק מה שקרה.
תקופה ארוכה לא הפריע לו בכלל לישון רטוב. היה קם כל בוקר עם חיתול בד ספוג לגמרי אחרי לילה של שינה עמוקה בלי תלונות (וידעתי בודאות שלא מדובר רק בפיפי של הבוקר) והייתי בטוחה שנמשוך את הפיפי במיטה עוד שנים. אבל לא, ברגע שהפסקנו לגמרי עם חיתול ביום זה עשה משהו גם ללילות. עובדה.

תודה על התשובות המעודדות!
רוצה לספר על המפגש המשפחתי היום שלא הייתי צריכה להחליף בכלל, מדי פעם שאלתי אותו - לא כל כך מצליחה לא לנג'ס בסיטואציות כאלה - והוא אמר שלא, ונשאר יבש. והקסים את כולם ובעיקר את הסבתא-רבה שהחרימה אותו ואותנו בחצי השנה הראשונה לחייו (בגלל האין-ברית)... היא פשוט משוגעת עליו והוא מחסל את האוכל שהיא מכינה לו ולאחותו ומתנהג כמו הנין המושלם. אבל זה באמת לא שייך לכאן, סליחה. אפשר לערוך אם זה מפריע למישהו.
ועכשיו לקטע הגדול - מתי ואיך הוא כן עשה את צרכיו?
ובכן, יצאתי משם עם ילדה שעשתה סייסטה בעגלה והוא היה עלי במנשא. האמת, היה מסע ארוך וקשה אבל (אוף, אני הולכת להרגיע אותו, הוא בהתקף ציצי-ציצי-ציצי, צרחות והכל)...
חזרתי: אחרי הליכה של איזה חצי שעה ככה, פתאום הוא אומר "קקי". או "פיפי", אני לא זוכרת. אני מוודאת ששמעתי נכון וכשהוא חוזר על זה אני מורידה אותו ומושיבה אותו על הסיר המתקפל, בגומה מסביב לעץ עירוני קטן (לא זוכרת איזה עץ זה היה), מסבירה לו שהוא יכול לעשות פיפי והעץ רוצה שקטנצ'יק ישקה אותו (אוף, עכשיו זה "אמא-אמא" בבכי כאילו שאבא לא לידו) והעץ רוצה לשתות, והוא חוזר בשמחה, "עץ, פיפי, תוֹת," ו... משתין, ככה בישיבה על המסגרת של הסיר המתקפל. אני קולטת שיש המשך, שואלת אם הוא צריך גם קקי, הוא מאשר ויושב לו עוד איזה עשר דקות, אני לידו יושבת על המדרכה, הקטנה (הגדולה, אעלק) ישנה בטיולון, והילד עושה את צרכיו. אנשים חולפים על פנינו, מחייכים למראה התמונה הפסטורלית (רחוב ויצמן כמעט פינת יהודה המכבי, תל אביב, אחה"צ, חג סוכות...)
גמר קקי, ניגבתי (במגבון, זה מה שהיה בעוונותי), אספתי ועטפתי היטב במגבון והלכנו שני צעדים לפח הירוק הקרוב...
היה כיף, מה יש לדבר!
אני חייבת להציל אותו מציפורני השד יודע מה שתקף אותו . ציצי ולישון.

