הוא הודיע שהוא עוזב

אני קוראת פה כבר כמה זמן, והנה היום בשיא העליבות אני פותחת עמוד שלי אישי עצוב.

בדיוק בסוף השבוע נהיה שנה נשואים (סוג של).. בדיוק היום אחרי העבודה כששאלתי אותו מה התכניות שלו להיום הוא הודיע שהוא הולך לחבר לקחת מפתח כי הוא החליט שהוא חייב לעזוב לכמה ימים... בדיוק היום שוב העצב, הרחמים העצמיים, הבכי וכאבי הראש השתלטו.

תקציר הפרקים הקודמים: במערכת היחסים שלנו, כשרק התחילה להיות רצינית, הוא רצה לקחת הפסקה.. הלך לשבוע וחזר.. (תכנן ללכת לשלושה חודשים וחזר די מהר). אח"כ החלטנו למסד את עצמנו ושוב איתותי הכפירה, הצער והבכי שלי עם אי הידיעה. ובכל זאת היה אירוע, היה טיול מקסים, זוגי ואוהב.
בין לבין הוא הצהיר שהוא לא בעניין ילדים, ואני חשבתי שהדברים ישתנו. סגרנו רגע לפני המיסוד ששנתיים לא "נעשה" אותם.. בפנים התבשלתי עם הסוגיה, ילדים כן או לא ומתי. לא יכולתי לבודד את הסוגיה ורצון שלי, מרוב שהצל המאויים והמתנגד שלו הסתירו לי את העצמי והרצונות שלי. ניסיתי להבין מה אני רוצה, בין לבין התחלתי לקרוא פה סיפורי לידה מקסימים. אז פתחתי את הנושא, הוא אמר שהוא לא רוצה. אני אמרתי ש"חשבתי שסגרנו שבעוד שנתיים נתחיל".. ואז הוא הוסיף, "לא.. אני הבנתי שבעוד שנתיים רק נדון בהאם אנחנו רוצים כן או לא" . הוכיתי תדהמה, כל אחד חשב על משהו אחר והטאבו הזה שעל זה לא מדברים.. כדי שהוא לא יילחץ. אני בת 33 וחצי.. כמה זמן עליי לחכות ? אינני רוצה להיות אמא לגמרי זקנה, ואם הוא לא רוצה אולי זה אמור להיות מישהו אחר? ולכן אני צריכה להגיד שלום לאסוף את עצמי ולהתחיל שוב מהתחלה.

בנוסף לשיחה הזו הוא גם הבהיר לי ש"בחיים לא הייתי עם אותה אישה כל כך הרבה זמן..." והיום הוסיף "אין לי הטמפרמנט שלך.. קשה לי איתך".. ועוד... ועוד

מחר הוא עוזב לארבעה ימים.

עצוב לי ואין לי כוח לעשות את הצעד של הפירוק הגדול. אני במצב שביר מאוד, מקום עבודה חדש, מצב פיזי שלי לא משהו, ואפילו הכלבה שלי חולה.. ואנחנו זקוקות לעזרתו.

נעים מאוד, בכלל שכחתי להגיד, אני יודעת שרק פה יש תמיכה והמון אהבה מסביב (כשנדמה שכולם כבר שכחו). איכשהו פרקתי בנקודות.. זה בעצם מעין רקע כללי למשהו שעוד צפוי או עומד להתרחש...

קראתי אותך.
אני עוד צריכה לחשוב אם יש לי מה להגיד לך ואם כן אז מה , אבל בינתיים
קבלי

גדול של השתתפות ותמיכה.

קודם כל

ורפואה שלמה לך ולכלבה,
אולי תכתבי לנו עוד, תסבירי מה קורה,
בינתיים מקשיבים לך, ושולחים לך ,
<רומי מדברת בלשון רבים>

קמתי עם עיניים בגודל לא טבעי, ממש מלוכסנות מרוב שבכיתי אתמול.
אספר בהמשך .. עכשיו אני צריכה להסיט את העצב והמחשבות ולנסות לעבוד ...
תודה על החיבוקים

ישנם באתר כמה וכמה דפים עם פחות או יותר אותו הסיפור, אני לא זוכרת כרגע שמות (בטח ותיקים יותר ידעו לכוון אותך או שתפשפשי קצת בעצמך) אבל לי הם נתנו קצת תובנות (הייתי במצב דומה פחות או יותר). דעתי היא שהורות אי אפשר לכפות, ומצד השלך אי אפשר לוותר... אז אולי זו צריכה להיות נקודת המוצא למחשבות וההחלטות שלך.

הי נינוצ'קה, גם אני הייתי שנים במצב דומה. מאוהבת במישהו שלא רצה אותי באמת. כן, ככה אני רואה את המצב שלך. מדי פעם הוא היה צריך פסק זמן, בורח, אומר דברים כמו "קשה לי איתך" או מתכנן תוכניות לעתיד שלא כוללות אותי או את הרצונות שלי. אני, הייתי כל כך עיוורת שאפילו פעם כעסתי מאד על חברה שאמרה לי:" טוב, אם הוא רוצה לעבוד בירושליים, ולהיות קצת לבד נראה לי שהוא רוצה להפרד." (לי היו מחוייבויות במקום אחר ורחוק). אני ניסיתי והתעקשתי ובסוף הצלחתי ונולד לנו ילד מה שלא מנע את הפרידה רק דחה אותה בכמה חודשים. מהמקום שלי הייתי מאד רוצה שתביני שהבחור הזה לא רוצה אותך אלא את עצמו ותתחילי לרצות את את עצמך יותר מאשר אותו. מי שאוהב מנסה להתקרב ולא להתרחק. זה כואב וקשה אחרי תקופה ארוכה שרואים רק אותו לחשוב על האפשרות של חיים אחרים אבל זה קשה הרבה יותר להפרד עם ילד. יש לך זמן למצוא מישהו שבאמת אוהב אותך ומתחייב אלייך. מצטערת על הדברים הקשים שבטח יעוררו עוד גל של דמעות אבל תדעי שהכל נאמר מתוך אהבה והזדהות ובטחון בכח שלך.

@}

האם ההודעה על העזיבה שלו היתה קשורה להעלאת נושא הילדים? או פשוט זה היה תירוץ לקחת קצת "חופש"?
יש משהו באיך שתארת את סוג החוזה שלכם, שאם זה היה על קנייה של משהו, כל עורך דין היה נזעק. זה שהוא לא רוצה ילדים, זה באמת עניינו וזכותו, רק העניין הוא שאת רוצה. חשבת שאת מסכימה לדחות את הנושא בשנתיים, אבל בעצם מה שהסכמת היה להניח לנושא שנתיים (מה שלא יכולת לקיים וזה מובן), מבחינתו הוא רק קיבל פסק זמן. מה עם הרצון והזכות שלך להיות לאם? האם יש לו מקום במערכת הזוגית הזו או לא? שווה לברר את זה לפני שתהיי מבוגרת מדי. מתוך הבירור הזה, תוכלי לבחור האם להישאר בזוגיות הזו או לא.
העובדה שהוא עוזב בזמן שאת הכי זקוקה לעזרתו, גם מעידה על משהו ביחסים שלכם. זה זמן לבחינה של עצמך, מה את רוצה? למה את זקוקה והאם הוא האיש שיכול לתת לך את זה.

ישנם באתר כמה וכמה דפים עם פחות או יותר אותו הסיפור,
חפשי ב מדור אהבה ומיניות , ובתוכו בעיקר דפים תחת הכותרת "פרידה מזוגיות".

השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי אחרי שקראתי את דבריך היא "למה האשה הזו נשארת עם גבר שאומר לה מפורשות שוב ושוב שהוא לא מעונין בה?"
יש כמובן המון תשובות אפשריות. אולי האשה הזו נהנית או מורווחת מה"משחק" המעוות הזה?, אולי היא משתמשת בו כתירוץ לא לחפש בן זוג רציני?, אולי היא גדלה בבית שההשפלה היתה חלק משיגרת יומה והיא לא יודעת משהו אחר? ואולי ואולי ואולי... מה שבטוח הוא שאת לא נהנית מהמצב. ואולי את גם נמצאת במקום שבו את מסוגלת לעצור רגע ולהתחיל להסתכל על הסיטואציה שלכם בצורה בוחנת.

