היילוד לא רוצה לינוק

רציתי רק להעלות משהו לדיון, שאולי כבר נידון פה לעייפה (לא הצלחתי לסרוק את כל המגוון והעושר שיש כאן):
לפני כתשעה חודשים נולד לנו בן. הוא לא רצה לינוק. אשתי רצתה מאד מאד להניק. למשך מספר חודשים ניסינו את כל המגוון - ממשאבות ועד יועצות. לא עבד. אשתי העבירה את החודשים האלה ברגשות אשמה, תסכולים, תחושות כשלון. בסוף עברנו לתחליפי חלב.
מה שהפריע לי בכל הסיפור היה סוג של יחס סביבתי שהיא זכתה לו. מכיוונים רבים (כולל יועצות ההנקה) עלתה סוג של אלימות מוסווית. כאילו לא להניק זה כבר לחלוטין לא לגיטימי. אני כל הזמן חשבתי: אוקיי, בסדר. אני מבין את כל היתרונות העצומים שיש בהנקה. באמת. אבל רובנו גדלנו על תחליפי חלב - ויצאנו, לא נעים לומר, בסדר.
איכשהוא הרגשתי שהשיח החדש הזה סביב הנקה (והורות בכלל) מסווה מתחת לעדינות ולרגישות שלו (אני אומר זאת ללא ציניות) גם לחץ חברתי אלים ושיפוטי מאד. זה נראה לי לא נכון. מאד לא נכון. כהורים אנחנו צריכים להתמודד עם מספיק רגשות אשם. ונראה לי שהכיוונים החדשים (והחדשים-ישנים) והברוכים שנפתחו צריכים רק להרחיב את שדה האפשרויות - ולא לצמצם אותו מחדש. גם דרכים לא אלטרנטיביות יכולות להיות אלטרנטיבה (ואם קשובים לילד - לפעמים זה אפילו מה שהוא רוצה).
זהו. בעצם. אני מקווה שהבהרתי את עצמי.

הנך מעלה כאן עניין מהותי.
מהות היחסים בין הפרט לחברה הסובבת אותו.
אבל לפני כן, יש למצב את ההגדרה לנושא ההנקה באופן הפוך - ההנקה היא-היא הקונבנציונאלית ותחליפי החלב הם הפתרון האלטרנטיבי. שכן הזנת התינוק הטבעית, הבסיסית והמולדת היא הנקהעל ידי אימו או בחלב אשה.

לעניין אותו טרור או חוסר סובלנות כלפי הסיפור האישי שלכם, כמובן שזו אלימות, כמובן שזו כפייה שאיננה נדרשת. אלא, שמבחינתכם עצמכם עולה שאלת ההיכננעות לטרור הזה או לטרור מכל סוג שהוא.
במקרים רבים אכן הטרור עובד, גם כאן, על פי ספורך הצליח אותו טרור צדקני, זה המתהדר בצדקת מניעיו להשפיע עליכם באופן משמעותי, וכדרכו של טרור הרי שהשפעתו היא זמנית ולבסוף מצאתם את דרככם האישית אשר נמצאת מבורכת מראש.
אין כאן עניין של נכון או לא נכון, הכל נכון, ואם מה שנכון בעבורכם הוא הזנה בתחליפי חלב, או שליחת ילדים למוסדות חינוך, או קביעת חוקים נוקשים במסגרת הבית והמשפחה, כשאתם פועלים לטובת ילדכם במודע, הרי שאין מי שיכול באמת להטיף לכם מוסר. העניין הוא שמעשה החינוך הינו כל כך מורכב ומשליך על הילד והמבוגר בתחומים כה רבים עד כי ניתן לומר שכלל העל שלו - טובת הילד, כשהוא מתממש בדרככם האישית כשאתם שלמים עם עצמכם יהיה ראוי ומבורך.

