גריינים בצ'יק צ'ק 2014

אנונימי

למידה טבעית בעיני זה לא החלק שאני מסבירה לילד משהו או מתכננת שהוא ידע משהו,
אלא הקטע הזה שהוא יושב עם עצמו וחושב על זה, בלי שום קשר אלי.
כשבלי קשר לכלום ואחרי שתיקה רועמת בנסיעה ארוכה הוא פתאום קורא בשמחת הגילוי - "קדימה, אחורה, למעלה, למטה, ולצדדים - אלו הכיוונים!!"
שני צו מתוך אמא מלמדת

כשהייתי ילדה וחליתי, אמי, מנהלת סניף בנק בעלת מוסר עבודה גבוה לעילא, לקחה אותי איתה לעבודה, לימים שלמים וארוכים. הסתובבתי בבנק בפיג'מה, גרסתי הררי ניירות במגרסה העצומה, הבאתי פיתות מהמאפייה, צבעתי בחוברות צביעה, דיברתי עם לקוחות אקראיים

החוויות האלה זכורות לי לגמרי ומאוד לטובה...
יעלפו מהמושב מתוך לקחת את הילד בחינוך ביתי איתי ללימודים

אבל תכלס ברגע שמורידים את שלושת הלבנים אחר כך זה רק כיוונון עדין.
מיכל בז מתוך האם דיאטות מצליחות

"מוטב שנניח למורה ללמד מה שאהוב עליו, מפני שהאהוב עליו יש סיכוי שיהיה אהוב גם על תלמידיו, מכיוון שהאהבה וההתלהבות וכלות הנפש עשויים לסחוף, ואילו ההטפה והשינון כבר אמרנו מה הם עושים"
תמרוש רוש מצטטת את עמוס עוז בדף אמא מלמדת

אני רואה איך כל דבר שיוצא החוצה למיקור חוץ הופך להיות פחות שלי ושזה כאילו שאני פחות יודעת לעשות אותו. ולהפך. ככל שאני יותר עם הילדים שלי אני יותר יודעת איך להיות איתם באמת. ככל שאני מתחזקת את הבית שלי אני יודעת יותר איך לעשות את זה היטב וביעילות.
ציל צול מתוך תחזוקה שוטפת

שליחה על ידי יעל* » 21 ינואר 2014, 00:40

סיימתי את חלקי במטבח. הדבר הרצוי היה לעלות למעלה, להחליף בגדים, לצאת.
במקום זה הופעל האוטומט והלכתי למחשב. למה? לא יודעת. זה מה שעושים כשמסיימים משהו שהוא לא על המחשב, לא?
ציל צול מתוך לנוע לנוע

שליחה על ידי יעל* » 21 ינואר 2014, 12:08

אתמול אמרתי לעצמי - יאללה, תעשי.
לא עשיתי, למה מי אני שאגיד לעצמי?
ציל צול מתוך לנוע לנוע

קיצון: חינוך ביתי
קיצון 2: נשים שעובדות עד שבע בערב, הילדים עד חמש וחצי במעון ואז הסבתא/בייבי סיטר אוספת אותם
ממוצע: לא יודעת. אם הייתי יודעת אולי הייתי עכשיו מדענית החברה ולא מדענית הבאופן.
עדי א מתוך למה לא גן

איך אפשר לדעת אם הן באמת אוהבות רק כמות מעטה של דברים מזינים? אולי הן אוהבות מרק סרפדים, אגוזי מקדמיה שהן פיצחו בעצמן, בשר אייל, עלי שום בר שנקטפו זה עתה, בשר ארנב, וחוביזה?
אישה במסע מאתגרת- מתוך רק תפילה אשא

אם אני מוצאת את עצמי אוכלת בשביל רק לנחם איזשהו רגש – אז אני לא אתנזר מהאוכל המנחם אלא אחפש מה עוד יכול לנחם אותי. אני לא אנסה להיות גיבורה, אלא להיות מוזנת.
יונת שרון מתוך לנוע לנוע

