הגבירה בחום

[נטע_ק*]

[עדינה_ניפו*]

_אני מתגעגעת להגיד משהו, רק לא מוצאת את מה.
אין מילים לרגשות שלי ולמילים שלי אין רגשות._
מבינה ומזדהה.
בימים אלה, כל דבר נראה לי מיותר כל כך. ועל אחת כמה וכמה לדבר אותו,
גם עם זה ובכלל...

אבל המילים שלך כן פותחות לי את הלב לספר קצת פה אצלך בגינה החמימה שלך.

אתמול בלילה בדרך חזרה מהלימודים רציתי לדבר עם אמא שלי
רציתי לשמוע את הקול שלה התגעגעתי נורא, התרכזתי עד ששמעתי אותה ופרצתי בבכי, בכיתי ובכיתי (היה לי הרבה זמן בדרך חזרה מירושלים ).
אני עוברת איזושהי גדילה אני חושבת (אני מקווה) וזה כואב ומאד לא נח, פוגשת את עצמי שוב במיני שפלים שונים ונדרשת לקבל את עצמי בחמלה ובהבנה.
הרבה נשימות עמוקות.
נראה לי שכשהגוף/נפש מוכן לקפיצה/מעבר/גדילה/התמודדות אז זה מגיע מכל הכיוונים.
אותו נושא מהותי תוקף מכל החזיתות ואני מוצפת.

כשהייתי עוד רווקה זה בדיוק הזמן שהייתי אורזת חפצי ועוברת לעיר אחרת או לפחות עולה על אוטובוס לסיני.
כאמא כבר אין את הפריבילגיה הזאת P-:

בתוך העומס חווה גם רגעי שלווה ממשיים שבאים מהמקום הזה שאינו תלוי בדבר.

[הגבירה_בחום*]

כל היום הסתובבתי עם רצון לתקשר איתכן, עם רצון לחבק, להנהן להזדהות ולא מצאתי מילים.
ואחר כך היו לי כל כך הרבה מילים שצריך לעשות בהן סדר ולברור כדי שיבנו ולא הצלחתי לגייס את הדחף (דחף בינוני היא סוגיה בימים אלה, שאני מקווה שמתישהו כשהיא תשתפר קצת יהיה לי מספיק דחף לכתוב עליה).

עדינה יקרה שלי, תודה רבה שפתחת את הלב אצלי בגינה, אני כל כך אוהבת ומתמלאת השראה כשזה קורה.
יש לי כל כך הרבה מחשבות ומילים וחוויות מבכיה במכוניות שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל (אולי כשיפתר נושא הדחף ויעבור מנמוך עד בינוני לעז)
נטיקה, בתוך סשן החולומות שלי, גם את באת לבקר אותי וכמובן שרציתי לכתוב על זה כבר אז אבל....
שבע, כל יום קמה בבוקר ואומרת לעצמי שהיום אני כותבת לך בפרטי ושואלת מתי אנחנו קובעות לממש את תכניותנו.

מכיוון שלא מצאתי מילים משלי, כנתקלתי בדבר הבא מיד התנפלתי עליו כמוצאת שלל רב:

זה הבל
אמרה התבונה.
זה מה שזה
אמרה האהבה.

זה פגע
אמר החישוב.
זה כולו כאב
אמר החשש.
זה אבוד
אמרה ההבנה.
זה מה שזה
אמרה האהבה.

זה מגוחך
אמרה הגאווה.
זה נמהר
אמרה הזהירות.
זה אי אפשר
אמר הניסיון.
זה מה שזה
אמרה האהבה.

מה שזה/ מאת אריך פריד
מגרמנית עדנה אולמן-מרגלית

[לימונדה*]

תודה על השיר שנפל בדיוק במקום הנכון
ימים סוערים עוברים עלינו פה
עם הרבה גשם ששוטף את הגינה שלנו

[נטע_ק*]

גבירצי תודה על השיר. הייתי שמחה אם הייתי מצליחה לדבר בימים אלו בקולה של האהבה אבל זה לא כל כך קורה.

וברמה הלא וירטואלית- אני מגיעה ביולי ארצה. מתכננת על שיבה לזרועות היוגה בשיעור שלך וכמובן על חיבוק לא וירטואלי. בינתיים משאירה וגם @}

[שבע_יהלום*]

שוכבת במיטה עם גב תפוס חלקית
קוראת אותנו כאן, הנשים שלפני כמה לילות חלמתי שנפגשות אצל עדינה בדרום, בחלום חזק כל כך חזק. (אולי אכתוב אותו מתישהו, נראה לי שצריכה אישור מעדינה קודם 0-: )
והבכי במכוניות (מי זו אמרה שמכונית זה החלל הכי טעון רגשית? ), והשיחות עם המתים
ומפגש פרטי עם המת שלי ממש לא מזמן, עם מילים חשובות, לא רוצה לומר מסרים כי זה יצחיק אותו ואותי,
שהתגובה הראשונה שלי היתה-זה לא באמת קורה, זה שטויות.
אבל זה לא שטויות. והוא לא המת שלי, זה ניסוח צר מדי.

כותבת ערטילאי, לא מתה על זה, לפעמים זה מה שאפשר.
'זה מה שזה' הןא הביטוי המזוהה ביותר עם א'. זה פשוט הביטוי שלו.
מעניין מה הוא יגיד כשאספר לו שזה מה שאהבה אומרת.

גבירצי, סומכת על הזמן ועלינו שזה יקרה בדיוק כמו שטוב, לפעמים בא לי שזה פשוט כבר יקרה, עכשיו או משהו.
עכשיו.
חיבוק לך ולמילים שיוצאות ולמילים שנכנסות
ולכל האחיות פה האהובות.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

כתבתי כתבתי, היה טלפון וכשחזרתי שום דבר לא היה פה גם לא האתר - הכל נסגר. מהתחלה:
כשהייתי צעירה קראתי את קנוט המסון 'רעב', אז, היה לי הרגל מגונה, לגמור ספר ואם הוא שווה, הייתי רצה ללא שליטה לחנות הכי קרובה לקנות עותק להביא מתנה למישהו. 'רעב' היה אחד מהם.
ואת כל זה אני מספרת (בתקווה שלא חזרתי על עצמי, אוי האלצהיימר..), כדי לאמר לך שאת כזאת אשפית המילה, כמו שאת אשפית הקו והכתם, לא משנה על מה כתבת הכל היה וואו. תוך כדי קריאה רציתי כל הזמן לצטט אותך ולכתוב לך : כל כך יפה.
כל כך יפה

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

הלילה, כשהרדמתי את האפרוח לצלילי "שיר הערש" של א' ,(היא יכולה להירדם לבד, אבל שתינו אוהבות את הקרבה, לפני ואל תוך השינה),
שמעתי את עצמי כותבת תגובה, ל"אין מילים" המדויקות שלך, שקראתי עוד אתמול.
הדבר הבא ששמעתי את עצמי מספרת, היה שבעצם ידעתי שכשאכנס לכתוב, אמצא מילים חדשות כאן. שלך ושל עוד חברות..
בדקתי ואכן נוספו הרבה מילים, כך שמיהרתי לסגור ולשמור לאח"כ.

יש לי יותר מדי מה לצטט ולהגיב, אבל-
לפעמים מספיק לחכות יומיים בשביל להבין שהכל שטויות.
מאד מוכר.

_זה מה שזה
אמרה האהבה_
תודה לך על השיר הזה!
"זה מה שזה" זו תשובה שאני עונה, לשאלה ששואלת את עצמי ממעוף הציפור, ביחס לפסיפס חיי.
כמה שמחתי לקרוא, לצד הצביטה, שזה מה שאומרת האהבה. (לא שלא ידעתי, מתחת לכל השכבות האחרות שמדברות בשיר).

נדמה לי שכבר הזכרתי את הסרט "מוות באורוגון" שראיתי ביס דוקו.
"sweetness of leaving".
יש בסרט תיעוד קולי (סאונד) של הרגע הזה ממש, כאשר אשה שמוקפת במשפחתה, מסיימת את חייה בעזרת כימיקלים שרשמה לה הרופאה.
"This is so easy, I wish people knew how easy it is", היה אחד המשפטים האחרונים שאמרה.
אבל נראה ממש קשה מנשוא, למי שנשאר עם הגעגוע.
חיבוק גדול ומערסל, לך ולכולן כאן.

