החיוניות שלי חלק רביעי

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

חלוקית...יכול להיות שהצירופים לא נכונים? ושייק גדול הוא גם לא תמיד להיט כי שותים ממנו בכמויות אדירות
וגם אם לא מסיימים אותו באותו הרגע הוא נהיה קצת דלוח...
מעט שומנים דווקא קשה לי להאמין שיגרמו לעייפות גדולה נהפוך הוא עודף שומנים גורם לסחרחורות ועייפות..וכמה זמן את על התזונה הזאת?

[ממ*]

כבר יומיים אני על 95 אחוז חי שוב וזה מרגיש כמו גן עדן!!!! אין את עייפות הצהריים ובלילה ממש הכרחתי את עצמי ללכת לישון/ אין אין על ההיי הזה!
קוסמת, זה נשמע נפלא!!

_מה איתי? יום שני של 100% חיוני!
בלי מלח בכלל. בלי שאריות מבושלות של הילדים. בלי אוכל אחרי השקיעה (שאצלנו מגיעה מאוד מוקדם...)._
גוגוס, כל הכבוד. בלי מלח בכלל נשמע מאוד קשה. אני לא מהממליחים, ובכל זאת, צריכה איזו חתיכה של גבינת פטה מלוחה, או טחינה עם טיפה מלח, כדי לעבור את היום.

מיכל, אם את על הגל, בהחלט נצלי זאת.

חלוקית, זה לא טוב מה שאת מספרת. ספרי בפירוט מה אכלת, ודאגי לשתות כמו שצריך.

מעט שומנים דווקא קשה לי להאמין שיגרמו לעייפות גדולה נהפוך הוא עודף שומנים גורם לסחרחורות ועייפות..

מנסיוני, לא כך הוא עם שומנים טובים.

ואני מתחילה יום שלישי בלי גלוטן. יום מועד לפורענות, אני חוששת, משום שמיגרנה אורבת לי בקצה הצוואר (מיגרנה=פחמימות פריכות ומתוקות), והולכת לישיבה חשובה שיש בה תמיד עוגיות. מכינה לי שקדים ואגוזים לעבודה.

בשמת, אני דווקא מאוד מבינה את אי הרצון להשתעבד למטבח. אני אישית ממש לא בנויה למטבח. כבד לי לסחוב בראש את ניהול הקנייה של המצרכים הנחוצים כדי להפיק מאכלים ראויים. אם משהו לוקח יותר מ-7 דקות הכנה, אני מאבדת את הסבלנות. גם לא אוהבת אוכל מורכב. גיליתי גם שכשאני משקיעה באוכל, הרצון שלי שיאכלו אותו הוא יותר מדי גדול ומשבש את האיזונים בארוחה.

[גוגוס*]

חלוקית, אני חייבת לרוץ אבל שני דברים קטנים. על השאר מאוחר יותר.
1) תחושת החיות שאני מתארת מגיעה אך ורק כשאני על מאה אחוז חיוני. אם אני אוכל דברים כמו טופו וירקות מאודים אני יכולה להרגיש טוב אבל לא חיוניות ממש. אולי גם עליך זה משפיע והציפיות צריכות להיות בהתאם?
2) אני מציעה לך לנסות להשקיט איזה קול פנימי שמחפש להגיע במהירות לדיוק התזונתי שאת זקוקה לו. נסי נחת וסבלנות ולהמשיך להקשיב לעצמך כמו שאת עושה. לנסות הרבה דברים ולבדוק בכל יום איך זה נגמר. בסוף יגיעו לך הפתרונות הכי מעולים. עוד נקודה למחשבה - אני יודעת שאת מנסה להיפטר מהמתוק בתזונה שלך אבל צריך בכל זאת לזכור שחלק גדול מהאנרגיה מגיע דווקא משם. שומנים וסוכר. שומן לאט וסוכר מהר. אם את ממעטת בשומנים ומעלימה את הפירות מאיפה יבוא הכוח?

[חלוקית_נחל*]

כתבתי את זה אחרי יום שני כמעט מלא של חיוניות שהטופו והמאודים היו בקצה של הקצה שלו.
דייקת בדיוק את האתגר שלי. גם אני שואלת את עצמי אם לא מפירות אז מאיפה כן? אני מרגישה חולשה. אני תוהה אם שווה במקום הפירות להכניס קצת מבושל לא מתוק. זה מה שאני בודקת. היום אני ארבה בשתייה וגם הגיע לנו משלוח משובח אז מקווה ליום מוצלח יותר.

[גוגוס*]

כתבתי את זה אחרי יום שני כמעט מלא של חיוניות שהטופו והמאודים היו בקצה של הקצה שלו.
או קי.

גם אני שואלת את עצמי אם לא מפירות אז מאיפה כן?
מבקשת תזכורת לגבי הרתיעה שלך מפירות. לא הצלחתי להיזכר למה, אם בא לך לשתף. אולי זה יעזור לתת כיוון. ובאופן כללי, עוד מבלי לדעת, זה הזכיר לי משהו. שלפעמים אנחנו מפתחים עמדה כלפי מזון מסוים כשהוא בתוך הקשר של תזונה לא מיטבית לנו. למשל, הרבה אנשים חושבים שבני משפחת הכרובים עושים גזים. זה לגמרי נכון בתוך תזונה רגילה אבל לגמרי נעלם בתוך תזונה חיונית. וזה בהחלט נכון לא רק לגבי. אז אולי עמדה מסוימת שפיתחת כלפי הפירות התעצבה כשאכלת באופן כללי שונה והיום זה דווקא כן יכול להתאים?
יחד עם זאת, אני יכולה לשתף שככל שהתזונה החיונית שלי השתפרה כך כמות הפירות שאני אוכלת יורדת ונעצרת בערך בשעות הצהריים. בתחילת הדרך אכלתי כמויות אדירות של פירות והיום אני רואה שאני זקוקה להרבה הרבה פחות. אבל עדיין זקוקה, בלי שום ספק, כולל לאלו המאוד מתוקים בכמויות קטנות.

לדעתי, לא שתיתי מספיק מים
איך את מרגישה שלא שתית מספיק מים?

אני גם מכינה יותר מדי שייק. לא מצליחה להכין פחות. ואז אני מסתובבת איתו, אבל הוא לא מחליף מים ויצא שלא שתיתי מספיק.
למה שייק לא מחליף מים? אצלי למשל השייק מכיל אחוז די גבוה של מים כי אני לא אוהבת שהוא סמיך מדי וככה אני נהנית משני העולמות. ומה שמדהים זה שברגע שאני מפסיקה לשתות אותו, בסביבות הצהריים המוקדמים, אני מתחילה להיזדקק למים וכמעט כל יום יוצא שבסביבות ארבע או חמש אני מרגישה צורך באיזה כוס מים וזה מרווה אותי ונותן תחושה של משהו שהגיע בדיוק בזמן.

הנטייה והרצון הטבעי הוא לאכול חי לא מתוק.
רגע, רגע, תגדירי מתוק בבקשה? פתאום קלטתי שאולי את חושבת על אכילת פירות לבד. אני למשל כמעט ולא אוכלת פירות לבד. זה די נדיר ולרבו מלמד על יציאה מאיזון. פירות אצלי כמעט תמיד עם עלים ירוקים. זה או שייק או פרי מגולגל בעלה חסה קרנצ'י או מנגולד. אני ממש מרגישה שזה מתעכל אצלי פי אלף יותר טוב מאשר סתם ערימה של פירות. סלט פירות, שפעם היה הדבר שהכי אהבתי בעולם, הוא היום ממש לא פיתוי. מתוק לי מדי. יהיה לי חסר שם הירוק. אולי זה יכול להיות כיוון בשבילך?

הבייביז לדוג' איך אתן שומרות עלים ירוקים וחסות שיהיו כייפיים גם למשך השבוע?
אני לא. גם בישראל וגם באנגליה אני פשוט משקיעה בקנייה נוספת באמצע השבוע. ניסיתי הרבה דרכים וראיתי שלא משנה כמה אני מנסה ומה אני עושה, עלים אחרי שלושה ימים לא עושים לי את זה. מרגישים את אובדן החיות שלהם. ומעבר לטעם והמרקם, גם יש לי פחות חשק להכין מהם משהו וזו פעמים רבות תחילתה של זניחת התזונה הטובה שלי. לעומת זאת, כשאני קונה פעמיים בשבוע טרי (ולפעמים המחיר הוא שזה לא אורגני) אני פשוט מתמאלת כזה חשק לאכול אותם. ממש התעוררות כזו. כמו שכתבת בעצמך הגיע לנו משלוח משובח אז מקווה ליום מוצלח יותר.

[גוגוס*]

ואני מתחילה יום שלישי בלי גלוטן. יום מועד לפורענות, אני חוששת, משום שמיגרנה אורבת לי בקצה הצוואר (מיגרנה=פחמימות פריכות ומתוקות), והולכת לישיבה חשובה שיש בה תמיד עוגיות. מכינה לי שקדים ואגוזים לעבודה.
מצוין לך, ממ. מקווה שעובר עליך יום מוצלח.

חלוקית, עוד משהו שנזכרתי בו אגב הדברים של ממ (ככה זה כשמגיבים לפי הסדר...) - התחושה שלך כלפי השומנים. גם את השומנים אני לא אוכלת אף פעם בנפרד מעלים ירוקים. זה יכביד עלי. נגיד, מה שממ עושה, לקחת אגוזים ושקדים, זה משהו שאני עושה רק בלית ברירה אבל קשה לומר שזה עושה לי באמת טוב וחיוני. זה פשוט יותר טוב מהאפשרויות האחרות. כשאני אוכלת אותם לבד אני ארגיש כבדות ועייפות. כשאני אוכלת אותם עם עלים ירוקים, בתוך סלט ירוק קטן או מגולגלים בעלים, זה סיפור אחר לגמרי לגמרי. חיונית ושמחה ומרגישה שעשיתי משהו טוב למען עצמי. אם את מוצאת טעם בדברים האלה כדאי לשקול להכניס יותר ירוקים לתפריט (שזה תמיד טוב, נראה לי) ולוודא שהדברים שהסוכר והשומן נצרכים ביחד איתם.
אני חושבת שחסה טובה, בייחוד במזג האויר שבא על כולנו, יכולה בכיף להחזיק מעמד בחוץ וללוות אותנו החוצה עם פירות ואגוזים. ועם מוסיפים לזה קופסה קטנה של בייבי תרד או כל דבר אחר עם טויסט של טעם לזרוק לתוך החסה זו פשוט חגיגה בפה ובגוף.

[גוגוס*]

קוסמת, תודה. נראה מפתה ואצפה מאוחר יותר.
בינתיים נתנו לי שלוש שעות לעבוד אז אני אומרת ביי והולכת לנצל היטב.

[בשמת_א*]

באתי לתרום את הזוית שלי: חלוקית, אני אוכלת פירות אך ורק עם שקדים ולפעמים גם עם אגוזים (מקדמיה, לוז, כל מיני). לא מסוגלת לאכול פירות לבד כי אני ממש מרגישה שאין איזון. ושקדים, אני מחזיקה בצנצנת זכוכית שהיו בה פעם ליטר דבש למשל (שיהיה לך מושג לגבי הגודל) ואת השקדים אני מוזגת (מערה) למכסה של הצנצנת. בגבעה קטנה. שיהיה לך מושג איזה כמות של שקדים אני אוכלת על שלושה פירות בערך (-:
אגב, אצלי זו ארוחת הבוקר ובהמשך היום אני לא רוצה פירות בכלל.
בכמות השקדים הזאת יש הרבה שומן וחלבון וזה מאזן את הפירות, ומחזיק אותי שבעה לשעות. כמו כן, ספיגת הויטמינים והמינרלים מהפירות, והברזל מהשקדים, טובה יותר כאשר הם נאכלים ביחד עם פירות.

בארוחת הערב, שאצלנו מורכבת מ-ביצה + סלט ירקות גדול עם המון שמן זית (חביתה וסלט נגיד), אני מגישה דרך קבע זיתים, כדי שיאכלו כמה שיותר מהם. עוד שומן מצויין, מקומי ובמקרה שלי - אורגני. לא נוגעת בזיתים עם פחם ודומיהם, קונה רק כאלה שהוכנו מזיתים אורגניים בשיטות מסורתיות ביתיות.

[גוגוס*]

הי בשמת, תראי במה נתקלתי לגמרי במקרה



כתוב שם בעצם שחלב סויה הוא תחנה בין פולי הסויה לטופו. אני לא מבינה בזה כלום אבל אם זה נכון אז אולי כן יש מסורת של הכנת חלב סויה, למי שמסורות עושות לו את זה
מה שכן, אני לא אתפלא אם כמו ברוב סוגי הסויה הנמכרים גם כאן מדובר בתהליך תעשייתי שאין לו שום קשר עם הדבר המקורי חוץ מהשם. בכל אופן, מסתבר שהאיש אוהב הרבה יותר את חלב השקדים אז נעבור לזה במקום הסויה.

[גוגוס*]

אהלן כולכן,
טוב, נו זה לא מפתיע, יום שלישי של 100% חיוניות והבפנים שלי כבר מתחיל לגעוש. מכירה את זה. הכל אנרגטי נורא ומתחשק לי מייד לכבוש איזה הר
ההר הזה הולך להיות ריצה.
כבר מזה זמן רב, לפחות שנה, שאני בולשת אחרי העניין הזה. הוא נצמד להמון כתבות ושידורים שעוסקים בתזונה חיונית ויש לו מאפיין משותף עם התזונה הזו - משניהם אנשים כל הזמן מזהירים
עושה רושם שמעוררי השראה רבים אוכלים חיוני ורצים וזה עושה לי חשק.
הסרט שצירפה הקוסמת פשוט לחץ לי על הכפתור הנכון והגיע בדיוק ביום שבו הגוף שלי נכנס לאקסטזה הרגילה...

הלכתי לקרוא הרבה חומר ואני חושבת שהבנתי איך מתחילים את זה נכון ונמנעים מפציעות מיותרות. זה אומר שעושים משהו מאוד מאוד הדרגתי. לא באופי שלי אבלגם פציעות זה לא באופי שלי.
לא יודעת אם סיפרתי כאן שפעם הייתי רצה למרחקים ארוכים, אבל זה היה בסוף התיכון ומאז הרבה אנשים הצליחו להפחיד אותי בנוגע לריצה והתרחקתי ממנה אבל תמיד אהבתי. במשך שנים שחיתי ורצתי ואיכשהו זה ננטש לטובת היוגה. יוגה זה מעולה אבל חסר לי משהו.

תוכנית בניית המשפחה שלי הסתיימה, קטנתי בת שנתיים וחצי, ואני מרגישה שבחודשים אלו ממש אני עוברת איזה שלב והופכת מגולם מגניב לפרפר מרהיב. זמן טוב להחלטות חדשות ולניסיונות חדשים. יאללה, ריצה, יאללה!