האם אפשר למצוא את הכיור המצוחצח של התנועה?
רוזמרין מתוך לנוע לנוע

הטיפול הקרוב בצרכים האישיים של אדם קרוב מלמד אותנו עליו הרבה דברים, לפעמים כאלה שאי אפשר לומר במילים. זה נכון הרבה יותר כשמדובר בתינוקות שבכלל לא מדברים, בילדים שמדברים קצת, או במתבגרים שלא כל כך רוצים לדבר ולשתף. אמא שמתבוננת בילדיה תוך כדי ה"תחזוקה השוטפת" שלהם יודעת עליהם המון.
nomad מתוך תחזוקה שוטפת

ומה אני לומדת מזה? שלא יכולה להיות בורות איפה שעוד לא הרגו את הסקרנות
רסיסים של אור מתוך בורות בחינוך הביתי

מה שחשוב זה לא כמה אתה יודע, אלא כמה אתה מוכן ורוצה ללמוד, ומכאן בעצם הילדים ילמדו ללמוד
אמיר ד מתוך בורות בחינוך הביתי

הריני מתנדבת להגדיר את "הלמדה" (בניגוד ל"הוראה" ביתספרית) כך:
"הלמדה היא תפקידו, תרומתו או כל אינפוט מועיל של המבוגר [או האחר המשמעותי] בתהליך הלמידה הטבעית"
תמרוש רוש מתוך אמא מלמדת

מחזקת את ידייך לעבוד במקביל! לרקוד על שתי החתונות! לאכול את החבל משני קצותיו! להחזיק את העוגה שלמה! וגם לאכול ממנה! וגם שתהיה טבעונית! מקמח מלא! שמן קוקוס! בלי ביצים - זרעי פשתן עובדים נפלא במקום! ולא אפויה, כי אם נאה! וגם להנות מזה! פשטות מרצון! והעיקר - בלי חיתולים.....
מ י נותנת השראה ב ילד או דוקטורט

מדהים כמה מהר השריר הזה מחזיר אהבה.
ציל צול מתוך לנוע לנוע

בשבוע שעבר הצלחתי לעשות מעשה ולנקות את השרותים ואת הכיור בקומת הקרקע.
כשהקטן ראה זאת, הוא קרא בהתפעלות: "מה, אמא, בכלל לא ידעתי שקנינו כיור חדש!"
תפילה לאם מתוך רק תפילה אשא

אני רוצה שרוב הפעולות יהיו כאלה שמצריכות שיקול דעת (בעצם, אפשר לומר כאלה שמצריכות אותי באופן אישי, על כישוריי ותכונותיי השונות), ומיעוטן יהיה טכני. כשהאיזון הזה מופר לאורך זמן אני יכולה להרגיש משועממת או, אם הוא מופר לכיוון השני, להרגיש שיש לי ממש קצר חשמלי במוח.
טלי ב קולעת בול עם אבחנה חשובה מתוך תחזוקה שוטפת

"זו לא חובתנו לגדל את ילדינו כך שיוכלו להיות מחושלים ולהתמודד עם עולם אכזר וקשה, מחובתנו לגדל את ילדינו כך שבזכותם העולם יהיה אולי קצת פחות אכזר וקשה".
רסיסים של אור מתוך למה לא גן

"אז סליחה, אבל מתודה שבתהליך ההכשרה שלה מלמדת את המתמחים להתעלם מרגשותיהם האנושיים ומסימנים ברורים של אי נוחות ושל מצוקה רגשית אצל האנשים שבתכלס עוזרים להם ללמוד - איזה טוב כבר יכול לצאת ממנה? משהו פה פשוט רקוב מהיסוד."
תמרוש רוש מתוך: איך להיות מאושרת.

