החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* » 10 מאי 2013, 20:03

הי מתפלמנת, מפרגנת לך על הקשב שאת מפנה. ושמחה בשבילך מאוד שאת מחמיצה ומכינה בעצמך.
יש האומרים שזה מקור לבי שתיים עשרה ואולי משם המשיכה. אולי את בהריון?
אם את ממליחה הרבה תבדקי אם המשיכה באה משם.
בתאבון...

שליחה על ידי גוגוס* » 10 מאי 2013, 20:13

אצלי תם הצום. למה? כי משהו היה הפעם עקום לגמרי וזה עצבן אותי.
הוא התחיל לא כמו שתכננתי והגוף שלי לא היה במצב אופטימלי. הוא המשיך לא כמו שתכננתי ונשבר באמצע והעיקום כבר לא היה לרוחי ולא נהניתי.
אז די. אמצא לזה זמן אחר יותר מתאים.
אני מודה שגם חשבתי שאני באיזו נקודה של שלווה אחרי כל התהפוכות וגיליתי שטעיתי. הדברים עדיין רובצים עלי וזה לא מצב מנטאלי נוח לצום.
אני ממשיכה לעבר שלושת החודשים שלי, דגש על כמה שפחות בישול וכמובן שבלי קמחים למיניהם וסוכר.
סוף שבוע נעים לכולן @}

שליחה על ידי ממ* » 11 מאי 2013, 12:39

_אצלי תם הצום. למה? כי משהו היה הפעם עקום לגמרי וזה עצבן אותי.
הוא התחיל לא כמו שתכננתי והגוף שלי לא היה במצב אופטימלי. הוא המשיך לא כמו שתכננתי ונשבר באמצע והעיקום כבר לא היה לרוחי ולא נהניתי.
אז די. אמצא לזה זמן אחר יותר מתאים._

גוגוס, את חכמה וגמישה בדיוק כמו שצריך. כל הכבוד.

אני ממשיכה לעבר שלושת החודשים שלי, דגש על כמה שפחות בישול וכמובן שבלי קמחים למיניהם וסוכר.
נשמע מצוין, ובטוחה שהם יהיו טובים.

גוגוס, תודה!
אני מכירה את הטבלאות מהאתר של מיכל שונברון, משום מה לא הצלחתי לצלוח אותן... אני יודעת שאם הדבר הזה יהיה לי מעיק אני לא אתמיד בו וכל הכוונה שלי עכשיו היא לעבור למעקב יותר מדויק כי באופן כללי אני לגמרי מחוברת ומודעת לכל שלב במחזור, אני רוצה עכשיו פשוט לעגן את זה יותר ולרשום באופן קבוע כדי לקבל את התמונה הרחבה של המחזוריות. אבל אני בונה עכשיו טבלה שמתבססת על הטבלה שלה אבל יותר גדולה, בוורד ולא באקסל (אקסל עושה לי רע...) ועם פחות פרמטרים ומשבצות, נראה אם זה יעבוד...

לגבי האורגני, הדירוג שלך זהה לשלי, כמובן שהחשודים המיידיים הם המזונות מהחי. הכיוון המסתמן הוא להתמיד בביצים וחלב אורגניים, להוסיף ירוקים אורגניים תמיד ולא רק מדי פעם כמו שהיה עד עכשיו ואם מתאפשר גם את שאר הירקות. פירות זה נושא כאוב. ממש רואים איך הפירות בסופר מנופחים וסימטריים בצורה לא טבעית, פשוט ברור לי שהם מלאים בחומרים. אבל אי אפשר עם המחירים של הפירות האורגניים! ואני דווקא מנסה להגדיל את מרכיב הפירות בתזונה שלי (הבחור מחסל פירות באופן טבעי) בקיצור לענין הפירות עוד לא נמצא פתרון טוב...

_אני מודה שגם חשבתי שאני באיזו נקודה של שלווה אחרי כל התהפוכות וגיליתי שטעיתי. הדברים עדיין רובצים עלי וזה לא מצב מנטאלי נוח לצום.
אני ממשיכה לעבר שלושת החודשים שלי, דגש על כמה שפחות בישול וכמובן שבלי קמחים למיניהם וסוכר._
מה שיפה זה שאת נשמעת שלווה ושלמה ולא מבואסת בכלל מזה שלא הצליח לך, מזה שטעית. אשריך! (הלוואי עלי...)
אכן חכמה וגמישה בדיוק כמו שצריך. כל הכבוד.

שליחה על ידי גוגוס* » 11 מאי 2013, 14:19

ממ וגוונים, תודה על המילים שלכן. רק כשקראתי אותן הבנתי שהייתי צריכה אותן.

גוונים, אני לרגע אחד לא העלתי בדעתי לעשות שימוש בטבלאות של מיכל. הן דחוסות מאוד ומשרות תחושה של לחץ. התכוונתי רק לשימוש במספרים שלה ובמבנה הכללי. גם לי יש טבלה בוורד והיא מאוד מרווחת ופשוטה. למשל, המעגלים שלי קצרים יחסית ולכן זה איפשר לי לבנות טבלה יותר קצרה ויותר מרווחת. צריך שם הרבה אוויר כדי שזה יהיה נעים.

אורגני - את יכולה פשוט לוותר בנושא של הפירות. בישראל זה מה שעשיתי. לא יודעת איך אחרים עומדים בזה אבל אני לא הצלחתי. באנגליה זו נקודת אור בשבילי כי המחירים של הפירות האורגניים זהים לפירות לא אורגניים איכותיים ואני מרשה לעצמי להתפרע לגמרי. את מוזמנת לכאן בחום לחגוג כמה שבא לך על פירות אורגניים. וזו הצעה רצינית לגמרי.

המעגלים שלי קצרים יחסית
גם שלי!

צריך שם הרבה אוויר כדי שזה יהיה נעים.
לגמרי!

את יכולה פשוט לוותר בנושא של הפירות.
כן, כך מסתמן, אבל אני מרגישה לא בנוח עם זה, עדיין מקווה למצוא פתרון יצירתי (חשבתי על בארטרים למיניהם עם אנשים שמגדלים עצי פרי בגינה...)

המחירים של הפירות האורגניים זהים לפירות לא אורגניים איכותיים
איך הם עושים את זה?
והפירות בכלל לא מאד מאד יקרים? (יש מן דעה רווחת כזו לגבי הפירות באירופה... למרות שגם אני התרשמתי בשלושת ביקורי האחרונים באירופה שזה כבר לא בהכרח כך)

את מוזמנת לכאן בחום לחגוג כמה שבא לך על פירות אורגניים. וזו הצעה רצינית לגמרי.
הלוואי.
חולמת על זה... (לא עליך באופן אישי:-) אלא על אנגליה ובפרט על אוקספורד)

שליחה על ידי גוגוס* » 12 מאי 2013, 00:03

והפירות בכלל לא מאד מאד יקרים?
הו... הם כל כך יקרים עד שכמה כבר יותר אפשר לדרוש בשביל האורגניים

בהתחלה חוטפים שוק ומכריזים על שינוי תזונתי ואחרי זה יוצאים מהשוק ומבטלים את התוכניות לחופשה הקרובה.

אנגליה ובפרט על אוקספורד
באמת חלומי כאן. חוץ מהמחסור במערכות יחסים משמעותיות (למרות שאני מקווה שגם זה ישתנה מתישהו). בעוד חודשים ספורים אנחנו בברייטון וזה מקום שווה ביותר אז תכניסי אותו לחלומות שלך ומי יודע... אולי בסוף עוד ניפגש.

שליחה על ידי גוגוס* » 12 מאי 2013, 00:05

קוסמת יקרה, עשית לי דגדוג עם כל הדיבורים החוזרים על תזונת מונו. נראה שאני הולכת לנסות את זה בשבוע הבא.

פשוט לוותר בנושא של הפירות.
זה דווקא מקום שאני לא מוותרת בו כי בישראל הם מרוססים בטירוף, במיוחד תפוחים. אין פרי שסופג חומרי הדברה כמו תפוחים בישראל.
אבוקדו דווקא לדעתי לא מרוסס.

טוב, אז חזרתי מברלין. עליתי שם קילו וחצי של ג'אנק טהור ונהייתי חולה. ממש, פיזית, חולה.

לא מפתיע במיוחד, נכון? גם איבדתי את הווסת שלי והיא כרגע באיבוד שם היא זוממת איך להקשות עליי את החיים עוד קצת.
סיכומו של דבר: אני נפוחה, שמנה, חולה ועצובה.

בא לי לצעוק: "עזרה, אחיות, עזרה!" כי המוח שלי כבר ריק מרעיונות.

שליחה על ידי גוגוס* » 12 מאי 2013, 21:53

המוח שלי כבר ריק מרעיונות.
מה פתאום ריק? מזל שהכל כתוב, הנה אני מצטטת אותך
ברגע שאחזור מברלין, שלושה ימים של פירות וירקות בלבד עם אופציה להארכה.

אני מצביעה בעדך ובעד הרעיון שלך. ותתחילי מיום אחד. כבר תרגישי הרבה יותר טוב. ואם את לא בעסקי קנדידה דחופים אז תדבקי רק בפירות עסיסיים ומתוקים כדי שזה גם יהיה משמח. ואם תשכחי קצת מהמלח (מה שבהחלט מתאפשר אם דבקים בפירות) אז המשקל שלך יעשה לך בקלות רבה יותר.

וחוץ מזה, מותק, חיבוק חזק. אני באמת באמת מרגישה שאני מחבקת אותך מרחוק. ואוהבת אותך המון. ובטוחה שהאיזון יחזור לחייך בצ'יק צ'ק ויוטב לך.
ואת יודעת מה? מזלך הגדול שג'אנק פוד עושה אותך חולה. זה סימן מצוין, שהגוף שלך מדבר איתך ומגיב באופן נורמלי וככה מאלץ אותך לעשות לעצמך טוב.
ותכף יהיה לך טוב.

שליחה על ידי גוגוס* » 12 מאי 2013, 21:55

אני ניסיתי היום לאכול מונו. מסקנות ביניים - זה מאוד נעים בגוף אבל נורא משעמם.
החלק שכן עורר בי עניין זה הטעם. יש משהו באכילה של הרבה ממשהו שמביאה את תחושת הטעם שלו לגובה אחר. בתחושה הזו התחדשתי. אני לא בטוחה שאחרי שאבין את הפואנטה זה ימשיך לרגש אותי מספיק. משהו בזה מרגיש סגפני. אבל הי, זו רק ההתחלה. אני בהחלט עשויה לשנות את דעתי.
החלק הטוב - הרגשתי ממש קלילה והיה לי קל יותר להרגיש את השובע שלי. וגם את הרעב.

טוב, לא הולך הקטע של רק פירות וירקות. הסיבות הן כדלקהמן:

אני לא ממש נהנית מהפירות והירקות שלי כי אני לא אוכלת אורגני וכל הזמן מקנן בי החשש שאני בעצם מרעילה את עצמי.
אני לא אוכלת אורגני כי זה גם נורא יקר וגם פרוצדורה. ופרוצדורות זה דבר שגדול עלי בכל שלב של החיים ובטח כרגע.
זה מזכיר לי שלפני כמעט עשרים שנה, עת הייתי בת 15, פשתה באזורנו דיאטת טיהור. מישהי זוכרת? זה היה ככה: ביום הראשון לאכול רק ירקות, ביום השני רק פירות, ביום השלישי ירקות ופירות, ביום הרביעי משהו אחר ובחמישי עוד משהו. וכו׳... בכל מקרה זה הרגיש לי נורא מסוכן אז וגם היום, אני די דואגת לעצמי! זאת האמת. איך זה יכול להיות? כלומר, אחרי שאני קוראת את הדף הזה כבר שלוש שנים ובנתיים, טפו טפו טפו, כולן במצב ממש טוב?

ואחרי שכל זה נאמר, אני אוכלת די סבבה. אורז, סלמון, פירות וירקות. החלטתי לא להגביל את עצמי, מתודית, בשקדים ואגוזים, פירות וירקות. וגם שוקולד ממש טוב, אם הוא במקרהיפגוש אותי. בשבועות אנחנו הולכים לפסטיבל ריקוד וזה בטח יהיה מטריף ומלא תנועה.

והיום ערב שבועות ואני רוצה להזכיר לעצמי שמוצרי חלב עושים אותי ממש חולה. שאני לא באמת אוהבת פשטידות ושהיחידה שאחראית על התנועה שלי בעולם הזה היא אחרי הכל אני.

שליחה על ידי גוגוס* » 14 מאי 2013, 09:29

היחידה שאחראית על התנועה שלי בעולם הזה היא אחרי הכל אני.
כל התורה על רגל אחת!
נשמע שאת יוצאת ממשהו? בכל אופן, אם כן, אז חזקי ואמצי ושיהיה טיפוס נעים למעלה.

שליחה על ידי גוגוס* » 14 מאי 2013, 09:39

אני ארגנתי לעצמי המחשה יפה וכואבת של הקשר בין אכילה מופרזת ולא מדויקת בתוכן שלה לבין עיבוד לקוי של רגשות.
מעשה שהיה אתמול כך היה - אשה קרובה מאוד ויקרה מאוד סיפרה לי אתמול בבוקר שהיא איבדה הריון יקר מאוד בדרך איומה. הכל היה קטסטרופה של ממש. מרוב אהבתי אליה לא ידעתי את נפשי מרוב צער. הרגשתי שאני נופלת לתוך ביצה של צער.
במשך כל שעות הבוקר נתתי לעצמי להתבוסס בצערי. עשיתי הכל לאט, הזנחתי קלות את הילדים וזזתי כמו בתוך בועה. בשבילי זה עיבוד רגשי ברמה גבוהה מאוד, לתת לעצמי להיות בצער עד שהוא יחלוף, וזה לא משהו שאני תמיד עושה, בלשון המעטה.

