דג חתול

[שיחות*]

ואני בכלל לא בטוחה שזה לא כל מה שצריך בשביל ישועה- שנקשיב קצת יותר. לילדים שלנו ובכלל..
מבקשת לדווח שרציתי לגריין את המשפט הזה של ציפורי והתלבטתי אם זה ממש שיא החוצפה לגריין מהדף שלך או לא. כבר עשיתי את זה פעם עם משהו שהרגשתי שלא יתכן שיישאר רק פה, וחייב לצאת לאויר העולם. (איי איי איי, איך אנחנו כאן בבאופן בתחושה אמיתית שלגריין זה להוציא לאויר העולם (-: )
אז אולי שמישהו יגריין את זה בבקשה?
(אני בוחרת כבר משחר ימיו של האתר להתעלם מהנחיית הגריון"אל תגריין מה שריגש אותך, אלא מה שלדעתך יגרה אנשים אחרים להיכנס לדיון."
בוחרת להוסיף להנחייה: לפעמים יש משפטים בודדים שראוי להם פשוט להתנוסס מול כמה שיותר עיניים, בלי קשר לשום דיון.)

[אינדי_אנית*]

וואו חתיכת וויקאפ קול.. אם הן מעיזות לומר לך את זה אז כנראה שיש עוד תקווה.. כל הכבוד לך על המסקנות ואי ההדחקה..

אינסטגרם אני מכירה רק כצופה כי בעצמי עוד לא יצא לי.. זאת תוכנה, נדמה לי, שגורמת לכל תמונה שמצלמים דרכה , להראות כמו תמונה מהסבנטיז אבל ממש יפה ומעוררת נוסטלגיה ליופי הפשוט שהיה אז..
אולי מישהו יודע לשים כאן קישור לאחת כזאת..

[בשמת_א*]

(-:
יש לי מה לכתוב לך על זה:

כמה מורכב להיות אמא במשפחה, שיש בה בת בכורה בוגרת אחראית ואינטיליגנטית, והיא הדבר הכי קרוב לעוד אדם מבוגר בכל הבית הזה. ואיך בלי משים האמא הזאת מתחילה להעביר אליה חלק מהמשקל כמו שעושים למבוגר השני כשחולקים בית בזוג. ועם המשקל, גם הציפיות והתקשורת הגרועה והאכזבות והמרירות והכעס
אבל סיכמנו במייל...

[לי_אורה*]

אני יכולה, למשל, לדאוג להיות פחות עייפה
כן, זה חשוב עבור כל אימא בכל מצב משפחתי, בכל סיטואציה. אם יש אפשרות לישון יותר או לנוח טיפה או לבהות או משהו - אז כדאי. עבור האימא ועבור כל המשפחה.

להיות אופטימית ושמחה זאת אופציה של בחירה פעילה. זה לא נס... להיות יותר בהכרת תודה חדשה מדי יום על כל מה שקורה סביבי. וככה הילדים שלי יהיו יותר שמחים
נכון נכון נכון!!! תודה על התזכורת.

[לי_אורה*]

וגם
תהיי עם אהבה לעצמך, אמא יקרה, זה כנראה הדבר שהכי ישמח את הילדים שלך. עוד ועוד אהבה עם השנים.
כןןןןן!!! תהיי עם אהבה לעצמך אימא, ואז תהיי דוגמה טובה לילדות ולילדים!

[בשמת_א*]

בגלל זה גריינתי (-:

(וגם הייתי ילדה טובה וגריינתי את מה שביקשת, כי הסכמתי לגמרי עם
לפעמים יש משפטים בודדים שראוי להם פשוט להתנוסס מול כמה שיותר עיניים, בלי קשר לשום דיון

[אמא_ללי*]

תהיי עם אהבה לעצמך, אמא יקרה, זה כנראה הדבר שהכי ישמח את הילדים שלך. עוד ועוד אהבה עם השנים.

זאת הבחירה הפעילה לדעתי, ולא להיות יותר שמחה או פחות אשמה. לבחור באופן פעיל להשקיע משאבים בדברים שמעצימים ומטפחים את האהבה שלי לעצמי (כל אחת ודרכיה לעשות זאת כמובן). כל מי שסביבי מרוויח מזה על הדרך

ממש הצצה לעתיד לקרוא אותך, גם אני עם שתי בנות ובן אבל כולם יותר קטנים...

