גריינים בצ'יק צ'ק 2013

[אנונימי]

חלק מה-גריינים בצ'יק צ'ק.

[כינור_לשירייך*]

העיקרון הוא לא שאסור לספר או לחשוף לכל דבר - העיקרון הוא להקשיב לילדים, ואם הם מבטאים בכל צורה שהיא שזה לא מעניין אותם, בכלל או החל מרגע זה, אז מפסיקים. כי מהרגע שאת ממשיכה כאשר הילד מאותת לך שהוא לא רוצה יותר - זה הרגע שבו הפסקת לדבר בכיף והתחלת להיות "דידאקטית" ו"לדחוף חומר"
בשמת א מתוך מדעי הרוח בחינוך הביתי

[ללו*]

פתאם היתה לי הארה וראיתי איך בזכות העובדה שהוא עוד לא קורא הוא מתבונן על המון פרטים בדף ובתמונה שאני בכלל לא שמתי לב לקיומם. זו בעיניי דוגמא חשובה ומעין חלון הצצה לכך שיש המון דרכים להתבונן וללמוד על ואת העולם וכמה עוול יכול להגרם כשאני אנסה לגרום למישהו להתבונן על העולם רק דרך חריץ מאד מסויים שאני החלטתי שהוא נכון
רסיסים של אור מתוך חינוך ביתי לעצלנים

[ללו*]

איינשטיין סיפר שבתור ילד הוא היה משחק שעות במצפן שקיבל, ותוהה על הכוח המסתורי שמזיז את המחט. רק תתארי לעצמך איך ילד כזה נראה מבחוץ...
יונת שרון מתוך חינוך ביתי לעצלנים

[אבישג_א*]

היא הרי תדע לקרוא, ולא רק תדע לקרוא, היא תאהב לקרוא, כי אנחנו אוהבים לקרוא. היא תכיר מוזיקה ותאהב מוזיקה, כי אנחנו אוהבים מוזיקה, היא תדע אנגלית כי אנחנו יודעים אנגלית ויהיה שלב שבו זה יעניין אתה לדעת גם. למה לנו להקדים את מה שיבוא? והוא יבוא.
עדי א מביאה את דברי הבנזוג מתוך חינוך ביתי לעצלנים

[יעל_ש*]

לא אחת במהלך היום אני מוצאת את עצמי תוהה על בחירה שבחרתי בתגובות שלי לכל מיני מצבים ולאחרונה התחלתי לפתח מין קול פנימי כזה שאומר לי :"לא אכפת לי איך X או Y היו מתמודדת עם המצב הזה, עכשיו אני זו שמתמודדת עם זה"
רסיסים של אור מתוך חינוך ביתי לעצלנים

[כינור_לשירייך*]

נשים יוצאות מחדר לידה עם תנוחת מעבר צרובה להן במח, ועכשיו כבר אי אפשר לעקור את זה משם. ההטבעה הראשונית היא קריטית! אם אמא הצליחה להביא את התינוק לכדי יניקה בעצמה, זה יוצר תחושת מסוגלות עצומה. אצל שניהם.
שרון מתוך הנקה אינסטינקטיבית

[יונת_שרון*]

אל תתרגזי, זה רע לבריאות.
בשמת א מתוך החיוניות שלי חלק שמיני

[שירה_חדשה*]

אם אני מקבל את הורי, אני מקבל גם את עצמי, ואם אני מקבל את עצמי, אולי אקבל גם את ילדי.
סיגל ב מתוך להיות הורה טוב דיו

[פלוני_אלמונית*]

הידע מחלק אותך מהקיימות; משאיר אותך נפרד. לא לדעת מאחד אותך. אהבה היא דרך של תמימות. תמימות היא גשר. ידע הוא חומה.
זאב ב מתוך זאב ב

[יונת_שרון*]

בתור אחת שמדברת אל חתולים, כלבים, חסות וכרובים- כולם מרגישים! באחריות!
רוזמרין מתוך בעד ונגד צמחונות

[יעל_ש*]

יש גם הבדל בין לרצות להתחפש למשהו מתוכך, מעולמך הפנימי ונפשך - שזה סבבה - ובין לראות בחנות תחפושת עם חרב אור מגניבה ולרצות כזה. זה לא אותו דבר.
מצ'רה מתוך תחפושות לא אלימות לבנים

