הפריה מבנק הזרע

אני מכירה מישהי שמנסה להכנס להריון מתרומת זרע מבנק הזרע.
פתאום כשזה נהיה לי מוחשי עם מישהי שאני מכירה זה מאד הסעיר אותי, משתי סיבות עיקריות:
ראשית, טוב ויפה שאפשר להקפיא זרע, אבל מי יודע איזה השפעות אנרגטיות ואחרות יש לזה, על הדבר הזערורי והעדין הזה.
שנית, זהות האב תישאר לנצח בחסיון מלא. חשבתי על נער או נערה בני 12, 14, 16 שירצו לדעת משהו על האבא שלהם, ולא יהיה להם שום סיכוי אי פעם לדעת כלום.
אז רציתי לשתף ולשמוע עוד תגובות.

ענת, אשמח להגיב.
לא לגבי תהייתך הראשונה, שכן אני לא עוסקת במקצוע ביולוגי ואין לי מושג. אני רק חד-הורית (לא מבנק הזרע) שמכירה חד הוריות רבות שכן השתמשו בבנק הזרע. לרובן התהליך הסתיים עם תינוק בריא ומפותח.
התגובה העיקרית שלי היא לגבי זהות האב.
אותם תינוקות שיגדלו להיות נערים, יידעו שאמא שלהם מאוד רצתה להיות אמא, אבל היא לא מצאה אף אחד מתאים להיות אבא. אז היא החליטה להיות אמא לבד. היא הלכה לרופא והרופא נתן לה זרע קטנטן שגדל וגדל להיות תינוק. זה הסיפור המקסים שמספרת חברתי X לבנה מאז שהיה בן שנה בערך. הוא היום בן חמש והכי טבעי לו בעולם שישנן משפחות בהן אין אבא.
במשפחה בריאה נפשית, שלא מסתירה ולא מתביישת במעשיה, יגדל הנער הזה להיות גבר בריא ומאושר. אין שום סיבה שלא. לא לכל אחד יש אבא. וזה בסדר. זה לא עושה אותו אהוב או רצוי פחות. להיפך, כמובן, הילדים האלה הם הכי רצויים בעולם ובמקרים רבים האמהות לעתיד עוברות דרך ארוכה וכואבת כדי להגשים את חלום האימהות.
אני שולחת ברכות הצלחה לחברתך ואם היא מעונינת להיות חלק מקבוצה תומכת ומבינה, תוכלי לקשר ביננו ואני אקשר אותה לקבוצה.

זה עושה לי צמרמורת בנק הזרע והפריות ממישהו. יש לנו סיפור משפחתי סבוך בגלל מישהו שנתן זרע למישהי כשהיה צעיר (19) ואחרי הרבה שנים היא סיפרה לילד בניגוד לסיכום עם המישהו, שכבר התחתן והיו לו שני ילדים אז...
סיפור, או בפי הנוער - סרט...

תרומת זרע מסודרת מבנק הזרע היא סודית לחלוטין ואסור זיהוי התורם, ע"פ חוק.
מי שמפזר זרעו כדי לעזור לנשים שלא חשבו לעומק על כל האפשרויות , יש סיכוי סביר שחייו יהפכו לסרט.

היא לוקחת בחשבון שקיים סיכוי שבנה יתחתן עם אחותו ללא ידיעתם?

חגית, אין לי בעיה עם משפחה ללא אבא. אבל אבא הוא דבר שרוצים לדעת עליו דברים. אם הוא לא גר או לא בקשר עם האם והילד ואפילו עם הוא מת - עדיין אפשר לדעת עליו, בדרך כלל, הרבה דברים.
זה שאי אפשר לדעת עליו כלום חוץ מהפרטים הטכניים שבשאלון - גובה, צבע עיניים, עדה, מחלות כרוניות, זה נראה לי עשוי להיות קשה מאד לילד/ה ובעיקר לנער/ה שבונים את הזהות שלהם.
אני אשמח להפנות את חברתי לקבוצה התומכת.

אין לי מילים!
בורות היא מחלה קשה

ענת, ברוך השם, יש דברים הרבה יותר קשים וגרועים מלא לדעת פרטים על אבא שלך
אבל...
משפחות חד הוריות כמוני (בנק הזרע) אין אבא לדעת עליו פרטים.
יש תורם זרע - וזה כל מה שהוא.

הסכנה להתחתן עם אח/אחות די קטנה, ויש אפשרות לבדוק זאת לפני הנישואין - באמצעות בנק הזרע.

אבל...
את כאישה נשואה שיש לה ילדים.(סתם נטפלת אליך בשביל הדוגמא)
אני מניחה שבעלך לא היה בתול לפני היכרותכם.
מאיפה את יודעת שלא מסתובבים להם אי שם בארץ ילדים שהוא אפילו לא יודע על קיומם?
האם יש לך אפשרות לוודא שילדייך לא יתחתנו עם אח/אחות?

חצי מהדיונים כאן בבאופן, שנוגעים בזוגיות ובגידול ילדים בזוג,
גורמים לי לברך שבחרתי בבנק הזרע - זה מקל מאוד בהמון דברים.

ותפסיקו עם נושא הסרטים - ברובם מככבים אנשים נשואים שאינם מאושרים.
מה רצית? שתכניס איזה גבר נשוי להיריון? זה יותר טוב?

אני מקווה שתהיה לחברתך קליטה קלה,
אם היא באמת חברתך, ואם את רוצה שתישאר כזאת,
אני ממליצה בחום למצוא את הדרך לתמוך, לפרגן ולשמוח בשבילה.
לא רק לך מגיע להיות אימא.

נאוה,

נאוה, אני מסכימה איתך, בורות היא מחלה קשה למרות שאני לא מבינה את הקשר בין בורות לבין שאלתי. אני מצטערת אם פגעתי ברגשותיך. אני מבינה שאת עשית את הדבר הנכון עבורך ואני מכבדת את זה.
זה לא סותר את השאלה לגבי מהות הדבר.

ברוב המקרים (אם כי היכרתי גם יוצאי דופן), נשים לא הגיעו לפתרון בנק הזרע מתוך ידיעה ברורה שזה המצב האופטימלי בחיים. אבל הן רצו להיות אמהות. רובן הגיעו לגיל ביולוגי גבולי והבינו שחלום הזוגיות עלול לקחת זמן, אם בכלל. זמן שאין להן.
יש בארץ כמה בנקי זרע כמו לדוגמא בנק הזרע תל השומר בנק הזרע באיכילוב בנק הזרע באסף הרופא שאפשר לקבל עליהם עוד פרטים במאמרים המצורפים.

אני חייבת להתוודות וידוי אישי: אני מקנאה יום יום על הנשים שאין "אבא" מוחשי בחיי ילדיהן. הייתי שמחה להתחלף איתן מחר ולומר לבתי בבוא היום שאין לי מושג מיהו אביה ולספר לה את הסיפור המקסים שסיפרתי בתחילת הדף.
יכול להיות שאני לא נסערת כי הנושא קרוב אלי ואני מעורבת בו ריגשית בצורה עצומה. הייתי שמחה לדעת שזה דבר טבעי ונורמלי בעיני כולם ולא רק בעיני.
אני מוקפת סביבי זוגות רבים שחייהם רחוקים מלהיות מאושרים או הוגנים לגדל בהם ילד. וגדל שם ילד. האמהות החד הוריות שאני מכירה הן האמהות הטובות, האכפתיות ביותר שאני מכירה. הן הגיעו לאמהות בדרך ארוכה ולא תמיד קלה, מתוך מסירות ומוכנות גמורה. ואני מכירה רבות. כמובן שישנן אמהות מדהימות שאינן חד הוריות, אבל חשוב לי להסביר שאף ילד במשפחה חד הורית הוא לא בהכרח אומלל או גדל עם חסך. ממש ממש לא.

