התערבות רשויות הרווחה

[אהבת_עולם*]

דרך אגב, מי שרוצה לעזור ולתרום כסף או ציוד, אלה הפרטים של מי שמרכזת את זה:
לתרומות: פרח 052-6810299

[סמדר_נ*]

מהו בדיוק הציוד הנדרש?

[אחת*]

שוב לא עונים לי במספר,
אבל מה עם לערב את התקשורת בסיפור? יעל דן אמפטית לסיפורים כאלו, או לשלוח למייל האדום באתרי העיתונים?
איפה האשה הזו מתגוררת ?

[אהבת_עולם*]

אחת, אני אברר על עירוב התקשורת, ופרטים נוספים.
אם את לא תופסת אותה בטלפון, את רוצה לתת לי את המס' טלפון שלך ואבקש מפרח לחזור אלייך?
את יכולה לכתוב לי למייל ahavatolam ב- walla.com.

[אהבת_עולם*]

סמדר, הציוד הנדרש כרגע זה כמעט כל דבר - מכשירי חשמל, ריהוט, מקרר וכו'.
אבל אני אבדוק אם יש דברים שהיא כבר קיבלה, ואם יש דברים ספציפיים שצריך כרגע.

[אהבת_עולם*]

_ברווחה גם זרקו שאם הקטן יתחיל להפגין אותות מצוקה הם ישקלו להכריז עליו קטין נזקק.
כלומר אם אעשה "גלים" ואדווח להם, שוב, על אלימות האב הם עלולים לממש את האיום, ואם אשתוק האב ימשיך לפגוע בילד הצעיר, שרק הוא במסגרת מחייבת של הסדרי ראיה. הגדולים יותר כבר לא מחוייבים בהסדרי ראיה אם אינם מעוניינים והם לא.
מרגישה מצוקה קשה ובמלכוד נוראי...._

רק עכשיו שמתי לב מה כתבת. זה מזעזע.
במקום לעזור לילד, במקום לבדוק מה קורה עם האבא, במקום לעזור לך - רוצים 'לפתור את הבעיה' בלקחת את הילד מרשותך???

לא יודעת איך לעזור לך.
מה שכן, אני יודעת בוודאות, שלעולם, אבל לעולם - שלא תעזי לחתום על נזקקות.
אם את לא חותמת את יכולה להילחם ולמנוע את זה. אם את חותמת - הלך עלייך.

דבר נוסף - תדאגי להקליט כל שיחה, אבל כ-ל שיחה, עם הרווחה. (ותזכרי מה שאמרתי! אל תזלזלי בזה... זה עשוי להיות מאוד חיוני)

אל תסמכי עליהם בכלום, אל תשתפי אותם בדברים שאת עוברת, ואל תסגירי שום מידע. (כל מידע שתגידי יכול לשמש נגדך. למשל אם תאמרי שאת עצובה מהמצב - הן יכולות לכתוב בדו"ח 'האמא בדיכאון, היא לא מסוגלת לטפל בילד' וכו').
במיוחד אל תראי חולשה. אל תראי שאת זקוקה לעזרה. (כמובן חשוב שתבקשי עזרה ושתיעזרי, אבל לא מהרווחה. ממש לא ! מי שחלש בעיניהם, הוא מי שהם יכולים לעשות בו כרצונם).

מצטערת שזה נשמע שאני מנסה להפחיד - אבל פשוט זאת האמת העצובה.

תנסי לפנות לעו"ד שיעזור לך לדעת מה הצעד הכי נכון לעשות. מאוד כדאי שתתייעצי לפני שאת עושה צעדים כאלה ואחרים.
(ובשום פנים ואופן לא עורך דין מהסיוע המשפטי).

אם את רוצה, אני יכולה להפנות אותך לחברה שלי שיש לה הרבה ידע בנושא.
והיא גם יכולה להפנות אותך לעורכי דין אכפתיים ואנושיים שעוזרים במקרים כאלה.

את יכולה לכתוב לי ל-ahavatolam ב-walla.com.

(הייתי אומרת לך לעזוב את הרווחה ולא לפנות אליהם יותר. השאלה, מה עושים עם הגרוש. באיזו רמה האלימות שאת מתארת? את חושבת שהפגיעה בבן חמורה? את חושבת שהאב צריך להפסיק לגמרי לראות את הילד?)

[אנחת_רווחה*]

תוצאות המחקר מוכיחות חד משמעית כי משרד הרווחה גורם נזק משמעותי לילדים, הן בקהילה והן מחוצה לה. הילדים שטופלו בכפיה ע"י משרד הרווחה נפגעו קשות מן הטיפול, ולעומתם ילדים מרקע דומה שלא טופלו ע"י משרד הרווחה לא נפגעו יחסית. זכאות לבגרות, פתיחת תיק פלילי, לידה בגיל צעיר, ועוד.

תודה טליה !