[הגבירה_בחום*]

בשעת בוקר מוקדמת, ממש שניות לפני שהיום מתעורר רשמית,
מכיוון שאני ממילא ערה, מכיוון שהקפצתי את הבנזוג לרכבת, מכיוון שיש לי זמן לחכות עד לאימון, מכיוון שמזמן לא שתיתי קפה,
אני מחליטה שמנת קפאין לא תזיק לעיניי הנעצמות ולדחף הבינוני שלי לחיים ולמה שמעבר להם.
מגרש החניה שמלא בד"כ עד אפס מקום ריק לגמרי ואני נוסעת דוך אל החניה הקרובה ביותר,
חוצה דרך סימוני החניה הריקים כאילו עברתי דרך מכוניות חונות אמיתיות (כמה פעמים פינטזתי על זה בעתות פקוקות) ושואבת הנאה מקיצור הדרך שנזדמן לי,
כפרס על זה שאני קמה מוקדם, על זה שאני קמה, נקודה.
זה מה שזה, אמרה האהבה. ואם האהבה אומרת, מי אני, אזובית קיר קטנה, שאתנגד....

---

כנראה בכל זאת עשיתי דרך עם האהבה: למדתי לאהוב אותי גם כשאני לא מסמפטת אותי במיוחד.
אני חושבת שבימים אלה אני נותנת דוגמה אישית חינוכית במיוחד לתלמידים שלי, שלהם אני נואמת השכם והערב,
שהתרגול שלהם (באשר הוא), צריך להיות הדבר שתמיד נמצא שם, לפעמים יהיה להם קר וקודר, לפעמים חם ובלתי נסבל,
לפעמים הם יראו את אלוהים בכל דבר ודבר ולפעמים ירגישו את היעדרו המוחלט והתרגול יהיה שם בית קבוע כשטוב וכשרע.
והנה אני, חיה את חיי בנקודת הזמן הזאת, מתרגלת, מלמדת, מבשלת, אוכלת, ישנה מודטת ואין בי תשוקה אדירה לדבר מכל אלה - לא למטרות של מטה ולא לאלה של מעלה
ואני לא חייבת אותה, לא תלויה בה כדי לפעול. שואבת הנאה מעצם עשיית הדבר הנכון, מעצם התבנית היציבה שיצרתי שאינה תלויה בדבר.

[נטע_ק*]

גבירתי לגמרי מגיע לך קפה בכל זאת קמת וכתבת ועשית דרך כה נכבדה... מהממת שכמוך.
את אבוקה של אור

[לימונדה*]

שתדעי לך שאת מאד מחזקת אותי בימים אלה בהם אני מתקשה בעצמי למצוא מילים לכל הסערות שנושבות מסביבי.
מסכימה עם נטע ק ש:
את אבוקה של אור
ואפילו שאני לא ממש מתרגלת אני פתאום מבינה את התרגיל ואת מהות התירגול
ובכלל...
תודה

[הגבירה_בחום*]

ועכשיו באיחור לא אופנתי ולא כיפי אני רוצה להגיב לכמה מהדברים שנכתבו כאן.

מיקה, סליחה שלקח לי כהרבה זמן להגיב לדברייך, כל פעם מחדש יש לי פרפרים בבטן כשמישהו חדש נכנס לדף וקורא וכותב ומחבק, עדיין בלתי נתפס לי שאנשים שאני לא מכירה אפילו וירטואלית קוראים כאן ומבינים ובאים לשתף.
תודה רבה על הביקור שלך ועל החיבוק הוירטואלי - לקחתי מיד והכנסתי לשימוש.

סוויט למון, לא לגמרי הייתי בטוחה אם הסערה והגשם ששוטפים אתכם הם פיזיים או מטאפוריים או שניהם - אני מקווה ששניהם ירגעו ויחלפו. אני מתגעגעת למילים שלך.

נטיקה, איזה כיף שאת באה! אולי אחר כך נעשה משהו טוב בשביל עצמנו באיזה בר או בית קפה או משהו.
(בתור אבוקה אולי סוף סוף אוכל לענות בחיוב לשאלה: יש לך אש?) @}

שבע יהלום בעלת הגב התפוס חלקית - מקווה שהחלק התפוס ישתחרר, את זוכרת שאם את רוצה יש כאן בסביבה מורה ליוגה שיכולה לתת לך כמה טיפים לשחרור מהיר נכון?

נקודית נקודית נקודית, אני חוששת שאת מקרה מובהק של קוראת/ צופה שבויה.
כמו שלי יש אמנים או סופרים או מוזיקאים שגם את הדברים הרעים שלהם אני צורכת באובססיביות, ככה גם את עם כל דבר שאני מגהקת מה שמעיד יותר על אהבתך מאשר על כשרוני.
הבעיה שלך היא שאת פשוט ממש אוהבת אותי... (-: מ'לשות א'פחד לא מושלם...
אני מקווה שאת יודעת שגם אני ממש אוהבת אותך.
על החתום, הבחורה מהפיסול עם הקוקיות וחולצת משקפי השמש

ואמא דבש יקרה, איזה משפט לומר בסוף החיים... הקונטרסט בינו ובין ימיה, שעותיה ורגעיה האחרונים של אמא שלי הוא כמעט בלתי נסבל לי.

@}@}@}

[שבע_יהלום*]

_מסכימה עם נטע ק ש:
את אבוקה של אור_

תודה שאת כותבת תמונות וסיפורים מלהיות את
תודה שאת מראה את הזוויות שאת מראה
והיום גם תודה שכתבת דברים שחשבתי ממש אתמול.
יום של גב תפוס ושאלות על מלצרות ופיזיות, ובכלל על התפעול הבלתי פוסק של החיים כשכל מה שבא לי זה להיסגר בדל"ת אמותיי וליצור,
מצאתי מלא שקט בלראות שאני עושה מה שאני צריכה לעשות.
שואבת הנאה מעצם עשיית הדבר הנכון, מעצם התבנית היציבה שיצרתי שאינה תלויה בדבר.
כן. כן. כן.

לב גדול.

[הגבירה_בחום*]

למונייד, כתבנו יחד
אני מבינה שעסקינן בסערות במישורים נפשיים, אם בא לך לספר כאן או באופן פרטי במייל אשמח מאוד לשמוע את הקול שלך.
מתוקות שלי, אני לא ממש יודעת מה לעשות עם תואר האבוקה החדש שקיבלתי.
מלבד אולי לפרסם מודעה: לאבוקה במצב טוב כחדשה, דרוש כלב נחיה חברותי + מחונך לצרכים. (-:
תודה על האור שאתן מחזירות!

[שבע_יהלום*]

כתבתנו יחד בהחלט גם

[מיקה*]

כל פעם מחדש יש לי פרפרים בבטן כשמישהו חדש נכנס לדף וקורא וכותב ומחבק, עדיין בלתי נתפס לי שאנשים שאני לא מכירה אפילו וירטואלית קוראים כאן ומבינים ובאים לשתף.
מאוד מבינה, בגלל זה הייתי בצללים הרבה זמן עד שהחלטתי להגיח, בגלל ש
_את כזאת אשפית המילה, כמו שאת אשפית הקו והכתם, לא משנה על מה כתבת הכל היה וואו. תוך כדי קריאה רציתי כל הזמן לצטט אותך ולכתוב לך : כל כך יפה.
כל כך יפה_
לא רק יפה, גם משורטט בעדינות ונוגע ללב. ומכיוון שאני לא נקודות את לא יכולה להפיל עלי שאני משוחדת כי אנחנו לא מכירות
גם אני עם גב תפוס חלקית, זה משהו באוויר?

