הסיפור של אדוה
הסיפור של אדוה
היי אהבה גדולה ,
נכנסתי לדף שלך ושל איילה א , וגם לדף שלך.
היה נחמד מאוד לקרוא אתכן.
אבל בכל זאת, אני לא יודעת למה, לא הגבתי.
לפעמים אני פשוט קוראת דפים, ופשוט לא מגיבה. אני לא מבינה למה, אבל כזאת אני.
נכנסתי לדף שלך ושל איילה א , וגם לדף שלך.
היה נחמד מאוד לקרוא אתכן.
אבל בכל זאת, אני לא יודעת למה, לא הגבתי.
לפעמים אני פשוט קוראת דפים, ופשוט לא מגיבה. אני לא מבינה למה, אבל כזאת אני.
הסיפור של אדוה
טוב. אני יודעת שיש על זה המון דפים, אבל אין מה לעשות, אני עדיין חושבת שזה מגניב:
נכון, זה היה מגניב, אם נגיד כל הקבוצות של החינוך הביתי, (רחובות גזר, התל-אביביים, הירושלמים, ואלה שגרים בצפון), היו גרים בכפר אוריה, (לאו דווקא היישוב הזה, כל יישוב יכול להיות), וכולם היו מכירים את כולם, וכולם היו קרובים אחד לשני כמה צעדים, ו---.
חוזרת ואומרת, שיודעת שיש המון דפים כאלה, ועדיין חושבת שזה מגניב. לא יודעת למה.
נכון, זה היה מגניב, אם נגיד כל הקבוצות של החינוך הביתי, (רחובות גזר, התל-אביביים, הירושלמים, ואלה שגרים בצפון), היו גרים בכפר אוריה, (לאו דווקא היישוב הזה, כל יישוב יכול להיות), וכולם היו מכירים את כולם, וכולם היו קרובים אחד לשני כמה צעדים, ו---.
חוזרת ואומרת, שיודעת שיש המון דפים כאלה, ועדיין חושבת שזה מגניב. לא יודעת למה.
-
- הודעות: 33
- הצטרפות: 24 אוקטובר 2002, 13:24
הסיפור של אדוה
הי אדוונה!
לאחרונה אני מתכתבת איתך המון במייל ואני נורא נהנית מזה
חוץ מזה זה נראה לי רעיון מצוין לעשות מקום שבו יתרכזו כל משפחות החינוך הביתי...
חיבוק ענקי! אוהבת מאוד נעמה
לאחרונה אני מתכתבת איתך המון במייל ואני נורא נהנית מזה
חוץ מזה זה נראה לי רעיון מצוין לעשות מקום שבו יתרכזו כל משפחות החינוך הביתי...
חיבוק ענקי! אוהבת מאוד נעמה
הסיפור של אדוה
היי נעמה!
גם אני נורא נהנית להתכתב איתך במייל!
את יודעת מי הכניס לילדים של הקבוצה לראש את הרעיון הזה?
אני, אגם, (אגם המפורסם, חח), ופנינה!
בעצם, את הרעיון הזה המצאנו רק אתמול, (ב - 12.10.2008).
חיבוק ענקי! אוהבת מאוד, אדוה @}
גם אני נורא נהנית להתכתב איתך במייל!
את יודעת מי הכניס לילדים של הקבוצה לראש את הרעיון הזה?
אני, אגם, (אגם המפורסם, חח), ופנינה!
בעצם, את הרעיון הזה המצאנו רק אתמול, (ב - 12.10.2008).
חיבוק ענקי! אוהבת מאוד, אדוה @}
הסיפור של אדוה
הי אדוונה!
לא כל-כך הצלחתי להבין את מה שכתבת... תסבירי לי יותר ברור אחר-כך במייל
נעמה
לא כל-כך הצלחתי להבין את מה שכתבת... תסבירי לי יותר ברור אחר-כך במייל
נעמה
-
- הודעות: 3574
- הצטרפות: 23 אוקטובר 2004, 18:09
- דף אישי: הדף האישי של אילה_א*
-
- הודעות: 2998
- הצטרפות: 26 יולי 2001, 09:53
- דף אישי: הדף האישי של אביב_חדש*
הסיפור של אדוה
הי אדוה מתוקה.
(מכירה אותי? תשאלי את אמא). כיף לקרוא אותך כאן.
נשיקות, מקווה שנתראה בקרוב.
(מכירה אותי? תשאלי את אמא). כיף לקרוא אותך כאן.
נשיקות, מקווה שנתראה בקרוב.
הסיפור של אדוה
תודה אדוה בואי ניתכתב
ביייייייייי
ביייייייייי
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
היי לכולם!
טוב, זאת אדוה, (פתחתי דף בית חדש, וזה הניק).
טוב, אז לפי הסדר:
אדוה
@}
@}
@}
טוב, זאת אדוה, (פתחתי דף בית חדש, וזה הניק).
טוב, אז לפי הסדר:
- לנעמה: כן, אני יודעת שלא כתבתי כל כך ברור, אבל שקצת מתרגשים, או שממהרים, זה קשה לכתוב כל כך ברור..(הייתי בלחץ, היינו צריכים ללכת)חוץ מזה, אני גם נורא רוצה להיפגש..(עד פארק הירדם הבא יש מלא זמן..).
- לנעמה: נכנסתי לבלוג שלך, והוא נורא חמוד בעיני, אגיב לך כבר שם..
- לאילה א: כן, נכנסתי אליו, והוא באמת נורא חמוד,
- לאביב חדש: תודה רבה, וגם אני מקווה שנתראה בקרוב..
- לנטע נובק: גם אני נורא אשמח להתכתב איתך..חוץ מזה, אני גם נורא רוצה להיפגש..(עד פארק הירדם הבא יש מלא זמן..)|L|
אדוה
@}
@}
@}
-
- הודעות: 17
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 23:54
- דף אישי: הדף האישי של נעמה_הג'ינג'ית*
הסיפור של אדוה
הי אדוה!
לא הבנתי, את סוגרת את הבלוג הסיפור של אדוה ?
אני מבטיחה לך שניפגש לפני פארק הירדן הבא
אוהבת נעמה
לא הבנתי, את סוגרת את הבלוג הסיפור של אדוה ?
אני מבטיחה לך שניפגש לפני פארק הירדן הבא
אוהבת נעמה
הסיפור של אדוה
אדוה את רוצה שניתכתב תכתבי בדף שלי עם כן\לא
אוהבת |l| מאוד נטע נובק
אוהבת |l| מאוד נטע נובק
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
לנעמה הג'ינג'ית: לא, אני לא סוגרת אותו. ורציתי לשאול: מתי אתן באות לבקר פה? (במרכז?)
לנטע נובק: ברור שאני רוצה! למה שאני לא ארצה?
אוהבת מאוד את שתיכן!
לנטע נובק: ברור שאני רוצה! למה שאני לא ארצה?
אוהבת מאוד את שתיכן!
הסיפור של אדוה
אני לא יודעת בדיוק מתי נבוא (יכול להיות שבשבת) אבל כשאני אדע אני מבטיחה להתקשר אליך ואז נקבע שתבואי אלינו או שאנחנו נבוא אליך (הבטחתי גם לעדי שניפגש אזאולי נוכל לאחד את זה איך-שהוא).
טוב כבר נדבר...
נעמה
טוב כבר נדבר...
נעמה
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
האמת, נעמה, שרציתי להיפגש איתכן לבד, פשוט, אני רואה את עדי הרבה יותר מאשר אתכן...
טוב, אז נדבר..
טוב, אז נדבר..
-
- הודעות: 47
- הצטרפות: 31 מאי 2005, 10:59
- דף אישי: הדף האישי של א_נ_ה*
הסיפור של אדוה
חוג טבע. החוג נקרא, "שומרי הגן".
