החיוניות שלי חלק שמיני

[טלי_ב*]

אוקיי, אני אשמח להמשיך להרהר וגם אשמח לשמוע חוויות של אחרים, כולל אנשים שעובדים איתך. זה גם עוזר לי להגדיר מה בדיוק מתרחש אצלי.
אז שני מאפיינים נוספים של המחויבות הזו הם קביעות או המשכיות ומיקום גבוה בסדר הרצונות.
בקביעות אני מתכוונת לזה שאני לא מחליטה כל פעם מחדש לגבי גבולות הגיזרה של התזונה שלי. זה דומה בעיקרון (כמובן לא בסדר הגודל) להחלטה להתחייב לבן זוג מסוים, כשמחליטים שהביחד הוא נתון ויתר הדברים צריכים להסתדר מסביב לזה. מחויבות כזו לא באמת תחזיק ביחד בני זוג שלא רוצים להיות ביחד גם ככה, ומי שרוצה לסגת ממנה יכול. אבל בכל זאת ביום יום לא מחליטים כל יום מחדש לגבי הזוגיות. זה לא אומר שזה מתאים לכל אחד, אני פשוט מנסה לעשות פה איפיון של סוג התחושה שאני מדברת עליה.
דבר שני הוא המיקום הגבוה בסדר הרצונות שלי. מול הרצון לאכול דברים שגם טעימים לי וגם טובים לי עומדים הרי מיליון דברים בערך - הרגלים, התמכרויות (אני משתמשת במילה הזו כרגע באופן רחב ולא מתחייב), דברים טעימים אחרים שלא ממש טובים לי, נוחות, סביבה חברתית, אצלי יש גם נטייה לפעמים לחבל לעצמי בדווקאיות. למשל היום חיפשנו מסעדה להזמין ממנה אוכל ולא היה פשוט למצוא משהו שיהיה גם כיף ולא שגרתי וגם מתאים למה שאנחנו רוצים לאכול. אז היה את הרצון לאכול היטב אבל היה גם רצון להזמין בקלילות משהו מוכר שגם מאוד זמין וגם בטוח יהיה טעים. החלטתי שהראשון הוא רצון שאני ממקמת במקום גבוה יותר.

אני לא לגמרי מרוצה מאיך שתיארתי את הדברים, כי אני חושבת שאפשר גם לקבל מהתיאור רושם שגוי, אבל כרגע זה המיטב שלי.

[טלי_ב*]

הניסיון הפרטי שלי מראה שאצלי רק מה שמגניב וכיף נשאר.
פתאום שמתי לב למשפט הזה. אני לא מרגישה ממש אחרת. העניין הוא שזה לא תמיד כיף ומגניב. יש פעמים שזה גם לא, או אפילו רגעים שזה לא. במכלול - עדיין כיף לי. אבל אני צריכה משהו שיעזור לי לצלוח גם את הרגעים הפחות כיפיים והתחושה שבחרתי לי דרך, שלא כל משב רוח קל יסיט אותי ממנה, עושה את זה כרגע מצוין.

[גוגוס*]

אני צריכה משהו שיעזור לי לצלוח גם את הרגעים הפחות כיפיים והתחושה שבחרתי לי דרך, שלא כל משב רוח קל יסיט אותי ממנה, עושה את זה כרגע מצוין
מצד אחד, כמובן שאני מבינה את זה.
ונדמה לי שאחד המפתחות לזה הוא הרעיון המוצלח של טיפוח עצמי ואיזו היזכרות למה בעצם את עושה מה שאת עושה. אני חושבת שזה ממש קשור לתחושת המחוייבות או האחריות שהעלית.

מצד שני, אני רואה אצלי שזה משהו שהתפתח עם הזמן עד כדי כך שאני חושבת שבכלל לא שמתי לב אליו.
הפתרון שלי (שוב, לגבי עצמי, לא כאיזה כלל שטוב לכולם) הוא שאם לא כיף ומגניב לי אז אני משחררת. למשל, אם יצאתי עם חברה והיא בחרה לאכול פסטה ולא כיף ומגניב לי לאכול אוכל שמתאים לי, ובא לי את הפסטה גם - אני אוכל פסטה.
אבל כבר שנים ארוכות שאני לא יכולה באמת לאכול פסטה סתם ככה. האכילה הזו, גם היא לא כייפית ומגניבה ליותר מכמה דקות.

מה שקורה בפועל זה שאני אוכלת בתשומת לב מאוד גדולה ממש באוטומט שלי. כמעט שאין לי אכילה לא נוכחת יותר.
ואז אני אוכלת, אבל גם מעבדת את המידע המלא שמתקבל מהאכילה הזו. את הכבדות, הטעמים הכבדים על הלשון (אם יש כאלה, כמובן), את הקושי שלי לעצור כשאני שבעה וכו'.
זו כבר לא תהיה יותר חוויה כייפית ומגניבה בעצם. המידע מקוטלג בצורה מורכבת, לצד תחושת העונג והשמחה.

ועם השנים הדברים מצטברים, והמוח כבר פחות ופחות משדר לי שהפסטה הזו (פעם אהבתי במיוחד פסטת פירות ים, למשל) היא דבר כייפי ומגניב. כי האמת היא שהיא לא. היא גם דבר כייפי ומגניב, אבל גם עוד הרבה דברים אחרים שפעם בכלל לא נתתי להם שם ולכן לא שמתי לב אליהם.

אז אם לסכם, הדבר שעוזר לי הוא לוודא שכן, תמיד כיף לי ומגניב בתור נקודת מוצא בבחירות שלי, אבל שתוך כדי הביצוע אני נוכחת מאוד, קולטת ומעבדת בלי לסנן דרך הפילטר את מה שבעצם לא כיף ומגניב, ועם הזמן מה שמוגדר אצלי ככיף ומגניב פשוט משתנה.
זה תהליך ארוך עד כדי פיהוק אבל הוא עובד בשבילי ממש מצוין.
ברגע שנהיה לי אורך רוח לדבר הזה, ולכן גם קלילות ביחס אליו, הוא אפילו התחיל לעבוד עוד יותר מהר. התנגדות היא דבר אהוב מאוד, אבל אי אפשר שלא לשים לב לכך שהיא מעכבת דברים

[טלי_ב*]

יש לי הרגשה שבפועל אנחנו מדברות על דברים ממש דומים.
וחלק מההבדלים הם תוצאה של זה שאצלי הכל ממש חדש. וחלק כנראה עניין של אופי. למשל, טיפוח עצמי זה קונספט נהדר, אבל הוא עובד לי טוב בעיקר ברגעים פחות או יותר טובים (-:
אבל לפעמים ממש לא בא לי לטפח את עצמי ואז זה נראה לי רעיון שהחיוביות הוורדרדה שלו אפילו מעצבנת מספיק בשביל לדחוף לה איזה קרואסון לפנים. ברגעים כאלה מחויבות עוזרת לי יותר, מחזירה אותי לתמונה הגדולה.

אם יצאתי עם חברה והיא בחרה לאכול פסטה ולא כיף ומגניב לי לאכול אוכל שמתאים לי, ובא לי את הפסטה גם - אני אוכל פסטה.
אני כרגע לא. יכול מאוד להיות שזה ישתנה, אבל כרגע לפחות אני צריכה לפחות תקופה מסוימת לא לבחון את האפשרות לאכול פסטה מחדש כל פעם שהיא צצה. וזה ממש בסדר לי לפעמים להתבאס קצת מזה. אבל אני חושבת שזה מאוד איזה סוג של באסה עולה ואיך מקבלים אותה. כל עוד אני מצליחה להתבאס אבל לא להיכנס לסרטים מזה ובלי שזה יהרוס לי את ההנאה מדברים אחרים (שיחה עם חברה, מסעדה נחמדה) אני בסדר עם זה. אני מניחה שאשקול מחדש אם ארגיש משהו יותר קשה ביחס לזה.

[גוגוס*]

טלי, הדרך שלך מקסימה ממש ממש. תענוג לקרוא אותך.

מאוד מזדהה לגבי מה שכתבת על טיפוח. גם אני ככה. זה לא באמת קונספט שעובד לי, כל האמירות האלה על "הגוף כמקדש" ושאר ביטויים מהסוג הזה.
מה שכן מדבר בתוכי זה מין חשק כזה לשמח אותי, והוא באמת עולה כשאני בעצם כבר... שמחה
אולי הפואנטה היא שזה עובד כשזה אותנטי, אבל לא בתור שכנוע עצמי מנותק מהמציאות שלי באותו רגע.
<מתעבת מנטרות, לא עובד לי אף פעם וזה גם לא רעיון שאני עובדת איתו, למקרה שהובן אחרת ממה שכתבתי קודם. זו מכבסת מילים>

אני צריכה לפחות תקופה מסוימת לא לבחון את האפשרות לאכול פסטה מחדש כל פעם שהיא צצה.
נפלא ממש. הדבר שהכי תפס את עיני בניסוח הזה הוא ה"לבחון את האפשרות". זו עדות טובה בעיניי להלך רוח ניסויי וסקרן.

תמשיכי לשתף בזה? מעניין לשמוע אותך ואני מנחשת שזה מעורר השראה אצל אחרות שעוברות דברים דומים כי את כותבת היטב ומאוד ברור על החוויה שלך.

[תמי*]

הדיון שלכם מתחבר להתנסות שלי מהתקופה האחרונה.
לרוב אני מאוד מקפידה על התזונה. מחויבת לגמרי לשיטה מאוד ברורה שלי, ולא נוגעת בכלל ברשימה של דברים. מאוד נוח לי עם ביום יום לא מחליטים כל יום מחדש
לא מתעסקת עם מה לאכול ומאוד טוב לי ככה.
אממה - זה לא בהכרח כיף. יותר כיף לי לאכול קוראסון טרי בבוקר. הרבה יותר.

לפני כמה זמן החלטתי לנסות אחרת. לא לשבש לגמרי את התזונה אבל לשנות את המבנה שלה. להפסיק להיצמד למסגרת הנוקשה, לבחור כל פעם לפי מה שיותר כיף ומתאים.
אז למשל, אני קונה לבנות לחם מאוד טוב - מחמצת של כל מיני גרעינים - ורציתי לנסות. התלחלתי לאכול מדי פעם חצי פרוסה.
ומדי פעם טעמתי פסטה. וביס מעוגה ממש שווה. וגלידה מעולה. טעים.
וזה אחרי הרבה זמן שלא נגעתי בדברים כאלה.
תוצאות השינוי היו רעות (או טובות). כלומר, השינוי עבד לי לא טוב. ראשית, זה הכניס לי לחיים הרבה התעסקות מעייפת (וגוזלת אנרגיה) עם אוכל - מה בא לי, מה לא בא לי, משהו שכבר שכחתי ממנו. שנית, התעוררו כל מיני חשקים שהיה לי ברור שהם משובשים (מתוק, מלוח). שלישית, זה השפיע על מנגנון הרעב-שובע שלי: אכלתי יותר מדי ברגעים לא מתאימים. רביעית, זה השפיע על תנודות הסוכר אצלי - עליות וירידות לא נעימות. ויש עוד תופעות.
וכל זה משינוי ממש קטן של התזונה (בפועל לא אכלתי המון דברים כאלה).
לאחרונה חזרתי לתזונה המדויקת שלי, וההרגשה הרבה הרבה יותר טובה. היה קצת קשה לתרגל את שריר המחויבות (כן, זה סוג של שריר לדעתי - כשהוא מתורגל - מאוד פשוט להשתמש בו, אבל כשהוא נחלש, לוקח זמן לחזק אותו) - אבל יש שיפור עצום.

[נוודית*]

אני חושבת שכשאני משנה תזונה מקצה לקצה אני צריכה איזו תקופת ניקוי, פיסי ורגשי, כדי לאפשר את ההליכה על החבל הדק של ההסכמה לזגזג פה ושם. [ ניקוי - כדי לא להשתמש במילה היותר מידי טעונה גמילה.] בתקופה של הניקוי אני באמת מסגלת לי איזו מחויבות (עצמית), שאני קוראת לה ביני לבין עצמי נחישות. לא מתעסקת במה בדיוק כיף לי עכשיו. יותר נכון - אני מתמקדת על הרעיון שעכשיו מה שכיף לי זה להתנקות. ולא חושבת על מה כיף לי או בא לי לאכול, אלא אם כן הבחירות הן בתוך הקבוצה הדי מוגדרת שבחרתי לי לתקופה הזו. בשלב כלשהוא אני מרגישה שהבחירה הראשית הזו מספיק מבוססת ומרשה לעצמי להפתח לסקרנות ולמה שבא לי.

