חוששת להשאיר ילדה אצל סבא

רציתי לחלוק איתכם לבטים קשים מאוד שיש לי.

אני לא יודעת אם להשאיר את בתי אצל סבא וסבתא (לא הורי) שלה, או לא.
אין לי אמון בסבא הזה (שהוא אפילו בעצם לא סבא ביולוגי - בעל של סבתא).

מספר פעמים אותו סבא (שאין לי הרבה הערכה אליו, לצערי) עשה דברים שהיו מאוד מפריעים לי ומטרידים אותי אם הייתי יותר צעירה. היום זה לא מזיז לי. דברים כמו לגעת לי בחזה קלות ובבדיחות הדעת, ולשאול אם יש לי מספיק חלב (כאם מניקה). עוד הערה או שתיים לגבי החזה שלי. הכל בפומבי, כאילו אם זה ליד כולם זה תמים. פה ושם נגיעות במותן (לא מקום הכי תמים לחבק אישה צעירה). נשיקות על השפתיים במקום על הלחי. גם לאחותי דברים דומים. בסוף בעלי דיבר עם אמו, והיא אמרה לו שזה לא נעים לי, וזה הפסיק (בדרך כלל לא הייתי אומרת כלום, בגלל שיש לי בת זה התחיל להפריע לי). זה הפסיק, אבל נשארתי תחת הרושם - וואלה! מה קורה איתו.

באותו זמן שדיברתי על זה עם בעלי, סיכמנו בינינו - אין מצב שנשאיר את ביתנו (אז בת 4) איתו לבד, אף דקה. לא תישן אצלם בחיים. לא סומכים עליו. ולצערנו, לא סומכים על אמו האהובה (מאוד) שתראה ותעצור.

היום, שנה אחרי, פתאום אני מגלה את הקושי לעמוד בהחלטה הזו.

הילדה עצמאית יותר ויותר, ואין לה תענוג גדול יותר מאשר ללכת לבד למקומות. אצל אמא שלי. לילה, שניים. אצל אבא שלי ואשתו. לישון, לבלות. להיות המלכה, בלי אחיה. לקבל תשומת לב כל הזמן. וגם אצל סבתא הזו, היא רוצה ללכת לשם, כמה שיותר. רוצה לישון שם. מתחננת כל הזמן. פעם אחת ישנה שם גם בת דודה שלה, ובלב כבד, הסכמתי שתישן שם יחד איתם. עכשיו היא מבינה שאפשר, וזה כיף, ומבקשת. מתישהו השארתי את שני הילדים שם לחצי שעה שהייתי ממש חייבת, ולא חשבתי על זה, והנה הסבתא יצאה עם הבן והיא נשארה לבד איתו. אז זה אומר אפילו לא להשאיר לבד עם שניהם, בעצם. כי הסבתא יכולה ללכת.

אז אני מבינה שאם אני לא מרשה, זה ויכוחים ואכזבות שבוע אחרי שבוע. זה בלתי נגמר. גם הסבתא מבקשת ומזמינה, ואני לא יודעת מה לומר. בהתחלה סירבתי כמה חודשים, והיתי בטוחה שהיא לבד מבינה את הסיבה (בטח זוכרת את השיחה שהיתה אז לגבי בעלה). אבל ההזמנות נמשכו. כלומר זה לא הכי פשוט, למנוע את הדבר הזה.

ההגיון הקר אומר, "יש ספק - אין ספק". איך אני יכולה ביודעין לשלוח אותה למקום שלא בטוח בעיני ב - 100%? הרי דברים קורים גם במקומות שנדמים להורים כבטוחים. פעם היתי בטוחה שאני קוראת אנשים מעולה, ואני בטוח יודעת מי יכול להתעלל ומי לא. היום אני יודעת שזה לא נכון. אין דבר כזה שיודעים. מי שמתאמץ להסתיר, יכול להסתיר. ומה אם זה יתחיל לאט לאט בצורה נעימה וקלילה, וימשך שנים... אוי וי. ועוד לחשוב שמראש חששתי ובכ"ז שלחתי. איזו אמא.

וכמובן שביום יום לא קורה כלום. מתיחס אליה טוב, היא אוהבת אותו.
כמובן שאני משננת לה שחייבים להגיד הכל לאמא, וגם אם אמא תכעס חייבים לומר, וגם אם מישהו אומר לא לומר לאמא, חייבים לומר וכו'. אבל לך תדבר עם הגיון של בן 5. ברור לי שזה לגמרי לא אמין.

אז למנוע ממנה את הכיף הכי גדול שלה? ולסרב פעם אחר פעם?
האם זו הדרך היחידה?

הפחדים שאת מדברת עלהם אלו פחדים אמיתיים של אם חרדה אשר מנסיונה האישי חוותה מגע לא נעים עם הסבא

דברים כמו לגעת לי בחזה קלות ובבדיחות הדעת, ולשאול אם יש לי מספיק חלב (כאם מניקה). עוד הערה או שתיים לגבי החזה שלי. הכל בפומבי, כאילו אם זה ליד כולם זה תמים. פה ושם נגיעות במותן (לא מקום הכי תמים לחבק אישה צעירה). נשיקות על השפתיים במקום על הלחי. גם לאחותי דברים דומים

יחד עם זאת כפי שהמשכת לכתוב :
בעלי דיבר עם אמו, והיא אמרה לו שזה לא נעים לי, וזה הפסיק , אבל החשש אצלך עדיין נשאר ולא מרפה.

הפתרון שהיא תישן יחד עם הבת דודה שלה, במידה והיא גדולה ואת יכולה לסמוך עליה , יכול להיות מתאים ופתרון אשר יהיה מקובל עליך ? והבת שלך תוכל להנות מ הכיף הכי גדול שלה לישון מחוץ לבית אצל הסבא והסבתא .

הבעיה היא שהפתרון הזה לא מרגיע אותי בכלל - הלוואי. זה היה מעולה אם כן.

בת הדודה הזו גדולה רק בשנתיים וחצי, כדרכם של ילדים מן הסתם ישנה חזק... והיא טיפוס בעייתי ביותר בפני עצמו. כמו שהסבא אדם בעייתי, זה זרם לבנו ולאשה שהבן בחר, ומשם לילדה. זה לא יעזור.

לפעמים אני מנסה לנחם את עצמי, הנה לבת הדודה הזו לא קרה כלום, היא אוהבת את הסבא... אבל זה לא מראה ולא מדגים כלום. אין לי מושג מה קורה או לא קורה שם. היא לא בקשר קרוב איתי. ואני יודעת שדברים נמשכים שנים. לא תמיד בגיל צעיר הילד מתנגד ומסרב ללכת לאותו מקום בעייתי. אחרת הדברים היו פשוטים יותר.

אני בהחלט שומע את הקולות של השימחה של הבת כאשר תסכימי ואיזה מאושרת תעשי אותה ומאד מפתה (סליחה על המילה שיכולה לעלות לך רגשות לא נעימים ) להסכים לדרישות של הילדה - אבל אל מול החששות שלך וההכרות שיש לך עם הסבא ועם חוסר הביטחון שלך עם הבת דודה אולי ישנה אפשרות לשלוח אותה לישון מחוץ לבית אצל זוג חברים שלך שאת סומכת עליהם, והאושר של הבת יהיה אולי פחות גדול אבל עדיין לישון מחוץ לבית, ולראות כיצד האימא סומכת עליה יגרום לה אושר קטן.

שליחה על ידי y* » 06 אוקטובר 2007, 18:13

אין לי מושג מה קורה או לא קורה שם
זה המשפט העיקרי. תסמכי על האינטואיציות שלך.

אולי פשוט לבוא אתה? את, או בעלך? האם הכיף שלה לא יתממש אם תהיו אתה ביחד אצל הסבים? אולי אם תעשו זאת פעם-פעמיים היא תוכל לחוות שינה שם (וגם לא תהיה לזה את ההילה של כיף בלתי-נגיש) ואחר כך תמצה את העניין... ואת תהיי רגועה כי תשגיחי עליה מקרוב.

אני מאוד מבינה אותך וגם אני חושבת שלא כדאי לשלוח אותה לבד אם את לא רגועה.