[קן_לציפור*]

שמחה שחזרת...
ומיד החרו-החזיקו קולות קטנים ומשתאים : "יואו! נכון!תראי? תראי? וואי. נכון. את איצטרובל."
איזה משחק מדליק! לנו יש אוסף אצטרובלים שווים ביותר בבית.

אפשר להפריך את כל התיאוריות?
גם אני, גם אני...: יש לי בת 6. עדיין לא מבקשת לבחור את הבגדים. ואם שכחתי לבחור לה היא מזכירה לי... ממש לא אכפת לה.

אין לי חשק להתחיל אפילו את הפרק הזנוח באוי כמה מורכב להיות אמא... וגו'
ולי יש חשק להגיד לך אין סוף תודה על מה שכתבת אחרי זה. 'צרת רבים'? אולי, אבל מרגיש נחמה...

אינסטגרם אני מכירה רק כצופה כי בעצמי עוד לא יצא לי.. זאת תוכנה, נדמה לי, שגורמת לכל תמונה שמצלמים דרכה , להראות כמו תמונה מהסבנטיז
כן ולא. זו תוכנה שמותקנת בטלפון הנייד שאפשר לצלם דרכה והיא שמה פילטרים על התמונה שאחת מהן היא פילטר של סבנטיז.
כל השאר זה כל מיני אפקטים אחרים...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ש כאן מאבק מתמיד על מקום, מי נכנס יותר, מי דוחק את האחרים החוצה יותר. אי אפשר לשבת בחיבוק ידיים ולהסתכל בעיניים טרוטות על זה כשזה מתרחש ולהגיד "זה פשוט קורה". זה הבסיס הדי דוחה למרק הזה שקוראים לו "עשינו הכי טוב שיכולנו"
כל זה ועוד כל מה שכתבת, כל כך מדויק @} ע"ע שיחתנו.
(וכן, לא צריך לקרוא עוד ספרים על זה או משהו. העיקרון הופנם, אין תירוץ לעצלנים. פשוט לעבוד = ליישם את זה בכל רגע אפשרי. בד"כ בעיקר כשנדמה שאי אפשר. זה כמובן לא תמיד שומר על עצמו. כשמזניחים, להיזכר שוב. כמה עבודה).

[שיחות*]

כשמזניחים, להיזכר שוב. כמה עבודה).
נורא! באמת המון עבודה וישר גרם לי להיעמד בשלשות.
קרוטונית אני מבקשת להירגע מיד. הלחצת אותי, אינעל אמאשלך, זו הייתה עצה כללית, כללית. בשאר הזמן צריך מיד לשבת, קודם כל. (עם הקפה! לא זקוף!)
איזה שיר אני אבחר להרגיע אותי. בואי נראה. טוב, נראה לי שיש
http://www.youtube.com/watch?v=[po]l sl4r0eGVY[/po]

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

איזה שיר אני אבחר להרגיע אותי. בואי נראה.
אחד האהובים אי פעם! הידעת שהוא נכתב על פי חלק מ"מתיאוס פסיון" של באך?

[שיחות*]

לא ידעתי בכלל! אנא פרטי והרחיבי.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ידברו הצלילים . לא שזה גורע משהו מפול סיימון בתור מלחין ויוצר נפלא. אבל הלחן שלו הוא וריאציה (מוצהרת כמובן) על באך.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

בוויקיפדיה אני מוצאת שהלחן אפילו לא של באך! אלא הוא עצמו השתמש בשיר פופולרי עתיק ועליו נשען אחד החלקים של "מתיאוס פסיון" (יצירה ארוכה ונהדרת שכוללת עוד המון חלקים וזמרת מקהלה נפלאה) . מדהים:
The tune is based on a melody line from Johann Sebastian Bach's chorale from the St Matthew Passion, itself a reworking of an earlier secular song, "Mein G'müt ist mir verwirret," composed by Hans Leo Hassler
American]הנה Tune[/po] .
אגב, מי מכל הלשונאיות פה בדף יודעת לתרגם את שם השיר המקורי?

