זוגות מעורבים

[התערבבתי*]

טאוונדה...סליחה שכחתי! אלוהים, למה יש אנשים שחייבים להידחף לכל חור שלא שייך להם??? כתוב במפורש את שם הדף. זה לא ברור מספיק מי מוזמן ומי לא?

[טאוונדה*]

סליחה, אני נשואה לאתיופי זה לא מספיק מעורבב בשבילך ?
מאיפה אני אמורה לדעת שיש באתר הזה אנשים שנשואים רחמנא לצלן לגויים - לא מספיק לכם להתערבב עם מרזחיים, רוסים ואתיופים שאתם רועים בשדות אחרים.

[צוויליך*]

למה כל מה שאתה כותב הוא תמיד נכון, צודק, חכם ומדוייק ? אף פעם לא יוצא לך הערות מיותרות שלא במקום ?
א) כי אני מושלם, מתנת הבורא וכו'
ב) כל הזמן, מזתומרת?

ולא, לא מחפש אותך בפינה, באמת שלא. אפילו מחבב את קולך האינטרנטי.

צוויל

[צוויליך*]

לא מספיק לכם להתערבב עם מרזחיים
באמת לא מומלץ להכנס לזוגיות עם אלכוהוליסטים. זה לבקש צרות.
<אין כמו הלקדות>

צוויל - אבישג, רואה, הנה דוגמא להערה מיותרת

[אבישג_א*]

צוויל, תודה על התשובה הנעימה (בפרט שהתגובה שלי לא הייתה משהו)
שמחת אותי

יום טוב

[שני_מ*]

לא מחקתי בגלל שמאלנות, אלא בגלל דמגוגיה זולה שנובעת מחוסר ידע. כואב לראות שגיאות כאלו בשפה העברית, כואב... האתר הזה מרגיש מתורבת מכדי להכיל אמירות כאלו...

[הרגע_שלפני*]

לא יודעת עד כמה זה קשור לדף אבל רציתי לספר.
סבי נישא לאישה גויה לאחר שהתאלמן, היא גידלה את אימי היתומה מגיל 8 וגם היתה סבתא נפלאה.

[אישה_במסע*]

פלוניה אלמוניה

_נקודה אחת שלא עלתה עדיין-
חשיבות המשכיות העם היהודי.
מי שמאמין בכך מסיבות לאומיות או דתיות, לא ינשא למי שאינו יהודי (או יינשא, אבל יבין את הבעייתיות). זה הכל._

בוודאי שעלתה - אני העלתי אותה, ובצורה מודעת לחלוטין. מתוך מטרה ברורה לחלוטין - לשאול את באות ובאי הדף איזה ערך חשוב להן יותר - אהבתן, או המשכיות העם היהודי, או קיום מצוות האל, או רגשי הלאומיות שלהן, או כל ערך אחר שנוגד נישואי תערובת.

_מישהי למעלה כתבה:"להיפרד ממישהו רק כי הוא גוי, זה אומר שערך כלשהן חשוב יותר מאהבה"
אז כן, להרבה אנשים יש ערכים חשובים יותר מאהבה. למעשה לכולם._

אני לא חושבת שלכולם יש ערך יותר חשוב מאהבה. את מכירה את כל האנשים שאת יכולה בוודאות להגיד שלכולם יש ערכים חשובים יותר מאהבה?

[צוויליך*]

אלמונית , הוספתך נמחקה.
למקרה שעדיין לא הובנה הנקודה, הנה הבהרה:

מי שמעונין לפתוח דף חדש בנושא התנגדותו לכל הקונספט של זוגות מעורבים, יפתח ויבושם לו.
מי שמעונין - כטרול או בכנות - להביא את משנתו הגזענית יוכל מצוא שם בית חם (בהנחה ולא תהיינה התנגדויות אחרות) ואוהב.
סרטי המטיף זמיר וארגון יד לאחים יוכלו למצוא עדנה בדף חדש שכזה וכל מי שירצה להאזין למרכולתם - ובכן, ולהשומע ינעם.

פה בדף זה הנושא הוא
זוגות בעלי שני לאומים, או שתי דתות, על החוויות שלכם, על הבחירות שלכם, על החיים שלכם, ולשתף אתכם ולהתייעץ אתכם בשלי.

ויפה שיד לאחים מוצאים אח ורע במגזר הערבי, במקום הזה נגמרת האפליה - הערכים, ללא ספק, דומים להפליא.

[ערביה*]

צוויל ,ממש לא יפה מצידך למחוק עודעות.

ויפה שיד לאחים מוצאים אח ורע במגזר הערבי, במקום הזה נגמרת האפליה - הערכים, ללא ספק, דומים להפליא

והעמירה שלך הזו ממש גזענית.
כי מה אתה אומר ?
אתה תוען שהערבים ויד לאחים "דומים להפליא"
וזה סימן שבתוכך גם אתה יאודי חשוך סונה ערבים. ומשווה את הערבים "ליד לאחים"
וקול הזמן אתה מציג את אצמך כליברל ונאור. ולמעשה אתה כמו קול היאודים

[פלוני_אלמונית1*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום, אני לא יודעת אם הדף הזה עדיין פעיל ואם הוא יכול לחזור למהות ההתחלתית שלו, אבל הייתי רוצה לספר על החוויה שלי בתוך זוגיות מעורבת ובעיות משפחתיות. אני גרה בחו"ל ונשואה למקומי ויש לנו 2 ילדים. מאז שהילד הגדול נולד דיברתי איתו עברית ושמענו שירים בעברית ומצד אביו ומשפחתו הוא שמע את השפה המקומית. לאור העובדה שהוא היה איתי המילים הראשונות והשירים הראשונים שלו היו בעברית. בשלב מסוים התחלתי להרגיש מן סוג של תחרות תרבויות עם חמתי. אם היא ראתה שהילד יודע משהו בעברית היא מהר התאמצה ללמד אותו בשפה שלה (בשלב מסוים העדפתי לשמור בסוד על כל מה שהילד ידע בעברית מכיון שהם ממילא לא מבינים), אם הייתי מסבירה לו משהו והיא היתה מבינה על מה אני מדברת היא היתה מתפרצת לי לדברים ומסבירה לו (למשל אם הייתי מצביעה על אורות חג המולד), היא היתה אומרת לו לומר לי משהו וכשהוא היה אומר בעברית היא היתה מתקנת אותו (אמרתי לה שלא תעשה את זה שוב), אבל כל פעם יש משהו חדש ואני מרגישה בתוך תחרות נצחית. בפעם האחרונה הגדול אמר "כן" בעברית וקצת התנפלו עליו עם חוש "הומור" אבל עדיין, אני הייתי שם ונשארתי קצת בהלם בלי לדעת איך להגיב. המצב שנוצר הוא שאחרי מקרים כאלה אני לא יכולה לסבול את השפה של בעלי, את השפה המקומית ולאחרונה, אחרי שנשאר לישון פעם ראשונה אצל הורי בעלי הילד הגדול מתחיל לדבר אותה לבני הקטן (עד עכשיו הוא דבר רק עברית). אני לא יודעת אם זאת מקריות או יש קשר. האנשים המקומיים מאוד מגוננים על השפה במקומית והרבה פעמים נראה שאנחנו צריכים לשמור עליה ולא על העברית שהיא השפה הנמצאת במיעוט. בדרך כלל בעלי מבין אותי אבל או שהוא לא ממש רגיש למצב או שנוח לו כי ככה מכניסים לילדים את השפה שלו (שהם מקבלים מהסביבה, מהשכנים, מהילדים מסביב. הם עדיין לא הולכים לגן). עד לפני שהתחיל המצב הזה לא היתה לי בעיה עם השפה המקומית. שנולד הראשון גיליתי שמאוד חשוב לי שיידע עברית ויכיר את התרבות אבל לא ציפיתי להגיע למצב כזה. אני לא כל כך יודעת מה לעשות בגלל שזה לא מצב חיובי שבסופו של דבר פוגע בי, בקשר עם בעלי ובילדים.

