הסיפור של אדוה

שלום, אני תכף אתן לכם ת.ז. שלי, אני רוצה לספר לכם שאני אכתוב כאן את רוב מה שאני מרגישה, כלפי, וכלפי החברים שלי. כלפי האהבה החזקה שלי, ועוד. (אני לא מבטיחה שאני אכתוב על האהבה שלי..)
ת.ז.
שמי: אדוה
גילי: תשע וחצי.
תחביבים שלי: לקרוא, לישון אצל סבא וסבתא, לצאת אם אמא שלי, לרכב על סוסים, ועוד המון.
אם יש עוד שאלות, אני פתוחה. אני רק מצהירה, אני לא מבטיחה שאני אענה על כל השאלות.

אני חולה בסוכרת נעורים מגיל שנה ושמונה חודשים. בגלל שאני כ"כ רגילה לזה, אז זה לא ממש מפריע. לפעמים,פשוט נמאס לי מאוד, ואני רוצה לחזור להיות רגילה, כמו כל החברים שלי. אני כותבת את זה, בגלל שאני לא רוצה שתחשבו שצריך לרחם עליי. זה לא ממש נורא לחיות אם זה, למרות שאם אתם רוצים, אתם יכולים לכתוב, "מסכנונת, אני מקווה שלא מפריע לך כ"כ." אתם יכולים לשאול שאלות על זה, אם אתם רוצים. (אני מאוד אוהבת ששואלים אותי שאלות על הזוכרת, כך שם תשאלו, תעשו לי סוג של טובה.)

מחר בערב אכתוב איך היה היום הראשון שלי בחוג כלשהו. אתם תדעו באיזה חוג מחר.
להת', ולילה טוב, אדוה

הי אדוה
ברוכה הבאה
כייף לראות אותך כאן
אם את לא יודעת מי אני תשאלי את אמא
@} @} @}

אדוה,
כיף שבאת
את נשמעת מקסימה! וחכמה.
ויש שאלה שמעניינת אותי על הסכרת: איך גילו אותה?

לקוסמת מארץ עוץ?, אני יודעת מי את. שאלתי את אמא מזמן, כי חשבתי שאת מישהי שהיא קוסמת באמת, כמו הקוסם מארץ עוץ.
לחשיפה לצפון?, אני לא בדיוק יודעת, את יכולה לשאול את אמא.

חוץ מזה, אני שמחה שאתם חושבות שאני מענינת. בערב אכתוב שוב.

שהיא קוסמת באמת, כמו הקוסם מארץ עוץ.
אני באמת קוסמת...
אני אספר לך בהזמנות...(-:

שלום אדוה, גם אני קוראת @} הבת הבכורה שלי בת תשע, ובקרוב גם היא תתחיל חוג חדש (אני מחכה לסיפור שלך על החוג).

שלום לכולכן!
היה לי נהדר החוג. אני לומדת מעכשיו, פעם בשבועיים, היום שני, חוג טבע. החוג נקרא, "שומרי הגן". המדריכה של הקבוצה נהדרת.
חוץ מזה, אנחנו לומדים המון דברים: להסוות את עצמנו, לגלף כל מיני דברים, ועוד. היום שיחקנו משחק שהיה דומה לדג מלוח, אבל אסור למדריכה לראות אותנו.
זאת אומרת, בדג מלוח, מותר לה לראות אותנו, אבל אסור לה לראות אותנו זזים. במשחק אנחנו שיחקנו, צריך להסתוות. יש שאלות לגבי המשחק?

לאשה שמחה?, אשמח אם הבת שלך תכתוב פה. לקוסמת מארץ עוץ, אני מכחה לסיפורך.
יש סיכוי שאכתוב עוד על החוג הערב.

סליחה, מחכה.

גם הילדות שלי בשומרי הגן, כבר שנה שנייה, והן מאוד מאוד נהנות.
אני אספר לבת שלי על הדף, היא בטח תשמח לכתוב כאן.

הי אדווה, תתחדשי על הדף. תספרי עוד על החוג, נשמע מעניין מאוד.

(אני יעל מירושלים).

היי יעל, אני אספר על החוג. על תדאגי.

לאשה שמחה, אני מאוד אשמח אם ביתך תכתוב כאן.

טוב, הבטחתי שאספר עוד על החוג:

טוב, אז בהתחלה דיברנו. (אנחנו כמו שבט אינדיאני). אחר כך, התחלנו להעביר מין קופסה כזו, שיש בה כל מיני דברים. "כל אחד בתורו," כך היא אמרה. "יוציא משהו מהקופסה, והיא אשאל אותו שאלה. יהיו דברים שתוציאו, ותהיה משימה. יהיו דברים שתוציאו, ותהיה בהם שאלה." התחלנו להעביר.

