החיוניות שלי חלק שישי

[תפילה_לאם]

נוודית יקרה,
בפוסט הראשון חזרת לשפה שבגללה לקח לי זמן להתחבר לסדרת הדפים האלה.
עכשיו זה לא מבריח אותי, אבל זה סתום בעיניי.
לפחות את הפוסט השני הבנתי...

[נוודית*]

תפילה יקרה,
וואו, ממש לא התכוונתי. חשבתי שכתבתי פשוט ואני בטח לא רוצה להבריח או לבלבל.
אני אנסה להסביר את עצמי.

נניח שחס וחלילה יש לי מחלה כלשהי, ונניח שאני הולכת לרופא והוא שולח אותי לעשות בדיקות כאלה ואחרות. ולוקח זמן, אולי אפילו רב, עד שהתוצאות יגיעו.
אני יכולה לשים את החיים שלי בהולד, ולחכות לתוצאות.
אני יכולה, מצד שני במקביל להמתנה, לראות מה אני יכולה לעשות למען עצמי עכשיו, בלי לחכות לתשובות. זה יכול להיות מאד מגוון ולא כל כך חשוב מה בדיוק אני אעשה. אבל עצם זה שאני חיה במלאות עכשיו, הכי טוב שאני יכולה הרגע, ולא מחכה שהחיים יתחילו או יתחדשו כשתגיע ה"תוצאה", זה משמעותי בעיני. וזה יכול להיות נכון בערוץ המסוים הזה של הבירור (בריאות, תזונה), או בכלל.

נכון שזה קצת יותר מורכב כשהבירור לא נעשה באיזו מעבדה עלומה, אלא אני עצמי היא המעבדה. ולזה התכוונתי שעוברים עלי שני תהליכים במקביל. אני גם החוקרת, וגם מושא המחקר.
מצד אחד הבירור, שהוא תהליך מתמשך ועתידי, ומצד שני החיים, עכשיו.
אז עכשיו אני אוכל מה שבא לי או נראה לי מתאים עכשיו, או מה שאני רגילה או נוח לי, ואנסה להנות ולשמוח ממנו, להפריד את זה מהסימן שאלה שממשיך לרחף ב"מעבדה".

במקרה הזה, אני חושבת שזה נכון גם כשהמחשבות הן לא רק עלי, אלא גם על הקרובים לי, אלה שאני אחראית להם.

<מקווה ששחררתי את הסתימה, ולו במשהו>

[לב_שומע*]

_שהדברים צריכים לעבור דרכך ולהפוך לשלך. שאת צריכה לחוות אותם כבחירה שלך ולא כי "גוגוס / בשמת / כל אחת אחרת " אמרה את זה".
מבינה.
רק נותרתי עם השאלה על סמך מה לבחור.
היה פשוט וקל, לו הייתה גוגוס נושאת נאום חוצב להבות שייטע בך את האשלייה שיש רמת וודאות גבוהה.
כיוון שלדעתה לא נכון לעשות כן, ונראה לי שאני מסכימה עם ההימנעות הזאת, אני יוצאת להמשך דרכי, שתכלול בין השאר ניסיון להתבסס על תצפיות, תוך שמתחשבים בכך שהן תיארכנה זמן ממושך מאוד ושהתנאים יהיו רחוקים מלהיות מבוקרים._

רוצה להציע עוד משהו, דומה אבל טיפ טיפה שונה.
הפוקוס שלי כידוע הוא רגשות ומערכות יחסים...
רוצה להציע לדבר בתוך עצמך משפט כמו:
שמעתי פתאום קול מבחוץ, קול של בשמת, גוגוס, אחרות, שמציע אופציה תזונתית שבעבר היתה לא מוכרת לי לחלוטין ובעבר היתה אולי אפילו בהתנגשות עם מערכת האמונות התזונתיות המוכרת לי.
משהו בקול הזה הקסים אותי. משהו שם הדליק אותי. משהו בפנים אצלי לא היה יכול להרפות מלהתעניין במה שיש לקול הזה להציע.
מן הצד השני, משהו שם גם הדליק כפתור של התנגשות חזיתית עם מערכת אמונות שלי או של הסובבים אותי והיקרים לי או של דברים שהייתי רגילה להאמין בעבר.
מצאתי את עצמי נקלעת למטוטלת בין שני הקולות.
ולספר, לעצמך: מה הקסים אותך. מה מקסים אותך עכשיו. ממה את מתקשה להרפות ולהפסיק להתעניין, במה שיש לקול החיצוני הזה (גוגוס, בשמת) להגיד, גם אם הוא מנוגד למערכת אמונות תזונתית שהיתה קיימת שם קודם.
וגם לספר לעצמך איפה מתרחשות ההתנגשויות, בין חלקים בתוך עצמך ובין מה שיש לקול הזה להציע.
פשוט להניח למשיכה החזקה לספר את הסיפור שלה, ולהניח לתנועה ההפוכה לספר את הסיפור שלה.
ולאפשר גם להתנדנדות, לחוסר הוודאות, לחלק שמיטלטל בין שתי מערכות אמונות שונות או לפחות הטלטל בעבר לספר את סיפורו.
ולהקשיב להכל.
בעיני, לפני שבונים עמוד שדרה חשוב להקשיב דווקא לחלק שמרגיש חסר שדרה פנימית.
בתפיסה שלי, כל מה שמצא חן בעינייך, כל מה שהקסים, בקול החיצוני הזה (גוגוס, בשמת, אחרות...) הקסים כיוון שהוא הד למשהו שהיה קיים גם בתוכך בפנים.
אלא שהדברים האלה שהם בתוך האדם עצמו, לפעמים מגיבים לקול חיצוני כיוון שקודם, לפני שהם פגשו את הקול מבחוץ, הם היו במצב עוברי.
וכשמשהו במצב עוברי פוגש קול חיצוני, לפעמים הוא חווה טלטלה. ולפעמים משמעותי אחר כך לספר את סיפורה של תנועת הנדנדה או המטוטלת שמתעוררת כתוצאה מהמפגש.
מקווה שהצלחתי לכתוב מספיק ברור...

[מצ'רה*]

מקווה שהצלחתי לכתוב מספיק ברור...
מאד ברור ומאד מאד יפה.
מסכימה איתך ושמחה שהבאת את הקול הזה.

[טלי_ב*]

גוגוס, תודה רבה על התגובה המושקעת. אני קצת מאותגרת מולה (-: לא בטוחה שמבינה עד הסוף למה התכוונת. אז אגיב לאט לאט על כל מה שיש לי להגיב אליו. אם יהיה לך כוח לקרוא הכל ולהגיב, מה טוב. ואם לא, אז הרווחתי כבר מעצם הכתיבה (-:

שכל יום את מקבלת החלטות מהותיות שנשענות על חוסר וודאות מוחלט. זה פשוט חוסר וודאות ששקוף לך. שאת לא רואה אותו, או כבר לא רואה אותו.

יש לך דוגמאות? לאיזה סוג של דברים את מתכוונת?

_טלי, אני מזקקת משהו. גם לעצמי, אז סליחה אם כבר הבנת וזה סתם חוזר על עצמו.
מדברת רגע אל עצמי בגוף ראשון.
אני רוצה שהדעה שלי תהיה חשובה. חשובה כמו כל מחקר (שהוא לרוב דעה בתחפושת) וכמו כל דעה של מישהו אחר, שחקר או התנסה, לא משנה באיזה עוצמה וביטחון הקול שלו מדבר אלי.
שהדעה שלי לא תצטרך לעמוד על משהו בשביל להיות חשובה. קודם כל לי, ואחר כך לקרובים אלי.
ועוד אני רוצה שדעתי, מבלי קשר לתוכן שלה, תהיה דעה של ממש ולא פשוט ברירת מחדל._

אני מרגישה שהדעה שלי חשובה, פשוט טרם גיבשתי אותה (-: ואולי העניין הוא כמו שנוודית כתבה, לא לתת לחוסר הוודאות הנוכחי להשתלט על כל חלקה טובה.

איזה מושג תעדיפי על פני אוכל אמיתי? הכי טוב שהגעתי אליו הוא "אוכל רצוי". אבל באמת שהמושג לא ממש משנה לי.

_האם לשאוף לאוכל שהוא רק (או כמעט רק) מזין ובכלל לא מזיק? או שאוכל שמזין יותר משהוא מזיק הוא גם רצוי?
אני חושבת שאפשר לשאוף לאוכל שהוא כמה שיותר מזין. שוב, כאמירה כללית כזו שברורה לך בעיקר_

המממ... מכירה את זה שכשמנסחים איזה מסמך ומתקשים להסכים על נקודה מסוימת, מוצאים איזה ניסוח עמום שמאפשר לעקוף את אי ההסכמה? כזה שמותיר את כולם מרוצים, אבל לא פתר את הבעיה? אז ככה מרגיש לי ה"כמה שיותר מזין" ואת הבעיה הזו דווקא כן הייתי רוצה לפתור (כלומר, לפעמים להותיר משהו לא פתור זה פתרון מעולה. במקרה הזה, אני הייתי רוצה כן לפתור). אני לא בטוחה בכלל שהתחושה הזו אומרת איזה משהו נכון, אבל היא שם. כי בסוף יכול להיות באוכל גם מימד של נזק, והוא יכול לבוא ביחד עם זה שאותו אוכל ממש הוא גם מזין.

_זה בהתחשב כמובן בעובדה שאין לי גישה פשוטה לאוכל שהוא רק מזין בכמויות ובמגוון שהייתי רוצה/צריכה.
טלי, אני חושבת שזו אמירה מחלישה ומיותרת. זה כמו שאנשים אומרים - אין לי כסף לזה, במקום לדבר על סדר העדיפויות שלהם.
יש לך בהחלט גישה לאוכל מזין מאוד בכמות ומגוון בלתי נתפשים. אם הגישה פשוטה ואפשרית - אלו מושגי משמעות שאתה מניחה שם ויכולה לא להניח אותם._

אני יודעת שיש כאן עניין של סדרי עדיפויות, אבל כיוון שאני, כרגע לפחות, לא הולכת לשנות את סדרי העדיפויות האלה, אז אני מדגישה שמה שמעניין אותי הוא לגבש החלטות לגבי האוכל בהתחשב בקיומם של אותם סדרי עדיפויות. לזה הייתה הכוונה המקורית שלי. לכן כתבתי שאין לי גישה "פשוטה", כלומר כזו שמשתלבת עם סדרי העדיפויות הקיימים. לדוגמה – אני לא מתכוונת להתחיל לקנות בשר צייד, גם אם אני מוכנה להניח שזה משהו שהייתי יכולה לעשות אילו סדרי העדיפויות שלי היו שונים. אז בהתחשב בעובדה שאני לא קונה בשר צייד, האם כדאי לי לצרוך בשר אחר או לא? (לא מתכוונת שתעני לי על זה (-: רק מדגימה למה התכוונתי)

יש דוגמה יותר קיצונית - סוכר לבן. גם הוא נותן קלוריות. וגם צמחים רעילים נותנים קלוריות. בעיניי זו לא הזנה. זה לתת קלוריות. ואני אישית יכולה למצוא בזה ערך חיובי רק אם אני עומדת למות במדבר וצריכה עוד קצת אנרגיה כדי לזחול ליישוב אנושי שאני מקווה שהוא קרוב. D-: אבל רגע של רצינות – יצא לי להכיר מקרוב ילדים שאצלם זה כן משמעותי, כי הם באמת אוכלים בצורה מאוד בררנית ולגמרי מסוגלים לא לאכול כמעט כלום למשך לפחות שבוע (תקופות ארוכות יותר לא נבדקו כי הנסיינים נשברו בשלב זה (-: ). אבל זו באמת הייתה רק דוגמה.
_האם מדובר בסוג של פשרה תזונתית - אם אין מספיק צמחים טריים, אז דגנים וקטניות זה אמנם לא משהו, אבל נותן יותר משמזיק? או שזו חלופה שוות ערך?
שאלה טובה. מה דעתך?_

לא יודעת. זו בדיוק הבעיה שלי (-:

מה שנשאר לך, בהינתן שחקרת, זו דעתך הפרטית.

כאן כאמור הבעיה שלי. אין לי דעה (עדיין?) בשאלות האלה ואני מתלבטת בשאלה מה הדרך הכי טובה לגשת לעניין הזה, של גיבוש הדעה.

טוב, אם הגעת עד הלום איתי, אז אחרי הכתיבה קצת נותרתי עם התחושה, שאני קצת נרתעת מהאפשרות להפוך את עניין האוכל לאיזשהו כיוון של חקירה עצמית והתפתחות עצמית רחבות יותר. לא יודעת אם זו סתם התנגדות כי באמת עולים שם דברים או שפשוט באמת לא עולה משהו כרגע ואני סתם רוצה לאכול טוב כדי לאכול טוב. בכל מקרה, באופן מוזר השיחה הזו כבר הובילה לשינויי תזונה מסוימים ולשיפור ההרגשה לגבי התזונה באופן כללי. אז תודה רבה (-: ותודה רבה גם לנוודית וללב שומע – מאוד אהבתי את מה שכתבתן.

[לב_שומע*]

(-:

[בשמת_א*]

_שניצל שטוגן השכם באותו הבוקר, היא הייתה אוכלת יותר. ואני חשבתי: "עד כאן! לא נולדת במשפחה סמ"ך-טי"תניקית!"
יש סיכוי שהיו אוכלים יותר, לו הייתי מפיקה בכל יום ארוחות טריות לצהריים ולערב, אבל קשה לי. אני משתדלת לבשל ליומיים-שלושה בערך. וכיוון שלא נלהבים מהאוכל, קורה לא מעט שהוא נשאר ליותר משתכננתי, ואז כמובן מלהיב פחות... אבל איכשהו אם אבשל מעט פחות - זה יתחסל ואיאלץ לבשל למחרת שוב._
אתייחס רק לזה (אני לא כאן...).

לא הבנתי מה הקשר פה לס"ט-ים... תסבירי?

אני, עם הילדים הבררנים והאלרגיים שלי, לחלוטין:

• הכנתי את השניצל טרי אם רציתי שייאכל. לא טרי

  מגעיל וזה בולט במיוחד אצל ילדים שנמצאים בתת תזונה ולא חשוב מאיזו סיבה (תת תזונה

  לא מקבלים מספיק ויטמינים ומינרלים מזינים מהמזון, לא קשור לכמויות. אם אוכלים המון לחם לבן ושוקו, זה תת תזונה. אלה מזונות שלוקחים מהגוף, לא נותנים כלום).
• מכינה כמויות קטנות. קטנטנות. טרי. משקיעה המון זמן בבישול. הודות לזה הם אוכלים. אוכלים טרי וטעים. לא טרי ולא טעים? לא אוכלים )-:

[לב_שומע*]

תפילה, קראתי שוב יותר בעיון את מה שכתבת למעלה.
מהסוף להתחלה, כדרכי...
שיניתי את דעתי.
אני לא חושבת שמה שכתבתי קודם זה המוקד.
יותר נשמע לי כרגע שפשוט צומחת לך איזושהי וודאות שכן ברורה לך לגבי הילדים שלך, כמערכת שמורכבת מפרטים, ושהתובנה הזו עשוייה להיות שימושית מאוד.