[אהבת_עולם*]

מבט שני - מדינה נגד אמא
(אמהות שהרווחה חטפה את ילדיהן בתואנות שווא.)

[מיכל_צמות*]

_המצב בארץ חמור, המדיניות של משרד הרווחה אכן דורסנית. יש לכך כמה סיבות:
בארץ יש לעובדות סוציאליות כוח בלתי מוגבל, גם להסתיר דברים משופטים.

יש מנגנון שלם של עובדים, מרכזים, מוסדות לילדים שצריך לתחזק. אז מוציאים ילדים מהבית כדי למלא מכסות במוסדות, במקום לסגור את המוסדות המיותרים.

וזה רק הבסיס._ בשמת, הפתעת אותי לאללה. מבוסס על מה העניין הזה?
אני כבר כמה שנים לא פקידת סעד לחוק נוער, אבל מלווה מדי פעם בפרטי משפחות ספציפיות, מטעם הרווחה.
הפנימיות מלאות. המרכזים מלאים. הלוואי והיה מקום לכל מי שצריך.
אני לא אומרת שלא נעשות טעויות - אני רק אומרת שזו לגמרי לא המדיניות - ואין מקומות ריקים ומיותרים שצריך להוציא לשם ילדים בכח כדי "לתחזק אותם".

_דרך אגב, אפילו סתם אם איזה שכן יחליט להתנקם על משהו ויתלונן שאתם אלימים. או שהילד יגיד בגן משהו שיגרום לגננת לחשוב שקורה משהו בבית. גם אם הילד סתם פנטז.
דבר ראשון - מוציאים את הילד מהבית. רק אחר כך אולי אולי יבדקו אם זה נכון. ואולי גם לא._
אהבת, באיזו מדינה את חיה? את יודעת מה התהליך של הוצאת ילד מהבית? גם עם העו"ס אטומה ברמות - וכל מה שהיא רואה זה משפחה מתעללת - היא צריכה לעבור הרבה דרך חתחתים כדי להגיע לשם. פקידות הסעד כל כך עמוסות בעבודה - שאין לי ספק שהן לא מחפשות את העבודה מתחת לאדמה. ובטח לא סרסוריות של מסירת ילדים למשפחה אומנת או פנימייה (ששניהם אגב, קשה למצוא).
כתבתי פעם כאן או בדף אחר - שלהוציא ילד מהבית זה אחד הדברים הכי קשים שיכולים להיות. כי כשאת מוציאה ילד, גם אם זה מבית ממש ממש מתעלל - את אף פעם לא יודעת על מה הוא יפול - ובמשפחה האומנת או בפנימייה שלא יהיה חלילה גם מישהו שיתעלל, כי הרי ילד שיוצא מהבית (גם אם זה בית מתעלל) הוא במקום כל כך רגיש שהוא חשוף להרבה דברים.
לפני יציאה יש ועדת החלטה, ועבודה עם ההורים, ופנייה לבית משפט - והכל תהליך ארוך. רק במקרים של סכנה לחיים ממש (כמו למשל אמא לתינוק ששמה לו סכין על הצוואר, או אמא שלא מרשה לילד שלה להכנס הבייתה כי היא שוטפת עכשיו - ובאותו זמן מתעללים בו מינית אנשים בחוץ - והסיפור חוזר על עצמו - שניהם סיפורים מהחיים, של ילדים שליוויתי. השני, אגב - האם - חד הורית- קיבלה הדרכה צמודה, מועדונית עד הערב, סייעת בבית שליוותה את הילד והוא לא יצא מהבית - גם זו אפשרות לפעמים. ולפעמים לא).
וכמו שגם כתבתי כאן פעם - בתור הפקידת סעד או העו"ס את מסונדלת. חוק צנעת הפרט - לא משנה כמה התהליך צודק, ענייני מדויק - את מחוייבת לשמור על שתיקה, כי את המטפלת. כל מה שיכתבו בעיתון, יגידו וכו' - לך אין זכות לדבר בציבור על פרטיו של המקרה. כך שתמיד ישמעו רק צד אחד של הסיפור.

_מה שכן, אני יודעת בוודאות, שלעולם, אבל לעולם - שלא תעזי לחתום על נזקקות.
אם את לא חותמת את יכולה להילחם ולמנוע את זה. אם את חותמת - הלך עלייך._ הכרזה על ילד כקטין נזקק אינה על ידי החתמה של ההורים. זה משהו שבית משפט מכריז על ילד. זו החלטה של השופט. אם האם חתמה או לא חתמה - זה לא עניין.

הדף הזה הפך לדף של מסע השמצות והפחדות.
כן, יש עובדים סוציאליים שלא עושים עבודתם נאמנה. כן, יש מקומות שצריך להיות בשימת לב, להיות מודעת לזכויותייך. כן, מול המוסדות מאד קשה להתנהל, במיוחד אם חושבים שאת לא בסדר.
וכן - כל מה שכתוב בכל הכתבות מאד חד צדדי, חד מימדי - ולא משקף את התמונה המלאה בשום דרך וצורה.