[שיחות*]

הוי הוי, בינתיים נכנסתי אתמול לצלילי מחאות ילדיי ונזכרתי ביפהפיות היצירה, תודה רבה רבה. תודעתי הגאוותנית טוענת שכן ידעתי כי כשמאזינים זה כ"כ ברור!!! אבל לא בטוח שהיא דוברת אמת.
מרתק מה שהבאת על כך שגם באך בנאדם ואיך הכל ככה.
(פעם מישהו אמר לי "אין ממציאים גדולים, יש אנשים עם זיכרון גרוע" אבל זה מתווסף ל "מה זה משנה איך בישלו, בסוף הכל מתערבב בבטן". ולא בנימה הזאת אני אומרת, אלא כמה הכל מחובר, והמשך של...ואם לא יעצרו אותי אני אכתוב שחווה אלברשטיין כולנו רקמה וכולי. טוב אין לי זמן. שבע בבוקר. יום מצויין עם זמן לשמוע מוסיקה אמן. )

[שיחות*]

אגב, קרוטונית, כבר היה לנו ניתוח פול סיימוני ומקורותיו לפני שנים, זוכרת?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

כבר היה לנו ניתוח פול סיימוני ומקורותיו לפני שנים, זוכרת?
אה... בקושי זוכרת את הדרך למקלחת.. רענני נא את זכרוני.

[שיחות*]

זה היה כאן, אבל זו לא היית את (קבלי ראש מנגח בבלוק כמו שאת מרבה לפזר בזמן האחרון)
בלוג החיים בבית (18.11.2005 11:56):
בלבלתי אותך עם המסעדה הניידת . היה נדמה לי שזאת את היית הדחיינית סיפוקים (-: , סליחה. אבל שם השיחה על פול.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

כפרה עליך. קראתי, וגם את ה"קטע האלמותי" ‫בלוג החיים בבית (2005-11-22T16:55:57)‬ שבא אחריו קראתי, עם אחוות לא זוכרי המילה מוסאקה ועם דוד והחצי בצה.

[עוברת_אורח*]

וככה הלכו להן שעתיים מהחיים, שבהן קראתי שוב את בלוג החיים בבית... אני מבקשת לא לתת כאלה לינקים בלי להזהיר מראש

[בשמת_א*]

כל הכבוד לי ש לא התפתיתי להיכנס לקישור. יש פה ערימת ניירת על השולחן שקוראת לי, ותיכף כבר צריך לצאת לקונסרבטוריון. אני לא פה. הלכתי! ביי!
<מוודאת ביני לביני שבאמת לא אתפתה>

[עוברת_אורח*]

אוי, בשמת, כשתיכנסי (הרי בסוף תישברי...) תחכה לך הפתעה מצחיקה - את לא ידעת מי כותב את הבלוג ההוא!

[בשמת_א*]

את לא ידעת מי כותב את הבלוג ההוא!
נכון, אני זוכרת!

(כבר הלכתי, כבר חזרתי, עכשיו אלך למטבח ולא אתפתה להיכנס לקישור )

[בשמת_א*]

ולא להזריק אטרופין!
(אה.......)

<שתרים יד מי שיודעת מניין אני מצטטת>

[עוברת_אורח*]

יד!

[שיחות*]

כיפאק למבריקות הכיורים!
<מרימה ידיים: את מי היא מצטטת?>

[עוברת_אורח*]

http://www.youtube.com/watch?v=inFgc8kp9mQ

[בשמת_א*]

זה מלא יותר

[עברתי_פה_בטעות*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

http://freshreef.com/ אחלה של אתר לרכישת אקווריומים ודגים

[ציפורי*]

וידוי
בתור עולה חדשה לשעבר, בת למהגרים, שתמיד שאפה להיות שייכת באמת למה שקורה פה במדינה, להיות אחת מאלו שהסבים שלהם היו בפלמ"ח, שההורים שלהם גדלו על הגשש החיוור ומבינים מה לעזאזל מצחיק בזה וכו' וכו', אני חייבת לאמר שיש לי סיפוק מיוחד להיות, לפחות כאן בבאופן, מהוותיקים .
להבין את הבדיחות, לדעת שהייתי כאן כשהדברים האלו קרו.

אז שתדעו, כולכם- אני הייתי כאן. אני זוכרת כאילו היה אתמול את עצמי קוראת את הפוסט הראשון בבלוג החיים בבית.

[שיחות*]

ציפורי יקרה, לא שזה כזה מסובך אבל ריגשת אותי עד דמעות.

[שיחות*]

חזרתי להגיד לך שאני עדיין מתרגשת ממה שכתבת.

