דגנית ב

דגנית. אם רצית לפתוח לך דף בית אישי , אז הצלחת.
תתחדשי.
עכשיו אפשר לכתוב לך. @}

רק זיכרי לכתוב את שמך במשבצת של "מאת"
שנדע שזו את ...

וואלה - חזרתי מהארץ ויש לי בית! תודה למי שהביאני עד הלום ופטרני מסימני השאלה. אולי עשיתי את זה לפני שנסעתי? עכשיו אני כל כך טרוטת עיניים שהכל יכול להיות.

חזרת, חזרת!!!!!!!
חיכיתי מאוד.
כן, הרבה זמן בלי בית משלך, פינה משלך, זה קשה מאוד.
זה החיסרון בביקורים בארץ.
אפשר לתחיל שוב להתכתב.
את יודעת, פתאום הבנתי שאת גרה בטנזניה, ולטנזניה אני יכולה להתקשר בטלפון.
בא לך?

קודם כל תיתאוששי, כמובן.

התאוששתי. ישנתי המון. אתמול גם הגדלנו וצפינו בטקס הפתיחה המקסים של האולימפיאדה. כמה נשי!
חזרתי לא רק לביתי בטנזניה אלא גם לבית וירטואלי כאן ב"באופן". שאני אתלה מזוזה?

קיבלתי את האימייל.
התמלאתי קנאה מהסיפורים מעוררי הקינאה על הביקור ועל משפחתך המקסימה.
אכתוב בהקדם.
לילה טוב

היום הראשון בבית ספרנו הנערץ.
אני נבוכה ומבולבלת. אני סופרת עכשיו 12 שעות, עד מחר בבוקר
כדי לתת לדברים לשקוע .
מבחינות אחרות הייה דוקא יום טוב. גם הילדים קיבלו את פני מבעבעים מהתרגשות וסיפורים וחיוכים. 12 שעות...

הי
כבר כמה ימים אני מסתכלת על האי מייל שלך וכל פעם אומרת לעצמי "אחר כך",או "מחר".
היום עזרתי אומץ.
היה שווה!
מחכה לעוד.

עברו הרבה שעות. הפגישה הראשונה עם שנת הלימודים היתה עם טעויות ביוקרטיות.
מנהלים התחלפו ויש לי תחושה שיש נסיון לשנות את רוח המקום. להיות יותר רציניים
כאילו.
הכיתה של הבן סודרה כמו כיתה רגילה וצפופה. אהבתי יותר את הישיבה בקבוצות. המורים שלו בשנה שעברה הכינו כל נושא חדש גם על הקירות. עכשיו הקירות עדיין לבנים מאד. ויש שיעורי בית כ ל י ו ם .
המורה שלו מסבירת פנים מאד. והוא מבסוט. בילה את כל אחר הצהריים אצל חבר.
בדרך הביתה סיפר לי סיפורי בית הספר במעלות כפי ששמע מחבר שפגש בארץ.
זה עף מהכיתה בכל שיעור, ולזה המורה מחרימה את הצעצוע לארון סגור.

הבת קמה הבוקר והודיעה לי שהיא לא עייפה כי היא מתרגשת - היום היא תעבוד עם הבצק הירוק שהכינו אתמול בכיתה.
אז מה אני רוצה?

את רוצה אולי שלא רק יהיו שמחים עכשיו, אלא גם שלמים ועם אושר פנימי.כפי שאת רואה שלמות, ולא רק כפי שהם רואים זאת...

לא בטוחה שהבנתי לגמרי אבל אני שמחה שכתבת לי כי אני - זה ברור - מבולבלת.
אבל אם הם שמחים עכשיו זה לא אומר שהם שלמים ומאושרים?

חינוך ביתי - עולם חדש שלא היה לי מושג על קיומו. ברגע שגיליתי, הרגשתי - מובן מאליו. ככה זה צריך להיות.
ועוד אחרי הנסיון הקצר שלי בגן/ביה"ס בארץ ואפילו בג'מייקה. "להשאב לבית הספר" זה ביטוי שלך אורית והוא כל כך נכון. מפחיד אותי עתיד רצוף מבחני בגרות ועבודות וציונים. לחץ. "יש לך פוטנציאל. למה את לא מממשת אותו..."
נבהלתי מסימני "הרצינות" של ההנהלה החדשה. מאחוריה עומדים גם הורים שרוצים בית ספר עם השגים מרשימים והכנה מושלמת לכל אוניברסיטה שמכבדת את עצמה. שיראו שהם לומדים! שיחזרו כל יום עם ערמת דפים לשעורי בית!

קל לי לנסח בהתנשאות מה האנשים לעיל רוצים מבית הספר.
כותבת ומוחקת שוב ושוב מה אני רוצה ממנו.