[מיכל_צמות*]

רק במקרים של סכנה לחיים ממש התחלתי את המשפט ולא סיימתי עד הסוף.... התכוונתי שרק במקרים כאלו (כמו שצויינו בסוגריים) אפשר להוציא ילד מהבית בחירום מעכשיו לעכשיו - כשיש סכנה מידית לחייו (הסיפור עם האמא עם הסכין על הצוואר של הילד. אמא עם מחלת נפש. תינוק בין כשנה. או אמא שמתקשרת לרווחה ואומרת: "אני לא הולכת לקחת את הילד מבית ספר היום. תעשו מה שאתם רוצים". אחרי שהתלוננה שהאב מתעלל בו מינית - ועכשיו אי אפשר שהילד יהיה גם אצל אביו. אז ילד יצא בחירום למרכז חירום). גם כשיש סכנה מיידית ואפשר להוציא מעכשיו לעכשיו זה הולך כך: פקידת סעד צריכה לקבל אישור של פקידת סעד מחוזית. תוך 24 שעות צריך להיות צו חירום של שופט, שגם הוא מוגדר בתחום של שעות - ואז מחוייבים לשמוע את ההורים.
בשש השנים שעבדתי כפקידת סעד - היו שני מקרים של הוצאה בחירום - שניהם מפורטים כאן. מקרים חמורים לא פחות - כמו הילד שנאנס, כמו ילדות שאבא קילח במים רותחים כי הוא היה על סמים ועוד - הילדים לא הוצאו מהבית בחירום, אלא נעשתה עבודה עם המשפחה, בדרכים שונות, כדי להבטיח את שלומם של הילדים.
לפעמים זה פשוט כך - דברים שרואים משם, לא רואים מכאן.

[מצ'רה*]

מיכל, כמה טוב שבאת.

[טליה_אלמתן*]

מיכל איך את מסבירה את המציאות הישראלית של 5% ילדים שמוצאים ממשפחותיהם, לעומת 0.5% המקובלים בארצות המערב?

[פלונית_לדף_זה*]

_מה אפשר לעשות כאשר האב (גרוש) אלים כלפי הילד שלו, בגיל 8, מבלי להרביץ. "רק" תפיסה קשה ומכאיבה מאוד זרועות, מבלי להשאיר סימנים חוץ מחבורה לא מרשימה?
הרווחה מיודעת על התפרצויות אלימות מצידו בעבר, אך משוכנעים שאני סתם מתריעה נגד האלימות שלו, נגד הקשר שלו עם הילדים, ושהוא בטיפול והשתנה. וזאת בשעה שאין שום שינוי בתוקפנות שלו ובהתנהלות שלו מול הילדים שנשארו בדיוק אותו דבר.
ברווחה גם זרקו שאם הקטן יתחיל להפגין אותות מצוקה הם ישקלו להכריז עליו קטין נזקק.
כלומר אם אעשה "גלים" ואדווח להם, שוב, על אלימות האב הם עלולים לממש את האיום, ואם אשתוק האב ימשיך לפגוע בילד הצעיר, שרק הוא במסגרת מחייבת של הסדרי ראיה. הגדולים יותר כבר לא מחוייבים בהסדרי ראיה אם אינם מעוניינים והם לא.
מרגישה מצוקה קשה ובמלכוד נוראי...._

חד משמעית: מה לעשות? כלום.
ברווחה הנטייה היא לחשוב שכאשר הורים גרושים, כשיש תלונה על אלימות - רוב הסיכויים שהיא חלק ממאבק הגרושים.
גם במשפחה של הורים לא גרושים, עוד לא שמעתי על מקרה שהיתה התערבות של הרווחה בגלל אחיזה חזקה עם אופי אלים בזרועות.
אם המצב יגיע לאלימות פיזית ממשית, קונקרטית, כזאת שאת יכולה לצפות שגם אדם לא במיוחד רגיש לדקויות יוכל להבין - אז כדאי לדעתי לנסות לפנות למשטרה ולהגיש תלונה. זה מאוד רנדומאלי שם - לפעמים יתייחסו לתלונה בשיא הרצינות ויטפלו (חקירה של האבא, אולי חקירת ילדים). לפעמים לא. רווחה זה מאוד מאוד שיטתי - אם תפני, הם יאשימו אותך.
אז אל תפני.
בשביל מה?
זה יעזור לילד? לא. זה לא יעזור לו.
זה יעזור לך? לא. זה יסבך אותך.
לימדו אותנו שאם יש אלימות חייבים לדווח? אז מה אם לימדו אותנו. לא מדווחים לגורם שעסוק בלהחליש אותך.

