הניצוץ שנדלק

אנונימי

אנחנו יאיר ומיכל. הורים לשרי בת ה-5.5 ואלינעם בן ה-2 ו-8 ח'. אנחנו מעוניינים לחנך את ילדינו בבית (עד היום המדיניות הייתה עד גיל 3 בבית) ומחפשים קהילה דתית או מעורבת מבחינה דתית ("דתי" הוא מושג שאינו מוגדר היטב אבל שיהיה). בינתיים גרים בפ"ת אם כי פתוחים לשינויים. נשמח לתגובות!

ברוכים הבאים

אנחנו מכפר סירקין.
מוזמנים לבקר אותנו. בהצלחה. @}

תתחדשו על דף בית אישי!

ברוכים הבאים @}
בדיוק השבוע פגשתי אמא מפ"ת שמחפשת חברים בבית... אולי אתם גרים קרוב?
אין לה דף בית אבל היא מגיעה ל מפגשים בתל אביב (בראש ציפור) ולכן אולי ל עדי ל יש את הפרטים שלה

יש לי ילדים בדיוק בגילאים שלכם (בת ובן בהתאמה) וגם אנחנו בבדיקה של נושא חינוך ביתי בשנה הבאה.
אנחנו מהשומרון, נשמח להפגש.

שלום!

חלוקית נחל - תודה רבה, נשמח להפגש. מתי ואיפה ומה להביא?

קוראת - תודה!

קרוטונית - תודה, מבחינתנו כל פ"ת (ויותר) זה קרוב (אנחנו ממונעים). איך ליצור קשר עם עדי ל ע"מ לקבל פרטים?

שמחת ציון - רוצים לבוא אלינו או לקבוע מקום מפגש? יכול להיות נחמד ומועיל לחלוק התלבטויות...

שוב תודה לכולכם!

אפשר בספונטניות לארגן מפגש היום, אם אתם בעניין,
או ביום א', בבוקר, נשמח לארח מפגש. יש גם משפחה מכפר סבא שאני מנסה לתאם איתה...
או בשבוע שאחרי, כי אנחנו יוצאים לנופשון P-:
הנה הפרטים של יודפת, האם שדיברה עליה קרוטונית:
אני אמא לילד בן שלוש ולתינוקת בת 5 חודשים. הייתי רוצה להיפגש עם משפחות מחינוך ביתי בגילאים רלוונטיים ולהעביר בקרים\אחה"צ יחד. הטלפון שלי הוא 0524609745
יודפת.

נתראה בשמחות @}

מעדכנת אתכם שמתגלגל לו מפגשון להיום. אם אתם מעוניינים להצטרף אתם מוזמנים בשמחה.

חלוקית נחל, תודה על מספר הפלאפון והעדכון לגבי המפגשון היום,
ניסינו לתפוס אותך כמה פעמים היום בפלאפון אך לצערנו לא הצלחנו...
ננסה ב"ה ליצור קשר שוב מחר לגבי יום א'.
תודה!

טוב. אז אני (כרגע אני אדבר רק בשם עצמי ולא בשם אשתי) פה בזכות הרעיון של חינוך ביתי. אני מחפש תשובות לכמה שאלות, מחפש פגישות פנים אל פנים (עד כה ללא הצלחה). אני מאוד מתלהב מחינוך ביתי (הניצוץ שנדלק) אך יש לי כמה שאלות. מזה שבועיים אני משוטט באתר ומחפש תשובות והגעתי למסקנה שאין לי מושג איך אני מושך את תשומת הלב הנדרשת (-:. אז מה יש לי להפסיד אם אני פשוט אכתוב את הכל כאן? (במקום בדפים כמו מתלבטת בנוגע לחינוך ביתי או שאלות נפוצות בחינוך ביתי)

התנצלויות:

נטייה מוגזמת לכתיבה מקוננת (בתוך סוגריים (בתוך סוגריים (…))).
השאלות נשענות, במודע או שלא במודע, על הנחות שבאתר זה אולי כבר נופצו מזמן; בשביל זה (בין היתר) באתי.
גם דיונים בנושאים שאינם חינוך ביתי מעניינים מאוד אך לצערי צר עולמי. יש לי ילדים נפלאים וכרגע אני מסוגל לעסוק רק בחינוך שלהם (בקושי). הגדולה אוטוטו בגיל בי"ס רחמנא ליצלן.

שבחים:
חוכמות של ילדים D-:... צחוק עד דמעות...

שאלות:

איך מפתחים / מתפתחת משמעת עצמית אצל הילדים כשאין להם יעדים מוגדרים? או שאולי יש ופשוט רק הילדים יודעים אותם (אלא אם כן הם מחליטים לשתף את ההורים)? האמנם ילד בן 6 מגדיר לעצמו יעדים? או שבעצם בגיל כזה לא צריך להגדיר יעדים? או שהיעדים כל כך קצרי טווח שאנחנו, כמבוגרים, לא רואים בהם יעדים? על כל פנים, איך מתפתחת המשמעת העצמית?
בתי הייתה בשנה האחרונה בגן של שתי שכבות גיל: טרום-חובה וחובה. מכיוון שרוב הגן נכנס לכיתה א' בשנה"ל הקרובה הלעיטו אותה כל השנה בשבחי ביה"ס... נכון לעכשיו היא רשומה שוב לאותו גן ובשנה שאחרי היא תגיע לגיל בי"ס. איך אני מציג לה את העובדה שבעצם לא, את לא הולכת כמו כולם לביה"ס? (אין ספק שאני לא מרוצה מהגן אבל חשבתי אולי לעשות את זה הדרגתי במשך השנה הקרובה + לעבור למקום עם כמה משפחות שכנות בחינוך ביתי)
מגיל מסויים, איך מונעים מהילד לרבוץ כל היום מול המחשב? (טלוויזיה אין בבית (-:)
מה עושים אם הילד בן 13+ והוא לא ממש מתעניין במשהו? בעיני מצב כזה מעיד על בעייה... או בסקרנות או בחריצות.
מה עושים אם ילדים, ועוד בגילאים שונים, יום אחרי יום אחרי יום במשך כ-18 שנה? שלא תבינו לא נכון (קצת מוזר לכתוב "תבינו" כשאין אף אחד כרגע שבאמת קורא או שמובטח שיקרא את זה... אין לי שום נסיון בכתיבה באתרים), אשתי ואני אוהבים את הילדים ואוהבים להיות איתם אבל 18 שנה זה הרבה זמן. תוסיפו לזה את העובדה שלכל ילד תחומי העניין שלו ואת העובדה שישנן פעילויות שמתאימות לשכבת גיל מסויימת ואסורות לשכבת גיל אחרת... (אז יש כאן שתי בעיות: מה עושים איתם כל כך הרבה זמן ואיך מתמרנים בין צרכי כולם)
אני מסכים שההחלטה על חינוך ביתי היא של ההורים, עד גיל 14-15 בערך... אבל אם אחד הגדולים רוצה ללכת לביה"ס – האם האחים האחרים לא מקנאים? הרי זה יוצר סוג חדש של תשומת לב הייחודית לאותו האח: עזרה בשיעורי בית, קניית ילקוט וספרים, השכמת כל הבית (!) כדי להביא את הילד לביה"ס בזמן ולהחזירו...

עוד התנצלות: ארוך ולא כ"כ מסודר...
עוד שבח: אם הגעתם עד כאן אתם בסדר (-:.

תודה.

http://en.wikipedia.org/wiki/Deschooling
זה כדי לומר שאני אישית לא יודעת מה לעשות עם מינוחים כמו משמעת העצמית_, ו{{}} _יעדים

או עם רעיונות כמו מונעים מהילד לרבוץ כל היום מול המחשב_, _הוא לא ממש מתעניין במשהו?_ (האמנם?

, _בעיני מצב כזה מעיד על בעייה... או בסקרנות או בחריצות. אבל אני לא רוצה להתעלם.

הרבה הצלחה.
זה יהיה כיף.
@}

טוב, שני הילדים ישנים, אז אני ארחיב קצת.
אני לא בחינוך ביתי. אני פשוט מגדלת את הילדים שלי בעצמי. זה אומר, מבחינתי, שאני ויתרתי על "יעדים" ועל "משמעת עצמית" והחלפתי אותם בחיים משותפים, כאלה שאורכים (אני מקווה

) הרבה יותר מ18 שנה. אני לא שואפת למנוע מהילדים שלי דבר שהם מעוניינים בו. <מחשב זו דוגמה טובה. אני בעצמי "רובצת" מולו לא מעט, אז אין לי תקווה גדולה שאצליח להנחיל ערך שונה מבלי לעשות שינוי בהתנהגות שלי הפרטית. מה שכן, אי אפשר לומר שאני לא מתעניינת במה שקורה במחשב.>
אני לא יודעת מה "אסור" לשכבת גיל אחת או אחרת, ומה זה "שכבת" גיל. אני יודעת פחות או יותר כמה סיבובים עשה כדור הארץ מאז הלידה של ילדיי, ושיש אנשים שמאמינים שיש קשר הדוק בין זה ובין מה שילדים צריכים. אני פחות רואה את זה ככה.
אני לא חושבת שאחריותי לספק לילדים שלי "עניין" מיוחד. אני חושבת שהחיים מספיק מעניינים גם ככה.

זה, ככה על קצה המזלג, מהקצה השני של הסקאלה. (זה מה שאומרים לי. אני לא מרגישה קיצונית בכלל

)
יש הרבה מרחב תמרון בין ביצפר ובין זה.
יאללה, בהנאות.