אמא של איסתרא ובלגינא , גם לבתי עשויה להיות בעיה הילכתית של נישואין בבוא היום, ובניגוד אלייך אני ממש לא מודאגת. למעשה, זה הדבר האחרון בחיים שמדאיג אותי.
קיוויתי שהמילה האיומה "ממזרות" פסה מן העולם אבל כנראה שהיא לא. נקווה שהיא תוצא מהלקסיקון עד שתגיע ילדתי לפירקה.

ענת, ממש שכחתי: הנה הקישור לחברתך:
פורום חד הוריות מבחירה:
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... =34&pass=1

ענת, בלי טיפת ציניות אני רוצה לשאול באיזה אופן את נסערת?!
משמחה עבור חברתך שעומדת להיות אמא?
מזעזוע על הנשים חסרות האחריות שמגדלות בלי בושה ילדים בלי אבא?
מהפתעה על כך שיש כאלה שלא זקוקות לגבר בבית כדי לקיים חיים?

אחותי בת ה-41 עשתה גם היא את ההחלטה הנפלאה הזאת, ולשמחת כולנו היא אמא (האמא הכי מדהימה שאני מכירה) לתאומים בני ארבע.
ילדיה הם מהמאושרים, נבונים ושלמים שראיתי. והסיכוי שיהיו פגועים מהעדר אבא הוא להערכתי קלוש. יש דמויות גבריות במשפחתנו ואמם לימדה אותם מגיל אפס שיש משפחות בהן חסר הורה אחד, או שיש ילד יחיד, או שיש שני הורים שגרים בבתים נפרדים. זאת נראית להם עובדת חיים מקובלת ונורמלית.

חיזקו ואמצו, אמהות יקרות!

שליחה על ידי אילנה* » 24 מרץ 2003, 10:22

לא הבנתי מה הקשר לממזרות בכל הקטע, איסתרא.
ממזר הוא ילד שנולד לאם נשואה כתוצאה מקשר עם גבר אחר.
כלומר, האם בעודה נשואה לאחד, יולדת ילד לאחר. זה ממזר.
הילדים של האמהות החד-הוריות בכל הסיפורים הנ"ל כולל ילדה המקסים של נאוה אינם, אני חוזרת אינם ממזרים כלל והם נכללים בעדת ה' ויש להם אפשרות להתחתן בכל עת עם יהודי/ה.
בעניין אח עם אחותו, אין שום בעיה לברר לפני החתונה מי האבא בבנק הזרע.
ותקנו אותי אם אני טועה.

שליחה על ידי רינת* » 24 מרץ 2003, 11:08

ועוד דבר בעניין החשש לנישואי אחים - עד כמה שידוע לי, מאפשרים בבנק הזרע הולדה של עד 5 ילדים מאותו תורם, כדי להקטין את הסיכוי הזה.
ובעניין הקפאת זרע - אנחנו לא משתמשים בזרע תורם, אבל כן בזרע מוקפא של בן זוגי (מסיבות רפואיות). יתר על כן, מדובר בהפרייה שאין בה תהליך רגיל של ברירה טבעית: הזרעים אינם 'מתחרים' מי יגיע ראשון לביצית. במקום זאת בוחרת תמר האמבריולוגית את אלו שנראים לה הכי פוטנציאליים ומזריקה אותם לביציות (טוב, אולי יש ברירה טבעית - כולם משתדלים למצוא חן בעיני תמר

). אני באמת לא יודעת שום דבר על השפעות אנרגטיות. אני כן יודעת שיש לנו בת אחת (ובן בדרך), והיא בריאה, נבונה ומקסימה (פרט לזמנים בהם ממש צריך להתלבש בזריזות, אבל קשה לי להאמין שזה מגיע משם..). יש בזה משהו מרגיע מבחינתך (או מבחינת חברתך)?

הזרעים אינם 'מתחרים' מי יגיע ראשון לביצית.
זוהי קונספציה גברית שהוכחה כלא נכונה. האמת היא הרבה יותר נחמדה - הזרעים מגיעים אל הביצית, נצמדים אליה עם ראשם ויחד מתחילים בתהליך שנמשך מספר שעות של ריקוד שבסיומו אחד הזרעים נכנס פנימה. זו אינה תחרות אלא יותר תהליך בחירה הדדי. (נראה לי שתמר האמבריולוגית עושה אותו הדבר, רק בדרך אחרת). השאלה היחידה שגם אמבריולוגים תוהים עליה היא שלא תמיד הביצית רוצה שיחדרו אליה בתהליך הפרית המבחנה. אפשר "לאנוס" אותה ולחדור את הקרום שלה, אבל הרבה פעמים זה מסתיים בלא כלום, בגלל שביציות צריכות 'לרקוד' קודם שהן נפתחות.... לדעתי, אמבריולוג מבין ואוהד, יכול להשלים חלק מהחוסר על ידי התייחסות אוהדת לביציות...
לגבי בנק הזרע והשלכות אנרגטיות...
אם נושא הממזרות פתור, או ניתן לפתרון הרי שנשארה שאלת האנרגטיות שענת העלתה. לא כדאי לבטלה על הסף. לא במקרה נולדה הפירוטכניקה שמצריכה גבר אמיתי לפחות למעשה ההתעברות.
אני לא מבינה לגמרי באנרגיות, למרות שהייתי רוצה, אבל המציאות מוכיחה שהפרוצדורה הרגילה הרבה יותר קלה בדרך כלל, מה שאומר שבנק הזרע הוא לא האפשרות האנרגטית שהטבע יזם. יחד עם זאת ולמרות שמו של האתר, באופן טבעי לא תמיד עובד או אפשרי או רצוי ובנק הזרע הוא אינטרס הדדי של נשים עלי אדמות שצריכות עזרה ושל נשמות שצריכות גם עזרה כדי לרדת לכאן, שהרי, לפחות במאה האחרונה אנחנו לא ממש מקלים עליהן את העניין, נכון?

שליחה על ידי רינת* » 24 מרץ 2003, 13:31

נועה, תודה על הפירוט. בדיוק בגלל זה כתבתי 'מתחרים' במרכאות. ותמר בהחלט מבינה ואוהדת, נעים לחשוב, כמו שהצעת, שאולי זה מה שעושה את הקסם.
ועוד באותו עניין של קונספציות ג'נדריות בתהליך ההפריה - גם הביצית היא לא איזה אתרוג קטן שכל מה שהוא (היא) עושה זה לשבת בנחת עטוף בצמר הגפן שלו ולחכות לזרעים האקטיביים, הזריזים שיבואו לבצע בה את זממם. ההבשלה של הביצית מבוססת על תהליך תחרותי גברי-לעילא: בתחילת המחזור מתחילים להתפתח איזה 1000 זקיקים וכולם מתחרים על הקצובה ההורמונלית. במהרה מסתמנים המנצחים, הם אוכלים לאחרים את כל האוכל, ובסוף אחד מהם מבשיל ראשון וממנו חורגת הביצית האלופה ומתחילה את מסעה לעבר הרחם.
אז מה היה לנו כאן - מחד שיתוף פעולה בין מיליוני גברברים קטנים זריזים, מאידך תחרות בין 1000 ביציות מי גדולה יותר. ובקיץ קר, בחורף חם |אייקון של תווים| (או לפחות שלג באביב

)