ייקח לי קצת זמן להגיע ממש לריצה כי עושה רושם שבמקרה שלי אני אזדקק לפחות לחודש של הכנות בהליכה עד שיהיה כדאי להתחיל לרוץ. מאחר ואני אוהבת מאוד גם ללכת זו לא בעיה בכלל.
אז התוכנית שלי היא ללכת/לרוץ בבקרים ולעשות יוגה בערבים. בנוסף, מצאתי לי כאן מקום לרקוד. יש! מתחילה בשבוע הבא.

למי שפספסה, אני בסוג של היי. בא לי לחבק את העולם כולו ואתן ראשונות. קבלו חיבוק.

[גוונים*]

למי שפספסה, אני בסוג של היי
אי אפשר לפספס! כל כך כיף לקרוא אותך, האנרגיה והחיוניות ממש פורצות מהמסך (-:
בהצלחה בתכנית הספורטיבית, מכירה כמה אנשים שהחלו לרוץ וזה ממלא אותם בשמחה וסיפוק ואנרגיות.

מעדכנת שגם אני חזרתי אתמול, אחרי איזושהי התמוססות בתקופה האחרונה, לפעילות הגופנית שלי (אימוני כושר כאלה מול הדיוידי וכמובן היוגה אהובתי) וכבר מרגישה את ההשפעה החיובית.

ובכלל נכנסתי כדי לשאול,
אתן אוכלות פטריות?
אני אוכלת וזה טעים לי אבל משהו ברעיון של פטריות כמזון לא מתיישב לי טוב, אשמח לשמוע את עמדתכן (-:

[מנגו*]

אני עוברת איזה שלב והופכת מגולם מגניב לפרפר מרהיב.
אי אפשר לפספס את הפרפר המגניב והמרהיב
איזו נחת לקרוא אותך, גוגוס, החל בסיפורי בית הספר, התזונה, הריצה ועד ההיי ובכלל.

[חלוקית_נחל*]

וואו גוגוס. נחת.
באשר אלי, הורדתי את הפירות המתוקים בגלל קנדידה. וראיתי כשהחזרתי שהם מתוקים לי מידי ולא עושים לי טוב בגוף. תחושת צרבת קלה, אי נוחות. לכן התבייתתי על תפוחים חמוצים ופירות יער קפואים. כרגע זה מספק אותי. היום לדוג' תפוח ירוק עם טחינה אתיופית גולמית סידר אותי.
שתיתי יותר בהקפדה. מים.
סלט מגניב לארוחת ערב. הכנתי לי גם ממרח ירוק טעים. אני מתחילה לדייק יותר את מה שמתאים לי. אני גם לא נעולה על החי. כרגע בוער בי רצון לנסות את זה שוב. תחושת ההיי שאני זוכרת בהחלט לא נמצאת. אבל אולי עוד תגיע. אני גם משתוקקת להכניס פעילות גופנית קבועה לשגרת היומיום. גוגוס איפה רקדת? יש שיעורי ריקוד?

[חלוקית_נחל*]

וגם הסיפורים שלך מהממים. שמחת החיים והאנרגיה המתפרצת חוצות את המסך וניתן להרגיש אותן. כיף לקרוא. שרק ימשיך ויתעצם. אכן את פרפר מרהיב.

[בשמת_א*]

נחמד סיפור הסויה-טופו, גוגוס. אבל אני מסכימה עם המסקנות וגם אני בעד שקדים על פני סויה.

לגבי פטריות - לדעתי, פטריות מתאימות למי שהן מתאימות לו, וכנראה להרבה מאוד אנשים הן מאוד לא מתאימות. העובדה הפיזית וההיסטורית היא שאוכלוסייות רבות אוכלות פטריות מזה אלפי שנים לפחות, אז לפחות אוכלוסיות אלה מותאמות לזה. מעניין אם יש הבדל מהותי בין פטריות בר, שהן אלה שנאכלו באותן תרבויות (בשבדיה עד לאחרונה ממש היתה תרבות ליקוט מפותחת ביותר של פטריות, אלפי סוגים ביערות), לבין הפטריות המגודלות היום בחקלאות פטריות.

חלוקית, פירות יער הם מהפירות הכי הכי מומלצים לבריאות. אולי במקום הראשון...

[גוגוס*]

תודה תודה תודה על כל המילים החמות של כולן @}

גוונים, לא ידעתי שגם את בעסקי היוגה. מה את מתרגלת?

אתן אוכלות פטריות? אני אוכלת וזה טעים לי אבל משהו ברעיון של פטריות כמזון לא מתיישב לי טוב, אשמח לשמוע את עמדתכן.
אז ככה... כמוך, גם לי זה לא ממש מתיישב אבל אני נורא אוהבת, בעיקר כשהם מוקפצות. כשאני נפרדת מתהליכי חימום אני אוכלת הרבה פחות. מה שגיליתי ממש לאחרונה (כי יש כאן פטריות מדהימות ממש) זה שיש לי חשק לפטריות חיות רק כאשר הן טריות לגמרי וקשות כאלה. אם הן יושבות יומיים במקרר כבר אין לי חשק. אני מניחה שהחשק הזה משרת אותי בדרך זו או אחרת. אני אוכלת מהן מעט ורק טרי טרי וזה כבר כן מסתדר לי איתן. למשל... לפני יומיים הכנו כאן גבינת קשיו מעולה. היו לי גם פטריות פורטבלו ענקיות וטריות. מרחתי שכבה נדיבה על הפטריה ואכלתי. זה היה טעים משו משו.

חלוקית, כן, קנדידה. זה מה שזכרתי אבל לא הייתי בטוחה ובכל מקרה לא רציתי לספר בעצמי משהו שאולי לא נוח לך אז לא העזתי לשאול מפורשות.
אני מתחילה לדייק יותר את מה שמתאים לי.
נהדר! אל תשכחי לספר איך זה הולך. יש פה נטייה לצאת בהצהרות גדולות ואז להיעלם בדיוק כשזה מצליח

אני גם לא נעולה על החי.
יופי. לא כדאי להיות נעולים. כדאי לבדוק בראש באמת פתוח.

גוגוס איפה רקדת? יש שיעורי ריקוד?
בישראל רקדתי חמשת המקצבים. זה פשוט דבר אדיר שקשה להאמין. ומכל מה שקראתי על זה לפני שהלכתי אני מבטיחה לך שאי אפשר להבין מהקריאה כמה זה כיף. וגם אי אפשר להבין עד שלא הולכים איזה חמש פעמים. יש שם איזשהו משהו שצריך להבין וההבנה הזו מגיעה רק אחרי שמשחררים לגמרי את התחושה שאחרים מסתכלים עלי או שחשוב איזה תנועות אני עושה. כאשר זה קורה, אחרי כמה פעמים, זו פשוט התעלות. מי שהמציאה את השיטה אומרת שזו מדיטציה דרך תנועה. אין מדויק מזה.
אז עכשיו מצאתי שיעורים כאלה גם כאן. רחוק ממני אבל גם בישראל רכבתי חצי שעה על אופניים לכל כיוון אז אני כבר רגילה. מגיעים ככה עם גוף חם מתנועה וזה נעים.
אני ממליצה בחום. אני רקדתי אצל ריבי דיימונד והיא היתה לגמרי לטעמי.

[גוגוס*]

משתפת פה במשהו שהבנתי מהכתיבה בשבוע האחרון - בעצם... סיימתי עם הניסויים.
אני רואה את זה בשלושה ימים האלה עכשיו. אין לי מה לנסות יותר. ניסיתי הכל, אין סוג תזונה שלא ניסיתי במהלך חיי, ואני יודעת בדיוק בדיוק מה מתאים לי. די, סיימתי.

מה נשאר לי לנסות? להתמיד. ולהבין תוך כדי איפה הקשיים של ההתמדה הזו, מתי פתאום זה לא כיף, איך לגרום לזה לעבוד ולהשתלב בשגרת החיים שלי שלא תמיד מסתדרת עם זה.
אני מזהה מהימים האחרונים שני אלמנטים בולטים - מלח! כן, כן, כשאני מתחילה עם המלח אני מפרקת משהו בשרשרת וכל החרוזים נופלים, במוקדם או במאוחר. השני - טריות וזמינות של חומרי גלם מעולים. כשיש, ואני דואגת עכשיו כל יומיים שלושה למשלוח, זה ממש ממש קל. כל הצצה למטבח וכל פתיחה של דלת עושה לי חשק לאוכל חיוני. כשהדברים לא ממש טריים משהו בי נהיה עצוב. ממש ככה. וכאשר אין מגוון גדול אני חשה מן... קיפוח. לא יודעת למה. זה לא בדיוק זה אבל זה הכי קרוב לתחושה.

בקיצור, יש לי תחושה שאני ממש על הגל וזה בין היתר משום שאני מכירה במטרות האמיתיות של תהליך הלמידה שלי. אני לא צריכה יותר להתרכז במה שאני אוכלת ואיך הוא משפיע על הגוף שלי. אני כבר יודעת את זה וזה לא מסיח את דעתי. אני מפוקסת על המטרות האחרות ויש לי מספיק פנאי בשבילן בלי להתעסק גם ב"מה?". אני ב"איך?".

[מנגו*]

ואם כבר מדברים על "חלב", גם בדבר המתכנה "חלב אורז" לא הייתי נוגעת. עוד המצאה חסרת שחר.
באסה, זה החלב היחיד שאני שותה . מוסיפה לצ'יקו וגם לדיסת קוואקר, פעם ב,כשמכינה.
לא רואה את עצמי מוותרת עליו בקרוב...
בשמת, אם יהיה לך זמן - אשמח למתכון ללביבות תרד ( קונה תרד ואף פעם לא ממש יודעת מה לעשות איתו).
גוונים, פטריות אני אוכלת רק מבושלות ואין לי תופעות לא נעימות, לפחות לא גלויות לעין.

[גוגוס*]

באסה, זה החלב היחיד שאני שותה
מנגו, את לא מרגישה טעם לוואי כשאת שותה אותו? ניסית לשתות אותו פעם נקי?
כשאני טעמתי אותו טעמי הלוואי היו ממש חזקים. ניסיתי כמה סוגים ובכולם אותו הדבר. לי זה הדליק נורה אדומה.

[מנגו*]

כן, יש טעמי לוואי, אבל לא חזקים. לא ניסיתי נקי לגמרי. יש כזה?
אני קונה מכמה חברות, כולן אורגניות ועם מעט מרכיבים וללא תוספות סוכר וכדומה.
מאמינה שמי שאוכל תזונה חיונית כמוך חש ביתר שאת בטעמי לוואי.
ניסיתי חלב שקדים אבל הוא היה דליל יותר ופחות טעים, לטעמי, וגם יקר יותר.

[גוגוס*]

מנגו, אם יש לך בלנדר סביר פשוט תכיני לעצמך בקלות. קני שקדיה טעימה, תוסיפי מים לפי מידת הסמיכות שאת אוהבת ואת מסודרת.
בשביל כמויות כאלה אפילו בלנדר סטיק עושה את העבודה.
אצלנו מערבבים פנימה גם טחינה גולמית או ממרחי אגוזים אחרים לשם הגיוון.

[מנגו*]

יש לי בלנדר די פושטי ( ומספיק לשייקים שלי) אבל אם זה קל להכין כפי שכתבת אז אנסה.
תודה על הרעיון.

[בשמת_א*]

מסכימה לגבי חלב שקדים - ממש לא שווה לקנות מוכן. קונים שקדיה או שקדים טחונים של כל חברה שרוצים (אני מקפידה על הצנצנת, שתהיה מזכוכית), ומערבבים במים בדרגת הסמיכות האהובה עלייך. בבלנדר מוט הכי פשוט.

לגבי לביבות תרד: בדיוק הכנתי! העיקרון הוא שאחרי ששוטפים את העלים, מאדים אותם זמן קצר תוך כדי ערבוב בסיר גדול עד שמתכווצים. סוחטים את הנוזלים העודפים. טוחנים בבלנדר/מעבד מזון עם בצל לבן בגודל בינוני (בהתאמה לכמות התרד), מוסיפים כוס-כוס וחצי קמח (שוב, לפי כמות התרד), שתי ביצים, מלח פלפל ותיבול נוסף לפי הטעם, ואז מטגנים במחבת לביבות תרד (או קציצות תרד).

[מנגו*]

תודה בשמת, נשמע טעים.
קיוויתי להימנע מכמות גדולה של קמח חיטה אז אולי אחליף בשיבולת שועל טחונה.
בוקר טוב וחיוני לכולן

[מיכל_בז*]

חלוקית בענייני קנדידה. אולי הייתי צריכה לכתוב את זה בדף על הטיפול בקנדידה, אבל לא הגעתי למסקנות נחרצות עדיין וזה נראה לי דף יותר של הסקת מסקנות ופה אפשר להעלות תאוריות.

הייתה לי קנדידה במשך שנים רבות ונלחמתי בה באמת בכל השיטות הידועות לאדם ובעיקר בדיאטה נטורופתית שלא עזרה לעצם העניין. (אם כי רזיתי, הסתדר לי המחזור, השיער שלי התמלא. כך שהיו בה גם דברים טובים...)
בחודשים האחרונים אני סובלת הרבה פחות אחרי שהתחלתי דיקור סיני קלאסי ובעיקר שיניתי את התזונה שלי שוב לכיוון אחר ומפתיע.

אני אוכלת מבושל, בהחלט. אני אוכלת תבשילי אורז וירקות וגריסי פנינה וירקות, תירס מבושל, בטטה בתנור. למען האמת המדקר שלי ממליץ לי לחמם כל אוכל, אפילו קלות.
אני חושבת שזה קשור לזה שאני חלשה. לפי הרפואה הסינית, הכבד שלי חלש. אבל זה לא משנה במה החולשה, קנדידה היא סימפטום של יציאה אקוטית מאיזון ויכול להיות שאוכל חי מעמיס על המערכת.
זה לא אומר שאוכל חי הוא לא תזונה מיטבית, גוגוס פה עוד שנייה מצמיחה כנפיים, אבל אני לא בטוחה שזה נכון לכל אחת בכל מצב. לי זה עשה רע לאללה בזמנו, היום אני חושבת שאני מבינה למה.

גוגס, תענוג לקרוא אותך. אני מדמיינת אותך דוהרת על אפניים במורד גבעות מוריקות וצועקת "יוהו!". ככה זה מרגיש לי.
וכל כך כיף לקרוא אותך.

ומה איתי?
אני מבקשת מחבר הנשים היקר שבפעם הבאה שאני בוכה על אכילה בלתי מבוקרת תזכירו לי שאני כנראה לפני מחזור או משהו, כי באמת, ככה (עם הלקאה עצמית מטופשת) אי אפשר להמשיך.

בינתיים אני בסדר. דבקה בהחלטותיי פחות או יותר. לחלוטין בלי סוכר, לא לגמרי רק עם דגים. אבל אני אוכלת מעט וזה ממש משמח אותי בעיקר שרזיתי נורא מהר ואנשים אשכרה רואים את זה ואומרים לי.
חשבתי להוסיף בלי לחם לרשימת החלטותיי אבל הגעתי למסקנה שנכון לעכשיו זה לא ריאלי.