[הגבירה_בחום*]

גם אני עם גב תפוס חלקית, זה משהו באוויר?
המממ... לא באויר, לגמרי על הקרקע (-:
אם זקוקה לטיפים לשחרור, תני סימן @}

[מיקה*]

סימן סימן @}

[הגבירה_בחום*]

סימן סימן
D-:

ובכן, לפני כמה שנים עשיתי ביחד עם תלמידה שלי שהיא גם בעלת פורטל להריון ולידה סרטון קצר שבו אני מדברת קצת ומראה כמה תרגילים לגב התחתון.
בתחילת הסרטון אנחנו מתייחסות לשחרור הגב התחתון אחרי לידה אבל כמובן שהתרגילים שאני מראה שם מצויינים לכל מי שכואב לו הגב התחתון ולמי שלא רוצה שיכאב לו הגב התחתון.
אז קודם כל, זה הסרטון: שחרור הגב התחתון יש מצב שתרגישי הקלה כבר בזמן התרגול או מיד אחריו. התרגול מתחיל בדקה 1:31 אז אפשר דלג לשם ישירות.
כמובן שכמו הסרטון שלי יש ברשת הרבה מאוד סרטונים (חלקם טובים) שאפשר להיעזר בהם.

סייגים:
כמובן שעבודה עם סרטון מהווה טיפים קלים ולא מחליפה בשום צורה עבודה עם מורה או מטפל בשר ודם שהיא אולי הטיפ הטוב ביותר שיש לי להקלה בכאבי גב (למצוא מורה ליוגה או מטפל טוב)
ומכיוון שאני לא רואה אותך בזמן שאת מתרגלת ולא יכולה לתקן אותך, נסי לתרגל מאוד בעדינות ולהיות קשובה לתחושות בגוף ובמיוחד בגב התחתון: לאורך התרגול אני רוצה שתרגישי רק שחרור והקלה בגב התחתון, אם יש כאב או תחושה לא נעימה, לא לעשות.
ודבר אחרון, אם יש שאלה או משהו לא ברור, מוזמנת בחום להתקשר: 052-4263800
בהצלחה ועדכני אותי איך המרגש @}

[שבע_יהלום*]

יש מצב שתרגישי הקלה כבר בזמן התרגול או מיד אחריו.
יש מצב שאני מרגישה הקלה כבר בזמן קריאת ההסבר שלך

[מיקה*]

תודה, זוממת על הסרטון שלך מאוחר יותר..
יש לי מורה ליוגה, מקסימה, אבל כשאני מרגישה פחות טוב ויש לי כאבים אז התרגול איתה לרוב לא מתאים.
וזה החמיר אחרי טיפול שיאצו שעשיתי לפני שבוע
בקיצור, מנסה עכשיו להיות עדינה כמה שאפשר עם עצמי.
אגב, מזמן רציתי לכתוב לך - כשתראי את מלאכים בשמי ברלין, לפני או אחרי או בלי קשר, יש לי את הספר של הסרט, תסריט ותמונות מהסרט, בגרמנית ואנגלית.
מוזמנת בשמחה להשאיל.
יש מצב שאני מרגישה הקלה כבר בזמן קריאת ההסבר שלך
ותודה גם על ההזמנה להתקשר.

[ציפורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}



קוראת אותך. העצב העדין השורה על השורות עושה לי הרגשה של לקרוא שירה. עכשיו הבנתי גם למה הרגשתי שאין לי מה לכתוב בתגובה. כי כמו בשירה ההשפעה היא תחושתית, לא במילים.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

קראתי את דבריי וגיליתי שבכלל לא ברור למה אני מזכירה דווקא את קנוט המסון. ובכן הספר המדובר, מדבר על בחור חסר כל, נדמה לי שכל מה שיש לו זה עיפרון בכיס. כל הספר כולו לא קורה שום דבר, אין עלילה. והוא עושה זאת באשפות מרשימה כל כך - ספר שלם!

[אינטו_איציה*]

^{אינטו נכנסה לסרטון לראות מי זו הגבירה בחום....@} והגבירצ מתוקה...}

שבוע משחרר.

[הגבירה_בחום*]

יש לי מורה ליוגה, מקסימה, אבל כשאני מרגישה פחות טוב ויש לי כאבים אז התרגול איתה לרוב לא מתאים.
הי מיקה, נהדר שיש לך מורה מקסימה ליוגה!
זה אומר שהיא גם אמורה לדעת איזה תרגול מתאים לך בזמנים שהגב שלך רגיש במיוחד, בין אם לתת לך אלטרנטיבות לתרגול מתאים בתוך הקבוצה או להראות לך תרגילים ספציפיים לתרגל עם עצמך בבית.
יכולה לשתף שקורה בלא מעט שיעורים שתלמיד מגיע עם אזור רגיש בגוף, כאב, מיחוש או בעיה, ולפעמים כל נושא השיעור נסוב סביב הסוגיה הזו (מתוך הנחה שגם האחרים יכולים להפיק מזה תועלת) ולפעמים אותו אדם ממש מתרגל דברים אחרים ממה שמתרגלת שאר הקבוצה - כאלה שמתאימים את היוגה אליו ולא ההיפך (-:
בכל מקרה, יכול להיות שלמורה שלך יהיו עצות מועילות בעניין וכמובן שההזמנה לדבר איתי בתוקף תמיד. @}

אינטו נכנסה לסרטון לראות מי זו הגבירה בחום....
אינטו חמודה, מכיוון שהסרטון הזה כבר די וותיק, ומכיוון שהעליתי אותו בזמנו גם כאן, הייתי בטוחה שבאות הדף מכירות אותו וגם אותי (לפחות בפנים)
אגב, היה לי בהתחלה ממש קשה לשמוע את עצמי מדברת שם והיו לי המון הערות נבזיות על איך שאני נראית/ נשמעת/ מזיזה את העיניים וכ' וכ' (-:
שבוע משוחרר אינדיד @}

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

כנראה בכל זאת עשיתי דרך עם האהבה: למדתי לאהוב אותי גם כשאני לא מסמפטת אותי במיוחד.
צחקתי והתפעלתי בו זמנית. מתוקה אמיתית את.
גמני עם גב תחתון דואב, אחרי הרבה זמן שבעיקר השכמות מציקות לי.
היום עשיתי את התרגול בסרטון... אבל זה too little, too late..
יש לי תוכניות גרדיוזיות לפעילות גופנית רצינית יותר, כשהאפרוח תיסע לאבא בקיץ.
(מצד שני יש גם סיכוי גבוה שפשוט אהיה מרותקת למחשב...)
מצטרפת לברכה לשבוע משוחרר

[הגבירה_בחום*]

אמא דבש מותק, כן זה מצחיק קצת אבל פיתחתי איזו תחושה הורית כלפי עצמי שבה אני loveable על ידי גם כשאני עולה לי על העצבים (-:
ולגבי אבל זה too little, too late.. :
זה נכון שלפעמים אי אפשר לצפות ממצב קלוקל שהלך והצטבר לכדי כאב במשך שבועות ולפעמים במשך חודשים להיעלם תוך כמה דקות,
אבל חזרה על תרגול כזה, כל יום, פעמיים ביום גם כשכואב הגב ובמיוחד כשלא כואב, מצטבר בתוך המערכת, שולח מסרים ברורים ועקביים של הארכת השרירים ויצירת המרחב במפרקים ובין החוליות (מה שמשחרר את העומס מהגב התחתון),
ואחרי שבוע/ חודש/ X ימים (זה כמובן משתנה מאדם לאדם) יש שינוי פיזי בגוף שמונע מהגב התחתון המסכן לשאת בכל הנטל (כמובן שיש עוד הרבה דברים לעשות בעניין והסרטון הזה הוא רק טעימונת קלילה, אבל גם החזרה העקבית עליה שוב ושוב יוצרת הבדל מורגש)

יש לי תוכניות גרדיוזיות לפעילות גופנית רצינית יותר, כשהאפרוח תיסע לאבא בקיץ.
דווקא התכניות הגרנדוזיות שלנו להכניס תרגול רציני ומסיבי הן אלה שבדרך כלל לא יוצאות לפועל: או שאנחנו לא עומדים בהן לאורך זמן כי הן לא משתלבים בחיי היומיום שלנו
ומה יקרה כשהאפרוח תחזור הביתה? תפסיקי את התרגול ותחזרי לאט לאט למצב הדואב? (-:
דווקא התרגול הקטן שיכול להסתנן בשגרת היום ולהתבצע כמה דקות פה ושם הוא זה שיש לו סיכוי גדול יותר להכות שורשים בחיים שלנו ולהפוך להרגל טוב.
או כמו שאומרים: שבתרגול חדש מומלץ להפעיל את עיקרון המקלחת, טוב פעם ביום מאשר שעה בשבוע (-:

ליברציה מהירה לכולנו @}

[מי_מה*]

_דווקא התרגול הקטן שיכול להסתנן בשגרת היום ולהתבצע כמה דקות פה ושם הוא זה שיש לו סיכוי גדול יותר להכות שורשים בחיים שלנו ולהפוך להרגל טוב.
או כמו שאומרים: שבתרגול חדש מומלץ להפעיל את עיקרון המקלחת, טוב פעם ביום מאשר שעה בשבוע_
מהנהנת במרץ!
וגב תחתון, להבנתי הצנועה, צריך בדיוק את העצה הזו , הוא צריך להיות בתנועה עדינה כל הזמן. נייחות מציקה לו וגם פעולה אגריסיבית.

