הריפוי שלי מהסרטן

_אחרי המילים המדהימות שלך אין כמעט מה להוסיף.
אכן את אור_

אלא מדובר בגידול שהוא כן מסוכן
אני תמיד שמה את מה שהרופאים אומרים בפרופורציה. בשבילם זה גידול מסוכן, כי הרפואה הקונבנציונלית מאוד מוגבלת ביכולתה לטפל בחולי סרטן. הם מציעים לנו (גם לי יש סרטן) הקרנות וכימותרפיה. אלו הם טיפולים גרועים, שגם אם מעכבים את הסרטן , אחר כשהוא חוזר הוא הרבה יותר אלים ואגרסיבי. ויש עוד עניין. יש פער גדול במחקרים אונקולוגים בין ארה"ב לישראל. אפילו ברפואה קונבנציונלית יש דברים חדשים וטובים שלא הגיעו לישראל. לדוגמא – תרופות ביולוגיות.
הם לא מודים בזה, אבל מבחינתם הטיפול הטוב ביותר זה המניעה, הגילוי המוקדם. ובאמת האגודה למלחמה בסרטן מתגאה בזה שהם מצליחים להגיע לגילוי מוקדם.
ממה שקראתי כאן בדף ראיתי שאת אשה מודעת, שיש לך יכולת להגיע לדרכים לריפוי שהן שונות ממה שהרפואה הקונבנציונלית מציעה. זו הדרך לדעתי.
גם אני בדומה לך עושה מסע פרטי של ריפוי עצמי. אני משתמשת גם בידע של רפואה אלטרנטיבית וגם בידע של רפואה קונבנציונלית – אבל רפואה מעודכנת , לא זאת כמו שמציעים לנו בישראל.
את עושה דרך מדהימה. אני יודעת, כי גם אני שם...
שלך באהבה
צוף

שלום יקירה ,@}
אני קוראת בקשב רב . @}
שולחת ברכת 'חזק' לך ולכל הכותבות כאן.@}

נעלם לי מס' הטלפון שלך וחושבת על יום ה' בבקר.@}
תני לי סימן@}
@}

_אני יודעת שמי שאני באמת היא מעבר למחלה הזו, מעבר לגוף הזה, מעבר אפילו להיותי חיה או מתה.
אני אור.
אני התגלות.
ואלוהים מחזיק את ידי, עוטף אותי באהבתו האין סופית.
והחיים הם פה על מנת להחיות, על מנת להיות חיים.
כי כך הם חיי._
עוד רציתי להגיד שאני שואבת השראה רבה מהדף הזה ומהדרך בה את מתמודדת עם המחלה.
תודה, את עוזרת לי מאוד.

_אני יודעת שמי שאני באמת היא מעבר למחלה הזו, מעבר לגוף הזה, מעבר אפילו להיותי חיה או מתה.
אני אור.
אני התגלות.
ואלוהים מחזיק את ידי, עוטף אותי באהבתו האין סופית.
והחיים הם פה על מנת להחיות, על מנת להיות חיים.
כי כך הם חיי._

_עוד רציתי להגיד שאני שואבת השראה רבה מהדף הזה ומהדרך בה את מתמודדת עם המחלה.
תודה, את עוזרת לי מאוד._

תודה לכן שותפות למסע,
כל הדברים של כולכן ממלאים אותי בכח ובתקווה.

שירי, הדברים שכתכתב לי עם nonattachment מאוד מדוייקים, אני מרגישה שאת כל כך מדייקת לגביי,
אני מרגישה שאי ההאחזות קשורה גם להיותי שוות נפש מול דברים, כלומר לעמוד מול החיים ולקבל אותם בדיוק בדיוק כמו שהם.

השיעור הגדול בשבילי נוגע ביכולת להשתנות בכל רגע ורגע.
כל הבשורות המטלטלות האלה פשוט מפרות את כל תחושת הוודאות, הידע, הבטחון שלי לגבי מי אני,
מה יש לי בחיים, במה אני מאמינה ומה הדרך שלי.
זה שיעור עצום, שמגיע אלי בכל העוצמה האפשרית.
יש לי מטפלת מדהימה שמלווה אותי החל משבוע לפני שגיליתי את הסרטן (גם אליה הגיעתי בדרכים מופלאות),
והיא אמרה לי היום שהקריאות הקטנות שאינני שומעת, מגיעות אלי בסוף בגונגים מחרישי אוזניים.

אני מרגישה שזה השיעור של חיי.
המוכנות להשתנות בכל רגע ורגע.
המוכנות להיות פתוחה באמת לכל מה שמגיע אלי.
לכל הידע, לכל הדעות,
לכל הביקורת, לכל העזרה.
להשאר פתוחה לכל ולהיות מוכנה להשתנות בכל רגע ורגע, ואז שוב, מההתחלה.
אני כותבת את הדברים הללו ומתמלאת במין רעד פנימי,
פחד עצום מהשינוי הזה, מלהרפות את האחיזה.

מחר יש לי תור לMRI , אולי מצפה לי עוד טלטלה, עוד מידע שיהפוך את חיי.
ואני מתפללת שאוכל לעמוד שם ולנשום עמוק, ולקבל פנימה את השיעורים המופלאים האלה, להודות עליהם, ללמוד אותם.

אתמול הייתי אצל הרופא, יש לי רופא מצויין, למרות הבשורות המורכבות יצאתי בתחושת כוח ותקווה.
הוא נותן לי לקבל החלטה מה נכון עבורי לעשות, לסיים את ההריון ולטפל בסרטן או לדחות את הטיפול בסרטן.
קיבלתי ממנו מאמר על נשים שהיו בהריון ודחו את הטיפול בסרטן וההתדרדרות אצלן היתה של 5%, התדרדרות דומה לזו כאשר כן מטפלים.
אצל רוב המטופלות המתוארות שם יש סרטן בדרגה שלי.

כעת נראה את תוצאות הבדיקה מחר ונוכל לקבל אינדיקציה נוספת לגבי השאלה של גרורות אצלי.

אני מזמינה אתכן להתפלל או לחשוב חיובית אם מתאים לכן,
תודה

צוף יקרה, אני מאחלת לך ריפוי שלם ומלא, שמחה שאת כאן.
סבתא מתנות, חוט השני, חווה יקרה (אשמח מאוד שתבואי ביום ה', אתקשר אליך היום), אליה, לוונדר סגול, סגו לה וכמובן ורד, עדינה ושירי,
אתן עוזרות לי מאוד,
ליבי מלא באהבה ובהוקרת תודה על הדף הנפלא הזה

אשה יקרה,
אם תרשמי לי את שמך המלא(לא שם משפחה אלא השם שקיבלת כשנולדת) ושם אמך אשמח להתפלל למענך.
את יכולה בדף שלי ואמחק אח"כ אם את רוצה.

אישה יקרה
אני איתך
מתלווה למסע שלך
תודה

סגולה, כתבתי לך בדף הבית,
טאו להורות,
תודה ענקית

רק להגיד שאת בליבי ובתפילתי.

איתך כל יום.