[פלוני_אלמונית*]

נשמע קשה. לצערי, אין לי עצות לתת לך.
ברור, בלי קשר להתנהגותה של חמתך, שככל שהילדים יגדלו, השפה המקומית ולא שפת אימם, היא שתהיה הטבעית עבורם.
התופעה שכיחה גם בקרב ילדים לשני הורים ישראלים, כשעברית היא השפה המדוברת בבית, אבל חיים בארץ זרה.
אולי את צריכה לשחרר את המחשבה שהעברית והשפה המקומית יהיו שגורות באופן שווה בפי ילדיך? או שאולי הגיע הזמן לפתוח את הראש ולחשוב על מעבר לארץ אחרת? חזרה לישראל?

מקוה שיכנסו לדף קוראות שיוכלו לתת לך עצות מועילות. בהצלחה ושיבואו ימים טובים.

[פלוני_אלמונית*]

פלוני אלמונית1, אולי כדאי לך שתפרסמי בככר השוק בקשת עזרה מבאי הככר , עם הפניה לדברייך בדף זוגות מעורבים. (ממליצה שתשקלי לבחור ניק , במקום להיות אלמונית) בהצלחה! @}

[ישראלונה*]

אני שמחה לראות שעניתן לי. זה קצת מעודד אותי כי מחר אולי נלך לחמתי ותלוי איך יהיה המצב אני אצטרך המון סבלנות. אני גם שואלת את עצמי מה היחס שאני אמורה לצפות לו מבעלי ואם הוא בכלל מבין את הבעיתיות או שזה מציב אותו בעמדה לא נוחה עם המשפחה שלו.
אנחנו מתעתדים להגיע לארץ למגורים, אפילו די בקרוב. ונושא השפה והיחס כאן לשפות שהן לא המקומית הם אחד הנושאים שגורמים לי לרצות ולחזור.
אני לא יודעת איך לפרסם בכיכר השוק ואני כבר בוחרת לי ניק למרות שעכשיו אני אחתום כפלונית אלמונית1 כדי שתדעו שזאת אני.

[ישראלונה*]

אני שוב כותבת כי נראה לי שההודעה שלי נשכחה. אני אותה פלונית אלמונית 1. אני מרגישה שעניין השפה במשפחה שלי הופך לבעייתי יותר מחיובי. אני לא כל כך יודעת מה אני גורמת אבל אין לי ספק שחלק מהאחריות נופל עלי. לפחות אני מרגישה כבתוך תחרות ואני משערת שאני מגיבה לתחושות אלו. אני מרגישה שאני כועסת על בן זוגי כי אני חושבת שהוא אמור לעזור עם חיזוק השפה העברית אבל בגלל שהילדים יודעים טוב עברית אני חשה שהוא מרגיש מאוים ומרגיש שצריך לחזק ולהגן על שפתו.
אנחנו חושבים לחזור לארץ וזה מרגיע אותי למרות שזה גורם לי לשאול את עצמי איך אני אמורה להתנהג.
אולי למישהו יש עצות שקשורות לעניין ילדים עם מספר שפות והשפעות ההורים.

[שפות*]

אולי כדאי להסתכל על המצב קצת אחרת, נראה לי שזה מרגיש כמו מלחמה או מאבק, של מה הילדים ידעו יותר או באיזו שפה ישתמשו יותר.
אולי אם תנסי לראות את זה כמתנה שאתם נותנים לילדים שידעו שתי שפות. הם כבר יבחרו במה לדבר ומתי. וגם אם לא ישתמשו בעברית הם עדיין לומדים אותה והיא תהיה זמינה להם שיצטרכו.
חבל שיהיה מתח סביב זה.
אם את תרפי שם לחמתך לא יהיה עם מי ל"הילחם".
גם אני במשפחה "מעורבת" והקטנה לומדת שתי שפות , שהעברית היא במיעוט.
בהצלחה

[ישראלונה*]

שפות, את צודקת בהחלט. אני יודעת שאני נגררת למצב הזה.אבל אני חושבת שקצת מאוחר מדי לזה. בגלל שהרגשתי שרוצים שהילדים יהיו לגמרי מקומיים ושהתרבות שלי איימה עליהם נוצר מצב שאני חשה שהתרבות שלהם מאיימת עלי. אני שמעתי עוד אמהות שמרגישות ככה אםילו אם האבות לא מקומיים אלא מערכים שמקבלים במערכת החינוך. כשאני חושבת שהילדים ידעו 3 שפות אני נרגעת אבל אז קורה איזה משהו ואני חוזרת למצב המלחמתי שלי. זה גורם לי לכעוס על בעלי, שברוב המקרים לא מביע עמדה (למרות שאני במצבו הייתי אומרת משהו למשפחה שלי, מדובר על מקרים ששואלים אותי למה אני לא מדברת או שרה בשפה המקומית לילדים או לומר בצחוק לילדים שהם לא יודעים את השפה המקומית אם נפלט להם "כן" בדרך כלל המקרים האלה לא קורים לידו אבל אם הם כן הוא לא אומר כלום ואני צריכה להתמודד לבד). אני מרגישה שעניין השפות במקום להעשיר אותנו גורם לנו לבעיות כי אני פשוט מרגישה שקיימים 2 עולמות אצלנו. העולם שלי עם הילדים ושלו עם הילדים. וזה קצת מעציב אותי ומכעיס באותו זמן.