[שיחות*]

יש לי ממתק שאני רוצה גם לנצור וגם לכבד בו, שזה בדיוק מה שאפשר לעשות כאן הרי:
היום נקרע לנו מובייל שהבן שלי הכין בגן והיה צריך לתקן את שרשרת החרוזים שעליו הוא תלוי. הסתבכנו עם זה קצת ולבסוף עלה לי רעיון לקשור חרוז בצד השני וככה למנוע בריחה של החוט כל פעם, לא משנה, הפרטים פחות חשובים, הבעיה נפתרה. והוא היה כל כך נרגש מפתרון הבעיה, ואמר ברצינות תהומית כזאת : וואי אמא! את כזאת מגניבה! אני חושב שתהיי מפורסמת."

[בשמת_א*]

צחקתי בקול רם והתמוגגתי עד אין קץ!
וכמובן, צודק. את כבר מפורסמת.

[תפוזית*]

אז שתדעו, כולכם- אני הייתי כאן
גם אני! גם אני! אני זוכרת איך במקרה הגעתי לבלוג הזה, האמת - כשכבר היו בו כמה וכמה פוסטים, וכ"כ התרגשתי! לא האמנתי שאפשר לכתוב כ"כ יפה ואמיתי וכן ונוגע...
את לא מכירה אותי, אבל כן, הייתי כאן... ואני בטוחה שיש עוד קוראות שקטות כמוני בקהל...
ולכן אני גם מסכימה לגמרי עם הבן שלך
אני חושב שתהיי מפורסמת
<וכאן אמור להיות פרח - לא יודעת איך מציירים פה...>

[מי_מה*]

לפני כמה ימים הלכתי לתומי (טוב לא ממש לתומי , הסדרתי נשימה אחרי התקף הלב של להוציא את כולנו בזמן בבוקר) ונזכרתי ב'החיים בבית' וכמה עמוק הוא השפיע עלי וחשבתי כמה אני מתגעגעת לקרוא אותך וכמה בעצם הגיע הזמן לחזור לכתוב בעצמי. ואז נכנסתי לכאן אמש וקודם כל חטפתי וואחד התרגשות מזה שאת שוב שיחות וגם עונג רב התענגתי על כל מה שנכתב פה. לכתוב בעצמי כנראה יקח עוד זמן, אבל בינתיים מודה לך על מה שכתבת ועל כל מה שקורה פה בדף שלך.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

להבין את הבדיחות, לדעת שהייתי כאן כשהדברים האלו קרו.
את כבר מפורסמת
דג חתול במיינסטרים!

[שיחות*]

סליחה דארלינג, אבל מי שמרגיש שהייתי כאן כשהדברים האלו הוא אאוטסקירטס, לא הפוך
<אחרי אלפיים שנות אאוטסקירטס מגלה סוף סוף בשוף רוח מזרחית שמטלטלת פה את הנשמה בלי הפסקה, מה המילה לההפך ממיינסטרים. ואם זה לא נכון אין צורך לתקן. אאוטסקירטס בא מה זה טוב ביום רוחני בטיול בחצאית>

אגב כך נולד לו ביטוי: נכון יש עין הסערה? אז ברוח מזרחית זה אחר. אין לזה עין. יש לזה משהו אחר שהודף אותך לרוחב, כזה, ומזיז לך את המוח. כמו בניין עירייה שנשכב על צדו, פוער את כל חלונותיו ונושף בך בו זמנית. ואז אם יצא שבדיוק עמדת שם ברחבת החגיגות הנטושה שלו, אז אתה נמצא בשוף הרוח המזרחית.

[שיחות*]

איך עדיין מיינסטרים נשמע לי כמו עלבון. שאלוהים יעזור לי ולשכמותי.

[שיחות*]

ואיזה כיף גל הנוסטלגיה החמים והתפוזי והמימאי
לא נעים לי להגיד לכן אבל זה עשר שנים. פתאום ראיתי. ומחשבה אחת עלתה לי משום מה, אולי כי מימה, שאנחנו עדיין אוהבות מוסיקה שאהבנו אז. לא יודעת מה זה אומר. זה לא חייב להיות מסקנה.
זה מזכיר לי סיפור שרציתי להקדיש ליוחנן בצק רק שזה לא אני כתבתי אותו, וגם בכלל אין לי דרך לשחזר אותו, הוא התפרסם פעם במגזין כזה לספרות שנקרא מסמרים, בגליון הראשון שלו, אני חושבת, כתב אותו סולן או גיטריסט של להקה ישראלית שקמה בשנות השמונים (?), והוא על הדבר המנחם הזה שבגיל ארבעים אתה עדיין אוהב את המוסיקה שאהבת בגיל 17.

