המחשבות שלי על חינוך בבית

Ariella - first of all, my apologies for the non-Hebrew - my keyboard at work hasn't learned yet.
Thank you so much for your and Keren's story. Her photographs are breathtaking and I read this page from the beginning, watching the story unfold.
My own daughters are a bit older than Keren when you started the page, they're not homeschooled for many reasons but with one of them I see the clinging to home, not having a strong network of friends and avoiding the world in general. The other has other issues that worry me, because my job is to worry.

Moral of the story - growing up has so many twists and turns and 15, 18 and even 20 is not the final cut.

<Imma Incubator>

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני נכנסת לדף פה רק לעיתים רחוקות מאחר והפרק של חינוך בבית אצלנו בבית הסתיים אבל מידי פעם מגלה שמישהו היה וקרא והשאיר הערה וזה תמיד גורם לי הנאה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפלונית אלמונית ושאר המבקרים שמידי פעם מוצאים את דרכם לכאן
גם אני נכנסת לדף הזה רק לעיתים רחוקות ותמיד מופתעת ושמחה למצוא מבקרים מה שמראה שעדיין הסיפור שלנו - של קרן - מעורר עניין.
אז מאחר ואני פה אז עדכון, נכון לעכשיו קרן , גם אם לא ממש רשמית, עזבה את הבית ומתגוררת במונטנה בחווה שמתמחה בארגון ציד ודיג.
הבת שלי שלא יכלה לשים תולעת על חכה היא מומחית לדיג וציד (איילים, אנטילופות,).
היא גם מדריכה מוסמכת עם תעודה לאחר שעברה בהצלחה את המבחנים.
כן, אני יודעת לא כולם חושבים שלצוד זה הומני ויש שמעקמים את האף למחשבה על כך אבל דרכה הבנתי שזה חלק מאורח חיים של אוכלוסיות נרחבות בארה"ב (וכן גם תחביב של עשירים).
בכל מקרה נראה שאחרי הרבה סיבובים והתלבטויות היא מצאה את דרכה (כך היא אומרת).
הרבה דיברנו איתה ובינינו על חיים מסודרים ( יש לה תואר באומנות ועיצוב גרפי), על שבוע עבודה "נורמלי" וצ'ק בסוף החודש אבל נראה שיש דרכים אחרות שמוליכות אותה.
האם זה קשור בחינוך בייתי? אין לי מושג. אני שמחה שהיא ממצה את עצמה באופן שהיא מרגישה שהכי מתאים לה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ההודעה האחרונה היא ממני - אריאלה, אמא של קרן

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רק בודקת שזה מופיע בשמי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הדף הזה תמיד נראה לי קצת כמו יומן מסע ואני קוראת בו וניהינת.
אז קרן והחבר שלה החליטו למסד את הקשר ולהתחתן. הוא יליד מונטנה ושניהם מבלים ימים שלמים בטבע בציד ודיג. כמוה גם הוא צלם רק שהוא הצליח להפוך את הצילום למקצוע שהוא מתפרנס ממנו. צלם של מסעות ציד, מי ידע שיש בכלל דבר כזה. גם אם לפעמים אני מצטערת על המרחק הפיסי בינינו אני כל פעם מחדש משתוממת על המסע שהיא עשתה.

מרתק לקרוא. תודה לך אריאלה.

גם אני קראתי. איזה יופי תודה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בימים אלו בעלי ואני סוגרים את המוטל שניהלנו בשש עשרה השנים האחרונות ורשמית יוצאים לפנסייה. בזמן שאני אורזת אני נתקלת מידי פעם בניירות ומכתבים שנשארו מתקופת ה-חינוך בייתי שלנו כולל דפים שקרן כתבה על ההתנסות המשותפת שלנו (וספריה שלמה של ספרים בנושא...) עד היום עשרים שנה מאז שהתחלנו במסע הזה מידי פעם אני נעצרת וחושבת על הדרך. על ההתלבטויות על הימים שתהינו אם עשינו נכון. האם אורח החיים שהיא בחרה לעצמה קשור בצורת החינוך המיוחדת הזו או שדרך החיים הזו בחרה אותה. כמובן שאין לזה תשובה חד משמעית. הדבר היחיד שאני יכולה לאמר בביטחון מוחלט הוא שאני שמחה על כל רגע במסע הזה שהיה מדהים ופתח גם לי את העיניים למה שאפשרי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פעם בשנה...
אני מלווה מרחוק (טלפון אלחוטי) את המסע הנוכחי של קרן ובעלה בהרים של בריטיש קולומביה בקנדה. הם משתתפים במסע רכיבת סוסים של 100 מייל להקמת מחנה לציידים וכמובן מצלמים. כשיגיעו הם יוטסו חזרה למחנה הבסיס וישהו שם מספר שבועות. כן, ציד הוא לא משהו שכולם מסכימים עליו ואני כל פעם מופתעת מהקשר שנוצר בין קרן ותחום שהוא כל כך זר למי שגדל בארץ. אבל כמו שאומר דר. סוס - כשיוצאים מגיעים למקומות מופלאים. עד השנה הבאה...

כל כך יפה לקרוא @}

אריאלה צוקר

עדיין מתעדת מידי פעם כאשר אני נזכרת באיך היה או כשמישהו שואל על חינוך בייתי.
אז קרן עדיין שקועה במסעות ציד רק שעכשיו יש שידרוג - היא מנהלת קבוצת פייסבוק של נשים ציידות. היא מארגנת פעילויות לחברות הקבוצה בנושאים רלוונטיים.
בנוסף היא לוקחת חלק פעיל בצילום ועריכה של וידאו ביוטיוב ביחד עם בעלה. ולפני שבוע עלה וידאו שבו היא 'הכוכב'.
כל צעד כזה הוא סוג של התגברות על רתיעה מלהיות בעין המצלמה.
אני כל פעם מופתעת מחדש.

באופן טבעי

באופן טבעי