[תמי*]

אפשר להצטרף לשיחה?
אני קוראת את הדיון ומרגישה שאין כאן באמת שאלה של מידע. לא אצל המשוחחות כאן.
אני חושבת שכולן כאן כבר שותפות לעמדה שלפיה מזון הוא מזין ככל שהוא קרוב יותר למקורו בטבע. זה נורא פשוט. ולא באמת צריך מחקרים כדי לתמוך בעמדה הזו.
לדעתי רוב הנשים כאן לא צריכות מחקרים כדי להשתכנע בכך. כך אני קוראת את הכותבות כאן.
הבעיה היא שקשה ליישם את ההבנה הזו. על עצמי ועל בני ביתי. זה הכל. גם זה די פשוט.
ואז השאלה היא כמה אנחנו מתייסרות על הקושי הזה.
כמה אנחנו מטשטשות אותו בדיבורים בדבר מחקרים כאלה ואחרים שחסרים לנו. כשבעצם מה שעולה כאן זה הקושי ליישם את מה שכבר לגמרי ברור.
טלי את כותבת:
לדוגמה – אני לא מתכוונת להתחיל לקנות בשר צייד, גם אם אני מוכנה להניח שזה משהו שהייתי יכולה לעשות אילו סדרי העדיפויות שלי היו שונים. אז בהתחשב בעובדה שאני לא קונה בשר צייד, האם כדאי לי לצרוך בשר אחר או לא?
אני חושבת שהדוגמא הזו מבהירה בדיוק למה בעצם אין כאן שאלה עבורך - לא שאלה שמידע יכול להשיב עליה.
את כבר יודעת שיש בשר איכותי ויש בשר לא איכותי. את זה את מציגה בשאלה שלך. את הידיעה הזו.
את כבר יודעת שאת לא עומדת לקנות בשר איכותי.
אז איפה השאלה?
הרי התשובה בגוף השאלה - ברור שבמצב הזה כדאי לצרוך כמה שפחות בשר.
אני בטוחה שזה גם ברור לך.
זה ברור לרוב מי שקורא קצת על תזונה.
לדעתי הקושי נמצא בביצוע של מה שבעצם ידוע ולא נזקק לשום מחקר - עבורך - כך אני קוראת אותך.
כך אני קוראת גם אותך, תפילה.
נראה לי שמאוד ברור כבר לך מה כדאי לאכול ומה לא.
רק שזה מאוד מסובך ליישם את זה במשפחה שיש בה העדפות שונות ומשונות.
ואז השאלה היא איך אנחנו מתנהלות עם הקושי הזה ולא עם קושי דחליל שבעצם לא קיים של היעדר מידע.
נדמה לי שזה מה שצלצול ניסתה להגיד.
או שזה מה שהבנתי (-:

[תמי*]

הנה למשל מה שבשמת כותבת:
הכנתי את השניצל טרי אם רציתי שייאכל
ברור הרי לכולנו שיותר בריא ויותר טעים שניצל טרי, נכון?
אבל - לי גם ברור שאני לא יכולה להכין שניצל טרי כל יום. שאני לא הולכת לעשות את זה. זה לא יקרה.
לכן, מה שבשמת עשתה (וזה יפה מאוד לדעתי) - לא רלוונטי עבורי.
אני שואלת את עצמי איך להזין את משפחתי באמצעות האפשרויות שעומדות לרשותי - שבהן אני כוללת כסף, כוחות, מידת המורכבות של כל ילד וכדומה.
בשאלה הזו לא יעזור שום מחקר מדעי. ונראה לי שזו בעצם השאלה שרוב הנשים כאן שואלות.

[טלי_ב*]

תמי, האמת שלא ממש הבנת למה התכוונתי.

אני חושבת שכולן כאן כבר שותפות לעמדה שלפיה מזון הוא מזין ככל שהוא קרוב יותר למקורו בטבע. זה נורא פשוט. ולא באמת צריך מחקרים כדי לתמוך בעמדה הזו.
אני לא שותפה לעמדה הזו. אני לא שוללת אותה, אני פשוט לא משוכנעת שהיא נותנת את התמונה המלאה. ואכן, לא צריך מחקרים כדי לתמוך בעמדה הזו, מותר לתמוך על איזה בסיס שרוצים (-: אני פשוט לא במחנה הזה.

ואז השאלה היא כמה אנחנו מתייסרות על הקושי הזה.
כמו שכתבתי כבר, אני לא מתייסרת בעניין הזה. בתחום הזה אין לי בעיה של התייסרות ורגשות אשם בכלל. ובגלל שגם כתבתי את זה, מאוד מוזר לי שבחרת לתת דווקא אותי כדוגמה לעניין הזה.

הרי התשובה בגוף השאלה - ברור שבמצב הזה כדאי לצרוך כמה שפחות בשר.

בשבילך, אולי ברור. וזה מעולה - בשבילך. לי זה לא ברור. זה שבשר הוא לא בשר צייד (איכותי זה לא כזה דיכוטומי בעיני, אז אני מוותרת על המושג הזה) לא אומר שהוא לא תורם דברים חיוניים בכל זאת.
ובכל מקרה, קשה לי לדמיין מצב ש כדאי לצרוך כמה שפחות. אם זה המצב, אז פשוט לא כדאי לצרוך. אני כאמור לא משוכנעת בכך לגבי הדוגמה שנתתי.

בקיצור, נשמע שזיקקת לעצמך מאוד יפה איפה הקושי שלך. אני שמחה שמה שכתבתי תרם איכשהו לעניין. אבל אנא אל תשליכי את הקושי הזה עליי.
ומשפטים כמו

_אני בטוחה שזה גם ברור לך.
זה ברור לרוב מי שקורא קצת על תזונה._

באמת מיותרים. מודה - התרגזתי קצת, למרות שהכוונה בטח טובה.

[טלי_ב*]

אגב, בעניין הבשר - רוצה להדגיש שזו הייתה רק דוגמה לסוג של שאלות שאני שואלת את עצמי.
במקרה זו גם שאלה אמיתית מאוד עבורי וממש לא "קושי דחליל", כי אם הייתי חושבת שעדיף לא לצרוך בשר (שאינו בשר ציד), הייתי מפסיקה בלי קושי. הייתי צמחונית שנים רבות בכיף גדול ועד היום בשר זה לא אחד הפייבוריטים שלי.

[תפילה_לאם]

חשבתי שכתבתי פשוט
למעשה, בקריאה מחודשת אני מבינה עכשיו טוב יותר את הפוסט ההתחלתי, כנראה בזכות ההבהרה, שהיססתי עם לבקש ואז שמחתי שביקשתי! @}

אז עכשיו אני אוכל מה שבא לי או נראה לי מתאים עכשיו, או מה שאני רגילה או נוח לי, ואנסה להנות ולשמוח ממנו, להפריד את זה מהסימן שאלה שממשיך לרחף ב"מעבדה".
העניין הוא שבשונה מהמתנה לתוצאות מעבדה של בדיקה שנלקחה במקרה שלנו התוצאות העתידיות תלויות בבחירות העכשוויות ב"הווה המתמשך". ועל מה תסתמכנה הבחירות העכשוויות? <טוב, כבר חוזרת על עצמי.>


בתפיסה שלי, כל מה שמצא חן בעינייך, כל מה שהקסים, בקול החיצוני הזה (גוגוס, בשמת, אחרות...) הקסים כיוון שהוא הד למשהו שהיה קיים גם בתוכך בפנים.
תודה, לב, אני חושבת שאני מסכימה עם זה.

[תפילה_לאם]

לא הבנתי מה הקשר פה לס"ט-ים... תסבירי?
אין איזה קטע כזה של אימהות ספרדיות, שעומדות מדי יום ועמלות על ארוחה טרייה מושקעת, ובני משפחה שלא מוכנים לאכול "אוכל של אתמול"?
<אשכנזייה שכמותי>


הכנתי את השניצל טרי אם רציתי שייאכל. לא טרי

מגעיל וזה בולט במיוחד אצל ילדים שנמצאים בתת תזונה ולא חשוב מאיזו סיבה (תת תזונה

לא מקבלים מספיק ויטמינים ומינרלים מזינים מהמזון, לא קשור לכמויות. אם אוכלים המון לחם לבן ושוקו, זה תת תזונה. אלה מזונות שלוקחים מהגוף, לא נותנים כלום).[/u]
היום הקצר של הילדות הוגדר כ"יום השניצל הבינלאומי". כולם אוכלים בהנאה שניצל טרי מהמחבת.
מה לעשות שארבע פעמים בשבוע הן כלואות בשעת ארוחת הצהריים ונאלצות לאכול שם? יש אפשרות להירשם למפעל ההזנה, אבל ניסיון העבר מלמד שמעבר לערכים התזונתיים המפוקפקים של הנ"ל, הילדות גם לא ממש אוכלות את מה שמגישים ("איכס, הרוטב של העדשים נשפך על הקוסקוס."/ "איכס, יש בצל בפתיתים" וכד'). שולחת אִתן קופסות אוכל שהכנתי מראש (ושהן אינן יכולות לחמם לקראת הארוחה). כך שבכל מקרה לא יהא זה שניצל שיצא הרגע מהמחבת, ובחינה קצרה של משאביי מספיקה לי כדי לפסוק, שאין לי די משאבים כדי לטגן שניצלים בשש וחצי בבוקר, מה גם שלא בטוח שהם יהיו טעימים בהרבה מאלה שטוגנו בצהרי היום הקודם. בכלל, אני לא מסכימה ששניצל לא טרי אינו טעים. הוא טעים פחות, אבל לא בלתי טעים, בייחוד כשאמורים להיות רעבים (בהנחה שלא הייתה איזו חגיגת יום הולדת בכיתה, שלא הופעל קיוסק ר"ח או כל חגיגת בליסת חטיפים אחרים). אני שולחת גם מיני בשר אחרים, אלא שאחת הבנות מצמצמת את האפשרויות לשניצל ולעוף. (רצוי עוף בתנור. נכונות קלה לעוף מכובס.)

מכינה כמויות קטנות. קטנטנות. טרי. משקיעה המון זמן בבישול. הודות לזה הם אוכלים.
הממממ... גם כך נראה לי שאני משקיעה המון זמן בבישול, ויש לי עוד הרבה דברים אחרים לעשות. אמנם אני לא מתרגמת מספרדית , אבל לפעמים רק דרישה דחופה להנקה ול"על הידיים" מנטרלת אותי מקילוף תפו"א. אולי כשנגדל קצת...
והעניין הוא שגם כשטרי לא תמיד קופצים על המציאה. נורא קשה לי למצוא מאכלים מזינים שכולם יאהבו!!!

[תפילה_לאם]

היי תמי,
תודה על החשיבה ועל השיתוף!

_ברור שבמצב הזה כדאי לצרוך כמה שפחות בשר.

בשבילך, אולי ברור. וזה מעולה - בשבילך. לי זה לא ברור. זה שבשר הוא לא בשר צייד (איכותי זה לא כזה דיכוטומי בעיני, אז אני מוותרת על המושג הזה) לא אומר שהוא לא תורם דברים חיוניים בכל זאת._

לפחות באשר לדוגמה הספציפית הזאת גם עבורי לא ברור כלל וכלל, כי נראה לי שגם הבשר הרגיל שאני קונה בסופר תורם לא מעט, ואני מקווה שלא יוצא שכרנו בהפסדנו (לא הפכתי את הביטוי, נכון?), וגם כי במשפחה שיש בה העדפות שונות ומשונות מה אתן במקום הבשר הזה? פתי בר? ואותה השאלה מתנסחת לי גם בנוגע לביצים, לדגים, למוצרי חלב.
ונכון שנראה שמתבהר לי התפריט האידאלי, אבל קשה לי לנמק אותו לבעלי. קשה לי לומר בנחרצות, שאכילת כמה ביצים לא אורגניות עדיפה על פני ביצה ושתי פרוסות לחם אחיד. אולי כי גם אני רואה חשיבות בגיוון, וזה הגיוון שמתאפשר.

[טלי_ב*]

באמת מיותרים. מודה - התרגזתי קצת, למרות שהכוונה בטח טובה.

טוב, בינתיים הספקתי להרגע וחשבתי למחוק אבל אני לא יודעת אם קראת כבר, תמי, אז אני פשוט משאירה ומוסיפה שהסתכלתי על זה יותר ברכות הבוקר (-: המדיום הזה גורר אי הבנות כאלה וזה טבעי @}

[תמי*]

טלי
אני ממש ממש מצטערת שהדברים שלי יצאו כאלה נחרצים והצליחו להרגיז.
אוי, באמת שלא התכוונתי לכך.

[תמי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עוד כמה מילים:
למה נתפסתי לדוגמא שלך עם הבשר?
גם כי אני אוהבת את הדברים שאת כותבת וגם כי היא נראתה לי טיפוסית לדיון שמתנהל כאן לאחרונה.
אני מצטערת אם בדברים שכתבתי לך הרגשת שאני מעוותת את מה שהתכוונת לומר.
בגלל שהתייחסת לבשר צייד היה נדמה לי שיש לו איזשהו ערך מבחינתך. לא כך? אחרת קשה לי להבין את סוג הדילמה. העקרונית. לאו דווקא בענין הבשר.
_אני חושבת שכולן כאן כבר שותפות לעמדה שלפיה מזון הוא מזין ככל שהוא קרוב יותר למקורו בטבע. זה נורא פשוט. ולא באמת צריך מחקרים כדי לתמוך בעמדה הזו.
אני לא שותפה לעמדה הזו. אני לא שוללת אותה, אני פשוט לא משוכנעת שהיא נותנת את התמונה המלאה._
ראשית אני מתנצלת שהנחתי הנחות לגבי כולן.
אני מודה שבקריאת דפי החיוניות הרושם המצטבר שלי היה שמי שלוקחת חלק כאן היא מי ששותפה למחשבה הזו. זה לא אומר שאין הבדלים מסוימים אבל הרוח הכללית היא זו.
טלי, האם את מוכנה להסביר מה את מתכוונת בדברייך לגבי התמונה השלמה? אני שואלת בכנות. ומבינה אם אין לך פנאי / רצון לכך.
פשוט תוהה: האם את לא שותפה למחשבה שתפוח מזין יותר מבמבה? שמרק ירקות מזין יותר ממרק אבקות?
בסוגריים:

אני שואלת בכנות כי לא מצליחה להבין.

[תמי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תפילה,
מקווה שהדברים הנחרצים שלי לא הרגיזו גם אותך. מבטאת התנצלות אם כן.
את כותבת:
כי במשפחה שיש בה העדפות שונות ומשונות מה אתן במקום הבשר הזה? פתי בר? ואותה השאלה מתנסחת לי גם בנוגע לביצים, לדגים, למוצרי חלב.
אני עם הילדה הבררנית שלי פשוט בוחרת את האופציות היותר מזינות (לדעתי) מבין אלה שהיא מסכימה לאכול.
אבל נקודת המוצא היא שבאופציות לא כלול מזון מתועש מסוג הפתי בר / חטיפים למיניהם וכדומה. לדעתי זו אף פעם לא בחירה אמיתית כשיש אפשרות למאכלים כאלה.
אבל תפוחי אדמה ובטטות בתנור - כן. אורז - כן.
את כותבת:
נראה לי שגם הבשר הרגיל שאני קונה בסופר תורם לא מעט
אז איפה הדילמה? תקני את הבשר ותאכלו בהנאה.

[בשמת_א*]

לכן, מה שבשמת עשתה (וזה יפה מאוד לדעתי) - לא רלוונטי עבורי.
כן, ואני גם רוצה לחדד: אני עושה קיצורי דרך במקומות אחרים. נגיד, מכינה מרק כרובית (להיט אצל הילדים שלי. כרובית, תפוחי אדמה, חמאה, בצל לבן, מלח פלפל לבן, טחון). מחממת כל יום מנות. נכון שכאשר זה טרי הם פשוט אוכלים (טורפים) שתי מנות ברצף. אבל גם אחת זה בסדר גמור וזה נאכל בתיאבון גם מחומם.

