הצילו זקוקה לעזרה משבר בזוגיות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכן, כאב לי מאוד לגלות לאחר כניסה לאתר שבשמת היקרה איננה איתנו עוד... תהי נשמתה צרורה בצרור החיים. ככ קיוויתי לשמוע את דעתה המחכימה כמו תמיד...

אני אישה נשואה עם ילדים בגיל הגן, אנחנו נשואים 10 שנים.
אני עובדת בעבודה משרדית, שמחה מאוד ונהנית בעבודתי.
בעלי עובד בעבודות תשתית ומרוויח מעט. הילדים שלנו טובים וחמודים ומבחוץ זה נראה כמו משפחה מאושרת אבל רק מבחוץ.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הוא אומר שמאוד אוהב אותי והילדים אבל פשוט לא מסוגל. למרות ההצקות זה הגבר היחיד מבחינתי בעולם ואני אוהבת אותו מאוד והיו לנו גם רעגים יפים ביחד.
ביקשתי שיעזוב וכרגע אנחנו כמה ימים חיים בנפרד.
המצב כואב לי מאוד. הוא כבר לא מדבר על גרושין אלא רוצה שנלך ליעוץ זוגי שוב מה שלא הסכים הרבה זמן. אמרתי שצריכה לחשןב על זה בלעדיו.

האם יכול ליהיות עתיד לנישואין כאלה? יש לי הרבה רגשות גם טובים וגם רעים כלפיו

הייתי מנסה טיפול זוגי אצל מטפל/ת אחר/ת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

למען האמת אני כבר די עיפה... ואין בי כוח לטיפול נוסף..

הייתי מדברת עם איש מקצוע על מנת לחזק את הקול בתוכך שיודע מה שנכון לך

אני חושבת כמה דברים.
אני חושבת שאין שום מקום בזוגיות טובה להצר את צעדייך ולהגביל אותך במקום העבודה. ובייחוד שהוא בקושי מתפרנס. הדרישה הזו היא דרישה שיש בה רכושנות ויכולה להוביל לאלימות נפשית קשה.
שימי לב, זו אחת מנורות האזהרה המפורסמות ביותר שמפרסמים לנערות לזיהוי גבר אלים - קנאה לא רציונלית, רכושנות, ניסיון להצר צעדים.

לוותר על מקום העבודה זו לא אופציה, בעיני.

השפלות - לא פירטת, אבל זה קשה. זה לא טוב.

הבקשה שלו לפנות לייעוץ זוגי - נשמעת לי אמיתית.

האם יש סיכוי לנישואין האלה? חושבת שכרגע אין שום דרך לדעת בוודאות. תיארת נורה אדומה אחת חזקה מאוד. אני לא יודעת מה המכלול. ומה הסיכוי לשינוי.

את מרגישה שאין לך כוח לטיפול נוסף? הכי הכי הגיוני שבעולם. כל כך מובן וטבעי. את באמת לא חייבת.

מה כדאי לעשות? אולי להגיד שאין לך כוח לטיפול נוסף וזהו. שיחשוב על דרך אחרת להתקדם.
אולי להשאיר את זה לו - שהוא יחפש מטפל. שהוא יתאם זמן ושעה. את תבואי ותגידי את מה שסיפרת כאן: שאין לך כוח לטיפול. שיש נורות אזהרה.
אולי להתקשר לאחד מקווי הסיוע ולהתייעץ, כי קנאה ורכושנות זה לגמרי תמרור אזהרה לאלימות.
אולי להקשיב לקול הפנימי שלך. מה את רוצה.

כל דבר שתעשי יקדם אותך.
גם טיפול זוגי לא מוצלח יקדם אתכם להבנה מה אפשר ומה אי אפשר, והאם להיפרד או להישאר יחד.

הוא אומר שאוהב אבל פשוט לא מסוגל?
שיבין שרכושנות זו התנהגות לא נתפסת.
שילך ויטפל קודם כל בעצמו לבד.
שילך למטפל שמתמחה ההתנהגויות אובססיביות. שילך לפסיכיאטר וייעזר בטיפול תרופתי.
שיעשה משהו עם ה"לא מסוגל" הזה.
לא מסוגל לעשות משהו חיובי כדי להיות מסוגל?
גם את לא מסוגלת.

שליחה על ידי אופיר* » 14 מאי 2020, 18:07

_אני חושבת שאין שום מקום בזוגיות טובה להצר את צעדייך ולהגביל אותך במקום העבודה. ובייחוד שהוא בקושי מתפרנס. הדרישה הזו היא דרישה שיש בה רכושנות ויכולה להוביל לאלימות נפשית קשה.
שימי לב, זו אחת מנורות האזהרה המפורסמות ביותר שמפרסמים לנערות לזיהוי גבר אלים - קנאה לא רציונלית, רכושנות, ניסיון להצר צעדים.
לוותר על מקום העבודה זו לא אופציה, בעיני._
מסכימה מאוד

לב שומע,
כתבת מאוד יפה. אני מאוד מסכימה עם כל מה שכתבת.

תודה לכן ובמיוחד לב שומע על התשובה המפורטת!
השפלות אני מתכוונת לקללות, העלבות, הרמת קול ולפעמים זריקת חפץ לכיווני או אפילו מכה קלה. כזאת שלא משאירה סימנים....

מבחינתו אין לו שום בעיה. הוא טוען שעבר בדיקה פסיכולוגית שיצאה תקינה. כך שהוא לא מוכן לטיפול פרטני, רק לטיפול זוגי. שכמו שאמרתי קשה לי למצא אנרגיות לכך... גם לא אכפת לו להתגרש לדבריו אם זה מה שבסוף א נ י אחליט... עכשיו הוא גם רוצה לקחת את שני הגדולים שלי לשבת ולהשאיר רק את הקטנה בת שנה וחצי..

שליחה על ידי למ* » 15 מאי 2020, 00:14

יקרה, לספוג קללות ומכות זה לא מצב נורמלי. אנשים לפעמים כועסים ויוצאים מהם דברים גרועים אבל יש קווים אדומים של אלימות והוא עובר אותם.
הקנאה היא אור אדום מהבהב כמו שלב שומע כתבה.
ממליצה להתקשר לקווי הסיוע.
ולראות את התכנית על מיכל סלה.
אני לא מבינה בזה כלום את צריכה עזרה מאנשי מקצוע. מאמינה באפשרות תיקון אבל בשביל זה הוא צריך להכיר במצבו ולא נראה שכך המצב.

למ, ה"אלימות" לא קורית תדיר וגם אז בגלל שהתעצבן בגללי... כך שגם אני אשמה..
מיהי מיכל סלע?

העתקתי לכאן תחילת ערך מויקיפדיה:

מיכל סלה (18 במאי 1987 – 3 באוקטובר 2019) הייתה פעילה חברתית ועובדת סוציאלית, אשר נרצחה בידי בעלה אלירן מלול. הירצחה קיבל תשומת לב ציבורית ותקשורתית רבה, והפך לסמל למאבקים נגד אלימות בין בני זוג.

יש שם עוד מידע.
כואב ועצוב, ואולי היה יכול להמנע.

שליחה על ידי למ* » 15 מאי 2020, 07:18

יושבת ובוכה את לא אשמה
ואת צריכה עזרה בחיים האמיתיים

את יכולה להתקשר ולהתייעץ עם עמותת בת מלך
1-800-292-333
ארגון שמסייע לנשים דתיות שחוות אלימות במשפחה
יש להם הרבה ניסיון ותוכלי להתייעץ איתם

אופיר, אני מזמינה אותך לנסח את הודעתך מחדש. @}

שלום חושבת ברצינות,
לא הבנתי מה מפריע לך בהודעה של אופיר, ויתכן שגם היא לא תבין. אני מסכימה עם הציטוט שלה, וההערה שלה
מנומסת. תוכלי להסביר?

ה"אלימות" לא קורית תדיר וגם אז בגלל שהתעצבן בגללי... כך שגם אני אשמה..

זריקת חפץ לכיווני או אפילו מכה קלה. כזאת שלא משאירה סימנים...._ זו לא _"אלימות" במרכאות אלא אלימות, נקודה.
את אף פעם לא אשמה בכך שמישהו נוהג כלפייך באלימות. אם הוא מתעצבן זכותו המלאה להרגיש מעוצבן, אבל זו ממש לא זכותו לבטא את העצבנות שלו באמצעות אלימות כלפייך.

וזה שהמכות לא משאירות סימנים פיזיים זה ודאי לא אומר שהן לא משאירות סימנים.

תודה , התקשרתי לארגון בת מלך עוד לא חזרו אלי.

תודה יולי קו, מצאתי את התוכנית על מיכל סלה אבל...שם הסיפור נראה לי הרבה יותר מוקצן מטשר במצב שלי. כאילו אף פעם לא הרגשתי ס כ נ ה ממשית עבורי...
מצב שני נראה שאני מבינה מה הדבר הנכון לעשות במצבי, שזה פרדה- כי לטפל העצמו הוא לא מעוניין יותר לזרוק את האשמה עלי שאני זאת שלא רוצה טיפול זוגי.
רק שלמרות הכל אני עדיין אוהבת אותו והוא מבחינתי הגבר היחיד שקיים בעולם... קשה לי מאוד לדמיין חיי בדידות ועוד להתחלק איתו בילדים היקרים לי מכל... איתם הקשר שלו יחסית בסדר בדרך כלל...

יושבת ובוכה יקרה,

אני יודעת מעט מאוד על מיכל סלה, אבל רוב הסיכויים הם שהאלימות לא התחילה באותו יום ובדרגה הזאת.

לפי התיאור הקצר שלך את בסכנה ממשית. גם אם הוא לא יהרוג אותך (את הגוף) חיים תחת טרור מצמצמים עד מוחקים את האישיות, ומשאירים את האדם זומבי. זה מבלבל ומסוכן כי ההסלמה קורית בהדרגה, ומתרגלים אליה.

עוד פן שחשוב לשים לב אליו: הילדים- גם אם אינם בסכנה פיזית מיידית הם קולטים ומפנימים את מערכת היחסים בבית, ועלולים לשחזר אותה בבגרות עם בני זוגם/ן כתוקפן או כקורבן.

לו הבת שלך היתה פונה אליך לעזרה במצב כזה, מה היית אומרת לה? מה היית מייעצת לה?איך היית עוזרת לה? מה היית מאחלת לה?

שמחה שהתקשרת לארגון בת מלך. זה נראה לי צעד טוב כהתחלה.

יולי קו נתת לי נקודה למחשבה ......
ברור שאת הבת שלי אהיתי מצילה וכמה שיותר מהר! ואם היא היתה ממשיכה בקשר היה גורם לי כאב לב.
אבא שלי אומר כמוך שהסכנה היא לא לגוף אלא לנפש. אבל לדעתו אחרי שאני אחייה בלעדיו שנה נגיד הוא יבוא ויבקש סליחה וישתנה.... כי רק פחד יכול להניע אותו... אבל אני מסתפקת מאוד שזה מה שיהיה...
רק לפני כמה שעות כשבא לקחת את הילדים לשבת והתינוקת בת שנה וחצי בכתה שהוא הולך ולא לוקח אותה גם הביט בי ואמר בקול : נחש שכמותך תראי מה את גורמת לילדים.....
אהיתי המומה כי זה היה לידם למרות שהם קטנים הם מבינים...