לטובת העו"סים שקוראים אותי - תראו, לרווחה באמת אין הרבה כלים לדעת מתי מדובר באם שרוצה למנוע קשר בין הילדים והאבא ומתי באלימות אמיתית, וכשמדובר בפק"ס לסדרי דין - אין לה גם הרבה רצון, הנחת העבודה היא מקסימום קשר בין הילד לשני ההורים.
זה לא מרוע. האופי של דינמיקה של התעללות הוא שהיא נסתרת, ובאמת קשה לחשוף אותה.

מה לעשות?
לעשות כל מה שמשמח אותך.
זה הדבר היחיד שאת יכולה לעשות בשביל הילד שלך.
כשיהיו לך עודפים, תשמחי גם אותו.
אי אפשר לתת לילד שלך משהו שאין לך ב"בנק" לתת.
אי אפשר לתת לילד שלך הגנה מאלימות כשאת עצמך מאויימת ע"י הרווחה.
זה נורא כואב.
והתחושה של מלכוד נוראי מוכרת עד אימה.
אז צאי משם.
את לא חייבת.
תהיי צופה שקטה במתרחש. תני לילד שלך ולעצמך הרבה כוח.
אם יקרה משהו קונקרטי - תשקלי עלות מול תועלת האם שווה תלונה במשטרה.

[פלוני_אלמונית*]

מיכל, כמה טוב שבאת.
ואהבת עולם ואישה במסע, אני מבינה שהתחלתן לייעץ פה בדף לאמהות מיואשות...
אולי כדאי ללמוד יותר את החומר לפני שממנים את עצמכן למוכיחות בשער? וללמוד זה לא מגוגל ולא מסיפורים בווי-נט. כתבו לכן כאן נשים מוכרות וותיקות שמכירות את התחום מבפנים. סביר להניח שיש מקרים לכאן ולכאן ושהמציאות הרבה יותר אפורה ומטושטשת מאשר השחור שאתן מנסות לצייר.

[אישה_במסע*]

פלוני, אם לא שמ/ת לב, אנחנו מדברות מניסיון ומהיכרות אישית. אנא, אל תבנה/י אנשי קש.

[אהבת_עולם*]

כתבה בישראל היום - ]איפה הילד ואיפה הסעד
על הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מהבית על ידי פקידי סעד.
סוף סוף הנושא מתחיל לחלחל למודעות הציבורית...

[אהבת_עולם*]

תחקיר בערוץ עשר: desktop]הרווחה בישראל פועלת על סמך התאוריה של גרדנר uri[/po]=%2Fwatch%3Fv%3DkgJhAfwDkNA&app=desktop (תאוריית הניכור ההורי) שהגיעה מארה"ב.
התאוריה גורסת כך: גם במקרה שהאב פסיכופת, אלים או מתעלל מינית - טובת הילד היא להיפגש איתו.
אם הילדים לא רוצים לראות את האב - זו אשמת האם כי ודאי שהאם מסיתה את הילדים נגד האב.
אם האם מדווחת על האב המתעלל לרשויות (כמו במקרים המובאים בכתבה, שהילד הגיע וסיפר ש'האבא עשה לו פיפי בפה') מתייחסים אליה כאל 'אם מסיתה' ו'מנכרת' - וסופה שהילדים יילקחו ממשמורתה.
הדרך היחידה לשיטתו של גרדנר 'לרפא' את הילדים ולגרום להם לראות את האב היא לנתק אותם מהאם - עד שיסכימו לראות את האב !!!!

זו הגישה המיושמת היום בגורמי הרווחה בישראל.
רונית צור, פקידת סעד ראשית לסדרי דין, חסידה נלהבת של התאוריה, מנחה את העו"סים לנהוג בהתאם לגישה זו.
ניתן לראות אותה מעידה על כך בסרטון הנ"ל. (אמנם חלפו כמה שנים מאז הסרטון, אך עדיין לא השתנה דבר).

רק כדי 'לסבר' את האוזן:
עוד מהתאוריה של גרדנר: פדופיליה אינה סטייה אלא אשמת הילד כיוון שהילד הוא יצור מיני והוא מפתה את המבוגר.
כמו כן לטענתו: "הגישה צריכה להיות סמכותית דיקטטורית ומאיימת". "טיפול הינו אגדה מיתולוגית ובזבוז זמן מוחלט".

בארה"ב כבר מזמן הבינו שגרדנר הוא שרלטן ופושע וזנחו את התאוריה.
בארץ התיאוריה עדיין שרירה וקיימת ועומדת כנר לרגלי העו"סים.

[אהבת_עולם*]

עוד מהסרטון הנ"ל:
סמדר לביא פרופ' לאנתרופולוגיה - הייתה אישה מוכה בארה"ב לגבר בן המעמד העליון (שהיה מכה גם את בנם) וכמעט איבדה משמורת על בנה, תחת תיאוריית הניכור ההורי של גרדנר לעיל, שהייתה מאוד חזקה בארה"ב בזמנו.
ברגע האחרון הספיקה לברוח עם בנה לארץ.
בעקבות כך נחשפו מקרים רבים בארה"ב של נפגעי ה'תאוריה' וגרדנר התגלה כשרלטן, ובארה"ב זנחו את תורתו.
בארץ כאמור עדיין ממשיכים לפעול לפיו.