[שפות*]

האם את מבינה ומדברת את השפה המקומית? באיזו שפה את ובעלך מדברים בניכם?

[ישראלונה*]

אני מבינה ויכולה לדבר את השפה המקומית אבל כולם כאן דו לשוניים (ספרדית וקטלונית). אני מדברת יותר ספרדית וגם ביני לבין בעלי אנחנו מדברים ספרדית. אבל עם הרוח הבדלנית שקיימת עכשיו לעיתים הספרדית נחשבת כשפה מאיימת או אפילו שלילית, דבר שלי מפריע ואני מתאמצת ללמד את הילדים ספרדית או להפגיש אותם עם דוברי ספרדית כי מאז שהם נולדו יש מן הרגשה שהם חייבים להיות קטלוניים לגמרי שזה אומר שלמרות שכולם דו לשוניים תלוי עם מי מתקנים אותם אם הילדים אומרים משהו בספרדית. בגלל זה גם כל דבר לא קטלוני נחשב למאיים או ללא חשוב באותה מידה. לכן גם לפעמים נראה שיותר חשוב כאן לשמר את הקטלונית (למרות שלפחות איםה שאנחנו גרים כולם מדברים עם הילדים ובכלל קטלונית) מאשר את השפה הזרה.

[ישראלונה*]

המצב כרגע הוא שהילדים עדיין לא נכנסו למסגרת אז הם איתי .לבינתיים הם מדברים עברית טוב יותר ומכירים יותר את התרבות הישראלית.למרות שאני מסבירה להם על חגים מקומיים 0, אפילו יותר מבעלי וכן הסבתא המקומית שלהם גם מסבירה להם ואותה הם פוגשים פעם בשבוע לפחות. אבל אני מרגישה שזה מאיים מבחינתם (מבחינת משפחתו של בעלי). בסופו של דבר אני האמא וזה די הגיוני שתהיה להם השפעה חזקה ממני.

[יוליקו*]

ישראלונה,

אנחנו שכנות (צרפת), ובמצב מעט דומה (בעלי אמנם יהודי, אך שפת אמו צרפתית).

אנחנו מדברים ביננו עברית בבית, וכל הורה מדבר בשפת האם שלו עם הילדים.
הילדים עונים לנו בשפת האם שלנו כמעט תמיד. לפעמים משתרבבת מלה בשפה השניה שהילד לא מכיר עדיין בשתי השפות, שההורה מיד מתרגם לילד לשפתו.
אם יש אורחים אני עוברת לפעמים לצרפתית בפניה לקבוצת הילדים, מטעמי נימוס וחברותיות, אבל לא תמיד, וזה תמיד מפתיע טיפונת את ילדי, שלא בטוחים בהתחלה אם אני מתכוונת גם אליהם.
הם, ביניהם, מדברים לרוב צרפתית, אלא אם כן נוכחים ילדים דוברי עברית בלבד כשפה משותפת, ואז הם כמובן מדברים בעברית.

לדעתי חשוב שכל הורה יתקשר עם ילדיו בשפת האם שלו, שהיא מטבעה עשירה יותר אצל האדם מבחינה מילולית ואולי גם רגשית.
מכיוון שהעברית חשובה לי, אני מקריאה הרבה ספרים, בעיקר כאלה שכתובים או מתורגמים טוב, בעלי שפה עשירה.
גם סרטים הם אפשרות טובה לחשיפה לשפה. הם אוהבים לראות ביוטיוב פרקים של סדרות עבר כמו 'הקוסם' (זהירות בדרכים), ודברים יותר חדשים כמו 'מדע בבית'.
אני משתדלת להשתמש בקשת לשונית רחבה בבית (למשל ''מחבקת'' ולא ''נותנת חיבוק''...), ובכלל משתדלת למעט בפעלים של לקחת, לתת, לעשות, כפעלי עזר, ולדייק בהטיות.

בהצלחה לך.
עשי אהבה ולא מלחמה...

[ישראלונה*]

יוליקו, אנחנו באמת שכנות אני מבינה את מה שאת אומרת ובדרך כלל המצב עם בעלי הוא יחסית בסדר. אני חושבת שיש כמה הבדלים, שאחד מהם אתם מדברים עברית בבית והעובדה שבעלך יהודי גורמת לכך שידיעת העברית חשובה לו אני משערת. אני לא ממש יודעת איך המצב בצרפת אבל אני לא מאמינה שהוא דומה לכאן. המקומיים כאן כל כך בלחץ עם השפה שזה די מסבך את הענינים וההורים של בעלי שהם אנשים ממש טובים וחביבים לדעתי לא ממש יודעים להתמודד עם המצב והם לא ממש עושים בכוונה. אבל מדי פעם הם עוברים את הגבול ואני מרגישה שחסרה לי תמיכה בבית כדי לעזור לילדים לשמר את העברית. עקב זה אני לחצתי יותר על מעבר לארץ, משהו שהיה מתוכנן למתישהו וכנראה שיתבצע באביב הקרוב. זה מרגיע אותי. אני חושבת שבארץ יתייחסו יותר בכבוד והערכה לשפות הזרות שמדברים ילדי וכן אני אתנהג בצורה מעורבת יותר, יותר מאשר בעלי שלדעתי פשוט רוצה להמנע מעימותים למרות שהוא רואה ומודע למצב.
אני גם מלמדת אותם עברית תקנית ביותר (לדעתי תהרס להם העברית כשנגיע לארץ ) ומספרת להם סיפורים בעברית וחוגגת איתם חגים עבריים ושרה להם המון. כל עוד הם לא בבית ספר זה די פשוט. אם הם היו מגיעים ללמוד כאן היה לי הרבה יותר קשה כי מערכת החינוך כאן כרגע כל כך מגוייסת לעניין העצמאות שמכניסים את הצד הפוליטי לכיתות כבר מגיל צעיר ואז גורמים להם להרגיש שהשפה הכי חשובה זאת הקטלונית ואותה הם צריכים לדבר כסמל חשוב ביותר לזהותם.
אני מאוד מקווה שכשנגיע לארץ המצב יהיה טוב יותר, אני חושבת שלפחות אני אהיה יותר רגועה.
הילדים שלך לומדים כבר בבית ספר? הם הולכים או ילכו לבית ספר יהודי?

