הצד האפל של שיטת החמש דקות

אנונימי

דף זה נועד לקבץ סיפורים על תופעות לוואי וכשלונות של שיטת ה-5 דקות ושיטות אחרות להרדמת תינוקות בבכי.
אתם מוזמנים להוסיף כאן את נסיונכם האישי או קישורים לסיפורים מפורומים אחרים (עם ציטוטים קצרים של הקטעים הרלוונטיים ביותר).
דיונים רלוונטיים לגבי שיטת 5 הדקות ושיטות אחרות אפשר למצוא בדפים
שיטת חמש הדקות
שיטות הרדמה
הרדמת תינוקות
איך הילד שלכם נרדם
ראה גם:
מדור שינה
מאמר בהארץ בנושא בעקבות ספר חדש שיצא בבריטניה
דף תמיכה

שלום, קוראים לי יונת וגם אני השתמשתי בשיטת חמש הדקות עם בני הבכור. סליחה ילד שלי.

לכאורה זה היה יכול להיות סיפור קלאסי על הצלחת השיטה: מ-35 דקות בכי בלילה הראשון, ירדנו ל-10 דקות בלילה השני ולפחות מדקה בשלישי. אבל העניין הוא שזה לא כל הסיפור.

הנקודה הראשונה בוודאי מוכרת להרבה הורים שבחרו בשיטה הזאת: הילד לא היה מוכן להשאר יותר במיטה אם הייתי איתו בחדר. זה אומר שחסל סדר שירים לפני השינה או כל דבר דומה. רק מניחים אותו במיטה, ומיד עוזבים את החדר.

את הנקודה השניה יש שיחשיבו כדבר חיובי: "משמעת". לפני שהתחלנו עם השיטה הזו, הוא היה מתעלם מכל "לא" שלי. וגם היה מאוד קשה להחליף לו חיתול -- הוא היה מתפתל וזז (ואני הייתי אמא חדשה ולא הכרתי את הטריקים).
אחרי הלילה הראשון בשיטה, הוא פתאום התחיל לשים לב ללאוים שלי. והוא הפסיק להאבק בהחתלות כשאמרתי לו לא לזוז. לדעתי, הוא התחיל לפחד ממני.

אבל העצובה מכולם היא הנקודה השלישית. למחרת הלילה הראשון בשיטה, הייתי צריכה לנסוע איתו לאנשהו. כמו תמיד, הכנסתי אותו לכסא הבטיחות ופניתי ללכת סביב המכונית בשביל להכנס למושב הנהג. אבל מיד כשנעלמתי לו משדה הראיה הוא התחיל לבכות, בכי נורא. מיד רצתי להרגיע אותו. הוא נאחז בי ולא הסכים בשום פנים ואופן שאעלם לו. בסופו של דבר הוצאתי אותו מהכסא, הלכתי מסביב, והעברתי אותו חזרה לכסא שלו דרך הצד של הנהג, כדי שהוא יוכל לראות אותי כל הזמן.

אז הוא לא הפך להיות ילד עצוב או מדוכא, לא שום דבר בולט עד כדי כך. אבל כן היו השפעות, דברים קטנים, עדינים -- דברים שאמא רואה, אם היא לא מפנה את הראש.

מתוך פורום תאומים ושלישיות בתפוז:
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... d=25362103
"עומר התרגל, אבל יובל פשוט קיבל טראומה. [...]ברגע שנכנסים לחדר הוא נצמד לנו לבגדים כאילו הוא טובע, ומתחיל לבכות ולצרוח ומסרב בכלל להיכנס למיטה. מאותו רגע הוא רק בוכה ולא רגוע אפילו בזמן הסיפורים והשירים שלפני השינה. [...]אתמול (הלילה הרביעי) יובלי נרדם כשהוא עומד במיטתו, ראשו על כתפי והוא מחבק אותי נואשות. היום בצהריים שניהם צרחו (ועדיין צורחים) כמו משוגעים כשהמטפלת הכניסה אותם לחדר."

אוף. יונת, איזה תאור קורע.
אבל מדהים ששמת לב לדברים האלה, לא כולם היו שמים.

שלום, שמי חבצלת (טוב, זה לא שמי אבל שיהיה;-)) ואני ניסיתי להפעיל את השיטה עם הבכור כי ככה אמרו לי כולם, ונשברתי אחרי 5 דקות. כך שהשיטה פעלה כבומרנג.

ומזל! גם ככה הוא הילד שסבל מינקות הכי עשוקה אצלנו, ישן במיטתו מגיל 3 חודשים, ינק רק עד גיל 3 חודשים וגם זה לפי שעון, היה עם אבא ועם מטפלת כי אימא עבדה ולמדה, ולא ראה דמות מנשא מימיו. והלידה שלו היתה סיוט לכול המשתתפים. אז פלא שהיום הוא לא ממש מאמין שהעולם הוא טוב בבסיסו, ובכל פעם שיש לו איזו בעיה הוא "נשבר" ומתייאש? חסר לו הבסיס של הבסיס של הביטחון העצמי. ;-(
<חבצלת מרגישה אשמה>

אנחנו ניסינו איזו ורסיה שלנו לשיטת 5 הדקות (שנראתה לנו כאכזרית מידי).
נתנו לבתנו לבכות , מבלי לעזוב את החדר, וכך בכתה עד שנרדמה. אחרי כמה ימים היא החלה להרדם מהר יותר, אבל בכול פעם ששמנו אותה במיטה התגובה שלה היתה שלילית מאוד - בכי קורע לב.
אחרי זמן (רב מידי, במחשבה לאחור), הבנו שזה לא עובד ולא יעבוד, ושבעצם למרות שהיא כבר לא נרדמת בהנקה, הרי שחוויית השינה כבר אינה חיובית מבחינתה.
היא ממש שנאה ללכת לישון, והתהליך היה כואב לכולנו. אני הייתי חרדה מפני הרגע בו תלך המלאכית שלי לישון, ותהפך ליצור צורח. מידי ערב הייתי יושבת לידה עם דמעות בעיניים. היתה לי גם תחושה חזקה של חוסר אונים כי ידעתי שאיני רוצה שתרדם תוך כדי הנקה (היא מאוד הכאיבה לי) , אבל לא ידעתי איך מרדימים אחרת.

אחרי תקופה של תהיות ונסיונות נמצא הפתרון בשיטה של טרייסי הוג הלוחשת לתינוקות:
הירגלנו אותה ל'טקס' נעים של הליכה לשון שכולל אמירת לילה טוב לעצמים מוכרים בחדר, הנקה, חיבוק ונענוע שלה, וכאשר היא בשלה לישון מניחים אותה במיטה והיא נרדמת מיד. זה היה תהליך הדרגתי כמובן, אבל היום כמה חודשים אחרי היא נרדמת ללא בעיות, וישנה נפלא בלילה. יש אפילו לילות שבהם כאשר מחבקים ומנדנדים אותה היא מראה על רצונה להיות מונחת במיטה.
אני שמחה שהעניין הזה נפתר בטוב, וחבל לי שנאלצה לעבור חוויה לא נעימה שכזאת, אבל לשמחתי אני לא רואה שנשארו לה משקעים מהעניין (דבר שממנו מאוד חששתי). כנראה שכמו שאנחנו לומדים להיות ההורים שנהיה, גם התינוקות לומדים להיות תינוקות, וזהו תהליך בשלבים...