אני באופן כללי גם די מחבבת להגיע למצב של קבוצה סגורה של אפשרויות בתחומים מסוימים, שבהם פחות חשובה לי הבחירה החופשית. עניין של עדיפויות. אצלי (לדוגמה) זה בתחום ה"אופנה" (חח). כבר לפני הרבה שנים בחרתי לי סגנון לבוש מאד מסוים ומצומצם (דגש על מאד, ומי שמכירה אותי מגחכת עכשיו). אני סבבה עם הצמצום הזה, זה מקל עלי מאד את ניהול כל תחום הלבוש, זה מאד מתאים לסגנון החיים שלי. מכיון שאני מרגישה כל כך חופשיה בכל כך הרבה תחומים, עם כל כך הרבה אפשרויות - בדברים החשובים לי! אני לגמרי בסדר עם זה שיש תחומים מסוימים שלגמרי הופכים לאוטמטיים - בלי יותר מידי בחירות ועם מינימום התלבטויות. זה, מבחינתי, ניהול משאבים אופטימלי. לבחור איפה שחשוב

[נוודית*]

תמי, כתבתי לפני שקראתי מה שכתבת, מאד מזדהה ומבינה. ממש.

[מצ'רה*]

נוודית, לייק (-:

[מצ'רה*]

אולי אוסיף עוד משפט: כמות הבחירות בחיים הרגילים היא עומס מטורף. מכביד. ומזקין בטרם עת (לתחושתי ומהתבוננות).
ממש נכון בעיני "to choose your battles" ולצמצם את טווח הבחירה למה שבו הבחירה יותר חשובה לי.
לא שזה קרב, אבל לפעמים זה מתיש כמו קרב P-: (לבחור אהיל, אחד מ-25 בבית, ולהשקיע בזה אנרגיית בחירה משמעותית. זה לא נגמר...)

[טלי_ב*]

גוגוס, תודה (-:

הזדמנה לי אפשרות מעניינת להשוואה. בנוגע לקפה, אני במדיניות הרבה יותר גמישה אבל עם כוונה ברורה להפחית מאוד ובסוף גם להפסיק לגמרי.
ובאמת יש בזה איזו הדרדרות קבועה שאני כל פעם צריכה לעצור. פעם בשבוע הופכת לפעמים שהופכים לכל יום ואתמול כבר כמה פעמים ביום.
מצד שני, אני גם לא באמת רוצה להחליט על הפסקה מוחלטת וחד משמעית.

[טלי_ב*]

אז... הפעם החלטתי לבדוק
לוודא שכן, תמיד כיף לי ומגניב בתור נקודת מוצא בבחירות שלי, אבל שתוך כדי הביצוע אני נוכחת מאוד, קולטת ומעבדת בלי לסנן דרך הפילטר את מה שבעצם לא כיף ומגניב.
תכלס, לא כזה מגניב וכיף לי לשתות קפה. בטח שלא עם חלב סויה, שדי דוחה אותי למען האמת. זה פשוט מן עוגן לכל מיני רגעים כאלה, מהסוג שקורא לעוגן.
יש לי עוד עוגנים במלאי (-: אבל זה אחד חזק במיוחד. הוא גם נורא קל ופשוט, וגם הרגל רב-רב-רב שנים וגם הוא השתחל לי לרובריקה של התה, שמסווג אצלי, מגיל אפס כנראה, כתשובה ראשונית לכל בעיה. תה צמחים מעולם הצליח להיכנס לקטגוריה הזו.
זהו, בינתיים אני לא רואה פיתרון מהיר לעניין הזה, אבל יש לי הרגשה טובה שזה פשוט ילך וייעלם בהדרגה ובאיטיות. בניגוד לדברים אחרים בתזונה שלי, במקרה הזה אני יכולה לחיות עם זה בשלום.

[מצ'רה*]

טלי, הקפה מפריע לך באיזשהו אופן? יש לו איזו השפעה שלא נעימה לך?
או שזה יותר מעקרון - להוריד את מה שלא מזין בעיניך?

[טלי_ב*]

מפריעים לי כמה דברים לגביו:
החלב סויה שאני מוסיפה לו וקצת מגעיל לי וגם לא הכי טעים
התהיה אם הוא לא רק לא מזין אלא גם מזיק באיזשהו אופן (לכל הפחות הוא משבש לי את תחושת הצמא)
ולבסוף כל המנגנון הנפשי שלי ביחס אליו שיוצר נטיה קבועה להגדיל כל הזמן את הכמויות.

[סלט_פירות*]

טלי ב, ניסית לא להוסיף חלב? אני שותה פחות קפה כיום, אבל כשכן, שותה אספרסו. הטעם יותר אינטנסיבי ומתאים לי יותר ככה, בכמה חודשים האחרונים. וזה אחרי כמה נסיונות כושלים להפסיק.

[גוגוס*]

טלי, הדרך שלך עם הקפה נשמעת לי אחלה אחלה אחלה.
מאוד רכה, הדרגתית, ומקבלת אותך כמו שאת. ממש נעים לקרוא את התיאור הזה.
ואם אנחנו דומות, אז יש סיכוי גבוה שמה שאת צופה שיקרה באמת יקרה. והוא יקרה כמעט מעצמו, כי נתת שם מבט והבעת משאלה והיית קשובה לעצמך. בחלק לא מבוטל של המקרים זה פשוט מספיק.

אני יכולה לספר לך שאני הגעתי ככה למצב שבו אני אוכלת תפוצ'יס (אהוב לבי) בערך פעם בארבעה חודשים, פיצה (אהובת לבי) פעם בשלושה או אבעה חודשים, מעשנת סיגריות פעם בשנה ושותה קפה פעם בשנה, אולי פעמיים.
זה מאוד מאוד נוח להחזיק בעמדות לא הרמטיות כלפי דברים כאלה. זה משחרר מהנוקשות, ועדיין, יש איזו הבנה פנימית שפשוט לא באמת מתחשק לבחור בהם יותר מזה. שמספיק מהם נורא מעט.

[גוגוס*]

היה יכול להיות ממש ממש נחמד אם קולה לא היתה טעימה לי בכלל. אבל כשאני שותה פעם בשנה, כמות הסוכר שבה מפצה על האיכסה שהיא באמת. ובלשון, ברובד הכי ברור, טעים לי. איזה באסה.

היה יכול להיות ממש ממש נחמד אם סיגריות היו דוחות אותי. אבל כשאני מעשנת פעם בשנה זה מאוד מאוד נעים לי. איזה באסה.

וזה מוזר נורא. כי כל הרעיון הוא שאלו טעמים נרכשים, נכון?
אני זוכרת היטב את הקולה הראשונה שלי בגיל חמש או שש. זה היה דוחה בטירוף. ממש סבלתי בגלל הגזים שעלו לי לאף והטעם היה דוחה. קיבלתי אותה בהפלגה על ספינה אמריקאית ובכלל לא הבנתי מה אני מכניסה לפה.
והסיגריות הראשונות... שלא נדע מצרות.
אבל זה כאילו שאחרי מתרגלים אליהם והטעם נרשם בראש בתור "טעים" או כחוויה נעימה, אז גם אחרי המון המון זמן זו הנורה המרכזית שנדלקת במוח.
אין צורך שוב להתרגל לזה ולעבור את השלבים מחדש. ומייד יש חשק לעוד. באסה

[טלי_ב*]

סלט פירות, בלי חלב זה פשוט לא זה בשבילי. אני יכולה ליהנות מאספרסו מדי פעם אם הקפה טוב וההזדמנות מתאימה, אבל עוד לא ניסיתי בלי סוכר, ואני בטח לא אכין את זה באופן יום יומי.
מה שכן, מאז שכתבתי פה בפירוט מה מפריע לי בקפה עוד לא הצלחתי לשתות אותו שוב. נראה מה יהיה.


ואם אנחנו דומות, אז יש סיכוי גבוה שמה שאת צופה שיקרה באמת יקרה. והוא יקרה כמעט מעצמו, כי נתת שם מבט והבעת משאלה והיית קשובה לעצמך. בחלק לא מבוטל של המקרים זה פשוט מספיק.
גוגוס אני מקווה שכן. יש שם משהו בניסוח הזה שאני מאוד מתחברת אליו. העניין הזה של לתת מבט... כשהוא מבט מסוג מסוים שאין סיכוי שאנסח במילים, יש לי ניסיון טוב איתו. כאילו אין כבר שאלה של האם זה יקרה אלא רק מתי.

ולגבי הטעם הנרכש של דברים כאלה... - כן.
מעניין אותי מה גורם לאנשים לרכוש את הטעמים האלה, כי בהתחלה זה באמת סוג של מאמץ.
אני יודעת שאצלי עם הקפה, בהתחלה פשוט מיסכתי אותו עם המון חלב וסוכר (ואני חושדת שהשילוב הזה של סוכר וחלב הוא בעצם הבסיס שמושך אותי. לא משנה שכבר שנים אני שותה בלי סוכר, המתיקות של החלב מספיקה בשביל להדהד את זה). ואז יחד עם הלא טעים היה גם טעים, וזה השתלב אני מניחה בכל המעטפת המשפחתית-תרבותית שמסמנת דברים מסוימים כנחשקים.

[רוקדת*]

מה גורם לאנשים לרכוש את הטעמים האלה
לי נתנו לשתות קפה כשהייתי בגן, וכשהייתי בחטיבה ניסו לשכע אותי לנסות לשתות קפה, ולתת לזה עוד ניסיון, ועוד אחד, למרות שזה לא טעים לי. יש לחץ חברתי חזק.
השאלה שיותר מעניינת אותי היא מה גורם לחברה לרכוש את הטעם הזה. ולא סתם לרכוש אותו, אלא להפוך את זה למשהו שינסו לשכנע אדם לנסות, גם אם הוא מתנגד. אם סיגריות עוד אף לא קרה לי שניסו לשכנע אותי. עם קפה לעומת זאת...
לא רק שמסמנים אותו כנחשק, מנסים לגרום לכולם לסמן אותו כנחשק, ומשדרים שמשהו לא בסדר עם כל מי שלא רואה אותו כנחשק.

[גוגוס*]

סלט פירות, בלי חלב זה פשוט לא זה בשבילי
טלי, עכשיו תקראי מה שכתבת בלי הפסיק
ככה אני קראתי את זה בהתחלה ולא הבנתי מה לעזאזל את אומרת. מי אוכל סלט פירות עם חלב???

העניין הזה של לתת מבט... כשהוא מבט מסוג מסוים שאין סיכוי שאנסח במילים, יש לי ניסיון טוב איתו
נפלא!
בעיניי זה פשוט ניסוח אחר למודעות. אבל למודעות, כמילה, יש מטען קצת כבד וצליל קצת נוקשה (בעיניי). כמעט כמו של חובה, באופן מפתיע. אז לפרוט את זה למילים לפעמים עוזר.

מעניין אותי מה גורם לאנשים לרכוש את הטעמים האלה, כי בהתחלה זה באמת סוג של מאמץ
אני מנחשת שיותר מדי דורות אחורה, שיודעים איזה אפקט יש לזה אחר כך, ובעצם מציעים לדור הבא להסתמם קצת כי זה נעים.
אותו דבר עם בירה. אני לא מכירה אף אחד שבשלוק הראשון חשב לעצמו - יאאא, איזה טעים.
<אבל לא לדאוג, תכף תבוא לכאן מישהו כזו. בכל אופן, לא נראה לי שזו חוויה רווחת פשוט כי בירה זה מר>

בירה וגם יין לבן, למשל, טעימים כשמגישים אותם בהתחלה עם איזה מיץ, מוגז או חלק. מי אמר שנדי ולא קיבל?
מזכיר מאוד את הקפה עם המלא חלב וסוכר שלך, טלי. וככה התחושה הזו של נעימות הגוף נקשרת בסוכרים הנקיים ומצומדת למה שמנעים את החושים האחרים.

המעטפת המשפחתית-תרבותית שמסמנת דברים מסוימים כנחשקים
אני מכירה המוני ילדים שההורים שלהם הגישו להם קפה בגילאים צעירים. בדור שלי זה היה נורא מקובל.
לא מזמן פגשתי אמא כזו וראיתי אותה בתוך הטקס הזה ומייד הבנתי למה עושים את זה - היא רוצה חברה. יותר נעים לה וגם קל לשתות קפה כשיש מישהו ששותה איתה. זו חברותא נעימה והיא פשוט שאבה את הבן שלה לתוך זה. זה לא היה אותו דבר אם הוא היה שותה חלב או מיץ. יש שם משהו אחר. בן 11, שותה שלוש כוסות קפה ביום, אחת מהן לפני השינה, כולן בזמנים שאמא שלו שותה.
נשמטה לי הלסת, אבל לפחות היה שם משהו שהבנתי. לפני זה פשוט לא הבנתי כלום.
וזה מזכיר לי שתי סבתות שאני מכירה שפחות או יותר לימדו את הנכדים שלהן לעשן לפני מלא שנים. בדיוק מאותה סיבה. זה יוצר סוג של ביחד סביב משהו שיש לגביו אמביוולנטיות.

אגב, זה נכון גם אלי. לולא זה היה כל כך מזיק ומסריח, הייתי שמחה לעשן. אני מעשנת כיום משהו כמו פעם או פעמיים בשנה בנסיבות מאוד מאוד מסוימות שהדבר הכי מהותי בהן הוא תחושה מאוד ייחודית של ביחד, שמתגברת על האמביוולנטיות שיש לי סביב זה.
גם הקולה הפעם היתה כזו.
זה כאילו שנדרש לי כיום איזה קול מאוד חזק, תמיד רגשי או נוסטלגי, שיהיה יותר חזק מהקול שאומר "לא" לסיגריה או הקולה.