פתאום עולה בדעתי לשתף אותך בדימוי קטן שאני משתמשת בו בימים האחרונים.
אני מדמיינת שאני בנהר (הנהר הם החיים שלי), הנהר זורם ואני זורמת איתו, נלקחת עם הזרם וכל ניסיון שלי לחתור נגד הזרם הוא במילא חסר סיכוי והוא גורם להרבה מאמץ וסבל.
אז במקום זה אני סומכת על הנהר ויודעת שהנהר לוקח אותי לאן שהוא לוקח וזה לא בידיי והכי טוב ונעים לי כשאני מאפשרת לעצמי פשוט להישלך לתוך המים האילו ולזרום בכיוון שהם לוקחים אותי (שזה כמובן גם במקרה הכיוון הכי נכון ובעצם היחידי האפשרי עבורי!).
אני שוכבת על הגב והמים לוקחים אותי, נושאים אותי...
אז, אני ממש יכולה להרגיש פיזית את השלווה, ההרפייה והביטחון שאני מייחלת להם כל הזמן.

עדינה, איזה דימוי יפה.

עדינה,
תודה, גם אני עכשיו בנהר,
מפסיקה לנסות להאחז בכל מיני ענפים קטנים, שאינם יכולים לספק לי שום יציבות
שטה,
איזה כיף!

http://wwwdelivery.superstock.com/WI/22 ... SuperStock 1458[/po]-5002.jpg תמונה

וואוו לוונדר!!
איזה יופי!!!!

תודה על הדף המחזק ומרגש שלך
מאחלת לך אהבה
טהורה מלאה בכל רגע ורגע
שבת מבורכת ושלוה

לַ-אישה:(בה"א הידיעה)
מומלץ:
http://www.dreshkhar.com/image/users/44144/ftp/[po]my files[/po]/%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%AA%20%D7%A2%D7%9C%20%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%AA%20%D7%94%D7%A1%D7%A8%D7%98%D7%9F%20%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%A2%D7%AA%D7%94(1).doc
מתוך:
http://www.dreshkhar.com
בהצלחה!

כמו בלינק של בריא לעד יש הרבה עדויות מקרים של ריפוי מסרטן בעקבות שינוי דרסטי אבל באמת דרסטי בתזונה. גם מאיידס אפשר להירפא ככה- ראו להלן ספר בשם "רוג'ר החלים מאיידס". גם הסרטן , כמו האיידס , אלה הם רעלים שמצטברים בגוף ובלשב כלשהו הופכים למחלה. אם מנקים את הגוף מהרעלים, יש יותר מסיכוי סביר שהמחלה תיעלם. תזונת ההיגיינה הטבעית של בן אורי, או של ערן אשחר שבלינק מצוינת לזה. מכירה אחרים שנרפאו באמצעות טבעונאות- לאופק ( with passion ) יהיו בטוח כמה דוגמאות עם סרטים לתת לך. ידיד
רפי מינץ מגבעת עדה ריפא עצמו מסרטן דרך מאקרוביוטיקה. ידיד אחר שלי, יוסי רודוי שכתב את הספר "הסרטן מתנת חיי" ריפא את עצמו בעזרת שיטת קינסטון קליניק. יש כל מיני שיטות וכולן טובות. השאלה איזו מהן אם בכלל מתאימה לך.
את צריכה להחליט שאת באמת רוצה להיפטר מזה אחת ולתמיד, ושאת מוכנה לדלג על שלב האוננות של ללכת למחלה ולחזור, ללכת ולחזור. אני מכירה את השלב הזה מצוין מניסיוני האישי. קשה לעמוד בפיתוי של לחזור להרגלים הישנים. דרך אגב, לפחות על פי המקרוביוטיקה, אחרי מספר שנים של תזונה קיצונית אפשר אט אט לחזור ולאכול כמעט כל דבר, שזה דבר מנחם בפני עצמו. ,
כפי שאת מבינה, עשיתי מחקר אישי בנושא מתוך הצרכים שלי. בהצלחה. ד"א, מספר הטלפון שלי 077-7908790 ואת מוזמנת להתקשר אם ומתי שבא לך.

תוהה מה שלומך?
עדיין חושבת עליך כל הזמן.

קפצתי לביקור

גם אני חושבת עלייך ומתפללת למענך.
מקוווה שאת בטוב.@}

האם שמעת על דוקטור סימונסיני הוא אומר שהסרטן נוצר מפטריות. ויש לו אתר ואת יכולה לפנות אליו. הוא אומר שהכימותראפיה לא מרפאת מסרטן. הוא אומר שאם מטפלים בפטריות הסרטן עובר!!
וגם כאן יש עוד שיטה לרפא מסרטן תוך 10 ימים . ואפשר לשלוח לו אימילים. זה באנגלית אבל שווה להתאמץ. יש לו באתר מלא מכתבי תודה.

שליחה על ידי עדן* » 03 דצמבר 2008, 23:40

חושבת עליך
מאחלת לך ימים שלוים ומבורכים מאד אשמח לשמוע מה שלומך
הרבה הרבה אהבה
עדן

מה שלומך?

תודה לכן על ההתעניינות,
לא יודעת למה, קשה לי לשתף כאן בזמן האחרון, כאילו המרחב הזה חושף אותי מאוד,
עדיין לא מבינה כל כך את התחושה, אבל כל פעם שנכנסתי לאתר במטרה לכתוב, נסחפתי לקריאה בדפים אחרים.
אבל אתן מאוד מרגשות אותי בנוכחותכן פה, גם כשאני נסוגה.

בכל זאת , אעדכן קצת,
ההריון, ברוך השם, מתפתח נפלא.
אני מרגישה טוב מאוד פיסית, מרגישה שיש לי שם תינוקי חזק מאוד.

החלטתי שלא לעשות את הניתוח ולחכות עד אחרי הלידה כדי להחליט לגבי ההמשך.
ההחלטה הזו, למרות שנתנה לי תחושת שקט ומנוחה, גם הבהירה לי כמה הדרך הזו שלי, לגמרי שלי ושלי לבד.
יש בזה איזשהו כוח כמובן, והמון הזדמנות ללמידה והתפתחות,
אבל לצד זה יש בדידות גדולה, וגם פחד.
אני מבינה כמה אף אחד לא יכול באמת לשאת את זה איתי, כמה ההחלטה הזו יכולה להיות בעלת השלכות קשות.

אני נעה בין ימים מאוד טובים, עם תחושת כוח ואושר אדיר לבין ימים של חששות, של פחד.

משהו בי נפתח יותר גם לקבל מהרופאים, לפני כן היה בי איזה אנטי לכל מה שיש לעולם הרפואה להציע,
היום זה משתנה בעקבות עבודה מודעת שאני עושה.
זה מצחיק, יש לי רופא מאוד מאוד שמרן, מאוד זהיר. זה הרופא שניתח אותי.
הוא ממליץ לי באופן חד משמעי על לידה קיסרית שאיתה הוצאה של כל הרחם והבלוטות.
המצחיק הוא שהוא ניתח אותי ועשה לי איזה תפר מאוד מאוד מורכב בצוואר הרחם, שרק הוא יכול לפתוח.
כך, אני קשורה אליו (במלוא מובן המילה), לפחות עד ללידה.
למרות שיש לי רצון להתרחק ממנו, לבחור בדרך מתונה יותר (שאני שומעת מעט יותר מרופא אחר),
אני חייבת להשאר עימו בקשר.
בנוסף, המומחיות שלו היא גניקולאונקולוקיה וגם מיילדות.
כל שאר האנשים שאנימנסה להתייעץ עימם מבינים באחד מהתחומים (או בסרטן או במיילדות),
בקיצור, המציאות זימנה לי מלווה מאוד ברור לתהליך הזה.
אני מבינה שהוא מורה עבורי, מורה מאוד לא פשוט עבורי, לא מתפשר, לא מתחבר בכלל לשום כיוון טבעי.