ענן, אם אני רואה כל מיני דברים אחרי 7 שנים שעברו מאז הינקות של הבני, אז איך את יכולה לומר שאין לה שום משקעים מזה? זה לא קצת מוקדם לקבוע?
חוץ מזה, שמחה בשבילך שהיא למדה לישון ,הנסיכה.

אם כולם מרוצים, זה הכי טוב.

ענן, אם אני רואה כל מיני דברים אחרי 7 שנים שעברו מאז הינקות של הבני, אז איך את יכולה לומר שאין לה שום משקעים מזה?

חבצלת, אני בטוחה שאת רואה את מה שאת רואה על סמך נסיונך הרב. אני, מה לעשות, יכולה לראות דברים על סמך פרספקטיבה של שנה אחת, כי זה כול הנסיון שיש לי כאמא.
האם אראה דברים אחרת בעוד מספר שנים? סביר להניח
האם העובדה שנסיוני הוא כה קצר מועד צריך למנוע ממני להניח דברים? אני לא חושבת!
לדעתי, כול דבר שאנחנו עושים או עשו לנו משאיר בנו חותם ומעצב אותנו בטווח הרחוק, ואין לאיש דרך לדעת זאת באותו רגע. נכון לעכשיו אני רואה ילדה מאושרת שהולכת לישון בשמחה, וזה לדעתי אומר שאין לה משקעים.

אנחנו לא נוקטים בשיטת 5 הדקות ועברנו ועוברים את הקשיים השונים בהרדמה (הרדמנו במנשא ובהנקה ובערסל ועם מוסיקה וסיפור) ולרוב ההליכה לישון היא תהליך נעים, אבל לפעמים יש ערב רע שנגמר בבכי ואני לא יכולה לסבול את זה ונגשת אליה למיטה ואפילו אם כבר נרדמה לוחשת לה באוזן שאני כבר לא כועסת נותנת נשיקה ולפעמים נשכבת לידה ומחבקת אותה, כך שאני לא יכולה להבין איך בכלל אפשר לסיים יום בשיטה כמו 5 הדקות.

כך שאני לא יכולה להבין איך בכלל אפשר לסיים יום בשיטה כמו 5 הדקות
המחשבה על זה - ככה - זיעזעה אותי עכשיו.

הבן שלי בן שנתיים אוטוטו, ואני כן ניסיתי את שיטת חמש הדקות לשבועיים בזמנו,
אחרי זה ניסיתי וריאציות של השיטה אבל במיטה שלי.
בסוף ויתרתי והמצאתי שיטה שהולכת ככה:
אמא "הולכת לישון,היא נורא עייפה",(אמא עושה את עצמה ישנה ),ואחרי שעה בערך הוא מתייאש ובא לישון.הבעייה היא שהוא מציק לי נורא תוך כדי מטפס עליי קופץ עליי ומציק באופן כללי לאחרונה המצב החריף וסבלתי הטרדות ומכות כשהוא צוחק תוך כדי כי הוא חושב שזה מצחיק , ואני משתגעת מבליגה וצועקת לסירוגין. אז העברתי הנחיה גורפת בבית לאמר: הילד יילך לישון כשיתעייף גם אם זה בשתים עשרה בלילה,עברו כבר יומיים,והוא נרדם יחסית בשעה סבירה,22:00 23:00,
אני מזהה כשהוא נופל ומשכיבה אותו תוך שתי דקות לישון, פשוט הורדתי ממנו את הלחץ של "ללכת לישון" .

<חבצלת מרגישה אשמה>
אני מקווה שלא יותר מדי... הורים טובים אלה הורים שעושים טעויות, מודעים להן ולומדים מהן. אני די בטוחה שיש הרבה דברים טובים וחיוביים בחוויה של בכורך את העולם -- וגם אותם קיבל מהוריו.

הסיפור הבא הוא רק לבעלי לב חזק. אם כי אני בטוחה שיש עד הרבה כמוהו, שמתחבאים ומתביישים לספר.

אחרי "הצלחת" השיטה אצלנו, סיפרנו עליה לזוג חברים שלנו שהתקשו להרדים את תינוקם. הם החליטו לנסות את השיטה עליו. למחרת האמא התקשרה אלי ואמרה לי שהוא בכה במשך שעה וחצי (!) ולבסוף נרדם בישיבה, כשידיו אוחזות בסורגי המיטה.

הם לא ניסו להמשיך עם השיטה, ובסוף הגיעו לשיטת הרדמה שמבוססת על קומבינציה מוזרה של מוסיקה, מנדנד מיטה חשמלי, אורות מסויימים וקולות פעילות בבית, טקס לפני השינה, ואולי גם קצת כשפים.

בסוף מגלים שהכי נוח זה להניק עם מוסיקה מרגיעה (שלנו נירדמת רק אם שמים את המוסיקה של התרגעות וחלום ב-10 ש"ח) עד שהם נירדמים בשלווה ואז אפשר לקום ולעשות משהו.

יונת,
תודה לך, על זה שאת מזכירה לי פעם אחרי פעם, שהילדים הם לא שם כדי לרצות, כדי לציית, כדי למצוא חן. ועל האפשרות לשמוח בכך.

יונת, הסיפור שלך, על שיטת חמש הדקות אצלכם, דומה לסיפור שלידלוף הביאה ב"עקרון הרצף". היא כתבה אותו שם כדי להראות, שהורים שקשובים לעצמם ולילדים שלהם, קולטים כשהם טועים ומפסיקים לעשות את מה שלא מתאים.

היא סיפרה על אבא אחד, שבנה משהו דומה ללול לתינוקות, מקני במבוק נדמה לי, וכשהוא הכניס את הילד שלו פנימה הילד מחה נמרצות. האבא קלט, הוציא אותו משם, ולמרות העבודה הרבה שהוא השקיע בבניית ה"לול", ולמרות שקני הבמבוק היו ירוקים ולא מתאימים להסקה, הוא פירק את הלול... (אני מספרת מהזכרון, אולי פרט או שניים לא מדוייקים).

בקיצור, יונת, לדעתי הצנועה נהגת כמוהו בדיוק. המשכת להקשיב ותיקנת. (אני מניחה שאני לא מחדשת לך, אבל תודה על ההזדמנות ללמוד ממך גם את זה).

כן, רק שהוא הבין מיד ולי לקח ארבע שנים...

