אני עשיתי את זה ואני לא מתחרטת על אף רגע. בהתחלה היה קשה, אבל גם הרגעים הקשים זכורים לי כחוויות מעצבות ומעשירות. לגור בחו"ל, בשונה מטיול לזמן קצר, נותן לך פרספקטיבה שונה לחלוטין על המון דברים וזה פשוט מרתק.
מסכימה מאוד. אם כי כפי שכתבתי, אצלי התנאים היו אחרים מאוד . זו היתה הפעם הראשונה(!) שנסעתי לחו"ל בכלל (בגיל 24), וקצת לאחר שהגעתי ידעתי שכבר לא אחזור אחרי כמה שבועות כפי שתכננתי. זה לקח שנה עד שהחלטתי לחזור, אבל גם החלטה זו היתה מוקדמת מדי, ובסופו של דבר הייתי בסה"כ 4 שנים, רובן המכריע בבירתה הליברלית של ארץ אירופית חביבה וקרה.
למדתי המון על עצמי ועל אנשים, התנסיתי בכל מיני פרנסות מוזרות, חוויות חדשות ומפעימות, בילויים הזויים, התפתחות יצירתית ורוחנית... בכלל יצאתי המון וגם התהוללתי בלי חשבון. כל מיני דברים לספר לנכדים
בימים נשארתי מעט יותר מהוגנת ועבדתי בעבודות שונות, מטיפול בילדים דרך לימוד עברית ועד חלוקת פלאיירים. הצלחתי ללמוד את השפה די מהר, בעזרת טלוויזיה ושיחות עם מי שהיה חברי דאז (בחור חמד מקומי). זה ידע חיוני אם רוצים להרגיש חלק מהמקום, ואני מאוד רציתי להרגיש חלק מהמקום (עד שהגעגועים לעברית שברו אותי...).
הרגעים הקשים שדובר בהם - אצלי כללו בעיקר בדידות, למרות שהיו לי המון חברים שם וגם בני זוג רומנטיים.
החלק השני של הקושי היה כספי - חייתי ממש מהיד לפה מפני שמעמדי לא היה ממש מוסדר שם, הכל היה במזומן והכל בזול או בחינם. למדתי אלפי דרכים להסתדר, כולל מציאת שטר של 50 בכיס המעיל מהחורף שעבר
והסתדרתי בעיקר בעזרת אנשים מקומיים שהיתה אתם כימיה. כמעט הכל היה דרך קשרים אישיים - דיור, עבודה...
עם ישראלים כמעט שלא התרועעתי, רק באופן נקודתי, עם אלה שהשתלבו בסצינה ה"בינלאומית". היה לי טוב עם הקוסמופוליטיות. הרגשתי שאני מתפתחת, משתכללת, חזרתי לארץ עם המון ידע והבנה והיכרות עם סגנונות חיים שאחרת לא היו לי.
מה שרלוונטי לך מכל זה, לדעתי - חשוב ללמוד את השפה באופן בסיסי.
חשוב להכיר מקומיים, זה עוזר - אבל זרים שגרים שם מהווים רשת תמיכה מצוינת, כיוון שיש להם אינטרסים דומים. המקומיים כבר שקועים בחייהם המוכרים, הזרים בונים אותם מחדש בכל רגע ופתוחים יותר להכיר ולהתחבר.
וגם מה שכתבו לך -
אני חייבת לומר שלדעתי הנתק מבן הזוג עלול להרוס לך חלק גדול מהחוויה הזאת
זה תלוי כמובן מה טיב יחסיכם, איך תגדירו את הזמן הזה שתבלו בנפרד וכולי. עדיין, כאשר בן הזוג בראש מעיינייך, יהיה לך קשה ליהנות באופן פתוח משיחת נפש בשפה זרה בחצות הלילה, עם קבוצה של סטודנטים מקומיים, על ארוחת ערב והרבה יין
(עברתי הרבה כאלה).
ואני לא בטוחה איך להפוך את זה למעשי. אשמח לקבל עצות...