לו אני במקומך הייתי מתחילה מלבחון את התגובות של עצמי לאורך השנים. מה חשבתי ומה אמרתי לו ולסובבים אותי בכל פעם שהוא עזב את הבית או איים בעזיבה.

אני חושבת שגם את מבינה שאין ליחסים שלכם סיכוי בגלל שהוא לא מעונין בך! עכשיו את רק צריכה להבין איך הגעת למערכת יחסים סדיסטית שכזו על מנת לא לחזור על אותה טעות בפעם הבאה.

<בקי מנסה אבל לא מצליחה לא להגיד את המתבקש: תני לו ללכת ותחליפי את המנעולים בבית. תארזי את הדברים שלו במזוודות או ארגזים ותשלחי לו עם מונית לדירת המפלט שלו.>
< תודי שזו תגובה ראויה אם תעשי את זה, תאמיני לי, שהוא כבר לא ירגיש כזה גיבור>

אני חושבת שגם את מבינה שאין ליחסים שלכם סיכוי בגלל שהוא לא מעונין בך! עכשיו את רק צריכה להבין איך הגעת למערכת יחסים סדיסטית שכזו על מנת לא לחזור על אותה טעות בפעם הבאה.

הוכיתי תדהמה, מערכת יחסים וסדיזם, אצלי? לא יכול להיות. .. הצטמררתי לא ייתכן!
אני אוהבת אותו, אני רוצה להאמין שיהיה בסדר ואולי זה תמים מצידי. אולי זה מקרה של אישה חלשה שמעמידה את הגבר שלה במרכז בעוד את עצמה היא מבטלת?

אני במצב כזה נטול אנרגיה שאני לא בטוחה שאוכל להזיז לכיוון לסיים פה ועכשיו. בעיקר עצוב לי, לחוץ לי, עמוס לי (ביתר התחומים בחיים) ואני נטולת אוויר ספר למעשים דרסטיים.

בדרך חזרה הביתה השתלטו שוב הדמעות, בעיקר כשהרדיו השמיע שירים של שקיעה עצובים כאלה. שקעתי ברחמים עצמיים ועצב.
חזרתי וראיתי אותו בדיוק יורד עם הכלבה. בקרוב הוא הולך.

האם אין מצב שבו הוא באמת מבולבל? כמה צ'אנסים נכון לתת? איך אדע אם עליי למצוא כוחות כדי לעזוב או לתת עוד פוש אחד בנסיון משותף ליצור את היחד במקום את הלבד?
ולמה לעזאזל אין לי שקט, מנוחה, אהבה ומחשבה זוגית?

כל כך הייתי רוצה לדעת מה נכון לי לשאוב כוחות ולעשות. השאלה איך יודעים מה נכון?
ולמה הדמעות זולגות מעצמן?

הייתי במצב די דומה לשלך, אם כי הסיפור שלנו היה שונה לגמרי, וגם לא היינו נשואים אבל בכל זאת, מצאתי בסיפור שלך הרבה חלקים שהזכירו לי את עצמי. אם את רוצה וזה יכול לעזור אני רוצה להפנות אותך לבלוג שלי פתאום הוא מתלבט לגבינו בעיקר כדי לקרוא את התגובות שכתבו לי שהיו מאוד תומכות ועזורו לי מאוד בשעתו.
חוץ מזה

ובריאות לך ולכלבה

מסכימה עם מבינה אותך (וגם עם בקי - אם כי לא עם הניסוח).

מגיע לך להיות עם מישהו שיודע שהוא רוצה להיות איתך, ולא מבולבל.

כדאי לך לקרוא כבר מחר את הספר הקטן אבל גדול "ארבע ההסכמות". של דון מיגל (משהו...).
שתתחזקי ותחלימי בגוף ובנשמה.

ואנחנו זקוקות לעזרתו
אתן זקוקות לעזרתכן.

תשחקי במשחק שלו וכשיחזור תגידי לו שאת זקוקה לחופש, שיבין שהוא לא היחיד שמשחק ב..., לדעתי הוא טיפוס של אדם לא בשל שמפחד ממחוייבות ולא מסוגל להתמודד עם השיגרה שבחיים משותפים, אם את ממש בקטע של לשמור על היחסים (עד מתי?) תציעי לו ללכת ליעוץ זוגי.

היש סיכוי כי הוא "ישתנה", כי הוא באמת צריך להבין, כי באמת דברים לא ברורים לו כעת ועליו להגיע לתשובות?
האם ייתכן כי אני אוהבת אותו וצריכה לתת לו ללכת, למרות שנדמה לי שזה הדבר האחרון שאני רוצה כעת..

אין לי כוחות, מאיפה שואבים אותם לתקופה הקרבה?

את שואלת-
היש סיכוי כי הוא "ישתנה", כי הוא באמת צריך להבין, כי באמת דברים לא ברורים לו כעת ועליו להגיע לתשובות?

אולי תוספת מרכאות במקומות הנכונים תעזור לך להבין את התשובה לבד-
היש סיכוי כי הוא "ישתנה", כי הוא "באמת" צריך "להבין", כי "באמת" דברים "לא ברורים" לו "כעת" ועליו להגיע ל"תשובות"?

סליחה, אבל איפה את בסיפור הזה? את לא זקוקה להבין מה קורה עם החיים הזוגיים שלך? לך אין דברים לא ברורים עליהם את מחפשת תשובות? ועדיין את לא קמה ומתנתקת. את רוצה לתת עוד פוש אחד. עוד וויתור על הצרכים והרצונות שלך כדי לתת לו להרגיש שאת מבינה אותו. מתחשבת.

גם לדעתי הוא רומז לך ביותר מדרך אחת ומאד לא בעדינות שאת לא ממש בראש מעייניו.

נראה שהחיים במחיצתו רק מחלישים אותך. לא נותנים לך כוחות.
את הכוחות תמצאי בתוכך. תוך התבוננות פנימה ותזכורת לעצמך כמה את נהדרת, וכמה מגיע לך-

שקט, מנוחה, אהבה

ועוד משהו קטן-
מערכת יחסים וסדיזם, אצלי? לא יכול להיות ואני דווקא רואה את זה כמזוכיזם.
הרי אדם לא יכול לדרוך על אחר ללא שהלה ישכב על הרצפה קודם....)-:

שולחת לך הרבה כוח ואומץ לקום וללכת בראש מורם, ולא כקורבן שנטשו אותו. את בוחרת ללכת הלאה מקשר שאין לך מקום אמיתי בו. זה הזמן להשתחרר ולמצוא את האדם הראוי לך, בטרם יסתבכו הדברים עוד יותר (במקרה ויופיע במקרה ילד בתמונה).
@}

נינוצ'קה
את לא יכולה לצפות ממנו להשתנות.
את רוצה שיקבל אותך ואת רצונותיך כפי שהם. את צריכה לקבל אותו ואת חולשותיו כפי שהם.
אל תנסי "לתקן" אותו. ככה הוא (איתך). ויכול להיות שהיחסים שלכם לא הולכים לשום מקום כי חסר בחיבור שלכם ה "משהו" הזה שגורם לאנשים לרצות לחיות יחד.
זה לא הופך אף אחד מכם ללא בסדר. רק החיבור שלכם סובל מעקרות.
יש דברים שצריכים לקרות בקשר בין אנשים. ואם לא קורים, הם כנראה לא צריכים לקרות.
הרצון להיות ביחד (כל זוג והדרך שלו) הוא תנאי בסיסי. ושני הצדדים צריכים להסכים על הדרך של ה"ביחד".
ילדים ומשפחה זה השלבים הבאים. אל תחשבי על ילד כל זמן שעוד לא הסכמתם על צורת הזוגיות שלכם.