אמא ל-2 יקרה, יש לי כמה דברים להגיד.
אחד, טכני, ממש כדאי לשנות את שם הדף שיהיה ברור על מה הוא. אני נכנסתי לגמרי במקרה. ואם הוא יהיה יותר ברור, אז רבים ייכנסו לתת לך עצות טובות.
משהו כמו חוששת להשאיר ילדה אצל סבא
שני, מאוד מסכימה עם שרון ס, עלייך לדבר עם הסבא! אבל אני לא בטוחה שבנוכחות בתך דווקא. אבל את בהחלט יכולה להגיד לו שהמגע שלו בעבר מעורר בך חשש היום. שאת תופסת מה מותר ומה לא ראוי אחרת ממנו.
שלישית, אני בשום פנים ואופן לא הייתי משאירה את הבת שלי לישון בביתם. מספיק שפעם ייתן לה נשיקה על הפה, או יעביר ליטוף במקום לא ראוי--זה כבר יותר מדי. יש סיכוי גדול מאוד שהוא יעשה את זה. כי מה שתיארת, שהוא נגע לך קצת בחזה, או אפילו דיבר על זה, ונשיקות על השפתיים (לא מקובל בישראל! ראיתי בטלוויזיה בסדרות אמריקאיות שהם כן עושים את זה לפעמים, אבל בישראל ממש ממש לא עושים את זה), בקיצור, זה ממש מראה שיש לו בעיית גבולות בכל מה שקשור לנגיעות.

בלי להכנס ליותר מדי פרטים, אני חוויתי הטרדה בסיטואציה דומה מאוד לזו שאת חוששת ממנה,
כשהכל התפוצץ והתגלה, גיליתי, בדיעבד, שאמא שלי גם לא סמכה במאה אחוז על המטריד- אבל בגלל שזו משפחה, היא לא ראתה לנכון להגביל את הקשר.
אפשר לבוא ולבקר ביחד בהשגחתך או השגחת בעלך, ואפשר להגיד לילדה שבבית הזה אי אפשר להשאר לישון.
הקשר בינה לבין הסבים לא יפגע, ומה שאת מתארת בתור הכיף שלה יכול להשמר לבית של הסבים האחרים.
תקשיבי לאינטואיציה שלך, את האמא ותפקידך להגן על הילדה.

תסמכי על האינטואיציות שלך.

אני בשום פנים ואופן לא הייתי משאירה את הבת שלי לישון בביתם

את האמא ותפקידך להגן על הילדה.

אני מבינה את המורכבות של העניין בגלל שזה משפחה ולכולם יש כוונות טובות. אבל (!!!) מעשה לא תמים אחד הוא בלתי הפיך מבחינת בתך.

אני באופן אישי לא חושבת שאת צריכה לשוחח עם הסבא הזה. זה עלול ליצור מתח, כעס וטינה.
אם הוא נוטה למעשים אסורים שכאלה, הוא גם ככה יכחיש בתוקף.
זה לא מה שימנע ממנו "לגלוש" לנגיעות מבלבלות (במקרה הטוב) או ממש לתקוף מינית (במקרה הרע).

תקשיבי לעצמך!

אני בשום פנים ואופן לא הייתי משאירה את הבת שלי לישון בביתם
לא כל דבר צריך להסביר לילדים שלנו.
החלטת שלא, אז לא.
הרי גם אם היא תתעקש לרוץ לכביש לא תתני, לה. נכון?
לאיש הזה אין גבולות.
זאת פשוט חוצפה וסטיה לגעת בחזה של אישה ולהעיר משהו על החלב וכל מה שסיפרת פשוט מזעזע.

בעיני - חד וחלק, לא להשאיר את הילדה שם לבד, אפילו לא לחצי שעה. תירוצים והסברים תמיד אפשר למצוא. לדעתי גם אין צורך לדבר עם ה"סבא". אם יש לו כוונות רעות - שום שיחת "הבהרה" לא תשנה את זה. זה מיותר לגמרי. פשוט שמרי היטב על הילדה שלך.

ועוד עצה - מניסיון - גם כשאתם אצלם ביחד, כל המשפחה, שימי לב שלא ייווצר מצב שהוא והילדה הולכים "רק לרגע, לחדר השני, להביא משהו / לראות משהו".. פשוט לא להשאיר אותו לבד איתה. אף פעם.

זאת הכתובת על הקיר שאחר כך כולם אומרים "הכתובת היתה על הקיר"...

לא משאירים חתול לשמור על השמנת

גם הסבתא מבקשת ומזמינה, ואני לא יודעת מה לומר. בהתחלה סירבתי כמה חודשים, והיתי בטוחה שהיא לבד מבינה את הסיבה

לא היא לא מבינה ולא מקשרת.
דברי איתה.
אל תשלחי את בעלך.
מדובר בבריאות הנפשית והפיזית של בתך.
יש לך הזכות לעמוד על שלך.
גם אם בסופו של דבר תחליטי כן לשלוח את הבת שלך לשם תחת תנאים כאלה או אחרים, חשוב שכאילו-סבא הזה יידע שאת ערנית למעשיו ושהוא נבחן בקפידה, כי הרושם שהוא קיבל עד עכשיו ממך הוא לא כזה חד משמעי. אני אישית לא הייתי נותנת לו עוד הזדמנויות לנסות את מזלו.

תודה לכולם,

כבר כשכתבתי התבהרו הדברים, ועזרתם לי להבהיר עוד יותר.
ברור שאנחנו מבקרים יחד עם הילדים, אבל כמובן שזה לא ממש מספק אותה.

ולדבר עם הסבא - אני מבינה שזה יכול להיות שיעור באסרטיביות לבת שלי, אבל לא ממש ברורה לי התועלת. זה לא ישנה את הנטיה/אופי/דרכים שלו, לא יגרום לי לתת בו יותר אמון. לא רואה שום השפעה חיובית שיכולה להיות לשיחה הזו. הוא פשוט יכחיש, ואני נשארת עומדת באותו מצב. ורק הכפשה מיותרת במקרה שאכן (תמיד קיים סיכוי) כל החשדות שלי הם לשוא.

חיזקתם את דעתי לגבי הסכנה, רק שעדיין אני מרגישה שאני עומדת במצב קשה. להגביל קשר עם סבים, אוף.
אני מקווה שאם אסרב בעקביות במשך כמה חודשים, המסר יובן (בעיקר ע"י הסבתא שמזמינה). אם לא, אאלץ אולי לומר לה. אני בטוחה שהיא לא שכחה את השיחה שהבן שלה ניהל איתה, בעלי, והיא יודעת למה אני לא רוצה לשלוח. אני חושבת שבהזמנות החוזרות ונשנות היא מנסה לומר לי את דעתה, שאין חשש, ושאני לא צודקת. ברור שהיא תחשוב ככה. אחרת לא יכלה להשאר נשואה. אני לא סומכת עליה שתבחין אם יקרה משהו. מי שמנסה להסתיר, מסתיר.

בעצם במחשבות על הנושא, אולי עד גיל מסוים בעצם אסור לשלוח ילדים להשאר לבד עם שום גבר. חוץ מכמובן אבא שלי שאני סומכת עליו כי הוא כבר גידל אותי ואת אחותי. זו מחשבה מדכאת. אולי כי אף פעם לא קרה לי משהו כזה עם בן משפחה (אני לא סופרת את הסבא הזה כי היום אני גדולה וזה לא ממש מזיז לי), אני נוטה קצת להמעיט בערך הסכנה והסיכוי. אבל מסיפורים מסביב אני מבינה שזה ממש לא נדיר.

אני נמצאת במצב קשה, אבל אני מבינה שזה מה שאני צריכה לעשות.
תודה על ההשתתפות... אם מישהו ישנה את השם, אני אודה לו.

אולי עד גיל מסוים בעצם אסור לשלוח ילדים להשאר לבד עם שום גבר.
את מתכוונת לגיל 30? כי בגיל 12, 15, 10, זה לא נהיה פחות מסוכן. אולי להיפך.
אל תשאירי אותה שם. אף פעם. אף פעם.