את לומדת שומרי הגן?!?!
תביאי לי פרתים אדווה! בבקשה! פעם הייתי ואני ממש ממש רוצה!
(לא קראתי את הכל ועכשיו אמצא הלילה אני אגיב בבוקר שוב.)
את לומדת שומרי הגן?!?!
תביאי לי פרתים אדווה! בבקשה! פעם הייתי ואני ממש ממש רוצה!
(לא קראתי את הכל ועכשיו אמצא הלילה אני אגיב בבוקר שוב.)
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
היי תאיר!
מה זאת אומרת,
תביאי לי פרתים אדווה!?
אני חושבת שיעזור לך לקרוא את הכל ולהבין. תנסי לקרוא ולהבין, ואם לא תביני, אסביר לך.
מה זאת אומרת,
תביאי לי פרתים אדווה!?
אני חושבת שיעזור לך לקרוא את הכל ולהבין. תנסי לקרוא ולהבין, ואם לא תביני, אסביר לך.
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
למה אף אחד לא כותב לי בדף הבית שלי? משעמם לי שם...
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
שתיגמר לי הרוח הקרבית, אני חושבת שאני אתחיל לכתוב כאן סיפור...ביום שני אני אכתוב איך היה לי בשומרי הגן...
-
- הודעות: 1539
- הצטרפות: 20 דצמבר 2007, 20:56
- דף אישי: הדף האישי של אלטר_אגו*
הסיפור של אדוה
שלום אדוה, גם אני קוראת אותך ומחכה לסיפור.
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
תודה, אלטר אגו !
סביר להניח שמחר או בהמשך השבוע אני אכתוב משהו...
סביר להניח שמחר או בהמשך השבוע אני אכתוב משהו...
-
- הודעות: 33
- הצטרפות: 24 אוקטובר 2002, 13:24
הסיפור של אדוה
הי אדוונה ראיתי בדיוק שכתבת הרגע את יכולה לענות לי בדף שלי? נעמה
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
כן, אני אענה....
ושלחתי לך מייל...(בעצם, שלחתי לך שניים).
ושלחתי לך מייל...(בעצם, שלחתי לך שניים).
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
סליחה על השעה המאוחרת, אבל אתם במקרה רוצים סיפור המשך להארי פוטר?
-
- הודעות: 2708
- הצטרפות: 25 אפריל 2006, 19:47
- דף אישי: הדף האישי של מי_מה*
הסיפור של אדוה
אתם במקרה רוצים סיפור המשך להארי פוטר?
רוצים! בטח רוצים.
(אני הכי אהבתי את הספר השלישי 'האסיר מאזקבן' )
רוצים! בטח רוצים.
(אני הכי אהבתי את הספר השלישי 'האסיר מאזקבן' )
-
- הודעות: 1078
- הצטרפות: 21 דצמבר 2003, 15:17
- דף אישי: הדף האישי של אמא_בבית*
הסיפור של אדוה
אתם במקרה רוצים סיפור המשך להארי פוטר?
כן!
הי, גם אני הכי אהבתי את הספר השלישי!
למרות שעכשיו אני לא יודעת כי אולי השביעי יותר.
כן!
הי, גם אני הכי אהבתי את הספר השלישי!
למרות שעכשיו אני לא יודעת כי אולי השביעי יותר.
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
סבבה, יש לי סיפור מוכן, (שהוא בינתיים שמונה פרקים), שכתבתי ועכשיו אני לא צריכה, אני מוכנה להעביר אותו לכאן.. אבל תראו, אני מתחילה לפני מה שקרה בפרק האחרון בשביעי, ('19 שנים אחר כך'), כשג'יימס רק מתחיל ללמוד.. ותתפלאו, הוא לא יהיה כ"כ שוויצר.. למרות שבהמשך הוא כן, אבל פחות... אני אעשה עריכה קטנה ואני אעביר לכאן
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
ביום הולדתו ה11 של ג'יימס, החליטו הוריו לתת לו מתנה - מטאטא.
מטאטא שביט 260! המטאטא אמנם לא היה כל-כך חדיש, וגם לא כל-כך פופולרי, אבל בכל זאת, מטאטא זה דבר יקר...
שכחנו להזכיר את שני האחים של ג'יימס..
אלבוס*, שהיה בן 9 באותה שנה, היה חכם וטוב לב.
לאלבוס היה שיער זהוב, שלא כמו לג'יימס.
היה לו שם חיבה - אל.
הוא אהב לשחק קווידיץ', בדיוק כמו ג'יימס, והיה אף טוב ממנו.
לילי*, חכמה, פיקחית, ואמיצה.
לה היה שיער אדום זהוב. לא זהוב כמו של אלבוס,
אלא זהוב כהה יותר. שערה היה נפוח מעט, בעוד שלאלבוס היה שיער חלק,
ולג'יימס - קוצני.
לילי לא ממש הבינה את כללי הקווידיץ'. היא הייתה מסתכלת בכל פעם שאלבוס וג'יימס שיחקו.
היא הייתה מעודדת את שניהם כאחד, כאשר היו קולעים גולים אחד לשני.
באותה שנה, לא רחוק מיום הולדתו של ג'יימס, הייתה לילי בת 7.
הזמן עבר מהר, וה-1 בספטמבר הגיע.
הגיע זמנו של ג'יימס לסוע להוגוורטס. הוא כמובן, חשב שזה כיף נורא.
אבל אלבוס ולילי - הצטערו. היה חבל מאוד ללילי לא לראות את אחיה משחקים קווידיץ', רבים, (היא ידעה שאפילו לזה היא תתגעגע..),
ועוד. אלבוס הצטער בעיקר גם בגלל שלא יוכל לשחק קווידיץ', וגם בגלל שהוא לא אהב לשחק רק אם אחותו. הוא היה מהבנים שלפעמים נמאס לו מבנות, שלא כמו אביו.
הם נסעו לקינגס-קרוס. לילי ואלבוס היו מאוד עצובים.
הם חיבקו את אחיהם, והוא, שלא כדרכו, חיבק אותם, ונראה קצת נפחד.
"אל תדאג, הכל יהיה בסדר." הרגיעה אותו ג'יני.
"אני לא דואג!" אמר ג'יימס.
"אבא, נכון שמי שיותר מדי אמיץ, (כמוני), לא יוכל להיות בסלית'רין?" שאל ג'יימס.
"נכון," אישר הארי. "אבל עדיין, אני לא חושב שכדי לך לדאוג, אני מכיר איש, ממש ממש ממש אמיץ, והוא יוצא בית סלית'רין. אין לך מה לדאוג, סלית'רין הוא לא בית כל-כך נורא.."
"כן, אני יודע, אבל עדיין.." אמר ג'יימס, אבל למרות הכל הוא נראה יותר רגוע מאשר קודם.
"טוב, יאללה!" זירזה אותו ג'יני. "אתר תאחר לרכבת!"
"אני כבר עולה!" אמר ג'יימס. "להת', אבא! להת', אמא! להת', אל! להת', לילי!"
"להת'," ענו כולם. אלבוס ולילי די שמחו בשביל ג'יימס, אבל עדיין היו די עצובים..
נ.ב
ג'יימס - ג'יימס סיריוס פוטר
מטאטא שביט 260! המטאטא אמנם לא היה כל-כך חדיש, וגם לא כל-כך פופולרי, אבל בכל זאת, מטאטא זה דבר יקר...
שכחנו להזכיר את שני האחים של ג'יימס..
אלבוס*, שהיה בן 9 באותה שנה, היה חכם וטוב לב.
לאלבוס היה שיער זהוב, שלא כמו לג'יימס.