ראשונה הייתה עדי. היא הוציאה מוקסין, (זוג של נעל, עשויה מעור),
והמדריכה הסבירה לנו, שכך הולכים בדרך כלל ביער, כשרוצים לצוד, ודברים דומים. כי אם תלכו לצוד אם נעליים רגילות, רוב הסיכויים שישמעו אתכם, ולא תוכלו לצוד. אחר כך, אמרה לנו המדריכה שאנחנו הולכים לעשות משימה, שתעזור לנו ללמוד להסוות את עצמנו.
(_משחק שהיה דומה לדג מלוח, אבל אסור למדריכה לראות אותנו.
זאת אומרת, בדג מלוח, מותר לה לראות אותנו, אבל אסור לה לראות אותנו זזים. במשחק אנחנו שיחקנו, צריך להסתוות. יש שאלות לגבי המשחק?_)
אחר כך המשכנו אם הקופסה. כשסיימנו, שאלה אותנו המדריכה איזה ריח חדש אנחנו מריחים ביער. אמרנו שאנחנו מריחים מדורה. המדריכה שיחבה אותנו, "יפה מאוד! הקבוצה הגדולה יותר, (מגיל 10/11 ומעלה), הדליקה מדורה, בלי גפרורים, ולי מצית. בואו, נלך אליהם, ואני רוצה לספר לכם סיפור. אני רוצה שגם הם ישמעו אותו." כך היא אמרה. אחר אמרה, "תנסו להגיע אליהם בהפתעה."
הופתנעו, אך שמחנו. הגענו אליהם, והמדריכה סיפרה לנו סיפור. (אני אספר אותו בהזדמנות). אחרי-כן, אכלנו פופקורן, (שהמדריך של הקבוצה הגדולה הכין לנו בזמן הסיפור), והמדריכה רשמה את הפלאפונים של האמהות שלנו. אחר סיימנו, וחזרנו להורים.

אשמח לענות על שאלות. לגבי החוג, לגבי הסוכרת, ולגבי החיים החינוך ביתי.

הי אדוונת,
את כותבת נורא יפה. אני שמחה לקרוא אותך כאן.
כיף שנהנית בחוג. אולי את רוצה לספר איך היה לך ה"חופש הגדול"?

היי לילה טוב,
אני הייתי שמחה לכתוב כאן איך היה לי החופש הגדול, אבל אני לא ממש זוכרת.

הי אדוה ! איזה כיף לקרוא אותך ! נשמע שהיה ממש מוצלח ב"שומרי הגן" אני תוהה אם עדו ונועם גם יאהבו את זה. לא יכולנו לבא הפעם כי רוני עדיין עם תפרים מהניתוח ולא כל-כך רציתי לקחת אותה ליער שבו יש סיכוי שהיא קצת תתלכלך (למרות שהיא עוד לא משחקת בחול

) חוצמזה הרגיש לי שכל המשפחה קצת יצאה מאיפוס בגלל הימים שהיינו בבית החולים אז היה לנו יום משפחתי מוצלח בבית. אני מבינה שאת ואלה לא הייתן באותה קבוצה, זה היה בסדר מבחינתך ומבחינת אלה ?

רציתי לשאול אותך כל הסוכרת אם את כבר יודעת לחשב לבד אחרי כל מה שאת אוכלת כמה צריך לתקן ? את מתקנת לבד כשאת נניח ישנה אצל סבא וסבתא או אצל חברות ? ואיך את זוכרת לעשות את זה כל הזמן ?

ד"ש לאמא ונפגש בקרוב, אפרת

היי רסיסים של אור! בשומרי הגן באמת מוצלח. אני חושבת שעדו ונועם מאוד יאהבו את זה. ואם עדו יצטרף, אני חושבת שהחלק הקטן מהקבוצה שלנו, שעשוי מבנים, יאהב את זה. בקשר לשאלות שלך:

רציתי לשאול אותך כל הסוכרת אם את כבר יודעת לחשב לבד אחרי כל מה שאת אוכלת כמה צריך לתקן ? לא תמיד, לפעמים אני שואלת את אמא, ולפעמים אני עושה לבד. את מתקנת לבד כשאת נניח ישנה אצל סבא וסבתא או אצל חברות ? בדרך כלל, כן. ואיך את זוכרת לעשות את זה כל הזמן ? זהו. זה החלק הקשה. אבל בגלל שזה כ"כ הרבה זמן אצלי, אז אני זוכרת. אני מניחה, שמי שיש לו את זה מלפני חודש, לא ממש זוכר, נכון?

אמסור לאמא ד"ש. ד"ש גם לכם, אדוה{@

הי אדוה, איזה כיף לקרוא אותך כאן!
ככה פתחת דף בשקט בשקט ולא סיפרת לאף אחד? אבל זה דווקא טוב כי הדף שלך היה לי הפתעה משמחת.
אני שמחה שנהנית אתמול. את כותבת מאוד יפה@}
יובל שולח לך סמיילים (-: (-8

תודה! פשוט, חשבתי שאני יכולה לפרט כאן את כל מה שאני מרגישה, ואני חושבת שזה מאוד יעזור לי.
אני שמחה שאת חושבת שאני כותבת יפה. אני שולחת ליובל גם סמיילים,

ד"ש, אדוה

הי אדוה
כייף לקרוא אותך קולחת כתמיד.
תמשיכי לכתוב ולספר.
יהודית שולחת לך חיבוק מרחוק 'קרוב.

