חווה כרגע הפלה

שליחה על ידי קוראת* » 05 מאי 2011, 15:59

אם הוא ראה שק מפותח (גם אם קטן) עם עובר ממש, כנראה עיקר ההפלה עוד לפנייך

עד מתי לחכות? אין לזה תשובה, זה יכול לקחת זמן. חכי עד שייגמר או עד שלא תרצי יותר לחכות. אולי כדאי לקבוע תור לגרידה כבר מעכשיו (בבתי החולים הציבוריים לוקח בסביבות שבוע עד שיכולים לקבל אותך, באזור המרכז אפילו יותר לפעמים), ומקסימום לא תצטרכי את זה כי הכל יצא עוד לפני. (אני מניחה שהרופא נתן לך הפניה למיון...?)
כמה עוד צריך לצאת? עצמת הדימום משתנה מאשה לאשה, אבל בהחלט יכול להיות שיהיה דימום רציני מאוד (מאוד מאוד). כדאי שיהיה אתך מישהו כל הזמן למקרה שיתחיל פתאום איבוד דם רציני (שיכול לגרום לסחרחורת, חוסר יכולת לקום, התעלפות).
האם זה יכאב חזק? גם זה משתנה מאשה לאשה. זה בהחלט עלול.

לפעמים בשלבים האחרונים יש התכווציות ברחם ברמת כאב של צירים. אני שתיתי יין בשלב הזה וזה הקל עלי מאוד.

תודה ענקית לכל העונות זה מעודד . במיוחד שלפני 6שנים בתקופה הזאת הייתה לי הפלה בשבוע 24 ועברתי לידה קשה כי עד שיצא כל העובר נגמרה השפעת האפידורל ובדיוק לא היה מרדים.אין לי חשק לטראומות נוספות .שאלה נוספת האם אפשר לסמוך על בדיקת us לודא שלא נשאר כלום ברחם? ממש לא מתחשק לי לעבור גרידה . גם בגלל הפחד מצלקת מההרדמה ועוד .....

עברתי מקרה ממש דומה.
יכול להיות שיהיה דימום רציני מאוד (מאוד מאוד). כדאי שיהיה אתך מישהו כל הזמן למקרה שיתחיל פתאום איבוד דם רציני (שיכול לגרום לסחרחורת, חוסר יכולת לקום, התעלפות). - חשוב ממש!
אצלי, מה שהתחיל כמו מחזור לאט לאט התגבר והתחילה סחרחורת קלה ותחושת בחילה. נכנסתי למקלחת להתרענן, ומתוך ערפול חושים כנראה איבדתי תחושת זמן... מצאתי את עצמי יושבת על רצפה המקלחת מתנדנדת ומנקרת ופולטת קרישי דם גדולים בכמויות ממש מפחידות...
בלי שום כוונה להפחיד יותר מידי, פשוט איבוד הדם יכול לקפוץ עליך גם כשאת לא מצפה לזה, אז חשוב שיהיה איתך מישהו עד שהכל עובר. למזלי, אישי בדיוק הגיע, קלט את מצבי ולמרות הווטו המאוד ילדותי שהצבתי לו הזמין אמבולנס מבלי לבקש את רשותי. רק בדרך לבית החולים הספגתי 2 מגבות גדולות.... בסוף התברר שהיה קריש דם קטן שהיה תקוע והגוף לא הצליח לפלוט הכל החוצה, ולכן כמויות הדם ההיסטריות ששטפו ושטפו עד שרופא "שחרר לי את הסתימה"... בבת אחת הדימום הפך קל בהרבה, והרבה יותר דומה למחזור.
בדיעבד, אם הייתי מנוסה, בטוחה, ולא על סף עילפון, הייתי יכולה לעשות זאת בעצמי, סביר להניח שבעזרת החדרת אצבע לצוואר הרחם (זה פחות או יותר מה שהרופא עשה)
ודבר שני, אצלי ידעו בוודאות שנשארו קרישים עם אפשרות לחומר הריוני ברחם, ובכל זאת סירבתי לגרידה.
חתמתי על שחרור עצמי בניגוד לאזהרות לזיהומים - שקיימות בהחלט, אני לא מנסה להקל ראש,
אבל הסתדרתי בכוחות עצמי. תוך כמה שעות הדימום התייצב על הפרשות חומות מעטות שנמשכו כשבועיים. זה סיפור ארוך, הייתי צריכה לעשות הרבה דברים בשביל לחזק את הגוף כדי שיצליח להתמודד עם זה,
אבל גם אם נשאר משהו אחרי ההפלה אפשר בלי גרידה.