אנחנו מעולם לא השתמשנו בשיטה האפלה אבל הייתי עדה פעמיים בבתים אחרים, פעם אחת זה היה בבית של אבא של בעלי, שלו שני ילדים קטנים מנשואים שניים, אנחנו הגענו לארוחת ליל שישי, הקטנה שלהם התחילה להראות סימנים של אי שקט אז האם אמרה די היא כבר עייפה, ושמה אותה בכלוב בחדר חשוך בוכה, מה זה בוכה צורחת, ואנחנו היינו אמורים להמשיך לאכול את ארוחת הערב, בעלי העיר משהו לאביו וההוא אמר לו אתה רק אורח כאן, אל תתערב, הילדה המשיכה לצווח והאם סיימה לאכול והתחילה בעשיית הכלים, באתי למטבח ואמרתי לה אני אעשה כלים (לכי לילדה שלך יא.....) והיא אמרה לא זה בסדר,בסוף היא גם נתנה לבכות איזה 20 דקות וגם הוציאה אותה. (מה הקטנה אמורה להבין מיזה). ובכלל שמתי לב ש-5 דקות הן לא בדיוק 5 דקות, הן הרבה יותר, ולאמא, בכי של תינוקה, דקה נראת כמו הנצח אז איך אפשר להתעלל כך בילדים?

הוריי השתמשו בשיטה דומה ( רק ללא החמש דקות) כדי להרדים את אחי "הסורר" ואני זוכרת את הבכי הקורע לב שלו,הוא היה קורא לאמי אך היא לא באה (אבא לא נתן לה ,כי,חייבים לחנך את הילד)ואז הוא היה קורא לי ,בשקט הייתי מתגנבת לחדרו יושבת לידו ונותנת לו יד .

יונת, ולא על זה אומרים "מוטב מאוחר מלעולם לא"?

ובכלל שמתי לב ש-5 דקות הן לא בדיוק 5 דקות,

ברור. זו לא שיטת החמש דקות זו שיטת השלוש שעות (עם הפסקות של שלושים שניות מידי פעם באמצע).
כשקוראים לזה שיטת החמש דקות זה לא נשמע רע, כי מה כל כך נורא אם הילד יבכה 5 דקות. העניין הוא שהוא לא בוכה 5 דקות הוא בוכה שעות.

ללא ספק.
(והעברתי את השאלה לגבי פחדים בהרדמות לדף משלה)

וואו נורית
זה משפט חזק מאד. אני אזכור אותו לשיחה הבאה שלי בנושא עם הורים שתומכים בשיטת ההתעללות הזו.

מעניין, אגב, שגם אבי השיטה, ריצ'רד פרבר (באנגלית קוראים לזה Ferberizing, על שמו), היכה על חטא לפני כמה שנים בראיון בניוזוויק, ואמר שהרבה הורים מפרשים לא נכון את מה שהתכוון אליו, הולכים עם זה רחוק מדי, לא קשובים למצוקה של הילד. או מתחילים בגיל נמוך משישה חודשים, שלטענתו זה הגיל שבו אפשר להתחיל בשיטה. נכון שזה נשמע קצת כמו "מותר להרביץ אבל רק חלש", אבל שווה לדעת.

גם אנחנו ניסינו את השיטה על הבכורה, בגירסה "מרוככת" כלשהי, עד שראינו ש"ההצלחה" הפיכה במקרים של מחלה וכו'. היתה המלצה על השיטה ב"הורים וילדים", וכמה וכמה הורים שאני מעריכה מאוד את דעתם, שגם אצלם הילדים ינקו ונישאו במנשא וישנו איתם וכו', ניסו אותה "בהצלחה". אחת מהן נקטה בווריאציה שנשמעת עוד יותר קשוחה (אבל באמת, זו השוואה בין טריפה לנבלה) - לצאת מהחדר בערב ולהיכנס אליו בבוקר. מה שאני אומרת הוא שכשיש לגיטימציה חברתית להתעללות בילד, קשה מאוד לראות את זה כהתעללות. אפשר, אם תרצו, להשוות את זה לנושא המילה.

מה שהשתנה עם הקטנצ'יק זה א. הלגיטימציה שלקחתי לי לישון בכל הזדמנות כדי להיות עייפה יותר; ב. ד"ר סירס ו"הורים גם בלילה", שבו הוא אומר מה שנאמר בשם הספר העברי - שאנחנו אכן הורים גם בלילה (לפעמים די במשפט אחד פשוט, בביטוי אחד, כדי לשנות תפיסת עולם שלמה). ג. ההבנה שזה עובר וזה חלק מהדיל של גידול ילדים.

קשה לי להודות, אבל לצערי גם אני ניסיתי ורסיה של השיטה. הייתי אצל אחותי והוא היה פצפון - 4חוד' בערך
הייתי עייפה ורציתי שישן כבר. אחרי צעדה של חצי שעה בחדר שוב הנקה וחוזר חלילה לא יכולתי יותר. הנחתי אותו במיטה שיבכה עד שירדם. אלוהים ישמור, חצי שעה אולי קצת יותר. אמנם הייתי לידו, ליטפתי ושרתי אבל חצי שעה לבכות תינוק בן 4 חוד'- מה עבר לי בראש. היו פעמים שהוא בכה לפני השינה תמיד הייתי לידו ואף פעם הוא לא בכה כ"כ הרבה, אלא מן בכי של כמה שניות מציצת אצבע שוב בכי קל אצבע והופ נרדם.
אני מקווה שיונתן סולח לי. לי קשה לסלוח לעצמי. והיום לא אני ולא בן זוגי נותנים לו שיבכה ככה.
חברה שלי סיפרה לי שהם הפעילו את השיטה על בתם. אחרי שלימדו אותה להרדם על הידיים ומול הטלוויזיה זה נמאס להם. פשוט יום אחד בעלה החליט שדי והילדה תרדם במיטה. הילדה בכתה ובכתה ועוד בכתה (יפה מצידם שהם נכנסו מדי פעם לראות שהכל בסדר) והילדה עדיין בוכה עד שהיא מקיאה. ילדה בת שנה וקצת ככה כמה לילות ברציפות.
היום היא מתזזת אותם -אני רוצה תה, חלב עשיתי קקי ועוד-
זהו הייתי צריכה לפרוק את מעשה הזוועה שלי לילדי הקט והאהוב. אני שמחה שהגעתי מהר להבנה שזו לא הדרך.

אני עצלנית. לשמחתי לא קראתי איזה ספר על השיטה והרדמתי תמיד על הציצי. מעצלנות לשמה. אבל פעם אחת אני זוכרת שהגדול היה עייף
(בן 9 חודשם+-) ולא נרדם כבר עם כלום ורק צרח וצרח ופשוט ישבתי לידו במיטה. היה לו כלוב וישבתי ליד הכלוב, החזקתי לו את היד עד שנרדם. זה הכי קרוב לשיטה שעשיתי. אני מצטערת על זה מאוד. סליחה בכור מתוק.

