החיוניות שלי חלק תשיעי

שליחה על ידי תמי* » 31 מרץ 2018, 09:08

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני רוצה להוסיף משהו לדברים של גוגוס:
מעבר להמצאת הנתונים, עצם ההסטה הזו של הדיון כל פעם למחקרים כמותיים היא מחלישה ומיותרת לדעתי.
מחקרים שכביכול מציגים את האפשרות/ אי האפשרית לשנות את התזונה ותוצאותיה באמצעות מעקב אחרי קבוצות גדולות של אנשים וניתוח סטטיסטי - כשאנחנו יודעות שהמון משתנים לא מצליחים להכנס כלל ואלה בדיוק המשתנים שמשפיעים (למשל משתנה כמו עייפות - שעלה בדברים של מיכל).
אני חושבת שדווקא מחקר איכותני נדרש כאן - וגוגוס את בדרך לכך אני מניחה - כדי להבין מהם הגורמים השונים שכן אפשרו לאנשים (שונים) לעשות שינויים כאלה ולשמור עליהם.
כבר כתבתי כאן פעם, אני מכירה כמה אנשים ששינו תזונה ורזו הרבה ונשארו כך עד היום (בני משפחה קרובים). אני מכירה עוד סוגים של שינויים דרמטיים: אנשים שהפסיקו לעשן, אנשים שהפסיקו לצרוך סמים (קשים), אנשים ששינו דפוסים של יחסים או עשו שינוי מקצועי שדרש השקעה לאורך שנים.
אני מאמינה ששינויים אפשריים.
אני ממש נרתעת כשאני שומעת אנשים שפוסקים בנחרצות שאי אפשר.
אפשר. הכל אפשר.
לא בכל זמן, ולא בכל קצב נחשק, ולא עם מילת קסם סודית. אבל אפשר.
אני מאוד מאמינה בתמיכה - תמיכה רגשית, תמיכה מאנשים שיש איתם יחסים קרובים, ושינוי משמעותי של הסביבה שבה חיים (ובשביל זה צריך כוחות ולכן לא כשעייפים ולא בכל שלב בחייים זה אפשרי).

חוץ מזה, אם בהרזיה מדובר - אני חושבת שחשוב מאוד להיפרד מכל הפנטזיות הלא-ריאליות שיש לנו על מראה שדוף. וכאן אישה אני מסכימה עם התפיסה שלך: המראה השדוף שרבות חושקות בו הוא אכן אשליה הרסנית עבור כולנו. ועבור הרבה אנשים ונשים מעל גיל 15, שום צורת אכילה לא תביא אותם למראה הנחשק של דוגמנית שדופה שמשום מה נחשב יפה.
אבל אין שום קשר בין זה ובין הרזיה שבה הגוף נפרד ממשקל מסוים שנאגר עקב אכילה שלא מתאימה לו, ומגיע למשקל שנכון לו. ברור שגם זה קשה בעולם שבו אנו חיים עם שיווק אגרסיבי של אוכל ובמיוחד אוכל גרוע, וצורת חיים לחוצה. אבל ברור שזה אפשרי. וקורה כל הזמן.
(בצורה יותר קונקרטית: אנשים שמאובחנים עם סכרת - לא מעט היום, בסביבות גיל 40 - ומחליטים לשנות תזונה. הרבה מאוד גם יורדים תוך כדי במשקל כשהם מצליחים לאזן את הסוכר דרך התזונה (ולא רק באמצעות תרופות).

שליחה על ידי ממ* » 31 מרץ 2018, 13:25

אני חייבת להגיד שהדף ועצות באופן לרוב מתסכלות אותי. למשל: צריך לישון. ובכן, אני לא ישנה. לא רואה את זה משתנה בקרוב עם שני ילדים ובטח ברוב טמטום אלד עוד אחד ברגע שאתחיל לישון.

מיכל בז, מכל הדברים שהעלית, אני סבורה שהחשוב ביותר הוא שינה. הייתי במקומך מתמקדת כעת אך ורק בשינה. יש דרכים לגרד עוד חצי שעה-שעה של שינה ביום (ללכת לישון מיד כשהילדים נרדמו, אפילו אם הבית הפוך והשעה היא 19:30, למשל).
ללא שינה, כל השאר באמת קשים מאוד.

_אוביסיטי, שהיא כאמור תופעה בפני עצמה ולא כל עלייה במשקל היא כזאת.
כאמור, כל המחקרים הללו עסקו רק בצמצום קלורי מיושן שכולנו כבר יודעים שאיננו עובד ומזיק._

אכן, obesity היא תופעה עם מאפיינים ייחודיים, שלא חלים על השמנה רגילה. ואכן, צמצום קלורי באמת לא עובד והופך את המטבוליזם ליעיל מדי.

מיכל בז, מכל הדברים שהעלית, אני סבורה שהחשוב ביותר הוא שינה. הייתי במקומך מתמקדת כעת אך ורק בשינה. יש דרכים לגרד עוד חצי שעה-שעה של שינה ביום (ללכת לישון מיד כשהילדים נרדמו, אפילו אם הבית הפוך והשעה היא 19:30, למשל).
מצטרפת לעצה הזאת.
זה באמת הדבר הכי קריטי, והוא משפיע באופן מובהק על תהליכים מטאבוליים ותהליכים הורמונאליים. בתרגום: חוסר שינה גורם לבלגן הורמונאלי בגוף, במיוחד אצל נשים, וגם לבלגן במערכת העיכול, ויכול לגרום צרות צרורות לאורך זמן. קריטי לעשות ממש הכל כדי לישון. להזניח כל דבר אחר.

לגבי אוכל: תחשבי יצירתי. אולי יש שכנה מבוגרת שתשמח לבשל לך תמורת תשלום הגיוני, אמא שמוכנה להכין תבשילים שצריך רק לחמם (אמא שלי, במסגרת המאמץ לעזור לי להחלים, מכינה לי עכשיו כל שבוע-שבועיים דברים כמו סיר פלפלים ממולאים, או כבד קצוץ, או קציצות במיץ עגבניות. זה פשוט מציל אותי), או כל עזרה דומה שיכולה להוריד ממך ולהוסיף לך אוכל מזין. היום אפילו איטליזים ומעדניות מקומיים מוכרים אוכל מבושל ביתי מעולה, שאפשר פשוט לקנות ולסגור פינה אם את אמא מותשת לשני ילדים קטנים. אה, עוד דבר שמציל אותי: ירקות קפואים. ברוקולי, אפונים, שעועית ירוקה, מה שאת אוהבת. במקום לעמוד חצי שעה ולחתוך סלט.

מה עשיתי היום במקום להושיט יד לשוקולד? (זה לא שוקולד איכותי )-: וזה לא עוזר לגוף שלי להתמודד עם המצב )-: )

קצת שקדים קלויים
תירוש אורגני שנשאר מליל הסדר
בננה

שליחה על ידי גוגוס* » 31 מרץ 2018, 23:18

מה עשיתי היום במקום להושיט יד לשוקולד?
הכי עוזר לי שיש בבית ממרח נוטלה שאני מכינה ממש בחמש דקות.
דוחפת כפית פנימה וכל הצורך מסופק ברגע אחד. לא צריכה יותר מכפית אחת.

לא קראתי כל מילה, אבל רוצה להעיר, אישה, שהתרשמתי לטובה ממש מהצהרתך הכללית על הטעות שהייתה בהכרזותייך בעבר. (כמובן גם מעודד לדעת זאת.

) וגם מבקשת הסליחה הפומבית שלך, שכשקראתי את הבקשה אליה, בכלל חשבתי שהיא נכתבה בהומור.

ובכל זאת, מגיע הרגע שבו הן פוגשות לפתע מחדש את עצמן אחרי שנים של להיות בתוך משהו.
אין לי 8-7 ילדים, אבל אני שקועה בהורות כבר למעלה מעשור וחצי, ובימים אלה עדיין מיניקה (מתכננת לגמול בקיץ P-:), ובכל זאת מתחילה לראות את חיי חוזרים אליי. בהחלט מזדהה, מיכל, עם התחושות שאת מתארת, שמתקשות לחלוף גם אל מול אמירות שהזמן יחלוף והילדים יגדלו, אבל, כן, זה יקרה בעז"ה!

לא צריכה יותר מכפית אחת.
איי, גוגוס, אשרייך. @}

אני מאוד מאמינה בתמיכה - תמיכה רגשית, תמיכה מאנשים שיש איתם יחסים קרובים, ושינוי משמעותי של הסביבה שבה חיים (ובשביל זה צריך כוחות ולכן לא כשעייפים ולא בכל שלב בחייים זה אפשרי).
חשוב בעיניי מאוד מה שכתבת, תמי, ובייחוד התוספת שבסוגריים!

התרשמתי לטובה ממש מהצהרתך הכללית על הטעות שהייתה בהכרזותייך בעבר.
מה כל כך מרשים? לחצו אותה אל הקיר אז לא היתה לה ברירה. הטעות כבר היתה ברורה נשאר רק להפסיק להתעקש על זה שיש מחקרים שמוכיחים אחרת.
וגם מבקשת הסליחה הפומבית שלך.
ביקשה סליחה ורגע אחרי זה חזרה לעשות בדיוק מה שביקשה עליו סליחה

רציתי גם להתרשם אבל לא הצלחתי

אני אוכלת בגלל הרבה צרכים נפשיים.

אני אוכלת ריגשית. אין קשר בין רעב לבין האכילה שלי.
זה לא היה ככה.
עדיין אין לי פתרונות
(אולי בגלל זה חזרתי?)

עדיין אין לי פתרונות
בטוח שצריך פתרונות? כלומר, בטוח שיש בעיה?
אנשים אוכלים מכל מיני סיבות, ולפעמים זה פשוט סבבה כמו שזה. בראייה שלמה וארוכת טווח של האכילה שלהם והגוף שלהם, הכל בעצם בסדר. אולי גם אצלך?

<שמחה שחזרת>

<שמחה שחזרת>
תודה, כיף

ולגבי כל מה שכתבת, אולי.
אחשוב על זה.