במקביל אכלתי חיוני בלבד, מונו פחות או יותר, והרגשתי שאני עושה משהו מאוד נכון בכל המובנים.

ואז... בשעה שתים וחצי הגיעו חמי וזוגתו לביקור של שבוע. בשנייה וחצי הרגשתי צורך להתנער מהרגשות העצובים ולהיות שמחה בבואם. למען הסר ספק - אני באמת שמחה מאוד שבאו. אבל באותו רגע היה שם מן משהו שאמר - שלום עצב, שלום צער, לכו לפינה כי עכשיו מוכרחים להיות שמח.
ומאותו רגע אכלתי פשוט הרים של אוכל. הכנתי לארוחת ערב טורטיות ומרק עשיר וכשהגענו לארוחת ערב כבר הייתי מלאה עד מאוד אבל בלי להרגיש את זה. ואכלתי ארוחה שלמה ועוד ועוד.
והכל הצ'טקמק באופן כל כך מקביל ברגשות ובתזונה ובו זמנית היה גם כל כך מוחזק באיזשהו אופן.
את הערב סיימתי, איך לא, בהתפוצצות רבתי על האיש שלא הבין בכלל מאיפה זה בא לו. ואחר כך הלכתי למיטה ופשוט בכיתי ובכיתי ובכיתי עם חברתי האהובה ועל ההריון שלה והייתי שוב הכי עצובה בעולם.

חשבתי לעצמי, אלוהים אדירים, כמה אוכל היה נחסך בעולם הזה אם אנשים היו מעבדים את הרגשות שלהם. את כל אפריקה אפשר היה להאכיל די בקלות...

קמתי היום הרבה יותר טוב ולמדתי משהו מזה. זה משונה, הלמידה הזו, כי הרי חוויתי את זה אינסוף פעמים, רבות מתוכן כבר מתוך מודעות. ואיכשהו, בחוויה הספציפית הזו היה משהו שהרגשתי אותו נכנס לי למערכת ומשנה לי קצת את התוכנה.

חשבתי לעצמי, אלוהים אדירים, כמה אוכל היה נחסך בעולם הזה אם אנשים היו מעבדים את הרגשות שלהם. את כל אפריקה אפשר היה להאכיל די בקלות...

זה נורא נכון, אבל הבעיה היא שבאמת אין תמיד זמן לכל העצב הזה. חייב להיות איזה מנגנון ביניים, כזה שלא שוקעים לגמרי לתוך הרגש, אבל גם לא אוכלים את העולם בשביל להקהות אותו.

מיכל, אני חושבת שזה עניין של סדר עדיפויות חברתי.

תדמייני לך עולם בו להפריע לאדם לעבד את רגשותיו זה טאבו. פשוט מעשה שלא יעשה. שגוגוס הייתה יכולה להגיד לחם שהיא צריכה להעבד איזה רגש, והוא היה אומר שהוא כמובן לא יבוא,ף ומצטער שהטריד אותה בזמן לא מתאים, ושהוא ממש מקווה שהיא לא נעלבה.

וגם בלי לשנות את סדר העדיפויות החברתי, אפשר לדחותא ת הרגש בקצת, מקסימום בשעה, ואז ללכת לבכות.

תענוג לקרוא אתכן.

חייב להיות איזה מנגנון ביניים, כזה שלא שוקעים לגמרי לתוך הרגש, אבל גם לא אוכלים את העולם בשביל להקהות אותו.
יש לנו כ"כ הרבה "סוגים של עצב" ושל רגשות שלכל אחד מהם מתאים עיבוד רגשי אחר.
יש עצב שלא מודעים אליו אבל בשביל להקהות אותו אוכלים. עד שזה נהפך לדפוס. כך זה היה אצלי עד לא לפני הרבה זמן. הגילוי האחרון שלי על עצמי היה באחת מהפעמים בדרך חזרה הביתה שאלתי את עצמי מה בא לי לאכול בבית?
ומיד שאלתי את עצמי בהמשך: למה מחשבות על אוכל מעסיקות אותי בדרך הביתה? והגיעה תשובה מפתיעה מאד. כי בית בשבילי= אוכל. אולי כי הדרך של אימי לדאוג לכולנו כולל לאבי ניצול השואה הייתה להכין לנו אוכל.
והגילוי הזה בשבילי הוא עוגן. שבפעם הבאה שזה יקרה שניה לפני שאפתח את הארון או המקרר אזכר בתובנה הזו.
ויש גם סיבות לעצב כמו הדוגמה שגוגוס נתנה שמה שהכי מתאים זה להרגיש אותו ואם אי אפשר בכלל אפשר להודיע לעצמנו שאנחנו מבטיחים לעצמנו לתת לעצב הזה תשומת לב בהמשך. וחשוב לקיים את ההבטחה.

גוגוס, נשמע שהיה יום לא פשוט, הרבה הרבה חיבוקים.

שליחה על ידי ממ* » 14 מאי 2013, 13:04

עשה שהיה אתמול כך היה - אשה קרובה מאוד ויקרה מאוד סיפרה לי אתמול בבוקר שהיא איבדה הריון יקר מאוד בדרך איומה. הכל היה קטסטרופה של ממש. מרוב אהבתי אליה לא ידעתי את נפשי מרוב צער. הרגשתי שאני נופלת לתוך ביצה של צער.

גוגוס, זה סיפור שובר לב.

ומאותו רגע אכלתי פשוט הרים של אוכל. הכנתי לארוחת ערב טורטיות ומרק עשיר וכשהגענו לארוחת ערב כבר הייתי מלאה עד מאוד אבל בלי להרגיש את זה. ואכלתי ארוחה שלמה ועוד ועוד.
כל כך מעניין הדבר הזה--היחס המסובך לאוכל. אני בתקופה מצוינת מבחינת אוכל וספורט--בעיקר מבחינת מנגנון הרעב והשובע. גם חזרתי למשקל שלי. עם זאת, אני בלחץ עבודה פשוט לא אנושי. ביומיים האחרונים הרגשתי שעליתי קצת במשקל, כי היו איזה יום או שניים שאכלתי, באופן באמת יוצא דופן, כל מיני בייגלה בישיבות (לא התארגנתי כמו שצריך).
אנא זכורנה שיש לי פה מורטוריום משקל--ושמותר לי להצטער מאוד על עלייה במשקל

יחד עם הלחץ, התחלתי להתבלבל ולאכול בלילה לפני השינה. אתמול, בנוסף, מיגרנה קלה יצרה כמיהה לפחמימות מתוקות. וכך לפני השינה דחסתי שתי לחמניות ענק, תוך שאני יודעת שזה מיותר, שאתחרט למחרת, שאני מרגישה כל כך קלה ונכונה עם הגוף לאחרונה. ובכל זאת...
כמובן שלפני הריצה בבוקר נשקלתי ויש עלי קילו וחצי לא מתוכננים.
ההתנגשות הזו בין מה שהיה נכון לי תזונתית לבין מצוקת הלחץ--היא כבר די נדירה. אבל, יאללה, כל כך רוצה כבר להיפטר ממנה לגמרי.

מקווה שאת מתאוששת, גוגוס. לא להלקות עצמך ופשוט לאכול קליל היום.

שליחה על ידי ממ* » 14 מאי 2013, 13:05

והיום ערב שבועות ואני רוצה להזכיר לעצמי שמוצרי חלב עושים אותי ממש חולה. שאני לא באמת אוהבת פשטידות ושהיחידה שאחראית על התנועה שלי בעולם הזה היא אחרי הכל אני.

לגמרי. צודקת. בלי חלב, ועם תנועה עצמאית. בהצלחה מיכל! דווחי.

שליחה על ידי גוגוס* » 14 מאי 2013, 17:03

חייב להיות איזה מנגנון ביניים, כזה שלא שוקעים לגמרי לתוך הרגש, אבל גם לא אוכלים את העולם בשביל להקהות אותו.
מסכימה לגמרי. אני צריכה לעבוד על זה. חייבת להודות שהרבה פעמים אין לי אפשרות לעבד עד הסוף אבל רק במעט קורה לי שככה. אז כנראה יש מנגנון שעובד, גם אם אני לא מודעת אליו, אבל לפעמים לא. מתקשה להבין למה דווקא הפעם לא.

אישה, העולם האוטופי שלך נשמע לי מצוין...
אבל הנה תראי איך זה מתנגש עם המציאות הכל כך לא אוטופית. אלו אנשים שבאו מישראל לבקר אותנו. אין להם לאן ללכת והם לגמרי במצב רוח של חופשה שאין לי שום עניין לקלקל.
אני מאחלת לעצמי, במקום עולם אוטופי, אני קצת אחרת. כזו שיכולה להגיד לכל אדם שאני מבקשת קצת זמן לעצמי. בלי להתבייש ובלי להרגיש שאם אני מבקשת את זה אני צריכה עכשיו גם לשתף בכל פרטי הסיפור. למשל אתמול רציתי מאוד לברוח מהבית. שברתי את הראש בניסיון למצוא תירוץ הולם ופשוט לא הצלחתי.
אני מאחלת לעצמי שיום אחד אהיה מן אשה כזו שיכולה להגיד בכל מצב - תשמעו, קיבלתי בשורות קשות ואני ממש צריכה להתאוורר קצת. נתראה בעוד שעה.

ואת יודעת אישה, זה גם חומר למחשבה. כי איך נגיע לעולם הזה שבו טאבו להפריע לעיבוד רגשי? רק אם אנשים יתעקשו לעבד את הרגשות שלהם כשהם צפים (בגבולות הסביר, כן?). אז במקום לחכות שהעולם יסתדר לפי צרכיי אני חייבת לפעול בעניין הזה. אז שלב אלף הוא מה שמיכל הציעה - מנגנון ביניים, ואחרי זה פעולה. כי הרי את מנגנון הביניים כבר הפעלתי כל הבוקר למשך הרבה שעות. לא התחפרתי במיטה שלי, מחד, ולא הדחקתי, מאידך. אני פשוט חושבת שכאשר המנגנון לא יכול לפעול יותר צריכה להתבצע איזו פעולה מסוג אחר שכנראה שאני, בהרכב הנסיבות שהיה לי, לא הצלחתי לבצע.

שליחה על ידי גוגוס* » 14 מאי 2013, 17:09

והגילוי הזה בשבילי הוא עוגן. שבפעם הבאה שזה יקרה שניה לפני שאפתח את הארון או המקרר אזכר בתובנה הזו.
אוי, חני יקרה, גילויים כאלה זה ממכר. אני מתה עליהם. מקווה שזה באמת עובד בשבילך כי לפעמים את התובנות שנראו לי גדולות כל כך כשהגעתי אליהן אני משום מה שוכחת

ואגב המחשבה על אוכל באוטו? למה לעצור שם? הרי כל כך הרבה פעמים מחשבות על אוכל צצות בלי כל קשר לרעב...
אני מתערבת ש 99 אחוז מהמחשבות האלה הן בעצם רגש בתחפושת. הלוואי הלוואי ואצליח להתעכב על עשירית מהן ולהגיד - הנה הרגש שלחץ לי על הכפתור. שלום תודה רבה.

אם אי אפשר בכלל אפשר להודיע לעצמנו שאנחנו מבטיחים לעצמנו לתת לעצב הזה תשומת לב בהמשך. וחשוב לקיים את ההבטחה.
הנה דוגמה מעולה למה שכתבתי קודם. את המשפט הכל חכם הזה אמרת לי כבר. לא זכרתי אותו בכלל אבל פתאום כשראיתי אותו כתוב נזכרתי שאמרת לי אותו כבר במפגש שלנו וחשבתי לעצמי - יא, איזו גאונה החני הזו. אבל הוא לא נשאר איתי משום מה. ואני אומר לך למה.
אני חושבת שהדבר הזה שאת מציעה הוא סוג של עבודה. כמו שלקף תפוז שמתחשק לי זו עבודה או לקטום לתותים את העלים זו עבודה.
וכמו שיוצא שמתחשק לי תפוז או תות ואני מוותרת ככה אני מוותרת גם על דברים כאלה. כי אני צריכה לזהות, להבטיח, להתכוון לזה באמת וגם לחזור אליו. תראי כמה פעולות מחשבתיות יש כאן...
יש לך רעיון איך מתגברים על המכשול הזה? אני שואלת ברצינות כי אני מרגישה שבבסיס הרעיון הזה יש כלי שהוא באמת גאוני.

שליחה על ידי גוגוס* » 14 מאי 2013, 17:12

גוונים יקרה - תודה. וזה עוד נסחב איתי. ברגע שאני מעלה את הנושא אני מתחילה לבכות. משהו נגע לי באיזה עצב חשוף נורא שבכלל לא ידעתי על קיומו.

ממ יקרה, תודה גם לך. משקפת לך משהו - אלו מעגלים חוזרים אצלך של התרסקות קלה והתרוממות והרבה פעמים סיפרת כאן שהם נוחתים עליך בתקופה טובה. אני חושבת שההתמודדות שלך איתם מאוד מרשימה. המון מודעות, ידיעה ברורה מה צריך לקרות ומה טוב לך ופעולה. אני לא יודעת איך הגעת עד לשם אבל זה נשמע שאת בתוך דפוס ממש טוב, גם אם כדפוס הוא כולל בתוכו את החלקים הפחות נעימים.