שלום אדוה!
נהנית לקרוא אותך...
גם לבעלי יש סכרת נעורים, שהתחילה אצלו מגיל 20..
מעניין אותי לדעת אם את עם משאבה? והאם את בכלל לא אוכלת מתוק או אוכלת ומתקנת?
ממש כיף לראות את האומץ וההתמודדות..
(בעלי לא חושב שהוא אמיץ במיוחד, או בכלל מיוחד. כששואלים אותו בכל מיני שאלונים האם הוא סובל ממחלה כרונית כלשהי, הוא אומר: "אני לא סובל, אבל יש לי סכרת נעורים(-:)

הי אדווה,
ברוכה הבאה! (אני עינת, חברה של אמא מירושלים..אמא של איתי).
את כותבת מאד יפה, גילית את אחד מסודות ההצלחה - להשאיר את הקוראים במתח עד הפעם הבאה.
שומרי הגן נשמע לי מאד כיף, אני כבר מחכה שאיתי יהיה גדול מספיק בשביל להתחיל.
תמשיכי לכתוב ולספר,
עינת.

תודה תודה תודה ליהודית שפמן, לגרה רחוק, ולעינת גל!
אני שמחה לכתוב, ועכשיו אחלק את דבריי לכל אחת מכן בנפרד. ליהודית שפמן:

תודה רבה רבה! אני אמשיך לספר אחרי הפגישה הבאה.

לגרה רחוק:

מעניין אותי לדעת אם את עם משאבה? והאם את בכלל לא אוכלת מתוק או אוכלת ומתקנת?
אני אם משאבה, אחרת הייתי במצב הרבה יותר קשה. אני כן אוכלת מתוק, אבל במידה. (גם אם לא הייתי חולה בסוכרת, הייתי אוכלת במידה, חח

).

לעינת גל:

אני יודעת להשאיר אחרים במתח, זה אחד הכשרונות שלי. גם באתרים שלי אני כותבת סיפורים, וכל הזמן אומרים לי, "תמשיכי כבר," תמשיכי כבר, אנחנו לא יכולים לחכות," וכו'.
אני אספר עוד, אחרי הפגישה הבאה שלנו.

לכל מי שכתב/ה לי כאן:

ביום ראשון, אני נוסעת לפארק הירדן, ואני אקח איתי את היומן שלי, ואכתוב שם כל מה שעשיתי. כשנחזור, אכתוב שם את כל מה שכתבתי ביומן. (חוץ מזה, עד עכשיו, היומן ריק לגמרי.

:-) @

)

ד"ש לכול מי שכתב/ה לי כאן, אדוה.

נ.ב.
אני מאוד שמחה שכותבים לי כאן, חשבתי שהדף יתפתח אחרי הרבה מאוד זמן, וסך-הכל, פתחתי אותו שלשום.

טוב, עכשיו אני רוצה לעשות ת.ז. של הדף שלי!:

מתי נפתחתי?: ביום ראשון,

בתאריך?: 7.9.208.

בשעה?: 22:22 (בדיוק, בדקתי!)

מי פתח אותי?: ילדה בשם אדוה.

במה אני עוזר לאדוה?: (עכשיו אני כותבת!) אני מפרטת פה כל מה שאני מרגישה, (כמעט), וזה ממש עוזר לי. אני ממש שמחה שמגיבים לי פה, ושקוראים אותי. כולם אומרים לי שאני כותבת יפה, ואני לא מבינה במה הכתב שלי שונה מהכתב של אחרים. בכל זאת, הדף הזה עוזר לי מאוד. אף פעם, אף פעם, לא היה לי דף כלשהו במחשב שעזר לי כ"כ. את כל הרגשות שלי, האהבה שלי, העצב שלי, הכעס שלי, (אני לא חושבת שתשמעו על הכעס שלי כלפי אנשים אחרים, אבל...) ואת כל הרגשות האלו, ועוד, תראו כאן.

טוב, אני חושבת שסיימתי, נכון?

אם אמהות צריכות כל הזמן לכעוס על הילדים שלהן, אני לא בטוחה שאני רוצה להיות אמא.

שלום אדווה.
מאוד מעניין לקרוא אותך.

למה את חושבת שאמהות צריכות כל הזמן לכעוס על הילדים שלהן?

גם אני לא רוצה להיות אמא כזאת. אבל לפעמים אני כועסת.
אני זוכרת שכשהייתי ילדה, אז גם אם כעסו עלי מעט זה נראה לי כאילו כל הזמן כועסים עלי.
אני לא יודעת אם אפשר להיות אמא בלי לכעוס בכלל.
אני מאוד מקווה שאפשר לגדול בלי להרגיש שמעט כעס זה הרבה כעס.

מה את אומרת?

שלום אדווה חמודה.

אמרתי לך במפגש ביום שני (ב"שומרי הגן") שמצאתי את הדף שלך ואני קוראת בו ואיזה יופי שפתחת אותו.
וחייכת ושמחת ואמרת לי שתשמחי עוד יותר אם אכתוב לך בו.
אז הנה אני כותבת.

היום עשינו יום "מנוחה" בלי מפגשים ובלי חברים.
רק אנחנו. אני והילדים.
כבר למעלה משבוע שאנחנו רצים ממפגש למפגש ולא מוצאים בכלל זמן לסדר את הבית (אני) או לבלגן אותו (הילדים שלי...).
אז היה יום מאוד מאוד מהנה שהזכיר לי שוב למה אנחנו כולנו ביחד בבית.