כהורים אנחנו צריכים להתמודד עם מספיק רגשות אשם.
ובכן, לא צריכים, לא חייבים, רגשות אשם הם לא איזה צו עליון. אשמה, עומדת לצד אחריות, אנו חווים אשמה בהיותנו בני אנוש, ורגש זה מחלחל גם לתוך מעשה הורות. אבל, אפשר להגמל מאותה התמכרות לאשמה, עניין של מודעות ונסיון וגדילה ולמידה הדדית עם הילדים עצמם.

חזקו ואמצו, לכו על פי צו הלב, ובכל מקום שאתם חשים כפייה ואלימות, גלויה או מוסווית, עצרו וחישבו האם בכוונתכם לשתף פעולה עם אותה אלימות או כפייה. אם לא, תמצאו את הדרך לנער את חיצי האשמה שמוטחים בכם ולחיות על פי מי שאתם, שלמים עם עצמכם, שלווים ומאושרים.

שליחה על ידי דורית* » 21 מרץ 2003, 17:41

אחד תמה
אני מבינה את ההרגשה. גם לי לא "היצליח" בפעם הראשונה. אולי בילד הבא יהיה קל יותר. אולי הפיתרון ביחס להנקה טמון בהנחת התינוק על השד מיד אחרי הלידה? לא יודעת, לא אמרת מה בדיוק הבעיה. אבל יש בהחלט מן חוסר שביעות רצון, אלא שהתחושה מוקרנת מבפנים. אני לא חשתי שהסביבה מגנה אותי שהרי רוב האמהות משתמשות בתחליפי חלב לפחות כשהן חוזרות לעבודה. רגשי האשם שלי הם שעינו אותי יותר. במיוחד שאתה צופה בכל כך הרבה מניקות, וכל חיה מסתבר מסוגלת להניק, (במידה והיא שיכת ליונקים כמובן). זה מתסכל.
אבל... הנקה היא חלק חשוב ביחס בין ההורים לתינוק. אם זה לא הולך, מתסכל, כואב ללא מוצא, עדיף בקבוק וחיוך מציצי ושיניים חשוקות. וזה מתוך נסיון.
יש בספר "ספר ההנקה" / גליה פלד, כמה דפים בהם היא מדברת על האפשרות לא להניק (עמ' 87-88), אני מצאתי אותם די מנחמים. אולי זה יעזור גם לכם. היא גם מציעה שיטות שונות להאכלה מבקבוק, (פרק 17).

אני מזדהה מאד עם התחושות הקשות שעברו על אשתך . עם בכורתי היתה לי לידה איומה , לא הצלחתי להניק . לא ידעתי איך וחויתי תקופת אבל , ממש אבל , על אובדן ההנקה.
בלידה השניה זה היה אחרת , ומרוב התלהבות הצלחתי להפחיד אמהות טריות , אני חושבת פעמיים לפחות .
. יש סיכוי שכשאשתך תצליח ,בלידה הבאה , היא תצטרף בלי לשים לב אל שורות ה"טרוריסטים"...(-:
זה פשוט יצר לא נשלט , מתוך הרגשה ש"ראיתי את האור" , ועכשיו אני חייבת להראות אותו לאחרות .
ואז ..תחזיר אותה לדף הזה , ותזכיר לה להרגע , לקחת אויר , וסתם לשבת להניק ליד מי שלא מצליחה . ככה זה עובד הכי טוב . שיהיה לכם בהצלחה . וצפריר כתב דברים יפים ביותר .
בכל אופן , לחץ חברתי אלים ושיפוטי מאד מופעל באופן כבד מאד כלפי כל מי שמנסה לעשות דברים באופן טבעי ,משום מה בעיקר כשזה נוגע לילדים .
ה"שיח החדש סביב הורות והנקה " בצורה האלימה שלו הוא לפעמים מן קונטרה כזאת , כמו שריפת חזיות , נגיד . יש להניח שהוא יתמתן כשהכעס על דיכוי החיים באופן טבעי ירגע.