תודה ניצן אמ על תגובתך.
אני אנסה להגדיר.
משמעת עצמית הינה היכולת להתמיד בחתירה ליעד/ים.
יעד - מצב אליו נושא היעד שואף. המצב יכול להיות תלוי זמן / מקום ויכול להיות שלו. למשל, יעד תלוי זמן ומקום יכול להיות להגיע בזמן לפגישה.יעד שאינו תלוי זמן ומקום יכול להיות לא לכעוס (יעד מסובך אמנם, אבל הייתי מעוניין שתהיה לי משמעת עצמית לגביו; דהיינו - שאתמיד בחתירה אליו).

אני רוצה לנטרל רגע את ההבדל במינוח (בין "חינוך ביתי" ל"גידול הילדים ע"י ההורים עצמם") כי סוף סוף אני מתכוון למה שאת מדברת עליו. אז אין הגדרת יעדים מפורשת. אבל האם את לא היית רוצה שילדייך יהיו טובי לב? בעיני זה יעד. זה היעד... אם אני אראה שילד שלי ח"ו לא מתנהג יפה לזולת ברמה מסויימת - אני אשתדל לעצור את זה באותו רגע ומקום. אני בכוונה נוקט במילים "באופן טבעי" מכיוון שזה טבעי בעיני להתנגד למעשה לא טוב. האם גם על זה ויתרת? אם כן, למה? אם לא, אז חוזרת השאלה כיצד מתפתחת אצל הילדים משמעת עצמית?

לגבי מניעת רביצה מול המחשב, אני מסכים לחלוטין שכל עוד אני רובץ מולו (ואני די עושה את זה כיוון שאני עובד בתחום...) יהיו לי קשיים. אבל לפחות אני אוכל לנתב את זה לדברים חיוביים. וכשאני אומר לנתב אני מתכוון שזה ינותב מאליו... את לא מגבילה את זמן המחשב של ילדייך כלל?

אני גם לא מרגיש שאת קיצונית. כרגע אני הכי מתחבר למה שנקרא באנגלית unschooling ונראה לי שזה שם אחר לצורת גידול הילדים שלך. זה נכון?

אם אני אראה שילד שלי ח"ו לא מתנהג יפה לזולת ברמה מסויימת - אני אשתדל לעצור את זה באותו רגע ומקום. אני בכוונה נוקט במילים "באופן טבעי" מכיוון שזה טבעי בעיני להתנגד למעשה לא טוב. האם גם על זה ויתרת? אם כן, למה? אם לא, אז חוזרת השאלה כיצד מתפתחת אצל הילדים משמעת עצמית?
אני משתדלת לדבר על זה ולשקף את מה שהזולת חש וכן להתנהג בעצמי בצורה נעימה לאותו הזולת...

לדעתי הם מבינים את זה בצורה עמוקה. אם לא, אני עושה בדק בית - איפה אני מתנהגת בצורה לא נעימה לזולתי? (מאיפה היא תלמד התנהגות נאותה אם לא ממני?) ומה הצורך שמפגינים מולי כאשר "נופלים" להנהגות לא נעימה,משתדלת להענות לו.

את לא מגבילה את זמן המחשב של ילדייך כלל?
צעירים מדי (אמנם היום יש בני 3 שמתפעלים, והיא יכולה בקלות, בלי עין רעה, אבל לא הצגנו שום תוכנה המתאימה לילדים ולא מתכוונים.)

UNSCHOOLING זו כותרת אחת מיני רבות. אפשר גם WHOLE LIFE UNSCHOOLING

אני חושבת שהזקתי לכתף שלי היום, מתנצלת שאני מקצרת. אשמח להמשיך לשוחח איתך גם על היעדים ועל ערכים אחרים שהתנערתי מהם.

אני מקווה ששינה טובה תעזור לכתף שלך...

אני משתדלת לדבר על זה ולשקף את מה שהזולת חש וכן להתנהג בעצמי בצורה נעימה לאותו הזולת_... _לדעתי הם מבינים את זה בצורה עמוקה_. _אם לא, אני עושה בדק בית - איפה אני מתנהגת בצורה לא נעימה לזולתי? (מאיפה היא תלמד התנהגות נאותה אם לא ממני?) ומה הצורך שמפגינים מולי כאשר "נופלים" להנהגות לא נעימה,משתדלת להענות לו.
את צודקת לחלוטין...
האם את טוענת שיעדים ולכן גם משמעת עצמית הם דברים הקיימים אצל כל אדם ובפרט אצל הילדים באופן טבעי? במחשבה נוספת, נראה לי שזה באמת טבעי. אני מנסה לחשוב מה מציק לי בעניין... נראה לי שלכל אדם יש יעדים בעל כורחו, במודע או שלא במודע. לאדם בריא בגופו ובנפשו יש את היכולת לחתור לאותם יעדים, הלא היא "משמעת עצמית" לפי הגדרתי וגם את זה הוא עושה במודע או שלא במודע. כהורה, אני מעוניין שילדי יהיו בריאים - וזה החשש שמציק... אבל אם אני אהיה בריא, אני אהיה בעל משמעת עצמית. ילדי יקלטו את זה וזה יסייע להם בפיתוח החוסן הנפשי הדרוש לכל אדם. האם לזה התכוונת?

בכל מקרה, האם לא יהיו מקרים שבהם תעצרי את הילד? לא כמעשה חינוכי אלא פשוט כדי לעצור עוול. כמובן ש"עוול" היא מילה לא עדינה מספיק והשימוש בה נובע ממגבלות אוצר מילים בלבד.

צעירים מדי
(-: בני כמה?

אבל לא הצגנו שום תוכנה המתאימה לילדים ולא מתכוונים
זה רעיון טוב... אבל יש סבים וסבתות וחברים... אז הגדולה כבר יודעת שיש תוכנות לילדים והקטן לומד ממנה יותר ממה שהוא לומד מאיתנו: מתרגז כמו ילדה בת 5 ומדבר בלשון נקבה P-:. זה דווקא חמוד כי הוא ילד מאוד רגוע ורואים שהתרגזות שלו היא פשוט חיקוי...

אגב, המחשב שלנו הוא נייד ויוצא מהארון רק בלילה אחרי שהילדים ישנים. לא שאנחנו מסתירים, הם יודעים שיש, אבל פשוט כדי לחסוך להם ולנו זמן מול המסך... כפי שאת רואה לי אישית זה לא מספיק. אני בהתלהבות הראשונית מהאתר ולא עומד ביעד שהצבתי לעצמי ללכת לישון מוקדם... (-: אני צריך לחנך את עצמי ללא ספק.

לילה טוב!

שיניתי את ההגדרה שלי ליעד. יותר בשביל עצמי. לא נראה לי שזה ישנה איזשהו דיון בקרוב (לא נועצתי במילון כי ההגדרה המילונית אינה רלוונטית; אני משתמש במושג "יעד" לצורך קיצור בלבד להגדרה שאני נתתי).

האם את טוענת שיעדים ולכן גם משמעת עצמית הם דברים הקיימים אצל כל אדם ובפרט אצל הילדים באופן טבעי?
הו. למעשה אני אומרת בדיוק ההיפך.
יעדים נלמדים בבית ספר. רצונות וצרכים (שהם לדעתי היינו הך) מופרדים במערכת. <סליחה על הקצרנות |יד|>
אני מבינה את האמונה שחתירה ליעד היא ערך, אני מאמינה שויתור על יעד הוא ערך שווה ערך

לא הייתי רוצה ללמד לא את זה ולא את זה, אלא לסמוך עעל האנשים הצעירים שגדלים לידי שיהיו מספיק נאמנים לצרכיהם (שהם רצונותיהם) כדי לחתור אליהם בדיוק במידה הנכונה, ולוותר עליהם בדיוק בזמן.
המידה הנכונה והזמן הנכון הם שלהם, וכל נסיון להתערב בהם מרחיק (שוב, בעיניי) את הרצון ן הצורך, ואת האדם מעצמו.

3, 3 חודשים.

התרגזות שלו היא פשוט חיקוי.
הרבה מההתנהגות היא חיקוי. זה כלי רב עוצמה, שנשחק עם הזמן (סביבות גיל ההתבגרות) לכן אצה הדרך לטייב את עצמנו, ולבחור להם סביבה ראויה לחיקוי.

אם אני אראה שילד שלי ח"ו לא מתנהג יפה לזולת ברמה מסויימת
קשה לדעת מה נחשב התנהגות יפה. האם באמת היא לא יפה? האם באמת יש צורך או כדאי לעצור אותו?
יש הרבה התנהגויות "לא יפות" שאולי לא כדאי להגיב עליהן ישירות או לעצור אותן.

מכיוון שזה טבעי בעיני להתנגד למעשה לא טוב.
מה קובע מעשה "לא טוב" האם יש כזו חיה?
האם יש אדם לא טוב?
לדעתי יש אדם שרע לו ולכן התנהגותו משקפת את הרע שבפנים.

אפשר להכנס לדוגמאות, אם זה כללי מידי לטעמך.

ניצן אמ, בעיני הדבר המשמעותי ביותר שכתבת הוא שרצון וצורך הם דבר אחד. ממילא מה לי להגדיר יעדים/צרכים אם הם הם הרצון הקיים מאליו? עד כאן טענתך, מוזמנת לתקן אותי.
זה מתחבר לדעתי למה שכתבה גם פלונית מה קובע מעשה "לא טוב" האם יש כזו חיה?_ _האם יש אדם לא טוב?