אתמול הלכתי לישון בתשע בערב (!!!) וזה היה די מדהים. הלוואי שהייתי יכולה ללכת לישון ככה כל ערב, אבל אז אני ואישי לעולם לא ניפגש, ואני די מחבבת אותו.
וגם אני רוצה לרקוד ואפילו בהקדם האפשרי.
אולי זאת תהיה ההחלטה הנוספת שלי?

[חלוקית_נחל*]

נהדר! אל תשכחי לספר איך זה הולך. יש פה נטייה לצאת בהצהרות גדולות ואז להיעלם בדיוק כשזה מצליח

ההעלמות שלי לא קשורה להצלחות או כשלונות. אני מגיחה מידי פעם. זה לא הרגיל שלי לחלוק ולדווח בענייני התזונה. זה נסיון חדש מבחינתי.

בסך הכול היומיים עד כה עברו טוב באופן יחסי. אני מודעת גם לסטיות שלי. כלומר בוחרת במודע משהו שמשרת כרגע צורך אחר שהוא לא הזנה. אני ממשיכה כשהאתגר הגדול מבחינתי הוא סופהשבוע. גם אני עושה חמין משגע לבני הבית שאני מאוד מאוד אוהבת וגם בערב ארוחה אצל אמי. עם הקטניות האורגניות המבושלות אני יכולה לחיות בנחת אבל לאמי כדאי שאבוא מצויידת. רצה לפעילות. יום נעים לכולן ותודה על התמיכה והעצות.
מיכל, אפשר לעבור לערוץ פרטי כדי לשמוע קצת יותר? אני לא בטוחה בכלל מה יש לי אבל עומדת לעשות בדיקת מעבדה ולגלות.

[גוגוס*]

הייתה לי קנדידה במשך שנים רבות ונלחמתי בה באמת בכל השיטות הידועות לאדם
מיכל, נתקלת בהרצאות של ד"ר גראהם בנושא? מעולם לא היתה לי קנדידה אבל זה עניין אותי ושמעתי אותי. הוא אוכל חי וטבעוני ומה שיש לו לומר נשמע לי הגיוני ובכל מקרה - מעניין. אם את מתעניינת חפשי באנגלית ביו טיוב ד"ר גראהם וקנדידה. יש כמה הרצאות קצרות מאוד ואחת ארוכה יותר, אם אני זוכרת נכון. אם תצפי ויהיו לך מחשבות בנושא אני אשמח מאוד לשמוע.

זה לא אומר שאוכל חי הוא לא תזונה מיטבית, גוגוס פה עוד שנייה מצמיחה כנפיים, אבל אני לא בטוחה שזה נכון לכל אחת בכל מצב.
גוגוס דווקא מסכימה מאוד
הרי גם אני הגעתי לזה אחרי שנים ארוכות של שינויים שכנראה בהן עוד לא התאים לי לאכול לא מבושל. אני מנחשת שחלק מהסיבות היו גם פיזיות. בכל מקרה, אולי כדאי שאבהיר את עצמי - אני חושבת שהכיוון צריך להיות חיוני אבל לא בהכרח התוצאה.

אני מדמיינת אותך דוהרת על אפניים במורד גבעות מוריקות וצועקת "יוהו!". ככה זה מרגיש לי.
זה באמת ככה!!! יש פה כמה ירידות אופניים שאני והבנים ממש מריעים בהן. אי אפשר להתאפק...

בפעם הבאה שאני בוכה על אכילה בלתי מבוקרת תזכירו לי שאני כנראה לפני מחזור או משהו, כי באמת, ככה (עם הלקאה עצמית מטופשת) אי אפשר להמשיך.
אני לגמרי נגד ההלקאה העצמית אבל גם שואלת - האם היית רוצה באיזשהו עתיד שלא יהיו לך כאלה לפני מחזור או שזה מתאים לך?

לחלוטין בלי סוכר, לא לגמרי רק עם דגים. אבל אני אוכלת מעט וזה ממש משמח אותי בעיקר שרזיתי נורא מהר ואנשים אשכרה רואים את זה ואומרים לי.
וואו! איזה יופי, מיכל. אני ממש שמחה בשבילך. יודעת כמה הירידה במשקל חשובה לך.

אולי זאת תהיה ההחלטה הנוספת שלי?
אני חושבת שהחלטות תזונה ופעילות הן מעולות ביחד. אחת תומכת בשנייה וזה יוצא שלם שגדול מסכום חלקיו. מצביעה בעד.

[גוגוס*]

ההעלמות שלי לא קשורה להצלחות או כשלונות. אני מגיחה מדי פעם.
האמת... אני חושבת שזה ככה אצל רובנו.

זה לא הרגיל שלי לחלוק ולדווח בענייני התזונה. זה נסיון חדש מבחינתי.
בסדר, בסדר, לא לוחצת עליך. זה היה בחיוך במקור אבל הוא נשמט בהעתקה

כלומר בוחרת במודע משהו שמשרת כרגע צורך אחר שהוא לא הזנה.
מצבך נשמע טוב, חלוקית. את המשפט שציטטתי לא הבנתי. בא לך להסביר?

אני ממשיכה כשהאתגר הגדול מבחינתי הוא סופהשבוע.
זה ללא ספק אחד האתגרים הכי מורכבים אם לא ה-

שיהיה לך יום משגע.

[גוגוס*]

ואני?
אני קמתי בבוקר בחמש עם שעון מעורר. עשיתי מתיחות עשר דקות, שתיתי כוס מים ויצאתי לצעוד בעלטה הגדולה במשך שעה. זה היה מאוד מאוד נעים.
עשיתי את זה בנחת. כהרגשתי שתכף נתפס לי שריר האטתי מייד. חזרתי הביתה במצב מעולה, עשיתי עוד רבע שעה מתיחות והתחלתי את היום עם השייק הירוק שלי.
החלטתי שאם אני אעמוד בזה חודש אני אקנה לעצמי נעליים מיוחדות שאספר עליהן מאוחר יותר.

ומיכל, חשבתי עליך לא מעט בטיול הזה כי נזכרתי פתאום בתיק הגב שקנית מזמן מזמן כדי לצאת להליכות ב... רמת גן? כבר לא זוכרת עד כדי כך. מה עלה בגורל התיק?

אני מרגישה טוב עם הקלה בולטת בכאבי הגב התחתון שלי. אה, גם עשיתי יוגה אתמול בערב. זה בטח תרם את חלקו. הורדתי חלודה של חודש וזה לא היה פשוט בכלל אבל יצאתי לדרך וזה מה שחשוב.

[חלוקית_נחל*]

יקירה, התכוונתי שאני מועדת במודע, אוכלת כשאני לא רעבה, משהו שאני לא בדרך כלל לא רוצה לאכול, אבל אם אני ערה בשעות שאני אמורה להיות ישנה, ואני משתוקקת למשהו מתוק, אני אוכל תמר בידיעה שאני אוכלת לא בגלל שאני רעבה ולא בגלל שזה משהו שהגוף שלי רוצה וצריך בשעה כזו, אלא בגלל שעלה בי חשק כלשהו למשהו, וזה הכי קטן והכי פחות מזיק שיש בסביבתי ואני מוכנה לשלם את המחיר הזה בשביל ""הזמן לבד" שלי. בסוף היום גם אין לי כוח להיות חזקה ולדלג מעל אתגרים שכאלה אז אני נוטה לוותר ולבחור בהכי פחות מזיק. לזה התכוונתי.

[מצ'רה*]

למה שייק לא מחליף מים? אצלי למשל השייק מכיל אחוז די גבוה של מים כי אני לא אוהבת שהוא סמיך מדי וככה אני נהנית משני העולמות
אני שמתי לב ששייק ירוק שהוסיפו לו יותר מדי מים לא עושה לי טוב. אצלנו האיש הוא המכין, ואנחנו לא אוהבים בדיוק אותו דבר - הוא מדלל במים במידה שלא נעימה לי בגוף (זו לא בעיה של טעם). כל פעם שאני שותה את הגירסה הזו אני נזכרת באימרת הסבתות "לא טוב מים אחר פירות" (שבכלל לא גדלתי עליה).
כשהדברים לא ממש טריים משהו בי נהיה עצוב. ממש ככה. וכאשר אין מגוון גדול אני חשה מן... קיפוח
חברה שלי אמרה לפני שנים שכשאין עבניות בבית היא מרגישה עניה נורא.
ולא מזמן הבת שלי אמרה שכשאין בבית עגבניות נראה לה שאין אוכל בבית.
ברוסיה ראיתי סידור מגניב: הם מוכרים חסות קטנות שלמות עם עציץ חישתיל פצפון. וככה, החסה מחזיקה ימים ברעננותה כי היא בעצם צמח שלם עם בית שורשים קטן.

[גוגוס*]

יקירה, התכוונתי ש
אה... הבנתי... טוב, זה ברור לגמרי שככה עושים, לא? כשאין כוח אז לא נאבקים. כשבוחרים משתדלים לבחור בהכי פחות מזיק. נשמע לי כמו הדרך הנכונה לחיות בכל מקרה.
שכחתי להגיד - בהצלחה בבדיקות שלך!

אני שמתי לב ששייק ירוק שהוסיפו לו יותר מדי מים לא עושה לי טוב.
אויש, גם לי. זה ממש מגעיל. אבל זה כמובן מאוד אישי. נגיד... אצלי, מתוך ליטר שייק בערך 400 מ"ל יהיו מים. זה מרגיש מאוד כמו סמות'י ולא כמו מיץ דלוח צבעוני עם חתיכות.
אם אני אוכלת את זה עד הצהריים זה אומר ששתיתי שתי כוסות מים קטנות וזה נראה לי די והותר.

ברוסיה ראיתי סידור מגניב
לא רק ברוסיה זה בדיוק מה שסיפרתי עליו, שכמעט את כל העלים אפשר להשיג כאן בצורה הזו. יש להם סדרה שלמה כזו שנקראת living. כמה הולם... ובכן, עד שקוצצים אותו...

[גוגוס*]

אחד הדברים שנחמדים בחיוניות זה שמתייתר הצורך בקוסמטיקה כמעט לגמרי.
כבר לפני שלוש שנים, אולי אפילו יותר, הפסקתי לגמרי להשתמש בסבון. בעור שלי לא נוגע שום דבר חוץ ממים. לא קרם, לא שמן, לא פילינג, לא כלום. רק מים וזהו.
שום דבר גם על הפנים. מעולם לא התאפרתי אז אין לי צורך בכלום שם. התזונה הזו תמיד מעלימה לי פצעונים מבאסים ומחזירה לעור את הלחות.
ועכשיו, אין צורך גם בדאודורנט. התזונה הזו מעלימה כל שריד של ריח גוף כלשהו. מאחר ולא נשאר כלום אין צורך לבדוק האם הוא נעים או לא. פשוט אין ריח.
מה נשאר? הקרם על השיער והשמפו פעם ב... כדי להוריד את הקרם הזה. זו חלק מהסיבה שאני מצמחת את שערי בחזרה. עם השיער הארוך אולי אצליח להימנע מהקרם ובלי הקרם לא צריך שמפו וחסל סדר קומסטיקה.

זה מאוד חסכוני. חבל רק שהמזון עצמו יקר כל כך.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

זה מאוד חסכוני. חבל רק שהמזון עצמו יקר כל כך.

לגמרי.
אבל יותר יקר לאכול ג'אנק ובעלי חיים וחלב ואחרי זה לשלם לכל מיני הומאופטים ונטרופטים בשביל שירפאו אותך...

[מנגו*]

כבר לפני שלוש שנים, אולי אפילו יותר, הפסקתי לגמרי להשתמש בסבון. בעור שלי לא נוגע שום דבר חוץ ממים. לא קרם, לא שמן, לא פילינג, לא כלום. רק מים וזהו.
איזה יופי, גוגוס, בדיוק חשבתי על עניין הקוסמטיקה, כי נדמה לי שפעם כתבת על זה ועניין אותי אם משהו השתנה.

מעדכנת:כשכולן כאן התחילו בהחלטות חדשות ואמיצות, חששתי להצטרף.
מפחיד אותי לצאת בהכרזות שאיני יודעת אם אעמוד בהן אפילו יום אחד.
ואני שונאת לאכזב, גם את עצמי וגם חברות וירטואליות....

אבל - אני קוראת אתכן וזה מפעיל אצלי כול מיני חלקים.
בקיצור, הלכתי הבוקר. עשיתי מתיחות ואחר כך הלכתי בערך חצי שעה. לא רצוף אבל כמעט.
הרגשה נהדרת, גם אם מעט חלודה.
ויוגה אני מתרגלת פעם בשבוע לפחות ולרוב יותר.
באשר לתזונה - אני כמעט לא אוכלת סוכר לבן בכלל. מתוק זה בדרך כלל פירות ופירות יבשים ( בדרך כלל עם אגוזים), או דבש וטחינה.
רוצה להפחית את המלח. זה משהו שאני מחליטה קבל עם ודף.
לא להפסיק לגמרי, כי כמי שהייתה זורה מלח על השולחן וטועמת אותו כילדה קצת קשה לוותר עליו לגמרי אבל להפחית בהדרגה אני יכולה, כמו דברים אחרים שהצלחתי, סוכר למשל.
אגב, נשקלתי הבוקר והמשקל שלי הוא אופטימלי עבורי. נוח לי בו ואני אוהבת את עצמי כך.
החשש שלי הוא מפני החורף הממשמש ובא.
אולי בגלל זה גם הנטיה שלי לא לשנות דרסטית את התזונה ( אני אוכלת כמעט הכול מלבד סוכר לבן או קמח לבן), חוששת שתנודות גדולות מדי יורידו בתחילה ואולי אחר כך יעלו בחדות את המשקל.
אף פעם לא שיניתי בחדות את התזונה ולכן, נדמה לי, המשקל שלי נוח וטוב לי.
דבר נוסף - אני שותה המון.
מים, תה צמחים, צ'יקו. וגם משתינה המון וקמה בלילה להשתין. לא מצליחה להפחית את המינון.
למישהי יש הארה איך להפחית את השתיה?
תודה גוגוס, ממ, מיכל, גוונים, קוסמת, אישה במסע, בשמת וכל מי שכותבת כאן.
דף נהדר.

[גוגוס*]

אהלן, אחרי יום שלם בלי אינטרנט.

מנגו יקרה, נראה לך באמת שמישהי כאן מתאכזבת ממשהו (חוץ מעצמה, חלקנו עוד נופלות בזה ). בחייך, הרגישי חופשייה לגמרי. מה שאנחנו עושות פה זה בעיקר לשבור את הכלים אחרי יום אחד טוב, נו,חוץ מהסיבוב הזה שבו נראה שכולן פתאום על הגל.

יופי לך שהזזת את הגוף. ויופי על החלטת המלח. עם ילדות כזו נראה שאת זקוקה לזה
בנוגע לשתיה - אין לי רעיונות חוץ מאחד. אני מכירה כמה אנשים כאלה וכולם טוענים שזה נובע אצלם מצורך אוראלי חזק. לא יודעת אם יש לך גם כזה אבל אם כן אז אפשר לנסות דברים אחרים למשך פרק זמן מוגבל כדי לראות איך הגוף מגיב לזה. מסטיקים, למשל. לא סיגריות... או נשנוש אחר לא מזיק כל פעם שאת הולכת להכין משקה בלי שאת צמאה. תפוחים אולי?