מה ששייק ירוק עושה לבן אדם (ולא חשוב בכלל אם זה השייק עצמו על רכיביו המזינים או אפילו הרעיון של השייק):
בפתח הספל הרביעי התקשרתי לבעלי הנבוך רק כדי לבשר לו שאני אוהבת אותו.
תפילה לאם מתוך רק תפילה אשא

לגפן יש כינים.
האם זה סותם את הגולל על הטענה שבכלל יש בעיה חברתית בגיל הרך לילדים שלא הולכים לגן?
עדי א, נטולת שמן רוזמרין בשערה, מתוך למה לא גן

היתה לי פעם פאזה של לבחור שמות משיר השירים בלבד: ניצן, רימון, קידר אבל אז שמתי לב שכל מה שאהבתי זה שמות של מתקני כליאה...
רקמה מתוך מברוכ שו איסמה איסמו

תבורכו על האתר שעשה למשפחתנו מה שאף מדריך/ספר/סדנה/קורס עשו.
מתוך תרומה לאחזקת האתר

שליחה על ידי דנד_י* » 16 מרץ 2014, 03:09

הוא לא הזדעזע כשיצאתי מכלי קרוב לחצות הלילה והצהרתי ש'היא מעצבנת אותי ואני לא אוהבת אותה!!'. במקום זה הוא רק אמר: "את לא צריכה לאהוב אותה עכשיו - את צריכה ללכת לישון". ולקח אותה לסלון כדי שאוכל לעשות בדיוק את זה.
מאי מתוך רק תפילה אשא

סבתא שלי כבר אמרה לי לפני שנים לעולם לא להגיד דברים רעים על עצמי. היא טענה, שאנשים תמיד זוכרים מה שאמרו עלייך, אבל לא זוכרים מי אמר
בשמת א מתוך עוברת אורח מהגגת

שליחה על ידי יעל* » 21 מרץ 2014, 11:28

הבעיה עם הדרישה לכסות את הציצי היא שהמסר הבסיסי שמשודר ככה לאמהות הוא: "זה לא בסדר להניק".
תמרוש רוש מתוך הנקה בציבור במפגשי באופן

שליחה על ידי יעל* » 21 מרץ 2014, 11:28

תארו לעצמכם חברה שהיתה מגדלת ילדים באופן מנותק מנתיבי תחבורה, רק ליד פארקים ושבילי הליכה, מונעת במכוון מהילדים שלה להסתובב ליד מכוניות ולהתנסות בחציית כבישים ורמזורים, ואז בגיל 20 מעבירה אותם "קורס תחבורה" ומצפה מהם להסתדר, כנהגים וכהולכי רגל, בעיר מודרנית.
זה מה שאנחנו עושים לילדים ולילדות שלנו כשזה מגיע להנקה.
תמרוש רוש מתוך הנקה בציבור במפגשי באופן

נהפוך הוא: כללים וחוקים יכולים להיות נכונים לחלוטין רק על דברים חסרי-חיים.
עודף כללים וחוקים זו דרך נהדרת להוציא ממשהו את החיים, וזה כולל משחקים. וזה נכון עוד יותר לגבי למידה.
יונת שרון מתוך כללי אתיקה בחינוך ביתי

שליחה על ידי מצ'רה* » 26 מרץ 2014, 08:51

כשחיים לאט ובתשומת לב, כשזורמים עם הקצב ההורמונלי, מתגלים הקשרים וצומחות להן תובנות ודיוקים. יתכן שכל סטיה מהקצב הסודי הזה תוליד כאב וסבל.
גם ליחסים בין האישה והגבר מפעפעת אנרגיה שלא היתה שם קודם.
אישה מתוך השפעתה הרגשית של הגלולה נגד הריון

אני חושבת שמסיפורים כאלה נוצרים המיתוסים על מלאכים שומרים. אלה שנמצאים שם ברגע המדויק להזיז לך בנגיעה קלה, במשק כנפיים, את כל החיים למסלול שבו אין את התהום העמוקה שבדיוק עמדת ליפול אליה.
נוודית מתוך זוגיות טובה ומאושרת לאורך זמן

התובנה הזו שכדי ללדת צריך להסכים להיפרד מההריון וזה ממש לא מובן מאליו.
רסיסים של אור מתוך תודה אלי הלל לך