מאידך. אני פשוט חושבת שכאשר המנגנון לא יכול לפעול יותר צריכה להתבצע איזו פעולה מסוג אחר שכנראה שאני, בהרכב הנסיבות שהיה לי, לא הצלחתי לבצע.
זוכרת שדיברנו על התמונה הקטנה והגדולה?
כמו שאני רואה את זה הכל היה מדוייק. מבחינת המינון של רגשות ואוכל. תחת הנסיבות האלה עשית הכי נכון שהיה אפשר לך. ונכון שאפשר לומר את זה לכל אחד על כל דבר אבל אני ממש מרגישה את זה עלייך.

אני חושבת שהדבר הזה שאת מציעה הוא סוג של עבודה. כמו שלקלף תפוז שמתחשק לי זו עבודה או לקטום לתותים את העלים זו עבודה.

יש לך רעיון איך מתגברים על המכשול הזה?

מה שעולה לי כרגע הוא שהמטרה היא להקל על עצמנו.
כשאנו מזהים כאב, או קושי, או עצב, או חוסר, אנו לא כל כך יודעים מה לעשות איתם. זה קצת דומה למצב שזקוקים לעזרה ולא יודעים איך להיעזר.
המילה "הבטחה" או "מבטיחה" מעבירה אותנו למצב שאנו כבר לא לבד.
ואז כל מה שצריך לעשות כדי לקיים את ההבטחה הזו היא להחליט מה לא עולה לי במאמץ ויסמן עבורי את קיום ההבטחה לעצמי. למשל נשימה עמוקה או טעינת עצמנו מאנרגיה של עץ שנמצא בסביבה.

גוגוס

חייב להיות איזה מנגנון ביניים, כזה שלא שוקעים לגמרי לתוך הרגש, אבל גם לא אוכלים את העולם בשביל להקהות אותו.

ויש כזה. והוא עובד. ובכלל לא התייחסתי לאפשרות הזו כי היא נראהתה לי מובנת מעליה. אני מתכוונת, הרי ברור שהסברת לעצמך יפה למה את לא יכולה לבכות עכשיו, והקשבת לתגובות שלך, והתנצלת על הדחייה, והבטחת לתת לעצמך את כל הזמן שאת צריכה ממש עוד מעט. לא?

לי אין בעיות עם הדחקת רגשות. אחד מהמאפיינים של הספקטרום שלא רשומים ב - DSM. ויצא לי להדחיק רגשות לפרק זמן קצר ואז לחזור עליהם. אבל עם הזמן השתמשתי ביכולת הזו פחות ופחות. כי במובן של הבעת רגשות, עדיף להיות בצבא מאשר בבית. בצבא לפחות לא מענישים על בכי.

_אישה, העולם האוטופי שלך נשמע לי מצוין...
אבל הנה תראי איך זה מתנגש עם המציאות הכל כך לא אוטופית._

בגלל זה ציינתי שהוא אוטופי, כדי שחס וחלילה לא תאשימי את עצמך שלא עמדת באידיאל שלי או שטות אחרת בסגנון.

_אלו אנשים שבאו מישראל לבקר אותנו. אין להם לאן ללכת והם לגמרי במצב רוח של חופשה שאין לי שום עניין לקלקל.
אני מאחלת לעצמי, במקום עולם אוטופי, אני קצת אחרת. כזו שיכולה להגיד לכל אדם שאני מבקשת קצת זמן לעצמי. בלי להתבייש ובלי להרגיש שאם אני מבקשת את זה אני צריכה עכשיו גם לשתף בכל פרטי הסיפור. למשל אתמול רציתי מאוד לברוח מהבית. שברתי את הראש בניסיון למצוא תירוץ הולם ופשוט לא הצלחתי.
אני מאחלת לעצמי שיום אחד אהיה מן אשה כזו שיכולה להגיד בכל מצב - תשמעו, קיבלתי בשורות קשות ואני ממש צריכה להתאוורר קצת. נתראה בעוד שעה._

בהחלט! זו הייתה המסקנה המבקשת מהדוגמא שלי <שכנראה לא הייתה מוצלחת במיוחד. הרעיון הוא שבמציאות אופטימלית שום דבר לא מפריע לעשות דברים שכרגע אנחנו לא מצליחות בגלל שריטות כאלו ואחרות>

ואת יודעת אישה, זה גם חומר למחשבה. כי איך נגיע לעולם הזה שבו טאבו להפריע לעיבוד רגשי? רק אם אנשים יתעקשו לעבד את הרגשות שלהם כשהם צפים (בגבולות הסביר, כן?). אז במקום לחכות שהעולם יסתדר לפי צרכיי אני חייבת לפעול בעניין הזה.

אכן כך. לקבוע עובדות בשטח. ואני בכלל לא בטוחה שצריך להישאר בגבולות הסביר.

אז שלב אלף הוא מה שמיכל הציעה - מנגנון ביניים, ואחרי זה פעולה. כי הרי את מנגנון הביניים כבר הפעלתי כל הבוקר למשך הרבה שעות. לא התחפרתי במיטה שלי, מחד, ולא הדחקתי, מאידך. אני פשוט חושבת שכאשר המנגנון לא יכול לפעול יותר צריכה להתבצע איזו פעולה מסוג אחר שכנראה שאני, בהרכב הנסיבות שהיה לי, לא הצלחתי לבצע.

אני חושבת שחשוב מאוד,לפחות בהתחלה, לא להדחיק רגשות בכלל. זו מיומנות שגם ככה לרוב האנשים יש בעיה איתה. לדעתי נכון כמו בניסויים שלך, לעשות ניסוי של שבוע לא להדחיק רגשות בכלל. לשם איזון. לרוב מוסכמות חברתיות יותר נחשבות מרגשות, אז עכשיו לשים את הרגשות במקום הראשון, לפחות לזמן קצר. ובאופן כללי, זה הדבר הנכון לעשות. הנסיבות שבהן אני חושבת שנכון להדחיק זמנית רגשות <לדעתי גם השיטה של חני היא הדחקה, פשוט פחות עמוקה וזמנית במהותה> הן כאלו שבהן הסביבה החיצונית עוינת.
הפעולה מסוג אחר? מה שלדעתי היה כדאי לך לבצע מההתחלה - להגיד שאת צריכה זמן לעצמך, <אני לא בטוחה שהייתי אומרת ע הבשורה הקשה. כתלות במידת הקרבה של החמים> וללכת לבכות. מטוב מאוחר מלעולם לא.
וכמובן - ידיעה מראש של יכולת העמידה שלך. זה בא עם הניסיון, וכך לא היית מסיימת את הערב בהתפוצצות של בכי שבן זוג לא הבין מאיפה היא באה, אלא בבכי ארוך ומספק, שבן הזוג ידע שיבוא, וגם את.

<לפעמים מאוד טוב להיות אשת אמצע. בעצם, תמיד>

אני מסוגלת להגיד, אבל אני לא חושבת שזה רעיון כל כך טוב תמיד. לפעמים אני מרגישהמגוחכת או ילדותית או סתם מוצפת ברמה כזו שאני לא יכולה להתנהג כמו אדם מבוגר. במקרים כאלה אני מרגישה קצת פלושה, כי לא נעים לי שכל האנשים, ברמות הקרבה השונות, יראו אותי מדוכדכת או בוכיה.

אבל נגעתן פה במשהו חשוב שגרם לי לחשוב. יש לי בעיה מאוד גדולה עם זיוף, עם צרימות. לא לפעול בהתאם למה שאני. בחוויה שלי יש כל הזמן כפילות ובעבודה שלי יש כפילות מטבעה, כי אני כמו שחקנית שעולה לבמה וחייבת להיות במצב רוח מסוים. אני מלמדת אמנם רק 4 שעות ביום, אבל בזמן הזה אני במוקד הרכוז של 15 אנשים מבוגרים שמצפים ממני לתווך להם עולם חדש ביעילות ובשמחה.
לא יודעת, זה גרם לי לחשוב על העייפות הגדולה שלי. על זה שהמקצוע הזה מעייף אותי כל כך ואולי זה קשור לזה.

בכל מקרה, אתמול היה בסדר גמור. אמנם לא אכלתי רק סלט בנעימות תוך פיזור חיוכים לסביבה, לעיסה איטית והילה של קדושה(העצמי האידיאלי), אלא שיתפתי את כל העולם בנסיון הניקוי שלי ובסוף אכלתי גם כמה דברים משולחן החג המטורף (!!!) והעולה על גדותיו. (עצמי ריאלי)
אבל זה היה בסדר. היה יכול להיות יותר גרוע ואני גם מאוד מבינה אותי, אז אנחנו בסדר אני ועצמי. אין כעסים, רק חיבה הדדית הולכת וגוברת. (את נהדרת! לא, את!)

היה שולחן חג מטורף וזה נורא הרגיז אותי. תגידו, גם אתן מרגישות שיש איזו הסלמה? יותר ויותר ויותר אוכל כל הזמן? כל חג הופך ונהיה יותר פסיכי? לא מבינה את אורגיית האכילה ואחריה אורגיית הבזבוז המטורפת הזו, יש בזה משהו כל כך... מנוון?

_אני ניסיתי היום לאכול מונו. מסקנות ביניים - זה מאוד נעים בגוף אבל נורא משעמם.
החלק שכן עורר בי עניין זה הטעם. יש משהו באכילה של הרבה ממשהו שמביאה_
ממממ מעניין המשפט הזה שלך.
אני שואפת להגיע בחיי לפשטות. כל הזמן לפשט את כל המורכבויות. את יודעת שיש קללה בסינית שאומרת "שיהיו לך חיים מעניינים" חחחחח
לגבי אכילת מונו אני מצליחה עם בננות ואנונה...אבל ברור שאני לא חפה עדיין מתיסבוכי אוכל ומבחינתי לרצות שהאוכל יהיה מעניין הוא תיסבוך...

ומיכל את כל כך צודקת...ככל שהריקנות יותר גדולה והדרך האמיתית אובדת ככה גדל הפסטיבל של האוכל...

וחוצמזה...אכילה זו בריחה. בייחוד באירועים עם משפחה מורחבת כשכל מיני דברים צפים..אז מה יעשו בלי אוכל? יתמודדו???
כשהגוף מקבל הרבה אוכל בבת אחת גם מערכת העצבים מתגייסת לעזרה בעיכול כך שהיא יכולה לעזוב את מה שקשה לה ריגשית ולהתעסק עם דברים אחרים לגמרי.
נכון שזה מנגנון מופלא??

שליחה על ידי ממ* » 15 מאי 2013, 15:41

משקפת לך משהו - אלו מעגלים חוזרים אצלך של התרסקות קלה והתרוממות והרבה פעמים סיפרת כאן שהם נוחתים עליך בתקופה טובה. אני חושבת שההתמודדות שלך איתם מאוד מרשימה. המון מודעות, ידיעה ברורה מה צריך לקרות ומה טוב לך ופעולה.

תודה על שחשבת עלי, גוגוס! את גם צודקת. עזרת לי

מה שהכי מפריע לי כרגע זה השוקולד! גיליתי שאני ממש מכורה לשוקולד. והדבר היחיד שעובד זה הימנעות מוחלטת ממנו. אז נשימה עמוקה - ומתחילה ניסיון של שבוע בלי שוקולד בכלל!

כשקראתי את המשפט התחלתי לחשוב - אולי השלב הבא באמת יכול להיות להחליף את השוקולד בהתבוננות בצורך בשוקולד?
אני אוכלת המון מתוק, ולי זה לא בריא במיוחד. זה אומר שאני אצטרך להתחיל לבשל ולהכין לעצמי, כי היום אני פשוט מחליפה חלק מהארוחות בעוגיות, שוקולד וגלידה..

שליחה על ידי ממ* » 15 מאי 2013, 18:47

היה שולחן חג מטורף וזה נורא הרגיז אותי. תגידו, גם אתן מרגישות שיש איזו הסלמה? יותר ויותר ויותר אוכל כל הזמן? כל חג הופך ונהיה יותר פסיכי? לא מבינה את אורגיית האכילה ואחריה אורגיית הבזבוז המטורפת הזו, יש בזה משהו כל כך... מנוון?

אני מחוץ לטירוף החגים זה זמן רב. אפילו להיפך. ראשית, יוצא לי לחגוג יותר עם חברים מאשר עם משפחה, ועם חברים איכשהו, על אף שיש אוכל רב, האווירה יותר קלה ותוססת נטולת הלחצת סביב אוכל. שנית, יש לי נטיה הפוכה--להראות לעצמי שאני יכולה לחגים ולארוחות. אתמול בארוחת חברים: ירקות אפויים קלות ונבטוטים שהכנתי, סלט, פרוסת פשטידה קטנה, ביס קטן גלידת סורבה, קצת אלכוהול. ובבית, רק ירקות חיים שקדים ואגוזים וקצת פירות.
היום בארוחה משפחתית: לא הרבה טחינה וחומוס, ירקות מאודים, כמה רביולים די גדולים, מרק ירקות.
בבית, אגוזים, נבטוטים חלוטים, קצת ירקות אפויים קלות, ירקות חיים.