השאלה היא האם אנו מקבלים את ההנחה שיש מעשה "טוב מוחלט" ויש מעשה "פחות טוב מוחלט". אם לא, אני איתכן. הס מלהפריע לילד להיות כמה שיותר שלם עם עצמו. אבל אני כן מקבל את ההנחה הזו... כל פעולה שאדם מבצע היא תוצאה של הכרעה, מודעת או לא, בין אפשרויות טובות יותר ופחות.
מעשה שהוא "טוב מוחלט" הוא מעשה הנחשב למוסרי ללא תלות באדם המעריך את מוסריותו. אמנם, אני לא מכיר שום דרך לעשות את ההערכה הזו כך שהיא בטוח תהיה נכונה. אבל אני טוען שיש כאלה מעשים ואין לי אלא להשתדל להעריכם כמיטב יכולתי. אז הצרכים הם התוצאות של ההערכות הבלתי פוסקות הללו. לעומתם, הרצון זורם לו חופשי ומושפע מכל מה שנשטף בדרכו והתמוסס לתוכו, בין אם אלו דברים שהשפעותיהם טובות ובין אם לאו...
אגב, מכאן נובע שהרצון והצורך אינם בהכרח אחד אך בהחלט ייתכן שהם אחד. ובמקום שהרצון והצורך אחד הם - מוטב להורה שלא יתערב. שם יש שלמות... והיא מוחלטת (וגם תענוג לראות את זה!)

ובאמת, ניצן אמ, האמנם את לא מקבלת את ההנחה שהצעתי? כתבת:
אצה הדרך לטייב את עצמנו דהיינו, לדעתך, למוטט את ההפרדה המלאכותית שקיימת אצלנו בין צורך ורצון? אני גם בעד, אלא שלדעתי צריך לרומם את הרצון אל הצורך... וגם כך ניתן לרכוש שלמות. השלמות לדעת שאני לא שלם כמובן (-: וכנראה שגם לעולם לא אהיה (וואי, בזה אני בטוח לגבי עצמי). מה שנקרא "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין לבטל ממנה".
ולבחור להם סביבה ראויה לחיקוי
אני אעביר את השאלה של פלונית אלייך: איזו סביבה היא ראויה לחיקוי? לפי מה ש(הבנתי ממה ש)כתבת נראה שאפשר לגדל ילדים בסביבת קניבלים (אמיתיים או כדימוי) השלמים עם רצונותיהם הקניבליים...

לא ברור לי אם זה בניגוד אלייך או לא, אבל כל מה שאני כותב פה זה דברים שאני חושב עליהם כתוצאה ממה שאני גם קורא פה, גם אם אני נשמע כאילו אני בטוח בעצמי... אני בטוח רק שלא כל האמת אצלי... בגלל זה אני נמצא באתר הזה.

אני לא יודעת מה "אסור" לשכבת גיל אחת או אחרת, ומה זה "שכבת" גיל
התכוונתי שאני לא יכול לתת זוג מספריים לתינוק בן שנה לצורך פעילות יצירתית, למשל, בעוד שעל ילד בן 4 אפשר לסמוך... ואז המשמעות היא שצריך לתכנן פעילויות בצורה שונה (עבור זמן שמחליטים לבצע בו פעילות מתוכננת מראש; אני מניח שאפילו ל"קיצונית" כמוך זה קורה מדי פעם P-:)

יש הרבה התנהגויות "לא יפות" שאולי לא כדאי להגיב עליהן ישירות או לעצור אותן.
כן, זה נכון... וזו עבודה קשה להבחין מתי הילד זקוק להתערבות שכזו ומתי לא... (קשור גם להצבת גבולות אני מניח).

לדעתי יש אדם שרע לו ולכן התנהגותו משקפת את הרע שבפנים.
אני מניח שיש אנשים כאלה. אך יש גם אנשים שלדעתך ולדעתי התנהגותם אינה טובה ובכל זאת הם שלמים עם מעשיהם (החוצפה!) = הרצון והצורך אצלם הוא אחד... אלא שהרצון כפה את הצורך עד שהאיש הגדיר את הצורך מחדש כדי לפתור את הקונפליקט. אז לנו נראה שזה משקף רוע פנימי אבל הוא טוב לו.

היום אני הולך לישון שעה לפני אתמול. מגמת שיפור

.
גם אם את אף אחד זה לא מעניין, לא חשוב. הספפאים (קואוצ'רים) אומרים שכל אחד צריך להחמיא לעצמו לפחות 5 פעמים ביום, אפילו על דברים פעוטים. דיי שאשתי ואני נראה את זה בימים הקרובים כל פעם שנכנס לאתר (-:.
ולא צריך להתנצל!
לילה טוב.

אך יש גם אנשים שלדעתך ולדעתי התנהגותם אינה טובה ובכל זאת הם שלמים עם מעשיהם (החוצפה!)
כיוון שאני לא אובייקטיבית ולעולם לא אצליח להיות (כנראה), לא אוכל לדעת אם ההתנהגות ה"לא טובה" היא באמת כזו.
יש סיכוי סביר שמה שיחשב בעיני כלא טוב יחשב בעיני לפחות שני אנשים אחרים כ"טוב". מי צודק?
האם נעשה הצבעה? האם דעת הרב קובעת?

ועכשיו נחזור לחיי היום יום שלנו עם הילדים:
הדבר הנכון לעשות, עבור המציאות שלי הוא: להתבונן.
לפעמים אני בוחרת גם לתאר, ומנסה ככל שיכולה, לא לתאר רק את דעתי. כלומר לתאר את המצב בכמה שיותר גוונים. אבל כיוון שאיני מאומנת בכך אני מוצאת שהתיאורים שלי רק פוגמים.
יחד עם זאת אני מנסה "לשכנע" לדרך מסויימת על ידי דוגמה אישית שקטה.
מעל לכל אני מנסה להיות גם תומכת. זה הכי קשה לי. לתמוך בילד למרות שאיני מסכימה עם התנהגותו. להראות לו שאני שם בשבילו. זה קשה.

לילה טוב

כל פעולה שאדם מבצע היא תוצאה של הכרעה, מודעת או לא, בין אפשרויות טובות יותר ופחות.
רציונאלי, הא? אני איתך, כמובן, באופן שבו אני מבצעת החלטות מודעות יותר או פחות, אבל אין לי כלים לדעת אם זה התהליך שמתרחש אצל כל אחד. <פילוסופית ביולוגית אני מסכימה. אבל תודעתית, לא בהכרח> זו הרי רדוקציה לדיגיטאליות. מי אמר שזה כך? <זוגי אומר שאין אנאלוגיוּת, רק רזולוציות מאד גבוהות

> אוף, נו,

מה שאני מנסה לומר זה שגם אם זה נכון ברובד לא מודע, זה בעצם לא משנה.

אגב, מכאן נובע שהרצון והצורך אינם בהכרח אחד אך בהחלט ייתכן שהם אחד. ובמקום שהרצון והצורך אחד הם - מוטב להורה שלא יתערב. שם יש שלמות... והיא מוחלטת (וגם תענוג לראות את זה!)
או! אני טוענת שכל התערבות <שלנו, המקולקלים מהם בהרבה, כן?> מרחיקה שם, את האחד הזה, לכדי השניים שתיארת.

לפי מה ש(הבנתי ממה ש)כתבת נראה שאפשר לגדל ילדים בסביבת קניבלים (אמיתיים או כדימוי) השלמים עם רצונותיהם הקניבליים...
אכן. אין בכך כל רע בעיניי בפני עצמו ובתוך הקונטקסט.

<באמת שנפלת על קיצונית... LOL>

איזו סביבה היא ראויה לחיקוי?
בהמשך לדיון, נראה לי שכאשר האדם מרגיש שלם עם עצמו, נינוח בגופו, ולא בלתי ראוי לחיקוי של הבריות הקטנים, הרי שהוא ראוי

התכוונתי שאני לא יכול לתת זוג מספריים לתינוק בן שנה לצורך פעילות יצירתית, למשל, בעוד שעל ילד בן 4 אפשר לסמוך...
לי דווקא נוח יותר עם בן השנה.

הגדולים יותר מאד יצירתיים במטרות הגזירה שלהם...
אני לומדת פה איתך, ותוהה מה זה "לצורך פעילות יצירתית" האין כל פעילות היא כזו? עוד אני תוהה מה לנו "לתת לצורך". לא עדיף שנניח איפשהו ונראה את הקסם קורה מעצמו?
אני חושבת שהדברים לא תלויי גיל במובן של מה הם הדברים שנניח סביבם, יותר במובן של איזו מידת השגחה אנחנו שמים שם.

התכוונתי שאני לא יכול לתת זוג מספריים לתינוק בן שנה לצורך פעילות יצירתית, למשל, בעוד שעל ילד בן 4 אפשר לסמוך...
מוזר, אבל בגיל שנה וחצי הילד שלי גזר בצורה נפלאה ממש.
דווקא בגיל 4 הפרוע שלו, צריך יותר לפקוח עליו עין בתחום הזה.

שימו לב לשעה!
</-: כתבתי את זה כשרק התחלתי לענות וזה היה לפני יותר משעה אני חושב >

כיוון שאני לא אובייקטיבית ולעולם לא אצליח להיות (כנראה), לא אוכל לדעת אם ההתנהגות ה"לא טובה" היא באמת כזו.
את צודקת. אבל זה משהו שאני שלם איתו - שאני יודע שאני לא יודע. השאלה היא מה הלאה? האם בגלל שלא ניתן לדעת בוודאות אז נרים ידיים? המרגיעון אומר פה "לפעמים הדרך לנצח היא להכנע" (-:, זה נכון וזה מדוייק - לפעמים. אם עשיתי את המאמץ והגעתי למסקנה שבמצב מסויים מוטב להכנע - אז ורק אז יש להכנע. ושוב "לא עליך המלאכה לגמור" - כי אי אפשר כי אנחנו לא מושלמים ולא יודעים. אבל למרות זאת "אין אתה בן חורין לבטל ממנה".