[טלי_ב*]

עכשיו תקראי מה שכתבת בלי הפסיק
הצחקת אותי בקול. חשיבותו של פסיק (-:

בעיניי זה פשוט ניסוח אחר למודעות. אבל למודעות, כמילה, יש מטען קצת כבד וצליל קצת נוקשה (בעיניי). כמעט כמו של חובה, באופן מפתיע. אז לפרוט את זה למילים לפעמים עוזר.
וואלה, נכון. בכל זאת, אצלי זה מן מבט רב משמעות שכזה. כאילו - אני רואה אותך, על נכלוליותך, שלא תחשוב שלא, ולכן לא תהיה פרטנר קבוע וזמננו ביחד קצוב. מתישהו זה ימצה את עצמו וניפרד, גם אם אני לא יודעת עדיין בדיוק מתי (-:

ואת יודעת, אני חושבת שזה באמת החברותא. האמביוולנטיות הזו גם יכולה ליצור איזו אינטימיות גדולה יותר וגם יכולה לתת יותר לגיטימציה למעשה.
אני התחלתי אמנם לשתות קפה אצל חברות ולא בבית, אבל זה קרה בגיל מאוד צעיר (כמו שכתבת, זה באמת היה פעם מקובל) וההורים שלי שיתפו עם זה פעולה ממש בקלות, באופן שלגמרי מנוגד לתגובה הרגילה שלהם לדברים מהסוג הזה. ואני חושבת שיש גם עניין של דוגמה אישית. ילדים רואים מה ההורים שלהם עושים ומפנימים מהר מה נחשב לכיף ומפנק בעולם המבוגרים.

[סלט_פירות*]

מי אוכל סלט פירות עם חלב???
LOL הרגת אותי.
לגבי הקפה, הנה, אני דוגמא. שותה קפה מגיל 12. בסביבות גיל 20 התחלתי לשתות ללא סוכר, ואחרי זמן לא רב כבר לא יכלתי לסבול סוכר בקפה, זה ממש הרס לי את הטעם. ובשנים האחרונות עברתי לאספרסו, אבל שותה היום הרבה פחות מהכמויות ששתיתי לפני כן (נס, עם חלב או שמנת).
ולגבי הסיגריות, הזכרת לי שמאוד אהבתי לאפר לאמא שלי את הסיגריות. ממש נהניתי מזה. היא כבר לא מעשנת 30 שנה כמעט.

[גוגוס*]

טלי, תוספת קטנה מסיפורים רבים מאוד מאוד שפגשתי בנוגע לקפה - המטענים שאנשים שמים עליו הם ממש שומטי לסת.
כמעט אצל כל מי שעבד איתי הקפה הוא לא רק משקה. הוא לא רק טעים. הוא אפילו לא רק מחמם.
הקפה הוא סיפור שלם.

במקרים רבים - הוא זמן לעצמי. זמן שבו המשפחה לומדת לשמור מרחק ולתת קצת ספייס. במקרים רבים אחרים הוא סוג של עוגן, משהו שהידיים עוטפות ומקרקע במצבים של קושי (בעיקר מי ששותה באירועים חברתיים או מקצועיים). ויש עוד (נוסטלגיה וזכרונות מבית ההורים, למשל...), אבל אלו המרכזיים.

רוב האנשים די המומים לגלות כמה מטען הם שמו על המשקה הזה ומה הוא משרת אצלם, ומה ייחסר להם אם הם ישתו סתם מים. ואני מודה שבניגוד לדברים אחרים שאני עוזרת לשחרר די בקלות, עם הקפה יש לי מעט מאוד הצלחות.
רוב האנשים לא רוצים להשתחרר ממנו גם אחרי שהם מבינים שהוא משרת צרכים אחרים, ואלו שרוצים ברוב המקרים לא מצליחים, רק לצמצם את הכמויות.

בתור מי שחיה כרגע בתרבות אנגלית שמקדשת תה מאותן סיבות בדיוק, אני ממש ממש מבינה את זה, ובכל זאת מופתעת בכל פעם מחדש.
לדוקטורט שלי ראיינתי מישהי מבריקה שהסבירה לי איך בבתי המשפט, במהלך עדויות, מים הם פתרון לכל בעיה, מצוקה, קושי. באנגליה זה תה.
יש שם משהו, בפעולה הזו של שתייה, ובעיקר חמה, ובעיקר בעיקר - קפאינית.

באופן אישי ומקצועי אני לא רואה בעיה בקפה ולכן אני לא מתאמצת שם. יש לו גם מקבילה קרה - קולה. אנשים ששותים כמות קבועה ומדודה של קולה בנקודות קבועות ביום.
כל עוד זה נבחר במודעות ונשמר בכמויות סבירות, ולא מביא לצניחה, או נצרך בשעות של עייפות באופן קבוע, אז שיהיה.
אבל לצד זה, עדיין מדהים אותי לראות עד כמה המשקה הזה הוא כמעט תמיד סיפור ולא הדבר עצמו.

[מצ'רה*]

תיארת את זה מאד יפה ומדויק.
(אני רק לא מסוגלת להבין איך אפשר להתיחס לקולה בתור אותו טקס כמו לקפה. את ההתמכרות אליה אני כן מבינה (לא חולקת אישית, אבל מכירה) אבל איך זה יכול לתת את האפקט הנינוח של קפה או תה?)

[גוגוס*]

איך זה יכול לתת את האפקט הנינוח של קפה או תה?
יכולה להעיד רק מתוך הסיפורים של אנשים שעבדו איתי. אצל כולם כמעט זה טקס של אמצע היום בעבודה. אצל מעטים זה טקס מעבר בין השכבת הילדים לישון ושאר הערב, כמו שאצל האנגלים שותים כוסית קטנה של פורט

הם עוזבים את העבודה, קונים להם קולה (כמעט אף פעם לא מביאים מהבית אלא קונים קר מבחוץ, דומה קצת להפסקת סיגריה) ויושבים עם זה ושותים לאט לאט בשקט.
הגזים גורמים לשתייה להיות אטית (כמו החום של הקפה והתה), וזה רחוק מהעבודה והקולגות, והמפגש עם הבוסט של הסוכר ושאר הדברים שיש שם מאוד מרגיע.

[מצ'רה*]

הבנתי!

[טלי_ב*]

_בתור מי שחיה כרגע בתרבות אנגלית שמקדשת תה מאותן סיבות בדיוק, אני ממש ממש מבינה את זה, ובכל זאת מופתעת בכל פעם מחדש.
לדוקטורט שלי ראיינתי מישהי מבריקה שהסבירה לי איך בבתי המשפט, במהלך עדויות, מים הם פתרון לכל בעיה, מצוקה, קושי. באנגליה זה תה.
יש שם משהו, בפעולה הזו של שתייה, ובעיקר חמה, ובעיקר בעיקר - קפאינית._
קודם כל, אני מתה על האבחנות התרבותיות האלה.
הקטע עם המים זה כמובן לא רק בבתי משפט, יצא לי לראות את זה לא פעם.
אני חושבת שחלק מהעניין הוא שהשתייה נותנת לגיטימציה להתנתק לפחות לכמה רגעים ממה שקורה בחוץ ולחזור פנימה. זו גם מחווה כמובן, שהמשמעות שלה יכולה להיות: אני לא ממש יודע איך לעזור, או לא באמת יכול, אבל הייתי רוצה.
עם התה זה עוד יותר חזק לדעתי כי זה מתחבר לאינספור רגעים בעבר שבהם נחוותה נחמה בטקס הזה.

[טלי_ב*]

והנה עוד נושא ששמתי לב אליו (פורה העניין הזה של התזונה (-; ) - ההשפעה העצומה של התזונה שלי על התזונה של הבית.
מכיוון שזה דורש די והותר אנרגיות לעשות שינוי אצלי, לא היו לי שום שאיפות לטווח הקרוב עבור הבית בכללותו.
בכל זאת, מוצרי חלב הפסיקו כמעט לגמרי להיאכל פה. לא יודעת להסביר איך זה קרה בדיוק, אני פשוט רואה שמה שיש לא נאכל. אולי ברגע שיש יותר מדברים אחרים זה פשוט נדחק הצידה. הבוקר גם זרקתי מה שנשאר מקרטון חלב וכששאלתי את בן הזוג אם הוא רוצה להחזיק בבית חלב שיהיה בשבילו, הוא ענה שלא. לא הספקנו לדסקס את זה, אבל הוא לא איש של קפה, ואני מניחה שכששתה זה היה בעיקר כי זרם איתי.
לפני שבוע בערך הוא גם הודיע שהוא מצטרף אליי בעניין הדגנים-סוכר.
קטע.
עכשיו נשאר רק לחכות שהחיבה של הילד לממתקים תתפוגג (כן, בטח).

כל העניין הזה גורם לי לתהות איפה עוד אני משפיעה ככה בלי לשים לב.

[גוגוס*]

שתייה נותנת לגיטימציה להתנתק לפחות לכמה רגעים ממה שקורה בחוץ ולחזור פנימה
נכון. היא חיבור מחודש לגוף ואפילו לנשימה.

איפה עוד אני משפיעה ככה בלי לשים לב.
השאלה לדעתי היא איפה לא...

[מאי*]

יותר נעים לה וגם קל לשתות קפה כשיש מישהו ששותה איתה.

נו, אז אולי בגלל זה הילדים שלי לא ממשיכים בינתיים את המסורת המשפחתית של שתיה חמה בבוקר אלא שותים חלב קר או מים, או בכלל מדלגים ישר לפירות וירקות. בשבילי שתיית קפה היא רגע שלי עם עצמי. אני אפילו לא מסוגלת לשבת ליד אחרים כשאני צורכת אותו. תופסת לי פינה שקטה, בדרך כלל עם המחשב/ספר/עיתון, לפעמים סתם מול החלון, ומתבודדת עם הסוכר והקפאין. לצרף לטקס עוד מישהו יהרוס לי את כל הכיף אפילו הילד ADHD שלי יודע שכשאמא שותה את הקפה של הבוקר אז יתהפך העולם והיא לא תקום עד השלוק האחרון, והוא למד לחכות, כשהוא מידי פעם בא להציץ בספל ולראות כמה נשאר לי...

בן הזוג, אגב, שותה את הקפה שלו כמעט תמיד בעמידה, שתייה חפוזה בין פעולות. גם הוא לא מחפש חברה כאן. בקיצור, אני חושדת שיש מגוון הקשרים רגשיים וטקסים שאנשים בונים סביב כוס הקפה שלהם.

[מצ'רה*]

בקיצור, אני חושדת שיש מגוון הקשרים רגשיים וטקסים שאנשים בונים סביב כוס הקפה שלהם
כל כך נכון. וכל כך רב השפעה!
סיפרתי כאן ממש מזמן, אי אז במעלה הדף P-: איך שינוי ההקשר, הסיבה והטקס סביב הקפה, גרמה לי להפחית מ-3 כוסות ביום לכוס אחת. בלי החלטה נחרצת, בלי מאמץ ולא בבת אחת, אבל ממש כתוצאה משינוי המשמעות שאני נותנת לטקס הזה.

[גוגוס*]

במקרים רבים - הוא זמן לעצמי.
מאי, זה מה שכתבתי על שתיית הקפה בתחילת הדיון הזה. ואכן, לפחות בקרב רוב האנשים שאני עובדת איתם, זו הקטגוריה המרכזית.
אז את בחברה טובה

הסיפור על ה"חברה" הוא במקרים שבהם הורים ממש מתאמצים למכר את הילדים שלהם לקפה, ומהצד זה נראה... איך לומר... קצת מוזר. בעיקר בעידן הנוכחי שבו נורא ברור שזה לא בריא ויש עדויות על היותו מעכב גדילה וכאלה.

[טלי_ב*]

_איפה עוד אני משפיעה ככה בלי לשים לב
השאלה לדעתי היא איפה לא..._
כן, טוב, את יודעת, יש לדעת את זה ויש לראות את זה (-:

[גוגוס*]

יש לדעת את זה ויש לראות את זה.
לגמרי...

[טלי_ב*]

אז... יצאנו לקמפינג. היה ממש ממש נהדר (כל פעם שאנחנו חוזרים מקמפינג אנחנו נשבעים שבפעם הבאה ניסע ליותר זמן, אבל אח"כ קצת משתפנים או מתקשים להתנתק ממשימות היום יום. גם הפעם הבטחנו - פעם הבאה יותר ימים!).
אבל - התזונה המעולה שלי התפוגגה לגמרי.
אני חושבת שזה בעיקר בגלל הרגלים מאוד חזקים של מה אוכלים בשטח, בשילוב הכנה מנטלית מעטה מדי.
בכל אופן, טרם חזרתי לשגרה הרצויה מבחינתי )-:

[גוגוס*]

טרם חזרתי לשגרה הרצויה מבחינתי.
נסי למסגר את זה מחדש. בלי ה"טרם", והחיוך העגום, שמרמז לך על זה שאת לא בסדר.

את פשוט עוד בשיגרה אחרת. זה בסדר. לאט לאט. כמו שהיית מקבלת ג'ט לג מתוך הבנה שזה פשוט משהו שלוקח את הזמן שלו.