וסליחה שאני גסת רוח אבל, אהבה לא קשורה לזה בכלל. אפשר לאהוב מישהו (או לחשוב שאוהבים אותו) ועדיין לדעת שאי אפשר לחיות יחד.
לחיים משותפים את צריכה למצוא בן זוג שמאמין באותן אמונות שלך, שחי ע"פ אותן אמות מידה מוסריות ומתקשר בדרך שאת מסוגלת לקבל ולהבין. את צריכה מישהו שהכבוד בינכם יהיה הדדי.
אל תיקחי אחיות על מישהו אחר. רק על עצמך. תחליטי את ההחלטות שלך. ותגידי לעצמך כל הזמן שאת לא יותר טובה או מוסרית או נאמנה ממנו. זה שאת מתייסרת ובוכה זו הבחירה שלך. זה לא הופך אותך לצד הפגוע, כי אם הוא מרגיש שהוא צריך לברוח סימן שגם הוא פגוע מאד ממשהו שקורה בינכם.
אולי באותה מידה שאת מרגישה נטושה על ידו, הוא מרגיש חנוק על ידך.

אתם צריכים לשים את הדברים על השולחן. בצורה בוגרת.
ובלי קשר לזה את צריכה להחליט את ההחלטות שלך בקשר לעצמך. מה את רוצה? מה טוב לך ? מה התוכניות שלך לעתיד? ותפעלי להגשים את חייך איתו (אם הוא ירצה להצטרף) או בלעדיו.

שוחחנו. הוא עוד לא עזב והוא עוזר לי עם הכלבה. הבהרתי לו את הנקודות, ללא בכי וללא כעס. מה אני חושבת ומה אני רוצה, מה מתאים ומה לא. מה מחליש אותי ומה לא. אני חושבת שהוא מבין שהכי טוב שהוא יעזוב. לתמיד. אחרת אני לא אפרח. משום מה נוח וקל יותר שהוא יקח את הרגליים מאשר שאני אסלק אותו - אני לא יכולה להחליט את ההחלטה הזו מהמקום של האהבה שלי אליו. ומייד הדמעות זורמות לי מהעיניים. ואני חושבת על תקופה קרירה עצובה וריקה.

אני מרגישה שאני חייבת לתת לו לקרוא את העמוד הזה, מה אתם אומרים?

זה רק יכול לעזור. רע לא יצא מזה, הוא אולי יבין יותר טוב מי את ואיפה את נמצאת ומה את חושבת עליו ועל התנהגותו. אם הוא יחליט שלא טוב לו-תני לו ללכת בלב שלם. אם הוא ירצה אותך - הוא ידע עם מה להתמודד.

נינוצ'קה, חזקי ואמצי.
לפעמים ברגעים כאלה שהמציאות מתבהרת ואנחנו מבינים שאי אפשר למנוע את מה שכלכך רצינו למנוע,
לפעמים דווקא אז יש הקלה, האשליה מתרוקנת והמציאות מרימה את ראשה, לא תמיד יפה, אבל תמיד אמיתית, נכונה.
<יצא לי פואמה>

נינוצ'קה,אני ממש מזדהה איתך,גם לי היה פעם קשר כזה,הוא היה נותן לי את ההרגשה שאני ממש כופה עליו להיות איתי,ושאני מפריעה לו.
אהבות כאלה מסתיימות בסוף(וטוב שכך)

אני מצטערת אם אני הולכת רחוק מידי ויכול מאוד להיות שאני טועה מאוד מאוד.
אבל אולי את נשארת איתו בגלל שבעצם את רוצה מאוד מאוד ילדים,ונראה לך שכבר מאוחר לפרק את החבילה ולמצוא פרטנר אחר ולא בגלל שאת אוהבת אותו?

וחוקי היקום מראים לנו(למי שמביט באמת)שהכל מסתדר על הצד הטוב ביותר.אז אל תדאגי ,הכל יהיה בסדר.

אחותי , יש לך הזדמנות פז לזרוק אותו קיבינימט. שילך.קישטא!ברגע שהוא הולך , תחליפי תמנעולים , תשני מספר טלפון......הוא לא רוצה איתך ילדים אז הוא לא רוצה אותך.הולך לשלושה ימים אלקקקק...את באמת תקבלי אותו בחזרה אחרי זה? מה..תנשקי לו ת'רגליים שיחזור? מה תותרי על הזכות להביא ילדים לעולם בישביל חתיכת שמוק !
כן כן -תראי לו את הדף תראי לו מה כתבתי.
הוא לא ראוי לך.
די!

ערסית.. מתוך מה שנכנסתי אליו בימים האחרונים את הצחקת אותי, עם הדוגריות ובלי הבושה.. עם התיאורים המלבבים חתיכת שמוק !....
.
ובכל זאת, אני פוחדת ללכת אחרי יומיים וחצי של מחשבה. אני חושבת שאני צריכה לחשוב, לשקול ואולי בסוף ללכת... , אני מבשלת את המאורעות על אש קטנה. נראה מה יקרה הסוף, הלא כך?.. לא רוצה שתישרף לי תחתית הסיר

נינוצ'קה היקרה,
את צריכה לעורר איזה קול קטן בבטן שלך. הוא יודע הכי טוב. למרות הרצון שלך להשען על הדף הזה והכותבות והתמיכה שלהם את זאת שתשאי בתוצאות . תסתכלי על הפחדים הכי גדולים שלך, בלי לפחד , ותפעלי מהתקוות, יש פה מספיק כותבות באתר שיעידו שלא כולן מוצאות את המנוחה והנחלה בגיל 22 . אני מציעה לך להכנס לשני דפים שיתנו לך כוח:
סיפורים קוסמיים
איך הפכנו לזוג
ולהתחיל לסמוך על בורא עולם. הוא מדבר אליך בתוכך.
יום נעים

אחותי , יש לך הזדמנות פז לזרוק אותו קיבינימט. שילך.קישטא!ברגע שהוא הולך , תחליפי תמנעולים , תשני מספר טלפון......הוא לא רוצה איתך ילדים אז הוא לא רוצה אותך.הולך לשלושה ימים אלקקקק...את באמת תקבלי אותו בחזרה אחרי זה? מה..תנשקי לו ת'רגליים שיחזור? מה תותרי על הזכות להביא ילדים לעולם בישביל חתיכת שמוק !

מה שנכון נכון. אבל אילו החיים היו כל כך פשוטים לא היינו בדילמה, לא?

תהיי מודעת לזה שאת דוחה את הקץ.
אבל תעשי דברים מתי שמתאים לך לעשות אותם.

אני פוחדת
אני מודעת
אני חושבת
אני תוהה
אני מהרהרת
כלום לא בא לי קל
ואני אוהבת שלא משעשמם לי רגע
אני מתעמתת עם הסיטואציה
חושבת על הכל
גם בוכה
ופוחדת מהבדידות והגיל
רוצה להעיז
יודעת שזה יקח עוד זמן
שואבת כוח מחברים מכם
מרוטה
אני לכאן ולכאן כמו מטוטלת

אוי זה יצא כשני טורים.. אז לקרוא את הימני קודם ורק אח"כ את השמאלי

מרוב שהצל המאויים והמתנגד שלו הסתירו לי את העצמי והרצונות שלי. ניסיתי להבין מה אני רוצה

יש לך זמן למצוא מישהו שבאמת אוהב אותך ומתחייב אלייך.
בראש וראשונה שהמישהוא הזה יהיה את עצמך. הרשי לעצמך לאהוב לקבל ולפרגן לך.
אל תתני לאף אחד להסתיר את עצמך והרצונות שלך. שיהיה אהוב עלייך ככול שאהוב.
התחילי לטפל בעצמך. קודם כל פיזית ואח"כ גם נפשית ורוחנית. אחרי שתחזירי לעצמך את עצמך. (אני לא יודעת מתיי כמה זמן ולמה איבדת אותו).אל תחסכי באמצעים, השתמשי בכל מעגלי התמיכה שיכולים להיות רלוונטיים לגבייך, (משפחה, חברים ,טיפול ,הכלבה,מה שתחליטי!.) בהצלחה!
נשמע קשה ואולי זה אכן כך אך עשי כל מה שניתן לקבל את עצמך באהבה, רק אז תוכלי להחליט החלטות לגבי המשך הזוגיות שלך.
ואולי אז לא תצתרכי כי השינוי יבוא לטוב או לרע מימלא. מקווה שלא הייתי קשה ומקווה בכל ליבי שתצליחי.