_יש סיכוי סביר שמה שיחשב בעיני כלא טוב יחשב בעיני לפחות שני אנשים אחרים כ"טוב". מי צודק?
האם נעשה הצבעה? האם דעת הרב קובעת?_
כאמור, לעולם איננו יודעים בוודאות וזה פחות משנה. מה שמשנה הוא מה אני עושה כדי שמעשי יהיו צודקים. אני לא מכיר אפשרות אחרת לבד לעשות מה שאני מבין (שזה כלל לא פשוט כי בא לפעמים בניגוד למה שאני מרגיש).

יחד עם זאת אני מנסה "לשכנע" לדרך מסויימת על ידי דוגמה אישית שקטה.
אני שואל כדי להבין ולראות אם גם אני שם: את מרגישה צורך לשכנע?

_הדבר הנכון לעשות, עבור המציאות שלי הוא: להתבונן.
לפעמים אני בוחרת גם לתאר, ומנסה ככל שיכולה, לא לתאר רק את דעתי. כלומר לתאר את המצב בכמה שיותר גוונים. אבל כיוון שאיני מאומנת בכך אני מוצאת שהתיאורים שלי רק פוגמים.
יחד עם זאת אני מנסה "לשכנע" לדרך מסויימת על ידי דוגמה אישית שקטה.
מעל לכל אני מנסה להיות גם תומכת. זה הכי קשה לי. לתמוך בילד למרות שאיני מסכימה עם התנהגותו. להראות לו שאני שם בשבילו. זה קשה._
דברים יפים. במחילה, לא הבנתי האם הם מתיחסים למשהו שכתבתי.

רציונאלי, הא?
(-: לעומת הרגש, התהליך השכלי הוא כ"כ ברור לבני אדם, שכל בני האדם המניחים את אותו מערך של הנחות ומפעילים תהליך זה ללא מעורבות רגשות - יגיעו לאותה המסקנה בדיוק.

אני איתך, כמובן, באופן שבו אני מבצעת החלטות מודעות יותר או פחות, אבל אין לי כלים לדעת אם זה התהליך שמתרחש אצל כל אחד
התהליך הזה מתרחש אצל כל אחד כי הוא כפוי עלינו. תמיד יש לפחות צעד אפשרי אחד לביצוע. תמיד אנחנו מבצעים את אחד הצעדים (כי הזמן זז וגם לא לעשות כלום נקרא הכרעה (-;).

<פילוסופית ביולוגית אני מסכימה. אבל תודעתית, לא בהכרח> זו הרי רדוקציה לדיגיטאליות. מי אמר שזה כך? <זוגי אומר שאין אנאלוגיוּת, רק רזולוציות מאד גבוהות >
גבוה מעלי המשפט הזה (-:

אוף, נו, מה שאני מנסה לומר זה שגם אם זה נכון ברובד לא מודע, זה בעצם לא משנה.
לא משנה את מה?

כל התערבות <שלנו, המקולקלים מהם בהרבה, כן?>
כן, זה נושא כואב... האם יש יתרון להורה בהבנת הטוב?... נראה שכולנו פה מסכימים שכן כי אחרת לא היינו מחליטים על חינוך ביתי עבור ילדינו או בכלל מחליטים שמתפקידנו להחליט מה יהיה צביון חיי הילדים עדי עצמאותם.
אז איזה יתרון יש לנו כהורים? אמנם יש נושאים שבהם אנחנו מקולקלים מהם כי עם הזמן השחתנו אבל יש נושאים, בואי נפרגן קצת לעצמנו, בהם תיקנו את עצמנו עם הזמן (יש איזו מימרא חז"לית שאומרת שכדי לשמח זקנים, נותנים להם לשתות יין ישן כדי לרמוז להם שכשם שהיין השביח עם השנים כן גם הם). לפיכך, באמת מותר ורצוי להתערב רק במקום שבו אנו מוצאים עצמנו מתוקנים.

אכן. אין בכך כל רע בעיניי בפני עצמו ובתוך הקונטקסט.
אבל אני מדבר על טוב מוחלט ולא יחסי... בתוך הקונטקסט, כל מעשה יכול להיות מוצדק. כמו שאומרים שבכל רע יש גם טוב ובכל טוב יש גם רע, כי מה שטוב בקונטקסט אחד הוא רע בקונטקסט אחר ולהפך. כשאני דן האם מעשה הוא טוב או לא (ואני מדבר קודם כל על חינוך עצמנו ולא על חינוך אחרים) אני מעביר אותו תחת שבטן של תיאוריות, שכשמן, טובות הן כקו מנחה בלבד. אני מניח שהן נוצרו אצלי כתוצאה מלימוד עצמי שכולנו מבצעים באופן טבעי ובעיקר משום שהן הוכיחו את עצמן שוב ושוב (כי מי אמר, למשל, שהשמש תזרח מחר בבוקר? בקוטב הדרומי היא לא! אבל מזל שיש רק שני קטבים בעולם ואף אחד לא גר שם כך שזו תיאוריה שימושית למדי (-:). אז אני מסיק שמעשה קניבלי הוא רע ומסתבר שפרט לקניבלים (שגרים בקטבים) כולם יסכימו איתי. מה שמקרב אותי להגדרה שנתתי ל"טוב מוחלט".

אגב, זה עוד יתרון להורים. מכיוון שאנו בעלי נסיון, התיאוריות האלה שצברנו, שעל פיהן אנו דנים טיבם של מעשים, במקרים רבים תהיינה מדוייקות יותר. אבל אני מסכים שסוף סוף היתרון הזה יכול לצאת לפועל רק אם אנחנו מתוקנים. אחרת, כל פעם נחליט שבאופן "חד פעמי" התיאוריות לא נכונות (מה שמתיר למשל לאנשים להוריד סרטים באופן בלתי חוקי למרות שבתיאוריה גניבה היא מעשה רע).

<באמת שנפלת על קיצונית... LOL>
(-: עניין של נקודת מבט.

אני לומדת פה איתך, ותוהה מה זה "לצורך פעילות יצירתית" האין כל פעילות היא כזו?
(-: חוכמה שלאחר מעשה מצדי, אבל חששתי שתתפסי אותי במילים האלה... את צודקת וזו סתם דוגמה. אני אנסה לתת דוגמה טובה יותר. אשתי וילדי הלכו ל-IKEA (זה נחשב חטא באתר הזה?) ולא נתנו לברדקון להכנס למשחקיה שם כי הוא לא טטי ולא טטה אבל הוא כן מאוד התאכזב. תמיד אפשר לומר שטוב, אז אלה החיים וזה לא נורא. אבל לכתחילה לא היינו מביאים אותו למקום ש"מוציא לו את העיניים".
אגב, אחת הסיבות שהם לא הכניסו אותו זה כי הוא היה עדיין עם חיתולים (עוד חטא...) והם לא מכניסים ילדים עם חיתולים לשם. אז אשתי אמרה לי שהיא הייתה מוכנה להוריד לו את החיתול ושינקו אחריו אם הם מעדיפים ככה (-:.

אני חושבת שהדברים לא תלויי גיל במובן של מה הם הדברים שנניח סביבם, יותר במובן של איזו מידת השגחה אנחנו שמים שם.
לא הבנתי. לדעתך הגיל צריך להשפיע על מה הדברים שנניח סביבם או על איזו מידת השגחה שמים שם? וגם מידת השגחה על מה?

הו. יצא ארוך.

מעניין כאן... אבל לא באתי להפריע. תמשיכו תמשיכו, אני לא פה. גם לא ממש קראתי הכל, רק רפרפתי.

האם בגלל שלא ניתן לדעת בוודאות אז נרים ידיים?
אני לא מרימה ידיים, אני פשוט לא מתעקשת להיות צודקת או מתערבת. אני מתבוננת ומנסה לשים לב למחשבות שעוברות בי ולרגשות שההתנהגות הזו עוררה בי.
לרב אני מנסה למצוא טיעון הנוגד את דעתי.

מה שמשנה הוא מה אני עושה כדי שמעשי יהיו צודקים
מעשי לא יכולים להיות צודקים או מוטעים, הם פשוט שם. אולי לא הבנתי אותך נכון.
אין לי סיבה להצדיק את מעשי.
אני מנסה לבחור את הדרך שהכי נכונה עבורי. ילדי צריכים לבחור את דרכם בעצמם.
אני מקווה שילמדו ממני כיצד לחפש את הדבר הנכון עבורם. כיצד להאמין שהם בדרך הנכונה למרות שהיא אינה הדרך המקובלת או המתבקשת.
אני מקווה שאוכל להמשיך להתבונן בהם מתפתחים לדרכם ולא אעצור אותם באמתלה ש"מעשי צודקים" יותר ממעשיהם.

תודה על הדיון הזה

דברים יפים. במחילה, לא הבנתי האם הם מתיחסים למשהו שכתבתי.

תודה.
ברור שהם מתייחסים. אבל לא למשפט ספציפי.

האם יש יתרון להורה בהבנת הטוב?... נראה שכולנו פה מסכימים שכן כי אחרת לא היינו מחליטים על חינוך ביתי עבור ילדינו או בכלל מחליטים שמתפקידנו להחליט מה יהיה צביון חיי הילדים עדי עצמאותם.
טעות אופטית.
לא יתרון ההורה על הילד, יתרון ההורה על המערכת.