תודה על התשובה . כמה ימים זה לוקח? האם הדמום מתגבר בהדרגה? כרגע אני ממש מרגישה מצוין.

אתמול יום א כבר כמעט הפסיק הדמום והייתי בלחץ שיבוא עוד אז עשיתי us ותודה לקל הכל נגמר ללא גרידה וכולי.... מאחלת לכל מי שחווה כעת שיהיה לה כל כך קל . ותודה לכל מי שענתה תמכתן בי מאד.

היי אני בת 29 +1 עברתי 7 הפלות חוזרות ביצעתי את כל הבדיקות האפשריות
טופלתי במרפאת הפלות חוזרות בסורוקה נישלחתי לפרופסור קרפ בשיבא
האם לדעתכן ניתן ללדת עובר חי לאחר כל כך הרבה הפלות בבקשה שמישהי תשפוח קצת אור לחיי

בדיוק היום דיברתי עם מישהי שגרה ביישוב שלי, יש לה 3 ילדים אבל היא היתה בהריון 11 פעמים.
שאלתי אותה אם מצאו סיבה להפלות שלה, היא אמרה שלא.
כששאלתי אותה מה עזר בסופו של דבר, היא ענתה: פשוט להמשיך לנסות, לא להתייאש ולא להישבר.

אני מבינה שאין לך ילדים ובבדיקות לא מצאו אצלך שום דבר?
האם קיבלת טיפול כלשהו? שמעתי שלפעמים נותנים נוגדי קרישה גם בלי בעיית קרישה מוכחת ושזה מעלה את שיעור לידות החי.
ניסית רפואה משלימה? יש רופא סיני בשם אייל פוליטי שמטפל בהפלות חוזרות בלתי מוסברות באחוזי הצלחה טובים.

אגב, יש כאן דף על הפלות חוזרות.

שליחה על ידי רות* » 19 מאי 2011, 07:36

אני יודעת מסיפורים שהומאופתיה ממש יכולה לעזור בעניין זה

הפלות 7 שלום
ממליצה לך מאוד לעשות יוגה שנקראית איינגאר יוגה- חשוב ללכת למורה בדרגה גבוה -יש עמותה בה רשימת המורים בכל הארץ. מנסיון שלי עם נשים שהיו להם בעיות פוריות והלכו לתרגול הזה חשוב שגם הבעל יצטרף נכחתתי לראות שזה עזר והחזיק הריונות שהיו בעייתים.לפי מה שהבנתי התנוחות של היוגה תומכות את האבריים הפנימיים ומחזקות אןתם כך שיכולה להיות בעיה מבנית קלה כזו שלא מאובחנת ע'י הרופא וגורמת לחוסר זרימה של דם או הורמונים לעובר שבסופו של דבר גורמים להפלה או לבעיה בכלל להכנס להריון. התנוחות מחזירות את האיברים בהדרגה למיקום האנטומי ומתחזקות את הגוף הורמונאלית.אם תרצי לדבר עם נשים שזה עזר להם אוכל להפנות אותך