ועוד דבר בקשר להאכלה :
כשיש צער על אובדן ההנקה , ועוברים לתחליפים הסינטטיים , זה משמר את העצב , ונותן לו לגור במטבח בתוך קופסאות המתכת הקרות והיקרות.
הוא כבר גדול. אולי תתחילו להאכיל אותו רק בדברים שאתם מבשלים בעצמכם?
דברים טעימים , בריאים , עם ריח טוב , ושאתם יודעים מה יש בהם וממש ,נו , מכינים עבורו בעצמכם .
כך התחלתי להרפא מתחושת הכשלון . הכנתי לה את האוכל . איזה כיף זה .

הוא לא רצה לינוק.
קראתי מה שכתבת.
"תינוק שלא רוצה לינוק" אינו מצב "טבעי" שצריך "לקבל", אלא תוצאה של פגיעה (מום מולד? חומרים שניתנו בלידה? פגיעה בלידה?)
מנסיוני, בין השורות עולה מקרה שבו חברו חוסר הכנה להנקה (ההנקה היא אמנות נלמדת, וטעויות בשלבים הראשונים הורסות אותה בקלות) עם אמונה מתחת לפני השטח (מאוד בולטת אצלך, אולי גם אצל זוגתך) שה"נורמלי" הוא התמ"ל.
במקרה כזה, הרצון להיניק והמאמץ להיניק נובעים בעצמם יותר מלחץ חברתי מאשר מרצון פנימי, ולכן גם רגשי האשמה.
אני ממליצה להיפטר מרגשי האשמה, שהם משהו שאנחנו בוראים אצלנו לא משנה מה יגידו לנו, וללמוד יותר על ההנקה לפעם הבאה.

אחרי הטיפול שתינוקות מקבלים בבתי-חולים, רבים מהם באמת לא רוצים לינוק גם בלי שום פגם קודם.

> יונת תוהה אם "הכנה להנקה" צריכה לכלול הכשרה של הבעל באסרטיביות מול הצוות הרפואי <

מעתיקה מ איך להעביר ביקורת ומבהירה:

התייחסתי ספציפית לדוגמא שהובאה, ומדובר כמובן בתינוק שרק נולד.
כשמדובר בתינוק גדול יותר שחושבים עליו ש"הוא לא רוצה לינוק" - יש כבר עוד המון סיבות אחרות לזה.
אני מדגישה:
תינוק שזה עתה נולד תמיד רוצה לינוק (מתישהו במהלך 24 השעות הראשונות אחרי הלידה, ולרוב תוך שעתיים מהלידה).
תינוק שמאובחן כ"לא רוצה לינוק" וכתוצאה מזה גם אין הנקה בימים הראשונים אחרי הלידה -
בעיקרון, "אין דבר כזה".
מדובר ב:

טעות באיבחון : לא הצליחו להיניק אותו, כתוצאה מבעיה כלשהי שאנחנו לא יודעים, וייחסו בטעות את חוסר ההצלחה להיניק לכך ש"התינוק לא רצה".
התינוק מת (ניסוח שונה של טענתי: "אין דבר כזה, תינוק ש לא רוצה לינוק").
לתינוק יש מום מולד כלשהו, שמונע ממנו לינוק (גם כאן יש שאלה: גם תינוק עם מום מולד חש רעב. ורעב פירושו "רצון לינוק". אז גם תינוק עם מום מולד רוצה לינוק. אולי הוא לא יכול להיצמד לשד בגלל המום שלו, אבל הוא רוצה לינוק).
התינוק פגוע כתוצאה מהלידה .