היה לו שם חיבה - אל.
הוא אהב לשחק קווידיץ', בדיוק כמו ג'יימס, והיה אף טוב ממנו.
לילי*, חכמה, פיקחית, ואמיצה.
לה היה שיער אדום זהוב. לא זהוב כמו של אלבוס,
אלא זהוב כהה יותר. שערה היה נפוח מעט, בעוד שלאלבוס היה שיער חלק,
ולג'יימס - קוצני.
לילי לא ממש הבינה את כללי הקווידיץ'. היא הייתה מסתכלת בכל פעם שאלבוס וג'יימס שיחקו.
היא הייתה מעודדת את שניהם כאחד, כאשר היו קולעים גולים אחד לשני.
באותה שנה, לא רחוק מיום הולדתו של ג'יימס, הייתה לילי בת 7.
הזמן עבר מהר, וה-1 בספטמבר הגיע.
הגיע זמנו של ג'יימס לסוע להוגוורטס. הוא כמובן, חשב שזה כיף נורא.
אבל אלבוס ולילי - הצטערו. היה חבל מאוד ללילי לא לראות את אחיה משחקים קווידיץ', רבים, (היא ידעה שאפילו לזה היא תתגעגע..),
ועוד. אלבוס הצטער בעיקר גם בגלל שלא יוכל לשחק קווידיץ', וגם בגלל שהוא לא אהב לשחק רק אם אחותו. הוא היה מהבנים שלפעמים נמאס לו מבנות, שלא כמו אביו.
הם נסעו לקינגס-קרוס. לילי ואלבוס היו מאוד עצובים.
הם חיבקו את אחיהם, והוא, שלא כדרכו, חיבק אותם, ונראה קצת נפחד.
"אל תדאג, הכל יהיה בסדר." הרגיעה אותו ג'יני.
"אני לא דואג!" אמר ג'יימס.
"אבא, נכון שמי שיותר מדי אמיץ, (כמוני), לא יוכל להיות בסלית'רין?" שאל ג'יימס.
"נכון," אישר הארי. "אבל עדיין, אני לא חושב שכדי לך לדאוג, אני מכיר איש, ממש ממש ממש אמיץ, והוא יוצא בית סלית'רין. אין לך מה לדאוג, סלית'רין הוא לא בית כל-כך נורא.."
"כן, אני יודע, אבל עדיין.." אמר ג'יימס, אבל למרות הכל הוא נראה יותר רגוע מאשר קודם.
"טוב, יאללה!" זירזה אותו ג'יני. "אתר תאחר לרכבת!"
"אני כבר עולה!" אמר ג'יימס. "להת', אבא! להת', אמא! להת', אל! להת', לילי!"
"להת'," ענו כולם. אלבוס ולילי די שמחו בשביל ג'יימס, אבל עדיין היו די עצובים..
- אלבוס - אלבוס סוורוס פוטר
- 2 לילי - לילי לונה פוטר
נ.ב
ג'יימס - ג'יימס סיריוס פוטר
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
אני יודעת, זה קצת משעמם, אבל גם הספרים של ג'יי.קיי משעמים בהתחלה, כך שזה לא נורא, נכון?
-
- הודעות: 1078
- הצטרפות: 21 דצמבר 2003, 15:17
- דף אישי: הדף האישי של אמא_בבית*
הסיפור של אדוה
מקסים!
מחכה להמשך...
מחכה להמשך...
-
- הודעות: 1539
- הצטרפות: 20 דצמבר 2007, 20:56
- דף אישי: הדף האישי של אלטר_אגו*
הסיפור של אדוה
עוד!
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
טוב.. אם בא לכם.. אני כבר עושה עריכה ומעבירה לפה..
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
יום לאחר שנסע ג'יימס מהבית, הגיע מכתב ממנו. במכתב היה כתוב:
היי!
נורא נחמד פה בהוגוורטס בינתיים!
ונחשו איפה שובצתי? בגריפינדור!
אין לי עוד הרבה חברים בינתיים, אבל אתמול, באמצע הלילה, עשה לנו המדריך שלנו סיור בכל הוגוורטס!
היא מקסימה. בקומה הראשונה, למשל, יש שירותים, אם רוח רפאים, שקוראים לה "מירטל המייללת!"(אמרו הארי וג'יני פה אחד)
היה מה זה נחמד בסיור. ראינו המון, וגם למדנו המון. יש לנו מיטות אפיריון כאלו, ממש נוחות!
ממש כמו שציפיתי, כיף כאן ממש!
ג'יימס.
אמא", שאלה לילי יום אחד. "מותר לי לכתוב לג'יימס מכתב?"
"ברור מותק". ענתה ג'יני. "רק תני לי לסיים לנקות."
"טוב אמא".
"קדימה," זירזה ג'יני. "בואי. מה את רוצה לכתוב לו?"
"אני רוצה לכתוב..." חשבה לילי. "אמ..אני רוצה לכתוב: לג'יימס היקר, אני מה-זה מתגעגעת אליך. חבל נורא שאתה לא פה. אלבוס במצב-רוח רע. גם אני. אבל אלבוס - הוא הרבה יותר מצטער מאשר אני.. נכון חבל? אין לי אם מי לשחק בכלל. איך לך שמה בהוגווורטס? יש לך חברים חדשים? איזה כיף שאתה בגריפינדור. אני מה-זה שמחה שאתה לא בסלית'רין. יש לך מזל, נכון? מקווה שטוב לך. המון אהבה לילי."
"וואו! איזה מכתב למופת!" אמרה ג'יני בהתפאלות.
"תודה אמא!" חיבקה אותה לילי.
לאחר כמה ימים, שלחו ג'יני והארי מכתב לג'יימס, ובו שאלה, מדוע לא ענה לנכתב של לילי.
לילי, כמובן, מאוד נעלבה. היא לא הבינה מדוע לא ענה למכתב שלה. עד אז הוא ענה לכל המכתבים, אז מה פתאום הוא מתעלם משלה?
רוצים לדעת מה באמת קרה לג'יימס?
בפרק הבא!
תגובה 1, ואני ממשיכה!
היי!
נורא נחמד פה בהוגוורטס בינתיים!
ונחשו איפה שובצתי? בגריפינדור!
אין לי עוד הרבה חברים בינתיים, אבל אתמול, באמצע הלילה, עשה לנו המדריך שלנו סיור בכל הוגוורטס!
היא מקסימה. בקומה הראשונה, למשל, יש שירותים, אם רוח רפאים, שקוראים לה "מירטל המייללת!"(אמרו הארי וג'יני פה אחד)
היה מה זה נחמד בסיור. ראינו המון, וגם למדנו המון. יש לנו מיטות אפיריון כאלו, ממש נוחות!
ממש כמו שציפיתי, כיף כאן ממש!
ג'יימס.
אמא", שאלה לילי יום אחד. "מותר לי לכתוב לג'יימס מכתב?"
"ברור מותק". ענתה ג'יני. "רק תני לי לסיים לנקות."
"טוב אמא".
"קדימה," זירזה ג'יני. "בואי. מה את רוצה לכתוב לו?"
"אני רוצה לכתוב..." חשבה לילי. "אמ..אני רוצה לכתוב: לג'יימס היקר, אני מה-זה מתגעגעת אליך. חבל נורא שאתה לא פה. אלבוס במצב-רוח רע. גם אני. אבל אלבוס - הוא הרבה יותר מצטער מאשר אני.. נכון חבל? אין לי אם מי לשחק בכלל. איך לך שמה בהוגווורטס? יש לך חברים חדשים? איזה כיף שאתה בגריפינדור. אני מה-זה שמחה שאתה לא בסלית'רין. יש לך מזל, נכון? מקווה שטוב לך. המון אהבה לילי."