אבל אני מדבר על טוב מוחלט ולא יחסי
גדול עליי המשפט הזה

עוד חטא
מחול לך. <אם תשים אותי בעמדת כומר, אני אתנהג כמו כומר

>

לא הבנתי. לדעתך הגיל צריך להשפיע על מה הדברים שנניח סביבם או על איזו מידת השגחה שמים שם? וגם מידת השגחה על מה?
עליהם. כשהם קטנים יותר, אני לא מונעת להתקרב לחשמל או למספריים (או לחשמל עם מספריים

) אני מכוונת ומסבירה (גם לכוון לרב שקע לא מחובר ולהסביר שם זה טוב, מבחינת הילד) ככל שהילד גדל, אני צריכה פחות ופחות להשגיח (מורידה רזולוציית התבוננות) פחות צריכה להסביר לו את העולם שסביבו ברמה מסויימת, ויותר ברמה אחרת.

ואי ואי, איזה דיון ארוך.
התכוונתי לענות על השאלות שלמעלה (6 שאלות מ 2/8), אבלאני רואה שאחרי ניצן, אין מצב שנאינכנסת לכזה עומק של דיון.
אני אענה, אבל כנראה להתעמק (ככה) אפשר יהיה רק בע"פ.

.איך מפתחים / מתפתחת משמעת עצמית אצל הילדים כשאין להם יעדים מוגדרים? או שאולי יש ופשוט רק הילדים יודעים אותם (אלא אם כן הם מחליטים לשתף את ההורים)? האמנם ילד בן 6 מגדיר לעצמו יעדים? או שבעצם בגיל כזה לא צריך להגדיר יעדים? או שהיעדים כל כך קצרי טווח שאנחנו, כמבוגרים, לא רואים בהם יעדים? על כל פנים, איך מתפתחת המשמעת העצמית?
מהי משמעת עצמית?
הילדים שלי (הגדולים בני 8 וחצי, #3 בת כמעט 6, והקטן בן שנתיים וחצי [טוב. החלטתי סופית. אתם צריכים להיות שכנים שלנו. #3 זקוקה לחברה בגילה]), כשבא להם משהו, הם יכולים לעמול שעות. אם הם רוצים שיקרה משהו, הוא יקרה. אם זה לא מענין, הם יפסיקו. אם זה לא חשוב, הם לא ילחצו.
לטעמי, אם בת ה 6 אורזתצ לעצמה תיק כשנוסעת ליומיים-שלושה לחברה/סבתא, היא הציבה לעצמה יעד, וביצעה את כל המשימות בדרך אליו. אם בן התשע משתלט בעצמו על חדר לא-מאוד-מבולגן, הוא קיבל יעד, והצליח לגיע אליו. כנ"ל אם בגיל 8 האו החליט שהוא משתלט על סוג-של-משו-עם-גלגלים, לא ירד ממנו (פרט לנפילות) שלושה ימים, והשתלט.
יעדים עיוניים מושגים באופן דומה.
ולפעמים, לפעמים יעדים מושגים בלי שהוגדרו מראש ככאלה. זה הכי יפה

2.בתי הייתה בשנה האחרונה בגן של שתי שכבות גיל: טרום-חובה וחובה. מכיוון שרוב הגן נכנס לכיתה א' בשנה"ל הקרובה הלעיטו אותה כל השנה בשבחי ביה"ס... נכון לעכשיו היא רשומה שוב לאותו גן ובשנה שאחרי היא תגיע לגיל בי"ס. איך אני מציג לה את העובדה שבעצם לא, את לא הולכת כמו כולם לביה"ס? (אין ספק שאני לא מרוצה מהגן אבל חשבתי אולי לעשות את זה הדרגתי במשך השנה הקרובה + לעבור למקום עם כמה משפחות שכנות בחינוך ביתי)
אני מאמינה שהחלטה פנימית עם שלמות מלאה של ההורים מעבירה מסר חד משמעי שקל לילד להתישר לפיו.

3.מגיל מסויים, איך מונעים מהילד לרבוץ כל היום מול המחשב? (טלוויזיה אין בבית happy)
אצלינו, השיטה היא מחשב אחד על 4 וחצי משתמשים

4.מה עושים אם הילד בן 13+ והוא לא ממש מתעניין במשהו? בעיני מצב כזה מעיד על בעייה... או בסקרנות או בחריצות.
דיה לצרה בשעתה.
אני לא מאמינה שזה יכול לקרות. יכול להיות שהוא יתענין חלש מעשרה דברים ולא ישקיע את כל כולו בדבר אחד. אבל אין מצב שהוא לא יתענין בכלום.

5.מה עושים אם ילדים, ועוד בגילאים שונים, יום אחרי יום אחרי יום במשך כ-18 שנה? שלא תבינו לא נכון (קצת מוזר לכתוב "תבינו" כשאין אף אחד כרגע שבאמת קורא או שמובטח שיקרא את זה... אין לי שום נסיון בכתיבה באתרים), אשתי ואני אוהבים את הילדים ואוהבים להיות איתם אבל 18 שנה זה הרבה זמן. תוסיפו לזה את העובדה שלכל ילד תחומי העניין שלו ואת העובדה שישנן פעילויות שמתאימות לשכבת גיל מסויימת ואסורות לשכבת גיל אחרת... (אז יש כאן שתי בעיות: מה עושים איתם כל כך הרבה זמן ואיך מתמרנים בין צרכי כולם)
ומה עושים בלי ילדים?

6.אני מסכים שההחלטה על חינוך ביתי היא של ההורים, עד גיל 14-15 בערך... אבל אם אחד הגדולים רוצה ללכת לביה"ס – האם האחים האחרים לא מקנאים? הרי זה יוצר סוג חדש של תשומת לב הייחודית לאותו האח: עזרה בשיעורי בית, קניית ילקוט וספרים, השכמת כל הבית (!) כדי להביא את הילד לביה"ס בזמן ולהחזירו...
בגיל 15 הבית לא צריך לסבוב סביב ילד שעושה משהו. הוא כבר גדול...

הרבה מאוד מהשאלות יכולות להיפתר פשוט על ידי כך שחיים בחינוך ביתי, סומכים על הילדים, ומוכנים ללמוד.
כי כמו שכבר נכתב פה באתר לא פעם בעבר: כשמשפחה חיה בחינוך ביתי, זה כולל את ההורים. גם אנחנו מתחנכים בחוג המשפחה.

תודה רבה על התגובות! מדגדג לי בקצות האצבעות להתייחס לכל הנאמר (ולקבל תגובות נוספות) אבל לפי השעון אני ישן כבר שעתיים.
<שוב עשיתי את הטעות של לכתוב כבר בהתחלה התייחסות לזמן. עכשיו אני כבר ישן 3 שעות...>

אבל לצאת בלא כלום - זה אי אפשר. <אני לא מכור. אני יכול להפסיק מתי שאני רק רוצה. הנה, למשל, עוד לא התמספרתי בדף כמה אנשים יש באתר>

אם תשים אותי בעמדת כומר, אני אתנהג כמו כומר
(-: כמה את לוקחת לחטא? מקבלת צ'קים (מנייר ממוחזר)? אצלנו אגב זה נקרא "רב".

בע"ה מחר אגיע מוקדם יותר למחשב ואנסה להבין את התגובות. שוב תודה!

מעניין, משום מה אני נורא רוצה לענות כבר עכשיו וקשה לי לחכות למחר. אני חושב שזה בגלל שיש לי חשש (לא מוצדק, לפי מה שקורה בדפים אחרים באתר) שאם אענה רק מחר בלילה אז אולי כבר אף אחד לא יגיב. הממ... תמיד היה לי צורך חזק בחברה (אבל כאן זה לא בלוג).
אויש תגידו, יש להם דרך לקשר את המרגיעון למה שכותבים? "נוכחותך חשובה לי מדעתך" [-:

וזהו. לילה טוב.

מעניין, משום מה אני נורא רוצה לענות כבר עכשיו וקשה לי לחכות למחר
זה כי אתה מתמכר אל מה חדש.

יש להם דרך לקשר את המרגיעון למה שכותבים?
ברור! למה, חשבת שזה רנדומלי?!?

> הסבר פנים על פני הסתר פנים <

זה כי אתה מתמכר אל מה חדש.
אבל זה דף הבית שלי! אבל זה נכון. P-:

ברור! למה, חשבת שזה רנדומלי?!?
>זה גם אישי וגם אנושי< וזה גם רודף אותי.

פלונית,

אני לא מרימה ידיים, אני פשוט לא מתעקשת להיות צודקת או מתערבת.
מה שאני אומר זה שאת תמיד צודקת או לא צודקת. זה מנותק מהתעקשות או ויתור. זה כפוי. עשית מעשה? הוא או צודק (יותר) או לא (=צודק פחות). יתרה מזאת, אי עשיית מעשה היא גם צודקת או לא. וגם זה בעל כרחנו. אני מפרש את מה שאת מכנה "אי התעקשות" להיות צודקת כויתור על הנסיון להעריך איזו מבין האפשרויות העומדות בפנייך היא הטובה ביותר. ועל זה שאלתי למה להרים ידיים?

_אני מתבוננת ומנסה לשים לב למחשבות שעוברות בי ולרגשות שההתנהגות הזו עוררה בי.
לרב אני מנסה למצוא טיעון הנוגד את דעתי._
אכן, זה חשוב. אך לא סותר דבר מדברי (שזה גם בסדר מצדי).

אין לי סיבה להצדיק את מעשי.
איזו סיבה יש לך להתבונן כלפי פנים? (שימי לב שאני שואל שאלה שלא משנה מה תעני אני אוכל שוב לשאול "אבל למה?")

אני מנסה לבחור את הדרך שהכי נכונה עבורי.
הגדירי נא "נכונה עבורי".