שליחה על ידי ממ* » 02 אפריל 2018, 12:36

_אני אוכלת ריגשית. אין קשר בין רעב לבין האכילה שלי.
זה לא היה ככה._

בעדינות יקרה, האמירה שחל פה שינוי מראה, לדעתי, שאת חווה את האכילה הרגשית כנסיגה מהרגלים טובים. ולכן לדעתי, כן כדאי לחשוב איך לקדם את זה. וגוגוס, על אף ההצעה שלה שזה סבבה כמו שזה היא המומחית המובהקת והטובה בתחום

.

_מצטרפת לעצה הזאת.
זה באמת הדבר הכי קריטי, והוא משפיע באופן מובהק על תהליכים מטאבוליים ותהליכים הורמונאליים. בתרגום: חוסר שינה גורם לבלגן הורמונאלי בגוף, במיוחד אצל נשים, וגם לבלגן במערכת העיכול, ויכול לגרום צרות צרורות לאורך זמן. קריטי לעשות ממש הכל כדי לישון. להזניח כל דבר אחר._

מיכל בז, אני מצטרפת להצטרפות. עם עייפות מצטברת אפילו אין כוח לחשוב על אוכל מזין. אין כוח לכלום. אז תוספת שינה היא ההתחלה ההכרחית. זה אפשרי. בחיי.

כן כדאי לחשוב איך לקדם את זה
מסכימה מאוד אם את מזהה בעיה, בעדינות, או חווה בעיה.
לכן השארתי סימני שאלה ולא סימני קריאה.
במצבים של שינוי הדבר הראשון לעשות הוא להבין מה בדיוק השתנה וכמה מזה בעצם לא רצוי.
אחר כך מטפלים בעדינות רבה במה שלא רצוי.
התכוונתי לומר שזה שאת מזהה שינוי לכיוון של אכילה רגשית זה לא בהכרח לא טוב. זה תלוי איזו חוויה זו עבורך, גם מבחינת זה שאת כמעט לא אוכלת מרעב וגם ביחס למה שאת אוכלת כשאת כן אוכלת.
אני עובדת עם אנשים שלא אוכלים בכלל עם קשר לרעב. המנגנון הזה נדפק אצלם ואין להם סבלנות לטפל בו. בפועל, האכילה האוטומטית שלהם ממש מזינה ומעולה ואם אין להם כוח להתמודד עם מנגנון הרעב והם בסך הכל בטוב אז זה בסדר גמור. אם יגיע יום שזה פתאום לא יהיה נעים להם, או שהם יתפנו לטפל בנושא הרעב אז זה יהיה סימן מצוין לקדם משהו בנושא.

מקווה שאני יותר מובנת עכשיו, ותודה לממ על המשפט הזה.

שליחה על ידי ממ* » 02 אפריל 2018, 13:27

אני עובדת עם אנשים שלא אוכלים בכלל עם קשר לרעב. המנגנון הזה נדפק אצלם ואין להם סבלנות לטפל בו.

מאוד מעניין! מסתכלת על הנוער, ועם כמות הממתקים והחטיפים שהם אוכלים, אני לא מבינה איך המנגנון יכול שלא להידפק. כל שקית של קליק או דובונים משבשת את זה. עוד לא ראיתי אחד שאוכל רק קצת מתכולת השקית--רעב או לא.

האכילה האוטומטית שלהם ממש מזינה ומעולה ואם אין להם כוח להתמודד עם מנגנון הרעב והם בסך הכל בטוב אז זה בסדר גמור.

לא חשבתי על זה!
נכון, לא צריך להתמודד בכוח עם מה שנחווה כסביר ולא מונע תזונה טובה.

מקווה שאני יותר מובנת עכשיו, ותודה לממ על המשפט הזה.

כן, היתה לי תחושה שבעדינות מוטרדת מתחושת נסיגה תזונתית כלשהי. ואת, גוגוס, בדיוק האישה שטוב לשמוע ממנה מה יש לה להגיד על זה.

שליחה על ידי ממ* » 02 אפריל 2018, 13:29

דגנים: גיליתי שאני ישנה באופן פחות רציף מכרגיל אחרי אכילת דגנים (גם כך לא נוטה לשינה רצופה). מצד שני, אולי זה בגלל שאם אני אוכלת דגנים, אני נוטה לעשות את זה בערב המאוחר. אולי שתי הסיבות גורמות לזה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האמת שריפרפתי בדף ומה שמיכל כתבה נכנס לי ללב.
אני ממשיכה לחשוב, וחושבת בעיקר איך לטפל/לשנות/להתמודד עם מה שגורם לי לאכול ככה.
בסך הכל, הכל בסדר.
ובכל זאת, החיים זה לא תוכנית כבקשתך.

בעדינות, אמא שלי נוהגת להגיד לי, כשאני קצת מתוסכלת - בחיים לא מלקקים דבש.
ואני תמיד מתקנת אותה - בטח שכן!

החיים הם כן תוכנית כבקשתך. אל תפסיקי לבקש, בבקשה.

קטע שכתבתן כאן על שינה בהקשר של הרזיה ובכלל.
לאחרונה החלטתי (ולא עמדתי וכנראה גם היום לא עומדת בזV) שהשינוי היחידי והראשון שאעשה בדרך לשינויים כלליים יותר בחיי זה ללכת לישון לפני עשר בערב כל ערב כשזה תלוי בי ולרו בזה אפשרי.
כאמור קשה לי להתנתק מהשקט שיש לי בשעות האלה כשכולם ישנים, אבל בהחלט שנת לילה טובה משעה סבירה ויקיצה בשעה סבירה מחוללים פלאים

הולכת לקרוא ולישווון

דפי החיוניות הם תמיד המקום שאני חוזרת אליו כשאני רוצה לשנות משהו, אז גם עכשיו. מרגישה שאני מאוד רוצה להכניס קצת חיוניות (ושמחה) לגוף שלי ולחיים שלי. אבל בתקופה מבולגנת ומבולבלת, עם קושי להניע את עצמי לעשייה וכמו מיכל עם עייפות גדולה שמסכלת לי את התכניות כל פעם. כותבת כאן כדי לקבל קצת עידוד מכן ועצות - במה להתחיל ובעיקר איך.

אני תוהה, מה הדבר המינימלי ביותר, הכי קטן, הכי פחות דורש מאמץ או איסור שאפשר לעשות כדי פשוט לא להשמין?

אני תוהה, מה הדבר המינימלי ביותר, הכי קטן, הכי פחות דורש מאמץ או איסור שאפשר לעשות כדי פשוט לא להשמין?
לישון

הדבר שהכי עזר לי בשלב הזה של גידול ילדים - לדאוג שכל יום יהיה לי פרק זמן מסויים נטול ילדים. פרק זמן שבו אף אחד לא יונק ממני, נצמד אלי, רוצה על הידיים וכו'. פרק זמן שבו שוב הבעלות על הגוף שלי חוזרת אלי.
עבורי זה היה אוויר לנשימה.

כמובן במקביל לכל השאר - לדאוג שתמיד יהיה זמין עבורי אוכל טעים שבעיני הוא מזין.

אל תזרקו עלי עגבניות - שנים הקפדתי שהזמן בו אני אוכלת הוא זמן בו אני לא מספקת צרכים של אחרים. בזמן הזה לא יושבים עלי, לא מבקשים שאקום להביא משהו, לא מדברים אלי דיבור בלתי פוסק.
זה סידר לי יופי את כל ענייני האכילה הלא פתורים. אני לא אומרת שזה לא מייצר עניינים אחרים.. )-:

לישון זה רצון מאוד חזק שלי, אבל הוא מתנגש כרגע ברצונות אחרים. למשל, זמן לבד או זמן זוגי שהם גם חשובים לי מאוד.

לב, למה שיזרקו עלייך עגבניות? לא מכירה הורה שלא מעדיף לאכול לבד. נראה לי שאחת הסיבות שהשמנתי היא שאני אוכלת ארוחת ערב פעמיים... פעם אחת כשמאכילה את הילדים ופעם אחת לבד.

מיכל, אני נמצאת בדיוק באותה סיטואציה...
שמנה מדי לטעמי, עייפה מדי לכל הדעות, אין לי רגע, ולו הדל ביותר, לעצמי.
הזנחה כללית מחפירה, שכרגע אני ממש לא יכולה למצוא לה פיתרון. אז אני מחכה...
זו תמיכה בשבילי לקרוא שיש עוד כמוני, אז תודה.

אני תוהה, מה הדבר המינימלי ביותר, הכי קטן, הכי פחות דורש מאמץ או איסור שאפשר לעשות כדי פשוט לא להשמין?
אני החלטתי לאכול אך ורק את מה שהפעוטה אוכלת.
ברור שאני לא מצליחה!!! אבל אולי את תצליחי לעשות כזה דבר?

_אני תוהה, מה הדבר המינימלי ביותר, הכי קטן, הכי פחות דורש מאמץ או איסור שאפשר לעשות כדי פשוט לא להשמין?
לישון_
לישון.
מהדהדת.

תפנימי: חוסר שינה גורם לך לבלגן הורמונאלי. אני במקרה זוכרת גם את הדף שלך על המאמצים להיכנס להריון. את מלכתחילה פגיעה ביותר לבלגן הורמונאלי.
שבן הזוג יחבק אותך כשאת הולכת לישון, זו אופציה? לבקש ממנו לעשות כל מאמץ כדי למשוך אותך למיטה בכל דרך, חוקית או לא חוקית? עם או בלי הילדים? העיקר שתירדמי מוקדם ותשני כמה שעות?
אני יודעת כמה זה קשה

באמת יודעת, אז תגייסי את כל מי שאפשר למען המטרה הנעלה. תהיי יצירתית לגבי השיטות. זה באמת קריטי.
ההשמנה היא רק סימפטום.
מה שהיא מסתירה הוא בלגן במערכת העיכול, במערכת החיסון ובמערכת ההורמונאלית קודם כל. תאמיני לי שאת ממש לא רוצה את זה...

שליחה על ידי ממ* » 04 אפריל 2018, 13:48

לישון זה רצון מאוד חזק שלי, אבל הוא מתנגש כרגע ברצונות אחרים. למשל, זמן לבד או זמן זוגי שהם גם חשובים לי מאוד.

עדיף לקצר את זמן הזוגיות והזמן לבד ב-80 אחוז כדי לישון ושהזמן הזה יהיה שווה משהו. אני למשל עייפה היום, ואני פשוט סמרטוט. אין לי כוח לבת שלי, להכין לה אוכל, להתאמן, לעבוד, לכתוב, להחזיר מיילים, הכול נראה לי קשה.