אתמול גילינו באולטרסאונד ראשון שלעובר/ית שלנו אין דופק. כל כך שמחתי על ההריון הזה. יש לנו ילד מקסים בן שנה ועשרה חודשים ובמאי האחרון רגע אחרי שהיתה לי תשובה חיובית בבדיקת שתן- התחילה הפלה טבעית. הציעו לי לקחת ציטוטק או לעשות גרידה, אבל העדפתי לתת לטבע לעשות את שלו ולאחר כחודש וחצי- ההפלה הסתיימה והבטא התאפס. נכנסתי מיד להריון ונורא שמחנו. הבטן יצאה ואי אפשר היה להסתיר, רגישות בחזה, אפילו קצת בחילות (שלא היו בהריון הראשון..), הייתי מאושרת. אציתי מאד אח או אחות או אחים לבן שלנו. היייתי ממש המומה כלא ראינו דופק והסתבר שאני סובלת מפעילות יתר של בלוטת המגן שעוד לא אוזנה ועל רקע זה כנראה העובר שלנו הפסיק להיות. מלבד העצב הגדול ותחושות האשמה הקשות שלא טיפתי בבלוטת המגן בזמן, אני צריכה להחליט עכשיו מה לעשות.
אני בהריון. הגוף לא יודע שהעובר כבר עזב אותנו. אין דימום ואין כאבים. הרופאה שעשתה לי אולטראסאונד נוסף בערב בחדר מיון, רק כדי לוודא והביאה רופאה נוספת שתחווה את דעתה גם (מקסימות ורגישות שתיהן) אמרה שהיא ממליצה על גרידה ושאסור לי להיכנס להריון עד שהבלוטה תהיה מאוזנת (כדורים בשם PTU). יש אפשרות לציטוטק עד שבוע 9- שזה יום ג' הקרוב. המחשבת על גרידה מחרידה אותי. שאלתימה קורה אם לא מתערבים בכלל והרופאה אמרה שזה אפשרי שיתחיל דימום לבד אך רוב הסיכויים שלא הכל ייצא ואצטרך להגיע לגרידה דחופה בבי"ח. ההתלבטות שלי היא ביין ציטוטק לבין לחכות שיקרה לבד. האם בעלות נסיון דומה לשלי יכולות לשתף אותי בהחלטות שלהן ובהשלכות שלהן? אשמח לכל דעה.
עריכת כל הדף

והרופאה אמרה שזה אפשרי שיתחיל דימום לבד אך רוב הסיכויים שלא הכל ייצא ואצטרך להגיע לגרידה דחופה בבי"ח.
אני מנסה להבין את הסיטואציה. היה הריון, כרגע יש עובר ללא דופק ואין הפלה טבעית?
אני לא יודעת מה הסטטיסטיקות עליהן מסתמכת הרופאה (לא בדקתי בעצמי) אבל לתחושתי לרב לא נותנים הזדמנות להריון לצאת לבד כך שאין לה ממש דרך לדעת מה קורה בד"כ בהפלה טבעית. כשאני הגעתי לבית חולים בזמן ההפלה עצמה (מדממת והכל) הרופא ישר רצה להיכנס עם שפכטל. הזוי לגמרי.

למיטב ידיעתי הסכנה בהמתנה היא זיהום ועוד משהו (לא זוכרת) אבל יש סימנים מקדימים. אפשר לחכות ולעקוב ולתת לגוף לעשות את שלו. לגבי "נשארות שאריות" - יש US שמאפשר לראות מה המצב וגם הגוף מתריע (אם נשארות שאריות ממשיך דימום).

במצב כמו שלך אני הייתי בוחרת להמתין ולעקוב.

מסייגת ואומרת שלא ברור לי מה ההשפעה של בעיית בלוטת המגן שיש לך והאם זה משנה לתהליך ההפלה. אולי יש בזה סכנות נלוות. כדאי לברר עם מי שמבין.

ממליצה לקרוא את mis]המאמר של שרהלה carriage[/po]/

בריאות @}

הי גלית
עברתי דבר דומה והתיאור נמצא בדף הפלה ספונטנית, כתבתי שם בשם - בוששת. את תראי שעדכנתי שם מדי כמה ימים בזמן שהמתנתי להפלה. בסופו של דבר עשיתי גרידה ולמרות שאני מאד באופן טבעי בתחומים רבים אני חושבת שאם חס וחלילה זה יקרה לי שוב אעשה מיד גרידה ולא אמתין אפילו יום למרות שהרעיון החריד אותי בזמנו, וזאת משום שההמתנה עם עובר מת בבטן היתה קצת בלתי נסבלת עבורי. אבל זו רק החוויה שלי ויתכן שתהיה לך חוויה שונה ומעצימה אם תמתיני לתהליך הטבעי.
אני יכולה לציין שגם המדקרת שלי, וגם המדקרת של בעלי הסכימו שבמקרה שלי כדאי לעשות גרידה ודווקא הרופאה שלי ממש לא לחצה בכיוון הזה.