ילדי צריכים לבחור את דרכם בעצמם.
כולם תמיד בוחרים את דרכם בצעמם, אבל לעולם אינם בוחרים דרך שהם לא יודעים על קיומה.

אני מקווה שאוכל להמשיך להתבונן בהם מתפתחים לדרכם ולא אעצור אותם באמתלה ש"מעשי צודקים" יותר ממעשיהם.
אני מסכים שזה חשוב לקבל את האחר באהבה למרות שאנו מעריכים את מעשיו כלא צודקים, אם כי זה כלל אינו בא בסתירה עם הוכחתם על מעשיהם... למעשה, היכולת לקבל הערות מהזולת מטיבה היא עם כל אדם. אין סיבה למנוע את זה מהילדים. נהפוך הוא, חובה עלי להיות מסוגל לקבל ביקורת ואני אשמח אם ילדי ילמדו זאת. חובה עלי גם לדעת לתת ביקורת, לא ביקורת הבאה מאהבת עצמי ומהמגלומניות שלי. ביקורת הבאה מאהבת הזולת... יש, יש כזה דבר... (והוא נעים ונפלא)

תודה על הדיון הזה
תודה לך.

_טעות אופטית.
לא יתרון ההורה על הילד, יתרון ההורה על המערכת._
לא! (-: אני מדבר על הילד. את מתכוונת לשאול את הילד שלך אם הוא רוצה גן/בית-ספר או חינוך ביתי, כבר מגיל 4-5? אם ילד יושב על אדן חלון (ללא סורגים) של קומה 17, היש הורה שייתן לילדו להמשיך לשבת שם? האם תתני לילד שלך לאכול ממתקים מלאים בסוכר לבן וצבעי מאכל כאוות נפשו? תכניסי את זה הבייתה?
לכל הורה ישנן החלטות שהוא כופה על ילדיו וזה טבעי ורצוי. את טוענת שכל התערבות... מרחיקה שם, את האחד הזה, לכדי השניים שתיארת (את הצורך מהרצון). אמנם תווצר הפרדה - הצורך ינסוק מעלה. ואם מתערבים באהבה ומאהבת הזולת - ההתערבות לא תיצור אף מחסום בפני הרצון להחרות להחזיק אחר הצורך. זה טוב.

_אבל אני מדבר על טוב מוחלט ולא יחסי
גדול עליי המשפט הזה_
את דוגלת בעקרון של להיות שלמה עם מעשיך. אני מניח שאת מקבלת גם את העקרון של לא לפגוע בזולת. מה את עושה במצב בו שני העקרונות סותרים (כמו בדוגמא עם הקניבלים)? האם לא יהיו מקרים בהם תוותרי על תחושת השלמות עם המעשה לטובת העקרון האחר? לפעמים אנו בוחרים במעשה שלהבנתנו ולצערנו הוא הנכון ואנו מרגישים איתו נורא - ברגעי ההחלטה על הביצוע והוצאתו לפועל. רק אז אנו לא שלמים עם מעשינו, אבל אנו מבינים שברגע שאחרי, נשמח שהתגברנו במאבק הפנימי - רוממנו את הרצון אל הצורך.
ובחזרה לילדים - ממילא זה מה שהייתי רוצה שילדי ידעו לעשות, להכריע נכונה. אז סביבה ראויה לחיקוי צריכה לכלול אנשים שיודעים להכריע נכונה בין ערכים (וממילא אנשים שיש להם ערכים (בניגוד לקניבלים...)).

כשהם קטנים יותר, אני לא מונעת להתקרב לחשמל או למספריים (או לחשמל עם מספריים ) ככל שהילד גדל, אני צריכה פחות ופחות להשגיח (מורידה רזולוציית התבוננות) פחות צריכה להסביר לו את העולם שסביבו ברמה מסויימת, ויותר ברמה אחרת.
הבנתי. את אומרת, תשאיר את המספריים במקום נגיש לילדים, אבל פשוט תשגיח עליהם יותר טוב. זה אני מקבל. אם כי לא תמיד ההשגחה הנדרשת אפשרית.

עניתי תשובה נווווורא רצינית.

מהי משמעת עצמית?
הגדרתי (-:...

_הילדים שלי (הגדולים בני 8 וחצי, #3 בת כמעט 6, והקטן בן שנתיים וחצי [טוב. החלטתי סופית. אתם צריכים להיות שכנים שלנו. #3 זקוקה לחברה בגילה]), כשבא להם משהו, הם יכולים לעמול שעות. אם הם רוצים שיקרה משהו, הוא יקרה. אם זה לא מענין, הם יפסיקו. אם זה לא חשוב, הם לא ילחצו.
לטעמי, אם בת ה 6 אורזתצ לעצמה תיק כשנוסעת ליומיים-שלושה לחברה/סבתא, היא הציבה לעצמה יעד, וביצעה את כל המשימות בדרך אליו. אם בן התשע משתלט בעצמו על חדר לא-מאוד-מבולגן, הוא קיבל יעד, והצליח לגיע אליו. כנ"ל אם בגיל 8 האו החליט שהוא משתלט על סוג-של-משו-עם-גלגלים, לא ירד ממנו (פרט לנפילות) שלושה ימים, והשתלט.
יעדים עיוניים מושגים באופן דומה.
ולפעמים, לפעמים יעדים מושגים בלי שהוגדרו מראש ככאלה. זה הכי יפה_
שאלתי את ניצן, אז עכשיו אני גם אשאל אותך:
האם את טוענת שיעדים ולכן גם משמעת עצמית הם דברים הקיימים אצל כל אדם ובפרט אצל הילדים באופן טבעי?
כל הדוגמאות שהבאת הן כאלה וזה באמת נשמע לי סביר.

אני מאמינה שהחלטה פנימית עם שלמות מלאה של ההורים מעבירה מסר חד משמעי שקל לילד להתישר לפיו.
אז מה שנשאר לי זה לקרוא עד סוף דברייך (-:.

אצלינו, השיטה היא מחשב אחד על 4 וחצי משתמשים
D-:
עד לפני חודש וחצי השיטה שלנו הייתה מחשב אחד בבית של הסבתא D-:. אבל עכשיו הדרדרנו ונאלצנו להתחמש גם כן. הוא בארון כל היום (בשביל זה קנינו נייד (-:) ובלילה הוא יוצא כדי שאני אוכל לסיים את התלבטויותינו לגבי חינוך ביתי.
יש לי חבר עם 6 ילדים (חמסה) ומחשב אחד והוא אומר שהוא אפילו הגביל את הילדים בשעות (שעתיים). אז הבכור משחק שעתיים והאחרים צופים בו, ואז השני משחק והשאר צופים וכו' (-:. מתוחכמים הילדים.

ומה עושים בלי ילדים?
בד"כ עובדים. בד"כ לא בבית...

בגיל 15 הבית לא צריך לסבוב סביב ילד שעושה משהו. הוא כבר גדול...
צודקת. וגם אני מניח שלכל אחד יהיה איזה משהו ייחודי משלו.

תודה על התגובה!

הרבה מאוד מהשאלות יכולות להיפתר פשוט על ידי כך שחיים בחינוך ביתי, סומכים על הילדים, ומוכנים ללמוד.
טוב, בשביל זה צריך להיות אמיצים (-:

את תמיד צודקת או לא צודקת. זה מנותק מהתעקשות או ויתור. זה כפוי. עשית מעשה? הוא או צודק (יותר) או לא (=צודק פחות).
מה פתאום!
זה תלוי סיטואציה, תלוי אדם, תלוי עתיד (שאינו ידוע ברגע הבחירה) וכו' וכו'.
זו יומרה גדולה מדי, לדעת בכל רגע נתון מה נכון/טוב/צודק/מועיל... (גם אם יחסית).

אני לא רואה בבחירה שלי/שלנו בחנ"ב כנובעת מאומץ.
להפך. כמות הפחדים עליה הייתי צריכה להתגבר אילו הייתי צריכה לשלוח ילד למערכת היא עצומה...
חשבו שוב על הבחירה שלכם בחנ"ב. אם דרוש לה אומץ, יש בה פחד. ממה?

היכולת לקבל הערות מהזולת מטיבה היא עם כל אדם. אין סיבה למנוע את זה מהילדים
המממ. אני בכלל לא בטוחה שאני מסכימה למשפט הזה!
גדול עלי כרגע להיכנס לזה, אבל רק אומר שבצעירותי P-: (פחחחחחחח) חשבתי ככה. ובעקבות נסיוני והרבה מאוד עבודה בנושא "ביקורת", שיניתי את דעתי עד מאוד.

וממילא אנשים שיש להם ערכים (בניגוד לקניבלים...)).
אתה צוחק, נכון?
רק למקרה שהיית לגמרי רציני, אז: גם לקניבלים יש ערכים. הם פשוט מאוד שונים מהערכים שלנו.