אולי נתראה לנו בפארק הירדן - אני עוד לא מצליחה להחליט אם לבוא או לוותר.

ורק לסיום, אני מוסיפה על מה שכבר כתבו לך כאן, שאת כותבת מאוד מאוד יפה.
את משתמשת בכתיבה שלך בניסוחים ומילים שלא משמשים אותנו בדרך כלל בדיבור הרגיל שלנו, היומיומי.
ואני אוהבת את זה וזה מאוד יפה בעיני.
הדרך הזו מייחדת את הכתיבה על פני הדיבור.

לילה טוב חמודה ואני מניחה שעוד נתראה השנה פעמים רבות...

הי אדוה איך את כותבת יפה
אני נהנת לקרא , בכלל
אני אוהבת אותך

תודה לכולכן! תודה ל טלי מא, ל מי כל ול ארני ש !
לטלי מא:

אני לא יודעת אם אפשר להיות אמא בלי לכעוס, אבל אני מרגישה, כמוך, שכל הזמן כועסים עליי. אני מקווה, שיצא לי לכעוס מעט על הילדים שלי. (חח, בסוף החלטתי להיות אמא, אבל אולי בכל זאת אני אתחרט אם השנים...)

למי כל:

אני חושבת שזה רעיון ממש מוצלח, אם כל הזמן מסתובבים בין מפגש למפגש, לעשות "יום בית" (כמו שאמא שלי קוראת לזה.

.)
. גם אני נורא נהנת לעשות יום כזה, אבל לא תמיד. אני לא יודעת למה לא תמיד אני נהנת, אבל ככה זה. ואני מאוד אשמח אם נתראה עוד במהלך השנה.

לארני ש:

תודה רבה! גם אני אוהבת אותך!

אתם באים לפארק הירדן?

לכל מי שכתבה לכ כאן, בדף:

אני ממש שמחה שכתבתן לי! כמו שכתבתי כבר בהודעה אחרת, חשבתי שהדף יתפתח אחרי הרבה יותר זמן - ותראו! הוא התפתח ממש מהר! תודה רבה אתן מפתחות לי אותו. זה ממש כיף לראות. אני לא אוכל להודות לכן בחיים. אין מה לעשות.

וואי אדוה
גם הילה פעם אמרה לי שהיא לא רוצה להיות אמא וישר נבהלתי שזה אולי בגלל שכעסתי יותר מידי.
)-:
את תראי שתשני את הדעות שלך עוד מיליון פעם עד שתהיי אמא (-:
וחוץ מזה רק בזכות הדף שלך קלטתי מי זאת מי כל.
איזה כייף לך שאתם נוסעים לפארק הירדן
@}

אדוה אני חושבת שאת כוכבת כי את כותבת נהדר. דרך אגב אני כוכב הזהב, הבת של אישה שמחה.
אני מיצטארת שלא כתבתי לך פשוט רק עכשיו אימא שלי סיפרה לי.
עכשיו אני אגיד לך מי אני- שי, זו שפגשת בבריכה את זוכרת? טוב, אני זוכרת אותך. את יודעת, גם לי יש יומן. אני כותבת בו כל מה שאני רוצה, אני מספרת לו אל כל מה שאני רוצה ואת מי אני אוהבת. את יודעת, אני כותבת סיפור "המשרתת הקסומה", כשאני אגמור אותו אני אתן לך אחד. טוב אני צריכה לסיים אז שלום לך אדוה .

שלום ולאתראות .

לכוכב הזהב?, אני זוכרת אותך. אשמח לקרוא את סיפורך.
לקוסמת מארץ עוץ?, למה אתם לא באים לפארק הירדן?
חוץ זה, שאני מחה שבעזרת הדף שלי הבנת מי זאת מי כל..(סוף בוף מישהו נעזר בדף שלי חוץ ממני, חח...)

אדוה, תודה על התשובה!

אני בטוחה שאמא שלך, גם כועסת רק לפעמים, ולא תמיד.
כמוני.

אולי את, בתור מישהי שהיא גם עדיין ילדה, אבל גם חכמה ונבונה - תוכלי לתת לי רעיונות איך ללמד את הבנות שלי שגם אם אני כועסת - אני אוהבת אותן מאוד והן חשובות לי?
גם הייתי רוצה שישימו לב שאני כועסת רק לפעמים ובכלל לא כל הזמן, ושהכעס שלי הוא לא עליהן בכלל אלא על אנשים אחרים, או אולי סתם על זה שקשה לי.
הבנות שלי מאוד קטנות, אבל לא הייתי רוצה שהן תזכורנה את הילדות שלהן כאילו אמא שלהן כעסה עליהן הרבה.

אשמח לשמוע את דעתך.

את יודעת, גם אמא שלי תמיד אומרת לי, שכשהיא כועסת עליי, היא עדיין אוהבת אותי. אני לא מצליחה להבין את זה. אולי אני אבין יותר כשאני אתבגר.

אם אני אצליח לחשוב על רעיונות בקשר לזה, אתן לך אותם.