זו ברירה טבעית כמו כל דבר בטבע.
הביצית הטובה ביותר (הגדולה ביותר, שכחתי את היחס בין ביצית לזרע) תבויץ. כך גם הזרעים. לא הזריז ביותר יגיע, אלא הטוב ביותר. הטובים פחות ינשרו בדרך. אלו שפגומים בשוטונים שלהם, או בעלי פגם גנטי כלשהו. יגיעו הטובים ביותר... ואז מתחילים בתהליך שנמשך מספר שעות של ריקוד שבסיומו אחד הזרעים נכנס פנימה

הודעה חשובה לכל האמהות החד הוריות:
הסיבה שפתחתי דף זה אין לה ולו דבר הנוגע לחד הוריות אלא להפרייה מבנק הזרע בלבד. וגם זה לא כדי להעביר ביקורת אלא כדי לברר לעומק סוגיה שהיא מאד מעניינת ויחודית לתקופתינו. וסליחה אם יצא לי קודם משפט שטחי וחסר התחשבות (מחקתי אותו).
ביום שחברתי הלכה לבנק הזרע שקפצה למוחי הסצנה המדהימה מהסרט "החברים של אלכס" שם בפגישת מחזור של חבר'ה מהקולג' אחת הנשים רוצה להרות מגבר נשוי, חבר נעורים ואשתו - חברת נעורים גם היא נותנת את הסכמתה וברכתה. כשספרתי על כך לחברתי, היא שאלה אם אני מציעה לה בזה את בעלי. התשובה שלי לאחר היסוס קל שבקלים היתה - כן. לצערי היה לה קצת קשה להתייחס לזה ברצינות.
אז נכון שהחיים לא תמיד - בדרך כלל - לא נראים כמו הקטעים המגניבים בסרטים, אבל אפשר לנסות לקבל מהם השראה.

חגית, תודה על הכתובת, אעביר לה.

רועי, תודההההה על העידוד

לכל המתדיינים!
השאיפה שלי היא שיאוחדו הרישומים של בנקי הזרע, מצד אחד,
ושיקפידו על רישום התוצרים (לידות של ילדים חיים) באותו משרד רישום אחד.
אבל זה דורש פעילות פוליטית וגיוס לובי כדי להעביר חוק.

עם זאת, יש אפשרות לברר בבנק הזרע אם יש סכנה לגילוי עריות
(אילנה, חגית, לממזרים הללו התכוונה אימא של איסתרא בדבריה)
וזה אמין למדי...

נושא בנק הזרע פחות נוראי ממה שהוא נשמע.

חשבתי על נער או נערה בני 12, 14, 16 שירצו לדעת משהו על האבא שלהם, ולא יהיה להם שום סיכוי אי פעם לדעת כלום.
אני אמנם לא ילדתי מתרומת זרע, אבל אימצתי כחד-הורית ולכן גם לבתי אין אבא, כך שגם אנחנו נצטרך להתמודד עם ה"אין אבא" מתישהו. אצלינו זה אפילו יותר מורכב כי טיאן לאת תוכל לדעת כלום על המולידים שלה (באימוצי חו"ל אין תיק אימוץ שאפשר לפתוח בגיל 18).
אבל אני חושבת שאם היא תגדל בידיעה שמצבה המשפחתי הוא כזה כי ככה בחרתי ושאני שלמה לחלוטין עם הבחירה שלי והכל פתוח, גלוי וידוע ואין שום בושה, הסתרת עובדות וכו' - לא תהיה לה שום בעיה עם זה. כזה הוא העולם כפי שהיא מכירה וזה בסדר גמור.
אם חברתך שלמה עם הצעד אותו היא מתכוונת לעשות וככה תגדל את הצאצא/ית - לא תהיה שום בעיה. אין זה אומר שלא יצוצו שאלות ותהיות, אבל שוב - אם חברתך שלמה עם מה שהיא עושה - כאלו יהיו גם תשובותיה.

הפורום בתפוז אליו הפנתה אותך חגית פ הוא מצויין וישנו עוד פורום ב-ynet של חד הוריות בכלל ויש שם את כל מגוון החד-הוריות האפשרי, כולל מבנק הזרע, מאימוץ וכו' ובכלל זוהי קהילה תומכת ותוססת ואפשר להיכנס לשם עם תהיות ושאלות והחברים יענו בשמחה. http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1334-5727,00.html

בכל אופן - אני מאחלת לה בהצלחה ולך בהשלמה ובקבלה

מיה,תודה, אעביר לה.

גבר, ברור שלכל משפחה חד-הורית יש סיפור, ובהרבה מקרים זה כנראה סיפור שמורכב מיותר מסיבה אחת. יכול להיות שמישהי כזאת היא לא בדיוק הטיפוס שאתה אוהב, אבל יש מרחק גדול בין לא לאהוב מישהי כזאת לבין לשלול אותה. גם היא אדם, וגם לה יש רצונות וצרכים ותחושות, וגם היא יכולה להתאוות להיות הורה ולגדל ילד.

אם מישהי כזו פגעה בך בעבר אז זכותך להרגיש פגוע, אבל בבקשה אל תפרוק את זה על נשים שאתה לא מכיר שהן במקרה אמהות חד-הוריות.

שליחה על ידי גבר* » 11 אפריל 2003, 23:14

הפורום הזה חושב שהוא פתוח לכולם אבל מוחקים פה הודעות.

הפורום פתוח לכולם לכתוב ולכולם למחוק. אם מישהו כותב דברים שמעליבים ואין בהם ערך מעבר לכך, אני לא רואה סיבה להשאיר אותם.
גבר שקצת מבין, אני מקווה שאתה מבין שמה שכתבת ומחקתי הוא פוגע, אבל אין בו מידע מעבר לפגיעה. אולי תוכל למצוא דרך להעביר את המידע שחשוב לך כל כך להעביר, כי כרגע לא ברור לי מה אתה מנסה להשיג בכתיבתך. ואחרי שתכתוב את ההודעה החדשה והבהירה יותר שלך, אתה מוזמן ללחוץ על "עריכת כל הדף" משמאל, ולמחוק את הדיון הזה שלנו.

שליחה על ידי גבר* » 12 אפריל 2003, 19:22

מה אני מבין?
שאחת בגיל לא-מבוגר צריכה להתעסק בדברים אחרים ולא להרוס לבת שלה את החיים בלי אבא?
זה לא כמו אחת בת 40 שזה הסיכוי האחרון שלה
מה שאני מנסה זה להשיג בנות אחרות לא לעשות את זה ולהרוס לילד את החיים

אם לדעתך לגדל ילד בלי אבא זה להרוס לו את החיים, אז למה אתה חושב שלמישהי בת 40 זה כן מותר?

גם משפחות עם שני הורים הורסות לילדים את החיים לפעמים. ויש גם משפחות הורסות עם יותר משני הורים (נניח, גרושים שנישאו מחדש), ויש גם משפחות הורסות עם שני הורים פרודים. אני חושב שיש הורים שהורסים לילדים שלהם את החיים, ויש כאלה שלא. וזה ממש לא קשור לשאלה האם ההורים חיים ביחד, או לחוד, או שיש לילד רק הורה אחד.

מה זה בעצם משנה מה הסיבה של אדם להחליט להיות הורה יחיד לילד? מה שחשוב זה איך האדם הזה מתנהג בתור הורה. ובעצם באופן כללי מה זה משנה למה אנשים עושים מה שהם עושים. השאלה היחידה שאפשר לשפוט בגינה היא איך הם עושים את זה.

תודה, רועי

@}

המשך הדיון על חד הוריות עבר לדף חד הוריות

האם מישהו יודע על קבוצת תמיכה לא וירטואלית לנשים/חד הוריות שמקבלות/קבלו הפריה מבנק הזרע?

ענת, בקישור ששלחתי לך לפורום ב"תפוז" יש פרטים על הקבוצה הלא-וירטואלית שלהן.
אני יודעת שהן נפגשות אחת לחודש ויש גם סדנה למתלבטות.

