גמילה מחיתולים שאלות ותשובות

אנונימי

זהו דיון כללי על גמילה מחיתולים . מומלץ לקרוא את הדף גמילה מחיתולים לפני שמתחילים

|| נושאים רלוונטיים נוספים: ||

|| לרשימה המלאה של דפים בנושא גמילה ראו מדור חיתולים ||

לעומת צליל, יש לי גם בן "סנדויץ" בן 2.5 ששמו כוכב, והוא עדיין עם טיטול, מסרב בכלל לשמוע על סיר או בית שימוש. האם יש למישהו רעיון איך אפשר לשכנע אותו להיגמל? או שעדיף לתת לו את הזמן שלו? האם יתכן שבגלל שהוא היפוטוני (ע"ע ילד היפוטוני) קשה לו לשלוט על היציאות?
ובכלל, אם כבר הגעתי עד הלום... גם עם בתי הבכורה שיר יש לי בעיה (כמעט בת 5), ביום היא בסדר גמור, אבל מאז הלידה של צליל היא מפספסת בגדול בלילות, ובעצמה כבר ביקשה לשים לה חיתול בלילה. האם זו רגרסיה שקשורה ללידת אחותה? האם זה קשור לפחדים שתוקפים אותה לאחרונה? אולי זו איזושהי בעיה אורגנית?
אם יש למישהו רעיון, אשמח לשמוע!

הי נמוש.
אני לא מומחית גדולה, אבל:
לגבי הגדולה - רגרסיה. תעזבי את זה. תזרמי איתה, תני הרבה חיבוקים, תגידי לה "לא נורא, בקרוב זה יעבור לך", משהו כזה.
לגבי האמצעי - "לשכנע" הוא בן דוד של "להכריח", וזה יוצר ילדים שעושים "דווקא" ומלחיץ אותם.
שימי כמה סירים זולים בבית, גם בבית השימוש, תגידי לו שזה גם בשבילו. כרגע קר, אבל אחת השיטות היא לתת להסתובב עירום ובלי להגיד כלום - תוך כמה ימים הילד מתחיל להתעניין בסיר או בבית השימוש.

אנשים שהתחילו עם התינוק השני או השלישי (כמו שאת עם צליל) והיו להם ילדים עם חיתולים בבית גילו פעמים רבות, שהגדול "נדבק" מהקטן ורוצה לחקות אותו. הרי שניהם יגלו מהר מאוד שהקטנה עושה פיפי וקקי בכיור/בסיר/בבית שימוש/בחיק הטבע וכמה את מתלהבת.

נמוש, הי, עוד פעם אני...
צריך לבדוק אם יש לילד מודעות לגוף של עצמו יכול להיות שיש לו בעיות של חוסר תחושה בחלקים מסוימים בגוף ואז צריך לעשות מסאג'ים מיוחדים ועוד כל מיני.

אנחנו כבר שבוע בגמילה ובסך הכל די הולך( טפו טפו). יש ימים שהוא קם יבש ויש כאלו שלא.
את המיטה שהוספנו למיטה הזוגית הגדרנו כ"זה המקום שלך" ולמרות שזה מתקבל קצת בחוסר נחת , הוא נשאר רק במיטה הזו. ריפדנו אותה בכיסוי שהמלצת , רונה , וכאשר בורח לו אנו מחליפים לו כשהוא מתעורר באמצע הלילה.
אני פשוט לא יכולה לסבול את הריח.
אני מקוה שבעזרת השם אנו בדרך הנכונה....

אפשר היה לחשוב שבפעם השנייה יהיה יותר פשוט, אבל לא.
נתונים:
בן שנה ועשרה חודשים.
חיתולי בד.
סיר באמבטיה זה שנה בערך, והצעות מזדמנות לשימוש בו, בהצלחה מסוימת.
בחודש האחרון, מסרב לשבת בסיר או על האסלה (בתמיכה). מצד שני, לפעמים מבקש: פיפי-סירסיר! אבל כשמגיעים לאמבטיה, "מתחרט".
ביומיים האחרונים, מבקש להחליף חיתול אחרי שעשה. לפעמים.
אין לי זמן להתעסק עם זה יותר מדי, ולא מספיק חם בשביל להוריד בגדים מן החלק התחתון של הגוף, ולתת לו להבין את העסק בעצמו.
נראה לכם קריטי שצריך להתלבש על זה, או שאפשר לסחוב עוד קצת, עד שיהיה חם?

שליחה על ידי גילה* » 04 יוני 2002, 10:38

אני מחכה עד שיהיה חם (שנה וחצי).

הקטע אצלנו, נראה לי, הוא שהילד מעוניין, רק המקום לא נראה לו. אתמול למשל, הצעתי לו פעמיים לעשות באמבטיה, והוא עשה ברצון. אבל האבא התפלץ כששמע על הרעיון. נראה לי שלא נוח לו לשבת על הסיר, והאסלה כנראה לא נותנת לו תחושת ביטחון. כנראה שצריך להשיג ישבנון.

למה להתפלץ? ועל נייר עיתון או ניילון, זה גם לא בסדר?
יש ילדים שמפחדים מהאסלה. הגודל שלה, המים האלו שלוקחים את הקקי, השד יודע לאן, אולי גם יקח את הטוסיק שלהם? מה עם סיר? ואולי באמת תמשיכו באמבטיה.
לעתים, אצלנו כשהשירותים תפוסים למס' 2 על ידי מישהו, אז האמבטיה היא פיתרון מצויין למס' 1. שוטפים וזהו. זה מגיע לאותו המקום בסוף.

מה זה מס' 1 ומה זה מס' 2?
טוב, לא חשוב, הבנתי לפי ההקשר.

1 = קצר
2 = ארוך
עוד הסבר?

קראתי הכל, ובכ"ז- איך גומלים?
אני מציעה להם (1.7) את הסיר אחרי ארוחות ואחרי שתיה מרובה. הם לא מודיעים לי על פיפי. הילד מעידף תמיד לעשות דברים אחרים. לילדה מספיק שאני מציינת "פיפי" "סיר" או "שרותים" כדי שהיא תיגש לסיר ותוריד מכנסיים. אניחנו משחקים כך כבר שבועיים והצלחנו לעשות פיפי בסיר שלוש פעמים (שתיים אחת לטובת הילדה). אני חייבת להקריא להם סיפור אחרת סבלנותם פוקעת אחרי שניה וחצי. קקי, בטח שלא. אז מה, הם לא בשלים? אני לא אוהבת להשאיר אותם בית בלי חיתול כי אני חוששת שמהר מאוד הבית ידיף ריח שתן. אני מזכירה את המילה "פיפי" כשהם עושים בחוץ או באמבטיה. בבוקר הם עושים בחיתול כי לוקח לי המון זמן לקום מהמיטה ולתקשר. עוד משהו?

בתקווה שזה שאני כותבת לא יקלקל את העסק...
כנראה שאנחנו לקראת פרידה מן החיתולים! (-:
שלשום אחרי הבריכה, שש בערב, רציתי להלביש לקטנצ'יק (יומולדת שנתיים ביום ג' הקרוב) חיתול, והוא סירב. אוקיי, נסענו בלי. עד שהגענו הוא עשה פיפי באוטו. אבל המשיך לסרב לחיתול. אתמול הוא עבר את כל היום בלי חיתולים, ותמיד הודיע לי, או שראיתי עליו, כשהוא צריך. היום המטפלת קצת נשברה אחרי חצי פיספוס (שלה כנראה...) והלבישה לו חיתול לשנת הצהריים, אבל מאז הוא בלי.
מה שנחמד הוא שעכשיו אני קולטת שגם הבכורה החליטה להיגמל אחרי שיעור בריכה, בגיל שנתיים (-:
ומה שעוד יותר נחמד זה שכנראה גמילת הלילה תקרה יחד עם גמילת היום.
להגיד לכם שאני אתגעגע לכביסת חיתולי בד? לא רוצה לשקר (-:
אבל גם לא התגעגעתי לשלם מאות שקלים על חיתולים חד-פעמיים, עם הבכורה (-:
ורק שלא תהיה נסיגה בספטמבר, עם הכניסה לגן. גם ככה חושבים שאנחנו מוזרים, עם ההנקה עד האוניבסיטה וכל זה, אז עוד להתחיל לבקש מהם להשתמש בחיתולי בד...
נו טוב, טפו טפו טפו.

נחמד לשמוע סיפורים של עוד אנשים בהתמודדות הקשה הזו.
הדס כשהיתה בת שנה היתה מודיעה לי תמיד לפני שהיתה עושה פיפי או קקי. אמרתי וואו , אפשר לגמול ! וקנינו לה סיר-כיסא-דובי מגניב כזה.
הסיר ישב שם מחוסר שימוש כי כשסיפרתי על ההתקדמות שלה כולם אמרו לי 'היא עוד קטנה תחכי עד גיל שנתיים , כולם מתחילים בגיל שנתיים'.
אני , כמו פסיכית הקשבתי בקולם במקום להקשיב לאינטואיציה שלי ולבת שלי , וירדתי מזה.
היום הדס כבר בת 2.5 בתהליך גמילה מאוד ארוך וקשה!
אתמול היא הסתובבה ערומה בבית ושאלתי אותה אם היא צריכה לשירותים , היא התישבה לי על הספה בסלון שבמקרה גם הכילה מסמכים חשובים ובלי לחשוב הרבה .... זרם אדיר של פיפי שטף את הספה שהיתה מבד והכל נספג שם בגועל נפש ועל כל המסמכים ושלא תדעו...איכס !
כבר אין לי סבלנות לזה שאני אומרת אולי שתשאר עם החיתול עד שתחליט לבד.
מצד שני יש לה נכונות ומידי פעם היא עושה בשירותים או בסיר ושמחה על כך. אם מתפספס לה פיפי אני אומרת לה לא נורא ונותנת לה להמשיך בסיר,
רק בשביל התחושה והקשר שזה משהו ששייך לסיר/שירותים. אבל אתמול .... חבל על הזמן !!! השתגעתי מזה לגמרי !!!
אמרתי לה תעלי לסבתא ותחזרי בגיל 18 (אנחנו גרים מתחת לאמא שלי) , אז היא אמרה לי : טוב אמא , אז תעזרי לי לעלות! (איזה מתוקה ...למרות כל הקשיים..).
העלתי אותה לסבתא ואמרתי לה שאם היא רוצה להשאר קטנה שתשאר עם חיתול אצל סבתא ושוב חזרתי על זה שסבתא תחזיר לי אותה כבר גמולה וגדולה,
אז היא מסכנונת לקחה אותי ברצינות והתחילה לבכות : "לא רוצה להשאר ... אני רוצה תחתונים" (=אני לא רוצה חיתול)
היום כשדיברתי על זה עם חברה לעבודה שנמצאת בדיוק באותו תהליך עם הבן שלה ובאותו הגיל בערך , הבנתי (נראה לי) היכן הבעיה...
יש לה מסר כפול , להדס . לפעמים היא עם חיתול ולפעמים בלי. כשאחותי הקטנה שומרת עליה היא עם חיתול כי היא נגעלת לגמרי אם יהיו פספוסים,
ואז אני באה מהעבודה ומורידה לה והיא מסתובבת מבסוטית ערומה או עם תחתונים אבל שוכחת שזה מנגנון שונה עכשיו , בלי החיתול.