אולי בגלל זה גם הנטיה שלי לא לשנות דרסטית את התזונה... חוששת שתנודות גדולות מדי יורידו בתחילה ואולי אחר כך יעלו בחדות את המשקל.
מציעה בחום רב לנסות ולנתק את הקשר הישיר בין משקל ותזונה ולחבר את המשקל לבריאות הכללית ומשם לתזונה. המשקל שלך יהיה מדויק ומתאים ככל שתאכלי יותר טוב. זהו. אבל... הוא יכול להיות מעולה לך גם אם תאכלי גרוע. יש הרבה אנשים כאלה שאוכלים לא כמו שהכי כדאי להם והמשקל שלהם נשאר תקין ומשמח. האם זה אומר שהם בריאים? לא. עכשיו השאלה היא מה את רוצה ומהם הדברים שחשובים לך. אם את מבסוטה מהמשקל אפשר לעזוב אותו בשקט ולהתעסק בבריאות שלך. אם גם ממנה את מרוצה אז אשרייך וטוב ואפשר לחפש מטרות שידייקו אותה עוד קצת או להתעסק בתהליכים שמתעוררים יחד עם התזונה אבל לא קשורים דווקא למה שאת מכניסה לפה.

דף נהדר.
את רואה איך השתתפותך בו תורמת להיותו כזה? אני כן... @}

[גוגוס*]

אני מסיימת יום חמישי של תזונה מושלמת. בחיי, ממש ככה.
ואני מרגישה מעולה, שמחה וטובת לב ואני ממשיכה הלאה כי קל לי ונעים ושום דבר לא קרוב אפילו לערער אותי, ולא שלא היו ניסיונות...

היום בבוקר גם כן התמחתי והלכתי. ליוגה בערב לא היו לי כוח. אין דבר.

איפה התפספס קצת? בשני הערבים האחרונים אכלתי בערב אחרי השעה שקבעתי לעצמי. לא אסון כי הייתי ממש רעבה מאחר וארוחת הערב שלי הסתיימה בחמש. נשנשתי קצת פירות טריים וקצת יבשים אורגניים וזה עשה את העבודה אבל בכל זאת הכביד. אחרי כמה ימים בלי זה ממש יכולתי להרגיש איך זה מכביד על העיכול. הבטן שלי שמחה לקבל אוכל אבל לא ידעה איך לטפל בו כמו שצריך אפילו שהוא היה קליל. תחושה משונה.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

גם אני חייבת לעדכן שמשהו טוב קרה כאן...
מלבד זה שאכלתי את הקשה של הלחם של הבנות ושתיתי מרק בטטה קצת (מי יאמין שאילו החטאים שלי??? חחח)
אכלתי רק טבעונאי כל היום. שפע של פירות ואגוזים כשהמטרה שלי היא לעבור ל811 סופית
ולהתקיים רק מפירות כל היום ובערב סלט עם קצת שומן...
האסטמה שלי קצת יותר טוב בימים האחרונים אם כי עדיין הייתי צריכה שלוק בלילה מהמשאף אבל לפחות לא מחמש אחר הצהריים...
והכי מגניב זב שבעלי הצטרף אלי והוא כשהוא לוקח על עצמו משהו שום בולדוזר לא יזיז אותו...
(עכשו אני מכינה ארוחה מבושלת מאוד מפתה כי אני מזמינה את אמא שלי והחבר החדש שלה - האמת שהוא לא ממש חדש הם היו בני זוג בגיל 18 ועכשו אחרי בגיל 64 הם חזרו זה לזרועות זה!!!! )
אני עדיין לא בשלב של לארח רק עם פירות את אמא שלי אבל גם זה יגיע...

[בשמת_א*]

קיוויתי להימנע מכמות גדולה של קמח חיטה אז אולי אחליף בשיבולת שועל טחונה.
בכלל לא כתבתי איזה קמח... אני השתמשתי בקמח כוסמין מלא טחון טרי בפעם האחרונה, למשל.

כיף לקרוא אתכן ולגבי התזונה, מה שיש לי לתרום זה רק שעכשיו שהבת שלי נעשתה צמחונית בולטים לי החוסרים התזונתיים שלה כי היא גם בררנית באוכל שחבל"ז (רוצה להיות צמחונית אבל לא אוכלת את רוב הדגנים, אף אחת מהקטניות, את רוב הירקות ואת רוב הפירות 0-: לא נוגעת בטחינה ולא אוכלת אגוזים או שקדים, פיצוחים או זרעונים). אז אני עושה מחקר ומנסה לארגן לנו תוכנית שתאפשר לה לקבל מספיק ויטמינים ומינרלים מהמזון לפני שנגיע למצבים של זריקות ונזקים.

[בשמת_א*]

כלומר, רוצה להיות צמחונית שאוכלת לחם כמה שיותר דומה ללחם לבן, תפוחי אדמה או פסטה שכמה שיותר דומה לפסטה מקמח לבן, וחולמת על גלידה (רגישה למוצרי חלב ולכן מותר לה רק במשורה). S-:

[פלוני_אלמונית*]

קוסמת, מה זה 811?

[גוגוס*]

שפע של פירות ואגוזים כשהמטרה שלי היא לעבור ל811 סופית.
איזה קטע שאת מעלה את זה. את מתכוונת לספר של ד"ר גראהם, נכון? אם כן, אז בדיוק חשבתי שמתחשק לי לקרוא את הספר ואני אחפש בספרייה.
אני בצהריים כבר סלט. פירות זה עד הצהריים ואחרי זה כמעט לא בא לי. מעניין שיתחשקו לי פירות רק אם צברתי רעב ואז אני אשמח לאיזו פחממה מהירה כמו בננה למשל.

שמחה לשמוע שטוב לך. ותענוג רצינית שזוגך הצטרף אליך. גם אצלנו כולם ביחד בעסק הזה. לא בדיוק באותן רמות אבל הכיוון הכללי דומה, בעיקר בכל הנוגע לאכילה בבית

אני עדיין לא בשלב של לארח רק עם פירות את אמא שלי אבל גם זה יגיע...
כן... הנה, מחר אחותי מגיעה לכאן עם זוגה וילדיה ואין מצב שאני מאחרת אותם כמו שאוכלים אצלנו בבית. מה שכן, התחלה טובה לדברים כאלה זה ט"ו בשבט.
ארגנת פעם חג כזה אצלך?
אני הרמתי מסורת של סדר ט"ו בשבט אצלנו כבר כמה שנים, בין היתר כדי להראות שארוחת פירות היא גם טעימה וגם משביעה. לרוב מגיעים לקינוחים השווים שלי בלי שום מקום בבטן "רק" מפירות.
אספתי מלא חומרים וערכתי בעצמי הגדה אז זה ממש סדר פסח. כולם באים חגיגיים וקוראים בהגדה לפי התור ושרים ושותים ארבע כוסות של יינות בארבעה צבעים שונים וזה כיף ושמח. בתפריט כל מיני דברים טובים אבל חוץ מקצת לחם בהתחלה (בגלל איזכור של שבעת המינים) הכל כמעט חי וטרי. ממש ללקק את האצבעות.
אחרי ערב כזה אני כבר יכולה לארח את מי שהגיע איך שבא לי ואף אחד לא ירים גבה.

נ.ב - אני יודעת שאמא שלך לא מכירה אותי אבל תמסרי לה מזל טוב משהו באיך שסיפרת עשה לי התרגשות בלב.

[גוגוס*]

אני עושה מחקר ומנסה לארגן לנו תוכנית שתאפשר לה לקבל מספיק ויטמינים ומינרלים מהמזון לפני שנגיע למצבים של זריקות ונזקים.
וואו, בשמת, איזה אתגר הורי קיבלת... אם יתחשק לך לשתף אני מאוד מאוד סקרנית לשמוע מה עלה/יעלה בחכתך.
שיהיה בהצלחה.

וחולמת על גלידה (רגישה למוצרי חלב ולכן מותר לה רק במשורה)
לא יודעת אם יש לך ויטמיקס וניסית גלידות חיוניות. זה דבר מדהים באמת. נתנו פעם לחבר של הגדול לאכול מזה בלי לדעת איך הכנו. זה ללא הספק הילד הכי בררן שהכרתי אי פעם. הוא היה שמח לגדול רק על חטיפים וממתקים. אין לך מושג כמה הוא נהנה. חזר הביתה וביקש גם מאמא שלו כזה. אולי זה יכול לעזור גם עם הצמחונות כי זה הרי שפע של אגוזים בפנים...
גם גבינת הקשיו יוצאת מדהים למקרה שיש לה עניין בדברים כאלה.
אה, ועוד משהו... אולי כדורי הכוח שנתתי פה הרבה פעמים את המתכון שלהם? ערכים תזונתיים גבוהים וגם זה משהו שכל מצקצקי הלשון אוכלים בהנאה ורק אחר כך טורחים לשאול מה יש בזה בעצם

סליחה.. לא התכוונתי להתערב לך במחקר בלי שבכלל ביקשת. פשוט פתאום צפו לי כל מיני רעיונות לראש.

[בשמת_א*]

(-:
גוגוס, איך שאת נדבקת בהתלהבות (-: זה מרגש (-:
אני מוקפת בבעלי ויטמיקסים והילדה לא נוגעת אף פעם ב"גלידות" האלה. שהקטן ואני אגב טורפים בהנאה. וגם כדורים למיניהם טעמה בזהירות ובחשדנות, נגסה נגיסה אחת, ואמרה משהו כמו "המממ" וזהו. לא נגעה יותר. ואצלי בבית עברו כדורים כאלה שאנשים יהרגו בשבילם. והיא? כלום. נאדה.

[מנגו*]

בכלל לא כתבתי איזה קמח... אני השתמשתי בקמח כוסמין מלא טחון טרי בפעם האחרונה, למשל.
נכון, באמת לא כתבת איזה קמח ואני מיד הסקתי שזה חיטה. טעות שלי...
האמת היא שאני מעדיפה כמה שפחות קמח, גם אם זה כוסמין או שיפון. אבל נראה לי שאנסה את הלביבות שלך בכול זאת, אולי אשים תפוח אדמה מבושל ואפחית מהקמח.

נראה לך באמת שמישהי כאן מתאכזבת ממשהו (חוץ מעצמה, חלקנו עוד נופלות בזה
צודקת. תוך כדי שכתבתי חשבתי לעצמי שזה באמת טיפשי לחשוב שמישהי כאן תתאכזב ממני ושזה בעצם סיפור שלי עם עצמי, אבל לא מחקתי.

יופי לך שהזזת את הגוף. ויופי על החלטת המלח. עם ילדות כזו נראה שאת זקוקה לזה
ילדות כזו ביותר ממובן אחד
תודה, כיף להתחיל לזוז : )
המלח פתח תיבה שלמה של שאלות: אני מנסה להפחית ממנו, ובכול זאת מוצאת עצמי אחרי ארוחה עם טעם חזק מדי בפה. משערת שזה בגלל המלח. מה שמוזר הוא שתוך כדי אכילה אני לא מרגישה את זה, להיפך. אולי אפילו חסר לי מעט. מוזר.
ואולי בגלל המלח אני שותה הרבה? אפשרות.

בנוגע לשתיה - אין לי רעיונות חוץ מאחד. אני מכירה כמה אנשים כאלה וכולם טוענים שזה נובע אצלם מצורך אוראלי
יכול להיות, חושבת על זה.
_מסטיקים, למשל. לא סיגריות... או נשנוש אחר לא מזיק כל פעם שאת הולכת להכין משקה בלי שאת צמאה. תפוחים אולי?
סיגריות אין מצב, אני מיד מתחילה להשתעל. לא יודעת, זה מין צמא עמוק, צורך עז. אנסה את המסטיקים או התפוחים.

מציעה בחום רב לנסות ולנתק את הקשר הישיר בין משקל ותזונה ולחבר את המשקל לבריאות הכללית ומשם לתזונה. המשקל שלך יהיה מדויק ומתאים ככל שתאכלי יותר טוב. זהו. אבל... הוא יכול להיות מעולה לך גם אם תאכלי גרוע. יש הרבה אנשים כאלה שאוכלים לא כמו שהכי כדאי להם והמשקל שלהם נשאר תקין ומשמח. האם זה אומר שהם בריאים? לא. עכשיו השאלה היא מה את רוצה ומהם הדברים שחשובים לך.
מסכימה שאין קשר מובהק בין משקל לבריאות אבל אצלי יש קשר מסוים.
דווקא כשאני במשקל הזה- וזה אומר שאני אוכלת טוב יותר- הרבה יותר טוב לי.
כשאני עולה כמה קילו אני מיד נעשית כבדה, חסרת אנרגיה ובעלת מראה של דודה באופן כללי.
אני דוקא אוהבת נשים עגלגלות ( וגם אני לא רזה מטבעי ואני אוהבת את זה), אבל אצלי כמה קילו יותר וכבר אני כבדה.
לי זה לא מתאים, בריאותית ופיזית.
מה אני רוצה? כמו כול מיס עולם, שלום עולמי
טוב, בעיקר שלום עם עצמי ועם העולם.
ולהתעסק בבריאות שלך. אם גם ממנה את מרוצה אז אשרייך וטוב ואפשר לחפש מטרות שידייקו אותה עוד קצת או להתעסק בתהליכים שמתעוררים יחד עם התזונה אבל לא קשורים דווקא למה שאת מכניסה לפה.
לא. ממש לא מרוצה מהבראיות. יש לי עניינים שנמשכים שנים רבות ויחסית אני מסתדרת איתם אבל זה רחוק ממה שאני רוצה ויכולה.
המתח העיקרי שלי הוא איך לשנות בעדינות הרגלים ישנים וצרכים שמתבטאים באוכל ובשתיה ( אני שותה הרבה חם כי קר לי רוב הזמן) ולא מוצאים להם מענה בדברים אחרים.

[מנגו*]

(עכשו אני מכינה ארוחה מבושלת מאוד מפתה כי אני מזמינה את אמא שלי והחבר החדש שלה - האמת שהוא לא ממש חדש הם היו בני זוג בגיל 18 ועכשו אחרי בגיל 64 הם חזרו זה לזרועות זה!!!! )
איזה יופי!!
אח, מרחיב את הלב לשמוע סיפור כזה ( וגם על התזונה הנהדרת שלך).
אספתי מלא חומרים וערכתי בעצמי הגדה אז זה ממש סדר פסח. כולם באים חגיגיים וקוראים בהגדה לפי התור ושרים ושותים ארבע כוסות של יינות בארבעה צבעים שונים וזה כיף ושמח. בתפריט כל מיני דברים טובים אבל חוץ מקצת לחם בהתחלה (בגלל איזכור של שבעת המינים) הכל כמעט חי וטרי. ממש ללקק את האצבעות.
גוגוס, מגניב לגמרי... נתת לי רעיון.