לדעתי להחליט שאת רוצה רק לא להשמין, בניגוד ללרזות, יכול להיות בדיוק הדבר.
אני יודעת שאני - רק מחשבות על הרזיה גורמות לי מיד להשמין.

לבדוק את הכוונה שיש מאחורי הניסוח שלך, מיכל.
לרצות "לא" זה דבר שאת רובנו מושך בפועל ל"כן".
אז הפעולה הכי קטנה היא לבחור מה כן, במקום מה לא, ולהתמקד בה בכל מאודך עד שתכנסי אותה לעצמך והיא לא תהיה רק חלופה סמנטית.
ואני מאוד מאוד בעד השינה שהציעו לך, רק שביקשת משהו אחד קטן ושינה זה משהו אחד ענקי.

שינה זה ענקי ונורא לא תלוי בי עכשיו. אין מה לעשות, לטס פייס איט, אני עם שני ילדים קטנים. שינה רציפה זאת פנטזיה...

תעזרו לי, נשים טובות, לחשוב בכיוון אחר, קצת יותר ריאלי בהינתן ש: אני מניקה, ישנה עם הפעוט היונק ומניקה בלילה, אין לי מתי לישון במשך היום וגם הגדולה לא ישנה מאוד טוב.

מה אני כן יכולה לעשות כדי לשפר את חיי וחיוניותי?

לשמוע מוזיקה?

שינה רציפה זאת פנטזיה.
מי דיבר על שינה רציפה?
אני דיברתי רק על שינה. פשוט שינה. מתי שאת יכולה, לכמה זמן שמתאפשר לך. מיניקה בלילה ולא מצליחה להירדם תוך כדי הנקה? אז לבדוק איך את יכולה להתארגן עם כריות לך וכריות שתומכות בגב שלו כדי שיהיה לכם נוח ונעים ותירדמי, אצלי גם הלכתי לכמה דיקורים סיניים כי משהו אצלי היה לא מאוזן והפריע לי להירדם או לנמנם תוך כדי הנקה למרות החומרים המרדימים בחלב שאמורים להרדים גם את האמא ולא רק את היונק/ת התורנ/ית. הגדולה לא ישנה טוב? איפה היא ישנה? איך אפשר לשפר את התנאים שלה? כמה היא קרובה אליכם?

האם ארוחת הערב שלכם מכילה טריפטופן? תגגלי... אם אתם כן אוכלים מוצרי חלב אז ספל של קקאו (לא שוקו משוקולית אלא אבקת קקאו אמיתית וסוכר) חם או חלב חם שאחרי שהתקרר טיפה המסת בתוכו כפית דבש אמיתי יכולים לעזור.

האם באמצע הלילה נכנסים אורות מהחוץ הביתה? למשל פנסי רחוב, פנסים של הבניין השכן וכדומה? אם כן, לדאוג להאפלה מלאה, כי מה שקורה, זה שאת מתעוררת מחלום למעין חצי שינה ואז העיניים קולטות את האור הזה ואז את מתעוררת לגמרי ורמת המלטונין צונחת )-: ואז קשה לחזור לישון.

עוד דבר: לנוח בעיניים עצומות טוב כמעט כמו לישון. תכנסי את שלושתכם בצהריים "לנוח" ביחד. את תעצמי עיניים והם יכולים להתכרבל. אפשר תוך האזנה משותפת לקלטת סיפור לילדים. את תתעלמי ממנה ותנמנמי והם יאזינו. אני הייתי נותנת להם לפעמים גליל נייר טואלט כי הם אהבו לשחק שהם "חובשים" אותי. בזמן שהם גלגלו לי את הידיים בניירות ונהנו, אני נחתי...

עוד דבר: תגייסי כל מי שאפשר. שבן הזוג ייקח אותם בסופי השבוע לטיול ארוך בחוץ כדי שאת תוכלי להשלים שעות שינה בצהריים (והם ינשמו אוויר צח ויוציאו מרץ). סבים או סבתות שרוצים לבקר? יופי, תרדו עם הילדים לטיול/לגן השעשועים הקרוב. בא בחשבון לשלם לנערה מהשכנים להיות איתכם בבית ולבנות איתם בלגו או משהו כזה בסלון בזמן שאת נחה בחדר השינה? אפילו אם יפריעו לך, זו עדיין מנוחה. לעצום עיניים ואולי אפילו לשים לעצמך קומפרס של מגבת חמה על העיניים. פשוט לנוח...

והטיפ הכי טוב: ללכת לישון מוקדם ביחד עם הילדים. הם עייפים מוקדם, כשעוברים את השעה שלהם הם נעשים עצבניים ומתקשים להירדם. הם ישנים הכי טוב כשאמא ישנה לידם. והם ישנים יותר שעות ממך. לכן אם תלכי איתם למיטה ותתכרבלו ותירדמו בשעה מטורפת כמו 7, יכול להיות שתוכלי להתעורר עם מצברים מלאים בארבע בבוקר ולקחת לך אז קצת "זמן לעצמך" עד שהם מתעוררים, וזו גם הזדמנות להשקיע באוכל בריא לנשנש בשעות הקרובות ועוד.

ואני גם מצטרפת לתפילה לאם. האזנה למוסיקה כל היום שומרת על שפיותי. וכדאי להרגיל את הילדים למוסיקה שמחדירה בך שמחה וחיוניות... (אני לא השכלתי לעשות את זה ויש לי ילדים ששונאים מוסיקה מזרחית גררררר).

שליחה על ידי ממ* » 04 אפריל 2018, 22:20

מי דיבר על שינה רציפה?

להוסיף חצי שעת שינה ביום. אולי לפעמים שעה.

הטיפ הכי טוב: ללכת לישון מוקדם ביחד עם הילדים. הם עייפים מוקדם, כשעוברים את השעה שלהם הם נעשים עצבניים ומתקשים להירדם. הם ישנים הכי טוב כשאמא ישנה לידם. והם ישנים יותר שעות ממך. לכן אם תלכי איתם למיטה ותתכרבלו ותירדמו בשעה מטורפת כמו 7,

בדיוק.

תוספת שינה תשנה לך את החיים.

שליחה על ידי ממ* » 04 אפריל 2018, 22:28

האם באמצע הלילה נכנסים אורות מהחוץ הביתה? למשל פנסי רחוב, פנסים של הבניין השכן וכדומה? אם כן, לדאוג להאפלה מלאה,

נכון מאוד. אני האפלתי הכול בלילה. וגם ישנתי עם אטמי אוזניים ליד הפיצית. שמעתי רק אותה, אבל זה סינן לי רעשים אחרים.
כשהתחלתי ללכת לישון מיד אחריה, להאפיל, לשים אטמי אוזניים, להתפקס על שינה, להוסיף לי נמנום במשך היום מתי שרק יכולתי, אפילו לעשר דקות--התחלתי לחזור להיות בנאדם.

שליחה על ידי ממ* » 04 אפריל 2018, 22:29

אני גם מצטרפת לתפילה לאם. האזנה למוסיקה כל היום שומרת על שפיותי. וכדאי להרגיל את הילדים למוסיקה שמחדירה בך שמחה וחיוניות... (אני לא השכלתי לעשות את זה ויש לי ילדים ששונאים מוסיקה מזרחית גררררר).

גם אני האזנתי למוזיקה שמחה כל היום (ואני מתעבת מוזיקה "מזרחית" ירודה. כן אוהבת מוזיקה מזרחית משובחת).

שליחה על ידי תמי* » 04 אפריל 2018, 23:24

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מיכל, מה שלי עזר היה ניחום עצמי: אלה שנים כאלה, הן עוברות ככ מהר. אז עכשיו אני לא ישנה טוב ולא אוכלת טוב (כלומר הכי טוב),
לא נורא.
זה זמני.
עכשיו אני מגדלת תינוקות וזה מעייף אבל גם מאוד מספק (ומטריף לפעמים). אוטוטו הם יגדלו. והכל ישתנה.
וזה באמת היה כך.
סידרתי את התזונה שלי.
ואת השינה.
חזרו האנרגיות.
חכי.
תגידי לעצמך איזו אישה מהממת את, שעכשיו עסוקה בלגדל את ילדיה למופת. זה הכל.

רעיון תוספת שעות השנה נראה לי חשוב, אבל מניסיוני אני יודעת שאיכשהו לא תמיד קל ליישם את העצות האלה.
מציעה, מיכל, שההמלצה תהיה במודעות שלך, וגם אם תצליחי ליישם אותה רק פעם בשבוע - זה כבר משהו.

מה שתמי כותבת גם הוא נכון מאוד, אלא שגם בהקשר הזה אני יודעת שבתוך ערפל העייפות קשה להסתכל בפרספקטיבה הזאת. מה שטוב הוא להיכנס הנה או למצוא מקומות נוספים שבהם תוכלי לקבל תזכורות על כך שהתקופה הקשה הזאת חולפת וגם שבעצם בכל הקושי הזה יש הרבה הנאה ושמחה ולמעשה אפילו רגעים של פחות עייפות פה ושם.

מיכל, סדר עדיפויות. עברת את ה-100 קילו? אם לא, להימנע מהשמנה לא צריך להיות כרגע בסדר העדיפויות שלך.
(האמת שכל קילו ״עודף״ הוא מבחינת הגוף רזרבה חשובה שאת עלולה להזדקק לה בקרוב, כי גם אם יהיה לך קלקול קיבה או וירוס הרי תצטרכי להמשיך לתפקד.)

מצטרפת לכל מה שאמרו לפני לגבי שינה. כל דקה נוספת של שינה תשפר ותמנף את שאר הדברים.

אוליב ומיכל, לי הכי עוזר להכין כל יום דבר אחד שגם באמת טעים לי, גם קל להכנה וגם איכשהו התחבר אצלי עם חיוניות. במקרה שלי זה סלט. הסלט הכי פשוט ומהיר שעשוי מחסה, עגבנייה ובצל ירוק, שמן זית לימון ומלח לתיבול. כשיש לי עוגן אחד כזה אז דברים אחרים מסתדרים בעקבותיו. אולי יעזור לכן למצוא את העוגן שלכן גם.

באהבה בשמת.
מאז שכתבתי אני שמה לב כמה שאני לא שמה לב לכל מיני דברים (צמא, למשל).
רק שמה לב.
זו ההתחלה ואחר כך אתחיל לשנות.