את מרגישה מדוייק.
כשאני ויקירי (אנחנו נשואים והורים לשלושה, חיים ביחד 18 שנים, ויש לנו אופי שונה והעדפות שונות, ואהבה זה לזו וזו לזה) כועסים ומתווכחים (זה קורה מדי פעם), אז אנחנו לא מקללים, ולא משפילים, ולא מלכלכים על השני לפני הילדים או מנסים להעביר אותם לצד שלנו (שלי או שלו). יש לנו דרכים להוריד קצת לחץ בשביל לא להתפוצץ אם זה יותר מדי, ולחזור לדון וללבן כשקצת נרגעים.
אז לא- זה לא מתאים לקרוא לך נחש, לא לפניהם ולא כשאת איתו לבד. וזו התיחסות לשורה אחת מתוך מה שכתבת.

אני בדרך כלל לא משתתפת בדיונים כאלה כי באמת שאין לי מספיק היכרות עם מערכות יחסים מתעללות.
הרבה פעמים קשה לשים את האצבע, מתי ואיפה עובר הגבול. ואני לא מרגישה בנוח להביע דעה ממרחק כשיש כל כך הרבה שאני לא יודעת.

אבל אני חייבת להגיד, שמקריאה של מה שכתבת כאן, מדובר באלימות של ממש.
לא בערך ולא אולי.
גם במילים וגם במעשים.

את מיכל סלה פגשתי פעם אחת. בערך שנה לפני הרצח. משיחה איתה לא יכולתי לדמיין שיקרה לה משהו כזה.
גם נשים שאני מכירה והכירו אותה היכרות עמוקה יותר, לא העלו בדעתן.
ונשמע שגם היא ממש לא חשבה שזה יגיע למקום קיצוני כזה (את התכנית עליה טרם העזתי לראות...).

אז רק רוצה לחזק אותך.
תשמרי על עצמך ועל ילדייך.
תיצרי לעצמך מציאות טובה ובטוחה.
בלי פחדים וחששות.
תדברי ותפתחי ותעזרי במי שאת יכולה כדי להגיע לשם.

רק לפני כמה שעות כשבא לקחת את הילדים לשבת והתינוקת בת שנה וחצי בכתה שהוא הולך ולא לוקח אותה גם הביט בי ואמר בקול : נחש שכמותך תראי מה את גורמת לילדים.....
רק להגיד, למקרה שהצליח לתעתע בך.
את לא נחש.
את אמא אוהבת.
את דואגת לילדים שלך.
זה נורא שהוא מרשה לעצמו לדבר אלייך ככה.

https://www.israelhayom.co.il/article/538263

הקישור שמעליי הוא לכתבה בנושא סימנים להתעללות רגשית בקשר זוגי.

https://www.mako.co.il/women-[po]women news[/po]/Article-5a625ef360cd171027.htm

כתבה חשובה על מיכל סלה
אשר בסופה שאלון חכם ומדוייק, שמענה עליו מאפשר לדעת האם את בסכנה.

סימני התעללות בזוגיות

בן זוג מתעלל מילולית

מלים הורגות יומן קריאה

עזרה בזוגיות בעייתית

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי את מה שכתבת. לו הבת שלי הייתה מספרת לי סיפור דומה, הייתי עומד על כך שהיא תעזוב את הגבר הזה במיידי תעבור עם הילדים אלינו ושיתגרשו. אין לקשר עם גבר כזה שום תוחלת או סיכוי. אין אדם שמגיע לו לחיות באיומים. מה גם, שגם את מחליטה להשליך את נפשך מנגד על מזבח נישואים לאדם שלא מתאים לנישואים. אני מבין בהחלט את הקושי להודות בזה. מה תעני על השאלה מה פתאם נזכרת עכשיו? אבל, ממה שאת מספרת, אין לך ברירה אחרת.
הנזק הגדול יותר שאני רואה מעבר לכך שאת מקטינה את עצמך הוא כמובן לילדים שלכם. עבורם, הקשר הזה הוא הדוגמה והמודל.
הם עלולים חלילה לחקות אותו ולראות בו משהו תקין. במקום זה, אני מציע שהילדים שלכם יראו אמא שמסוגלת להבחין בסכנה ולגונן על עצמה ועל ילדיה מפניה.
אני מבין היטב את הפחד מהשינוי הזה. אולי תוכלי לקבל תמיכה מהמשפחה שלך למהלך הזה. אבל, להבנתי, לקשר שלכם אין סיכוי וחבל שתחיי את חייך בצילו

אני חייתי במשפחה בה אבי היה מכה את אמי מידי פעם, מקנא לה מאוד, משפיל ומקלל. הוא אמנם לא הרג את אמי ואישית תמיד הייתי בטוחה שלא יעשה זאת אף פעם, כי איך שהוא הבנתי שיש בו משהו שלא יכול לעשות את זה, אבל אחי הגדול למשל, (סיפר לנו בזמן השבעה על אבי), תמיד חשש שיום יבוא ואבי יתאבד, או יהרוג בחמת זעם את אמי או שניהם ביחד. זה המריץ אותו להצטיין, כדי שאם יצטרך לדאוג לנו יום אחד- יהיה מוכן לכך ככל שניתן.

היחסים הלא תקניים האלו משפיעים לא רק עליך ועל בעלך אלא גם על ילדייך ועל הבחירות שהם יעשו בעתיד. מכיוון שאני מכירה מקרוב טיפוסים קנאיים דומיננטים ולא מכבדים, אני יכולה להגיד לך במפורש שחלקם אפילו אנשים עדיני נפש ומלאי רגש חם וחמלה וההתנהגות הזו נובעת פעמים רבות מביטחון עצמי נמוך מאוד ומאינטליגנציה רגשית לא מפותחת. הניגודיות הזו באופיים מבלבלת את מי שחי איתם וגורמת לו להאשים את עצמו כשמגיעה הדרדרות. לא כולם חסרי תקנה ולא כולם יהפכו לרוצחים, אבל ההתנהלות מולם מאוד מסובכת ודורשת מבני זוגם סלטות באוויר ולרובנו אין את יכולות- העל האלו: לחשוב על כל מילה, לתכנן אסטרטגיות של התנהלות מולם וגם אם כן, מספיק שנהיה ספונטניים לרגע, ומגדל הקלפים יכול לקרוס. לפעמים יש שיפור ולפעמים בבת אחת- החמרה. מצב של סכסוך מתמשך מחמיר את מצבם והופך אותם די מהר לבעלי התנהגות מטרידה ביותר, על גבול חוסר שפיות. רצון להתגרש למשל, יכולה להפוך אותם בין לילה למסוכנים. הם מרגישים שהם מאבדים את עולמם, מתמלאים ברכושנות ואהבה עמוקה- מדומה אליך (נובעת בעיקר מפחד). עמוק בתוך ליבם הם יודעים שיתקשו למצוא שוב אדם שיוכל להכיל את אופיים המסובך. הם באמת רוצים רק טוב לעצמם ומשפחתם אבל מתקשים לשלוט ברגשותיהם שעולים כל כך מהר על גדותיהם. הם באמת אנשים מעוררי רחמים אצל נשים רחמניות שלא חסות במיוחד על עצמן.

לסיכום אני מציעה לך את הבאות: לא לדבר על גירושים, אבל ממש לקפוץ על ההזדמנות שבן זוגך מעוניין בטיפול זוגי ולהניח בצד את רגשות הייאוש לגבי הזוגיות. הטפול הזוגי יטיב איתו ולכן גם איתך באופן אישי בעתיד. למצוא איש מקצוע מעולה ולא להתפשר על פחות. זה חייב להיות איש מקצוע שבן זוגך יעריך ויכבד. אם לא - חסר תועלת. העיקר שהוא יתחבר אל המטפל. את יכולה ללכת במקביל לייעוץ אישי בלי לדווח לו.
לדעתי כדאי לך בעתיד הקרוב או הרחוק להיפרד ממנו, אלא אם כן יחול שינוי גדול במודעות שלו אל עצמו ולנזק שהוא מעולל למשפחה וגם לעצמו. לפעמים לאנשים כאלו עדיף לחיות לבד אך עם קשר משפחתי קרוב ומחבק עם בני זוגם לשעבר, אם הם מסוגלים להתנתק רגשית מהם- יוקל להם.
אל תעשי שום צעד דרסטי ואל תאיימי עליו בגירושים. אל תפחידי אותו, אל תתנצחי איתו ואל תלחיצי אותו. תהיי חכמה ואסטרטגית ותביני שהוא מוגבל. בשביל טיפוסים כאלו- תחושת הפגיעה מבחינה מילולית שוות ערך לפגיעה פיזית והם מגיבים באלימות. אם קשה לך- תספרי לו על הקושי שלך ועל המעמסה הרגשית שיש עלייך אבל אל תאשימי אותו. לרוב זה מעורר אצלהם רגשות חיוביים כי אם קשה לך אז הם פחות מאויימים.

שליחה על ידי שקטה* » 16 מאי 2020, 10:37

נשית, תודה שכתבת. ניכר שאת מכירה היטב את הנושא ויכולה לתרום מניסיונך לאחרות. ההודעה שלך חשובה מאוד.

שליחה על ידי אופיר* » 16 מאי 2020, 11:07

יושבת ובוכה, כתבת שאין לי רצון ללכת לטיפול זוגי. אני גם תוהה מה התאם? אני חושבת שמאחר והאנרגיה שלנו מוגבלת כדי לך להתמקד בלהבין מה את רוצה. איך את רוצה שיראו חייך? איך את רוצה לגדל את ילדיך? מה את מאחלת ומייחלת עבורם ועבורך? ומכאן לעשות את מה שאת יכולה, את מה שתלוי בך על מנת להתקדם בכיוון שבחרת. אני מודה שלי באופן אישי יש עמדה ברורה ונחרצת כלפי אלימות והשפלה ואני מקווה ומאחלת לך שזה לא יהיה חלק מהמשך חייך. נשמע שאת אישה מוכשרת שיכולה להסתדר בכוחות עצמה. לדעתי היעוץ הכי טוב שאת צריכה לחפש הוא כזה שיוציא אותך ואת הילדים בביטחה מהקשר הזה. את הצעד הראשון כבר עשית, יזמת פרידה. רבות נכתב בנושאים האלה באתר ומה שחוזר תמיד הוא חיזוק האהבה והערכה העצמית. זה תהליך ולכולנו תמיד יש לאן להתקדם בו. יחד עם זה, הזמן דוחק, בכל יום שאת וילדיך חיים באוירה כזו מתרחשת פגיעה. אני בטוחה שיש לבעלך גם צדדים יפים שבזכותם את אוהבת אותו ובטח יש רגעים שהוא נפלא עם הילדים. אז מה! זה לא מספיק! מה שתיארת זה לגמרי מספיק בשביל להבין שזה לא עובר. זה לא יתכן. לרגע אסור להסכים לזה.