מהי בכלל הפרוצדורה להפרייה? האם כל אחת יכולה/ זכאית להפרייה? אני מבינה שאין צורך בזוגיות וכו', נכון?
הנה מאמר בנושא תרומת זרע . מקווה שיעזור.

ורד, כן!! כל אחת.
בתקופתי, חד הוריות היו צריכות לעבור מיון אצל עובדת סוציאלית
מיון שקבע גורלות!! - האם העו"ס חושבת שאת מבינה מה את עושה...
אילו היית נשואה באותם ימים, דבר לא היה פוגע בזכאותך.
איש לא בדק אם את שפויה או לא, או אם בעלך. אתם זוג, יש לכם בעיות = אתם זכאים

שתי לסביות הגישו בג"ץ נגד האפליה,
והמיון בטל.היום זה פוח לכולם ללא עוררין.

שליחה על ידי רינת* » 20 יוני 2003, 10:45

שתי לסביות הגישו בג"ץ נגד האפליה
טל ואביטל ירוס-חקק. מאוחר יותר גם ניסו לפעול כדי לאפשר אימוץ הילד הביולוגי של האחת בידי האם השנייה, נדמה לי שבתחום הזה עוד אין השגים (ואם אני טועה - יותר טוב).

רציתי לספר לכם שאני מכירה שניים שלמדו איתי רפואה ותרמו זרע. אחלה שידוך!

יעל, אני מעריכה מאוד רופאים אבל... זה לא ממש מעיד בעיני על נטיות גנטיות מבורכות (חוץ מחרשנות אולי

).
ההמממ.... גם אם הביולוגי היה אמן או מוסיקאי זה היה אחלה שידוך בעיני. אפילו יותר.

חגית ומיה גל, ניסיתי לחפש בפורום את האינפורמציה על המפגשים ולא הצלחתי. (אני שבויה בהרגלים של צ'יק צ'ק ולא מוצאת את הידיים והרגליים בפורומים אחרים) אז אם תוכלו לדוג לי משם את הפרטים על המפגשים, אני אוכל להעביר לחברתי, כי היא לא "מחוברת". תודה!

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/links.asp?id=34
זה קישור לדף של קישורים שיכולים לעניין אותה בתפוז. לא מצאתי שם או ב-ynet קבוצות תמיכה, אבל למה שלא תיכנסי לפורומים ותשאלי?
הכנסת הודעה חדשה בתפוז: כשאת בפורום יש למעלה שורה כתומה שעליה כתוב מצד ימין "הוספת הודעה".
ב-ynet יש קופסה כתומה שכתובים בה כל מיני דברים, בצד ימין שלה יש כיתוב "הוספת הודעה".

אני לא בטוחה אם מידע על המפגשים מופיע בקישורי הפורום.
כדאי לה:
א- להצטרף לפורום ככותבת ולהתערות שם קצת (אם היא ממש רוצה, אני אישית ברחתי משם) וכך לדעת על הענינים הפנימיים שלהן.
ב- להיות קוראת פאסיבית ורק ליצור קשר עם המארגנת של מפגש מסויים, דרך מסר אישי במערכת "תפוז".

כאמור, היא לא מחוברת לאינטרנט. תודה. נמשילך לנסות.

אני גם בודקת כרגע את נושא החד הוריות, וחשוב לי מאוד לדעת מי האב (תורם הזרע). שמעתי שיש עמותה של הורים שכולים לחייל צה"ל,
שרוצים להיות סבים וסבתות מזרע בנם (ע"י הקפאת הזרע). האם מישהו יכול להפנות אותי לגורמים המתאימים לקבלת מידע נוסף בנושא? תודה ירושלמית

לכל הכותבים שלום,

קראתי בעיון רב את כל מה שכתבתם ואני רוצה לספר שאני אם חד-הורית לבן בן 3 שנים (ילד שבא מתרומה מבנק הזרע).

התחלתי את התהליך בגיל 34 מתוך מטרה ברורה שזה מה שאני רוצה.

כיום יש לי בן משגע, בריא בנפשו ובגופו, מלא בטחון עצמי, ילד חכם יפה ומאושר שרואים עליו שהוא בה מאהבה (שלי ורק שלי).

אני לא מסתירה ולא הסתרתי מאף אחד כיצד הבאתי אותו לעולם, ואני רוצה להגיד שהתמיכה הרבה והמלאה שבאה מכל מי שסובב אותי (משפחה, חברים, עבודה...) היתה מדהימה. הלכו לקראתי ולעזרתי בכל מצב.

אחד הסיבות שהבאתי אותו דרך תרומה מבנק הזרע הוא שלפי דעתי מצב שבו יש אב קיים והאב לא רוצה להכיר בילד הוא יותר גרוע מאשר שהוא מגיע ממצב קבוע של אנונימיות. תחושת הילד למצב של אבא קיים אבל בלי הכרה היא של דחייה (ע"פ הרגשתו הוא לא רצוי) היא גרועה ויכולה להרוס יותר מאשר במצב שבו הוא נולד לאמא בלי האבא.

ההחלטה לא קלה ולוקח לפעמים שנים עד שמגיעים לנקודה שממנה מתחילים. אולם הפרס בסוף הוא בלתי ייאמן.

ישנם שני דברים שהם חזקים יותר מכל והם שייכים לטבע, האחד השרדות, והשני המשכיות. לפני שש שנים ילדתי את בני היקר, וזאת לאחר תהליך ארוך ולא פשוט כלל של היסוסים, מחשבות ונגיעות בנבכי הנפש. שנה לאחר שנולד ניסיתי שוב להרות מאותו תורם אך לא הצלחתי[ ניסיתי כמה פעמים] להורות המיוחדת הזו הגעתי שלמה ומלאת אהבה,וכך אני משדרת לבני ולסובבים אותי. באותה צורה ואף באותה אינטונציה בטוחה, מעביר בני את העניין לחבריו בגן. ברור, שבמהלך גידולו אני שמה לב [במשנה תוקף] לנושא האב באמצעות שיחות, ספרים, אבות של..,וגם דוד שמהווה דמות גברית משעותית...כולי תקווה , שבני ימשיך לגדול ולהתפתח כפי שגדל עד כה. וכן, איזה מזל שהוא נולד.!

אני לא מבינה מה יש להיות נסערת מבחירה של מישהי לגדל ילד בלי אבא. האם הבחירה באבא היא תמיד נכונה? תמיד טובה? לכל סיטואציה יש את היתרונות של והחסרונות שלה. אבא מכה או מתעלל מינית או רגשית עדיף על תורם זרע אנונימי ואמא אחת נהדרת? לא בטוחה. ומה עם נשים חד הוריות שמאמצות בחו"ל? גם אז יש מדינות שבהן לעולם הילד לא יוכל להתחקות על עקבותיו הביולוגיים ואני לא מבינה מה לעזאזל זה משנה.
באופן אישי, כל השיטה של בנק הזרע מאד לא מתאימה לי אישית בין השאר מכיון שהיא כוללת פרוצדורות רפואיות שונות ומשונות שמאד לא מתאימות לי. אבל בין זה לבין להיות נסערת מכך שאחרות בוחרות אחרת ממני ושלהן זה טבעי ורצוי, המרחק רב. בעניין להיות נסערת- אנ הרבה יותר נסערת כשנשים שאני מכירה כאינטילגנטיות וגברים שאני מכירה כבעלי דעה עצמאית וחילוניים, בוחרים להתחתן ברבנות למשל, או כשאנשים שאינם דתיים או מסורתיים מחליטים לחתוך לבנם את איבר המין בלי לחשוב פעמיים (עם אלה שחושבים ובכל זאת מחליטים לחתוך יותר קל לי).
לא הבנתי מה הבעיה? שלילד אין אבא? יש גם ילדים שאין להם אמא, או שיש להם שתי אימהות, או שני אבות. מה כל כך מסעיר בזה? אם חושבים למי לתת או ממי לקחת ילדים, אני חושבת שיש רשימה מאד ארוכה של דברים לפני זה שאף אחד לא נסער מהם שראויה להתייחסות. תיכנסי ענת, יש כאן באתר דף שלם של אנשים שמספרים איך ההורים הרביצו להם כשהיו קטנים, חלקם כל יום עם כל מיני אביזרים. למה אף אחד לא שאל אם זה בסדר לתת לאנשים כאלה להיות הורים?! איכשהו, כשהשאלה של לגיטימציה או בעייתיות בהקשר של בנק הזרע או חוסר אב עולה, זה תמיד עולה לי ממול.
ואגב, אני חושבת שגם משפחה של שני הורים (ביחד או לא) זה דבר די גרוע. עדיף לגדל ילדים בקהילה. לא אני המצאתי, לידלוף אמרה.