החיים הם כן תוכנית כבקשתך. אל תפסיקי לבקש, בבקשה.

ברור..
אני ממשיכה לרצות, לבקש, לקוות.
התכוונתי שקורים דברים שלא ביקשתי אותם, אין לי שליטה עליהם, אני לא רוצה אותם אבל נאלצת להתמודד איתם.

שליחה על ידי גוגוס* » 19 מאי 2018, 18:50

מחשבות על משקל...

אחת הטענות שנתקלתי בהן הכי הרבה וגם טענתי בעצמי בעבר - אם אוכלים היטב, עם רמיזה עבה לתזונת פלאו ודומותיה שעתירות בשומן, לא משמינים. או מקסימום מוצאים ככה את המשקל שנכון לגוף, גם אם הוא גבוה יותר ממה שמתחשק לנו.

לנושא הטענה הראשונה - בוודאות לא נכון. אני אוכלת תזונה מעולה ממש, עתירת חלבון מן החי ושומן מזין כבר הרבה זמן. בלי סוכר, בלי דגנים.
עליתי שלושה קילו. עוד לא החלטתי אם לחיות איתם בשלום או לא. זה מוביל לטענה הבאה...

הטענה השנייה - מי קובע מהו המשקל הנכון לגוף? המוח. המשקל הזה לא משקף בהכרח את כמה אנרגיה הגוף צריך לאגור אלא מן שילוב של זה עם טראומות העבר ואיך שהמוח שלנו מבין צרכים עתידיים שלנו על בסיס העבר הזה.
כלומר, יש סיכוי לא מבוטל שמה שנכון בעיניי המוח שלי הוא מעל לצרכים האמיתיים של הגוף שלי ולכן בפועל לא נעים ונוח לי. אני בפירוש סוחבת כרגע יותר משקל ממה שאני צריכה ואני מרגישה את זה בפעולות רבות.

מסקנה - לא כדאי לטעון את הטענה הזו בנוגע למתי וממה משמינים, כי לכל הפחות - כל גוף הוא משהו אחר. לכל היותר - זו פשוט טעות ואין לנו מושג אמיתי ממה אנשים משמינים כשזה נוגע לתזונה. יש לנו כמה הימורים ממש ממש טובים אבל לא את כל ההימורים בדקנו בצורה טובה.
בנוסף, מישהו צריך ולחשוב על המושג החדש הזה "המשקל שטוב לגוף", כמשהו שמייצג משהו שנוח לאיזה חלק בתוכי אבל לא לכולי עצמי. משהו שם לא עובד לי, ואם זה לא עובד למישהי אחת אז בטוח שהיא לא לבד.

עוד לא החלטתי מה לעשות עם זה בהמשך.

שליחה על ידי תמי* » 20 מאי 2018, 21:11

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם ההתנסות שלי תומכת בטענה הראשונה שלך.
אפשר להשמין גם עם תזונה מעולה.
יותר מזה: אותה תזונה בדיוק שבמשך לא מעט שנים הביאה אותי למשקל מסוים (שהתרגלתי אליו והיה לי נעים איתו), הובילה למצב שונה כשהתרחשו אצלי שינויים הורמונליים. אני חושבת שהגוף מגיב אחרת בתקופות שונות.
טענה שניה שלך- אני לא בטוחה שהבנתי. מבחינת התחושה שלי, יש משקל שאני יודעת שנוח ונעים לי איתו מבחינת הפעילות הגופנית. יודעת מניסיון. אבל מה הקשר בין מה שנעים ונוח לי לשאת על הגוף ובין אג׳נדות אחרות של הגוף שלי (כמו למשל אגירת שומנים לשעת צרה שהחלה באמצע שנות הארבעים)? לא קשר שנחמד לחיות איתו... (:

גוגוס, אני לא יודעת איך את נראית, אבל אם את בעובי שקרוב לאידאל התרבותי שלנו -- לעלות שלושה קילו זה מצוין. במיוחד בגילנו.

מי קובע מהו המשקל הנכון לגוף
מתחבטת עם זה רבות
וגם על הגזרה
הגוף מיקם איזה כרס עגלגלה ואף שכמעט עברו שנתיים מהלידה היא ניצבת שם, איתנה
המוח מבקש להיפטר ממנה בשלל דרכים וטענות אינטלגנטיות. והגוף עדיין עומד על שלו.

איך יודעים מה המשקל הנכון? מה ההיקף הנכון?
הלב מבקש להתמקד במה שנכנס, במה שאוכלת, באנרגיה, בהרגשה, ולשחרר את המראה לחופשי
התרבות כובלת מבפנים וממשיכה להטריד...

הייתי שוקלת את זה בכיוון של: משקלים שונים יכולים לשרת צרכים שונים של הגוף.
ייתכן שבשביל פעילות גופנית אידיאלית המשקל האופטימאלי שלי הוא דבר אחד, אבל בשביל צרכים אחרים הוא דבר אחר לגמרי.
וכרגיל, חוזרת לדימוי שמלווה אותי שנים רבות מעולם האיינגר יוגה - זה שהכרתי על כל פנים, לא מתחייבת על כל המורות האחרות שאותן לא הכרתי - עם כל הקבלה וההכלה, ישנה שם איזו שאיפה לביצוע מושלם של התנוחה כמו של המורה בספר. אולי אין תמונה כזו, של אופטימלי. אולי ישנן תצורות שונות של גופים שונים שנקבעות על ידי הרבה הרבה יותר מאשר תזונה וצרכים רגשיים נראים לעין. אולי כל גוף הוא סיפור, וכל עוד שהסיפור לא כואב - אין צורך להפריע לו בשאלות מיותרות. כשכואב, (במובן הרגשי גם, כולל חוסר שביעות רצון) - שואלים.

שליחה על ידי תמי* » 21 מאי 2018, 13:06

משקלים שונים יכולים לשרת צרכים שונים של הגוף
מחשבה יפה, מאמצת (:

הגוף מיקם איזה כרס עגלגלה ואף שכמעט עברו שנתיים מהלידה היא ניצבת שם, איתנה_
אצלי היא לא נעלמה מאז הלידות, למרות שעברו הרבה יותר משנתיים, ולמרות שאני לא במשקל גבוה. זה נראה לי עוד מאותם הדברים שמאוד טבעיים לגוף ורק לא מתיישבים עם הרצונות המודרניים שלנו.
אני אוהבת להסתכל על תמונות של נשים מכל מיני שבטים שחיים מחוץ לציביליזציה המודרנית - ולראות אותן בשלבי החיים השונים. גם כשהן רזות, נשים שעברו לידות הרבה פעמים סוחבות בטן קטנה ושדיים נפולים - ככה זה פשוט. נראה לי שצריך להשקיע הרבה מאמץ כדי לשנות את המהלך הזה.

שליחה על ידי אופיר* » 21 מאי 2018, 13:17

אני לא יודעת איך את נראית, אבל אם את בעובי שקרוב לאידאל התרבותי שלנו – לעלות שלושה קילו זה מצוין. במיוחד בגילנו.
יונת ,
למה בעצם?

כרזרבה להתמודדות עם בעיות בריאות שעלולות לצוץ ככל שמתבגרים.
לשמור על העצמות (לא זוכרת את הפרטים, אבל זה משהו עם הורמונים).

נכון. יש קשר בין משקל נמוך לאורך השנים להתפתחות אוסטיאופורוזיס. נדמה לי שהקשר הוא שרקמת שומן גורמת להפרשת אסטרוגן. נדמה לי.
את יכולה להסביר איך בעיות בריאות שעלולות לצוץ זקוקות לרזרבה? זה בהחלט מעסיק אותי, אישית. תוהה לא מעט בעניין.

שליחה על ידי גוגוס* » 22 מאי 2018, 10:58

אותה תזונה בדיוק שבמשך לא מעט שנים הביאה אותי למשקל מסוים (שהתרגלתי אליו והיה לי נעים איתו), הובילה למצב שונה כשהתרחשו אצלי שינויים הורמונליים
כנ"ל לגמרי

מה הקשר בין מה שנעים ונוח לי לשאת על הגוף ובין אג׳נדות אחרות של הגוף שלי (כמו למשל אגירת שומנים לשעת צרה שהחלה באמצע שנות הארבעים)? לא קשר שנחמד לחיות איתו... (:
אכן. זה לב העניין.
בשבילי, במקום שבו אני נמצאית, יהיה לי טוב לשמוע את זה ככה ולא בצורה המוכרת של - "את לא יודעת איזה משקל טוב לגוף שלך ואם תאכלי היטב אז תגלי מהו".
זה לא משקל שטוב לגוף שלי. זה משקל שמשרת אג'נדה מסוימת של המוח.

למה זה משנה לי? כי יש לי מחשבה על המוח ועל יכולת ההשפעה שלנו עליו באמצעות חשיבת מחשבות.
פעם הצגתי את זה פה בהקשר של עיכול. מה אם כאשר אני אוכלת סופגנייה היא מתעכלת אחרת לגמרי כתלות גם במחשבות שלי עליה?
אם אני אחשוב שזה משמין ורע ומזיק - העיכול שלי אולי יושפע מזה לרעה וזה מה שהיא תהפוך להיות בגוף שלי.
אם אני אחשוב שהיא דבר סביר לגמרי ונעים לי לאכול אותה בשמחה מדי פעם אז אולי זה ישפיע לטובה על העיכול שלה.
ברור לי לחלוטין שזה לא המרכיב היחיד, ושמעבר לתכולה של המזון עצמו יש המון מנגנונים אישיים שמשפיעים על זה. ברור לי גם שאי אפשר להוכיח טענות כאלה. אבל אני... אני חושבת ומרגישה שיש שם משהו ואני תוהה עד כמה המחשבות שלי יכולות להשפיע גם מעבר לזה, על האג'נדות היותר רחבות של המוח שלי.

נניח, אנחנו טוענים שההיסטוריה הדיאטטית שלנו מקשה עלינו לרזות. אם הכנסנו את גוף לסטרס והרעבה הוא יחזיק בזיכרון המון זמן ולפעמים חיים שלמים. הוא לא ירשה לנו לרדת שוב במשקל.
ומה אם יש דרך מחשבתית והתנהגותית להסביר לגוף שאין לנו כוונות להרעיב אותו שוב?
או במילים אחרות - איזה דיאלוג אפשרי עם המוח שלנו ועם האג'נדות שלו?