[מי_מה*]

ברוח הדברים אשתף כאן בפלייליסט שהכינותי אתמול בהשראת שיחה על המילה PLl9diJABI01EKjFa]עמוק w8tvRQlLrxFzeKTs[/po]

[בשמת_א*]

שבגיל ארבעים אתה עדיין אוהב את המוסיקה שאהבת בגיל 17
זה לא סימן שזאת אהבת אמת?

<לאחרונה אני תוהה ביני לבין עצמי, מה ההגדרה של "אהבת אמת". אני נוטה בינתיים לקבל את ההגדרה של "הנסיכה הקסומה">

[בשמת_א*]

איך עדיין מיינסטרים נשמע לי כמו עלבון
גם לי קפץ הפקק הזה... (-: לגריין? לא לגריין?

[שיחות*]

מה ההגדרה של "אהבת אמת". אני נוטה בינתיים לקבל את ההגדרה של "הנסיכה הקסומה"
שזקן מכוער ואשתו המפחידה נושפים לתוכך את רקבון פיהם ואתה לא ממשיך למות? או משהו כזה?

[שיחות*]

לגריין? לא לגריין?
עזבי...שלא ייעלב לנו המיינסטרים והכל מהתחלה....עם הפנים קדימה אחותי. פוסטאנטימיינסטריניזם!

[שיחות*]

אגב, אם כבר גריינים, הנה אחד שממש נחרט לי ברצינות, גם אם אמרת בתור בדיחה, וצץ לי הרגע בראש הדף :
סבתא שלי כבר אמרה לי לפני שנים לעולם לא להגיד דברים רעים על עצמי. היא טענה, שאנשים תמיד זוכרים מה שאמרו עלייך, אבל לא זוכרים מי אמר

[שיחות*]

יא, מימה, איך, איך, בדיוק בול, עכשיו. איזה כיף. תודה (אני בציפיה מגרגרת לבאות.)

[מי_מה*]

בשוף הרוח המזרחית.
ביטוי הרבה יותר מוצלח מ'מזג אויר של דם באף' שזה איך שהייתי קוראת לימים כאלה

[בשמת_א*]

מימה, איזה פלייליסט! התענגתי.

שיחות, לא בדיחה בכלל. ציטוט אמיתי של סבתא רבקה שלי. חוץ מזה, היא צודקת. מפוכחת, קצת צינית (-: וצודקת. ושמעתי את זה ממנה די הרבה פעמים, כי אני כמובן אמרתי דברים רעים על עצמי... בסוף זה עזר. כמעט הפסקתי (-:

"אהבת אמת" true love the princess bride

[בשמת_א*]

אוף, מנסה שוב. 3uHiloe]אהבת אמת YPA[/po]

[אישה_במסע*]

אולי זה בגלל שאני לא הכי מוצלחת באנגלית, אבל לא הבנתי.

[שיחות*]

everybody's story is that ride. it's about their connection to another human being
ככה?

[בשמת_א*]

האמת, אי אפשר לתת את זה בקטע אחד קטן.
כל הסרט מביע את זה.
כשיש אהבת אמת, אז האדם השני כל כך חשוב לך, שהוא בראש מעייניך. בעיקרון, תעשה הכל למענו.

[אישה_במסע*]

יש אולי ספר? הסיכוי שאני אצפה בסרט הזה בשנתיים הקרובות הוא מאוד נמוך.

[בשמת_א*]

הסרט מבוסס על ספר, אבל למיטב ידיעתי אין חפיפה מלאה, אז אני לא יכולה להתחייב שהספר מעביר את אותו המסר.
הסרט כבר הפך לסרט פולחן (-:

לדעתי אפשר לראות אותו בהמשכים ביוטיוב (-:

[אישה_במסע*]

בשמת, הכוונה היא לא לאי נגישות הסרט, אלא לזה שאני נמנעת מסרטים וסרטונים במידת האפשר. אני מעדיפה בהרבה ספרים. יותר נוח לי ללמוד ככה, יותר נוח לי להנות ככה, ובכלל, זו הדרך שלי לקלוט בצורה טובה יותר. אני גם קולטת דברים מדיבור, ולכן גם גירסא מוקלטת של הספר היא סבירה מבחינתי

אני ממש לא נהנית מסרטים, ומכיוון שיש ספר, אני אקרא אותו.

[מיכל_בז*]

אשה במסע, זה מקרה מאוד נדיר שבו הסרט הרבה הרבה הרבה הרבה יותר טוב מהספר. הספר אדיוטי, הסרט... פולחני. ונראה לי גם שהספר בכלל מבוסס על הסרט, אבל יכול להיות שאני טועה.