קיצורי דרך אחרים: גרעיני תירס מקופסת שימורים (מקפידה לקנות ישראלי וצלצלתי למפעל כדי לוודא שזה ישראלי. תירס מארה"ב ומוצרי תירס מארה"ב מהונדסים גנטית ואני לא נוגעת). אפילו לא אורגני. אז נכון שפעמים בודדות בשנה ובעיקר לקמפינג P-: אז מה. זו פשרה שהעיקרון הראשון בה הכוחות של בשמת ורק השני והלאה, הבריאות.

_את כבר יודעת שיש בשר איכותי ויש בשר לא איכותי. את זה את מציגה בשאלה שלך. את הידיעה הזו.
את כבר יודעת שאת לא עומדת לקנות בשר איכותי.
אז איפה השאלה?
הרי התשובה בגוף השאלה - ברור שבמצב הזה כדאי לצרוך כמה שפחות בשר._
דרך אגב זו לא המסקנה האישית שלי לגבי בני ביתי.
יש לי ילד שבעיכוב גדילה וגם היה אנמי מאוד. בעקבות שנה וחצי של האכלת-חובה בבשר עתיר ברזל פעם פעמיים ביום, יש לו המוגלובין 13 (נבדק לפני ימים ספורים). והוא גדל רוב הזמן.

אני כן קונה בשר אך ורק באיטליז האיכותי מאוד שיש לי ליד הבית, ואך ורק טרי.
המחירים, לא נדבר על זה. הבריאות והגדילה של הילד שוות לי כל גרוש. וממילא מדובר בכמויות של בית מרקחת (אני הולכת כדי לקנות שתי חתיכות פילה בקר לסטייק, כן? או חצי ק"ג הודו טחון לקציצות). אבל אני יודעת שאמנם הבקר גדל במרעה טבעי אבל בחודשים האחרונים לחייו, לגמרי פוטם בצורה הכי זוועתית.
ובכל זאת, היתרונות עולים על החסרונות בעיני.

אין איזה קטע כזה של אימהות ספרדיות, שעומדות מדי יום ועמלות על ארוחה טרייה מושקעת, ובני משפחה שלא מוכנים לאכול "אוכל של אתמול"?
לא מכירה P-: (אני לא ממש ספרדיה) (גם לא אשכנזייה)
בבית הורי, אכלנו בלי בעיה גם אוכל טרי (שניצלים או פירה או סלט זה אוכל טרי כמובן) והמון המון תבשילים שמכינים לכמה ימים ומחממים כל יום (תבשילים בשריים למיניהם, תבשילי ירקות, מרקים, ועוד ועוד). לא זוכרת בכלל בעייה.
אצלי, פשוט גיליתי על הילדים בדרך של ניסוי וטעייה. בעיקר טעייה... עד שהבנתי את הקטע. אז עם הילדים הרזים והבררנים שלי, לא ראיתי ברירה אלא לעשות את מקסימום המאמצים מצידי כדי שלפחות מהצד שלי, דאגתי שיאכלו. אבל זה גובה מחירים גבוהים במקומות אחרים. אכן.


נורא קשה לי למצוא מאכלים מזינים שכולם יאהבו!!!
מזדהה לעומק, לרוחב ולצדדים. ולא היו לי אפילו טיפה של אנרגיות לעשות את זה כשהקטן היה תינוק. אפס. פחות מאפס.

_אני עם הילדה הבררנית שלי פשוט בוחרת את האופציות היותר מזינות (לדעתי) מבין אלה שהיא מסכימה לאכול.
אבל נקודת המוצא היא שבאופציות לא כלול מזון מתועש מסוג הפתי בר / חטיפים למיניהם וכדומה. לדעתי זו אף פעם לא בחירה אמיתית כשיש אפשרות למאכלים כאלה_
מייצג גם את דעתי.
אני לא קונה הביתה דברים שאינם אופציה מבחינתי.
הבחירה היא רק בין מה שיש בבית. זהו.
ואכן, שני ילדים שההעדפות שלהם שונות והם בעיקר מאוחדים במה שמגעיל אותם (כלומר אבוקדו מגעיל את שניהם, אבל היא אוהבת עגבניות ושונאת פלפלים, הוא אוהב מלפפונים ופלפלים ולא אוכל עגבניה טרייה אלא אם כן היא מוחבאת בסלט, שגם אותו התחיל לאכול אך ורק לאחרונה, שנים לא נגע בסלט בזמן שהיא יכולה לחסל קערת סלט שלמה).

[טלי_ב*]

תמי, אשמח להסביר למה התכוונתי (האמת שמה שקשה לי זה דווקא להרגיש לא מובנת ומשם יצאה תגובתי הקודמת... אז תודה מעומק הלב על ההתנצלות ועל המחמאה @} ).
עקרונית אני כן שותפת לעמדה שלפיה מזון ממש כמו שאפשר למצוא אותו בטבע (או היה אפשר במקרים מסוימים) הוא הכי מזין ורצוי. אני גם בוודאי שותפה למחשבה שתפוח מזין יותר מבמבה_ ו _שמרק ירקות מזין יותר ממרק אבקות . אבל אלה הקצוות. לתחושתי, כשמתחילים לעשות כוונון עדין יותר, התמונה מורכבת יותר. במיוחד כשמדברים על אוכל שהוא לא בדיוק כמו שאפשר היה למצוא אותו בטבע, אבל לא זבל תעשייתי מובהק. אם להמשיך את דוגמת הבשר – אז אכן התייחסתי לבשר ציד כי אני חושבת שזה הבשר שהכי מתאים לצרוך. אבל האם זה אומר שאין ערך בבשר אחר? בעיני לא. הרי בשר הציד רצוי מכמה בחינות (מדברת כרגע רק מנק' מבט בריאותית ולא מוסרית), שביניהן ניתן למנות את המזון ממנו הוא ניזון, החיים נטולי הסטרס הקיצוני של בע"ח, הטריות שלו והיותו "אורגני". אז בשר שלא עונה על הקריטריונים האלה הוא גם פחות מזין (אם כי "פחות" זה לא "בכלל לא". יכול להיות שעדיין יהיו בו רכיבים שחיוניים לנו מאוד) וגם יותר מזיק (בגלל כימיקלים וכו'). עכשיו אפשר לשחק עם שני הצדדים של המשוואה, הצד של סקאלת ה"מזין" והצד של סקאלת ה"מזיק". למשל, נניח בשר שניזון ממרעה (טוב על סקאלת "המזין") אבל לא אורגני (לא טוב על סקאלת "המזיק"). האם כדאי לי לצרוך אותו? האם היתרונות של הצד המזין עולים על החסרונות של הצד המזיק? אולי כן כשמדובר בכמות קטנה ולא בכמות גדולה? אולי להפך – כמות קטנה לא תועיל לי הרבה תזונתית ואשאר רק עם הצד של הנזק? אולי כדאי בלי קשר לכמות? והתמונה כמובן עוד יותר מורכבת לגבי בשר כמו שבשמת מתארת. ועכשיו למשוואה הזו אפשר משתנה נוסף – מה הייתי אוכלת במקום הבשר? ממה אוכל פחות אם אוכל יותר בשר? אני לא חושבת שאני אוכל למצוא תשובות לשאלות האלה מתוך התבוננות ב"טבע", כי בטבע השאלות האלה לא קיימות. יש בשר ציד וזהו.

[בשמת_א*]

אלה בדיוק הסיבות שאני מתארת את המצב, אבל לא נותנת את התשובות.

לדעתי האישית, את התשובות צריך או צריכה כל אחת לתת לעצמה. ואפשר לשנות אותן מיום ליום, לפי הכוחות, הצרכים, הבעיות וכן הלאה.

בהינתן המצב הבעייתי, כל אחת צריכה לעשות את הפשרות שלה במיזעור הנזקים ובהגברת התועלות. אין פתרון בית ספר. אין תשובה אחת נכונה. וגם אין תשובה אחת שנכונה לכולם!
יש מי שמתאימה לו תזונה המבוססת אך ורק על ירקות ופירות חיים וכו', ויש מי שהתזונה הזאת תגרום לו צרות צרורות.
יש מי שמתאימה לו תזונה עתירת בשר, ויש מי שבנוי לאכול מעט בשר פעמים בודדות בשנה.
יש מי שמוצרי חלב מתאימים לו יחסית והוא גם אוהב אותם, ויש אחרים שזה גורם להם אנמיה ומחלות רבות אחרות.
ואלה רק מעט דוגמאות.

הבריאות של כולם נפגעת מסוכרים ודגנים ריקים, הבריאות של כולם נפגעת ממזון מעובד תעשייתי זבלי, הבריאות של כולם נפגעת מחומרי הדברה וזיהומים. אבל גם פה, יש כאלה שנפגעים קשה ומוקדם, ויש כאלה שסופגים וסופגים את הרעלים במשך שנים רבות לפני שמופיעה אצלם מחלה כלשהי.

[אמא_צעירה*]

אני קוראת מרתקת את הדיון, באמת חשוב לשים לב ולשקול בכובד ראש את נושא ה"מהחי", על כל מה שמכניסים בו- הורמונים אנטיביוטיקה פוספטים ומים במעובדים ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה D-:

מה עושים עם בעל שלא סובל צומחים? ירקות מכל הסוגים?
הוא סובל מעצירות רבתי שמסבכת לו את כל היום, ועדיין טוען שזה לא יעזור לו

ואיך מלמדים את פעוטתי לאכול ירקות? בת 14.5 חודשים. אני מציעה ומציעה ולא הולך לי, השאלה אם אני עושה נכון בכלל.... (מלפפון, גמבה פרוסים לגפרורים, בדרך כלל מקולפים כי יש לה רק 5 שיניים והמרקם מפריע לה.
לחתוך גדול יותר? קטן,? צורה אחרת? לא לקלף? כל כך חשוב לי לגדל אותה נכון (בניגוד לבעלי ולי שגדלנו... ככה כזה...)

[תמי*]

בשמת,
תודה על רעיון מרק הכרובית. נשמע לי טעים ומשהו שיאהבו גם אצלי.
בענין הבשר -המדיניות שלי מאוד דומה לשלך.
גם אני גיליתי - על עצמי - שבלי מוצרים מן החי הגוף שלי מגיע לחוסרים לא נעימים, והפשרה היא בשר מאיטליז מובחר יחסית. גם גיליתי שלי מספיק קצת כדי להיות בריאה. ויש אצלנו בבית מי שזקוק ליותר בשר, ויש מי שלא נוגעת במוצרים מן החי.
מסכימה לגמרי:
לדעתי האישית, את התשובות צריך או צריכה כל אחת לתת לעצמה. ואפשר לשנות אותן מיום ליום, לפי הכוחות, הצרכים, הבעיות וכן הלאה.
ובכל זאת -
את הדרך האישית שלי ואת הנהגת הדרך המשפחתית כן עשיתי בעזרת אחרים. קראתי מחקרים ובלוגים וסיפורים אישיים, קראתי אותך ואת ניצן ובהמשך את גוגוס. נעזרתי באחרים כדי לצאת לדרך וכדי להחליט מה לבחון.
המסקנה שלי היא שאחרי כל המחקרים הללו המסקנה די פשוטה ויש בה מן האוניברסלי:
הבריאות של כולם נפגעת מסוכרים ודגנים ריקים, הבריאות של כולם נפגעת ממזון מעובד תעשייתי זבלי, הבריאות של כולם נפגעת מחומרי הדברה וזיהומים. אבל גם פה, יש כאלה שנפגעים קשה ומוקדם, ויש כאלה שסופגים וסופגים את הרעלים במשך שנים רבות לפני שמופיעה אצלם מחלה כלשהי.
אני חושבת שאם מוציאים מהתפריט המשפחתי את הסוכרים והדגנים הריקים והמזון המעובד-תעשייתי-זבלי, עושים המון. ואז לא כל-כך חשוב מה כל אחד בוחר לאכול.
זה מה שהתכוונתי כשכתבתי למעלה שזה די פשוט.
טלי,
אני גם בוודאי שותפה למחשבה שתפוח מזין יותר מבמבה ו שמרק ירקות מזין יותר ממרק אבקות . אבל אלה הקצוות. לתחושתי.
למה הקצוות? בתזונה של ילדים נראה לי שזה דווקא דיון על המיינסטרים והאלטרנטיבות. רוב האנשים נותנים במבה לילדים וחושבים שזה בסדר.
ומן הצד השני אני רואה אצלנו בבית שכשאין אופציה לחטיפים וממתקים מה שאוכלים זה הרבה פירות.
אבל לא רק אצל ילדים.
אני חושבת שהצעד המרכזי הוא להוציא מהתפריט את המזון ששתינו נסכים שהוא לא מזין: סוכרים למינהם וכל המזון-מעובד-זבלי. נדמה לי שנסכים, לא? או שאני סתם מכלילה?
ואז כל הדילמות הרבה פחות דוחקות.
נניח - מה שאת כותבת בענין הבשר, זו דילמה אמיתית עבורך? הרי בארץ אין בכלל בשר אורגני. בארץ אין בשר שניזון רק ממרעה. פשוט אין. יש בשר שגם יוצא למרעה אבל כולם מפוטמים בהמשך. וכולם מקבלים תרופות.
ואז המסקנה היא באמת אישית וקשורה לצרכים תזונתיים - כמו שבשמת תיארה - להעדפות שלנו ושל הילדים ולתקציב. לא דילמה שאפשר איכשהו לתת לה תשובה סופית.
לא?

[הולכת_והרוח_בפניי*]

אמא צעירה - לדעתי, פשוט.. תתפרעי. נסי מגוון רחב ככל האפשר, בכמויות קטנטנות מכל דבר, במרקמים וצורות חיתוך שונות. הצוציק שלי אהב מאוד עגבניות. שלמות. אחר כך רק פרוסות. עכשיו רק מלפפונים. ובננות. במיוחד אם אני מאכילה את המשאית שלו גם. אם זה לא עוזר, הזברה אוכלת איתנו, ואז אוכלים גם מרק, ממולאים קצת טחינה עם סילאן ויוגורט. תודה לאל על הזברה...

[אמא_צעירה*]

הולכת והרוח לפני - כרגע ניסיתי סלט, ונעלמות מדי פעם חתיכות, עוד לא הצלחתי להבין אם זה לתוך הריפוד של הכסא, לרצפה או באמת לפה שלה D-:
ובקשר לג'ירפה ולמשאית- אני חוששת שאני לא בדעה הזו, אני כן אנסה מרקמים וחיתוכים וכו, אבל "לעשות מטוס" זה סותר קצת את ההשקפה שלי (-: אבל ברור שכל אמא עם מה שנכון לילד/ה שלה אני פשוט לא רוצה לנסות עם משחקים כי כרגע היא אוכלת יפה לחם, ירקות מבושלים, שניצל, עוף, דג וכו, עדיין לא אוכלת סוכרים פשוטים, עוגיות מתוקים וחטיפים, ואפילו (?) לא במבה היא אוכלת טוב ואני מעדיפה לא לנסות עם משחקים כדי שהיא לא תבין שאפשר למנפלץ עם אוכל

במרקמים וצורות חיתוך שונות אילו מרקמים אפשר לרקום לה? ממש לגרד מלפפון וכאלה?

ועוד משהו, הגננת "מאיימת" לחלק או טו טו במבה וחטיפים לילדים (היא הכי קטנה, ורובם בני שנה וחצי+). הבת שלי לא קבלה מעולם במבה וכל מה שקרוב רחוק של חמאת בוטנים, כי יש לה רגישות להרבה מאוד מאכלים, כל מוצרי החלב (גם יוגורט) וחלק גדול מהפרות. אני לא לוקחת סיכון לגבי במבה, ואמרתי לה שכרגע אני לא בודקת אפילו, כי לא מתחשק לי להגיע למיון (לפני ראש השנה כמעט נסענו בגלל יוגורט בסוף ברוך השם לא, אבל) היא מגיבה יותר ויותר חריף, וכל התקף- קוצר נשימה- דורש יותר ויותר סטרואידים וכאלה. בערב ראש השנה- דחפו לה בית מרחקת שלם ואני מה זה פוחדת!!!
מה עושים כדי שה גננת לא תתן חטיפים לילדים? במיוחד הבמבה הארורה, וכמובן כל סוכר פשוט שגורם לה להמון ליחה .....