הכוונה למקרים שבהם הסמים שניתנו לאם במהלך הלידה השפיעו על התינוק ועשו אותו ישנוני, לא רעב, אפאתי וכדומה.
כמו כן למקרים שהאם קיבלה נוזלים בעירוי מעבר למספר מוגבל של שעות, וכתוצאה מזה ריקמת השד שלה התנפחה מעט, ואז התינוק (שבנוי להיצמד לשד "נורמלי" ולא לשד עם בצקת) אינו מסוגל לתפוס ובוכה ונרתע מהשד, ולעיניים לא-מבינות זה נראה כמו "לא רוצה לינוק" [הוא רוצה מאוד, מתוסכל ורעב]).
כמו כן למקרים של לידה מכשירנית כלשהי או קשה מסיבות אחרות, שוב, טראומה לתינוק, פגיעה פיזית כלשהי.
כמו כן למקרים שבהם בלידה הכניסו שאיבה לפה של התינוק בצורה גסה, הכאיבו לו ופגעו בו, והוא בוכה ונרתע כשמנסים להכניס לו עוד משהו לפה [מסיבה זו מגבש ארגון הבריאות העולמי קוד התנהגות בבתי חולים שאוסר על ה"ניקוי" השיגרתי הזה בלידה].
כמו כן למקרים שבהם נתנו לתינוק בקבוק או מוצץ לפני שנתנו לאם להיניק אותו, וגרמו לתופעות של "בלבול פטמות" שחלקן נראות כמו "לא רוצה לינוק".

יא אללה, את כל ההרצאה הזאת ניסיתי לחסוך וכרגיל התברר שאין אפשרות לחסוך...

שליחה על ידי דיאנה* » 22 מרץ 2003, 23:02

גם הבן שלי לא רצה לינוק לאחר הלידה.
כמו שכתבה בשמת, אצלנו זה היה כנראה בגלל הלידה. הוא נולד בלידת מלקחיים (מיותרת לחלוטין, אבל זה כבר לא קשור לעניין). כשנשלף החוצה, המלקחיים תופסות בחוזקה את ראשו, הוא בכה ובכה מכאב ואולי מעלבון. לאחר מכן לא נתנו לו להגיע אלי, הרופא, אולי מוכה רגשות אשמה על כל ההתערבויות הלא נחוצות שהשתמש בהן בלידה שלי, החליט שהוא קודם כל תופר את החתך הענק שעשה לי לצורך המלקחיים. התינוק המשיך לבכות על אביו (לפחות את זה נתנו לנו) במשך אותו זמן ארוך שנדרש לתפירת החתך. כשסוף סוף נתנו לי אותו, הוא היה היסטרי לגמרי וסרב לינוק. גם לאחר מכן, שוב ושוב ניסיתי והוא סרב. אבל בבית החולים שילדתי בו לא שולפים תמ"ל כתשובה לכל בעיה בהנקה. עוד באותו לילה האחות במחלקת יולדות התעקשה לנסות לעזור לו לינוק, העירה אותו, שמה אותו לידי, וכששוב סרב, סחטה מעט קולוסטרום ממני ומרחה על שפתיו. הוא ליקק, כנראה הטעם נעם לו, הקמטים על פניו התיישרו לאיטם, ואז הוא החליט לנסות להשיג עוד מהטעים-טעים הזה. כך הוא ינק ממני בפעם הראשונה. למחרת יועצת ההנקה של בית החולים עזרה לי להמשיך בדרך הנכונה עם ההנקה.
אולי אמא שרואה בתמ"ל אופציה לגיטימית לבעיה כזו היתה מרגישה "אלימות" מוסווית בהתנהגותה של האחות. אנחנו אסירי תודה לה לנצח, לאחות לודמילה שעבדה במשגב לדך, אבא, אני ובר הקטן-גדול שעדיין יונק בגיל שנתיים וחודש וחצי.

תודה לכולכם.

אנחנו אסירי תודה לה לנצח, לאחות לודמילה שעבדה במשגב לדך
היא באמת מקסימה! לא יצא לה לעזור לי עם ההנקה, אבל היא טיפלה בי (למשל בדיקת דם שכמעט לא הרגשתי, אני ההיסטרית מבדיקות דם) בצורה נהדרת.