[יוליקו*]

ילדי בגילאי כמעט 9, 6 וחצי, ו3 וחצי.
הם במערכת החינוך הציבורי מתוך בחירה מודעת שלנו (אנחנו לא רוצים לחיות בגטו חברתי).
מצד שני הבכור שלנו הולך גם לפעולות של הצופים היהודים בפריז.
אנחנו מציינים חגים ושבת, אבל לא דתיים.
באופן כללי ניתן לומר שהמסורת יותר חשובה לי מאשר ליקירי, ולכן אני יותר פעילה בנושא.
מהכרות עם חבר קטלוני חביב שלנו, העינינים הפוליטיים אפילו יותר חמים ממה שאת מתארת.

[ישראלונה*]

יוליקו, ניסיתי להיות מתונה אבל הענינים חמים ביותר ובמקרה שלי משפחתו של בעלי היא מאוד חביבה אבל בדלנית בצורה קיצונית ואני משערת שבעקבות ההתנהגות שלהם התפתחה אצלי תגובה הגנתית ואני יודעת שבסופו של דבר אני היא זאת המפסידה כי היחסים עם בעלי הם הנפגעים העיקריים. אני חושבת שאם היינו נשארים כאן הרעיון היה לשלוח את הילדים לבתי ספר ציבוריים מאותה סיבה שלך. אבל מצד שני הם נוטים לערב כל כך פוליטיקה ואידאולוגיה שלדעתי זה עובר את הגבול. אני חושבת שגם בארץ המצב דומה אבל ההבדל הוא שלי אין בעיה לעצור את זה או להעביר מסרים אחרים אבל במקרה של בעלי הוא לא ממש פועל בצורה דומה ואני לא רוצה שילדי יגדלו להיות קטלונים פנאטים אנטי ספרדים אלא שיהנו מערב התרבויות שלהם וישתמשו בזה כיתרון.
אני גם לא מסורתית דתית ומלמדת את הילדים בעיקר מסורת בצורה חילונית לגמרי. מכיון שמדובר אצלנו בשתי דתות, לפעמים נראה שהוריו של בעלי, בעיקר חמתי, תופסת את זה כאיום, כמשהו לא קטלוני.

[יוליקו*]

מה שאת מספרת מאוד מעניין. ספרי עוד.
בני כמה ילדיך?
האם בעלך מדבר קצת עברית או אנגלית?
ממה תתפרנסו בישראל?
מי יתחזק את הספרדית והקטלונית בארץ, ואיך?

[ישראלונה*]

הילד הגדול בן 3, הוא המדבר. הקטן בן שנה.
בעלי מדבר אנגלית ומבין עברית ממה שהוא שומע בבית. לדעתי שיחה בעברית מעבר לשלום מה נשמע הוא עדיין לא מסוגל לעשות אבל הרעיון הוא שהוא יקלוט את זה בארץ. מבחינת פרנסה נראה לי שבניגוד לספרד יש בארץ עבודה. אני כרגע לא עובדת אלא עם שני הילדים בבית. בארץ אני אתחיל םעבוד במשרה מלאה ובעלי ילמד כמה חודשים עברית ויהיה עם הילדים בבית. זה הרעיון, כמובן אם נצטרך הוא יתחיל לעבוד מוקדם יותר אבל אני מקווה שלפחות עד ספטמבר הוא יוכל להיות עם הילדים.
עם הספרדית אני אעשה מה שאני עושה כאן ואני אחפש ילדים דוברי ספרדית אולי. עם הקטלונית, הם ידברו עם בעלי ובסקייפ עם הסבים שלהם. ספרדית אנחנו מדברים ביני לבין בעלי ואני זאת זאתחזק אותה, דבר שאני עושה גם כאן כי בעלי לא תורם ללימוד הספרדית שלהם. בארץ נראה להם ביוטוב תכניות בספרדית וקטלונית ושירים וספרים. מה שעושים כאן עם העברית. אני משערת שזה יהיה קשה יותר כי אם הם יכנסו לגן אז העברית תשלוט.
כמובן שהם יסעו לברצלונה כשיוכלו ואני מקווה שיבואו לבקר אותנו. אז הם ייאלצו להשתמש בשפות האחרות שלהם.
אני מקווה שזה יצליח. מה דעתך?

[פלוני_אלמונית*]

הי ישראלונה, וגם יוליקו,
אני גם בחו"ל. התינוקת קטנטנה ועדיין לא עסוקה בשפות, אלא בלגלות את כפות הרגליים שלה, אז אני לא יכולה לשתף אותך מניסיוני...
גם לי מאוד חשוב שהיא תדבר עברית, מה גם שאני מרגישה די מגוחכת לשוחח איתה בשפות אחרות, הרי עברית זו שפת האם שלי ואיתה תמיד יהיה לי הכי טבעי (בעלי לא דובר עברית, ואני שולטת באנגלית ובשפה המקומית).

לדעתי כדאי לך פשוט להרפות. תני לחמותך להשתכשך בסיכסוך הקטלוני-ספרדי (וקחי נשימה עמוקה כשהיא אומרת לך משהו מעצבן), תני לבעלך לדבר עם הילדים בשפה הנוחה לו, ודברי איתם את בשפה שנוחה לך.
אם אתם עוברים לישראל, אזי תמו דאגותיך והילדים בטוח ידברו עברית, לא?
בסופו של דבר כמובן שישתלם להם לדעת כמה שיותר שפות, אבל לדעתי הלא מלומדת והבלתי מנוסה, עדיף לעשות את זה בלי לחץ, וכמובן בלי כפיה (חס וחלילה לא רומזת פה שום דבר לגביך!!).

אולי תתענייני בדיון שהתפתח ב אמא מלמדת
בהצלחה!

[ישראלונה*]

פלוני אלמונית, אני מסכימה לגמרי עם מה שאת אומרת על להרפות והלוואי וזה היה כזה פשוט. אבל לפעמים לילות שלמים אני לא מצליחה לישון כי אני חושבת על מה הייתי צריכה לענות כשאמרו משהו אחד או אחר. המשפחה של בעלי היא באמת מאוד חביבה ואני בטוחה שהם לא עושים כלום מרעות או כדי לפגוע בי אבל לדעתי הם מגלים שקשה להם עם העובדה שהאמא של הנכדים שלהם אינה מקומית. לא תמיד אפשר להרפות או לא להגיב כי אם מדברים איתי זה דורש תגובה (בדרך כלל מופתעת מצדי ומנומסת כמה שיותר ולא מספיק חדה... שאחר כך גוררת לילות של מחשבות וכעס). אם זה למה כתבתי הזמנה ליום הולדת בשפה כזאת ולא אחרת (ובעקבות זה אם אני נגד התרבות שלהם), החובה (או הרגשת החובה) של לשים שיר כזה או אחר ביום הולדת של הילדים, תיקון הילדים כשהם מדברים איתי עברית או להביע דעות אנטי ספרדיות כשאני מאוד מעונינת שהם ידעו ספרדית (ואז זה הופך להרגשה שזה מן קריאת תיגר) ועוד כל מני דוגמאות קטנות כאלה שמעצבנות.
עקב זה אני די מאושרת לחזור לארץ כי אני חושבת שיכבדו שם את השפות הזרות שבניי מדברים.