במה הוא טוב לך? במה הוא מחזק אותך?

<משתתפת בהבנה, ומסכימה עם כל מילה מההודעה מעלי>

הוא הלך אתמול.
מצאתי לי עבודה לסופשבוע .. אויי כמה עסוקה אני אהיה..
באתי בלילה וגיליתי שזהו, הלך. הייתי עייפה והלכתי לישון. לבד.
פאוזה - דמעות
מזל שאני הולכת להיות מאוד עסוקה. רק שבהפסקות הקטנות שבין דבר לדבר הבכי לא יציף אותי - והוא כבר מוכיח שיש לו ישות עצמאית.

נינוצ'קה מחבקת אותך בסוף שבוע כזה עצוב, רוצה להגיד לך שאני מבינה ומכבדת אנשים שרוצים להתבלבל שלא בטוחים וצריכים מרחק בכדי לקבל פרספקטיבה, אבל אם פני הדברים כך למה התחתנתם? האם גם אז לא היה בטוח והאצת בו? מכירה מקרוב חברה שיצאה שנים עם גבר חייה, והא רצה זמן ולא היה בטוח והשעון הביולגי שלה החל מתקתק, יותר מזה הוא אמר לה בפניה שהוא לא בטוח שזוהיא האחת והיחידה ועוד כל מיני בולשיט של גברים שמאד מאד מפחדים משינויים ומהתחייבויות. ובהמלצתי הגורפת אחרי לילות של בכי והסברים היא נתנה לו ללכת להתבלבל שם בצד אך בתנאי שלא יתקשר אילה ושלא יבוא אילה. אמנם לקח זמן עד שההתנתקות יצאה לפועל והיא גם הצליחה קצת להתאושש. ואחרי כמה חודשים של בילבולים הוא הגיע עם הצעת נישואין (ביום חמישי הם מתחתנים). אז יכול להיות שאם תפרדו קצת ותהיה נחושה בזה שתאמרי לו הכל או כלום. הכל זאת אומרת משפחה וכלום זה אומר התנתקות מולחלטת ממנו. הוא יבין מה הוא מפסיד ויעשה חושבים שוב. אבל בשום פנים ואופן אל תתני לו תחושה שאת מוכנה ליחסים בתנאים שלו, ואם קיים בך הצורך של אימהות שלא תעיזי לוותר על כך, הסוף יהיה שתהיה ממורמרת תאשימי אותו תוציאי עליו תיסכולים וחוסר הגשמה אישית ברמה של אימהות, ומה יצא מזה זוגיות פורחת בטח שלא...
תהיה חזקה תחשבי מהראש מהשכל, תראי תעתיד ותראי שיש בו גם צבע ורוד. מחבקת מרחוק

מחבקת אותך.
תני לך לבכות, קחי את הזמן.
ומסכימה עם יהללוך מלאכים. אם הןא ירצה אותך הוא יחזור, אל תסכימי לקשר בתנאים שלו, או כמו שאמרתי פעם למישהו שחשב שימצא דירה אחרת כדי לחשוב בינתיים אבל ישאיר את בגדיו וחפציו אצלי- אני לא מחסן.

היום העסקתי את עצמי מבוקר ועד ערב, אבל אז הגיח הערב. הגיח חזק, הגיח שישי, הלבד לבד, כשכולם עם בני/ות זוגם.. הלבד עם השקט הזה הצורם של ערב שישי. ואז הבכי, אוי כמה בכי יש בבן אדם אחד לא גדול.. אני תפקידי לנגב לי את הדמעות...
הלכתי לחברה, מיד הבכי זז הצידה ופינה מקומו לשיחה, צחוק וציניות.
והנה שוב לבד, הוא בא, כאורח לא קרוא. הוא מגיח מחכה בדד בפינה לרגע בו לא אהיה מוכנה וישר החם המלוח זורם לי על הלחיים.

בכי זה טוב. זה אפילו משובח. לא רק מבחינת הפורקן הנפשי אלא שידידי חובבי האלוהים לימדוני שאם מבקשים בקשות בעצמה רבה בשעת הבכי יש להן סיכוי רב להתגשם. (אוף...ברסלב או לא ברסלב...אני מקווה שתבקשי באמת את הבקשות הנכונות לך ..תלכי ישר על הזמנה לתינוקת קטנטנה וחמודה...ואולי כל שאר הדברים בדרך לשם פשוט יסתדרו....)
טוב..אני מודעת לכך שההודעות שלי אליך לוקות בנימה ערסית אינפנטילית..(נו אני חייבת לשמר את התדמית) אבל הייתי במקום קצת דומה לשלך פעם פעם לפני המון שנים (אולי גילגול קודם) ויצאתי ממנו בהוד וגבורה....אז ביגלל זה אני מנסה לקדם אותך לחיסול עיניינים ראדיקאלי(לזרוק לזרוק) (שימי את הרצון לאמהות לנגד עיניך...

ולא צריך לפחד משישי לבד.....תמיד יש את הארי פוטר או ג'וייס ב 800 עמודים....
ואם את ביאוש ממש גדול אז תבואי אלינו "לשכונה"

הארי פוטר 800 עמודים יבטיח לי עוד המון שישיאים לבד..הלא כך?

אני לא בטוחה שאני צריכה לבקש תינוקת קודם, אולי לפני כן, שאני אצליח למצוא את הדרך, את הכיוון הנכון, וזה מתאים גם לכל הקשור לענייני עבודה.... בעצם כל החזיתות אצלי בוערות כעת... מחפשת שקט, שלמות, למצוא את הדבר הנכון - לעשות, לאהוב. ואז למצוא את האיש הנכון - אני לא בטוחה שאני מאמינה במה שאני כותבת - האיש הנכון - האם זה אומר מישהו חדש שאני לא מכירה? מאיפה אני אכיר פתאום אחד כזה.. אולי זה אומר ההוא שרק הרגע הלך.. באופן שונה ובוגר.. ? לא יודעת.
ואיפה זה ה"שכונה" למקרה של יאוש גדול ?

"השכונה"? נינוצ'קה יקרה, לפני שאת מחפשת אהבת זרים (וגם זו - מופלא שהיא קיימת) חשוב שתזכרי - כאן, קרוב אליך - ואל ליבך, יש מי שמכירה ואוהבת אותך. כמו שאת.
את יכולה להתקשר ולבכות באוזני. אני אתן לך כתף ירושלמית רכה - ואוזן קשובה.
אל תחפשי רחוק. אני כאן קרוב. מציעה אותי.