[בשמת_א*]

מחזקת את דבריה של מיכל בז ומוסיפה:
העיקר בסרט הוא הצד הקולנועי, הויזואלי, בכל המובנים: הליהוק הקולע כל כך, המשחק של הדמויות, ההומור (בילי קריסטל או מנדי פטנקין או פיטר פאלק)(איזה קטע, כולם יהודים), אנדרה הענק, Hello, my name is Inigo Montoya, You killed my father, Prepare to die!
זה פחות "הסיפור", יותר הסצינות.

[מי_מה*]

וגם הבימוי של רוב ריינר הוא פשוט מלא אהבה. יכולה להשאיל לך את הDVD אם תרצי לחרוג ממנהגך ובכל זאת לראות בסרט. שווה!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כתב אותו סולן או גיטריסט של להקה ישראלית שקמה בשנות השמונים (?)

אמיר בן דוד (אבטיפוס)- מדרגות לגן עדן
טרם מצאתי..

[שיחות*]

מי את, פלוני מלאך? פשוט מדהים איך שלית את כל הפרטים ככה.

[שיחות*]

_שבגיל ארבעים אתה עדיין אוהב את המוסיקה שאהבת בגיל 17
זה לא סימן שזאת אהבת אמת?_
לא יודעת למה התברברנו, הרי הנה זה מוגדר פה לפנינו. אבל כל תירוץ להתרפק על הנסיכה הקסומה מתקבל.

[בשמת_א*]

בשוף הרוח המזרחית
ובמלה אחת: שרקייה...

[אישה_במסע*]

מי מה, תודה אבל אני אוותר.

אני לא מתחברת לצד הויזואלי, ולען עם העיקר בסרט זה הצד הזה, אני פשוט לא איהנה ממני.
לא כוס התה שלי

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מסמרים גיליון 1

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קטעים איתך. שליתי מחיפוש בתיבת המייל שלי
ובכלל, אחרי שבתחילת השבוע שתי (!) בחורות קראו לי חמוד ועכשיו מלאך (אמנם בנקבה אבל זה אותו הניקוד בדימוי העצמי) אפשר לאמר שאני.
(חשבתי שזה שכתבתי שטרם מצאתי יסגיר את אלמוניותי)

פ.שקאדו

[שיחות*]

מה?! כבר הקדשתי לך אותו? טוב זה לפחות יוצא חינני (עקביות לצד סניליות.)
מה יהיה, אפילו הקשרים שלנו לענייני מגזינים תל אביביים נתנה פה קישור שמודיע באדישות "240 לחתיכה נו גיברת לא לעמוד לזוז לזוז אין לנו כל היום פה לבלות לך על המסך ולא אל תגללי עוד למטה, לא מחזיקים את הסיפור, לא בחינם ולא בתשלום אז תעשי טובה סעי הלאה. תודה. "

[שיחות*]

