חברות אמת

[אבישג_א*]

יש לי שאלה מעניינת, דנתי עליה כבר עם אמא שלי ועם חברה טובה ועדיין לא הגעתי למסקנה - מה זו חברות אמיתית ?

[אבישג_א*]

הרבי מקוצק מספר שפעם הוא ראה אדם אוכל דגים בהתלהבות
הוא שאל אותו : למה אתה אוכל דגים בכזו התלהבות ?
ענה לו האיש : אני מאוד אוהב דגים
ענה לו הרבי מקוצק : לא נכון, אם באמת היית אוהב דגים היית משחרר אותם, אתה לא אוהב דגים אתה מתאווה אליהם

בעצם ההבדל בין אהבה לתאווה שבאהבה אני אוהב את הזולת ובתאווה אני אוהב את עצמי

[אבישג_א*]

אז מה זה קשור לנושא ?

כי בילדות, וגם כשגדלתי ובגרתי היו אנשים שהייתי חברה שלהם כי ריחמתי עליהם והיו אנשים שהייתי חברה שלהם כי חיבבתי אותם והיה לי טוב בחברתם
ולאחרונה חשבתי לעצמי שדווקא האנשים שהייתי חברה שלהם מתוך רחמים הם האנשים שהייתי באמת חברה שלהם, הרי הייתי חברה שלהם לא מתוך טובת עצמי אלא מתוך אכפתיות ודאגה להם, לעומת זאת האנשים שאני חברה שלהם כי יש בינינו כימיה - האם באמת אכפת לי מהם ? אני חושבת שכן, ועדיין אני חברה שלהם כי טוב לי בחברתם, אני נהנית מהאינטראקציה איתם.

האם סוג החברות הראשון שהצגתי איננו אמיתי יותר מן הסוג השני ? מה דעתכם ?

[אישה_במסע*]

לדעתי האישית, חברות אמת היא כזו הנובעת מהאהבה לאדם. למהותו, לנשמתו. באיזה דף על זוגיות מישהי <נראה לי בשמת> אמרה שהיא מסתכלת לעיני בן זוגה ורואה את הנשמה שלו.

אני לא רואה ברחמים רגש חיובי <בניגוד לחמלה>. חברות כזו לדעתי היא שגויה ביסודה.

חברות מהסוג השנייה אמיתית יותר לדעתי. אבל חברות אמת היא כזו שבה אני אוהב את החברים גם אם אני לא נפגשת איתם שנים. גם אם אין אינטראקציה.

החברים שאני נהנית מחברתם - אכפת לי מהם. הם אנשים מדהימים. הם שונים אחד מהשני, ייחודיים בשונותם, אך בעלי מאפיינים משותפים - לכולם מערכת מוסר כלשהי, וכולם מנסים כמיטב יכולתם לפעול על פיה. גם אם היה יוצא איכשהו שהייתי מכירה ערבי פלסטינאי והייתה פורצת עוד מלחמה והיינו משני הצדדים של המתרס, אז היינו יכולים להילחם זה בזה, ועדיין לכבד ולהעריך אחד את השני. מתוך הכרה בתכונות המהותיות שמהוות את מהות נשמתו, ואהבה עליו.

אני אוהבת את עצמי. ואני גם לא שואפת לאהבה אלטוראיסטית. אהבה אגואיסטית במובן הראנדי של המילה מספקת אותי לחלוטין.

[אורי*]

האם סוג החברות הראשון שהצגתי איננו אמיתי יותר מן הסוג השני ? מה דעתכם ?
אני חושבת שחברות בהגדרתה היא משהו דו כיווני. (וגם זוגיות, אגב, הרבה דברים פה יכולים להתאים גם לשאלה הזו). אם בחברות הצרכים של שני הצדדים לא נלקחים בחשבון ונענים ברמה כלשהי, אז זו לא חברות. זה אולי חסד, אבל זו לא חברות.
האבסורד בכל העניין הזה זה שברגע שיש לי חבר שאוהב אותי ומרחם עליי ועושה בשבילי דברים שלא למען עצמו כלל, אני בכלל לא רוצה להיות חברה שלו. כי אני רוצה הדדיות, אני רוצה שגם החבר יזדקק לי. אולי פה העניין. שצריך שתהיה הזדקקות של שני הצדדים לקשר הזה בכדי שיווצר חיבור וחברות.
יש כאן עניין של מהות הקשרים בין אנשים.
שונה מהכל זה אהבה של הורים לילדים, ששם יש משהו בהחלט חד כיווני בהגדרה אפילו.

[אישה_במסע*]

הזדקקות של שני הצדדים? זה נשמע לי כמו תלות, לא כמו חברות.

אני רוצה שהחברים שלי לא יזדקקו לי. שיוכלו להסתדר בלעדי. שיבחרו להיות בחברתי כי הם רוצים, ולא כי הם צריכים. שזו תהיה בחירה חופשית של שני אנשים שנהנים זה מחברתו של זה.

[אבישג_א*]

לדעתי האישית, חברות אמת היא כזו הנובעת מהאהבה לאדם. למהותו, לנשמתו.
את מתכוונת אהבה לאדם הספציפי או אהבת האדם (כלומר הערך של לאהוב אנשים). כי אם זה אהבת האדם אז דווקא בדאגה לכל אדם וברצון להיטיב עם כל איש, דווקא שם זה מתגלה ואם הכוונה לאדם הספציפי, למה אני אוהב אותו ? כי טוב לי איתו.
זו הנקודה עליה אני תוהה בעצם, מצד אחד אני מרגישה שיש כאן מפגש נשמות, וכנראה שיש איזה חיבור אמיתי שגורם לנו לרצות אחד את השני, מצד שני אם אני כל-כך נהנית מן הקשר, אולי המניע הוא אגואיסטי בעיקרו, אהבת עצמי ?