אני חושבת, שרון ס, שלחשוף את הילדה בגיל כזה לאפשרות שהסבא הוא לא נורמטיבי, או מטריד מינית, יפגע בה מאד, הרבה יותר מסירוב 'שרירותי' או 'מתחמק'. זה לא דבר שהיא צריכה לדעת. דעתי.

בשום אופן לא הייתי משאירה.
כמו שאמרו לפני לכי עם האינטואיצייה שלך.

תלמדי את הילדה לא להסכים לשום מגע שהיא מרגישה לא בנוח. תלמדי אותה באופן כללי שיש אנשים שלא יודעים לשמור את הידיים לעצמם וזה יכול להיות כל אחד. למדי אותה מה עושים ושזה בסדר להגיד לא! ואם מישהו מנסה לאנוס אותה שתדע לצעוק ולהתנגד בכל מחיר. ואז הבת תדע כבר מה לעשות. ואם יקרה משהו היא כבר תדע לסרב ואז תספר לך בעצמה.

בגיל 12, 15, 10, זה לא נהיה פחות מסוכן. אולי להיפך.
לתקיפה מינית במשפחה פנים רבות - לפעמים התוקף מתחיל לתקוף בגיל הבגרות המינית, ולפעמים הוא מפסיק בגיל הבגרות המינית (ואז פונה, אם יש, לאחיות צעירות יותר).

אבל כמובן מצטרפת לדעה אל תשאירי אותה שם. אף פעם. אף פעם

ואם מישהו מנסה לאנוס אותה שתדע לצעוק ולהתנגד בכל מחיר
הבעיה היא שזה לא תמיד אונס פר-סה. עד שזה מגיע לאונס, לפעמים עוברים דרך ארוכה שכוללת נגיעות דו משמעיות ש"לא נעים" לסרב להן, מנגנון משוכלל של טובות הנאה, סחיטה רגשית, הבטחה לשמירת סודות וכולי.

אני חייבת להשמיע קול אחר.
עם כל החששות והתחושות- הייתכן שיש לך מערכת אחרת להבעת חיבה, השונה מהמערכת בה הוא משתמש, ויתכן כי בתום לב?
לא הייתי מדברת על זה איתו, וגם לא עם הילדה שלך. לא הייתי משאירה אותה שם בגלל שאני כאם לא שלמה עם זה. אבל, וזה אבל קטן וחשוב- האם יתכן שמדובר באי הבנה?

לדעתי
א) אף פעם לא להסכים שהיא תישאר לישון בבית שלהם בלעדיכם או בכלל
ב) אף פעם לא להשאיר אותה לבד בבית שלהם בלעדיכם, בכל שעות היום
ג) לא נראה לי שיש טעם לדבר איתו - הוא יכחיש ואת לא תאמיני לו
ד) לדעתי חשוב מאוד להסביר לילדות קטנות (וגם לילדים) שיש גברים שאוהבים לגעת בילדים/ות גם בניגוד לרצונם/ן ו"הגוף שלי ברשותי" ומותר וחייבים לומר: "לא! אותך לאימא שלי!"
ה) אני מאמינה במיגון ובמניעה. למשל, לדעתי בגילאים מסוימים לא מספיק לומר שאסור לשתות חומרי ניקוי, ועדיף לסגור אותם בארון גבוה או בארון שדלתותיו נעולות באזיקון. וכנ"ל, לא מספיק ללמד ילדה או ילד לומר "לא", עדיף בכלל לא לחשוף אותם למצבים שכאלה. הרי גם לך היה קשה לומר לו ישירות, ושלחת את בעלך לדבר עם אימא שלו. אז כן, מסכימה מאוד: אסור לשלוח ילדים להשאר לבד עם שום גבר, כופי שכבר כתבו כאן, זה נכון גם בגילאים בוגרים יותר. יש גברים נפלאים רבים מאוד בעולם, אבל יש גם פדופילים מסוכנים. ולצערנו לא תמיד אפשר לדעת מי הוא מי...

מחשבות נוספות*

מה שאת מתארת מאוד מאוד מובן לי בדרך אחרת -

גדלתי עם דוד חרמן, צביטות בטוסיק, ליטוף האגן, חיבוקים, סגנון דיבור, הבעות פנים, ששידרו לי להתרחק ממנו (ומצד שני חרמנות נוספת שבאה מצד הבן שלו, שהיה בגילי.)
גדלתי עם אח שצבט בטוסיק, העיר הערות מטרידות, והציץ במקלחת דרך חלון המרפסת (כשגיליתי, היה לי טקס לפני רחצה: לכסות חלון במגבת, לבדוק ארון כביסה, לנעול את הדלת.)
גדלתי עם אבא ששולח ידיים ומשחק משחקים מוזרים.... שעצרתי.
בנוסף לכך גם אבא של חברה הספיק לחרוט בזכרוני סיטואציות של נגיעה ושל מתח (בגיל 8-9) .....עצרתי בזמן ו.....איבדתי חברה. לפעמים אני חושבת אולי קרו עוד דברים שהדחקתי ושאני לא זוכרת (אני לא זוכרת הטרדות מיניות מתחת לגיל 7).

המושגים של אבי בחינוך וטיפול בילדים מאוד מצומצמים וחסרי אופקים (מאוד אגוצנטרי) ואף פעם לא הרגשתי שיש לי אבא, והיו תקופות שלא היינו בקשר. מאז שהוא סבא אנחנו מתראים יותר אחד אצל השני לסרוגין - כולם יחד. ברור, שאף פעם לא סמכתי עליו ולא יזמתי (וגם הסבא לא) בילויים משותפים בינו לבין כל נכד בנפרד.

גדלתי עם אמא ששוחחה איתנו (לא זוכרת באיזה גיל) שיש סוטים, את המילה סוטים שמעתי הרבה פעמים בחיי, אבל לא זוכרת בדיוק באילו עוד מילים היא הסבירה.
אני זוכרת שהיתה לי מודעות להטרדות מיניות בגיל 7-8.

בנוגע לדילמה שלך,
כל כמה זמן אתם מתראים עם הסבא והסבתא?
אתם גרים קרוב?
אתם יכולים לעיתים לישון שם כולכם יחד ותוכלי לעקוב ( בלי להראות חשדנית מדי) אחר ההתנהגות של הסבא (איך הוא מנשק, מחבק המישחקים שלו וכ'ו ).
כל כמה זמן אתם נפגשים יחד עם בת הדודה אצל אותו סבא?
שימי לב מה קורה עם בת הדודה, איך הוא מנשק/מחבק, משחק.
(לא כדאי להתעלם, להדחיק, אולי קורה שם משהו, ואם כן חייבים לשנות את המצב - דחוף).

בשלב זה לומר לבקשה של ביתך - " אולי, בהזדמנות אחרת , כרגע לאמא ולאבא לא מתאים שתישני אצלהם". את ה "לא מתאים" אפשר להסביר באופן כללי: "כמו שלך לפעמים לא מתאים משהו, וקשה לך להסביר בדיוק.

הבעיה עם הטרדות מיניות בקרב ילדים צעירים (בגיל מאוחר יותר זאת סוגייה אחרת) היא, שהם בהתחלה לא מפרשים את הנגיעות כמשהו לא תקין ומאפשרים באופן תמים המשכיות. המודעות חשובה כי ההטרדה עלולה להגיע מכל כיוון, גם מילד באותו הגיל שהמקור שלה הוא מסקרנות.

הבחנתי במשחק בבריכה בין בנותיי, בת נוספת וילד בן 9 שהמציא משחק שהוא כריש ותופס אותן ובכל פעם דיגדג ונגע בפות שלהן (הן היו עירומות בגילים 3 וחצי, 4 וחצי, ו6וחצי - הסקרנות המינית, וההשפעה של בנות עירומות מובנת לי, אך יחד עם זאת צריך שתהיה להם מודעות).
אני וחברתי ביקשנו לא לגעת באיברי המין, והוא מדי פעם המשיך כשהתרחקנו קצת מהם.
כששאלתי את ביתי בת ה6 וחצי איך היה במפגש החברתי עם אותו ילד ואיך היא הרגישה בבריכה - היא לא הזכירה כלל את הנגיעות. אמרתי לה שהבחנתי בכך (הרי גם היתה בקשה ברורה) ושאלתי אם זה הפריעה לה והיא ענתה שלא.