היום ישבתי ליד אשה ערביה בחדר אוכל עובדים. היא מבוגרת, אוכלת בהבעה רצינית, נראית זעופת מחשבות, אולי ממהרת, אבל אוכלת לאט, במלוא תשומת לב, בתנועות חזקות ואיטיות, כאילו היא מתווכחת עם האוכל "לא, אתה תעמוד פה בצלחת, את עגבניה תישארי כאן עד שאפנה אלייך. זוזי קצת לפה, זהו. אתה בכלל צא לי מהצלחת, מתיזה מזונות לא אהודים אל המפית ליד הצלחת.
ואז פונה אלי, כי כמה אפשר להתעלם מהלטישה שלי, ואומרת: היה פעם זמר מצרי מפורסם.
ונחה מדיבורה, אוספת בשתיקה את הכבוד הראוי לה שיימלא את חלל הציפיה שלי למשפט הבא.
הוא היה אוכל במסעדות הכי יקרות, עם הידיים. למה אמר, הידיים הזה, יותר נקי מהמזלג והסכין.
(יש רגעים בהם אתה בוחר להקנות למשהו ערך גם אם לא ממש הרגשת את הערך. זה היה רגע כזה. מה זה הסיפור האפילו לא סמי אותנטי הזה? כבר מה זה נדרכו לי כל החושים ונשמט לי כל הסנטר לקראת הסיפור ההולך ובוקע מלב לבה של האותנטיות)
פריד אל אטרש קראו לו.
עיני אורות "פריד אל אטרש!" אני קוראת כאילו אמרו שם של מורה שלי מהיסודי.
מכירה? היא שואלת באדישות ואני צוהלת כולי על הגשר הנבנה בינינו "בטח! סבתא שלי הייתה שומעת ובוכה! ופעם בסרטים של יום שישי , את זוכרת שהיה? אז לפעמים הוא היה משחק, ושר.."
אבל היא בכלל לא מתרגשת כמוני מחיבורי התרבויות האלה וממשיכה באותו טון אדיש "הייתה לו אחות. איזה יפה, ואיך שרה. אולי יותר ממנו אפילו. ואז זמרת אחרת רצחה אותה. כי קינאה בה. אום כולתום, מכירה?
"רצחה אותה?" אני חוזרת במבוכה על האינפורמציה הלא צפויה.
לא היא, היא עונה לי בסבלנות משועממת . שילמה לאנשים שירצחו. ואז מסתכלת אל פרצופי הלא יודעת ממה משתומם יותר, מהסיפור או מעצם זה שהיא בחרה לספר לי אותו, ומחווה הינהון עם הראש בהרמת גבות שאומר "כן כן. מה חשבת."
סיפור מעניין או לא, לכתוב אותו אני צריכה, חשבתי. לא כל יום שומעים סיפור כזה. (וטוב שכך.)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אחרי שבתחילת השבוע שתי (!) בחורות קראו לי חמוד ועכשיו מלאך (אמנם בנקבה אבל זה אותו הניקוד בדימוי העצמי)
אתה באמת מלאך. מלשון שליח
<הכניסי כאן ציטוט של חזי לסקלי. לא, בעצם, לכי לעבוד>

ואז זמרת אחרת רצחה אותה. כי קינאה בה. אום כולתום,

אלה לא הפרטים הרשמיים אבל כמובן שהסיפור שלה הרבה יותר מעניין מהפרטים הרשמיים
בכלל, אני תמיד אומרת, רשמיות זה לפרוטוקול.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפחות יוצא חינני


הכניסי כאן ציטוט של חזי לסקלי. לא, בעצם, לכי לעבוד
ככה יפה? הולכת לעבוד ושולחת אותי לגגל את לסקלי במקום לעבוד?

[עוברת_אורח*]

אז אחותו של פריד אל אטרש ממש דומה לסבתא שלי.
או שככה נראו כל הנשים כאן באזור ב-.1944

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ככה יפה? הולכת לעבוד ושולחת אותי לגגל את לסקלי במקום לעבוד?
נו טוב (אנחה פולנית מעושה).
post]באסוציאציה פראית 05[/po].html - כבר לא זוכרת אסוציאציה למה בדיוק. אבל צירופים הגיוניים אף פעם לא היו הצד החזק של הדף הזה, נכון? @}

[ציפורי*]

איך עדיין מיינסטרים נשמע לי כמו עלבון. שאלוהים יעזור לי ולשכמותי.
לגמרי

סיפור מעניין או לא, לכתוב אותו אני צריכה, חשבתי. לא כל יום שומעים סיפור כזה. (וטוב שכך.)
אהבתי במיוחד את התיאור של איך שהיא אכלה...

[שיחות*]

תגידי, ציפורי, אם את כבר כאן: פעם כתבתי כאן "קורות הציפור המכנית" ואת (או קן לציפור ?) כתבת "לגמרי" ואח"כ מחקת. זו היית את? כי עדיין תקועה לי מאז בגרון השיחה על הספר הזה.

[ציפורי*]

לא נראה לי שאני. לא זוכרת דיון כזה ולא קראתי את הספר. ובכלל אני בדרך כלל לא מוחקת. לעיתים רחוקות, כשאני מתפדחת או מתחרטת על משהו שכתבתי, אני מודיעה שאמחק ונענית ב- "לא לא אל תמחקי" שמניח את דעתי . ואצלך בדף בכלל יש קטע שלא מוחקים, לא?
("יכולת גם לענות גם פשוט- לא. מה הקטע?")
<מנסה להיות משעשעת ושנונה כמו המשתתפות האחרות בדף>
(עוד חלקיק של הומור מודע לעצמו וזה יעבור כל גבול)

[לי_אורה*]

בדיוק חיפשתי ומצאתי את הדף בויקי עם אחותו של פריד אל אטרש ובאתי להעתיק את הלינק אבל קרוטונית כבר שמה. איזה יפיפיה היא הייתה!!
ואוהבת את התיאורים המפורטים של השיחה ושל כל מה שסבב סביבה ושפת הגוף וכו'

[מיכל_בז*]

(עוד חלקיק של הומור מודע לעצמו וזה יעבור כל גבול)

לפי דעתי יש לך עוד כמה חלקיקים בכיף, אפילו יותר
(הצחקת אותי, בקיצור.)