[ישראלונה*]

אהה והדף שהמלצת מאוד מעניין ומתאים. אני אקרא אותו לעומק!

[פלוני_אלמונית*]

ישראלונה, קראתי את הודעתך את בשמת ובגלל שאין לך דף בית עונה לך כאן:
באופן באמת הכי הכי, אבל אם את במילא בקבוצת אמהות בפייסבוק, שתדעי שבקבוצה בשם "מאמאטבע", תמצאי הרבה נשים עם דעות באופניות. (לא מכירה את מאמאזון).

[ישראלונה*]

פלוני אלמונית, ראיתי את מאמאטבע ובקשתי להצטרף אבל הן כותבות שבשל עלייה גדולה במספר חברות הקבוצה הן מקבלות רק נשים שמגיעות בהמלצת חברות אחרות או שחברות הקבוצה מוסיפות. שלחתי פעמיים בקשה ל"התקבל" אבל עדיין לא נכנסתי ומשהו באגו שלי מונע מבעדי להילחם על מנת להתקבל לקבוצה כלשהי בפייסבוק...
מאמאזון זו קבוצה ענקית שנראית לי רעיון מעולה כי היא יוצרת מן קהילה אבל ערכים כמו סטריליות יתר, יועצות שינה ושאר תכנותי ילדים הם המובילים שם. דכאון.

[פלוני_אלמונית*]

ישראלונה, אין צורך להלחם. אני חברה שם, אם נמצא דרך להעביר פרטים אוכל להמליץ עלייך.

[ישראלונה*]

איך נעביר פרטים? אני באמת כבר לא יוכלה עם המאמאזון הזה. היום מישהי פרסמה אם אפשר להעביר סימילאק לאמא שאין לה כסף כי אין לה חלב להניק ?!?!?!?! נו באמת.... וקשה לי לא להגיב...

[פלוני_אלמונית*]

ישראלונה, אם יש לך כוח, תפתחי תיבת מייל ייעודית (למשל: [email protected]) ושם כבר נעביר את שאר הפרטים.

[נוודית*]

יש אתרים שמאפשרים לקבל כתובת דואר זמנית, בלי תהליך מסובך של פתיחת תיבת דואר. למשל: http://mailinator.com/
יכול להיות יעיל למטרת העברת פרטים.

[ישראלונה*]

תודה נוודית!! באמת התעצלתי לפתוח דואר מיוחד. פלוני אלמונית פתחתי את [email protected]

[שמש_צהובה*]

שלום לכולם,
חיפשתי פלטפורמה לעניין הזה הרבה זמן.
אני בת עשרים, ובן זוגי בן 35.
אני יהודיה והוא נוצרי.
מאוהבים מאד.
משפחתי היא בחלקה דתית, ולכן יש הרבה כעסים ותמיהה לגבי בחירתי.

אשמח לעצות, מחשבות ותמיכה.

[פלמונית*]

אולי פה
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forum ... orumid=257

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום שמי גיא סטודנט מדרום הארץ. סליחה מראש אם אני כותב הודעה זו במקום הלא נכון, אך אשמח לשמוע תשובות והכוונה מזוגות מעורבים בעלי ניסיון קודם.
יש לי בת זוג מרוסיה ואנחנו ביחד כבר שנה וחצי כמעט. נפגשנו בטיול בהודו ומאז אנו מאוהבים ומחוברים מאד ולא יכולים להפרד.
במשך תקופה זו טיילנו יחד בעולם (הודו,רוסיה) והיא גם הייתה בארץ שלושה חודשים (הזמן המקסימלי לשהייה ללא ויזה).
בת זוגתי לא יהודייה אך מתעניינת מאד בדת היהודית (גיור אפשרי בעתיד אם תרצה) ומאד מאד מאד מתעניינת בשפה העיברית.
כעת התחלתי ללמוד באוניברסיטה והחלטנו לגור ביחד בארץ. אך כמובן שהפעם מדובר ביותר מביקור של שלושה חודשים ולכן יש לי כמה שאלות שאודה לכם במיוחד אם תדעו לענות לי עליהן:

1. מה התהליך להארכת ״הויזה״? איך ניתן להאריך את שהותה למעבר לשלושה חודשים?
2. האם ניתן לקבל אישור עבודה מסוג כלשהו?
3. האם נישואים כלשהם יוכלו לפתור כמה דברים?
4. האם מישהו יודע לגבי אולפנים שפונים גם ללא יהודים? (עלות, תקופה מינימלית, אולפנים מומלצים בבאר שבע)?
5. אם מישהו יוכל לתת לי טיפים בקשר לבירוקרטיה הכרוכה ומהן הדרכים היעילות ביותר לעשות את הדברים הנ״ל? על פי ניסיונכם האישי
6. לבסוף לגבי הגעתה הפעם לארץ- האם אמורה להיות בעיה עם זה? (מגיעה מהודו) וכאמור מגיעה פעם שניה בתוך שנה. האם גם הפעם עליי לצרף אליה מכתב שמסביר את הגעתה אליי?

אני יודע שהשאלות גדולות וכלליות אך אני באמת מרגיש שאני צריך כיוון ועזרה כדי להתחיל לצעוד להקלת המצב הקיים ולאפשר לנו לנהל חיים נורמליים וטובים ביחד.
מקווה שאתם שהייתם במצב כמו שלי פעם תוכלו לעזור לי
תודה ענקית מראש
המון אהבה מעורבת
גיא

[דגן_בגן*]

תעשה חיפוש : פורום זוגות מעורבים בתפוז, תמצא שם את כל התשובות. בהצלחה

[פלונית*]