חברה יקרה אמרה לי פעם משפט מאוד מאוד חכם.
"לקחת את מה שנראה לנו כחולשה/חסרון ולהפוך אותו ליתרון הכי גדול שלנו"
אנסה לא להסתבך בהסבר.
אני הייתי לבד, מאוד! הרבה שנים, הרבה מאוד ימי שישי... המונים. ונשבר לי נורא, מהעבודה, מהבדידות, מהחיים התקועים. ידיד "טוב"?? אמר לי פעם שאני כמו עכבר/אוגר שרץ בגלגל. (רצה רצה ולשום מקום)
אז החלטתי להתפטר, להשכיר את הדירה להגיד להכל שלום ולא להתראות ולהתחפף למזרח בלי תאריך חזרה לשם שינוי. כולם כמובן היו בהלם, "ואיך באמצע החיים?" וכל הנשמות הטובות שאמרו: "שזה לא פתרון לשום דבר..." ואני סתם בורחת... ומי ייקח אותך לעבודה כשתחזרי ובגילך... (הייתי אז בת 34 משהו כזה) ומספיק לעשות טיול כזה אחרי צבא... אוף, כמה שטויות מתוך כאלה מקומות של קנאה. ורק החברה היקרה הזו אמרה: שבגלל שאין לי משפחה, בעל, ילדים, משכנתא וכל המחוייבויות האלה אני יכולה לקחת את כל "החסרונות" שלי ולעשות את זה.
מה אני מנסה להגיד? שאולי מזל שאין לכם ילדים, שיפה שעה אחת קודם שייסתיים הקשר הזה, שאת לא צריכה להיות בהמתנה בשביל אף אחד, ומה פתאום הוא בא - הולך - חוזר??? ככה מתמודדים עם בעיות? ככה מחוייבים לקשר? ומה פתאום הוא הולך וחוזר כל שני וחמישי? מה יש לו לחשוב כל כך הרבה?

כועסת עליו, לא עלייך.

אה, שכחתי לספר. התחתנתי כמה שנים אחר כך עם גבר מקסים ומאוד מחוייב ומיד ילדתי בגיל 37, ויש לי בן מדהים.

אני אתן לך כתף ירושלמית רכה - ואוזן קשובה
מיהי הכתף? והאוזן?

פלונית - אני מייללת בעבודה .. כל כך התרגשתי ממה שכתבת!! תודה

כמה ילדות-טובות-ירושלים שאוהבות עגורים וג'חנון את מכירה?

אחת...

תישמעי אני אמנם לא יודעת לעשות ג'חנון ..(זה לא מזכיר לך ת'שיר המאפפן : אנ'לא שלמה ארצי או נינט) אבל אם את אוהבת להתחמם לאורם של סיפורים אופטימיים אז אני בגיל 33 קיבלתי מהתלמידים שלי ערכת קפה . אז ארזתי אותה ואת עצמי ונסעתי(קילומטרים רבים מאוד) למדבר ושם פגשתי את מי שהיום מכין לי קפה כל בוקר !
נ.ב
גם אני כמו הפלונית אוטוטו בת 37 עם ילד (אולי נקים קבוצת תמיכה חה!
עוד נ.ב
המטפל אייפק שלי בישר לי שאני אלרגית לקפה!8-)

עצוב לי ואין לי כוח לעשות את הצעד של הפירוק הגדול. אני במצב שביר מאוד, מקום עבודה חדש, מצב פיזי שלי לא משהו, ואפילו הכלבה שלי חולה...

אני בעד. שכל החרא (תסלחו לי על הביטוי) ייפול לנו על הראש יחד. עוד צרה ועוד צרה ועוד צרה. בסוף מגיע האור. כמו שאמרנו תמיד במסעות בצופים "ירידה לצורך עליה". תתארי לך שקורה משהו טוב ואז בום הוא מיד מתקלקל? ושוב משהו טוב ואז שוב מכה. לא חבל? לדעתי עדיפות הרבה צרות במכה אחת לפני שמגיעה העונה הטובה.

ואנחנו זקוקות לעזרתו
פה אני לא מסכימה. נראה לי שהוא אחת הבעיות/הצרות. אז שהצרה תפתור את עצמה? פרדוקס שצריך להתיר. לא כן?

אתמול הוא הגיע לבקשתי לטייל עם הכלבה -
שאל אותי מתי נוכל לדבר. עניתי שאחרי יומיים מהרגע שהלך אני עוד לא גמרתי לעבד את מה שקרה ושאני אעדכן אותו כשאהיה מוכנה ויהיה לי זמן (אין לי רגע פנאי כעת, וזו גם הסיבה שבא לטייל עם הכלבה).
הוא אמר שהוא מבחינתו סיים לחשוב, ואין לו מה למשוך את זה יותר. הבנתי.
אמרתי לו שאיך אפשר ביומיים להגיע למסקנות נמרצות. הוא אמר שזהו הוא לא אוהב אותי. סטירת לחי.
אותי לא לאהוב? בככככככככככככככככככככככככככי בככככככככככככככככככככככי

אמרתי לו שאם זה סופי, באמת לא חשוב מתי השיחה כי היא הופכת להיות לגמרי טכנית, אז נעשה אותה מתי שהוא כשיהיה לי זמן.

הרגיז אותי שהוא פתח את זה כשלא היה לי זמן לחשוב ולעבד, שנכנס לי באמצע אחר הצהריים כשאני יושבת ועובדת מול המחשב וזורק עלי את "אני לא רוצה את זה יותר..אני לא אוהב אותך יותר" וכו'.. והעיקר שייצבט לי הלב עד כאב.

ועכשיו זהו.
אני יודעת שההחלטה שלו משחררת אותי, אבל אני עוד לא מצליחה להרגיש שהרווחתי פה.
לפני שנה בדיוק לנוכח 300 ומשהו איש בטקס מרשים אמרנו שאנחנו אוהבים. וזהו עברה בדיוק שנה, כמה סמלי והוא גמר לאהוב. לא חשבתי שלאהבה הזו יש תאריך פקיעה.

בככככככככככככככי בככככככככככככככי בככככככככככככככי

אני רוצה לומר לך כל מה שכבר אמרו, שסוף זה התחלה, ושהיית צריכה את הסיום הזה כדי לא להרגיש תקועה במין תקופה נוראית שכזו, ושאולי עכשיו האור יוכל להגיע ועוד ועוד, אבל כנראה שמה שאני מנסה לומר הוא שאני שולחת לך חיבוק ענק

ושבעיניי את נפלאה

ואם את ביאוש ממש גדול אז תבואי אלינו "לשכונה"
השכונה מחר בים. הרבה חול בשביל לספוג ים של דמעות

הערסית הזמינה אותי לדף הזה כדי לומר משהו לטובת זה שתעשי צעד לכיוון הדלת ופרידה. אבל הוא הקדים אותי ועזב.
<לפעמים צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים

>
אז הוא הלך. הוא עשה את הצעד.

הוא אמר שזהו הוא לא אוהב אותי
ואני לא כ"כ מתחברת למשפט הזה של האהבה נגמרה.
קשה לי להאמין שיש מצב 0 באהבה. במיוחד אם 'סל האהבה' היה פעם גדוש.
לדעתי, זה מראה על המקום שלו. מי שלא מרגיש אהבה, מי שנמצא במצב של חוסר- הוא בצרות.
אבל הוא לא מענייננו כרגע. את מענייננו. ולכן קחי את העזיבה שלו כצומת של שינוי.

בכי זה טוב. זה אפילו משובח

וואללה לא בטוחה שזה ממש משובח אבל בוודאי בלתי נמנע ובוודאי שיכול לצאת מזה המון טוב.
תבכי כמה שיש לך טישואים <אפילו תנגבי קצת בשרוול> ואח"כ תתחילי לקחת החלטות.
אז יאללה עם הבכי תתחילי לשחרר פה בדף רצונות וחלומות ופחדים ואנחנו נביא את החיזוקים

ואנחנו נביא את החיזוקים
מזלי שמצאתי אתכם

אמרתי לו שאם זה סופי, באמת לא חשוב מתי השיחה כי היא הופכת להיות לגמרי טכנית, אז נעשה אותה מתי שהוא כשיהיה לי זמן.

את מתחילה להחזיר כבר שליטה לחייך! אולי את לא רואה את זה אבל זהו, נראה שכבר עשית את הצעד הקטן במסע...

לילה.
אני לא ישנה כבר ימים.
העיניים שורפות מרוב דמעות.
תגידו, לדמעות יש מכסה? כי אני כבר עברתי אותה. ואולי המכסה גדלה ככל שעושים בהן שימוש.