(פק"ס רונית צור הנ"ל: "אנחנו יודעים לקרוא קריאה ביקורתית". סמדר לביא: "ואני קוראת את 'מיין קמפף' קריאה ביקורתית..." )

[פלוני_אלמונית*]

ומה עם הילדים?
http://saloona.co.il/auntpetuia/?p=1378

[אהבת_עולם*]

טור של שלומית צפרי שהופיע השבוע ב'סלונה':

אמא שכולה לילד חי

אני מתה. אין לי אוויר. לקחו לי את התינוק שלי. התינוק שלי!!!!
הלב שלי קרוע, מרוסק, מפורק לחתיכות,
הנשמה שלי זועקת את שמו - "אביאל"
כל כך כואבת את חסרונו ..
היום הוא בן 4, כבר גבר קטן ..
דעות ורצונות משלו.
אני עדיין זוכרת אותו תינוק.. מחייך לי ומצחקק, מתחבר ואוהב את כולם..
תינוק יפה שלי, ילד של אמא,
איך נתתי להם לעקור אותך מזרועותיי?? איך??
איך לא עצרתי אותם בגופי??
כבר שנתיים שאתה חי בלעדיי, אני יודעת שקשה לך, שאתה רוצה לאמא.. חשוב לי שתדע, אמא מאוד רוצה אותך, אמא אוהבת אותך!!!
שנתיים... שנתיים שלא קיבלת חיבוק, חום ואהבה של אמא,
שנתיים שאף אחד לא דואג לך ושומר עליך כמו שרק אמא יכולה.
שנתיים שאתה מסתובב מבולבל, מתוסכל, זועק ואיש אינו שומע.
זה מרסק אותי.
הפסדתי את הכל איתך.
את השנים והרגעים הכי חשובים - הם לקחו לי.
לקחו לי אותך.
רק אלוהים יודע כמה אני מתגעגעת אליך ...
כמה אני בוכה, מתחננת, מתפללת - די !!
תחזירו לי את הילד שלי. תחזירו לי את האור, את האוצר, את השמחה שלי, תחזירו לי את האהבה !
הוא אהבה שלי, הוא יודע את זה..

הילד שלי הוא הילד החטוף של משרד הרווחה.
יתום הרווחה.
ביום בהיר אחד, ללא אזהרה,
נכנסו לביתי שלוש עובדות סוציאליות בליווי של שוטרים והחריבו את עולמי.
ריסקו את חיי ואת חייו של בני.
הם תלשו אותו מבין זרועותיי ללא עוול בכפי.
העובדות הסוציאליות טענו כי הן קיבלו תלונה שאני צורכת סמים.
התחננתי שיבדקו, שלא יקחו לי את הילד סתם.
לא היה עם מי לדבר.. אחת מהן הצהירה - "אין לנו צורך לבדוק דבר"
האבסורד הוא שהיא צודקת..
החוק כפי שהוא היום, מתיר לכל עובדת סוציאלית להכנס לכל בית בישראל, להכריז על כל קטין כ"קטין נזקק" או "בר סיכון",
מבלי לבדוק את הדברים, מבלי להוכיח וללא בית משפט.
עובדות סוציאליות מנצלות את כוחן לרעה וחוטפות תינוקות מבתים נורמטיביות, ממשפחות אוהבות וכשירות.
כל חטאן של אותן משפחות הוא שהן נחשבות לאוכלוסיה חלשה.
כן, משפחה יקרה, אמא אוהבת, אבא דואג, אם אינכם מהעשירון העליון גם ילדכם יכול להחטף מכם.
אני הרבה פעמים נתקלת באנשים שלא מאמינים, או לחילופין - בעובדות סוציאליות שמכחישות..
אך האמינו לי, כולם כבר יודעים.. רק צריך לשבור את קשר השתיקה.
צריך לקום ולהגיד את האמת לאמיתה.
הרווחה חוטפת ילדים ממשפחות קשות יום בכדי להשלים מכסת אימוץ.
הרווחה חוטפת ילדים מהורים כשירים רק בשל היותם עניים.
הרווחה חוטפת ילדים כי זהו עניין כלכלי. יש כאן אינטרס כלכלי מובהק והוא נעשה על חשבון גבם של הילדים שלנו.
תתעוררו. תתעוררו ותלחמו עכשיו, שלא תצטרכו להלחם מתוך כאב, רק מתוך תמיכה. רק מתוך ההבנה, "הילד שלי יכול להיות הבא בתור".
אף אמא אינה חסינה מזרועותיה ההרסניות של הרווחה.
מספיק חיפוש בסיסי בגוגל בכדי להבין את חומרת הדברים, את הפשעים והעוול הנוראי שנעשה כאן בחסות החוק.