(זוכרת שבסדר פסח אכלתי ערימה ענקית של סלט ירוק חי, ומהירקות המבושלים. וזהו.)

וכמובן, ריצה אתמול, אימון מחר. זה מסדר הכול.

לא מוכנה להאבסת החגים. בכלל, לא אוהבת אירועים שכרוכים בהאבסה של אוכל. הכי לא מתאים לי בעולם ולאיך שאני רוצה לחיות.

אצלנו אין כל כך הסלמה. חג חוגגים או בהתאספות משפחתית גדולה, שהיא אומנם סביב שולחן אבל בעיקר מפגש חברתי <בימים שהייתי באה הייתי עולה למעלה עם אחי הקטן והיינו יושבים מול המחשב>, לבין ארוחה בבית. השנה זו הייתה עוגת גבינה קנוייה. וזהו.

פעם הייתי מאביסה את עצמי בארוחות משפחתיות, מטעמים פרקטיים. אם אני באה לארוחה רק כי היא טעימה, אז לפחות להנות במקסימום. מז שלמדתי לבשל אוכל טעים בעצמי, אין לי סיבה לא לבוא ולא לבלוס.

אני אוכלת המון מתוק, ולי זה לא בריא במיוחד. זה אומר שאני אצטרך להתחיל לבשל ולהכין לעצמי,

מה שלמדתי מהדף (אם כי לא מצליחה ליישם) זה זה: אל תחליפי את המתוק באוכל מבושל, תחליפי אותו בהמון פירות טעימים מאוד מאוד. הכי טעימים שיש. (למשל בננה ושקדים ביחד זו קומבינציה מנצחת, אם את אוהבת. זה כה טעים!)

וגם אני מכורה לשוקולד. זו התמכרות חדשה, אבל היא תפסה יפה. יש שוקולדים של 100% קקאו, או 99%, ואז את מקבלת את הקקאו, אבל לפחות בלי סוכר. בן זוגי מכין לנו לפעמים שוקולד נא, מחמאת קקאו עם טחינה ודבש, למשל. זה מספק את הצורך.

רק ירקות חיים שקדים ואגוזים וקצת פירות.

ממ, כמה שקדים ואגוזים את אוכלת?

אני גיליתי סוד ידוע, או תובנה ישנה. הבעיה שלי היא כמויות.
ואי אפשר לברוח מזה. אני מורידה כמויות, אני מרזה במהירות. אני לא מורידה כמויות, אלא רק מצמצמת את מה שמותר, אני לא יורדת כלום! או לפחות לא באותה מהירות.

אבל אני לא יודעת אם להתעקש עם עצמי כי לא בא לי להיות בחווית חוסר. להיפך, בא לי לפנק את עצמי. להגיד לעצמי, עם חיוך רחב, תפדלי מיכל. אלוהים יודע שאת עוברת תקופה קשה, אז תתפנני על מה שמותר.
אבל אתמול הסתכלתי על עצמי מהצד, חברות יקרות, אני כל הזמן אוכלת! אין לי רגע דל. פירות, ירקות, שקדים, אגוזים, זה לא משנה, אני כל הזמן נוגסת במשהו. ואין סיכוי שזה בריא - לא גופנית ולא נפשית.

_מה שלמדתי מהדף (אם כי לא מצליחה ליישם) זה זה: אל תחליפי את המתוק באוכל מבושל, תחליפי אותו בהמון פירות טעימים מאוד מאוד. הכי טעימים שיש. (למשל בננה ושקדים ביחד זו קומבינציה מנצחת, אם את אוהבת. זה כה טעים!)

וגם אני מכורה לשוקולד. זו התמכרות חדשה, אבל היא תפסה יפה. יש שוקולדים של 100% קקאו, או 99%, ואז את מקבלת את הקקאו, אבל לפחות בלי סוכר. בן זוגי מכין לנו לפעמים שוקולד נא, מחמאת קקאו עם טחינה ודבש, למשל. זה מספק את הצורך._

אוף!! זה באמת לא עבד. אחרי שהחזקתי את עצמי אתמול בערב לא לקנות מגנום או עוגיות, הייתה ארוחת צהריים נורא לא טעימה בעבודה, ופירות לא טעימים אתה (לפעמים יד אבטיח או מלון טעימים, היום אגסים לא בשלים, תפוזים (מה זה, זה ממש לא בעונה!!) בננות לא בשלות וכו'...). אז אחרי שלא אכלתיאת המנה העיקרית (בשר בקר שארזתי לכלבה) קניתי מאה גרם שוקולד פרה במילוי תות, וכבר אכלתי איזה ארבעים גרם.

טוב, נצטרך לחשוב על סידור קצת יותר טוב, אי אפשר לסמוך על זה שכל יום יתחשק לי סלט.

שליחה על ידי ממ* » 16 מאי 2013, 13:17

ממ, כמה שקדים ואגוזים את אוכלת?
רבים. בלי שום בעיה אוכלת כ-30 אגוזי לוז בארוחה, עם פרי או שניים. או בארוחה אחרת 15-20 שקדים ושלושה אגוזי מלך.
בעצם "ארוחה" היא לא ביטוי מתאר בקשר אלי. אני אוכלת כל שעתיים-שלוש משהו.

עם כל השקדים והאגוזים הללו ירדתי במשקל וחזרתי למשקל שלי (חוץ מקילו חוצפן שקפץ לו).

אבל אתמול הסתכלתי על עצמי מהצד, חברות יקרות, אני כל הזמן אוכלת! אין לי רגע דל. פירות, ירקות, שקדים, אגוזים, זה לא משנה, אני כל הזמן נוגסת במשהו. ואין סיכוי שזה בריא - לא גופנית ולא נפשית.
לאכול כל הזמן זה באמת נשמע אולי קצת יותר מדי.
הממ... הצעה לא טבעית. אולי קצת מסטיקים בין לבין כדי להרגיע את תאוות הלעיסה איזו תקופה? או לצאת מהבית? ספורט?

בגדול אני מרגישה שגם אצלי זה ככה, אם אני מורידה כמויות אני מרזה (לרוב לא מצליחה וגם לא ממש באמת רוצה לעשות את זה) בינתיים עוד לא חוויתי ירידה במשקל תוך כדי טחינת כמויות של אוכל גם אם הוא אמור להיות בריא ומזין (כלומר לא גלוטן, סוכרים ומעובד)
אבל בלי קשר לירידה במשקל, אלא לבריאות, אני לא בטוחה שאני מסכימה אתך ש ואין סיכוי שזה בריא - לא גופנית ולא נפשית. אם את אכן אוכלת רק _פירות, ירקות, שקדים, אגוזים וכאלה ולא גם ג'אנק.
נראה לי סביר בהחלט שיהיו תקופות שבהן הגוף והנפש יזקקו לכמות יותר גדולה של מזון. ואם את אוכלת כל הזמן, אני מניחה שלא מדובר בארוחות או דברים גדולים כל הזמן (אלא פרי פה כמה אגוזים שם וכאלה, אפילו אם זה ברצף) כך שאולי זה לא יוצא יותר מאשר לאכול רק כמה פעמים ביום אבל כל פעם לאכול כמות מטורפת של אוכל...

אני לא יודעת אם להתעקש עם עצמי כי לא בא לי להיות בחווית חוסר. להיפך, בא לי לפנק את עצמי. להגיד לעצמי, עם חיוך רחב, תפדלי מיכל. אלוהים יודע שאת עוברת תקופה קשה, אז תתפנני על מה שמותר.
לגמרי מזדההה...!!

אגב מיכל, העצה שנתת עזרה. חזרתי הביתה עם בננות, אשכוליות אדומות, אפרסקים ותפוחים. ומצטערת שלא קניתי גם אגוזים כי פתאום יש לי חשק לא נורמלי לאגוזים.
וזה אכן עשה טוב.

שליחה על ידי גוגוס* » 16 מאי 2013, 22:52

תחת הנסיבות האלה עשית הכי נכון שהיה אפשר לך. ונכון שאפשר לומר את זה לכל אחד על כל דבר אבל אני ממש מרגישה את זה עלייך.
חני, תודה על המילים האלה. אני אוהבת אותך מאוד.

לדעתי נכון כמו בניסויים שלך, לעשות ניסוי של שבוע לא להדחיק רגשות בכלל
אישה, תראי איזו התנגדות זה עורר בי. קראתי את זה וצחקתי והיה לי ברור שלעולם לא אוכל לערוך ניסוי כזה. זה כמובן לא נכון אבל אני שמה לב לכך שיש בי התנגדות עזה לרעיון וזה בא ממישהי שדווקא בכלל לא מדחיקה ולא תומכת בהדחקה. אני צריכה לחשוב על זה. תודה.

לפעמים אני מרגישה מגוחכת או ילדותית או סתם מוצפת ברמה כזו שאני לא יכולה להתנהג כמו אדם מבוגר
מיכל, יהיה מסקרן לשמוע מה זה בשבילך להתנהג כמו אדם מבוגר... אני צופה שיגיע לך לקבל על הראש

זה גרם לי לחשוב על העייפות הגדולה שלי. על זה שהמקצוע הזה מעייף אותי כל כך ואולי זה קשור לזה.
מיכל, אין לי בדיוק איך להסביר את זה אבל הרגשתי שאני מתנגשת במילים שלך. כלומר, שאין שום בעיה בעבודה שלך וזו השלכה של משהו אחר. סתם משתפת אותך במה שהרגשתי כי אולי זה יוביל אותך לאנשהו. אני חושבת שעייפות היא משהו שמקורו בדברים אחרים. אני מתחברת מאוד לזיוף אבל לא חושבת שהעבודה שלך היא סוג הזיוף הזה שמעייף. לא בטוחה שהולם אותה המילים זיוף. זה משהו אחר. אני מהמרת בלי שום ביסוס שהעייפות ממקום אחר, הרבה יותר עמוק ושאולי לפעמים העבודה מעייפת כי אחריה צריך לחזור לעסוק במקור האמיתי של העייפות ויותר קשה לברוח ממנה. אז אולי את מחברת את העייפות לעבודה כי כל פעם אחריה את עייפה. אבל זה ממה שאת חוזרת אליו ולא ממה שבדיוק סיימת. מקווה שאני מובנת וסליחה אם הרחקתי פה לכת ופספסתי אותך לחלוטין. אני רואה בעצמי את הסבירות של זה.

מבחינתי לרצות שהאוכל יהיה מעניין הוא תיסבוך...
מבינה אותך לגמרי וכעיקרון אני לגמרי איתך, קוסמת. אני חושבת שאצלי זה בא בתקופות וזה קשור גם לטעם של הפירות. כשהם בשיאם הם מספיקים לי. כשהם לא בשיאם חוזרים לי חשקים לעניין ומגוון כי משהו בעצם משובש.

אל תחליפי את המתוק באוכל מבושל, תחליפי אותו בהמון פירות טעימים מאוד מאוד. הכי טעימים שיש.
הנה, מיכל התחברה לי פה יופי. אני גם מסכימה איתה במאה אחוז (ממש מפתיע...) אבל גם רואה איך הטעם והמרקם והבשלות של פרי קשורים פה. וזה רק הולך ומתגבר ככל שהדיוק גובר. ענבים לא הכי הכי היו יכולים בתחילת הדרך להיות יופי של תחליף. היום זה יצרום לי ואני אמשיך לחפש משהו יותר מתוק ואגיע, בסבירות גבוהה, לפירות יבשים.
אגב אוכל מבושל - לא החליף איתו מתוק כי לרוב הוא יהיה סוכר בשלב הסופי שלו ואם הצלחנו להימנע מהסוג הזה של פחמימות זה יהיה מלוח. בין אם כך ובין אם אחרת זה מגרה את הבלוטות ההתמכרותיות על הלשון ולא מביא אותנו לאן שרצינו מלכתחילה.

אני מורידה כמויות, אני מרזה במהירות. אני לא מורידה כמויות, אלא רק מצמצמת את מה שמותר, אני לא יורדת כלום! או לפחות לא באותה מהירות.
מיכל, אני מתייסחת רגע למה שהעלית שזה המשקל. קודם כל, באסה על הראייה האנטי הוליסטית הזו. מציעה לך לבדוק שני דברים:
1) כמויות גדולות, ממש כמה שבא לך, של חיוני. אני מציעה שאולי הורדת הכמויות עוזרת לך לרדת במשקל כי בעצם את מצמצמת גם את הכמויות של הדברים שלא טובים לך והם אלו שגורמים למשקל לרדת. כל אותם דברים שמנפחים אותך.
2) אם תבחרי לנסות את זה, אז לנסות את זה פעם לאורך זמן. יש דברים בתזונה חיונית שלוקח להם זמן להשאיר חותם. קודם כל, הניסיון שלי הוא שאחרי כמה זמן הדברים נרגעים והכמויות העצומות של האגוזים וכו' מתמתנות והופכות להיות משהו שמוכתב על ידי צורך אמיתי של הגוף. בנוסף, גם התגובה של הגוף לכל השפע הזה מתאזנת. בהתחלה הגוף חושב לעצמו שאיזה יופי כל השפע הזה של שומנים טובים וכדי שלא ייחסר לו הוא אוגר. בסוף הוא מבין שהשומנים הנחמדים האלה הם כאן כדי להישאר ונרגע.