באחת השבתות שלפני הלידה יצא לי לשמוע שיעור שהעבירה חברה . היא דיברה על הפסוק מעשרת הדברות "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" באופן מעניין היא התייחסה לעניין של "כל" תמונה ודיברה על איך יש לכולנו בראש כל מיני דמיונות לגבי איך דברים בחיים שלנו צריכים להראות. למשל: איך צריך להראות שולחן שבת, או למשל איך אמורה להראות לידה וכו' וכו'. ושהדמיונות האלה הם סוג של עבודה זרה כי הם לא מאפשרים לנו לראות את המציאות כפי שהיא ולשמוח בה.
רסיסים של אור מתוך האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק סיפור לידה

מזכירה לעצמי עוד פעם ועוד פעם כמה לא נכון וכמה עוול יש בלנסות להשוות את עצמך לאחרים כי אף אחד בעולם הוא לא אתה ולכן הוא אף פעם לא מתמודד בדיוק עם מה שאתה מתמודד איתו ולא מביא אל זה את מי שהוא בדיוק אתה, לכל אחד המסע שלו והמשא שלו, ולמרות שאני יודעת לדקלם את זה נהדר, עדיין מתקשה להפנים...
רסיסים של אור מתוך תודה אלי הלל לך

לפחות כשסחטנו תפוזים לארטיקים החברים ממש התרגשו והם רוצים לבוא גם מחר כדי לטעום את התוצרת.
למרות שאחת מהם אמרה - את יודעת שאפשר לעשות גם ארטיקים ממיץ אמיתי ולא מיץ סחוט?
דנד י מתוך תשוקה למתוק אצל ילדים

ואם את נתקלת בקיר שאת לא רואה את הדלת שלו כרגע פשוט הניחי שהיא תימצא לך. לפעמים לא רואים אותה בעין אבל גישוש ביד רכה מוביל אליה.
ציל צול מתוך המלאך שלי בן 11

שליחה על ידי אורי* » 01 מאי 2014, 00:42

זה בסדר שקשה. זה חלק מהעסק.
רסיסים של אור מתוך תודה אלי הלל לך

שליחה על ידי אורי* » 01 מאי 2014, 00:42

אני מכלה את האנרגיות שלי על לקרוא אנשים אחרים עושים דברים אחרים ולהתבלבל מזה ולתהות איך הן עושות את זה וכו' במקום פשוט לעסוק בשלי ולראות שבעצם גם אני "עושה את זה",
רסיסים של אור מתוך תודה אלי הלל לך

חשוב למעט ברכוש ולהרבות בתחושת שפע.
שני צו מתוך גידול ילדים על פי תיאוריה התפתחותית היקשרותית

שליחה על ידי מצ'רה* » 04 מאי 2014, 09:31

אנחנו כל כך מכורים לעשיה, שגם במצב שבסך הכל אנחנו רוצים קצת שקט ולכן משתיקים את ראשנו, אז אנחנו אומרים שאנחנו עושים מדיטציה!
אם ילדה מתוך תחזוקה שוטפת

שליחה על ידי אורי* » 06 מאי 2014, 01:03

נזכרת איך בימים הראשונים אחרי הלידה התפלאתי מאיך כל איבר ואיבר בגוף שלי נדרשים לקחת חלק בטיפול בתינוקי, איך הגוף מתעגל ומתעצב כדי לעמוד במשימה, רגלים מתקפלות לתנוחה שתאפשר ערסול שלו כשהוא על הגב, ידיים מתעגלות לתמיכה בהנקה ובכלל ועוד ועוד. ועם הזמן, יש תנועה מהגוף לנפש, הילדים גדלים ובמקום לדרוש מהגוף שלנו להתגמש ולהתעגל אנחנו נדרשים לגדול ולהתגמש מחשבתית ורעיונית, ללמוד להסתכל יותר רחוק ולעוד כיוונים, לנשום עמוק יותר ויותר פעמים, להגמיש את המחשבה והדיבור...
רסיסים של אור מתוך תודה אלי הלל לך

איזה נחת זו העליה הזו במשקל, נכון ?!?! מצחיק שרק לתקופה מאד קצרה בחיינו אנחנו חוגגים כל גרם שמתווסף ואחר כך רוב החיים מתאפקים מלחגוג כדי שה(קילו)גרמים ירדו מאתנו.
רסיסים של אור מתוך תפילת הדרך