הי רוקדת.
הפרייה מבנק הזרע, היא סוגיה מאד מעניינת ויחודית לתקופתינו. ככזו, היא מעוררת שאלות. בימים אלו ממש מתנהל שוב דיון מימסדי בנוגע לבנק הזרע, אם לאפשר לילדים לגלות מי התורם לכשיגדלו. כל הסיכויים שלא - כי הדבר יפגע כנראה בכמות התורמים. אבל זו שאלה חשובה, שעוד תמשיך לעלות. נערים ונערות מתבגרים מתעסקים המון בשאלות זהות, וזה עשוי מאד להטריד אותם שהם אינם יכולים לגלות מי האבא. זהו סוג של חוסר/אובדן שורשים. אין ספק ש"אובייקטיבית" יש בעולם "צרות" גדולות מאלו, אך צרות ומצוקות הן דבר סובייקטיבי.

כשפתחתי את הדף הדבר אכן הסעיר וזיעזע אותי, כי הכרתי מישהי בת 38 שהתכוונה לעשות את זה, ובמוחשיות של: "מחר בבוקר אני הולכת להפרייה מבנק הזרע", זה עורר בי רגשות עזים, והרגיש לי דבר "מנותק" מן הטבע וזר לו. נורא קיוויתי בשבילה שתוך שבועיים היא תמצא גבר שימלא את ליבה ואת רחמה. (אני למשל נהייתי אמא בדרך הטבע בגיל 41...).
מאז, עברתי כמה שיעורים בקבלה (לא קבלה יהודית, סתם קבלה) והבנתי שגם הפרייה מבנק הזרע כלולה בתוכנית הגדולה של היקום, של האנושות, של אלוהים. ומי שזה מתאים לה - סבבה.

חוץ מזה, כמו שזכותה של כל אחת להיות מופרית כמו שהיא בוחרת, זכותו של כל אחד להיות נסער ממה שמסעיר אותו. אנחנו לא חייבות לראות הכל עין בעין, ואת לא חייבת לפקפק בנסערות של מישהו כדי לבטא את דעתך. מאחלת לך שלא יעשו לך את זה כי זה לא כל כך נעים. (-:

ואגב, אני חושבת שגם משפחה של שני הורים (ביחד או לא) זה דבר די גרוע. גם אני, ביחוד שיש רק ילד אחד. מניסיון, שבט הרבה יותר עדיף.

ובהארץ כתבה
בדיוק על זה
(נושא לוהט ראו כמה תגובות יש לכתבה)

מאחלת לך שלא יעשו לך את זה כי זה לא כל כך נעים
מתנצלת, לא התכוונתי לפגוע. אני מניחה שהנושא של קבלת השונה מאד רגיש אצלי בעיקר בהקשרים של משפחתיות. גם לפני שהייתי חד הורית בדרך, הזכות לבחור באיזה מבנה משפחתי לחיות נראתה לי אלמנטרית, והנושא הוא נושא כאוב אצלי בהיבט החברתי והסביבתי. אחד הדברים שהציקו לי בחיי באופן אישי , היא הרבה פעמים הנדהמות או ההשתאות או הנסערות של מי שעמד מולי ותהה על בחירותיי, בין שחשב שהן "בסדר" או "לא בסדר" או אפילו "אומץ" עצם ההתייחסות אל בחירה כלשהי כאל "וואו" הציק לי לא מעט פעמים, כי המסר היה "את לא במיינסטרים, את שונה, את אחרת ואת צריכה להסביר את בחירותייך או לפחות להבין שהן יוצאות דופן". מתוך המקום הזה שלי, האישי מאד (אתמול למשל קיבלתי וואו אחד כזה של "איזה אומץ", כביכול תגובה חיובית, שמאד הביכה אותי) אני מרגישה לא נוח, וכמובן לא מתוך רצון לא לקבל אותך ואת תפיסת עולמך.
את הדיון בנושא תרומת הזרע והשינויים שמוצעים לגביו בחוק אני מכירה היטב, אבל בעיני הם לא העניין המרכזי. אני רואה כנושא המרכזי את נושא מבנה המשפחה, שאיך שלא יהיה הוא השתנה מאד במאתיים-שלוש מאות שנה האחרונות, רק שמה שלא היה קיים כשנולדנו נראה לנו אחר ומוזר, כמו כל דבר אחר שהיה מקובל פעם ולא מקובל היום או להיפך.

אחד הדברים שהציקו לי בחיי באופן אישי , היא הרבה פעמים הנדהמות או ההשתאות או הנסערות של מי שעמד מולי ותהה על בחירותיי, בין שחשב שהן "בסדר" או "לא בסדר" או אפילו "אומץ" עצם ההתייחסות אל בחירה כלשהי כאל "וואו" הציק לי לא מעט פעמים,
דווקא אני מכירה טוב מאד על בשרי התייחסויות כאלו (גם אם לא בקשר למבנה המשפחה - לדברים מהותיים אחרים). את יכולה לבדוק מה התגובות האלו משרתות אצלך. בשלבים מסוימים של ההתבגרות אנחנו עשויים "להנות" מתגובות כאלו, הן עשויות לתרום משהו לחיזוק תחושת הקיום שלנו. מה שלמדתי מזה, במשך השנים, זה שאני לא חייבת לשתף כל אחד בכל הבחירות שלי. יש דיונים שאפשר פשוט לדלג עליהם. אני לא תמיד חייבת להגיד את דעתי, או לספר על דרכי, אם אני יודעת שמי שעומד מולי לא יוכל לתקשר איתי בצורה שתפרה אותי. או - אני מוצאת את האנשים שאיתם אני יכולה פשוט לדבר על זה. נכון שלפעמים יש הפתעות, לפעמים חברה ממש קרובה יכולה להיות נסערת ממשהו שנראה לי טריביאלי, אבל כמות הדיונים המיותרים עבורי פחתה בהמון. את יכולה להקיף את עצמך באנשים ואף באנשי מקצוע (רופא נשים למשל) שמקבלים אותך כמו שאת. וכל עוד את לא - כנראה שיש לך איזה "רווח" מהעימות הזה.
כמו שאנחנו רוצות שיקבלו אותנו עם הדעות הרדיקליות שלנו, ככה עלינו לקבל את האחרים כמו שהם, עם כל מה שנראה לנו "מגבלות" שלהם.