האם בעלות נסיון דומה לשלי יכולות לשתף אותי בהחלטות שלהן ובהשלכות שלהן?
אני בחרתי בגרידה.
הרגשתי שהיכולת שלי לתת מקום, זמן ופניות לעצמי ולעובר שצריך להיפרד ממנו כשאני עם עוד ילדם בבית היא לא מה שאני צריכה.
והעדפתי לסיים עם זה ולא לחכות וגם לחשוש אחר כך מתופעות לוואי.
תוך 4 שעות מהרגע שנכנסתי לבי"ח [כרמל] הייתי אחרי ובכלל הם היו מאד מאד בסדר.
גם היום בדיעבד אני שמחה שזו הייתה הבחירה.
ההתאוששות הייתה קלה ופשוטה יחסית [פיסית] וללא תופעות ארוכות טווח.
פחות מחודש אחר כך נכנסתי להריון עם הקטנה - מאחלת גם לך הריון מלא ובריא בקרוב.

גם אני העדפתי גרידה,אחרי יותר משבועיים עם דימום חזק,בדיקות חוזרות ונשנות שהראו עדיין שק הריון לא הייתי מוכנה לקחת סיכון בציטוטוק לעבור כאבים ולמצוא שרידי הריון שיובילו אותי בסוף לגרידה.
לצערי הייתי צריכה להמתין לחדר ניתוח - כמעט שבועיים ! עד שעברתי את הגרידה.
התהליך לא כואב אבל ברמה הנפשית אצלי היה מטלטל,אני חושבת שגם בגלל ההרדמה המלאה וגם המהפך ההורמונאלי.
תידאגי לקבל תמיכה רגשית.זאת לא המלצה,זהו צורך בסיסי ואמיתי.
שיהיה בהצלחה ובשורות טובות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם אני עברתי הפלה טבעית ראשונה ושניה, ועכשיו אני גם מפחדת להכנס להריון. רופאים לא יודעים למה ! עברתי דיוקר סיני, ספורט לא עזר.

אני בדיכאון, האם אתם מכירים רופא טוב שיכול לעזור ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי בנות יקרות !!!לצעאי גם אני עברתי הפלה בשבוע שישי בארה״ב,העובר לא התפתח כצפוי חשבתי שנכנסתי לחודש שלידי מה שהותיר בי חוסר הבנה איך??
הרופא היה לו קשה להביט בי ואמר שאין מה לעשות בנדון ,העובר ייצא לבד ורק במידה ויופיעו דימומים כבדים אגיע ,
סמכתי על תחושת הבטן שאמרה כי עדיף שזה יהיה כך באופן טבעי
היום אני אכן שלמה מרגישה טוב יותר אני סך הכל כמה ימים אחרי אך בהחלט די סבורה כי כל מה שקורה יש לו סיבה
אל ייאוש !!!!!!!כל דבר יגיע בזמנו ...
ו

שלום בנות, זו הפעם הראשונה שאני כותבת, למרות שאני קוראת את התגובות שלכן כבר כמה ימים. לפני כשבוע בבדיקת האולטרסאונד גילו שהעובר ללא דופק, הייתי בשבוע 7-8. הרופא המליץ על צייטוטק ואם זה לא יעזור אז נעשה שאיבת גרידה. עם הבכי וההלם לקחתי צייטוטק והרגשתי נורא!!! כל הגוף שלי רעד, היו לי צמרמורות ושלשולים, כאבי בטן איומים והתכווצויות אבל דימום היה ממש מעט... אחרי שלושה ימים של סבל הלכתי לרופא ושוב קיבלתי בשורה שלא הצלחתי. הכל עדיין מת ונשאר בתוכי. אני מחכה לניתוח מחר ומאוד חוששת, למרות שמדובר ברופא שלי שינתח אותי, אני לא מפסיקה לבכות ולא מוצאת עניין בכלום. זה קורה לי לפרקים. מישהי יכולה לספר לי על החוויה שלה עם שאיבה כזו? אחרי כמה זמן אפשר להתחיל לנסות?