שליחה על ידי אורי* » 13 מאי 2014, 22:50

אני לא מבינה מה זה "משמעות הקיום".
אני לא יכולה לא לעשות את המסע הזה. אני לא מחפשת משמעות בקיום שלי, אני פשוט עושה את המסע כדי שיהיה לי טוב יותר.
השלב הבא הוא לעשות את המשך המסע מתוך אושר, ולא מתוך סבל. אל האושר, ולא מן הסבל.
בשמת א מתוך צעד על שביל חצץ

אז אני לא מאושרת, בואי נראה מה אני צריכה, מה יכול להקל עלי, מה חסר לי. נבדוק, נראה, נשנה. אבל בשום אופן לא להכות בעצמי על עצם העובדה שאיני מאושרת
פלוני אלמונית מתוך צעד על שביל חצץ

השאיפה שלי היא להרחיב את ההווה. לשם כך אני מנסה לצמצם זמנים אחרים: את אינסוף העתידים, ואת העבר, שכדאי להזכיר אותו גם. עוד שואב אנרגיה ומרעיש. מצד שני אני מנסה ממש להאט את ההווה, לחוות אותו במעין סלואו מושן, בהתבוננות מלאה, כמה שיותר פרטים, ברזולציה גבוהה, בפוקוס. בנשימה. וכמובן בחיוך

נוודית במתכון הכי טוב והכי פשוט לחיים טובים מתוך החיוניות שלי חלק שמיני

השתדל להיות רחום אל אחרים. יש סיכוי סביר שהם גם ככה מקפידים עם עצמם מעבר לראוי.
צעד על שביל חצץ מתוך צעד על שביל חצץ

שליחה על ידי יעל* » 25 מאי 2014, 10:34

בעיקרון אני נגד זוגיות ונגד נישואין ונגד להביא ילדים לעולם
זה נשמע לי חולני
אבישג א מתוך סיפור לידה בעבר ובעתיד

ה"מותר לי" הזה - שהוא למעשה תרגול של קבלה עצמית - היה גרעין אוהב שמתוכו צמחה בתוכי אמא, האמא שתמיד רציתי שתהיה לי.
כמובן שהאמא הזו לא תמיד בבית, אבל לשמחתי היא נוכחת יותר ויותר (סוג של מעבר לחנ"ב

עדולי מתוך ביד רכה

אין, איןןןן על יום פתלתל בו לאחר שכולם אכלו אומבטו ונושקו אני מתחבקת עם השותף לפשע, הבית על תילו עומד (שום סיר לא נשכח ונשרף על הגז) לעיתים אפילו נקי והעולם יכול להמשיך לעשות את הרעש בחוץ....
רק מה מתוך יאללה בוא

וזה זמן חמלה.
חמלה קשורה ברוך אך לא ברחמים.
חמלה קשורה בנשימה עמוקה נוכח התכווצות הלב בשל תחושת חוסר ערך
צפריר שפרון במילים מרגשות מתוך אשתי לא בעניין שלי יותר

ימימה אומרת: "הזכות לקיומך ישְנה". בלי להצטדק, בלי לצמצם את מקומך. פשוט ככה. כמו שאת.
יעלי לה מתוך ביד רכה

שליחה על ידי אורי* » 04 יוני 2014, 23:22

יש משהו משחרר בלהגדיר, שאני לא מפשפשת ועם זאת לפשפש...
אני כבר צוחקת על האלמנט הזה אצלי... כשאני אומרת כן על משהו זה ישר נורא מחייב אותי ומקשה עלי לעשות אותו אבל כשאני אומרת לא, הרבה יותר קל לי לעשות כן...
רסיסים של אור מתוך תפילת הדרך

לא מצליחה למצוא מילים ל מה זה צדק. מבחינתי בדף הזה צדק הוא לא ערך. הוא גם לא מהות. אבל אני מרגישה את האנרגיה שלו. הוא כשלעצמו יש לו אנרגיה של אהבה. אבל משהו בחיבור אל בני האדם הופך אותו למורכב להשגה. ואז כשמשתמשים במילה הזו או בהטיות שלה בהקשר של בני הזוג זו לא מילה מתאימה.
חני בונה מתוך לדבר פשוט שפה זוגית