אני מבינה שזה שיעור רחב וגדול הרבה יותר.
שיעור של פתיחות אמיתית מול כל מה שמגיע לחיי.
מוכנות אמיתית לקבל גם את מה שמרגיש כל כך שונה ממני, כל כך זר לי.
אני מבינה שאלו כולם חלקים בתוכי, ואני נפתחת ונפתחת.
איזה מפחיד זה לפעמים

וואו, את עוברת דרך קשה בחוכמה מופלאה ומיוחדת.
נשמע שיש לך יכולת מיוחדת במינה להבין את הגוף שלך ודרך זה להניע אותו לכיוונים שאת רוצה בהם. אני מאמינה מאוד בדמיון מודרך לתאים הכי קטנים של הגוף שלנו. אמירות חוזרות ונשנות לגוף שלך על החוזק שלו. לדמיין איך הוא מרפא את עצמו, איך הגידול מצטמצם מיום ליום ואיך העובר גדל ומתפתח ומתחזק.

לגבי הרופא שלך, אישית עברתי דרך יסורים עם רופאים, הן על עצמי והרבה מכך, עם היקרים לי. איבדתי טוטאלית את האמונה שיש רופא שהוא חזות האידיאל שלנו, שהוא גם איתנו בנשמה ובאמונה וגם בידע ובתבונה. לא שאין כאלו, אבל הם נדירים ולא תמיד נגישים וגם אם כן גם הם עושים טעויות. לכן, אם החלטת שהרופא הזה מתאים ואת עם יד על הדופק בהתייעצות עם אחרים, אני מאחלת לכם דרך משותפת טובה ורגועה ככל שמתאפשר.

נדמה לי שגם זה מהווה חלק מהדרך שאת עוברת ונאלצת להתמודד עם טוב ורע בו זמנית באופן שנחשב לכל הדעות בלתי יאומן. שהרי התסריט הזה של הריון וסרטן בו זמנית הוא מטורף. ומה שאת מתארת לגבי הרופא שאת לא אוהבת במיוחד והחיבור ההכרחי אליו (סומכת עלייך שבדקת אפשרויות אחרות, אבל לפעמים יש רופאים שגרים בקצה השני של המדינה שהם כן יכולים להגיע לרמת ההבנה הבינתחומית שלו כמו גם להתרת התפר המיוחד שהוא יצר לך כך שאולי ושווה להתייעץ איתם חד פעמית או לקראת ניתוח ולו בכדי להרגיש בידיים טובות).
אולי יש עוד נושאים שאם תפשפשי בהם ייסתבר שהם כאלה בחיים שלך. לא לבלוע לא להקיא.
הרבה מאוד אמביוולנטיות יש בסיפור שלך. באמת על הקצה שזה מזכיר לי את האמירה שיש אנשים שנאלצים לעבור דרך האש ואין מפלט. ואם הם כבר בתוך האש כדאי לעבור אותה כאריה שואג אף על פי ולמרות כל הימים והרגעים הקשים והאיומים ומפחי הנפש והרצון לא להתעורר לעולם.

לגבי הלבד, התחושה הזו שלך שאת מרגישה לבד, בסופו של דבר, מוכרת מאוד לכל מי שמתמודד עם איום על החיים. אני חושבת שכדאי, אם את בראש כזה, לבדוק אם יש קבוצת תמיכה לנשים במצב דומה. נראה לי שזה יחזק אותך ויטשטש משמעותית את תחושת הלבד הזו.

לסיום, אני בדיעה שמה שלא הכרחי מכורח המציאות, וניתן להקל בו - לכי על זה. בכל תחום אפשרי עכשיו. ואם את צריכה עזרה במשהו, כלשהו, אשמח.

<וגם, אם לא קראת, ממליצה לקרוא את "הסוד">

תודה על השיתוף
דמעות עכשיו בעינים

אור ואהבה

אהה!
גם אני נכנסתי לראות מה קורה!
יופי- יופי

לא רק הוא מורה עבורך. גם את מורה עבורו.

שלום אישה יקרה,
אין לי הרבה מילים
רק חושבת עליך באמת כל יום ומקווה ומאחלת ומתפללת שהאור ינצח את החושך,
שירבו הימים החזקים והאופטימיים ויסנוורו באורם את הפחד
או אולי יותר נכון שהפחד לא ישתק אותך (אותנו) אלא יהווה מורה מכוון בדרך...

_אני מבינה שזה שיעור רחב וגדול הרבה יותר.
שיעור של פתיחות אמיתית מול כל מה שמגיע לחיי.
מוכנות אמיתית לקבל גם את מה שמרגיש כל כך שונה ממני, כל כך זר לי.
אני מבינה שאלו כולם חלקים בתוכי, ואני נפתחת ונפתחת.
איזה מפחיד זה לפעמים_
כתבת את זה כל כך יפה.

מחבקת אותך,
עדינה

איזה כיף שאתן פה, מדהימה הקירבה הזו והשותפות איתכן.
מילותיכן מאוד מרגשות אותי.

חלמתי חלום אתמול על מישהי שלמדתי איתה בשנה שעברה.
אני מגיעה ללימודים השנה ומספרים לי שהיא מתה (הקלדתי עכשיו בטעות "אני" במקום "היא"),
אני המומה שואלת איך היא מתה וכולם עונים לי: מה זאת אומרת? היה לה סרטן והיא פשוט התעלמה ממנו, הכחישה את זה
ברור שהיא מתה... למה אפשר לצפות?....

קמתי עם מועקה גדולה מאוד.
כמובן שזה חלק בתוכי, שפוחד שאני מכחישה, לא מתמודדת, בוחרת לראות רק חלק מהתמונה,
להקשיב רק למי שנוח לי לשמוע אותו.

ועדיין, יש לי כל כך הרבה על מה להודות,
הרי יש לי תינוק בבטן!
זה ממש לא יאמן, כנראה זה ממש ברגע האחרון אחרון, הרי אם כל זה היה קורה ללא ההריון....

עדיין יש כאן עצב ותחושה של אבל על מה שדמיינתי שיהיה, כל כך רציתי ללדת שוב, בבית כמובן...
אני עדיין לא יודעת איך הדברים יהיו, אולי כן אוכל ללדת וגינלית, קיימת סכנה של דימום בלידה
ואני צריכה לעשות עוד בירורים,
ושוב , זה מקרה כל כך יוצא דופן שקשה מאוד למצוא מידע ולדבר עם מישהי שעברה חוויות דומות.