היי גיא,
אני עונה מהניסיון שלנו שלשמחתי נגמר לפני משהו כמו שנתיים עם קבלת האזרחות, לא יודעת אם היו שינויים במדיניות מאז וכותבת מאוד בכלליות. אין לי ניסיון עם כל הנושאים שהעלית (מכתב הזמנה למשל).
בגדול למיטב הבנתי אם משרד הפנים משתכנע שאתם זוג ניתן להאריך שהות מעבר לשלושה חודשים. מהתהליך שלנו למדתי שכדאי להיות מאוד מאורגנים ולספק להם שפע של חומרים שיציגו את הקשר האוהב שלכם: המון תמונות (מהטיולים המשותפים, תמונות ממפגשים משפחתיים אם יש לכם, מחגים, ולאורך כמה שיותר זמן, אפילו אם זה מעיק, צלמו ושתפו איתם. הם ירצו לשמור אצלם את התמונות אז אל תביאו עותקים יחידים, אנחנו הדפסנו על נייר A4 במדפסת ביתית. אגב, בסוף התהליך החזירו לנו את כל התמונות והיה ממש כיף לקבל סיכומון של השנים שלנו יחד), אימיילים, מכתבים, רישומי שיחות טלפון, כרטיסי טיסה משותפים ודברים מהסגנון.
אם אני זוכרת נכון בביקור הראשון רק האריכו לנו (לבעלי) את אשרת השהיה עד הפגישה בה הצגנו את כל החומר. במקרה שלנו היה הפרש של כמה חודשים בין הפגישה הראשונה לבין התור שנקבע עבורנו לפגישת הראיון. בפגישת הראיון הוא קיבל אשרת תושב ארעי ואיתה אישור עבודה. עם השנים היה לנו ניסיון עם לשכות משרד הפנים בשלוש ערים שונות ובכל עיר זה קצת שונה. אני מציעה שתיגש אליהם לפני שהיא מגיעה ותברר איתם את הנהלים מבחינת קביעת פגישה (אולי תוכל להזמין תור כבר עכשיו) ובכלל.
נישואים אולי מקלים ואם אני לא טועה מקצרים את התהליך (5 שנים במקום 7?) אבל לא מבטלים אותו. צריך להגיע אליהם כל שנה לחידוש הויזה (תושב ארעי ועבודה). אגב, אם היא תרצה את האפשרות לצאת ולהכנס מהארץ תצטרכו לשלם גם עבור אשרת כניסה, אחרת כשהיא יוצאת ונכנסת אשרת התושב הארעי מבוטלת או משהו כזה, תברר איתם.
בקשר לאולפן, בעלי היה בשניים בשתי ערים שונות ולא הייתה שום בעיה עם היותו לא יהודי. בגלל שהוא לא עולה חדש הוא היה צריך לשלם, אבל אני חושבת שבחלק מהערים האולפן הוא ללא תשלום או בתשלום סמלי עבור תושבי העיר מכל הדתות (נכון ללפני 9 שנים...).
עוד משהו שנזכרתי בו ואני לא יודעת אם רלוונטי עבורכם. בעלי אף פעם לא הרגיש שייך לשום דת. במשרד הפנים באחד המפגשים הראשונים שאלו אותו מה הדת שלו והוא אמר שכנראה שנוצרי אבל הוא לא מרגיש שייך לדת. הפקידה אמרה לנו שאם זה המצב עדיף לכתוב "חסר דת" מאשר נוצרי, מכיוון שאם ירצה לשנות בעתיד (להתגייר?) זה עשוי להקל עליו (לא בטוחה שאני זוכרת נכון את הסיבה אבל זוכרת את ההמלצה שלה). בעלי אף פעם לא חשב להתגייר אבל הרגיש יותר בנוח עם ההגדרה של חסר דת. כנראה שזה לא רלוונטי לאנשים שחשים שייכות ממשית לדת אליה נולדו. בכל מקרה אולי כדאי לשאול אותם גם על זה?
מקווה שהעצות שלי יתרמו במשהו, אשמח לענות על שאלות נוספות עם אדע
בהצלחה גדולה לשניכם!

[בזוגיות_מעורבת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי גיא..
מציעה לך מעבר לכל ההתלבטויות גם לחשוב על חיים במדינה שהיא לא רוסיה ולא ישראל. האתגר לחיות במדינה של בן הזוג ענק מאוד ומורכב, ולרוב הזוגיות מתפרקת בדרך. אם בכל זאת עושים את זה, צריך ליווי של יועצים זוגיים באופן קבוע . כל שקל שווה כי הקושי רב למרות שהאהבה כל כך חזקה בתחילת הקשר, שנדמה שתעמוד בכל אתגר אבל היא לא.

מעבר לאתגרים שקיימים בכל זוגיות, כשחיים במדינה של בן הזוג ישנם קשיי קליטה והסתגלות ומה שקורה הרבה פעמים שבמקום לעשות עבודה עצמית ולבדוק מהם הקשיים האישיים שלך שמפריעים להסתגלות, לרוב מאשימים את המדינה המארחת ואנשיה ובסוף גם את בן הזוג.

תחשוב על זה...

[נורית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי,
הקשר טרי יחסית, אבל מכוון למקום רציני, אחרת לא הייתי פה.
אני ישראלית והוא אירופאי. חיים במדינה דוברת אנגלית.
אני מלאת חששות ומרגישה שעוצרת את עצמי בגלל הפחדים. אני מרגישה שאני רוצה לחזור לישראל באיזשהו שלב, שחשוב לי שהילדים העתידיים אם יהיו, יחיו קרוב למשפחה ויחגגו איתם את החגים.
הוא לא נמצא במקום הזה, הוא לא טיפוס משפחתי ומצידו להישאר במדינה אליה היגרנו לעד. הוא להוט אחרי כסף וחסכונות ועבודה מרובה (ואני קצת פחות).
אני תוהה - אם כבר עכשיו ברורה לי הידיעה הזו, אני רוצה לחיות בארץ לפחות חלק מהזמן (ושואפת לחינוך ביתי, מה שיכול להקל על זה)
הוא רוצה להישאר באירופה. החגים לא מעניינים אותו וגם לא משפחתיות - אולי כדאי כבר עכשיו לוותר?
אולי דברים עוד ישתנו?
האם מהניסיון שלכן דברים השתנו לאחר תקופה מסוימת? אולי לאחר היכרות מעמיקה יש אפשרות לפשרות האלו או שמראש עדיף לוותר אם אין נטייה טבעית מצד בן הזוג למשפחתיות שכזו?
אשמח לדעתכן...

[פלונית_אלמונית*]

האם כאן עדיין פעיל ?