בקיצור , קשה מאוד !!!!!!
מקווה שנעבור כבר את התקופה הזו , כי אני עייפה.

יש מרפאת הרטבה בפ''ת בשניידר. רק שהטיפול עולה 1200 ש''ח, אבל מגיל 6 רוב קופ''ח משתתפות (במיוחד אם יש ביטוח משלים).
בתי תהיה בת 5 בדצמבר. אני כבר לא מסוגלת יותר להתמודד (במיוחד עכשיו בחודש התשיעי...) עם כמויות הפיספוסים האדירות, ונורא רוצה עזרה מקצועית. אבל אני לא יודעת אם זה באמת יעזור, כי אין לי מושג ירוק מה הרקע. (ביררנו שזה לא גופני ולא פסיכולוגי במובן המקובל של המילה.) ולא נראה לי שלמישהו יש מושג...השיטה שלהם זה "פסיכוטרפיה התנהגותית" - מה זה, פרסים?! כאילו שלא ניסינו פרסים בהתחלה של הגמילה...נו באמת...
חוץ מזה שאין לי כרגע אלף שקל לזה .
בקיצור אנשים...אולי עדיף לגדל ילדים בלי חיתולים או לפחות בחיתולי בד...כי התוצאות של הטיטול עלולות להיות כמו אצלנו...

חבצלת, מזדהה.
ולגבי הרקע: הרי יש לי ילדה בגיל דומה. גם אצלה פתאום הופיעו פיספוסים רבים בסוף ההריון, ועכשיו אחרי הלידה.
הניחוש שלי הוא שזאת ה"נסיגה" שמדובר עליה בהקשר של הופעת אח/ות חדש/ה.

גם מור מחכה עד הרגע האחרון. אם זה בשירותים לעתים מפספס בגלל הזרם. אחריותו לנגב עם מגבון את הרצפה. בהתחלה חשבתי שזה קצת משפיל, אבל אני מבינה שזו הדרך הנכונה אצלנו.
אם בחוץ, אין פספוסים, אבל אסור לו לצאת החוצה באמצע הלילה.

עוד בעניין השפלה מול אחריות: אם אנחנו כמבוגרים מפספסים או נשפך לנו האוכל על הבגדים והכיסא או נשפכה כוס קפה באוטו - אנחנו לא פשוט מנקים את זה, בענייניות ובלי תחושת השפלה? ואם זה יקרה לבן הזוג שלנו לידנו, מה, נגיד לו: "למה לא נזהרת?! תראה איך הכל נופל לך תמיד מהידיים!" ודאי שלא. אם נרגיש שיש צורך, נעזור לו בזה. אם לא, ניתן לו להתמודד עם זה, מתוך כבוד, ובלי כעס. אותו הדבר תקף לגבי הילדים. דווקא תגובות אחרות יכולות להיות מחלישות.

אני אספר על הגמילה של יובל.
אני סברתי שילד בגילו שנגמל (שנתיים ו9, אז) צריך לקחת אחריות מ-ל-א-ה על ההליכה לשרותים.
וככה היה. והילד נגמל מהר ובקלות.
אבל מה?
התחילה רגרסיה קלה. בפעמים הראשונות בלעתי, שתקתי.
ובאיזשהו שלב התחלתי להתערב ולהציע. הוא לא אהב שאני מציעה. הוא לא אהב את השליטה שלי.
והוא פשוט פספס. אני חשבתי שאין לו יכולת. שיש לו בעיה פיזית. שטעיתי בחשיבה שלי על האחריות שלו..
היה לי קשה עם הלכלוך והריח. הריח של הפיפי שיגע אותי ...
וכל כך קלקלתי.
מהמעגל המאד לא נעים הזה יצאנו בעזרת כמה ימים של "פרסים".
אני לא אוהבת את השיטה הזו. אבל זו היתה הדרך הטובה עבורנו לצאת מזה.
כי לא שלטתי בו. ואני נרגעתי.
תוך ימים מספר נעלמו הפספוסים.
וכשהיתה כבר קצת רגרסיה, לקחתי נשימה עמוקה. לא אמרתי כלום. ולא הזכרתי לו.
והיום טפו טפו טפו הילד אחראי לכל צרכיו
וזה כיף לשנינו.

יש לי בן 3.8, אשר מבחינה פיזית גמול (בשבת הולך בלי חיתול ואין אף פספוס), אך במשך השבוע אינו מוכן ללכת לגן בלי חיתול בשום אופן. כמו כן אינו מוכן ללבוש תחתונים. הוא מבין היטב שהוא "גדול" , אך אינו מוכן להפרד מהחיתול. אשמח לקבל עצות, ותודה מראש!

מרב - הוא רוצה חיתול רק בשעות הגן, או גם בשעות שאחרי הגן, בבית?
ובגן הוא עושה בחיתול, או מוריד אותו והולך לשירותים?
משהו שעלה על דעתי (בגלל שאני כזאת, וכך גם בתי ובן אחותי) - יכול להיות שהוא פשוט לא רוצה ללכת לשירותים בגן, כי הם מרתיעים אותו מסיבה כלשהי?

עוד דבר: לא בטוח שהוא רוצה להיות "גדול". אולי משהו בזה מרתיע אותו, אולי יש לזה משמעויות לוואי שלא חשבת עליהן.
וגם, לא חייבים לתלות את הורדת החיתול בתחתונים - אולי זה מה שמרתיע אותו? שיילך בלי חיתול ובלי תחתונים...
בקיצור, אי אפשר לתת עצות אם לא יודעים למה הוא מסרב.

כל הקיץ ברי הסתובב בלי טיטולים, והיה עושה די הרבה פיפי בסיר. וגם די הרבה לא בסיר.
עכשיו (שנתיים וחודשיים) כשהוא לובש תחתונים ומכנסיים הוא עושה המון במכנסיים. אם זה היה תלוי בו, נראה שהוא היה עושה רק במכנסיים.
אני מנסה להציע לו כל אימת שאני זוכרת ללכת לסיר וכמעט תמיד נתקלת בסרוב מוחץ. שתי דקות אחרי זה הוא עושה פיפי במכנסיים. וצורח שאני אבוא להציל אותו.
מיציתי את מכסת היצרתיות שלי בנסיונות לשכנע אותו להגיע לסיר ביוזמה שלי- זה מועיל רק בכ-50% מהמקרים ודורש המון "השקעה".
הדבר היחידי כמעט שעוזר - אם יש אורח בבית, הוא שמח להראות לאורח איך הוא עושה פיפי בסיר או בגינה. האורח יכול להיות גם החתול של השכנים.
כשאנחנו מסתובבים בחוץ הוא כמעט לא עושה במכנסיים, ותמיד נהנה לעשות פיפי באיזו ערוגה זרה.
עם קקי לא היתה שום בעיה מההתחלה. הוא תמיד מבקש בזמן ועושה בסיר או בבית שימוש.
אולי אני מפעילה יותר מדי לחץ? (למרות שנדמה לי שאני מאד משתדלת לא להלחיץ ולא לעשות עניין מפיפי במכנסיים)
אולי בכלל לא להציע לו ולחכות שזה יבוא ממנו?

המדיניות נכון להיום היא להשאיר את החופש בידיו.
חוץ ממתי שחשוב מאד לעשות פיפי לפני משהו - לפני השינה (אפילו אז זה מצליח בעיקר בערוגות זרות) או לפני שנכנסים לסופרמרקט.

ניסיתי לגמול את מתן וליעד (שנתיים וחודש) מחיתולים. מתן לא מוכן (או לא רוצה). הוא יושב על הסיר אבל את הפיפי עושה במכנסים (ומודיע לי בקול גדול "אויאויאוי פיפי סיים). הוא מודיע לעיתים כשהוא עושה, אבל לא שנייה לפני זה. גם עם צואה העניין דומה. זה לא היה כ"כ מפריע לי אלמלא הוא היה משתין על הנעליים בכל פעם. (מילא אם היו לי כמה זוגות נעליים. אבל הגמד נועל מידה 26 ואפיל הבן של השכנים, בן כמעט שלוש, לא יכול להעביר לו נעלים. (זה היה קוריוז. לא להתייחס ברצינות)). לשים לו חיתול כל הזמן? אין לנו תפרחת חיתולים מאז שהורדנו חיתול. חוץ מזה, הוא הוריד את כמות ההשתנות היומיות (אבל השתן לבן ולא צהוב) והוא מחרבן רק פעמיים ביום. בהתחשב שעד כה הוא חרבן ארבע פעמים ביום אני תוהה אם זו לא דרך לחכות לחיתול.
ליעד נגמלת מאוד יפה. היא מורידה לבד מכנסים, מתיישבת על הסיר עושה פיפי וקקי ושופכת לבית שימוש. (ומסבירה כל דבר). בינתיים אנחנו שמים חיתול בנסיעה, אצל חברים ובשינה. היא לא מגלה התנגדות. אתמול נסענו לסופר בלי חיתול ולא היתה בעיה. להמשיך כך? או להוריד חיתול לגמרי? אם לי אין בעיה שהיאתהיה מידי פעם עם חיתול וגם לה אין אולי כדאי להשאיר את המצב כמות שהוא? אגב, אם היא עסוקה במשהו ואנחנו לא מזכירים לה יש פספוסים. לעיתים היא ניגשת לסיר מעט מאוחר מידי אבל עדיין חלק בסיר.
ומה לגבי גמילת לילה והנקה? ליעד עדיין נרדמת תוך כדי הנקה ויונקת פעם אחת בלילה. איך, במצב כזה, מורידים חיתול בלילה?
תודה מראש לכל מי שקרא עד הלום (כולל התיאורים החיים).