לא בא לי להיות בחווית חוסר
צודקת שלא בא לך. וגם אין לזה שום הצדקה. לא משנה מה את אוכלת זה לא רעיון טוב. אבל תראי משהו מעניין - ככל שאוכלים יותר לוכל כך תחושת החוסר גדלה. או יותר נכון - התדירות שבה היא מגיעה גדלה. כשאת מפנקת את עצמך בתזונה חיונית את לא אמורה להיות בתחושה של חוסר. מה שיש זה חוסר ברמה שהיא בכלל לא גופנית ועליה מוטב לעבוד בכלים לא גופניים בעודך מטפחת את הגוף ומפנקת אותו כהוגן.

חברות יקרות, אני כל הזמן אוכלת! אין לי רגע דל. פירות, ירקות, שקדים, אגוזים, זה לא משנה
זה מאוד משנה! במה עוד את נוגסת? מה שתיארת עכשיו זה החלק הטוב של התזונה שלך. אבל אם מרגישה שאת טוחנת כי את בתחושת קיפוח כי בעצם קבעת שאסור לך כל מיני דברים אז כדאי לעצור. לאכול כדאי כשרעבים. בלי להכיר את הרעב שלך לא תכירי את השובע שלך ותישאבי לתוך השיבוש. זה בסדר גמור אם במעבר ובהתנסות אבל לא כחוויה של אכילה שגרתית.

בינתיים עוד לא חוויתי ירידה במשקל תוך כדי טחינת כמויות של אוכל גם אם הוא אמור להיות בריא ומזין (כלומר לא גלוטן, סוכרים ומעובד)
גוונים, זה בדיוק הרגע לחשוב שוב על מה שכתבת - אם הוא אמור להיות בריא ומזין. מי קובע מה אמור?
קחי בחשבון שיכול להיות שהגוף שלך רגיש לטרנספורמציה שאוכל עובר בבישול. ושהוא אולי רגיש לכל מיני דברים שאחרים חושבים שהם בריאים מאוד כמו גבינות שמנות. ושאולי עוד כל מיני דברים. כלל האצבע שלי אומר דבר כזה - כשאת אוכלת מדויק באמת אז לא משנה כמה תאכלי את תהיי במשקל שמדויק לך. אם זה לא קורה האשם לא יכול להיות בכמויות אלא בתוכן. ואז שווה לשקול מה מהעמדות שלך כלפי המזון הוכרע על ידך ומה הוכרע על ידי אנשים אחרים שלא חיים בתוך הגוף שלך.

טוב, נצטרך לחשוב על סידור קצת יותר טוב, אי אפשר לסמוך על זה שכל יום יתחשק לי סלט.
ביישניתית יקרה - בהצלחה רבה! לסמוך על אוכל שמישהו אחר מכין זו תמיד בעיה. מה את יכולה לקחת איתך מהבית שישמח אותך וישקיט את הגוף במצב כזה? אני מצביעה בעד אגוזים ופירות יבשים אורגניים. הכי טוב זה פירות טריים אבל לא תמיד הם מחזיקים מעמד יום שלם. האגוזים והיבשים ממש נועדו למשימה הזו. בתאבון לך.
ועוד משהו קטן - פעם הבאה אם ממש בא לך מגנום פשוט לכי לקנות. כשאת מחזיקה את עצמך את מגדילה מאוד את הסיכוי לנזק בריבוע כשייגמר לך הכוח להחזיק.

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2013, 00:17

למי שלא שמה לב (וזה הגיוני, כי גם אחרי העריכה הדף עדיין כבד...) ערכתי את הדף. גזרתי את חצי השנה הראשונה החוצה והשארתי "רק" ממאי. עזר כמו כוסות רוח למת אבל זה מה יש.

ואתן יודעות מה מצאתי בזמן שעשיתי סדר? שגברת שיחות ביקרה כאן, זרקה הערה קטנה על השופרסל, ובכלל לא שמתי לב. שום "ברוכה הבאה" ושום נעליים. לא יפה...
שיחות יקרה, אם את עוד מציצה כאן מדי פעם אז ברוכה הבאה. אני מציצה הרבה בדף שלך והמון פעמים הוא מעלה בי חיוך של נחת ולפעמים אפילו צחוק גדול.

שמנו לב, ברכנו אותך בליבנו, שלחנו לך חיבוקים והכנו קפה שחור עם חלב, למקרה ש שיחות תחזור לבקר.

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2013, 09:00

זה מה ששיחות שותה? ומה היא אוכלת לצד הקפה? בטח יש לי פה איפשהו בארון...
עוברת, את נשמה. ולראות אותך ככה על הבוקר מתחיל את הבוקר ממש טוב.

גוגוס, אני מנסה לשחק אותה עירית לוי. את כמובן לא חייבת להתייחס למה שאכתוב:

_לדעתי נכון כמו בניסויים שלך, לעשות ניסוי של שבוע לא להדחיק רגשות בכלל
אישה, תראי איזו התנגדות זה עורר בי. קראתי את זה וצחקתי והיה לי ברור שלעולם לא אוכל לערוך ניסוי כזה. זה כמובן לא נכון אבל אני שמה לב לכך שיש בי התנגדות עזה לרעיון וזה בא ממישהי שדווקא בכלל לא מדחיקה ולא תומכת בהדחקה. אני צריכה לחשוב על זה. תודה._

יש לי הצעה. כל יום בבוקר, תשאלי את עצמך, בנימוס!, אם את מוכנה רק היום לא להדחיק רגשות. ותקשיבי לתשובה. וזהו. פשוט לשאול את עצמך ולהקשיב לתשובה.

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2013, 17:42

אישה, יצא לך אחלה עירית לוי

מזל שלעירית יש המון כלים מגוונים כי אלו שמדברים אליך במקרה לגמרי לא מדברים אלי

מסבירה משהו - אני בכלל לא בעניין של הדחקת רגשות. ממש לא. ובגלל זה הפתעתי את עצמי בתגובה שלי מול ההצעה המקורית שלך. מה שאני מסיקה מזה זה שאולי יש איזה פער שלא מוכר לי בין האופן שבו אני תופשת את עצמי בהקשר הזה למי שאני באמת. וזה מעורר מחשבה.

נו, אם כל גוגוס, הרי שתגובתך כלל לא מובנת לי. מכיוון שהסיכויים שלך למצוא תשובה גדולים בהרבה משלי, אשמח אם תפתרי את התעלומה בעצמך, ולא תשכחי לבוא לספר פה

עוד ניחוש <כי אני אוהבת תעלומות!>, אולי ההתנגדות היא לא מול חווית רגשות במלואם (התכוונתי לכתוב אי הדחקת רגשות, אבל שיניתי למשהו חיובי יותר) אלא מול הרעיון של איסור או הגבלה כלשהי? מול תחושה של מוגבלות, של ההפך משפע?

<אם אני מנדנדת, רק תגידי ואני אעצור. אם לא, הפעם אנסה לשחק אותה בלשית, הפותרת תעלומה מיסתורית, תוך כדי העלאת אפשרויות הזויות יות רויותר>

שליחה על ידי גוגוס* » 21 מאי 2013, 23:02

אהלן אישה יקרה,
את לגמרי לא מנדנדת. אני פשוט בתקופה כל כך לחוצה (עוד לא מצאנו בית בברייטון והמון דברים תלויים בזה שתהיה לנו כתובת ותאריך עזיבה של הבית הנוכחי) שאני מרגישה שאין מצב שאני יכולה לעסוק כרגע בתעלומות בלשיות

מזכיר לי שלפני יומיים קטנתי שאלה איפה הנעליים שלה ואמרתי לה שאני לא הנחתי אותן בשום מקום ולכן גם אין לי מושג איפה הן כרגע.
אז היא ביקשה שאעזור לה לחפש ומצאתי את עצמי אומרת לה שאני מחפשת לנו בית ושזה כל מה שאני מסוגלת לחפש כרגע.
בתמורה קיבלתי שתי עיניים גדולות ופרצוף שרואים את גלגלי המוח עובדים מאחוריו בניסיון לפתור את התעלומה - מה לעזאזל הקשר בין השאלה לתשובה.

מניחה את ההשערה שלך בראשי לנסיעות הארוכות מדי והתכופות מדי וחסרות התועלת מדי לברייטון. תודה שחשבת עלי @}

היום היה יום של 100 גר' שוקולד. יש ימים כאלה, ששום דבר חוץ מחפיסת שוקולד לא יסדר.
וגם החפיסה תסדר אותם לשעה בערך, שבה קוראים ספר שטותי ומכרסמים אותה. וגם זה חוץ מהרגעים שהילדים שואלים משהו, והורסים הכל.
אבל מחר יום חדש (סקרלט אוהרה, שם, שם)

בדיוק רציתי לשאול מה נשמע כאן.
גוגוס, מבינה אותך לגמרי, גם אני באותה סירה בדיוק (טוב, לא בדיוק - אנחנו לא באנגליה, אלא כאן בארץ, אבל גם בענייני מעברים וחיפושי בתים במקום רחוק מהבית הנוכחי) - תקופה מלחיצה, ומאתגרת בניסיון לשמור על החיוניות בכל המובנים...
שיהיה בהצלחה לכם, וגם לנו!

שליחה על ידי גוגוס* » 22 מאי 2013, 00:26

מחר יום חדש
עוברת יקרה, העם איתך! וגם אני. באמת יש ימים כאלה אבל אני מעריכה מאוד את יכולתך לאבחן בתוך אדי השוקולד שזה לא באמת עוזר. אני חושבת שאם חבילת שוקולד היתה גורמת לימים כאלה להיות טובים יותר מצב כולנו היה פשוט דבש מאה אחוז מהזמן. או שוקולד

הרבה יותר טעים מדבש...

אהלן תפוזית - שפע הצלחה. חיפושי דירות הם תיק בכל מדינה, ובטח כשיש מרחק לחצות. מאחלת לך כמה שיותר חיוניות ומזכירה שלפעמים דווקא התזונה יכולה להציל במצבים כאלה כי היא מכריחה את המעטפת להזדקף וכל מה שבפנים מיישר קצת קו. עכשיו, שלא תביני לא נכון - אני בטוחה שאת זוכרת את זה. אני מזכירה את זה קודם כל לעצמי. בתקופה האחרונה כל הימים שלי נראים אותו דבר - אני אוכלת פצצה כל היום עד אחר הצהריים ואז הכל קורס לי. מעבר לזה שכל יום נגמר בסוג המסוים הזה של תשישות שקשורה גם לאוכל, אני מתחילה גם את הבקרים שלי קצת עקומה.
וגיליתי דבר מדהים על עצמי - כשאני אוכלת ככה אני כמה בבקרים בלי אופק ובלי חזון ובלי החלטות טובות ליום שבא. אני נאלצת לגרור את עצמי החוצה מזה במקום שאלו תהיינה המחשבות שלי על הבוקר. מאחר והלקאה עצמית היא כבר מחוץ ללקסיקון (ותודה לדף הזה שהביאני עד הלום) אני יודעת שזה לא משהו מבפנים. זו תזונה בלתי חיונית בעליל שהורגת לי את מה שחיוני כמו תקוות וחלומות ונחישות ומרץ. אני חייבת לצאת מהמעגל הזה איכשהו ולסיים כמה ימים ברציפות טוב כמו שהתחלתי ולראות מה זה עושה לי.
חוויה קטנה מהיום שמעידה על זה שיש לי תקווה - היינו במקום קסום והאיש החליט לקנות פאדג'. פאדג' זה דבר מגעיל מאוד 99% מהזמן כי הוא לא נמכר טרי. כשהוא טרי אפשר למות מזה אבל שעתיים אחרי זה -גועל נפש. האיש קנה פאדג' לא טרי וזה נזרק בירכתי הארון בדרך לפח. שמתי על זה יד וטעמתי במסגרת מה שקורה בערב כשאני נהיית דר' ג'קיל (או מיסטר הייד, איפה מיכל?) ופשוט נגעלתי וזרקתי לפח. ושמחתי שבתוך הבליל רב הרבדים שבו אני נמצאת אני עדיין מסוגלת לשמוע את עצמי. וואלה, בחיי תודה לדף הזה שהביאני עד הלום.

שליחה על ידי גוגוס* » 22 מאי 2013, 00:43

שני סיפורים קטנים ולא קשורים בכלל:
1) מבלי לתכנן הצלחתי להכין לעצמי היום סלט בגודל נורמלי. לא יודעת, פשוט יצא ככה. ועוד לפני שאכלתי אותו והוא הספיק בדיוק כבר היתה לי חוויה שונה לגמרי ממנו. רק מלראות משהו בגודל המתאים נהייתי שמחה. פתאום נחת עלי כמה פעמים אני יושבת מול מנה הרבה יותר מדי גדולה והבנתי מה זה עושה לי - עצם ההתבוננות בגודל הלא מתאים גורמת לשיבוש. או שאני מדחיקה את זה ואוכלת יותר מדי או שאני עסוקה במחשבות על מה לעשות עם הגודל הזה במקום להנות מהאכילה. וככה, פתאום, מול מנה בגודל מתאים, רווח לי כל כך. על רקע ההיעדר של החוויה הזו, שאמורה להיות השכיח, זה היה לפתע מהמם לגמרי. הנה אני, הנה גודל הרעב שלי ונפח הגוף שלי והנה משהו משביע וטעים בגודל המתאים. אה.. אז ככה זה צריך להיות? בכלל לא ידעתי. איזו חוויה מפתיעה ונעימה.