לסיום, אני בדיעה שמה שלא הכרחי מכורח המציאות, וניתן להקל בו - לכי על זה
תודה ג'ינ ג'ית, על כל מה שכתבת לי,
מדבר אלי מאוד , ובכלל, אחת המטרות ששמתי לי כרגע היא להנות כמה שאני יכולה, לחוות שימחה, לחוות הודייה על כל הטוב שיש בחיי,
אני במין הפוגה מהתפקוד הרגיל של החיים,
אינני עובדת, הפסקתי את הלימודים, כאילו קילפתי ממני כל סממן חיצוני,
כדי להרפא, כדי לגלות מה יעלה, מה יוולד ממני...

לא רק הוא מורה עבורך. גם את מורה עבורו
פיצה, את צודקת, עלי לזכור זאת. תודה.
אני יודעת שלא קל לו איתי, גם הוא צריך להמשיך לטפל בי בשעה שהוא מאמין שאני עושה דברים שמסכנים את חיי.
זה בוודאי לא קל לו.
אני מרגישה באופן ברור מאוד את הדאגה והאכפתיות האמתית שלו,
זה נוגע ללב,
למרות שמכל פגישה עימו אני יוצאת מזועזעת, ממש בלי יכולת לדבר.

או אולי יותר נכון שהפחד לא ישתק אותך (אותנו) אלא יהווה מורה מכוון בדרך
אמן.
הנה עוד מורה... (-: איזה מורים מאתגרים, אני מתחיל להתגעגע למורים מבית הספר (-:
זה ממש מדהים להבין כמה כל מה שניסיתי להרחיק מחיי (רפואה קונבנציונלית, פחדים, וכמובן מחלות) הופכים להיות הקרובים אליי ביותר, הפוטנציאל הגדול ביותר עבורי להתפתחות ,
לצמיחה למקומות הכי חשובים עבורי, הכי פותחים בעצם.
עדינה יקרה כל כך, קראתי על אימך, אני מתפללת לשלומה.
הלוואי שגם את תמצאי את הכוחות והשמחה להתמודד עם כל מה שיביאו החיים
(ואמן אמן אמן שיביאו רק טוב...)

תודה לכולכן

מותק!!!

איתך לאורך כל הדרך

איזה מורים מאתגרים, אני מתחיל להתגעגע למורים מבית הספר
איי, הצחקת אותי

_עדינה יקרה כל כך, קראתי על אימך, אני מתפללת לשלומה.
הלוואי שגם את תמצאי את הכוחות והשמחה להתמודד עם כל מה שיביאו החיים_
תודה יקירתי

אגב, שמתי לב שאת תמיד מוצאת את הדרך להגיב לכל אחת ואחת שכותבת לך ועוד בצורה כזאת אישית.
אני מקווה שזה לא מאמץ עבורך.
אני מבחינתי רק כותבת שתדעי שאת במחשבות שלי.
והתגובות שלך הן תמיד כל כך נעימות אבל אני לא מצפה להן ממך.
רק רציתי שתדעי.

אני פה, קוראת שקטה, תומכת שקטה, מתפללת שקטה.

אשה יקרה. רציתי שתדעי שבעקבות הדף שלך קרו מספר ניסים בחיי. שנים שמעתי קול בתוכי שאומר לי שיום יבוא ואטפל באנשים. הרבה בזכות החשיפה לה זכו הדברים שכתבתי לך, פנו אלי מספר אנשים, אשר בעזרתם קיבלתי את האומץ להתחיל לטפל. התחלתי. יש לי אפילו כבר קליניקה כאן בעין הוד שעומדת לרשותי.
נס נוסף, ואולי בעצם הנס שקדם לנס הראשון- אחד מאלו שהגיעו אלי הייתה חני בונה היקרה מפז. מאז משמשת חני עבורי כקואוצ'ינג-מנטורית. ערכה עבורי רב מאוד.
היא התנדבה לעשות זאת עבורי. אשמח לעשות זאת עבורך, ללא תשלום.
אני משתדלת שפגישה אחת תספיק, מקסימום 3. כל השאר זאת עבודה שפשוט קורית. דרך אגב, אני לא שואלת רשות, וכבר שולחת לך אנרגיות של ריפוי וקירקוע לאדמה הטובה.

שירי יקרה,
אני כל כך מתרגשת ממה שכתבת לי, יש לי דמעות.
אני שמחה כל כך בשמחתך ובהצלחתך, והדברים שלך מאוד משמעותיים עבורי.
מאז שגיליתי את המחלה בעצם עזבתי אמת העבודה ולימודים מאוד מאוד משמעותיים שלמדתי, הרגשתי שזה לא נכון עבורי ואני לא מצטערת, אבל קיים בי געגוע ולעיתים תחושות של חוסר ב"תפקיד " בעולם.
לפני כשבועיים נפרדתי בהדרגה ממטופלים שלי, ה

המחשב שלי קצת השתגע, אני ממשיכה,

בפגישה האחרונה עם המטופלים הרגשתי כל כך ברור את המקום הזה של הנתינה שקיים בי, את היותי משמעותית, באמת יכולה לעזור ולתת.
ופתאום נשארתי בלי זה.
אני בעמדה עכשיו של קבלה מהעולם.
זה מקום בכלל לא פשוט עבורי, אבל למידה ענקית.
אני מוקפת באנשים, שכמוך שירי, רוצים לעזור לי,
אני לעיתים לא יודעת איך לקבל את כל הטוב הזה, איך להודות, ובעיקר , איך לתת חזרה.
לכן הדברים שלך מרגשים אותי כל כך,
אני לומדת שנתינה שלי יכולה להעשות רק מעצם היותי מי שאני, מעצם השיתוף שלי ומתן האפשרות לאחרים לגעת ולעזור.
אני ממש מרגישה איך הידיים שלי רועדות כשאני כותבת זאת.
זה כל כך לא מוכר לי, זה דורש ממני המון אומץ,
לשחרר שליטה, לא להיות בעמדת היודעת, הנותנת, הטובה.
להיות מי שאני, בלי מאמץ, ככה.
תודה לך שירי יקרה,
אני בטוחה שאתקשר אליך ברגע שיתאים, אנחנו הרי כבר כל כך קשורות איכשהו.
ותודה גם לכולכן, שאתן פה, כותבות וקוראות ומלוות כמו מלאכיות טובות.

עדינה, התגובות אינן מאמץ עבורי, אני מרגישה קשר עמוק איתכן, אתן נכנסות איתי למקומות כל כך פגיעים ומפחידים,
התגובות חשובות גם עבורי, כך אני מרגישה את הקשר הזה בנינו,
מרגישה גם אתכן.

ועוד משהו:

חשבתי איך בתוך כל השקיעה הזו והפחד שאני חשה בשבוע האחרון,
אני הולכת ויורדת ויורדת
וגם שם,
כמו בכל מקום אחר,
בוחרת באהבה.

איזו ברירה אחרת יש ?

חמודה את!

אני פה, קוראת שקטה, תומכת שקטה, מתפללת שקטה.

אני לומדת שנתינה שלי יכולה להעשות רק מעצם היותי מי שאני, מעצם השיתוף שלי ומתן האפשרות לאחרים לגעת ולעזור
אני מאד מזדהה ויודעת איזה שיעור ענק זה עבורי (לאנשים בכלל ולדעתי לנשים בפרט).