[הגבירה_בחום*]

וגב תחתון, להבנתי הצנועה, צריך בדיוק את העצה הזו , הוא צריך להיות בתנועה עדינה כל הזמן. נייחות מציקה לו וגם פעולה אגריסיבית.
תודה מי מה על ההערה החשובה. אני מסכימה איתה במאת ועשרים האחוזים.
וחוץ מזה, הבנתך בכלל לא צנועה, היא רחבה ועמוקה, זאת את שצנועה ומתוקה ואני מתה עליך! (בכל זאת הגעת לדף של הגברת בחום עם הפינצטה דא?) (-:

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

תודה גבירה מתוקה, הצצתי בבאופן שניה לפני תרגול ותחילת עבודה.
אתמול עברתי לשבת על כסא ״יפני/יוגה״ ונזכרתי שהפסקתי לשבת עליו, בין היתר, בגלל שהצלחתי לגלות יצירתיות בישיבה לא ידידותית לגוף

בנוגע להתעמלות ושגרה- אני כמובן יודעת את כל זה- אבל בין לדעת ולעשות, עומדים החיים ומי שאני.
חוצמזה שיש לי איזו פנטזיה שאולי אהפוך בחודש ההוא בלי האפרוח - למנפחת שרירים כפייתית , גם כדי לשמור על שפיות בהיעדרה, וגם כדי להיות מכורה כבר, מבלי שאוכל להפסיק- לכשתחזור.
(למען הסר ספק).

שהיום יהיה יותר מוצלח מאתמול.
ביזו יקירה.

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

מצטרפת גם לתודה למימה. @}

[שבע_יהלום*]

גבירצי, איפה את?

[הגבירה_בחום*]

גבירצי, איפה את?
שאלה טובה... נעלמתי קצת.
כמה ימים טובים אפילו לא פתחתי את המחשב (ההייתן מאמינות?)
לא נכנסתי לכאן, לא היה לי מה לומר וכמעט חששתי לקרוא כאן דברים שארצה להגיב עליהם ואחוש את התסכול בחוסר היכולת להתבטא.
מרגישה את המתח הזה העדין שבין הצורך הבריא להיות בפעולה, עסוקה, נחוצה ובין איזה רצון לחדול מהכל.
בינינו, ימיי העמוסים ביותר הם גם הטובים והשמחים ודווקא אלה שבהם יש לי זמן שאינו מוגדר, דווקא הם מאתגרים ליצורים משימתיים כמוני.
ויש את המתח העדין הזה שבין העבודה המשחררת (מה שנכון תרתיי משמע במקרה שלי) ובין איזו גרביטציה קיומית שתמיד צריך לפעול כנגדה.
קראתי לפני כמה זמן משפט מקסים: "אני יודעת לאן אני הולכת ואין לי מושג לאן אגיע" וביחס אליו אני מרגישה שאני לא ממש יודעת לאן אני הולכת וקשה מזה ההתמודדות עם העובדה שאני לא יודעת לאן אני רוצה ללכת.
וכהמשך למה שכתבתי אצל נטיקה, אתגר גדול הוא בשבילי לתת אישור פנימי גם למצב הזה כחלק מהמנעד השלם של חיי.

דפוס חוזר בחיי הוא המצב שבו אני דוחפת במעלה הר תלול את הקרובים אלי, כל פעם מישהו אחר מאהוביי.
אני שמה אותי שם ודוחפת ודוחפת ומתגייסת ומתנדבת לסתום חורים במערכת שלהם ועושה שמיניות באויר שבעצם מוציאות מאיזון את המערכת שלי ואת המערכת שלהם שכן אני מונעת מהם התמודדויות שנזדמנו לחייהם בכך שהופכת אותן לשלי.
עד שמגיע הרגע שאני מסתכלת מתנשפת מסביב ומבינה שאני בעצמי צריכה יד על הגב, אני צריכה הובלה, יד מנחה, תמיכה ומבט מהיר מסביב חושף אוסף של אהובים שהטורבו שלי הפך אותם לחסרי כוחות כדי לספק לי תמיכה.
לפעמים לקיחת האחריות על האחר היא פשוט עוד דרך להתחמק מלקיחת אחריות על עצמך. היא עושה רעש וממסכת את העניין שעומד שם במרכז ונותנת תרוץ מצויין לא להתמודד עם הקירות שלך "כי הרי את עושה כל כך הרבה בשביל כולם שלא נשאר לך כוח לעצמך"
sad but true
@}

[ריש_גלית*]

לפעמים לקיחת האחריות על האחר היא פשוט עוד דרך להתחמק מלקיחת אחריות על עצמך.
ואו, איזה משפט חשוב זה.

[פליי*]

יא גבירצוש
מי גאון של אמא
כמה יפה ומדוייק כדרכך את מתארת את הדברים
וכמו שאמרת עצוב אך better said than .......
לי זה נראה קצת כמו הרגל נשי מגונה אבל בטח לא כולנו נגועות בו
חיבוק ואיחולים ליותר ויותר עשייה מכוונת את

[נטע_ק*]

בינינו, ימיי העמוסים ביותר הם גם הטובים והשמחים ודווקא אלה שבהם יש לי זמן שאינו מוגדר, דווקא הם מאתגרים ליצורים משימתיים כמוני. מאד מזדהה עם זה .

אני שמה אותי שם ודוחפת ודוחפת ומתגייסת ומתנדבת לסתום חורים במערכת שלהם ועושה שמיניות באויר שבעצם מוציאות מאיזון את המערכת שלי ואת המערכת שלהם שכן אני מונעת מהם התמודדויות שנזדמנו לחייהם בכך שהופכת אותן לשלי.
וזו תובנה עצומה בעיניי ואני מאד מודה לך על כך.

[הגבירה_בחום*]

תודה יקרות שלי.
גם אני חושבת שזאת תובנה חשובה. זה לדעתי לפני כעשור שהיא הכתה בי לראשונה שטלטלה את עולמי.
לא האמנתי שמאחורי הדימוי הנותן, המטפל שאני ממהרת להידחק אליו, מסתתר פחד פשוט לעמוד מול מה ששלי בעיניים פקוחות, ושאני מסתובבת במעגלים כמו איזה צ'יף אינדיאני בעוד העיקר עומד בשקט במרכז ומחכה.
לצערי מאז, אני נזכרת בה תמיד מאוחר מידי, תמיד מופתעת מעצמי שאני שם, שאיכשהו הנתינה והרצון הטוב שלי כלפי אחרים חרגו ממקומם והתחילו להתפרש על חלקים אחרים בי.

אני, כך מסתבר, צריכה לעשות משהו.
כל עוד אני עושה משהו בשביל משהו יש לי איזשהו שקט ואיזו הרגשה (שאני כל כך זקוקה לה) שאני הולכת לאנשהו, שאני בדרך.
כך שאני צריכה לעשות משהו אפילו בשביל אי העשיה שלי, לעשות בשביל העזיבה, לנקוט צעדים בשביל לשבת במקום ולא לעשות כלום.
פעם אמרה לי מישהי שהפסיביות שלי היא מהאקטיביות שהיא ראתה (-:
והעובדה שבימים אלו אני עושה הרבה בשביל היכולת לא לעשות כלום, כנראה נושאת פירות, כי אני גם מרגישה מאוד עסוקה בעשיה וגם מתחילה להתרווח בתוך הכלום.