אחת מהן נקטה בווריאציה שנשמעת עוד יותר קשוחה (אבל באמת, זו השוואה בין טריפה לנבלה) - לצאת מהחדר בערב ולהיכנס אליו בבוקר. מה שאני אומרת הוא שכשיש לגיטימציה חברתית להתעללות בילד, קשה מאוד לראות את זה כהתעללות. אפשר, אם תרצו, להשוות את זה לנושא המילה.

זוכרת את זה. היה נורא!

גם אני מכה על חטא, וסליחה מהתינוקי שלי כבר ביקשתי.

כשהיה בן שמונה וחצי חודשים (לפני חודש), גם אני ניסיתי איזו וריאציה שכזו. אמנם לא עזבתי את החדר ונתתי לבכות, אלא עמדתי לידו וליטפתי, אבל לא הוצאתי מהמיטה ולא נתתי לינוק. זה היה נורא. חצי שעה של יללות (לא בכי ממש, אבל מספיק נורא), עלבון שאין כמותו. וכמובן, לאחר חצי שעה כזו, אני נשברתי, והינקתי. ושנינו ישנו יחד במיטה באותו הלילה, והתעוררנו עשר פעמים לינוק, כמו בכל לילה ואולי יותר.

בלילה השני, ניסיתי משהו אחר. לקחתי אותו אלי למיטה, חיבקתי ונישקתי ולא נתתי לינוק. היה בכי קורע לב, עשיתי הכל מלבד להניק. אחרי כמעט שעה של בכי (שהתגבר כי הוא מרגיש ומריח ולא מקבל), הוא נרדם, וישן עד חמש. בחמש נתתי לו לינוק. בכל זאת החלטתי שזה לא בשבילנו.

בלילות שלאחר מכן ניגשתי אליו, נתתי לשתות מים, שרתי שיר, נתתי צעצוע, עד שהוא נרגע והפסיק לבכות. אחר כך נכנסתי למיטה שלי (שצמודה לשלו), ואמרתי אמא הולכת לישון, היא כאן לידך. זה עבד מצויין. הוא שיחק חצי שעה ונרדם. התעורר פעמיים באותו הלילה, המשכתי באותה השיטה.

בלילה שאחרי, ישנו שוב ביחד במיטה של אמא. כשהוא התעורר, נתתי מים, צעצוע. הסתובבתי וחזרתי לישון. הוא טיפס עלי, קצת קיטר, והלך לישון עד הבוקר. מאז השינה של שנינו השתפרה פלאים, מלבד בכי ספורדי בלילה מתוך שינה! שאני לא מבינה את מקורו (שהיה שם גם קודם ונרגע ע"י יניקה). אבל הוא מיילל פעם אחת, ומשתתק. אני מחבקת, לא מניקה בלילה.

שיטת החמש דקות נכשלה עבורנו. היא היתה תמצית הכשלון האימהי שלי. היא הכאיבה לי ועשתה לי רע, והגעתי למסקנה שאני צריכה לסמוך על עצמי ולא על שיטות של אחרים. זהו. את הסליחה שלי כבר ביקשתי, ועל הטעות הזו לא אחזור. כן, אני רכיכה, לא יכולה לשמוע את הילד שלי בוכה.

שליחה על ידי אני* » 07 מרץ 2004, 12:54

אני מזועזעת ממה שקראתי פה!!!!
שיהיה הכי קשה שבעולם, שאהיה הכי גמורה בעולם - איך אפשר לתת לילד שלך לבכות בצורה כזאת??????????
אני לא מבינה
אני מאחלת לילדיכם רק טוב ואתם, מקווה שלא תחזרו על אותן טעויות

נו באמת.

הי, הנה אמא מושלמת.
איזה יופי.
בבקשה תפתחי דף אישי כדי שנוכל לשאול אותך את כל השאלות וסוף סוף לקבל תשובה רצינית ממשהי שאף פעם לא עושה טעויות.
איזה מזל שבאת הנה!
מה היינו עושים בלעדייך.

מזדהה עם דבריה של עדי, גם אני גמלתי את בני מהנקות לילה ע"י חיבוק, ליטוף...
כאשר מתעורר הוא רוטן אך מיד מקבל חיבוק מנחם ואנו נרדמים שוב יחדיו מחובקים.

עשיתי זאת למען שפיותי..

אני מודה, מודה ושוב מודה על שהכרתי את האתר הזה טרם הפיכתי לאם.

תודה

שליחה על ידי חוה_ש* » 13 מרץ 2004, 22:08

כאשר מישהו לצידכם חושב להשתמש בשיטה הזו כדאי להמליץ על צפייה בפרק מתוך הסדרה "משתגעים מאהבה" שעוסק בשיטה. בפרק מראים את בני הזוג מנסים את השיטה על התינוקת שלהם. הם יושבים עם שעון על הרצפה ליד הדלת של החדר שלה וכל כמה זמן מישהו מהם נכנס להגיד לתינוקת שהם אוהבים אותה ואז פתאום זה "מצליח" והתינוקת נרדמת. הבעל ממש שמח אבל האישה מתחילה לבכות ואומרת את המשפט הנוראי והמדוייק הבא: אני רוצה להחזיר את הזמן לאחור, כי עכשיו היא כבר יודעת שלא תמיד נהיה שם בשבילה.

אז ככה: לימדנו את הקטן להירדם במיטתו בלי טיפת בכי (רבע קיטור מתוך שינה לא נחשב, נכון?). אז זה אפשרי. אבל לוקח חודש וחצי. עושים את זה לאט לאט. תחילה מכירים לו את המיטה. ואז מנסים לשים אותו שם ולגרום לו לשכב, בשירים וסיפורים, ואז מוציאים ונותים לינוק. אחרי יניקה הגונה, מחזירים שוב למיטה. אם הוא שוב נעמד, מוציאים ומניקים. וחוזר חלילה. נדנודים ושירים בהתחלה הכרחיים, עם הזמן מורידים את המינון.
זה עובד ובלי שום פגיעה בתינוק.

כמו מיה גל גם אני שמחה שהכרתי את האתר לפני הפיכתי לאם
תודה שאתם פה וחולקים מנסיונכם

אם הוא שוב נעמד, מוציאים ומניקים

כן, ככה זה בבית של חבצלת, אם מישהו לא מתנהג כמו שצריך, מניקים אותו עד שהוא מצטער על זה ומתנצל!!!! (-;

שכחתם להוסיף: מלטפים אותו, מנשקים אותו, מחבקים אותו ושרים לו שירים (ולאימא שלו יש 8 שנים של השכלה מוזיקלית הכוללת שירה במקהלה ופיתוח קול, ככה שאתם כבר מדמיינים כמה שהילד אומלל:-D)

שליחה על ידי זור* » 04 יוני 2004, 22:42

למה הדף נקרא הצד האפל ?
אם יש צד אפל , צריך להיות גם צד מואר , לא ?
ולפי כל הסיפורים כאן לא ראיתי את האור.
לאחר ששמענו סיפורים מחברים שהילד שלהם יש איתם במיטה חשבנו לעצמנו שאצלנו זה לא יקרה. וכיום לאחר שביתנו בת שנתיים קנינו מיטה נוספת כי נמאס לנו להצתופף שלושה בניטה אחת , וכן פרקנו את המיטה של הילדה ששימשה אותנו באמונה לצורך איחסון דברים.