תודה

[טלי_ב*]

למה הקצוות? בתזונה של ילדים נראה לי שזה דווקא דיון על המיינסטרים והאלטרנטיבות. רוב האנשים נותנים במבה לילדים וחושבים שזה בסדר.
כן, מבחינה מספרית את צודקת. אבל מהותית במבה עדיין נתפסת אצלי כמשהו קיצוני. קיצוני במובן הזה שזה כל כך רחוק ממה שאמור להיות זמין לי באופן טבעי, שאין לי דילמות על זה. כלומר, יש לי דילמות לפעמים אבל זה לא במישור של מה רצוי, אלא במישור היחסים בין הרצוי למצוי בכל מיני סיטואציות מורכבות. אז אני בהחלט מסכימה שהצעד המרכזי הוא להוציא מהתפריט את המזון ששתינו נסכים שהוא לא מזין: סוכרים למינהם וכל המזון-מעובד-זבלי.

אבל, בעניין הבשר, זו לגמרי דילמה אמיתית עבורי. אני לא מתעסקת בה הרבה בפועל כרגע, אבל בהחלט לא פעם תוהה אם אני נוהגת נכון בעניין הזה. אנחנו אוכלים בשר, רוב הזמן הוא מה שנקרא מאיכות טובה, לפעמים גם סתם רגיל מהסופר. אבל אני לא תמיד בטוחה שיתרונותיו עולים על חסרונותיו. הילד בגדול חובב בשר, אבל הוא ממש קטן, בן שנתיים וחצי, וזה לא שהוא יבקש את זה אם לא אקנה. מקסימום יאכל פה ושם כשאנחנו מחוץ לבית, אבל הייתי יכולה להוריד את הכמויות שהוא אוכל באופן משמעותי.
אני כאמור לא אכלתי בשר שנים רבות בעבר, ולא זכור לי איזה חוסר מיוחד שהיה לי, אבל לא בדקתי את זה מתוך איזושהי מודעות, ויכול להיות שהיו כל מיני דברים שכן הפריעו לי ולא עלה בדעתי לייחס את זה לתזונה. עברו מאז כבר כמה וכמה שנים.
ויש לי עוד כמה דילמות כאלה. לצערי כנראה שבאמת הן לא כאלה

הרי בארץ אין בכלל בשר אורגני. בארץ אין בשר שניזון רק ממרעה. פשוט אין. יש בשר שגם יוצא למרעה אבל כולם מפוטמים בהמשך. וכולם מקבלים תרופות.
וואלה? זה אחד הדברים שלא בדקתי מחוסר במשאבי זמן ואנרגיה. ראיתי שזה לא זמין לי בצורה פשוטה ועברתי הלאה, אבל סימנתי לי לבדוק יום אחד.

[בשמת_א*]

הרי בארץ אין בכלל בשר אורגני. בארץ אין בשר שניזון רק ממרעה. פשוט אין. יש בשר שגם יוצא למרעה אבל כולם מפוטמים בהמשך
בדיוק.
בדקתי.
ואני כל פעם בודקת שוב.

ירקות ופירות לתינוקות: אבוקדו. חתיכות בננה. אפונה (קפואה, זורקים למים רותחים לכמה דקות), חתיכות בטטה (שאפית בקליפתה, נימוח, ריחני ואלוהי, לתת קצת קוביות ובעצמך לאכול את השאר, לידה). ועוד.
שני הפטנטים:
הראשון: להגיש חתוך קטן ככה שנוח לקחת באצבעות, להגיש מעט מאוד מכל צבע, לעשות צלחת קטנה וחמודה, צבעונית עם כמה דוגמיות (3-4) מכל פריט. שתתנסה. שתשחק. זה צריך להיות כיף לנסות.
הפטנט השני: לשבת איתה ולאכול את אותם הדברים אבל לך לתת מנה יותר גדולה. וגם לשים קצת קוביות קטנות על הצלחת שלך, שאם היא תרצה תתני לה. והכי: זה מפתה אותם לקחת מהצלחת שלך.
אכילה צריכה להיות עניין חברתי כדי להיות כיף. תינוקות לא בנויים לשבת בודדים בכסא שלהם ולאכול "אוכל תינוקות" שהוכן במיוחד בשבילם והם אוכלים אותו לבד.

[אמא_צעירה*]

היא אוכלת איתי את האוכל שלי, חוצ מהלחם שהיא מנשנשת כל היום בעצמה ומשאירה שאריות בכל רחבי הבית
תפו"א, ביצה מבושלת או חביתה, גזר מבושל, ירקות מהסלט, מרק ירקות - את הירקות, עוף וכו. היא אוכלת איתנו בארוחת צהריים. בוקר (בגן) וערב- בדרך כלל לבד כי היא אוכלת נורא מוקדם, בגינה מתחת לבנין.

קיצער, נשקיע יותר בארוחת צהריים D-:

תודה!!

[תפילה_לאם]

טלי ותמי -
שולחת לכן @} @} @} @}.
נהניתי לקרוא אתכן מיישבות את ההדורים.

[תפילה_לאם]

אני עם הילדה הבררנית שלי פשוט בוחרת את האופציות היותר מזינות (לדעתי) מבין אלה שהיא מסכימה לאכול.
גם אני, אבל הן כה מועטות! וכמה מזין זה יכול להיות כשזה חוזר על עצמו כך. ובאיזשהו שלב גם נמאס לאכול כל הזמן אותו הדבר, ואז מצטמצם עוד יותר המבחר.

_אני לא קונה הביתה דברים שאינם אופציה מבחינתי.
הבחירה היא רק בין מה שיש בבית. זהו._
זוכרת שהצגת את הגישה הזאת, בשמת, בבלוג שלי דאז, כשרק התחלתי את התהליך.
באופן עקרוני אני מסכימה.
באופן מעשי זה מורכב יותר.
הילדים יודעים שיש מעדני החלב של אבא ולא אוכלים מהם, אבל יש מאכלים אחרים, שהייתי שמחה להוריד מרשימת הקניות ובכל זאת ממשיכה לקנותם, לדוגמה לחם אחיד, שאבא מכין ממנו כריכים לביה"ס, ואז הוא כבר יכול להתפלק לתוך עוד ארוחות.

טוב, מפנה כאן לדור הצעיר...

[טלי_ב*]

פתאום נזכרתי במשהו שאולי יכול להיות קצה חוט מעניין לבדיקה עבור אמהות לילדים בררנים מאוד -
אמא שלי קצת חקרה את הנושא, כי יש לי אחים מהזן הזה. אחד על רקע אלרגיות, חולשה כללית בילדות וכל מיני בעיות שיכולות עוד איכשהו להסביר את זה, השנייה בלי כל מיני כאלה אבל נגעלת מאוכל (רגיל לגמרי) נורא בקלות. פעם היא סיפרה לי משהו על זה שישנם אנשים עם כמות גדולה באופן חריג של בלוטות טעם בלשון, נדמה שהיא קראה לזה super tasters או משהו בסגנון, וזה יכול להוביל לבררנות רצינית מאוד. לא יודעת אם יש בזה משהו רציני, אבל אם זה מעניין מישהי, אני מה שנקרא, מניחה את זה כאן.

_בדקתי.
ואני כל פעם בודקת שוב._
אז תודה לשתיכן - חסכתן לי (-:

[אמא_צעירה*]

תפילה לאם , למה את לא אופה בבית? יש לי אופה לחם של מורפי ריצ'ארד, והוא מעולה, אצלי הוא רק שנה- שנה וחצי, אצל ההורים שלי יש אותו, מרוצים ממנו מאוד, ובכל פעם שנהרס (שחטו אותם שם, משפחה עם שמונה ילדים, היום שניים נשואים, אחד אוטוטו ואחד בישיבה- בפנימיה. )- קונים שוב אותו דבר.

ובחשבון כללי יוצא יותר זול בלחם מלא, ואני די בטוחה שגם בלחם מקמח לבן, אצלו החסכון עדין יותר. את יודעת בדיוק מה הכנסת לשם וזה פשוט כיף, לכוון בלילה עם השהיה ובבוקר לקום לריח משכר של לחם טרי ....

ממממ....

בימינו, אני זו"צ עם פעוטה- יכולים לאפות כל יום לחם מרוב שזה טעים

[אמא_צעירה*]

טלי ב - זה מאוד הגיוני, וזה אופייני לאנשים עם היפר סנסטיביות- רגישות יתר לתחושה.

[אורי*]

קוראת בעניין רב את הדיון
וגם אני מזדהה איתך תפילה
אבל הן כה מועטות! וכמה מזין זה יכול להיות כשזה חוזר על עצמו כך. ובאיזשהו שלב גם נמאס לאכול כל הזמן אותו הדבר, ואז מצטמצם עוד יותר המבחר.
יה כמה שאני מזדהה
אצלנו אני מנסה כן להגיש בשר ועוף בבית, זה יותר מזין בעיניי מאשר לחם אחיד בתור טוסט ,או גבינה צהובה. אם רק היו מסכימים לאכול,אבל גם זה רק לפעמים

לגבי האופה לחם, גם לנו יש, אבל גם מזה הילדים לא תמיד מסכימים לאכול (למה? סתם ככה, כי אם אמא הכינה אז כנראה זה לא טעים, לכי תביני) וגם כשכן הסכימו לאכול זה לא נראה לי כמות מספיקה בשביל משפחה גדולה, זה לחם די קטן ולוקח 3 שעות להכין אותו. (זה גם עוד התעסקות בשבילי, לא תמיד מגיעה לזה)

[אורי*]

_אורי יקרה, אני אישית לא לגמרי יודעת איך לעזור.
אני יודעת לומר מה הייתי עושה לו זה היה קורה אצלי.
סביר שהייתי מנקה את הבית ממה שאני חושדת בו, מעלימה לגמרי שלא יהיה בכלל (לא לילדה ולא לאף אחד אחר), ופשוט בודקת לראות מה קורה לגוף שלה.
ואם יש שינוי, מחזירה אחר כך ורואה גם._

גוגוס
עכשו מגיבה למה שכתבת לי על הקמח
יהיה לי מאוד קשה לנקות את הבית מקמח,הלוואי ויכולתי. הילדים שלי (שלא אוכלים כלום,והיו מעדיפים לחיות על סוכריות,ומקסימום על גבינה צהובה) אוכלים את זה די הרבה,וגם בעלי (שלא יהיה מוכן לשנות את הרגליו בשביל האמונות ה'קיצוניות' שלי. ).
בקיצור,היחידה שיש לי השפעה עליה זו הקטנה (וזה באמת נחמד שסוף סוף אני יכולה קצת להחליט ולמנוע ג'אנק ממישהו אחד לפחות). בינתים לא נותנת לה כלום עם קמח ומשתדלת גם שלא יהיו פירורים (הבית שלי נהיה נקי:-) אני מטאטאה כל הזמן). זה דוקא נחמד שאף אחד לא מנסה לשכנע לפתות אותי לתת לה רק קצת 'חתיכת פיתה/קצת קרמבו' וכאלה, כי אם יש לי חשד אז אלרגיות זה משהו שאנשים מבינים. (חמותי אמרה:לא כדאי שתהיה לה אלרגיה לקמח. יש תחליפים אבל זה לא קל ככה. טוב,בסדר אז מה בדיוק אני אמורה לעשות,לבקש החלפה?)

בינתים היה לה שלשול יום אחד,אין לי מושג ממה (או שזה סתם יציאה רכה מדי? לא יודעת,לכן גם קשה לי בהקשר של הקמח לדעת). אבל מן הסתם זה יכול להיות ממשהו אחר ויכולים להיות גם כמה דברים. וזה גם מתחבר לי קצת לזה שהיא היתה תינוקת מאוד לא רגועה ובכיינית. (היום היא דוקא סבבה). בינתים לא נראה לי שמפריע לאף אחד שלחם לא נכלל בתפריט שלה,חוץ מלאמא שצריכה לדאוג לאוכל אחר זמין תמיד ומתאים לתינוקת (יוצא שבעיקר תפוחי אדמה כפחממה) . וחשבתי שטוב שהיא לא הולכת למסגרת או מטפלת כי שם היה הרבה יותר קשה עם העניין הזה להוציא מהתפריט משהו, בבית קל יותר.


הייתי רוצה לעשות אבחון אייפק או קיניזיולוגיה גם לה וגם לאחיה. רק שזה ידרוש ממני התארגנות כי אני רחוקה ולא ניידת כל כך,לכן אני דוחה הכל לפחות ל'אחרי החגים'.

[הולכת_והרוח_בפניי*]

אמא צעירה, מסכימה איתך לגבי עניין ה"מטוס", למרות שלפעמים אני כן בוחרת להשתמש בטריק הזה. לגבי הלאכיל חיות - זה פשוט כדי למקד את תשומת הלב באוכל ולא בעולם מסביב, לרגע. כשהוא מתחיל להאכיל את הזברה, זה לא "מפתה" אותו לפתוח את הפה בלי לשים לב לתהליך האכילה, אלא משהו אחר. אבל אני לא בטוחה שזה היה עובד לי לפני גיל שנתיים.

[אמא_צעירה*]

אורי לגבי אופה הלחם- הקטנה שלי מספיק קטנה בכדי לא לחשוב מחשבות כפירה כאלו כי אם אמא הכינה זה לא טעים, והאחים שלי- התרגלו, במיוחד שבהתחלה היה לחם צימוקים ולחם זיתים וכו, כי אבא שלי נורא נהנה להתקשקש.
ולגבי הזמן שלוקח- אני אופה עם קמח מלא, אני קונה שק שמגיע אלי הביתה ומיד מחלקת לשקיות קטנות של 4 כוסות (לפי המתכון) בדר"כ זה חסכון נכבד בזמן שלוקח להעמיד לחם. השאר כבר הרבה יותר קל. מים למשל לא מכתימים את הבגדים אם שפכת קצת מגובה וממילא זה כבר שום דבר- שמרים, משפר אפיה...
אולי תתני להם להכין בעצמם? לאחד מהם, יש מצב שזה יתרום לו לנסות, אחר כך יהיה קל יותר D-:

תצליחי !!
חוץ מלאמא שצריכה לדאוג לאוכל אחר זמין תמיד ומתאים לתינוקת (יוצא שבעיקר תפוחי אדמה כפחממה) מה עם גזר ובטטה? הם יותר מומלצים - יש להם ערכים תזונתיים טובים יותר, יעזור לך קצת לגיוון והם גם מתוקים יותר.
איזה אתגר לא לתת קמח לילדה!! בת כמה היא?
הרבה כוח וסבלנות!!

[תפילה_לאם]

_באופן מעשי זה מורכב יותר.
הילדים יודעים שיש מעדני החלב של אבא ולא אוכלים מהם, אבל יש מאכלים אחרים, שהייתי שמחה להוריד מרשימת הקניות ובכל זאת ממשיכה לקנותם, לדוגמה לחם אחיד, שאבא מכין ממנו כריכים לביה"ס, ואז הוא כבר יכול להתפלק לתוך עוד ארוחות._

רציתי להוסיף, שיש מאכלים שבעיניי הם ראויים על אף שאינם אורגניים וכו', ועדיין נראה לי לא מתאים לאכול מהם ללא הגבלה: דבש, תמרים, תפו"א. אולי זה צריך להיות ספציפי לאדם. הקטן שלי נורא אוהב, שאני מערבבת לו טחינה גולמית מלאה עם דבש מגובש, ואוכל מזה בכפית... עד שאומר "מספיק לי"! ואני לא יודעת להגיד "מספיק לי". בעצם... לומדת לגלות את הנקודה הזאת, אבל עדיין נראה לי שהגילוי מגיע הרבה אחרי שבאמת מספיק.