תבדקי אם עוזר לך לחשוב דרך ה"מה כן"
הגיעה ארוחת צהריים? להקדיש רגע וחצי לחשוב מה "כן", לאיזה אוכל את יכולה עכשיו להגיד כן באופן שלם ונעים שמעורר בך כמעט חיוך. ואת זה תאכלי בלי שיפוט.
ומשם, לארוחה הבאה.

עד שתתבסס לה שיגרה שיותר מתאימה למסגרת של החיים שלך עכשיו.

[טלי_ב*]

טוב, ראיתי את זה בדיוק אחרי ארוחת צהריים ואני שמחה לומר שהיא הייתה מצוינת מבחינתי.
מרגישה איך אני חוזרת למה שרצוי בעיניי.

גוגוס, תודה על הרוח הרכה הזו. היא נעימה מאוד. בכל זאת, יש בה משהו שמרגיש לי לא נכון לי (לא בתגובה הספציפית שלך, בגישה הכללית שמשתקפת בה).
אני מתפתה להיכנס פה להסברים כי אני מוצאת את כל העניין הזה ממש מעניין, אבל רק אם מתאים לך דיון כזה.

[גוגוס*]

רק אם מתאים לך דיון כזה
איזו שאלה??? ברצון רב! ובסקרנות רבה

אני ממילא לוקחת בחשבון שהגישה הזו לא מתאימה לכולם. אולי תעזרי לי להבין למי עוד היא לא מתאימה, ואיך אפשר לשנות בה דברים או אולי אפילו ממש לשנות אותה כך שהיא תדבר ליותר אנשים.

[טלי_ב*]

רק לומר שאני עוד פה, פשוט עברו עליי יומיים מטורפים. לא יכולה לנסח כלום בקוהרנטיות כרגע, אז מחכה להתחדשות הכוחות (-:

[יולי_קו]

אנא הזכירו לי איזה סוג של ויטמיקס או מכשיר אחר מומלץ (הדף ארוך ואני לא יודעת איפה לחפש).
נשבר לי החלק המרסק במכשיר הנושן שלי ואני מתלבטת לאיזה כיוון להשתדרג.
תודה.

[גוגוס*]

יוליקו, אני מכירה בעיקר את הויטמיקס וממליצה עליו כמכשיר אגדי ממש. הוא בשימוש יומיומי אצלי כבר שבע שנים.
אני מכינה איתו שייקים ירוקים, ממרחי אגוזים ודברים שמבוססים על אגוזים כתושים, מרקים וגלידות.
הוא פשוט מאוד יקר. אבל הניסיון שלי עם שירות בשבילו הוא מצוין, והאחריות ארוכה מאוד (שבע שנים ברוב המקומות בעולם אבל לא בישראל. שם זה חמש כרגע).

טלי, בנחת @}

[גוגוס*]

חדשות שהובטחו - השלמתי שלושה מעגלי פוריות עם הטיפול החדש שלי (תיסוף חלבונים).
מדווחת בשמחה שכל תסמיני קדם הווסת נעלמו לחלוטין (כאבים בשדיים, עצבנות, ריח גוף משונה ובעיניי לא נעים, תאבון ענק), כולל שיפור משמעותי במצב עור הפנים, שבכלל לא ידעתי שקשור לזה משום שזה היה כל כך כרוני.
מצב העור קשור לדעתי מאוד גם לשיגרת הניקוי החדשה שלי. אבל הוא בוודאות קשור קודם כל לאיזון ההורמונלי שהושב על כנו. הטיפוח פשוט משמר אותו במצב יותר טוב.

מאחר וזו היתה המטרה, עכשיו מגיע הזמן מבחינתי לבחון כמה חלבון אני באמת צריכה כדי לא לאכול עודפים גדולים סתם.
לאכול בעלי חיים זה טעים לי מאוד (בעיקר באיכות שיש לי כאן) אבל יש לי עם זה בעיות אחרות. אני ארגיש יותר בנוח לאכול כמה שאני צריכה וכרגע אני לא יודעת כמה זה.
אני שמה לב שיש בי חשש להסיג דברים אחורה שמא אחצה את הגבול והעור שלי ישוב למצבו הקודם.
בסדר, אני מקבלת את החשש ומסמנת לי שזו לא סיבה להימנע מבדיקה שחשובה לי.

[טלי_ב*]

גוגוס, ממש מדהים לשמוע את זה. ממש שמחה בשבילך. תגידי, את ממש מודדת כמה חלבון את אוכלת? וגם - האם אי אפשר להפריד בין כמות החלבונים לסוג החלבונים? כלומר, שלא חייבים לתסף בבשר? שואלת מסקרנות, אני בעצמי גם כן אוכלת בשר.

[שיר*]

צילול האם תוכלי לפרט איזה חלבון וכמה את אוכלת?

[גוגוס*]

אני ממש לא מודדת כמה חלבון אני אוכלת. כל עסקי המדידות לגמרי לא לרוחי.
אני לא אתפלא אם הייתי מודדת ומגלה שכבר לפני זה הוא היה "תקין". מעבר לכך שכל גוף מעכל אחרת, יכולה להיות לי כמות מספקת של חלבון באופן כללי, אבל מחסור נקודתי מאוד בחומצת אמינו מסוימת שאצלי בגוף לא מתפרקת מספיק טוב או לא מסונתזת מספיק טוב משום מה. וזה יכול לקרות בלי קשר למקור החלבון.
יכול להיות שמהסקרנות אני אחשב את זה מתישהו, אבל זו תוצאה כמעט חסרת משמעות בעיניי.

מה שעשיתי בפועל זה להוסיף לכל יום בסביבות ה 200 גרם של מוצר מן החי. זה אומר שבין 20-30 אחוז ממנו זה חלבון (חשבון גס מאוד מאוד). בחלק מהימים זה היה בקר, בחלק כבש, בחלק דגים, בחלק ביצים, בחלק עוף. היו גם ניסיונות אחרים, חלקם פשוט לא היו טעימים.
האמת היא שהיה דבר נוסף שעשיתי כי התחשק לי ויכול מאוד להיות שיש לו השפעה שאני לא מודעת אליה. התחלתי בתקופה הזו להוסיף לשייקים שלי את הכמות הקטנה של ציר עצמות או כבד לא מבושל. ציר עצמות הוא משהו קצת מפוקפק בעיניי ואני לא ממש יודעת עליו הרבה כי לא מצאתי מידע אמין. אבל כבד (בעיקר זה שאני קונה) זה בומבה רצינית של ויטמינרלים מסוימים, גם בכמות קטנה ממנו. לא מן הנמנע שיש שם שילוב של השפעות.

בהחלט בהחלט לא חייבים שזה יהיה מן החי, לפחות לפי ההנחייה של המרצה שלי. העניין הוא שמקורות חלבון אחרים אני מאוד לא אוהבת (קטניות וכאלה), ולהוסיף עוד ירוקים לתזונה שלי זה פשוט כבר בלתי אפשרי ואומר לעיסה אינסופית. גם מוצרי חלב לא התחשק לי להוסיף אז זה מה שיצא לי.

המסקנה האמיתית של הניסוי שלי היא שחלבון מן החי, בכמות נוספת של כ 50 גרם בממוצע כל יום, פותר לי את הבעיה ומחזיר לי איזון הורמונלי.
בשלב הבא אני אצטרך, או אוכל, לבדוק כמה חלבון באמת צריך, האם חלקו או כולו יכול להיות מן הצומח, האם אני צריכה לאכול את הכמות הזו על בסיס יומי או שאני יכולה לעבוד עם כמויות אחרות לסירוגין וכו' וכו'...

[פלוני_אלמונית*]

ציר עצמות הוא משהו קצת מפוקפק בעיניי ואני לא ממש יודעת עליו הרבה כי לא מצאתי מידע אמין.
היי, אני האלמונית שסיפרה על המדידות שלה לפני כמה שבועות.
אחרי 10 ימים של שקילת כל חתיכה ומדידת הפרמטרים התזונתיים, החלטתי שאני הולכת על תוספת חלבונים וסידן לחודשים הקרובים.
בנוסף, החלטתי להכין מרק עצמות ולהקפיא במנות של חצי קערת מרק ולהתייחס לזה כתרופה. אנחנו נבדוק את זה במשך חצי שנה ונראה אם יש שיפור בכאבי פרקים שלנו (גם לבעלי יש, לכל אחד פרקים אחרים).
אז בישלתי עצמות עוף במשך 12 שעות על כיריים חשמליות בחום נמוך ואחרי שבוע גם בישלתי עצמות בקר במשך 24 שעות.
אני אחזור לספר אם היתה הטבה אבל כבר עכשיו אנחנו נהנים מהטעם העמוק והעשיר, במיוחד כשמשתמשים בו כציר למרקי קטניות או לתבשילים אחרים.

[טלי_ב*]

תודה, מעניין מאוד.
אני אישית לא אוכלת מספיק קבוע כדי לדעת בכלל מתי אני מוסיפה משהו, אלא אם כן זה יהיה בכמויות דרמטיות. זה קצת מקשה עליי עם ניסויים, אבל אני זה לא משהו שאני רואה את עצמי משנה כרגע.
אגב, שמתי לב שהחל משבוע בערך לפני הווסת אני נמשכת מאוד לחלבון (גם מן החי, גם קטניות). אני לא יודעת אם היה עדיף שאתחיל לאכול יותר חלבון כבר לפני כן או שזה פשוט הזמן הנכון, אבל התזמון יכול להיות גם נושא מעניין לבדיקה.

[טלי_ב*]

טוב, אז נראה אם אצליח לנסח את מה שמפריע בגישה שדיברנו עליה (לא יודעת איך להגדיר את הגישה, וזו בעיה, אבל ממשיכה הלאה) -
קודם, אני רוצה להבהיר שהיא כן מתאימה לי לפעמים, ואני אנסה לפרט אחכ מתי.
ותסלחי לי שאני איעזר במילים שלך כקרש קפיצה, אני כאמור לא בשיא יכולת הניסוח וההפשטה שלי כרגע, אבל מעניין אותי לדבר על זה. אנסה לצאת מהן לאיזושהי הכללה ושזה לא יצא קטנוני. זה אולי יראה כאילו אני כותבת על הניסוח הספציפי, אבל אני בעצם מנסה לצאת ממנו למשהו כללי יותר.


_טרם חזרתי לשגרה הרצויה מבחינתי
נסי למסגר את זה מחדש. בלי ה"טרם", והחיוך העגום, שמרמז לך על זה שאת לא בסדר.
את פשוט עוד בשיגרה אחרת. זה בסדר. לאט לאט. כמו שהיית מקבלת ג'ט לג מתוך הבנה שזה פשוט משהו שלוקח את הזמן שלו._

מסגור הוא כלי ממש רב עוצמה בעיניי. אפשר למסגר משהו בדרכים כל כך שונות. הנה, למשל, בימים האחרונים אני וחברה התלבטנו בשאלה משותפת מסוימת ונטינו לכיוונים שונים. בשלב מסוים היא חשבה שאני נוטה להתפשר על פחות מדי בגלל כל מיני פחדים מהעתיד, ושאם נקודת המוצא שלי תהיה שאני יכולה לקבל משהו מעולה ולא רק בסדר אני אצליח לתפור את הקשיים שכרוכים באופציה הזו. אני מיסגרתי את הדברים את הדברים הפוך - שהיא שבויה בפחדים שגורמים לה לחשוב שאותה אופציה היא "פחות מדי" בעוד שיכול להיות שהיא ממש אחלה ותענה על הצרכים שלי הרבה יותר טוב. בקיצור, שתינו דיברנו על כך שלא כדאי לתת לפחדים להוביל את הדרך אבל הגענו למסקנות הפוכות. ובכלל, עצם ההגדרה של משהו כפחד היא מסגור כי היה אפשר גם להגדיר על דרך החיוב (למשל, אני לא פוחדת מנסיעות ארוכות, אני רוצה יותר זמן לדברים אחרים).
נחזור רגע לאכילה שלי. עובדתית, טרם הגעתי לאכילה שרצויה בעיני (בעיני טרם הוא מאוד אופטימי בהקשר הזה, אגב, כי משולב בו הביטחון שזה יגיע). אני גם לא מרגישה לא-בסדר. אני כן מבואסת כי זה לא מה שאני רוצה. אני חושבת שהבאסה הזו היא דבר ממש טוב ונחוץ. אני גם חושבת שאם אשכנע את עצמי שהכל בסדר כרגע, אשקר לעצמי, כי בכל זאת יש לי רצון ומטרה ואני רוצה לנוע לכיוון שלהם ולא להישאר במצב הנוכחי.
אם נחזור לדוגמת הג'ט לג - אני כמובן לא ארגיש לא-בסדר בגלל ג'ט לג. אבל אני כן אנקוט בצעדים כדי לקצר אותו, כי בסופו של דבר להיות בג'ט לג ולא להיות בג'ט לג הם לא מצבים שקולים. אני מעדיפה לא להיות...
בקיצור, אני מאוד אוהבת את חוסר השיפוטיות, אבל מרגישה שמשהו שם לא מבחין מספיק בין מה שרצוי למה שלא רצוי.
אני חושבת שזה יכול מאוד להועיל למי שממש מתקשה לפעול בלי הלקאה עצמית, שזה כנראה חלק גדול מאוד מהאנשים. אני לחלוטין רואה לא מעט פעמים שבהם אין לאנשים שום רווח בין ה"לא הצלחתי" לבין ה"אני איומה ונוראה". ואז אולי עדיף לוותר לגמרי על ה"לא הצלחתי". אצלי זה קצת אחרת. זה לא שקורה לי אף פעם שאני קצת מלקה את עצמי, אבל זה משהו שנהיה כבר חלש מאוד. והכי חשוב - אני יכולה להפריד בין הידיעה שכרגע אני לא מצליחה לעשות משהו שאני רוצה, לבין השאלה אם ארגיש רע עם עצמי לגבי זה.