[יעל_ש*]

יוצאים, בחוץ מאיר יום יפה, שמיים כחולים ואור חורפי. ליאת אומרת לי, תראי איזה יום יפה ללדת בו!! ואני מסכימה.
מיכל בסיפור לנלק מחזק ומקסים מתוך הלידה של גיל חוויה מתקנת

[ללו*]

וממה שלמדתי מהדף הזה ומהאתר בכלל זה שמה שחשוב זה הגבולות הפנימיים שלי - יותר חשוב מלצאת מהחדר, זה לצאת מהדינאמיקה הזו מבפנים להחליט מבפנים שמה שאני לא רוצה לא נכנס אליי וזהו. אני לא צריכה לטרוק דלתות או להציב אולטימטום של ניתוק הקשר
פיירוזה מתוך הלך רוח כנוע

[יונת_שרון*]

לגבי מזון לנשמה:
חשבתי על זה. למעשה זה מונח מכובס. כלומר, זה ביטוי שמסתיר מאחוריו את המשמעות האמיתית. ומהי המשמעות האמיתית?
מזון שמזין את הכמיהות שלנו.
כלומר, מזון שמזין את ההתמכרויות שלנו.
בשמת א מתוך החיוניות שלי חלק שמיני

[בשמת_א*]

תהיי עם אהבה לעצמך, אמא יקרה, זה כנראה הדבר שהכי ישמח את הילדים שלך
מתוך דג חתול

[בשמת_א*]

ואני בכלל לא בטוחה שזה לא כל מה שצריך בשביל ישועה - שנקשיב קצת יותר. לילדים שלנו ובכלל...
ציפורי מתוך דג חתול

[מצ'רה*]

אבל כמיהה היא כמיהה ותקווה היא תקווה, והריקוד הזה של בוא-כבר-הנה-אני-מרפה-לרגע-וממש -ממש-לא-מסתכלת-לכיוון-רק-תבוא...
שלולית י מתוך יאללה בוא

[יעל_ש*]

טוב, אני חייבת לנסח באופן פרובקטיבי: עברתי טסט רביעי.אני לא טובה בנקודות שהכול מתרכז אליהם. תנו לי לרוץ למרחקים ארוכים. כמו לגדל ילד, לא כמו ללדת אותו.
אז מה הנקודה שלי? נראה לי שאני רוצה לדעת שאני אהיה אמא טובה לא משנה איך הילד יבוא לעולם.
עדי א מתוך להחליט על לידת בית

[יעל_ש*]

את כל הזמן שהרווחתי בלא לבלות בשיעורים משעממים בבית ספר השקעתי בגידול ברווזים, גידלתי גינת ירק במשך כמה עונות, למדתי איך מכינים סירופ מייפל ישר מהעץ, התחלתי לצלם, עשיתי סקי, למדתי לדוג, הצטרפתי לצופים, התנדבתי המון וכו...להרבה אנשים זה לא נראה כאילו אילו דברים ששווים משהוא אבל אני חושבת שלמדתי הרבה ולי זה היה שווה כל רגע!
קרן צוקר מתוך בוגרי חינוך ביתי היום

[יונת_שרון*]

אני בכנות לא מאמינה שאת יכולה להשפיע על מי הילד שלך, אבל יש לך המון השפעה על איזה קשר יהיה ביניכם - של ציפיות ואכזבה או של תמיכה וקבלה.
עוברת אורח מתוך ילד שני שונה

[ללו*]

לתחושתי, הדבר המיוחד שיש לך לתת לו זה עצם העובדה שאת האמא שלו, הבסיס - mother - מאטר - החומר - המטריצה שממנה צומחים.
או בניסוח של חברתי שלומית: "אמא זה חלק מהריהוט". בשביל ילד כל קטן קטן להיות בלי אמא זה כמו להיות בלי חלק מהריהוט, או בלי קיר, או אפילו בלי רצפה או קרקע.
לכן פחות חשוב מה הפעילות הספציפית שתעשי איתו, יותר חשובה הנוכחות שלך, היד שעוזרת ברגע הנכון, העין שרואה אותו כפי שהוא באמת, הלב הפתוח – הקרקע שבה הוא יכול לצמוח.
יונת שרון מתוך ילד שני שונה