_הרבה מאוד מהשאלות יכולות להיפתר פשוט על ידי כך שחיים בחינוך ביתי, סומכים על הילדים, ומוכנים ללמוד.
טוב, בשביל זה צריך להיות אמיצים_
קודם כל הצחקת אותי, וזה תמיד חיובי (-:
שנית, אני לגמרי מסכימה עם מה שכתבה תבשיל קדרה:
חשבו שוב על הבחירה שלכם בחנ"ב. אם דרוש לה אומץ, יש בה פחד. ממה?
ושלישית,
כשכתבתי לך את המשפט שציטטת לעיל, זה היה אחרי שכתבתי ומחקתי וכתבתי ומחקתי, קטע שלם שעיקרו היה... טוב, אני אסתכן ממש בחוסר טאקט ואגיד שמה שרציתי לומר לך היה משהו כזה: שקראתי בעיון את דבריך, הגיגיך ושאלותיך, ומה שהרגשתי שעלה מכל מה שכתבת היה פחד.
הרגשתי פחד מחינוך ביתי, כי הרגשתי שאתה חווה את הרעיון של "חינוך ביתי" כאיזה סוג של "חופש", ואתה מאוד מפחד מהחופש הזה. כאילו, בלי כלא, איך נהיה בטוחים? כאילו, בלי חוקים וכללים והכוונה כל רגע ורגע, הכל יתפרע? איך אפשר לשלוט בתהליך? איך אפשר לשלוט בילדים, בלי ה"מערכת"?
כך הרגשתי.
אולי אני לגמרי טועה.
אבל זה מה שהרגשתי שעומד מאחורי כל השאלות. זה מי שעומד "לפני" ומפחד לקפוץ.

לדעתי, אתה לא טועה במחשבה שמדובר בחופש (חינוך ביתי).
אתה גם לגמרי מובן שהחופש מפחיד, אותך (ראה תפישות שבי, דף מאלף).
כמו שכתבה תבשיל קדרה, לא את כל אחד זה מפחיד (יש לנו מספיק פחדים - אחרים).
נשאלת השאלה, אם המעבר לחינוך ביתי מרגיש לך כמו קפיצה לתהום - למה בכלל?
אבל אני מאוד מעריכה את העובדה שאתה מנסה להתמודד עם הדברים באופן מושכל ורציונאלי, ולנסות לברר אם לא מדובר בסך הכל באיזה עיקול בדרך, שבסך הכל קשה לראות מעבר לסיבוב אבל זה לא כזה מסוכן.

אם המעבר לחינוך ביתי מרגיש לך כמו קפיצה לתהום
אני לא זוכרת ממי ציטטה יונת ש - המעבר לחינוך ביתי נראה לה כמו לקחת את הילדים מתחת לידיים, ולקפוץ, ולהפתעתה גילתה שיש לה כנפיים

הגדירי נא "נכונה עבורי".
מדלגת על שני הסעיפים.
נכון עבורי זה מה שמרגיש נכון בשבילי, לא בשביל ילדי, לא בשביל בן זוגי. אם אפעל למען עצמי ויהיה לי טוב, כל השאר סביבי יסתדר על הצד הטוב ביותר.
זוהי תמצית הדרך שלי: מטרתי בכל רגע: לעשות לעצמי טוב. וראה הפלא ופלא, אם אני מצליחה, אז טוב לכולם סביבי. כל בעיה שלי שאני לא מצליחה לפתור משתקפת ב"בעיות" אצל הילדים או בן הזוג, או בבית.

ניצוץ, אני לא אהיה פה בחודש הקרוב. אז אם אני יצאתי מן השיחה, אל תיקח את זה אישי.

אחלה דף!!!!

תבשיל ופלונית:
זה נכון שזה תלוי סיטואציה ואדם וכו' אבל בהתחשב בכל הגורמים הללו יש מעשה אחד שהוא הטוב ביותר. ואם הייתה דרך להבהיר את כל הגורמים הללו לבני אדם שונים (אין), הם היו מבינים מהי ההחלטה הנכונה ביותר ביחס לגורמים הנ"ל.
מי שמתיימר לדעת את זה (בודאות) אכן מתעטר בכתר לא לו. אני לא טוען שאני (או בן אנוש) יודע זאת. אני טוען שאמת כזו קיימת וששומה עלינו לשאוף אליה, אפילו שלעולם לא נגיע אליה לחלוטין.

ואוסיף:
הרגשת השלמות של אדם עם מעשיו, קרובה היא להליכה על פני תהום העצלות (אויש אויש, איזה דימוי (לא מקורי), שפתיים יישקו). סוף סוף, אותה שלמות היא כחומר בידינו. היום אני יכול להחליט שהשלמות שלי מתבטאת בכך שאקום משנת הלילה רק בצהריים. מחר אני יכול להחליט ששלמותי תלויה ללא ספק בתיקון העולם כולו. (האם אחת מה"שלמויות" הללו טובה מהשנייה? כאמור, אני לא מתיימר לקבוע באופן מוחלט).

על כל פנים, מבחינתי, מה שנמצא מחוץ לתחום יכולתי - אני משלים איתו ואז אני שלם איתו. מה שיש בידי לשנות (בעיקר את עצמי (-: בכל מקרה), איני שלם איתו, אלא עם השתדלותי לשנותו (קרי: לשנותי כאמור...). זו דרך החיים שאני שלם איתה. כך שאפילו לדידן של פלונית וניצן אמ, הטוענות שעלי להתרכז בעצמי, יש לנו פשוט דרכים שונות לפרש את זה P-:.

עד כאן התשובה הרצינית יחסית.

>"הכל - בעיני המתבונן."< גם המרגיעון הזה P-:

_אני לא רואה בבחירה שלי/שלנו בחנ"ב כנובעת מאומץ.
להפך. כמות הפחדים עליה הייתי צריכה להתגבר אילו הייתי צריכה לשלוח ילד למערכת היא עצומה...
חשבו שוב על הבחירה שלכם בחנ"ב. אם דרוש לה אומץ, יש בה פחד. ממה?_

בין אם אני אבחר לשלוח את ילדי לבית ספר ובין אם אחנכם בבית - יהיה זה אומץ מצדי (כן, זה אני, אני אמיץ אמיץ! (-:). מכיוון שאני עוצר, בודק, הופך והופך בנושא ולא רץ "כסוס שוטף במלחמה" (ירמיה, ח', ו'; וואללה, טרחתי להביא המקור המדוייק). ממילא, אני אכיר את החסרונות והיתרונות בכל האפשרויות ואצטרך להחליט עם מה להתמודד, שהרי שום דבר אינו מושלם.
וואי, זה מעודד אותי, מה שכתבתי! אפילו אם אני טועה, לפחות אני נהנה מהאשליה... (-: תודה על התגובות.

ולגבי הפחד (וזו תגובה גם לדברי בשמת א):
כן, ודאי שיש פחד. וכפי שבשמת ציינה (אם הבנתי נכון) זה אך טבעי. פחד שמא אני עושה את הדבר הפחות טוב עבור ילדי (שזה, לפי הצהרת השלמות העצמית שלי, פחות טוב עבורי (-:). אין לי בעייה עם הפחד הזה, הוא לא כזה נורא בעיני ואני שלם איתו לחלוטין (נורא חשוב באתר הזה שכולם יהיו שלמים עם מה שהם עושים (-; no offence).

המרגיעון: >רדיפה אחר הכבוד, מרחיקה את היכולת לקבלו< הפעם פספס בגדול (יעני צריך מאמץ גדול למצוא קשר בינו לבין תוכן תגובתי)

לא הייתי ליד מחשב בימים האחרונים. מתייחסת לאחור...

זה נכון שזה תלוי סיטואציה ואדם וכו' אבל בהתחשב בכל הגורמים הללו יש מעשה אחד שהוא הטוב ביותר.
רק אם יש לך מכונת זמן.

שאפילו לדידן של פלונית וניצן אמ?,
רק רציתי לציין שלא נכנסתי לדיון שבינך ובין הפלונית החביבה, אבל אני לא מסכימה עם כמה מן הדברים שהיא אמרה. לכן לשים אותנו בכפיפה אחת כמייצגות אותה תפישה, מעיד, כנראה על כך שלא הסברתי את עצמי מספיק טוב.

כמה את לוקחת לחטא? מקבלת צ'קים (מנייר ממוחזר)? אצלנו אגב זה נקרא "רב".
האמת היא שאני לא מבינה בזה הרבה, אבל למיטב זכרוני רבנים לא מוחלים על חטאים. זה לא חלק מהדוגמה הקתולית? <סתם סטייה לצורך התעניינות בנושא..>

>זה גם אישי וגם אנושי< וזה גם רודף אותי.

את דוגלת בעקרון של להיות שלמה עם מעשיך. אני מניח שאת מקבלת גם את העקרון של לא לפגוע בזולת. מה את עושה במצב בו שני העקרונות סותרים (כמו בדוגמא עם הקניבלים)?
שניה רגע, אני לא דוגלת בעקרונות

אני משתדלת להיות הרבה יותר פרדמטית ולבחון את המקרים כשהם קורים ולא למדוד אותם לפי העקרונות. אני משערת שלו הייתי מחזיקה בעקרונות כמו שני אלה, והיתה עולה סתירה, הייתי מחליטה באותו הרגע איזה עיקרון עדיף בעיניי. אני לא מאמינה בהיררכיה מוחלטת של עקרונות.

הבנתי. את אומרת, תשאיר את המספריים במקום נגיש לילדים, אבל פשוט תשגיח עליהם יותר טוב.
בדיוק. תודה.

וממילא אנשים שיש להם ערכים (בניגוד לקניבלים...)).
מה שבשמת אמרה.

<חשבתי שהיה לי הרבה יותר מה להגיד. שוין. בפעם הבאה.>

טוב, רק בקצרה כי אין לי כ"כ הרבה זמן כרגע, לגבי הקניבלים.

אדם המתנהג לפי ערכים הוא אדם הפועל באופן מודע אליהם. אם אדם גונב, גוזל, רוצח לתאוות מאכל, בלי לחשוב האם מה שהוא עושה תואם לערכים שהוא רואה בהם נכונים - אין זה נחשב ש"יש" לו ערכים.
עם כל הכבוד לקניבלים וערכיהם, אני בספק אם הם טרחו להפעיל איזשהו שיקול דעת. אני לא יכול להוכיח את זה ואי אפשר גם להוכיח אחרת. אני רק אומר שזה לא ודאי שיש להם ערכים כלל.