שיהיה כיף
שיהיו שם אנשים מעניינים ומרגשים שלא פוגשים ביום יום או בבית : מורים, חברים, הורים, עובדים
שיהיו התנסויות מתחומים ורעיונות חדשים לנו ולילדינו
עם כבוד הדדי, תשומת לב אישית, אהבה.
שיהיה מקום פתוח, כפרי, שקט, יפה.

אני רושמת ובית הספר הזה מול עיני.
ומה אני רוצה למען ילדי? אני בטוחה שאנשים וחוויות כאלה אני לא יכולה לספק להם ואני רואה בבטחון גמור כמה הם נהנים. איך הם פורחים ונפתחים ומגלים.
רק מה?כשאני מתקרבת בבוקר למיטה שלהם והם חמימים ורכים ומכורבלים בשמיכה העבה ומבקשים עוד 5 דקות ואלי אומרת בקול מנומנם שהיא לא רוצה ללכת לבית הספר - אז בא לי לצאת בשקט ולחזור למיטה הנעימה שלי ולוותר על כל זה ודי.

רק מה?כשאני מתקרבת בבוקר למיטה שלהם והם חמימים ורכים ומכורבלים בשמיכה העבה ומבקשים עוד 5 דקות ואלי אומרת בקול מנומנם שהיא לא רוצה ללכת לבית הספר - אז בא לי לצאת בשקט ולחזור למיטה הנעימה שלי ולוותר על כל זה ודי.
נסי פעם ותיראי מה קורה... @}

העניין הוא שאנחנו ,המבוגרים, רואים את ניזקי בית הספר .הילדים לא תמיד. כמו שכתבת, זה שואב. העיניין החברתי מאוד חזק. לילדיך יש בוודאי המון חברים מבית הספר. הם יכולים להיתראות איתם מחוץ לשעות הלימודים.
היתרון בליחיות בטנזניה, הוא שמשרד החינוך לא יטריד אותך אם ילדיך לא יגיעו לבית הספר...

ודרך אגב, קנית מהספרים שהמלצתי לך? עשית מנוי על העיתון של "באופן"? את באה לפארק הירדן?...

לא קניתי ספרים בכלל:-/ בחופשה הכל עצר, הוקפא או נמס בחום יולי-אוגוסט.
ואולי גם הרגשתי שאני לא בשלה. אני חוששת ממה שאמצא בספרים.
בשעה האחרונה חרשתי כאן את הנושא חברים בחינוך הביתי. זה קשה מספיק.
הביטוי שבי משקף גישה של שחור-לבן, כן או לא, חיים או מוות. ואני חולה מסגנון כזה.

חברה של הבת ישנה אצלנו. הן שיחקו יחד עד שעלה עשן. איפה איך ולמה היינו נפגשים איתה בלי בית הספר?
ביננו ובין ההורים שלה לא היו מפגשים חברתיים. ועכשיו אני גם חברה של אמא שלה. הן עושות דברים שאני לא עושה איתה, מתחבקות ומפטפטות ומלמדות זו את עולמה של השניה - זו אוהבת תכשיטים ותחפושות וזו משחקי ספורט ושתיהן נמסות על בעלי חיים.
הבן בילה אחרה"צ עם החבר משנה שעברה.. בשני המקרים - הילדים לא רצו להפרד.
די, אני לא מדברת על מיומנויות חברתיות. אני מדברת על הכיף, האדרנלין, השינוי המבורך בבילוי עם מישהו שחושב קצת כמוך, בגובה שלך, ומוכן כמוך ברגע זה לעשות מה בראש שלכם בקיצור - ילד. וילדים יש בבית הספר.

אבל כמו שאת מתארת, כבר יש להם חברים. חברים טובים.
באמת בצורת החיים שבאפריקה, קשה ליפגוש חברים אם לא הולכים לבית הספר. בזה את צודקת (לצערי)! אבל ילדיך כבר מעורים בחברה. אין לכם בעיה חברתית. ואת מספרת על הבילויים הכייפים שאחרי שעות הלימודים...

הוי, דגנית.
כמה כיף היה לדבר שיחת טלפון ארוכה ונעימה.
תודה.
כן ירבו.
@}

אפשר להכין מהקוקוסים עציצים למתנות משמחות, אפשר לצקת פנימה שעווה של נרות עם פתיל ולהדליק (דולק המון ימים), אפשר להגיש בהם פיצוחים, חטיפים וכו', אפשר למלא אותם בעוגיות קטנות או משהו טעים אחר כמו קוביות שוקולד למשל לעטוף בצלופן ולהביא למי שאוהבים להכין מעיסת נייר ראש עם פרצוף והקוקוס ישמש כשיער (הפוך) על הראש מעיסת הנייר ועוד.......