ענת, מאוד אוהבת את מה שכתבת פה.
לא חשבתי לבדוק מה זה משרת אצלי אבל בזכות מה שכתבת שמתי לב שאני פחות מתעקשת להגיד את דעתי, להיכנס לעימותי אידיאולוגים, לשכנע.
אני מעתיקה לדף שלי משפט מצויין שכתבת (פשוט כדי לא להסיט את הדיון פה)

כנראה שיש לך איזה "רווח" מהעימות הזה
(רק עכשיו ראיתי מה ענית לי) אני לא מדברת בהכרח על עימותים או על הסברים. אני לא מתנצלת על מי שאני, אני אומרת שעצם התגובה מעצבנת. דוגמה מלפני שבוע: הבטן ואני נכנסות לחדר מסויים בעבודה. נמצא שם איש שעובד גם באותו מקום עבודה, אבל לא בקרבה , לא בצוות שלי ולא בקשר איתי. תגובה: "לא ידעתי שאת נשואה!" (כנראה לא הבחין בבטן לפני חודש שביעי, לא מתראים הרבה). תשובה שלי: "מי אמר לך שאני נשואה? אני לא". "את לא נשואה? איזה אומץ, כל הכבוד".
השיחה נמשכה עוד רגע והפלאפון שלי צלצל. לא היה עימות. מבחינתי, עצם ההשתאות והנסערות אומרות משהו, לא זה שהיה או לא היה עימות. אין לי עניין עם האיש הזה, הוא לא מעניין אותי, אבל למה הוא שבוי בקונספציה שאישה בהריון היא אישה נשואה? לא אוהבת מגירות של מחשבה, גם אם אני לא דנה איתן. מבחינתי, התגובה שלו היתה מביכה ולא יותר. לא מעצבנת, לא מעמתת, ובטח שלא ראיתי צורך להסביר את בחירותיי בחיים. עם מי שקרוב זה כמובן אחרת, אבל הקרובים לי מכירים אותי ואת דרכי ולא משתאים בדרך כלל, מאחר ויודעים שיש אצלי הקשבה לאמת פנימית מאד חזקה שלדברים מבחוץ קשה לערער אותה. אף אחד בסביבה הקרובה שלי לא הרים גבות, השתאה או היה נסער מהידיעה על ההריון שלי, למשל, בעוד אנשים רחוקים יותר שואלים כל הזמן בתמיהה "איך המשפחה שלך הגיבה?" ומצפים כמובן מאליו שאי אגיד שלקח להם זמן והיו בשוק, או משהו בסגנון.
לא יודעת אם הדיון הזה נכון לדף הזה בכלל, אבל מילא.

האם אין זו זכות הילד/ה שנולדו מתרומת זרע לדעת מי אביהם הביולוגי?
האין זו חובה לעשות את תרומות הזרע ל-לא אנונימיות?
הרי ברור שהילד/ה יכול/ה לגדול בצורה נורמלית לחלוטין, אך אולי זכותם לדעת?
אשמח לתגובות.

ולמי בדיוק יש יכולת לדעת מה בדיוק רוצה הילד התיאורטי?
מנהלי בנקי הזרע בישראל אומרים חד משמעית שחשיפת פרטיהם של תורמי הזרע תביא לחיסול הענף לחלוטין.
אם לא יהיו ילדים (כי לא יהיו תורמים), הדיון על זכות תיאורטית כזו או אחרת שלהם מתייתר לחלוטין. כך שנראה שעדיפה זכותם של הילדים להיוולד (וזכותן של האמהות להרות וללדת), שהיא זכות ודאית ולא תיאורטית, על פני זכויות שהן בגדר השערה בלבד.

ואגב, האם דעתך זו זהה גם במקרה של תרומת זרע שניתנת לזוגות, או שמא אתה מייחד את הקביעה על זכותו של הילד לדעת מי אביו הביולוגי רק לילד שנולד לאמא שאיננה בזוגיות?

למה הוא שבוי בקונספציה שאישה בהריון היא אישה נשואה?

הוא בסך הכל מתייחס לברירת המחדל בחברה שלנו. אז נכון, הוא לא לוקח בחשבון את המודלים של המשפחה החדשה וכל הג'אז הזה. אבל האם באמת יש צורך לחנך אותו ושכמותו?

אנשים רחוקים יותר שואלים כל הזמן בתמיהה "איך המשפחה שלך הגיבה?"

האומנם הם שואלים בתמיהה? אולי הם שואלים בעניין?

אני לא מנסה לקנטר, רק להצביע על כך שהדרך שבה את שומעת את השאלות הללו היא אולי שונה לגמרי מהדרך שבה הן נשאלו למעשה. אותי שואלים כל הזמן איך המשפחה הגיבה, ואני טורחת ומספרת בפעם האלף שהמשפחה שמחה מאוד. אנשים שואלים הרבה, לפעמים הם שואלים באוטומטיות, לפעמים שאלות מעצבנות, לפעמים חסרות דמיון לחלוטין. זה לא אומר שהם תוקפים את דרכך או אפילו חולקים עלייך. לפעמים גם השאלה הטיפשית ביותר היא פשוט דרך להמשיך או לפתח שיחה.

לםעמים זה מתוך עניין. אני שאלתי את זה כי דמיינתי את הפרצוף של אמא שלי אם הייתי עושה משהו כזה:-D

הוא לא מעניין אותי, אבל למה הוא שבוי בקונספציה שאישה בהריון היא אישה נשואה?

אם הוא לא מעניין אותך, למה מטריד אותך שהוא שבוי בקונספציות? האין זה שבי בקונספציה בעצמו?
הרי רוב רובם של האנשים שבויים בקונספציות. הרי כל היומרה של "באופן" היא שאנחנו המעטים ששבויים בקצת פחות קונספציות מהאחרים... הבחירה שלך היא יוצאת דופן, והיא מעוררת תגובות. הייתי מתפלאת אם זה היה אחרת.
"את לא נשואה? איזה אומץ, כל הכבוד".
ובסך הכל הוא פירגן לך (-:

האם מישהי שהרתה באמצעות בנק הזרע יכולה לספר לי על התהליך בפירוט? קראתי על כך מה שקראתי בזמן האחרון, בדפי אינטרנט מתאימים, ואני נרתעת כל כך מן ההתערבות הרפואית. האם יש אפשרות לצמצם את אותה התערבות רפואית? האם כל התהליכים המפורטים הכרחיים ובל יעבורו? כל חיי אני נרתעת ונמנעת מהתערבות רפואית, וכשאני חושבת על הריון ועל לידה, אני חושבת עליהם כעל דברים פרטיים וטבעיים שיקרו בתוכי. מעולם לא הייתי אצל גניקולוג, והייתי שמחה להימנע מכך כל חיי. האם אין אפשרות לצמצם באיזשהו אופן את ההתערבות הרפואית של בנק הזרע?
אני בת שלושים ושתיים, ורוצה בכל מאודי ללדת ילד. נראה שבנק הזרע הוא כמעט האפשרות היחידה עכשיו, אלא שהוא נראה לי בלתי -אפשרי בגלל אותה התערבות רפואית מאסיבית ופולשנית.

על התהליך אולי כבר קראת כאן:
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... d=34&[po]t name[/po]=t 34

האם יש אפשרות לצמצם את אותה התערבות רפואית? האם כל התהליכים המפורטים הכרחיים ובל יעבורו?