לדעתי נכון לפתח בהדרגה מודעות מינית.
לשלב את הסקרנות שלהם לגבי גופם עם הצורך להגן עליו.

כמובן שתמיד קיימת אפשרות שמדובר באי הבנה (למרות שממש לא עושה רושם כזה). אז מה? עדיין לא הייתי משאירה אותה. תיראי, אין סוף לסוגי כפייה "תמימים". אני לא רוצה להשאיר את הילדה שלי אפילו דקה לבד עם אבא שלי, והיא כולה בת שנה. אבא שלי לוקח אותה בידיים ותוקע את הפנים שלו במרחק מילימטר משלה ואני רואה שזה לא נעים לה. היא לא אוהבת להיות עליו כי הוא כופה את עצמו, אפילו שזה בצורה הכי מינורית של כפייה. זו עדיין כפייה! בשמת א דיברה על זה בהרחבה, נדמה לי שבדף עקרון הרצף והמשפחה המורחבת (או שלא בדף הזה?) על איך לא נעים לנו מקרובי משפחה ואנחנו מאפשרים להם לכפות עצמם על התינוקות בשם הלא נעים הזה. אחרי זה צריך ללמד אותם מחדש שגופם ברשותם אחרי שבתור תינוקות גופם היה מותר לכל.
זה בדיוק העניין, שאנחנו רוצים שהילדים שלנו ידעו לסרב לאנשים שיטרידו אותם מינית, אבל אנחנו גם ממש לא רוצים לספר להם שיש כאלה בעולם...
אכן דילמה...

העלית בדיוק דילמה שמטרידה אותי המון במחשבה, אפילו שאין אצלינו מצב כזה במשפחה, אבל אני תוהה הרבה פעמים לגבי אבות של חברות של הקטנה שלי, שהיא מיוזמתה קופצת עליהם!
גם אני לא הייתי משאירה אותה דקה במקום שאני לא סומכת על הנוכח.
מאוד התפלאתי על ההורים שהשאירו את הבנות שלהן עם שמרטף שהסתבר אח"כ שהוא פדופיל - לא הייתי מעזה בשום פנים ואופן להשאיר את הבנות שלי עם בחור, לא משנה מי הוא!. אצלינו בכלל אין שמרטפים משום סוג, גם לא מהמשפחה. אנחנו שומרים על הבנות שלנו וזהו.
על בנות שומרים כמו על יהלומים!

לוטם - בטח שיש אפשרות שזו אי הבנה! לדעתי זה 95% סיכוי, שזו סתם אי הבנה, שהוא לא פדופיל, לא סוטה, אין לו כוונות רעות, בחיים לא היה עושה משהו יותר מאולי טיפונת מגע יותר מדי, בצורה תמימה. אני כמעט משוכנעת שכל מה שכתבתי שהוא עשה לי הוא סתם בטוי של חוסר מחשבה, חוסר מודעות, קצת הגזמה, חוסר כישורים חברתיים. ולכן אני גם לא מעוניינת "לתקוף" אותו בפניו (מעבר לזה שלא רואה תועלת מעבר לזו החינוכית). אפילו יתכן שהשיחה שאשתו שוחחה איתו היתה עוול.

אבל הבעיה היא שאני לא בטוחה ב - 100% (אם יש בכלל 100%...). ה - 5% סיכוי האלה מסוכנים, ופה מגיעים לבעיה, כי אם היה ברור שהוא פדופיל, היתי פשוט מנתקת איתו את כל הקשרים וזהו. סביר שהוא לא. אבל אין בטחון בזה.

באמת חלק מהבעיה היא שהם גרים קרוב. ורואים אותם הרבה. לפחות פעם בשבוע.

את בת הדודה אני רואה מעט כל כך, פעם בחצי שנה אולי. אין לי כמעט כלים לדעת מה קורה שם - לא שיש לי חשדות מעבר למה שכתבתי שהיה איתי. זה מדהים כמה שאין כלים לברר את המציאות. את מי אני יכולה לשאול, פרט אליה? (וזה רעיון, אני באמת אשאל אותה בשיא העדינות). את הסבתא, שבחיים לא תבחין? אותו, שיכחיש? את מי? לא יאמן כמה שאפשר להסתיר דברים.

אני מקבלת את מה שכתבתם לי לגבי האסרטיביות. מאז מה שכתבתי עם הסבא, קרה לי מקרה אחר, לא רציתי להעמיס על הסיפור כאן, ולכן לא סיפרתי. קראתי בעיתון על מקרה של התעללות והתמלאתי כעס, ופתאום לא הבנתי למה במהלך כל חיי, אף פעם לא העזתי להעיר, אפילו בעקיפין, אם מישהו התקרב אלי פיזית יותר ממה שרציתי. תמיד רק התרחקתי, אבל בלי לשים אותו במקום, בלי לומר כלום. המשכתי לחייך כרגיל ורק ניסיתי להתרחק. ממש רכיכה. ואז אחרי מה שקראתי בעיתון, מישהו שפגשתי באיזה חוג התעמלות נתן לי נשיקה בלחי, בצורה שממש הביכה אותי וממש לא רציתי בה. אז בלי להסס אמרתי לו שאני מבקשת שלא יתחיל איתי. זה היה ממש לא אופייני לי. איכשהו עברתי שינוי בעניין. והוא ממש ממש נעלב. הוא אמר שהוא בכלל לא התחיל איתי, אם כבר מי שהתחיל זו אני (?!? מאוד הפתיע אותי וגם יש מזה לקחים). אח"כ הוא הפסיק לבוא לאותו שיעור. נורא הצטערתי שפגעתי בו וגרמתי לו לעזוב את השיעור (הוא היה שם הרבה לפני... ), אבל שמחתי שלא הייתי רכיכה ואני חושבת שעברתי שינוי בנושא. אני חושבת שאם יהיה שוב משהו עם הסבא אני אעיר, וזה באמת יהיה טוב אם זה יהיה ליד בתי. אני משתדלת לדבר איתה על זה, אבל לא יודעת מה היעילות של השיחות. יעיל זה לראות הדגמה.

אני לא בטוחה שאגיד משהו כרגע לגבי הסבא הזה. זה רעיון לא רע שיגן עליה. אבל היא עלולה לומר לו או לסבתא מה שאמרתי. זה גיל שאין סודות.

שוב תודה על העצות. זה מצב קשה ומבעס. אני כועסת עליו.

, ופתאום לא הבנתי למה במהלך כל חיי, אף פעם לא העזתי להעיר, אפילו בעקיפין, אם מישהו התקרב אלי פיזית יותר ממה שרציתי.
לדעתי את ממש יותר מדי נחמדה וזה כבר גובל בכך שאנשים מרשים לעצמם לעשות עליהום עלייך ועל הילדים.
למה שלא תכנסי בו איזה פעם? למה שלא אפילו ממש תבעטי בו איזה פעם? טבעי שיהיו לנו רפלקסים כשנוגעים בנו או בילדים.
זה בסדר גמור למתוח גבולות לאנשים שלא מבינים את הגבולות שלנו.

יש לי חברה שלא משאירה את הילדים שלה (גם לא את הבנים) לרגע אפילו עם גברים חוץ מאבא שלהם, ווואלה אם הייתי עושה כמוה, היה נחסך לנו הרבה כאב... אז הילדה שלך גדולה ואני חושבת שאת יכולה להסביר לה שאצל פלוני היא לא יכולה לישון כי אמא לא סומכת עליו. ואם תסבירי לה זה לא יהיה סתם "שריר" אלה מנומק.