אחרי שנתיים שאני באבל, אבל. קיבלתי הודעה ששולחים את הילד שלי לאימוץ.
כלומר, אני לא אראה יותר לעולם..
הוא לא יוכל יותר להתנחם בזרועותיי ולהנות כאשר אני מלטפת את ראשו,
הוא לא ישמע אותי מספרת לו כמה אני אוהבת אותו וכמה אני נלחמת עליו.
זהו. הרווחה החליטה אז ככה יהיה..
הרווחה החליטה שלא מגיע לי לגדל את הילד שלי כי ביקשתי מהם עזרה.
ביקשתי מהם עזרה והם חטפו את הדבר הכי יקר לי בחיים, הם חטפו את הילד שלי.
ואני, איך אספר לו, איך אסביר לו?
ילד בן 4, עול של עולם על כתפו.. והוא, רק רוצה את אמא...
א-מ-א !

אני כותבת ובוכה.. נחנקת, שבורה..
לא יכולה לתאר לכם את ההרגשה..
אני מרגישה שהלב שלי נקרע ממני, שלא נותר דבר..
שהלב שלי מטייל אי שם בעולם, רחוק ומבולבל..
אני אמא בלי ילד.. וסתם.. פשוט סתם..
כל הכאב הזה, העוול הנוראי הזה, הטראומה שהם גרמו לו.. ולמה???
על מה?? איך אני אעצור אותו מלבכות? איך אמנע ממנו מלכאוב?
איך אשמור עליו ואעטוף אותו באהבה?
ילד שלי, אוצר, יפה של אמא.. אמא כל כך רוצה לחבק אותך חזק,
להגיד לך שזהו, נגמר. אתה איתי עכשיו ואשמור עליך לעולם.
אך אני לא יכולה.. כשלקחו אותך הבטחתי לך שאתה הולך לטייל ואמא עוד מעט תבוא לקחת אותך..
ילד שלי, אמא לא שיקרה לך בכוונה.. אמא מצטערת. אל תכעס עלי. אמא עושה הכל למענך, כדי שתחזור הביתה, כדי לשמור עליך,
כדי שתהיה לי את האפשרות לתת ולהעניק לך, לאהוב אותך ללא גבולות ולעטוף אותך בכל הטוב.
אני יודעת שקשה לך להבין, שאתה מבולבל וכועס, אתה רוצה הביתה, לאמא, אתה לא מבין למה אתה לא יכול..
אתה לא מבין למה אמא לא לוקחת אותך.. אבל נסיך שלי, אור של חיי, אל תטעה, אל תיתן להם להגיד לך אחרת.
אמא רוצה אותך! אמא נלחמת עליך!! אמא אוהבת אותך הכי בעולם !!!!

ועכשיו.. נותר לי רק להתפלל, לקוות.. שהצדק ייצא לאור.
שהאמת שלי תרעיד עולמות.
שמישהו ישמע את אמא אשר זועקת את זעקתך.

אני שלומית צפרי, אמא זועקת.
זועקת את זעקתו של הילד שלי אביאל,
זועקת את כאבו, את בכיו, זועקת את חסרונו.
זועקת את העוולות והפשעים שנגרמו לנו, ללא סיבה.. ללא הצדקה..
זועקת על חייו של הילד שלי.

זוהי זעקת אם.

[אהבת_עולם*]

]יום שלישי הזה - מחזירים את אביאל לאמא

וגם:
]עצומה- מחזירים לשלומית את בנה
(למי שיש שאלות על הסיפור - הכל כתוב בעצומה).

[פלוני_אלמונית*]

נו, והאם היא באמת צרכה סמים? ואם כן, איזה? כמה? האם צרכה כשהיתה עם הילד?
מה מזה את יודעת בוודאות?
או שמספיקה לך גרסת צד אחד כדי להיות בטוחה במאה אחוז?

מרגיעון: כולנו זקוקים לחיבוק. זה כולל את כולם.

[אהבת_עולם*]

• קודם כל היא לא צרכה סמים מעולם.
• שנית, היא ביקשה מיד באותו רגע שייקחו אותה לבדיקה, והם סירבו.
• שלישית, היא עושה מאז בדיקה קבועה כדי להוכיח שהיא לא צורכת - אך אף אחד לא מוכן לבדוק או להקשיב.
• רביעית, גם לו נניח שהיא צרכה סמים בזמנו (שוב, והיא לא!) - הרי כבר שנתיים יש הוכחות שהיא לא צורכת, האם לא מגיעה לאמא הזדמנות להוכיח את ההורות שלה?

יש צרכני סמים אמיתיים שנותנים להם הזמנות להשתקם.
מדוע כאן האוזניים אטומות?

ואני שוב אומרת בפה מלא: היא לא צרכה סמים מעולם !
האם לך מספיקה גרסת צד אחד כדי להיות בטוחה?
לשופט משום מה היא הספיקה.