שליחה על ידי אופיר* » 16 מאי 2020, 11:09

כחבל שקוראת כבר לא כותבת פה

תודה לכן כל המגיבות כאן. הלב מתמלא מתחושת חוסר הלבד....
נשית, לצערי או שמחתי אני חושבת שכבר הגעתי לנקודת האל חזור. אני כבר לא רואה חיים משותפים איתו לתווך ארוך ולא רואה סיכוי לטיפול זוגי לפני שהוא יטפל בעצמו אצל פסיכולוג וגם פסיכיאטר. האנרגיות שלי אמורות ליהיות מופנות בלעשות טוב לי ולילדים ובו אני רואה את התממשות השטן. ההתנהגות שלו כעת מפחידה ומאימת מאוד ואני רועדת מפחת מהתהליך שעלינו לעבור ואני מקווה שנוכל לערוך הסכם גרושין בהסכמה ולהפרד מהר.
הפגיעה שלו גם לילדים- התנכלות בצורה אכזרית שיסימו כל מה שבצלחת, הושבה בכוח על כיסא כי הם "לא יודעים לשבת כמו בני אדם בגלל החינוך הדפוק שלך" שכמו שטמרתי אלו ילדים בגיל הגן.....בתור גבר גרוש שיקבל אותם לשבתתות וחופשות הוא לא יעיז לפגוע בהם... הם למרבה הפלא אוהבים אותו מאד וקשורים אליו .

הם למרבה הפלא אוהבים אותו מאד וקשורים אליו
זה לא למרבה הפלא.. ילדים קטנים ״חייבים לאהוב״ את ההורים שלהם לצורך השרדותי.. כשהורה מהווה גם מקור איום זה יוצר הקשרות לא בריאה.. אולי תרצי לקרוא על תיאוריית ההיקשרות

}

יושבת,
לא קל

אני רוצה לחזק לך את מה שכתבו לך כאן:

מה שאת עוברת אתו זו אלימות. בלי אולי-בערך-כאילו. אלימות מילולית, רגשית ופיזית.
ולאף אחד בעולם לא מגיע דבר כזה.
לא משנה מה עשית / אמרת / חשבת / שכחת - פשוט לא מגיע לך יחס כזה בשום רגע נתון.

ה"אלימות" לא קורית תדיר וגם אז בגלל שהתעצבן בגללי... כך שגם אני אשמה..
זה המקום הפגיע אצל, שאת חייבת לחזק.
לא מהיום למחר, אבל תגידי לעצמך שלוש-ארבע פעמים ביום:
אני ראויה ליחס של כבוד.
אין לאיש שום הצדקה להשפיל אותי
אין לאף אחד שום הצדקה להפחיד אותי
אין לאף אחד שום הצדקה לאיים עלי
לא משנה מה.
אני ראויה ליחס של כבוד והערכה, אני ראויה להרגיש תחושת בטחון, בכל מקום ובכל זמן. כולל ברגעי מחלוקת.

אני מאוד מאוד ממליצה לך לקרוא את מלים הורגות יומן קריאה ואת סימני התעללות בזוגיות.

ייטיב עמך ללמוד ולהכיר את כל הטריקים שלו שמשפיעים עלייך חזק ומחלישים אותך.
כי אז תוכלי לחזק את עצמך יותר.

לעניין טיפול זוגי:
ברור לחלוטין שהוא לא מעוניין ללכת לטיפול כדי להשתנות. הוא מעוניין (אם בכלל) ללכת לטיפול כדי לתמרן את עצמו לעמדת כוח טובה יותר מולך, לנסות לגייס את המטפל/ת לצד שלו במסווה של "אחריות הדדית" ולהוציא אותך כמה שיותר אשמה ואחראית למצב. קלאסה של בני זוג מרעילים.
טיפול זוגי הוא מאוד מאוד בעייתי במצבים שמכילים דפוסים אלימים, כי לרוב המטפלים הזוגיים אין, אני חוזרת: אין הכשרה בנושא, ואין להם כלים טובים לעבוד עם זוג במערכת יחסים אלימה או דורסנית. הכלים והפילוסופיה שלהם מכוונים לעזור לזוג שנמצא במערכת יחסים בריאה באופן בסיסי, שבה שני בני הזוג יכולים ורוצים (במידה זו או אחרת) לעבוד על עצמם ולהשתפר.
בדינמיקה של אלימות רגשית/מילולית/פיזית, בן הזוג האלים יעשה כל שביכולתו לא להשתנות ולא לחשוף את עצמו לביקורת, ולכן טיפול זוגי עם אחד כזה - ועם מטפל שאיננו מיומן ומשכיל בנושא - יכול לגרום הרבה נזק.

(ומי שחושב שאני קשה מדי עם מטפלים, שיקרא את זה: blog]האם נוכל להצהיר כי ידינו לא שפכו את הדם הזה? Post[/po].asp?id=4366 . המאמר נכתב על ידי פסיכולוגית שמכירה בכך שטיפול זוגי בראיה לא נכונה יכול לגרום נזק. היא רק לא הולכת מספיק רחוק עם המסקנות: מטפלים זוגיים חייבים לקבל הכשרה בעבודה עם דפוסים אלימים / מרעילים / מתעללים, לזהות נורות אדומות, ולהתמקד בטיפול באשה כדי לעזור לה להתחזק ולהחלים. אחרת, צריך להודות בעובדה המרה: ידיכם כן שפכו את הדם הזה)

"מבחינתו אין לו שום בעיה. הוא טוען שעבר בדיקה פסיכולוגית שיצאה תקינה. כך שהוא לא מוכן לטיפול פרטני, רק לטיפול זוגי"
הנה! ממש צחקתי בקול רם כשקראתי את זה. יש לו "הוכחה" שהוא "נורמלי" וקביל - אז למה שיעבוד על עצמו כדי להשתנות?
עזבי. אין עם מי לדבר.
אין לי מושג מה בדיוק הכילה הבדיקה הפסיכולוגית הזאת. אבל אם היא לא הכילה את רשימת הדפוסים והסימנים לדפוסים מתעללים / מרעילים, אין שום קשר בין תוצאות ה"אבחון" הזה לבין הבעיות האמיתיות שמטרידות אותך.

אני מאוד מבקשת ממך שתקראי את ההודעה הראשונה של בשמת ב"סימני התעללות בזוגיות" (הנה כאן: סימני התעללות בזוגיות (2008-11-29T23:26:23) ) , כי זה ייתן לך תמונה ברורה יותר על מצבך.

__האנרגיות שלי אמורות ליהיות מופנות בלעשות טוב לי ולילדים
בדיוק!!!!! @}@}@}@}@}@}
והנה ציטוט רלוונטי מבשמת (קפץ לי באחד הגריינים, איזה יופי):
הדרך היחידה הרלבנטית להתמודד עם מערכת יחסים מתעללת ועם בן זוג מרעיל היא - לטפל בעצמך. (מתוך מלים הורגות יומן קריאה)

את רואה? אתן כבר באותו ראש

את כבר מזהה את ההתנהגויות שלו כמאיימות ומפחידות, וזה מבורך!

יכול להיות שבמשך זמן רב לא זיהית את תגובות הלחץ והפחד שלך להתנהגות שלו, כי היית ממוקדת עליו ולא נתת הרבה מרחב לתחושות שלך. כך שכשאמרת "אף פעם לא הרגשתי ממש בסכנה", אני דאגתי וחרדתי הרבה יותר מאשר עכשיו, כשאת אומרת שהוא מפחיד אותך. עכשיו את מרגישה נכון! עכשיו את יודעת מול מי את עומדת! זה קשה מאוד, אבל זה גם מבורך.

אני רועדת מפחת מהתהליך שעלינו לעבור ואני מקווה שנוכל לערוך הסכם גרושין בהסכמה ולהפרד מהר.
ברור. זה מפחיד מאוד

ולכן חשוב דווקא לא למהר באטרף, לא לפעול מתוך חיפזון ותחושת בהילות.
כן לנשום עמוק, להגיד "או קיי, יש לפני משימה מאוד קשה ומורכבת, אני זקוקה להרבה עזרה ולמידע נכון ומדויק, כדי לבנות אסטרטגיה טובה ולדעת מה ואיך לעשות".
כך שהצעד הראשון הוא לפנות לתמיכה (פנית ל"בת מלך", מעולה ומצוין), אפילו ליותר ממקום אחד, כדי שתמצאי את העזרה המשמעותית והיעילה ביותר. לדעת מה חוקי הגירושין והאופציות שיש לך, איך כדאי לנהל תהליך כזה, מה עובד ומה לא עובד, ולקבל עצה מעורכ/ת דין טובה שמכירה את הנושא היטב, ושבראש מעייניה עומדת המטרה "איך להתגרש ביעילות עם מינימום טראומה לאשה ולילדים". ולא הגישה הצרה והווכחנית של כמה עורכי דין של "איך להרוויח עוד סעיף וחצי על ההסכם".

הנה עוד כמה מקורות תמיכה שהעתקתי מ סימני התעללות בזוגיות (אוי, נו, מה קורה לי היום, כל פעם שאני מקלידה זוגיות יוצא לי גוזיות. כאילו, באמת??

)

_ויצ"ו - קו חרום לנשים מוכות 1-800-39-39-04
מרכז למשפחה- אלימות במשפחה במשפחות דתיות, שייך ליד שרה.026444566

שי"ל- שירות יעוץ לאזרח. יש להם טלפונים של עורכי דין שנותנים יעוץ ראשוני בחינם. את יכולה לגשת ולברר האם העו"ד הספציפי הזה מבין בעינייני אלימות במשפחה, אלימות נפשית וכו' ולשכור את שירותיו. לפי מה שהבנתי, עורכי הדין ששי"ל ממליצים עליהם הם עורכי דין שיש להם ניסיון עם טיפוסים כאלו._

_רק להגיד, למקרה שהצליח לתעתע בך.
את לא נחש.
את אמא אוהבת.
את דואגת לילדים שלך.
זה נורא שהוא מרשה לעצמו לדבר אלייך ככה._
תודה, פרח, שהעלית את עניין התעתוע. כל כך נכון!

ועוד מילה על הדיון הזה:
בשמת כבר לא פה, זה נכון

אבל יש כאן מספיק עמיתות נאמנות ותלמידות מצטיינות שלה כדי להמשיך להחזיק את ספינת התמיכה על המים ולנווט אותה לכיוון הנכון.

(())(())(())(())(())(())(())

שליחה על ידי שחר* » 17 מאי 2020, 08:59

תמר רוש מהממת, כל הכבוד על העזרה וההכוונה, נקווה שזה יגיע לעיניים הנכנות, יש כאן המון חומר לעזור להרבה מאוד נשים שלצערי בתקופה הזו סובלות במיוחד.