עד שתתבסס לה שיגרה שיותר מתאימה למסגרת של החיים שלך עכשיו.
כשאני קוראת את זה למשל, זה נשמע כמו - לא בטוח שהאכילה שאת מכוונת אליה מתאימה למסגרת החיים שלך עכשיו. אני לא בטוחה שזו אכן כוונת המשוררת (-: אבל העניין הוא שאני רוצה אכילה שמתאימה לגוף שלי (אולי לא באופן מוחלט אבל באופן שהוא בעיני מינימלי) ואני רוצה ומוכנה לגייס את השגרה שלי לעניין. אז למה דווקא להתאים את האכילה לשגרה? יש בזה נטייה חזקה לכיוון הקיים, לכיוון של שינויים איטיים ואבולוציוניים כאלה.
מתי זה כן מתאים לי? אני חושבת שבעיקר במצבים שבהם משהו פחות חשוב לי, ויש לי אנרגיה מוגבלת להשקיע בו, וזה נחמד לקבל תזכורת וחיזוק לכך שזה בעצם בסדר שההתקדמות שלי שם היא איטית. כמו עם הקפה. אבל יש מקרים שבהם זה לא בסדר שההתקדמות שלי תהיה איטית. לא בסדר - לא במובן של "מגונה" אלא במובן הפשוט שזה יזיק לי באופן ממשי בסבירות גבוהה (כמובן,לפי ההערכה שלי).

סקרנית לשמוע מה את חושבת.

[גוגוס*]

תזמון יכול להיות גם נושא מעניין לבדיקה
ממש מסכימה. עוד אין לי אומץ לבדוק את זה ולשחרר את האכילה הרציפה
כל כך חדש לי עור פנים נקי, אחרי ארבע שנים ארוכות, שאני לוקחת את זה סופר לאט. אבל אולי גם זה יגיע.
היום אני מחזירה את האננס. מעניין אם גם הוא קשור.

פלונית ממרקי העצמות - שיהיה לך בהצלחה רבה רבה רבה.
מפרגנת לך ממש מכל הלב על הניסוי הזה ומקווה שהוא יצליח או לפחות יהיה מעניין.
אם תזכרי לבוא לספר, גם תוך כדי, אני מאוד אשמח לשמוע.

[גוגוס*]

תודה רבה על הפירוט של המחשבות שלך, טלי.
ותודה גם על העדינות והזהירות בפתיחה. הן מאוד לא נחוצות לי (בתור מי שהפכה היטפלות למילים למקצוע ) ובכל זאת - נעמה לי רגישותך. שתדעי.
ומכאן לזהירות שלי - לא כל מה שאכתוב כאן רלבנטי לך. חלקו יותר תיאורטי. אז שימי לב שלמרות שהוא מתייחס ישירות למה שכתבת הוא בעצם בשפה כללית. אני לא מכירה אותך מספיק בשביל לדעת מה מהמחשבות התיאורטיות שלי מדויק לך.
הנחת המוצא היא פשוטה מאוד - אם אמרת שמשהו לא מתאים לך אז הוא לא מתאים לך. ואם הפוך - אז הפוך. אבל האמת היא שיותר מזה אני לא יודעת.
לכן בחרתי לעבור בעיקר לרמה התיאורטית יותר ואת תגזרי מזה מה שאת צריכה, אם בכלל.

מילה לגבי מסגור - זה תמיד כלי חמקמק. והרבה פעמים יש נטייה לשכוח שזה כלי ולכן לשכוח את המטרה שלו.
לפעמים כאשר עובדים עם מיסגור אנשים מרגישים שמנסים לשנות להם את המחשבות ובכך לשנות להם את המציאות ונרתעים. בצדק, בתכלס.
אני למדתי מזמן שכאשר אני ממסגרת אני צריכה להגיד - עכשיו ממסגרים. להסב את תשומת הלב לשימוש בכלי כדי שיהיה יותר קל לבדוק אם הוא מתאים או לא.

כמו שאני רואה את זה, הרעיון מאחורי מיסגור (לאסוף את החוויות שלך תחת כותרת), או מיסגור מחדש (לאסוף את החוויות שלך תחת כותרת שונה מזו שנתת בעצמך), הוא שיהיה אפשר לראות עוד אפשרויות מבט על המציאות.
לא שתהיה לך אפשרות שתחליף את זו שלך, כי זו שלך לא טובה, אלא פשוט שתוכלי לראות שיש עוד דרכים להביט על המציאות הזו ותחושת הבחירה שלך תגדל.
מה תבחרי אחר כך זה קצת פחות משנה בעיניי.

אז מה שאני שומעת זה שהצעתי לך (נסי.) דרך מחשבה נוספת על זו שהיתה לך, ואת בודקת אותה ואומרת - לא, תודה.
ככה לדעתי אמור לעבוד מיסגור. דחייה שלו היא אפשרות טובה בדיוק כמו קבלה שלו, ואם את לא בעניין של התנגדות אלא בעניין של תהליך, אז יקרה לך בדיוק מה שקרה לך - מתוך הדחייה הזו צמחה לך הבנה עוד יותר טובה של עצמך ושל מה שמתאים לך ונחוץ לך.
שמת את זה במילים מדויקות לך, ולמרות שאלו דברים שכבר ידעת על עצמך, הם מקבלים כעת תוקף נוסף.
זו המטרה מבחינתי.

טרם הוא מאוד אופטימי בהקשר הזה, אגב, כי משולב בו הביטחון שזה יגיע.
מעולה. אז את שמה לב למטען שאת מניחה על המילים ועוזרת לי להבין אותך יותר טוב.
בשבילי, "טרם" זה כמו "לא מספיק". זה מטען מילולי שלא מתאים לך ולא התכוונת אליו.

אני כן מבואסת כי זה לא מה שאני רוצה.
מתחילה מזה שאם הבאסה טובה ונחוצה לך אז הכל בסדר. זו לא היתה ההנחה שלי כשכתבתי לך ולו ידעתי שזה מה שאת חושבת לא הייתי כותבת לך כמו שכתבתי.

לצד זה, ומשום שזו אחת מליבות השיחה, אני מרשה לעצמי להציע לך מבט נוסף על זה. את חופשייה כמובן לדחות אותו. הוא מגיע מתוך חוסר העניין שאני עצמי מוצאת בלהיות בבאסה (ומקבלת שאולי אני זו שצריכה לבחון את הדברים מחדש ולא את ).

נגיד... מה יהיה אם לא תתבאסי? איזה עוד תחושות אחרות אפשר להצמיד למצבים האלה?
זה לא שבאסה היא דבר רע, אבל יש מגוון גדול של תחושות של אי נוחות שחלקן עשויות להיות מועילות יותר. יש לך כאלה בארסנל שעולות בקלות?

אתן לך דוגמה משלי - כאשר משהו לא מדויק לי אני מרגישה... צורך לשנות אותו. אין שם בכלל באסה. יש פשוט חשק (שגם הוא מגיע בגדלים שונים) לשנות.
בדיוק כשם שאת מדלגת מעל ה"אני כישלון" כשאת לא מצליחה, כך אני מדלגת מעל הבאסה כאשר משהו לא מדויק לי כרגע.
אולי זה יכול להתאים גם לך במקרה?
זה נראה בערך כך:
זהו המצב
הוא לא מדויק לי, לא מה שאני רוצה
<פה, לא מגיעה הבאסה >
מה אני יכולה לעשות בעניין?
עושה מה שאני יכולה
וזהו

אם אשכנע את עצמי שהכל בסדר כרגע, אשקר לעצמי, כי בכל זאת יש לי רצון ומטרה ואני רוצה לנוע לכיוון שלהם ולא להישאר במצב הנוכחי.
נקודה סופר חשובה בעיניי, ואת יכולה לראות איך היא קשורה למה שכתבתי למעלה בנוגע לעבודה עם מיסגור.
כי כאמור, המטרה היא לא לשכנע אותך בדבר. המטרה היא לבדוק אם במקרה יש לך "קליק" גם עם מחשבות נוספות, ואולי מכוח ההרגל והדפוס נתקעה לך על זה המחשבה שאת בדרך כלל חושבת.
לא משכנעים, ובטח ובטח שלא משקרים. אם זה לא מקליק, זה לא מקליק. הולכים הלאה.

מה שכן, בין הדרכים להניע שינוי ישנה גם קבלה. להבין שהכל בסדר עכשיו כמו שהוא יכול להתפרש לפחות בשתי דרכים.
הראשונה היא - הכל בסדר אז לא צריך לעשות כלום.
השנייה היא - הכל בסדר כי זו דרכו של התהליך שאני בתוכו. תכף יהיה עוד יותר בסדר.

התיאור הראשון מתייחס למצב, השני מתייחס לתהליך.
אני מציעה שמה שבסדר הוא התהליך, הקצב, ולא המצב הנקודתי שבו את נמצאת.
ההבדל מועבר בצורה מובנת? מדבר אליך?
הצעתי לך את זה כי זו אחת הלמידות שלי מהעת האחרונה ובדיוק התכתבנו על זה - לקבל את הקצב זה דבר ממש חשוב.
זה לא שאי אפשר לדחוק אותו ובו, ואין ספק שלפעמים זה ממש נחוץ ומוביל לתוצאות מעולות. אבל את זה רק את יודעת. אני לא רואה את עצמי מציעה למישהי לדחוק את הקצב שלה. בתחושה שלי - זה דבר שטוב לכבד אותו באופן עקרוני.

זה נשמע כמו - לא בטוח שהאכילה שאת מכוונת אליה מתאימה למסגרת החיים שלך עכשיו. אני לא בטוחה שזו אכן כוונת המשוררת.
תודה שלקחת אחריות על האוזניים שלך
אכן, המשוררת התכוונה למשהו הפוך ממש - האכילה שאת מכוונת אליה מתאימה נפלא למסגרת החיים שלך עכשיו, אבל ברגעי התפר האלה שבין הקמפינג לשאר החיים אולי נדרש משהו אחר. כי החיים שלך עכשיו הם לא החיים הרגילים שלך, אלא הם איזה זמן מעבר בין מצב אחד (קמפינג) למצב אחר (השיגרה). תשומת לב לכך שאת במעבר ולא מייד בשיגרה שלך (למרות שאת כאילו עושה הכל כרגיל) - יכולה לעזור לך לדייק את זה בקצב שמתאים לך.
זו היתה אמירה מאוד נקודתית עם פוקוס על ימי המעבר האלה. אני מתעסקת המון בקשר שבין תזונה ומעברים ומשם זה הגיע.
סליחה אם לא היה ברור.

יש מקרים שבהם זה לא בסדר שההתקדמות שלי תהיה איטית.
מקבלת. אני חושבת שהמצבים הללו מעטים מאוד.
ברוב המקרים, גם אלו שנראים אקוטיים והרופא מאיים מאוד, אני חושבת שעדיף שינוי בקצב טבעי (לא משנה מהו) שגם נשאר, מאשר שינוי מהיר יותר שאחר כך נזנח.
מה שכן שווה לשים לב אליו, זה שההבנה שמצב הפך לאקוטי או סתם חמור מאוד יכולה לשנות בעצמה ובלי מאמץ את מה שמרגיש כמו קצב טבעי.
לרוב מתקבל שיפור די מהיר, ואז התכיפות יורדת, והקצב שמרגיש טבעי משתנה. זה הרגע שבו אנשים נהיים מאוד מתוסכלים, במקום להבין שקצב הוא דבר מאוד נוזלי ומשתנה, מושפע מהמון דברים, וזה לגמרי בסדר שככה הוא.

[טלי_ב*]

נעמה לי רגישותך. שתדעי.
תודה (-:
ומתאים לי מאוד שזה יהיה כללי ותיאורטי.

מתחילה מהתייחסות לנושא הבאסה, ונראה לאן אגיע, כי אני קצת גונבת זמן עבודה כרגע...
אני מרגישה צורך לדייק את עצמי קצת בעניין הזה. זה לא שאני מתבאסת ממשהו ואז חושבת, יוווו איזה כיף, הנה הגיעה הבאסה! כלומר, התחושה היא לא נעימה ועל זה אין מחלוקת. אלא שההשקפה שלי היא שאי אפשר לחיות חיים נטולי באסה (לפעמים קטנה מאוד, לפעמים עד כדי עצב של ממש וצער עמוק), ולכן הדבר שכדאי לעשות הוא לקבל את היותה.