2) אחותי לקחה אותי לכבוד יום ההולדת ללונדון לאכול במסעדה היפנית המקסימה ROKA. ממליצה בחום. מתחבאות שם הרבה מנות טבעוניות מהסוג שלא מוגדר טבעוני אבל שלא אוכלים ביודעין בעלי חיים מתים או הפרשות שלהם. היה תענוג כזה לחיך... כבר מזמן לא אכלתי כל כך טוב. הכל מושקע עד לפרטים הכי קטנים ומעוצב ביד אומן. מצד אחד, יפה להפליא. מצד שני, לא מסוג היופי שנותן תחושה שזה פשע לנבור בצלחת.
בין הדברים השווים שאכלנו היתה מנה מפתיעה במיוחד שממש לא רציתי להזמין עקב פשטות התיאור. סלט תרד. נו, באמת... אחותי התעקשה וכמובן שזכתה בקושי לנשנש מזה.
הגיעה ערימה של עלי תרד הכי טריים ומקסימים שראיתי אי פעם, מונחים אחד על השני במן מגדל מתוק שכזה, ומצופים עלה עלה ברוטב שאפשר להתעלף ממנו עם שברי בוטנים וכל מיני קישוטים מעניינים מסביב שלא זיהיתי בדיוק ונראו כמו קילופי ירקות שורש. יא, כמה שזה היה טעים.
ועוד הי גוש של האמצע של כרוב, כזה שכל העלים בו דחוסים אחד לתוך השני, שכנראה הוטבע ברוטב אלוהי חריף חמוץ קילפנו עלה עלה ולא הפסקנו לעשות קולות.
למנה עיקרית לקחתי ריזוטו פטריות יפניות ולא ידעתי את נפשי מרוב אושר. הוא הוגש בסיר מרהיב ביופי שכל כולו מעוצב למטרה זו בלבד והיה כל כך, אבל כל כך טעים... זה היה דיוק יפני בשיאו, והסיר ששמר על זה חם היה הברקה רצינית.
את הקינוח אי אפשר לתאר במילים. ביקשתי מהמלצר למסור לשף הקינוחים שהוא גאון וזהו. אני חושבת שזה הקינוח הטוב ביותר שאכלתי אי פעם ושזה מדהים שאין לי שום דרך להסביר מה זה בדיוק היה. שילוב של ארבעה או חמישה מרקמים שונים וטעמים שונים שאיכשהו יצרו שלמות שאין כדוגמתה.

מיסטר הייד, איפה מיכל?

פה! מיסטר הייד. (כמעט בטוחה, פאדיחה לי אם לא. באומץ רב (!) אני שולחת מבלי לבדוק בגוגל.)

שליחה על ידי מנגו* » 22 מאי 2013, 07:40

וואי גוגוס, עשית לי תיאבון על הבוקר עם המסעדה היפנית שלך...
נשמע טעים לאללה. תוהה אם יש מסעדות כאלו בארץ שמגישות אוכל בסגנון הזה.
בוקר טוב ובהצלחה במציאת הדירה בברייטון.

שליחה על ידי גוגוס* » 22 מאי 2013, 10:38

תוהה אם יש מסעדות כאלו בארץ שמגישות אוכל בסגנון הזה
אונאמי? לא הייתי שם כבר למעלה מעשור כי זה יקר באופן שערורייתי אבל אני מהמרת שזו היחידה שמתקרבת לסגנון הזה.

גוגוס, התשובה שלך לגבי חיפוש נעליים ובית לביתך פשוט גאונית, ומצאה חן בעיניי עד מאוד.

בהצלחה רבה בחיפושייך

תיאור המסעדה מעורר תאבון. מאחלת לך הרבה ארוחותמעוררות תאבון שכאלו.

ונראה שאאלץ להמשיך ולהסתקרן לפחות עד שיהיה לך זמן לחפש עוד דברים חוץ מבית <למשל, תשובה>.

מנסה להתאזר בסבלנות.

אונאמי? לא הייתי שם כבר למעלה מעשור כי זה יקר באופן שערורייתי אבל אני מהמרת שזו היחידה שמתקרבת לסגנון הזה.

אונאמי מאוד לא טובה כבר, לטעמי. יקרה סתם.

יש את טאיזו שהיא מאוד מאוד מאוד טובה, אבל נורא יקרה. ממש יקרה, בצורה מעצבנת.
ויש ויאטנמית חמודה בלילינבלום עם אוכל מאוד פשוט. זה לא יפני, כמובן. אבל נקי וטעים.

טוב מיכל בז, את מיי נייט אין שיינינג ארמור.
כבר כמה ימים עם אגוזי מלך, תאנים ושזיפים מיובשים בעבודה, חבילה עצומה של אננס מיובש ללא סוכר שנאכל בתאווה (גם לכן זה פוצע את הפה??) תפוחי עץ ואפרסקים ואשכוליות טריות, גם בעבודה וגם בבית.

אה, וחבילת שוקולד מריר 70%, שנאכלת ל-א-יט-ה (כלומר לאורך כמה ימים)

הייתי צריכה שמישהו יגיד לאכול פירות ואגוזים. זה במקרה הדברים האהובים עליי בעולם. תודה!

שליחה על ידי מנגו* » 22 מאי 2013, 21:36

אונאמי? לא הייתי שם כבר למעלה מעשור כי זה יקר באופן שערורייתי אבל אני מהמרת שזו היחידה שמתקרבת לסגנון הזה.
אח, אונאמי, גם אני מזמן לא הייתי בה. זוכרת בעיקר את האגדישו טופו המעולה שלהם.
_אונאמי מאוד לא טובה כבר, לטעמי. יקרה סתם.
יש את טאיזו שהיא מאוד מאוד מאוד טובה, אבל נורא יקרה. ממש יקרה, בצורה מעצבנת.
ויש ויאטנמית חמודה בלילינבלום עם אוכל מאוד פשוט. זה לא יפני, כמובן. אבל נקי וטעים._
מיכל,הורדת לי את החשק לאונאמי המסעדה השניה שהזכרת יקרה ולכן לא אגיע אליה בזמן הקרוב אבל הויאטנמית נשמעת מעניינת, אולי אנסה.

שליחה על ידי גוגוס* » 23 מאי 2013, 13:33

לאן הולכות במהלך היום כל ההחלטות המעולות שלנו מהבוקר? הן בטח מתאספות איפשהו ומתפקעות מצחוק, נכון?
מישהי יודעת מהי הכתובת ומהי הסיסמה שבעזרתה עוברים את השומר האימתני שבטח שומר על הכניסה?

במקום של ההחלטות מהלילה הקודם?
אולי החלטות זה פשוט דבר שלא ממש צריך להתקיים?

אולי החלטות זה פשוט דבר שלא ממש צריך להתקיים?

ומעבר לזה - מה קורה למי שניזון מהרבה החלטות?

אני בכלל באתי לכאן להצהיר קבל עם ועדה שאני מכורה לגבנ"צ!
מכל מה שניסיתי עד היום להוריד או להפחית עם הגבנ"צ הכי קשה לי.
והמחשבה שאני צריכה להפסיק לאכול אותה (אני באמת מאמינה שזה ג'אנק טהור ומזיק, כלומר אני בטוחה שיש גבינות צהובות סבירות אבל הן מאאד יקרות ומאד קשה להשיג) גורמת לי לעצב אמיתי שלא הרגשתי לא עם סוכר ולא עם קמח ולא עם אף מאכל אחר שעליו חשבתי אי פעם לוותר (רק הקפה מתחרה כאן, גם המחשבה על ויתור עליו גורמת לי לעצב רב).

אבל אז קראתי ש
אולי החלטות זה פשוט דבר שלא ממש צריך להתקיים?
וזה הרגיע אותי איכשהו (תודה מיכל)

שליחה על ידי גוגוס* » 24 מאי 2013, 22:28

הייתי צריכה שמישהו יגיד לאכול פירות ואגוזים. זה במקרה הדברים האהובים עליי בעולם. תודה!
ביישניתית יקרה, פספסתי את זה. איזה יופי לשמוע שזה מתאים לך. ואיז כיף שמיכל כזו שאקלית והיתה בזמן הנכון במקום הנכון.
שיהיה לך בתאבון ולבריאות.

המחשבה שאני צריכה להפסיק לאכול אותה
לא צריכה כלום! את יכולה להציב סטנדרט אחר שימשוך אותך בכיוון חיובי ומתי שתעמדי בו יופי. אלו הרגלים שנבנים ממש ממש לאט. מזכיר לי מאוד את מה שעשינו עם הבשר האורגני. בהתחלה הבטחנו לקנות רק אותו ועמדנו בהחלטה הזו 10 אחוז מהזמן. היום, כמה שנים טובות אחרי ההחלטה הזו, אנחנו עומדים בה 100 אחוז מהזמן.
כשאת מציבה רף גבוה לאוכל שלך זה בתודעה שלך. וזה מייד גורם לקנות פחות ולאכול מזין יותר. ובסוף את מוצאת את עצמך קונה פעם ב... משהו ממש איכותי, מתענגת עליו ושמחה בחלקך ואפילו גאה בעצמך. בינתיים כל מה שאת צריכה זה לקבל החלטה לא קיצונית בעליל - לקנות ככל יכולתך רק את האורגניות, הטובות, שקשה להשיג ויקר לשלם. מתי שיצליח לך - הרווחת. מתי שלא - לא קרה שום דבר. אני וודאית שממש מהר תהיי במצב יותר טוב מזה שאת נמצאת בו עכשיו, גם אם תחליפי רק חלק קטן ממה שאת רגילה במשהו משובח יותר. סביר להניח שזה ימצא חן בעינייך ועם הזמן יתפוס נתח גדול יותר בקניות שיתמעטו

שליחה על ידי גוגוס* » 24 מאי 2013, 22:40

ואני חושבת שמה שכתבתי לגוונים מבהיר מה דעתי על החלטות.
עוד הבהרה - אני לא בטוחה שהתכוונתי באמת להחלטות אלא יותר לכמיהות האלה שקמים איתן לפעמים בבוקר (ויש כאלה שכנראה הולכים לישון איתן בלילה). בניגוד להחלטה, שבחוויה שלי היא מאוד מהראש ולכן יש לה סיכוי גבוה להתנדף, כמיהה זה משהו מהבטן והלב. זה לקום בבוקר ובאמת לרצות שמשהו ישתנה באופן קבוע. באמת לחשוק בכך, לדמיין את עצמי קצת אחרת ואת החיים שלי שונים ולחייך מזה. להרגיש קלה ושמחה רק מכוחו של הדמיון. מכירות את זה?
אז אני שואלת לאן אלה נעלמות?
אני לא חושבת שהן באמת עושות מסיבה וצוחקות עלי ואין שם באמת שומר שלא נותן למופרעות כמוני להיכנס. כשאני חושבת על זה עכשיו נראה לי שכל הכמיהות האלה קצת עצובות ומחכות שאבוא לקחת אותן אבל המיקום של שער הכניסה מתעתע בי כל פעם מחדש.

אם להיות יותר ספציפית - כרגע הכמיהה שלי היא לשעות ערב שונות בתכלית. נתחיל מזה שיש לי הרבה שעות ערב. תכנתתי כבר מזמן את הילדים שלי שילכו לישון מוקדם ויש פה גם אבא אז אני מתפנה כל יום בערך בשבע או גג בשבע וחצי, אחרי שכל הבית גם מסודר ונקי (בסטנדרטים שלי, כן? לא יודעת מה פליי ליידי היתה חושבת על זה אבל אותי זה מספק בהחלט). זה נותן לי לפחות שלוש שעות של ערות ולפעמים אפילו ארבע, אם אני אוכלת מדויק ולא עייפה.
והזמן לא זמן הזה מתמלא אצלי לא טוב. הייתי רוצה לעשות בזמן הזה דברים בעלי ערך, ולו משום שזה חלק לא מבוטל מהיום שלי. הייתי שמחה לנוע (ריצה, יוגה, הליכה, ריקוד, משהו...) או לקרוא או לבלות עם האיש לא מול מסך או לצאת לראות סרט או הצגה. ואני בטוחה שאם הייתי ממלאה את הזמן הזה בתוכן משמעותי אוכל לא היה בכלל נכנס שם כי אלו שעות שאני אף פעם לא רעבה בהם.
אני קמה כל יום עם כמיהה למלא את הזמן הזה בצורה משמעותית ומסיימת כל יום באותה פוזיציה. מסכים ואוכל. די כבר עם זה.

או קי. נושמת עמוק. בודקת בפנים איך אני נוסעת מזה הלאה.