נראה לי שעם ליעד אתם בדרך הנכונה. את בטח תדעי מתי להוריד חיתול לחלוטין בעצמך, לפי ההתקדמות שלה.
לגבי מתן, אולי כדאי לחכות כמה חודשים למזג אויר נוח יותר ולבגרות רבה יותר מצידו?

לא היתה לי סבלנות לקרוא הכל, אבל winter2003]זה strout[/po].htm (באנגלית, ארוך) נראה מצחיק ודי מעניין. בכלל המגזין הזה - Brain, Child נשמע מעניין.

אני אמא לבן שנה ושלושה חודשים ורק לאחרונה התוודעתי דרככם לאופציה של לגדל בלי חיתולים. לאחר שהתאוששתי (חלקית) מתחושת הפספוס שאחזה בי תוך כדי קריאת התכתובות בנושא, החלטתי שאנסה להפיק את המירב מהמידע שקראתי לפחות מעכשיו והלאה (כי עד עכשיו הבנתי ממקורות שונים שיש לחכות עם נושא הגמילה עד גיל מאוחר יותר, כאשר הילד מבקש מיזמתו לעשות צרכים בסיר/שירותים, כדי לא ליצור אצלו קיבעון בשלב האנאלי...). ביום הראשון שהצגתי בפני בני את הסיר, הוא עשה בו פיפי בישיבה בשמחה וברצון (לאושרי הרב). אבל מאז (כשבועיים), הוא לא מוכן לשבת עליו / לעמוד לידו / לעמוד ליד האסלה / להשתין תוך שאני מחזיקה אותו. הוא יודע לקשר בין הסיר לעשיית פיפי, אבל רוצה לעשות זאת בישיבה ליד הסיר (על הרצפה או על שולחן ההחתלה במקלחת) והאינטראקציה שלו עם הסיר מתמצת ברצון שלו לעמוד בתוכו עם שתי רגליו או להכניסו לאסלה. מכיוון שכך, הפסקתי בנסיונותי להביאו לעשות פיפי בסיר מכיוון שהם תמיד מסתיימים ב"חוסר הצלחה" ואני חוששת שהם מקבעים התנהגות לא רצויה של השתנה על הרצפה. שאלה נוספת שאני מתחבטת בה היא בנוגע לקקי שנעשה תמיד בעמידה (בגלל החיתולים?) - האם יש פתרון להרגל הזה? אשמח אם תוכלו לייעץ לי מנסיונכן וחוכמתכן ותודה מראש.

השלב הראשון בגמילה, הכי סטנדרטית שיש, זה לאפשר לילד להיות ערום ולעשות את צרכיו באופן חופשי - כדי שילמד לקשר בין תחושת הפיפי/קקי (ובהמשך בין התחושה שצריך) לבין התוצאה. אני חושבת שיהיה לך נוח לחכות טיפה לימים החמים יותר, ופשוט לאפשר לו להסתובב ערום/ערום חלקית (רצוי בחוץ כדי למנוע מתחים מיותרים). הוא עדיין צעיר מאד, ולכן יתכן שכדאי לעזור לו ביצירת הקשר באופן מילולי (כלומר: עשית פיפי, פשששששש, או משהו כזה). במקביל, כדאי לאפשר לו לראות אתכם עושים בשירותים, ואפשר גם להפנות את תשומת לבו (אבל בעדינות, בלי שזה יהפוך לנושא היום).
בגיל שלו, אני חושבת שההתקדמות כן צריכה להקבע על ידו. כלומר, כשתראו שהוא כבר מקשר את התחושות, אולי אומר משהו - אפשר להציע לו לעשות בסיר/בשירותים.

ורק לגבי הכינוי שלך - הוא מתאים לכל אמא בעולם.... וטוב שכך, אבל כדאי לך להתייחס לעצמך כאל האמא הכי טובה לבן שלך. לראות את הטוב.

ורק לגבי הכינוי שלך - הוא מתאים לכל אמא בעולם
אם פי 3, הוצאת לי את המלים מהמקלדת... D-:
אני חותמת על כל העצות של אם פי 3.

תודה רבה!. יש לי שאלה נוספת. האם מרגע שנתחיל את תהליך הגמילה לא תהיה אפשרות לשלב שימוש בחיתולים? כלומר, אם נגיע למצב שהוא עושה צרכים בסיר/שירותים, האם זה אומר שתמיד הוא צריך להיות בלי חיתולים (גם כשיוצאים מהבית, או בלילה)? האם זה יכול ליצור אצלו בילבול - לפעמים צריך ללכת לשירותים ולפעמים אפשר לעשות במכנסיים (חיתול) ובכך לגרום לתהליך גמילה לא מוצלח?

בגמילה - כן.
אבל לא ממש מהרגע שתתחילי, אלא בהדרגה. אבל תהיי קשובה לרצון שלו.
התהליך הרגיל:
בבית וביום בלי חיתול.
כשבבית אין פיספוסים (בעיקרון, בהחלט עלול להתפספס מדי פעם) - מעיזים לצאת החוצה בלי חיתול.
כשבבית ובחוץ הכל בסדר, אפשר לנסות בלילה, אפשר לשאול את הילד לרצונו - מומלץ לשאול.
שלי, יומיים אחרי שהיתה כל היום בלי חיתול, ביקשה לישון בלי חיתול ומאז היא גמולה (גדלה בטיטולים).
(בשמת ביד שמאל עם הינוקא על ימין)

מנסיוננו - ברגע שמורידים, אין חזרה. אבל הילדים היו מוכנים כמו פרי בשל שאפשר לקטוף מהעץ. הילדים שיתפו פעולה לחלוטין, וזה אפילו בא מהם. אחד עם חד פעמיים ואחד עם רב פעמיים. שניהם בבת אחת גם ביום וגם בלילה.
אני מניחה שאם הילד לא בשל עדיין, ומנסים, אחרי תקופה מסויימת, אם לא הולך, מחזירים חיתול ומנסים שוב עוד כמה חודשים. אם מחכים שהילד יבקש בעצמו, זה הולך מצויין.

על איזה גיל מדובר? הבן שלי בן שנה ושלושה חודשים ועדיין לא יודע לדבר. אני מניחה שאם אני אשאל אותו אם הוא רוצה לשים חיתול הוא יענה (עם הראש) שלא, מפני שהוא לא אוהב חיתולים, אבל אני לא חושבת שהוא יבין את המשמעות של זה.

שנה ושלושה חודשים כבר מבין הכל, לא?
שלי רק בן 7 חודשים, ואני נשבעת שהוא מבין המון. לפעמים אני נדהמת ממה שהוא מבין. מדבר? רק "אבא", אולי גם "אמא".

בשמת, התכוונתי שהוא מבין שהוא לא רוצה להיות עם חיתול, אבל הוא עדיין לא מבין שהכוונה היא שהוא לא יוכל לעשות פיפי בכל מקום אלא רק בסיר/שירותים (כרגע, בכל אופן). אבל במחשבה שניה, הוא באמת מבין הכל, כמו שאת אומרת. אז זה גורם לי לחשוב מה קורה כשיש "פיספוסים" מחוץ לבית, האם הילד מרגיש מבוייש?

האם הילד מרגיש מבוייש?
רק אם זה מה שאמא משדרת לו (שהוא צריך להרגיש).

נכון... תודה רבה!

<לשעבר אמא לא מושלמת>
שוב אני פונה לעיצותיכם המלומדות

. כבר כמעט שבוע שהילדון שלי מתהלך ברחבי הבית והחצר ללא חלק תחתון,לפחות מספר שעות בכל יום. כשאני מנסה לשים לו חיתול (למשל כשצריך לצאת מהבית) אני נתקלת במחאות רמות. בכל פעם שהוא צריך פיפי הוא מתיישב בתנוחת כריעה על הרצפה ועושה. פעם אחת כשהוא היה עם חיתול הוא התנהג בעצבנות וענה בשלילה על כל מה שניסיתי להציע לו. לבסוף, כשנפל לי האסימון, שאלתי אותו אם הוא רוצה לעשות פיפי בסיר והוא ענה בחיוב. הורדתי לו את החיתול והבאתי אותו לסיר, הוא ישב ליד(!) הסיר בכריעה, עשה פיפי ונרגע (איטית תפיסה שכמוני...

). השאלה שלי היא מה לעשות הלאה. מצד אחד הילד אומר לי בבירור שהוא לא רוצה חיתול. מצד שני הוא לא רוצה לעשות בסיר או בשירותים, אלא ליד הסיר או בכל מקום ברחבי הבית. האם ככה זה אמור להיות? ואם לא, מה אפשר לעשות?

המממ... עוד אחשוב על זה, אבל בינתיים:

האם הוא רואה אתכם עושים בבית שימוש?
האם הוא יסכים שתושיבי אותו על אסלת בית השימוש, כמו גדול, כשהוא צריך, במקום הסיר?