[נקודות*]

יקירתי היקרה,

בינינו, ימיי העמוסים ביותר הם גם הטובים והשמחים ודווקא אלה שבהם יש לי זמן שאינו מוגדר, דווקא הם מאתגרים ליצורים משימתיים כמוני

את מכירה אותי מספיק טוב, לדעת שאני לא מזדהה עם המשפט הזה, ומכירה אותו כל כך טוב בך.
מזכירה לך שאוהבת אותך וחושבת עלייך ומתנצלת על שחוזרת על עצמי, אבל זה כבר זמן שאני רוצה שוב לשלוח לך את זה:
http://www.youtube.com/watch?v=-uZlvKXnYU4
שמחה על זה:
והעובדה שבימים אלו אני עושה הרבה בשביל היכולת לא לעשות כלום, כנראה נושאת פירות, כי אני גם מרגישה מאוד עסוקה בעשיה וגם מתחילה להתרווח בתוך הכלום.

נשיקות

[נקודות*]

אני מרגישה פושעת שלא הבאתי את המקור, אז הנה הוא:
http://www.youtube.com/watch?v=[po]hGPTx Lpv7U[/po]

[נקודות*]

וזה אולי שיר בשבילי ואולי בשביל כולם...
ביצוע יפה של יזהר אשדות לשיר של בועז שרעבי: שווה לראות, להיכנס בדקה ה-43
http://lnk.nana10.co.il/Article/?ArticleID=985026

[הגבירה_בחום*]

תודה נקודינה. זה אחד השירים האהובים עלי מאז ומעולם, גם במקורו וגם בעיבוד הבוסה נובי הכה מחמיא לו.
והעובדה שבימים אלו אני עושה הרבה בשביל היכולת לא לעשות כלום, כנראה נושאת פירות, כי אני גם מרגישה מאוד עסוקה בעשיה וגם מתחילה להתרווח בתוך הכלום.
העניין הזה שב ועומד לבחינה בשלל מצבים ברמת אתגור ובעומקים משתנים, שב וממקם אותי כל הזמן מחדש על המפה לאמור: הנה פה התחזק לך השריר ובמצב הזה עדיין יש הרבה עבודה.
ממפה כל הזמן את אחוזי הידיעה מול אחוזי האי ידיעה שלי שתמיד נשארים בפער עצום לטובת האחרון. וככל הנראה תמיד ישארו כך במיוחד ככל שהידיעה תגדל.

[נטע_ק*]

[שבע_יהלום*]

כי אני גם מרגישה מאוד עסוקה בעשיה וגם מתחילה להתרווח בתוך הכלום.

איך פספסתי את המילים האחרונות שנוספו פה בשמיכת הטלאים הזוהרת הזאת?

ואלוהים אלוהים אלוהים השיר הזה של טוקסידו מון
אין לי מילים כמה אני אוהבת אותו.
(את הקאבר הבוסה נובי, אני, אם להתנסח בעדינות, מתעבת p-: )

אוהבת אותך יא גבירצי

[הגבירה_בחום*]

אומרים שאין כזה דבר, אבל אני יודעת שיש,
בשבועות האחרונים גיליתי ללא ספק שיש עשן בלי אש.
שרידים מהלכים של מדורה כבויה
שיכולים ללמד רק על פוטנציאל האש שהיתה או יכולה להיות.

לעד יהיה מוזר בעיני מראם של ארועים זניחים ואקראים למראה
שנפשי פגשה במקרה במדבר שממתה וליקטה בהיסח הדעת,
שהפכו במבט לאחור להיות מדורה חדשה במדבר -
צליל רחשם של אור וחום ועיכול ושינוי וידע מתחדש.

שיחת טלפון מקצה העולם שבישרה על מותו בשנתו של חבר צעיר
משפט של אדם אוהב,
אבחנה דקה שנאמרה והיא אפילו לא ידעה שהיא כזאת,
אדוות של קושי שפיזרתי ברישול כמו קליפות גרעינים.

אני מסתכלת עליהם ומונה:
זאת היתה סטירת הלחי שהכאיבה והרימה את המבט מהחול
אלה האבנים שעליהן מעדתי כשניסיתי לקום
ואלה הזרדים שהורמו אוטומטית מהאדמה וענו על הצורך למולל ולשבור
ועכשיו מסדרים את עצמם להיות מעגל אבנים תוחם וערמה של זרדים שבורים במרכז
שלא מותירים ברירה אלא להדליק גפרור ולנפנף בעדינות וברגישות המיוחדת למדורות רכות בלבד,
שנפנוף חלש מידי לא יצליח ללבות וחזק מידי ימחה אותן בעודן באיבן.
הנסיבות שמחזירות אדם אל הדבר היחיד שיש לעשות תמיד: להתחיל ולהמשיך.
@}

[קן_לציפור*]

משובח... משובח....

[שבע_יהלום*]

קראתי.
הרגשתי בציור.
וחשבתי-
המילים האלה, הרגע הזה בו אני קוראת אותן, הוא בעצמו מדורה חדשה במדבר.
ועוד חשבתי-היא כותבת כמו שהיא מצלמת.
@}

[פלוני_אלמונית*]

תשמעי, את ממש ראויה לאיזה בית קפה צרפתי בשנות ה=30
יפות מאוד מילותייך
אני חוזרת עוד יומייים (יום שבת)- כמובן נדבר
הגדולה עם אבעבועות רוח....
בשנה שעברה בקיץ זה היה שעלת. (שלושה חודשים!)
היא כבר אמרה לי שהיא רוצה לעשות את כל החיסונים שיש, נמאס לה מכל המחלות האלה.
מזל שזה פרץ רק בערב של לפני שלשום ולא בתחילת חופשתנו פה ובכל זאת.... יש לנו המשך חופשה בארץ שממש מתחרבש לה-
עד שהפצעים יעברו, לא תוכל להיפגש עם חברות ולא ללכת לים ולברכה - וזה ממש ממש מבאס.
ואם מסכמים דברים - היה פה נפלא
וחוזרת לדברייך -מחכה לפחות לשמוע אם לא לראות
נשיקות

[הגבירה_בחום*]

באמצע מדיטציה ארוכה ועמוקה, בלב המתיקות שלה,
עובר אוטו אלטהזעכן בחוץ ומכריז על עצמו בקולו המאנפף.
וכאילו הדיסוננס הזה לא היה מספיק חריף בשבילי,
המחשבה על הבחור הערבי שנוסע ברחוב עברי ומלמל מילים ביידיש
החריפה את החיוך הפנימי לכדי צחקוק של ממש שהרים כמה גבות של תלמידים שלי.

אבל רק אחר כך כשנגמר השיעור ויצאתי לרחוב,
רק אחר כך כשפגשתי במנקה האתיופי מטאטא את הרחוב ולראשו סומבררו מקסיקני עצום,
רק אז ראיתי את שלוות הפרדוקסים ביושבם יחד
ואותי צרה מלהכילם.

[הגבירה_בחום*]

מזהה אותך נקודית גם בפלוניותך,
איזה באסה אבעבועות רוח בחופש ואכן כמה טוב שזה בא רק בסוף והצלחתם לחוות את החופש שכל כך הייתם צריכים.
מתגעגעת אליך ומחכה לשמוע ולראות.

היא כותבת כמו שהיא מצלמת.
לא נתתי על זה אף פעם את הדעת, על אף שנדמה לי שלימונדה הזכירה משהו גם בעניין הזה...
שבת שלום שבעצי ונדמה שיש לנו דייט בעוד יומיים לא כך? @}

קנג'י ללב הטרפת, מקווה לתפוס אותך איפשהו באמצע לדיבור.

[פלונית*]

חייכת אותי
והזכרת לי רגעים דומים מהשבוע
כשפרצתי בצחוק שלא יכולתי לעצור
שהעירו תמונות רוחי
כמענה לחוויית ראייה הזויה
מול עינהם המשתהות של ילדי גן
ד"ש מארתור
שבת שלום וברכה
מיכל

[שבע_יהלום*]

שאלה, לנטיקה ולך-
מתי הפעם הבאה אחרי יום ראשון הקרוב שאתן נפגשות לשיעור אצלך?
ייתכן ונכנס לי משהו ואצטרך לדחות

[נטע_ק*]

אני טסה בשבת הבאה לצרפת. כך שאחזור ליוגה רק אחרי שובי.