בכל מקרה, כולנו מסכימים שגם אם הם רוצחים לפי ערכים ושיקול דעת - אין אנו מקבלים את ערכיהם או את שיקול הדעת (וכנראה שניהם (-:). לכן, סוף סוף, זה לא ממש משנה כי תכל'ס כולנו מתנהגים פחות או יותר דבר (לפחות כשזה מגיע לנושאים קיצוניים כמו פגיעה בזולת).

אם אדם גונב, גוזל, רוצח לתאוות מאכל, בלי לחשוב האם מה שהוא עושה תואם לערכים שהוא רואה בהם נכונים
יותר מדי הנחות מקופלות פה. סדרת ישמעאל?

אני בספק אם הם טרחו להפעיל איזשהו שיקול דעת.
שיקול דעת הוא אבן בוחן למה?

המרגיעון: >לך לישון. תגיב בפעם אחרת.<
(ובאמת (המרגיעון): >אין אדם שיכול להכיל את כל זה וכו'<)

רק אם יש לך מכונת זמן.
קיומו של המעשה הטוב אינו תלוי בדבר. מכונת זמן עשויה לסייע לבחור באותו מעשה טוב, אך קיומו אינו תלוי. אפשר אולי להתייחס אליו כאל פיצול אפשרי של המציאות. יש אינסוף פיצולים, אחד מהם (לפחות) הוא הטוב ביותר. גם אם אף בן אנוש לא יכול לזהות את הפיצול הזה - האפשרות קיימת (דף מתפלסף?).

רק רציתי לציין שלא נכנסתי לדיון שבינך ובין הפלונית החביבה, אבל אני לא מסכימה עם כמה מן הדברים שהיא אמרה. לכן לשים אותנו בכפיפה אחת כמייצגות אותה תפישה, מעיד, כנראה על כך שלא הסברתי את עצמי מספיק טוב.
כתבת:
_לפי מה ש(הבנתי ממה ש)כתבת נראה שאפשר לגדל ילדים בסביבת קניבלים (אמיתיים או כדימוי) השלמים עם רצונותיהם הקניבליים...
אכן. אין בכך כל רע בעיניי בפני עצמו ובתוך הקונטקסט. <באמת שנפלת על קיצונית... LOL>_
מכאן הבנתי ששלמות הפרט עם מעשיו, לדעתך, היא קרדינלית.

האמת היא שאני לא מבינה בזה הרבה, אבל למיטב זכרוני רבנים לא מוחלים על חטאים. זה לא חלק מהדוגמה הקתולית? <סתם סטייה לצורך התעניינות בנושא..>
את צודקת. לצתי... (אם כי, כמו כל אדם, לרבנים הזכות למחול על חטאים של פגיעה בהם).

שניה רגע, אני לא דוגלת בעקרונות אני משתדלת להיות הרבה יותר פרדמטית ולבחון את המקרים כשהם קורים ולא למדוד אותם לפי העקרונות. אני משערת שלו הייתי מחזיקה בעקרונות כמו שני אלה, והיתה עולה סתירה, הייתי מחליטה באותו הרגע איזה עיקרון עדיף בעיניי. אני לא מאמינה בהיררכיה מוחלטת של עקרונות.
אין סתירה בין השניים בעיני. ניתן לדגול בעקרונות ובד בבד לבחון כל מקרה לגופו. יפה. אנו מסכימים! (אך מה עם השאלות ששאלתי בהתחלה... (-:)

אפשר אולי להתייחס אליו כאל פיצול אפשרי של המציאות.
ככה אני מתייחסת.
אין טוב ביותר, כי זה לא DAG, וגם כי פונקציית הערך לא חד חד ערכית.

מכאן הבנתי ששלמות הפרט עם מעשיו, לדעתך, היא קרדינלית.
תראה, תשמע.
אני חושבת שמותר היכול-הלא-מודע על היכול-המודע.
לפיכך לאו דוקא "שלמות עם מעשיהם" שהיא התבוננות מודעת, אלא יותר "יכולתם לחיות חיים שורדים ובני קיימא שלא כנגד חוקי הטבע _{<שחלקם מנסים להיות מנוסחים בסדרת ישמעאל>}"
אבל זה באמת פלצף.. מה היתה השאלה?

סליחה על העיכוב בתשובה... אין לי זמן או שיש לי חלוקת זמן לא מיטבית או אולי אני רוצה להספיק הכל.

לפיכך לאו דוקא "שלמות עם מעשיהם" שהיא התבוננות מודעת, אלא יותר "יכולתם לחיות חיים שורדים ובני קיימא שלא כנגד חוקי הטבע <שחלקם מנסים להיות מנוסחים בסדרת ישמעאל>"
לא הבנתי. את אומרת שהעקרון שהכי חשוב לך בהתנהגותך (וממילא גם בחינוך ילדייך) הוא לחיות חיים שורדים ובני קיימא שלא כנגד חוקי הטבע? אם כן, אז קניבליזם יכול באיזשהו אופן להתאים לעקרון הזה? כיצד?

והשאלות המקוריות עודן מתנוססות בתחילת הדף.

והאמת היא שהשאלה שהכי מציקה לי כרגע (ועדיין לא רשמתיה אבל הנה) היא איפה אני משיג חברה לילדי. אני לא אומר שבגן/בית-ספר הכל מתוק. רחוק מכך. אבל בנקודת הזמן הנוכחית, אני מזהה אצל שני הילדים את הצורך בחברת ילדים, דווקא בני גילם, לכ-4 מפגשים בני כמה שעות כל שבוע. ואצלי הסיפור מורכב, מכיוון שאני מעוניין שהחברה של ילדי תהיה ברובה דתית (ולא נכנס עכשיו לדיון על הנחה זו; זאת אומרת, אפשר להכנס לדיון אבל זה אולי כבר שייך לדף חברת ילדים הומוגנית או לא (וגם יכול להיות שזה מסוג הדיונים של האם נכון להיות דתי או חילוני שבד"כ בסופם אף אחד אינו משנה את דעתו). דעתי היא שמה שהכי מתאים כרגע למשפחתי זה קומונה שכזו, 4-5 משפחות חינוך ביתי, במושב דתי, רצוי קהילתי או קיבוץ, שיקל על יצירת קשרים חברתיים גם עם ילדים הנמצאים במסגרות ממוסדות. זה נראה לי כרגע המונע העיקרי שלנו מאי-שליחת ילדינו לגן. אני מאוד מקווה שעד שהבכורה תגיע לגיל בית ספר כבר נמצא פתרון שכזה.
(ואני מאוד מאוד אשמח לשמוע על מקום קיים כזה!)

מנסה בצורה מאוד שטחית ולא אופיינית לי לדמיין אתכם כדי להזמינכם לקהילה שלנו.
לא חינוכביתימית, אבל מאוד טבעית, ואם לא מעט חינוך ביתי סביב.

היי ניצוץ עניתי בדף ההוא. באשר לשאלתך על הדוא"ל - ישנם בוטים (קיצור של רובוטים, או סתם "מחשבים") שאוספים כתובות דוא"ל מדפי אינטרנט פומביים ואח"כ עושים בהם שימוש לרעה (ספאם למשל). וכמובן אותם אמצעים נועדו לבלבל אותם (הם כבר מכירים חלק מהטריקים ולכן הכי יעיל לשים תמונה)

שלום וסליחה,
לא זוכרת כבר על מה דיברנו...
תתזכריני?

היי לכם (או שמא לך?!)
במקרה הגעתי ואני תוהה עד כמה זה רלוונטי.
אנחנו זוג דתי בגבעת שמואל עם בת מתוקה בת שנה, איתי (האמא) בבית (גמני בעד סוגריים כנראה...)
שייך לכם להפגש עם הילדים היא כל כך תשמח לחברה, אפילו לסיבוב בגינה.
ובקשר לפילסופים שרצים פה, חבל שזה בדפבית אחרת היו רואים את זה עוד. או שהכוונה שזה ישאר אישי?!
לילה טוב!

הי לכם,
מה שלומכם?
עדיין מחפשים קהילת חנ"ב או אחרת? עדיין חושבים על חנ"ב?

מדי פעם אני מקבלת פניות בנושא חנ"ב/אנשים בחנ"ב - גם מדתיים.
אם תתחרטו, תגידו.
בינתיים אני לא מתייקת את הפרטים שלכם

תבלו!

הדף שהתכתבנו פשוט התמלא, אז באתי לכתוב לך כאן. הסתכלתי על מה שכתבתי ואכן ממש לא הייתי ברורה (אולי הילדים בדיוק שיגעו אותי, לא זוכרת).
מה שהתכוונתי לומר שלילדים יש המון חברה אחרי צהריים, לפעמים גם בצהריים (כי אנחנו והשכנים חברים ואוכלים אחד אצל השני לפעמים). בחופשים יש חברה כל היום (ויש המון חופשים).
למען האמת בחופש קצת הפריע לי שכל היום היינו עם חברים, הייתה חסרה לי קצת פרטיות משפחתית.
אז לא מרגישה רוב הזמן שחסרה לנו חברה.
לפעמים גם נפגשנו עם משפחות בחינוך ביתי לחצי יום (אבל כבר המון זמן לא).
יתרון נוסף שיש לי שהילדים שלי נולדו כמו בהזמנה לחינוך ביתי. יש לי שלש בנות כמעט באותו גיל ואחריהן שני בנים בהפרש של שנתיים.
מאחלת לכם בהצלחה בכל אשר תחליטו