תודה לך תמרוש זה בדיוק מה שאני צריכה לשמוע כדי לחזק את הקול הפנימי שלי.
במיוחד שהרב שלו שאיתו אנחנו בקשר טוען כל הזמן שזה לא רק הוא זה כל ההתנהלות שלנו במשפחה לא נכונה . אבל מסכים שהוא צריך טיפול פסיכולוגי ו או תרופתי..
אני כועסת עליו מאוד עכשיו שבמקום לגרום לי להבין שעלי לצאת משם פשוט הנחה אותי להשאר כי זה לא רק הוא זה גם אני... וטיפול יכול לעזור..
בטח כי הוא רואה את בעלי אדם חביב לכולם עם ביטחון עצמי ושפה רהוטה חיצוניות טובה שתמיד מצליח להוכיח כמה אני לא בסדר וכמה הוא מושלם..אני לעומת זאת אישה שברירית חסרת ביטחון שגם בוכה הרבה.. אז ברור של מי הבעיה כן?
אני תוהה אם לבת שלו הוא היה נותן להשאר יום בנישואין שכאלה

בטיפול אני מתכוונת טיפול זוגי. שהוא מאמין שיכול לעזור גם ללא טיפול פרטני.
הפסיכולוגית שלי שהלכתי אליה בעבר דווקא המליצה לי להתגרש אבל לא אהיתי במקום שמסוגל לכך. כשהרב מנגד תולי תיקוות בטיפול זוגי..

יושבת ובוכה, רוצה לחזק אותך. את בכיווון הנכון.
קשה מאוד להכיר בזה, לוקח הרבה זמן וצריכות הרבה הוכחות.
אבל אחרי שראית, את כבר לא יכולה לחזור אחורה לנקודה העוורת, ולעשות את עצמך שהכל בסדר.

מעודדת אותך להמשיך ולכתוב, גם כשזה לא נראה חשוב, גם אם את לא בטוחה. לחזור לפה אחכ, אפילו עוד שבוע, עוד חודש, ולראות את ההתקדמות, זה חשוב מאוד ועוזר ברגעים של חוסר בטחון.

אנחנו איתך

תודה לך זרח פרח....
שומעת כל הזמן סיפורים על נשים נרצחות... ושפעמים רבות הוי סימנים מקדימים....
מרגישה פצועה. הנשמה פצןעה וגם הגוף מרגיש חולה. כואב. שורף בכל הגוף. לא רוצה לתת לו את הילדין לשבת ולביקורים אבל מבינה שזה חלק מהחבילה של גירושים. שבשבילם זה הרע במיעוטו... בשבת הוא מביא אותם להורים ואמא שלו משמשת כמטפלת שלהם. כך שטוב להם בחברת סבתא שאוהבת אותם ואבא עם כל חסרונותיו שאוהב אותם וגם סבא בעייתי מאוד לדעתי אבל מה לעשות גם אוהב אותם מאוד.

דיברנו עכשיו. אור שמוכן שנלך לגישור להסכם גרושין.
היה נחמד ואדיב... כבר התחלטי להצטער איזה יופי של גבר אני מאבדת.
לאחר מכן התחיל להתעצבן שנכנסתי לדירה בלי להודיע לו כשהוא לא היה(עברתי להורים) כדי לקחת חפצים לי ולילדים וצעק עלי איך בלגנתי את כל הבית כמו חיה.
תחי התרת הספק...............

יקרה,

_ה"אלימות" לא קורית תדיר וגם אז בגלל שהתעצבן בגללי... כך שגם אני אשמה..
זה המקום הפגיע אצל, שאת חייבת לחזק.
לא מהיום למחר, אבל תגידי לעצמך שלוש-ארבע פעמים ביום:
אני ראויה ליחס של כבוד.
אין לאיש שום הצדקה להשפיל אותי
אין לאף אחד שום הצדקה להפחיד אותי
אין לאף אחד שום הצדקה לאיים עלי
לא משנה מה.
אני ראויה ליחס של כבוד והערכה, אני ראויה להרגיש תחושת בטחון, בכל מקום ובכל זמן. כולל ברגעי מחלוקת._

תשנני את זה לעצמך. אין שום דבר שאת עושה שמצדיק שישפילו או יעליבו אותך או יזרקו חפצים לכיוונך.

מצטרפת לדעה שטיפול זוגי לא מועיל ואפילו גם מזיק. אפילו מטפלים שמצהירים על יכולת טיפול באלימות לא תמיד מזהים את הדפוסים ונותנים לצד המאשים והאלים לתעתע בהם שהקורבן הוא דווקא הם.
חבל על הזמן. חבל על הכסף. וחבל לספוג עוד מכות כשגם ככה חבולים גופנית או נפשית.

אני לא מאמינה ככ לכן אין לי כוח לנסיעות טיפולים ביזבוז כספים על זה....
אתמול התקשר היה מאוד נחמד, אמר שכל עוד אני עדיין אישתו הוא ידאג לי וכו ורוצה לשכור דירה ליד להיות עם הילדים יותר.. הזמין אותי לצאת למסעדה או משו נראלי אסור עדיין.
כמעט התפתיתי... אבל אמרתי שאין לי כוח לזה...
עכשיו אני שוב עם חרטות על הגבר המדהים שאני מאבדת...

בעלי אדם חביב לכולם עם ביטחון עצמי ושפה רהוטה חיצוניות טובה שתמיד מצליח להוכיח כמה אני לא בסדר וכמה הוא מושלם..אני לעומת זאת אישה שברירית חסרת ביטחון שגם בוכה הרבה.. אז ברור של מי הבעיה כן?
בדיוק.
עוד דפוס קלאסי של בעלים מרעילים.
להוציא את עצמם צחים כשלג ואת אשתם שחורה כשולי הקדירה.
ואוי, כמה שהם טובים בזה...

והרב שלך, נו...

:-( לא מפתיע אותי.
הנה משהו שכתבתי לפני חצי שנה, ואני מעתיקה לך לפה בשינויים קלים. זה לא בדיוק מה שאת מדברת עליו, אבל זה די הבנדוד שלו:

__סליחה,
אבל בחברה שגדלת בה, יהיו מספיק אנשים שיתכחשו לסבל של אשה ויסרבו לתמוך בגירושין שלה, גם אם היא מביאה הוכחות מוצקות לכך שהיתה נגדה התעללות רגשית, פיזית ומינית חמורה ביותר.
הכחשת אונס היא בנורמה.
הכחשת התעללות היא בנורמה.
האשמת האשה והגנה על התוקפן - היא בהחלט בנורמה.
(היתה לי חברה שהיתה שם.... יצאה מהנישואין תוך חצי שנה או שנה. מזל שההורים שלה הבינו עניין ותמכו בה)

אז אנא, לא לקחת דוגמה מהחניוקים הטמבלים, בסדר? יש דתיים מסורים, נאמנים, רוח השם בפיהם ובלבבם. ויש את הדרעקס, לא חסר. ולפעמים - כמה עצוב ונורא - הם אלה שנותנים את הטון. אבל את יותר טובה מהם, ורואה נכוחה, ויודעת @}
כל כבודה - בת מלך.
זו את.__

_אתמול התקשר היה מאוד נחמד, אמר שכל עוד אני עדיין אישתו הוא ידאג לי וכו ורוצה לשכור דירה ליד ליהיות עם הילדים יותר.. הזמין אותי לצאת למסעדה או משו ניראלי אסור עדיין.
כמעט התפתיתי... אבל אמרתי שאין לי כוח לזה..._
כל הכבוד לך שלא התפתית. יהיו עוד הרבה אמירות כאלה. הוא לא גבר מדהים. אני נשואה לגבר מדהים - גבר שבקשר אתו אין אף פעם השפלה או עלבון או האשמה או אלימות. יש הרבה ותמיד שמחה, רוגע, בטחון, שלווה, נעימות, עונג, כבוד.
הגבר שתיארת בדף הזה הוא גבר מתעלל, כי הוא לפעמים אלים ולפעמים נחמד. אבל זו לא באמת נחמדות, זו אלימות במסווה של נחמדות.

_דיברנו עכשיו. אמר שמוכן שנלך לגישור להסכם גרושין.
היה נחמד ואדיב... כבר התחלטי להצטער איזה יופי של גבר אני מאבדת.
לאחר מכן התחיל להתעצבן שנכנסתי לדירה בלי להודיע לו כשהוא לא היה וצעק עלי איך בלגנתי את כל הבית כמו חיה.
תחי התרת הספק...............
עכשיו אני שוב עם חרטות על הגבר המדהים שאני מאבדת..._

יושבת, זה תעתוע! זה בדיוק התעתוע!
היכולת שלו לזגזג בין "האיש הטוב" ו"האיש הרע", וכשהוא טוב - ללחוץ לך על כל הכפתורים, ולהמיס אצלך את כל החמאה, וללבב אותך בכל הדרכים שאת כמהה להן - כדי שיוכל לעשות סוויץ' כשיתחשק לו ואת עוד תהיי באשליה שהוא בסדר ולא תוכלי להתקומם ולא תוכלי לתבוע את עלבונך ולא תוכלי לבוא אתו חשבון.

אף בעל שגומר את הקריירה בלרצוח את אשתו לא התחיל בלרצוח אותה מתחת לחופה.
הם מתחילים לאט. בהדרגה.
קודם כל הם מקסימים. שובי לב. מפתים. מציעים דברים טובים, ולפעמים עושים את זה במאמץ אדיר. משקיעים ומשקיעים.
ואז משקיעים פחות. מתחילים ללחוץ. מתחילים להגביל. מתחילים לקנא, או לכעוס, או להאשים, אבל לא סתם במגעילות - אלא בזיג-זג. הנה אני טוב אלייך - הנה אני לא. כי את לא היית טובה אלי קודם. או כי את לא היית בסדר. פישלת עם זה או פישלת עם ההוא. או כי אין לי כוח ליבבות שלך, באמת, לא נראה לך שהגזמת??
אבל עוד שניה אהיה שוב טוב אלייך, ואזכיר לך את מי שהייתי לפני החתונה, וכמה התאמצתי כל הזמן, עד כדי כך שאת נהיית בטוחה שהמאמץ הזה - זה הדיפולט שלי.

זה לא הדיפולט. לא היה ולא יהיה. זה היה מאמץ עצום וקצר טווח. הוא לא עקבי. הוא לא בר-קיימא. הוא לא יכול לחיות כך חיים שלמים. אפילו לא חודש שלם.

הגבר שאת מאבדת עכשיו מעולם לא היה מדהים מהמסד עד הטפחות. הוא היה כמו עוגת שכבות. שכבה אחת מדהימה, זה נכון, אבל מתחתיה שלוש שכבות רקובות.