והדבר הכי חשוב: בין שהיא צרכה סמים ובין שלא - כל אדם במדינה שנשפט אפילו על הדבר הכי פעוט, ניתנת לו ההזדמנות להוכיח את גרסתו.
לא כן במקרים של הוצאת ילדים מהבית.
כאשר מוציאים ילד מהבית - הרווחה אינה צריכה להוכיח את הצד שלה, ולהורה לא ניתן לומר את דברו.
מעולם לא התקיים דיון הוכחות בעניינה של שלומית.
כיצד את יודעת אם כך שמה שהדו"ח שמסרה העוסית לבית המשפט היה נכון?
בית המשפט כלל לא בדק, אלא קיבל את דברי העוסית כתורה מסיני, כפי שקורה במקרים רבים מהסוג הזה.
על קנס של 20 ₪ ניתן לבן אדם לומר את דברו, ובדיני נפשות כמו הוצאת ילד מהבית לא???

שלומית לא דורשת שיאמינו לה סתם כך. היא מודעת לכך שלא כל אדם יאמין לה, וזה בסדר.
הדבר היחיד שהיא דורשת הוא דיון הוכחות. אלמנטרי.

[שרון*]

הדף הזה מפחיד אותי
גורם לי לכיווץ גדול בבטן
לא רוצה שהוא יהיה קיים בכלל
לא רוצה לראות אותו

ובכל זאת, אני פותחת אותו שוב ושוב
וסוגרת אחרי דקה וחצי של קריאה בו

אולי זאת הסיבה שאני לא פונה, על אף התחנונים של אמא שלי לביטוח לאומי ולרווחה (אם חד הורית בשנות העשרים המוקדמות, עם ילד בן שלוש שעוד לא נכנס לשום מסגרת)
עצוב לי

(אין לך לאן לברוח. בכל בריחה שהיא, את/ה לוקח/ת איתך את עצמך. - אומר המרגיעון, שלא מרגיע בכלל)

[אהבת_עולם*]

שרון, אני מצטערת לשמוע.
אני לא יודעת אם פנייה לביטוח לאומי שוות ערך לפנייה לרווחה. נדמה לי שלא.
אם יש לך זכויות שמגיעות בחוק מביטוח לאומי - אני חושבת שלא צריכה להיות בעיה לפנות אליהם ולבקש אותן.

לרווחה אכן אל תפני לעולם.

כן אולי כדאי להיעזר בעמותות שאינן פועלות עם הרווחה.
אני מכירה מרכז שנקרא 'אמיגוס - מרכז העצמה להורים יחידנים' https://www.facebook.com/amigos.ramatgan?fref=ts.
פגשתי את הבחורה שמנהלת את זה והיא בחורה מקסימה שעושה הכל בהתנדבות.
היא אמרה לי שהיא מגייסת תרומות לאמהות חד הוריות. אם מדובר בציוד אז עד לרמה של ריהוט בית שלם. ואני משערת שגם בעניינים אחרים. (אולי גם אם צריך עזרה באוכל, בתיקונים בבית וכד' - כדאי לשאול אותה).
נראה שהעזרה שלה ממש אפקטיבית.
אם את רוצה אקשר אותך אליה...

[פלוני_אלמונית*]

_יצד את יודעת אם כך שמה שהדו"ח שמסרה העוסית לבית המשפט היה נכון?
בית המשפט כלל לא בדק, אלא קיבל את דברי העוסית כתורה מסיני, כפי שקורה במקרים רבים מהסוג הזה._
אני באמת לא יודעת. אני רק רואה שאת עצמך מסתמכת על דברי צד אחד בלבד ומאשימה את השני חד משמעית, בלי לדעת את כל העובדות (וגם לא תדעי אותן, כי לעו"סים אסור לספר לך פרטים שנוגעים אליה). הטור שלה הוא לא מקור טוב לברר את כל העובדות, כי את לא יודעת אם כל מה שכתבה הוא נכון. כולל זה שהיא כתבה שבית המשפט לא בדק (אולי הוא בדק אך הבדיקה לא הניחה את דעתה? אולי הוא קבע לבדוק בשבוע הבא והיא מפרסמת את הטור כאמצעי לחץ עקיף? אולי בדיקת סמים אחת נמצאה חיובית ומדובר בסם קשה? ממנה לא תשמעי את זה, או שתשמעי גרסה מרוככת). יש המון פנים לכל סיפור. וזה כמובן עדיין לא אומר שהאם ראויה שייקחו ממנה את הילד, או שהיא משקרת בכוונה. רק שהראייה שלך עצמך גם כן חד צדדית. לכולם יש אינטרסים בסיפור הזה.

[אהבת_עולם*]

ומאשימה את השני חד משמעית
אני לא מאשימה חד משמעית.
אני מבקשת את מה שראוי ומגיע לכל אזרח במדינה מתוקנת כאשר מאשימים אותו במשהו: דיון הוכחות.