[ללו*]

ככה אנחנו פותחים את ביתנו למישהו? לכל החיים, בלי יכולת להתחרט? בלי לברר קודם מיהו? מהו? איזה אופי יש לו, איזה נכסים יש לו, מאיזה משפחה הוא בא... ככה מתחייבים על עיוור?? הרי עם כל בנאדם אחר, בכל סיטואציה אחרת זה היה נחשב חוסר אחריות טוטאלי
תמרוש רוש בתהייה כללית על הורוּת מתוך ילד שני שונה

[תמרוש_רוש]

להחליף את הפחדים באהבה. לא פשוט, אבל בסך הכל, זה הדבר היחיד ששווה לשאוף אליו.
אולי בגלל זה פתחת את הדף הזה.
בשמת א מתוך ילד שני שונה

[עירית_לוי]

מה שאנו רואים בתמונה הקטנה זה משהו שאנו לא מרוצים ממנו. נניח את הקצב האיטי מידי שלנו, או את זה שאנו לא בהקשבה לקצב האיטי שלנו.
כשאנו הולכים מעט לאחור ומתרחקים מהתמונה "הקטנה" מתברר לנו שלא ראינו את כל התמונה. יש רגע אחד שבו אפשר לראות את התמונה השלמה. בתמונה השלמה בכל רגע נתון אנו בדרך שמכוונת לטובתינו הנעלה ביותר.
חני בונה מתוך החיוניות שלי חלק שמיני

[מצ'רה*]

נוצרה בוקא ומבולקא. נכון להיום, חל איסור חמור לגלות את המקום בו הכפותנים סועדים את נפשם,
(כנראה תצטרכו לקרוא מתחילת הבלוג דג חתול כדי לראות שעדיין לא הבנתם)

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

קצב הזרימה של החול דרך כף יד קפוצה.
דרך כף יד חצי-קפוצה.
שליש-קפוצה.
די פתוחה.
פתוחה לגמרי.
פתוחה, אבל עם אצבע אחת למעלה.
עכשיו עם הזרת למעלה.
תמרוש רוש על החול כתחום עניין, מתוך ילד שני שונה

[לי_אורה*]

ההורות היא לא פרוייקט אלא מסע
אמא אינקובטור מתוך ילד שני שונה

[מצ'רה*]

ולקבל את העובדה הכה-בסיסית, הכה-חיונית, שאף אחד לא טורח לספר לנו -
שמצב רצפטיבי, שקט, מקשיב, לא מתערב, הוא אחד הדברים שאנשים וילדים זקוקים לו הכי הכי הכי בעולם
אנחנו (כולנו) גוועים מרעב לקצת יחס מהסוג הזה.
תמרוש רוש מתוך ילד שני שונה

[בשמת_א*]

התנהגות היא תקשורת
ואידך זיל גמור.
תמרוש רוש מתוך ילד שני שונה

[רסיסים_של_אור*]

לקח לי זמן להבין שלפעמים ההנקה העיקה עלי לא משום ההנקה עצמה, אלא משום שהיא הגבילה אותי במה שרציתי לעשות באותו רגע, הפקיעה ממני את הגוף שלי כשלא היה לי חשק, לקחה ממני חופש פיזי ונפשי. ככל שחשבתי על זה הבנתי שזו לא ההנקה, זה המעבר לאימהות, זו הדרך שבחרתי להתמסר לילד שלי ולפעמים היא תובענית מאד. אז הגיעה ההכרה שזו לא ההנקה, שזה קושי שלי בהסתגלות, בויתור, בצמצום, ואם לא הייתי מניקה אז משהו אחר היה "המעיק".
אמא נמרה מתוך כשההנקה מעיקה

[תמרוש_רוש]

כשאנחנו מקבלים הזדמנות לעשות משהו יותר חופשי, כמו להיות בטבע או להיות עם עוד אנשים (כשאין הזדמנות לעשות משהו דידקטי) אני רואה איך יורדות (ממני, מהם) כל מיני שכבות של מאמץ.
ניק זמני כרגע מתוך ילד שני שונה