_אני ממש מרגישה איך הידיים שלי רועדות כשאני כותבת זאת.
זה כל כך לא מוכר לי, זה דורש ממני המון אומץ,
לשחרר שליטה, לא להיות בעמדת היודעת, הנותנת, הטובה.
להיות מי שאני, בלי מאמץ, ככה._
אני ממש בימים אילו מתרכזת בדיוק בזה.
רואה את זה גם ברגעים הקטנים של החיים.
כמו למשל כשבעלי הכין לנו ארוחת בקר אתמול והוא אמר לי כמה פעמים לשבת כבר לאכול בזמן שאני התרוצצתי סביבו בניסיון לעזור לו.
וכשהוא שאל מה אני רוצה לשתות קפצתי באוטומטיות להכין לעצמי שתיה אפילו שהוא כרגע הציע.
אז הושבתי את עצמי חזק חזק על הכסא ונתתי לו לפנק אותי.
אבל לראות כמה הדבר הקטן הזה היה לי קשה, זה פשוט מגוחך!

_חשבתי איך בתוך כל השקיעה הזו והפחד שאני חשה בשבוע האחרון,
אני הולכת ויורדת ויורדת
וגם שם,
כמו בכל מקום אחר,
בוחרת באהבה._
מקסים!

שולחת לך אהבה ותודה על הכתיבה שלך
היא מעוררת בי כל פעם מחדש השראה גדולה.
תזכורות שהן חשובות לי.

בריאות ושמחה לכולנו

קוראת בשקט
ו

נעים שאתן כאן

אוהבת ומחבקת.

שליחה על ידי עדן* » 13 דצמבר 2008, 21:15

אני הרבה איתך בלי ככ לכתוב.
חושבת עליך,
קוראת מתרגשת מתחזקת,מתפללת,

היום עלה לי להציע לך רעיון לרפוי , לתמיכה בהריון וללידה.
אם תרצי שלחי אלי מייל לhealingbirth@גמייל נקודה קום ואתן לך גם פרטי טל .
שבוע מבורך שפע אהבה

אהובתי, גם אני כאן.
אני לומדת שנתינה שלי יכולה להעשות רק מעצם היותי מי שאני
עבורי זה היה כך מאז ומתמיד, את כולך מתנה לי מהרגע הראשון ובכל הרגעים הנפלאים בקרבתך.

נמצאת,מלווה,מתפעלת.
כמו מקבלת אישור לגודל האדם שאת.באמת באמת.
כמה שאת מסוגלת להכיל זה מדהים,
וכלכך טבעי רוב הזמן להיות עם הצד הקל והטוב של החיים.ובעצם,למה לא?
אני מבינה שאלו כולם חלקים בתוכי, ואני נפתחת ונפתחת.
כך גם האופטימיות,התקווה,השמחה במה שיש וההודייה,הם כולם שלך.
כמו גם אהבתי הנצחית...
ורק מזכירה לך כאן,כי אולי זה לא נאמר מספיק או שיש תחושה של "התרגלנו" למצב
אם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור,רק תאמרי.

אשה, אני רוצה לנסות לבקש ממך לשים לב לנקודה מסוימת. את זוכה כאן באתר, ואני מאמינה שגם בכלל , להרבה הערפות של התפעלות, גם מצידי, גם מצד אחרות. באיזה שהוא מקום למעלה כתבתי לך להיזהר מזה, כי זה עשוי להביא להתמכרות. אני רוצה לספר לך על משהו שעומד לקרות לך, כנראה, לא בטוח, אבל יש לי הרגשה.... מנסיון.... מתישהוא את תפנימי את כל ההתפעלויות הללו ולא תזדקקי להם יותר מן החוץ. ואז תהיי את עצמך במלואך. בעצם את ככה כבר עכשיו, את רק צריכה לראות את זה. כל זמן שאת צריכה את החיזוקים מבחוץ, את רואה, וגם תראי שיש לך אותם. תמיד כשתצטרכי להיזכר, את תקבלי אותם, גם כשתהיי לגמרי בריאה לחלוטין מזה הרבה שנים. תהיי שם במקום הזה, ותזכרי שכל השאר שייך לעבר. הרכיני ראשך בענווה, הודי לבריאה ותמשיכי לעשות בחיים את מה שאת צריכה לעשות.
אור ואהבה.

נכנסת כמעט כל יום לראות מה שלומך
מקוה שאת בטוב
מאחלת שבת מבורכת

נכנסת להמליץ על סדנת- ויפאסנה המיועדת לחולים, נרפאים ובני משפחותיהם.
דרך לתמיכה בהתמודדות עם המחלה.מאורגן ע"י עמותת תובנה- ללא כוונות רווח וכן לכוונות רווחת הלב והגוף... אשמח אם תפיצו. אם זה לא מתאים לכאן- אנא מיחקי הנה הפלייר:
http://mail.google.com/mail/?ui=1&view= ... tid=0.4&zw
החלמה שלמה

ממליצה על שרה בן חמו - בשיטת קינגסטון נרפאה מסרטן היא נמצאת בעין כרם אין לי את הטלפון מצטערת, כתבה ספר שביל הזהב לריפוי טיבעי.

בריאות שלמה והמון טוב

היה לי קושי לכתוב פה,
אולכ קצת רציתי להרגיש שהחיים שלי פשוטים, בלי ההתמודדות הזו,
וגם הרגשתי כאן פתאום מאוד חשוף,

אבל כבר כמה ימים אני נכנסת ויוצאת עם איזה דגדוג בידיים לכתוב קצת,
לא ממש יודעת מה.

אני בשבוע 29 להריון,
זה נס.
פשוט כך.

אני מבינה שעוד מעט יהיה לי תינוק, ואני אסירת תודה. (טפו טפו טפו)

לקראת סוף ההריון אני אמורה גם לקבל החלטות,
מתי ואיך ללדת, האם לעשות התערבויות אחרי הלידה ואילו התערבויות.
כאילו פסק הזמן שקיבלתי להרגיש בריאה ובהריון הולך ואוזל,
ועלי לקבל החלטות .

כמובן ששוב אני עומדת בצומת הזו, יודעת שהמעט שאני יכולה לעשות הוא להשתדל לעשות את הכי טוב, אבל זה באמת לא בידי והשליטה שלי כל כך קטנה בעצם,
וזה מרגיע אותי.
ואני מתפללת לאלוהים שיעזור לי לקבל את ההחלטה הנכונה, לא מתוך פחד, לא מתוך התנגדות או לחץ,
החלטה שתוביל לריפוי הנכון ביותר עבורי.

ההחלטה תלקח תחת הרבה אי וודאות וערפול, כיוון שאין באמת דרך לדעת האם הסרטן התפשט, ולמרות שברוך השם כל התוצאות של הבדיקות שאני עושה יוצאות טובות, זו לא אינדיקציה מספקת, ולדעת הרופאים עלי להוציא עם הלידה, או מעט זמן אחריה את הרחם ובלוטות הלימפה.