הי דגנית.
היכנסי לדף מעבר לאפריקה ,כתבו לך שם כמה הצעות מעניינות בקשר לקליפות הקוקוס.
ספרי על יישומים...

תודה דגנית, על התמיכה

מעודד לדעת שעוד ילדים יוצרים את הקלפים
לדעתי זו התרומה הגדולה ביותר שלהם.

יום שני. כולם רצו להשאר בבית. וגם אמרו את זה. שניהם. אנחנו יכולים ללמוד בבית.
נשבעת שלא דיברתי איתם על זה. הם פשוט קוראים מחשבות. הבן דיבר איתי אמש.
על היחס של המורים. כאן ובארץ. " למה הם לא כמונו? רבים איתנו כשהם כועסים עלינו? למה לשלוח מכתבים? שנפחד ממה שכתוב בהם?" . כל כך נכון. שתקתי. מכתבים זו לא השיטה כאן והוא גם בארץ לא קיבל אבל האיום קיים. בשבילו בית ספר זה בית ספר זה בית ספר (לא כמו אמא שלו שרואה דשאים, חיוכים, כיתות קטנות ומורים נחמדים ומאבדת את הראש).
שום דבר שאמרתי או לא - יוכל להיות כן וחכם כמו דבריו. זרקתי מהצד משפט לבעלי. אולי נשאיר אותם בבית ודי? "נכנסת לזה חזק" הוא אומר.

2 דברים לעשות

להרשם לחינוך ביתי : להזמין ספרים ועיתון ולשלם על האתר - עשיתי!
לפתוח כאן דף תמיכה/יעוץ/ויכוח וצחצוח בשבילי.

א. צריך שם לדף
ב. צריך עוד משהו - אומץ או דחיפה או גלגל הצלה... נעשה מחרכך.

ואוו, דגנית. איזה ילד החלטי!!
אולי אני צריכה להפגיש אותו עם הבת הגדולה שלי

אז נישארתם בבית?
ספרי מה קורה.
את מוזמנת גם להתקשר.

דגנית, בהצלחה!

דגנית, איפה את??
תראי, יונת שרון כתבה לך!

יונת - המון תודה לך.
אורית - איפה אני? שאלה טובה. סוחבת כאב ראש טורדני מיותר מידי מחשבות.
שוחחתי עם המורה של הבן. מיוזמת שתינו.
אישה נחמדה ופקחית אבל "אי אפשר לקיים רק פעילויות שיהיו מרגשות לכל הילדים" וזה לכך שאמרתי שחלק מהתרגולים בבית משעממים. "הוא צריך להתרגל לכך שרמת הדרישות תלך ותעלה" לכך שהזכרתי שבשנה שעברה עבדו יותר בצורה אישית או בקבוצות. ומספיק הערות ששקפו בברור שאין לה זמן/סבלנות להקשיב לבן.

אם לא הייתי נפגשת באתר הזה, הייתי ממשיכה בדרכי הקודמת של מזעור נזקים : שיחות עם המורים, שיחות עם הבן, לספור את הימים עד סוף השבוע, לראות את כל הדברים היפים בבית הספר הזה, לברך את המזל שלנו שיש כאן גישה רגועה
ופתוחת מחשבה לגבי איך ילדים לומדים וכו.
הבוקר, כשאמרתי לבת שהנה כבר יום חמישי ומחר יום שישי, חשבתי בליבי שמה זה אומר בכלל - כמה אנחנו שמחים שהזמן עובר מהר והסיוט מתקצר?
לא חבל על הימים האלו? לא חבל על כל רגע שעובר שבו הבן שלי מרגיש לחוץ, לא מובן, לא מצליח?
ומצד שני - התחלתי בחוג בישול לצעירים. בשיתוף עם אחת המורות. הייה כל כך נחמד. אני באה עם כוסות מדידה בצורת ברווזים ומסבירה ושואלת אותם בלה בלה בלה והם רוצים אולי 2 דברים - לבחוש קצת ולאכול. והמקום הזה כל כך נעים. משהו באויר שעושה כיף להיות שם. אבל אולי רק לי.
למה או או? למה או לוותר או להתפשר? אני רוצה גם וגם. קצת מזה וקצת מזה.

דגנית
בית הספר הזה כייפי בעינייך. אבל לא בעיני דר! והרי הוא התלמיד שם!
הילד שלך נראה שמאותת לך שהוא לא מרוצה. ולא ברמזים קלים.
אולי כדאי להקשיב לו??
יש לי חברה שהבן שלה אובחן כדיסלקט ודיסגרף בבית הספר ואמרו עליו שאין לו סבלנות וכולי.
מהרגע שעזב את בית הספר הוא התחיל לפרוח! פתאום נהיה רגוע ויכול לשבת ולעסוק שעות במשהו שבאמת מעניין אותו.
אני לא אומרת שזה מה שטוב לכם,וכמובן שדר לא אובחן באבחנות הנ"ל, אבל לא נראה שמה שקורה עכשיו הוא טוב...