כואבת יקרה. אני עברתי הפלה יזומה לאחר שנמצא עובר עם מומים קשים מאוד, בשבוע 12 . מקבלים כדור להכנסה לנרתיק ולאחר מכן עוברים הרדמה מלאה ולא חשים בדבר. מתעוררים כאילו לא היה כלום מבחינה פיזית. מבחינה רגשית - הקושי הוא שם וממשי אבל גם ממנו מחלימים (אני התאבלתי על העובר האבוד שלי זמן ארוך). אני קיבלתי מחזור בחודש שלאחר ההפלה וחודש לאחר מכן, מבלי כוונה, נכנסתי להריון . ההריון היה תקין ונולדה ילדה מופלאה שאני מברכת כל יום על קיומה. מה שכן, הייתה לי שליה נמוכה, כמעט פתח, ורופא שבדק אותי העלה השערה שזה יכול להיות קשור לכניסה להריון מיד לאחר ההפלה. לא יודעת, לצערי ילדתי בניתוח קיסרי הן בגלל השליה הנמוכה והן בגלל חבל טבור שישב במקום לא טוב. אבל כאמור, כל זה מאחורי והילדה המקסימה בידי (:

היי בנות, משתפת גם, למען הבאות ולנוכחות:

בשבוע שמיני לא מצאו דופק. הרופא היה קר ואדיש ברמות שפשוט לא נתפס.. הדפיס שני דפים -"בית חולים. עכשיו. קדימה. בית חולים"
בבית החולים דיברו איתי על גרידה וכולי דמעות. החלטתי עם עצמי שאני לא רוצה. לא רוצה התערבות.
הגעתי הביתה וחיפשתי באנטרנט נשים כמוני, שעברו את הדבר הנורא הזה ומה בכלל האפשרויות, והגעתי לכאן. קראתי סיפורים של נשים שבחרו בדרך טבעית ולהיות קשובות לגופן ונפשן, והתחזקתי עם החלטתי. למרות שהפחידו אותי עם אינספור אפשרויות רעות ומאיימות, על העצב הקיים והלחץ הנפשי, ככה עוד קצת. אבל אני יודעת שזה כיוון שהם לא מבינים ולא מכירים שום דרך אחרת.
ידעתי עם עצמי, שיקח זמן לגוף שלי להבין שהוא כבר לא בהריון, שיקח זמן לנפשי להבין זאת גם ונתתי לעצמי את המרחב, להיות עצובה, להתאבל, להפרד, לשחרר, להביט פנימה אל עצמי, היכן אני נמצאת בחיי וכיצד אני מתמודדת. לאחר שבועיים, הלכתי לטיפול רייקי. בערב החלו כאבי בטן עזים. בבוקר כבר היו צירים לכל דבר שארכו כשעה- שעתיים, הכרתי תודה על הרגע הזה, למרות הכאבים, כיוון שידעתי שהנה אני משתחררת מהמשא הזה. בסוף נרדמתי מתשישות. כשקמתי לעשות פיפי, משהו נפלט. הייתי חייבת לדעת ולראות, זה היה בגודל של קצת יותר מאגוז מלך ובצד אחד מעין קרום דם. זה היה שק הריון שלם ושיליה. מחזור המשיך כרגיל לאחר מכן. התייעצתי עם שרה לה המיילדת לגבי בדיקה ומתי, היא אמרה שמחזור יגיע בעוד חודש ולאחריו ניתן לבצע בדיקה. לאחר חודש הגיע דימום מוזר כזה, כמעט, בקושי ובערך, לא ידעתי אם זה מחזור או דימום של המשך ההפלה, לכן המתנתי, ככל שהמתנתי התקרבתי למועד המחזור הבא והחלטתי להמתין לו ושהוא יהיה האנדיקציה האמיתית. המחזור הבא הגיע רגיל ונורמלי. לאחריו הלכתי להבדק. למרות טריגר שלהיות ליד אולטרסאונד. הבדיקה יצאה תקינה, רחם נקי.
הוצפתי הכרת תודה פעם נוספת, על שהגוף שלי ידע. ידע לקלוט, ידע לפלוט את מה שלא הסתדר.. וידע גם להתנקות.

חיבוק גדול לכל מי שקוראת את הפוסט הזה. האמיני בעצמך. תבטחי.