הצד המואר? ההורים מדווחים שהשיטה עובדת והילדים ישנים רצוף יותר זמן.

שליחה על ידי זור* » 05 יוני 2004, 09:25

הצד המואר? ההורים מדווחים שהשיטה עובדת והילדים ישנים רצוף יותר זמן.

ואז ?

אם יש צד אפל , צריך להיות גם צד מואר , לא ?
תמצאי אותו בפורומי הורים רגילים.

שליחה על ידי זור* » 05 יוני 2004, 09:46

תמצאי אותו בפורומי הורים רגילים.

אולי לא הובנתי , לדעתי אין צד מואר.

אם כן, אנסח מחדש:
תמצאי_ אנשים שישבעו לך שהם מכירים _אותו, בפורומי הורים רגילים

מצאתי תחליף הולם לשיטת 5 הדקות:

טקס שינה על כל הכרוך בכך (סיפור, שיר, וכדו')
אמירת לילה טוב - בשלב זה הוא עדיין בשיא הערות ולא רוצה לישון ולא משנה מה השעה.
הישארות בחדר עד שהוא נשכב במיטה, בלי להתייחס אליו. מה שאומר: לסדר את הארונות של הילדים, לשים דברים במקום, ולהראות עסוקה.

לזמן מה הוא עומד ואז באיזה שהוא שלב הוא נרגע, מבין שאני לא בורחת לשום מקום ונשכב לישון.

איזה כיף - אני גם נשארת אנושית ורחומה לילדי, וגם הארונות מסודרים!!!

ושוב תודה לאתר!

אנחנו עברנו את שיטת 5 הדקות עם הבת של השכנים. כל לילה היא היתה צורחת עד לב השמים, אם לא הייתי יודעת שההורים שלה באמת בסדר הייתי חושדת בהתעללות. יום אחד נשברנו ושאלנו ואז גילינו את קיומה של השיטה המזעזעת הזו. למזלי עוד לא הייתי אמא, כשנולד בני הבכור כבר ידעתי ממה להימנע...
מאז ומתמיד יש לנו טקסי שינה. עם הגדול זה היה סיפורים (עד שאנחנו נרדמים

), היום עם שניהם אלו שירי לילה טוב, יש לנו רצף של 3 שירים, הילדים נהנים מהם ושרים יחד איתנו וזה פשוט כיף!

מאמר מהארץ בנושא בעקבות ספר חדש שיצא בבריטניה
העתקתי תקישור לראש... ליאת המאמינה

תמיד שאני שומעת שכנים מזועזעים מבכי תינוק אני תוהה מה חושבים עלינו בעקבות אי אילו לילות של צווחות בעקבות דלקת אוזניים מזעזעת...

חברה שלי בדיוק סיפרה לי, על חברה שלה שקיבלה ספר המתנה על איך לגרום לתינוק שלה לישון לילה שלום ועד 12 שעות ... והיא אומרת שזה מזהים ושהילד רגוע יותר ומסודר יותר בהתנהלות היומית שלו,
אני הבעתי זעזוע קל + אמרתי שאין לי מוסג במה מדובר ולכן אני לא יכולה להביא דעה..

<מעבר לזעזוע על כך, שתינוק בכלל ישן 12 שעות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!>

די מדהים הדבר הזה, עד שהגעתי לאתר הזה דווקא בכלל לא הכרתי אנשים שהשתמשו בשיטת 5 הדקות או כל וריאציה שלה...
אולי אני לא מסתובבת במקומות הנכונים? (-:
אני חושבת שכבר כשקראתי על האפשרות המשונה הזאת, לתת לתינוק שלך לבכות ככה סתם, באחד הספרים על גידול ילדים, זה נראה לי אבסורד מוחלט. השיטה אצלנו עם הגדולה היתה: גם אמא הולכת לישון עכשיו, לילה טוב. שתינו נשכבות זו לצד זו, ואמא נרדמת מיד.
עם הקטנה זה לא כל כך עבד: היא פשוט העדיפה לשכב במיטה לבד וללכת לישון וזהו ברגע שהיתה עייפה. עכשיו זה עבר לה והיא מוכנה לשחק לבד עד אמצע הלילה, כשכולם מסביב ישנים...
וגם אני תהיתי בקשר לצד האפל מול הצד המואר הלא קיים.

אני חושבת שאני ידועת לאיזה ספר התכוונתי,
הלוחשת לסוסים......

כשהייתי ילדה קטנה היינו אצל קרובי משפחה והם השכיבו את התינוקת לישון: השאירו אותה במיטה לבדה בחדר שלה. התינוקת בכתה והם אמרו לי את המנטרה שכבר הכרתי - כולם השתמשו בזה: צריך לדאוג שהיא לא רעבה, לא צמאה ולא רטובה. ואז משאירים אותה 10 דקות (מאיפה בדיוק החלטתם שזה 5 דקות???). אם אחרי 10 דקות היא עוד בוכה, סימן שיש בעיה וצריך לגשת אליה.
התינוק נרדמה תוך כמה דקות.
זה היה מאוד מקובל באנגליה - טוב נו, גם מכות

ומה אני רוצה להגיד? שזה לא נראה לי מוזר אז. זה נראה מאוד טבעי.

בת דודה שלי משתמשת בשיטה. היא החליטה שהתינוק בן 9 חודשים לא צריך עוד להתעורר פעם בלילה, הוא מספיק גדול לישון לילה שלם. אז באותו לילה הוא בכה 25 דקות, היא לא ניגשה אליו, הוא הפסיק לבכות ומאז ישן רצוף לילה שלם. שאלתי אותה אם לא היה לה קשה לשמוע אותו בוכה והיא אמרה שלא כי הרבה פעמים הם משאירים אותו לבכות.

הלוחשת לסוסים......

חיפושית, במיוחד בשבילך: הלוחשת לתינוקות ועקרון הרצף

ולמי שלא מאמין לי, הנה פסקה אחרונה ממאמר שעוסק בשינה של תינוקות, שהתפרסם בעיתון הבריטי TIMES:
Unless there is a reason to pick up the crying baby (such as a dirty nappy) it is a mistake to do so. It reinforces the crying behaviour by providing a reward. Resisting the temptation is hard but worthwhile

ובתרגום חופשי: אלא אם יש סיבה להרים את התינוק הבוכה (כגון חיתול מלא), זאת טעות להרימו. הדבר מחזק את התנהגות הבכי על-ידי מתן פרס. קשה לעמוד בפיתוי, אך שווה.
(תרגישו חופשי לשפר את התרגום).