עכשיו, לפני שאיזה פלונית מזדמנת תקפוץ ותגיד לי שאף אחד לא מושלם, אני אחסוך לה את העבודה ואגיד את זה בעצמי: אף אחד אינו מושלם. אבל אנשים טובים, אנשים שראויים לשאת אשה, הם טובים בבסיס. שלושת השכבות הראשונות שלהן - טובות, ישרות, מכבדות, הגונות.
אחר כך, בשכבה-שתיים למעלה, הם גם בני אדם. עם ימים קשים וחודשים של דכדוך ולפעמים גם רגעים של התפרצות - אבל אחר כך, או אפילו תוך כדי, הם תמיד חוזרים לשכבת הבסיס. והם מצטערים ומתכוונים לזה, ומקשיבים לך ומתכוונים לזה, ומכבדים ומעריכים אותך מכל הלב, ומסבירים בהגינות למה כעסו, בלי להאשים, ולוקחים אחריות על מציאת פתרונות. ולעולם לא מאיימים עלייך ולא סוחטים אותך רגשית.
עולם אחר.

אנשים שראויים לשאת אשה
בעניין הזה בשמת אמרה לי בערך כך:
"הגברים האלה (שמבזים את בת זוגם, יורדים על המעלות והתכונות הטובות שלה, מאשימים אותה כשהיא עושה דברים טובים, לא מכבדים וכולי וכולי) צריכים לקבל דיור נפרד, ולהיות מסומנים בתג.
ואז מדינת ישראל תבין שמיליון מהגברים שלה הם נכים רגשית. לא כשירים לנישואין ולזוגיות"

עכשיו אני שוב עם חרטות על הגבר המדהים שאני מאבדת...

הגבר ה'מדהים' הזה הופך מתוק מדבש כשהוא חש שאת משתחררת מלפיתתו. ככה זה כל פעם מחדש. אל תיפלי לבור הזה. ד''ר ג'ייקל מחובר למיסטר הייד בקשר אמיץ

אח, יוליקי, כל כך קולע.

עכשיו אני באמת יושבת ובוכה.....
התקשר אלי והתלונן למה לא אמרתי לו שהילדים הלכו כבר נשארו בצהרון בגן ככה היה בא לקחת אותם, אמרתי לו שבבקשה יכול לבוא מחר או בכל יום אחר לגן לקחת אותם רק שיודיע לי אם הוא לוקח את הילדים. לאחר מכן ביקש ממני לבוא לדירה שלנו רק לדבר כשסרבתי אמר חבל שאת ככה וניתק..
תודה לכן שאתן מחזקות את הקול הפנימי שלי. בפנים אני יודעת מה שנכון. חשבתי בימים האחרונים שאולי העובדה שיש לי משפחה תומכת ויש לי לאן ללכת זה מה שמעודד אותי להתגרש. אבל אמא שלי טוענת שאישה שטוב לה בבית עם בעלה לא תחפש איך לברוח להורים .

אמא שלך צודקת

וגם את צודקת: הימצאותה של משפחה תומכת באמת מקלה על ההחלטה המוצדקת להתגרש.
אבל היא לא יוצרת את ההחלטה יש מאין.
(לי יש משפחה תומכת מאוד. גם לבעלי. אז מה, התגרשנו?

)

עכשיו אני באמת יושבת ובוכה.....
עכשיו תגידי לי:
מה יעשה לך טוב?
אני רוצה, בשיא הרצינות, שתכתבי פה רשימה של כמה דברים (קטנים ופשוטים או גדולים על ומורכבים) שעושים לך טוב.
שעוזרים לך לחזור לאיזון. שמרגיעים אותך כשאת מתוחה או ממריצים אותך כשאת קוועץ'.

מה אני אוהבת לעשות?
לשיר בקול- לא מעשי פה....
לטייל הרבה בחוץ- גם לא מעשי בשרב הזה...
לצחוק עם האחיות שלי
לדבר עם חברה רןוקה... ולבכות מי מסכנה יותר
לדבר עם חברה גרושה שאומרת למה לפני שנתיים לא עשית את זה..
סרט מצחיק
לבשל ויותר לראות את את האןכל מתחסל
לשטוף רצפה לצעוק על כל מי שחולם לדרוך ברטוב...
ים!!!!!
לקרוא ולכתוב בבאופן

דיברתי אם עובדת סוציאלית מבת מלך שטוענת שאני עדיין לא מסכימה לחלוטין שמה שעברתי זה אלימות.
הפנתה אותי למרכז לטיפול באלימות במשפחה- עבורי ולא עבורו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נזכרת איך לפני כמה שנים גילה שפתחתי דף כאן והכריח אותי לסגור אותו

נזכרת איך לפני כמה שנים גילה שפתחתי דף כאן והכריח אותי לסגור אותו
זו בפירוש אלימות! זה קיצוץ של הכנפיים שלך.

כל פעם שאת

דיבר איתי שוב... אמר שדיבר עם יועץ ומסתבר שהיועץ אמר ששינו עשינו טעיות מתחילת הנישואין (חח ברור) וכו... ושעם עבודה נוכל להתחיל מהתחלה... והוא מוכן... ולא רק אני סבלתי גם הוא סבל... חייב אותי לענות לו במקום אם אני מוכנהלהתאמץ למען המשפחה כי במשפחה זה לא כל אחד לחןד אלא ביחד.. וכו.. ואם לא הוא מתקשר למגשר במקום לקבוע פגישה(זה מה שסיכמנו....)
עכשיו אני שוב עם ספקות .... אולי עם יעןץ ועבודה יכול ליהיות לי טוב איתו?

עכשיו אני שוב עם ספקות .... אולי עם יעןץ ועבודה יכול ליהיות לי טוב איתו?

אם הוא באמת רוצה להשתנות יש לזה סיכוי קטן. אבל, וזה אבל ענק! הוא לא מראה סימנים לכך. כל התהליכים שהוא מסכים להם כוללים אותך, כי הוא לא באמת רוצה להשתנות. הוא רוצה ליצור רושם ותו לא.

שליחה על ידי אופיר* » 18 מאי 2020, 22:14

לא יכול להיות לך טוב איתו. את צריכה להחליט האם אפשרי עבורך שיהיה לך טוב? האם מגיע לך טוב? במידה ואת רוצה להגדיל את הטוב עבורך זה לא יכול להיות עם מתעלל, מתעתע, מרעיל וכו.. מותר לך לגמרי לבחור להישאר איתו. זה החיים שלך. טוב זה לא יהיה.

שליחה על ידי אופיר* » 18 מאי 2020, 22:20

שימי לב לדינימיקה הקבועה בינכם. הוא מתעלל. את מתרחקת. הוא נבהל ומפצה. את מתרצה. לרגע יש אשליה. הוא מתעתע. את אשמה. הוא מתעלל וכו... זה מה שהוא מציע לך גם עכשיו. זה מה שהוא יודע. מתאים לך?

שליחה על ידי אופיר* » 18 מאי 2020, 22:31

ואני יכולה גם להבין אותך, את הכמיהה לטוב, למשפחתיות החמה. כל כך חיכית לקבלה ולאישור שלו והנה הוא מציע לך... כל פרור שלו נתפס כמו זהב. זה התעתוע והוא מסוכן

יושבת ובוכה יקרה @}
קודם כל מחזקת את כל מה שאמרו לך כאן לפני.
דבר שני אני רוצה לשים את הדברים על השולחן ומקווה שזה בסדר.
האיש שלך הוא בעל מכה. הוא בן אדם אלים.
ומקסים ככל שהוא יהיה- הוא בעל מכה, הוא בן אדם אלים.
ומראה נכונות לעתיד טוב ככל שהוא יהיה- הוא בעל מכה, הוא בן אדם אלים.
לא משנה מה הוא יהיה בנוסף לעובדה שהוא בעל מכה ובן אדם אלים כי זה דבר שאי אפשר לחיות איתו ואי אפשר לסלוח לו.
זה לא בן אדם מבולגן שאת אומרת לא נורא נסדר אחריו או בעל לא רומנטי במיוחד או משהו בסגנון.
זה אלימות ואלימות זה קו אדום זועק בוהק וחד משמעי!
כמה שחשוב שלום בית וכן לנסות להסתדר ולא לפרק בית בעם ישראל, אלימות זה מוציא את השלום בית לגמרה מהמשוואה.
בתור אישה דתייה מאוד מאוד אני אומרת לך אוי ואבוי לרב או לכל דמות אחרת שאומרת לך לנסות להשאר עם בעל מכה.
אחותי היקרה קומי אורי כי בא אורך
תפרדי, תפרחי, תגדלי, תעשי לעצמך טוב ובעזרת ה' גם תמצאי בהמשך את שאהבה נפשך והוא יאהב אותך באמת, במעשים ולא רק בדיבורים.

העתקתי לך מהדף סימני התעללות בזוגיות (תודה, בשמת יקרה):

סימנים להתעללות מילולית ורגשית:

האם את שואלת את עצמך אם יכול להיות שאת בקשר מתעלל? תשאלי את עצמך את השאלות הבאות. אם ענית "כן" על יותר ממספר שאלות, אולי תרצי להמשיך לחקור בעניין.

(אני כותבת הכל כאילו מדובר בבן-זוג, אבל באנגלית זה כמובן דו-מיני. בשמת):
האם בן-הזוג שלך:

מתעלם מהרגשות שלך?
מתנהג בחוסר כבוד כלפייך? (לא מכבד אותך)
לועג לך או מעליב אותך ואז אומר לך ש"זה רק בצחוק", או שאין לך חוש הומור?
עושה צחוק מהאמונות שלך, מהדת שלך, מהגזע/העדה, המורשת או המעמד שלך?
מונע ממך אישור, הערכה או חיבה?
"ברוגז" באמצעות שתיקה?
הולך ממך בלי לענות לך?
מבקר אותך, קורא לך בשמות גנאי (או באופן מפורש: מקלל אותך), צועק עלייך?
משפיל אותך בבית או בציבור?
מגלגל עיניים כשאת מדברת?
מערים קשיים על היחסים שלך עם חברייך ו/או משפחתך?
מכריח אותך לבוא לאירועים חברתיים (או להחזיק פאסון) גם אם את לא מרגישה טוב?
נראה כאילו הוא מקפיד לוודא שמה שאַת באמת רוצה, זה בדיוק מה ש לא תקבלי?
אומר לך שאת יותר מדי רגישה?
פוגע בך במיוחד כשאת חלשה?
נראה כאילו המריבות מכניסות בו מרץ, בעוד שאותך הן מעייפות?
יש לו שינויים בלתי צפויים במצב הרוח, ממצב רוח טוב לרע בלי שום סיבה נראית לעין?
נראה נהדר כלפי העולם ואנשים "מבחוץ" מחבבים אותו מאוד?
"מסובב" את המלים שלך, איכשהו משתמש במלים שאמרת, נגדך?
מנסה לשלוט בהחלטות, בכסף, אפילו בבגדים שאת לובשת או בתספורת שלך?
מתלונן על היחס הרע שלך אליו?
מאיים לעזוב, או מאיים לזרוק אותך מהבית?
אומר דברים שגורמים לך להרגשה טובה, אבל עושה דברים שגורמים לך להרגשה רעה?
אי פעם נטש אותך איפה שהוא? (השאיר אותך באיזה חור והסתלק, לא בא לאסוף אותך אף שקבעתם)
אי פעם איים לפגוע בך או במשפחתך?
אי פעם הכה או דחף אותך, אפילו "לא בכוונה"?
נדמה שהוא מתחיל לחרחר ריב דווקא כשנראה שאתם מתקרבים זה לזה?
מתעלל במשהו שאת אוהבת: בבעל חיים, בילד, בחפץ?
מחמיא לך מספיק בשביל שתהיי מאושרת, אבל מבקר אותך מספיק בשביל שתהיי חסרת בטחון?
מבטיח שלעולם לא יפגע בך שוב?
כל הזמן חושד בך שאת בוגדת בו?
מתפעל אותך בעזרת שקרים וסתירות בדבריו?
הורס רהיטים, תוקע אגרופים בקירות, שובר כלי בית?
נוהג כמו מטורף?
מתנהג בצורה ילדותית ואנוכית, ומאשים אותך שאת מתנהגת בצורה ילדותית ואנוכית?
מטיל ספק ומפקפק בכל פעולה ומניע שלך, איכשהו תמיד מטיל ספק ביכולת שלך או בכישורים שלך?
משסע אותך בדברך; שומע אבל לא באמת מקשיב?
(זה מה שקוראים בעברית: לדבר אל הקיר? או בגירסא אחרת: לדבר אל הלמפה?)
גורם לך להרגיש שאת לא יכולה אף פעם לצאת בסדר? לא משנה מה תעשי, הוא יבקר אותך? (בעברית זה כמו במשל על האבא, הבן והחמור: לא משנה מה הם עשו, ביקרו אותם ואמרו שצריך לעשות משהו אחר ממה שהם עשו)
משתמש בסמים? צורך אלכוהול? המצב יותר גרוע כשהוא משתמש?
מעורר אותך לחמת זעם, וזו "ההוכחה" שאת האשמה?
מנסה לשכנע אותך שהוא (היא) "צודק" בזמן שאת "טועה"?
לעתים קרובות אומר דברים, שאחר כך הוא מכחיש, או מאשים אותך שלא הבנת אותו?
מתייחס אלייך כמו לאובייקט מיני, או כאילו שאת אמורה לספק לו סקס לא משנה איך את מרגישה?
המצב שלך קריטי* אם הדברים הבאים רלבנטיים לך:
את מבטאת את דיעותייך פחות ופחות בחופשיות.
את מוצאת את עצמך הולכת על ביצים, נזהרת וחושבת פעמיים מתי ואיך להגיד לו דברים?
את מצפה ומייחלת להופעתו של צד יותר רך ויותר פגיע בבן זוגך.
את מוצאת את עצמך ממציאה תירוצים להתנהגות של בן זוגך?
את מרגישה *לא בטוחה רגשית?
את מרגישה שזה איכשהו לא בסדר לדבר עם אחרים על היחסים שלכם.
את מקווה שהדברים ישתנו... במיוחד בעזרת אהבתך והבנתך.
(באדום:)
את מוצאת את עצמך מטילה ספק בזכרונך או בתפיסת המציאות שלך.
את מטילה ספק בשיקול הדעת שלך.
את מטילה ספק בכישורים שלך/ביכולת שלך.
את מרגישה פגיעה וחסרת ביטחון.
את נעשית יותר ויותר מדוכאת.
את מרגישה יותר ויותר לכודה וחסרת אונים.
את מפחדת מבן הזוג שלך, עכשיו או כבר זמן מה.
בן הזוג שלך פגע בך פיזית, אפילו פעם אחת.
אם את מרגישה שמערכת היחסים שלך אולי מרעילה מילולית או רגשית, דברי עם אנשים שאת בוטחת בהם. דברי עם אנשי דת, פני למעון לנשים מוכות הקרוב אלייך. תקראי בנושא. דברי עם אנשי מקצוע. אל תאפשרי להתעללות מילולית ורגשית להדרדר לאלימות פיזית!

כלומר- כשאת כבר לא בטוחה מה המציאות ומה כדאי לעשות- את יכולה להשתמש ברשימת השאלות הזאת בשביל להזכיר לעצמך.

_דיבר איתי שוב...
עכשיו אני שוב עם ספקות .... אולי עם ייעוץ ועבודה יכול להיות לי טוב איתו?_
תשמעי, הפוסט הזה שלך זו דוגמה ומופת לדפוסים ולטכניקות של אדם נצלן, אלים ומתעלל, ולאופן שבו הדפוסים האלה פוגשים אותך:

אמר שדיבר עם יועץ
איזה יופי.
הוא מגייס למען עצמו איש מקצוע שהוא בחר, שלא ראה אותך ולא דיבר אתך בכלל, ששמע רק את הצד שלו, והוא משתמש באיש המקצוע הזה כדי להפעיל עלייך לחץ.

מסתבר שהיועץ אמר ששנינו עשינו טעיות מתחילת הנישואים ושעם עבודה נוכל להתחיל מהתחלה...
והנה נקודה חשובה: מה בעלך אמר ליועץ עליכם ועל הבעיות שלכם? ובעיקר - מה הוא לא אמר לו?
למשל, האם בעלך אמר ליועץ שהוא משפיל אותך על בסיס קבוע? האם בעלך סיפר ליועץ שהוא אסר עלייך לגלוש בפורום אינטרנטי של נשים ואמהות ולקבל כאן תמיכה? האם בעלך אמר ליועץ שהוא מכה אותך לפעמים? האם הוא אמר ליועץ שהוא קורא לך "נחש" ומאשים אותך בהתנהגות של הילדים?
ניחוש שלי - הוא לא אמר.
אז מה את בכלל מקשיבה למה שהוא אמר-לך-שהיועץ-אמר? (וכאן שווה לזכור שאת לא שמעת במו אזנייך מה שיועץ אמר, נכון? אז איך את יודעת שבעלך מסר את הדברים באופן מדויק?)
ברור שאין כאן ולו פירור אחד קטן של אמינות!
הכל שקרים וזריית חול בעיניים. מניפולציה של מידע שנועדה לאפשר לו לקחת עלייך בטיעונים.

והוא מוכן... [לעבוד]
יפה מאוד. שיוכיח את זה במעשים.
"אני מוכן לעבוד ביחד על הנישואין האלה" אלה מילים שמאוד זול וקל לתת.
אילו מעשים, פעולות, תכלס, הוא צריך לעשות כדי להוכיח לך את הכוונות הרציניות שלו?
לפנות ליועץ מאחורי גבך ולקבל ממנו חוות דעת חד-צדדית - זו לא פעולה רצינית.

ולא רק אני סבלתי, גם הוא סבל...
אוי, באמת.
האם אי פעם מנעת ממנו בכוח חופש תנועה וחופש דיבור עם חברים?
האם היכית אותו?
האם הוא מרגיש מאוים פיזית בקרבתך? האם הוא נרתע בבהלה כאשר את מתקרבת? האם לפעמים העיניים שלו מתרחבות בפחד כשאת מתחילה לדבר?
האם אי פעם לחצת עליו לעזוב עבודה טובה שהוא אוהב רק כי לא מצא חן בעינייך שהוא מדבר שם עם אנשים אחרים?

מה שהוא עושה כאן זה לנסות ליצור מראית עין של שיוויוניות ("שנינו אשמים, שנינו סבלנו") בתור שלב ראשון, כדי לגרור אותך להסכים עם זה שגם את אחראית, ואז הוא יסובב את זה לכיוון שאת אחראית גם לזה... וגם להוא... ואיך שכחנו את אחריותך ליום שישי שעבר... ולמה שקרה בעבודה לפני חודשיים... ואצל המשפחה שלו בראש השנה האחרון... והופ - מרוב "שיוויוניות" ומניפולציות והאשמות דקות והאשמות עבות את כבר לא תצליחי למצוא דוגמה אחת שבה יצאת בסדר. ואז את תרגישי יותר ויותר אשמה ואחראית, ופחות ופחות ראויה לחסד, ראויה לכבוד, ראויה לכך שישמעו אותך ויאמינו לך,
והוא יוכל להמשיך בהתנהגותו הנפשעת.
החוצה. פשוט החוצה מזה.

__חייב אותי לענות לו במקום אם אני מוכנה להתאמץ למען המשפחה
ברור.
עוד טקטיקה שמשמשת במכירות הונאה אגרסיביות: מציעים לך הצעה שנראית די טובה - ואומרים לך: זה שלך - אם תחליטי עכשיו. תוך שעה. אחרת - אין. הלך על ההזדמנות שלך.
והלחץ להחליט עכשיו ומיד מעלה את האדרנלין שלך, מערפל את שיקול דעתך, ופוגע בתחושת ה"נכון" הפנימית שלך וביכולת שלך לקבל החלטות טובות.
נשמתי, את ממש לא לבד בזה. בדיוק לפני חצי שנה חברה שלי נפלה בפח דומה, עם אשת מקצוע (מהתחום הטיפולי, אלוהים ישמור!!) שלחצה עליה להירשם לקורס שהיא מעבירה, שהיה אמנם בעל פוטנציאל בשבילה אבל יקר מאוד, והפושעת ההיא אמרה לה שהיא יכולה להירשם רק אם היא תחליט על זה תוך שעתיים ותעביר לה את פרטי כרטיס האשראי.
להחליט תוך שעתיים על קורס של 30 שעות ואלפי שקלים, שבשבילו צריך לארגן מחדש את שעות הגן והבייביסיטר של הילדה! איזה איש מקצוע הוגן ושפוי מציב תנאי כזה בלתי הוגן?
ובכן, היא לא היתה הוגנת ושפויה. היא היתה פושעת חסרת כל אתיקה מקצועית.

אותו דבר בעלך.
הוא מציע לך הצעה מאוד מאוד כבדת משקל - להתחיל טיפול זוגי עם יועץ - ובמקום להגיד לך "טוב, תשבי על זה יומיים ותחשבי, ואם את רוצה נדבר על זה עוד פעם אחר כך" - הוא לוחץ עלייך להתחייב ישר.
ולמה? לטובת מי זה עובד?
האם זה באמת לטובתך ולטובת הנישואין שתחליטי על דבר כזה על המקום?
האם אפשר בכלל להחליט החלטה טובה בתנאים כאלה?

כי במשפחה זה לא כל אחד לחןד אלא ביחד, וכו'.._
כמובן.
כאן הסאבטקסט הוא: "אני מאשים אותך שאת אנוכית. כשאת עוזבת את חושבת רק על טובתך, ואילו אני חושב על המשפחה, על הביחד. תראי איזה צדיק אני".
בלה בלה בלה בלה.
מי שחושב באמת על הביחד לא עושה מניפולציות כאלה על אשתו.
(שלא לדבר על מכה אותה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!)