מבינה את הפחד והחשש מלעשות את הצעד הראשון. זה באמת מלחיץ.
אבל שוב, מה יקרה אם...? תמיד אפשר לחזור לבית הספר.

את מוזמנת להתקשר.

פתאום הרגשתי שאולי אני קצת מטיפה.
אם כן,את מוזמנת להגיד לי לשתוק...
@}

המחשב הייה בעוצר עקב שדרוג המדפסת והמקלדת. עדיין לא כתבתי את הא-ב על המקשים וההדפסה על עיוור משגעת אותי. ובאפריקה כמו באפריקה - שודרג אך נותק מהאינטרנט ככה סתם בטעות. עד היום.
אורית אני עומדת לכתוב לך דואל אבל בקיצקצ - את צודקת! (ולא מטיפה בכלל).

רוצה לקבל עוד תגובות על מה שקורה לנו מכל שכבות האתר - חינוך ביתי או בית ספרי ומה שבינהם.

הי דגנית.
מחר חוזרים כל "אושיות האתר" משבוע בפארק הירדן.
לאחר שיתאוששו ויצאו מ"הדיכאון שאחרי" אוכל לבקש שיכנסו לדף שלך ויביעו את דעתם, אם זה מתאים.

עוד יום שני. הבת בבית כי היא מצוננת והבן יצא לבית הספר בלב כבד. נפרד עם דמעות בעיניים. ילדים אחרים שיחקו בכדורגל והתנדנדו והוא התיישב על הספסל שעל יד הכיתה. שאלתי אותו אם הוא רוצה להצטרף לילדים והוא ענה שעד שיתחיל השיעור הוא יישב ויחכה. אז הלכתי. קצת בדמעות. אני יודעת שזה קשור גם בכך שאחותו נשארה. אבל כל ימי שני מתחילים בחריקת שיניים משניהם. ביום חמישי כבר קמים די בקלות.
אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי. שאגיד לעצמי שבעצם ברוב הימים הוא מסיים את היום מרוצה.
מספר לי על מה שדיברו בכיתה (עכשיו על זכויות הילד...), עושה שיעורים בקלות וכמה בית הספר הזה טוב.
האם אני מפספסת כאן הזדמנות לאפשר לו להרגיש שיש לתחושות שלו משקל אמיתי?

האם אני מפספסת כאן הזדמנות לאפשר לו להרגיש שיש לתחושות שלו משקל אמיתי?
כן!!

ועוד משהו.
אולי את רוצה לשנות את שם הדף או לפתוח דף עם שם אחר.
כי לפי השם כרגע זה דף בית וזה לא תמיד מזמין להיכנס למי שלא מכיר.
אם תקראי לזה דף ההתלבטויות של דגנית או כל שם אחר שנראה לך מתאים, אז אנשים יכנסו ויגיבו.

דגנית יקרה,
זו אני שרון מדאר...ראיתי במקרה את הדף בית הזה שלך והחלטתי להכנס לרחרח קצת.....אורית צודקת, שם הדף לא ממש מזמין ולכן קשה לדעת שאת כאן.
בכל מקרה קראתי קצת על התלבטויותייך, וואו לא קל. גם אני בזמן האחרון עברתי שינוי אדיר בדיעותי- החינוך הביתי נשמע לי כרגע כדבר חיובי לחלוטין. אבל אצלי הילדות בנות שנתיים וקצת אז כרגע אין שום קשיי החלטה, פשוט נשארים בבית וזהו. אין לי מושג מה אעשה בעתיד ולאן יזרמו הרוחות, כרגע טוב לנו וזה מה שחשוב.
אולי אורית צודקת. אולי צריך לתת לילד לנסות, אולי זה יעשה לו טוב. אגב מה לגבי שילובו רק ביומיים או שלושה מהשבוע? יש אפשרות? זה גם יותר טוב מכל יום.... (לא להאמין שבמקצועי אני מורה! מה קורה לי???????)
בכל מקרה מאחלת לכם למצוא שלווה והשלמה עם כל דרך שתבחרו.
שמחה למצוא אותך פה!

הי דגנית,

אני אנסה לתת לך הסבר איך לערוך. אם לא תצליחי, תבקשי ואערוך בשבילך.