הוא אמר שהוא בכלל לא התחיל איתי, אם כבר מי שהתחיל זו אני (?!? מאוד הפתיע אותי וגם יש מזה לקחים).
הלקח הכי גדול הוא לא לתת תוית להתנהגות של הצד השני (כי הצד השני יעשה את אותו הדבר כלפינו ואז נראה שוואלה, הכל בעיניי המתבונן) אלא לדבר בשם עצמך:
זה לא נעים לי. זה מביך אותי. אצלנו לא מקובל להתנשק עם גבר זר.
מה שמתאים לך - אבל על עצמך, על איך את מרגישה
בצורה כזאת את גם תבטאי את עצמך וגם לא תפגעי בצד השני
שווה לנסות

_לדעתי
א) אף פעם לא להסכים שהיא תישאר לישון בבית שלהם בלעדיכם או בכלל
ב) אף פעם לא להשאיר אותה לבד בבית שלהם בלעדיכם, בכל שעות היום
ג) לא נראה לי שיש טעם לדבר איתו.
ד) לדעתי חשוב מאוד להסביר לילדות קטנות (וגם לילדים) שיש גברים שאוהבים לגעת בילדים/ות גם בניגוד לרצונם/ן ו"הגוף שלי ברשותי" ומותר וחייבים לומר: "לא! אותך לאימא שלי!"_
מחקתי חלק מסעיף ג' - כי לדעתי לא קשור להכחשה. הרי לא נאמר שכבר קרה משהו עם הילדה או חשד שקרה, אלא רק חשש מזה שיקרה. בכל אופן - אם יש סיבה לדיבור, היא רק אם את רוצה להגיד לו - "שים לב - אני חושדת" - שיש אולי כן מצב להגיד. תלוי בך.
יש לי חברה שעברה התעללות מינית מדוד שלה - בסלון ליד הוריה - והם לא ראו. (הכניס יד מתחת לשמלה, תוך משחק וכדומה). היא הייתה בטוחה שמבחינת הוריה והסביבה מותר לו - כי זה היה לידם. ואמה השאירה אותו פעמים רבות לשמור עליה. (כי שיחק איתה כל כך יפה - והסתדרו כל כך טוב...) שאז זה היה יותר חמור.
אז יש מצב לעירנות גם כאשר אתם שם איתה, במיוחד לאור איך שתיארת כאן את הדברים.
הכל בפומבי, כאילו אם זה ליד כולם זה תמים וכל הדברים שתיארת ש"כאילו" נורמטיביים.
בקיצור - לא הייתי משאירה אותה שם לבד, בטח לא ללילה, אבל גם לא ליום. והייתי פשוט אומרת בצורה ברורה שכאן לא. הייתי מסבירה על הגוף ופרטיות, זה כן, אבל לא במובן של סבא יעשה לך, אלא במובן של אם תתקלי בזה - חייבים לספר לאמא. סודות חשובים מותר רק עם אמא ואבא....
וגם - מאד משמעותי

_אולי עד גיל מסוים בעצם אסור לשלוח ילדים להשאר לבד עם שום גבר.
את מתכוונת לגיל 30? כי בגיל 12, 15, 10, זה לא נהיה פחות מסוכן. אולי להיפך._
מותר להשאיר עם אבא ועם סבא (אביך) שאת סומכת עליו. כך שהמסר שגברים יכולים בסה"כ להיות בסדר, אבל צריך להיזהר כשלא - יכול לעבור אליה.

והמרגיעון המדהים - "הכבוד מכביד". (איך הם תמיד קולעים, איך?)
הכבוד של הבת שלך (תרתי משמע) יותר חשוב מכבוד של כל אחד אחר במשפחה.

כי אם היה ברור שהוא פדופיל
יש גברים שאין להם העדפה לגיל מסויים או למין מסויים, שאוהבים לגעת ללטף לנשק מה שמזדמן ומתגרים מינית מזה.

על בנות שומרים כמו על יהלומים!
משפט כל כך עצוב. אני לא עושה הפרדה בין בנים לבנות.

למה שלא תכנסי בו איזה פעם?
לדעתי בשום אופן לא.

אפשר לשוחח איתו אם תיראי משהו שמפריע לך, שיחה ללא שליפת צפורניים כי בשלב זה יש לך חששות בלבד.
את יכולה לשתף את ביתך במה שעובר עלייך ולומר לה משהו בסגנון: "יש אנשים שאני פוגשת ונוגעים בי בטוסיק/נשיקה בשפתיים/חיבוק חזק וזה מאוד מפריע לי, החלטתי לבקש מהם שיפסיקו כי לא נעים לי שנוגעים בי ככה." ואפשר לישאול אותה: "לך קרה פעם משהו כזה..." וגם -"אם אני או אבא מנשקים או מחבקים חזק מדי או שזה לא מתאים לך, את יכולה לומר שזה מפריע לך כי זה הגוף שלך והרגשות שלך" וכ'ו וכ'ו.
אפשר לחבר כל מיני משפטים לסיטואציות כאלה בנושא של מודעות מינית והגנה עצמית שיוכלו לעזור בלי לקלקל את הסקרנות הטבעית של ילדים.

הבן שלי שכבר ילד גדול וגולש כמו כולם באינטרנט. מגיע לכל מיני אתרים, ונחשף למידע שלא לרוחינו.
הסברנו לו שיש מידע על מין שאינו מכבד נשים וגברים כל מיני תמונות, התבטאויות גסות ומשפילות ושאנחנו מבקשים שישים לב לכך ושלא יישאר באותם אתרים.
לפני זמן מה שוחחנו על משהו והגבתי: ".... סקס זה לא דבר שלילי" והוא ענה :"אה...לא?"

כיצד להעביר את המסר מצד אחד, שיחסי קירבה, הבעת רגשות בחיבוק, ליטוף, נשיקה והמיניות שמסקרנת, הם חיוביים ומצד שני איך להגן על הגוף והנפש ו למה צריך לעשות את זה - זאת שאלה גדולה.

האם יתכן שמדובר באי הבנה?
האם יתכן שמדובר באי הבנה כשמישהו שמתארח אצלך בבית פותח מגירות, מחטט בדברים ומעיר הערות לגבי תוכן המגירות והסדר שלהן?
אם ברור שלא מדובר באי-הבנה אלא בפלישה גסה, איך זה שפלישה ונגיעה בגופה של אישה ללא הסכמתה, לא נתפסים באורח דומה?
בפשטות, אני משתוממת מהקלות בה נגיעה באישה ללא הסכמתה עשויה להחשב כאי-הבנה.

ואפשר לישאול אותה: "לך קרה פעם משהו כזה..."
צריך מאוד להיזהר מדיבוב של ילדים (כפי שגם חוקרי ילדים במשטרה כבר יודעים). יש המון דרכים לשאול את השאלה הזו, ורק מעטות מהן יהיו לא מוליכות ולא סוגסטיביות, ולא מושכות את הילד בלשונו.

ואפשר לישאול אותה: "לך קרה פעם משהו כזה..."
הכוונה שלי היא -

העלאת מודעות שיכולה להיעשות בכל נושא, ולא רק מהכיוון/היוזמה של ההורים אלא גם מהצד של הילדים.

יש הרבה דוגמאות מחיי היום יום שהילדים מספרים לי משהו ואני עונה: "כן, גם לי זה קרה/קורה, גם אני הרגשתי ככה..או ככה..."
והם, למדו לשתף ולשאול באותו אופן: "אמא....(כך וכך)....גם לך זה קרה?....וכ'ו.
הכוונה היא פשוט לשתף במחשבות ורגשות בתחומים שונים, ולא לעשות חקירה.

לגיטימציה לדבר גם על דברים לא נעימים, לדבר על מה שמפריע, מבלי שהצד השומע ישפוט ויעביר ביקורת - פשוט אוזן קשבת יש כתובת שאפשר לפנות אליה.
תוך כדי שיתוף אם יש צורך, אפשר גם להתייעץ יחד, להציע אפשרויות לפיתרון.

האם יתכן שמדובר באי הבנה כשמישהו שמתארח אצלך בבית פותח מגירות, מחטט בדברים ומעיר הערות לגבי תוכן המגירות והסדר שלהן?
אם זה היה באופן כזה ברור אז לא היתה דילמה בעניין הספציפי הזה.

איך זה שפלישה ונגיעה בגופה של אישה ללא הסכמתה, לא נתפסים באורח דומה?
אמא ל 2 סיפרה שהיא ובן זוגה הגיבו לאותו מעשה פולשני + חלפה שנה, והמעשה לא חזר על עצמו.

דרך אגב מישהי למעלה אמרה ש"על בנות שומרים כמו יהלומים" רציתי להוסיף שגם על בנים יש צורך לשמור, הרבה מאד בנים גם הופכים לקורבנות, זה לצערנו לא שייך רק לבנות.