[מנגו*]

ועוד משהו - שלשום, בסופר היו טעימות של בורקס. ומאפים זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם.
עברתי, חשבתי על הדף הזה, הסתכלתי, והמשכתי.
קניתי יוגורט עיזים שכמה שבועות נמנעתי ממנו ( ובכלל ממוצרי חלב), באתי הביתה והכנתי לי אותו עם תפוח, תמר ופשתן טחון. היה טעים ומרענן.
אפרופו מלח: הכנתי מלח שומר, מלח גס טחון עם זרעי שומר ושומשום. כך אני אוכל פחות מלח.

[גוגוס*]

בשמת, אכן מקרה קשה (את סגורה על זה שהיא הבת שלך, נכון?). זה הולך להיות אתגר הורי עוד יותר קשה ממה שחשבתי אבל אני לא יכולה לחשוב על אמא מוצלחת יותר בשביל להיענות לו. בחיי. אני לא אומרת את זה רק כדי לעודד אותך. אל תשכחי לספר מה למדת.

תוך כדי שכתבתי חשבתי לעצמי שזה באמת טיפשי לחשוב שמישהי כאן תתאכזב ממני ושזה בעצם סיפור שלי עם עצמי, אבל לא מחקתי.
זה שלא מחקת אומר שאת מרגישה פה בבית. יופי יופי יופי. תישארי.

ואולי בגלל המלח אני שותה הרבה? אפשרות.
אפשרות מעולה. תראי אם עכשיו כשאת בתהליך של הפחתה הצורך הזה יורד.ובכלל,אם משהו טורד את מנוחתך שווה פשוט להיות אליו במודעות. זה תמיד עושה פלאים. שימי מלח ותוך כדי זה תגידי לעצמך "וואלה, אני שמה עכשיו מלח".לא יעבור הרבה זמן לפני שבמקום לתאר מה שאת עושה באוזניי עצמך תתחילי לשאול את עצמך למה וכמה. פשוט כי זו שיחה הרבה יותר מעניינת, גם אם רק את מקשיבה

מסכימה שאין קשר מובהק בין משקל לבריאות אבל אצלי יש קשר מסוים.
ברור, ברור. זה הקשר שיש אצל כולן. כלומר, זה הקשר "הטוב". הפחות מוצלח זה זה שקשור לאידיאל היופי. בכוונה אני קוראת לו כך (פחות מוצלח) כי הוא לא רע בעיניי. לפעמים זה כוח מדרבן וזה חשוב. אבל עדיף שהעיסוק בו יגיע מזווית אחרת, קצת יותר הוליסטית, בדיוק כמו שאת מתארת שקורה אצלך.

עברתי, חשבתי על הדף הזה, הסתכלתי, והמשכתי.
אוח, את אלופה שזה משהו.

המתח העיקרי שלי הוא איך לשנות בעדינות הרגלים ישנים וצרכים שמתבטאים באוכל ובשתיה
לא תאמיני, אבל הגעת בדיוק בדיוק לדף הנכון!
ותחילת התשובה אצל כולן, לא משנה מהי המטרה שלהן, היא המודעות. חמקמקה, עובדת לאט, לא מבטיחה לתגמל, נוטה להיעלמויות מסתוריות כמו גם לקאמבקים מפתיעים, אבל בכל מקרה מזיזה קדימה כל הזמן. וזה החן שלה.

[בשמת_א*]

אל תשכחי לספר מה למדת
אז כמה דברים:
ראשית, ניהלתי איתה כמה שיחות שבעקבותיהן היא השתכנעה להגדיל את מנעד הירקות שהיא מוכנה לאכול. עכשיו, כשאני מכינה "מרק קוסקוס" (שם קוד לירקות בחתיכות גדולות, מבושלים במים עם כורכום ומלח, לפעמים עם קצת חומוסים או עדשים, שנאכלים עם קוסקוס מלא אורגני), היא מוכנה לאכול את כל הירקות ששמתי, כולל הבצל, הקישואים, הבטטה, הדלעת והעלים הירוקים.
שנית, התחלתי לתת לה ויטמין B12 למציצה מתחת ללשון כי הבנתי שיש לה חסר ויטמיני B בכלל.
שלישית, התחלתי להכין לה שייק פירות שלתוכו אני מכניסה כף שקדיה וכפית שמן קוקוס.
רביעית, כל יום שני אגוזי ברזיל, וכן פשוט מניחה על השולחן קופסה עם שקדים ואגוזי לוז.
כבר שמתי לב שמה שאני שמה על השולחן באופן יומיומי - בסוף אוכלים ממנו. למשל, התחלתי לשים באופן קבוע צלחת קטנה וחמודה עם זיתים (סורי של נאות סמדר). התחילו לאכול זיתים, כל ערב. התחלתי לשים על השולחן באופן קבוע צלחת קטנה וחמודה עם מלפפון כבוש (ביתי, לא משהו מקופסת שימורים או מהסופר) חתוך (ראי מאמרו של אורי מאיר צ'יזיק על מזונות מותססים, אפשר לגגל). הופ נאכל.
למדתי למשל שגם סידן וגם ברזל נספגים טוב יותר עם ויטמין C.
אז כשהכנתי לביבות תרד הגשתי אותן לצד סלט עגבניות + בצל לבן קצוץ דק + שמן זית נפלא שמעליו פיזרתי זעתר בכמות נדיבה (זעתר טרי ואיכותי ביותר שנטחן בכפר מנדא מהזעתר שהם מגדלים עם זרעוני שומשום, קניתי מהמגדל דרך חברים).
קניתי הרבה עלים ירוקים והגברתי את כמות החסה בסלט. מהעלים הירוקים אני מתכננת לביבות ירק, מרק ועוד.

[עוברת_אורח*]

אח, היו ימים, היה אוגוסט, אני הייתי בדרך שלי ופיזרתי פה פניני חכמה לכל עבר.
עברו חודשיים.
והנה אני כאן, טוחנת קרמבואים בשתיים בלילה, אוכלת פיתה עם חומוס ושניצל שהאמצעי לא רצה למרות שאני אפילו לא רעבה, אוכלת מנה של פסטה למרות שכבר בחצי הדרך הייתי שבעה ובקיצור אבודה ונטולת כיוון.
נכון, הסתיו מתקרב; נכון, המחזור צריך לבוא; אבל המטרה העיקרית שלי היא להחזיר מודעות. צריך מדרך רגל ראשוני, נקודת משען שממנה אפשר להרים את העולם.
מחר גם כן יום.

גוגוס - להמשיך עם הסיפורים על אנגליה! תמיד טוב לגלות שהמקום שאת הכי אוהבת בעולם הוא באמת מגניב ברמות-על.

[פלוני_אלמונית*]

שלום גוגוס וכל הנשים האמיצות
גוגוס, יש לי שאלה לגבי לונדון. האם יש סופרמרקט אורגני שאת ממליצה עליו כדי לרכוש ספירולינה, מאקה ושאר מזונות על?
תודה, בעיקר על ההשראה

[מיכל_בז*]

עוברת, שלום!

תראי מה כתבת לי (באוגוסט!) בחכמתך כי רבה?

אם זה אכן הכיוון, אני יכולה לומר לך שאני מאד מאמינה בו, אבל שאת בטח יודעת בעצמך שמדובר במסע ארוך ואטי וזה בסדר. אל תתיאשי ואל תתבאסי מזה שיום אחרי יום אחרי יום את רק מרגישה את ה"עכשיו אכלתי יותר מדי" בלי שתוכלי למנוע את זה. מדובר בשיעור קשה להפנמה, ואני אומרת את זה בתור מי שנמצאת בערך צעד וחצי לפנייך (אבל באמת בערך צעד וחצי, ועדיין רחוקה רחוקה מהיעד). מי שאוכל ממליון סיבות, שאין להן ולצרכי הגוף דבר וחצי דבר, שאין בהן שום קשב, צריך המון אימון. זה לא כדי לרפות את ידייך, את יודעת, כי זה אימון כייפי ונעים אם רק לא מצפים לתוצאות מהירות.

[גוונים*]

הי, אחרי שבוע מטורף, השלמתי עכשיו את כל מה שנוסף לדף. כאלה אנרגיות טובות והשראה יש כאן.
לי היה שבוע מעורב. ימים שני, שלישי, רביעי היו סך הכל טובים במובן הזה שהייתי מאד במודעות מה נכנס לי לפה ולא נסחפתי אחרי הנטיה שלי להתפתות למה שסביבי. היו לי אפילו כמה בחירות שהייתי מאד גאה בהן (למרות הרעב לא לקנות משהו שטותי בחוץ אלא לחכות עד שאגיע הביתה ולאכול משהו נורמלי וכד') וסך הכל בימים האלה אני חושבת שלא אכלתי כמעט בכלל קמח וסוכר וזה היה אתגר לא קטן עבורי כי היו ימים עמוסים, המון שעות מחוץ לבית ומעט זמן ופניות להשקיע באוכל (אפילו לא הספקתי להגיע לסופר לפני שבת).
היה טוב אם היה ממשיך כך אבל אז הגיע סוף שבוע עמוס באירועים חברתיים שכמובן חלק מרכזי מהם הוא אוכל. אז אכלתי. הכל מהכל. מדי פעם עוד היו הבלחות של איזון (הייתי בבר מצוה ומה לא היה שם ובכל זאת הסתפקתי במנה של דג וקצת פירה ולא התפתיתי לשלל הלחמים, קינוחים וכד') אבל אתמול כמה מצאתי את עצמי טוחנת עוגיות מלוחות ומתוקות כאילו שאין מחר אחרי ארוחת ערב עצומה שבה הגזמתי לגמרי. עד עכשיו אני מרגישה את הכובד של הארוחה הזו.
מאד לא אוהבת את ההרגשה הזו של חוסר השליטה, שרק בגלל שיש על השולחן אני אוכלת ואוכלת ואוכלת.
לשבוע הקרוב, שגם הוא צפוי להיות עמוס לא פחות, רוצה להמשיך עם המטרות של שבוע שעבר.
המטרה המרכזית היא להחזיר מודעות
ובפועל: בלי קמח בכלל. להשתדל גם בלי אורז. להפחית סוכר במידה ניכרת. לא לוותר על פעילות גופנית (אפילו אם אני הולכת המון ברגל. הליכה ברגל היא לא במקום אלא בנוסף!)

[מיכל_בז*]

מה שרציתי להגיד, אבל שכחתי בזמן שחיפשתי את המילים שלך וקראתי כמעט את כל הדף שוב (דף מהמם, אגב), זה שאת עדיין בדרך שלך. ככה אמרת לי, זוכרת?

[גוונים*]

תודה על התשובות על הפטריות. גוגוס, אני לגמרי כמוך זה שיש לי חשק לפטריות חיות רק כאשר הן טריות לגמרי וקשות כאלה. אם הן יושבות יומיים במקרר כבר אין לי חשק. אני מניחה שהחשק הזה משרת אותי בדרך זו או אחרת. אני אוכלת מהן מעט ורק טרי טרי וזה כבר כן מסתדר לי איתן.
את צודקת שהחשק הוא המדד הטוב ביותר.
אבל מבחינת כמות, אם אני קונה סלסלת פטריות והן טריות, אני יכולה לאכול את כולה בארוחה אחת! (נניח סלט של פטריות, אבוקדו, בצל, עגבניות, מעט שמן זית ולימון. יאם!) ואני מתלבטת אם זה לא מוגזם כזו כמות של פטריות בבת אחת...

לגבי פטריות - לדעתי, פטריות מתאימות למי שהן מתאימות לו, וכנראה להרבה מאוד אנשים הן מאוד לא מתאימות.
למה להרבה מאד אנשים הן לא מתאימות? איך יודעים?

[גוונים*]

גוגוס - להמשיך עם הסיפורים על אנגליה! תמיד טוב לגלות שהמקום שאת הכי אוהבת בעולם הוא באמת מגניב ברמות-על.
בדיוק!

[מנגו*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא תאמיני, אבל הגעת בדיוק בדיוק לדף הנכון!
הייתה לי הרגשה כזו
מאד לא אוהבת את ההרגשה הזו של חוסר השליטה, שרק בגלל שיש על השולחן אני אוכלת ואוכלת ואוכלת.
גם אצלי. הערב יש לי הזדמנות לבדוק את זה במפגש עם חברים.
מקווה שאצליח לזכור את עצמי.

[עוברת_אורח*]

אוי, מיכל, גם אני קראתי את מה שכתבתי לך ונכלמתי כולי מההיבריס.
קשה לחזור לדרך אחרי שעזבת אותה ואיבדת אפילו את התחושה של ללכת בה, והכל הופך להיות קשה שבעתיים. אין ברירה, הדרך היחידה היא המודעות, בדיוק כמו שדודות כתבה...

[עוברת_אורח*]

גוגוס, כמובן, לא דודות. התיקון האוטומטי עוד ישלם על כל זה!

[גוגוס*]

נו, בשמת, התיאור שלך מראה בדיוק את מה שאמרתי - אתגר הורי שנפל על האמא המתאימה! נשמע טוב... ברשותך אני אמשיך לחשוב על הנושא ואם יהיו לי רעיונות אני אציע. בדיוק הכנתי היום מרציפן ביתי שיצא מעולה ברמות שקשה לי לתאר. הגברת הצעירה חובבת מרציפן במקרה?

האם יש סופרמרקט אורגני שאת ממליצה עליו כדי לרכוש ספירולינה, מאקה ושאר מזונות על?
פלונית אלמונית יקרה - ברוכה הבאה, ובוודאי שיש! אומנם אתר ולא חנות אבל תראי מה יש שם. ללקק את האצבעות...
לי אישית אין חיבה למזונות על אבל נראה לי שבאתר הזה תוכלי למצוא שפע של שמחה. שיהיה לך בתאבון רב ואת מוזמנת ליצור קשר ולקפוץ לאוקספורד ולאכול איתנו. לפעמים חברה מתאימה נותנת יותר ממזון על (איך לעזאזל עושים אייקון של קריצה?)

[גוגוס*]

גוונים, אני חושבת שמה שקרה לך השבוע הוא לא פחות מנפלא. גם כמובן בגלל הדברים הברורים מאליהם אבל גם משום שהדברים המעט פחות מוצלחים קרו תוך כדי מודעות ברמה מאוד גבוהה. לטעמי זו בעצם ההצלחה הגדולה - לעשות הכל במודעות. את הטוב ואת הפחות טוב. שיהיה לך בהצלחה עם זה גם בשבוע הבא.

ואני מתלבטת אם זה לא מוגזם כזו כמות של פטריות בבת אחת...
לא יכולה ממש לענות כי אני אותו דבר. אין לי שום בעיה לרוקן סלסלת פטריות שלמה לסלט אם היא טרייה ממש ולי זה מעולם לא נראה בעייתי באיזושהי צורה.

<עוד סיפורי אנגליה אולי מחר. כרגע אני שיכורה מדי... זה לא היה בתכנון שלי אבל היין היה פשוט... קשה לתאר... משובח כל כך. בכלאופן, תודה על העידוד שלך ושל עוברת לכתוב אבל אני מניחה שהתכוונתן גם להבין מה אני כותבת וכרגע זה לא פשוט בכלל לכתוב קוהרנטי >

[גוגוס*]

_גם אצלי. הערב יש לי הזדמנות לבדוק את זה במפגש עם חברים.
מקווה שאצליח לזכור את עצמי._
מנגו, בהצלחה! כולנו כאן לשמוע איך עבר לך.