בתיבת ההוספה הצהובה למטה, בפינה השמאלית עליונה שלה, כתוב "עריכת כל הדף". לחצי על זה.
שם תראי את כל מה שמופיע בדף שלך, בצורה "גלמית".
תוכלי למחוק, לכתוב, להזיז ממקום למקום - כל מה שאת רוצה.
בסוף - תלחצי על "שמור שינויים", ותראי מה יצא.
_{אם טעית - נשמרות גרסאות, כך שזה לא סוף העולם, וניתן לשחזר.}

דרך אחת ליצור דף חדש היא להכניס שם חדש בשדה "דף", כשאת מוסיפה הודעה.
כך יווצר הדף שאת רוצה, ותוכלי לערוך גם אותו.
כדי להעביר מדף לדף, את צריכה להכנס לשני הדפים לעריכה, לסמן את מה שאת רוצה להעביר, להעתיק אותו (איפה שהוא נמצא), להדביק אותו (במקום החדש), ובסוף למחוק אותו (במקום הישן).

בהצלחה!
(אם את עוד מפחדת, את יכולה להתנסות בדף מגרש משחקים)

שרון יקירתי,
ההצעה הטובה שלך עומדת לי על קצה הלשון כבר זמן מה. בית הספר הזה הוא כל כך בית ספר. לא מעיזה לשאול
כי אני מפחדת לשמוע "לא". ואז מה?
עכשיו פתחתי דף שנקרא בי"ס טוב או חינוך ביתי ואני מקוה להמשיך שם את ההתלבטות.

היי דגנית.
אורית הזמינה אותי מזמן לבקר בדף שלך ואני כמו חנטרישית פשוט שכחתי.
אכתוב לך בקצרה כדי לא לנג'ס יותר מדי וגם כי קוראים לי .(כבר התחלתי לכתוב לך כמה פעמים הערב.)
לא ראיתי שכתבת בני כמה הילדים (אולי כן ולא ראיתי) אם הם בני עשרה או בכיתות נמוכות מאד.
האם אתם מתכננים להשאר זמן רב בטנזניה?
האם חיפשת קבוצות חינוך ביתי שם?
סליחה על מטר השאלות הענייניות. וסליחה על חוסר ההתייחסות עד עכשיו.

ענת ג יופי של מטר. נורא יבש פה עכשיו ומחכים לגשם

בן 9 בת 7. אנחנו מתחילים שנה שנייה ואולי עוד אחת. טוב לנו פה. לא חיפשתי קבוצות כאלה.
רוב המשפחות מתחילות בערך בגיל 4-5 . את הגן/בי"ס. לפני זה, מבלים בבית ותמיד יש נני.

הי דגנית,
לא יצא לי להיכנס כמה ימים. בכל מקרה זה כבר טוב שאת חושבת על האפשרות הזו- שילוב בבית הספר רק למספר ימים. האומץ כבר יגיע!
בכל מקרה מחזקת את ידייך בכל החלטה. בטוחה שבסוף תעשי את הדבר הנכון.
הולכת לבדוק את הדף החדש שפתחת.
אה....וחג שמח!

דגנית...ממש ניסיתי אבל אני לא מוצאת את הדף שפתחת.....
בכל מקרה רק שתדעי שממש ניסיתי. אשמח לעוד הכוונות. ביי

היי דגנית,

אהבתי את השיר ששמת בדף: לפתוח את הבעיה.

תודהההההה!!

מותר למחזר?

דגנית יקרה, שמחתי למצוא אותך בדף שלי.

איפה את? נעלמת קצת.... האם באמת יש לך דף חדש? אני פשוט לא מצליחה להיכנס איליו ובטח שלא למצוא אותו- "מה חדש" לא ממש עולה לי ולכן זה ממש בלתי אפשרי להתעדכן.

בכל מקרה שולחת לך חיבוקים היישר מדאר....

הי דגנית
מצטערת שהתנתקה השיחה בסוף. אבל זה היה בדיוק בזמן. כבר הייתי צריכה להתפנות בכל מקרה.
היה כל כך כיף לדבר איתך.
הלוואי והינו יכולות להיפגש ולקשקש לפעמים...

המשיכי לעדכן ולשתף בחויותיכם.
התהליך שאת עוברת הוא ניפלא.!

עולים לי עוד דברים.
דיברנו על המשפחה המורחבת והבעת חשש מתגובותיהם, שכבר נתקלת בהן בעבר.
אני חושבת כך- הילדים שלי הם הדבר החשוב לי ביותר. רק אני יודעת מה הכי טוב עבורם! לכן, אני מוכנה לעמוד גם בפני ביקורת של בני המשפחה המורחבת, וזאת כי אני יודעת שאני עושה את הטוב ביותר עבורם!
את יכולה להעזר בדפים כאן. היום ראיתי אחד שמתיחס למשפחת הבעל, למרות שלא ניכנסתי לראות. ויש עוד על התמודדות עם משפחה מורחבת.
ויש את הדף למה חינוך ביתי ,אם אינני טועה.
בקיצור, אמנם אין לך עם מי לשבת ולקשקש ולקבל השראה ו"תשובות לקהל הרחב", אבל יש לך את האתר הנהדר הזה, ויש בו הכל. וכמובן, הספרים הנפלאים שרכשת.