ביום שלישי עברתי הפלה עם צייטוטק ועדיין יש לי דימום רב.
מישהי יודעת האם זה סביר? וכמה זמן אמור להימשך?
אני כבר ממש מוטשת

קודם כל חיבוק

ימים ממש לא קלים
הי מבינה אותך בעולם.

את יכולה, אולי, לנסות לכמת, למה את מתכוונת ב דימום רב?
למיטב זכרוני, החלפתי תחבושות כמה פעמים ביום, במהלך השבוע הראשון.
אבל אני לא חושבת שביום החמישי החלפתי ממש כל שעה שעתיים.

איך זה אצלך?

אגב, אצלי התקשרתי מספר פעמים למחלקת הנשים בבית החולים בו קיבלתי את הציטוטק, להתייעצויות כאלו ודומותיהן.
האחיות היו מאוד מקשיבות ומקצועיות. איך אצלך? האם השאירו לך כתובת לשאלות?

חיבוק ענק, משתתפת בצערך.

אני חושבת שהיום יש קצת פחות דימום, אני בעיקר מרגישה מאוד חלשה. אחרי כל פעולה קטנה בבית אני צריכה לשכב אחרת מרגישה שהולכת להתעלף.
התגובה שלי לתרופה היתה מאוד חזקה חום, צמרמורות, הקאות ,שילשולים וכמובן כאבים מאוד חזקים של צירים מתקדמים ודימום. לא הייתי מוכנה לזה בכלל , הרופא אמר שזה יהיה כמו מחזור. קיבלתי את הטיפול במוקד נשים של קופ"ח וחזרתי הביתה. בעלי היה בחו"ל ואמרתי לילדים שכנראה יש לי וירוס ואני קצת חולה.
ביום שישי בבוקר הייתי בסוג של "הי" כי חשבתי שזה מאחורי ועכשיו אני מתחזקת ובדרך למעלה אבל בערב שוב היתה לי צניחת אנרגיה ודימום שהתגבר.
אני בעיקר מוטשת ורוצה כבר להרגיש שאני מתחזקת. השארתי הודעה לרופא.
קרן שמש, תודה ששיתפת הרגיע אותי שכתבת כשבוע דימום

אופיר
שולחת שוב

לא ידעתי שאפשר לקבל במוקד של קופת חולים. אני קיבלתי בבית חולים. כשהתחיל הדימום שלחו אותי לשכב בבית אבל מבחינה פרומלית זה לא נחשב שיחרור ואחר כך חזרנו לביקורת (לא זוכרת אם אחרי יום או יומיים).

אני חושבת שממש קשה לעבור את כל זה לבד, כאשר בן הזוג לא נמצא.
אני חושבת שהדימום המאסיבי ערך כשבוע, ואחר כך המשיך עוד קצת. אבל חולשה בתוך פחות משבוע נשמעת לי ממש ממש הגיונית.
שוב,

, אין לי מילים
אולי כדאי לנסות לבקש עזרה, ו/או לשתף מישהי קרובה שתוכל לעזור גם פרקטית
הגוף שלך ממש מבקש מנוחה, ככה זה נשמע. ואולי גם הלב.

רוצה כבר להרגיש שאני מתחזקת
אני מאמינה שעוד מעט תרגישי קצת פחות מותשת וקצת יותר מתחזקת
אבל עד שאני ממש הרגשתי חזרתי לעצמי, מבחינת הכוחות, זה קצת לקח זמן. ועד שהרגשתי שזה מאחורי זה לקח קצת יותר זמן...

לא אומרת כדי להלחיץ, חלילה, או משהו כזה, רק מציעה אולי, לרווח קצת. לתת מקום לחולשה הזו, באופן ספיציפי.
היא תעבור, ויהיה לך עוד כוח. אבל עכשיו כואב, וחלש, ועצוב, וזה מה שיש
מבינה אותי?