-
האם ככה זה אמור להיות?
בטח שלא. ואת צריכה להבהיר את זה. פשוט להגיד לו: "חמודי, אצלנו בבית לא עושים פיפי על הרצפה. אבא ואמא עושים בבית השימוש. גם אתה מוזמן לעשות בבית השימוש. גם קנינו לך בית שימוש קטן בשבילך, שמתאים יותר לגודל שלך עד שתגדל עוד קצת, וזה הסיר. אנחנו עושים בבית שימוש או בסיר. הרצפה היא לא בית שימוש". (דוגמאות לקחת מהן, לא כל הנאום בבת אחת).
הדגש:
מה אנחנו עושים.
מה מקובל בביתנו.
מה לא מתאים לנו.
איך מתנהגים ואיך לא מתנהגים.
אולי הוא לא אוהב את הסיר. מזל שיש חצר. הציעי בחירה בין החצר (מקומות ספציפיים בחצר, שאת מאשרת, ומסבירה לו למה, לא שרירותית - נגיד, לא על השביל מהשער, או לא האמצע הדשא כי ירצו לשבת שם וזה לא נעים לשבת על קקי) לבין השירותים. תקחי אותו לבחור סיר שהוא יעדיף לעשות בתוכו.
בכל אופן תשדרי בעדינות אך בעקביות, שהרצפה איננה בית שימוש אצלכם, וזה לא מתאים. בלי לכעוס או להעליב. כן להיות ברורה וחד משמעית.
ספרי לנו מה עשית ומה עבד! אני לפחות מאוד אשמח לשמוע.

שליחה על ידי דנה* » 18 מאי 2003, 01:41

רוצה לשמוע מנסיון אחרות/ים.
דרור, בן 2.5, התחיל לעשות פיפי לבד (איזה כיף). כלומר הוא אומר "פיש" כשהוא צריך, ואז יוצא החוצה, מוריד התחתונים ומכנסים ועושה פיפי. למרות שעד עכשיו היה רוב הזמן בלי חיתול ואני הייתי מפשפשת אותו על עצים/פרחים/אדמה הוא מאוהב בלעשות פיפי על הבטון שבחצר או על מדרכות, ובשום אופן לא בצד, ולא על האדמה. נראה שהוא מבסוט מהציור שהפיפי מצייר. כדי לא להפריע לתהליך הגמילה הטבעי אני לא נכנסת למאבק, אבל כן אומרת "עשית פיפי על הרצפה, זה לא מקום מתאים לפיפי" או "הרצפה אוהבת להיות יבשה, האדמה והפרחים צמאים, ואותם כדאי להשקות".
אם אנחנו בבית של אחרים וללא גינה, אני לוקחת אותו לשירותים ומחזיקה אותו כשהוא עומד על האסלה ומכוונת לו פנימה (יש לו קשת, חבל על הזמן...)
על קקי עדיין לא מודיע, למרות שאם אני על ידו ברגע האמת אני יכולה לזהות את התארגנות לקקי. בדרך כלל עושה בתחתונים, ואז אני מנקה. סיר ממש לא מעניין אותו (למרות שהוא אוהב את הספר על נפתלי ). אסלה או ישבנון מרגישים לי גדולים מדי בשבילו - הוא קטנצ'יק. דבר אחד עדיין לא ניסיתי ואני רוצה לנסות - אסלה קטנה שמתלבשת על הגדולה, ולשים שרפרף קטן שעליו יוכל לטפס ולהתיישב לבד.
שאלותי:

האם יש עוד משהו שאפשר לעשות בקשר למקום של הפשפוש? זה קצת מפחיד אותי שיתפתח הרגל שיהיה קשה להפרד ממנו אחר כך, וגם במקומות מסוימים זה ממש מביך.
האם הזמן עושה את שלו - גם בעניין מקום לפיפי וגם בעניין הקקי? האם להמשיך להסביר איפה אנחנו עושים ומה המקום המתאים ולחכות שיפול האסימון יום אחד?
ולגבי הלילה - במשך הלילה הוא לא מפשפש, אך על הפיפי של הבוקר הוא לא מודיע אלא פשוט עושה במיטה. לפעמים קם יבש ורק כשקמים מודיע על הפיש ויוצא לעשות. אבל לאחרונה כמעט תמיד עושה במיטה, ונראה שהוא מתעורר מזה קצת יותר מוקדם (כחצי שעה או שעה) מהשעה בה היה מכסה על העייפות שלו.

מצד אחד לא רוצה לשים חיתול כשאני רואה שדברים לאט לאט מסתדרים מעצמם, ואולי חיתול יפריע ויגרום לנסיגה. מצד שני, נראה לי מבאס להתעורר רטוב כל בוקר, וגם להשאר עייף... (בדרך כלל לא ממש רוצה לחזור לישון אחרי זה).
לא ממש דרך מלבבת להתחיל את היום.
למישהו יש קצה חוט בשבילי?

דנה, אם הוא ייעמד לפשפש על מדרכה ופשוט תרימי אותו משם לכיוון עץ תוך כדי הסבר "אנחנו לא מפשפשים על המדרכה אלא על אדמה או צמח"- הוא יפנים? יסרב לעשות? גם אם מפשפשים על אדמה אפשר לראות "ציור" אז יכול להיות שלא יהיה לו אכפת.
לגבי נפילת האסימון- כן, בהחלט. לפעמים לוקח להם המון זמן אבל זה נופל. נראה לי שכדאי מעכשיו להחליט מה הגבול שלך במיקום הפישפוש או הדרך שנעשה, כי עדיף גמילה קצת מאוחרת אבל "נכונה" מאחת שאח"כ תצטרכי "לתקן".
לגבי הלילה- אולי כדאי לשים לו סיר ממש צמוד למיטה?
ברגע שיודיע "פיש" על הבוקר את שולפת אותו ותיכף מושיבה בסיר, שוב תוך כדי הסבר.
אם הוא מזדהה עם דמות נפתלי, אולי משפטים כמו "אני חושבת שגם נפתלי מפשפש בבוקר בסיר" או "גם נפתלי אוהב לפשפש על האדמה" יעזרו.

אצלנו הגמילה היתה קצת שונה, אז ניסיתי לזרוק ככה סתם רעיונות.
מקווה שקצת עזר

כשהוא היה ערום, הוא ידע לא לעשות פיפי בכל מקום. אבל כשהלבשתי לו מכנס
אני מוכרחה לומר שזה משהו שהבנתי מזמן ושכחתי לכתוב:
גם הינוקא מקפיד בעירום ולא תמיד מקפיד במכנסיים.
ותודה לחיה שכתבה כל כך יפה! לא יודעת איך אתם, אני התרגשתי.

אני אומרת לכם לפעמים אני לא יודעת מי מגדל את מי...
חיה,
זה לא ברור?

אני רוצה לספר מניסיון שלי. אחרי שקראתי באתר את הרעיון של לגדל בלי חיתולים, דיברתי עם המטפלת והיא הסכימה בהתחלה - מהמקום שהיא באה היו מתחילים עם גמילה בגיל חצי שנה. אבל אחרי שהיא ראתה שזה עבודה קשה היא פשוט הפסיקה.
אני רציתי לעשות זאת כל עוד היא לא עושה פיפי בחיתול בלילה. מאז שהיא נולדה ועד גיל 9 חודשים בערך - היא היתה קמה בבוקר עם חיתול יבש. אבל פיספסתי. לבסוף החלטתי שלפחות אחר הצהריים כשאני איתה אני אנסה - קניתי לה סיר - ובהתחלה היא התלהבה - אבל בדיוק 5 פעמים.
שמתי לב שכשהיא עושה פיפי וקקי זה בעמידה - ואחרי שקראתי פה באתר - התחלתי לחשוב שאולי זו לא התנוחה הטבעית בשלב הזה. וירדתי מהרעיון של הגמילה - ונשארנו בלי חיתולים כל עוד אנחנו בבית או אצל סבתא.

הדבר החשוב שהבנתי הוא שלא הגמילה היא חשובה - אלא ההזדמנות שאני נותנת לה ולי לא להתעלם מהגוף שלה - ולהיות קשובה. זה עבודה של כל המשפחה - גם של תמר. ולראות שהיא מאושרת בתוך זה. מעבר לזה התנועה החופשית - אני שמתי לב לזה כשהיא התחילה לזחול - שהיא זוחלת הרבה יותר בקלות בלי החיתול.
בתחילת הדרך - בגלל שבערך כל עשר דקות היא היתה עושה פיפי - הכנתי דלי עם סמרטוט וכל פעם שהיא היתה עושה פיפי - ניקיתי את הריצפה - כך שמראש מנעתי את התסכול של הלכלוך. תוך מספר ימים היא התחילה לעשות במרווחים יותר גדולים. אנחנו לא עושים מזה סיפור כשזה קורה.
בשלב הזה השלוליות גדולות - והיא מודיעה לי: "פיפי/קקי - טוט" (סמרטוט). - אחרת היא מחליקה.
אני לא נותנת לה להסתובב ערומה לגמרי אלא עם תחתונים - יש לי תמיד חשש שתכנס לה איזה נמלה לפות (אנחנו רוב הזמן בגינה, וגם בתוך הבית יש אדמה/דשא מהגינה).
לפני שבועיים התחלנו לעשות סיור גנים - והיא ראתה שם ילדות עושות בסיר. ומאותו יום מדי פעם היא מבקשת את הסיר.
אתמול בערב לפני שהלכנו לישון שמתי לי חיתול - ואחרי 20 דקות היא אומרת לי - "תול, פיפי, טוט" - חיתול , פיפי, סמרטוט - היא עשתה פיפי ורצתה להחליף את החיתול. - אני ממש התרגשתי.
בלילה, או כשאנחנו יוצאים - היא עדיין עם חיתול.

שבוע שעבר היו אצלנו חברים - והיא היתה עם תחתונים - וכל פעם שהיא עשתה פיפי - הם הגיבו - בהתחלה בבהלה - ואחרי זה ב"חיזוק" - אבל היא הרגישה כל-כך לא נוח כל פעם שהיא עשתה - בגלל שהיתה תגובה - היא בכתה ואפילו עשתה יותר פעמים מהרגיל - בסוף שמנו לה חיתול. - והיא שמחה - כי בדרך כלל היא מנסה להתחמק מחיתול.

בכל מקרה גם היא לא עושה בסיר - אנחנו לא קוראים לזה פספוסים. לשמחתנו היא אף פעם לא עשתה על הספה/מיטה או כשהיא היתה על הידיים.

שלא הגמילה היא חשובה - אלא ההזדמנות שאני נותנת לה ולי לא להתעלם מהגוף שלה - ולהיות קשובה
כן, כן וכן!!!!!!!