הלכתי היום לברכה. שחיתי ובכיתי בתוך המשקפת. לא יודעת איך הצלחתי בתוך כל המאמץ והתנועות, חתירה, דמעות, חתירה, דמעות וחוזר חלילה. ובסיום כל מסלול מורידה את המשקפת ומרוקנת מדמעות. מייבבת מתחת למים - דווקא יש שם יופי של סאונד.

כל הכבוד לע-נת ככה גידלנו אותה בשכונה להגיד תמיד ת'מילה האחרונה! אייש חבל שלא לימדתי אותך כמה סצנות ערסיות לרגע הגדול ......ההההההההאאאאאאאאא איזה חופששששששש..את יכולה לפתוח את הכפתור האחרון של הצווארון ולהזרים אויר צלולל ו וודקה אבסולוט ....
ואל תישכחי את מילותיה של נצר למשפחת מכשפות בדימוס : משהגעת לתחתית של התחתית ככה יבואו לך כוחות נפש עצומים ....ברגעים קשים כאילו (דוקא בקשים)יתגלו בתוכך כוחות שלא ידעת על קיומם...תנצלי את המומנטום ללמוד את השיעור שהזדמן לך.
בביתכנסת העתיק של פראג יורדים מדרגה לפני ארון הקודש ...ככה שאפשר יהיה להתפלל "ממעמקים" ...("כי ממעמקים קראתיך השם"). תזכרי שאת נמצאת במעמקים עכשיו לא רק של הגהנום הפרטי שלך ..אלא גם במעמקים של תודעה חדשה ......אולי בכלל את מחליפה מחזור חיים...(מה קרה לך פני 8-9 שנים?)
עכשיו שקט באויר
את צריכה זמן לנוח בתוך השקט הזה
תני לעצמך לנוח לפני שאת מתחילה לגלגל את הדבר הבא.

אז יאללה עם הבכי תתחילי לשחרר פה בדף רצונות וחלומות ופחדים ואנחנו נביא את החיזוקים
ווואווו אני לא יודעת מרוב ערפל מלא מי מלח שזולג לי על הלחיים, בתוך ציניות מרה לא חשבתי על רצונות חלומות, אולי עם פחדים דווקא כן חשבתי

רצונות: להיות אחרי. אחרי הבכי, אחרי הדכאון, אחרי העליבות, אחרי הסדרים הבירוקרטים, אחרי חלוקת הדברים והאלבומים, אחרי המחשבות, להיות בשחרור ממנו, מזה.

חלומות: להיות שלמה עם עצמי. למצוא אהבה אמיתית ולהיות משפחה. לאהוב ולהיות נאהבת, עם היתרונות והחסרונות שלי ושלו. להתחבר לעצמי (נשמע כמו זה סטיקר קלישאי - אבל אני ממש רוצה, מרגישה שהולכת סחור סחור הרבה זמן), להיות יותר קרובה לטבע, למצוא את העבודה המתאימה ליהנות. וגם שהכלבה שלי ואני נבריא כבר.

פחדים: שכל החלומות והרצונות לא יקרו, ואני אמשיך לבכות, להיות במקום שאני לא רוצה להיות בו - עבודה אהבה ייסורים.

זה היה על קצה המזלג וודאי יש עוד המון חלומות כמוסים, רצונות ומאוויים. פשוט לא העזתי להיות שם עד שלא קראתי את זה שוב ושוב.
לילה טוב

מעיין.

מילים: חנה גולדברג

כשהרוח בנשמתך פורעת

כשבחושך אתה יושב לבד

כשהשמש לא מנסה לגעת

כשהפחד אוחז בך לאט.

כשצוחקת מכשפת היער

כשצורח עורב על החלון

מתקרבת והיא חדה כתער

מתגנבת איזו תחושת אסון.

אז מתוכך

פורץ מעיין

ומתגבר ומתגבר

ואז אתה

חזק, יותר חזק.

תבכי תבכי. מה שיותר. תתארי לך שלא היית יכולה? אני פעם הייתי בסיטואציה דומה ומרוב ייאוש ודיכאון לא יכולתי בכלל לבכות, ורק ישבתי ועישנתי! ותביני שאני בדרך כלל בכלל לא מעשנת!

זה היה על קצה המזלג וודאי יש עוד המון חלומות כמוסים, רצונות ומאוויים
גיברת יקרה, עם 'רשימת מכולת'

עשירה כזו בטוח משהו יצא!!
<עוגת שוקולד??

>
מייד עם תום החופשת גלישה הפאסיבית מקווה שתמשיכי עם הרשימה @}
חופש נעים
<ויבש

>

האתר הלך ואני נותרתי בלי האופציה לכתוב את עצמי לדעת...
הוא עזב. היה קצת קשה. עוד מחלקים דברים ועניינים בירוקרטיים - וזה דיי מבאס.

אבל,
באופן פלאי נכנס מישהו חדש לחיי, מישהו מקסים. מישהו שבחיים לא הייתי מוצאת ככה סתם והנה הוא הגיע. מעניין מה תפקידו - כולם אומרים לי זה ה"ריבאונד" אין סיכוי שזה יכול להתקיים... אבל אני שם. חולמת, מחוייכת, כמעט אפילו אפשר לומר מאוהבת. נורא מהר. כמו קפיצה קוונטית. וכל כך טוב. מקווה שהוא לא יפחד - כמו רבים וטובים שכבר פגשתי. מקווה שיהיה.
מקווה לטוב.
מפויסת ומחויכת.

יקירתי, איזה קצב אירועים!
חזקי ואמצי.
מקווה לטוב.
אמן ואמן
@}

רק היום נכנסתי לכאן. היה קשה לקרוא עד הסוף ולהתאפק מלהגיב באצמע. כל כך הרבה אמוציות. את אמיתית וכנה בביטויים שלך.
הוא הזיז לך את הגבינה. (מקווה שאת מכירה את הספר/ ביטוי - הכוונה שהוא עזר לך להבין שאת זקוקה לשינוי - דחף אותך, כמעט בכח לעשות שינוי שאת היית זקוקה לו נואשות). את יכולה להודות לו על זה ולהמשיך הלאה.

אני שמחה שצץ לך מישהו חדש בחיים - התחושה מהתיאור שלך, שזה גורם לך לא רק לראות את האור בקצה המנהרה, אלא ממש לחוש בו.

הייתי רוצה להציע לך לנצל את ההזדמנות הזו גם קצת להיכנס פנימה אל עצמך - להיות קצת בלבדות. לבדות בשונה מלבד היא לא מבדידות, אלא מבחירה של להיות לבד - (כמו קריאה של ספר טוב, שהכי טוב לעשות לבד - גם אם הוא לא 800 עמודים של הארי פוטר... (-: ). - ומהמקום של התבוננות על עצמך - ובחינת הכיוונים שלך בחיים - תוכלי לבחור מה את רוצה. אם הבנתי נכון את בצומת דרכים - זוגית, מקצועית ופנימית. נצלי את הצומת הזו לגדילה ופריחה.

בהצלחה !