אני מציירת מאנדלות (בליווי המבורך של חוה בת חיים), מרגישה איך התהליך של הציור מרפא אותי,
איך הדף מכיל את כל הפחדים, הבהלה וגם הכעס שמתעורר.
בקבוצה שלנו עולה נושא המוות,
אני חושבת עליו, על המוות.
שלי ושל אחרים.
זה נושא שהדיאלוג מולו כל כך אישי, כמעט אסור לדבר על זה בעולם בו אנו חיים.
ובכל זאת, המוות הזה הפך לסוג של מלווה בתקופה הזו.
אני מתיידדת איתו, אני משתדלת להכיר אותו יותר, לעסוק בו באיזשהו אופן.
תודה על כל התרבויות המזרחיות שמספקות קצת נחמה בנושא הזה, קצת אפשרות להתבונן במוות בלי תחושת השיתוק והחנק שהוא מעלה.
אני רוצה להתבונן בו, להתקרב אליו, לגעת בו ממש.
מותי שלי ומותם של כל הקרובים לי, עם כולם אצטרך להתמודד, ללא שום ספק.
והנה קיבלתי הזדמנות לפתוח את ליבי אליו, להתכונן, להתקרב.
כל כך טיבעי הוא, כל כך מובן מאליו,
למה עוד אפשר לצפות?
ובכל זאת, כמו מפלצת בפינה , עורבת שם, ממלאת את כל החדר, אבל אנחנו עסוקים בלהתעלם מקיומה, לחיות בחדר חנוק , מלא הסחות דעת.
אני מבקשת מאלוהים שיאפשר לי לגעת שם, לחבק את המפלצת, להביט.

הטיפול שלי עם אותו הילר הסתיים בנתיים, הוא לא יכל להמשיך לטפל בי בהריון, כיוון שזה משחרר לגוף יותר מידי רעלים.
הוא חסר לי מאוד, חלמתי שהוא מתקשר אלי לשאול לשלומי,
מאוד קשה לי לעמוד מול עולם הרפואה ללא ההדרכה שלו.
אני מרגישה שהיום , בעזרתו, אני מזהה כל שינוי בגוף שלי, כל התפתחות של איזשהו גידול,
זה מדהים, איך אני מרגישה גידול קטן, ואחרי כמה ימים מרגישה איך הוא נעלם או קטן,
מעולם לא הייתה לי שום מודעות לשינויים כאלה בגוף.
כשאמרו לי שיש לי גידול בצוואר הרחם לא ידעתי בכלל איפה נמצא צוואר הרחם שלי, כלומר, כמובן שידעתי שזה מתחת לרחם וכד', אבל לא ידעתי לחוש איפה האיבר הזה קיים בגופי,
היום אני מרגישה כל כך אחרת.

חיבוק וחום.

שלום לך אישה יקרה
אני כל כך מתרגשת לראות אותך כאן.
אין יום שאני פותחת את מה חדש ולא בודקת לראות אם במקרה כתבת כאן.
מה שאת כותבת על המפגש/היכרות שאת עושה עם המוות מעניין מאד, מעורר אצלי הרבה מחשבה.
איזו דרך...

שולחת לך חיבוק גדול והרבה אהבה.

נשיקות

התמלאתי התגשות לראות את התגובות שלכן,
לפעמים קשה לי לכתוב כי הדף הזה התחיל כל כך דרמטי, ועכשיו החיים הם הרבה יותר בנאליים (תודה לאל),
ובכל זאת,
הרי ההתמודדות הזו הופכת להיות יותר ויותר חלק ממני,
לא איזה פרק חיצוני לי, שבא וזעזע את חיי,
אלו הם החיים.

יש לך תינוק ואת מגדלת חיים חדשים
זה המון זה חיים.
זה נס ויש ניסים כל הזמן.
מה שאנו מאכילים גדל.
את מגדלת חיים זו מן מנטרה
את חיות וחיים.
אני ככ שמחה שחזרת לכתוב
זה מעורר בי המון השראה ותקוה.
לחיים חדשים מאחלת
הרבה אהבה שפע אהבה
וניסים.

אני פה ממשיכה להיות מתפללת שקטה @}

לבקשתה של אשה-
לגבי סופשבוע בנושא התמודדות עם כאב וחולי שמארגנת עמותת תובנה - אני לא יודעת איך מורידים לפה תמונות, אז הנה הפרטים: הסופשבוע ייערך ב12-14 למרץ בתובל שבצפון, מיועד לסובלים ומחלימים ובני ליוויתם. לפרטים נוספים מומלץ להכנס לאתר של עמותת תובנה או לכתוב אלי. מנסה שוב לצרף את הקישור, אולי הפעם ייפתח: http://mail.google.com/mail/?ui=1&view= ... tid=0.4&zw
בריאות וריפוי לכולנו

עמותת תובנה

מקווה ששלומכם טוב @}

שליחה על ידי אישה* » 02 מרץ 2009, 21:47

תודה לכולכן,
בהירות, מה שכתבת לי מקסים.
איזה כיף שאתן כאן, מלוות בסבלנות.

אתמול חשבתי על הלידה המתקרבת ובאה,
הלידה הקודמת שלי היתה בבית, לידה ארוכה מאוד, לא פשוטה, עם המון תובנות ושיקופים על החיים שלי,
ככל כך רציתי ללדת שוב,
כל כך רציתי שוב הזדמנות ללמוד ככה, לחוות חוויה כל כך ( איזו מילה אפשר לבחור) מלאה ומתומצתת של החיים.
אתמול הבנתי שכנראה שזה לא יקרה,
כלומר, אני יודעת את זה כבר זמן רב, שכנראה עלי לעשות ניתוח קיסרי,
אבל עד אתמול לא ממש הרשיתי לעצמי להעצב מזה,
כאילו אמרתי לעצמי: על זה אני מוכנה להתפשר, המצב בו אני נמצאת כל כך מורכב ,
ויש לי כל כך הרבה על מה להודות,
אבל עדיין יש בי עצב ותחושה של אובדן על זה שכנראה ולא אלד יותר.
המחשבה על לוותר על חוויה כזו עצובה עצובה}

שליחה על ידי אישה* » 02 מרץ 2009, 21:51

אבל היום הבנתי שהתפיסה של הלידה עצמה כאיזשהי הזדמנות חד פעמית,
כאיזשהי נקודת שיא של התפתחות אינה נכונה לי,
לפחות לא בהריון הזה.
הרי ההריון הזה הביא איתו כל כך הרבה הבנה,
כל כך הרבה צמתים של בחירה,
שהגיעה מהמקום הכי הכי אישי שלי, הכי נכון לאותו רגע,
התחברות עמוקה לרצון שלי, ממש ללדת את הרצון שלי בכל רגע מחדש.
אז אולי ההריון הזה כולו הוא כמו הלידה שלי מחדש,
ולא משנה איך התינוק הזה יוולד, הוא הביא עימו התפתחות וצמיחה אדירים עבורי,
ככה , בכל רגע ורגע,
מהשניה שהוא הגיע,
ללא הפסקה,
ולכן אין לי מה לצפות כל כך ללידה כאיזו הזדמנות חד פעמית,
כי ההזדמנויות היו איתי בכל התהליך,
ואספתי אותן,
וגדלתי גם אני

מרגש מאוד,את אישה מדהימה ומעוררת השראה.

שליחה על ידי אישה* » 02 מרץ 2009, 22:10

תודה פלונית.