מבינה מאוד.
את ממש לא מלחיצה אותי ,להיפך מאוד עוזר לי לשמוע אותך ועל החויה שלך

הריון שלישי, שבוע 7. דימום קל שלח אותי לביה״ח שם לא נצפה דופק ולא עובר, רק שק הריון ושק חלמון קטן. הרופא, שלתחושתי לא רצה להיות זה שנושא בשורת איוב, אמר שאף על פי שהוא היה מצפה לראות יותר ייתכן ובעוד שבוע-שבועיים בבדיקה חוזרת הדברים יסתדרו.
חזרתי הביתה שבורת לב אבל גם עם סימן שאלה קטן ותקווה שלא רציתי להאחז בה. קמתי בבוקר וחשבתי ״אולי בכל זאת..?״
אבל הדימום נמשך, גם אם לא מאוד מתגבר, ומלווה בכאבים שבין כאבי מחזור לצירים. ובביקור בשירותים נפלטים דברים ריריים ומדממים, ואני משלימה עם זה שההריון הזה נגמר.
כאובה ועצובה, וחוששת ממה שמחכה לי בימים הקרובים. הרופא בחדר המיון אתמול אמר שאם אכן מדובר בהריון לא תקין, הכי טוב לתת לדברים לקרות באופן טבעי אלא אם אני מרגישה שקורה משהו שמסכן אותי, או שיש חום או דימום מסיבי.
אני בבית עם שני ילדים קטנים ובעל שקצת מותש מהטיפול בהם. לקטן שלי יש מחרתיים יום הולדת, ואני חושבת איך לפני שלוש שנים בימים האלה בדיוק עברתי את אותם כאבים במסגרת השלב הלטנטי. אולי אני סתם דרמטית יתר על המידה.
אני מפחדת ממה שאמור לעבור עליי בימים הקרובים. לא יודעת מה לעשות ואיך להתנהג. אשמח לקבל - 1. חיבוק וירטואלי, 2. עצות לגבי מה ואיך, או איזשהו טווח זמנים מבחינת מה וכמה סביר שייקח (יומיים? שבועיים?) יש לי בדיקה אצל רופאת הנשים שלי בעוד שבועיים שנקבעה מזמן לאולטראסאונד ראשוני - ותנוצל בתקווה לבדוק שהרחם נקי אחרי ההפלה. האם זה נשמע טווח זמנים סביר לבדיקה? לא הייתי רוצה להקדים ו/או לעשות בדיקות מכאיבות או מיותרות אלא אם יש בכך צורך.
אהבה לכולן

חיבוק, כואב ועצוב

אבל... נשמע שאת והגוף שלך פועלים מצויין, הגוף יודע לרוב לפלוט עוברים שאינם יכולים להתפתח כבר בתחילת ההריון.
לפעמים בשלב הזה בהריון זה פשוט כמו מחזור אינטנסיבי, הדימום נמשך מספר ימים.
אני עברתי הפלה ספונטנית בשלב הזה של הריון, הרגשתי צירים לכמה זמן (משהו כמו שעתיים ), אז התחיל דימום יחסית מסיבי (עם רקמות ) ואח"כ היה מחזור רגיל.
שיעבור בקלות ובבריאות ובחיבוק גדול.
אני חושבת שבאתר של שרה לה שפס וינקלר חומר על הפלה בבית.
זה התהליך הכי טבעי בעולם ורוב הנשים עוברות אותו.

אני דרך אגב לא עברתי שום בדיקה תוך כדי או אחרי, אבל גם הרגשתי טוב.

תודה רבה על התמיכה והעידוד. תודה על האמונה שלך בי ובגוף שלי, כי אצלי היא מתערערת ומתחזקת מדקה לדקה. רכבת הרים נפשית וגופנית...

לא יודעת מה לעשות ואיך להתנהג
קודם כל חיבוק

אצלי היתה גם הפלה בשבוע כזה שנמשכה 4 שבועות (כמו וסת רק יותר כבדה) והריון אחר שנפל בשבוע 6-7 היה קצר יותר, פחות משבועיים. ההבדלים גדולים, אי אפשר לדעת מראש.
מה שכן, חשוב שתנוחי ותדאגי לעצמך.
לא צפוי שום סיבוך אם את שומרת על עצמך, נחה, שותה מספיק, ואוכלת מספיק. את מאבדת דם, זה מחליש. עדיף שהבעל יהיה מותש מהטיפול בילדים ולא את, הוא לא חווה הפלה כרגע. יש אפשרות לגייס עוד עזרה?