שישנם אנשים עם כמות גדולה באופן חריג של בלוטות טעם בלשון, נדמה שהיא קראה לזה super tasters או משהו בסגנון, וזה יכול להוביל לבררנות רצינית מאוד.
מעניין. ואיך מאבחנים דבר כזה? ויש דרך לשפר את רגישות היתר?


תפילה לאם , למה את לא אופה בבית?
אופה לחמניות מקמח כוסמין מלא לפי המתכון של רק מה בלי אופה לחם, אבל מעבר לזה שאפילו לחם כזה נראה לי מזין פחות מאשר מאכלים שקרובים יותר למקורם, יש רק ילדה אחת שמוכנה לקחת לחמנייה כזאת לביה"ס.

אורי, אני מזדהה עם השמחה על האפשרות להזין את התינוקת היטב. אני רק משערת שלא ירחק היום שהיא תדרוש לקבל כמו כולם. מה את עושה כשהאחים מקבלים חטיף או ממתק בקבלת שבת בגן או אוכלים פרוסת לחם לידה? היא לא מבקשת?

חמותי אמרה:לא כדאי שתהיה לה אלרגיה לקמח. יש תחליפים אבל זה לא קל ככה. טוב,בסדר אז מה בדיוק אני אמורה לעשות,לבקש החלפה?
D-:
אבל ברצינות, יש אלרגיות שמתעוררות בגלל חשיפה מוקדמת, ואם נחשפים רק בגיל שהמערכת כבר בשלה יותר, לא נוצרת המערכת. <תקנו אותי אם אני טועה.>

[אמא_צעירה*]

תפילה לאם
מעניין. ואיך מאבחנים דבר כזה? ויש דרך לשפר את רגישות היתר? מי שמכירה מקרוב או שלמדה/ התנדבה/ שירתה/ עבדה בעבר או בהווה בתחום של חינוך מיוחד נתקלת בזה די הרבה (תלוי בתחום). בדרך כלל מה שעושים זה גרוי חזק שיכול להרגיע (תתיחסי לגרוי עדין כמו לכאב אצל בעלי היפר סנסטיביות.) כמו שכשכואבות החניכיים לתינוק באופן אינסטקטיבי את מעסה לא את המקום- אפשר עם מברשת קשה, יש ויברטורים מיוחדים לפה, אפילו מברשת חשמלית יכולה אולי לשמש כויברטור. אני נותנת רעיונות ממה שנתקלתי, אבל אני לא יודעת להגיד לך איך ומה בדיוק עוזר כי זה מאוד אינדודואלי לכל ילד לגופו.
למשל, יש מצב שלבת שלי יש גםכן, כי ירקות היא לא מכניסה לפה. הקרירות החלקלקה הזו, יכול להיות שהיא מפריעה לה. עוד משהו - היא כל הזמן מבקשתאת מברשת השיניים שלה ועוברת איתה בעצמה על כל הפה. חניכיים, לחי פנימית, חיך ולשון. (להזכירך- 14.5 חודשים ) הם (אני גם, לפעמים. זה יכול להתחזק בתקופות רגישות בחיים ולהחלש בתקופות רגועות יותר. הגיוני בהתחשב בעובדה שכשאנחנו לחוצים, כל רעש קל מקפיץ אותנו ואנחנו רגישים להרבה יותר דברים מתמיד. הם מרגישים את הרגישות תמיד, ובזמני לחץ- עוד יותר ) מעדיפים טעם יותר עדין, כי הם מרגישים את הטעם יותר, מרקמים מסויימים מגעילים אותם.
אני לא מרוכזת מספיק בשביל לנתח את המאכלים אבל תבדקי מה הילדים אוכלים ולא אוכלים, הבררניים אני מתכוונת, ותראי לגבי מרקמים, טעמים, ויכול להיות אפילו צבעים... כמו אלו שמורחים את כל הצלחת בקטשופ ורק אז מתחילים לאכול.

וחשוב מכל- יכולל להיות הפוך!! היפו סנסטיביות, ולכן טעמים חזקים, מרקמים שונים מהראשונים וצבעים אחרים יכולים למשוך אותם.

התחום קשור למרפאה בעיסוק. היא יכולה לאבחן ולטפל

אבל ברצינות, יש אלרגיות שמתעוררות בגלל חשיפה מוקדמת, ואם נחשפים רק בגיל שהמערכת כבר בשלה יותר, לא נוצרת המערכת. <תקנו אותי אם אני טועה.>
לא טועה בכלל!! יש שאומרים לא לתת קמח עד גיל 6 חודשים, שמונה או שנה. אני חושבת שנתקלתי גם בשנה וחצי.
אני לא שרדתי אפילו שנה, וברוך ד' היא טוחנת קמח בבריאות. זתומרת לחם
רק זה היה חסר לי- שהיא תהיה רגישה גם לקמח P-:

[טלי_ב*]

מעניין. ואיך מאבחנים דבר כזה? ויש דרך לשפר את רגישות היתר?
אני לא יודעת על זה כלום מעבר למה שכתבתי (-: סתם נראה לי שאולי יעניין פה מישהי ואז היא תוכל לבדוק יותר לעומק
בגדול חושבים שזה גנטי, תכונה כמו כל תכונה אחרת, ואין אפשרות "לטפל". יש שם רעיון לאבחון עצמי בעזרת צבע מאכל.
יכולה להגיד שבמשפחתי החשודה בסופרטייסטריות היא מאוד מאוד בררנית אבל לאו דווקא לכיוון הג'אנק. נגיד, שותה חלב לפעמים, אבל רק של מחלבה מסוימת. פעם בחנו אותה "מבחן עיוור" לראות אם היא באמת מסוגלת להבחין בהבדלי טעם בין המחלבות, והיא הצליחה. ויש לה עוד כמה כאלה, שזה נראה ממש מופרך שהיא באמת מרגישה הבדל בטעמים, וכל פעם היא הוכיחה לנו שכן. הבעיה היא שבגלל המבחר המאוד מצומצם של אוכל אמיתי (נו, בכל זאת השתמשתי במושג...) שהיא אוהבת, היא נמשכת לג'אנק כנראה כדרך לגוון או כמשהו לאכול אם אין בנמצא משהו מהמבחר המצומצם שהיא אוכלת.

[אמא_צעירה*]

הגיוני מאוד!!
אני באופן אישי ידעתי פעם להבדיל בין מים מינרלים, מים מסוננים בדרך X מים באוסמוזה הפוכה ומי ברז. אמא שלי עד היום מבדילה בין החברות של המינרלים, ושתינו לא שותות מי ברז לעולם בגלל הטעם. בעיקר. (אני מוכנה להייבש ולא לשתות. מגעיל)
גם לגבי מוצרי חלב- מבדילים אצל ההורים שלי לפעמים.

בכל מקרה הטיפול המומלץ לא פותר את הבעיה אלא יכול להקל על הסמפטומים, ואני מדבר על טיפול תחושתי ולא תרופתי או פולשני אחר

באמת האופציה של להיגרר לג'אנק היא הכי פשוטה וקלה כי אין לך מה לאכול ומה שכן הרבה פעמים דורש הכנה מורכבת וחבל על הכוח והזמן...

[תפילה_לאם]

התחום קשור למרפאה בעיסוק. היא יכולה לאבחן ולטפל
את בטוחה?
בקשר למרקמים - כן, אבל טעמים?
במרקמים אין ממש בררנות - גם גלידה, גם שניצל, גם חביתה, גם מרק עוף, גם פריכיות אורז באים בחשבון.

לראות אם היא באמת מסוגלת להבחין בהבדלי טעם בין המחלבות
אה, הייתה לי תקופה כזאת בנעוריי.

לא שותות מי ברז לעולם בגלל הטעם.
שמת לב שיש הבדל בטעם בין יישוב ליישוב?

[קול_פעמונים*]

תפילה,
אם יורשה לי להוסיף בעניין הבררנות-

ראיתי לפני כמה שנים סדרה תיעודית שתורגם לעברית על מרכז טיפולי באוסטרליה שנותן הדרכה להורים
שמו היה קריטני נדמה לי
באחד הפרקים היה מקרה מדהים בעיני, של ילדה בערך בגיל 10-11, שהדבר היחיד אותו היתה מוכנה לאכול
היו שניים או 3 סוגים של ממתקי שוקולד
הראו איך כל ארוחה אמא שלה שמה לה בצלחת נגיד 3 אצבעות שוקולד ועוד סוג של ממתק
וזה הדבר היחיד !!!! שהיא היתה מוכנה לאכול!
כל חייה!!!
ולמרבה הפלא הילדה היתה נראית בריאה וחיונית, העור שלה קרן והיה לה שיער מלא וגולש
הראו איך באו אליה חברות ואמא שלה הגישה פיצה ורק היא לא אכלה.
ההורים, כמו שאת יכולה להזדהות, כלל לא היו מזניחים או בעיתיים, ופשוט הגיעו לשלב של השלמה עם המצב.

בסרט הראו איך הילדה התחילה בטיפול של שיחות ואת התהליך שבו היתה מוכנה לבסוף להכניס לפה גם מאכלים אחרים.
זה נתן לי הרבה חומר למחשבה על תזונה.
בזמנו זה היה באתר של יס דוקו, אני אנסה לחפש ברשת ואם אמצא אעלה כאן קישור.

[בשמת_א*]

_ראו איך כל ארוחה אמא שלה שמה לה בצלחת נגיד 3 אצבעות שוקולד ועוד סוג של ממתק
וזה הדבר היחיד !!!! שהיא היתה מוכנה לאכול!
כל חייה!!!
ולמרבה הפלא הילדה היתה נראית בריאה וחיונית, העור שלה קרן והיה לה שיער מלא וגולש_
לא מאמינה. יש שם שקר איפשהו.

[אמא_צעירה*]

שמת לב שיש הבדל בטעם בין יישוב ליישוב?
ברור, למדתי באופקים והטעם שם- באמת היה עדיף להגיע לבית חולים אחרי התייבשות מאשר לשתות ולסבול מהרעלה D-: וכשביקרתי אצל חברה במירון- זה היה לשתות ישר מהברז. לא צריך כוס D-: אני- שלא שותה מי ברז בחיים!!!

לא מאמינה. יש שם שקר איפשהו.
מסכימה עם בשמת א . נשמע הזוי לגמרי...

[תפילה_לאם]

איך הילדה התחילה בטיפול של שיחות ואת התהליך שבו היתה מוכנה לבסוף להכניס לפה גם מאכלים אחרים.
מעניין.
התהליך בכללו ראה את הקושי כהתנהגותי-רגשי ולא כתחושתי?
מעניין אם תמרוש רוש מכירה את המקום או שיש לה טיפים אחרים להציע. הולכת לבקש ממנה להיכנס.

[קול_פעמונים*]

בינתיים לא מוצאת קישור, אבל יש לי יותר פרטים
אאל"ט, שם הסדרה: parent rescue
ושם המרכז הוא karitane
יש להם אתר אך הסדרה לא מופיעה שם.

(ממה שזכור לי הפרק על "בעיות שינה" לא היה באופני במיוחד)

אולי מישהי כאן יודעת למצוא, אני לא מומחית בלמצוא סרטים וכדו'.

[תפילה_לאם]

אוי, טלי, תהיי בריאה!
כמה זמן לא קראתי אנגלית כזאת. ולא הבנתי כל מיני מינוחים, שמות של חומרים.
יאללה, גרדתי איזו שכבת חלודה מעל האנגלית שלי.
העניין הוא שאם אני מבינה נכון את הסיכום בקישור, אין לסופרטייסטרז הרבה תכונות מאפיינות שבאות לידי ביטוי באופן גורף בקבוצה: העדפה של מתוק אצל ילדים (נו, באמת, וילדים שאינם סופרטייסטרז לא מעדיפים מתוק? הכרתי אחד כזה בכל שנותיי) והימנעות מעישון ועוד כמה.
אז האם בתי/ בנותיי פשוט נמצאות בקצה הקיצוני של הקבוצה?
מהו החומר שנטעם לסופרטייסטרז כמריר? אולי הוא מצוי באופן טבעי במאכלים שבנותיי מתרחקות מהם? עד כמה שהבנתי זה לא חומר טבעי, ולכן אני לא מצליחה להבין למה שיגרום להתרחקות ממזונות טבעיים.
ומה משמעות הרכיב הגנטי בתופעה? האם הוא יכול לדלג על דור? להתבטא אצל אמי ולא להתבטא אצלי ולחזור ולהופיע אצל הילדות?
ואם כך, איך זה שאמי כן עישנה?
מעניין שאמא שלי הרחיבה את חיבתה למיני פרות לאחר תקופה של טיפול כימותרפי וקבלת תרופות.
טוב, לא שאני מצפה שטלי או מישהי מכן תדע לענות לשאלותיי הדקדקניות. סתם תוהה לי פה, אם הרעיון הזה בכלל רלוונטי לנו, ואם כן - אם יש מה לעשות בתגלית הזאת. אולי להשלים עם המצב אם מדובר בנתון מולד שאינו בר-שינוי. 0-:

[קול_פעמונים*]

התהליך בכללו ראה את הקושי כהתנהגותי-רגשי ולא כתחושתי?

כן, ואני זוכרת ששאלו אותה עם איזה מאכל היית רוצה להתחיל? ותיעדו איך לראשונה היא מכניסה לפיה קוביות קטנות של צנים.
הטיפול התבסס על זה שהילדה היתה מודעת לחריגות שלה ורצתה להיות כמו כולם, כלומר, היא היתה באותו צד של המטפלת ולא בהתנגדות.

[תפילה_לאם]

אני לא מומחית בלמצוא סרטים וכדו'.
גם אני לא...

[תפילה_לאם]

ורצתה להיות כמו כולם
אה, אצלנו אין שום הבעה של רצון להרחיב את הרפרטואר.

[קול_פעמונים*]

ומכיוון אחר לחלוטין, צד נוסף של תזונה וגדילה:

פרופסור מבוגרת שהכרתי בלימודיי סיפרה לי על קורותיה כתינוקת בשואה.
אמא שלה גידלה אותה יחד עם בן דוד שהוריו נספו.
האם לא הניקה והם קיבלו חלב פרה שהיה מצוי באזור הכפרי של צרפת בו שהו.
היא הסתדרה עם התזונה טוב, אך בן הדוד התגלה כאלרגי לחלב והיה מקיא ומשלשל הכל.
לקחו אותו לרופא, והוא אמר שצריך לתת לו מים שבושלו בהם אורז, אולם אורז לא היה מצוי בגלל המלחמה.
בלית ברירה, נתנו לתינוק מיץ מתפוחים מרוסקים, ועל זה הוא חי עד שאכל מוצקים.
וההמשך נשמע כמו סיפורי התמ"ל- והוא גדל להיות בריא וכו' וכו' והיום בשנות השבעים לחייו.

עד כאן הסיפורים שלי להיום
לילה טוב.

[אמא_צעירה*]

אולי הוא מצוי באופן טבעי במאכלים שבנותיי מתרחקות מהם? עד כמה שהבנתי זה לא חומר טבעי, ולכן אני לא מצליחה להבין למה שיגרום להתרחקות ממזונות טבעיים.
יכול לנבוע מלחץ לא מודע של ההורים על הילדים, או מפיתוח של חסכים מטופשים.
יש לי מכרה שהייתה קונה מהילדים שלה את הטופים שהם קיבלו בבית הכנסת (אתן יודעות, כל שבת שניה היו זורקים בגלל שמחה אחרת.) ב10 אגורות לטופי, וזרקה אותם לפח. למעשה ביום הם ממש מרגישים חסוכים ונאבקים כמה שהם מצליחים דווקא לא לאכול בריא.