[לי_אורה*]

חשבתי לעצמי כשקראתי את הסיפור על איך היא אכלה ומה היא סיפרה וכו' שחבל שהיא לא דיברה עם הכפותנית זו הייתה בדיוק סצינה מתאימה לכפותנית. אז הוספתי לי אותה בדמיוני. במחשבה שנייה, אם הכפותנית הייתה מאכילה אותה עם הכפית, הרי היא לא הייתה אוכלת בעצמה בדרך הייחודית לה. אז טוב ככה כמו שסופר.

[שיחות*]

זהו, שבחדר אוכל עובדים, לא רק שהכפותנים לא אוכלים שם, הם בכלל לא מתקרבים לשם. לאנשים אין בושה. מתיישבים מולם בהפסקת-אוכל שלהם, תולים בהם עיניים נוגות, וממתינים. אז עם הזמן הם כחשו והתדלדלו ונמצאו אוכלים סנדביץ' חפוז מהבית בכל מיני פינות מסתור לא צפויות, , היה אפילו ניסיון לשלב את הארוחה שלהם תוך כדי עבודה, ז"א בצוותא עם הקליינטים, אבל זה לא עבד טוב, קרו דברים מביכים, האורחים חשבו שעליהם גם החובה להאכיל, נוצרה בוקא ומבולקא. נכון להיום, חל איסור חמור לגלות את המקום בו הכפותנים סועדים את נפשם, יש שמועה שהם עברו לרמת תדר אחרת של פרנסת הגוף אבל אף אחד לא באמת מאמין לזה. כולם יכולים לראות שהם רזו קצת ופניהם יותר קורנות, אבל לא אוכלים?! כל פעם מתעורר הויכוח הזה מחדש בין העובדים ובחיי שלא בא לי להכניס אותו גם לכאן.
בקיצור, בחד"א עובדים אנשים אוכלים לבד. מסתבר שכשגם כשאתה מאכיל את עצמך יוצאים סיפורים.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

איזה יופי, גם באין סיפור, יש סיפור! חייכת אותי, תודה לך!

[ציפורי*]

מיכל בז , תודה (כמובן שאחרי כל זה נכנסתי לכאן במטרה למחוק את כל הקטע המביך הזה, אבל המחשב נתקע ונזכרתי ש- "עיקר התשובה- ישמע בזיונו, יידום וישתוק", אז השארתי וזהו..)

[שיחות*]

(הצחקת אותי, בקיצור.)
גם אותי. בלהט הכתיבה שכחתי לכתוב. אבל בהחלט "לא לא אל תמחקי" ושתנוח דעתך. לגמרי. (-:

[לי_אורה*]

איזה יופי, גם באין סיפור, יש סיפור! חייכת אותי, תודה לך!
וגם הצחיק אותי:
בלהט הכתיבה שכחתי לכתוב.

[שיחות*]

"עיקר התשובה- ישמע בזיונו, יידום וישתוק",
מאיפה זה?

[שיחות*]

תודה לך!
גם לך (-:

[שיחות*]

http://hebrewlog.blogspot.co.il/2004/06/blog-[po]post 10860370982720107[/po].html
מוקדש למצ'רה (בזכות הגריין הלכתי לבדוק מה זה בעצם (-: )

[ציפורי*]

_"עיקר התשובה- ישמע בזיונו, יידום וישתוק",
מאיפה זה?_
הייתי די בטוחה שמרבי נחמן מברסלב, אבל פתאום עולה בי היסוס..
תודה על ההרגעה @}

[לי_אורה*]

_"עיקר התשובה- ישמע בזיונו, יידום וישתוק",
מאיפה זה?_
זה אכן מרבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ו'}

[שיחות*]

לא מבינה את הביטוי. אפשר בבקשה הסבר?

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

כשאדם שומע שמבזים אותו, אם הוא מצליח לא לסעור מזה (יידום וישתוק - אני מבינה גם כלפי פנים), אז הוא עשה את עיקר התשובה, כלומר את החלק הכי חשוב של ההתקרבות לה' / לעצמו.