אגב שיחתי אם טלי מא - אתן יודעות, שהיום נסענו לאבא שלי לעבודה שלו, (העבודה שלו בתל-אביב), ורצינו לקחת את הרכבת מבית שמש.
הגענו מאוחר מדי. אחרנו את הרכבת הראשונה. אחר כך, רצינו לקחת את הרכבת מרמלה, אבל - גם אותה פיספסנו.

כל זה קרה כמובן באשמת - אמא שלי.

אני לא מצליחה להבין את זה. אולי אני אבין יותר כשאני אתבגר.
למה את לא מבינה את זה?
האם את לא אוהבת אותה כשאת כועסת עליה?

לא יודעת. לפעמים אני כועסת עליה סתם, ואז אני כן אוהבת אותה. לפעמים אני כועסת עליה באמת, ואז יש איזה כמה דקות של הרגעות, ואחרי זה אני כן אוהבת אותה. (לפעמים, הזמן שאני כועסת עליה הוא יותר מכמה דקות, אבל...)

תודה על התשובות שלך. הן מאוד מעניינות וחשובות לי.
אני לומדת ממך המון.

בבקשה. תמיד אשמח לעזור.

הי אדוונת, עצרתי כאן לראות מה נשמע. הדף שלך צומח כל כך מהר שלקח לי זמן לקרוא את הכל!
כבר התרגלתי לראות אתכן בימי רביעי אז היה לי קצת מוזר ושקט היום. במקום להתראות, אני שולחת לך חיבוק גדול דרך המחשב ( () )

טוב, אף פעם לא הצלחתי לעשות את הציורים האלה חוץ מפרח. אם תצליחי לעשות חיבוק, תראי כאילו הוא ממני @}

היי, אמא כרגע אמרה לי איך עושים חיבוק, טוב, אז הנה, תראי,

עושים כמו שאת עשית, רק בלי רווחים.

הי אדווה. זה באמת מעניין הנושא של הכעס.
בדיוק כתבתי עליו בבלוג שלי...
גם הילה כל הזמן אומרת לי שלמרות שאני אומרת שאני אוהבת אותה תמיד כשאני כועסת עליה
היא לא מרגישה את האהבה שלי.
זה מאוד קשה בעיני אבל אני יכולה להבין את זה...

אני גם מבינה אותה. גם אני מרגישה כך בדרך כלל. תמסרי לה ד"ש.

אם אמהות צריכות כל הזמן לכעוס על הילדים שלהן, אני לא בטוחה שאני רוצה להיות אמא
אמהות לא כועסות על הילדים שלהם אלא על עצמן, כי אתם משמשים לנו כמראה לכל מה שאנחנו טרם פתרנו וכל מה שלא נוח לנו עם עצמנו , ולהפך אתם מראים לנו את הנקודות בהם אנחנו מרגישים, שמחים וכו.. למעשה זה השיקוף(מסובך נכון. גם לי לקח לא מעט זמן להבין).
אם את רוצה אני אסביר לך את זה באריכות יום אחד.
יהודית שפמן

היי יהודית שפמן,
עכשיו אני מבינה קצת יותר. אני עדיין חושבת,
אני לא מצליחה להבין את זה. אולי אני אבין יותר כשאני אתבגר.
בכל זאת, תודה על ההסבר. אני בטוחה שביום מין הימים אני אבין מההסבר הזה, והוא יעזור לי בחיים.

אתן יודעות מתי הלכתי לישון אתמול??? בעשרה לאחת-עשרה בלילה!
על תשפטו אותי בגלל זה, הייתי במחשב, ורק שלא ממש הייתי צריכה לעשות דברים, רק אז, שמתי לב לשעה.

אני לא מצליחה להבין את זה. אולי אני אבין יותר כשאני אתבגר.
מה שיהודית התכוונה (אולי, לא בטוח) זה שמה שאנחנו לא אוהבים בעצמנו - קשה לנו לראות אצל אחרים.
זה תקף לא רק לאימהות וילדים אלא בכלל ביחסים.

כל כך שמחתי לראות שיש לך דף משל עצמך
אני נהנית לקרוא את מה שאת כותבת
זה מלמד מאוד
חיבוק
איטהל

תודה לקוסמת מארץ עוץ??, ולאיטהל כמון??!
לקוסמת מארץ עוץ??:
אני אנסה לחשוב על זה, ואלי אני אבין.. תודה!

לאיטהל:

ברוכה הבאה לדף שלי!

אני שמחה שאת קוראת בדף. תודה!

היי אדוה מה קורה?. אין לי כולכך מה ליכתוב בדף שלי אז אני לא כותב. אני כבר לא ניכנס לבאופן טיבעי רק פעם במלה זמן. ד"ש לכולם ולילה טוב מיונה...... (-:

היי יונה.
מה קורה איתך? אני בסדר. אתם באים לפארק הירדן???

טוב, ביי, ולילה טוב!.

איזה יופי של דף, אדוה!
הרבה נושאים מעניינים עולים בו.
אמשיך לעקוב
להתראות בפארק הירדן!