חוץ מזה,בקשר לזוג הצעיר ההוא שסיפרת שהם מגיעים לארושה. פתאום הבנתי שזו היזדמנות ניפלאה. אמנם יש להם רק ילדה קטנה אחת ואחד בדרך, אבל עבורך יתכן והם יהיו בני שיחה נעימים בנושאים הנ"ל הקרובים לליבך.
אולי הם מכירים את "באופן"? ואם לא, יש לי הרגשה שהם ישמחו להכיר...

פתאום נראה לי שכל זה היה צריך להיות באי מייל, אבל כבר אבוד. זה כאן.
עד שאגיע לאימייל בקצב של האינטרנט היום, כבר אשכח הכל...

חשבתי איך לעזור לך בלתת תשובות לשואלים (וגם לעצמך).
הנה כמה דפים באתר הזה שאולי יעזרו\יעניינו אותך:
להחליט על חינוך ביתי
להסביר חינוך ביתי
סיפורי מעבר לחינוך ביתי
שאלות נפוצות בחנוך ביתי -נראה לי שכאן תקבלי תשובות טובות...
מדריך לחינוך ביתי
מהו חינוך ביתי
מחקרים על חינוך ביתי

ויש בודאי עוד.
פשוט כתבתי "חינוך ביתי" וקיבלתי רשימה אדירה של דפים רלוונטים. הוצאתי משם את מה שהיה נראה לי הכי מתאים בתור התחלה.

שוב,אם את מרגישה אני "לוחצת" יותר מידי וזה גורם לך להרגיש לא נוח, רק תגידי, ואני נירגעת מיד!;-)
זה פשט כל כך מלהיב אותי וגורם לי לירצות לעזור ולהראות את הדרך, שאולי אני קצת יותר מידי...

ויש גם אתרים נוספים ברשת, רובם באנגלית.
אפילו ראיתי ב מה חדש דף עם קישורים לאתרי homeschooling .

בהצלחה.

שאלות נפוצות בחינוך ביתי
שיהיה לך קישור נוח...

אוקיי, אוקיי.
אז קצת התלהבתי מעצמי יותר מידי.
המשיכי לעדכן.

בעצתך, צימצתי את דף הבית שלי. באמת היו שם דברים ישנים שכבר הייתי מוכנה להיפרד מהם.

לאן נעלמת ??? אני שוב ושוב מחפשת לראות מה שלומכם בדף על ההתלבטויות על חינוך ביתי. מקווה שהכל בסדר ושתשובי לשתף אותנו במהרה.

אפרת יקרה,
יש לך דף בית? בכל אופן כתבתי שוב. תודה ענקית לך מכל הלב שאת קוראת ומגיבה.

דגנית, מוחקת את הגריין האחרון שהכנסת כי לילה טוב כבר גריינה את זה כמה גריינים מעלייך.

דגנית, מה שלומך ?? נדמה לי או שנעלמת לנו קצת מהדף ההוא ??? מה איתכם ? האם כבר התקיימה השיחה עם המנהלת וכו' ??

אופס... עכשו מצאתי את הדף וראיתי שכבר דיברת עם המנהלת אבל מאז לא שמענו ממך, אז בכל מקרה, ההמשך עוד תופס, מה שלומך ??

אפרת יקרה מאד,
אני בהמתנה. תיכף אשוב.

בקשה / אריאנה הרן

היה טוב אלינו
ותן לנו הרבה הרבה זמן

זמן לראות את כל אחד לחוד
ואולי אף לאהבו,
זמן להביט בתקרה
ולחשוב על מה חושבים המלאכים,
זמן לדברים יפים
שבגללם כדאי לחיות,
זמן להבלים הרבה
שמהם תצא חכמה,
זמן להביט בעינים
וללמוד בעל פה את צבען

והרבה הרבה זמן
לחשוב על כל אלה יחד.

(מתוך ספר נפלא שנקרא: "ואני תפילתי" - שירת התפילה של משוררים בני זמננו" אנתולוגיה בעריכת הלל וייס).
כתבתי לך עוד אחד אהוב ומתאים לי כרגע, בבלוג עצמו...

הי דגנית
אני מנסה לשלוח לך מייל כבר כמה פעמים,והוא חוזר כל הזמן.
אולי יש אצלכם בעיה כרגע עם המיילים.
אז עברתי לכאן.
רוצה לחזור ולהגיד לך שהמנהל החדש הוא מתנה מהיקום עבורך.
הוא החזיר אליך את הכדור והציע לך לקחת סימסטר חופש!
מה יותר טוב מזה?!
תמיד תוכלו לחזור לבית הספר אם תרצו...