לשמחתנו היא אף פעם לא עשתה על הספה/מיטה או כשהיא היתה על הידיים.
זה לא מקרי.
היא קלטה איפה מותר לעשות ואיפה לא: על הרצפה ובחיתול - מקובל מבחינתכם. על הספה, על המיטה או עליכם - לא.
אז שתי הערות:
ראשית, שימי לב שאת מלמדת אותה לעשות על הרצפה. תצטרכי לגמול אותה מזה. אם את רואה שהמעבר לסיר מוצלח והדרגתי, אז אפשר לעזוב את העניין. רק תשימי לב. את יכולה למשל להגיד לה במלים, כשהיא באה איתך לשירותים (היא בטח באה, לא?), משהו כמו "אמא עושה פיפי בבית שימוש". ככה היא מפנימה את המקום ה"אמיתי" שבו אמורים לעשות.
שנית, לגבי הלילה: מדובר כל הזמן בלימוד. לכן, אני לא הייתי אומרת
היא היתה קמה בבוקר עם חיתול יבש. אבל פיספסתי.
לא פיספסת. עבר חלון הזדמנויות קל ולא ניצלת אותו, אבל אפשר לנצל את חלון ההזדמנויות הבא. זה הכל עניין של הרגל, והפנמה. והילדה שלך נשמעת סופר אינטליגנטית, קולטת ומבינה הכל. אם את רוצה שהיא שוב תהיה יבשה בלילה את יכולה לרפד את המיטה בשעוונית ובחיתולי בד או מגבת או משהו בשביל לקלוט את הפיספוסים של הימים שייקח לה ללמוד את העניין החדש, וההימור שלי (במיוחד עם ילדה שמדברת! פשוט שכחתי בת כמה היא) - את משאירה אותה בלי חיתול, את אומרת לה "כשתרצי פיפי תגידי לי ואני אביא את הסיר שלך" (או משהו כזה), ואת מתכוננת שיהיו פיספוסים. אני מניחה שקקי היא לא עושה בלילה.
יש סיכוי שאחרי פעם פעמיים שהיא תקום בבוקר ותשכח שהיא בלי חיתול ותעשה פיפי היא כבר תחכה ותודיע.
יש אפשרות שהיא לא תפספס אפילו פעם אחת ותודיע מייד וכבר מהלילה הראשון תהיה לך ילדה יבשה בלילה (אפשרות, אבל לא יודעת כמה ריאלית לגבי הילדה שלך. לפי התיאורים שלך זה עולה כאפשרות סבירה ביותר).
יש אפשרות שזה ייקח שבועיים שלושה או יותר.
אבל אחרי זה היא תפנים את העניין החדש, וזהו. תהיה ילדה יבשה בלילה, וזה תענוג שהיא לא צריכה לישון בתוך החיתול.
מנסיוני, עוזר מאוד להשאיר אותה בלי כלום בחלק הגוף התחתון, כי התחושה של האוויר על העור עוזרת להם לא להתבלבל ולזכור שהם לא עושים פיפי על עצמם או במיטה.

הם הגיבו - בהתחלה בבהלה - ואחרי זה ב"חיזוק" - אבל היא הרגישה כל-כך לא נוח כל פעם שהיא עשתה - בגלל שהיתה תגובה
רקפת, מה שאני עשיתי על מנת למנוע תגובות כאלה, בהתחלה השתמשתי בתחתולים (תחתון חיתול) חד פעמיים ועכשיו עברתי לתחתונים עבים שסופגים את הפיפי, (שרכשתי מ"טלי תפרה לי") עדיין צריך להחליף אחרי הפיספוס אבל זה מונע את הנזילה על הריצפה בבתים אחרים, את האי נעימיות וגם את הערות (המעצבנות לפעמים).

התחתונים האלה טובים גם ללילה?
כמה הם עולים?
פשוט חשבתי על מה שבשמת אמרה - ואולי ננסה גם בלילה.
בתחילת אוקטובר תמר נכנסת לגן - והייתי רוצה איכשהו שהיא תהיה בלי חיתולים גם בגן. אבל זה דורש סבלנות מהגננת והמטפלות - לכן עדיף כמה שפחות "פיספוסים"
שבוע הבא היא עם סבתא שלה אז כך שזה יכול להיות שבוע שלם בלי חיתולים ( ביום ובלילה) - ואז אולי יהיו לה פחות "פיספוסים" (בגן).
אתמול כל היום היא עשתה בסיר ובשירותים של הגדולים ( היא היתה אצל סבתא שלה).
הייתי רוצה לנסות לפני שנכנסים לחורף.

בלילה הקטנה שלי ישנה עם תחתונים רגילים. אבל אפשר גם בלילה, זה לא חיתול, אבל יש ספיגה קלה. את יכולה להזמים גם עם שכבה חיצונית אטומה ואז זה לא עובר הלאה (למכנסיים או למיטה). אבל אני העדפתי בלי כיסוי.
המחירים- בסביבות 40 ש"ח.
תכנסי לדף של חיתולים רב פעמיים - שם יש את הפרטים של "טלי תפרה לי" .

סתיו החליטה שהיא מתחילה גמילה, וביקשה להיות עם תחתונים.
הבעיה היא שהיא מתאפקת עד שבורח לה במקום ללכת לשירותים, גם אם מציעים לה או אפילו מושיבים אותה.
האם יש בעיה בריאותית באיפוק הזה?
המלצות?

בעיה בריאותית - רק אם זה יהפוך לכרוני מתמיד ובמשך שנים.
זו בסך הכל תקופה קצרה.
ההמלצה היחידה:
לעזוב לעזוב לעזוב.
להבין שזו האחריות שלה. להגיד לה "לא נורא שברח. בפעם הבאה תספיקי להגיע לשירותים".
אני לא זוכרת בת כמה היא, אבל אם היא היתה בחיתולים אתה צריך להבין שזו מיומנות חדשה ומאוד קשה ללמוד פתאום בגילה מתי השלפוחית שלה מלאה ומתי היא מלאה מדי.
(הנה לך אחת הסיבות הכי חזקות שדחפו אותי לגדל בלי חיתולים. בדיוק ההבנה שגידלתי את הבת שלי בטיטולים וגרמתי לה לניוון באיזור הזה).

להבין שזו האחריות שלה
רוב הפעמים אני מזכירה לה, מושיבה אותה בסיר או בישבנון. מעט מאוד היא מבקשת.
שמעתי כבר על כך שצריך להעביר את האחריות אליה- האם אני עושה טעות?

שמעתי כבר על כך שצריך להעביר את האחריות אליה- האם אני עושה טעות?
לדעתי האישית המילה טעות היא קצת חריפה ..אני חושבת שאת צריכה קודם כל לבדוק עם עצמך כמה דברים:

האם את מזכירה או מושיבה אותה על הישבנון מתוך רצון להשיג עבורה תוצאה טובה יותר - ז"א פחות פספוסים או -
האם את עושה זאת על מנת להשיג תוצאה טובה יותר עבורך.

לכאורה שאלה טפשית ותשובה פשוטה אבל לא תמיד.
הילדים שלנו קולטים מאיתנו כל דבר, ואני מאמינה שאם החלטתי לאפשר לבת שלי להיגמל - זה קודם כל צריך לבוא מתוך אמון ובטחון שלי בה.
התהליך הוא תהליך שלה ולא שלי, לדעתי בעצם זה שאני ישים לה תחתונים מיוחדים לספיגה של הפיפי שברח, או כל אמצעי אחר, אני בעצם משדרת לה שני דברים סותרים. כאילו - אני יודעת שאת מסוגלת ושזה טבעי, אבל ברור לי גם שאת קטנה ולא יכולה??? "וואו את כבר גדולה", וגם "בעצם אולי את עוד קטנה"
וגם - "אני בוטחת בך אבל אני גם לא"
זה ללמד ילד לציית לציפייה ולא להניח לילד ללמוד להיות קשוב לגוף שלו ולצרכים הטבעיים שלו.
אף ילד לא אוהב את התחושה של הצרכים שלו שמרוחים עליו. יש ילדים שקשה להם להיזכר בתפקוד הטבעי של הגוף להם אחרי זמן הטיטולים.
למה בעצם להזכיר או להושיב ? במקום ללמד אחריות ולתת לילד הרגשה שבוטחים בו ומאמינים בו, נותנים לילד כלי שימושי למאבקי כוח עם ההורים .
ויוצרים מפעולה מאוד טבעית של הגוף והנפש תהליך ארוך ומורכב. למה?
שתן וצואה הם סופם של תהליך עיכול לא רק פיזי אלא גם עם היבטים נפשיים ורגשיים ואנרגטיים - נקודה למחשבה.
אם יש לילד מוכנות להיגמל, הוא לא צריך שיזכירו לו. רק שיבטחו בו ויאהבו אותו. ואם "בורח", זה לא כישלון, לא שלו, וגם לא שלך.

קרן אור - כל כך נכון.
תודה על הדברים שלך.
אני חושבת שזהו עשינו את זה גם עם הפיפי וגם עם הקקי, אבל הדברים האלו מחזקים אותי בתחומים אחרים שלסמוך ולבטוח מתאים גם להם.
ושוב תודה לכולם. @}

רציתי לשתף (-:
עמרי (שנתיים וחמש) גמול מזה כשבועיים לחלוטין ביום ובשבוע האחרון גם הורדנו לו חיתול בלילה ועד עכשיו (טפו טפו טפו) לא היה שום! פספוס
אני חושבת שההצלחה נובעת בעיקר מזה שקראתי המון באתר הזה לפני שהתחלנו בגמילה ולמרות שהוא בכלל לא הראה סימנים שהוא מוכן החלטנו בכ"ז להוריד את החיתול ולתת לו להסתובב ערום לגמרי בבית בלי לעשות עניין מפספוסים וגם בלי תזכורות חוזרות ונשנות לגבי הסיר וזה עבד יופי , זה לקח בערך יומיים עד שהוא התחיל לשבת על הסיר ועוד כחודש עד שהפסיק לפספס בכלל ביום וכאמור מזה כשבוע הוא גם יבש בלילה.

גלית - איזה יופי!

ברכות חמות!