גוגוס,
הצריכה הזה הוא רק כי אני מרגישה בראש ובגוף את הצורך. אני האחרונה בעולם שאחליט שרירותית או רק כי צריך כל מיני החלטות שלא קשורות לאופן וליכולת הביצוע שלי.
אצלי הנטיה היא הפוכה - לא להציב גבולות, מטרות וכו' מתוך מחשבה מראש שזה בטח יהיה קשה ואי אפשר להיות פאנטים אלא להתייחס לכל רגע ולכל מקרה לגופו.
אצלי חשוב לחזק את האמירות הברורות - אני צריכה (או אפילו אני חייבת) להוציא את הגבינה הצהובה מהתפריט שלי זו אמירה שאני מרגישה שחשוב לי להגיד לעצמי. כי אם אני רק אומרת לעצמי שאני רוצה לעשות את זה זה לא עובד, לא מספיק חזק.
אז כרגע מציאות הגבנ"צ שלי היא פחות או יותר כמו שתיארת את התנהלות הבשר האורגני אצלכם פעם. פעם בכמה זמן אני כבר קונה גבינות טובות, בחלק מהזמן אני מצליחה לא לקנות בכלל ויש גם מקרים שעם תירוצים והצדקות מוצאת את דרכה לביתנו גם גבנ"צ רגילה ואפילו לא עלינו עם תוספות של חומרים זבליים (עכשיו במקרר, נקנתה ברגע של בלבול וחוסר ריכוז, לא יודעת מה לעשות איתה עכשיו, אבל עצם זה שהיא סגורה במקרר כבר שלושה ימים ולא התנפלתי עליה מזמן זו כבר התקדמות, אני חושבת שאכין היום פשטידה לארוחה משפחתית וכך אפטר ממנה, להם אין בעיה עם גבנ"צ זה לא שאני מדרדרת אותם או משהו...)
התובנה לגבי הגבנ"צ היתה שהבנתי שקשור לזה רגש. כשבאמת נתתי לזה מקום הרגשתי עצב! ולכן הבנתי שתהליך שחרור הגבנ"צ יהיה שונה ומורכב יותר מנניח הויתור על קוטג', גבינה הלבנה ועוד מליון ואחד הדברים שיצאו לי מהתפריט עם הזמן ולא הרגשתי ביחס אליהם כלום. אפילו התה שאני שותה כל בוקר מאז שאני זוכרת את עצמי ויש לי זכרונות של ילדות ושל אמא שקשורים אליו, נפרדתי ממנו לא מזמן ללא קושי ובלי שזה יעורר אצלי בדל רגש... מעניין מה זו האהבה הזו לגבנ"צ...

מסכימה אתך שהחלטות זה מאד מהראש, לכן הן צריכות לרוב לבוא עם עוד משהו כמו רצון עמוק או כמיהות או רגש כלשהו ושבלעדיהן אין להן הרבה תוקף או חזוק או ערך.

שליחה על ידי גוגוס* » 25 מאי 2013, 11:42

גוונים, אני לא יודעת למה, אבל הדברים שכתבת גרמו לי לרצות לחבק אותך ממש חזק. כתבת פשוט נפלא. מרשה לעצמי להגיב על כמה דברים אבל כאמירה כללית אני ממש ממש מקבלת את מה שכתבת. היטבת כל כך לתאר את עצמך שאני מרגישה שאני כאילו פתאום מכירה אותך קצת יותר טוב. איזה כיף.

אצלי חשוב לחזק את האמירות הברורות - אני צריכה (או אפילו אני חייבת) להוציא את הגבינה הצהובה מהתפריט שלי זו אמירה שאני מרגישה שחשוב לי להגיד לעצמי. כי אם אני רק אומרת לעצמי שאני רוצה לעשות את זה זה לא עובד, לא מספיק חזק.
יצא לך משפט ברור וחזק מאוד. ודווקא בגלל זה אני מציעה לך את ההפך. לרכך אותו. אני חושבת שבמקום שבו משהו נורא ברור לנו שווה לרכך מאוד ולבדוק מה קורה אז. כי מה שאת מתארת בעצם זה את הדפוס שבו את עובדת הכי טוב. אם תאחזי בו ותראי שהוא מוביל אותך לאן שאת רוצה - דייך! אבל אם תמשיכי לאחוז בו ותראי שהוא לא מוביל לאן שאת רוצה שווה לבדוק אותו. אולי הוא התאים מאוד פעם, או לדברים מסוימים, אבל פחות מתאים היום או שפחות מתאים לדברים אחרים?
למשל, כתבת בעצמך שבגינה הצהובה יש משהו אחר. יש רגש. אז אם הגבינה היא אחרת יכול להיות שאמצעים הרגילים שעובדים בשבילך טוב לא יתאימו בשביל להיפרד ממנה לשלום.
אני חלילה לא קובעת את זה. רק מציעה כי לי זה קפץ לעין. אני חושבת באופן כללי שאיפה שמזהים רגש ומשהו עמוק מוטב להיות פחות נחרצים וברורים ולגדל רכות במקום לחזק אמירות ברורות כי אחרת זה נהיה קצת מאבק. ומאבק ורגשות לא הולכים ביחד.

אני חושבת שאכין היום פשטידה לארוחה משפחתית וכך אפטר ממנה
אפשר... אבל אפשר גם לפתוח את הפח ולזרוק אותה לשם. כבר סיפרתי פה על מקרים רבים שבהם הייתי במצב הזה וזרקתי לפח. לא יודעת איך את תרגישי אבל אני מרגישה הכי טוב בעולם כשאני מובילה אל הפח דברים שמלכתחילה היו צריכים להגיע לשם. יש בזה משהו מזכך.

בתוך הטקסט שלך יש המון דברים שמעידים על השינוי שאת צועדת בתוכו וזה פשוט מדהים. אני מקווה שגם את מרשה לעצמך להתרגש ממה שקורה לך.

אני קמה כל יום עם כמיהה למלא את הזמן הזה בצורה משמעותית ומסיימת כל יום באותה פוזיציה. מסכים ואוכל. די כבר עם זה.

כן. גם אני. עד כדי כך שאני חושבת פשוט לבטל את הטלוויזיה.
אבל מה שאני גיליתי הוא שאני פשוט מאוד עייפה כשאני מגיעה לערב וצריכה מאוד מאוד לנקות את הראש ואין מנקה את הראש כמו מסכים, בכל מיני צורות.
נשמע שאת בתקופה לחוצה וצריכה איזו "הרדמה", משהו שיקח את המחשבות. בכל מקרה, זה הקטע שלי, אני יודעת. משהו שיגרום לי לא לחשוב בצורה מוחלטת.

וצריכה מאוד מאוד לנקות את הראש ואין מנקה את הראש כמו מסכים, בכל מיני צורות.
את יודעת מיכל, אני חושבת שמסכים לא מנקים את הראש. באותו רגע שרוצים ניקוי מרגישים שרוצים את המסכים. גם אני. זה לדעתי כל הקטע עם הניקוי - רוצים את זה כשצריכים ניקוי. ואז אנחנו התרגלנו להגיד שמסכים מנקים את הראש. בתפיסה שלי הם משאירים אותו כמו שהוא היה - רק הכל קצת מודחק כלפי מטה. דווקא כשאני מוותרת על מסכים ועושה משהו אחר (אפילו שרציתי מסך - אצלי זו גלישה), אני מגלה שזה ניקה יותר טוב. כמו הליכה ארוכה בחוץ שזה מה שאני הולכת לעשות עכשיו, אחרי שסיימתי פגישה ואני מרגישה שצריכה ניקוי, והנה גלשתי קצת ואני עוצרת את עצמי

שליחה על ידי גוגוס* » 26 מאי 2013, 23:46

נשמע שאת בתקופה לחוצה וצריכה איזו "הרדמה", משהו שיקח את המחשבות
אכן כך. הצורך ברור וקיים. אבל בשורה התחתונה אני מסכימה לגמרי עם סאלי.
בתפישה שלי, אם יש לי צורך והוא מתמלא אני אמורה אחרי זה להרגיש מעולה. וזה רחוק מאוד מאיך שאני מרגישה כשאני מבלה את הערב מול מסך כלשהו. אז או שזה בכלל לא ממלא את הצורך או שזה ממלא אותו באופן עקום לגמרי. בתחושה שלי זה לא ממלא את הצורך. ואני אפילו לא בטוחה שזה משאיר הכל כמו שהיה ורק מודחק קצת. אני חושבת שזה עושה משהו חמור מזה אבל כרגע אין לי בדיוק מילים לתאר את המהלך. מה שכן אני יכולה להגיד זה שהצורך לא מתמלא וצרכים אחרים, שיכולים להתמלא בזמן הזה (כמו הצורך בתנועה) גם הם מתמלאים. אז זה בעצם הפסד בריבוע.

נוסעים מחר לחופשה של שבוע במן קרוואן חמוד. נתראה...

תודה על הקישור... לדעתי שמת בדיוק במקום הנכון

גוגוס, חשבתי עלייך היום. הלכתי לרקוד בחמשת המקצבים והיה מאוד מאוד כיף ומשחרר. אם כי לא כל הזמן כיף ולא כל הזמן משחרר. לפעמים תקוע ומביך.
הא! החיים בקליפת אגוז.

אממ, אצלי זה אחרת. אני צריכה את המילים שלי. הן יכולות להיות כתובות באינטרנט או בספר <עיוני, במצב כזה אני צריכה ספר עיוני בלבד, ומומלץ מקטעים יחסית קצרים ובלתי תלויים>. ובטח שזה לא גורם לי להדחקה. הוא נותן לי מנוחה ממסגרת שלא מיועדת לבני אנוש. מצד שני, אין סיכויי שאני אצפה בטלוייזיה. עברו שנים מאז צפיתי בטלוויזיה בפעם האחרונה.

מפי עוללים...
http://www.youtube.com/watch?v=LW1czYXFYJQ

וזה אחרי שבהארץ התפרסמה כתבה גדולה במוסף על ספר חדש שמספר אמת ישנה - חברות המזון דוחפות לנו כמה שיותר סוכר, מלח ושומן למזון (לא יכולה לקשר כי צריך מנוי ובמילא אין שם שום חדש תחת השמש).

וזה אחרי שהאיש שלח לי כתבה מעניינת על האופן שבו המשחקים שלנו עם הפירות והירקות מעלים את חלקו של הסוכר על חשבון הויטמינים והמינרלים
http://www.nytimes.com/2013/05/26/opini ... recpb&_r=0

כך שהבוקר הזה אני מכותרת במחשבות על מזון ותזונה.
ומהן המחשבות שלי?
שלשלושת האייטמים האלה יש משהו במשותף - אף אחד מהם לא מחדש אבל כולם איכשהו תופסים אותי חזק בבטן. הילד מהקטע הראשון מציג באופן כובש ביותר את הפרדוקס של אכילת בעלי חיים. אני לא חושבת שבגלל שיש פרדוקס אסור לאכול. אני כן חושבת שמי שאוכל חייב להתייחס לפרדוקס הזה ושאסור לאכול בעלי חיים בלי לתת את הדעת כל פעם מחדש, על כל חיה שנועצים בה את המזלג, ולהגות קצת במה שאנחנו עושים, למה אנחנו עושים ואיך אנחנו עושים. ואני חושבת שגם מי שמפעיל אכילה מצפונית מאוד צריך להמשיך להגות בזה ולא להתעלם מהפרדוקס רק בגלל שזה נורא מעיק. וזה באמת נורא מעיק כשחושבים על זה לעומק. בכל אופן, זה נורא מעיק בשבילי.

הקטע על היעלמות הנוטריינטים ממה שהכי טבעי גם הוא ידוע אבל המספרים המדוייקים מטלטלים וגם חלק מהמסקנות - למשל שמי שטעמו מר נגעו בו פחות. האהבה שלי לפירות מתוקים היא חד משמעית אבל זה בהחלט גרם לי לשקול את דרכי. גם אם אני אוכלת אורגני אני עדיין אוכלת פירות וירקות שנזרעו אחרי המון השבחות. הם לא פחות מתוקים מחבריהם הלא אורגניים. ועל הרעיון הזה למדתי כבר בספר המעולה של ספרן-פוייר EATING. הנקודה היא שגם מה שנמצא בראש הפירמידה מבחינת האיכות שלו (אורגני, בלאדי, ושאר חברים) הוא בעצם לא טבעי אלא מה שעבר השבחות במשך שנים רבות, ובאופן מזורז בעשרות השנים האחרונות.
מה בעצם אני מכניסה לגוף כשאני אוכלת המון פירות? יש שם באמת את כל מה שאני צריכה? אני באמת יכולה לסמוך על זה? לא יודעת... חושבת...

והאחרון גם הוא ידוע מזה זמן רב אבל בכל זאת הזיז לי משהו בנוגע למלח. ידעתי הרבה דברים על מלח אבל לא ידעתי שעושים בו שימוש כדי להסוות טעמים גרועים שהתעשייה מחדירה כשהיא מעבדת מזון. טעמים כמו מתכת או טעמו של בשר מחומם מחדש.
הרבה זמן לא עסקתי בזה ביני לביני והכתבה הזו החזירה לי למודעות את מה שכבר קבעתי מזמן - אם אני זקוקה למלח כדי לאכול משהו מוטב לי לא לאכול אותו בכלל. לאו דווקא בגלל המלח עצמו אלא בגלל שהמלח גורם לי לא להרגיש בעוצמה המדוייקת טעם כלשהו שלא נעים לי ושמעביר לי מסר חשוב. מלח=השתקה והשתקה היא דבר גרוע מאוד למי שעניינו הגברת המודעות לגוף.
ואגב, כל זה נכון גם לגבי בישול. גם הבישול מסווה טעמים גרועים ומכבה נורות אדומות. אני משתדלת לאכול מבושל דברים שטעמים לי גם במצבם הלא מבושל. למשל בטטה ודלעת, כרובית וברוקולי וכאלה. תפוחי אדמה הם ממש נורת אזהרה נגד אכילה וכך גם חלק מהקטניות. למרות הבעיות שיש גם עם זה, אני יכולה לחיות עם בישול לצורך שינוי המרקם אבל שינוי של הטעם זה כבר סיפור אחר.