האם לכך התכוונת במשפט ?
אני אוהבת את עצמי. ואני גם לא שואפת לאהבה אלטוראיסטית. אהבה אגואיסטית במובן הראנדי של המילה מספקת אותי לחלוטין.

[אבישג_א*]

אני רוצה שהחברים שלי לא יזדקקו לי. שיוכלו להסתדר בלעדי. שיבחרו להיות בחברתי כי הם רוצים, ולא כי הם צריכים. שזו תהיה בחירה חופשית של שני אנשים שנהנים זה מחברתו של זה.
אני גם רוצה שירצו בי, אבל מה קורה אם אדם שוקע בדיכאון? סתם דוגמא, כבר לא ממש כיף להיות בחברתו נכון ? אבל בחברות אמת אני מצפה שיישארו אתי בכל מחיר - האם יש דבר כזה בכל מחיר ? אני משערת שבהתחלה חברים יתמכו אבל בשלב מסוים זה הופך להיות קשה. לכן אולי הבסיס של אהבת האדם הוא אמיתי יותר מאשר קשר מהנה

[אבישג_א*]

שונה מהכל זה אהבה של הורים לילדים, ששם יש משהו בהחלט חד כיווני בהגדרה אפילו.
אני לא מסכימה, שני הצדדים זקוקים זה לזה, אני בהחלט זקוקה לילדיי, לא יכולה לדמיין את עצמי בלעדיהם, רק המחשבה הזאת כואבת.
זה סוג שונה של הזדקקות אבל הוא קיים בהחלט.

[אבישג_א*]

משהו יפה שלמדתי בתיכון באחד משיעורי מוסר
לא בטוחה שאני מדייקת, אבל על הקושיה כיצד יכולה התורה לצוות לאהוב (ואהבת לרעך כמוך) כותב הרב דסלר שאדם שנותן ממילא הופך להיות אדם אוהב (אחרי המעשים נמשכים הלבבות) ולכן הורים תמיד יאהבו את ילדיהם יותר משילדיהם יאהבו אותם כי הם נותנים להם.

[אישה_במסע*]

אני מתכוונת לאהבה לאדם ספציפי. אפשר לאהוב אדם לא כי נעים בחברתו, אלא כי התכונות המהותיות שלו מעוררות הערצה, כבוד.

אם אני חושבת שעצמאות וחירות מחשבתית הם ערכים הראויים לכבוד, אז אוהב אדם שאוחז בערכים אלו ומוכן להילחם עליהם יותר מאשר אדם שלא אוחז בהם. סולם הערכים הוא שלי - אבל התכונות האלו תישארנה של האדם ללא קשר לסולם הערכים שלי.


חברות ואהבה זה לא בדיוק אותו הדבר, ויוצא שאני מדברת בעיקר על אהבה ולא על חברות. אני רוצה לחשוב עוד על הקשר ביניהם.

אני לא מצפה מהחברים שלי שישארו איתי בכל מחיר. אני מצפה שבבחירה ביני לבין בן או בת הזוג הם יבחרו בבן או בת הזוג, בבחירה בין טובתי לטובת ילדיהם הם יבחרו בילדיהם, ובבחירה ביני לבין יעודם הם יבחרו ביעודם. ובכל המקרים הללו, נמשיך לאהוב זה את זה מרחוק.


ולצערי, אני חושבת שרוב הילדים הקטנים אוהבים את הוריהם הרבה הרבה יותר משהוריהם אוהבים אותם.


בנוגע לאהבת האדם - אני לא האדם המתאים לספר על כך. הגעתי לאהבת האדם רק מתוך אהבת העולם, ואהבת האלוהים. לאנושות יש מקום בליבי רק בתור חלק מהעולם, חלק מאלוהים. אני לא מאמינה בערך של "אהבת האדם".

[אבישג_א*]

אשה במסע כתבת מאוד יפה, עם חלק מהדברים אני מאוד מזדהה

[פלוני_אלמונית*]

אני לא יודעת אם הגעתי לעמוד הנכון, מה שבטוח הוא שאני נמצאת בנקודה בחיי שאין לי חברה טובה לידי ואני זקוקה לזה באופן בלתי ניתן לתאור במילים.
מביך אותי להודות בזה.
יש לכן/ם אולי רעיונות איך ניתן למצוא מעגל חברתי בגיל 40?
חברות מילדות אני לא יכולה לפגוש מכיוון שכל אחת גרה במרחק ובעבודה אני לבד במשרד (משרד קטן), האיש שלי עובד המון שיהיה בריא, הילדים עסוקים בחברים וחוגים שיהיו בריאים, ואני די לבד.
אני מודה על כל מה שיש לי בחיים ומעריכה ותמיד הסתפקתי במה שהצלחתי להשיג בחיי.
פשוט יש משהו בחברות שחסר לי מאוד.
מישהי שאפשר לקפוץ אליה וכמובן להזמין אלי, מאוד קשה לי למצוא חברות וזה בעיני הדבר שיכול לשפר את איכות חיי בכמה וכמה מובנים.
אני מקווה שהסברתי את עצמי ולא מוזר מה ששיתפתי.
תודה בכל מקרה והמשך ערב נעים לכולם

[שקטה*]

איפה את גרה?

[אחת*]

כמי שגם גרה רחוק מכל חברות הילדות, המקורות שלי היו - חוגים, התנדבויות, הורים של חברים של הילדים.

[אחת*]

אה, ושכנות