תראי, השאלה היא לאיזה תהליכים את מתכוונת. הרבה נשים שפונות לבנק הזרע עוברות גם טיפולי פוריות (אולי בגלל הגיל הגבוה יחסית). אבל מידת נחיצותם של טיפולים כאלה, אם חלילה תיתקלי בבעיות פוריות, היא לגמרי החלטה שלך - את יכולה לעבור אינספור הזרעות "פשוטות" בלי טיפולי פוריות, לפחות עד שיימאס לך. אבל ההזרעה עצמה, הכי פשוטה שיש, כרוכה בהכנסה של הזרע לרחם באמצעות מעין קטטר, כאשר הרופא פותח מעט את צוואר הרחם באמצעות ספקולום. זה לא כואב, אבל כן, זה פולשני. בינינו, אני לא מכירה דרך להרות שאינה פולשנית, גם אם היא טבעית לגמרי

אכן, התהליך נראה מרתיע בהתחלה. גם אותי הוא הרתיע מאוד, לקח לי כמה וכמה חודשים - אחרי שכבר החלטתי על הדרך הזו - להסתגל למלאכותיות הזו ולעבור לשלב ההפריה. כבר ישבתי בקופ"ח עם טפסי הבדיקות בידי, ואז נתקפתי בחילה מכל הרעיון, קמתי ויצאתי. לקח לי חודשיים רק ללכת לאותה בדיקת דם פשוטה שביקשו ממני לעבור. יש גם לא מעט בירוקרטיה בתהליך, שהרתיעה אותי בזמנו. חלק ממנה קשור לכל הריון ולא רק לבנק הזרע - למשל בדיקות איידס, צהבת ובדיקות גנטיות. רק שאם את פונה לבנק הזרע את חייבת להראות תוצאות תקינות, בעוד שבהריון "רגיל" אף אחד לא יכול להגיד לך לעבור אותן (ועם זאת, אמא-לעתיד אחראית תיבדק לפחות לחלקן). ויש גם צורך לפעמים להיטלטל עם מבחנות זרע ממחלקה אחת למחלקה שנייה. זה בעיקר קומי

אבל בדיעבד, אני יכולה לומר לך בשקט שאחרי שההריון מושג, את שוכחת מכל הגינקולוגים בעולם (לפחות ממומחי הפוריות שביניהם). ועוד משהו - כשאת מתלבטת לגבי הריון כזה, את לא מוכנה עד שאת לא מוכנה..
בהצלחה.

יחידנית, אני מודה לך מאוד על תשובתך. לעת-עתה רתיעתי עומדת בעינה. אינני רואה איך אוכל לעמוד בתהליך רפואי פולשני שכזה, אבל הוספת לי מידע חשוב. ברור לי שעוצמת ההריון והלידה (וודאי, יותר מכל, התינוק עצמו) מבטלת ומוחקת את כל פרטי התהליך, אבל נראה לי שבשבילי התהליך הרפואי הזה קשה מנשוא. עם זאת, ברור לי שלעולם לא אוותר על כך שיהיה לי ילד משלי.
אני מודה לך שוב בכל לבי על תשובתך.

בשמחה

רק תיקון לדבריי - לא את צוואר הרחם פותחים בספקולום, חלילה, אלא את הנרתיק ..

שליחה על ידי שרון* » 24 מרץ 2005, 21:40

שלום לכן, אשמח לקבל כתובת דואר אלקטרוני של מישהי לא נשואה, שעברה הזרעה ומוכנה לדבר איתי על התהליך, פחדים וכו'...
תודה

יחידנית, תודה על התיקון. זה היה הפרט המבהיל ביותר בתאורך, ועכשיו הוקל לי מעט...

שליחה על ידי הילה* » 27 מרץ 2005, 17:34

שרון, היכנסי לפורום אימהות יחידניות מבחירה, שבו משתתפות אימהות רבות שהרו וילדו מתרומת זרע ונשים בשלבים שונים של התהליכים המובילים לאימהות בדרך זו
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... .asp?id=34

שליחה על ידי שיר* » 25 אפריל 2005, 23:12

האם את מכירה קבוצת תמיכה לנשים חד הוריות מבנק הזרע בירושלים, או נכון יותר כאלה המנסות להרות מהבנק?

שליחה על ידי יערה* » 19 מאי 2005, 09:20

האם ההפריה נעשית ע"י הוצאת הביצית כמו הפריה מלאכותית, או שמחדירים את הזרע לתוך גוף האשה כאשר הביצית בפנים?

כמה זמן עובר עד שיודעים האם ההפריה נקלטה?

האם ההפריה נעשית ע"י הוצאת הביצית כמו הפריה מלאכותית, או שמחדירים את הזרע לתוך גוף האשה כאשר הביצית בפנים?

תשובה מספר שתיים. ביצית מוציאים רק כאשר יש בעיות פוריות, אחרי שהזרעה רגילה לא מצליחה.

כמה זמן עובר? מרגע הביוץ ועד קבלת (או אי-קבלת) מחזור, משהו כמו שבועיים, אבל זה אינדיבידואלי.

שליחה על ידי הלנה* » 13 יוני 2005, 01:34

לשיר
בקול לאישה, עמותה בירושלים, יושבים בקינג ג'ורג' - הם מנסים להקים קבוצה של נשים בלי בן זוג שרוצות להרות. אני מניחה שחלק נכבד מהן יהיה באמצעות בנק הזרע. תנסי. למארגנת של הקבוצה הזאת קוראים חנה.

הזרעה מנקודת מבט גברית*

שלום לכולם
לאחר שקראתי בעיון את מה שכתבתם החלטתי לשתף אתכם בסיפורי האישי:
לאחר יותר משנתיים של נסיונות כושלים, אני ובת זוגתי הגענו לבדיקה מקפת, לאחר אבחון זרע ובדיקה פיזית, התברר שהסיכוי היחיד למצוא אצלי זרע זה בניתוח האשך וגם בשיטה זו הסיכוי למצוא משהו הוא פחות מ10%...
לאחר שחרב עלינו עולמינו, התאוששנו מההלם הראשוני והחלטנו לגשת לבנק הזרע, לאחר 3 נסיונות כושלים של הזרעות החלטנו לשנות גישה (לפחות אני עדיין לא היתי שלם לגמרי עם ההחלטה), עליי לציין כאן שאנחנו מאוד קשורים לטבע
ולכן לעשות מעשה שהוא לא מוגדר כדרך הטבע, קצת עירער אותנו בתחילה אך עם הזמן קיבלנו זאת כשעור נוסף מהחיים...
לאחר שעברנו גם לבית חולים אחר, נקלטנו בנסיון הראשון אך לצערינו הרב העובר נפל לאחר 7 שבועות.
אנחנו משתדלים להסתכל על החצי המלא של הכוס ורואים בניסיון זה אות לתיקווה, היום אנחנו עומדים לקראת נסיון שני, כנראה מאותו תורם ואנחנו שלמים עם החלטתינו ב200% אחוז!

בהצלחה לנו!:-)

בהצלחה לכם שולחת הרבה מחשבות שמחות

בהצלחה!

שליחה על ידי tאמא* » 21 מרץ 2006, 14:49

בהצלחה !!!!

בהצלחה!
האם יש חדשות?

גם אני ובן זוגי מנסים ומנסים.
עברנו הרבה שלבים, לא מרגישה שיכולה לפרט כאן הכל.
היש עוד דף כאן באתר של נשים שחוות את הקשיים, הכאבים והתסכולים? (זו אני שפגומה...)

גם אני ובן זוגי מנסים ומנסים.

על מכון 'פועה' שמעתם? יש להם הצלחות גדולות בעזרת ה'.
הנה קישור http://www.puah.org.il/ בשורות טובות.

מנהלי בנקי הזרע בישראל אומרים חד משמעית שחשיפת פרטיהם של תורמי הזרע תביא לחיסול הענף לחלוטין.