איזו פרימיטביות !

_אני מזועזעת ממה שקראתי פה!!!!
שיהיה הכי קשה שבעולם, שאהיה הכי גמורה בעולם - איך אפשר לתת לילד שלך לבכות בצורה כזאת??????????
אני לא מבינה
אני מאחלת לילדיכם רק טוב ואתם, מקווה שלא תחזרו על אותן טעויות_

ברכותיי - גם לאתר באופן טבעי הגיעו הטרולים.
מוזמנים לקרוא כיצד יש (או יותר נכון לומר - אין) לנהוג בהם:

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... 53&[po]art id[/po]=17

גם אני מזועזעת!!!!!!! מזדהה איתך במאה אחוז.
הלב שלי נקרע כשאני קוראת את התאורים הנוראים הללו.
אולי אני חלשה אבל אני לא מסוגלת לשמוע את התינוק שלי בוכה כשיש סיבה לכך, בלי סיבה? על אחת כמה וכמה.

שליחה על ידי רוית* » 20 מרץ 2005, 17:22

מזדהה עם ה"מזועזעת" במליון אחוז!!!
הלב שלי נקרע כשרק חשבתי על האפשרות שאתעלל ככה בתינוקי.
מה, חסרות סיבות לבכות בעולמנו? אז לתת לו לבכות כי אני רוצה לישון??????
אכזריות לשמה.

שיטת 5 הדקות - הגירסה הקומוניסטית

"קוראים לי צוויליך וגדלתי בקיבוץ בלינה משותפת"
"WE LOVE YOU TZVILICH"

כן, בטח ישנה פה באתר התייחסות, אולי אף דף שמדבר על הקיבוצניקים ובית הילדים והחברה האכזרית (בעל זבוב) וכו'.
צריך להיות מדור או אתר שלם...
איפה גדלים ילדים ככה בנפרד מההורים, בבניין מיוחד?
נכון, בבית יתומים!

אצלנו (תק"מ) קראו לבתי הילדים של הפעוטות "טיפול".
אני באמת נזקקתי לטיפול אח"כ

כי את הטיפול הנכון אמי הייתה נותנת לי יותר טוב מן
השומרת
הדמות האגדית אשר פניה מתחלפים כל לילה אך תמיד היא במקום אחר
ובלילה (אפקט רוח שורקנית בבקשה), למרבה תיסבוכיך, אינך מחפש את אמא אלא עורג לתשובה מדינה/רינה/יוכי/ציפי/רותי/נירה/מינה/בינה-

אבוי, אכן חציר העם! או בעצם, האם.

בן שבע ידעתי את סודות יחסיות הזמן.
בגיל שבע, במהלך שלושים דקות של עמידה בפיז'מה ורגליים יחפות מתחת ל אינטרקום , יכולות לחלוף שלוש וחצי שעות. וילד בן שבע יכול להזדקן ולטפוף חזרה אל מיטתו קשיש ואפור.

אתה קורא ל שומרת (על מי? הילדים שלה באיזשהו בית ילדים גם כן).
ושוב
ושוב
ושוב
התנים מייללים. בחיי, גדלתי בעמק. לא פחדתי, זה מה היה, אבל בכ"ז, תנים ברקע.
"שומרת."
"שומ-רת."
ושוב
בשלב מתקדם המילה "שומרת" מאבדת את משמעותה וזהו:
המעמד הופך לטקס, משהו שאתה עושה למען עצמך כי הדבר הבטוח היחיד הוא:
אמא לא תבוא.
חזרה למיטה.

מי שחושב שזה מוגזם, בנאדם אחת שאמורה להסתובב בין 10-20 בתי ילדים כשכדי לשמוע את הקריאה הבאה עליה לחזור ל"מרכזיה" שממוקמת ב"טיפול" של הקטנים ביותר, בהחלט לא מספיק גם אם אתה מסתפק בניחומים של לא-אמא-שלך.

אז זאת שיטת 5 הדקות סוף-הדרך-טורבו+ .
וינוחו על משכבם האידאולוגים וכל ההורים יבדל"א שרק רצו בטוב ביותר
אני משער שזה היה קל יותר מאשר לשאר הורי 5 הדקות, הרי הילד לא בוכה בחדר הסמוך.

דפקט קיבוצי

זאת שיטת 5 הדקות סוף-הדרך-טורבו+ .
על כך אומרים אם זה לא היה כ"כ עצוב זה בטח היה מצחיק.

בדיוק הלילה חשבתי על זה שביתי בכתה. כמה דמעות היו בלילה, ללא מענה - עד שבכלל לא היה טעם לבכות.....
לא להאמין ששרדנו את זה!
אבל, עובדה מצערת, זה בסוף עובד.

עובדה מצערת, זה בסוף עובד
לא כל כך מבינה - מה עובד?
<פרצוף שואל>

שליחה על ידי לי_הי* » 21 מרץ 2005, 18:04

עובד שהילד מבין שאין על מי לסמוך העולם האכזר הזה, ואין טעם להמשיך לבכות!!!

ואין טעם להמשיך לבכות!!!
עלינו זה כנראה עבד... או שההדחקה כה גדולה ולא זוכרים כלום.
(בתשובה לשאלה עובדה מצערת, זה בסוף עובד)