[nmwrv*]

את אוהבת את התחום שבחרת בו אבל האקדמיה לא בשבילך. ובין לבין את תופרת ומרגישה שיש לך פינה בחיים שהיא לגמרי-לגמרי שלך. עם הבדים שאת בוחרת, והדוגמאות שאת בוחרת. ובלי דד-ליין להגשה - יש לי שמיכה כמעט מוכנה שעבדתי עליה כמות לא הגיונית של שעות ומחכה לטאץ' הסופי כבר שנתיים. וכל פעם שאני מביטה בה אני חושבת, רבאק, יצרתי וביצעתי משהו יפה.
אמא אינקובטור מתוך ילד שני שונה

[יעל_ש*]

דווקא זה שבחרתי ללכת לבית ספר, אחרי שתיים עשרה וחצי שנים שבהן הייתי בבית, מעידה שיש לי אופי אמיץ!
ילדה בת שלוש עשרה וחצי, שלא תוכל לומר שהיא בוגרת חינוך ביתי, אבל תוכל לומר שהיא בוגרת וחופשייה מתוך בוגרי חינוך ביתי היום

[מיכל_צמות*]

להיות רצפטיבית - זה להקשיב, אבל באמת להקשיב לזולת.
זה להיות בתשומת לב מלאה עליו.
תנסי פעם לעשות את זה , ותראי כמה זה רחוק מפאסיביות. זה וואחד עבודה קשה זה . זה מתיש! בי נשבעתי, אין עבודה קשה מזו, בייחוד בהתחלה. כשעדיין לא רגילים.
תמרוש רוש מתוך ילד שני שונה

[הדס_מצוי*]

גבולות זה נושא ללמידה לחיים שלמים.
המסגרת הזוגית היא מרחב מעולה ללמידה ואימון בהצבת גבולות של עצמי וכיבוד הגבולות של האחר.
חני בונה מתוך גבולות הזוגיות

[אהבת_עולם*]

הנוסחה להצבת גבול (במערכת זוגית) על מנת לקבל תוצאות רצויות, היא להגיד בדיוק מה מתאים או לא מתאים בלי משקעים רגשיים מתוך התבוננות אוהבת על בן הזוג.
חני בונה מתוך גבולות הזוגיות

[מצ'רה*]

בעיניי, הגדילה הכי חשובה בזוגיות הוא היכולת לחלוק ולוותר ולהשתנות תוך כדי תנועה וללא איבוד "העצמיות".
רוזמרין מתוך בטחון כלכלי

[אמא_של_הלה*]

בעלי אמר לי פעם, בתחילת ההריון הראשון, בזעזוע מסוים: "מה, יגדלו לך בבטן אנשים שאני לא מכיר??"
תמרוש רוש מתוך ילד שני שונה

[מצ'רה*]

בשבילי "משעמם לי" זה זמן שבו אני עלולה לפגוש את עצמי, להיות בלבד שלי הפנימי ללא הכנה מוקדמת.
מיץ פטל מתוך משעמם לי

[מצ'רה*]

הכי טוב לי כשאני נותנת לעצמי את מה שאני צריכה. תנועה, כתיבה, בית, טבע, שקט. איזון מדוייק בין לבד ועם אנשים.
רק ככה אני יכולה לשמוע ולראות, לחוש את החיים ואת עצמי, להבין חלקיקים מכל הדבר הזה.
ציפורי מתוך פיסות מציאות נופלות למקומן בקול רך

[אני...*]

התפעלות מהקסם שהילך עליהן, הן עשו נס! יש להן תינוק בבטן! איך פלא כזה בכלל מתרחש?!
אורלי נ מתוך רוצה וחייבת להיות בהריון

[חני_בונה*]

הייתי צריכה את זה. את השפע הזה. את ערמות הסוודרים שלא לבשתי מעולם. צריכה לא בשביל ללבוש, אלא כדי שאני אדע ואוכל לבחור לא ללבוש אותם
אישה במסע עושה הרבה יותר מסדר בארון, מתוך בת ירח