ולא, אני לא מכירה את הסיפור שלה רק מהרשת.
אני מכירה אותה אישית. היא חברה שלי. ואני יודעת שהיא לא צורכת סמים.

בלי לדעת את כל העובדות (וגם לא תדעי אותן, כי לעו"סים אסור לספר לך פרטים שנוגעים אליה).
אני מצטערת לומר שהעוסים משתמשים בכלי הזה (חיסיון) הרבה יותר מדי. לפעמים אולי מסיבות אמיתיות, אבל הרבה פעמים כדי לכסות על עוולות שהם עושים.
כמה נוח שלא צריך לחשוף לציבור שום דבר.

תראי, אם הייתי חושבת שמדובר רק במקרה אחד, שניים, שלושה - הייתי אומרת 'הם בטח משקרים'.
כאשר אני נחשפת לעוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד מדי יום (וחלק מהם בהכרות מאוד מקרוב) - קשה להאמין שסתם ככה כולם משקרים וכל כך הרבה אנשים החליטו סתם לטפול על הרווחה.
משהו כאן אומר (זועק!) דרשני.

[אהבת_עולם*]

תסתכלו בתמונות המרגשות האלו, ותגידו אם לא הייתם נותנים לה לפחות להציג את הצד שלה בבית המשפט:
http://www.youtube.com/watch?v=c-7ZUTvzt8o

[אהבת_עולם*]

שלומית צפרי (הדף שלה


בימים אני נלחמת, בלילות אני בוכה..
האמת .. אני קורסת.
אנשים כל הזמן אומרים לי כמה אני חזקה ואיך אני נלחמת ..
אף אחד לא יודע כמה אני בוכה.. כמה אני ריקה..
אני מרגישה שלשום דבר אין משמעות.
חיה ולא חיה.
אני לא חזקה.. אני נשברת. מתמוטטת.
תארו לעצמכן - אם הדבר הכי יקר לכן היה נלקח מבין זרועותיכן בכוח, במרמה.. לא הייתן נלחמות?
אז אני נלחמת. עד הסוף.
אבל בפנים .. שבורה. מרוסקת.
והוא.. אביאלי הקטן שלי.. אוצר חיי . נסיך יפה שלי שאני אוהבת כל כך!!!
מה איתו?
לו אין את הכלים שיש לי, אין לו את ההבנה..
הוא רק ילד קטן שרוצה את אמא. רוצה הביתה.
והוא לא יכול.. הוא פשוט לא מבין למה..
כל פעם שאני פוגשת אותו הוא אומר לי - "אמא, אני רוצה לבוא איתך" ..
"אמא, למה את לא לוקחת אותי?" ..
זה הורג אותי. הורג.
איך אני אסביר לילד בן 4 שאמא נלחמת עליו, שאמא בוכה מרורים על חסרונו, על כאבו..
איך אסביר לו שיש אנשים רעים שהפרידו אותנו מבלי לגרום לו לכעוס על המדינה, על הרווחה, על משפחת האומנה.. ?
איך אתקן את העוול שנעשה לו? את הטראומה?
איך אסביר לו למה לקחו אותו? למה עוד לא החזרתי אותו?
איך אסביר לו שיכול להיות שלעולם לא אשיב אותו אלי.. הביתה..
אלוהים, זה גומר אותי.
לדעת שהוא אי שם, רחוק ממני.. סובל ..
בוכה.. רוצה את אמא ..
ואני פה, כל כך רחוקה ממנו ועם זאת כל כך קרובה..
במרחק נגיעה אך לא נוגעת..
לא יכולה לשמור עליו, לדאוג לו..
לתת לו, לאהוב אותו, לעטוף אותו..
ללטף את ראשו הקט בעודי מנשקת את מצחו..
על מי הוא יתרפק? אצל מי הוא יתנחם?
מי יכיל וימלא את החיסרון הענק שיש בו לאמא?
מי יציל את הילד הזה ??
מי יציל אותו מכל הרוע, האלימות שהוא חווה, הרגשות הקשים שעולים בו,
התסכול, הבלבול, הכעס, הכאב והעצב..
מי יציל את אביאלי שלי?
ואני כועסת על עצמי.
כועסת כי אני לא יכולה להציל אותו ..
אלוהים, תעזור לי להציל אותו ..

[אהבת_עולם*]

האם יש מישהו שיכול לראות את זה ולא להאמין לשלומית?
desktop]תסתכלו עליה, תקשיבו לה uri[/po]=%2Fwatch%3Fv%3Dk2sgOcWxkwE&app=desktop...

(וגם כאן

[מיכל_צמות*]

אולי כי ישן, הסרטונים לא זמינים. אהבת עולם , אמרת שהכרת אותה. היום אחרי, שנתיים וחצי - יש לך מושג מה קורה עם אביאל ועם אמא שלו?