אבל, אני מוסיפה בהסתייגות שהמשפט הזה
זה לא שבאסה היא דבר רע, אבל יש מגוון גדול של תחושות של אי נוחות שחלקן עשויות להיות מועילות יותר. יש לך כאלה בארסנל שעולות בקלות?
גורם לי לתהות אם אנחנו לא מצמידות את המילה הזו לתחושות שונות. מבחינתי באסה היא אחד הרגשות העדינים יותר בתוך הקשת של אי נוחות. פחות לא נוחה מעצב או אכזבה למשל. מכיוון שלא עולות לי עוד כאלה בקלות, אשמח לשמוע אם היה לך איזה משהו בראש כשכתבת את זה.


_בדיוק כשם שאת מדלגת מעל ה"אני כישלון" כשאת לא מצליחה, כך אני מדלגת מעל הבאסה כאשר משהו לא מדויק לי כרגע.
אולי זה יכול להתאים גם לך במקרה?
זה נראה בערך כך:
זהו המצב
הוא לא מדויק לי, לא מה שאני רוצה
<פה, לא מגיעה הבאסה >
מה אני יכולה לעשות בעניין?
עושה מה שאני יכולה
וזהו_
תודה, זה תיאור מחייך מאוד (-:
אני לא רואה ב"אני כישלון" שלב שאפשר או לא לדלג מעליו. אני חושבת שהוא פשוט הכללה לא נכונה מכישלון ספציפי לתכונה כללית. כשאין את ההכללה, גם אין מעל מה לדלג.
גם הבאסה היא לא שלב שבא אחרי "זה לא מדויק לי", אלא הרגש עצמו של אי דיוק. כלומר,איך יודעים שמשהו לא מדויק אם לא לפי אי הנוחות שמרגישים? אם אני יכולה לעשות משהו מיידי שמשנה את המצב, אני מרגישה הרבה יותר טוב כמובן. אבל לפעמים זה לא ככה. נגיד, עם האכילה, זה קצת מורכב להסביר, אבל לפעמים שום אפשרות לא מרגישה לי מדויקת ואני צריכה קצת לעבור בתוך הבאסה. אבל זה שהיא שם זה איתות מועיל לעצמי לנקוט פעולה ולא להישאר במקום.
יאללה, אני מושכת את עצמי קצת בכוח מהדיון הזה כי חייבת לעבוד. נתראה מאוחר יותר (-:

[גוגוס*]

מצוין, מבינה אותך הרבה יותר טוב עכשיו.
המונחים שלי קצת אחרים אבל זה לא משנה. הכוונה שלנו מתחברת ממש בקלות ולכן אני נשענת כרגע על עולם המושגים שלך.
בואי נקבל את הבאסה כאיתות לזה שמשהו לא מדויק, ונקבל את זה שלפעמים בהיעדר מידע טוב יותר זה ממש מתאים לשהות בבאסה הזו ולחכות לראות מה עולה.

משתפת אותך מה קורה אצלי בהקשר הזה.
קודם כל, ברגע שאני מקבלת את הבאסה הזו (=האיתות הזה שמשהו לא מדויק), משהו משתנה.
אני קוראת לזה "מתן שם". ברגע שאני מזהה את הדבר הזה, מעצם הזיהוי, המצב שלי מייד משתנה.
אני מכירה, מקבלת, ומתבוננת. הכל כבר אחר לגמרי. לא מנג'ס בכלל.
אם עברתי דרך זה בצורה טובה אז הדבר הזה יצא לי מהצד השני ממש תוך שניות מרגע שהכרתי בו.
למה? כי המערכת שלי שלחה לי איתות ושמעתי אותו. כמו ילד שמנג'ס "אמא, אמא, אמא". ברגע שתגידי לו - כן, חמוד - אין צורך לנג'ס יותר.

ולכן בשבילי, משם ואילך, אם אני נותנת לזה להיות אז זה כבר לא באסה. זה משהו אחר שהייתי מתארת אותו כמו... התכוננות לידיעה.
אני מרגישה את זה כמו... וילון שמתחיל להיפתח, אני עומדת לידו, וכל כמה שניות עוד משהו נחשף עד שאני מקבלת תשובה מלאה שמובנת לי. בשבילי, ההמתנה הזו לידיעה היא לא באסה והיא אפילו לא תחושה בלתי נוחה. היא דורשת רק מעט סבלנות וזהו. היא כמעט מתוקה כי אני ממש יודעת שתהיה לי תשובה כלשהי שם, ברמה כזו או אחרת של תועלת.

עושה פנייה לנושא קרוב אבל מעט שונה שיש לי איתו יחסים מורכבים וקשור גם לקצב.
יש תהליכים שצריכים לעבור דרך משהו לא נוח או לא נעים. התפתחות מתוך קורבנות היא כזו, המעבר מתפישת כישלון לתוך עשייה הוא כזה, וגם מה שאת מתארת עכשיו והצטרפתי אליו בתיאור שלי - הוא כזה.
בטח יש עוד תהליכים רבים כאלה של תנועה קדימה.

הדבר שסביבו אני מרפרפת הוא כמה זמן באמת נדרש להישארות בתנוחה הלא נוחה שצריך לעבור דרכה, ומעבר לזמן - איך כדאי בכלל להתייחס למצב הזה של היות בתנוחה לא נוחה.
הגישה הפרטית שלי ביחס לעצמי היא כמה שפחות. ויש לי כבר שנים קושי ממשי וקשה לתמלול עם גישות שמעודדות הישארות במצבים לא נוחים דרך שימוש במושגים כמו "קבלה".
אני לא חושבת שזה מה שאת עושה, אבל נזכרתי בזה בגלל אחד המשפטים הראשונים בתגובה האחרונה שלך.

אני חושבת שאחד השיעורים החשובים הוא ללמוד להכיר את הקו הדק בין קבלה של משהו כפי שהוא לבין הישארות מיותרת בתוכו רק לוודא באמת באמת באמת שקיבלתי אותו. ובפועל - פשוט לבזבז את הזמן שלי על שהייה במצב לא נוח, לא נחוץ, לא מועיל, ולפעמים אפילו מזיק.
הדוגמה הקלאסית היא אנשים שלא יוצאים מהמצב הקורבני שלהם אחרי שהם הכירו בו אלא מאמצים את הקורבנות לתוך הזהות שלהם. בצורה הרבה הרבה יותר עדינה כמובן - גם הקבלה של הבאסה יכולה להיות כזו.
זה ממש ממש בקטנה, אבל הצטברות של מקרים שבהם "מכירים" בבאסה יותר זמן ממה שנחוץ גורמת בפועל לזה שפשוט יש בחיים יותר מדי באסה

לכן אני אוהבת את ההתייחסות שלך אליה כאיתות, ואני חושבת שאיתותים נועדו לסמן לנו את הצורך בפעולה הבאה. לפעמים הפעולה הבאה היא התבוננות, או המתנה למשהו. זה לא חייב להיות נורא אקטיבי.
אבל מבחינתי, ברגע שהכרתי בבאסה והבנתי שמשהו לא מדויק לי - זמן לזוז ממנה הלאה. אין לי צורך להמשיך לקבל אותה בגירסה שבה היא נגלתה לי כאיתות.

מקווה שיצא לי מובן, ואיחולי עבודה נעימה @}

[תפילה_לאם]

_ולכן בשבילי, משם ואילך, אם אני נותנת לזה להיות אז זה כבר לא באסה. זה משהו אחר שהייתי מתארת אותו כמו... התכוננות לידיעה.
אני מרגישה את זה כמו... וילון שמתחיל להיפתח, אני עומדת לידו, וכל כמה שניות עוד משהו נחשף עד שאני מקבלת תשובה מלאה שמובנת לי. בשבילי, ההמתנה הזו לידיעה היא לא באסה והיא אפילו לא תחושה בלתי נוחה. היא דורשת רק מעט סבלנות וזהו. היא כמעט מתוקה כי אני ממש יודעת שתהיה לי תשובה כלשהי שם, ברמה כזו או אחרת של תועלת._

ממש אהבתי.
כמעט יכולתי לראות את הזרקור המכוון אל מה שייחשף מאחורי הווילון ולשמוע את הלמות התוף מתגברת בהדרגה.
שבוע טוב וחודש טוב!

[טלי_ב*]

גוגוס, תכלס אני מסכימה עם מה שכתבת עכשיו. יש נקודות שאצלי זה קצת אחרת, אבל בגדול מסכימה.

_הדבר שסביבו אני מרפרפת הוא כמה זמן באמת נדרש להישארות בתנוחה הלא נוחה שצריך לעבור דרכה, ומעבר לזמן - איך כדאי בכלל להתייחס למצב הזה של היות בתנוחה לא נוחה.
הגישה הפרטית שלי ביחס לעצמי היא כמה שפחות. ויש לי כבר שנים קושי ממשי וקשה לתמלול עם גישות שמעודדות הישארות במצבים לא נוחים דרך שימוש במושגים כמו "קבלה"._
מה"כמה שפחות" אני מסתייגת. מעדיפה - כמה שצריך ולא יותר. כמה צריך? זה תלוי מה המטרה, כמובן, ואם הבאסה מועילה למטרה בדרך כלשהי.
הרעיון של להישאר בבאסה באופן מודע ומכוון נראה לי מאוד לא מתאים לרוב הסיטואציות (אולי מתאים אם יש ממש איזה תהליך של עבודה סביב הרגש הזה), אבל יש הבדל לדעתי בין שינוי המצב שמבאס לבין שינוי נקודת המבט עליו. עם שינוי נקודת המבט אני חושבת שצריך קצת להיזהר, כי יש שם איזה גבול דק בין שינוי ממשי של תפיסות שבאמת מעלים את הבאסה לבין טאטוא הבאסה מתחת לשטיח באמצעות איזו הטעייה עצמית שבעצם הכל ממש מעולה כשהוא לא.
אני לא חושבת שאת עוסקת בטאטוא הזה, אבל אני חושבת שיש אלמנטים מסוימים שלפעמים יוצרים לה מצע מאוד נוח אצל אנשים מסוימים (כמוני למשל P-: אני פשוט שמה לב לזה אז זה כבר לא עובד לי). כאילו, מרוב שמכוונים לזה שהתהליך יהיה נעים, נהיה כל כך נעים שכבר שוכחים למה רצינו תהליך. בקיצור, לי מאוד חשוב להישאר מחוברת מאוד לזה שמשהו באמת הפריע לי במצב הנוכחי, ולמשל מיסגור מחדש של הדברים בצורה נוחה יותר לפעמים יכול לטשטש את החיבור הזה.
אין לי מושג כמה העניין הזה נפוץ, אבל נראה לי שזה הגרעין של מה שהטריד אותי.
(לי אישית את מוזמנת להמשיך להציע כל מה שעולה לך בראש, אין לי בעיה לקחת רק את מה שעוזר לי (-: אני מתעסקת בזה פשוט כי זה מעניין)

[גוגוס*]

מאוד מאוד מסכימה. אבל מ-אוד!
זה גם מחזיר אותנו לנושא שדנו בו רבות בדף אחר לגבי מתן סיוע/עזרה/עצה באופן כללי.
הערבוב של מה שקורה לך עם מה שמביא איתו מישהו אחר הוא כמעט תמיד מצע טוב להרחקה שלך מעצמך.
לצד זה, לפעמים טוב להתרחק לרגע, ולפעמים טוב להתערבב לרגע עם משהו או מישהו אחר אם את סומכת על הכוונות הטובות שלהם. לפעמים זה בדיוק מה שצריך.

אני מסכימה איתך שהדברים הללו עדינים מאוד, דורשים הרבה תשומת לב לדרך, לכוונה ולביצוע, ומוטב להם שיתנהלו תחת המטרייה של אחריות אישית.

לי עצמי אין בעיה עם זה שכוח חיצוני לי סוחב לכיוון חיובי. ב 99% מהמקרים זה יהיה לי לעזר. במיעוט קטן מאוד זו תהיה לי תנועה לא טובה שסוחבת אותי מוקדם מדי יחסית למה שאני צריכה. אני גם יודעת היטב לזהות את זה, לדחות אותה ולהגיד - רגע, עוד לא סיימתי להיות בשלי.
אני גם יודעת לחזור אחורה לדבר הזה הלא נוח, אם אני עוד זקוקה לו.
לצד זה, יש כוחות שמפריעים לי יותר והם קרובים למה שתיארת.
למשל, מצבים חברתיים שיוצרים A Yes State. זה מצב מאוד עדרי, ביחד עם הרבה אנשים, שבו אדם כריזמתי מדבר לרוב בקול רם, בלי הפסקה, לפעמים בליווי מוסיקה, שואל שאלות רטוריות רבות ומרצה את משנתו, שבאופן מוזר נראית כאילו אין בה חורים
מתוך הרתיעה שלי מדברים כאלה אני מבינה את הרתיעה שלך מיצירת תמונה חיובית. אני חושבת שלכל אחת ואחד יש הקשרים שבהם היא מרגישה שהיא מאבדת קצת את החיבור לעצמה.
אני מבינה לגמרי למה זה מטריד אותך.