"וואו! איזה מכתב למופת!" אמרה ג'יני בהתפאלות.
"תודה אמא!" חיבקה אותה לילי.
לאחר כמה ימים, שלחו ג'יני והארי מכתב לג'יימס, ובו שאלה, מדוע לא ענה לנכתב של לילי.
לילי, כמובן, מאוד נעלבה. היא לא הבינה מדוע לא ענה למכתב שלה. עד אז הוא ענה לכל המכתבים, אז מה פתאום הוא מתעלם משלה?
רוצים לדעת מה באמת קרה לג'יימס?
בפרק הבא!
תגובה 1, ואני ממשיכה!
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
אני יודעת, זה פרק קצר, אבל לא היה לי רעיון אחר למשהו מיוחד...
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
אתמול היה לנו שומרי הגן אחרי חודש וחצי שלא היה לנו... איזה כיף!
טוב, אז רציתי לספר לכם איך היה:
טוב, אז כמו תמיד, המדריכים נאמו קצת. קצת אלינו, קצת אל ההורים.
אחרי זה התחלנו. ישבנו במעגל, והמדריכה אמרה לנו שאחרי שהיא תכה בקערית, ועד שהקערית לא תגמור לצלצל, אנחנו צריכים להיות בשקט גמור, ולשים מאוחרינו את כל מה שקרה לנו לאחרונה, ולחשוב רק על מה שאנחנו הולכים לעשות עד אחרי החוג.
אחרי זה הלכנו לחפש לנו מקום טוב להקים בו את מחנה-החורף שלנו.
בהתחלה הלכנו למקום בלתי מוכר, מין גבעה בצלע הר. המקום היה צר, והיה קצת קשה להגיע אליו. בערך באמצעו של המקום עמד עץ, בעצם העץ היחיד שיכול לשמש אותנו. המקום די מצא-חן בעיני חלקנו, ואחד הבנים אמר, "אני חושב שזה לא מקום טוב, מכיוון שזה לא מקום מוסתר, ואנחנו לא רוצים שכל מי שיעבור כאן יראה את המחנה, נכון?"
אני הסכמתי איתו: "אתה צודק. אנחנו באמת לא רוצים שכל עוברי-האורח שעוברים כאן יראו את המקום שלנו."
רוב החבר'ה הסכימו, והמשכנו ללכת.
המקום השני שראינו היה המקם שבו חנינו במפגש הראשון. אחרי הגשם, היה המקום הרבה יותר יפה, מלא דשא וניצנים קטנים שצמחו זה-מכבר. המקום היה נחמד מאוד, אבל - היה קרוב מדי לטעמנו לקבוצה של הגדולים. (גילאי 11 ומעלה).
המקום השלישי שראינו היה מקום מאוד נחמד. מצאנו מין שתי קומות כאלה, ומהקומה השנייה מאוד התלהבנו.(היו בה שני עצי חרוב, עוד כמה עצים בהמשך, והמקום היה ישר ויפה). אחר כך ירדנו שתי קומות, לראות עוד שני מקומות. המקום השני לא היה משהו, מכיוון שהיו זרוקים בו המון ניירות, מה שאומר שהכינו מהמקום שירותים, זה החיסרון. היתרון שהיה לנו היה שהיו שם מגשלות אמה מה-זה כיפיות. אבל זה לא סיפק את הרצון שלנו, וכך הלכנו לבדוק את המקום החמישי. זה היה המקום שבו הדלקנו מדורה בפעם הקודמת. שם ראינו את המקום, אבל מכיוון שהוא היה קרוב מדי לקבוצה של הצעירים יותר, (6-8), אז עשינו מעגל החלטה באיזה מקום יהיה המחנה שלנו. כולם הסכימו למקום השלישי, (שתי קומות מעל הקורה כך שחלטנו לקרוא לזה המקום-של-הקורה), חוץ משלושה ילדים. שני בנים ובת. המדריכה ביקשה מהם להסביר מדוע הם לא רוצים את המקום-של-הקורה. הבן הראשון אמר, "אני חושב שאין שם מספיק עצים. אני מעדיף את המקום השני."
הבן השני אמר: "אני פשוט רוצה את המקום השני, אין לי מה להגיד בגנותו של המקום-של-הקורה."
והבת אמרה: "אני לא אוהבת את המקום-של-הקורה, אני רוצה את המקום הראשון."
"בסדר," אמרה המדריכה. "כל השלושה שלא רוצים את המקום-של-הקורה, יכולים לנסות לשכנע אותנו ולהגיד למה הם חושבים שהמקום שהם רוצים יותר טוב מאחרים?" שאלה.
הבת, שהייתה מאוד הססנית לגבי דברים כאלה, לא רצתה להגיד לנו למה המקום הראשון יותר מצא-חן בעיניה ובמה הוא טוב יותר בעיניה מאשר המקום-של-הקורה. (אני לא זוכרת אם הבנים אמרו במה מוצא-חן בעיניהם המקום השני מאשר המקום-של-הקורה).
בכל מקרה, בסוף שלושת אלה שלא רצו את המקום-של-הקורה כן רצו אותה, וכך הלכנו לקחת דברים למחנה מהאוטו של המדריכה.
אחר כך חזרנו למחנה, והתחלנו לסדר את המחנה. חלק מהילדים הלכו להביא עצים, חלק מהם פינו מקום מיוחד למדורה, ואחרי שהלכתי אם חברה שלי לאסוף עצים הלכנו להביא אבנים שיעשו מעגל מסביב לבור שבו תהיה המדורה. היו עוד חלק ששברו את העצים הגדולים כדי שגודלם יתאים למדורה.
אחרי שהכנו את העצים והזרדים במקום של המדורה, עשינו הגרלה מי ידליק את האש הפעם.
חברה שלי יצאה.
המדריכה אמרה לנו שאם אחרי שני נסיונות לא נצליח, (כשאני כותבת, "נצליח" אני מתכוונת שאני אמורים לעזור למי שמדליק איכשהו), אז נצטרך למלא משימה כדי לקבל את הנסיונות השלישי והרביעי. המשימה שלנו הייתה לזהות חמישה סימנים של חיות. עשינו את זה!
לא הצלחנו להדליק את האש, אז קיבלנו עלינו משימה חדשה. המשימה הייתה לטפס על משהו שנוגע באדמה, אבל לא להיות באדמה, עשר שניות. גם את זה עשינו.
אחרי ניסיון אחד המדריכה הראתה לנו איך כדי לנו לנסות להדליק. גם בנסיון הזה הזה לא הצלחנו, אז המדריכה ויתרה ונתנה לנו עוד שני נסיונות בלי משימה. אחרי שגם בהם לא הצלחנו, (זה לא כ"כ פשוט להדליק אש שאתה כ"כ נרגש), אז המדריכה אמרה שהיא תדליק בשבילנו את האש הפעם, ושיותר היא לא מוותרת.
אחרי שהמדריכה הדליקה לנו את האש, היא שמה קומקום אם מים חמים ועלים, להכין תה. אחרי זה שיחקנו משחק, שצריך לספור עד שמונה, אבל - כל אחד צריך להגיד מספר אחד. אם שני אנשים אומרים אותו מספר ביחד, אז צריך להתחיל מהתחלה.
אחרי שלא הצלחנו, המדריכה ויתרה לנו והורידה את המחיר לחמש. אחרי שהצלחנו חמש, הגענו עד שמונה, וכך קיבלנו את העוגיות! (התמורה למשימה לספור עד שמונה בצורה כזאת הייתה ופלים אם שוקולד, והם היו טבעונים!).
אחרי זה כל אחד קיבל כוס תה ושתי ופלים, ובסוף, בגלל שנשאר מספיק, אז קיבלנו עוד אחד.