[גוגוס*]

הוי, עוברת אורח יקרה ...
כמה שזה מוכר...

המטרה העיקרית שלי היא להחזיר מודעות. צריך מדרך רגל ראשוני, נקודת משען שממנה אפשר להרים את העולם.
נכון, נכון, נכון. וטוב שאת מחפשת אחת כזו. זה המפתח להכל. המודעות... החיפוש... הידיעה שצריך לחפש...
יש דרך להועיל בזה? רוצה לדבר על משהו ספציפי כדי לעזור לנקודה הזו להתייצב ממש מתחת לכף רגלך?

אגב, הולכת לגריין אותך. כי את חכמה מאוד.

[עוברת_אורח*]

<אייקון של הסמקה, לא זוכרת איך עושים>

תשמעי, גוגוס, אני מרגישה אבודה לגמרי. ממש ניסיתי היום להיות במודעות, ועד שלב מסוים זה עוד היה סביר, ואז שוב נפרצו הסכרים וטחנתי עוגיות.
אולי אני צריכה ללכת לישון לפני שהשלב הזה מתחיל, אבל אלה השעות הנעימות שלי, כשכולם ישנים ואני יכולה לשבת על האינטרנט ושאר פעילויות בלתי יצרניות בעליל...
תני לי רעיון, זרקי לי איזה פירור, איך להחזיק מודעות.
בעצם אני חושבת שאני ממש בכח בורחת ממודעות בזמן האחרון, לא רק בתזונה.
המממממ

[גוגוס*]

תני לי רעיון, זרקי לי איזה פירור
אבל יש לך כבר רעיון משלך... והוא כל כך טוב - פשוט לדבר על זה!
כשאת משתפת ומחפשת את נכנסת לתוך התהליך של מציאת המודעות האבודה.
אני יודעת שיהיה קשה לשכנע אותך בזה אבל גם אם נראה לך שאת אבודה לגמרי את לא.
העלית את הנושא, את שואלת ותוהה וחושבת עליו. מותק, הלך עליך, את בפנים. פתחת כבר את הדלת.
מתי תיכנסי בה אין לדעת. סביר להניח שכאשר זה יהיה הזמן המתאים.
אבל פתחת את הדלת לגמרי בעצמך, אני עומדת מהצד השני ומזמינה אותך לצעוד פנימה, וכאשר תרגישי שהגיע הרגע תניעי את הרגל, ועדיף בימין, כך אומרות הסבתות
תעצמי רגע את העיניים ותסתכלי סביבך. מה את רואה?

רמז - התשובה מתחילה ב... אני רואה דלת

[עוברת_אורח*]

דלת שנפתחת יכולה להיסגר בטריקה מול ארון העוגיות.
וזה מה שזה, בדיוק. יש את הרגע הזה, שעוד מחזיקים בידית ומנסים להאחז, ואז החולשה מתפשטת באיברים, האצבעות מרפות, הידית מחליקה והדלת נטרקת. שלום מודעות, להתראות אחר כך.
ואני לא רוצה להאחז בכח במודעות, לא רוצה להילחם לשמור עליה, רוצה לנוח בה בשלווה, אבל לא כך נראים יחסינו.
המודעות, עבורי, היא גלולה מרה שלפעמים יש אומץ לבלוע למען הבריאות, אבל לרוב בורחים ממנה.

[עוברת_אורח*]

(מתחילה להיזכר בימים שכתבתי בלוג בבאופן...)

[מיכל_בז*]

יש את הרגע הזה, שעוד מחזיקים בידית ומנסים להאחז, ואז החולשה מתפשטת באיברים, האצבעות מרפות, הידית מחליקה והדלת נטרקת. שלום מודעות, להתראות אחר כך.

אני כל כך מבינה. אבל אולי זה בדיוק העניין? שלפעמים זה פשוט ככה וזהו? ואולי זה כמו שגוגוס כתבה למעלה שכשחלשים לא נלחמים?
אני מכירה את חלקיק השנייה הזה של הבחירה היטב ממקומות אחרים. למשל, רגע לפני מריבה כשאפשר לפתוח פה את ממטרות הגיהנום (יש כאלה?) או להחליק, או לדבר יפה או כל דבר אחר שיכול למנוע מריבה.
אבל גם שם אני לפעמים נכשלת ולפעמים מריבות חייבות להתרחש.

אני חוקרת את זה כבר הרבה שנים, את הרחבת השנייה, זיהוי הרגע שלא חייב להיות אוטומטי ואין לי תובנות חכמות. הדבר היחיד שאני יודעת כמעט בוודאות זה שכל דבר עובר מהר יותר אם אני לא מרביצה לעצמי עליו.
אבל זה נראה לי ממש שלב גבוה. עוד כמה שנים (10? 20? 30?) ואני שם.

בקיצור עוברת, אני מה זה מזדהה איתך.

[אינדי_אנית*]

עוברת אני ממש מזדהה עם מה שכתבת.
רק לפני שבוע הייתי באותו מקום שאת, אחרי תקופה של תזונה טובה ואח"כ תקופה של תזונה נוראית שבה הרגשתי שאני חייבת לדחוס לתוכי פחמימות וסוכרים, ותהיתי מה קרה לי.
אבל הפעם זה היה תוך מין מודעות ואיזה סוג של השלמה כזאת "עכשיו אני ככה ואני מקוה שזה יעבור לי" .
והפלא ופלא, כשגוגוס הזמינה להצטרף לניסוי שלה חשבתי לעצמי וואו הלוואי והייתי מסוגלת להצטרף אבל אין מצב,
ואז אחרי שקראתי את כל התיאורים של השייקים זה עשה לי חשק למלא עלים ירוקים והלכתי והכנתי לי סלט גדול מלא פטרוזיליה כוסברה ומנגולד וחסה ואבוקדו ומלפפון עגבניה ופלפל,
ופאום בטעות לגמרי חזרתי לאכול כמו שאני רוצה שזה בלי גלוטן ובלי סוכר, וכמעט בלי אוכל משעה חמש בערך. ממש ככה בלי לשים לב..
אז בקיצור אני מאמינה שגם לך זה יחזור, רק לא להלחם, כי כמו שגוגוס אמרה:
מותק, הלך עליך, את בפנים. פתחת כבר את הדלת

[גוגוס*]

וואו, אתן לא מאמינות מה מצאתי... את ספריית הקולג'!
יש לי חיבה עצומה לספריות. אני פשוט אוהבת להיות מוקפת בספרים, בלי קשר לתוכנם או למידת העניין שלי בהם. משרה עלי ישר תחושה של נינוחות. את כל הדוקטורט שלי כתבתי בספריות.
אוקספורד היא סוג של ספרייה ענקית שמפוזרת על הרבה בניינים. בכל כמה מטרים אפשר להיתקל באחת כזו.
האיש כבר אמר לי שכדאי לדגום את ספריית הקולג' אבל רק עכשיו הגעתי לזה. איזו נחת.
נתחיל מזה שהיא שלושה מטרים מהבית שלנו. נמשיך בזה שאני יכולה להיכנס לכאן בכל שעה ובכל יום ואז נגיע לשיא - היא משגעת. קטנה וחמימה, מלאה בריהוט שובה לב ובהמון חדרים קטנים פרטיים שפתוחים לרשות כולם. כל החדרים צופים לחצר המרכזית שכולה כמובן ירוקה. אפשר להיכנס, לתחבר עם המחשב,לסגור את הדלת ולצוף לעולמות אחרים. איזה כיף.

[גוגוס*]

דלת שנפתחת יכולה להיסגר בטריקה מול ארון העוגיות.
לא. לא הדלת הזו. אני מדברת על דלת אחרת. הדלת שאני מדברת עליה (ושבעצם גם את מדברת עליהאבל עוד לא מכירה בזה ) היא כאן ועכשיו. היא הדגדוג הזה שאת מרגישה אחרי תקופה מסוימת של לא משנה מה. לא משנה מה כי זה כבר היסטוריה. קרה כך וכך ואכלת כך או אחרת ואז פתאום הרגשת איזשהו רצון לעשות משהו בעניין ונפתחה הדלת. נגעת בה בעדינות והיא נפתחה. זהו זה.
הדלת של ארון העוגיות, שאותה את באמת פותחת וסוגרת במציאות, או חרדה מהפתיחה שלה במציאות, שונה לגמרי. ולמרות איך שזה נראה היא בכלל לא קשור לדלת של המודעות. הדלת של המודעות היא ב...מודעות. הדלת של ארון העוגיות היא במציאות המוחשית, היא במעשים שלך.
אני חושבת שהנקודה הכי חזקה שלי בדיון הזה היא שמה שאת עושה בפועל בכלל לא חייב להיות קשור למודעות שלך. ברגע שאת מצליחה להבין את זה קורים שני דברים. הראשון הוא שנפסק תהליך ההלקאה העצמית שלך. ואם הבנת את זה לעומק אז הוא נפסק ולא חוזר עוד לעולם. כי את עסוקה בלפרגן לעצמך על המודעות, ללטף אותה,להעצים אותה ולהגדיל אותה בלי שום קשר למה שאת עושה.

למה אני מתכוונת? לזה שיש הבדל תהומי, לא סתם גדול אלא ממש תהומי, בין לאכול מארון העוגיות בלי לחשוב על זה בכלל או תוך כדי סיפורי מעשיות (מי אמר "אכילה רגשית" ולא קיבל?) לבין לאכול מארון העוגיות את אותה כמות העוגיות בדיוק אבל לדעת מה אני עושה ולומר לעצמי את האמת. האופציה הראשונה לא קורה שום דבר טוב ומעמיקים תהליכים גרועים ודפוסים מקולקלים. באופציה השנייה את לכאורה עושה את אותו דבר אבל בעצם זזה קדימה.
והתנועה הזו קדימה היא אטית ומתסכלת ולוקחת שנים בכל מקרה אבל זה מה שיש.

וזה מוביל לדבר השני שקורה אם את מצליחה להפריד בין התליך המודעות שלך למציאות המוחשית שלך - את משתנה לטובה בכיוון שבו את רוצה, בין אם את מתאמצת ובין אם לאו. בין אם את שמה לב לזה ובין אם לאו.

יש את הרגע הזה, שעוד מחזיקים בידית ומנסים להאחז, ואז החולשה מתפשטת באיברים, האצבעות מרפות, הידית מחליקה והדלת נטרקת. שלום מודעות, להתראות אחר כך.
אני לא מנתחת את זה ככה. בראייה שלי, כשזה קורה לנו ככה ("לנו",כן כן, את לא לבד) זה הסימן הכי מובהק לפעולה שלא התחילה מתוך מודעות אלא מתוך החזקה/שליטה לא משנה המינוח, הבנת למה אני מתכוונת. סליחה רגע על הפסיכולוגיזם אבל אני חושבת שהיחסים שאת רוצה לשפץ הם לא בינך לבין המודעות שלך. הם בינך לבין השליטה שלך. ולא יפה להלביש את זה על המודעות שמתפתחת לה כל כך יפה בתוכך עד שגם בתוך תקופה קשה שבה את לא מרוצה היא מוציאה עוד עלה ועוד עלה.
תסתכלי עליה כמה יפה היא מתנהגת. את מעליבה אותה, מייחסת לה דברים לא לה, מתארת בצורה לא מחמיאה את יחסיכן והיא מתעקשת להישאר.

המודעות, עבורי, היא גלולה מרה שלפעמים יש אומץ לבלוע למען הבריאות, אבל לרוב בורחים ממנה.
לא. המודעות יותר דומה לאופניים. מה שלמדת את לא שוכחת. השליטה, לעומת זאת, היכולת לשלוט, היא הגלולה המרה הזו. אני חושבת שזו טעות גדולה לעשות סלט מהשתיים האלה.
אני אומר לך משהו על עצמי שאין לי מושג אם הוא תקף לעוד אנשים - כשאני מתמסרת למודעות, שהיא מן תערובת של דברים שרכשתי במהלך החיים, בלי כל קשר למה שאני עושה בפועל, טוב לי. טוב לי לא משנה מה. חשיבה על המודעות שרכשתי עם החיים עושה אותי שמחה וממלאת אותי אהבה. שוב, בלי קשר למציאות. זה יכול להיות תהליך פנימי שצומח בעודי מחסלת פיצה שנייה באותו שבוע. ומתוך השמחה והאהבה אני מתחילה לעשות טוב לעצמי. כשאני חושבת על השליטה שלי (ותאמיני לי שזה עניין גדול...) אני נהיית מדוכאת. אני מרגישה שלעולם לא אצליח לעשות משהו מספק בעניין הזה.

אי לכך, אני בוחרת במודעות. זה אומר שאני שמחה בכך שלמדתי את מה שלמדתי, שאני יודעת עד המקסימום להבחין בין מה שטוב עבורי למה שלא טוב עבורי ושאני יודעת מה כל אחד מהם עושה בדיוק בדיוק. וככל שאני חושבת על זה יותר כך אני חושבת פחות על שליטה והחזקה ואיפוק וחולשה ורפיון איברים כי יש נפח מוגבל למחשבות שלי ואחד בא על חשבון השני.

אם כל זה נשמע לך כמו קשקוש בלבוש שבכלל לא מתאים לך אפילו לנסות אותו זה בסדר גמור. אם זה נראה לך כמו משהו שיכול להתניע גם אצלך אז אני מזמינה אותך לריקוד.
אולי יתחשק לך לעשות פירואט ולספר איפה הנקודות החזקות של המודעות שלך (מה את יודעת על עצמך בהקשר הזה) ואז בשפגט מרחף באוויר לשתף במה שאת מרגישה כשאת חושבת על הדברים האלה שלמדת על עצמך בתהליך המודעות הארוך של החיים שלך.
וכאמור, לא חייבים. לא תמיד יש מצב רוח לרקוד.

[גוגוס*]

(מתחילה להיזכר בימים שכתבתי בלוג בבאופן...)
זה זיכרון טוב או זיכרון מרתיע?

מיכל, מפרקת רגע לחתיכות את מה שכתבת.

אני חוקרת את זה כבר הרבה שנים, את הרחבת השנייה, זיהוי הרגע שלא חייב להיות אוטומטי ואין לי תובנות חכמות. הדבר היחיד שאני יודעת כמעט בוודאות זה שכל דבר עובר מהר יותר אם אני לא מרביצה לעצמי עליו.
אני תמיד נדהמת איך אפשר לומר משהו כמו אין לי תובנות חכמות_ שנייה לפני שמביאים אותה בתובנה הכי חכמה ונחוצה שיש כמו למשל _כל דבר עובר מהר יותר אם אני לא מרביצה לעצמי עליו
מעבר לזה שאני מפרגנת לך על התובנה עצמה, אני מפרגנת לך פי מיליון על התהליך הארוך שבו רכשת אותה, שהופך אותה לידיעה עמוקה שבטח משרתת אותך היטב.