וריאציה חדשה וחביבה לשיטת חמש הדקות.
ההודעה פורסמה ב-YNET.
לבעלי לב חזק בלבד

"בני בן השלוש לא היה מסוגל להרדם לבדו, כל השכבה ארכה כשעה שבה כל הבית הושבת, הייתי צריכה לשבת/לשכב לידו, להביא לו דובי/אריה/ארנבת/, לעשות החלפת משמרות עם בעלי "עכשיו אני רוצה את אבא...", הוא היה צריך לשרותים/לשתות (כמובן שלא היה לו פיפי והוא לא היה צמא). בקיצור- סיוט מסוייט שמרט את עצביי והתיש אותי עד כלות.
אני לא מתחמקת מאחריות לעיניין, פשוט גבולות לא היה הצד החזק שלנו (הורים טריים ומתלהבים שכמונו....) ואת המחיר שילמנו כל לילה. מלבד בעיית ההשכבה, הוא ילד מקסים- לא מפונק יתר על המידה-פשוט מלאך קטן. אבל הקושי בהשכבה ממש העיב על כל היום- רגע שממש "פחדתי" ממנו.
עד ש... התוודעתי לתוכנית "משפחה באמת" שמשודרת בערוץ "הופ הורים". מנחה התוכנית הוא פסיכולוג התנהגותי שבכל פרק מבקר משפחה אחרת ועוזר לפתור קשיים ובעיות. השיטה שלו נקראת "פסק זמן" והיא שילוב של "המקל והגזר" אך מעט מאוד "מקל" והרבה "גזר". אחד הפרקים טיפל בבעיה בדיוק כמו שלנו. שינוי ההתנהגות עבד כך: משכיבים את הילד במיטה (אחרי שמוודאים שהוא שתה/אכל/עשה פיפי), מסבירים לו בקצרה שמהיום הוא הולך לישון לבד, שהדלת תהיה פתוחה ושאתם שומרים עליו מהסלון. נותנים לו נשיקה וחיבוק, אומרים לילה טוב ויוצאים מהחדר. נעמדים ליד הדלת, כך שהילד לא ייראה אתכם ומחכים לקריאה שלו או לבכי שכמובן לא מאחר להגיע... כאשר הילד בוכה או קורא לכם, פשוט עימדו בפתח הדלת ותאמרו לו שאתם סוגרים את הדלת(זהו ה"פסק זמן") עד שהוא נרגע. כאשר הדלת סגורה - לא יותר מעשרים שניות, אתם פותחים אותה ושואלים את הילד (גם אם הוא בוכה וצווח), "אתה יודע למה סגרתי את הדלת?" ומסבירים לו בקצרה שהוא צריך ללכת לישון לבד, ושאם הוא יירגע וישכב יפה, נשאיר את הדלת פתוחה ונהיה בסלון. אם הילד ממשיך לבכות, שוב סוגרים את הדלת ל 15-20 שניות וחוזר חלילה, רצוי להיכנס לחדר במקרים של בכי קיצוני- להרגיע את הילד, להחמיא לו על כך שהוא נרגע ושוב לצאת ולהשאיר את הדלת פתוחה- עד הבכי הבא, שלא מאחר להגיע. שוב לסגור את הדלת וחוזר חלילה- בכל פתיחת דלת להבהיר לו שהשינוי הוא בידיו ושהרבה יותר נחמד להשאר עם דלת פתוחה מאשר לבכות ולצרוח.
לנו לקח בערך 20 סיבובים בלילה הראשון עד שהוא נרדם מרוב מותשות של בכי. בלילה השני הריטואל חזר על עצמו- אך מספר הסיבובים פחת, ובלילה השלישי, הגיע לציון גואל ועומר נירדם לבד. חשוב מאוד- לאפשר לילד ללכת לשרותים אם הוא צריך, אבל "לחתוך" במידה וזו מניפולציה.
במקרה שלנו, והיום אנחנו נמצאים כשבוע לאחר השינוי, עומר אומר לבד שהוא עייף, נכנס למיטה, מקבל ונותן נשיקת לילה טוב מאיתנו, מספר לאריה סיפור ופשוט מבקש לישון לבד. מלבד זאת הוא מאוד גאה בכך- מספר לכולם שהוא הולך לישון לבד וקוטף מחמאות.
אני רוצה לציין שהיו רגעים שכמעט ונשברתי, הרגשתי ממש רעה, וממש נקרע לי הלב, בייחוד כשעומר "לחץ"על הכפתורים הנכונים וכבה שהוא לא מרגיש טוב, כואבת לו הבטן ושנשמור עליו.
יחד עם זאת הרגשתי שזה הפך למשחק כוחות והפעם הגבולות יהיו ברורים. עומר מקבל מאיתנו נון-סטופ חיזוקים ונראה שהוא ממש מאושר מהשינוי שנותן לו תחושת עצמאות רבה.
עכשיו נשאר רק לפתור את המעבר שלו למיטה שלנו באמצע הלילה....אבל זה לפרק הבא...
בהצלחה!"

אוי...
בטח שהילד מאושר.
אם הוא יבכה, יסגרו אותו ל 15-20 שניות בחדר.

אבל יש גם צד מואר
קראתם את התגובות שהיא קיבלה?

ידעתי שזה יצוץ כאן, ובאמת רוב המגיבות ממש לא הסכימו איתה, למרות שהיו איזה אחת או שתיים שכן. היא עוד כתבה עוד הודעה אחר כך שבה היא ניסתה שוב להצדיק ולהסביר, ולדעתי יצאה כמעט יותר גרועה.
אוי, מסכן הילד בן ה-3 שמואשם במשחקי כוחות ותמרון ההורים שלו, עד שהוא מוצא את עצמו לבד, בוכה בחדר חשוך.

לבעלי לב חזק בלבד

אוי, זה ממש נורא. סיפרתי לבת שלי, בת חמש, והיא אומרת "אבל למה שלא יתיחסו יפה לילד שלהם?"

איפה זה מופיע ב(אוי)-וויי-נט ?

<לא שמתן קישור, איך כולם יודעים מאיפה זה בא?>

איפה זה מופיע ב(אוי)-וויי-נט ?
כאן

בעלי אומר - "עם הגאונים שלנו אפשר לעשות את זה כבר בגיל שנתיים".

מישהו מוכן להסביר לי איך מגיעים למצב כזה? שהורים חושבים שהם צריכים להתנהג ככה?
מי הפיץ את השטות שילדים הולכים לישון לבד? ועוד בגיל כ"כ צעיר??!
אוף! ממש התעללות!

סליחה, אבל יש לי שאלה מתוך בורות.
חברה שילדה לפני כמה חודשים סיפרה לי שכשהילד נולד הוא היה נרדם בעצמו. היא אומרת שנוצר תהליך שהם לוקחים אותו על הידים ואז הוא לא יכול להירדם בעצמו וזקוק לזה. היא החליטה להחזיר את המצב למה שהוא היה ועכשו שמה אותו בעריסה ונשארת לידו. כך שהוא נרדם בעצמו, לא לבד - אלא בעצמו.
אין לי ילדים, אבל לפי מה שהבנתי מקריאה כאן זה לא ממש אפשרי - שהילד נולד עם היכולת להרדם לבד וזו נעלמת לו עם הזמן. האמנם?

נורמה, השאלה שלך לא לגמרי קשורה למקרה המתואר.
נניח שיש ילדים שנרדמים בעצמם, או בעזרת הורים, אבל במיטתם.
הילד המדובר אינו כזה, והזעקה כאן היא על הנסיון להפוך אותו לכזה אותו בדרך מאוד קשה.

לשאלתך -
מה זה "נרדם בעצמו"?
אין סיבה מיוחדת לפקפק במה שחברתך מספרת

נורמה, יש ילדים כאלה, שמעתי על התופעה המעניינת הזו. הבעיה היא שהם תמיד ילדים של אנשים אחרים.

הממממ....
יש ילדים כאלה
אז זה היוצא-דופן, נכון?
רוב התינוקות צריכים החזקה... (יצר הישרדות, חיות גדולות, הישארות מאחור, יצרים ביולוגים וכל זה...)

מאוד מעניין ומגדיל את הטווח של להקשיב לשונות של כל ילד...