הרבה משגרות האכילה בכלל נגזרות מסדר "יום העבודה" ו"יום הלימודים". מתאים לעולם העבודה שכולם יתחילו ויסיימו לעבוד וללמוד בשעות קבועות, זה הרבה יותר יעיל. יש לזה קשר קלוש, או שום קשר בכלל, למחזוריות הטבעית האינדיבידואלית שלי – בין השאר, מבחינת שינה ומבחינת תזונה. במידה רבה אנחנו כופות על הגוף שלנו סדר יום לטובת החברה (כדי לא ללכת לקיצוניות אני לא אגיד לטובת הכלכלה העולמית והתאגידים הגלובאלים).
נוודית מוותרת על הקיצוניות, אבל רק בכאילו, כי המציאות די קיצונית ומוטב להביט בה כמו שהיא מתוך החיוניות שלי חלק שמיני

רק כדי לאחל לידה ראשונה מצויינת ביותר ואם לא מצויינת אז לפחות טובה מספיק וכדי להזכיר לך שהלידה זו רק ההתחלה של האמהות ולא התמצית שלה
עננים בקפה מתוך יאללה בוא

עוד משפט של אמא שלי הוא משפט שמתאר את התינוקת שהייתי כך: את - את היית יפהפיה. שעות הייתי יושבת לייד המיטה שלך ושואלת: מי פיצ-פיצ-פיץ של אמא? וכמה בכית... לא ירדת מהידיים. דקה לא נתת לי...
לב שומע מתוך לב שומע

להחזיק בתוכי כמו גביש שקוף ואחיד ויציב את מה שחשוב, ומבחוץ להיות רכה ונוזלית וחמימה וזורמת
דנה ה מתוך בלוג מיילדת מתחילה בכל פעם מחדש

שליחה על ידי אורי* » 16 יוני 2014, 00:04

יש דברים חשובים מתזונה. שקט נפשי, שמחת הילדים, שלום בית ועוד ועוד. ואם לא מצליחים למצוא דרך שבה כולם ידורו בכפיפה אחת אז חשוב לזכור שיש דברים חשובים יותר מתזונה מדויקת.
גוגוס מתוך החיוניות שלי חלק שמיני

כיף לדעת שאני לא לבד. בעצם, ברחבי העולם ישנן מיליוני נשים שמתעוררות ומיניקות, מנומנות או חולמניות, טרוטות עיניים וסתורות שיער, שמחכות ומחבקות ומנשקות ומיניקות - נכון שזה מיוחד?
דנה ה מתוך על הציצי כל הלילה

ישתבח המנגו!
מיכל בז מתוך החיוניות שלי חלק שמיני

הרשות שלך לעצמך לומר "לא" (לעומת לנסות להתגבר עליו) היא היא מהות היד הרכה
עירית לוי מתוך ביד רכה

לא רק לחפש "איך להגיב?" אלא בעיקר "מי להיות?". כלומר: מה תהיה ההוויה של האישה הזאת?
עירית לוי מתוך ביד רכה

למרות שכעס הוא התגובה האינסטינקטיבית שעולה במצבים כאלה, ולמרות שבאופן מיידי ונקודתי הכעס יכול לשמש כאמצעי הרתעה - למעשה, הוא אינו יעיל כלל בביסוס גבולות. יותר מזה, כמו שאני רואה את זה, הכעס רק מחליש את הגבול. לאורך זמן, האדם שאנו מפעילים מולו את הכעס כאמצעי מגן, לא מתייחס לגבול ברצינות וממשיך לחצות אותו.
עירית לוי מתוך ביד רכה

הרבה דברים הולכים להשתנות, ממש מהבסיס. המחויבות והאחריות הטוטלית. אבל איכשהו זה לא משהו שחשים אותו בכל רגע נתון. הרבה נשאר אותו הדבר.
תפילה לאם מדייקת מתוך יאללה בוא