אין לי אפילו לא גרם של תשובה, אבל בלי להבחין בין המוח לדברים אחרים אי אפשר לקדם שם שום דבר.
אם יש "משקל שנכון לגוף" אז לכאורה אין טעם אפילו לתהות על זה, ובטח שלא לנסות משהו בכיוון.

משם אני באה לדיון הזה.

שליחה על ידי גוגוס* » 22 מאי 2018, 11:16

אם את בעובי שקרוב לאידאל התרבותי שלנו – לעלות שלושה קילו זה מצוין. במיוחד בגילנו
אני לא חושבת שכדאי לטעון טענה כזו. כל גוף הוא אחר.
אני במידה 38. בצורה הזו אני יכולה להסתובב עם עשרה אחוזי שומן בגוף אבל גם עם 40. המראה שלי לא מספר לי באמת כמה שומן יש לי בגוף ולכן לא הייתי נותנת לאף אחת עידוד לעלות במשקל בלי להבין היטב את הגוף שלה.
עלייה מזדחלת במשקל, גם אצל אדם רזה, יכולה להיות ביטוי לקלקול מתמשך. אם הוא לא ברור לנו עד הסוף אז שווה לבדוק למה זה קורה ולא לעודד את זה רק כי במקרים מסוימים יש לזה ערך.

זה נכון לדעתי גם לעניין הרזרבות ורואים את זה דרך הנושא של צומות. רוב האנשים יכולים לצום מספר שבועות ולחיות על מאגרי השומן שלהם. גם אנשים רזים, כי לרובם יש אחוזי שומן יותר גבוהים ממש שצורת הגוף מספרת. לגוף יש באופן טבעי רזרבות מספקות כי הוא יודע לדאוג לעצמו וממש לא צריך טובות ממני

; בטח לא בגיל ארבעים...
לגבי העצמות, אני לא ממש יודעת אבל יכולה לבדוק בספרות המקצועית.
זה שוב חוזר לעניין של האג'נדות. לגוף יכול להיות מניע מסוים ונקודתי למשוך למעלה את המשקל, אבל זה לא בהכרח משרת דברים אחרים. אני מנחשת שהמוח עושה סדר עדיפויות ובוחר מה שהכי נכון בעיניו.

מה שכן, אני בהחלט לא שופטת את זה לרעה. אני פשוט מנסה להבין מה קורה. אם זו התזונה או הגיל או הפעילות או משהו אחר. במובנים מסוימים זה לא נוח לי. אני מבינה היטב שזה יכול לשרת דברים אחרים שפחות נגישים לי, אבל לא מקבלת את האפשרות הזו כוודאית.

מצב הבטן אחרי לידות תלוי לא מעט בשרירים ורצועות ולא רק בשומן. אני אישית לא מתעסקת בזה בכלל כי אני יודעת בוודאות שיכולתי לעשות הרבה יותר בשביל הבטן שלי ואני לא עושה. שרירי הליבה שלי ממש מתחננים לתשומת לב, ואם אתן - מצב הבטן הפוסט הריונית שלי ישתנה בוודאות, גם אם היא לעולם לא תשוב למצבה המקורי (שאגב, אין לי שום צורך בו או געגוע אליו).

שליחה על ידי אופיר* » 22 מאי 2018, 13:14

אם אני עולה במשקל זה מתרכז בבטן. והשמנה בטנית נחשבת לא בריאה

את יכולה להסביר איך בעיות בריאות שעלולות לצוץ זקוקות לרזרבה?
מותר להגיד סרטן וטיפולים? וגם סתם מחלה, שפתאום לא כל כך מתאים לאכול.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולכן, אני קוראת אנונימית באתר וכאן כבר הרבה זמן, ואני אשמח להתייעץ לגבי התזונה של הבת שלי.

הילדונת בת 4, מאוד אוהבת לאכול פירות, ובררנית מאוד לגבי שאר המאכלים. היא אוכלת את כל סוגי הפירות ויכולה במשך ימים שלמים לבחור לאכול רק פירות. היא אוכלת כשהיא רעבה ופשוט לוקחת לעצמה פירות מהשיש או המקרר.
מלבד פירות היא אוהבת לאכול פירה, בטטות, מלפפונים ועגבניות, פסטה, לחם עם חמאה, יוגורט (אנחנו קונים עם אחוזי שומן גבוהים), קוטג' כשיש (כמעט ולא קונים הביתה), ולעתים נדירות ביצה או מעט עוף או שניצל, לרוב מלווה לצערי בלא מעט קטשופ כי רק כך היא מסכימה לאכול.
נראה לי שזה מכסה את רוב התזונה שלה בשיגרה.

אז מצד אחד, פירות זה אחלה וסגנון האכילה החופשי שמותאם לרעב שלה נראה לי חיובי בסך הכל. מצד שני, אני מודאגת מהמחסור של חלבונים, ברזל ושומנים בריאים בתפריט שלה, וכן לעתים היא מגיעה למצבים של רעב שניכר במצב הרוח שלה - התקפי בכי וכעס שנעלמים כלא היו לאחר שהיא אוכלת.

אנחנו מנסים לערב אותה בבישול, לנסות מגוון רחב של סגנונות הכנה (תנור, בישול ברוטב, טיגון, מרק), להגיש חם/קר/קפוא לפי בחירתה, להגיש מאכלים מגוונים כמו קטניות (היא תאכל 3 גרגרי חומוס), בשר בקר (לא נוגעת), דגים (לא נוגעת).
שאר המשפחה כולל האחים אוכלים בצורה מגוונת ומאוזנת יחסית, והיא יושבת יחד איתנו לארוחות אך כאשר היא לא רוצה את מה שמוגש היא בוחרת לא לאכול או לאכול פירות/יוגורט במקום. אנחנו משתדלים לא ללחוץ אבל כן מדברים על מה מזין אותנו ושהיא צריכה לאכול מגוון של מאכלים כדי לגדול ולהתחזק. לדוגמא, אנחנו מסבירים שבננות זה מזין, אבל אי אפשר לאכול במשך יום שלם רק בננות כי הגוף שלנו זקוק לעוד מרכיבים ממאכלים אחרים.

אני אשמח מאוד לשמוע את דעתכן בעניין - האם אני דואגת לחינם או שבאמת התזונה שלה חסרה? ואם כן מה כדאי לעשות בקשר לזה?

שלום אמא,

האם בדקתם את רמת הברזל של החמודה?

חזרתי מרמי לוי, עגלה מלאה אוכל לבית. פירות, ירקות, דגים. וגם- ופלים, קורנפלקס, חלב, שניצל תירס, גלידה, גבינות, במבה.
נראה לי שאני מרעילה את עצמי ואת משפחתי.
יש בי רצון לשינוי. וגם יש בי התמכרות לקפה ומשהו מתוק על הבוקר. וגם יש בי בלאגן בפנים ובחוץ.
תוהה מאיפה להתחיל. אני רוצה שינוי אבל חסר לי ידע, מודעות, ובהירות.
שולחת ליקום ומתפללת למצוא איזה קצה חוט של שינוי.

חזרתי מרמי לוי, עגלה מלאה אוכל לבית. פירות, ירקות, דגים. וגם- ופלים, קורנפלקס, חלב, שניצל תירס, גלידה, גבינות, במבה. נו אז מה? לא קרה שום אסון

נראה לי שאני מרעילה את עצמי ואת משפחתי. לדעתי המשפט הזה הרבה יותר מרעיל מקצת גלידה

יש בי רצון לשינוי. קדימה! התחלה מעולה!

וגם יש בי בלאגן בפנים ובחוץ. מה הכוונה?

תוהה מאיפה להתחיל. - לנשום, להירגע. והכי בסיסי, האוכל צריך להיות כמה שפחות מעובד, הכי קרוב למצב הטבעי שלו

אני רוצה שינוי אבל חסר לי ידע, מודעות, ובהירות. יש הרבה אנשי מקצוע טובים, אני אוהבת את דר דני קרת אבל זה חודשים עד שיש מקום. בטוחה שתקבלי עוד המלצות טובות, אפשר גם לקבל המון ידע ברשת.

שולחת ליקום ומתפללת למצוא איזה קצה חוט של שינוי. בשביל שינוי צריך לדעתי גם לשנות הרגלים ולעשות משהו, תפילה זה תמיד טוב. אבל לא מספיק

מה שקרה זה כשחזרתי מהקניות היתה לי איזשהי תובנה על זה שאני משקיעה את הזמן שלי, וכסף, ויש לי הרבה רצון טוב, אבל בפועל העגלה שלי מלאה ג'אנק.
והילדים שלי קטנים- האוכל שלהם מתבסס בעיקר על מה שאני נותת להם. אין להם בחירה. אז זה היה לי ממש עצוב שזה מה שהם הולכים לאכול.
בדר"כ אני הרבה יותר משתדלת ללכת לכיוון המזין והלא מעובד, והפעם מתוך רצון להקל על עצמי קניתי הרבה שטויות. יום ראשון אני צמה ולא רוצה להתעסק במטבח אז שיאכלו קורנפלקס ושניצל תירס.
אז היום זה באמת היה מצב קצה, שהעיר אותי וגרם לי לשים לב לכך שגם ביום יום התזונה של הבית בקרשים.
כרגע אין לי תקציב לאיש מקצוע, אנסה להעזר ברשת.
והבלאגן הוא הבלאגן שבבית, ובארונות, ובאוטו, ובמחשבות.
אני מנסה לחשוב על איזה נקודה להתחיל ממנה. משהו טוב קטן שאני יכולה לשנות/ להוסיף. (כרגע הקטע של ארוחת בוקר הוא דבר שממש מפחיד אותי לשנות, למרות שזה המקום שהכי צועק לשינוי)
וגם אני מנסה לחשוב איך לעשות קניות ככה ש"יהיה בבית אוכל", וגם הוא לא יהיה ג'אנק, וגם לא אבלה כל היום במטבח.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שמתי לב שמה שהכי קשה לי בשינויים זה היציאה מהאוטומט. שינוי מאלץ לחשוב ולהשקיע אנרגיה בהתנהלות חדשה.
אבל מהר מאוד ההתנהלות החדשה הופכת להרגל שפועל על אוטומט.
לגבי לבלות הרבה שעות במטבח- לא מצאתי לזה פתרון. אכן בעיה

בשביל לבלות פחות זמן במטבח אפשר לפשט תהליכים:
• להכין מאותו דבר כמות יותר גדולה, ואז נשאר לעוד כמה ארוחות.
•להכין אוכל יותר פשוט: נניח במקום סלט לאכול ירקות חתוכים גס או שלמים.
• להכין רק מאכלים מאוד קלי הכנה.