היי אירית!
תודה על המחמאה! טוב, אין לי הרבה מה לכתוב כאן,
אז
להתראות בפארק הירדן!

אני דווקא חושבת שלפעמים אנחנו כועסות על דברים שהילדים שלנו עושים. נניח שגלעד מחליט שהוא צובע את כל הבית בצבעי הגואש שלו... את יכולה להבין למה זה עשוי להכעיס אותי ?
או שעדו יחליט שהוא מציק לגלעד בדיוק כשאני מנסה להרדים את רוני ?
או שנועם חוטף קריזה כי עדו לא נותן לו משהו אז הוא בא למטבח וצורח לי בתוך האוזן.
יש דברים שיכולים נורא להכעיס או לעצבן, זה לא אומר שאני לא אוהבת את הילדים שלי, או את הבעל שלי או את אמא שלי או חברה שלי, אני פשוט מאד לא אוהבת את המעשה שהם עשו.
אולי כילד קצת קשה לנו להבין את זה ולקבל שאפשר להפריד ביננו לבין המעשים שלנו, בעצם, זה משהו שגם כגדולה אני עוד לומדת לחיות איתו בשלום ולקבל שלפעמים כועסים או לא מרוצים ממשהו שעשיתי אבל זה לא מבטל אותי, אני עדיין אהובה ורצויה !

כן, את זה אני מבינה עכשיו. זה חלק גדול ממה שהייתי צריכה להבין קודם. תודה!

חוץ מזה, אני גם לא מבינה למה לא הבנתי את זה קודם. גם אצלנו קורים דברים כאלה.

טוב, תודה רבה, רסיסים של אור !
שבת שלום לכולם!

מה שכתבת על הרכבת הזכיר לי שכשהייתי ילדה סבתא שלי רצתה לקחת אותנו לדודים בחיפה ברכבת אבל כשעלינו התיק שלה נפל לה מתחת למדרגות על המסילה והיינו צריכים לחכות שהרכבת תצא כדי שאחד העובדים ירד למסילה ויביא את התיק .
התיק גם נרטב והבובה האהובה של אחותי הקטנה וספר אגדות אנדרסן שלי נהרסו לגמרי.
כשזה קרה נורא התבאסנו אבל היום אנחנו נזכרים בזה וצוחקים המון
ככה שלתווך ארוך זה יותר חווייתי מסתם נסיעה ברכבת שהכל הולך לפי התוכנית.

ולגבי הכעס -
כהייתי בגילך הייתה לאמא שלי מחברת שכתבנו אחת לשנייה במהלך הריב, והכעס וגם אחרי.
זה עזר להבהיר דברים. חבל שלא שמרנו את זה
(בעצם אמא שלי לא זורקת כלום , אז זה בטח נמצא איפשהו)
(מצד שני היא שכחנית אז היא בטוח לא תזכור איפה זה אבל אני אשאל אותה בכל זאת)

תודה רבה, ארני ש !

לגבי המחברת לא ממש הבנתי, אשמח אם תסבירי לי..
ושוב, תודה רבה!

היי אדוה אנחנו לא באים לפארק הירדן!!!!!!!!!. רציתי להגיד לך שירדן אח שלי מזמין את אלה ליום הולדת שלו ביום ראשון בטל שחר בגן השעשואים ליד אולה אחרי החוגים כמובן. טוב ביי ולילה טוב יונה............................................. (-:

ש ל ו ם

אמא שלי ( מירב דן ) אמרה לי שיש לך דף ומאד התלהבתי.

שמי= רום
גילי = 10
תחביבי הם: קריאה (אני קוראת המון, לפעמים אפילו ספר פלוס ביום)
התעמלות, להחליק ברולר, לרכב על אופנים, לציר ולשחק ועוד....

הערב אנחנו נוסעים לפארק הירדן

ניפגש מחר !

ליונתן yutta , אנחנו נוסעים לפארק הירדן בצהריים, אז אני חושבת שלא נוכל להשתתף במסיבה של ירדן. בכל מקרה, מזל טוב!|עוגה|

לרום דן, אני חושבת שניפגשנו כבר. יכול להיות בפארק הירדן? אנחנו נוסעים מחר בצהריים, אז נתראה!
ואת יודעת, גם אני קוראת המון. קראתי את כל הספרים של הארי פוטר, המון המון המון פעמים, ואני עוד קוראת אותם. (יש לי סוג של אובססיה להארי פוטר, אבל לא משנה, נדבר על זה בפארק הירדן..) גם לך קורים מקרים כאלה אם ספרים..?

טוב, בכל מקרה, ביי בנתיים!|L|

אני היתי צמודה לסדרת נרניה ( כל יום קראתי ספר מהסידרה ! ) ספר אחר ספר.

איזה ספרים (חוץ מהארי פוטר ) קראת לאחרונה ?

אני כימעט ולא קראת ספרים בסדרות .

אני חושבת שניפגשנו כבר

את צודקת ניפגשנו כבר פעם !
ניפגשנו בפארק הירדן הקודם, ועשינו תחרות צלילה, על פי הטיימר בשעון שלך!

את זוכרת?

באיזה חודש תחגגי יום הולדת 10 ?

הדף שלך עושה לי לחייך מרוב נחת.