אני חוקרת את זה כבר הרבה שנים, את הרחבת השנייה , זיהוי הרגע שלא חייב להיות אוטומטי
או. אז לי יש תובנה ואני לא מתכוונת להיות ביישנית לגביה
שמעתי לאורך כל חיי את העניין הזה, שלפיו הצלחת המהלך תלויה בזה שפרק הזמן שבו אני אעמוד מול הבחירה יגדל. המשוואה המוכרת היא יותר זמן לחשוב=סיכוי גדול יותר להתרחשות הפעולה הרצויה.
ובכן... זה לא עובד בשבילי. אפילו להפך. ככל שאני חושבת יותר כך גדל הסיכוי שהחשק שלי יגדל ואני אבחר פחות טוב.
מה כן עובד בשבילי? שני דברים אחרים לגמרי.
1) להתאמן. זה קצת כמו במתמטיקה. אין לי ראש מתמטי, מה לעשות. אם יושיבו אותי שנייה מול בעיה סבוכה או שעה מול אותה הבעיה התוצאה תהיה זהה אבל ככל שפרק הזמן יגדל כך יגדל גם התסכול. לעומת זאת, אם אני אתאמן הרבה על בעיות קלות יותר בצורה הדרגתית כך יגדל הסיכוי לפתרון נכון של הבעיה הסבוכה. אני חושבת שזה מה שעשיתי בשנתיים האחרונות וזה העביר אותי כברת דרך משמעותית מאוד. התאמנתי על הדברים הקלים עד שהם נהיו טבע שני ואז עברתי הלאה למשהו קשה יותר. עשיתי רק מה שקל בלי לשבור את הראש על איך ומה אני אעשה כשאגיע לבעיה קשה יותר (=ארון עוגיות).
2) למלא את ה"שנייה" הזו שלפני הפעולה בעשייה אקטיבית. במקרה שלי - דיבור. כשאני מדברת אל עצמי במקום לחשוב מחשבות כלליות אני גם מקשיבה. מול ארון העוגיות אני לא עומדת ומחכה לרפיון הזה שיגיע כי הוא יגיע. אני מחזיקה את הידית ומדברת אל עצמי. בלב אם יש מישהו מסביב ואני לא רוצה להפחיד אותו וממש בקול אם אני לבד.
"גוגוס, זה לא אוכל, עזבי את זה". "גוגוס, זה יעשה לך צרבת, לא כדאי". "גוגוס, העברת עד הרגע הזה יום ממש מוצלח, בואי תמשיכי כד שתוכלי לסיים אותו בהרגשה ממש טובה".
אני לא מדברת עם עצמי על שום דבר רגשי כי זה מצליל אותי לאותו סיפור של "אכילה רגשית" (ותודה שוב לחלוקית שפתחה את הנושא). וכשאני עוזבת את הידית והארון עדיין סגור אני גם לא אומרת לעצמי כל הכבוד. מעולם לא התחברתי לעניין הזה של "כל הכבוד" על משהו שככה הוא צריך להיות. אני פשוט מנהלת עם עצמי שיחה אינטיליגנטית שדבקה בעובדות וב"כאן ועכשיו" שלי.

להרחיב את השנייה זה לתת יותר זמן בלי לומר במה למלא אותו. אני בעד אימון איפה שקל ובהרחבת השנייה רק אם מצליחים למלא את הזמן הזה בתוכן מועיל. אם פשוט עומדים מול הארון ומנסים ממש בכוח לחשוב את המחשבה הנכונה זה מתכון לתסכול גדול.

אבל זה נראה לי ממש שלב גבוה. עוד כמה שנים (10? 20? 30?) ואני שם.
מיכל, איך את יכולה להגיד את זה? אני מכירה אותך כבר שנתיים וקצת ואני חושבת שתהליך הפרידה שלך מהלקאה עצמית זז במהירות מדהימה. יכול להיות שאני מתרשמת בטעות כי אני מכירה רק זווית מאוד מסוימת שלך אבל אני מרגישה חובה חברית לשקף לך את זה. מהמעט שאני מכירה אותך את ממש ממש זזה קדימה.

עוד כמה שנים (10? 20? 30?) ואני שם.
את אולי מתכוונת שעוד פרק זמן ארוך לא תלקי את עצמך בכלל על שום דבר?
פחחח... הצחקת אותי. לדעתי הלקאה עצמית, שאני לא מכירה אף אדם בעולם שלא לוקה בה, היא כמו תזונה אצל רובנו. חיים שלמים לא יביאו אותה למושלמות. וזה בסדר גמור כי חלק מהעניין הוא להמשיך וללכת.
אנחנו חיים כל עוד יש לנו משהו ללמוד. ואחרי שנמאס לנו מכל תחומי הידע המקובלים ואנחנו נהיים זקנים וחסרי סבלנות נשאר לנו ללמוד רק את עצמנו. ואין למידה משמעותית יותר מהלמידה איך לחיות עם עצמנו בשלום. אני חושבת שאני אדע באמת איך לעשות זאת כאשר אנשום את נשימתי האחרונה.

[גוגוס*]

_והפלא ופלא, כשגוגוס הזמינה להצטרף לניסוי שלה חשבתי לעצמי וואו הלוואי והייתי מסוגלת להצטרף אבל אין מצב,
ואז אחרי שקראתי את כל התיאורים של השייקים זה עשה לי חשק למלא עלים ירוקים והלכתי והכנתי לי סלט גדול מלא פטרוזיליה כוסברה ומנגולד וחסה ואבוקדו ומלפפון עגבניה ופלפל, ופאום בטעות לגמרי חזרתי לאכול כמו שאני רוצה שזה בלי גלוטן ובלי סוכר, וכמעט בלי אוכל משעה חמש בערך. ממש ככה בלי לשים לב.._

הי אינדיאנית, מה שלומך?
משתפת אותך שהתיאור שלך עשה לי את היום. אני לא לוקחת ממך אפילו גרם של קרדיט על כל הטוב הזה אבל כן מציינת שגרמת לי להרגיש...מועילה. לא רוצה לדבר בשם אחרות אבל משערת שגם לנשים נוספות שכתבו כאן ושיתפו כך שנוצרה תחושה של תנועה. ואין מה לעשות, קל יותר להצטרף למעגל של רוקדים מאשר להתחיל לרקוד לבד.
בכל אופן, גרמת לי להרגיש טוב עם עצמי. תודה @}

[מצ'רה*]

(מתחילה להיזכר בימים שכתבתי בלוג בבאופן...)
בגעגועים (לבלוג שלך זתומרת)

[אינדי_אנית*]

@} לא רציתי להשתפך, אבל באמת מכל הלב תודה לך..

[גוגוס*]

וואו, אני במצב רוח ברברני במיוחד. עוברת ומיכל, אני רואה שכתבתי לכן תילי תילים של מילים. מתנצלת על ההכבדה. בטח היתה דרך חסכונית יותר להגיד את אותו דבר. מצד שני, זה קורה לי כשאני שמחה אז אין הרבה על מה להצטער רק על התוצאה.

ומה אצלי? המממ... ככה ככה.
השבוע עצמו היה מופלא לגמרי. אתמול קצת פחות.
אחותי הנהדרת ומשפחתה הגיעו אלינו מלונדון להתארח בפעם הראשונה. כזכור, המטבח קטן וכך גם הסלון. אין אפשרות ריאלית להושיב איכשהו עשרה אנשים סביב שולחן. מאחר שכך, לא טרחתי לקנות עד כה כלי אירוח למספר כזה של אנשים. יש יופי של סט אבל לשמונה אנשים שגם אותם אי אפשר להושיב סביב שולחן אחד. בקושי חמישתנו נדחסים סביב השולחן שיש.
למרות זאת, התחשק לי מאוד לארח והחלטתי להכין צ'ילי קון קרנה כי יש לי מתכון אגדי ואני יודעת שהם אוהבים ואצלנו לא אכלו בשר כמה זמן אז זה מתאים.

אבל אז באו מחשבות נוספות וחשש כללי מאכילה של שישה ילדים קטנים בסלון שמרופד כולו בשטיחים מקיר לקיר.
האיש שלי הציע בחוכמתו הרבה שנלך לאכול ב"הול" שהוא השם האוקספורדי לחדר האוכל של הקולג'. יש שם כל יום שלוש ארוחות טעימות ולא רעות בכלל בעלות מסובסדת שמשאירה מחיר מצחיק. אמרתי יאללה... פתרון טוב.
קפצתי למרקס אנד ספנסר וקניתי רק פירות וחומר לקינוח שאין כמותו - מרציפן ביתי משודרג.

חזרתי לי הביתה והכנתי את המרציפן והתחלתי לסדר. פתאום מתקשר האיש ושואל מה החלטתי לגבי הארוחה. הופתעתי מהשאלה כי כבר אמרתי לו שיאללה ו"הול" וכו'... מה, הוא לא שמע?
הוא ענה שהוא שמע היטב אבל שכנראה אני לא שמעתי את ההמשך של הדברים שלו שהיה "צריך לבדוק אם גם בשבת יש ארוחה בהול".
אופס...

הרצתי אותו לבדוק וכך גיליתי, שעה וחצי לפני הגעתם של אורחיי האהובים, ש... אין!

עליתי על האופניים וטסתי שוב למרקס אנד ספנסר. יקירותיי, אני חושבת ששברתי איזשהו שיא עולמי, בחיי. בתוך שעה וחצי הספקתי לעשות קניות, להעמיד את הסיר ו - לשטוף את הכלים!!!
הסיר עמד לו ובישל לגמרי בעצמו במשך כמה שעות (אני מכינה צ'ילי כמו שצריך...) וזה יצא פשוט... פשוט... פשוט... אי אפשר לתאר.
החלטתי מראש אחרי שטעמתי כמה פעמים לצורך תיקון תיבול שאני לא נלחמת בדבר הזה. יחד עם זאת, לא הייתי מוכנה להניף דגל לבן על הצ'ילי הזה בלי שום מאמץ לצמצום נזקים. בערך חצי שעה לפני שאכלתי שתיתי חצי ליטר שייק ירוק. מייד לפני אכלתי מנה נאה של סלט עלים מעולה, וכך יצא שעד שהגעתי לצ'ילי אכלתי ממנו כמות ממש ממש קטנה. במונחים של אדם רגיל היא סבירה ומונחים שלי היא סימלית
ואני חושבת שזה יצא ככה בגלל שהחלטתי מראש שאני מוותרת שם. זה נתן לי כוח וחשק לעשות מה שצריך כדי לא לסיים בשתי מנות גדולות אחת אחרי השנייה ואפילו לא לרצות בזה.
אחרי זה הגשתי קינוחים. שוקולדים איכותיים למי ששם זין ומרציפנים משודרגים שלי למי ששם לב.

אגב, הארוחה היתה מעולה לגמרי. העברנו את כל הילדים לסלון עם הקערות שלהם והחלטנו להזכיר לעצמנו שאם יקרה משהו לשטיחים אז איזה מזל שהדירה לא שלנו ושבמילא אנחנו עוזבים אותה עוד כמה חודשים כי היא אמורה לעבור שיפוץ ולאף אחד לא יהיה אכפת. ארבעתנו המבוגרים אכלנו במטבח וזכינו לכמות עצומה של זמן איכות מבוגרים שמעולם לא היה לי כמותו בחברת משפחה נוספת עם ילדים. תודה לאל על המקום הקטן, היעדר שולחן ראוי ומספר כלים מתאים.

אחרי שהם הלכו דפקתי את הראש בקיר כי גיליתי ששכחתי במקרר בקבוק יין ממש משובח שקניתי. איזה שרדונה שזכה בפרסים. על אף חיבתי הרבה לאלכוהול אני לא נוגעת בו כשאני מדייקת בתזונה שלי. בערב כזה, שבו הדיוק ממני והלאה, היין דווקא נראה קרוב מתמיד. האיש ואני פתחנו אותו, צירפנו את מה שנשאר מהקינוחים, ונאנחנו עמוקות. איזה יין... חבל על הזמן.

חיסלנו את הבקבוק והלכנו לישון.

ומה היום? היום מחדש. וקצת חבל כי אני מרגישה טוב טוב את כל מה שאכלתי, על תכולתו הלא מתאימה ושעתו המאוחרת. שתיתי שייק ירוק נהדר על הבוקר והכל יהיה בסדר גמור. תכף תראו.

[מנגו*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גוגוס, אם המשבצת של נשואה אצלך היה משתנה, הייתי מציעה לך נישואין ( למען הסר ספק, אני בכלל לא מהקהילה...)
כול מילה שכתבת לעוברת ולמיכל נחת אצלי בסלון של הנפש, בדיוק על כורסת הלב.
וסיפור האירוח שלך מענג, בעיקר היין והמרציפן.

אתמול בערב היה בסדר, לא מדהים אבל יחסית אני מרוצה מעצמי.
ארחיב אחר כך.
בינתיים הכנתי הבוקר שייק ירוק טעים בטירוף, עם חסה, פטרוזיליה,תרד טרי שקיבלתי אמש מחברה שקטפה אותו בגינתה ועם נענע טריה.
שייק סמיך, מלא ירוקים ומתוק במידה ( חצי בננה, חצי תפוח ותמר).נאנחתי מהנאה, כמו ממנה משובחת במיוחד.

[בשמת_א*]

הגברת הצעירה חובבת מרציפן במקרה?
א. לא.
ב. בדיוק אתמול קראתי על תהליך ההכנה של מרציפנים. גדול עלי כרגע בכמה מספרים...

[גוגוס*]

א. לא.
גגרררר.....

ב. בדיוק אתמול קראתי על תהליך ההכנה של מרציפנים. גדול עלי כרגע בכמה מספרים...
אני לא יודעת מה קראת אבל מה שאני מכינה לוקח חמש דקות ל"בצק" ואז זה תלוי בשפית כמה היא רוצה להשקיע בליצור צורות. אני מכינה כדורים קטנים מאוד, מועכת טיפה ותוקעת בכל אחד חצי פקאן. משהו בטעמים של השילוב הזה מאוד מאוזן.
מתכון: בקערה נוחה שמים כמה שקדים טחונים שמתחשק (אני קונה כאלה שנטחנו עם הקליפה) ויוצקים עליהם סילאן/אגבה/דבש כתלות בחשק. קשה לי לומר מהן הכמויות. לשים היטב לכדור ומוסיפים תיבול כאוות הנפש. אני מוסיפה וניל אמיתי וקינמון. זהו. אתמול הכנתי את זה ממש בדקות.
אני מנחשת שלא על זה קראת, נכון

[גוגוס*]

גוגוס, אם המשבצת של נשואה אצלך היה משתנה, הייתי מציעה לך נישואין
מנגו, אם משבצת הנשואה אצלי היתה משתנה הייתי מסכימה

נאנחתי מהנאה, כמו ממנה משובחת במיוחד.
למה רק "כמו"? זה בדיוק מנה משובחת במיוחד! בדיוק דיברתי עם אמא שבזמן האחרון זה כל מה שהילד שלה אוכל והיא מוטרדת. שאלתי למה היא מוטרדת, הרי פירות, עלים ואגוזים זו ארוחה שלמה, איכותית במיוחד.
במילים אחרות - שיהיה לך לבריאות, אבל יותר מזה - שיהיה לך בהנאה.