[מיקה*]

_קראתי.
הרגשתי בציור.
וחשבתי-
המילים האלה, הרגע הזה בו אני קוראת אותן, הוא בעצמו מדורה חדשה במדבר.
ועוד חשבתי-היא כותבת כמו שהיא מצלמת._
קוראת אותך כול הזמן אבל לא מוצאת מילים אז ניתלית באילנות גבוהים ( במקרה הזה, אילנה גבוהה )
@}

[שבע_יהלום*]

הי, כאן אילנה

גבירץ ונטיק- מחר אחהצ אעדכן אתכן סופית שאני באה.

[הגבירה_בחום*]

תודה רבה מיקה! מזדהה עם חוסר המילים ואין אילנה טובה להיתלות בה מזו שבחרת!

שבע, מכיוון שאת באה בכל מקרה, את יכולה לאשר עכשיו או מחר. קחי תזמן.

[ציפורי*]

הקטע עם המדורה נהדר.
אני נורא אוהבת לפעמים לחשוב על כל מיני התגלגלויות כאלו.
דברים שנראו בזמנו קטנים וכאילו שוליים והפכו משני חיים.
ואפילו עוד יותר אוהבת- דברים שנראו כמו קללות נוראיות והסתברו כמתנות הכי גדולות.
(לא מזמן שמעתי- "אלוהים נותן אחלה מתנות, הוא רק גרוע בלעטוף").

[הגבירה_בחום*]

(לא מזמן שמעתי- "אלוהים נותן אחלה מתנות, הוא רק גרוע בלעטוף").
חופשי!
הוא עובד חזק על מומנט ההפתעה (-:

[שבע_יהלום*]

אלוהים נותן אחלה מתנות, הוא רק גרוע בלעטוף

הוא עובד חזק על מומנט ההפתעה

יא ראבק
אללי
וכמו שאומרים בתטא הילינג- בורא כל שישנו אנרגיית הבריאה כולה.
הוא גרוע בלעטוף, אנחנו גרועים בלראות
לא יודעת.
מה שבטוח זה שמתנות יש.

גבירצי, לעניינו, אפרוש את המצב-
מחר,
גם יש אופצייה לעבודת צילום שאולי אעשה
גם מריח לי מצב רוח טרום מחזור אז אולי אייבב באיזה ביבים מחר על פני לתפקד
וגם אולי תהיה לי פגישה חשובה
תכלס, אולי בכלל אשים פס על כל זה ואבוא לרעננה למנת שפיות וחמלה.

ש ב ו ע ט ו ב שיהיה. בסדר? בסדר.

[נטע_ק*]

שבע יהלומית- בטוח יהיה !

[הגבירה_בחום*]

אפרוש את המצב חזרה-

גם יש אופצייה לעבודת צילום שאולי אעשה
אם היא מתרחשת בערב בין השעות 20:00- 21:30 אז יופי, העבודה היא משחררת הרי, במיוחד אותנו משוחררות הברגים וברזי הדמעות (-:

גם מריח לי מצב רוח טרום מחזור אז אולי אייבב באיזה ביבים מחר על פני לתפקד
אין כמו שיעור יוגה לייבב בו בטרום מחזור, במחזור או אחריו - במיוחד אם התרגול מכוון לימים האלה של החודש, ואם תבואו הוא יתכוונן לשם (קשרים בהנהלה)

וגם אולי תהיה לי פגישה חשובה
מותק, כבר יש לך פגישה חשובה - איתנו. אז הפגישה האחרת מהצד תחכה (-:

בכל אופן, מה שלא תתארגני או לא תתארגני לעשות מחר, שיהיה טוב ומדויק ונטול לחצים ומאבקים פנימיים.
מחכה לך בציפיה נטולת אכזבה. @}

[שבע_יהלום*]

שבע, מכיוון שאת באה בכל מקרה, את יכולה לאשר עכשיו או מחר. קחי תזמן.

נכון!
באה!

[הגבירה_בחום*]

לאור מה שנכתב כאן לאחרונה ולאור התהפוכות המתרגשות על האחים והאחיות בדפים השונים כאן, הדבר הבא נראה לי אך מתבקש:

"מֵרָחוֹק כָּל דָּבָר נִרְאֶה נֵס
אֲבָל מִקָּרוֹב גַם נֵס לֹא נִרְאֶה כָּךְ.
אֲפִילוּ מִי שֶעָבַר בְּיַם-סוּף בִּבְקִיעַת הַיָּם
רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמֵּזִיעַ
שֶל ההוֹלֵך לְפָנָיו.."

יהודה עמיחי, מתוך "נסים"

[מיקה*]

הי, כאן אילנה
היי אילנה, הו אילנה

וגבירתי, השיר על עמיחי - עונג צרוף.
בינתיים רואה את הגב המזיע של זה שלפניי (ומרגישה את הגב המבולגן שלי) אבל הנס קצת מתעתע עדיין...
יום שופע ניסים@}

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מיקה יקרה,
נראה לי שזה המצב הקבוע של כולנו, כך לפחות אני מבינה את השיר.
מצב תמידי שבו רובנו רוב הזמן רואים במציאות שלנו את הגב המזיע של זה שלפנינו, והעובדה שפקחנו עיניים בבוקר בצורה תקינה (והלב הצליח שוב כנגד כל הסיכויים לדחוף ולשאוב את הדם בדיוק בזמן ובמידה הנכונות, ותהליך האוסמוזה של המלחים בגוף שוב איזן את עצמו על הקשקש) לא נראית לנו בכלל איזה נס מי יודע כמה - למרות שזה בדיוק מה שהוא.
עד שמשהו קורה, הזמן עובר ונוצר לנו מבט לאחור או משהו משתנה בקוסמות היומיומית שנקראת החיים שלנו - עד אז הנס כנראה מתעתע by definition (-:

אז אחרי שקוננתי כאן קינות לגרביטציה שהכפילה את משקלה מעלי והרגשתי ממש בפועל טבועה "בקרקעיתו של אוקיינוס האוויר" משהו שוב משתנה,
מדהים שכשהדברים משתנים וחולפים זה נראה לנו כל כך ברור וטבעי, סדרו של עולם, מה שאף פעם לא מונע מאיתנו לחוש באופן ה"ממשי" ביותר שהכל לנצח...

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

גבירה יקרה, איכשהו המדורה העדינה שלך חמקה מעיני עד היום. מאד (מאד) ריגשת אותי! @}

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה אימוש דבש @}

[הגבירה_בחום*]

בקרוב (בעוד חודשיים!), תמלא שנה ללכתה של אמי מעמי (ההייתן מאמינות??)
ואני חושבת על געגועיי אליה וכיסופיי בכלל בפוגשי הקטע הבא:

מֵאַיִן הַגַּעְגּוּעִים הַקּוֹרְעִים אֶת הַלֵּב, הַהֶמְיָה אֲשֶׁר לֹא תִּתֵּן דּוֹמִי לָאָדָם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה? מֵאַיִן הַצִּמָּאוֹן אֲשֶׁר יַרְגִּישׁ כָּל אִישׁ בַּעַל נֶפֶשׁ, צִמָּאוֹן עוֹלָמִי, צִמָּאוֹן הַשּׁוֹתֶה אֶת לְשַּׁד הָאָדָם, צִמָּאוֹן אֲשֶׁר כָּל הָאוֹצָרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כָּל הָעֹנֶג, הַטּוֹב וְהַיֹּפִי שֶׁבָּעוֹלָם, לֹא יַרְוֵהוּ אַף בִּמְעַט מִן הַמְּעַט? עַל מַה יֶהֱמֶה לֵב הָאָדָם? אֶל מַה הוּא שׁוֹאֵף כָּל כָּךְ? אֶל מַה הוּא עוֹרֵג? מַה הוּא מְבַקֵּשׁ? וּמַה הוּא זֶה הַמּוֹסֵךְ בְּלֵב הָאָדָם תּוּגָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, 'מָרָה שְׁחוֹרָה', אֲשֶׁר כָּל שִׂמְחָה שֶׁבָּעוֹלָם לֹא תְּגָרְשֶׁנָּה, אוֹ יוֹתֵר נָכוֹן - שֶׁפּוֹרֶצֶת וְחוֹרֶגֶת מִמִּסְגְּרוֹתֶיהָ דַּוְקָא בִּשְׁעַת הַשִּׂמְחָה הַיּוֹתֵר עֲצוּמָה?