שלום לך .
בעיה-בעיה.
אין ספק שמדובר באדם שהגבולות לא ברורים לו, יש לו התנהגות חריגה ובעיקר לאור מעמדו המשפחתי וגילו הוא מקבל גוונים מאוד מאוד צורמים. ולו בגלל זה לא הייתי משאירה ילדה בת 4 שלא ניתן להסביר לה עד הסוף וכמובן שאם יש איזה סיכוי שיעשה לה משהו, הוא יכול להיות מספיק מתוחכם כדי שלא תעלי על זה במהירות.
אני חושבת על ילדי ומבחינתי עד שהם לא בוגרים מספיק כדי שאני אבהיר להם את הסכנות העומדות בפניהם ואת התגובה שהם אמורים להגיב, באופן נחרץ-מבחינתי שיישארו בבית. כמובן שאם אלה אנשים שאני סומכת זה סיפור אחר, אבל בכל מקרה נראה לי שלפני גיל 8 הם לא יישנו מחוץ לבית ומתחילת ההתבגרות המינית ניתן להתחיל לדבר איתם דוגרי (לדעתי כמובן).
אני מכירה יולתר ויותר קיבוצניקים-שעברו דברים נוראיים בקיבוץ. תחשבי עד כמה הקיבוץ נתפס כמקום מוגן ומגן ועד ככה זה רשלני להפקיר את הילדים ככה בבתי ילדים...לא שבאה בטענות כלפי ההורים הקיבוצניקים כי מי תאר לעצמו אז??

בתור ילדה אני זוכרת שהיה איש שהיה מסתתר בשיחים כשהייתי מסתובבת עם חברותי והוא היה מתעסק עם האיבר שלו תוך כדי צפיה בנו- הרגשתי שזה לא בסדר ואפילו קצת פחדתי, אבל מעולם לא סיפרתי לאמא ומעולם לא הבנתי באמת מה הוא עושה שם. את מבינה??

הרבה מאד בנים גם הופכים לקורבנות, זה לצערנו לא שייך רק לבנות

הסטטיסטיקה אומרת חצי-חצי

אגב למה אין אפילו גבר אחד בדף?
בהכחשה?

בהכחשה?
הכחשה של מה?

של הנושא כמובן
עובדה שהם כותבים בדפים אחרים ולא פה

לא יודעת איך זה להיות אמא לבנות, ויודעת היטב על פחדיי על שלומם של בניי.
לפני כשנתיים, בני הגדול היה בוכה וצועק לילה אחר לילה מתוך שינה.
צעק כל מיני דברים, וגם "די" ודומיו.
אני נורא פחדתי אז שמשהו רע קורה לו בחייו ואני לא יודעת. אבל הוא ילד שלא משתף (כיום - 5.5 - כבר הרבה יותר, ועדיין הרבה פחות מחברותיו ומאחיו).
הדמיונות שלי עפו לכל הכיוונים המוזכרים פה - למרות שהוא בן (והוא גם יהלום!!!)

אגב למה אין אפילו גבר אחד בדף?
דוקא ראיתי שניים שם למעלה.
לא יפה להשמיץ...

<נורית שומרת על כבוד הבנים בדף>

לדעתי: לא להשאיר אותה לבד איתו ולא לתת לה לישון שם, נקודה. אני לא מאמינה שזה באמת
הכיף הכי גדול שלה

בטח יש עוד כמה (לאכול פיצה וגלידה עם אמא ואבא שלה, למשל (-: )

היחס של הסבא הזה לבנות הוא יחס מיני. אולי לבת שלך הוא לא יתייחס ככה, אבל מה אם כן?

אני בוחנת את אבא שלי כל הזמן. אמנם הוא אף פעם לא הטריד אותי מינית, אבל מספיק מפריע לי שהוא מתייחס בצורה לא נקייה אל הנקבה שאני. הערות על התחת שלי - מפרגנות ככל שיהיו - לא צריכות לבוא מפי אבא שלי. אם תוך כדי ויכוח על ברית הוא אומר בעד הברית שעובדה שכל השחקנים בסרטי פורנו הם נימולים - זה משפט שלא מכבד אותי ולא את הבן שלי ולא את אבא שלי. ואני לא רוצה לשמוע ממנו שאני "חתיכה" בבגד הים החדש שלי - וגם לא רוצה לשמוע ממנו הערות מחמיאות או לא על האטרקטיביות של נשים אחרות, אם זו אמא שלי ואם זו זרובבלה יהופיץ.

כשבתי רק נולדה היה לי קשה למדי לראות אותה בידיים שלו, אבל התאמצתי להבליג ולבדוק מה באמת קורה שם, לא לדמיין דברים על סמך התחושות הרעות שלי והיחסים הבעייתיים שלי איתו. לשמחתי הוא התקרב אליה לאט ובעדינות ומעולם לא עשה משהו חריג, אם נישק או דיגדג תמיד בדק אם זה נעים לה או לא, ככה לפחות התרשמתי. הקשר החזק שלה תמיד היה עם אמא שלי, ורק לאחרונה היא ואבא שלי התקרבו יותר. זאת גם בעקבות ביקורים שלה אצלם לבדה - פעמיים בחופשות האחרונות, לשניים-שלושה לילות. אני כבר מרגישה הרבה יותר בנוח בקשר לקשר שלהם, אני בטוחה שכל מה שקורה שם הוא טוב ונכון ולא חורג משום נורמות מקובלות של יחסי סבא-נכדה. לא דאגתי אפילו לרגע כשהיא היתה שם לבד, וגם עכשיו, אחרי שהעליתי את הדברים האלה על הכתב וקראתי מה שכתבו אחרות - אני עדיין יודעת שהכל בסדר. ושאם אי פעם זה לא יהיה בסדר - אני אדע. ואעצור את זה מיד ובכל מחיר. בעיני זה שווה ריב נוראי אפילו עד כדי ניתוק יחסים. סבא של הבת שלי - ושל הבן שלי - לעולם לא יתייחס אליהם בצורה שיש בה אפילו רמז של מיניות.
עד כה, לשמחתי, הוא מתייחס אליהם כמו סבא נורמלי ובריא בנפשו אל נכדיו האהובים. אבל מבחינתי הוא על הכוונת, ואני חושבת שהוא יודע את זה, גם אם עד היום הוא לא הבין מה בעצם לא בסדר ביחס שלו אלי. אגב, אפשר לחשוב מהדברים שאנחנו ביחסים רעים ומנוכרים, ולא היא. אנחנו מסתדרים היטב רוב הזמן, מדברים על הרבה דברים ורבים לא מעט, אבל לא על העניין הזה. בעניין האמירות החצי-מיניות שלו אלי - בשנים האחרונות אני פשוט מעירה לו חד וחלק, ופעם אחת הצלחתי אפילו להביא את אמא שלי לנסות להגיד לו שזה לא בסדר. אולי זה לא בדיוק מועיל, אבל אני לא שומרת בבטן כי אז זה בטוח יזיק. לי.

לדעתי, אל תנסי לדובב את הבת שלך או להסביר לה. פשוט תציבי בפניה עובדה, שהיא לא יכולה לישון שם, ותקבלי עלייך ועל אחריותך לבדוק את היחסים ביניהם. לא כל דבר צריך להסביר. אם כי את בהחלט יכולה לנסות להסביר לחמותך - אם נראה לך שיש בזה תועלת - מה הסיבה שאת לא מסכימה לנכדתה לישון שם. וגם לבקש ממנה, באותה הזדמנות, שלא תציע את זה ולא תיצור אצל הילדה ציפיות ותעצים אצלך את הקונפליקטים והקשיים. אני בטוחה שאם תהיי חד-משמעית ובטוחה בעצמך, בתך תקבל את ההחלטה שלך בלי בעיות.