בקשר לשיפור איכות התזונה בבית:
לי מאוד עוזר שיהיה בבית רק מה שמקובל עלי, ואת האוכל הנחות באיכות לאפשר מחוץ לבית (אצל חברים, במסיבות, ביציאה לבילוי...). ככה גם אפשר לאכול מהכל וגם בסך הכל אוכלים טוב יותר.
דוגמא: כבר כמה שנים אין אצלינו דגני בוקר תעשייתיים, והילדים אוכלים מהם בחופשות משותפות עם הדודים החמודים מאוד (שאוכלים תעשייתי, מסוכר, משומר).
השיקול: ממילא לא אשנה את הדודים, וככה הילדים ואני לא במתח מה אסור ומה מותר. אני קצת מגבילה כמויות של ממתקים (שאין אצלנו בכלל בשוטף), אבל בגדול אני משחררת.

ארוחת בוקר: איך נראית לך ארוחת בוקר ישראלית מסורתית של ביצה (חביתה, מקושקשת, ביצייה, ביצה רכה או קשה), ירקות חתוכים (יותר קל מסלט ורוב הילדים הקטנים מעדיפים), זיתים, טחינה לטבול את הירקות?
(אין אצלך אלרגיות, נכון? לא כתבתי גבינה לבנה כי לא לכולם טוב לאכול מוצרי חלב)

למישהי יש ניסיון עם דיאטת 80:10:10 (עשר אחוז חלבון 10 אחוז שומן להשאר ירקות ופירות) בהנקה?
מניקה בת שנה כמעט שאוכלת יפה מאוד אבל עדיין גם יונקת יפה מאד
התחלתי את הדיאטה בתקווה לטפל בפסוריאזיס ותוהה לגבי אחוזי השומן והחלבון והתאמה להנקה.
עוקבת אחרי תפריט שמאפשר לי אבוקדו אחד ביום, קצת שקדים ואגוזים, שתי כפות טחינה וקצת עדשים וקינואה. זהו בגזרת השומן/חלבון. השאר ירקות ופירות רצוי כמה שיותר בצורתם הנאה. אסור שמן זית.

מתחילה את היום עם שייק ירוק ואחכ עוד קצת פירות ושקדים, ארוחת צהריים של סלט גדול עם אבוקדו או טחינה ולארוחת ערב אנטיפסטי או מרק כתום או סלט קינואה.וירוקים עם קצת לימון ומלח בלי שמן.
הורדתי כמובן גלוטן, קפאין, מוצרי חלב וסוכר לגמרי.
מרגישה מחד שזו תזונה קיצונית יחסית למה שרגילה אבל מתמודדת כבר שנתיים (מאז בהריון ולידה) עם התפרצות די קיצונית של הפסוריאזיס ונמאס לי.
אני לא רעבה בדיאטה הזו אבל כאמור תוהה האם אני מקבלת מספיק שומן/חלבון לאור העובדה שעדיין מניקה

למישהי יש ניסיון עם דיאטת 80:10:10 (עשר אחוז חלבון 10 אחוז שומן להשאר ירקות ופירות) בהנקה?

זה נשמע לי מעט מדי חלבון ושומן.

שמן זית אסור? 0-:
יש הגבלה על שומן? 0-: (רק אבוקדו אחד ביום? למה?)
עדשים וקינואה זה אפס שומן וממש פיצפוץ חלבון שלא ממש נספג (משום מה אנחנו לא סופגים היטב חלבון ממקור צמחי).
ומי אמר שירקות ופירות חיים טובים לך? במיוחד שאת מיניקה, במיוחד שאת בסך הכל שנה אחרי לידה, ובמיוחד שעכשיו חורף? לפי הרפואה הסינית, יותר מדי מזונות חיים ובעונה זו של השנה, מחלישים את הגוף. זה תלוי בקונסטיטוציה שלך. האם את נוטה לסבול מעודף חום? הולכת עם חולצה קצרה גם בחורף?
ואיפה חלבון מן החי? חשבתי שבדיאטת חלבון-שומן-ירקות ופירות צריך מקום מכובד לחלבון מן החי, מה שפירטת נשמע כמו תפריט לא מאוזן בכלל. מהר מאוד יתפתח מחסור בברזל וב-B12 וזה קריטי לאמא אחרי לידה (כמוך, שעדיין מתאוששת וגם מיניקה) וגם עלול לפגוע בהנקה (בהתחלה כל ה-B12 שלך יילך לחלב כדי לא לפגוע בתינוקת שלך ואז המאגרים שלך ידלדלו, ואחר כך כבר לא יהיה מספיק גם בחלב).

כבר מזמן מזמן רציתי להשיל את הקילוגרמים שנשארו עלי מהלידה.
איזו? זו לא הלידה, אלא ההנקה.
הייתי מורעבת בהנקה ברמות.
שב-10 בלילה רק רציתי רבע עוף. או חזה. או גם וגם.

כרס עגלגה התמקמה לה בבטחה, לאט לאט, והיום, שנתיים וחצי אחרי, זה ברור שהיא לא מתכוונת לסגת במהרה...
אבל יש לנו אירוע בסוף החורף, ואני ממש מרגישה שתנועה קטנה של השטחה, תביא אותי יותר שמחה ומאירה.
אז החלטתי לנסות, למה לא?

התחלתי בדילול של פחמימות: לא משהו עקרוני או דרסטי. רק אוורו כזה: שחרור.
לא נוגעת בעוגיות בעבודה (כאילו, בגלל שמניחים במטבח עוגיות זה מחייב שתהיה לי כרס. לא צריכה את זה). אם אני רוצה עוגיות קונה/מביאה לי מהבית. ואוכלת את מה שהבאתי, במקום שיהיה זמין ללא הגבלה.
הורדתי את הגרנולה של הבוקר, ואת היוגורט. נשארתי רק עם פרי (שוקלת להחזיר את היוגורט, ניראה)
בצהריים, שיחררתי את הלחם, אוכלת סלט עם טחינה/אבוקדו/קוטג/טונה.

8 שבועות לתוך זה, ירדתי קצת יותר מ-4 קילו.
זה נחמד, אבל לא מספיק.
אני רוצה לעשות משהו טיפטיפה יותר דרסתי, אבל בלי להכניס את הגוף ליותר מידי לחץ.
מה שחשבתי, זה לנסות יום עם מים + תפוח. ומרק ירקות.
זה היה ניראה לי לא דרמטי. משהו שיכול בהחלט לקרות ביום של לחץ בעבודה או מחזור.
אתמול אכלתי בעבודה 2 תפוחים, שתיתי מים וחליטת צמחים. בערב אכלתי מרק ירקות. והרגשתי אחלה.

חשבתי, כדי לא להלחיץ את הגוף, לאכול היום כרגיל, כולל חלבון בארוחת ערב,
ומחר לאכול שוב רק תפוח ומרק. וגם בחמישי. ולראות איך יסתיים השבוע הזה מבחינת ההרגשה הכללית ומבחינת הירידה במשקל.

אני קצת מתלבטת, ואשמח להערות/הארות:

האם זה ניראה לכם מתחשב בגוף, מכבד אותו?
מישהי העירה לי שיום-יום יכול לבלבל את הגוף ולהכניס אותו לסטרס. אני ממש לא רוצה להכניס אותו לסטרס, וזו גם הסיבה שאני לא מנסה דיאטה ו/או צום קלאסי. מה ניראה לכן?
מרגיש לי שחסר קצת חלבון ביום תפוחים. מה אומרות? האם יש נזק ביום אחד ללא חלבון? או בשלושה ימים כאלו בשבוע, נניח?

אעריך ואשמח לפידבק...

הורדתי את הגרנולה של הבוקר, ואת היוגורט. נשארתי רק עם פרי (שוקלת להחזיר את היוגורט, ניראה)
האמת? לא הייתי מורידה אף אחד מהם.

4 קילו בשמונה שבועות נראה לי קצב מעולה מעולה לגוף. ממש עדין ולא דראסטי בשום צורה.
לא ממליצה לך על יום של מים ותפוח ומרק ירקות. את בעודף של כמה קילוגרמים לטעמך? ואם הבנתי נכון, את אמא? את עדיין מיניקה?

לי זה נראה מאוד לא מתחשב בגוף. לא כדאי מכל מה שידוע לי להאיץ תהליכי ירידה במשקל. את רוצה בריאות ומשקל תקין, לא משקל ירוד ופגיעה בבריאות, נכון?
חלבון - רצוי לפי הנוסחה הגסה והלא מדוייקת אבל הכי סבירה שידועה לי: 1 גרם לק"ג משקל גוף רזה ליום. למשל, אם אצלי "משקל גוף רזה" הוא נגיד 50 קילו, אז 50 גרם חלבון, שהם:

200 גרם בשר כלשהו ביום (דג, עוף, בקר וכו') כי בבקר 25% חלבון.
10 ביצים ליום כי בכל ביצה יש כ-5 גרם חלבון.
יש חלבון גם במוצרי חלב אבל בגלל שאני אלרגית לא בדקתי איזה אחוז (-: אז לא זוכרת בעל פה. אם את לא אלרגית, לכי על מוצרי חלב שמנים ומותססים (לא חלב אלא יוגורט, לא חלב אלא גבינות שמנות איכותיות מאוד. סליחה אבל במוצרי תנובה לא הייתי נוגעת... אם את מאוד אוהבת קוטג', אז חשוב מאוד לאכול אוכל טעים שאוהבים. אבל אם את אוכלת קוטג' רק כי נראה לך שזו גבינה רזה, אז חבל - עדיף להחליף בגבינות שמנות. מוצרי חלב דלי שומן, ממש מסוכנים לבריאות).