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

נו חברות, חאלאס. צריך ללמוד להכין וזהו. צריך פשוט להפשיל שרוולים לחגור סינר פסים פסים (...) להגיד לעצמנו אנחנו יכולות כי כמו שכולנו דיפ דאון פולניות ככה גם דיפ דאון עיראקיות
שיחות על עמבה ב{{}}דג חתול

[פלוני_אלמונית*]

לגבי נשים עם זקנים - עד כאן ידיעתי משגת
תוספות יוםטוב מתוך המעלה והחיוב בגידול הזקן

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

אחח... אנחה של השלמה. השלמה זה מה זה אחרת מהכנעה.
שבע יהלום במשפט שחייבים לגריין

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

האם הבלוג הזה הוא בעצם אירוע הזזת רהיטים ממקום למקום?!
שיחות חוזרות באופן מחזורי ב{{}}דג חתול

[פלוני_אלמונית*]

נכון שלפעמים אנחנו ממש רוצות לשבור ולבנות אותו לגמרי מחדש, ככה שיתאים לנו ואפשר יהיה לחיות איתו לעזאזל
אבל המציאות המרה היא, שזה לא אפשרי.
(אולי זה המזל שלנו)
בשמת א מתוך המתכון שלי לנישואין זוגיות

[בשמת_א*]

זה לא ההתאמה בתפיסת העולם אלא איכות התקשורת, שבונה את יציבות הקשר
שלולית י מתוך סקס מהנה ללא רגש

[גברת_פלפלת*]

אם גברים היו פשוט רואים דם, פעם בחודש, היו הרבה פחות מלחמות בעולם
ענת שן לוי עם תובנה ענקית מתוך תחבושות רב פעמיות

[יונת_שרון*]

סבתא שלי היתה ההפך מ'מרכז בידור ושעשועים'. היא חיה את חייה וזה כשלעצמו היה אטרקטיבי .
אילה בשדה הדגן מתוך ילד ילד''עזב תבית'' בגיל 6

[יעל_ש*]

קורבנות אדם לא מקדמים את האג'נדה שיש לה ערך בעיני, לנשים או לעולם.
בשמת א מתוך פמיניזם וחינוך ביתי

[מצ'רה*]

גם פה יש חוקים, גם פה לא הסכימו עם כל גחמה שלו.
פתאום מנת מציאות, גם לו, גם לאמא שלי
פשוט אמא מתוך ילד''עזב תבית'' בגיל 6

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

סביר מאוד להניח שצרכיו הבסיסיים של תינוק רך לא מסופקים במשפחתון. נקודה.
הקוסמת מארץ עוץ מתוך איך לזהות משפחתון מתעלל

[מצ'רה*]

אני לא חושבת שהדרך לריפוי עוברת בכאב. אני חושבת שהכאב קיים בכל מקרה. הוא לא משהו שעוברים דרכו בדרך ל... אפשר להתייחס אליו ולקחת מה שניתן מהמפגש איתו ואפשר לעתים להניח לו.
גוגוס מתוך החיוניות שלי חלק שמיני

[מיה_גל*]

שקלתי האם להתבאס והצבעתי נגד. מאחר ולא היה איש שיצביע בעד התבאסות ניצחתי בבחירות וזהו זה.
גוגוס מפגינה גמישות מחשבתית מרגשת, מתוך החיוניות שלי חלק שמיני

[ביישניתית*]

ברור שזה מראה שיש לנו אפשרות לגדל זנב.
אהבת עולם מתוך ביטול המחזור החודשי לאלתר

[ניצת_השקד*]

להפריד בין מזון לבין משמעות באופן טוטאלי ולהשאיר את המזון להזנה בלבד. החום של הבית נוצר מזה שחם בבית. מזה שאוהבים וצוחקים ומשחקים וקשובים ומתחבקים
גוגוס מתוך לאכול בכיף

[מיכל_צמות*]

לא צריך לרפא אוטיזם כמו שלא מרפאים הומוסקסואליות, אמונה דתית ושייכות למין הנשי.
אישה במסע מתוך אוטיזם שונות ומיינסטרים בבאופן

[מצ'רה*]