מרוב שמכוונים לזה שהתהליך יהיה נעים, נהיה כל כך נעים שכבר שוכחים למה רצינו תהליך
בתהליכים שאני מייצרת ומלווה זה כמעט ולא יכול לקרות משום שהם אף פעם לא עוסקים רק בתזונה. הם עוסקים בדבר הלא נעים הזה שמתרחש בפנים ולכן אי אפשר לשכוח אותו.
ההנחה שלי היא שהדברים האלה מספיק לא נעימים גם ככה. להתעסק בהם באינטנסיביות לאורך זמן זה קשה. אז לפחות שכל השאר יהיה נעים

[גוגוס*]

סיימתי עכשיו את סדנת השייקים הירוקים שעזרתן לי לתכנן.
היה כל כך כל כך שווה. כמה נהניתי, וואו.
החלטתי שהמטרה של הסדנה תהיה שאנשים ירגישו בטוחים ונינוחים ללכת ולהכין שייקים בלי שום מתכון או מצרכים מיוחדים, ובעיקר ירגישו בנוח לתקן את השייקים שלהם אם לא יצא מה שהם ציפו.
מה שעשיתי היה להכין את הראשון, ומשם להכין לפי ההוראות המהוססות והמגומגמות שלהם
כל פעם הכנו קנקן לפי האינטואיציה של מישהי, כולם טעמו, ואז מי שהטעם לא היה לטעמו הציע תיקון. על השארית הכנו את התיקון.

זה היה פשוט מקסים!
אנשים ממש עצמו רגע עיניים, ליקקו את השפתיים, נשמו רגע ואז הציעו מה שהם חושבים שכדאי להוסיף וכמה.
ובכל פעם מחדש זה ישב להם אחר כך בול!
התמוגגתי בלי סוף וחשבתי לי - כן, כן, כן, בדיוק ככה. זה מה שאני רוצה לראות.
שתי ילדות שהיגיעו עם האימהות שלהן עזרו אקטיבית בהכנה ולכן גם טעמו אחר כך (למרות שהאימהות שלהן כמובן הסבירו לי שהן לא תטעמנה...) וילד אחד שישב על הברכיים של אמא שלו טעם וחיסל כוס שלמה (אחרי שאמא שלו לחשה מעל הראש שלו שהוא לא נוגע בירקות...).

ועוד שימחה אותי מישהי שבסבב הפתיחה (ביקשתי שיציגו שם ואת ההתנסות הכי גרועה שהיתה להם עם שייק ירוק. זו פתיחה מצחיקה תמיד) אמרה שהיא פשוט לא יכולה לאכול ירקות. מה לעשות, לא אוהבת.
היא סיימה את הסדנה אחרי שהיא שתתה שייקים סופר סופר ירוקים בהתלהבות גדולה. להסתכל על הפנים שלה כל פעם מחדש היה פשוט ענק. מלאת הבעה.
היא באה עם ראש ממש פתוח ומאוד נהנתה.
דברים כאלה עושים לי את היום. מעניין מתי ייגמר לי מלשמוח ככה מחוויות כאלה.

סירבתי לתת מתכונים, סמכתי עליהם, הסברתי רק את הבסיס (מצע שומני, פירות ו/או ירקות, ועלים) והיה אדיר.
עשיתי שימוש רב ברעיונות שלכן לגבי הנגשה של הדבר הזה לאנשים עם מכשירים פחות עוצמתיים, ולמרות שלא נתתי מתכונים (כמו שחלקכן אמרתן שהייתן רוצות לקבל) זה היה לי בראש והסברתי את זה היטב.
זה עבד מצוין ובסוף שאלתי אותן אם הן עדיין מרגישות שהן צריכות מתכונים או מרכיבים מיוחדים וכולם ממש אמרו שאין צורך בכלל.
תודה רבה לכולכן על העזרה בחשיבה על האירוע הזה. היה לי מועיל מאוד.

אח, איזה כיף. הכי כיף

[תמי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה יופי גוגוס, תודה שעדכנת, נשמע שווה ביותר.
הייתי שמחה להשתתף.

[תפילה_לאם]

_איזה יופי גוגוס, תודה שעדכנת, נשמע שווה ביותר.
הייתי שמחה להשתתף._
ומה פתאום ש{{}}ייגמר לי מלשמוח ככה מחוויות כאלה.

[תמי*]

יש לכן רעיונות מה לשלוח לילדה (מתבגרת) לארוחת צהריים בבית ספר?
היא לא בררנית, זה צריך להחזיק מעמד, לא סנדויצי'ים ולא פסטה וכדומה - כלומר, מזון חיוני (: אבל לא רק ירקות ופירות.

[גוונים*]

לא יודעת אם זה נכלל במזון חיוני אבל אני עושה לחמניות מקמח כוסמין (וגבינות) שמחזיקות מעולה. וגם קרקרים (בלי גבינות, עם פשתן ושומשום) שמחזיקים מעולה. הולך?

[פלוני_אלמונית*]

היא לא בררנית, זה צריך להחזיק מעמד, לא סנדויצי'ים ולא פסטה וכדומה - כלומר, מזון חיוני (: אבל לא רק ירקות ופירות.
אני מצאתי שרק אכילת פירות משאירה אותי שוב רעבה אחרי זמן קצר אבל אם אני אוכלת עם זה חופן אגוזים (קשיו, שקדים, אגוזי מלך) אז נשארת לי תחושת שובע נעימה בבטן למשך זמן של שעתיים לפחות.
אולי זה יתאים לה?

[טלי_ב*]

הערבוב של מה שקורה לך עם מה שמביא איתו מישהו אחר הוא כמעט תמיד מצע טוב להרחקה שלך מעצמך.
לא חשבתי על זה ככה וזה מאוד מעורר מחשבה. אני תמיד הרגשתי שזה מקרב אותי לעצמי, לפעמים אפילו רק בדרך של לזהות מה לא (-: אבל אני גם רואה שאני הרבה פעמים פשוט לא מאפשרת לערבוב הזה לקרות כי אני מרגישה שזה הולך להיות מרחיק. אני גם לא טיפוס של טיפול בכלל. בפעמים הספורות שעשיתי משהו שקרוב לזה זה היה מאוד בהובלה שלי. איתגרת אותי עם: ולפעמים טוב להתערבב לרגע עם משהו או מישהו אחר אם את סומכת על הכוונות הטובות שלהם. לפעמים זה בדיוק מה שצריך. ואני ממש מהרהרת בזה.


מתוך הרתיעה שלי מדברים כאלה אני מבינה את הרתיעה שלך מיצירת תמונה חיובית.
משפטים כאלה ממש מרגשים אותי (-: זה תמיד קסום בעיני, איך גם בתוך שונות משמעותית, לפעמים מזהים איזה משהו בסיסי יותר שבעצם כולם חווים.

ואין לי ספק שמה שקורה פה זה בכלל לא כמו מה שאת עושה בעבודה שלך עם אנשים. וזה מצוין בעיני שיש לך גבול ברור שם (ככה זה לפחות נראה מהצד).

[טלי_ב*]

איזה כיף לשמוע על הסדנה. ממש עושה חשק. במיוחד

_אנשים ממש עצמו רגע עיניים, ליקקו את השפתיים, נשמו רגע ואז הציעו מה שהם חושבים שכדאי להוסיף וכמה.
ובכל פעם מחדש זה ישב להם אחר כך בול!_

[קול_פעמונים*]

תמי,
תפו"א אפוי בתנור, ביצה קשה וירקות חתוכים?
אפשר עם מטבל כלשהו שמקובל עליכם- יוגורט שום שמיר, טחינה מתובלת.

[גוגוס*]

תמי, מעבר לדברים הטובים שהציעו לך (וואלה, נהייתי רעבה מלקרוא את זה) אפשר גם להכין ממש בקלות מן מאפינים גדולים כאלה משיבולת שועל.
זה נראה יותר קציצה עבה מאשר מאפין, אבל טעים ממש. מלא תפוחים, שיבולת שועל, טחינה או שקדייה, צימוקים או חמוציות, אגוזי מלך או פקאן, קצת קינמון ודבש וקצת זמן בתנור ב 180 מעלות עד שזה מזהיב טיפה. או בתכלס - כל הרכב אחר. שיבולת שועל לוקחת הכל, מתוק ומלוח וחמוץ ו...הכל.
זו בעצם דייסה אפויה
נורא טעים וממש משביע.

את יכולה גם כדורי כוח, מרציפנים ביתיים, גבינה טבעונית אפויה משקדים וקשיו וכו' וכו'
הרשת מלאה בכאלה וזה ממש כלום עבודה להכין ועובר היטב הקפאה.

[גוגוס*]

אני הרבה פעמים פשוט לא מאפשרת לערבוב הזה לקרות כי אני מרגישה שזה הולך להיות מרחיק
מבינה ומזדהה ממש לעומק. בעיקר בגלל משום שהמון שנים גם אני הייתי לא טיפוס של טיפול בכלל
אני ממש... מבינה אותך

אצלי משהו השתנה סביב ההריון השלישי שלי ועד היום אין לי מושג מהו הדבר הזה. משהו בי הסכים להיות מטופלת, הסכים למפגש כזה עם האחר.
גם בתוך זה עשיתי חתיכת דרך ועד שהגעתי למשהו שקרוב להתמסרות אמיתית לקח מלא מלא זמן, וגם אחרי זה היו עוד אירועים שבהם לא הסכמתי להתמסר מכל מיני סיבות. זה נראה לי בסדר גמור לשחק עם זה ממש ממש לאט, אם בכלל.

זה תמיד קסום בעיני, איך גם בתוך שונות משמעותית, לפעמים מזהים איזה משהו בסיסי יותר שבעצם כולם חווים.
@}
את יקרה לי.

[טלי_ב*]

@}

[תמי*]

תודה על כל ההצעות.
גוונים - אשמח למתכון אם יש לך משהו שאת מכינה ויוצא טעים (זה נשמע כך (:
אנסה גם דברים אחרים ואחפש מתכון למאפינס.

[קול_פעמונים*]

אם כבר מתכונים-
יש למישהי מתכון בדוק ומנוסה לממרח שוקולד בריא- שמומתק עם דבש או סילאן?

[גוגוס*]

פעמונית, אני יודעת שזה לא מה שביקשת, אבל את יכולה לנסות לא להמתיק בכלל. זה הבסיס של כדורי הכוח שאני מכינה.
פשוט לערבב קקאו מעולה עם ממרח שקדייה כמה שיותר חלק, שעשוי משקדים קלופים. או במילים אחרות - ממרח השקדייה הכי בסיסי שיש. הממרח עצמו מתקתק כך שאת יכולה לשחק עם הכמות של הקקאו עד שאת מגיעה למשהו שלא מריר לך מדי ועדיין יש לו טעם שוקולדי.

תמי, אני מכינה את ה"קציצות" שלי ככה - מגרדת על פומפייה שלושה תפוחים קטנים. זורקת פנימה שלוש כוסות של שיבולת שועל שלמה וגדולה. מוסיפה חופן ענק של צימוקים ועוד אחד של אגוזי מלך שבורים.
מוסיפה על זה כוס טחינה ושפריץ נדיב של דבש (זה לא חובה אבל זה עוזר להדביק). מוסיפה עוד שלוש כפות של שמן קוקס.
לשה היטב.
יוצרת מזה כדורים באיזה גודל שבא לי ושמה בתנור על נייר אפייה ב 180 מעלות. מזהיב? יאללה, נגמר. לקרר ולהקפיא.
אפשר להכין את זה גם בלי הטחינה, למרקם יותר אוורירי. אלו יוצאות ככה דחוסות מאוד אבל ככה אנחנו אוהבים אותן

אני מודה שלרוב אני לא מכינה כאלה בכלל כי קשה להפסיק לאכול אותן, אפילו ישר מהמקפיא. אבל היתה פה לידה והכנתי כמה סטוקים בסיטונאות אז בדיוק נזכרתי. נורא טעים. נראה לי שזה ילך טוב גם עם גזר מגורר אם אתן מעדיפות.

[קול_פעמונים*]

גוגוס, זה בשביל בחורציק שנכנס לגן לראשונה, ואמא שלו המשוגעת היחידה שלא מוכנה שיאכל ממה שמחלקים בגן.
מנסה להכין לו תואמי ג'אנק בריאים, משהו שאפשר לקרוא לו ממרח שוקולד
אני אנסה מה שהצעת- שקדיה הולך אצלנו חזק, מקסימום אוסיף קצת דבש.

ודרך אגב, המאפינס תפוחים והמרציפן שלך הולכים אצלנו חזק, ונחשבים אצלנו למעדן מיוחד.

[גוגוס*]

אמא שלו המשוגעת היחידה שלא מוכנה שיאכל ממה שמחלקים בגן
Welcome to the club, למקרה שהצטרפת רק עכשיו
אני כבר שנים בתפקיד הזה, כולל כמה סכסוכים עם מנהלת אשכול גנים שבכלל לא היה לה אכפת שאני משוגעת. היה לה אכפת שהשיגעון שלי מקלקל את האחידות ועלול לגרום להורים אחרים לחרוג גם הם מהשורה.
לפחות היום אני בחברה טובה ובכל כיתה של הילדים שלי לפחות שליש מביאים אוכל מהבית ולאף אחד אין בעיה עם זה.
שיהיה בהצלחה רבה!