וְעוֹד: מִי שֶׁשָּׂם לֵב אֶל טֶבַע הַגַּעְגּוּעִים, מִי שֶׁהִסְתַּכֵּל הֵיטֵב אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ, אֶל הַגָּנוּז וְטָמוּן בְּכִלְיוֹן נַפְשׁוֹ, הוּא יֵדַע, כִּי לֹא אֶל מַה שֶּׁכָּאן אָנוּ מִתְגַּעְגְּעִים, כִּי אֶל מַה שֶּׁלֹּא כָּאן, אֶל מַה שֶׁאֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְכַנּוֹת בְּשֵׁם, אֶל מַה שֶׁלֹּא יָחוּלוּ עָלָיו אֹמֶר וּדְבָרִים. יֵשׁ אֲשֶׁר טוֹעִים הִנְנוּ וְחוֹשְׁבִים, שֶׁעִקָּר חִשְׁקֵנוּ הוּא אֶל אֵיזֶה דָּבָר חִיצוֹנִי, וְאוּלָם כֵּיוָן שֶׁנִּמְלָא חִשְׁקֵנוּ, כֵּיוָן שֶׁהִשַּׂגְנוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁחָשַׁקְנוּ בּוֹ, מִיָּד אָנוּ רוֹאִים, כִּי בְּעִקָּר לֹא אוֹתוֹ חָפַצְנוּ, לֹא אֵלָיו עָרְגָה נַפְשֵׁנוּ, כִּי אִם אֶל אֵיזֶה דָּבָר אַחֵר. וְהִנֵּה הִשַּׂגְנוּ גַּם אֶת הַדָּבָר הָאַחֵר הַהוּא – וְהָעֲרִיגָה לֹא חָדֵלָה. מִתְחַבְּטִים אָנוּ בְּתַאֲווֹת וּתְשׁוּקוֹת אֵין קֵץ – וְהַצִּמָּאוֹן אֵינוֹ פּוֹסֵק בִּמְעַט מִן הַמְּעַט. הֱוֵה אוֹמֵר: לֹא אֶל מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּחִלָּה וְתִכְלָה, מַשֶּׁהוּ מֻקָּף וּמֻגְדָּר בְּטִבְעוֹ וְקָרוֹב לְחוּשֵׁינוּ וּתְפִיסָתֵנוּ אָנוּ מִתְגַּעְגְּעִים, כִּי אִם אֶל מַה שֶׁאֵין לוֹ תְּחִלָּה וְתִכְלָה, שֶׁנִּמְצָא מֵעֵבֶר לְכָל הַגְּבוּלִים. מֵעֵבֶר לְכָל הָ'אֱנוֹשִׁי' וְהַ'טִּבְעִי', מֵעֵבֶר לְכָל הַ'יֵּשׁ' וְהַ'קַּיָּם' וְהַנִּתְפָּס.

כִּלְיוֹן-הַנֶּפֶשׁ וְגַעְגּוּעֵי-עוֹלָם' ר' הלל צייטלין

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

כשרציתי להגיב , הבת שלי תבעה את המחשב באופן שלא משתמע לשני פנים - אז עוד לא הגבתי. כרגע לא בשעת כושר, אבל חייבת לשאול פרט טכני: את עושה קופי פייסט או מנקדת בעצמך??

[מיקה*]

מאיפה את מוצאת את האוצרות שאת חולקת איתנו כאן, אלו שאת חתומה עליהם ואלו המיובאים?
יפיפה

אגב, את הנס של עמיחי העברתי לחברה וזה הציטוט שהיא שלחה לי:
" אבל האמת היא, כי אין בין נס והטבע כלום. הכל נס הוא. כל העולם כולו אין לו שום סיבה זולת רצונו יתברך, ורצונו היינו מעשיו והנהגתו, כי כל אשר ברצונו מתהווה מאליו, רק זה שאנו קוראים לו נס היינו רצון שיתהווה עניין שלא הורגלנו בו, וממילא החידוש פועל בנו להתעורר ולראות בו את יד ה'.
וזה שאנו קוראים טבע הוא אשר רצונו יתברך שיעמיד אופן אחד אשר נהיה מורגלים בו, ויהיה מקום לנסות את האדם, אם גם בכזה יראה אך את רצון ה' לבד, או יחשוב כי מסר השם יתברך כוחות לטבע – ושבתוך הטבע יש גם לאדם עצמו כוח לפעול בדרך סיבה ומסובב. ולפי זה הטבע איננה במציאות כלל, אלא היא רק כאחיזת עיניים לאדם, שיהיה לו מקום לטעות וגם לבחור באמת. "
הרב אליהו דסלר, "הטבע: הסתר ניסים", בספרו מכתב מאליהו, חלק א', עמ' 177

[נטע_ק*]

[פלוני_אלמונית*]

נקודינה, במקרה כמו זה - לגמרי קופ פייסט, אני לא עד כדי כך משקיענית לנקד כזה קטע ארוך (-:

מיקה, את הקטעים שאני חתומה עליהם, אני מוצאת בתוך לבי בצר וברחב לו, וכשאני בוחרת להיתלות באילנות גבוהים וגבוהות (חוץ משבע שלנו (-:), אני בד"כ פוגשת אותם ברשת, בספרים, שומעת אותם מאנשים, מתנפלת על כל מה שאני רואה ושומעת בו אמת... @}

[פלוני_אלמונית*]

שוב גבירצי מהחדר הסמוך (-:

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

בקרוב (בעוד חודשיים!), תמלא שנה ללכתה של אמי מעמי (ההייתן מאמינות??)
לפני כמה ימים הדף שלך עלה לי על לפני קצת יותר משנה. קראתי בעצב רב מאד, ועצרתי אחרי ה 12.10.12. חשבתי בכלל לא לספר לך על זה, כאילו ש.
חיבוק יקירה גיבורה..

[שבע_יהלום*]

אני מוצאת בתוך לבי בצר וברחב לו
אח, גבירה אהובה...

אמא דבש הזכירה לי בדבריה משהו:
אתמול שוטטתי בעיר וראיתי מישהי לובשת שמלה שחורה דומה לשמלה שהיתה לי.
נזכרתי שהיא בתיקון ברמלה
כי היא נקרעה לי
כשלפני כמעט שנה עמדתי לצאת לצלם הופעה של אחות של עדינה, והצלם השני כבר חיכה למטה, ומיהרתי נורא, ורגע לפני שיצאתי פתאום קיבלתי הודעת טקסט המודיעה על לכתה של אמך ומרוב הלם-עצב מעדתי ונתפסתי במשהו ונקרעה השמלה
מקווה שזה בסדר שפרשתי את זה כאן.
מחבקת אותך ואת המילים שהלב שלך מוצא ומייצר.

[עדינה_ניפו*]

כמה יפה גבירה נאה, תודה ושבת שלום, שבת של חמלה אהבה ערגה עדינה וידיעה פנימה

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

כל כך רוצה לצטט כמוך את אושו, בדברו על תשוקה. הוא מדבר עליה כעל אופק שכמה שלא תתקרבי אליו הוא יתרחק ושוב תהיי במירוץ. אני מפחדת לעוות את דבריו, אך מתקשה להאמין שאמצא זאת ברשת. ספריו אינם אצלי כולם. כנראה שהם היו חשובים מכדי להישאר אצלי . אחפש כמה מהם, כדי שילדיי יקראו בהם ביום מן הימים.
בינתיים מצאתי ציטטה מתוך ספר שפעם הבאתי לך אך את לא קראת אותו.. "כשהנעל מתאימה"(הרצאות על סיפורים של צ'ואנג צו):
"היה פשוט אתה עצמך, רגיל ומיוחד במינו, וממש את ייעודך. אף לא אחד אחר יכול לעשות זאת בשבילך. אתה יכול לספוג אותי, אתה יכול ללכת אחרי, אנ מעולם לא הלכתי אחרי אף אחד, הלכתי בדרך שלי. לך תהיה הדרך שלך. אתה תהלך בשביל, שאיש מעולם עוד לא הילך בו, ואיש לא יהלך בו שוב." "הבנה אינה שייכת לזמן. אין זה עניין של יותר ניסיון. אין זו כמות ההתנסות שעושה אותך חכם, זו האיכות." "כשהנעל מתאימה, הרגל נשכחת. כשהחגורה מתאימה, הבטן נשכחת. כשהלב נכון, בעד ונגד נשכחים."