אחרי שגמרתי אחד וחצי, (בערך), ראינו ששלושה-ארבעה בנים מהקבוצה של הגדולים מתקדמים אלינו אם מקלות. הבטן שלי התחילה לעשות סלטות, ותרמתי את הופלים. לא יכלותי להכניס פירור לפה.
אחרי זה כמה מאיתנו, (כולל אני), הכלנו לחפש את המקום שלהם. הם השוויצו, ואמרו שהם כמעט סיימו לבנות המחנה שלהם.
אחרי זמן-מה, ראיתי את את העץ שלידו הייתה אחת האפשרויות למחנה שלנו, וכשבדקנו את המקום ליד העץ, הייתי בטוחה שממש מתחתינו היו הגדולים, כמה מטרים למטה.
בגלל זה הייתי בטוחה שהמקום-הרגיל-לגמרי שהיינו בו הוא הוא המקום שבו חונים הגדולים. לא ידעתי איך זה יכול להיות - הרי הם אמרו שהם כמעט גמרו את המחנה.
טוב, אחרי זה חזרנו להורים...
חטפתי לי פלפל חתוך אחד, והלכתי לטייל אם שלוש החברות שלי.
באיזשהו שלב זמן קצר אחרי התחלנו לטייל, ראינו כמה מהבנים יושבים ומדברים.
רצינו להכעיס אותם, (תנסו את זה פעם, זה עובד נהדר!), ועשינו את עצמנו כאילו אנחנו מתחננות משהו נהדר, ושאנחנו מתחלשות על זה, והלכנו לכיוון שלהם, כדי שיראו אותנו. בעצם, מה שלחשנו אחת לשנייה היה, "פססט בלה בלה בלה בלה בלה.." ואחרי צחקנו לאמרנו, "נהדר! רעיון מעורר השראה!" וצחקנו צחוק גדול.
זה עבד נהדר. נראה היה שהם התחילו לכעוס, כי הם התחילו לרדוף אחרינו בצורה מפחידה. רצנו כמו משוגעות. הרגשתי שהלב שלי עומד לצאת לי מהגוף, זה ממש מפחיד שכמה בנים רודפים אחרייך בצורה כזאת.
בסוף עצרנו, נשמנו אוויר, ושאלנו: "מה אתם רוצים מאיתנו?"
ואז אחד הבנים אמר, "זה הוא רצה!"
"---, זה אתה רצית לדבר אם הבנות!"
והתחיל קרב אבנים קטנות. ברחנו. המשיך המרדף. הלכנו למקום ליד המגלשות שבדקנו כמקום למחנה-חורף שלנו. הם עלו מהמגלשות, והבנו שהם מתכוונים לרדת אלינו במגלשות שליד. הלכנו לשולחן שליד, והתחילה ההתקפה. שוב: "מה אתם רוצים מאיתנו?" שאלתי בכעס.
"זה הוא שרצה לדבר אם הבנות, כבר אמרתי לכן קודם, הוא אמר שזה כיף!"
"אתה צוחק עלי!" אמרתי.
"לא נכון! נכון שאמרת שאתה רוצה לדבר אם הבנות?" --- שאל.
הוא שתק. לא אמר. ידעתי שכן. זה תמיד סימן שהוא לא יכול להכחיש את מה שאמרו.
לבסוף אמר --- לאחת מהחברות שלי, שבמקרה היה גם אח שלה, "בואי, ---- הולכים." והיא הלכה.
אני ושתי החברות שלנו אמרנו, "להת'!" והלכנו.
זה מה שקרה לי מעניין אתמול...
יש לי 6 חברות, (7 יחד איתי), מתוכן שלוש, שרוצות לעזור לי. לעזור לי לארגן את המעגל-ילדות. (כמו מעגל-נשים, אבל של ילדות..)
בעצם, התוכנית היא לעשות מעגל ילדות- שמתחיל כמו מעגל-נשים, אבל אחרי זה אוכלים משהו קל, ולפעמים גם סרט בסוף... לפעמים יכול להיות שמי תשרצה תישאר ללינה. רק בנות. אין בנים בעסק הזה. כל העסק הזה הוא בכלל בשביל להוציא קצת את הבנים מהמחשבות שלנו לשעות ספורות....
אני כותבת ---- כאלה כי אני לא רוצה לכתוב כאן שמות...
אשמח לענות על שאלות, לענות על תגובות, ועוד. תודה! @} []
טוב, אז רציתי לספר לכם איך היה:
טוב, אז כמו תמיד, המדריכים נאמו קצת. קצת אלינו, קצת אל ההורים.
אחרי זה התחלנו. ישבנו במעגל, והמדריכה אמרה לנו שאחרי שהיא תכה בקערית, ועד שהקערית לא תגמור לצלצל, אנחנו צריכים להיות בשקט גמור, ולשים מאוחרינו את כל מה שקרה לנו לאחרונה, ולחשוב רק על מה שאנחנו הולכים לעשות עד אחרי החוג.
אחרי זה הלכנו לחפש לנו מקום טוב להקים בו את מחנה-החורף שלנו.
בהתחלה הלכנו למקום בלתי מוכר, מין גבעה בצלע הר. המקום היה צר, והיה קצת קשה להגיע אליו. בערך באמצעו של המקום עמד עץ, בעצם העץ היחיד שיכול לשמש אותנו. המקום די מצא-חן בעיני חלקנו, ואחד הבנים אמר, "אני חושב שזה לא מקום טוב, מכיוון שזה לא מקום מוסתר, ואנחנו לא רוצים שכל מי שיעבור כאן יראה את המחנה, נכון?"
אני הסכמתי איתו: "אתה צודק. אנחנו באמת לא רוצים שכל עוברי-האורח שעוברים כאן יראו את המקום שלנו."
רוב החבר'ה הסכימו, והמשכנו ללכת.
המקום השני שראינו היה המקם שבו חנינו במפגש הראשון. אחרי הגשם, היה המקום הרבה יותר יפה, מלא דשא וניצנים קטנים שצמחו זה-מכבר. המקום היה נחמד מאוד, אבל - היה קרוב מדי לטעמנו לקבוצה של הגדולים. (גילאי 11 ומעלה).
המקום השלישי שראינו היה מקום מאוד נחמד. מצאנו מין שתי קומות כאלה, ומהקומה השנייה מאוד התלהבנו.(היו בה שני עצי חרוב, עוד כמה עצים בהמשך, והמקום היה ישר ויפה). אחר כך ירדנו שתי קומות, לראות עוד שני מקומות. המקום השני לא היה משהו, מכיוון שהיו זרוקים בו המון ניירות, מה שאומר שהכינו מהמקום שירותים, זה החיסרון. היתרון שהיה לנו היה שהיו שם מגשלות אמה מה-זה כיפיות. אבל זה לא סיפק את הרצון שלנו, וכך הלכנו לבדוק את המקום החמישי. זה היה המקום שבו הדלקנו מדורה בפעם הקודמת. שם ראינו את המקום, אבל מכיוון שהוא היה קרוב מדי לקבוצה של הצעירים יותר, (6-8), אז עשינו מעגל החלטה באיזה מקום יהיה המחנה שלנו. כולם הסכימו למקום השלישי, (שתי קומות מעל הקורה כך שחלטנו לקרוא לזה המקום-של-הקורה), חוץ משלושה ילדים. שני בנים ובת. המדריכה ביקשה מהם להסביר מדוע הם לא רוצים את המקום-של-הקורה. הבן הראשון אמר, "אני חושב שאין שם מספיק עצים. אני מעדיף את המקום השני."
הבן השני אמר: "אני פשוט רוצה את המקום השני, אין לי מה להגיד בגנותו של המקום-של-הקורה."