ואם לא הוא מתקשר למגשר במקום לקבוע פגישה (זה מה שסיכמנו....)
בדיוק.
שידול, הבטחה ריקה, ומיד אחריה איומים וסחיטה:
אם את לא מסכימה תיכף ומיד למה שהציע - וזה אומר מבחינתך בלי לחשוב קודם להפעיל שיקול דעת אלמנטרי, בסיסי - אז הוא יעשה לך סנקציה, עונש, נקמה, ויטלפן למגשר על דעת עצמו ויעשה דברים שלא לרצונך ושיפגעו בך.
אשכרה "משפחה זה ביחד". פשששששששש.

זה מה שהוא.
ככה נראה היומיום שלך אתו.
שורה ארוכה של משיכות ודחיפות, הבטחות ריקות ואיומים גלויים, התנהגות מתוקה ונהדרת שבאה אך ורק במינון הנכון, המדויק, לתעתע בך, להכניע את לבבך, לסתום את טענותייך, להשתיק את הביקורת שלך ואת רצונך החופשי, ומיד אחריה - התנהגות אלימה, גסה, שתלטנית וכוחנית.

זה הגבר שאתו את חיה. זה האיש שממנו את רוצה להתגרש.

עכשיו, אם את תמשיכי לדבר אתו על בסיס כל כך תכוף, ולהתייחס ברצינות למה שאמר, ולחשוב על זה, ולדבר על זה, זה יתיש אותך.
והאמת - זה קצת יתיש גם אותי

אני ממש רוצה להמשיך לתמוך בך פה, ואני יודעת שכל הנשים הטובות שכאן רוצות גם

אבל אני חושבת לעצמי: כמה שיחות כאלה עוד יהיו לנו? חמש? עשר? מאה עשרים ושלוש?
כמה זמן נצטרך להפריך כל מילה ומשפט שהוא אומר, עד שתהיי סגורה על כל המניפולציות האלה, ותהיי פחות מושפעת מהן?
ואני שואלת את עצמי: האם זו הדרך היחידה?
אולי יש דרך טובה יותר?

ואני חושבת, טנטטיבית ולאט ובזהירות, שאולי יש דרך טובה יותר.
והיא: לצמצם למינימום את התקשורת שלך אתו. למשך תקופה שאת קובעת.
כי כל שיחה שלך אתו מערערת את הקול הפנימי שלך, מפילה אותך על הקרשים, ומחייבת אותך לקום במאמץ אדיר ולאסוף את עצמך מחדש.
ואת גיבורה. את ממש אמיצה וחזקה ומעוררת התפעלות כשאת אשכרה קמה מהרצפה אחרי דבר כזה ואומרת לעצמך: לא. אני יודעת שהוא לא טוב לי.
אבל.... איזהו גיבור? הכובש את יצרו.
ואולי - אולי! זו הצעה!

- יתאים לך באמת לכבוש את היצר לדבר אתו.
ולהגדיר לעצמך פורמט מחייב ומאוד מדוקדק של על מה את כן חייבת לדבר אתו, מה הכרחי שייכלל בתקשורת שלכם, ואיזה תכיפות של שיחות היא הכרחית.
ולא לסטות מהפורמט הזה מילימטר ימינה ושמאלה, בארבעת השבועות הקרובים.
למשל:
להיפגש אתו לצורך שיחה עליכם - לא.
להיפגש אתו כדי להעביר לו את הילדים - כן, אבל בתנאי ש-
(איפה נפגשים? באילו שעות? כמה זמן זה ייקח? לאיזה נושאים את מוכנה להתייחס באירוע כזה ולאיזה לא?)

הלאה. שיחות טלפון:
לתאם שעות העברת ילדים - כן.
לתאם שעות למפגש עם מגשר - כן.
להיכנס לשיחת נפש על הנישואין ועל מה שהיה - לא.
לענות לו על שאלות אישיות מא' ועד ת' - לא.
לשמוע אותו מדבר על האופציה של ייעוץ - לא.
וכן הלאה.

לדעתי, שרטוט גבולות כזה זה משהו שמאוד מאוד רצוי לערוך בכתב.
כי זה נותן לך זמן לחשוב ולהקשיב ללב שלך ולקול הפנימי.

ואז -
איך שהוא מתקשר - את רצה למקרר או לארנק שלך ושולפת את הרשימה.
ופועלת לפיה בדקדקנות.
ושומרת עליו בשבע עיניים.
ואיך שהוא מתחיל לדבר על נושא שלא רצוי לך, שאת יודעת שיזיק לך, שיערער אותך, שלא עומד לדיון - את אומרת "סליחה, אני חייבת לסיים. אז באיזה יום נוח לך להיפגש עם המגשר?"
ולא נותנת לו שום מרווח תמרון.
את כאן אך ורק כדי לסכם אתו את הפרטים ההכרחיים.
ואם הוא ממשיך לדחוף לכיוון שלא מקובל עלייך - את מנתקת.
"סליחה, אני חייבת לסיים. תחשוב על יום מתאים ותגיד לי בהקדם".
שלום. בלי תודה, בלי סליחה, בלי בבקשה. פשוט שלום.

עכשיו, למה אני מציעה את זה? מה לדעתי זה עשוי להשיג?
א. חיבור לקול הפנימי הצודק שלך וגיבויו
ב. תרגול גבולות - הכרחי ביותר עם אנשים כאלה, ובתור מיומנות לחיים בכלל. את יודעת מה טוב לך, ואת לא מסכימה שאף אחד ידרוך לך על היבלות.
ג. חסכון אדיר בזמן!

ד. חיסכון ניכר בכאב לב והתלבטויות חסרות תועלת שמוזנות על ידי המניפולציות שלו.
ה. אחרי שתי שיחות כאלה: תחושת עוצמה נפלאה ונהדרת. יש! אני לא חייבת להקשיב לשטויות! אני יכולה להיות ממוקדת, לדעת מה טוב לי ולנווט את השיחה למקום הנכון!
אין לך מושג כמה כיף זה יהיה. עוד יותר טוב מלשיר בקול רם

זוהי דעתי.
@}

פעם אחרת ארחיב על הנושא של הפעילויות שעושות לך טוב.
כרגע, על קצה המזלג: את צודקת. הן פעילויות מעולות ומועילות, ואת זקוקה להן כדי לשמור על איזון רגשי ובריאות פיזית.
אז בתור מרפאה בעיסוק אני רושמת לך: כל יום, שתיים כאלה. מה שמתאים, מתי שמתאים. אבל כל יום שתיים. פק"ל.

אין לך מושג כמה כיף זה יהיה. עוד יותר טוב מלשיר בקול רם
תיקון:
אחרי שיחת טלפון כזאת שבה את היית על הסוס - את תרגישי כל כך טוב שכבר תמצאי בקלי קלות ומיד איפה אפשר לשיר בקול רם!

(שירה זה מעולה, מעולה, מעולה. זה מחבר אותך לכוחות שלך. זה מרגיע ומווסת את הפחדים שלך. אם את אוהבת את זה, אם שמת את זה בראש הרשימה - זה חובה. תרופה חיונית במרשם רופא. אסור, פשוט אסור לוותר)

תודה לכן על החיזוק!
מקבלת על עצמי לצמצם קשר איתו ל מינימום האפשרי הקשור רק לגירושין ולילדים.

אני גם קוראת את הדפים ששמתם קישורים פה. לא רק לי זה קרה.

יולי קו- תודה על הרשימה... נקודה שלא חשבתי עליה- המוצא שלנו יחסית דומה, אלא שהוא גילה שסבתא של סבתא שלי היתה ממוצא מסויים שנראה לו נחות.וכל השנים דאג להזכיר לי את זה כמה המוצא שלי נחות משלו... ושהילדים לא יקבלו את הגנים האלה.... וכשנעלבתי או בכיתי אומר נו באמת זה בצחוק אני בכלל לא גזען.

תמרוש,
ההודעה האחרונה שלך מהבוקר מ 7:20 כל כך חשובה, שהייתי רוצה שתסכמי אותה ושנכניס אותה ערוכה מיד אחרי רשימת השאלות בדף של סימני התעללות בזוגיות .

יולי, לכי על זה.
אני קצת באטרף משפחתי, אז אשמח שתקחי על עצמך עריכה ראשונית וההעתקה לדף הנ״ל.
לשפץ ולשייף אפשר אחר כך.
@}

ואולי זה הכל בדמיון וזה רק הקורונה והחודשיים בבית איתו הוציאו אותי מהכלים....?

יושבת,
שאלת, אז אני מזמינה אותך להשתמש בכלי שלמעלה- עברי על רשימת השאלות וככה תוכלי לענות בעצמך.

רמז- יש לפחות כמה מאות מליוני אם לא מיליארדי אנשים שעברו את הסגר הזה. כמה מהם קראו לבת זוגם נחש לפני הילדים, האשימו אותה בכל מה שרע ולא מסתדר להם?

יקירה ממש לא!
הדברים שתיארת לא דמיוניים בכלל, זה לא דברים שאפשר להתווכח עליהם או לפרש אותם אחרת.
מכל מה שהעלת כאן אני אתייחס לקיצוניות ביותר - הוא מכה אותך ואין שום דרך לפרש את זה אחרת או להטיל בזה ספק.
חפץ הושלך.
יד התרוממה ונתנה מכה.
זה לא דמיון.

כתבו שוב ושוב על התעתוע שמשחק בך והנה עכשיו הוא מנסה לגרום לך שאולי הכל דמיון או הקצנה של מציאות סבירה.

קראי בבקשה שוב ושוב את הדף ובפרט את ההודעות של תמרוש רוש

נפגשנו עם המגשר.
הוא רוצה כל שבת שניה אצלו ושני ביקורים בשבוע אחד עם לינה, חצי מהחגים והחופשים...
כואב לי. כואב לי מאוד לחשוב שכל כך הרבה זמן הם לא יהיו איתי... ליבי נשבר מהמחשבה... מרגישה ריקה. חיי לא שווים כלום לבד. המגשר הסביר לי שככה אוכל לטוס לחול וצאת עם חברות..... אבל מה אני צריכה את זה? מרגיש לי ככ רחוק מהחיים שלי.......

קצרה בזמן אז כותבת ממש בקיצור.
לפי מה שהבנתי מדפים שעסקו במצבים דומים, את חייבת לעצמך ולילדים שלך התנהלות כזאת:
לא לחתום על שום הסכם לפני התיעצות עם עורך דין או יועץ מהצד שלך (יש גם כאלו שעוזרים בחינם דרך עמותות לעזרה לנשים במצבך).
אל תתני לו להלחיץ אותך לחתום בלי להתייעץ.
זה מאוד מאוד חשוב.

הילדים צעירים אז יש יותר סיכוי לפחות הפרדה מהאמא.