לפי כל המחקרים, ה"צום" הכי יעיל והכי בריא? להפסיק כל יום לאכול בשש בערב ולא לגעת בכלום אחרי שעה זו. מקסימום, שומן (מרק עוף שמן צח, למשל). שומן לא מעמיס על משק האינסולין בגוף אלא להיפך, מרגיע את המערכת. ההיפך מסוכרים.
הבעיה איננה "פחמימות" (מלת קוד לא נכונה) כי גם ירקות ופירות הם "פחמימות".
את מתכוונת לסוכרים: סוכר וקמח על כל צורותיהם. סוכרים עושים בלגן במערכת. בלגן בלבלב, בלגן בטחול, בלגן בכבד (כבד שומני) וכו'.

חלבון חיוני לך. וגם שומן (חיוני לתיפקוד המוח וחיוני לשאר האיברים). וגם ירקות ופירות.
לעומת זאת, לא קורה שום דבר מלחיות בלי סוכרים ב-כ-ל-ל. עוגיות אינן מזון בסיסי.

עוד המלצה: האם את יכולה להחליף את הטונה בסרדינים? בסרדינים יש שומן אומגה 3, סידן מעולה, והם דגים קטנים ולכן הרבה פחות מזוהמים. לעומת זאת הטונה היא דג גדול טורף שמגיע עם כמויות כספית בלתי נתפסות.

עוד דבר הייתי שואלת אותך:
את מאלה שחם להם כל הזמן, גם בחורף? מזיעה בקלות?
או מאלה שסובלות מקור, קצוות ידיים ורגליים קרות, באופן כללי חיוורת ואפילו כחלחלה כשקר?
אם את מאלה שסובלות מקור, הייתי אומרת שאת אוכלת יותר מדי מזון קר וחי בשביל העונה: יוגורט? פירות? סלט? טחינה? אבוקדו? הכל מזונות מקררים. בחורף עדיף לאכול מרקים עשירים, נזידים, תבשילי קדירה, דברים מבושלים. עוף בתנור עם תפוחי אדמה ובטטות. תזיני את עצמך.

עוד נקודה לסיום: אם שומן בטני משמעותי אצלך (כמעט אין השמנה, רק הבטן) אז יכול להיות שבכלל לא מדובר בהשמנה אלא ב: א. חולשה של שרירי הליבה ושרירים אחרים שמחזיקים את איברי הבטן במקומם. ב. עודף סטרס שגורם לעודף הפרשת קורטיזול מבלוטות יותרת הכלייה שגורם להשמנה בטנית הורמונאלית.
בשני המקרים האלה, דיאטה איננה הפעולה המומלצת.
יותר מומלץ לעשות דברים משמחים שאת אוהבת, לשהות כמה שיותר בחיק הטבע, לנשום אוויר צח, להתבונן בעצים ובציפורים, ולעשות פעילות גופנית מתונה לחיזוק השרירים (מתונה! כי את לא צריכה הגברת סטרס. למשל יוגה נשית או צ'י קונג. בעדינות עם הגוף.)

הוי, הוי...
אני יכולה כבר לדלקם מתוך שֵנה מה טוב שאעשה, אבל לא מצליחה ליישם באופן משמעותי דיו.

בהצלחה לך, חווה יקרה.
<תפילה>

״8 שבועות לתוך זה, ירדתי קצת יותר מ-4 קילו.
זה נחמד, אבל לא מספיק״
טעות אופטית.
לרדת 4 קילו בשמונה שבועות זה נחמד, טוב, מעולה, מרשים. אם זה לא מספיק פשוט תמשיכי ככה.
לא נראה לי בכלל להרעיב את הגוף עם מרק ותפוחים.
כלומר, אם את רוצה יום צום חדפעמי, כדי לטהר את הגופנפש, סבבה. אבל שלוש פעמים בשבוע זו הרעבה.

מסכימה מאוד עם הלהעיף את העוגיות וכל הבררה.
מסכימה עוד יותר עם לבדוק את שרירי הליבה. וגם את היציבה.
עוד מזכירה לך: בטן אחרי לידות לנצח לא תיראה שטוחה כמו ״פעם״. מבנה הגוף השתנה. חשוב להבדיל בין שינויים כאלה לשומן עודף.

(לי אין גרם אחד של שומן מיותר, השרירים במצב טוב, ועדיין הבטן רכה, עגולה ובולטת)

ואני רוצה להגיד, ככה, בקטן, שבטן נשית אמורה להיות רכה, עגולה ובולטת (מין כיפה כזאת) וממש לא אמורה להיות בטן שטוחה של נער... זה לא ביולוגי.
(עוד אחד מהנזקים של תרבות שמאלילה את גוף הנער? מעצבים הומואים שמעצבים לנשים כך שייראו כמו נערים צעירים ומבקשים גופות שדופים נטולי נשיות בתור קולבים לבגדים שלהם?)

מעצבים הומואים שמעצבים לנשים כך שייראו כמו נערים צעירים ומבקשים גופות שדופים נטולי נשיות בתור קולבים לבגדים שלהם?
בשמת, זה לא נעים.

מצטערת. זו כנראה המציאות המרה:
שורה ארוכה של מעצבים נחשבים מהחצי השני של המאה העשרים התחילו לעצב סגנונות לבוש שאינם מתאימים למבנה הגוף הנשי, ושינו גם את האופנה וגם את הדוגמניות (החל משנות השישים) לדרישה לדוגמניות מאוד רזות, למעשה בתת משקל כרוני מסוכן (יש על זה הרבה מאוד פרסומים כבר לפחות עשרים שנה, לא צריך שאני ארחיב) שהגוף שלהן אינו נראה נשי אלא מהווה מעין חיקוי לגוף של נער.
גם לא גוף של גבר, אלא גוף של נער צעיר.
התופעה הזאת מתבטאת בהרבה מאוד מאפיינים בתרבות שלנו והיא היתה לא מדוברת עד שהתחילו לכתוב עליה ולדבר עליה עוד בסוף המאה שעברה. לא המצאתי פה כלום.
הבעיה שזה עדיין שולט בתרבות שלנו. עד כדי כך שלמעשה איבדנו את הידיעה, מהו גוף נשי נורמלי.
הציפיות שלנו והמודלים שיש לנו בראש מבוססים על התפיסות שהשליטו אותם מעצבים, תפיסות ששולטות עד היום.

האם הדוגמניות אינן מהוות קולבים לבגדים? אני מחדשת פה למישהי?
הן אמורות להיות משהו שמציג את הבגדים כפי שהם אמורים להיראות במיטבם.
כאשר הן עצמן, מהוות דוגמא לא לאשה רגילה או ממוצעת או בעלת גוף נשי, אלא לאשה רזה באופן קיצוני ובעלת מידות חריגות באופן קיצוני (בגובה, ברוחב ובמשקל).
האם מישהי צפתה לאחרונה במסלולי דוגמנות ולא התרשמה שמדובר בגופות שדופים נטולי נשיות? אני נחרדת כל פעם שיוצא לי להציץ בטעות, כי כולן נראות לי כאילו יצאו מאושוויץ.
יש לך בעיה עם זה שהמעצבים הומואים? הם כבר יצאו מזמן מן הארון. או שאני צריכה לכתוב "מעצבים להט"בים"?
סליחה אבל אופנת מכבסת המלים היא עוד אופנה שאני סולדת ממנה.
יש משמעות לזה שמעצבים שמעצבים לנשים, בפועל אוהבים גוף לא של אשה אלא של גבר, ובמיוחד של נער. גם זה לא היה איכפת לי, אילולא זה הוביל לשינוי תרבותי משמעותי בתרבות המערבית, שפוגע קודם כל בנשים, בתפיסת הגוף הנשית, בדימוי הגוף הנשי, בציפיות מנשים ובערך העצמי של כל אחת מאיתנו.
לפי ההעדפות שלהם הם שינו את כל תעשיית האופנה לנשים, וזה עדיין לא התהפך בחזרה.
אני רוצה לפתוח את המודעות של הנשים למצב הזה, כדי לנטרל את המסרים החזקים של תעשיית האופנה, שבאה לידי ביטוי בדוגמניות, בשחקניות, בחוברות אופנה, בפרסומות שבהן מצולמות נשים, בשלטי חוצות על בניין שלם, בתוכניות טלביזיה, בסרטי קולנוע, ביוטיוב, בכל מקום: האידיאל של גוף האשה כגוף צנום, שטוח בטן ונערי (לצד זה, דימוי סקסי שדורש נוסף על כל זה חזה גדול עם מחשוף, בתנאי שהיא לא מיניקה תינוק עם החזה הזה אלא רק מפגינה אותו לראווה עבור גברים) הוא אידיאל הרסני ואני רוצה שכל אשה תקח את זה לתשומת לבה ותבין גם שהמגמה הזאת נבעה מאנשים שלא אהבו גוף נשי מציאותי (לא אהבו נשים), אף שעיצבו לנשים.

יש לך בעיה עם זה שהמעצבים הומואים?
לא, יש לי בעיה עם ההכללה.
אם את כותבת במפורט כמו שהתחלת בהודעה האחרונה, זה נקרא אחרת.

מבחינתי זה סימן שמה שכתבתי מחדש לך. בחיי שלא יודעת אם לצחוק או לבכות מזה. אני הייתי בטוחה שאני כותבת על רגל אחת בשלוף הערת תזכורת למשהו שידוע וברור לכולם.

אני הייתי בטוחה שאני כותבת על רגל אחת בשלוף הערת תזכורת למשהו שידוע וברור לכולם.
אני מבינה.
אישית אכן מכירה ובכל זאת שמחה שפירטת.

בשמת
יש איזשהי ראיה לכך שאת ההרואין-שיק ושות' המציאו הומואים דווקא?
יצא לי לשמוע את הטענה, אבל לא ראיתי ראיות לזה. לצערי, במציאות שאני מכירה נשים הן לרוב אלו שמבקרות נשים אחרות על המראה שלהן, משמעותית יותר מגברים.