[אישה_במסע*]

בשמת א
_גוגוס, את קראת את הדף בקשה מיוחדת של בשמת ?
יש ילדים שלא יאכלו. פשוט יוותרו על ארוחת הערב אם אין משהו שהם מסוגלים לאכול. הדף שקישרתי עליו הוא דף על ילד שפשוט לא יכול לאכול כלום חוץ מ(רשימה הולכת ומתרחבת של דברים, אבל בהתחלה מאוד קטנה).
צצצ. באתי לתקן. הדף הזה הוא לא על ילד אלא על תינוק. והסיבה שהוא לא יכול היה לאכול כלום לא היתה בררנות או חוסר תיאבון אלא רגישות קשה במערכת העיכול שגרמה לו לשלשל דם מכל מזון שהגוף שלו לא יכול היה לקבל._

מה שאת אומרת מעניין מאוד. שכן למרות שאני שמחה שהוספת והרחבת את דבריי, ורשמת את מה שאני הייתי רושמת לו היה לי הכוח, אני לא מרגישה שרשמתי דברים לא נכונים. לפי תפיסת העולם שלי, מותר לרשום דברים לא שלמים, אם נותנים קישור למקום בו ניתן למצוא את המידע המלא, גם אם קיימת האפשרות שמישהו יסי' מהמילים שלי מסקנות לא נכונות. לא מוכנה לקחת אחריות על מסקנות של אחרים. זה לא שלי.

גוגוס
בנוסף, בחצר מסתובבים בתורנות ילדים עם כובע שכתוב עליו PLAYGROUND FRIEND. הם מחלקים לילדים כדורים, צלחות מעופפות ושאר אביזרים ותפקידם לדאוג שאין ילדים בודדים שאף אחד לא משחק איתם. כאשר באתי עם בכורי וישבנו בצד מייד ניגשה אלינו אחת כזו לבדוק מה העניינים. זה ריגש אותי מאוד.

לי זה נשמע נורא. עוד לחץ שמופעל על ילדים שרוצים להיות לבד. עושה לחץ שגרם לי לחשוב שזה לא בסדר שאין לי חברים וש"צריך" שיהיו לי. עוד מסר שלהיו לבד זה לא בסדר וצריך לתקן את זה. אני נחרדת מלחשוב על כמות הסבל שהם גורמים.

ובנוגע לנעליים לריצה - אשמח לשמוע.


היה לי סופש לא מוצלח במיוחד מבחינה תזונתית. סופש שמירות.
ויש לי הרבה מה לספר ומעט מאוד כוח וסבלנות

[גוגוס*]

לי זה נשמע נורא. עוד לחץ שמופעל על ילדים שרוצים להיות לבד.
קפצת למסקנות מהירות מדי לדעתי. צריך לראות את זה מתבצע בפועל. איזו רגישות... איזו עדינות... מישהו תידרך אותם היטב, אני בטוחה. ראיתי איך הילדה ניגשה אלינו ואיך ניגשים שם לאחרים וזה פשוט לא כמו מה שנראה לך. קחי בחשבון שהילדים גם מכירים אחד את השני, זה לא בית ספר גדול. ואלו שטובלהם לבד שידרו את זה וזה ברור ואף אחד לא מתקרב אליהם. אפילו אני כבר מזהה אותם. ילדים רגישים וקולטים דברים כאלה בלי שיגידו להם כלום. אם אני אתבונן מרחוק בילד שנמצא לבד יש סיכוי גבוה שאני אוכל לומר לך בשתי דקות אם זה "לבד וטוב לי" או "לבד ורע לי". והילדים, שרגישים פי אלך מאיתנו, מרגישים גם ויודעים בדיוק איפה הם דרושים ואיפה לא.

היה לי סופש לא מוצלח במיוחד מבחינה תזונתית. סופש שמירות. ויש לי הרבה מה לספר ומעט מאוד כוח וסבלנות.
תתאוששי לך. מנוחה טובה.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

811 זו שיטה של ד"ר גרהאם שמדברת על אכילה של 80 אחוז פירות 10 חלבון (אגוזים) ו10 אחוז שומן (אבוקדו טחינה וכו).
הוא מדבר על כך שהרבה שומן מונע ספיגה ובכלל שווה לראות אותו הוא בן 60 והוא נראה מדהיםםםםם. אפשר לראות אותו בסירטון שצירפתי לפני כמה ימים...

[אישה_במסע*]

גוגוס, אני מדברת מנקודת המבט שלי.
ולדעתי, ילדים שמאמינים שטוב להיות עם חברים ורע להיות לבד גורמים לנזק עצום לכול הילדים.
כי הנזק נגרם לא לילדים שמשדרים ברור שטוב להם לבד, אלא לאלה שהיו כמוני - אם היית שואלת אותי הייתי אומרת שאני רוצה שיהיו לי חברים ושחבל לי שאני לבד והייית שמחה על ההתערבות. רק היום, במבט לאחור, אני יכולה להגיד שאלו לא הדעות שלי, אלו הדעות של החברה ששיקפתי. ילדה מראה, קצת כמו כל ילדה אחרת.

לדעתי עצם המסר שצריך ללכת ולעזור לאלו שלבד הוא נראה לי נורא. הרי אין ילדים שהולכים לילדים שמשחקים כל הזמן בקבוצה ומציעים להם להיות קצת זמן לבד, נכון?
ולדעתי זה נחוץ מאוד.

את מבינה? ברגע שיש ילדים שניגשים לילדים שלבד ואין ילדים שניגשים לילדים שיותר מדי ביחד, אז יש מסר ברור וחד משמעי. ואני, בתור נפגעת של המסר, מרגישה שיש לי את הזכות למחות בשמם של כל הילדים שיפגעו ממנו, שזה בעצם כל הילדים. אני מאמינה בזה בכנות. יכול להיות שיש איזה ילד או שניים שלא יפגעו מזה, אבל אני רושמת את זה רק כי אני לא אוהבת לרשום "כל".
התאוששתי קצת מהסופש, להלן הרשמים:

בצבא יש מרק ירקות נפלא. לא מה שבצבא רשום כמרק, שזה בעצם מים עם הרבה מונסודיום גלוטמט ומעט ירקות. לא. זה רשום בתפריט בתור רוטב לקוסקוס. אבל בעצם, זה מרק ובו יש: קישואים, דלורית, תפוח אדמ, בצל, גזר, חומוס. וזה ממש טעים.
גם ירקות אפוים בתנור זה טעים. יש עגבניות, פלפלים, קישואים, דלורית, בצל, חצילים.
את זה בדרך כלל לא רושמים אפילו בתפריט.

אבל לפעמים יש ימים בהם אין לא את זה ולא את זה, ואז זה נורא.
היום באתי רעבה כי הייתי בשמירה בזמן ארוחת הבוקר והסמלתו הביא לי כריך עם גבינה לבנה וארבע חתיכות מלפפון קטנות. את הכריך לא אכלתי. ואל כי לא הייתי רעבה. זה פשוט לא היה אוכל. ואני לא הייתי על סף גוויעה ברעב. אז אכלתי שלוש פומליטות, והגעתי לארוחת צהריים רעבה. אכלתי חזה עוף, ומלפפונים ועגבניות. ובננות. איזה חמש בננות. זה מה שהיה. ניסיתי לשים על הצלחת את המקרוני הריקים אבל לא הצלחתי לאכול אותם.

אבל בשבוע עצמו היה אוכל טעים כל כך, אז אני אשמח בו ולא אתמקד בשלילי. ובסופש היה מלון טעים כל כך.

[גוגוס*]

גוגוס, אני מדברת מנקודת המבט שלי.
אני מבינה וזה חשוב. תודה שהארת את עיניי. אני חושבת שזה ממחיש משהו בנוגע לקושי של מערכות חינוך להתמודד עם הצרכים של היחיד. הרבה פעמים עושים משהו שנועד לענות על הצרכים של הכלל, מתוך מחשבה עמוקה ורצינית, ובסוף מתברר שיש ילדים שזה בכלל לא משרת את הצורך שלהם ואפילו יש כאלה שנפגעים מזה. זה באמת עצוב כאשר כוונות טובות כל כך פוגעות במישהו ואני מסכימה שזה בטח קורה לא מעט ואנחנו אפילו לא מודעים לזה חלק מהזמן.

[עוברת_אורח*]

שיואו, גוגוס, אני לא יכולה ככה. עכשיו הבאת לי גם את ספריית הקולג' (שאני, המקסימום שאני יכולה לשאוף אליו הוא הספריה המרכזית המבאסת של אוניברסיטת ת"א) ואת מרקס אנד ספנסר... לא פלא שאת מקבלת כל כך הרבה הצעות נישואין. לוקחת מספר, עוברת לסוף התור, מחכה בסבלנות (את רואה איזו בריטית אסלית אני?)
תגידי, לכמה זמן אתם מתוכננים שם?

ולגופו של קיטור:
חיממתן את לבי, כולכן. עם ההזדהות, עם האמונה בי, עם האופטימיות, ומתוך השמחה הזו אני פוצחת בריקוד:
אני לא בטוחה שכולנו מתכוונים לאותו דבר שאנחנו אומרים "מודעות". בראש שלי, והתיחסתי לזה בעבר (אני חושבת), זה מאד קשור ללהיות כאן ועכשיו. מבחינתי, להיות כאן ועכשיו מחייב לרוב החזקה ושליטה, כי האוטומט שלי הוא לברוח מכאן ועכשיו: לקרוא בזמן האוכל, להתמגנט לכל מסך טלויזיה שמופיע בשדה הראיה, לשקוע במחשבות בזמן הופעות רוק וכיו"ב. ולהתמודד עם האוטומט הזה קשה לי מאד. ליתר דיוק, מעורר אי נעימות על גבול הפיזי.
עכשיו, אולי זה בכלל לא קשור למה שהתכוונת, אז אני אפסיק בעניין הזה.

ואגב, הזכרון מימי כתיבת הבלוג הוא טוב מאד. זו היתה חוויה מהנה, מעשירה ומחכימה. כמעט כמו להיות פה....

[גוגוס*]

כי היא כבר כאן. בערך.
לא ידעתי... תרגישי טוב תמיד. מחזיקה אצבעות למציאת התזונה האופטימלית שתגרום לך להפסיק לפחד. @}

[גוגוס*]

אוי, עוברת, איזה ממתק שאת... בחיי...
לא פלא שאת מקבלת כל כך הרבה הצעות נישואין.
פספסת, דארלינג. האנגליות החדשה פשוט עושה לי נורא טוב לעור הפנים. זה רק בגלל זה.

את רואה איזו בריטית אסלית אני?
רואה מקילומטרים. יאללה, התקבלת. מתי את באה? ולשאלתך השנייה - במקור היו לך שלוש שנים לפגוש אותי בלונדון על השטיח האדום שהכנתי לך. אבל... אחרי פחות מחודש פה כבר התחלנו לעשות תוכניות לכיוון של הנצח. הראשונה שמגלה להורים שלי או שלו מקבלת הגלייה לדף אחר. ככל שזה תלוי בי אני לא עוזבת את גן העדן הזה לעולם. מהרבה בחינות אני מרגישה שפשוט הגעתי הביתה. או, במקרה שלי, חזרתי הביתה, כי כבר חייתי פה.

אני לא בטוחה שכולנו מתכוונים לאותו דבר שאנחנו אומרים "מודעות".
נכון. את ממש צודקת. תודה על האבחנה ותודה שהסברת איך את רואה את זה. אני מבינה אותך הרבה יותר טוב עכשיו.
בשבילי המודעות היא התהליך הגדול, היא הדרך הכללית שבה אני צועדת והמטרה שלי היא להפוך אותה בכל שנה ליפה יותר. אבל באמת הרבה אנשים אומרים "מודע" על היותם בכאן ועכשיו. אני אוהבת יותר להשאיר את המילה מודעות לתהליך הגדול ולהיות כאן ועכשיו אני בוחרת לרוב ב"נוכחת".
כמובן שיש קשר בין שני המונחים. אצלי, ככל שתהליך המודעות שלי מעמיק אני מצליחה להיות יותר נוכחת. את יודעת מה, עוד לפני זה - ככל שהתהליך מעמיק אני רוצה להיות יותר נוכחת. הרצון גם הוא לא מובן מאליו אצלי. וככל שאני רוצה יותר כך אני מצליחה יותר. אבל המודעות היא הבסיס שלי לכל זה.

זורקת לך שאלות אם בא לך - איך שני הדברים האלה מתחברים אצלך, אם בכלל? האם היית רוצה להיות יותר נוכחת או שמגניב לך כמו שאת? ואחרון - את מרגישה בתהליך של בניית מודעות והעמקת מודעות (לפי ההגדרה שלי כרגע) בשנים האלה או שגם עם המודעות הזו יש לך יחסים אמביוולנטיים?

מעורר אי נעימות על גבול הפיזי.
אם מתחשק לך אני אשמח להבהרה. ברגע הראשון שקראתי את זה חשבתי שהבנתי ואז קראתי שוב והבנתי שלא באמת הבנתי

[גוגוס*]

אישה, קראתי את הלינק בנוגע לנעליים. תודה, זה מרתק. וכן, זה הכיוון. נדלקתי על נעלי החמש אצבעות אבל זה גדול עלי כלכלית כרגע. אם אני אתמיד בתוכניותיי אני אבקש מתנה מוקדמת (מאוד) ליום ההולדת.
בהקשר הזה קראתי משהו ממש מעניין אודות היתרונות של נעליים כאלה. מסתבר שכאשר הולכים כך ממש משתנה הדריכה. במקום שהעקב יפגע ראשון בקרקע, החלק הקדמי פוגע ראשון בקרקע ורק אחרי זה העקב. המשמעות היא שחלק ניכר מהמכה הראשונית נספג בכף הרגל בעוד שבפגיעת העקב ראשון כל המכה נספגת ישירות לתוך הרגל. כלומר, ישר לברכיים ולעמוד השידרה.
בנוסף, בנעליים הרגילות מקפידים על תמיכה בקשת כף הרגל מה שכנראה מנוון אותה. הטענה היא שכאשר לא נותנים לה תמיכה וגם דורכים קודם עם הכף ולא עם העקב היא חוזרת לגמישות הטבעית שלה ומבצעת את תפקידה שהוא להתקמר ולהתקער במקום להיות סטטית. כלומר, יש לנו חלק ברגל שאמור לתפקד והנעליים מוציאות אותו מתיפקוד.
אני מוצאת את כל העסק הזה מרתק נוכח חלק מבעיות היציבה שתקפו אותי אחרי שלוש לידות ומחפשת דרך לחזור להליכה טבעית יותר. מצאתי לי חתיכת מדינה לא מתאימה בשביל הרעיון הזה (רטוב כל הזמן וקר חלק גדול מהזמן) אבל לצערי את הגוף שלי זה לא לגמרי מעניין.

[גוגוס*]

יקירותיי, נשברתי. האם למישהי יש התנגדות לפיצול הדף כך שכל התוכן של השנה שעברה יאופסן לו בשקט והדף הפעיל יתחיל מהשנה הנוכחית? כבד לי...