והבת אמרה: "אני לא אוהבת את המקום-של-הקורה, אני רוצה את המקום הראשון."
"בסדר," אמרה המדריכה. "כל השלושה שלא רוצים את המקום-של-הקורה, יכולים לנסות לשכנע אותנו ולהגיד למה הם חושבים שהמקום שהם רוצים יותר טוב מאחרים?" שאלה.
הבת, שהייתה מאוד הססנית לגבי דברים כאלה, לא רצתה להגיד לנו למה המקום הראשון יותר מצא-חן בעיניה ובמה הוא טוב יותר בעיניה מאשר המקום-של-הקורה. (אני לא זוכרת אם הבנים אמרו במה מוצא-חן בעיניהם המקום השני מאשר המקום-של-הקורה).
בכל מקרה, בסוף שלושת אלה שלא רצו את המקום-של-הקורה כן רצו אותה, וכך הלכנו לקחת דברים למחנה מהאוטו של המדריכה.
אחר כך חזרנו למחנה, והתחלנו לסדר את המחנה. חלק מהילדים הלכו להביא עצים, חלק מהם פינו מקום מיוחד למדורה, ואחרי שהלכתי אם חברה שלי לאסוף עצים הלכנו להביא אבנים שיעשו מעגל מסביב לבור שבו תהיה המדורה. היו עוד חלק ששברו את העצים הגדולים כדי שגודלם יתאים למדורה.
אחרי שהכנו את העצים והזרדים במקום של המדורה, עשינו הגרלה מי ידליק את האש הפעם.
חברה שלי יצאה.
המדריכה אמרה לנו שאם אחרי שני נסיונות לא נצליח, (כשאני כותבת, "נצליח" אני מתכוונת שאני אמורים לעזור למי שמדליק איכשהו), אז נצטרך למלא משימה כדי לקבל את הנסיונות השלישי והרביעי. המשימה שלנו הייתה לזהות חמישה סימנים של חיות. עשינו את זה!
לא הצלחנו להדליק את האש, אז קיבלנו עלינו משימה חדשה. המשימה הייתה לטפס על משהו שנוגע באדמה, אבל לא להיות באדמה, עשר שניות. גם את זה עשינו.
אחרי ניסיון אחד המדריכה הראתה לנו איך כדי לנו לנסות להדליק. גם בנסיון הזה הזה לא הצלחנו, אז המדריכה ויתרה ונתנה לנו עוד שני נסיונות בלי משימה. אחרי שגם בהם לא הצלחנו, (זה לא כ"כ פשוט להדליק אש שאתה כ"כ נרגש), אז המדריכה אמרה שהיא תדליק בשבילנו את האש הפעם, ושיותר היא לא מוותרת.
אחרי שהמדריכה הדליקה לנו את האש, היא שמה קומקום אם מים חמים ועלים, להכין תה. אחרי זה שיחקנו משחק, שצריך לספור עד שמונה, אבל - כל אחד צריך להגיד מספר אחד. אם שני אנשים אומרים אותו מספר ביחד, אז צריך להתחיל מהתחלה.
אחרי שלא הצלחנו, המדריכה ויתרה לנו והורידה את המחיר לחמש. אחרי שהצלחנו חמש, הגענו עד שמונה, וכך קיבלנו את העוגיות! (התמורה למשימה לספור עד שמונה בצורה כזאת הייתה ופלים אם שוקולד, והם היו טבעונים!).
אחרי זה כל אחד קיבל כוס תה ושתי ופלים, ובסוף, בגלל שנשאר מספיק, אז קיבלנו עוד אחד.
אחרי שגמרתי אחד וחצי, (בערך), ראינו ששלושה-ארבעה בנים מהקבוצה של הגדולים מתקדמים אלינו אם מקלות. הבטן שלי התחילה לעשות סלטות, ותרמתי את הופלים. לא יכלותי להכניס פירור לפה.
אחרי זה כמה מאיתנו, (כולל אני), הכלנו לחפש את המקום שלהם. הם השוויצו, ואמרו שהם כמעט סיימו לבנות המחנה שלהם.
אחרי זמן-מה, ראיתי את את העץ שלידו הייתה אחת האפשרויות למחנה שלנו, וכשבדקנו את המקום ליד העץ, הייתי בטוחה שממש מתחתינו היו הגדולים, כמה מטרים למטה.
בגלל זה הייתי בטוחה שהמקום-הרגיל-לגמרי שהיינו בו הוא הוא המקום שבו חונים הגדולים. לא ידעתי איך זה יכול להיות - הרי הם אמרו שהם כמעט גמרו את המחנה.
טוב, אחרי זה חזרנו להורים...
חטפתי לי פלפל חתוך אחד, והלכתי לטייל אם שלוש החברות שלי.
באיזשהו שלב זמן קצר אחרי התחלנו לטייל, ראינו כמה מהבנים יושבים ומדברים.
רצינו להכעיס אותם, (תנסו את זה פעם, זה עובד נהדר!), ועשינו את עצמנו כאילו אנחנו מתחננות משהו נהדר, ושאנחנו מתחלשות על זה, והלכנו לכיוון שלהם, כדי שיראו אותנו. בעצם, מה שלחשנו אחת לשנייה היה, "פססט בלה בלה בלה בלה בלה.." ואחרי צחקנו לאמרנו, "נהדר! רעיון מעורר השראה!" וצחקנו צחוק גדול.
זה עבד נהדר. נראה היה שהם התחילו לכעוס, כי הם התחילו לרדוף אחרינו בצורה מפחידה. רצנו כמו משוגעות. הרגשתי שהלב שלי עומד לצאת לי מהגוף, זה ממש מפחיד שכמה בנים רודפים אחרייך בצורה כזאת.
בסוף עצרנו, נשמנו אוויר, ושאלנו: "מה אתם רוצים מאיתנו?"
ואז אחד הבנים אמר, "זה הוא רצה!"
"---, זה אתה רצית לדבר אם הבנות!"
והתחיל קרב אבנים קטנות. ברחנו. המשיך המרדף. הלכנו למקום ליד המגלשות שבדקנו כמקום למחנה-חורף שלנו. הם עלו מהמגלשות, והבנו שהם מתכוונים לרדת אלינו במגלשות שליד. הלכנו לשולחן שליד, והתחילה ההתקפה. שוב: "מה אתם רוצים מאיתנו?" שאלתי בכעס.
"זה הוא שרצה לדבר אם הבנות, כבר אמרתי לכן קודם, הוא אמר שזה כיף!"
"אתה צוחק עלי!" אמרתי.
"לא נכון! נכון שאמרת שאתה רוצה לדבר אם הבנות?" --- שאל.
הוא שתק. לא אמר. ידעתי שכן. זה תמיד סימן שהוא לא יכול להכחיש את מה שאמרו.
לבסוף אמר --- לאחת מהחברות שלי, שבמקרה היה גם אח שלה, "בואי, ---- הולכים." והיא הלכה.
אני ושתי החברות שלנו אמרנו, "להת'!" והלכנו.
זה מה שקרה לי מעניין אתמול...
יש לי 6 חברות, (7 יחד איתי), מתוכן שלוש, שרוצות לעזור לי. לעזור לי לארגן את המעגל-ילדות. (כמו מעגל-נשים, אבל של ילדות..)
בעצם, התוכנית היא לעשות מעגל ילדות- שמתחיל כמו מעגל-נשים, אבל אחרי זה אוכלים משהו קל, ולפעמים גם סרט בסוף... לפעמים יכול להיות שמי תשרצה תישאר ללינה. רק בנות. אין בנים בעסק הזה. כל העסק הזה הוא בכלל בשביל להוציא קצת את הבנים מהמחשבות שלנו לשעות ספורות....
