כמו שאני חווה את זה מדובר ברצף של התנהגויות. השאיפה שלי היא לראות את עצמי במלאותי על כול גווני וכך את האחרים, לפעמים אני מצליחה ולפעמים באופן חלקי. כול אפשרויות התגובה מתקיימות בתוכי ואני יכולה לבחור כיצד לפעול. לעיתים אני מגיבה מתוך אוטומט, לעיתים פועלת מתוך מודעות, ערות וכנות. זו הקבלה העצמית המלאה.
מתקיימת הסכמה. מוצעת פה אפשרות לפעולה "חדשה" שניתן לאמץ, לתרגל, ללמוד. מומלץ לפעול גם ברובד הפנימי הראשוני יותר שאחראי לזימון סיטואציות כאלה או אחרות ולגבות פנימית את אופיין העבודה המוצע. אם לדוג' אני חווה המון חיכוכים, קונפליקטים, אי הסכמות, מריבות, מתוך לב של שלום אני אסתכל גם על עצמי ואבדוק מדוע אני מייצרת בעבורי סביבה שכזו.
ככול שיותר פרטים ינהגו באופן דומה בחיי היום יום שלהם יתאפשר שינוי ברמת הקבוצה וברמת סכסוכים קבוצתיים גדולים יותר. הרי כול קבוצה מורכבת מפרטים. זה שינוי שיגיע מ"למטה", דרך המימוש. ככול שנבחר יותר בדרך הזו, כך ישתנו דברים גם ברמה הגבוהה יותר, הכוללת יותר. זו בחירה שמייצרת רווחה בעבורנו באופן אישי וגם בעבור הכלל.
_יש קושי גדול לקבל את הרעיון שגם אם נדמה לי שזה אתה שמעמיד לי אתגרים - זה בעצם אני שמשליך עליך את העמדת האתגרים ובכלל רואה בזה אתגר.
שהאתגר היחידי שיש לנו בחיים זה לחיות._ מסכימה שהכול מתחיל בתוכנו, בתפיסתנו הפנימית והסביבה החיצונית רק משקפת לנו את זה, מאירה פינות חשוכות, מזמינה אותנו לשינוי פנימי. החיים בעבורי הם רצף של בחירות. זה יכול להעשות בקלות, פשטות ומתוך חיוניות ושמחה. אין אילוץ באתגרים וקשיים. זו בחירה.
כאשר מתרחשת אי הסכמה, מחלוקת יש כמה אפשרויות לנהל אותה. באופן אישי אני מצויה כעת בתהליך של מחלוקת ואי הסכמה מול ארגון כלשהו. לא בטוח שעמדתי או דעתי תתקבל. השוני הוא באיך שהדברים משפיעים עלי ובמידת האקטיביות שלי בתוך התהליך. אני תוחמת אותה ולא מאפשרת לה לזלוג לחיי היום יום שלי. הפוך מהאוטומט. המחשבות שחולפות הן, "היחסים לא יהיו אותו דבר", "איך אמשיך להיות חברה של משהי שבחרה להצביע נגדי, שמוכנה לפגוע בזכויותי?" וכו'. ברגע שאני יוצאת לפעולה ממקום אחר אני מצליחה לראות את הדברים בפרספקטיבה אחרת, לא להתרגש, לא לחשוש משום החלטה שתתקבל. זכות הבחירה והפעולה שלי לא תלויה בשום דבר חיצוני. אני יכולה להבין את מערך השיקולים של מי שעומד מולי. חלקתי עם שותפי לתהליך שמבחינתי לא מדובר במלחמה אלא במשא ומתן, דיאלוג, ניהול אי הסכמה. אפילו השינוי הקטן הזה בנקודת המבט, בהתייחסות, בהגדרה, הוביל לשינוי משמעותי בהתנהלות.
_יש גם קושי נוסף. כאשר אתה ואני מדברים על הבעיות של הגברים או הנשים בעולם ואנחנו חוזרים הביתה, הצד השני כבר לא האדם שאתו אנחנו חולקים את חיינו אלא הוא חלק מסטראוטיפ.
עכשיו לך תאהב סטראוטיפ..._ לא מסכימה. זו בחירה אישית. זה בדיוק התייחסות כאוביקט בעיני. כשאני רואה את הקבוצה מנקודת מבט מכלילה וסטריאוטיפית במקום לראות את הפרטים שמרכיבים אותה. הזליגה הזו מהכאן ועכשיו תוך הסתמכות על מה שהיה או מה שחושבים שיהיה.
המורה אונס את הילדים ללמוד בדרך מסוימת. לא אפשרי בעיני. אי אפשר לכפות למידה. אפשר להציע אפשרויות למידה מצומצמות. גם אז למי שעומד מולי יש אפשרות בחירה לא לקבל את הדרך שאני מנסה לכפות. מנסיון אישי מול בת ה 7.5 שעדיין לא קוראת P-:
למבנים באשר הם יש נטיה לנוקשות. בני האנוש מגמישים אותם, מרחיבים את האפשרויות המוצעות בתוכם. יש סיטואציות בהן מובנית סמכות. כשאני בעלת הסמכות והכוח אני אחראית על אופן הפעולה שלי. אני יכולה לקבל החלטה שתשפיע על הסביבה החיצונית של אחרים שתלויים בי, נתונים לסמכותי וכו'. אני לא מתעלמת מזה. ככול שההחלטה הזו תתבצע ממקום פנימי שלם, של שלום, מתוך רצון אישי מזוקק ופחות בגלל השפעות חיצוניות, כך תוצאותיה יהיו הרמוניות יותר ויתקבלו בהבנה. זה הנסיון שלי
@}