אני ביזבזתי ככה פעם 6 שנים מהחיים שלי.
קחי אוויר ותנשמי עמוק, לבד זה קשה אבל זה לא לנצח.
תיזכרי שאלוהים אוהב אותך כמו שאת ורוצה רק שיהיה לך טוב.
את לא שייכת לסיפור שלו, יש לך את הסיפור שלך לספר בחיים האלה, וזה יהיה סיפור מקסים אם תשחררי.
כבר שיחררת - כל הכבוד

.
חברה שלי התחתנה בגיל 34 כשחשבנו שכבר אין סיכוי לכלום והיום יש לה 4 ילדים. גם אני התחתנתי שוב בגיל 34 ויש לי 2 בנות מקסימות ובן זוג מדהים. @}

הפרידה הזו שלי לימדה אותי לכל החיים לשחרר והשתמשתי בכלי הזה בכל מיני סיטואציות.
אני מודה לך עכשיו, מפני שהדף שלך מזכיר לי שוב שעלי לשחרר גם היום משהו, כשקשה לי כ"כ להסכים לזה.
תודה לך

מצב הרוח שלי נע בין אושר לעצב, ריק ושפע
שתי קצוות כל הזמן
צחוק ובכי
ביחד ולבד

זה בטח יקח עוד כמה זמן, בינתיים אני מנסה להבין, לקבל ואני כבר לא כועסת.
מבינה ומקבלת

וכשהכעס יחזור - אז תתני לו להיות ותחווי אותו - ותמשיכי הלאה. לכעוס זה לא בהכרח לא טוב. את לא חייבת להבין ולא חייבת לקבל. קחי לך את הזמן לתת לכל הרגשות שעולות פשוט להיות. תרשי לעצמך להרגיש מה שבא.
אולי יש שיחשבו שזה עיצה גרועה, אבל תתענגי על העצב תכנסי אליו, תנשמי אותו, תחווי אותו.
אם תתני לעצמך את הזמן לעצמך. לכניסה פנימה. לחוויה של הרגשות יהיה לך הרבה יותר קל לשחרר את זה.

.

אתמול הוא רוקן את הדברים סופית מהדירה
חזרתי רק בלילה אל דירה חצי ריקה ומלוכלכת.. ודוחה
אויי כמה כעס יצא ממני ב-1 בלילה כשגיליתי שהוא החליט לתלות לי תמונה ולהזיז את המיקרוגל, מה הוא פתאום עושה החלטות.. ועוד כאלה גדולות... חחח

קמתי מוקדם - כנראה בוער בי לנקות
קמתי אל שנה חדשה שתתחיל לה היום
בדרך למעלה
אני אוהבת את השעה הזו בבוקר ואני גם כנראה מזדקנת אם אני רואה אותה יותר ויותר, לא כי כיוונתי שעון.

רוצה לאחל שנה טובה
ומאושרת
שנה של הגשמה בדרך לשלמות
אהבה רבה
שלווה
ושמחה

בהצלחה רבה לך.

שנה טובה וחדשה

לדעתי מזלך שנפטרת מהחלאה הזה לפני שהיו ילדים. אחרי הצער והאבל על האובדן, אני מאחל לך שתצאי לדרך חדשה ונהדרת.

שתהיה לך שנה נפלאה עם הרבה אהבה

פתאום עושה החלטות.. ועוד כאלה גדולות... חחח

שנה טובה לך ובהצלחה

שנה טובה לכולם!! ותודה על התמיכה החיבוקים העצות והמחשבה
נינוצ'קה

קמתי אל שנה חדשה שתתחיל לה היום

_רוצה לאחל שנה טובה
ומאושרת
שנה של הגשמה בדרך לשלמות
אהבה רבה
שלווה
ושמחה_

הכל חוזר עלייך... @}.

שנה טובה!

שתהיה לך שנה שמחה ובריאה, עם התחלות חדשות והרבה אהבה

@}

אנונימי

שתהייה לך שנת אושר בריאות ואהבה.

_הערסית הזמינה אותי לדף הזה כדי לומר משהו לטובת זה שתעשי צעד לכיוון הדלת ופרידה. אבל הוא הקדים אותי ועזב.
<לפעמים צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים >
אז הוא הלך. הוא עשה את הצעד._

מצטרפת לדבריה של ענת. יותר מכך, נראה לי מצויין שהוא עשה את הצעד ואל את.
לפי איך שהדברים שלך נשמעים, אם הוא לא היה משחרר, את בטח שלא היית עושה את זה, וגם אם כן (לא נשמע שכן אבל לשם ההנחה) היית נחנקת מייסורי מצפון האם עשית את הדבר הנכון לאור ההיסטוריה שבה תמיד הוא עזב ואיכשהו חזר... בדיוק כפי שכתבת, תמיד היית חושבת שאולי אם היית נשארת הוא יכל היה להשתנות.

אני גם חושבת שהאופן החד וחלק שהוא עשה את זה, ככה בצהריים וכו', משקף לאו דוקא את הרצון לפגוע, אלא את חוסר היכולת שלו להכיל את זה קצת עד לזמן שזה יתאים לך. דווקא בגלל שקשה לו עם הכל ואולי יותר מהכל לפגוע בך מאוד יכול להיות שהעדיף כבר להוציא ת זה, כמה שיותר מהר . זה מעולה לך כי נדמה לי שעם מסרים אפורים היית מתחרבשת. נדמה שאחרי ההפסקות בעבר והתהיות, דווקא חיתוך מהיר וענייני בדמות לקיחת הפקלאות שלו ומעבר מהיר - רק משרתים את העזיבה טוב יותר מבחינתך. גם אם זה נדמה ככואב יותר בטווח הקצר.

לדעתי, אם הוא לא היה עוזב, היית נשארת תקועה. או איתו ובלעדיו, או איתו ובלעדייך או כמו שנראה שהיה עד עכשיו - שניהם יחד.

לא רק שאני לא רואה בו דמות רעה (וואו כמה מילים רצו פה בנוגע אליו... ). אני חושבת שגם אצלו יש כאב גדול, גם הוא ניצב מול שבר של מערכת יחסים. הוא לא התחתן בשביל להרע לך או לו, וגם לא חושבת שנהנה באופן מודע או בכלל מהסיטואציה שבה את סובלת.הרי בסופו של דבר כמו שבמאזן הסופי שלך, היית איתו למרות הפרידות הקצרות שלו, למרות התחושות האמביוולנטיות, החלטת להיות איתו - גם הוא עשה את הקילקולציות שלו והחליט עד עכשיו להיות איתך. אין לי ספק שיש בליבו הרבה טוב אלייך, אולי פעם גם היתה אהבה, ואולי לא. כיום הקילקולציות השתנו, אולי האהבה חלפה, אולי הוא השתנה, אולי זה תמיד היה שם, אבל אני לא בטוחה שאפשר באמת לדעת.

לביטויים כמו "הוא מעולם לא רצה אותך" וכאלה אני לא מתחברת. איך מישהו חיצוני יכול לדעת מה הבחור באמת רצה... ועם כל הכבוד הרבה אנשים מתלבטים בדרך הזוגית שלהם אם לא כולם בשלב זה או אחר. פעמים רבות ההתלבטויות נפתרות והדרך הופכת לדרך משותפת למרות סימנים מקדימים שבדיעבד יכלו רק לבשר רעות. בפעמים כאלה, אומרים שמדובר בסיפור הצלחה למרות הבעיות.
בפעמים אחרות הסימנים המקדימים כביכול הוכיחו את עצמם כמו בסיפור שלך.
אבל בדיעבד כולנו חכמים, מה זה חכמים, גאונות מהלכת...

נדמה לי שהוא היה כנה עד כמה שידע עם עצמו ואיתך לאורך כל הדרך. לא נשמע שיש פה הבטחה שהופרה, או משהו מאוד קיצוני של מערכת יחסים מדהימה בלי סימנים לבאות. כן יש פה סיפור אנושי מורכב, ששניכם נפגעים ממנו.

אני אסיים ואומר שאני לא יכולה להזדהות עם הסיפור כמו שרבות וטובות עשו כאן, אך הקומנסאנס מבקש להציע שתהיי קלה עם עצמך. התפרקות נשמעת לי אפשרות כייפית לחלוטין. אח"כ אפשר לאסוף הכל ולחבר מחדש בצורה עשירה יותר.
בסופו של דבר עדיף להיות לבד לא בודדה, מאשר ביחד בבדידות ממאירה.