עדכונים, מחשבות, שאלות...
אז ככה: בלילה אנחנו עם חיתול בד. בערך עד שלוש הוא עדיין יבש אבל בבוקר כבר קם רטוב. לעת עתה אנחנו נשארים עם החיתול ללילות.
עם הקקי משהו מתחיל להשתחרר, לפחות כך נראה לי. הוא עדיין לא רוצה לעשות כשיש לו ומחזיק עד שיוצא, אבל בתחושה שלי הוא מחזיק פחות. כשיוצא אני שמה מתחתיו סיר אם אני מספיקה...אחרי שאנחנו שופכים לאסלה הוא אומר: "פעם הבאה שיהיה לי קקי אני אעשה שוב בסיר". לא ממש...אבל לא נורא. אני באמת מרגישה בהתקדמות מסויימת בנושא. לילדי האפרוח, כמו בכל דבר גם בנושא הזה, יש את הקצב שלו. לגיטימי.
פיפי...שוב, אם הוא עירום הוא מבקש. משום מה המכנסיים משכיחות ממנו את הצורך לבקש לעשות. ובכל זאת, אתמול היינו חצי יום מחוץ לבית, אצל חברים ובמסעדה, ושלוש פעמים הוא ביקש לעשות (מוכן רק בצמחים, בעייתי קצת אצל חברים שגרים בעיר אבל אפשרי עם ריצה מהירה למטה שלי(-:).לא היו לו פספוסים בכלל. כשחזרנו הביתה אגב, הוא לא ביקש שנוריד לו והרטיב את המכנסיים. היום, שוב פספוסים לרוב. גם בבית, גם בטיולים וסידורים, גם אצל הסבתא שלו. אנחנו יכולים לשאול אותו אם יש לו והוא יאמר "לא" ושתי דקות אח"כ המכנסיים רטובות. אני לא ממש יודעת מה לחשוב לגבי זה. הוא הרי מרגיש שיש לו פיפי, אז למה הוא לא מבקש לעשותכשהוא עם מכנסיים או תחתונים? מה בבגדים מגביל אותו פתאום? מיד אני כמובן מנסה לנתח את ההתנהגות שלי אתמול והיום. למה אתמול לא היו פספוסים והיום המון. ונן הסתם זה לא קשור אלי בכלל...
תובנות?

הכל מוכר

אם לא ממני אישית אז מסיפורים של אחרות.
הבן שלך לא ממציא שום דבר חדש.
קודם כל רוצה לציין שזה:
אני באמת מרגישה בהתקדמות מסויימת בנושא המשפט הכי חשוב שכתבת- את מודעת להתקדמות גם אם היא לא מטאורית. וזה הכי חשוב כי ככה זה, מתקדמים לאט לאט, כל פעם עוד פיפי אחד ועוד קקי אחד, וחשוב לשים לב לזה ולהתעודד כי אחרת נורא קל להתיאש, להגיד "הילד לא בשל" לשים חיתול ולהרים ידיים.
אז כבר

לאפרוח על ההתקדמות.

לגבי השאר:

פיפי במכנסיים- מוכר, הוא מבלבל בין מכנסיים לחיתול (עניין של הרגל, בכל זאת היה בחיתול שנתיים).

מוכן להשתין רק בחוץ= מוכר, ויעבור עם הזמן. בינתיים את עושה כושר בריצות למטה, מה רע?

שואלים ואומר שלא צריך- בשלב הזה לא שואלים אלא אומרים "אתה צריך פיפי, בוא למטה". המודעות שלו לא מספיק גבוהה כרגע כדי לבקש. אוטוטו תגיעו לשם- תני לו זמן ובינתיים אל תבני על תקשורת מילולית, פשוט תקחי אותו לעשות בלי לשאול.

יום עם פספוסים יום בלי פספוסים- מוכר וידוע, ככה זה- יכול להיות קשור למליון סיבות (איפה הייתם, כמה היית קשובה אליו, כמה הוא היה עסוק, אולי הפספוסים קשורים למיני וירוס שעובר עליו וזו התופעה היחידה שלו, ועוד ועוד).
אתם בדרך הנכונה.

תודה תזמורת.
פיפי במכנסיים- מוכר, הוא מבלבל בין מכנסיים לחיתול
כמה זמן לוקח לבלבול הזה לעבור? והוא כבר הרבה זמן בלי חיתול ביום, קרוב לחודשיים...

בשלב הזה לא שואלים אלא אומרים "אתה צריך פיפי, בוא למטה". המודעות שלו לא מספיק גבוהה כרגע כדי לבקש.
אבל זה בעצם נותן לו לגיטימציה לא לפתח את המודעות, לא? הרי היא קיימת כאשר היא עירום.

היום דווקא היה עם מכנסיים וביקש לצאת לעשות. שמחתי מאוד.
קקי הוא שוב עשה בעמידה היום לתוך הסיר (רק כי הייתי זריזה מספיק לשים אותו מתחתיו). בכל מקרה לדעתי הוא מפסיק באמצע, בוכה קצת ששורף לו. אמר גם אחרי זמן מה ששוב שורף, הסכים לנסות שוב ומיד התחיל לבכות. אני כל כך מתעצבת מכך שכואב לו, רק בגלל שהוא מתאפק.

אבל..גם היום חשתי בהתקדמות. עדכונים בהמשך...