לטוהר, בן 11 חודשים, הקקי התחלף לפני כשבוע למוצק - הילד התחיל לאכול....
מאז אני יכולה לזהות בקלות מתי הוא מנסה לעשות קקי (הוא פתאום נעצר, מטה את הגוף, והבעת ריכוז תהומי על פניו.....

)
חשבתי להציע לו סיר אבל אני חוששת שזה אולי מוקדם מדי ושזה עלול להלחיץ אותו.
עצות למישהי?

אני נורא רוצה לתת לשלום להסתובב בלי חיתול. תשמעו מה היה ביום שישי: הורדתי לשלום את החיתול עם הקקי כדי להחליף אותו ושטפתי אותו בברז ואז שמתי אותו באמבטיה ערום. לא הספקתי לנגב אותו כי הייתי צריכה ללכת למטבח לכבות סיר שהיה על האש. שלום רץ אחרי. אז אמרתי לשלום: אם יש לך פיפי, לך לאמבטיה לעשות פיפי. הוא הלך לאמבטיה וחזר. כאשר הלכתי לאמבטיה ראיתי שם שלולית של פיפי. שמחתי נורא!
בכל אופן, אני מפחדת לתת לו להסתובב בלי חיתול כי כל הרצפה בבית שלי מכוסה בשטיח מקיר לקיר. לפעמים הוא עושה קקי ממש נוזלי ריחני ומלכלך נורא. פיספוס כזה יסריח את כל הבית!! וכתם כזה על השטיח - סוף העולם! הלוואי שהיה לי בית מרוצף כמו בארץ שאפשר לנקות פיספוסים! לעזעזאל השטיח מקיר לקיר! אז מה אעשה? אני ממש בטוחה ששלום כבר מבין מה זה 'לעשות קקי' ו'לעשות פיפי' אבל זה תלוי בחשק שלו... את הקקי אף פעם לא הצלחתי לשכנע אותו לעשות בסיר או באמבטיה... אני לא לוחצת עליו. הוא רצה לנסות מיוזמתו לשבת על הסיר, אבל אף פעם לא הלך לו לעשות שם קקי. שלום בן 22 חודש
עיצות!!!
ותודה מראש למי שתיתן רעיונות!

שרה , לאור עניין השטיח באמת לא עולה לי שום רעיון בראש . איך מזג האויר אצלכם ? אם חם אפשר שיהיה ערום בכל פעם שאתם בחוץ , ולהיות הרבה בחוץ .
שאלה משלי - סיון בת שנתיים , כבר חצי שנה מסתובבת בבית רק ערומה ועושה בסיר בלי פספוסים . עכשיו אני מנסה להעביר לתחתונים וכמו שחיה כתבה קודם יש פספוסים כי זה כמו חיתול . בימים האחרונים פחות מפספסת אבל מתאפקת המון זמן וניראה לי שלא נוח לה ובוכה , התחילה לפתח אנטי כלפי הסיר גם כשצריכה . אני מוצאת את עצמי מציעה לה כל הזמן ומנדנדת לה כי לא רוצה שתתאפק כל כך הרבה שעות (גם פיפי וגם קקי .) מציעה לה גם חיתול ובאמת בערב שמה חיתול והיא עושה קקי בחיתול ופתאום גם בלילה שלוליות של פיפי מתוך שינה .
ההתאפקות הזאת ממש מדאיגה אותי , לחזור לחיתולים או לתת לה להתאפק ???? בבקשה עזרתכם הדחופה .

המזג האוויר קר אצלינו.. וגם אם זה היה חם, לאיפה כבר אפשר לקחת אותו ערום? ברחובות? לא נראה לי שהאנשים יתייחסו לזה בשוויון נפש לראות ילד בן שנתיים ערום. אין לי חצר אז... איפה?
היי חשבתי על משהו. יש גינה מאחורי הבית שלי. אז לקחת אותו ערום לשם? ואז מה אעשה עם הקקי? להביא סיר איתי לשם? ואיך האנשים האחרים יתייחסו שאני מביאה ילד ערום? זה נראה לי בעייתי!

לגבי סיוון אולי תוכלי לשאול אותה אם היא צריכה פיפי או קקי ואם תגיד שהיא צריכה, אז תציעי לה לבחור בין חיתול לסיר והאסלה. ככה היא תפתח מודעות שאפשר להפטר מהצרכים וזה לא משנה אם זה הולך לחיתול, לסיר או לאסלה. אם היא תבחר בסיר או באסלה תגידי לה יופי יופי את ילדה גדולה, עושה קקי בסיר כמו אמאבא!
אז תעשי איתה טקס פרידה מהקקי והפיפי: לשפוך לאסלה ולתת לה להוריד את המים ואז להגיד שלום קקי!!! די קקי!!!

איזה דף מרתק.
נטע כבר ניסתה להגמל בעצמה, לפני כמה חודשים. כל הזמן רצתה להיות ערומה ולשבת על הסיר. אבל אז העזנו לנסוע ליומיים לבד לחופש והשארנו אותה ואת אחיה אצל ההורים שלי ואמא שלי לא אהבה את הרעיון שהיא בלי חיתול שם ושמה לה כל הזמן והיא הפסיקה לבקש להוריד. אני מרגישה די רע בגלל זה, שדיכאנו בעצם את הצורך שלה.
בימים האחרונים היא שוב רוצה להיות בלי חיתול אבל אין לה פספוסים. כלומר - היא מתאפקת. אני מציעה לה כל כמה זמן ללכת לסיר/שירותים אבל היא לא רוצה. וכשיוצאים החוצה/נוסעים/ישנים אני כן שמה חיתול ורק אז היא עושה. עכשיו היא גם מבוהלת וכל פעם שיוצא לה פיפי בחיתול היא צועקת שיש לה קקי ושנחליף לה ולא מוכנה להשאר בחיתול (טוב, אפשר להבין אותה).
אחרי שקראתי פה כמה דברים אני חושבת שאולי אני סתם מבלבלת לה את המוח. כשאני אוריד לה בבוקר חיתול, אחרי שנת הלילה, אני אגיד לה שכשהיא תרצה יש שירותים ויש סיר ושתעשה מה שהיא רוצה מתי שתרצה וזהו. שתסתובב מחר ככה. אנחנו לא הולכים מחר לשומקום אז היא יכולה להיות ערומה כל היום. מה דעתכם?
הלבטים שלי הם לגבי אחיה, האם להוריד גם לו. לאחרונה גם הוא התחיל להוריד חיתול, נראה לי כי בגלל שאחותו מסתובבת ערומה.
לא יודעת, יש לי כל הזמן בראש את התפיסה הזו שיש את הזמן הנכון לעשות את זה ואולי זה מוקדם מדי ואז זה סתם נהיה ארוך ומסובך ומתסכל. מצד שני זו תפיסה כ"כ שמרנית ומתאימה להורים שלנו ולא לאיך שאני מנסה לפעול. אז מה אני בכלל מקשיבה לזה? למה לא לנסות וזהו? (לשאלות האלה אין תשובה)

מיה בת שנה ו 9. כבר 3 חודשים בערך שכשהיא בבית היא מסתובבת ערומה . בהתחלה היתה בוכה אחרי כל שלולית פיפי כי היא פחדה להחליק. אח"כ למדה ללכת מסביב. מסרבת לסיר או לאסלה, עושה פיפי באמבטיה, או על הרצפה. לאחרונה התחילה להתעורר עם חיתול יבש, ומיד אני שואלת אם היא רוצה פיפי ולוקחת אותה לאמבטיה. היא מוכנה לעשות רק בעמידה, ורק באמבטיה. זאת בעיה (?) אחת. בשבת היינו בספארי והיא ביקשה בבוקר תחתונים כמו לאחותה. לפני שיצאנו (11:00) היא עשתה ואח"כ היתה יבשה עד 3:30 ! הלבשתי לה חיתול לפני שעלתה למתקני משחק (בריכת כדורים ) כי לא רציתי שלוליות שם באמצע...
הבעיה שבגן אין אמבטיה ואיך היא תעשה שם? זה בטח מבלבל אותה שבבית כך ובגן יש חיתול, פעם תחתונים ופעם עירומה. הגננת אמרה שהיא יכולה לנסות אבל מיה לא רוצה לשבת שם בסיר. אולי זה מוקדם מדי?

אחרי שכתבתי פה השבוע החלטתי פשוט להגיד לנטע בבוקר, כשאני מורידה את חיתול הלילה, שהיום אני לא שמה לך חיתול (היא גם תמיד לא רוצה), אם תרצי תעשי פיפי וקקי בסיר או שתגידי לי ואשים לך חיתול, מה שתרצי. אמרתי ואחרי כמה ד' היא רצתה חיתול! וכשהחלפנו אותו מאוחר יותר שוב רצתה.וכך גם היום. כנראה עלתה על הכוונות הנסתרות שלי.

אנחנו עדיין עם החיתול - עכשיו פשוט קר. ותמר עכשיו מסרבת לעשות בסיר או בשירותים. היא יושבת עם החיתול על הסיר. לפעמים היא מסכימה שאני אוריד לה את החיתול. שמתי לב (לא רק בקשר לחיתולים) שאם אני הופכת משהו למשימה - זה קורה הרבה יותר לאט. כשסתם נתתי לה להסתובב - בלי להגיד לה מה לעשות - היא התחילה לעשות בסיר ולפעמים בשירותים של הגדולים. והרבה על הרצפה. ברגע שאני התחלתי לשאול אותה אם היא רוצה לעשות בסיר - היתה רגרסיה - והיא עשתה רק על הרצפה. ועכשיו כבר חורף וקר.
זה לא שאני אומרת הרבה (שאלתי פעם בשעה) - אבל היא כנראה מרגישה אותי ואז זה לא קורה.
בכל אופן - מה ששמתי לב בלילה - זה שכל פעם שהיא מתעוררת היא עושה פיפי בחיתול - ואם אנחנו לא מחליפים לה אז היא חסרת מנוחה (נרדמת ומתעוררת) אז עכשיו אני מחליפה לה כל פעם שהיא מתעוררת (עכשיו זה רק פעמיים/שלוש בלילה) והיא פשוט רגועה.