נתראה (בלי נדר) ביום שני...

לרום דן, קודם לא זכרתי שעשינו תחרות, אבל עכשיו אני כן זוכרת. גם אני קראתי את כל ספרי נרניה, חוץ מהספר האחרון. ת'אמת, אני דווקא אוהבת ספרים בסדרות. תגידי, קראת את, "שרה גיבורת 'נילי'? אני עוד לא קראתי, אבל אני אתחיל לקרוא. קראתי לאחרונה את הספר הראשון של "ווינטר בלו, ילדה פיות", שזה מאוד נחמד, אח אני חושבת שהוא קצת לקטנים יותר. (למרות זאת אני רוצה לקרוא את כל הסידרה של הספרים האלה).
באיזה חודש תחגגי יום הולדת 10 ?
באפריל.
את רוצה שנקבע מחר בחמש וחצי אחרי הצהריים בפארק הירדן ליד האגם הראשי איפשהו? תגידי לי אם כן או לא. אבל, בעצם, יכול להיות שעוד לא נגיע לפארק הירדן עד אז. אם לא, אז את תדעי, כי אני לא אגיע.

למי כל, אני שמחה שהדף שלי עוזר גם לך.
מקווה שנתראה ביום שני!|L|

לא, אנחנו ניפגש איפה שהוא בין האוהלים.
עכשו אנחנו נוסעים!

כמו שהבטחתי לך בפארק, את כותבת גרוע (בצחוק כמובן)

רועי!!! בעצם, בשמחה הייתי כותבת בדף שלך, אבל אין לי כוח. אולי אני אכתוב בערב, נראה.
מקווה שנתראה מתישהו!

טוב, אומנם הייתי שבוע בפארק הירדן, אבל אני לא ממש מתה לכתוב את כל הפרטים. אני יכולה לכתוב רק:

שגיליתי שמקלחת חמה ומחשבות טובות בו זמנית פותרות הרבה בעיות.

היו לי שני ערבים מאוד לא נחמדים. (בראשון היו הרבה מכות, (לא מכות עליי, אבל על החברים שלי), ובראשון גם גיליתי את המקלחת והמחשבות הטובות)

שבערב הראשון היה הכי נחמד, ושביום שאחריו הכי נהנתי.

היו מלא בנים מעצבנים.

בקיצור, היה ממש גרוע, יחסית לשנה שעברה.

אדוונת= להבין שמחשבות טובות בו זמנית פותרות הרבה בעיות
הלואי שאני הייתי מגיעה להבנה הזאת בגילך
חיבוק ממני
יהודית שפמן

תודה, יהודית! ואת יודעת, אני ממש שמחה שגיליתי את זה, כי זה ממש עזר לי, ואני לא יודעת אם היה משהו אחר שהיה עוזר לי..

אדווה, את כותבת מקסים.
אמרת שאת לא מבינה למה כולם אומרים לך את זה, אז אני אשתדל להסביר. קודם כל, יש לך שפה עשירה ואוצר מילים גדול, החשיבה שלך בוגרת מאוד וחוצמזה את גם מתוקה (-:

תודה, גברת פלפלת !

הי אדוה
באתי לבקר בבלוג שלך ולהגיד שנה טובה.
את יודעת שגם שני הבנים שלי קוראים את הארי פוטר שוב ושוב? וכשהם מתעייפים מהארי הם קוראים את נרניה שוב....
ויש לנו גם את כל סרטי הארי פוטר בבית (וגם את נרניה, כמובן....).

ועוד דבר שרציתי להגיד לך: מאוד אהבתי את המשפט שכתבת כאן למעלה על המקלחת החמה והמחשבות הטובות. אני ממש משתדלת לאמץ את זה.
אני מודה שיותר מצליח לי עם המקלחת, אבל אני עובדת על זה....

שנה טובה לך ולאמא (וכמובן לכל שאר המשפחה). @}

יעל צ

תודה יעל!
שנה טובה גם לכם! אני קראתי את כל ספרי נרניה חוץ מהאחרון. אני הכי אוהבת את הסוס ונערו. איזה ספר הבנים שלך הכי אוהבים מנרניה?
מהארי פוטר אני הכי אוהבת את החמישי, (למרות שהוא נורא). איזה מהארי פוטר הבנים שלך הכי אוהבים?

סליחה על התחקור הזה..אדוה

שנה טובה!

@}

הי אדוה
טוב, תחקרתי את הבנים והתוצאות הן:
בסדרת נרניה - איתי (הבן הגדול) הכי אוהב את הספר השביעי "הקרב האחרון". בהארי פוטר - הוא הכי אוהב את הראשון.
נדב- בסדרת נרניה הכי אוהב (כמוך) את "הסוס ונערו", ובהארי פוטר את השביעי.

סליחה על התחקור הזה זה בסדר גמור. את יכולה לשאול מה שאת רוצה.

היי יעל, בוקר טוב!
תודה על התשובות. אני נורא רוצה להיפגש כבר, ואמא אף פעם לא מוצאת את הזמן..
אני אבקש ממנה שתסדר לנו פגישה. מה את אומרת?