שליחה על ידי אורי* » 11 יולי 2014, 02:47

לדעתי ומנסיוני, פחד אלוהים מזה שאין לך מושג איך ממשיכים הוא אחד הסימנים המובהקים ביותר לכך שאת בדרך הנכונה.
צעד על שביל חצץ מתוך צעד על שביל חצץ

יכולתי לדמיין את עצמי עולה פיזית למעלה ומסתכלת עלינו כמו ציפור. קטנים כאלה...
מה אפשר לראות משם? אפשר לראות שאני ממש ממש צודקת והוא טועה? לא. בכלל אי אפשר לשמוע כלום.
אז מה כן? אני מקווה שאפשר לראות שאנחנו מאוד ביחד. שאנחנו אוהבים. שאנחנו צוות.
חשבתי על זה וכל ההתנגדות שלי התנדפה.
ציל צול מרגשת מתוך לדבר פשוט שפה זוגית

אישית אני מוצאת שהיכולת לא לשעמם את עצמי היא אחת היכולות שחשוב לי לפתח ולשמר, אני רוצה אף פעם לא לפחד, ותמיד להנות מהשהות עם עצמי ועם מחשבותי.
נוודית מתוך לנוע לנוע

שליחה על ידי אורי* » 22 יולי 2014, 02:54

בתוך כל העצוב שעוטף מסביב. כדאי להסתכל מבחוץ ולראות שהעולם שלך מקופל בתוך עולם אחר, גדול יותר ועם מליון אפשרויות.
שני מ מתוך לא תומך בי

הדף הזה הופך להיות משפחתי וחיות אחרות.
חוץ מזה, היתה לנו היום קרפדה בשירותים, ציקדות בסלון והילד האמצעי דרך על יקרונית התאנה.
תפוח אדמה מתוך בלוג המלבב בלוג תרנגולות באופן טבעי

בקיצור, בטבע כמו בטבע: יפה מרחוק ומלא זוועות מקרוב
טרנקילה מתוך בלוג תרנגולות באופן טבעי

עירית_לוי

אין אהבת שקר.
אין באמת ביזוי באהבה. אין באמת בוז באהבה.
הכל מצגת שווא של מי שמזהה את מחלות האהבה - בעקר קנאה וצרות עין ובעלות דמיונות - כמרכז האהבה -
בעוד מחלות האהבה שייכות למחלקת ההישרדות על פיה אהבה ניתן לקבל רק מבחוץ, אישור ניתן לקבל רק מבחוץ
צפריר שפרון מתוך אשתי לא בעניין שלי יותר

בזמן שהמטפלת דיברה אני עסקתי בפיתוח המיומנות החדשה שלי: חוסר שיפוט מוחלט של אמהות. כן. החלטתי שאני לא מתכוונת לשפוט אף אמא יותר לעולם כי גידול ילדים זה נורא נורא קשה
מיכל בז מתוך יאללה בוא

לואיז היי מקשרת את הדלקת לכעס על בן הזוג. אצלי זה היה נכון, ויכול להיות שהטיפול בזה (מכות.....) גם עזר.
שרהלה מעלה בי חיוך מתוך דלקת בדרכי השתן

זה עובד ברמות כל כך מטלטלות, שברור לי מהתוצאות, שכל מה שאני אמרתי אצלי בלב נקלט אצל האדם שאליו "דיברתי" ויצר אצלו שינוי ניכר שאפשר לראות כלפי חוץ בשינוי ברור.
בשמת א מתוך תפילת הדרך

עירית_לוי

להזעיף פנים, להתנכר, להיות קר - אין קל מזה.
לעתים זה בא על מנת לא להגשים את מה שבר הגשמה כל כך בקלות - האפשרות לאושר.
שכן אין לך דבר שעומד בראש פירמידות הפחד מעל הפחד הטמיר ביותר
הפחד מאושר.
צפריר שפרון מתוך אשתי לא בעניין שלי יותר

ישבתי לצד האיש בשקט בעודו מסיים ענייני לימודים ואחר זמן מה גלשו ממנו מילים על היום שהיה לו ועל עמיתה חולה לעבודה ועל אביו ז"ל ועל הכובד על כתפיו....כעדר עיזים על הרי גלעד.
רק מה מתוך לדבר פשוט שפה זוגית