ולעניין אחר לגמרי - החופשה המקסימה שממנה חזרנו - תהיתי איך להתנהל בחור שכזה עם הצורך המשפחתי בקילוגרמים בלתי נתפשים של פירות וירקות. בחרתי לארגן משלוח עצום מימדים ולסחוב אותו איתנו. גרנו בקרוואן פצפון ומתוק וכל פיסת מדף פנויה אירחה ירקות ופירות. תוך דקה וחצי הרגשנו ממש כמו בבית. מי צריך חפצי נוי כשיש כזה שפע מסחרר של יופי וריחות? את הויטמיקס לקחתי חלקית. המיכל נארז והמנוע נשכח בבית

אז טחנו בשיניים מהבוקר עד הערב והאמת היא שזה היה כיף גדול. וגם עורר מחשבות רבות על תזונה מונו אבל זה כבר לפעם אחרת.

הלכתי לרקוד בחמשת המקצבים והיה מאוד מאוד כיף ומשחרר. אם כי לא כל הזמן כיף ולא כל הזמן משחרר. לפעמים תקוע ומביך
מיכל, איזה יופי לשמוע. ואני מזדהה מאוד את התחושה המורכבת שלך וכך גם חברות שסחבתי איתי. מה שכן, החוויה שלי היא שאחרי שלוש פעמים בערך זה משתנה. באוקספורד לקח קצת יותר. אני חושבת שכדי לרקוד ככה עם אנשים צריך להכיר אותם קצת. הקבוצה התל אביבית מאוד מחבקת אם תרשי לעצמך להיפתח ויש סיכוי שמהר מאוד תרגישי בבית ואז השחרור והכיף יהיו מנת חלקך על פרקי זמן גדולים יותר, אם לא כל הזמן.
עוררת בי געגוע מתוק. תודה.

סיפורי סלק
(מוקדש באהבה למיה גל חובבת הסלק)

אהלן כולכן, אני בדיוק באמצע מסע שלושת החודשים שלי שכולל, בין כל מיני אחרים, גם דיוק של התזונה ושלל התנסויות. מבטיחה לשתף אחרי. בינתיים קפצתי כדי לספר משהו מגניב.
כל מי שאוכל סלק מכיר את תופעת צביעת השתן בבורדו העמוק של הסלק וכבר שמעתי אינסוף סיפורים על אנשים שרצו לרופא כי הם היו בטוחים שיש להם דם בשתן אחרי אכילת סלק.
ובכן, לפני הרבה זמן קראתי על זה משהו מעניין. מסתבר שסלק צובע את השתן רק במצב שבו יש בגוף חומציות יתר. והוא גם צובע לפי מידת החומציות, כך שהשתן יהיה אדום יותר ככל שהגוף במצב פחות טוב. עוד למדתי שם שרופאים ברוסיה השתמשו בסלק כדי לאבחן מטופלים שלהם אבל שהיום הפרקטיקה הזו חלפה מן העולם בהינתן אמצאים אחרים.
בקיצור, בתור חובבת מיץ סלק זה סיקרן אותי...

במקרה לגמרי מצאנו לפני חודש חוות תותים שמאפשרת קטיף. התלהבנו עד מאוד ואנחנו מבלים שם כמעט כל שבוע בקטיף ואכילת תותים אינסופית. במקום יש גם חנות כזו מדליקה של חוות עם שלל מוצרים טריים וגם כאלה שלא. בין אלו שלא יש בקבוקי יין יפים מלאים במיץ סלק מעורב עם מעט מיץ תפוח. קניתי לי ברוב התלהבות שלושה בקבוקים.
ובכן, חברות, זה אשכרה עובד. שתיתי די הרבה מיץ סלק במקביל לדיוק התזונה שלי ובדיוק היום בבוקר גיליתי בפעם הראשונה שאם המאמר הוא דיבר אמת ולא המציא שטויות אז כנראה שהגוף שלי לא חומצי יותר.
אני מודה שזה לא אומר לי הרבה אבל בשורה התחתונה אני מרגישה טוב והגניב אותי לגמרי לראות את התהליך הזה קורה ולקבל אינדיקציה כל כך מוחשית של שינוי שחולף אצלי בגוף.

ואם אני כבר כאן אז הנה עוד דבר שלמדתי והיום בבוקר אישרתי סופית. שיש קשר ישיר בין כאבי הגב שלי (הלחץ מהגידול) לבין ה MODE (תודעה?) שלי. כשאני בתודעה של אהבה הכאבים שלי נחלשים מאוד ואני רק מרגישה את הגידול אבל לא מתוך כאב. כשאני יוצאת מתודעה של אהבה כאבי הגב שלי מתגברים מאוד. שמתי לב לזה כבר פעם אחת באופן מאוד מוחשי והיום חתמתי סופית על המסקנות. מאחר ואני מתעדת בטבלת הפוריות גם תזונה, מצבי רוח ומצב פיזי כללי הלכתי אחורה חודשים רבים. בכל פעם שמצב הרוח שלי ירוד, מדוכדך או עצבני יש סימון להתגברות כאבי הגב.

מה בתוכנית להמשך? מעבר להמשך של מה שהתחלתי, מפרגנים לי פה חופשה (איזה איש יש לי... איזה איש...). אני יוצאת לשישה ימים לכבוש כמה הרים בסנואודוניה. (וויילס). עם תיק על הגב ועצמי. אין מאושרת ממני! וזה יגיע בדיוק בזמן הנכון במסע הזה ויפתח את החודש השלישי והאחרון של הלמידה הנוכחית. בחיי, יכול להיות טוב מזה?

סוף שבוע מקסים לכולן @}

נראה שלא כל מי שאוכל סלק. אני אוכלת סלק לפעמים וזו הפעם הראשונה בחיי ששמעתי על התופעה של צביעת השתן בצבע בורדו.

חייבת להיות חריגה, אה?

תכף יתברר שזו בעצם רק אני... וכמה רוסים שכנראה אין לך שום קשר אליהם...
וחוץ מזה, אולי הגוף שלך פשוט לא חומצי, מה שזה לא אומר

מה זה בכלל אומר, גוף חומצי? זו טענה ממש לא מדעית. אפשר לדבר על חומציות של כיבה, של דם, של עוד כל מיני מקומות בגוף. לא לכל החלקים בגוף אותה חומציות.

מה זה בכלל אומר, גוף חומצי?
חשבתי שמהדברים שלי אפשר היה בקלות להבין שאין לי מושג

ולכן, אני גם לא מחשיבה את זה כ"טוב" או "רע" להיות כזו או כזו. מה שמצא חן בעיניי זה להתבונן בתהליך ולראות איך דברים קורים בו זמנית.

זו טענה ממש לא מדעית.
בניגוד לכל שאר הטירלולים בדף הזה, שמייצגים את המדע במיטבו?

לא לכל החלקים בגוף אותה חומציות.
כאמור, לא מבינה בזה כלום, אבל מנחשת שהכוונה היא לחומציות של מערכת העיכול. או משהו...

נו, רוב הטענות בדף הן טענות אישיות, שאין להם קשר למדע. כמו הטענה "לגנוב זה רע", שאין לה שום קשר למדע.

לטענה הזו יש קשר למדע, אבל קשר קלוש, ולכן היא ראויה לשם טענה פסבדו-מדעית.

איזה חלק של מערכת העיכול? הקיבה? המעיים? אולי השתן? מערכת העיכול זה דבר גדול.

אפה קראת את הדבר הזה? אויל אוכל לקרוא על זה במקור ולא מיד שניה.

<ואיך בסיסיות של השתן משפיעה על צבעו בעת אכילת סלק?>

אין לי מושג איפה קראתי. לו זכרתי הייתי מצרפת קישור כבר מזמן או טורחת לקרוא שוב לעומק.
תתייחסי לזה כאל שעשוע. כמו הניסויים האלה שעושים עם הילדים בחומצה ובסיס.
בכל אופן, זו הרוח שבה כתבתי, למקרה שזה לא עבר כמו שצריך.

יש איזה עניין תזונתי עם חומציות - משהו לגבי זה שחומציות בתאים זה לא בריא.
קצת מצחיק, אבל זה מה שאני זוכרת, מודעת לאבסורד...

לפי דעתי ויקטוריה בוטנקו (מקווה שמדייקת) באחד הספרים שלה.

למיטב הבנתי, הרעיון הוא שאם השתן נצבע בסגול סלק, זה מעיד על תהליך לא שלם של עיבוד ועיכול המזון. מייחסים את זה לכל מיני דברים וזה לא משנה כל-כך, כי הרעיון הוא למצוא את התזונה ודרך האכילה (והחיים) המתאימים ביותר לגוף שלי כרגע, כשצבע השתן הוא פרמטר אפשרי כמדד כלשהו, אצל חלק מהאנשים לרמת עיבוד מזון ואיכותו (של העיבוד).
הבדיקה על סלק נותנת יתרון כי מדובר במזון אמיתי שאשכרה אפשר לקטוף מהגינה ולאכול, כלומר, אפשר לצרוך בעיבוד מינימלי, אם בכלל.

לגבי מדע- כאן להבנתי יש חקירה שמבוססת על נסיון אישי ומחשבה עצמאית ולא "פסאודו מדע" שמנסה להוציא את הרוח האנושית (על שלל חלקיה וגופיה) מהניסוי כדי להגיע ל"אמת אובייקטיבית".

רגע המשך לגבי המדע, הייתי בהפסקת שטיפת תחת לילד שלי.

תשומת הלב לפרטים , המעקב, זיהוי הדפוסים, זה מדע טהור בעיני, בלי המסה הממסדית שמונחתת על המילה הזו בימים אלו. והוא טהור מבחינת איכות ודיוק הנתונים שהוא מספק מבחינה סטטיסטית רחבה (שהשיטה הממסדית לא יודעת לאסוף, לא לארגן ובטח ובטח שלא לפענח בקצב משביע רצון).

לא חשוב, לא יודעת להגיד את זה ברור כרגע.

דלית, טענה מדעית היא טענה מוגדרת היטב שאפשר להפריך אותה.

הטענה "שינויים בתזונה יכולים לגרום לכך שהשתן של גוגוס לא יהיה בצבע סלק לאחר שהיא אוכלת סלק" היא טענ המדעית וניתנת לבדיקה. ניתן לטעון אותה טענה בצורה מורחבת לגבי עוד אנשים.

הטענה "סלק צובע את השתן רק במצב שבו יש בגוף חומציות יתר" היא לא טענה מדעית. כדי שהיא תהיה מדעית צריך להגיד איפה בגוף יש חומציות, להגדיר חומציות יתר, להגדיר צביעה.

מה שגוגוס עושה זה מדע. הטענה שגוגוס לא ממש זוכרת ממאמר כלשהו נשמעת לי ממש לא מדעית. איך אפשר להפריך אותה?
ואם אי אפשר להפריך אותה - זה לא מדע, זה אמונה.

הי דלית. הבנתי אותך מצוין. ותודה. יש מצב שזו היתה בוטנקו. שאלתי את הספר שלה מהספרייה אז אין לי כרגע איך לחזור אליו.

אישה, יש הבדל בין ניסוח של טענה ברמה התיאורטית לבין ניסוח של אופרציה לבדיקתה שאמורה להוכיח אותה.
ולא כל מה שאינו מדעי הוא אמונה. הוא אמונה רק אם אני אוחזת בו בלי הוכחה מדעית, אבל אם אני נשארת בשלב מוקדם יותר, של השערות ובדיקות לא בשיטה מדעית, אז אני לא במדע ולא באמונה. אני פשוט מתנסה וחוקרת. כמו ילדים.
ובכל מקרה, לא תמיד הניסויים שלי מדעיים וזה בסדר גמור לי. לפעמים אני רוצה לבדוק דברים לעומק ולקבל תשובה חד משמעית ולפעמים אני פשוט זורמת עם החשק לחקור, שיכול להתבצע בצורה מדעית או לא.
אני אוהבת לשתף גם בדברים לא מדעיים שאני עושה כי בעיניי דווקא שם משתמרת חדוות המחקר והסקרנות הטבעית והבסיסית. כשמתעקשים מאוד על אמות מידה מדעיות זה לפעמים מוציא את החשק. אם אמיתות המסקנות היתה מאוד חשובה לי הייתי הולכת בכיוון מדעי אבל לא תמיד זה מאוד חשוב. לפעמים פשוט כיף להתבונן בשינויים.

אין לי בעיה עם השערות, ועם השערות מאומתות במידה זו או אחרת. וכמו שאמרתי, אין לי בעיה עם התצפיות שלך. אני מטילה ספק במדעיות של המאמר המקורי <ובאופן כללי, בכל מיני מחקרים על תזונה שמתיימרים להיות מדעיים>

אה... זה בכלל לא היה מאמר ובטח שלא משהו מדעי. זה פשוט היה סיפור כזה על פרקטיקה אבחונית שכבר לא רואים יותר למרות שיכול להיות שיש בה תועלת ושהיא קלה ונוחה יותר מבדיקות מעבדה יקרות.
אולי לא העברתי את זה במקור כמו שצריך.

תודה על ההבהרה. אין לי בעיה עם סיפורים ואנקדוטות. יש לי בעיה עם דברים שמנסים להתחזות למה שהם לא. זו הסיבה שאין לי בעיה עקרונית עם אייפק, למשל, אבל צירוף המילים "רפואה קוונטית", כמו גם כל טקסט המכיל מונחים-לכאורה מתרות הקוונטים שכל קשר בינם לתורת הקוונטים מקרי בהחלט, ואפילו הבנתי הדלה בנושא מספיקה כדי להבין זאת, מבזים בעיני את המשתמש בהם.