אני אגב לא מסכימה עם בעלך.
התמה רצה לפרוק את רגשותיו לגבי מה שהוא חווה כהתקפה.
אנחנו ניסינו לתת לו עוד זוית לראות את זה, מבלי לפסול את העובדה המצערת שהוא הרגיש מותקף.
כלומר, מתחת לתחושה המותקפת מסתתרות קדם-הנחות ואמונות שלו שקשורות בהנקה, שלפי מה שנראה לנו, לא בהכרח שירתו אותו והועילו לו (או לזוגתו או לתינוקם).
למשל, חשיפת המיתוס כאילו קיים "תינוק שנולד זה עתה ולא רוצה לינוק".
כמו שבדפים אחרים חשוב לחשוף את המיתוס של "אין מספיק חלב" בתור סיבה ליולדת טריה לגמול תינוק שזה עתה נולד, ושגם כשזה קורה באיזשהו שלב בהנקה למישהי, אז למעט מקרים מיוחדים ונדירים שלא אתעכב עליהם כאן, זה ניתן לתיקון בניהול נכון יותר של ההנקה.
וגם, לא פחות משחשוב להגיב לאחד התמה, חשוב להגיד את הדברים לטובת כל אלה שיום אחד עלולים לעמוד בפני המצב שבו מישהו יגיד להם "התינוק לא רוצה לינוק!" והם אז ייזכרו במה שקראו ויגידו "אין דבר כזה! תביאו לי יועצת הנקה מוסמכת ומייד!".

שליחה על ידי דיאנה* » 23 מרץ 2003, 20:20

ולי, חשוב גם לומר את הדברים לטובת האחיות, יועצות ההנקה וכל מי שמנסה לעזור לאמא טריה להניק את התינוק שכביכול לא רוצה לינוק, כדי לתמוך בהם ולעודד אותם כדי שלא יחליטו לא להתערב ופשוט לתת בקבוק תמ"ל כדי שלא יאשימו אותם ב"טרור אלטרנטיבי" - שידעו שיש גם הורים שמאד מעריכים את מה שהם עושים.

לחברה שלי יש תאומות בנות חודשיים. עד עכשיו הן ינקו. ופתאום הן לא מוכנות לינוק. ברגע שהיא שמה אותה על השד הן מתחילות לבכות. אז עם אחת מהבנות היא מתעקשת מכיוון שהיא במשקל סביר. אבל השנייה היא לא יכולה להתעקש יותר מדי ולכן כרגע היא נותנת לה חלב שאוב בבקבוק.
זה כנראה לא קשור לתזונה. כי היא אוכלת תפריט מאוד מסודר ולא שינתה משהו. מה שכן גם התינוקת מוכנה לשתות בבקבוק את אותו חלב.
עד עכשיו הן ינקו טוב מאוד והעלו במשקל בצורה סבירה ביותר.
יש רעיונות מה יכולה להיות הסיבה?

ריח שונה - דאודורנט, סבון, אבקת כביסה, בושם?
האם הן לא קיבלו בקבוקים בשבועות האחרונים?

אני צריכה לבדוק לגבי הריח השונה.
אבל לגבי בקבוקים הן מקבלות מגיל 0 - בערך כל שלושה ימים בקבוק אחד.
זה שומר על השפיות שלה. היא מניקה תאומות וילד בגיל שנה וחצי.

_אני צריכה לבדוק לגבי הריח השונה.
אבל לגבי בקבוקים הן מקבלות מגיל 0 - בערך כל שלושה ימים בקבוק אחד._
אוקיי - הרבה יותר הגיוני שזה בגלל הבקבוקים.

זה שומר על השפיות שלה.
אני יכולה להבין. שומר על השפיות - אבל מצד שני, על ההנקה זה לא שומר. במיוחד אם התפיסה לא היתה אופטימלית מההתחלה. יש אפשרות שתזמין יועצת הנקה?