התינוקות של בני האדם עוברים עד גיל 7 באופן מקוצר את ההסטוריה של ההתפתחות האנושית. זה המון חומר ולא צריך להוסיף על זה כמעט שום דבר. רק טיפול עדין ושקט. חיבוקים הרבה ובעיקר בשעת שקיעת השמש, דיבור מזמרר, הזנה, ערסול, שינה, מרחב עם מעט גירויים מתחלפים, מים, חברה במידה, מאור פנים, לדעת להזעיף פנים רק על הדברים החשובים ולדעת להיות מנהיג אחראי כלפי הילד. והכי חשוב להיות מחנך עם מודעות של מודל חיקוי
חוה בת חיים מתוך ילדי באופן באבחונים מיינסטרימיים

מה היה קורה בבי"ס אילו מורים היו מאמצים נורמות אחרות של תקשורת ושל ראייה של הילדים ואנשי הצוות?
או פקידי האוצר היו פועלים בנורמות אחרות? או פקידי סעד? או קב"סים?
דלית ב מתוך נורמות של הורות בישראל

ולפעמים יש לי הרגשה איומה כזאת שאני בעצם לא קיימת יותר וזה גם נכון. מי שהייתי כבר לא קיימת, מי שאני עכשיו עוד לא מגובשת.
מיכל בז מתוך יאללה בוא

לוותר על קונצפט של ״סלט״. עוד לא הקראת לה את הצב של אורן, אבל אני מצטטת חופשי: קודם דוחפים עגבניות שרי. אחר כך פושטים על צנצנת זיתים. אחר כך אוכלים שני מלפפונים שנזכרנו בדיעבד שלא שטפנו. שותים שלוק שמן זית מהבקבוק לקינוח (טוב נו ושתי פרוסות עבות של גבנ״צ)
רק מה מגדירה מחדש - מתוך יאללה בוא

אולי זו העוצמה והיופי של אהבת אמת, זו המתנה שהיא נותנת לנו - מאפשרת לנו להרגיש באופן מובהק וברור את היחודיות והמיוחדות המוחלטת שלנו כיחידים, וכזוג.
לדעת מי אני. ולדעת שהוא יודע מי אני.
אין עוד אחת כמוני, לא הייתה ולא תהיה. אין עוד אחד כמוהו. אין עוד שניים כמונו.
נוודית מייצרת פנינה נוצצת מתוך אהבת אמת

אני סולחת לעצמי. על הרגעים והימים שבהם לא הייתי האמא שאני רוצה להיות. ניתנת לי ההזדמנות לנסות שוב, ללמוד ולתקן.
שגית רי מתוך קשה לגדל בני אדם

שבכל מקרה יש רק עצה אחת והיא תמיד העצה שעולה מתוך השיח - עצה בת שיח -
בתוכך על פני בתוכחה.
צפריר שפרון מתוך אשתי לא בעניין שלי יותר

שהרי אם היא לא תטעה- איך היא תלמד?
אמא צעירה מתוך גמילה מחיתולים בגיל צעיר

תדאגי שגם לך האמא יהיה נוח בהרדמה והמון מוכנות להישאר עם התינוק עד שהוא
כבר לא צריך אותך.
שירה מתוך שאלות של אמהות טריות לאמהות ותיקות

הגוף שלי תמיד מסכים להיות חולה כשאני מבקשת ממנו קצת זמן לנוח
מתוך הולכת והרוח בפניי

התכחשות לפן הטמא, המכוער, המגעיל, המזעזע, העריץ, הרודן, השטן וכן הלאה, עשויה לבוא לאיזונה בפגם אסתטי ניכר לעין.
צפריר שפרון מתוך פטריות ברגליים

לא בא לי להיות שבלולה, יותר בא לי לרחוץ כלים, להשקות, אפילו ספונג'ה, הכל, רק לא להיות שוב שבלולה. לא, גם לא צבה.
מיכל מ מתוך דיבור בלתי פוסק