[פלוני_אלמונית*]

את יכולה להחזיר את הפעילות

[פלונית_אלמונית*]

רציתי להתייעץ על משהו. אני יהודיה. הכרתי גבר מקסים לפני 3 שנים. הוא משבדיה. נוצרי. קצת הפריע לי העניין שהוא לא יהודי אבל הוא היה כל כך מקסים והכל זרם שככה ׳השתקתי׳ את המצפון שלי. אני באה מבית עם דת ו׳נשמה׳ יהודית חזקה.הוא בא לבקר. אני נסעתי לשם. ההורים קצת ׳התנגדו׳ אבל קיבלו בסוף. אני גרושה בת 36 עם ילדה בת 13 שבעלי חרדי לשעבר התכחש ולא ראה אותה מתקופת הגרושין כ11 שנה כבר.
מיותר לציין כי היא מצאה אבא בבעלי החדש. למרות היותה ביישנית ומופנמת היא נפתחה אליו והוא מתנהג אליה נהדר. אוקי. נסעתי לשם לפני שנה נישאנו בנישואין אזרחיים. חזרתי לארץ ולאחר חודשיים בחופש הגדול עברנו אני והיא לשם. חזרתי לארץ לפני שבוע מרוסקת נפשית.
היינו שם 8 חודשים. אין קהילה יהודית קרובה רק במרחק 7 שעות נסיעה. לא מצאתי חברה. עבודה גם לא כי קודם צריך ללמוד שפה. הייתי בבית ספר לשפה. ותמיד קצת הציק לי הקטע שבעלי לא יהודי. אין מה לדבר על להתגייר הוא לא מרגיש צורך. תמיד קויתי מהתחלה שהוא יתגייר מתי שהוא.
בכל אופן. אני מנסה להסתגל. בחורף קר מינוס 32 מעלות. ומהבית שלנו לעיר זה שעה הליכה ברגל. עיירה קטנה. כל בוקר בחורף אני מדדה לי שעה הלוך לתחנת אוטובוס ושעה הלוך בחזור הבייתה. בקיץ אני משתמשת באופניים. דברים שמעולם לא עשיתי בישראל. אני עצלנית ורגילה לאוטובוס מתחת לבית. רכבות. קניונים. והנה אני מגיעה למן חור קטן ושומם. אין לי אוכל כשר. לא חגים. למרות שכיפור צמתי ונרות שבת הדלקתי. אבל גם כריסמס בפעם הראשונה בחיי. וגם הוא רוצה שאלך איתו כל שבוע ל׳מפגש׳ זה לא בדיוק כנסיה. אך מן מפגש קטן שמישהו נואם שם. אני לא יודעת. אני מרגישה מוזר עם זה. מרגישה שהדת או הזהות שלי נעלמת. הוא לא מנסה לנצר אותי או משהו כזה אבל יש הרבה ׳ישו׳ ביינו ואני אנטי.גם בדידות. הוא לא כל הזמן איתי.יש לו עבודה. הוא אקטיבי. הולך לעשות ספורט 3 פעמים בשבוע עם כמה גברים כמו הוקי קרח, כדורגל וכו. הוא אוהב טיולים ברגל וכל מה שקשור לספורט. ואני לא. תני לי לשבת על הספה ולאכול בונבונים הקשר היה נהדר בהתחלה אבל אני מרגישה וגם הוא שאנחנו פשוט זרים תחת קורת גג אחת. הוא טוען שאנחנו לא עושים כלום ביחד ואין תחומי עניין משותפים והוא לא מרגיש כבר חיבור. אבל הוא אוהב אותי ואני אותו. אני יודעת שאני לא בסדר גם , הרגשתי ריחוק ממנו אבל ככה נתתי לזמן לעבור. הוא בשלו אני בשלי. לא מדברים הרבה. איך היה בעבודה ? בבית ספר? זהו. אני לא דברנית ואני גם לא יודעת על מה לדבר.
לפני שבועיים דיברתי עם איזה רב שאמר לי שזה איסור חמור לחיות עם גוי וכו וכו. שיש להם נשמה אחרת ואני אאבד את העולם הבא שלי וכו וכו .נראה לי שהכל ביחד התפוצץ בתוכי. התחלתי לבכות ללא הפסקה ארזתי וחזרתי לארץ.
אני לא יודעת מה לעשות. אני אוהבת אותו ומתגעגעת. מצד אחד טוב בישראל המוכרת מצד שני אין לי אותו. מה אתן מציעות לי ? איך אני יכולה לשקם את הקשר ולהיות ׳יותר איתו׳? ואיך אני מוציאה את המחשבות הטורדניות והמטומטמות האלה על שהוא אינו יהודי ?
ממש אובדת עצות

[פלונית_אלמונית*]

שוב אני. נחמד לי להיות בישראל שוב עם המשפחה אבל אני אומללה. הוא חסר לי. הכל חסר לי. הכל פתאום נראה לי מתגמד לעומתו. כל העיר הגדולה והתוססת. אני רוצה לחזור אליו ולא יודעת איך להתנער מהמחשבות הטורדניות שלי ולא יודעת איך לשקם ומה לעשות? אבל אני יודעת שאני רוצה אותו. הייתי ממש אנוכית. לא חשבתי. עזבתי יום אחרי יום הנישואין שלי ויום לפני היומולדת שלו. נתתי לו לחגוג לבד עם משפחתו. ממש מגעיל מצידי. והוא פגוע עכשיו. ולא יודע מה לעשות. מפחד שאם אחזור שוב אברח בלי להתמודד איתו.
מה אני עושה? הוא הכי חשוב לי בעולם. אני לא רוצה להרגיש זרה ורחוקה איתו. הוא תמיד חלם שתהיה לו אישה שתעשה איתו הכל. ואני לא יודעת איך לעשות את זה ? איך אגרום לו להאמין בי שוב ?
המשפחה שלו מקסימה. אמו ואביו אוהבים אותי ואת הילדה. והם נפגעו שעזבתי. קראתי פה כמה מהכותבות שיש בעיה עם האמא וכו. אצלי לא כך. משפחה מקסימה ולא מתערבת. האם מישהי פה שגרה בחול רחוק מכל מה שהיא מכירה גם חווה רגשות של לא שייכת למקום ? בדידות? ניכור?
ואיך מתגברים על זה ? אני רוצה להרגיש טוב איתו ולגרום לו להרגיש טוב. כל כך התרחקתי ממנו שגם יחסי מין היה אולי פעם בחודשיים שלושה. ואני לא רוצה את
זה. אני רוצה להשתנות ולעשות איתו הכל אך לא יודעת איך :/
פשוט לא יודעת מה לעשות.

[פלוני_אלמונית*]

קראתי אותך ויש לי מה לכתוב אשתדל בערב.

[פלונית_אלמונית*]

?

[פלוני_אלמונית*]

היי פלונית,
את מתארת מצב עם המון רבדים שונים של קושי (שחלקם מוכרים לי מניסיון אישי). אני כותבת בקצרה כמה נקודות שעלו לי כי לא מספיקה לשבת מול המחשב...