מוזר - שתי הבנות בבת אחת הפסיקו לינוק? זה יותר מאשר בלבול פטמות.
הייתי מחפשת שינויים סביבתיים...

מה זה בלבול פטמות?

חשבנו על הנושא של שינויים סביבתיים - היתה אצלה חברה עם הילד שלה בן שנה וחצי. אז היו שני ילדים בני שנה וחצי - המון רעש. הם נוסעים הביתה אז נראה אם זה יעזור.

לגבי יועצת הנקה - היא התקשרה ליועצת שהיתה לה בהתחלה - אבל לא ניתן להשיג אותה. הפנתי אותה גם לארגון לה-לצ'ה. וגם היא תתקשר לאודים ותנסה לקבוע פגישה. אני מקווה שזה יסתדר. היא ממש רוצה להמשיך.

עוד רעיון - אולי מחלה? דלקת אזניים, פצעים בפה, משהו שמקשה על היניקה.
כמו כן, בהחלט הייתי מנסה בסביבה שקטה ורגועה, אחת אחת. נדמה לי שיש דף על שביתת יניקה.

אולי יש לו פטריה על הלשון. }

היא דיברה עם יועצת הנקה שהציעה לה להכנס למיטה עם הבנות ל-24 שעות לפחות.
האמת שזה קצת קשה - יש לה ילד בן שנה וחצי. אבל הם יוצאים לחופשה אז שם היא תוכל לעשות זאת.
בכל אופן עכשיו היא הולכת לרופא ואמרתי לה שתבקש שיבדקו את האוזניים או אולי פטריה בלשון.
יכול להיות שזה גם זרם חזק של חלב - כי בשכיבה וכשהתינוקת מנומנמת היא מוכנה לינוק.
תודה לכולן.

> יונת תוהה אם "הכנה להנקה" צריכה לכלול הכשרה של הבעל באסרטיביות מול הצוות הרפואי <
שקוף!
מענין לקרוא כל כך הרבה אחורה...

עדכונים לפי בקשתה של גילה:
החופשה היתה די סיוט, אבל האמא רוב הזמן היתה עם הבנות במיטה.
היום הבנות גדולות כמעט בנות 9 חודשים. כבר לא יונקות. אבל היא הצליחה להחזיק מעמד גם אחרי שהיא חזרה לעבודה עם שאיבות וכו'. עד לא מזמן. וחלק מהתקופה להשאר על הנקת בוקר.
הבנות המשיכו לעשות לה מדי פעם שביתות יניקה. כנראה שהן מאוד רגישות לשינויים סביבתיים.
בכל אופן הן ינקו הרבה יותר מהבן הבכור.

אולי הן מתחילות לפתח אופי ?

יש רעיונות מה יכולה להיות הסיבה?

לפעמים סרוב תינוק להנקה, נובע מזה שהאמא בהריון, וטעם החלב השתנה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבן שלי בן חודשיים התחיל בשבוע האחרון להתנגד כמעט תמיד לינוק. הוא תמיד מתחיל לינוק ותוך דקה מתחיל לבכות ולא אוכל עד שמקבל בקבוק. אני ממש רוצה להמשיך להניק אבל לא יודעת מה לעשות! מאז שנולד הוא מקבל פעם ביום בקבוק. עד עכשיו השילוב לא הפריע לו. ובנוסף מלכתחילה הספקת החלב שלי לא משו למרות שהיתה תקופה שהיתה זרימה טובה. (אני לוקחת כדורי חילבה להגברת החלב.)
חשוב לציין שהוא ממש סובל מכאבי בטן.
האם יש לכן רעיון איך לגרום לו לחזור לינוק? אני ממש רוצה בכך!!!

לפנות ליועצת או מדריכת הנקה, או ללכת למפש של קבוצת לה לצ'ה.

אולי תנסי להזמין את בשמת א לדף? או לכתוב הודעה בכיכר השוק ?
(סליחה שאין לי שום תשובות)

ככר השוק