כי כשאני חושבת על הילד שלי שזה בסדר שהוא מי שהוא, במקום להתאבל עליו או להצטער שהוא לא נולד מישהו אחר, אז יש לי יותר כוחות
רויטל מזכירה משהו שרלבנטי הרבה מעבר ל אוטיזם שונות ומיינסטרים בבאופן

[פלוני_אלמונית*]

לכאב בלידה יש תכלית.
התכלית במישור הפיזי - היא תנועה. הכאב מנחה את היולדת להתנועע למקום שפחות כואב לה בו. המקום הזה (שיכול להשתנות בכל רגע נתון) הוא המקום האידיאלי לקידום (או אי-הפרעה) תהליך הלידה בכל רגע.
התכלית במישור הנפשי - היא ריכוז. הכאב מכריח את הנפש להתרכז בתודעת גוף, להקשיב לתהליך ולא "לנדוד" במחשבתה למקומות אחרים. "נדידה" כזו יכולה לשבש ולעכב את הלידה (איזון ההורמונים מושפע מאוד ממחשבות ומרשמים חושיים אחרים).
התכלית במישור הרוחי - יציאה מהגוף. רוח היולדת מפנה מקום לכוחות יצירה אין סופיים (אני קוראת להם אלוהים), אשר עוברים דרכה ומיילדים את תינוקה.
כפי שאני מבינה את התהליך - ככל שהתכלית מצליחה להתממש ללא הפרעה, כך יהפכו תחושות הגוף לנעימות יותר עד לחוויה של "לידה אורגזמית"
אמא גמדים מתוך לידה ללא כאב

[מצ'רה*]

וכך הם ישבו, הזקן מלטף אותו, הוא בוכה,
והאיש שלנו, כתב בסוף הסיפור: מה שראיתי, זה היה האייקידו האמיתי....
סוף הסיפור שמביאה תמרול ה - מתוך יחסים מורכבים עם אחותי

[יעל_ש*]

אז ניגשתי לדוכן, הבטתי והתלבטי ואז שאלתי: "אפשר להכין פרוזן יוגורט בלי היוגורט?" הוא ענה לשמחתי "כן!" אז בחרתי תמר, תאנה ובננה - מעט בנאלי אבל תמיד מוצלח - וקיבלתי
גלידה נאה בתחנה המרכזית - אחלה מרקם והכי חשוב, תחושת הנורמאליות של יציאה מדוכן פרוזן עם כוס ביד
ביאנקה מתחברת מתוך גלידה מפירות ומאגוזים

[אהבת_עולם*]

אז העצה הראשונה שהייתי נותנת לכל מי שרוצה להתחתן: תחפשו קודם כל "חבר טוב", יחס חברי והוגן. האהבה היא משהו מאוד tricky. חברות והגינות קלות יותר למדידה.
בשמת א מתוך הגירושים שלי

[אני_דולב*]

אני חושבת שמסגרות החינוך הן הדבר שנוטע בנו את ה{{}}הלך רוח כנוע יותר מהכל.
אחרי 18 שנה (3 גן + 12 בי"ס + 3 צבא) שאומרים לך כל הזמן מה לעשות, מה כבר נשאר ממך?
יעלי לה מתוך הלך רוח כנוע

[חגית*]

כך הייתי צריכה להזכיר לעצמי הבוקר שהחיים הם דרך אחת מתמשכת, הרצון להגיע ליעד מסויים אך ורק משרת את הדרך ותו לא.
עדינה ניפו מתוך חדוות החיים או חמין כבש בלוג

[מצ'רה*]

כשהם קצת גדלים, לדעתי גם חשוב לא לשים לב כל הזמן כי אי אפשר לצמוח נורמלי כשכל הזמן מסתכלים עליך.
אחת מתוך ילד שני שונה

[יעל_ש*]

הזדקקות של שני הצדדים? זה נשמע לי כמו תלות, לא כמו חברות.
אני רוצה שהחברים שלי לא יזדקקו לי. שיוכלו להסתדר בלעדי. שיבחרו להיות בחברתי כי הם רוצים, ולא כי הם צריכים. שזו תהיה בחירה חופשית של שני אנשים שנהנים זה מחברתו של זה.
אישה במסע מתוך חברות אמת