המקרים האלה, של הסבא הזה, של אבא שלי (שהוא בכל זאת פחות מטריד מהסבא הנ"ל), הם קצת גבוליים. באזור האפור. בגלל שהאנשים האלה שייכים לדור אחר, באים מחינוך גברי-שוביניסטי וכו', דברים שעושים לנו רע - ואולי תמיד עשו רע לנשים בכל התרבויות - אולי נתפסים אצלם כביטוי לגיטימי לעצם היותם גברים. אנחנו כבר לא נחנך אותם ולא נשנה אותם, אבל תפקידנו לחנך את עצמנו ואת הדור הבא. איך היינו צועקות בהפגנות הפמיניסטיות פעם? "הגוף שלי שייך לי!" בסופו של דבר חברה שמאפשרת התנהגות מטרידה-קצת מאפשרת גם התנהגות מטרידה-מאוד וגם אונס וגם אלימות כלפי חלשים בכלל.

אני כותבת בניק זמני ומתנצלת על כך. בכל זאת, הנושא קשה לי...

_דוקא ראיתי שניים שם למעלה.
לא יפה להשמיץ..._

צודקת
בקמצנות אבל כתבו D-:

קטקטית, או שזה בכלל לא מעניין אותם, או שהם כל כך מתבאסים על עצמם...ומתביישים בשם בני מינם...

לעולם לא יתייחס אליהם בצורה שיש בה אפילו רמז של מיניות.
ייתכן, שאת לא תוכלי לשים לב אפילו לרמז קטן - בגלל זה חשוב מאוד שילדים ילמדו/ידעו מה לעשות ומה לומר ברגע כזה. (זה לא קל להם, לכן צריך גם ביום יום לאפשר להם לבטא את עצמם ולתת לכך לגיטימציה). למשל, אני אומרת לילדיי שהם יכולים לא להסכים איתי או עם אביהם או עם כל אדם אחר בכל נושא ואפשר לומר זאת כדי שדברים יהיו ברורים יותר - ואני רואה שהם עדיין עצורים ונבוכים מולינו ומול אחרים ועם ההתבגרות שלהם אני רואה שינויים.

פותחת דף יקרה
נראה לי שהכותבים פה חיזקו את חששותיך ואני רוצה להציג לך דברים בצורה אחרת
אין התנהגות אחת שהיא מוסרית או לא מוסרית
יכול להיות שצביטה בתחת בתרבות מסויימת היא מחמאה ובתרבות אחרת תשב על זה בכלא או תקבל עבודות שירות.
את כאמא צריכה להתיישר עם מה שמתאים לך ומקובל עליך ומה שהיית רוצה שיהיה לילדייך.
עובדה שמישהו מעיר הערות שבעיניך הן לא במקום , זה בעיקר בגלל שהוא שייך לדור כזה . אני לא אומרת שאת צריכה לקבל את זה אם זה לא נראה לך אבל זה לא הופך אותו לאדם מסוכן כפי שנרמז כאן. אני חושבת שכמו שנכתב לך, את צריכה לשים לו גבולות לפי מה שאת מרגישה כי זו זכותך.
אני מרגישה שהנושא הזה מאד מאד טעון אצלך. שיש שם הר געש שלם מתחת לפני השטח. להרגשתי אם תטפלי בהר הגעש הזה יהיה לך הרבה יותר קל לשים גבולות התנהגות וילדיך יקבלו ממך השראה.
אני חייבת להגיד שאני מרגישה ממך דואליות . את מרגישה שאת צריכה לשים גבול אבל לא מסוגלת לו. אני מציעה לך לפתוח עם עצמך או איש מקצוע את הדואליות הזו, היא נראית לי מאד חשובה, מה שעומד מאחוריה.

סתם דוגמא מחיי. לפני כמה שבועות קפצתי לחברה וגיסה הגיע. הוא בא אליה , חיבק ונישק אותה. מהצד היה נראה לי שהיא סובלת. אחרי כן שוחחנו שתינו והיא דיברה שכולם אצלם מתנשקים ונוגעים במשפחת בעלה. היא ממש לא בקטע אבל לא נעים לה.
אגב אצלי הנושא-כמו אצל פותחת הדף טעון ואני מניחה שאם גבר זר היה מנשק אותי אפילו מכוונות טובות\ידידותיות עלול היה לקבל סטירה כי בעיני זו השגת גבול שאין כדוגמתה.
שאלתי אותה למה היא פשוט לא מציינת שהיא לא בקטע, מבלי להעליב או לשפוט, פשוט להגיד שהיא לא אוהבת וחלאס.
היא עשתה עיבוד של כמה שבועות על זה, והיום היא במקום אחר לגמרי. שני הצדדים מרוויחים מיחסים יותר אמיתיים וכנים בלי צורך להתגונן ובלי חשש לפולשנות.

אני חושבת שאי אפשר ליעץ אם להשאיר אצל הסבא או לא, אין פה תשובה אחת, היא צריכה להתחבר למה שהיא מרגישה.

תסמכי על האינטואיציות שלך.

תקשיבי לעצמך!

כמו שאמרו לפני לכי עם האינטואיצייה שלך.

אני חושבת שאלה העצות הכי טובות שקיבלת, אילו שלא אמרו לך מה לעשות, אלא לפי מה להחליט מה לעשות. בהצלחה!

אמא ל-2,
בשום פנים ואופן לא להשאיר את הילדה איתו לבד, או במקום בו היא עלולה להיות איתו לבד!! עם כל האכזבה הנוכחית של הילדה, זה יכול לחסוך לה כאב הרבה יותר גדול ומתמשך.
חוצמזה- ממש לא מקובל בעיני איך שהוא נתנהג אלייך. לגעת לך בחזה? ההערות האלה? לא לגיטימי!!!
ומה יעזור לך שאת אומרת לילדה לספר לך הכל אחרי מעשה? הרי את הפגיעה היא תספוג!!!

תסמכי על האינטואיציות שלך.
תקשיבי לעצמך!
כמו שאמרו לפני לכי עם האינטואיצייה שלך.
אני חושבת שאלה העצות הכי טובות שקיבלת, אילו שלא אמרו לך מה לעשות, אלא לפי מה להחליט מה לעשות. בהצלחה!

אינטואיציה זו לא מילת קסם ו"פוף" הבעיה באה על פתרונה.
המצב מורכב, יש קול פנימי ויש גם שכל.
חשוב מאוד להציב גבולות לסבא אבל לא בדרך של תקיפה, אלא קודם כל יש להבהיר את עמדת ההורים (כמו בנושאים שונים שחשובים בחיייהם) - להסביר ולבקש מה מתאים ומה לא ביחס לביטויי חיבה וקירבה. במקביל צריך לשים לב לסימנים כל הזמן (האינטואיציה), ולפתח מודעות של הילדה בנושא של ההגנה על הגוף שלה (וזה נושא מאוד מאוד גדול ששווה לקבל הכוונה מפסיכולוג ילדים, קריאה של ספרים בנושא וכ'ו).

בסך הכל נראה לי שרוב המגיבים תומכים בכך שלינה אצל הסבא, לפחות בשלב הזה, לא מתאימה כלל וכלל.

ומה יעזור לך שאת אומרת לילדה לספר לך הכל אחרי מעשה? הרי את הפגיעה היא תספוג!!!
הילדה בת 5 - זה הזמן לפתח מודעות! ואת הפגיעה היא לא חייבת לספוג!
הרעיון הוא שהילדה תוכל לזהות התנהגות לא הולמת ולא מקובלת, על מנת שתוכל להגן על עצמה במצבים שונים (גן, בית ספר, חברים, בני משפחה).

הילדה בת 5 - זה הזמן לפתח מודעות! ואת הפגיעה היא לא חייבת לספוג! נו, ילדה בת 5 - באמת!
הרעיון הוא שהילדה תוכל לזהות התנהגות לא הולמת ולא מקובלת, על מנת שתוכל להגן על עצמה במצבים שונים (גן, בית ספר, חברים, בני משפחה). ולטובת הרעיון הנאור הזה להפקיר אותה עם אדם שאת מניחה שעלול להתעלל בה? כמה בנות גדולות יותר (כולל האמא עצמה, כפי שהעידה בעצמה!) מתקשות בזיהוי התנהגות לא הולמת ולא מקובלת וגם כשמצליחות לזהות אותה חוששות מלהביע זיהויין בקול רם? אז מה - בגיל 5 נזרוק אותה למים העמוקים על מנת שתלמד להגן על עצמה? ואיך בדיוק כשהיא בת 5 ויודעת שצריכה להקשיב למבוגרים השומרים עליה - ועכשיו המבוגר השומר, שהוריה הפקידו אותה בידיו, חלילה וחס, אמורה להתנגד להתנהגות הלא הולמת ולא מקובלת שהמבוגר הזה נוהג בה? בעיקר ובמיוחד כשאנו יודעים שבבתים שונים מנהגים שונים (אפילו בסיסיים - אצל סבא וסבתא יש ממתקים / אוכל שונה, לדוגמא) ואז אולי זה עוד מנהג שונה? לדעתי זה משא כבד ומיותר לילדה בת 5. וכמו שכבר אמרתי קודם - גם ילדה בת 15 לא הייתי מעמידה בסיטואציה הזו. (ההבדל היחיד הוא שעם ילדה בת 15 הייתי יכולה לדבר על הדברים בפתיחות ובישירות).