ועוד משהו,בשיחה שלנו היתה לי טעות טיפשית, הויזה עולה 50 $, כמובן...
שיהיה לכם טיול כייפי.
נשתמע

הי דגנית, קראתי עכשיו בדף מפנטזיה למציאות (או שם דומה) על הלידה הקיסרית שלך. רציתי לומר לך שזה היה נורא מרגש לקרוא את זה. (גמני עברתי ניתוח קיסרי ואפילו פעמיים...).

הי דגנית
אם את רוצה שיחה ולא יכולה להתקשר,כיתבי לי כאן או במייל ואתקשר אלייך,לפחות כל זמן שאנחנו עדיין כן,בשבועיים הקרובים.

תודה (-: חיממת ליבי.

הי
קראתי שראית את הסרט "אנשים חופשיים".
שמחה שנהנית ונתן לך כוח להמשיך.
זו אמנם רק דוגמא אחת למשפחה אחת (מיוחדת), וכל משפחה היא משהו אחר, אבל יכולה להבין למה שבה את ליבך (רק מהכירות עם אורנה וצפריר).
מה שקראתי בדף על הסרט עשה לי ממש חשק.
נו, אז מתי את מעבירה לי אותו??...

הי דגנית.
לדף שספר את קורעים לה עבודת יד עם אור
ביי ביי.

@} @} }{ }{ }{

}{

הי דגנית
שוב שיחה נעימה איתך עשתה לי טוב על הלב.
תודה, תודה, תודה
מחכה לקלטת ביום שישי.

מרוב התרגשות אני לא יודעת מה לכתוב פרט לתודה ושוב תודה!

אה, וגם שבת שלום @}

דגנית.
אם את מסודרת, נא להעמיד דברים על דיוקם!

היה כיף ליקרוא "ההתלבטות הזאת מאחורינו". וגם "אנחנו בחינוך ביתי...".
יישר כוח.
את זוכרת את כל הייסורים וההתלבטויות שעברת? כמה קשה היה לך לעשות את הצעד הראשון ההוא? כמה מפחיד?
איזה דרך ארוכה עברת מאז, ולא בהרבה זמן.
עוד יהיו שאלות והתלבטיות ולבטים רבים, גם לי יש, אבל היום את יודעת שיש למי לפנות ואת מי לשאול שאלות שמטרידות.
@}

דגנית,שלחתי לך אימייל.
קיבלת??

קיבלתי. שלחתי עכשיו מייל.

דגנית יקרה,

נעים לשמוע שאת מגיעה למחוזותינו.
אשמח לפגוש אותך!

נוווווווווווווווו!!
כבר צהריים ועדיין לא החזרת לי תשובה!!
>אורית מתרגשת<

דגנית, אולי במקרה את כאן?
>אורית מתגעגעת<

ופתאום ירד לי האסימון ונפתח סימן שאלה: "למה בעצם קראת לעצמך דגנית ב ?? מאיפה ה-ב?"

כשפתחתי עכשיו את הדף הזה, ראיתי את המקום בו את בביקור הקודם בארץ, לפני שנה!
אנחנו מכירות כבר יותר משנה!
נכון מוזר?

הי דגנית,
לגבי הדבש. הדבורה (ואני מדבר על כל דבורה באשר היא, גם אלו שאינן עושות דבש, שזה בערך 99.9% ממיני הדבורים) ניזונה מצוף. היא צמחונית לחלוטין, ואיננה ניזונה ממזון אחר. הזחלים שלה (שהן למעשה כעין "רימות" בהיותן לא מסוגלות לזוז וניזונות רק ממה שהן מקבלות) ניזונים מצוף, שנותן בעיקר פחממות ומעט מינרלים, ומגרגרי אבקה שנותנים בעיקר חלבונים.
דבורי הדבש (ארבעה מינים של אותו סוג) הן יוצאות דופן בכך שהן דבורים חברתיות ומקיימות קן רב-שנתי. החברתיות אומרת תכונות שונות ביניהן שהמלכה היא היחידה שמטילה ביצים מופרות, שיש חלוקת תפקידים בקן (בין הנקבות בלבד, שנקראות כולן "פועלות". הזכרים משמשים להפריה בלבד בריקוד הכלולות), וכן שכל הטיפול בצאצאים, כולל הזנתם, היא בידי הפועלות. הפועלת שאוספת את הצוף בפרחים אוגרת אותו בתוך מערכת העיכול שלה, במקום שנקרא "זפק", שהוא כעין "קיבה קדמית". בבואה לקן היא מעבירה אותו לעיבוד לפועלות אחרות, אשר לאחר אידוי המים מהצוף הוא הופך לדבש ונאגר בתאים מיוחדים לכך, ומטרתו לשמש לתזונת הצאצאים בימות החורף הקרים, אז אין אפשרות להביא צוף טרי מהשדה. פעולת ההעברה של הצוף היא בעצם "הקאה" מתוך הזפק, אם כי הצוף המוקא לא עובר פירוק בזפק, לכן אין זו אותה ההקאה שיש אצל יונקים (מתוך הקיבה, של אוכל מפורק חלקית) או אצל עופות וזוחלים (של שאריות בלתי מתעכלות של המזון).
לגבי עניין הכשרות - לא מכיר את ה"חשש" לכשרות הדבש בשל ההקאה, אבל אפשפש בחומר שלי בנושא ואנסה למצוא התייחסויות לנושא.