דרך אגב, אם אפשר, לא הייתי חוגגת לקטן יומולדת עכשיו. לא חייבים מסיבות בכל מצב. אפשר לעשות משהו צנוע יותר מאוחר, או לוותר, לשבת כל המשפחה במיטה ולצפות בסרט עם עוגה קנויה אולי... על סמך ניסיון אני אומרת לך: תורידי מעצמך כל דבר שאינו חיים-ומוות. את כרגע מתעסקת עם חיים-ומוות.
את התור לרופאה תוכלי תמיד לבטל ברגע האחרון. אי אפשר לדעת מראש אם תרצי ללכת או לא.

תודה בשמת. קלעת גם להתלבטות שלי לגבי יום ההולדת. לא רוצה לאכזב אותו מצד אחד, לא רוצה עומס פיזי ונפשי מצד שני. תודה על העצות, על השיתוף, על התמיכה. אלה ליטופים קטנים לנפש וגוף שכואבים כאב גדול.

תורידי מעצמך כל דבר שאינו חיים-ומוות. את כרגע מתעסקת עם חיים-ומוות.
לא מוצאת מילים יותר טובות מאלו.
תחבקי אותך (כן , פיזית, עשיתי ואני עושה זאת, זה נותן לי כוח)
תחבקי אותו (את ההריון שהיה ואיננו עוד)
תנוחי
תשתדלי, אם תצליחי, לפחות מעט, אולי גם לפנק אותך
אמבטיה חמימה, מוזיקה מרגיעה, את יכולה להתאים לעצמך מדיטציה מעצימה תוך כדי.

תודה על האמונה שלך בי ובגוף שלי
איזה משפט מקסים @}
תנסי להגיד אותו, אם זה מתאים לך , אולי, לעצמך.
שוב.
ושוב.
ושוב.

שולחת

.
וגם אחד ל שני ילדים קטנים ול _בעל שקצת מותש מהטיפול בהם
אני ממש בעד עזרה נוספת. כלשהי.
אפילו קטנטונת.

לדוגמא, אצלי, יש את השכנה שתמיד מציעה הילדה תבוא לשחק אצלה. בדרך כלל אני מסרבת בנימוס או מזמינה אלי. לא נעים לי שהיא תטרח סביב הילדה שלי, והילדים שלה צפופים וקטנים.
ברגעים שכאלו זה פשוט הזמן לשחרר. קצת עם השכנה, אולי מעט עם דודה או סבתא. גם ביביסיטר זו לא מילה גסה, אם צריך.
את אמא מקסימה וצריכה כוחות. לעבור את זה, ולחזור בשלום, גם בשבילם...

תודה קרן שמש. תודה לכולכן על האור שאתן מכניסות לתוך החושך. אוהבת אתכן בלי להכיר ושמחה לפגוש את החמלה שלכן בנקודה הזו בחיי. לוקחת את העצות שלכן איתי: לנוח. לאכול. לשתות. להיעזר. ולהכיל את זה ואת עצמי ואת יקיריי.

שאלה למי שעברה, מכירה, יודעת...
הדימום שלי החל שלשום אחר הצהריים כדימום קל, חום, כמו של ראשית וסת. כאמור הלכתי להיבדק ולא נמצא עובר ולא דופק (שבוע 7). אתמול סבלתי מכאבים, הדימום התגבר מעט ונהיה יותר אדום, אבל עדיין היה חלש יחסית (יצא רק בשירותים). לא ראיתי תוכן (שליה/שק הריון) שיוצא, רק קרישי דם קטנטנים. היום הדימום שוב נחלש וחזר להיות בצבע חום, כמו התחלה/סיום של וסת... אני מבינה ויודעת שכל אישה לגופה, אבל לפי כל מה שקראתי גם בכתבה של שרהלה זה נשמע קצת מוזר והבנתי שאמור להגיע דימום יותר כבד ומסיבי. זה נכון? מישהי יודעת או מכירה ויכולה לשתף?

התחושה הזו שזה ״הולך אחורה״ במקום להתקדם... זה כל כך דומה ללידה שזה מטריף אותי...