אני כותבת ---- כאלה כי אני לא רוצה לכתוב כאן שמות...
אשמח לענות על שאלות, לענות על תגובות, ועוד. תודה! @} []
-
- הודעות: 1078
- הצטרפות: 21 דצמבר 2003, 15:17
- דף אישי: הדף האישי של אמא_בבית*
הסיפור של אדוה
אדוה, מעגל ילדות זה רעיון כל כך מקסים!
אני בטוחה שיהיה לכם ממש נעים וכיף.
אני בטוחה שיהיה לכם ממש נעים וכיף.
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
תודה, אמא בבית !
@} [ ]
@} [ ]
-
- הודעות: 1539
- הצטרפות: 20 דצמבר 2007, 20:56
- דף אישי: הדף האישי של אלטר_אגו*
הסיפור של אדוה
אדוה, מה שאת כותבת ממש מעניין. החוג נשמע ממש כיף. לא הבנתי למה את פוחדת מהבנים הגדולים? וחוץ מזה, אני קוראת בעניין את הסיפור שלך ומקוה שתמשיכי! (תגובה אחת! הבטחת! )
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
אני לא פוחדת מהבנים הגדולים, חח...
אני לא יודעת איך לכתוב את זה. זה נורא מוזר. טוב, בכל זאת אני אנסה.
אני רוצה לפתוח בלוג חדש על הנושא הזה. אני אפתח, ואשלח אותו...
אני לא יודעת איך לכתוב את זה. זה נורא מוזר. טוב, בכל זאת אני אנסה.
אני רוצה לפתוח בלוג חדש על הנושא הזה. אני אפתח, ואשלח אותו...
-
- הודעות: 1594
- הצטרפות: 28 פברואר 2004, 00:23
- דף אישי: הדף האישי של ג'ינ_ג'ית*
הסיפור של אדוה
נשמע אחלה רעיון מעגל הילדות, ואת מספרת נהדר
-
- הודעות: 2708
- הצטרפות: 25 אפריל 2006, 19:47
- דף אישי: הדף האישי של מי_מה*
הסיפור של אדוה
הסיפור על 'שומרי הגן' מקסים ממש כמו הסיפור עמשך להארי פוטר. כיף גדול לקרוא אותך.
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
-
- הודעות: 3
- הצטרפות: 06 נובמבר 2008, 18:12
הסיפור של אדוה
איזו הפתעה קראתי מאת הדף שלך מה-ה-ת-ח-ל-ה,היה מעניין וכייף.
את משהו מאוד שונה מבני גילך.גם מהבנות.את הרבה יותר בוגרת.גם הספרים שאת קוראת גם הפרפרים האלה שהבנים עושים לך וגם איך שאת כותבת.את פשוט מדהימה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני לא יודעת אם הסיבה לזה היא מולדת?-שככה נולדת בשלה יותר?או שזה בגלל הספרים שאת קוראת? או אולי אפילו הסכרת שמחייבת אותך להיות הרבה הרבה יותר אחראית ובוגרת.
מה שבטוח זה שזה ממש תענוג לקרא אותך!
חיבוק גדול ונשיקה.
את משהו מאוד שונה מבני גילך.גם מהבנות.את הרבה יותר בוגרת.גם הספרים שאת קוראת גם הפרפרים האלה שהבנים עושים לך וגם איך שאת כותבת.את פשוט מדהימה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני לא יודעת אם הסיבה לזה היא מולדת?-שככה נולדת בשלה יותר?או שזה בגלל הספרים שאת קוראת? או אולי אפילו הסכרת שמחייבת אותך להיות הרבה הרבה יותר אחראית ובוגרת.
מה שבטוח זה שזה ממש תענוג לקרא אותך!
חיבוק גדול ונשיקה.
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
היי, חרוז צבעוני !
תודה! כולם כאן אומרים שאני כותבת מדהים....
אני לא יודעת אם הסיבה לזה היא מולדת?-שככה נולדת בשלה יותר?או שזה בגלל הספרים שאת קוראת? או אולי אפילו הסכרת שמחייבת אותך להיות הרבה הרבה יותר אחראית ובוגרת.
אני בעצמי לא יודעת. אולי זה באמת בגלל הספרים, כי אני קוראת ספרים שהם לא הכי לגילי, חח...
לגבי הסכרת... אני לא בטוחה. אני יודעת שזה מאוד מתרגל להיות הרבה הרבה יותר אחראית ובוגרת, אבל עדיין...
אני מניחה שאתן מבינות למה הבנים עושים לי פרפרים בבטן. (את יודעת, בכל אופן, נכון, חרוז צבעוני? אמרת לי ש את יודעת במוזיאון המדע ).
תודה! כולם כאן אומרים שאני כותבת מדהים....
אני לא יודעת אם הסיבה לזה היא מולדת?-שככה נולדת בשלה יותר?או שזה בגלל הספרים שאת קוראת? או אולי אפילו הסכרת שמחייבת אותך להיות הרבה הרבה יותר אחראית ובוגרת.
אני בעצמי לא יודעת. אולי זה באמת בגלל הספרים, כי אני קוראת ספרים שהם לא הכי לגילי, חח...
לגבי הסכרת... אני לא בטוחה. אני יודעת שזה מאוד מתרגל להיות הרבה הרבה יותר אחראית ובוגרת, אבל עדיין...
אני מניחה שאתן מבינות למה הבנים עושים לי פרפרים בבטן. (את יודעת, בכל אופן, נכון, חרוז צבעוני? אמרת לי ש את יודעת במוזיאון המדע ).
-
- הודעות: 3
- הצטרפות: 06 נובמבר 2008, 18:12
הסיפור של אדוה
בוקר טוב יקרה.
בטח שאני מבינה אני גם בת!!! גם לי הם עשו המון פרפרים ואני זוכרת את עצמי בגיל שלך,לא בעצם גדולה יותר אוהבת ומאוהבת....וגם עכשיו כשאני "זקנה"עדיין יש פרפרים...
אומנם זה אחרת,ויש מישהו אחד קבוע,אבל זה מאוד נעים!
יללה שבת שלום חיבוק גדול.
בטח שאני מבינה אני גם בת!!! גם לי הם עשו המון פרפרים ואני זוכרת את עצמי בגיל שלך,לא בעצם גדולה יותר אוהבת ומאוהבת....וגם עכשיו כשאני "זקנה"עדיין יש פרפרים...
אומנם זה אחרת,ויש מישהו אחד קבוע,אבל זה מאוד נעים!
יללה שבת שלום חיבוק גדול.
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
הסיפור של אדוה
תודה, חרוז צבעוני !
(מי זאת כבר יכולה להיות? אני! זאת אומרת, אדוה:-)).
(מי זאת כבר יכולה להיות? אני! זאת אומרת, אדוה:-)).
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
הסיפור של אדוה
טוב, אז רציתי לספר לכם מה עשיתי היום:
שטתי בסירה בים הפתוח בפעם הראשונה בחיים שלי!!
זה היה מה-זה נחמד. טוב, אני לא ממש יודעת איך לפרט פה את הכל, אז נראה לי שמספיק שהכל היה כיף, ואפילו אבא שלי נהנה... (אבא שלי לא אוהב כ"כ לנסוע בסירות, אבל אנחנו נסענו רק חצי שעה, ככה שזה לא היה מספיק זמן בשביל להחליא אותו, חח).
שטתי בסירה בים הפתוח בפעם הראשונה בחיים שלי!!