המתכון טוב

בסוף, צריך לטעום ולתקן את התיבול:
כשתעשי "הוסף לדף", תהיה בראש הדף כותרת כאילו את הוספת את זה - צריך למחוק את זה, אם תראי כל מיני { תלושים - צריך למחוק גם אותם וכדו'

תודה, דגנית

הי דגנית,
פתחתי דף משבר הנפט ואנחנו, ערכתי לשם את ההתכתבות בינינו, אני מקווה שזה בסדר (תיהי אמיצה).

ציטוט מעניין הבאת

אני אקרא את הכל בקרוב.

שבת שלום

באתי לפה להכיר קצת את האישה שהגיבה לבעיה שלי בצורה יפה ומושקעת והתבלבלתי
לא הבנתי כלום מהדף שלך, אז יש לי שאלות (אם לא בא לך אז פשוט תתעלמי)
אתם עדיין גרים באפריקה?
והאם אתם בחינוך ביתי או לא?

הי דגנית.
מחקת את הדפבית באתר של החינוך הביתי.
ראית את ההודעה שלי שם? (הודעה שניה)
בכל מיקרה, כותבת לך את המייל שלי שוב, ואשמח לשמוע ממך
oritoa#walla dot com

דגנית תודה שחזרת אלי בקשר לחינוך ביתי.
אם אני רושמת אותה לגן אני צריכה גם לשלם? למרות שהכוונה שהיא תהיה בחינוך ביתי?
מכתב למשרד החינוך מופנה למחלקה מסויימת?

כיף לראות אותך פה ושם ותמיד מהנה ומעשיר לקרוא אותך

הי דגנית
קראתי בבלוג שלך שאין לך מה חדש .
אם את רוצה צילום מסך של הדף, (כדי שתדעי על מה כולם מדברים ...) תכתבי לי את המייל שלך ל: bepoliana#gmail.com ואשלח לך חזרה.

פתאם ראיתי אותך פה (בדף על השפה) אז באתי להגיד שלום

שמחתי על הביקור שלך @}

באמת? תודה! לקבל ממך מחמאה - זה, וואו, איזה כיף! תודה תודה

הגיע הזמן להוריד את סימן השאלה משמי ולהוציא את היחסים שלי עם הדפוסים מהארון.
התמכרתי לתירגום.
אני בוחרת דפוסים לפי סדר פנימי שלי, קופצת ממקום למקום לפי שם, משפט מושך או מתוך הקטע המקדים כל דפוס (באותיות הקטנות).
יש רגעים שהנשימה שלי נעצרת מרוב שמחה.
מרגיע אותי לקרוא - דפוס אחר דפוס - הנחיות מעשיות לגמרי, המעודדות אותי לבנות את החיים לפי שמה שנעים לי, שמרגיש לי נוח, ולהמנע ממה שמפריע לי ומלחיץ אותי.

כל הכבוד

הגריינים זה כזה דף ארוך וכבד!

תודה דגנית על ההפניה ועל תשומת הלב. לצערי כרגע זה קורה כי אני גם להסתדר עם שני ילדים וכותבת עם יד אחת, תוך כדי ובהמשכים כך השכתיבה יוצאת די אינטואטיבית ודי מבולבלת גם ככה ובכלל...
אם נחה עליך הרוח הטובה, את מוזמנת לערוך לפסק ולעשות מה שבראש שלך עם הטקסט שלי. ניסיתי לתת לו קצת דגשים כדי שבאמת לא ילכו בו לאיבוד אבל גם בזה די הלכתי לאיבוד (ככה זה, אמא פיפי, אמא תגרדי לי, אמא איפה טיגר, אמא אני רוצה לשבת עליך גם).
חג שמח.
(עכשיו למשל זה יוצא יותר מסודר כי שניהם עדיין במיטה מתפנקים ואני קפצתי לכתוב לך מה שרציתי מאתמול ולא יצא לי).

הי תודה על הביקור ועל ההכתרה בתואר בלוגרית-על [-:

תודה!

הי דגנית כורים לי רוני

לא אני לא מהפיז'מות

מה נשמע

תודה על התיקון בדף של רצפת האגן. רציתי לתקן בעצמי ולא הספקתי... @}

תודה רבה, אני שמחה שאת אוהבת את דף הסיפורים של אילה ושלי.