זה לפני ההרואין שיק.
זה משנות השישים של האלף הקודם P-:
כלומר, המגמה הזאת קיימת כבר כשישים שנה?
תחשבי שנשים צעירות יותר נולדו לתוך זה.
כשאת כותבת "ביקורת של נשים על מראה של נשים" את מתכוונת לתופעה סוציולוגית בחברה? כלומר להתנהגות של נשים כלפי נשים בתוך החברה?
אני מדברת על המקומות שמייצרים את המודלים ומפיצים אותם.
ב"שטח" זה מתבטא הן בזה שהנשים השבויות בקונצפציה מקפידות לכלוא בתוכה נשים אחרות כי אחרת כל ההשקעה של השבויות תרד לטימיון, הן באנורקסיה בקרב נערות, ועוד ועוד תופעות בתרבות שמעידות על המודלים המעוותים של הנשיות שאנחנו חיות בתוכם.
.
הנושאים כמובן מורכבים יותר (נשים נמצאות בתחרות עם נשים אחרות, מצד אחד לכאורה מול המין הגברי, מצד שני מדובר לא אחת במיצוב סטאטוס בתוך העולם הנשי שאינו קשור כלל להעדפות גבריות אלה או אחרות במציאות. או, תופעת האנורקסיה נרבוזה שייכת גם לתחושת חוסר ערך עצמי וחוסר אהבה בתוך המשפחה, אבל זה מתבטא דרך שנאה לסממני הנשיות ודרך שאיפה לא מקרית כלל לענות על הצו "רזה = יפה").

אני באופן אישי נתקלתי רק בגבר אחד שנזף בי שאני לא צובעת את השיער. יותר נשים ביקרו אותי על זה. כשהייתי צעירה, גם ביקרו אותי על זה שאני לא מתאפרת. היו אומרות לי, נכון בתוכניות של שיפור המראה יש תמונות של "לפני" ושל "אחרי"? אז את נראית כמו ה"לפני".
המממ. רק עכשיו נזכרתי בזה.
מסר מאוד מחזק ומעודד ביחס למראה שלי P-:
.

לי כבר לא מעירים על צביעה ואיפור. יודעים שאין טעם.
אני מאוד מסכימה איתך.

לי כבר לא מעירים על צביעה ואיפור.
גם לי לא - החלפתי את מי שסובבים אותי. עכשיו מתקבלים רק אוהבים ומפרגנים

שמקבלים אותי כמו שאני.

לי כבר לא מעירים על צביעה ואיפור. יודעים שאין טעם.
אני לא זוכרת יותר מדי הערות על זה.. (מתאפרת רק באירועים ממש מיוחדים - החתונה שלי או של אחותי.. מעבר לזה רק אודם בחתונות נגיד). יצא כמה פעמים ששאלו אותי בפליאה, אבל לא הרגיש לי ממקום שלילי.

על השיער לא מעירים כנראה כי עדיין אין לי שערות לבנות (חוץ מאחת שלשמחתי בודדה כבר שנים)

כן פעם היו מעירים (מעירות האמת) לי לפעמים על זה שאני לא מסדרת גבות. אבל מצד שני גם כאלה שהתפעלו מהגבות העבות שלי ואמרו שהן יפות... וכשאני חושבת על זה כבר שנים אף אחד לא אמר לי על זה כלום. מעניין מה השתנה...

היו אומרות לי, נכון בתוכניות של שיפור המראה יש תמונות של "לפני" ושל "אחרי"? אז את נראית כמו ה"לפני".
אוי מלא פעמים התמונות של האחרי כל כך פחות יפות לטעמי ואני לא מבינה מה התאמצו כל כך הרבה בשבילן...
גם באירועים, הרבה פעמים נשים מתאפרות ומסדרות שיער, גם אם בצורה עדינה יחסית, ואני חושבת לעצמי שבבגדים היום-יומיים ועם השיער פזור למשל הן הרבה יותר יפות לטעמי (על עצמי אני לא תמיד חושבת ככה, אבל אין לי כוח או רצון להשקיע באיפור/שיער אז פשוט לא עושה את זה..).

_8 שבועות לתוך זה, ירדתי קצת יותר מ-4 קילו.
זה נחמד, אבל לא מספיק_
ומסכימה עם בשמת ותמרוש שזה קצב ממש אחלה.
לפני כמה שנים רציתי לרדת 10 ק"ג. הורדתי אוכל מעובד, הורדתי סוכר כמעט לגמרי (הכוונה לסוכר מעובד. פירות אכלתי חופשי, ומעט תמרים ודבש). הפחתתי בצקים, ואם כן לחם אז מחמצת בלי סוכר וכו'.
ואם אני זוכרת נכון גם ירדתי בערך 2 ק"ג בחודש, ככה שתוך חצי שנה (אולי קצת יותר? לא זוכרת בדיוק) ירדתי את מה שרציתי. ואני זוכרת שהייתי מאוד מרוצה מהקצב, וזה אפילו הפתיע אותי לטובה, חשבתי שזה יהיה לי מאוד קשה.

אחרי זה כן חזרתי קצת לאכול יותר מתוקים ובצקים, אבל המשכתי פחות או יותר עם אותה תזונה והמשקל נשמר (עד הטיפולים שבמהלכם עליתי קצת...וכמובן עכשיו בהריון. בונה על זה שאחריו אצליח לחזור לתזונה נורמלית ואז בהדרגה לרדת חזרה).

אוי, כמה עוגות אכלתי השבוע! היינות בשבוע של חגיגות בר מצווה, ועברנו מארוחת פאר אחת לשניה במשך כמה ימים. בין לבין אכלנו לא מעט במסעדות. אני מאוד שמחה שמחר בערב אחזור אלי הביתה, ואוכל מהאוכל הביתי הטעים שלי!

_אוי מלא פעמים התמונות של האחרי כל כך פחות יפות לטעמי ואני לא מבינה מה התאמצו כל כך הרבה בשבילן...
גם באירועים, הרבה פעמים נשים מתאפרות ומסדרות שיער, גם אם בצורה עדינה יחסית, ואני חושבת לעצמי שבבגדים היום-יומיים ועם השיער פזור למשל הן הרבה יותר יפות לטעמי._
כל כך נכון!!!

ובשמת, צר לי לבשר לך, אבל לי את כן חידשת עם הנאום הזה.
תתבעי אותי על הדינוזאוריות...

אני באופן אישי נתקלתי רק בגבר אחד שנזף בי שאני לא צובעת את השיער. יותר נשים ביקרו אותי על זה.
זה נכון. הלחץ להיות חתיכה (בין אם באיפור או בשיער או בגזרה) בא מנשים ומוזן תמידית על ידי נשים.
אני אישית כמעט אף פעם לא הרגשתי את הלחץ הזה, חוץ מחברה אחת לא-ממש-טובה. כנראה זה בגלל שסגנון הלבוש וההופעה שלי כל כך מקטלג אותי בתור חורנית / פשוטה ובסיסית / אנטי-סקס, כך שהן מעיפות בי מבט אחד ואומרות לעצמן "אבוד מראש".
או כי אני יודעת עם מי להסתובב...
חוצמזה, עם השיער שלי אף אחד לא יכול להתווכח

_מעצבים הומואים שמעצבים לנשים כך שייראו כמו נערים צעירים ומבקשים גופות שדופים נטולי נשיות בתור קולבים לבגדים שלהם?
בשמת, זה לא נעים._

זאת האמת. היא באמת לא נעימה, אבל לא בגלל שבשמת אמרה אותה, אלא בגלל שזו תופעה בלתי נסבלת ומנוכרת ומזיקה. אנשי אופנה בכירים מודים בה.

אני אישית כמעט אף פעם לא הרגשתי את הלחץ הזה, חוץ מחברה אחת לא-ממש-טובה. כנראה זה בגלל שסגנון הלבוש וההופעה שלי.
סליחה סליחה! מה זו היתה היציאה המפגרת הזאת? D-: זה מפני שאת יפהפיה!!!!
.
קור את, תודה

ו-יולי קו הזכירה לי שבאתי לעדכן בשמחה שהיום ראיתי לראשונה את הסיפרה 5 בתחילת המשקל שלי, בבוקר!!! (עד עכשיו רימיתי והעזתי להישקל רק בערב, כדי לא לראות שוב ארבעים ומשהו). 50.1!

ועוד ידי נטויה! חכו חכו. היעד הוא 53 לפחות.

_האמת? לא הייתי מורידה אף אחד מהם.
4 קילו בשמונה שבועות נראה לי קצב מעולה מעולה לגוף. ממש עדין ולא דראסטי בשום צורה._
כן, אני יודעת.
אבל האירוע הוא עוד חודשיים וקצת
וממש בא לי להציג בטן שטוחה.

לי זה נראה מאוד לא מתחשב בגוף. לא כדאי מכל מה שידוע לי להאיץ תהליכי ירידה במשקל. את רוצה בריאות ומשקל תקין, לא משקל ירוד ופגיעה בבריאות, נכון?
נכון, נכון, תודה שאת מזכירה לי!

לפי כל המחקרים, ה"צום" הכי יעיל והכי בריא? להפסיק כל יום לאכול בשש בערב ולא לגעת בכלום אחרי שעה זו.
זו עצה טובה!
6 זה קצת מוקדם לי כי זו השעה שהאיש חוזר הביתה, אבל ב7 או 7.5 אנחנו מסיימים ארוחת ערב, ועד הבוקר אני מקסימום שותה תה, או מים.

האם את יכולה להחליף את הטונה בסרדינים?
בררר... לא. אני לא אוכלת דגים. כמעט ולא. רק טונה. ולפעמים לפעמים סלומון מעושן.

_את מאלה שחם להם כל הזמן, גם בחורף? מזיעה בקלות?
או מאלה שסובלות מקור, קצוות ידיים ורגליים קרות, באופן כללי חיוורת ואפילו כחלחלה כשקר?_
האמת היא שזו שאלה מעניינת מאוד מאוד מאוד.
תמיד הייתי מאלו שחם להם תמיד. גם בחורף. לא משהו קיצוני, אבל זו שישה איתי בחדר הביאה סווטשרס מחמם שיהיה לה על הכיסא, כי אחרת לא הסתדרנו עם המזגן.

אבל לאחרונה, ממש קר לי, רוב הזמן.
אני יושבת עם רדיאטור מתחת לשולחן.

באמת צריכה להוסיף יותר מרק.
שנה שעברה הייתי אוכלת המון פעמים מרק לצהריים, במקום סלט ירקות. צריכה לראות איך אני חוזרת לזה...

עוד נקודה לסיום
וזה היה החלק הכי חשוב בדברים שכתבת, אבל נדבר על זה...

בשמת, התגובות שלך כל כך מושקעות ומקיפות, ואני מגיעה לזמן כל כך מועט, אז עד שאני מגיבה ממשיך הדיון לזרום... לא נורא