הבעיה היא שהם תמיד ילדים של אנשים אחרים

שליחה על ידי מ_י* » 07 יולי 2005, 19:57

אצלנו הילדים בגיל הזה כבר הלכו לישון מיוזמתם. זה אפשרי אם הולכים על וויסות עצמי (כלומר, הילד הולך לישון בעצמו כשהוא עייף ולא בשעה מסויימת כשלך נדמה שהוא צריך לישון). לי נראה שכל הבעיות של הליכה לישון קשורות לזה שמנסים לכפות שינה על ילדים לפני שהם רוצים ללכת לישון, ואחר כך כבר נוצר מטען שלילי סביב הליכה לישון כאילו שזה לא "כייף". ילדים שהולכים לישון כשהם עייפים מתייחסים לשינה כאל כייף. (אני זוכרת פעם שהבת שלי אמרה: אני רוצה לשחק אבל הגוף שלי עייף מדי. אני אשחק בזה מחר. והיא היתה גג בת שלוש).
גם צריך לאפשר הליכה לישון נוחה (המיטה מסודרת ומזמינה לישון, הילד כבר רחוץ ובפיג'מה, מוכנה לו ליד המיטה השתיה שלו וכו').
זה לא היה אצלנו בקטע אימתני ולא ש"יצאנו מן החדר" בדרמטיות אלא פשוט בטבעיות. משחקים בחדר לפני השינה, ואז, ברגע מסויים, נכנסים למיטה והולכים לישון. לפעמים מגיעים לפני זה להגיד לנו לילה טוב ולהתנשק ולפעמים לא.
אצל הגדול שלי אני זוכרת שעברנו דירה כשהוא היה בן שנה וחצי (לפי זה אני זוכרת את הגיל) והיו אצלנו אורחים שלא האמינו ממש שילד הולך לישון ככה.

אני שואלת בלי התנשאות.
כולכם ביקרתם את השיטה של האמא הנ"ל, אבל כמעט אף אחת לא נתנה פתרון.
אני גם לא מסכימה עם השיטה הנ"ל, אבל מה היא כבר יכולה לעשות?

מה היא כבר יכולה לעשות?
פה ודאי יענו לך: מיטה משפחתית .

יש באתר המון דפים על שינה, שנותנים רעיונות מה אפשר לעשות.

שליחה על ידי מירי* » 07 יולי 2005, 22:09

"לחץ"על הכפתורים הנכונים את זה אני הכי שונאת לשמוע. את הפרשנות של הורים להתנהגות של ילדיהם כאילו הם עושים משהו בכוונה נגד ההורים.

מה היא כבר יכולה לעשות? זה לא חייב להיות שינה משפחתית (אם כי, בהחלט יכול להיות). בעיני תמיד אפשר למצוא פתרונות יצירתיים שימלאו את הצרכים של כולם.
אם לא יוצרים מאבק, הוא לא נוצר.

אצלנו, בן רבע לשלוש, פתאום לפני כמה שבועות ביקש "אמא, תצאי ותסגרי לי את הדלת" 0-: ומאז ככה הוא הולך לישון. ויש ימים שהוא יותר צריך אותי לידו, ואז אני שם. וכמובן שבתור תינוק קטן הוא נרדם רק על הידיים, וישן בלינה משפחתית עד גיל שנתיים. דברים קורים באופן טבעי, אם לא מפריעים להם.

קראתי היום בערך שליש מ-The No-Cry Sleep Solution של אליזבת פנטלי. זה ספר שמופיע בביבליוגרפיה של ליגת לה לצ'ה (ספרים צריכים לעבור תהליך של אישור כדי להיכלל בביליוגרפיה). היא מפרטת את השיטה שלה, שמעודדת הרדמה עצמית של הילד כשהוא מנומנם, אפשר לישם אותה גם במיטה משפחתית, היא הדרגתית ואינה מערבת בכי. לי אישית היה קצת קשה עם כך שלא מאפשרים לילד להירדם על האמא או בהנקה, אבל אני בטוחה שגם אני הייתי בזמנו בשלב שהייתי כבר בשלה ומוכנה לוותר על העונג (לא במירכאות) הזה.

מה היא כבר יכולה לעשות? בטח לא את מה שהיא מתארת בגאווה בקטע שלמעלה.

בטח לא את מה שהיא מתארת בגאווה בקטע שלמעלה
אני כבר אמרתי שאני לא מסכימה עם השיטה ההיא.

ההתנצלות התקבלה.

_כולכם ביקרתם את השיטה של האמא הנ"ל, אבל כמעט אף אחת לא נתנה פתרון.
אני גם לא מסכימה עם השיטה הנ"ל, אבל מה היא כבר יכולה לעשות?_

אמא לשלושה, אני נורא מזדהה עם התמימות שבה את שואלת מה היא כבר יכולה לעשות? .... לתפיסתי יש לה המון מה לעשות...

לדעתי הדבר הראשון בחשיבותו שעליה לעשות הוא לשנות את ההתייחסות שלה לאירוע. היא מתארת את ההשכבה כ סיוט מסוייט שמרט את עצביי והתיש אותי עד כלות._ _הקושי בהשכבה ממש העיב על כל היום- רגע שממש "פחדתי" ממנו. בהורות יש תקופות מתישות, גם אותן כדאי לקבל באהבה.
חוץ מלשנות את ההתייחסות, הייתי גם מציעה לה לשנות נקודת מבט - מה הילד מרגיש ? מאיפה זה בא לו ? אני לא יודעת מה לגבי הילד שלה, אבל אם אצלי בבית היה קורה משהו דומה (ואני לא מיתממת, גם אצלינו לפעמים יש השכבות מייגעות) הייתי מייחסת את זה לתשומת לב אליה הילד משווע ואותה הוא חייב לקבל. אם אני מותשת כל כך ולא יכולה לספק לו צורך כל כך בסיסי הייתי דואגת לעזרה נוספת בבית בשעות האלה.
ובנוסף, הייתי מנסה לנתח את ההווה היומיומי (גן וכאלה) ואת ההיסטוריה (הנקה וכאלה) שהביאה אותנו הלום.
וכמובן, לינה משותפת, יש על זה פה באתר כל כך הרבה שאני לא מוצאת שיש לי משהו מיוחד להוסיף.

< שלא ישתמע מדברי שאני איזה צדיקת "באופן". לדוגמא, הבן שלי (3+) הולך לגן. אבל אני יודעת שיחד עם זה באה, פעמים רבות, התפרקות של כמה דקות בכי אח"צ, שכנראה נובע מגעגועים אלי. אז אני מחבקת, לפעמים בוכה יחד

, מדברים על זה, מתמודדים (הוא ואני) עם מחיר של החלטות (שלי) כמו גם עם היתרונות שלהן (לו ולי ולכל ישראל) >

אצלי כמעט ואף פעם לא הייתה בעית השכבה. הם פשוט היו נרדמים על הספה בסלון,
ואז היינו מעבירים אותם למיטה.
אבל אצלה משום מה היה חשוב ביותר שהילד יישן במיטה.[אני לא יודעת למה],
בגלל שדרך החשיבה שלה הייתה מוטעית אז באופן טבעי גם הפתרון מוטעה.