ג'ינ ג'ית אני מודה לך על המילים,
את כנראה צודקת!!
עדיף לבד אבל לא בבדידות מאשר ביחד אבל לגמריי בודדה.
אני חושבת שהוא עשה לי טובה גדולה, כי באמת לא היה לי הכוח לקום ולעשות את הצעד, שהיה נדרש, איך שלא אסתכל על זה.
חשתי לעצמי, עוד כמה זמן אתן לזה... מתי אהיה מוכנה "לשבור את הכלים ולא משחקים".. נתתי לעצמי עוד כמה חודשים בלי תאריך יעד מדויק, ככה שהשארתי את זה די פתוח... והוא עם כל הכעס, הכאב וכו' אמר לי .. לכי לדרכך, מצאי את הזוגיות שתתאים לך, את האהבה, אני עוצר אותך. אני מודה לו על זה, מתוך כל מה שקרה.

_שתהיי קלה עם עצמך. התפרקות נשמעת לי אפשרות כייפית לחלוטין. אח"כ אפשר לאסוף הכל ולחבר מחדש בצורה עשירה יותר.
בסופו של דבר עדיף להיות לבד לא בודדה, מאשר ביחד בבדידות ממאירה_
נכון, הכל לטובה בסופו של דבר.

תודה נינוצ'קה, אני בערך בגילך ויצאתי מחוזקת מהדף שלך, בדיוק בזמן של חשבון נפש (כיאות לזמן בשנה) והטלטלויות בין יאוש לתקווה, אבל אני מאמינה בשינויים ובטוב שהם מביאים - חיבוק גדול ושנה טובה! ואגב יום כיפור - מאחלת לך שגם תצליחי יום אחד לסלוח, למען עצמך ולא למענו.

שנה טובה!
שנה הבאה תסתכלי אחורה ותראי כמה טוב יצא מכל הסיפור הזה (כלומר, שהוא עזב).

שנה טובה!
נשמע שאת מתחילה אותה טוב, מחוזקת וחופשיה יותר.נראה שהשנה את הולכת לגדול ולצמוח, איזה יופי.

היי מותק..מזמן לא הייתי כאן...(גם לא בשכונות) ..אני ממש לא בעיניינים..חשבתי שכתבת משהו על התאהבות מחודשת..ורציתי לענות לך לא קפוץ מהר מידי ..
אבל מיאני, בסהכל ערסית.
טיהור בית דחוף : שופכים הרבה הרבה הרבה מים (בלי חמרים בדלי)בכל הבית.....(עדיף מיי ים או מעיין- שזה טוב גם בישבילך לניקוי אנרגיות שליליות) אחרי שגורפים את כל המים עוברים עם עלי מרווה מיובשים (אה..מבעירים אותם קודם) בכל פינות הבית..ופעמון רוח ביד שניה..(רק תדאגי שהשכנים לא יתחרפנו בקומה מעל)
והכי חשוב לא להשאיר שום דבר ממנו בבית.ולכבס את הסדינים והמגבות
ובסוף : לסלוח לו.
ולהתחיל במסע החדש
שנה טובה

היום כתבתי לעצמי מילים לשנה החדשה.. מילים שיחזקו אותי, מילים שיקרבו אותי. מילים אלי מעצמי. ברכה לשנה הקרובה ולכל אלה שיגיעו בעקבותיה.
כמה מכם עושים חשבון נפש בימים אלה של השנה? אני מגלה שמדי שנה בזמן הזה, למרות חילוניותי, אני עושה חשבון נפש.

אני מנקה מעלי את חוסר השמחה, חוסר הוודאות, חוסר השלמות ונעה קדימה במסלול אל העצמי האמיתי, אל הקרבה, השלמות, השמחה והאהבה. ומשם אני מתכננת לנוע הפעם אל עבר אהבה וחברות, זוגיות נכונה וטובה.. רוצה לזרוק את התבניות שעד כה היו כל כך דומות - שנים של דפוסים קבועים. הפעם אני יודעת יבוא הבחור - ואולי הוא הוא שרק הגיע, הוא האחד? א-א-מ-ן.
בסתר ליבי כך אני מקווה .. האם מחשבה בוראת מציאות?

יש בי שמחה, פחדים, מחשבות, פנטזיות.. ערבוביה. אבל החלטתי שהמוטיב המרכזי לא יהיה פחד או נואשות, אלא שמחה על החופש שקיבלתי להיות! לאהוב שוב - באמת! להתחיל שוב והפעם ממקום אחר, עם עיניים פקוחות מושכלות.
לילה טוב

המון קריאות עידוד וחיבוקים ממני. את עוברת תהליך לא פשוט. את צומחת.

המון קריאות עידוד וחיבוקים ממני. את עוברת תהליך לא פשוט. את צומחת.
גם ממני
איזה יופי כתבת @}

מי מפחד מהבום הגדול?? אני
והוא מראה אותותיו היום.....
פחדתי.. אני מודה.. בסתר ליבי ידעתי שההתרגשות מבחור חדש היא מעוורת, והלכתי עם רתמות על העיניים,
אולם, הבחור החדש לא .. ואני בעצב - חדש ישן.. מוכר עד כאב.
מחר לבד. אולי זה הפחד הגדול. לבד. לגמרי לבד.
בלי שום אמצעי וטכנולוגיה ש"ירעישו" לי ברקע.
אני והרעש-געש הפנימי.
נחשול ענק
בכי
גוש גדול עד להתפקע בגרון

יכול להיות שהלילה קשה
יכול להיות שהטיימינג לא קל
יכול להיות שבחרתי באופטימיות והיא סחפה אותי עד הקצה
יכול להיות שלא נזהרתי
יכול להיות המון המון דברים

ועכשיו מה עושים?
רוצה להמשיך לצוף למעלה והדמעות מסתירות לי
רוצה כוח ופתאום נגמר לי האוויר
כמו בלון גדול שעף בסחרור עת כל האוויר שהיה בו חודש שלם יוצא ממנו בקול שריקה צורמני משהו

ומה עכשיו?

למה זוהי תקופת הנדנדה?
פעם למעלה ופעם למטה ללא אמצע נוח?
מה עכשיו?

נינוצ'קה יקרה,
לא לנסות זה לא לחיות - הלכת אחרי מה שהרגיש לך נכון באותו הרגע, וההודעה שלך כשרק פגשת את הבחור החדש הזה הייתה כל כך אופטימית וכל כך נעימה ושמחה. אז הוא לא "האחד" שלך, אבל הוא גרם לך לחייך, וזה נורא חשוב.

הייתי פעם במצבך (מינוס החופה והטקס, אבל עם איש שחי איתי שנה, ובסופו של דבר בחר להגדיר אותי כ"חברה טובה, אבל לא יותר מזה" לאחד מידידיו...), והכאב היה עצום, והדמעות יכול למלא ים, והפחד היה משתק, והלילות היו ארוכים, והלבד היה כל כך כל כך לבד קיבינימט.
וזה עבר
וזה מאחורי
ואני שמחה, כי אם לא הייתי יכולה לשחרר אותו, לא הייתי מוצאת את אהובי, את "האחד" שלי, האמיתי שלי, הנפלא שלי שיושב עכשיו מול המחשב ומשחק בפלייסטיישן כמו ילד בן 14:-)
שתהיה לך שנה טובה, גמר חתימה טובה ורק אושר.

הבדידות קשה אחרי שנים
פתאום רק אני
ומיהי בכלל האני הזו
העצובה כל כך

למה אני נפגשת איתי יותר ויותר כשעצוב לי ?

בחרתי לבלות את יום הכיפורים אצל חברה - רק לא לבד.
לדבר, לחשוב, לצחוק ולבכות .. אבל לא ממש לבד.

אני לא מצטערת על הבחור החדש וגם לא על הישן
הכל מעצב אותי
הכל מוסיף לי עוד רובד
הבנה ותחושות
ואני גם יודעת שלבסוף החיוך יהיה גדול
רק לא תמיד בין הדמעות אני זוכרת את זה..

ואני צריכה - בעיקר בלילה ממש לנסות להיזכר.

ואני צריכה - בעיקר בלילה ממש לנסות להיזכר
במה?

<מא>
<יש עוד, במייל>