• נראה לי שכדאי לשתף את בעלך בהרגשה שלך ולדבר איתו על איך אתם יכולים יחד לעבוד על שינוי. לעזור לו להבין מה יעזור לך להרגיש יותר בבית. חשבתי למשל שאולי יהיה לך נעים אם הוא ילמד קצת על החגים שחשובים לך ואפילו קצת עברית. אולי כדאי להיעזר באשת מקצוע שתוכל לעזור לכם להגיע לנקודות החשובות.
• הייתי מנסה למצוא דרך לייצר לך שם משהו שלך, נכון שהגעת לשם כדי להיות איתו אבל העובדה שהוא הדבר היחיד שיש לך שם יכולה להיות קשה לכל אחד מכם ולקשר.
• בעיני זה לא נכון לצפות מעצמך להיות אישה שתעשה איתו הכל נראה לי יותר הוגן עבור שניכם להיות האישה שאת וללמוד איך להיות את שם, להביא את עצמך לשם.
• בעיני גם לא הוגן לצפות ממנו להתגייר.
• באופן אישי אני מרגישה שחגיגת החגים השונים רק מעשירה את המשפחה שלנו. לחלק מהם אנחנו עושים גרסאות קצת שונות כי מפריעים לנו דברים מסוימים או שהיינו רוצים להתמקד בחלקים שלא זוכים למספיק תשומת לב בחגיגה המסורתית.
• אני חושבת שהדברים שאמר לך הרב מלאים בשנאה וגזענות. הייתי מתרחקת מרבנים מסוגו ומוצאת (אם זאת פונקציה שחשובה לך בחייך) רב או רבה שידעו להכיל את האהבה שלכם ולעזור לכם לבנות את הבית והמשפחה שלכם במקום לפרק ולהפריד.

[אישה_במסע*]

אני חושבת שהדברים שאמר לך הרב מלאים בשנאה וגזענות. ואני בטוחה לחלוטין שאלוהים לא גזען/ית. כי אלוהים הוא טוב.

[פלונית_אלמונית*]

היי. זו בעיה. כי למצוא רב שיגיד לך שלהתבולל זה בסדר, אין חיה כזו. זה איסור חמור על פי התנך, הדת היהודית וכו וכו.
אני לא יודעת איך להעיף ממני את כל המחשבות, וה׳פניקה׳ או אי השקט שאני מרגישה כי אני ׳חיה עם גוי׳.
וחוצמזה הוא לא יודע אם הוא בכלל רוצה אותי בחזרה עכשיו. הוא נפגע ואני לא יודעת איך להחזיר את האמון שלו בי. אולי הכל כבר נהרס /:

[מישהי*]

פלונית יקרה,
לי מרגיש שמאוד כדאי לך לתת מקום לרצונות שלך.
זה שכרגע נראה לא מציאותי שכל הרצונות שלך יתקיימו ביחד לא אומר שאסור לך להגיד בפני עצמך מה את רוצה. (נראה שאת רוצה לגור בארץ, עם מזג אוויר נפלא, עם חברים ומשפחה משלך, להדליק נרות שבת ולחגוג את החגים שחגגת מילדותך, כל זאת לצד האיש שאת אוהבת והוא אותך, שמהווה דמות גברית לבתך היקרה, יש מקומות בחיים שבהם אתם לגמרי ביחד, ולכל אחד יש דברים שהם "שלו"... אז מה שזה לא מציאותי? לדעתי חשוב להגיד משהו כזה לעצמך. עם הדיוקים והפירוטים שלך. מה חשוב לך. מה את רוצה. מה חסר לך. למה את מתגעגעת. לתת מקום. לא בשלוק אחד לחסל את עצמך. החלטות מציאותיות- זה שלב שני. מתוך מודעות.)
את מבקשת עצות איך להתקרב אליו יותר ולהיות "יותר איתו", אז העצה שלי היא להיות יותר עם עצמך. (לא במקום, אלא כבסיס להכל)
את מרגישה אי שקט כי את 'חיה עם גוי', ורוצה להעיף את זה ממך. לדעתי- תני מקום לפניקה הזאת. תחשבי עם עצמך- מאיפה היא באה? מהלב? מהראש? מהבית? מהחברה? זה חיצוני? זה פנימי? זו אמונה שאת רוצה להחזיק או אמונה שאת רוצה להגיד לה שלום ולשחרר?

[מישהי*]

רק רוצה להדגיש מה שברור לי מאליו-
כל מה שכתבתי כתבתי בשביל לחזק אותך.
אם את מוצאת שזה מחליש- תזרקי. אני כותבת כמובן מהמקום שלי ואיך שאני רואה ומבינה...
שיהיה לך רק טוב!

[פלונית_אלמונית*]

אני רוצה לחיות איתו בחול. אני רוצה לשחרר את האמונה הזו אבל היא כל הזמן תופסת אותי בפנים. וכמובן אנשים ׳דתיים׳ שאני מכירה אומרים לי שזה ממש לא שייך.
ואני מרגישה רע. אני נקרעת. גם בגלל שהוא בכלל לא מדבר איתי עכשיו

[מישהי*]

נשמע קשה ולבד

אין לי הרבה מה להגיד, רק שממש מבינה את כאב ואת ה'אני נקרעת'.

[שקטה*]

לפי מיטב הבנתי, התבוללות אסורה בעיקר לגברים. הרי כאישה גם אם תביאי איתו ילד, לפי ההלכה הוא ייחשב ליהודי. כלומר שאישה לא "נענשת" על התבוללות. זה משהו שתמיד עניין אותי, שזה נקבע לפי האמא בלבד. לדעתי האישית השאירו פתח כזה כדי שכן תהיה קצת התבוללות, משום שאחרת זה רע מבחינה גנטית. הרי יכלו לקבוע שיהודי הוא רק מי ששני הוריו יהודים אבל זה לא כך.

לגבי עניין מקום המגורים, זו כבר בעיה יותר סבוכה ואני לא כל כך יודעת מה להציע לך. היה לי רק חשוב להציע זווית קצת אחרת אולי על עניין ההתבוללות. דיסקליימר: אני חילונית ולא מאמינה, ואני לא מעורה בכל האיסורים והצווים, זה מה שהבנתי מידע כללי ומשיחה פה ושם עם אנשים דתיים בנושא.

[פלוני_אלמוני*]

זה איסור גם לאישה. נכון שהילדים נקבעים לפי האמא אבל גם אשה ׳נענשת׳ על האיסור הזה. שִׁבְעָה גוֹיִם, רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. ב וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ--וְהִכִּיתָם: הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא-תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. ג וְלֹא תִתְחַתֵּן, בָּם: בִּתְּךָ לֹא-תִתֵּן לִבְנוֹ, וּבִתּוֹ לֹא-תִקַּח לִבְנֶךָ. ד כִּי-יָסִיר אֶת-בִּנְךָ מֵאַחֲרַי, וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְחָרָה אַף-יְהוָה בָּכֶם, וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר.

[נעמה_שליו]

לפני המעבר