[הגבירה_בחום*]

אימוש דבש, כן אני יודעת, גם הדף שלי לפני יומיים עלה לי על קצת יותר משנה, וגם אני קראתי ודמעתי, כאילו התחיל קמפיין הקידום לשנת האבל עליה, ופרומואים נזרקים פה ושם לחלל...כאילו שבאמת יצאתי אי פעם מהסרט המלא "חיי ללא אמא".
חיבוק חזרה מותק.

שבע, וואלה...! כמה עצוב, עכשיו אני חייבת לך גם שמלה (אייקון צוחק עם דמעות - האייקון הפופולרי ביותר, איך עוד לא המציאו אותו?)
חיבוקית לשבת.

עדינה יקרה, תודה על האיחול. מוסיפה עוד אחד משלי לכולנו: להגיע לידיעה הפנימית הנכספת ולדעת אהבה וחמלה בפרקי הזמן שבו היא לא זמינה לנו (הידיעה)
שבת שלום.

ונקודית יקירתי משכבר הימים והלילות, תודה על הציטוט והתזכורת שבתוכנה מומלץ לשוב ולהיזכר תמיד.
הוא מבהיר לי בצורה עמוקה יותר למה לא קראתי את הספר ההוא אז, ולמה גם היום (13 שנה אחרי, אחרי חקירה של הרבה טקסטים רוחניים וביניהם גם כמה של אושו), לא ארוץ לקרוא אותו.
לאושו אכן יש מתנה נפלאה בעיני: לפשט רעיונות ומצבים מופשטים ומורכבים לתפיסה ולפעמים כשיושבים עם עשר פרשנויות לאותו טקסט עתיק וסתום, הפרשנות של אושו, הקלילה המתקשרת היא בדיוק מה שנחוץ כדי להבין את רוח הדברים.
הוא מדבר להמונים, וההמונים מבינים אותו. לצערי הגדול, אני לא נמנית עליהם.
הוא מדבר בקלישאות והגם שכל אחת ואחת מהן הן אמת, מילותיו אינן נוגעות בי, לא מזיזות אצלי דבר, לא מניעות בי חשיבה, תנועה או תחושה, לא לוחצות על הכפתורים שלי.
וזה בסדר גמור אני מניחה, כי הוא לוחץ על כפתוריהם של רבים אחרים שמונעים ממילותיו ומתמלאים נחמה וזה נפלא! לעומתו, יש כל כך הרבה כתבים ומורים אחרים שאני שואבת מהם התרגשות ועידוד גדול - כך שלא מוכרחים לחתן אותנו בכל מחיר. (-:
שבת שלום מותק, ומחכה לשמוע את הלו"ז שלך בקרוב. @}

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אכן דיבר להמונים ואני ביניהם...(-:
שבת שלום גם לך מותק

[בשמת_א*]

_זה מה שזה
אמרה האהבה_
כל כך מדוייק מכל הבחינות.

[הגבירה_בחום*]

אולי בקרוב אכתוב כמה מילים משל עצמי.
בינתיים, מנסה "להחריש המולותיי לשמע הדממה" ולשאוב השראה מהפנינה הזו:

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם, -
יֵשׁ חֶסֶד הַצְמִיחָה, הַמַקְשִׁיבָה אַךְ פְּנִימָה,
כִּי הַמַקְשִׁיב לַכֹּל אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלוּם,
רַק הַמַחְרִישׁ הֲמֻלוֹתָיו לְשֶׁמַע הַדְמָמָה
שׁוֹמֵעַ אֶת הַכֹּל וְאֶת כֻּלָם.

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם, -
הֵם עֲצִימַת-עֵינָיו שֶׁל הָרוֹאֶה דָבָר עַד תֹם;
כִּי הָרוֹאֶה הַכֹּל אֵינוֹ רוֹאֶה מְאוּמָה,
רַק הַצוֹפֶה אֶל הָאֶחָד-וְאֵין-בִּלְתוֹ
זוֹכֶה לִרְאוֹת כָּל הַדְבָרִים כֻּלָם.

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם, -
הֵם סוֹד הַהִתְגַלוּת לוֹמַר בְּאֵין מַכְלִים;
כִּי הַדוֹבֵר בַּשַׁעַר אֵינוֹ דוֹבֵר לְאִישׁ,
וְהַסָחִים טַנְדוּ סָחִים אַךְ זֶה לָזֶה,
רַק הַמֵסִיחַ עִם נַפְשׁוֹ מֵסִיחַ עִם כֻּלָם.

כָּתְלֵי בֵּיתִי אֵינָם כְּחַיִץ לִי בֵּינִי לְבֵין עוֹלָם.

אברהם שלונסקי

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

נו, פה את מאתגרת אותי בשעות קטנות של הלילה (-:
מה זה מכלים? הכוונה לבושה? ומה זה טנדו לכל הרוחות??
בכל אופן נורא יפה!! השלונסקי הזה... היה לו מה להגיד......

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

הילדה הבריאה והיום לבן עלה חום בערב, מחכה לראות מחר לאן זה מפתח, היו אמורים ללכת לאבא לחמישי שישי שבת )-:

[הגבירה_בחום*]

האמת, יש מצב שרצו לכתוב מילים, ויצאה טעות מקלדת מכלים... כי מאוד מתאים "לומר ללא מילים" וגם אני שאלתי מה זה טנדו... (-:

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

שלום גם לך!!
התעוררתי ואז ראיתי ג'וק מהלך על הריצפה - זהו גמר לי את השינה. קמתי, ריססתי וכו'.
לא נראה לי שמכלים זו טעות - מכלים נראה לי מלשון כלימה, זה דווקא מסתדר לי בטקסט.

[מיקה*]

לא נראה לי שמכלים זו טעות - מכלים נראה לי מלשון כלימה, זה דווקא מסתדר לי בטקסט.

גם בעיני זו הכוונה. באין מכלים, ז''א לומר ללא בושה ש הֵם סוֹד הַהִתְגַלוּת
טנדו הוא מפגש בין שני אנשים בלבד ללא אנשים נוספים, ביחידות, אם אני זוכרת נכון.
הייתה תוכנית טלוויזיה לפני המון שנים של ירון לונדון שאירח רק אורח אחד בארבע עיניים.

ותודה על השיר המקסים,כמו תמיד @}

[מיקה*]

ומשהו קטן וטוב לבוקר: http://www.youtube.com/watch?v=MEU5Ybe9kq0

[פלוני_אלמונית*]

לא נראה לי שמכלים זו טעות - מכלים נראה לי מלשון כלימה, זה דווקא מסתדר לי בטקסט
כן, האמת שזה יותר הגיוני מטעות מקלדת בשיר.
ובוקר טוב גם לך, ראיתי הבוקר שחיפשתני אמש בשעות שבה אנשים ישנים באין מכלים! (-:
אנסה לתפוס אותך היום.

טנדו הוא מפגש בין שני אנשים בלבד ללא אנשים נוספים, ביחידות, אם אני זוכרת נכון.
סחתיין מיקה! בדיוק חסכת לי חיפוש לגבי המילה, וכמה מתאים לתכנית של ירון לונדון להיקרא ככה.
(נקודות בטח תפצח בקרוב לתת ממשנתה על ירון לונדון (-:)
ותודה על שיר הבוקר! טרם שמעתיו כוון שבמחשב שמנו אני כותבת כרגע אין סאונד, אז במחילה, אשמע אותו בצהריים, בטוחה שתהיה לו גם אז השפעה טובה. @}

[פלוני_אלמונית*]

הלעולם, אשכח לכתוב בתחתית ההודעה שזאת אני הגבירצה בחום מחשב אחר? (-:

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אני יודעת שלא על זה מדבר שלונסקי, אבל בשביל ההפוך על ההפוך : הנה אנשים שהיו רוצים איזה קיר....ממש בשביל שיהווה חיץ בינם לבין העולם:
http://www.calcalist.co.il/world/articl ... 22,00.html

[מיקה*]

בטוחה שתהיה לו גם אז השפעה טובה
נסי ותיהני, אין פג תוקף לשיר
יש לה שם עוד שירים נפלאים.