לגבי השוקולד, האמת היא שלדעתי הכי מתאים מבין הממתיקים זה מייפל אמיתי. סילאן זה מוצר נורא נחות בעיניי (למרות שתמרים זה יופי של ממתיק לשוקולד), ודבש (לטעמי האישי) לא מסתדר עם שוקולד. אבל מייפל נשמע לי ממש מתאים משום מה ובאמת לא צריך הרבה. אם השקדייה ממש רכה וחלקה אז המרקם יוצא מושלם וזה כמעט יותר חשוב מהטעם

המאפינס תפוחים והמרציפן שלך הולכים אצלנו חזק, ונחשבים אצלנו למעדן מיוחד
היפ היפ, הוריי!
איזה כיף לשמוע.
לא זוכרת אם אמרתי כאן שהתחלתי להוסיף למרציפן מיצי הדרים, בעיקר תפוזים. אני סוחטת פנימה איזה חצי תפוז או קלמנטינה. זה גם משפיע לטובה על המרקם הדחוס וגם טעים בצורה בלתי רגילה. ממש אליפות.

[יעלי*]

רגע רגע רגע.
רוצה כמויות.
כמה סילאן, כמה קקאו (איך קקאו? בעיסה? באבקה?) כמה מייפל?

[תפילה_לאם]

סילאן זה מוצר נורא נחות בעיניי
אוי! פרטי, הסבירי ונמקי נא... מייפל מעובד פחות?

להוסיף למרציפן מיצי הדרים
רשמתי לפניי! ואולי שווה לנסות להוסיף גם מעט גרידת קליפת הדר!

[קול_פעמונים*]

עלה לי רעיון- מה יקרה אם אטחן בבלנדר- קקאו, שקדיה ותמרים?
מישהי ניסתה?
גוגוס, בתור מישהי עם טאץ' מיוחד לבלנדר- דעתך בבקשה.

[גוגוס*]

מייפל מעובד פחות?
נא, האמת היא שלא.
בתכלס שניהם מוצרים נחותים עם הילה בריאותית לא מוצדקת לדעתי, בדיוק כמו דבש כשהוא עובר חימום.

תראי, סילאן מכינים כך: לוקחים תמרים, מבשלים אותם, סוחטים את התערובת, ואז מבשלים שוב כדי לצמצם.
בסילאן "איכותי" פשוט ימכרו לך את זה, ואת תקווי גם שהתמרים היו איכותיים ושלא בישלו לך את המיץ של הזבל אחרי שמכרו בצורה שלמה את כל השאר.
בסילאן מאעפן גם יוסיפו לתערובת סוכר.
במייפל יעשו מיצוי אמיתי מהעץ, לפי כל מיני כללים של בחירת עצים, יבשלו אותו עד שהוא יצטמצם וימכרו לך, כי במקור הוא מלא במים. בגרועים, רק אלוהים יודע מה הם מכניסים. לא טרחתי לבדוק.
בדבש - בגרועים יאכילו את הדבורים במי סוכר ואז יחממו את התערובת כדי שהיא תהיה יותר נוזלית ואחידה. במעולה, הדבורים אוכלות צוף אמיתי ומגוון, לא מקבלות תרופות, והדבש לא עובר שום תהליך חוץ מרדייה.

בסופו של יום, כל הדברים בגירסתם הנחותה הם חימום ובישול של משהו כדי להפוך אותו לנוזלי וסוכרי יותר ממה שהוא במקור.
בדבש - את יכולה לדעת שאת קונה מוצר מעולה ממש לפי הכיתוב על האריזה. אורגני, לא מחומם, עדיפות למגדל מוכר.
בסילאן - את יכולה להכין בבית. אם את לא, סבירות גבוהה שזה עשוי מהתמרים שאף אחד אחר לא רצה, והבישול הכפול הרג כל דבר טוב בזה ובתכלס זה פשוט סוכר. חבל על הכסף. אני לא מכירה ממרחי סילאן עם תוויות מועילות אבל יכול להיות מאוד שיש ואני פשוט לא מכירה.
במייפל - תווית טובה יכולה לעזור מאוד. מייפל אמיתי וטוב הוא יקר בצורה שערורייתית. אבל משתמשים ממש מעט אז אולי זה שווה את זה.

אני חושבת ששווה לזכור שבסוף הדרך, אם מדובר במוצרים מחוממים ומבושלים - זה סוכר. זה הכל. במקום להשלות את עצמנו - להגיד את האמת, אנחנו אוכלים סוכר, זה הכל.
היחיד שיש לו סיכוי להיות איכשהו טיפה מזין זה הדבש, רק כשהוא מעולה. במקרה הזה יש בו 20% של מים עם אנזימים וויטמינרלים כלשהם. השאר - סוכרים פשוטים לגמרי.

גרידת קליפת הדר!
לא הצעתי כי ניסיתי פעם הילדים שלי לא אהבו. אבל לדעתי זה טעים מאוד מאוד. גם שברי פקאנים קטנים זה משובח למדי.

רוצה כמויות.
אני מכינה מ 200 גרם אבקת קקאו משובחת, עם בערך 700 גרם של ממרח שקדייה או טחינה, שניהם ממרחים עם מתיקות טבעית.
אחר כך אני מוסיפה תמרים בשביל לכדרר כדורים.
לא יודעת מהן הכמויות בשביל שזה יהיה ממרח אכיל וטעים, אבל בטוח הרבה פחות קקאו

אני מציעה לקחת מהממרח את הכמות שרוצים שתהיה בסוף, ולאט לאט להוסיף לה כל פעם עוד שתי כפות קקאו ולטעום עד שיהיה ברור איזה טעם יש לזה במרקם של מריחה. ומשם להוסיף ממתיק אם צריך.

[גוגוס*]

מה יקרה אם אטחן בבלנדר- קקאו, שקדיה ותמרים?
אני מעריכה שיקרה לזה בדיוק מה שקורה לזה כשאני מכינה את זה ידנית - יוצא יציקה.
תלוי כמובן כמה תמרים, כן?
אני שמה על 200 גרם קקאו עם 700 גרם ממרח בערך קילו תמרים. זה עדיין מאוד מאוד מריר כשוקולד כי ככה אני אוהבת.
ולמרות זאת, בדיוק כמו שאני יוצרת מזה כדורים, זו לא בעיה לשטח מזה על... מה בעצם? זה אמור להיות ממרח בכריך כלשהו?

[תמי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איך אתן עובדות עם התמרים במתכונים הללו?
אני אוהבת תמרים אבל כדי להכין איתן משהו צריך להוציא את הגרעין וזו נראית לי עבודה מטורפת. קונה תמרים של נאות סמדר.
יש עיסת תמרים אורגנית?

[תמי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה על המתכון גוגוס. אעשה בהזדמנות, אבל לא כארוחת צהריים. לבית הספר משתדלת לשלוח לא מתוק חוץ מפירות.
בנתיים אכלה כל מיני ערבובים של עדשים וירקות, קינואה וירקות וכדומה.

[קרן_שמש_מאוחרת*]

צ'ילי פיספסתי מתכון למאפינס תפוחים ומרציפן???

[גוגוס*]

צריך להוציא את הגרעין
נכון. אני עושה את זה ממש בעיניים עצומות וזה לוקח לי דקות. אבל מבינה אותך, גם אני חשבתי בהתחלה שזו השקעה גדולה מאוד. היום זה לא נראה לי ככה.

יש עיסת תמרים אורגנית?
יש. לא תמיד יש להשיג. נדמה לי שהיא של שדה אליהו. אני הייתי קונה אותה בזמנו בניצת הדובדבן וכשזה היה מגיע הייתי פשוט מרוקנת את המדף

לבית הספר משתדלת לשלוח לא מתוק חוץ מפירות
אני ממש בטוחה שזה יכול בקלות להיות משהו לא מתוק אבל מודה שאין לי ניסיון עם זה.
זו פשוט תהיה... קציצת ירקות

אני בדיוק בבדיקה של פסטות מאוד מעניינות שעשויות מעדשים, חומוס, פולי סויה וכדומה.
זה לא בדיוק אוכל בשבילי אבל מדי פעם כשרוצים פה פסטה זה לגמרי עובר. אתמול דגמנו פסטה בצורת פנה מעדשים ירוקות, ומה אומר לכן... היה סופר מוצלח. מרקם מצוין (וזה לא מובן מאליו, טעמנו כבר הרבה) וזה החזיק יפה תוספת מאוד בסיסית של גרעיני חומוס ועלי תרד וחמאה.
באנגליה זה תחום מאוד מתפתח, אבל אולי יש גם בישראל כאלה מעניינים? שווה לבדוק.

[גוגוס*]

פיספסתי מתכון למאפינס תפוחים ומרציפן???
פעמונית, יש לך אותו בשלוף? כבר לא זוכרת איפה ומתי כתבתי אותו.
בכל אופן, זה בנפרד - מאפינס תפוחים, וכדורי מרציפן. למרות שנראה שזה ממש שוס לנסות לערבב אותם ביחד

[שקטה*]

_פיספסתי מתכון למאפינס תפוחים ומרציפן???
פעמונית, יש לך אותו בשלוף? כבר לא זוכרת איפה ומתי כתבתי אותו.
בכל אופן, זה בנפרד - מאפינס תפוחים, וכדורי מרציפן. למרות שנראה שזה ממש שוס לנסות לערבב אותם ביחד_

סקרנית לשמוע את כל המתכונים האלה, במיוחד מאפינס תפוחים עם מרציפן:)

[קול_פעמונים*]

הנה המתכון למאפינס במילים של גוגוס:

ערב לפני אני מכינה את התערובת בקערה שמחכה על השיש או במקרר כתלות בטמפרטורה.
מגרדת שלושה תפוחים קטנים בקליפתם על פומפייה גסה
מוסיפה שתי כפות שמן קוקוס
שתי כפות נדיבות של דבש
כפית וניל אמיתי
מלא קינמון ולפעמים גם טיפה אגוז מוסקט
חופן נדיב של צימוקים. לולא ההגבלות הייתי זורקת פנימה אגוזי מלך
פעם גם הוספתי חופן גדול של קוקוס מגורד אבל נגמר לי ולא טרחתי לקנות. זה היה טעים מאוד
מערבבת היטב ומוסיפה כוס גדושה של שיבולת שועל לא מרוסקת אלא גדולה כזו
מערבבת שוב היטב ונותנת לזה לנוח את הלילה. כל זה לוקח לי חמש דקות ואני עושה את זה בעיניים עצומות (לפעמים - תרתי משמע )
בבוקר אני מחממת תנור טורבו על 180 מעלות ובינתיים יוצרת כדורי ענק ומניחה בתבנית שקעים שטוחה מאוד ובלתי נדבקת.
זה הולך לתנור לחצי שעה, עד שזה משחים ונהיה קראצ' מבחוץ.
הבפנים נשאר רך ועסיסי.
בתאבון.

[קול_פעמונים*]

זה אמור להיות ממרח בכריך כלשהו?
כן, בלחם כוסמין של ד"ר מרק.

וחשבתי להוסיף ל"ממרח שוקולד" ש יוצא יציקה שמן קוקוס, אולי זה יעזור לתערובת להיות יותר ממרחית.
<מקבלת השראה מהשמן הצף בשוקולד השחר>

[פלונית*]

המאפינס נשמעים כמו סוג של עוגיות אבל בלי אבקת אפייה. לא יוצא מידי דחוס וקשה?
זה נשמע לי ממש טעים אבל מפחדת שיצא חנק...

[קול_פעמונים*]

ממש לא חנק. יוצא בפנים רך ונימוח.
זה לא דומה לעוגיות גרנולה, אם במקרה זה הרושם שקיבלת.

[גוגוס*]

מעולה, פעמונית, תודה רבה!
תיקונים מהניסיון - זה לא צריך לנוח לילה. גם אם אני מכינה את זה בבוקר ונותנת לזה לעמוד רבע שעה לספיגת נוזלים זה יוצא בדיוק אותו דבר.
ואכן - ממש לא חנק כי זה מלא תפוחים. החנק זה אם שמים את כמות שיבולת השועל שציינתי במתכון שכתבתי עכשיו לתמי. משהו כמו כוס לכל תפוח. זה חתיכת חנק שחבל על הזמן, ועוד עם טחינה. אבל מה לעשות שגם זה יוצא טעים ממש
ממליצה מאוד מאוד לשים בפנים הרבה אגוזים.
אחרון ודי - ככל שהכדורים יותר גדולים כך התוך נשאר יותר רך ופחות אפוי וגם זה תורם לקלילות.

[שקטה*]

תודה על המתכון!

שאלה: אם אלו כדורים שמחזיקים בצורת כדור, חייבים להשתמש בתבנית שקעים? לא כל כך הבנתי אם הצורה הסופית היא עדיין כדורית או שטוחה כמו עוגיה?
פשוט אין לי תבנית שקעים אז הייתי מעדיפה פשוט להניח אותם בתבנית רגילה אם זה אפשרי.

[גוגוס*]

ממש אין צורך בתבנית שקעים. מחזיקים את עצמם יופי ולגמרי יכולים להיות בצורת קציצה גדולה ושמנה
בתאבון לך.