"הלוחשת לתינוקות" טוענת שאם נציע לפעוט אפילו 20 פעמים מזון מסויים בסוף הוא יתרגל לראות אותו וינסה לטעום ובסוף שאחרי הסוף (עוד כמה פעמים אחר כך) הוא כם יכול לאהוב.
שימי לב- להציע. לא לדחוף ולקבוע כללים של "תגמור - תקבל/ תקום וכו". לשים על השולחן ולשאול באגביות: "אולי אתה רוצה מהקישואים? לא? בסדר. אני אוכל מהם". ולמחרת שוב... ואחרי שבוע...
מכירה את זה רק מנסיון על פעוטתי הקטנה. לא על ילדים גדולים

בעצם, אולי כדאי שתסריטי את עצמך ותפעילי את הסרט בטלויזיה. כשהוא יהיה מעוניין יום אחד- תצאי מאחורי המסך עם המנה שמחכה לו מששת ימי בראשית ותתני לו D-:
סתם.

[קול_פעמונים*]

אצלנו אין שום הבעה של רצון להרחיב את הרפרטואר

נראה לי שאם את מתפללת על זה,אז עדיך להתפלל שהילדה תרצה להרחיב את התזונה שלה
הגלגלים מתחילים לזוז כשזה בא מהילד...

[קול_פעמונים*]

נוודית כן!!!
אני מזהה את הילדה מהקישור הראשון שנתת!

[תפילה_לאם]

sufferers react to new foods in the same way that a normal eater would to someone putting a sheep's eye in their sandwich and forcing them to eat it.
זה כמדומני יכול לתאר את תחושות בנותיי אם תדמיינה עצמן אוכלות סלט.

[אמא_צעירה*]

לא מבינה אנגלית

אם תואילי לתרגם

[קול_פעמונים*]

אופסססס
זה נראה שטעיתי בסדרה...

משתמשת בתירוץ שאני מניקה בערפל מוחי...

my child won't eat- זה השם
והתשואות לנוודית

את יכולה למצוא את זה?

[תפילה_לאם]

לתרגם
הסובלים (מהפרעת האכילה שהוגדרה כפוביה ממאכלים!?!) מגיבים למאכלים חדשים, כפי שאכלן רגיל היה מגיב, לו מישהו היה מכניס עין של כבשה לכריך שלו ומכריח אותו לאכול זאת.
בעעעעעעע...

[נוודית*]

בעעעעעעע...
זה הקול של הכבשה?

[אמא_צעירה*]

תפילה לאם תודה על התרגום, יום אחד אלמד אנגלית, כרגע צרוף של מורות לא מוצלחות ודרך לימוד כושלת השאירה לי בקושי את חלק מהמילים ששיננו במרץ, ולא הורידה לי את הפחד מקריאת טקסט באנגלית

נורא....
D -:
בתכלס מה עושים עם זה?

[טלי_ב*]

הי תפילה,
העניין הוא שאם אני מבינה נכון את הסיכום בקישור, אין לסופרטייסטרז הרבה תכונות מאפיינות שבאות לידי ביטוי באופן גורף בקבוצה: העדפה של מתוק אצל ילדים (נו, באמת, וילדים שאינם סופרטייסטרז לא מעדיפים מתוק? הכרתי אחד כזה בכל שנותיי) והימנעות מעישון ועוד כמה. נכון, אבל בררנות כלשהי כנראה שכיחה.

אז האם בתי/ בנותיי פשוט נמצאות בקצה הקיצוני של הקבוצה?
מי אמר שהן בקבוצה? לא בטוח שזה קשור אליכם, סתם זרקתי רעיון. אולי תתחילי בלהשוות את הלשונות של בני המשפחה הבררנים יותר והבררנים פחות? בלוטות הטעם נראות כמו עיגולים קטנים.

מהו החומר שנטעם לסופרטייסטרז כמריר? אולי הוא מצוי באופן טבעי במאכלים שבנותיי מתרחקות מהם? עד כמה שהבנתי זה לא חומר טבעי, ולכן אני לא מצליחה להבין למה שיגרום להתרחקות ממזונות טבעיים.

ממה שהבנתי, אין משהו מיוחד בחומר הזה, הוא סתם בולט בטעמו ולכן משתמשים בו כדי לאבחן. זה לא שהוא ספציפית מה שסופרטייסטרס נרתעים ממנו. סתם כדוגמה לאיך זה עשוי להיות אצל אדם מסוים (לא זוכרת איפה קראתי אותה) - בברוקולי יש יש קשת של טעמים, ובכלל זה גם קצת מריר. רוב האנשים לא ממש מרגישים את המריר הזה, שנבלע בתוך כל יתר הטעמים. סופרטייסטר עשוי להרגיש אותו חזק יותר ולכן לא לאהוב ברוקולי. אבל צריך לזכור שסופרטייסטר (יו, מעצבן נורא לכתוב את המילה הזו) אחר עשוי דווקא להיות בסבבה עם מריר, ולהירתע דווקא ממלוח (שהוא ירגיש יותר בחוזקה מאנשים אחרים).

ומה משמעות הרכיב הגנטי בתופעה? האם הוא יכול לדלג על דור? להתבטא אצל אמי ולא להתבטא אצלי ולחזור ולהופיע אצל הילדות?
מניחה שיכול. למה לא? רכיבים גנטים רבים כל כך הם כאלה.

ואם כך, איך זה שאמי כן עישנה?
כי היא לא סופרטייסטרית? או שכן וזה התבטא בדברים אחרים?

טוב, האמת שבכלל התכוונתי לכתוב משהו אחר - חשבתי לי, שאני מתלבטת בשאלות שנראה שכולן (או הרוב) פה כבר פתרו לעצמן איכשהו, או שלא אבל בכל אופן לא מתעסקות עם זה, ואולי בהתחלה-התחלה של דפי החיוניות האלה כן אמצא את מה שאני מחפשת.
והלכתי לקרוא (ניסיתי כבר בעבר פעם אחת לקרוא שם, אבל אז זה לא דיבר אליי) ו-אכן, מצאתי הרבה התייחסויות לדברים שעניינו אותי ובכלל דיבר אליי הרבה יותר. אולי כדאי לך גם לקרוא (או לקרוא שוב)?

[תפילה_לאם]

נכון, אבל בררנות כלשהי כנראה שכיחה.
אה, ברור. זוכרת רשימה של מאכלים שלא אהבתי בילדותי וגם היום לא מוכנה לאכול כ-ל דבר, אבל מדובר בבררנות שלא מותירה ברשימה כמעט שום דבר שכדאי לאכול.

מי אמר שהן בקבוצה?
אף אחד. רק ניסיתי לבחון דברים.
אולי תתחילי בלהשוות את הלשונות של בני המשפחה הבררנים יותר והבררנים פחות?
אולי. אבל מה ייצא לי מזה? אולי ההבנה שאין מה לעשות?


ואולי באמת אחזור לדפים הראשונים, אם לא אזכור את החלטתי להקפיד על קצת יותר שעות שנה...

[גוגוס*]

סיימתי לקרוא את הספר של פרלמוטר - מוח לבן, שכל כולו שיר הלל לשומנים והתעמרות בכל פחמימה באשר היא.
אני ממליצה לקרוא אותו אבל תחת הסתייגות. מסבירה למה.

ממליצה - כי הוא נותן תמונה מעניינת בנוגע למה שקורה לנו במפגש עם סוכרים ונסתר מעינינו רוב הזמן. ההתמחות שלו היא בנוירולוגיה והוא מתמקד בהשפעות של הסוכרים על המוח עצמו.
לטענתו, על בסיס המחקר, רוב מחלות המוח הקשות, ובעיקר אלו של הזיקנה, מקושרות לצריכה של סוכרים.
חלק מהקישורים הללו בלתי הפיכים, כך שגם אם מפסיקים באמצע החיים לאכול סוכרים לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור אלא רק למנוע נזק נוסף.
החשיבות של זה בעיניי נעוצה בכך שאם הוא צודק, אין לנו כמעט נגישות גלויה לנזקים הללו ולכן אנחנו נוטים להתעלם מהאפשרות שלהם. זה קשור בקשר הדוק לדיון שהתנהל כאן לא מזמן בנוגע לרגע הזה שבו אנשים מופתעים מזה שהם תקועים עם איזו מחלה איומה ולא מבינים מאיפה היא באה.

חשיבות נוספת נמצאת בהסברים מעמיקים אבל גם ברורים מאוד מדוע שומנים מסוימים אינם גורמים להשמנה ומביאים תועלת, בעוד פחמימות הן אלו הגורמות להשמנה.
עוד הוא מסביר על חשיבות הכולסטרול למוח ועל רתיעתו מהדרישה הרפואית לשמירה על כולסטרול נמוך.
בקיצור - הרבה מידע חשוב, רובו מעוגן בהסברים פיזיולוגיים מאירי עיניים וברורים.

ההסתייגות - קודם כל, הטון. הוא לחלוטין הרופא היודע שמבין יותר מכולנו ואני לא סובלת את זה. זה מריח ממאמץ להיות צודק ולשכנע וזה בלתי נסבל בעיניי.
בנוסף, לא כל המידע מעוגן היטב בפיזיולוגיה ולא כל המחקרים שהוא מדבר אליהם באמת מגיעים בדיוק למסקנות שלו. חלקם בדקו דבר מסוים והוא הסיק ממנו מה שנוח לו וקישר לתיאוריה שלו. כך שבסופו דבר הדברים לא יושבים פרפקט גם מבחינה מדעית ויש בהם מוטיב לא מבוטל של השערה.

הסתייגות שנייה עולה מול הוטו המוחלט שהוא מטיל על פחמימות. הוא מחליק איכשהו פירות לא מתוקים בגלל שהם באים כעסקת חבילה עם סיבים ומים אבל ככלל, מתיר אותם למי שממש חייב אותם. לא גישה בריאה בעיניי. וחוסר הביטחון שלו בנקודה הזו עולה כשהוא פתאום חוזר לתזונת אבותינו (אוח, כמה שאני מחבבת את הטיעונים האלה...) ומסביר שהם לא אכלו פירות כל השנה. נו, באמת...
רוב התפריט שהוא מציע לא נאכל על ידי "אבותינו" (מי הם, בעצם?) כפי שהוא, ואפילו לא קרוב לזה.
והכי שעשע אותי השוקולד המריר. זו באמת היתה יציאה מיוחדת במינה.
האיש אומר - רק לא סוכר. אפס סוכר מעובד לא משנה מה. במקרה הטוב מותרים מעט פירות לא מתוקים.
אבל שוקולד מריר? ששלושים אחוז ממנו זה סוכר לבן פשוט? זה בסדר.

הסתייגות נוספת עלתה אצלי מול התפריטים שהוא נותן כדי לאכול היטב. עיקרם - בעלי חיים ותוצריהם בוקר צהריים וערב.
לאורך הספר הוא מדבר על שומן איכותי ממקורות צמחיים לא מעט, אבל נוכחותם בתפריטים שהוא מציע ממש ממש מצומצמת.
הוא גם עוסק באיכות מוצאי בעלי החיים שרוב האנשים יכולים לקנות אבל מתעלם מזה כאשר מגיעים לתפריטים ומפגיז בכמויות בשר שאף אחד כמעט לא יכול לקנות באיכות טובה באמת כמו זו שהוא מציע. בקיצור, תלוש מהמציאות של רובנו.

לא סביר בעיניי בכלל, ושוב מחזיר את הזרקור לתחושה שבדברים שלו לאורך כל הדרך יש מידה של הגזמה. הכל מוגזם, הכל דרמטי, גם השינוי שהוא צופה שיתרחש בגופנו בעקבות הליכה אחריו. מי אמר גורו ולא קיבל?

אז לקרוא בשביל המידע הבסיסי וליישם לפי מה שהבטן והשכל אומרים. או - להתנסות בדבר הזה לזמן מוגבל ולראות איך זה מרגיש. גם זו תמיד אפשרות.

[גוגוס*]

אני עצמי שוקלת התנסות בחיזוק התזונה שלי בשומנים מן הצומח.
אני סקרנית לראות מה יקרה, בעיקר למערך ההורמונלי שלי.
בינתיים התחלתי להעשיר את שייק הבוקר שלי ביותר שומנים ממגוון גדול יותר. אני מכניסה חמאת קקאו, צ'יה, זרעי המפ, גרעיני חמנייה וגרעיני דלעת וחופן אגוזים מסוג כלשהו, כל פעם משהו אחר. את השייק הזה אני שותה לאורך היום עד לסלט של הערב המוקדם, שבו יש לי שמן זית.
אני שוקלת להוסיף איפשהו שמן קוקוס וגם אולי עוד אגוזים לאורך היום.
זו התנסות למעגל הפוריות הקרוב ואולי לזה שאחריה אם זה יהיה לי נעים.

[פלוני_אלמונית*]

_והכי שעשע אותי השוקולד המריר. זו באמת היתה יציאה מיוחדת במינה.
האיש אומר - רק לא סוכר. אפס סוכר מעובד לא משנה מה. במקרה הטוב מותרים מעט פירות לא מתוקים.
אבל שוקולד מריר? ששלושים אחוז ממנו זה סוכר לבן פשוט? זה בסדר._
המדהים הוא שהרבה אנשים שיקראו אותו לא יבחינו בחוסר הגיון, כי כתוב דר' לפני שמו. הם לא מבינים שחארטה (הייתי חייבת לדחוף את המילה הזאת D-: ) יכולה להגיע מכל סוגי האנשים. גם "מלומדים".

הוא מחליק איכשהו פירות לא מתוקים בגלל שהם באים כעסקת חבילה עם סיבים ומים אבל ככלל, מתיר אותם למי שממש חייב אותם. לא גישה בריאה בעיניי.
אם יש משהו שאני מאמינה בו חזק הוא שבזמן הריון הגוף משדר הרבה יותר בבירור מהרגיל מה הוא רוצה, ואצלי הוא רוצה פירות, וכמה שיותר יותר טוב. יש לי ממש תאווה לשייקים (לא רק ירוקים)

בנקודה הזו עולה כשהוא פתאום חוזר לתזונת אבותינו
זה מחזיר אותי לפוסט באתר שלך בדיוק על הנקודה הזו. כמו שכתבתי לך יש לי הרבה מחשבות על הנושא,
למשל אם כבר רוצים להסתכל אחורה, אז לפי הבנתי המקור שלנו הוא ממקום חם. גופנו לא יכול לשרוד את צפון אירופה ללא השיכלולים שנוצרו במהלך ההסטוריה. עד כדי כך אנחנו רחוקים מהמקורות שלנו.
אז יש כאלה שאומרים שיש לנו ניבים של טורפים וזה סימן שאנחנו זקוקים לבשר. ויש כאלה שטוענים שאנחנו המין היחידי שצורך חלב שלא בא מבנות מינו.
אז סיפור קטן שבשבילי מספק הוכחה כמה אנחנו לא יודעים כלום.
קודם כל חייבת לציין שאני טבעונית מתוך מוסריות, זה לא מעניין אותי אם ככה אנחנו בנויים, ומה אכלו אבותנו הציידים והלקטים. לי אין שום חשק לאכול מזון שכל כך הרבה התעללו בו.
האם ידעתן שיש מקומות שאחת הצרות של החוואים היא תשוקת הקופים לחלב של פרותיהם? אכן כן. הם שואבים מהם עד תום החלב ואז קורעים להן את העטינים מתוך ניסיון ותסכול למצוא עוד... אני לא יכולה לתת לכם מקור להוכחה, זהו סיפור ששמעתי מידיד מאוד טוב. זה מה שהיה קורה בחוה שלה הוריו.