זה היה מה-זה נחמד. טוב, אני לא ממש יודעת איך לפרט פה את הכל, אז נראה לי שמספיק שהכל היה כיף, ואפילו אבא שלי נהנה... (אבא שלי לא אוהב כ"כ לנסוע בסירות, אבל אנחנו נסענו רק חצי שעה, ככה שזה לא היה מספיק זמן בשביל להחליא אותו, חח).
-
- הודעות: 3
- הצטרפות: 06 נובמבר 2008, 18:12
הסיפור של אדוה
יו זה ממש קשה כשיש לך שני דפים בו זמנית!!!
מה יהיה אולי תצרפי אותם לאחד.
לילה טוב ונפגש מחר.
מה יהיה אולי תצרפי אותם לאחד.
לילה טוב ונפגש מחר.
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
אני לא יודעת איך אפשר לחבר אותם....
לילה טוב!
לילה טוב!
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
בניתי אתר חדש בנושא החינוך הביתי: http://www.2all.co.il/web/Sites/agamadva/DEFAULT.asp
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
אתמול הלכנו לחפש פטריות. לא מצאנו שום דבר. תמיד שאנחנו הולכים לחפש פטריות, אנחנו בקושי מוצאים.
אז פשוט התיישבנו לנו באיזה מקום, ואכלנו פירות.
בדרך חזרה לאוטו, אמרתי: "אנחנו צריכים לבוא לכאן סתם, בלי שום קשר לפטריות, ואז נמצא מספיק."
לילה טוב! @}
אז פשוט התיישבנו לנו באיזה מקום, ואכלנו פירות.
בדרך חזרה לאוטו, אמרתי: "אנחנו צריכים לבוא לכאן סתם, בלי שום קשר לפטריות, ואז נמצא מספיק."
לילה טוב! @}
-
- הודעות: 1539
- הצטרפות: 20 דצמבר 2007, 20:56
- דף אישי: הדף האישי של אלטר_אגו*
הסיפור של אדוה
"אנחנו צריכים לבוא לכאן סתם, בלי שום קשר לפטריות, ואז נמצא מספיק."
זה נכון להרבה דברים בחיים, לדעתי.
זה נכון להרבה דברים בחיים, לדעתי.
-
- הודעות: 1543
- הצטרפות: 24 נובמבר 2002, 23:01
- דף אישי: הדף האישי של לילה_טוב*
הסיפור של אדוה
העניין הוא שאבא שלך, אם לא תגידי לו פטריות, לא יבוא לטיול בכלל, אז תני לו לחשוב שיש מטרה לטיול, וכך נוכל כולנו להנות מטיולים בחיק הטבע..
יום טוב!
<גאוני המשפט הזה על לא מחפשים ואז מוצאים. תזכירי לי להקריא לך משהו בקשר לזה. ולפטריות.>
יום טוב!
<גאוני המשפט הזה על לא מחפשים ואז מוצאים. תזכירי לי להקריא לך משהו בקשר לזה. ולפטריות.>
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
זה נכון להרבה דברים בחיים
מסכימה איתך לגמרי...
העניין הוא שאבא שלך, אם לא תגידי לו פטריות, לא יבוא לטיול בכלל, אז תני לו לחשוב שיש מטרה לטיול, וכך נוכל כולנו להנות מטיולים בחיק הטבע..
למה?
<גאוני המשפט הזה על לא מחפשים ואז מוצאים. תזכירי לי להקריא לך משהו בקשר לזה. ולפטריות.>
אני מזכירה לך עכשיו, חח....
מסכימה איתך לגמרי...
העניין הוא שאבא שלך, אם לא תגידי לו פטריות, לא יבוא לטיול בכלל, אז תני לו לחשוב שיש מטרה לטיול, וכך נוכל כולנו להנות מטיולים בחיק הטבע..
למה?
<גאוני המשפט הזה על לא מחפשים ואז מוצאים. תזכירי לי להקריא לך משהו בקשר לזה. ולפטריות.>
אני מזכירה לך עכשיו, חח....
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
תגובה 1, ואני ממשיכה!
אני יודעת, לקח לי מלא זמן, אבל עכשיו אני מוצאת רצון לכתוב. עכשיו, חיכיתי כמה דקות, ואין לי כוח לכתוב, אכתוב מחר, אם יהיה זמן... אולי היום בהמשך...
אני יודעת, לקח לי מלא זמן, אבל עכשיו אני מוצאת רצון לכתוב. עכשיו, חיכיתי כמה דקות, ואין לי כוח לכתוב, אכתוב מחר, אם יהיה זמן... אולי היום בהמשך...
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
סליחה שלוקח לי מלא זמן, אני לא יודעת מתי אני אכתוב את הפרק השלישי...
-
- הודעות: 5
- הצטרפות: 07 אפריל 2006, 02:35
הסיפור של אדוה
אשמח מאד אם תעדכני את הקוראים הנאמנים בקורותייך המעניינים (או: אנא חיזרי לספר על עצמך בדף הזה)
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
הי לכולם!
מלא זמן לא כתבתי... (יש לימלא עבודה באינטרנט, וגם התחלתי לעצב).
אצשדל לעדכן יותר.
דרך אגב, חג שמח!
מלא זמן לא כתבתי... (יש לימלא עבודה באינטרנט, וגם התחלתי לעצב).
אצשדל לעדכן יותר.
דרך אגב, חג שמח!
-
- הודעות: 47
- הצטרפות: 31 מאי 2005, 10:59
- דף אישי: הדף האישי של א_נ_ה*
הסיפור של אדוה
שלום אדוה!
את יכולה בבקשה לשלוח לי מייל? אני רוצה להגיד לך שם משהוא חשובD:
הינה המייל שלי-
[email protected]
את יכולה בבקשה לשלוח לי מייל? אני רוצה להגיד לך שם משהוא חשובD:
הינה המייל שלי-
[email protected]
-
- הודעות: 75
- הצטרפות: 20 מאי 2007, 09:36
- דף אישי: הדף האישי של מפתח_סול*
הסיפור של אדוה
הי אדוה. הרגע גיליתי אותך.
את כותבת מקסים.
אם לא הייתי יודעת שזאת את הייתי חושבת שאת הרבה יותר גדולה מ-9.5, לפי הכתיבה שלך(זאת מחמאה).
כל הכבוד.
נ.ב. - אם את סקרנית, תשאלי את אמא מי אני וגם באותה הזדמנות תמסרי לה ד"ש(:
את כותבת מקסים.
אם לא הייתי יודעת שזאת את הייתי חושבת שאת הרבה יותר גדולה מ-9.5, לפי הכתיבה שלך(זאת מחמאה).
כל הכבוד.
נ.ב. - אם את סקרנית, תשאלי את אמא מי אני וגם באותה הזדמנות תמסרי לה ד"ש(:
-
- הודעות: 80
- הצטרפות: 13 אוקטובר 2008, 21:59
- דף אישי: הדף האישי של פיס_טוק*
הסיפור של אדוה
היי מפתח סול !
אמא אמרה לי מי את.. תודה!!
דרך אגב, אני בת עשר.. (הייתי בתחילת אפריל)..
טוב, הולכת לאכול ארוחת ערב...
אמא אמרה לי מי את.. תודה!!
דרך אגב, אני בת עשר.. (הייתי בתחילת אפריל)..
טוב, הולכת לאכול ארוחת ערב...
-
- הודעות: 235
- הצטרפות: 14 נובמבר 2006, 14:58
- דף אישי: הדף האישי של עינת_גל*
הסיפור של אדוה
שמעת שאיתי רוצה שנקרא לתינוקת אדוה?
יש לך מעריץ....
יש לך מעריץ....
-
- הודעות: 399
- הצטרפות: 10 דצמבר 2008, 11:59
- דף אישי: הדף האישי של נועם_כוכב*
הסיפור של אדוה
הי אדוה זו נועם