שלום לכולם,
ראשית,בהצלחה לכל המנסים והמנסות!
בנק הזרע בקליפרניה מנהל כבר שנים מה שניקרא:an open donor program
ואף ארך לפני מספר חודשים כנס בו השתתפו הילדים שאימותיהם החליטו ללכת בדרך הזו.
בתוכנית התורמים מוכנים,מעונינים,מכירים בחשיבות המפגש והצורך בסיפוק הסקרנות של הילד, רק לילד גישה לאינפורמציה של התורם בגיל 18.רק הילד יכול להחליט אם הוא מעונין לפגוש את הצד הגנטי השני שלו,מענין לציין שלא כולם מעונינים.
כמו כן,המשפחות עצמן במידה והן מעונינות יכולות ליצור קשר אחת עם השניה,סוג של משפחה מורחבת אם תרצו.
האינפורמציה הרפואית כוללת את התורם,הוריו,סבים וסבתות משני הצדדים,אחים ואחיות,כמו גם המקצועות של כולם,השכלה,תחביבים.
התורם עצמו כותב מעין מאמר על עצמו כולל מדוע לדעתו יש חשיבות למפגש העתידי עם הילד, כל זה בכתב ידו.
יש דגש על מה טוב וקיים,אמא [במקרה שלנו שתיים] סבים וסבתות,דודים ודודות וכל חיות הבית והמון המון אהבה,כי משפחה זה אנשים שאוהבים זה את זה,זו את זה וזו את זו.... ולא על מה שחסר ואין -אבא.
נכון שבתוכנית האנונימית יש יותר תורמים אבל גם בתוכנית הפתוחה לא חסר.
בזמני [לפני שנה בערך] כששאלתי על תמונה של התורם [ עד גיל 5-6 בד"כ] אמרו שגם זה בתוכנית בעתידית.
התוכנית פועלת מספיק שנים כדי להוציא קצת מסקנות לגבייה, הילדים כבר בני 18 ומעלה.
זהו תהליך עם התלבטויות אדירות,בשבילינו התוכנית סיפקה את מה שחיפשנו,דעו שזה קיים.
שוב בהצלחה לכולם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מחפש מידע על בנקי הזרע בארץ, האם למישהו יש מידע מסודר, הטוב ביותר שמצאתי זה כאן - בנק זרע , כל מידע על כל אחד מהבנקים יעזור.
יש רשימה של 14-15 בנקים אבל אשמח לנסיונכם ופידבק על כל אחד מהם...

_יש לי שאלה וחשבתי שכאן המקום המתאים לשאול. אני חד הורית עם שתי בנות מאותו אב. אני רוצה לפנות לבנק הזרע (כי קראתי בבאופן ששני ילדים זה הכי קשה). אני יודעת שהגרוש תרם להם בעבר, וחשבתי לבקש מנה שלו, בשביל האחידות happy
מצד אחד אני יודעת שאסור להם לחשוף מי האבא, ומצד שני יש לי סיבה טובה. מה דעתכם? אפשר לענות ב הפריה מבנק הזרע._
אסור להם חוקית לחשוף, ולא משנה מה הסיבה...
זה עוד לפני שידועה דעתו של הגרוש שלך על זה. על פניו זה בלתי חוקי ובלתי מוסרי בעליל.

בלתי מוסרי בעליל

צריך להוסיף?
מפליא שב ככר השוק אף אחת לא הגיבה בזעזוע.
העיקר שיש סמיילי ! איכסה. מקווה שזה טרול.

צוויל - הולך לקבל דלקת בבלוטת העצבנות

אני מקווה שזה המקום הנכון... אני רוצה לשאול האם מישהי כאן יודעת במה כרוך להיות תורם זרע. כלומר, אני רוצה לעניין מכר ותיק שלי, אבל רוצה להיות מוכנה כשהוא ישאל במה זה כרוך. האם הוא רק צריך להגיע לבנק הזרע ולתת תרומה? או שיש משהו מעבר לזה? איך סוגרים מראש עם הבנק שזו תרומה עבורי? אני לא מדברת על היבטים משפטיים של מזונות וכו.
תודה.

בארץ אי אפשר לעשות תרומה שמיועדת עבורך מתורם ידוע. זה החוק.
בחו״ל יש אופציה של תרומה כזו, אבל עדיין אם האב יתבע בארץ זכויות אבהות הן יינתנו לו לאחר שהוכחה אבהותו. בלאגן.

האם למישהי יש המלצות על בי"ח תל השומר או איכילוב?

מורנוש לא כדאי ללכת על בנק ציבורי. יש שני בנקים פרטיים, קריובנק וסופרם.
ממרפאת פוריות פרטית נאמר לי שכשהם ראו את תוצאות הספירה של הזרע מהבנקים שציינת הם נדהמו לגלות הרבה פעמים איכות זרע מזעזעת.
בנקים ציבוריים משלמים מעט לתורמים ועושים סינון לא רציני בהתאם. המבחר אצלם מצומצם ובאמת שלא הייתי מהמרת
מחירי זרע בבנקים פרטיים יקרים פי שניים אבל שווים אם תיקלטי מהר. אני מכירה אחת שעברה כמה הפריות והזרעות עם זרע מאסף הרופא וכשקראה את הדו"ח נחנקה לנוכח מצב הזרע שקיבלה. אח"כ היא קנתה זרע מקריובנק ונקלטה בהפריה הראשונה.

זה לא מבטיח כמובן היקלטות מהירה אבל לפחות תבטיחי לעצמך את האכות הכי טובה. גם המבחר בפרטיים עצום וכמותה בדיקות שהתורמים עוברים נרחבת.

בכל מקרה שיהיה בהצלחה!

שלום לכולן...

שלום לכולן...רוצה לשתף...אם הפורום עוד פעיל?? רווקה מבוגרת.כן..אידיוטית שחיכתה וחיכתה. .גם בגלל בעיות כלכליות שהיו...מחשבות על מה יגידו...על התהליך הלא טבעי...הרגשתי תחושת כשלון וכל מה שתארתן כאן.פשוט ויתרתי ..אני... הכי אימהית בעולם..האשה הכי נותנת שיש. ..מלאה בחמלה כלפי כל יצור אנושי ובעלי חיים.ויתרתי בגלל מה יגיד ההוא והאחר.חשבתי שאצליח לחיות גם כך.הצלחתי להגשים הרבה בחיי...דירה.עבודה.מקצוע ...נסעתי לעל מקום וחשבתי שאפשר לא להיות אמא...בכיתי המון.כאבתי וחשבתי שעם הזמן זה מתעמם..זה לא.החיים שלי ריקים בנות.פשוט ריק שמתחיל כל בוקר ומסתיים בלילה וחוזר חלילה.חיים ללא משמעות.היום בת 52.. בטרום גיל המעבר...והחלטתי שאת עשרים השנים הבאות אני יכולה להמשיך ככה...הדרך היום תהיה ככל הנראה תרומת ביצית...ואין דבר שאני מייחלת לו יותר..את הצביעות בחברה שאנו חיים בה אני מכירה ואני מתארת לי את התגובות...יהיה קשה אבל היום מוכנה נפשית להתמודדות...נראת לפחות 10 שנים פחות.מרגישה חזקה וגם בריאה...אמנם תוחלת החיים עלתה.. אבל אין לי סביבה כל כך תומכת...ומה יהיה על הילד אם אחלה...אם יקרה לי משהו? חושבות שאני מטורפת???

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני נשןאה ועשיתי תרומת זרע . עשיתי 3 פעמים תרומת זרע מאחר ובעלי עקר. כל הזמן בעלי מירר את חיי ואת ילדיי. והתנהג אלינו לא בצורה של אבא לילדים שלו ולא לאמא של ילדים שלו. סבלנו סבל רב. אני היום עומדת להתגרש. ומעוניינת לספר לילדים בני ה22 האם מותר לי לספר להם? מאחר והם כל הזמן אומרים לי דההתנהגות של אבא שלהם משהו מוזר בו. ואפילו שאלו אם הם מאומצים. אנא עיסרו לי בתשובה חוקית. תודה