אני אחכה שהיא תבקש להוריד את החיתול - אני אשאל אותה אם היא רוצה - אבל אני אשתדל לא להפוך זאת "למשימה" - אני לא רוצה להלחיץ אותה.

שאם אני הופכת משהו למשימה - זה קורה הרבה יותר לאט. כשסתם נתתי לה להסתובב - בלי להגיד לה מה לעשות - היא התחילה לעשות בסיר
בינגו!
גילית את השיטה...

אנחנו בנסיגה )-: אחרי שהשווצתי שעמרי יבש גם בלילה הוא התחיל להרטיב בסיטונות בלילות ולמרבה הצער הוא גם הפסיק להתעורר מזה אז החזרנו לו את החיתול, בעיקר בגלל שכבר די קר בלילות, אבל אני חוששת שאנחנו עלולים איכשהו לפקשש אצלו בגמילת הלילה, כי כבר היו די הרבה לילות יבשים וגם החיתולים לא ממש כבדים בבוקר, הבעיה היא שיש לילות שהוא מתעורר ומבקש לעשות ויש לילות שלא ולא הצלחתי למצוא איזושהי עקביות בעניין

טוב, החלטתי לקפוץ למים. הוא בן שנה וחצי, לא מוטרד מהיציאות שלו, או טורח להכריז עליהם. אבל אני נגעלת מהחיתולים ולא בא לי לחכות עוד (במיוחד לקראת התינוק החדש שעומד להצטרף אלינו בעוד מספר חודשים).
אז החלטנו פשוט להוריד לו את החיתול, לגמרי, כל היום וגם בלילה, ולהיכנס לכוננות ספיגה בת שבועיים. אח"כ נחליט מה הלאה.
אנחנו מציעים לו מדי לשבת על הסיר, קוראים לו לבוא איתנו לשירותים כשאנחנו מתפנים, אבל לא "מתקרצצים" או מכריחים אותו לשבת.

הכנות פרקטיות:

קיפלנו את כל השטיחים.
פיזרנו עיתונים ישנים ברחבי הבית (אם זה טוב לכלבלבים בגמילה, אולי זה גם טוב לילדים?)
שמנו שני סירים זולים במקומות שונים בבית + ישבנון.

ממצאים לאחר יומיים וחצי:

הוא מקטר ומודיע לנו אחרי שהוא עושה קקי - זה לא נעים לו.
הוא עשה פעם אחת קקי בסיר. הוא התחיל לעשות על הרצפה, ואז הצעתי לו לשבת על הסיר, הוא ישב עשה קצת בסיר, ואחרי כמה דקות המשיך על הרצפה.
הוא נהנה לטפס על הישבנון.

שרה, בני בן שנה ושלושה חודשים, את רשמי מנסיונות הגמילה כתבתי בדף בלי חיתולים התחלה מאוחרת .
בכל מקרה, גם ביתנו בארה"ב מרופד שטיחים, והחלטתי להתמודד עם זה במצב הנוכחי, ניתן להזמין נקיון שטיחים מקצועי במחירים מוזלים אחת לכמה זמן על פי התפתחות הדברים.
אם מנקים את הפיפי מיד, הוא כמעט ולא נספג.
כנ"ל לגבי הקקי, אני מנקה מיד לפני שהוא פוסע בזה בטעות.

מירב, כל הכבוד לאומץ.
מה תגובתו לסיר ?

המחשב היה בתיקון אז לא יכולתי לעדכן אתכם ש- יומיים אחרי שכתבתי (28.10) הורדנו לגמרי את החיתולים גם בגן ומיה התחילה לעשות פיפי באסלה בגן. יומיים אחרי כן הצליח לה גם בבית. באמבטיה זה נדיר - רק כשמתקלחים. יש פספוסים אמנם אך הם לא רבים . ושלשום היא אמרה לי : רוצה קקי בסיר. לשניה לא האמנתי, ואז היא באמת עשתה.
אבל מה שכן- בלילה חזרנו לחיתולים, אחרי שלא עמדתי בקצב הכביסות.
ונעבור ל גמילה מהנקה ...

שלום בן שנתיים וקצת אז אחרי עידוד של הגיסה שיש לה 11 ילדים החלטתי לגמול את שלום מטיטולים. הלוותי ספר sib]גמילה תוך פחות מיום dp pt[/po]/002-6076811-2598440#reader-link וקראתי. אז אני עושה את זה ככה: אני נותנת לשלום להסתובב עם חולצה קצרה ובלי חיתול ובעירום למטה. שמתי את הסיר בסלון איפה ששלום מסתובב. (סילקנו כבר את כל השטיחים מקיר לקיר וגילינו רצפה מעץ ידידיותית ל'פספוסים'

ואמרתי לשלום לא צריך חיתול מלוכלך על הטוסיק. מרגיש צריך פיפי? מרגיש ההה, צריך קקי?, פשוט תעשה בסיר ותהיה נקי! והבאתי לו בובה שעושה פיפי והראתי לו שהבובה עושה פיפי בסיר. ופעם עשיתי שהיא תעשה על הרצפה. אמרתי לבובה לא לא פיפי על הרצפה! פיפי בסיר! ולקחתי סמרטוט ובייחד עם הבובה 'ניקינו' בייחד! שמתי את הארוחת הבוקר שלו בשולחן הנמוך והושבתי אותו על הסיר שיהיה כמו כסא. והסתלקתי. לא עמדתי על הראש שישב בסיר! אז הוא עשה פה ושם בסיר ופספס כמה פעמים. ניקיתי איתו בייחד את הפיספוסים של הפיפי. ואמרתי, פיפי זה בזבל של פיפי, לא על הרצפה! (הוא כבר מבין מה זה 'זבל' שזורקים לפח, אז שיננתי לו: זה - לזבל. פיפי לסיר! קקי לסיר! )אבל כל פעם שעשה בסיר: איזה יופי! עכשיו נוכל לעשות ביי - ביי פיפי! וכשעשה קקי בייחד עשינו טקס לקחת את הסיר ולשפוך לשירותים ולעשות ביי - ביי קקי!

גם עשיתי איתו תשאול: לאבא יש חיתול? לאאאאא! לאמא יש חיתול? לאאאאא! לסבא יש חיתול? לאאאאא! (וכן הלאה על כל האנשים שהוא מכיר) ואז שאלתי אותו: אבא עושה פיפי ברצפה? לאאאא! אבא עושה פיפי בשירותים? כןןןן! וכן הלאה... ואז הוספתי: ושלום ילד גדווווול! לא צריך יותר חיתול מלוכלך על הטוסיק! עכשיו גם שלום עושה פיפי בסיר כמו אבא, כמו אמא כמו סבא והטוסיק נקייייי לא צריך לנקות עם הרבבבבבהה מים... רק פטטטט והקקי בחוץ! נכון שזה כיף!!!

אז עכשיו הוא גמול חלקית וכמעט אין פיספוסים. איזה כיף!!! (רק כשיוצאים שמה חיתול, וגם ללישון)

אבל מה? ה-סיר זוועה דולף פיפי! (כאשר הוא עושה פיפי, הכל זורם למתחת לתושבת של הסיר הנשלף ושלום לא יכול לקחת את הסיר בעצמו לשפוך בשירותים והכל דולף מאחורה!
אצטרך לקנות סיר חדש אז אקנה את הhttp://www.bareware.net/tinkletoonz.jpg][/img] סיר המוסיקלי הקל שאין לו חלקים מתפרקים, פשוט להרים את הכל ולשפוך! זה מתחיל לנגן כל פעם שעושים פיפי או קקי, שיש עליו איזו רטיבות. מעודד מצויין לילדים גם במקרה של ילדים סרבנים. מרגישים ככה טוב שאף אחד לא יכול להפעיל את הסיר רק הם (-;
אפשר להזמין את זה מהאינטרנט לרחבי העולם באתר http://www.tinkletoonz.com

בשלב הבא אתאמן איתו בלבישת מכנסיים והורדתם.. ואז כאשר יזכור להוריד אותם כל פעם לפני שעושים בסיר או לבקש ממני עזרה אם לא הולך אז... יהיה גמול . משלבת אצבעות שזה יצליח!
היום בבוקר שלום הסתובב בבית ללא חיתולים, בעוד שאני ישנה. הוא הלך בעצמו לסיר, ואז הצטרף אלי למיטה לישון. התעוררתי כאשר אני רואה את שלום ישן על ידי ובחדר השני את הסיר המלא פיפי

אננו בתהליך גמילה עכשיו.
שירה מסתובבת בבית לרוב ללא לבוש תחתון, ולרוב לא מפספסת. אם קצת קר ואני מלבישה לה תחתונים ומכנסיים היא דווקא די מפספסת.
הבעיה היא הפספוסים על הספה שכבר מדיפה ריח שתן חזק.
יש למישהו רעיונות איך לטפל בריח?

יש את החומר הזה שמשפריצים והוא מנטרל ריחות, אבל שכחתי איך הוא נקרא. אבל בכל אופן ישנם חומרים מנטרלים ריחות חזקים מאריגים, אפשר לברר את זה במרכולים.

שליחה על ידי נועה* » 25 מאי 2004, 07:51

יונתן בן שנה ושבע, מסתובב בבית המון בליח חיתול (בהשראת לגדל בלי...). אני לוקחת אותו לעשות פיפ וקקי בשרותים והוא מבין, אבל עדיין לא בשלב של גמילה.
העניין הוא, שהוא עושה המון פיפי ואני לא יודעת אם זה הגיוני. למשל אתמול שמתי לב, שבערך כל חצי שעה ואפילו פחות הוא עשה פיפי.
אני לא תמיד לוקחת אותו ואז הוא עושה איפה שיוצא לו.
אבל זה נראה לי המון לילד בגילו או שאני טועה.
לעומת זאת יש ימים ששעתיים שלמות ואף יותר הוא לא עושה.
כמות השתייה די זהה בכל יום.