[יעל_ש*]

״לא לשים (את הבצק של החלה) בלי תחתונים״
אמא נמרה מתוך משפטים שמעולם לא חשבתם שתאמרו

[מצ'רה*]

הרבה פעמים מוטיבציה חיצונית היא חיונית לקיומו של מרקם החיים התקין (למשל, ציות לחוק לא תמיד בא בגלל הכרה מוסרית עמוקה – אלא בשל פחד מעונש. אני לא בטוחה שאפשר במקרה הזה לבנות על המוטיבציה הפנימית של כווולם).
סמדר נ מתוך אוטיזם שונות ומיינסטרים בבאופן

[כוכבית_בוקר*]

היקום מארגן את עצמו מחדש בהתאם לתמונות המציאות שלך.
מתוך שבע יהלום

[פלונית*]

אני מודה לאישתי שהיא נשארת עם בתנו בבית.
ולענין העבודה, עפ"י מילון ספיר.
עשייה, עיסוק, מלאכה.
מאמץ להשיג תכלית מסויימת.
יצירה שהושגה במאמץ.
את המילון קיבלנו מהסתדרות המורים אזי, כנראה שהם תומכים בחינוך ביתי.
מתוך כשאת בבית

[א_ל_א_ן*]

רק כדי להתעצבן בדף על פסיכולוגיה ועקרון הרצף על הפנטזיות של נשים כאן על אידיליית החיים שהייתה או לא הייתה כאן לפני 10000 שנה .
אבישג א מתוך זמן לילדים בחינוך הביתי

[ניק_זמני_כרגע*]

אולי הם יגדלו ויתמתנו, ואולי הם יישארו איתני טבע שמזיזים הרים, ויום אחד נזכה להקדשה נוגעת ללב באוטוביוגרפיה שלהם, משהו מסוג: 'לאימי, שהצילה את חיי על בסיס יומיומי בין גיל שנה לגיל שלוש'...
מאי, נותנת תקווה, מתוך ילד שני שונה

[מצ'רה*]

אנחנו מדברים עם אנשים כי אנחנו הרבה פעמים רוצים אישור למה שאנחנו מרגישים.
אנחנו מחפשים הדהוד.
אהבת עולם מתוך איך לדבר גרסת המבוגרים

[מצ'רה*]

הוא מדבר ומדבר, ולא רק שלא נקלטות אצלו ההסתייגויות המהוססות שלי, הוא לא ישמע ולא יראה כלום עד שיגמור להגיד את מה שיש לו, גם אם תוך כדי נאום אעבור לעמידת ידיים ואשמיע קולות של תנשמת.
ללו מתוך דיבור בלתי פוסק

[אבישג_א*]

וכשאמרנו לה שאנחנו רוצים כמה שיותר טבעי, אמרה "כן, ככה כולם אומרים, בלה בלה בלה". נשבעת לך שהיא אמרה את הבלה בלה בלה.
מישהי מתוך יאללה בוא

[שיחות*]

באיזה גיל זה עובר? מתי החלטנו שהחברות והחברים הבוגרים לא זקוקים לשמוע מילה טובה?
כמה היינו חיים טוב יותר אילו שמענו מסביבתנו הקרובה פירגון ומחמאות, לפחות כמשקל נגד לטרטור התמידי לרזות, להתאפר, להחליק, לצבוע, לתלוש! לא היינו מרגישות יותר שוות? אני הולכת לנסות את זה.
פלוני אלמונית מתוך מהי אישה שווה דף זמני

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

איזה מין הגיון מוביל לפתור בעיית בדידות בהפרדת התינוק מאמא שלו כדי שהיא תהיה בודדה בחברה של מבוגרים והוא יהיה מאוד מאוד בודד עם עוד תינוקות בודדים סביבו ועם מטפלות שנפרדו מהתינוקות שלהן ובאו לטפל בו?
מתוך האם לשלוח ילד לגן

[אבישג_א*]

במציאות, הלמידה מגיעה מהלומד. אם מישהו במצב קליטה כשהוא משחק אז הוא ילמד מהמשחק, ואם הוא לא במצב קליטה – גם הספר הכי טוב לא יכניס לו אפילו טיפה.
יונת שרון מתוך חינוך ביתי לעצלנים