מה שהכי לא אהבתי מכל מה שסיפרת על הספר -
כך שגם אם מפסיקים באמצע החיים לאכול סוכרים לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור אלא רק למנוע נזק נוסף.
לא מוכנה באופן עקרוני להאמין לאמת שכזאת. למשל הרבה יותר כיף לי עם התאוריה של לואיז היי, אז אני בוחרת להאמין בה ולא לאיזה דר' פסימי.

לא קשור ממש לדף אבל בגלל שהעלת את זרעי המפ מרגישה צורך להוסיף - לא מעצבן אתכן שזה כל כך יקר. אני בדיוק מסיימת חבילה ולא מסוגלת לקנות עוד אחת. נמאס לי שמנצלים את רצוני לאכול בריא. אני לא רוצה לקחת משכנתא כל פעם שאני הולכת לקניות (-: . ממה שאני יודעת, אז לגדל מריחואנה למען זרעים זה מאוד מאוד לא מסובך, ואמור לספק כמויות בזמן מאוד קצר. זה לא הגיוני שזה יהיה מצרך רק לאוכלוסיה עם הכנסה מעל הממוצע.

אם ילדה

[גוגוס*]

כי כתוב דר' לפני שמו
הא, זה לא רק זה. הוא דמגוג לא קטן גם בלי קשר לתואר שלו. התואר הוא רק המקפצה...

אם יש משהו שאני מאמינה בו חזק הוא שבזמן הריון הגוף משדר הרבה יותר בבירור מהרגיל מה הוא רוצה
בעיקרון, אני מסכימה. אבל כאשר הגוף מכור למשהו, לפעמים מה שהוא משדר זה את ההתמכרות הזו, במלוא עוזה.
איך מבחינים? לא יודעת לענות. לפעמים פשוט יודעים.

לא מוכנה באופן עקרוני להאמין לאמת שכזאת
באמת? אני לא בטוחה שזה כל כך פסימי בעיניי. הרי הגוף שלנו מזדקן כל הזמן בדרכו. הרבה דברים לעולם לא יהיו שוב כפי שהיו. מחר לא אהיה כפי שאני היום.
ולעולם לא אהיה שוב ילדה או נערה. וואו, איזה מזל

[פלוני_אלמונית*]

אני לא בטוחה שזה כל כך פסימי בעיניי. הרי הגוף שלנו מזדקן כל הזמן בדרכו.
כן הגוף מתבגר ומשתנה, ואני אישית מאוד אוהבת את התהליך, אבל לגבי נזקים מדברים שעשיתי בעבר, אני כן בוחרת להאמין שאפשר לתקן חלק מההשפעה.
את האמת זה עוד הגיגים אישיים שיש לי לגבי האבולציה והשלכותיה, הגיגים שאין להם כל קשר למדע.

כאשר הגוף מכור למשהו, לפעמים מה שהוא משדר זה את ההתמכרות הזו, במלוא עוזה.
נכון. אבל להרגשתי בזמן הריון אפשר להבחין בכך. הגוף רגיש יותר, והתחברות שלי אליו בקטע מסוים חזקה יותר.
מרגישה שהפירות עושים לי טוב ומספקים לי הרבה אנרגיה. בגלל זה אני רוצה עוד.

[גוגוס*]

לגבי נזקים מדברים שעשיתי בעבר, אני כן בוחרת להאמין שאפשר לתקן חלק מההשפעה.
אז הנה, הסכמת עם הדוקטור
גם הוא חושב שאפשר לתקן חלק, אבל כנראה לא את הכל.
לי אישית אין דעה בזה. אני לא חושבת שזה בכלל משנה וגם לעולם לא נדע. אלו שאלות נטולות תשובה וזה בסדר גמור אם תישארנה כאלה.

מרגישה שהפירות עושים לי טוב ומספקים לי הרבה אנרגיה. בגלל זה אני רוצה עוד.
טוב, אני האחרונה שתתווכח איתך
אני אוהבת מאוד פירות ולא רואה שום בעיה בצריכה מאסיבית שלהם אם זה מה שהגוף מבקש.
אני כן שמה לעצמי בראש שהמתיקות שלהם כיום (של חלקם) לא טבעית, מהונדסת, והרבה פעמים לא סבירה, ושלכן יש בהם משהו שמתחזק את התלות בסוכר. אבל זו הקטנה שבצרותיי אז אני לא עושה מזה עניין גדול מדי. רק שמה לב.

[תפילה_לאם]

המדהים הוא שהרבה אנשים שיקראו אותו לא יבחינו בחוסר הגיון, כי כתוב דר' לפני שמו. הם לא מבינים שחארטה (הייתי חייבת לדחוף את המילה הזאת ) יכולה להגיע מכל סוגי האנשים. גם "מלומדים".
או! נראה לי שאני יכולה בקלות להיכלל ב"הרבה אנשים" האלה, ולכן אני רוצה לקרוא את הספר, לא רק כדי שאלמד ואתחזק אלא גם כמין תרגיל מחשבתי בקורס "קריאה ביקורתית". (נראה לכן שיהיה להשיג בספרייה העירונית?)

שבזמן הריון הגוף משדר הרבה יותר בבירור מהרגיל מה הוא רוצה
אופס. אצלי זה לא עבד... ובשליש הראשון אפילו להיפך.


נמאס לי שמנצלים את רצוני לאכול בריא. אני לא רוצה לקחת משכנתא כל פעם שאני הולכת לקניות
לא מכירה את הזרעים הספציפיים, אבל באופן כללי מזדהה. בייחוד, שדגנים מלאים, למשל, שמצריכים פחות עיבוד לקראת מכירתם, אמורים לפי ההיגיון שלי לעלות פחות!

_אני עצמי שוקלת התנסות בחיזוק התזונה שלי בשומנים מן הצומח.
אני סקרנית לראות מה יקרה, בעיקר למערך ההורמונלי שלי._
אני הכנסתי המון המון שומן צמחי (נשמע מגעיל בניסוח הזה ). מעניין אותי למה את חושבת לבדוק את ההשפעה על ההורמונים דווקא ולא על תפקודים קוגניטיביים או פעולת העיכול?

[פלוני_אלמונית*]

נשלח לפני שסיימתי (-:

אני אוהבת מאוד פירות ולא רואה שום בעיה בצריכה מאסיבית שלהם אם זה מה שהגוף מבקש.
אצלי כל דבר שגורם לי לתאבון זה סימן טוב. (אם יש משהו שאני לא אוהבת בהריון זה הצורך המתגבר לאוכל, הייתי בכיף מוותרת על כל זה (-: )
את האמת במקרה שלי אין לי ספק שהחשק העז לפירות היה לא בגלל הסוכרים אלא החלק המרווה של הפרי. לאורך כל ההריון (עד עכשיו) חם אצלנו בטירוף, קשה לאכול באופן כללי. אני חושבת שזה הגורם ההעיקרי לתאווה שלי. חם ולחחחחחח....
עוד משהו מוזר עם התזונה שלי בהריון למשל הוא שבא לי פתאום מלח. וגם פה אני בטוחה שאין קטע של התמכרות. באופן כללי אני אוכלת מעט מאוד מלח. עדיין האוכל שלי יהיה טפל לרבים, אבל הכמות עלתה יחסית לעצמי.


אז הנה, הסכמת עם הדוקטור
האם לא הבנתי נכון?
חלק מהקישורים הללו בלתי הפיכים, כך שגם אם מפסיקים באמצע החיים לאכול סוכרים לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור אלא רק למנוע נזק נוסף.
אני לא חושבת שאפשר להשיב את הגלגל לאחור באופן כללי, אבל בטח שאפשר לתקן נזקים. הרי על זה בנוי עולם הרפואה (לא רק המודרנית שהוא מייצג)

אני לא חושבת שזה בכלל משנה וגם לעולם לא נדע.
אני במין מוזה שמאמינה שגם לגבי זה אני לא בטוחה D-:
טוב גם בפוסט לפני כן אני עוצרת את עצמי לכתוב את מה שעולה לי בראש. המון דברים "הזויים" שהבפנים שלי החליט שהם אמיתיים (-: .
אין ספק שההריון הזה מספק לי המון מחשבות מעניינות.
אם ילדה

[גוגוס*]

אם ילדה, אליך -

החלק המרווה של הפרי
מזדהה מאוד!

בא לי פתאום מלח
יופי. מינרלים. דאגת לעצמך למלח משובח ממש?

בטח שאפשר לתקן נזקים
בטח שבטח. אבל יכול להיות שלא את כולם. חלק מזה, כי הגיל עושה את שלו והגוף כבר עובד אחרת. אז נזק שהצטבר במשך שלושים שנה לא תמיד אפשר פשוט להעלים.
ושוב, כל זה תיאוריה. מישהו באמת יודע משהו בהקשר הזה? אין מצב.

המון דברים "הזויים" שהבפנים שלי החליט שהם אמיתיים
יאללה, תפציצי. מסקרן אותי לשמוע.

[גוגוס*]

תרגיל מחשבתי בקורס "קריאה ביקורתית".
תפילה, בהחלט. והספר באמת מעניין.
אבל כל ספר שעוסק בתזונה בזמן האחרון יספק לך (או - אמור לספק לך) את אותה חוויה.
איך תדעי שכדאי לקרוא ספר בעין ביקורתית? קודם כל - תמיד. ולעצם העניין - אם יש בסוף תפריטים מסודרים.
מי שחושב שהוא יכול לייעץ לכל האנשים ביחד מה לאכול בוקר צהריים וערב במשך שבועות, ראוי מאוד שנהיה ביקורתיים כלפיו.

דגנים מלאים, למשל, שמצריכים פחות עיבוד לקראת מכירתם, אמורים לפי ההיגיון שלי לעלות פחות!
הם עולים יותר כי חיי המדף שלהם קצרים בהרבה. זה הרבה יותר יקר מאשר עוד קצת עיבוד או פחות קצת עיבוד.

למה את חושבת לבדוק את ההשפעה על ההורמונים דווקא ולא על תפקודים קוגניטיביים או פעולת העיכול?
העיכול שלי פיקס אז הוא לא מעניין אותי, אבל בטח אשים לב אם תהיה השפעה.
התיפקוד הקוגניטיבי שלי גם לא רע בכלל, אבל שוב, בטח אשים לב.
מעגלי הפוריות שלי קצרים לי מדי וכבר כמה שנים אני בודקת מה משפיע עליהם. ובתוכם, מאחר שאני מתעדת, אני מזהה כל מיני תופעות שלרוב מקושרות הורמונים ולכן תוהה מה יקרה להן.
פעילות הורמונלית תקינה דורשת מידה מסוימת של שומן. אני אוכלת מעט מאוד בשגרה שלי כי זה מה שבא לי ומעניין לבדוק מה יקרה אם אתנהל אחרת.

[פעילות_סדירה*]

שלום לכן , נשים חכמות
קוראת אתכן המון המון , בכל דפי גוגוס למינהם , מרותקת!
[ולפעמים אפילו מתנסה בשינויים אלו ואחרים.... בשקט בשקט ממעיטה מכל החולות הרעות של קמח-סוכר מוצרי חלב וכו.... ]
אבל בעיה שכל כמה זמן צצה לה מחדש. [פעם במס חודשים , 2-3 ]
ודברייך גוגוס , ממש גרמו לי לקפוץ מהיציע לשאול שאלה שמאוד מביכה ומציקה, אז ברשותך :
איך מסדירים את מערכת העיכול??
אני כמובן יודעת שאין "הוראות הפעלה" אבל בכל זאת , העיכול שלי אומנם משתפר מאוד-מאוד , אבל כל הזמן יש נסיגות.
האם יש לכן , נשים יקרות , כללי אצבע?
אודה לעזרתכן , כל המלצה תתקבל בברכה ))))
העיכול שלי "קשה לפיצוח" - מאוד השתפר כאשר התחלתי להקפיד על שתיית מים. על כף שמן זית עם כוס מים בבוקר על קיבה ריקה.
בד"כ אוכלת סלט סלק מבושל עם לא הרבה שזיפים מיובשים + צימוקים + אגוזי מלך מס פעמים בשבוע.
אך עדיין לא מגיעה לתיפקוד "חלק" של המערכת להרגשתי...
התזונה שלי מורכבת מירקות , ביצים , בשר.
כרגע מורידה את הפרות ל 1-2 תפו"ע בסלט .
משתדלת להמעיט באגוזים , כי הייתה תקופה שממש הגזמתי עם זה וקשה לי לעצור..
מוצרי חלב - גבינות שמנות , קשקבל אורגני / פרמזן וכו' - גם כן משתדלת להוריד.
שותה קפה שחור / תה ללא קפאין
לפעמים לימון וג'ינג'ר מגורד עם מים חמים [ עכשיו לקראת החורף , למניעה . ובכלל עושה לי טוב לגוף ]
יש משהו שאני מפספסת?
אני יודעת שזה "בגנים" אצלנו במשפחה, ובכל זאת שואפת להגיע ל"פעילות סדורה" ללא עזרת שתיית שזיפים מיובשים +מים רותחים פעם בחודשיים - שלושה..
מרגיש לי לא ממש תקין.. יותר טוב מאשר בעבר , אבל רוצה שיהיה פיקס !

מתנצלת אם התפרצתי לדיונכן.... [יצא קצת ארוך!!! סליחה ]

[גוגוס*]

מתנצלת אם התפרצתי לדיונכן....
מה פתאום להתנצל? ברוכה הבאה.

המחשבה שקופצת לי לבדיקה - עלים ירוקים. כמה מזה יש לך בצורתם הטרייה?

ועוד שאלה - יש לך יכולת לחבר ולהבין למה היא מגיעה אליך פעם ב...?
נגיד, אם היית מתבקשת לשבת רגע בנחת ולעצום עיניים, ולהפנות את תשומת הלב שלך למקום שהגוף שלך מזהה כזה שבו מתרכזת "הבעיה"
ואז היתה מופיעה מולך שאלה - הי, גברת, למה בעצם זה קורה?
מה היתה התשובה הראשונה שהיתה עולה בדעתך?
<היא יכולה להיות קשורה לאוכל אבל גם בכלל לא...>

[תפילה_לאם]

אבל כל ספר שעוסק בתזונה בזמן האחרון יספק לך (או - אמור לספק לך) את אותה חוויה.
ברור, אבל כאן כבר יש לי הנחיות מקדימות מהמרצה בקורס.

הם עולים יותר כי חיי המדף שלהם קצרים בהרבה.
אני יודעת.
אז תעודדו אנשים לקנות אותם, וכך הם לא יצטרכו להישאר הרבה זמן על המדף.
ולמה לא לסבסד אותם במקום את הלחם האחיד?

פעילות הורמונלית תקינה דורשת מידה מסוימת של שומן.
אוקיי, כאן חידשת לי, ובזה המענה לתהייתי.

אני העליתי את כמויות השומן (בעיקר הרבה-הרבה אגוזים ושקדים), כי היה לי הרושם שזה משפיע לטובה על העיכול של היונקת שלי. ועל הדרך נראה לי שזה מוצלח בשבילי, כי מעשיר אותי בחיזוקים. בכל אופן, זה טעים...

[גוגוס*]

בכל אופן, זה טעים...
יותר חשוב מהסיבות האחרות

[תפילה_לאם]

ידעתי שתחשבי כך.

[פלוני_אלמונית*]

יאללה, תפציצי. מסקרן אותי לשמוע.
אז זהו שלבנתיים אני עוצרת את עצמי כחלק מהתהליך שאני עוברת לקראת הלידה. וגם ככה הכל כל כך מבולגן. מקווה לחזור אליכן עם הבנות לאחר מכן.