הי אדוה, אני מצטרפת לסקר למרות שקראתי מסדרת נרניה רק את הראשון. בהארי פוטר אני הכי אוהבת את השלישי.
שנה טובה והרבה דבש @}

תודה רבה, אמא בבית ! שנה טובה גם לך!

שץהיה לך שנה מופלאה,
ילדה אהובה.
@}

הי אדוה, אני לא בבית ורק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך.
אני נורא רוצה להיפגש כבר, ואמא אף פעם לא מוצאת את הזמן.. גם אני מנסה למצוא זמן......
בטח בסוף נצליח, מקווה שזה יקרה בקרוב.... אולי בסוכות מתישהו?

לפלוני אלמונית: תודה, שתהיה גם לך שנה נפלאה!

ליעל: כן, נראה שיש איזשהו סיכוי שניפגש מתישהו בסוכות..

שלום אדוה,
אנחנו לא ממש מכירות מקרוב (למרות שאני מכירה את אמא שלך, ואולי בפארק הירדן יצא לך להכיר את הבת הגדולה שלי), בכל אופן, רציתי להודות לך על הכתיבה כאן בדף, אני מאוד נהנית מהדף שלך ולומדת ממך המון!
אז תודה, וכיף לנו שאת כותבת. @}

תודה על המחמאה, סיגל ב! אני יודעת מי זו הבת הגדולה שלך, אבל אני לא ממש מיודדת איתה.
אני שמחה מאוד שהדף שלי מלמד אותך.

טוב, קרו הרבה דברים מאז כתבתי לאחרונה:

התחבר אצלי עודף בנים ענקי. (אני לא מתכוונת להעליב אף אחד..)

עשיתי תחרות אם חבר שלי, מי מצליח להיות טבעוני הכי הרבה זמן מ - 7.10.08 עד 13.10.08 בבוקר.

התחרות הזאת שעשיתי, היא מן מבחן בשבילי, אם אני רוצה להיות טבעונית או לא.

יכול להיות שאני אהיה רק צמחונית, ולא טבעונית.

שמחה לכתוב שוב בבלוג. לא יודעת מה קרה לי, שלא כתבתי כ"כ הרבה זמן. יכול להיות שפשוט לא היה לי מה לכתוב, ממש לא יודעת. הלוואי שידעתי.

מאוד את הבלוג. שמחה שפתחתי אותו.

שלום אדוה מתוקונת,
איזה כיף לראות שיש לך דף בית!!!!!!!!!

רק רציתי לומר שלום ושאני תמיד מתגעגעת ואוהבת אותך מאד מאד מאד

אכתוב יותר פעם אחרת, פשוט חייבת כבר להיות במיטה,
עייפההההההההה נורא.

נשיקה גדולה וחיבוק

אדוה
צמחונית טבעונית מהזה חשוב תזכרי שכל מה שאת אוכלת מזין אותך באבה ושמחה וזה מה שחשוב. אוהבת

ל עדינה ניפו :
תודה! (אין לי יותר מה לכתוב לך, חוץ מזה:) שגם אני אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד!
נשיקה גדולה וחיבוק גם לך! (

)

ל יהודית שפמן :
תודה! (אין לי הרבה יותר מה לכתוב לך כרגע, אני אכתוב אם יהיה..)חוץ מזה: אני אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד!

אדוה יש לי כמה שאלות אליך.

התחבר אצלי עודף בנים ענקי. (אני לא מתכוונת להעליב אף אחד..) למה התכוונת?
למה את חושבת שהשנה המפגש היה גרוע?
כתובת האימייל שלי הוא: [email protected] לכל מה שאת צריכה.

שנה טובה

טוב, רועי כשר , תקבל תשובות.

שאלה:

התחבר אצלי עודף בנים ענקי. (אני לא מתכוונת להעליב אף אחד..) למה התכוונת?

תשובה:
טוב, אני לא בדיוק יודעת להסביר את זה, פשוט אני חושבת יותר מדי על בנים,
ויש לי יותר מדי בנים מעצבנים על הראש,
ולפני שתשאל מה זה אומר:
זה אומר שיותר מדי בנים מעצבנים אותי. טוב, אם יש לך עוד שאלות בנושא...

שאלה:

למה את חושבת שהשנה המפגש היה גרוע?

תשובה:
אני מעדיפה לספר לך במייל...

שאלה:

כתובת האימייל שלי הוא: [email protected] לכל מה שאת צריכה.

תשובה:
תודה!

חוץ מזה, רועי, כתבתי לך באתר שלך, רק שתדע!

שלום,
לי קוראים אהבה גדולה.
אני גם אוהבת לרכב על סוסים. אני מציעה לך, אם את רוצה, להכנס לדף של אילה ושלי:
אילה א כותבת לילדים.

אילה כותבת סיפורים מענינים, וגם אני כותבת כל מיני דברים.
אילה כותבת על חברים שלה.
את יכולה לכתוב על עצמך, אם אפשר, והיא אולי תגיד כן או לא.
אילה אוספת הרבה דברים...
אני לא רוצה לגלות לך הכל.

תיכנסי לדף, ולהתראות.

אני אשמח מאד מאד אם תכתבי לנו שם, או בדף שלי :
אהבה גדולה
@}