ועוד בעיניין הלידה:
לתינוק הזה יש רצונות מאוד מסויימים,
הוא בא בזמן מאוד מאוד יוצא דופן,
אחרי שתי הפלות שאותן מאוד רציתי כמובן,
וכשהתחיל ההריון איתו הייתי כל כך שקועה בהתמודדות עם הידיעה על הסרטן,
שבכלל לא העלתי בדעתי שאולי אני בהריון,
כאילו זו ממש היתה החלטה שלו (ושל איזשהו כח עליון כמובן), שזה הזמן שלו,
ויכול להיות שיש לו גם את הדרך שלו לצאת אל העולם,
שוב, זאת לא הדרך שאני תכננתי, או שהייתי בוחרת בה,
אבל אולי דווקא הדרך הזו, שהיא הדרך של אותו תינוק לבוא,
דווקא אותה עלי לכבד,
ואולי גם כאן יש איזשהי הזדמנות להתפתחות עבורי.

ובדרך אגב, אמנם אני רק בשבוע 30,
אבל הוא ממש כל כל הזמן במצג עכוז... שולח לי רמזים ? (-:

שליחה על ידי אישה* » 02 מרץ 2009, 22:19

אני בשוונג של כתיבה... מוזר איך זה בא פתאום , אחרי זמן ארוך שממש לא התחברתי לכתיבה...

אני אמורה לקבל החלטות בזמן הקרוב:
איך ללדת (עד כה שמעתי רק המלצות על קיסרי)
מתי ללדת (רופא אחד רוצה שאעשה זאת בשבוע 32-3, והשני בשבוע 36),
וכמובן איך להמשיך בטיפול במחלה (על פי המלצות הרופאים- כריתת רחם ובלוטות לימפה, עוד אופציה- כריתה של צוואר הרחם בלבד, וכמובן האופציה לא להתערב כירורגית או לדחות התערבות כזו)
ויש גם שאלה, במידה ואחליט לעשות ניתוח, אם לעשותו יחד עם הלידה ,
או כמה שבועות אחרי.
יש יתרונות לכאן ולכאן.

בקיצור המון החלטות, כל אחת שוקלת איזה שני טון.
אני מקווה שההחלטה פשוט תוולד בתוכי ברגע הנכון,
כי אני מבינה כבר שלא באמת ניתן לקבל אותה ממקום רציונלי, או ממקום נכון והגיוני.

היום קיבלתי טלפון מפתיע מאוד מבחור שיצאתי איתו לפני 13 שנה,
הוא פגש את אח שלי במקרה והתקשר אלי.
הוא סיפר לי שלבן שלו בן ה-4 יש סרטן והוא עובר איתו טיפולים.
מה שהפתיע אותי היה ששמעתי בקולו את אותה אופטימיות ובהירות שגם אני מרגישה מאז שאני יודעת על המחלה,
זה ריגש אותי ונגע בי עמוק,
כמו שני אחים לקושי שמבינים גם את הכאב אבל גם את המתנה והשמחה.

תודה

הכל נשמע כל כך מדויק אישה יקרה.

_ולכן אין לי מה לצפות כל כך ללידה כאיזו הזדמנות חד פעמית,
כי ההזדמנויות היו איתי בכל התהליך,
ואספתי אותן,_
אכן אספת ונשמע שעדיין ממשיכה לאסוף כל הזמן.
ההזדמנויות הן אינסופיות כמו שכתבת וממשיכות להפתיע (-:

מרגש מאוד,את אישה מדהימה ומעוררת השראה.
אכן אכן אכן.

שליחה על ידי אישה* » 02 מרץ 2009, 22:25

עדינה יקרה,
איך את תמיד פה בשבילי,
זה מרחיב את הלב

נראה לי שלכל דבר יש את הזמן שלו,פשוט
התבונה מובילה באהבה.
בלי פחד, ברגע שתצטרכי תדעי מה האמת העמוקה ביותר לא?
תזמני לך תשובות והבנות מהעומק.כך תשארי רגועה מתפללת מכוונת-קטונתי מלדעת
רק להקשיב
מאחלת לך ימים שמחים מלאים
וקשר שמח מיוחד עם עוברך המברך
באהבה
חג שמח

מרגש מאוד,את אישה מדהימה ומעוררת השראה.
אני יושבת פה נפעמת מהתובנות שלך על ההריון הזה,
על כל המסע הזה שלך,
מאחלת לך הרבה כוחות ושלוה בקבלת ההחלטות להמשך

חיבוק חם.

יש אפשרות להיעזר במסע שלך ב יאיר כהן מפרדס חנה. 04-6277277

קראתי עכשיו לראשונה את כל הדף
וואוו
אין לי מילים
אבל אנסה בכל זאת
קודם כל אני מחכה לכל מילה שתכתב
על ידך אישה
מה שלומך? מה שלום עוברך?
מה החלטת? מתי וכיצד תלדי?
מבין המילים שלך אני מנחשת שכנראה תיולדי
האם זה ניחוש נכון?
דבר שני את באמת מיוחדת במינך, מחשמלת ממש
איך בין כל הטלטלות שעברת את מוצאת את המרכז שלך,
את שוויון הנפש מול הקצוות את הזהוי של המרכז שלך
וואו,

זו ממש אמירה שנאמרת דרכך
החיים הם האנרגיה היחידה,
כל שיבוש הוא בשירות האנרגיה הזאת
ועם הידיעה הזאת ילדך יצא אל חייו
אינשאאלה

ממש נורא הוד
קוראת ובוכה מהתרגשות
כותבת ובוכה מאהבה אליך

והאיש שלצידך
בכל פעם שכתבת עליו ראיתי בדמיוני איש אוהב וחבר
וביתך המקסימה

חזקי אהובה
בריאה ומוארת את בנפשך במילותיך בשתיקותיך בגופך

(())(())(())(())

שליחה על ידי אישה* » 16 מרץ 2009, 20:37

עשב חיטה יקרה, תודה עמוקה על דבריך,
גם לך בהירות, אמא של בוטן, ו יו יו בקנדה.
האכפתיות שלכן מדהימה אותי, מפתיע איך זה נוגע בעוד אנשים.
תודה ענבל, אני כרגע מרגישה מאוד מסופקת ועטופה מבחינת הליווי שאני מקבלת.

מה שלומך? מה שלום עוברך?
שלומי טוב, הדברים הולכים ומתבהרים עבורי,
שוב בדרכים מופלאות ממש.

כפי שהרגשת עשב השדה, חשבתי שאני הולכת לכיוון של ניתוח קיסרי,
אבל כרגע נראה לי שבכל זאת אבחר ללדת.

בשבוע האחרון כאילו מכל הכיוונים מגיעה אלי אינפורמציה לגבי החלמתי. ישנם דברים אישיים מאוד שקשה לי לחלוק פה, כי אנשים שאני מכירה קוראים כאן,
אך אחלוק במה שמרגיש לי מתאים.