[אבישג_א*]

כל מי שעוסק בפסיכולוגיה של מכשירי חשמל יגיד לך ששלב המרד של מכשירי חשמל הוא שלב הכרחי בהיתפתחות התקינה כך מגבש המחשב את זהותו העצמית בניפרד ממי שמקליד עליו, המקרר ניפרד ממי שפותח אותו כל 10 דקות לברר מה חדש והטוסטר הקופץ מפסיק להיות תלוי בזה שימלא את הריק הפנימי שלו. חבטות וטילטולים במידה יכולים להבהיר למכשירי החשמל מי הוא המבוגר האחראי ועוזר להם להרגיש בטוחים בעולם כאוטי.
עננים בקפה מתוך חינוך חופשי למכשירים

[מיכל*]

המחוייבות של כל אחד מאיתנו לדינמיקות המוכרות והמורגלות, גדולה לעיתים מהכמיהה שלנו לאושר או לבריאות.
אורי ה מתוך אלימות בבית שלי

[אהבת_עולם*]

ברוב המקרים (אם לא כולם) "עצלות" היא סימפטום לאי-התאמה בין האדם למשימות, לציפיות או לפעילויות שזמינות לו ביומיום.
תמרוש רוש מתוך בלוג העצמת הבכור

[יעלפו_מהמושב*]

זה הזכיר לי סקר שעשו לא מזמן ובו שאלו ילדים מה היו רוצים שההורים שלהם יעשו אחרת. אחר כך שאלו את ההורים מה לדעתם אמרו הילדים. ההורים אמרו: ״הם בטח רוצים שנבלה איתם יותר״. אבל זה לא היה מה שהילדים אמרו. מה שהילדים רצו זה שההורים יכעסו פחות!
יונת שרון מאירה פנס באפלה, מתוך חינוך ביתי לעצלנים

[אהבת_עולם*]

להפריד ביני לבינם, או יותר נכון בין הילדה שבי לעצמי.
רונית כ מתוך בלוג העצמת הבכור

[ללו*]

ותהיות : למה בתי החולים לא דואגים שמישהו יהיה עם התינוק ? למה המדינה לא דואגת שמישהו יהיה עם התינוק ? זה לא ברור שצריך ללוות אותו צמוד צמוד בעת יציאתו לאוויר העולם ? ולהעניק לו חום ואהבה ותמיכה ולא לזרוק אותו לחדר גדול, עזוב לנפשו.
אלוהים - כמה נורא זה נשמע לי פתאום
אבישג א מתוך בבית או בבית חולים חסרונות ויתרונות

[בשמת_א*]

הייתי מנחשת ש"פרק זמן סביר" זה בערך חמש או עשר שניות, כי זה משך הזמן שבו הוא יכול לסבול כישלון. ויש לזכור, שבהלך הרוח של ילדים כאלה, כל דבר שלא הצליח עדיין - הוא בחזקת כישלון
תמרוש רוש בפוסט שכדאי לקרוא יום-יום מתוך בלוג העצמת הבכור

[אבישג_א*]

בגלל זה הדיאלוג בין ההורים הוא כל כך חשוב: כי ממילא אי אפשר להמנע מטעויות. אבל הדיאלוג מאפשר להמשיך לעשות אותם יחד, ולא כל אחד לחוד
מצ'רה מתוך תפילה לאם בטרם שחרית

[מצ'רה*]

אז שלשום הספקתי לצייר כמה ניקודים על דף, והיום גזרנו שבעה מהם וניילנו את חלקם עם סלוטייפ. בהערכה שלי, ייקח לי לפחות שבוע לגמור את העסק, וזה משהו ממש פשוט! בהיקף מצומצם, שבלי ילדים הייתי גומרת בשעה גג. אז עם ילדים זה לוקח שבוע. או שנה. ככה זה
תמרוש רוש מתוך בלוג העצמת הבכור

[גוגוס*]

למלא את הבית בירקות ופירות, זה השלב הראשון והמכריע
גוונים מגישה בתמציתיות את כל התורה על רגל אחת מתוך החיוניות שלי חלק שמיני