לאחר שנרכיב את ההסכם לפני שאחתום אתיעץ עם עוד מהצד שלי.
כמו שטני מכירה את בעלי הוא עכשיו מדבר הרבה כדי לעשות רושם של אב השנה, אבל האם באמת הוא יןכל לקחת אותם פעמיים בשבוע ועוד ללינה? ואם הוא או אני נגור בעיר אחרת? לטלטל את הילדים שסובלים ומקיאים בנסיעות קצרות אפילו?

את באמת רוצה לדמיין איך החיים שלהם ייראו במקרה והוא לא יוכל לעמוד בזה?
וכחלק מזה, יש את העניין שלא תוכלי לעבור דירה למעבר 40 ק"מ ממקום המגורים שלך, אחרת הוא יוכל לפנות לבית משפט ולהגיד שאת פוגעת בקשר שלו ושל הילדים שלך.

לכל צעד שתעשי עכשיו יהיו השלכות מרחיקות לכת, שלא בטוח שאת מודעת אליהם, ולא בטוח שאת תהיי מוכנה להכיל אותם בעתיד.

עזבי גישור, באמת
קחי הלוואה, לכי לעו"ד לענייני משפחה, דברי איתה. משיהי שהיא בעדך לגמרי, ולא מהסיוע המשפטי.

אומרת את זה כאחת שנכנסת מבתי משפט כבר שבע שנים בגלל גרוש שמאוד רוצה להיות אבא (לפחותת במילים) אבל לא באמת מסוגל (לא במעשים, וזה מוכח לאורך העשור האחרון)- לא משנה כמה נחמד את רוצה שזה יהיה, אם הפרטנר לא בקטע של לראות מעבר לתחת של עצמו, הוא לא יראה את הילדים שלך ולא ישים אותם במקום הראשון, ולא ישמור עליהם.
אם את לא תשמרי עליהם, אף אחד לא יישמור עליהם.

יש כאן שני עניינים נפרדים:
הפרידה בניכם - את, הוא והריקוד החולני של החיים עם גבר אלים
ההורות שלכם - גבר שאומר לילדים שלו שאמא שלהם נחש, עוד לפני שהכל התחיל בכלל...איזה מין אבא הוא יהיה להם?
אבא שמטפטף להם כמה אמא שלהם נוראית ואיומה?
איזה מין אבא בכלל שם משא כזה על כתפיים קטנות כלכך?

את באמת חושבת שהוא יישמור עליהם?
ישמור עליהם מעצמו, מהשריטות שלו?

נראה לי שהדף הזה ראוי להיות דף תמיכה
ו-{{}}דף מוצנע
לייתר ביטחון

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ליבי בר, האם באמת יש לי מה לעשות לגבי זה? גבר מרשים ןנורמטיבי , עובד, אוהב מאוד את הילדים.. וכן, אני בטוחה שישמור עליהם או שאמא שלו, איזו מין סיבה יכולה לגרום לממסד למנוע מאבא מקסים שכזה מפגשים ולינות עם ילדיו?
כל עוד יש לנו איזה הסכמות אני מעדיפה ללכת על הגישור מה שלא מונע ממני לא להסכים לחתום על כלום לפני שעו"ד מהצד שלי יעבור איתי על ההסכם.
ומה זה דף מוצנע? יש סיכוי שהוא גם גולש פה ויזיק לי? למחוק הודעות שכתבתי?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זו כמובן אני היושבת.

מהקל אל הכבד:
דף מוצנע זה דף שלא עולה בתוצאות חיפוש בגוגל ומנועי חיפוש אחרים.
כלומר, את צריכה לדעת שהוא שם כדי לחפש ולמצוא אותו.

יש סיכוי שהוא גם גולש פה ויזיק לי? למחוק הודעות שכתבתי?
האתר הזה פתוח לכולם, כלומר יש אפשרות תיאורטית שהוא ייכנס לפה באיזשהו שלב.
כיוון שהוא כבר אסר עלייך לגלוש כאן, אני ממליצה לך בחום:
א. לא לגלוש פה דרך גוגל אלא דרך מנועי חיפוש ששומרים יותר על הפרטיות שלך, למשל duckduckgo https://duckduckgo.com/
ב. לוודא שהדפדפן על הטלפון ו/או המחשב שלך לא שומר את היסטוריית הגלישה. כך שהוא לא יוכל להיכנס להיסטוריה ולראות איפה היית.
ג. כמובן לא להשאיר את החלון של "באופן" פתוח. תמיד לסגור אחרי שאת גומרת.
אשמח אם נשים אחרות יוכלו גם כן לתרום בנקודה הזאת.

כל עוד יש לנו איזה הסכמות אני מעדיפה ללכת על הגישור מה שלא מונע ממני לא להסכים לחתום על כלום לפני שעו"ד מהצד שלי יעבור איתי על ההסכם.
אני לא מבינה הרבה בהליכים האלה, אבל ממה שכתבת עולה לי תחושה חזקה של "רגע, רגע אחד...". לי נראה שאת נכנסת לגישור מוקדם מדי, ובלי שיהיה לך ידע מספיק על ההליך, על כמה אפשר להתווכח ולהתמקח, על מה החוק אומר ומה משפיע על מקבלי ההחלטות. למשל: הסדרי ראייה שהוא מציע נראים לי קבילים לילד בגיל בי"ס. אבל האם הם נחשבים קבילים גם לילד בגיל הגן? מה הטיעונים בעד ונגד? האם יש הבדל אם הוא הכה אותך? אם את יודעת שהוא עלול להיות אגרסיבי לילדים?

_לא לחתום על שום הסכם לפני התיעצות עם עורך דין או יועץ מהצד שלך.
אל תתני לו להלחיץ אותך לחתום בלי להתייעץ._
מה שיולי כתבה פה נכון כשלעצמו, אבל אני מרגישה שזה לא מספיק.
אני, בתחושת הבטן שלי, הייתי מעדיפה להגיד לך "לא להיכנס לתהליך של גישור לפני התייעצות יסודית, גם של עורך דין וגם של יועץ רגשי-משפחתי מהצד שלך. אל תתני לו להלחיץ אותך ולגרור אותך למשא ומתן לפני שאת מוכנה לזה". כי כרגע את נשמעת לי:
א. מוחלשת רגשית ("האם יש לי מה לעשות לגבי זה? איזה סיבה יש לממסד למנוע מאבא כזה...?".
ב. לא יודעת את כל הזכויות שלך והדברים שיעבדו לטובתך ולטובת הילדים.
וזו נראית לי נקודה בעייתי להתחיל ממנה.

דיברתי עם עובדת סוציאלית מבת מלך... הפנתה אותי למרכז לטיפול באלימות במשפחה- עבורי.
זה האדם לדבר אתו על ולפני ותוך כדי התהליך של גישור - מישהו מהמרכז לטיפול באלימות במשפחה. כי להם אמור להיות הרבה ניסיון עם בעלים כאלה, נשים במצבך ובמצבים דומים לשלך, ותהליכי הגירושין במצב הזה.

שורה תחתונה: אל תלכי לגישור לבד! לכי בליווי אנשים שיעזרו לך, יסבירו לך, יתווכו לך ויתמכו בך. אנשים שהם באמת באמת בעדך ומבינים את מצבך. בייחוד את הדברים שעוד לא אמרת לאף אחד עדיין (באיזה מובנים המצב קצת יותר גרוע ממה שסיפרת לנו פה עד עתה) ויכולים לקרוא בין השורות

ב"ליווי" אני מתכוונת לליווי מאחורי הקלעים: מישהו שאפשר לדבר אתו לפני ואחרי כל פגישה.

_נפגשנו עם המגשר.
הוא רוצה כל שבת שניה אצלו ושני ביקורים בשבוע אחד עם לינה, חצי מהחגים והחופשים.
כואב לי מאוד לחשוב שכל כך הרבה זמן הם לא יהיו איתי... ליבי נשבר מהמחשבה... מרגישה ריקה. חיי לא שווים כלום לבד.
המגשר הסביר לי שככה אוכל לטוס לחול וצאת עם חברות..... אבל מה אני צריכה את זה?_

אז כאן יש כמה דינמיקות שאני מסיקה ומשערת. תקראי טוב ותגידי לי אם צדקתי בפרשנות שלי, כי אני לא באמת יודעת מה הלך שם:

הלכתם לגישור (זו עובדה מוצקה, לא פרשנות
הוא אמר בדיוק מה הוא רוצה ונשמע סביר ומשכנע (אני מסיקה את זה מזה שהמגשר הגיב בלשכנע אותך שזה בסדר, ולא לשכנע אותו שזה לא בסדר)
לך לא היתה על זה תשובה טובה ומשכנעת שיכולת לשלוף על המקום ("רגע, אבל מה בקשר ל....? זו בעיה שצריך להתחשב בה!")
במקום זה, נאפפת בצער שלך, וגם התמלאת בתחושת חוסר אונים ואבדן.
ועכשיו, הרגשות הקשים האלה מקשים עליך להמשיך בראש צלול ולהתנהל היטב במשא ומתן.

יקירתי, אני ממש לא רוצה להישמע מתנשאת או משהו, אבל כרגע, בהקשר של גישור, נראה לי שאת לא 100% יודעת מה את רוצה.
כלומר, את כן יודעת, ברמת העיקרון: את יודעת שאת רוצה להתגרש, ורוצה להשיג בגירושין סידור שיאפשר חיים פרקטיים ובטוחים-רגשית .
וזו ידיעה חשובה מאוד

אבל לא נראה לי שאת יודעת איך תכלס להשיג את הדבר הזה.
וזה מובן, לגיטימי, הכי לגיטימי שבעולם: גירושין זה הליך מורכב. צריך ידע והבנה ואסטרטגיה - וגם חוסן רגשי שמאפשר משא ומתן והתעקשות על הדברים החשובים.
ולכן אני דוחפת את הנקודה של הצורך בייעוץ ובתמיכה מתמשכת.

לשיפוטך @}

(אם אני הייתי עכשיו רוצה להתגרש, לא הייתי מעזה לעשות את הצעד הראשון בלי להתייעץ עם כמה אנשים שמבינים וללקט אצל הרשויות מידע מפורט. וזה עם בעל שהיה - בכאב לב - מסכים לגירושין האלה וחותר להגיע להסכמה הדדית טובה! אז על אחת כמה וכמה עם בעל מניפולטיבי ואגרסיבי!!)

האתר הזה פתוח לכולם, כלומר יש אפשרות תיאורטית שהוא ייכנס לפה באיזשהו שלב.
מדגישה:
אני חושבת שחשוב שתמשיכי לגלוש ולקרוא ולכתוב פה.
פשוט תעשי את זה תוך נקיטת אמצעי זהירות בסיסיים, כדי להגן על עצמך.

שליחה על ידי יעלי* » 21 מאי 2020, 11:00

תמרוש, תודה שכתבת את כל זה. כל מילה ומילה שלך רציתי לכתוב בעצמי. ודי סמכתי שתעשי את זה

יושבת - באמת, אבל באמת, כל מילה ומילה של תמרוש...