נועה, גם הדר בת שנה ו8 הייתה כך. לפעמים הייתה עושה פעם אחר פעם או הפסקה ארוכה. אני חושבת שזה חלק מלימוד השליטה שלהם.
בבית יש לי שני סירים וגם אפשרות להכנס לשני חדרי השירותים - ישבנון ושרפרף עם מקטין אסלה בשני , עם סבלנות זה לקח כמה ימים והיום כבר אין פיספוסים גם בנסיעה היא מתאפקת או מבקשת פיפי.
בלילה אני מחתלת אותה לאחר שהיא נרדמת. ניסיתי לתת לה לישון בלי אבל קמתי בללה רטובה כל כך ועם זה אולי נחכה קצת...

יכול להיות שזה תלוי במה שהוא אוכל. אני לא מבינה בזה הרבה, אבל אני יודעת שמאכלי חלב יכולים לשתן, ובטח יש עוד דברים. בכל אופן, עם הזמן הוא יגדיל את המרווחים בין פעם אחת לשניה.

אני רוצה לדבר על הצלחות. זה התחיל מהגננת במשפחתון שהתפלאה מאד ואני רואה שגם כאן יש ילדים שסוחבים איתם את החיתולים עד גיל שלוש. אז ככה:
בתי הראשונה הגיעה למשפחתון בגיל שנתיים כשהיא כבר גמולה לגמרי (גם פיפי וגם קקי)
כעת בתי השנייה עוד לא בת שנה ו-11 חודשים והיא כבר גמולה מפיפי (מבקשת חיתול כשיש לה צורך)
היא עדיין לא עושה בשירותים ולא בסיר אבל רוב היום מסתובבת בלי חיתול (אתמול גם העזתי לצאת איתה לבית הורי
וחזרנו יבשים) וכשהיא רוצה היא פשוט מבקשת. אני מקווה שגם היא עד גיל שנתיים כבר תהיה לגמרי גמולה. (אגב בשנה הראשונה היא היתה רק עם בגד ים ולא עם הבגד המיוחד לבריכה, כמה שבעלי קיטר, שמא היא תעשה קקי בתוך הבריכה, אבל אף פעם היא לא עשתה, ופיפי כולם עושים במים, אז מה הסיפור..
מה שהכי עזר, ואני לא משקיעה בכלל בסיפורים, יצירתיות, וכו', זה לתת לה להסתובב עירומה. להיות מוכנה (נפשית) לנגב את הפיפי שבורח (וכדאי להוריד את החיתול בד"כ לאחר הקקי של הבוקר אך לא מחייב) והכל באוירה נעימה, מפרגנת, בלי מאבקי כח... (כמו באוכל...)
בהצלחה

אמא לשתיים ועוד אחד - תודה על הדברים המעניינים שכתבת- עשית לי מוטיבציה לשחרר עוד.

שליחה על ידי נועה* » 14 יוני 2004, 07:25

יונתן בן שנה ו-7 מסתובב המון (כבר כמה חודשים) בלי חיתול. בבית בלי ובחוץ עם. רחוק שנות אור מלהיות גמול. אני מנקה אחריו באדישות, הוא אפילו רוצה לעזור לנקות.
היתה תקופה שהוא היה אומר שיש לו קקי והיינו לוקחים אותו לשירותים., היום הוא אומר אחרי שהוא עושה ומראה לי מה הוא עשה. פיפי הוא אף פעם לא מבקש.
אולי פיספסתי משהו?

נועה, לא פספסת שום דבר ההיפך, כל הכבוד על הסבלנות.
לפי ידיעתי הצנועה, זה תהליך ארוך ואיטי, זה לא קורה בבת-אחת. הזאטוט מפנים ובסוף זה יתבטא בכך שהוא ישאר יבש, זה ימשיך בזה שהוא יודיע שהוא רוצה לעשות (וזה לא יברח לו, אולי לפעמים) אח"כ הוא אולי ירצה לעשות בחיתול (ואז אפשר לצאת עם חיתולים בתיק וכשהוא מבקש את שמה, מנקה ושוב מורידה) ובסוף בסוף זה יגיע לשירותים או לאסלה. אני, כאמור, בצורה יותר עקבית מתחילה בקייץ בחודשים יולי-אוגוסט כשכבר באפריל מתחילים להוריד, להסתובב עירומים וכו'.
אגב, השבוע הייתי עם בתי בקניון בלי חיתול! הסתובבנו שם 3 שעות והיא לא עשתה ולא ביקשה. כשהגענו למכונית, אחרי שחגרתי אותה, היא ביקשה... שמתי לה חיתול (זה כבר היה סוף היום) וזהו...)
בקיצור, נועה, תראי שבעוד זמן מן זה ישתנה, כל חודש הוא המון המון זמן ללמידה, תראי שפתאום בעוד חודשיים זה יראה אחרת. בטוחה בכך 99%...

מסכימה עם אמא לשתיים.

שליחה על ידי נועה* » 17 יוני 2004, 21:40

תראי שפתאום בעוד חודשיים זה יראה אחרת
אני מקווה. תודה על העידוד

שליחה על ידי נועה* » 26 יוני 2004, 11:06

לפעמים נראה לי שמרוב שאנחנו מתייחסים לפיפי ולקקי בכל הבית באדישות, יונתן אולי לומד שזה בעצם בסדר. הוא אמנם יודע שעושים בשרותים ורואה אותנו בשרותים, אבל אולי הוא לומד שזה בסדר לעשות גם בכל הבית????
סתם תהיה, מה דעתכם??

נועה, אני לא מנוסה בעניין, כי יש לי ילד עם עניין הפוך.
בגיל שנה נתתי לו להסתובב ערומקו, ואחרי שעתיים, שמתי לב שהוא בלי, ושהוא בעצם מתאפק, שמתי לו חיתול ואז הוא השתחרר. בפעם אחרת אחרי כמה שעות ערום התחיל לו קקי והוא התחיל לבכות נורא, לא עזרו ההרגעות, רק חיתול הפסיק את הבכי... לילד שלי מוזרה התחושה מחוץ לחיתול, והאפשרות לחוש את החויה השונה ממש מפחידה אותו.
לעניינך, תברכי על השיחרור של הילד, תני לו להסתובב ערום בבית, ותפזרי כמה סירים שיהיה לו נגיש או לחילופין בכל ניגוב, תצייני שבפעם הבאה ייגש לשרותים (הוא עשה שם כבר?).
שמעתי על פטנט לחיבוב השרותים: להדביק בפנים מדבקת חרסינה, ולהגיד שהוא יכול לקלוע עליה.

לעזור לו למקם את עצמו, להשתחרר במיקום שכולם עושים בו. מורידים מים והכל נקי בחזרה..

שליחה על ידי נועה* » 05 יולי 2004, 12:10

אני כבר ממש מיואשת, יצאתי מאדישותי לחלוטין. אין לי כוח לנקות אחריו. הוא עושה את צרכיו בכל מקום שיוצא לו.
שאלנו אותו איפה הוא רוצה לעשות פיפי/קקי הוא ענה מפורשות "על הרצפה". הוא יודע שאמא ואבא עושים בשרותים וגם רואה אותנו, אבל לו זה כנראה לא מתאים.
שמנו סיר, והוא אפילו לא משתין לכיוונו. כשאני לוקחת אותו לאמבטיה (לשטוף ידיים, ברווז, כדור...) אם יש לו הוא עושה. אבל הוא אף פעם לא אומר שיש לו.
הילד (שנה ו-8) כבר המון המון זמן בלי חיתול, גם כשמזג האוויר היה קריר, אני מדברת על תקופה של חצי שנה. אמנם לא כל הזמן, אבל בהחלט זמן לא מבוטל.
אין לי ספק שטעינו איפשהו, רק שאין לי מושג איפה הטעות (אייקון של אכזבה וייאוש....)

נעה, אולי תנסי שהוא יסתובב ליד ילדים קצת יותר גדולים ממנו שהולכים לשירותים. ותראי לו איך הם עושים בשירותים או שילכו לעשות ביחד.

דרך אגב, אני בכל פעם שהפכתי את זה נושא לגמילה - היא היתה חוזרת לעשות על הרצפה. לא הייתי צריכה להגיד כלום - ובאמת שלא התרגשתי - אבל כנראה שהיה אצלי משהו עמוק בפנים והיא הרגישה.
זה עדיין קורה. רק ברגע שאני "מתייאשת" יש איזושהי התקדמות. (=מקבלת את המצב כמו שהוא - בלי ציפיות ואכזבות - אבל באמת באמת)

שליחה על ידי נועה* » 05 יולי 2004, 14:46

בכל פעם שהפכתי את זה נושא לגמילה
זה העניין שאף פעם לא ניסינו לגמול אותו. פשוט יותר נעים בלי חיתול וכך הוא נשאר.
הוא קם בבוקר, מוורידים חיתול ולא לובשים אחר (רק כמובן אם יוצאים מהבית).
מדי פעם היינו לוקחים אותו לפיפי וקקי, ואם לא הוא עשה על הרצפה. נראה לי שכך הוא התרגל. הרצפה בשבילו היא המקום לפיפי וקקי.

הרצפה בשבילו היא המקום לפיפי וקקי.
לא כל כך הגיוני.
הרי הוא רואה איפה אתם ואחרים עושים, והוא בוודאי מבין שהרצפה אינה המקום המתאים.
לי זה נשמע כמו סוג של מאבק שליטה, לא ברור על מה. הוא יודע איך את מרגישה לגבי זה והוא עושה את זה.
אז אני די בכיוון של מים שקטים , אבל עצה אין לי )-:

יורה באפלה..
נשמע שהוא מבין, כלומר, הוא יודע שלא טוב לך עם זה ועושה במודע.
אני לא יודעת איזה טיפוס הוא, אבל אם לא עוזר כשמסבירים לו שקקי/פיפי עושים בשירותים, אולי תנסו להסביר למה.
נגיד, הוא עלול להתגלצ' על השלולית וליפול,
צריך לנקות אח"כ (הוא מנקה אחריו לפחות?), בניגוד לשרותים,
ועוד כהנה וכהנה (את יכולה לעשות איתו רשימה מפוארת, עם ציורים תואמים, ולתלות מעל השירותים).

אולי יעזור.
אגב, תוכלי לתאר איך נראית אצלכם תקרית קקי/פיפי ממוצעת?