אני העליתי את כמויות השומן (בעיקר הרבה-הרבה אגוזים ושקדים), כי היה לי הרושם שזה משפיע לטובה על העיכול של היונקת שלי.
נקודה מלמחשבה מעניינת לקראת היונק או יונקת הבאה. תודה
אז תעודדו אנשים לקנות אותם, וכך הם לא יצטרכו להישאר הרבה זמן על המדף.
הלוואי שהעולם היה מתנהל ככה בכל המובנים, אבל כרגע הגיון של תאגידים שולט בעיניינים. בארה"ב גם כבר מדברים על זה שהקופונים שהשכבות הנמוכות מקבלות הם של מוצרים שמבטיחים להם בריאות במעמד נמוך.

מאוד השתפר כאשר התחלתי להקפיד על שתיית מים. על כף שמן זית עם כוס מים בבוקר על קיבה ריקה.
לא מבינה בזה הרבה, חוץ מזה שבנעורותי סבלתי גם כן, ושינוי בחיים שלי (לא בתזונה) היה אחראי להטבה.
מה שכן מנסיון שלי חשוב שהמים יהיו בטמפ' החדר. עדיף להכין כוס ערב לפני.

אם ילדה

[דנד_י*]

אז אחרי החגים ואחרי הוירוסים, יש לי זמן להגיב.

_שמתי לב שבמקרים האלו אין ספקות.
והספק, בעינייך, מהו? חיובי? רצוי? משהו אחר?_
וואוו, איזו גוגוס, איך קלטת את זה בדיוק מכל מה שכתבתי.
יושבת כאן וחושבת על התשובה.
נדמה לי שבמקרים כאלו הספק לא רצוי, נוח לי כשהוא לא שם, יותר נוח לי עם עצמי לעמוד על שלי.
מנסה לחשוב אם יש מקרים שבהם הספק חיובי לי, משום מה מניסוח השאלה שלך נשמע לי לרגע שהתשובה אמורה להיות חיובי.
בעינייך ספק מול הילדים הוא חיובי או משהו אחר?

הספק בעצמך, בידע שלך, אולי אפילו במשהו שקשור למהות האמהות. ביכולת שלך להיות אמא, או להוביל, או ברשות שיש לך לכל אלו
חזק גוגוס. חזק.


_את מוזמנת להביא לכאן את המחקרים עצמם ואני אפרק לך אותם בשנייה וחצי עד שלא תוכלי אלא לצחוק.
וזה לא בגלל שהם בהכרח מגיעים למסקנה מוטעית. זה בגלל שעם מעט הבנה מחקרית תוכלי לראות שאי אפשר בשום פנים ואופן להגיע למסקנה כזו ברצינות ולהגיד - בדוק!_
אז הנה אחד, זה לא המחקר אלא כתבה על המחקר, לא יודעת איך מגיעים למחקר עצמו -
http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=6942

אמשיך אח"כ.

[גוגוס*]

משום מה מניסוח השאלה שלך נשמע לי לרגע שהתשובה אמורה להיות חיובי.
לא באופן גורף. אני מחבבת מאוד את הספק, כרעיון. זה כוח מניע מופלא.
אבל זה לא אומר שאני חושבת שכל הזמן ובכל מקרה צריך להטיל ספק. זה מאוד מעייף.

אצלי אין דבר כזה "ספק מול הילדים"
הספק הוא לעולם מול עצמי. אז גם אם הוא ניבט מעיניי ההורות שלי כרגע, בפועל הוא פנימי שלי מול עצמי. וככזה, כשהוא שם, הוא חיובי בעיניי. הוא מה שיש ואני אשתדל לפנות לו מקום אם אני יכולה.

בנוגע למחקר - קראתי את הכתבה. מבלי לקרוא את המחקר עצמו אני יכולה לייצר לך כאן רשימה של ספקות מתודולוגיות
אבל זה לא מאוד חשוב.
מחזירה אליך - מה במחקר הזה צד את עינך? מה בו חשוב בשבילך ומזמזם לך?

[גוגוס*]

יקירה, הסקרנות המחקרית הוליכה אותי לחפש את המחקר המקורי ומצאתי אותו בקלות.
שלא נדע מצרות, באמת.
באמת באמת...
לו הייתי נדרשת להגיב על המחקר הזה, תגובתי היתה ארוכה מהמחקר עצמו ולא היית מוצאת בה מילה אחת טובה על שיטות המחקר והסקת המסקנות.
במחקר עצמו החוקרות מציעות כמה אלמנטים שפוגמים בתוקף שלו (מבלי לציין זאת במפורש, לצערי) אבל זה רק קצה הקרחון.

מעל לכל - זה מחקר שכל מסקנותיו מסתמכות על מתאם, ומתאם, כידוע, הוא דבר שקל מאוד לתקוף. הן מייצרות מתאם מתוחכם בשיטות מתוחכמות לעיבוד נתונים, אבל בסופו של יום זה רק רק רק מתאם. זה הכל. ומתאם יכול להיות לכל היותר חומר למחשבה ולפעמים אפילו זה בזבוז זמן.
מספיק להעיף מבט על הנתונים החסרים (למשל, כל אלפי הילדים שיש אצלם מדידות חסרות של אייקיו. אלו לא סתם ילדים שההורים שלהם שכחו. אלו ילדים מסוימים ממשפחות מסוימות, אבל באלפים...) כדי לראות איך ההטייה המחקרית עובדת. ובאמת, זה רק ממבט על הנתונים החסרים!
הנתונים הקיימים לא מבשרים טובות בכלל בכלל.

אבל הי, הרגע אמרתי שכל זה לא מעניין.

מה עניין אותך בדיווח על המחקר הזה?

[תפילה_לאם]

בארה"ב גם כבר מדברים על זה שהקופונים שהשכבות הנמוכות מקבלות הם של מוצרים שמבטיחים להם בריאות במעמד נמוך.
והיום אמרה לי הבת הגדולה, שאוספים אצלם חטיפים עבור ילדים נזקקים. כאילו, לא מספיק שהם נזקקים, צריך גם להחליא אותם בכוח?
וברור שאני לא יכולה לשלוח אותה לאולפנה עם שקית אפרסמונים כתרומה המשפחתית שלנו.

[פעילות_סדירה*]

תודה רבה על הקבלת פנים. הוקל לי. תרתי משמע..

אז כן , גם אני חשבתי על התקופה שהקפדתי לאכול עלי בייבי / חסה ואז העניינים הלכו הרבה הרבה יותר חלק
אבל באותה תקופה [לפני כחצי שנה] גם נשנשתי ללא הפסקה הרבה שטויות אחרות.
ואז רציתי להקפיד יותר על ירקות ואוכל אמיתי וזה התגלש לכך שאכן הארוחות שלי הרבה יותר טובות מזינות ומושקעות
אבל על העלים והחסה הקפדתי פחות.....
[איך קלעת בול!!]
יש עלים מסוימים שממולצים יותר?
מאוד מדגדג לי ללכת לכיוון השייקים האלו , הירוקים... או בכלל.
אבל לא בא לי להשקיע הון עתק בויטמיקס , איזה כדאי מהפשוטים?
נלך להתייעץ [אוף!! מפיק עם הדחיינות הזאת....]


ועוד שאלה - יש לך יכולת לחבר ולהבין למה היא מגיעה אליך פעם ב...?
וואו , חושבת על זה גם בזמן האחרון , לא מצליחה כ"כ לשים את האצבע
נראה לי כשהכל זורם וקליל כזה , אז זה משליך על כל תחומי החיים .. )))
את יודעת , הייתי בצלילת נסיון לפני כשנה, והיה לי ממש לא פשוט .
והמדריך בא אמר : "את חושבת יותר מדי! תפסיקי לחשוב"
ואכן , זו הבעיה העיקרית.... וכן , אני אכן מחזיקה דברים בבטן, וכ"כ קשה לי לשחרר...
מה עושים? איך אני מפסיקה עם כל הלחץ הזה? שאני זו שבעיקר מלחיצה את עצמי...
הבעיה היא שכאשר אני מנסה להרגיע את עצמי , ואף מצליחה על פני השטח , אני מרגישה את זה מבעבע בפנים , גם אם לכאורה הצלחתי להירגע ולעבור הלאה...
איך אני נרגעת "מבפנים" , במחשבות שלי?
ולשחרר.... אוך , איזה הקלה כשזה קורה.

נדהמת איך בקריאה שניה , לפני שאני מפרסמת את התגובה שלי , כמה הכל קשור , הבפנים והבחוץ... [כמה אני מחפשת הקלה מהלחץ שאני בעצמי מכניסה לי לראש]

ו אם ילדה,
אני אכן שותה בטמפ' חדר , תודה על התייחסותך!

http://www.primalbody-primalmind.com/video/

מה דעתכן?

ושוב המון תודה על קבלת הפנים החמה
ועל התשובה המהירה

[כמובן שכאשר בדקתי היום בבוקר מהעבודה , לא ראיתי את תגובתך , גוגוס, ואיך שמחתי לגלות אותה כעת! וגם אם ילדה , תודה ]

[גוגוס*]

יקרה, עכשיו כשאת יושבת כאן, בא לך לבחור לך שם כלשהו שלא קשור רק לעיכול?

מתחילה מהסוף.
מוותרת על הצפייה בסרט כי שבעתי מאוד מכאלה, אבל קראתי את התקציר והנה מה שחשוב להגיד - את התקציר הזה בדיוק, מילה במילה כמעט (כן, כולל ההיבטים הרחבים של איכות חיים... כולם חושבים שהם גילו את אמריקה בעניין הזה), תוכלי למצוא גם בהקשרים של סוגי תזונה אחרים לגמרי. כאלה שמבוססים על פירות בעיקר או כאלה שמבוססים על מיעוט שומנים ובטח יש עוד. אלו פשוט הבולטים.
וכולם יאמרו לך שהם מתבססים על ניסיון של אלפים ועל מחקרים מדעיים שהם חוד החנית ובלה בלה בלה...
מה אני לומדת מזה - את הדבר ההפוך למה שמנסים לומר לי.
שאין שום קשר הכרחי בין תזונת פליאו לבין משהו אחר. הקשר הזה יימצא אצל מי שהתזונה הזו מתאימה לו, ולא יימצא אצל מי שהיא לא מתאימה לו.
וכך גם עם כל האחרות.
איך יודעים מה מתאים? מטילים ספק
ובעקבותיו, בודקים כל דבר שמסקרן עד שרואים מה עושה הכי טוב, ולא רק מה עושה יותר טוב מהבחירה הקודמת ששחררנו.

הרבה אנשים שעוברים לפליאו בעצם מנקים בכך את התזונה שלהם מכל הזבל שהם נהגו לאכול וזה משפר את מצבם פלאים. האם בכך צריכה להסתיים הבדיקה שלהם? זה הכי טוב שלהם? אולי, אבל איך ידעו בלי לבדוק?
הרבה אנשים שעוברים להיות פירותניים מנקים בכך את התזונה שלהם מכל הזבל וזה משפר את מצבם פלאים. האם בכך צריכה להסתיים הבדיקה שלהם? אולי ירגישו טוב יותר עם כמויות מסוימות של בשר בתפריט? או ביצים?
בקיצור, התנסות התנסות התנסות, במקום התקבעות התקבעות התקבעות.

עלים ירוקים - הכל מומלץ. ואפילו לא רק עלים. גם שומר וסלרי ושאר חברים. לגוון ולבדוק כמה שיותר.
אני אוכלת כל יום כוסברה, פטרוזיליה, סלרי, שומר, חסה, פאקצ'וי, מנגולד, עלי סלק, תרד, חסה, עלי גזר וקייל.
רובם בתוך השייק שלי.
לצערי אני לא יודעת להמליץ על בלנדר שאינו ויטמיקס אבל בטוחה שחיפוש בגוגל יביא אותך להררי המלצות ואי-המלצות עד שתדעי מה כדאי כיום. הדגמים משתנים כל הזמן ושווה לבדוק את מה שיש עכשיו.
בנוסף, באופק חדש תוכלי לשכור ויטמיקס ב 250 שקלים לחודש. זה ייתן לך אפשרות לבדוק עד כמה את באמת עושה בזה שימוש ואם זה שווה את ההשקעה האדירה ומתאים לחיים שלך.
זה לא סכום פעוט אבל זו דרך לא רעה להתחיל ולראות איך זה משפיע על איכות החיים שלך, ומכאן להסיק עד כמה ההשקעה שווה (או לא).

איך אני נרגעת "מבפנים" , במחשבות שלי?
הממ, זו למידה, לפעמים ארוכה.
את יכולה להתחיל מקריאה של חומרים מעוררי השראה (אני התחברתי מאוד ל"כוחו של הרגע הזה" של אקהרט טול) ולראות כמה רחוק זה לוקח אותך.
ואת יכולה לעבוד עם אנשים שעוסקים בזה.
ואת יכולה גם ללמוד טכניקות פשוטות של עצירה והתבוננות ושחרור כשאת מזהה את הקשר הזה בבטן.

וכן, הכל קשור. לפעמים תרתי משמע

[מצ'רה*]

פאקצ'וי
עלי גזר
קייל
את אלה - טריים בסלט או רק בשיק ירוק?
מהרשימה שלך אותם אני לא מכירה. כלומר, עלי גזר אני כן מכירה אבל הם לא הכי טעימים בעיני, ועד לפני חודשיים בכלל לא ידעתי שהם נחשבים אכילים
ואת השנים האחרים אני לא מכירה בכלל חוץ מבשמות

[גוגוס*]

מצ'רה, בשייק.
לעלי גזר יש טעם חזק מאוד של גזר
אז גם קצוצים קטן קטן בסלט זה הולך. אבל אני, בסלט שלי, מכניסה רק חסה, כוסברה ובצל ירוק מבית הירוקים.
כל השאר - ויטמיקס.

הרבה אנשים אוכלים קייל ופאקצ'וי בצורתם המוקפצת מחוממת. אני לא מחממת שום עלה כי אני מתקשה לחשוב על איזשהו ערך תזונתי שיישאר מהחלבון המעוות הזה סביב מה שיישאר מהויטמינרלים. וזה גם תמיד מלווה בלא מעט מלח ותבלינים כך שזה לא בשבילי.

אגב, כשיש יפים, אני מכניסה לשייק גם עלי צנונית. משום מה הם נוטים להגיע אלינו במצב לא משהו בדרך כלל.
כעיקרון, כל ירק שאני אוכלת מהאדמה, אשמח לאכול גם את העלים שלו שמציצים החוצה.

[אלסקה*]

הי גוגוס היקרה
תודה רבה לך על התייחסותך, ישר הלכתי וקניתי סטוק עלים ירוקים!
בהחלט אחפש בלנדר , שאלה בנושא: העדיפות היא לשייק פשוט כי זה הרבה עלים ללעוס , הבנתי נכון?
עד הרכישה אני אלעס בהחלט, וזוהי חדשה משמחת לגבי אפשרות לשכור ויטמיקס. למרות שמביקור באתר שלהם לא נתקלתי באופציה זו.
והספר.... רשמתי לפני. נשמע מעניין ובדיוק מה שאני צריכה.
אז המון המון תודה !!

שיהיה שבוע נפלא!!!

[פעילות סדירה שמשנה את השם,
משנה שם משנה מזל....?
בתקווה רבה שאכן כך הדבר]

ושוב המון תודה על ההכוונה

[תפילה_לאם]

אלסקה,
התחדשי על השם ועל הרכישה הירוקה!
אני משתמשת בכיף בבלנדר של "אמקור". אמנם עוזרת לו בחיתוך מקדים של מצרכי השייק, אבל חוץ מזה מרוצה ממנו למדי, וכמובן שהעלות נמוכה יותר.