אז לקראת ההחלטה הרגשתי שעלי לקבל חוות דעת נוספת מרופא שהוא גם אונקולוג וגם מיילד.
התפללתי לפגוש ברופא שיהיה נכון עבורי, שיוכל ללוות אותי בדרך שתתאים לי, ואכן קיבלתי רופא כזה
(זה כל כך מרגש אותי לכתוב זאת, הרי כל מה שצריך זה לבקש מכל הלב, והנה זה מתגשם,
זה גילוי כל כך חדש עבורי,
כל הזמן מזכירה לעצמי להתפלל, לבקש, מתוך הלב)
אותו רופא המליץ לי גם הוא לעשות ניתוח קיסרי ולהוציא את הרחם יחד עם בלוטות הלימפה,
אבל היה מוכן לדון עימי בכל האופציות שעומדות בפניי, למרות שהוא אינו ממליץ עליהן.

הדבר המשמעותי ביותר שהוא אמר לי, בהסתמך על הנתונים הפתלוגיים של הגידול שהוצא, היה שהוא מאמין שאני בריאה (!!!!!!!!),
ושאם יוציאו לי את הרחם הוא כנראה יהיה נקי,
למרות זאת, לפי דעתו, עדיף לעשות את הניתוח.
הוא אמר כי 95% מהניתוחים מתבצעים בשביל אותם 5% שהם באמת הכרחיים
כלומר הם מעדיפים לטעות בהוצאת הרחם ולא להשאיר רחם שחס וחלילה נגוע.

דבר נוסף ששמעתי ממנו הוא שבעצם אין שום סיבה להתלבט לגבי הוצאת הרחם כי זהו איבר מיותר לחלוטין במידה ואינני רוצה עוד ילדים (שאלה שאינני יודעת לענות עליה כרגע)

שליחה על ידי אישה* » 16 מרץ 2009, 20:52

בקיצור,אחרי הפגישה איתו הרגשתי המון בלבול, היו רגעים שחשבתי לעצמי שאם קיימים 95% שאני עושה את הניתוח לחינם ברור שעלי לא לעשות אותו,
ומאוד לא התחברתי לאמירה שהרחם הוא מיותר במידה ואינני רוצה עוד ילדים.
הרי זהו איבר בגופי, ועוד איבר בעל משמעות רגשית ונשית כל כך עמוקה (לפחות עבורי)

ברגעים אחרים אמרתי לעצמי: מה את עושה סיפור? תעשי את הניתוח ותסיימי עם זה...
במקום להלחם בכולם, במקום לקחת סיכונים מיותרים, תעשי את הניתוח ו"תסיימי עם זה"
דיברתי עם מספר נשים שהוציאו את הרחם ואפילו ראו בזה הקלה.

עברו עלי ימים מאוד מתוחים, הרגשתי שהגיע הזמן לקבל החלטה, וזה שלב לא קל.
כאילו פסק הזמן שקיבלתי במהלך ההריון (לאחר שהחלטתי לא לעשות ניתוח)
הולך ואוזל.
כמובן שקיים אצלי חשש ומתח גם סביב הלידה והעובדה שאני עומדת להיות אמא לשני ילדים...

ואז פגשתי את דניאל, אותו הילר שטיפל בי. (כעת אנחנו בהפסקה של הטיפול כי הטיפול שלו משחרר רעלים לגוף וזה עלול להזיק לעובר)
הפגישה איתו חיזקה אותי כל כך,
החזירה אותי לעצמי, לביטחון שלי בגופי,
לאומץ שלי לבחור באמונה,
לבחור ביכולת שלי לסמוך באמת ובתמים.

דניאל דיבר איתי על אלוהים שהראה לי את הדרך , שהוביל אותי לכל דרכי הטיפול האלה,
שרוצה שאהיה בריאה,
ודיבר איתי על הרגע הזה , אליו הגעתי עכשיו.
הרגע בו כל הדרכים פרושות לפני,
שמעתי והתנסיתי בהן,
וכעת זה הרגע בו קיימת בפניי הבחירה החופשית.
הרגע בו עלי לקבל את ההחלטה.
אני יודעת שאלוהים יהיה איתי בכל דבר שאבחר,
אך עדיין, זהו רגע של בחירה טהורה.
פה אני יכולה להחליט איך אני בוחרת להרפא.
זהו רגע מאוד מזוכך, מאוד מובהק,
שקיימת בו אני מול עצמי, בסופו של דבר.

כמו כן, הוא דיבר איתי על התינוק הזה שברחמי,
תינוק שאני יודעת כמה שינה את חיי, כמה פתיחות ואמונה הביא עימו,
ודיבר על הדרך שלו,
על העובדה שהוא מגיע לעולם בנסיבות כאלה.
ואני הרגשתי פתאום כמה הדרך הזו אינה רק דרכי,
אלא היא גם הדרך שלו,
ואולי התפקיד שלי הוא ללוות אותו בדרך הזו,
לבחור בו, למרות הקושי הגדול,
למרות העובדה שזה דורש כל כך הרבה עבודה ובחירות ופחד.
ואולי לכן אני נושאת אותו ברחמי,
כי אני יכולתי כרגע , בנסיבות האלה, לבחור בו, לבחור ללדת אותו,
לבחור לגדול ולהתפתח מתוך הבלבול והעומס הזה.

ומשהו בי התבהר,
ולמרות שעדיין לא קיבלתי החלטה סופית,
אני יודעת שאני אחליט מתוך אומץ,
מתוך אמונה שלמה.

אני בוחרת שוב להאמין בגופי,
שוב ושוב ושוב,
בוחרת להאמין ביכולתו המופלאה לשאת את ההריון הזה, ללדת,
להבריא.
בוחרת להיות בריאה.

תודה גדולה שאני יכולה לנסח את כל זה, לעצמי ולכל מי שבוחר לקרוא.
תודה על ההזדמנות,
ותודה על הליווי.

אישה
את מדהימה, את לא מפסיקה להדהים אותי
את יותר ממדהימה...אין לי מילים
אפשר ללמוד ממך כל כך הרבה, שזה לא ייאומן

את כולך בריאה, במלוא מובן המילה, בריאה
אני שולחת לך המון אהבה ואמונה

שליחה על ידי עדי_ל* » 16 מרץ 2009, 22:01

_את כולך בריאה, במלוא מובן המילה, בריאה
אני שולחת לך המון אהבה ואמונה_

שליחה על ידי אישה* » 16 מרץ 2009, 22:11

יעל ועדי,
תודה!!!

כן אני יודעת שנפשנו

ואני זוכרת שאת גרה קרוב אלי (באת אז ברגל אם אני לא טועה נכון?)
אולי תרצי אחרי הלידה עזרה עם אוכל ואני יותר מאשמח פשוט לבשל קצת יותר ולהביא אלייך אוכל צמחוני בריא ומזין
אז רק תגידי...תרגישי חופשי,אני אחרי הלידה ממש שמחתי עם כל סיר מלא באוכל שקיבלתי....

אני ממשיכה לקרוא ולהתמלא בהשראה.

_את כולך בריאה, במלוא מובן המילה, בריאה
אני שולחת לך המון אהבה ואמונה_

_(זה כל כך מרגש אותי לכתוב זאת, הרי כל מה שצריך זה לבקש מכל הלב, והנה זה מתגשם,
זה גילוי כל כך חדש עבורי,
כל הזמן מזכירה לעצמי להתפלל, לבקש, מתוך הלב)_

האייקון הזה היה צריך להיות עם חיוך...