מרגיעון - "השיוויון האפשרי הוא שיוויון הנפש" - רק כשתחושי שיוויון נופש - תשחררי. ואני לא מרגישה בכלל שום שיוויון נפש בעניין כפי שהוא מוצג כאן.
ועוד דבר - פריחה והתחדשות - אני לא חושבת ולא מכירה התנהגות של נגיעה בחזה והערות על חלב האם בדור הקודם (שאמור להיות גם בגיל של אבא שלי / גיסי וחבריהם). נהפוך הוא. אני מכירה את המבוכה שהייתה בהתחלה כשהניקו לידם. ועוד הרבה דברים אחרים, אבל בהחלט זה לא נורמטיבי בדור הקודם לגעת כך לאשה מניקה בחזה, להעיר הערות כפי שנכתבו ולשים ידך על מותניה. זה לחלוטין לא עניין נורמטיבי במדינה שלנו לא בדור הקודם ולא בדור הזה.

לצערי, אולי בכנסת ישראל זה נורמטיבי, אבל זה כבר סיפור אחר. (לא רוצה להרחיב ולהסית את הדיון, זה קשור לנורמות במקום העבודה ולא בתוך המשפחה).

ילדה בת 5 - נו, באמת!
המודעות היא קודם כל שמירה על הגוף, הבנה ש כל איבר הוא פרטי ושיש איברים יותר רגישים לדגדוג ולכאב בגוף (שפתיים, פות, פין, טוסיק).
ילדים שנפגשים בבית של חברים (ללא ההורים), שישנים בבתים אחרים (ללא ההורים), או שהולכים לגן, הם במיוחד צריכים להבין זאת בשלב הזה.
למשל במשחקי ילדים בבית או בגן - ילדים לעיתים קרובות מגיעים לשלב של משחקים שקשורים במגע עם הגוף (מחליפים בגדים/מתחפשים, רופא/ה, רחצה משותפת בבריכה/באמבטיה) חשוב להסביר להם איך לשמור על גופם.
את ההסברים האלה ילדיי שמעו מגיל שנתיים, כל פעם ביחס למשהו רלוונטי שהיה. כשילדיי נפגשו עם חברים בבית (גיל 3-4), לפני משחק הזכרתי את כללי הבטיחות העיקריים שלי שגם החברים יהיו מודעים-

למשל, שלא מכניסים שום חפץ לאוזניים, לנחיריים, לפי הטבעת, בפתח שליד הפות, ולא בחור של הפין.
כלליי בטיחות באמבטיה - לא פותחים ברזים כי עלולים להיכווה וגם אני לא מעוניינת בביזבוז מים, לא מכניסים את הראש/הפנים למים כי קשה לנשום ככה ועלולים לבלוע מים ,את הצינור של הדוש לא כורכים סביב הצוואר כי עלולים להחנק, ואת הפין לא מכניסים לתוך בקבוקים כי הוא עלול להיתקע.
כשלא נעים להם בגוף מותר לבקש בקול ברור : "לא נעים לי", "את/ה מפריע/ה לי" "תפסיק/י" .

כמו כן , (וזה מצב די מסובך) לא להסכים לשוחד שקשור למגע למשל, "אני אתן לך...., אם תסכים/מי שאתן לך נשיקה". או הבטחה "פעם הבאה אביא לך ....אם תסכימי כך וכך ..." (שקשור למגע).

טובת הרעיון הנאור הזה להפקיר אותה עם אדם שאת יחה שעלול להתעלל בה?
זאת לא הייתה הצעתי כלל וכלל. זאת הייתה הצעתי:
_אתם יכולים לעיתים לישון שם כולכם יחד ותוכלי לעקוב (בלי להראות חשדנית מדי) אחר ההתנהגות של הסבא (איך הוא מנשק, מחבק המשחקים שלו וכ'ו ).
כל כמה זמן אתם נפגשים יחד עם בת הדודה אצל אותו סבא?
שימי לב מה קורה עם בת הדודה, איך הוא מנשק/מחבק, משחק.
(לא כדאי להתעלם, להדחיק, אולי קורה שם משהו, ואם כן חייבים לשנות את המצב - דחוף).
בשלב זה לומר לבקשה של ביתך - " אולי, בהזדמנות אחרת , כרגע לאמא ולאבא לא מתאים שתישני אצלהם". את ה "לא מתאים" אפשר להסביר באופן כללי: "כמו שלך לפעמים לא מתאים משהו, וקשה לך להסביר בדיוק"
הבעיה עם הטרדות מיניות בקרב ילדים צעירים (בגיל מאוחר יותר זאת סוגייה אחרת), היא שהם לא מפרשים את הנגיעות כמשהו לא תקין ומאפשרים באופן תמים המשכיות.
המודעות חשובה כי ההטרדה עלולה להגיע מכל כיוון, גם מילד באותו הגיל שהמקור שלה הוא מסקרנות._
השאלה של אמא ל 2 הייתה האם לאפשר לה לישון אצל הסבא ולכך אני אישית התייחסתי ו לא התנגדתי לתגובות הרבות שתומכות בדיעה שאסור בכל מקרה להשאיר אותה לבד עם סבא וסבתא.

כמה בנות גדולות יותר (כולל האמא עצמה, כפי שהעידה בעצמה!) מתקשות בזיהוי התנהגות לא הולמת ולא מקובלת וגם כשמצליחות לזהות אותה חוששות מלהביע זיהויין בקול רם? אז מה - בגיל 5 נזרוק אותה למים העמוקים על מנת שתלמד להגן על עצמה?
מודעות זו גם לא מילת קסם, זהו תהליך מאוד חשוב בחינוך ילדים בכל תחום.
אני מאמינה שקודם כל צריך לדעת ללמוד לשחות ונתתי לכך התייחסות -
_העלאת מודעות שיכולה להיעשות בכל נושא, ולא רק מהכיוון/היוזמה של ההורים אלא גם מהצד של הילדים.
יש הרבה דוגמאות מחיי היום יום שהילדים מספרים לי משהו ואני עונה: "כן, גם לי זה קרה/קורה, גם אני הרגשתי ככה..או ככה..."
והם, למדו לשתף ולשאול באותו אופן: "אמא....(כך וכך)....גם לך זה קרה?....וכ'ו.
הכוונה היא פשוט לשתף במחשבות ורגשות בתחומים שונים, ולא לעשות חקירה.
לגיטימציה לדבר גם על דברים לא נעימים, לדבר על מה שמפריע, מבלי שהצד השומע ישפוט ויעביר ביקורת - פשוט אוזן קשבת יש כתובת שאפשר לפנות אליה.
תוך כדי שיתוף אם יש צורך, אפשר גם להתייעץ יחד, להציע אפשרויות לפיתרון._

ואיך בדיוק כשהיא בת 5 ויודעת שצריכה להקשיב למבוגרים השומרים עליה_
כתבתי שזה נושא גדול מאוד (כי הוא קשור לתחומים רבים בחיים) ורעיונות איך לעשות זאת אפשר לקבל מאנשי מקצוע, מקריאה באינטרנט, ספרים.

ועכשיו המבוגר השומר, שהוריה הפקידו אותה בידיו, חלילה וחס, אמורה להתנגד להתנהגות הלא הולמת ולא מקובלת שהמבוגר הזה נוהג בה? בעיקר ובמיוחד כשאנו יודעים שבבתים שונים מנהגים שונים (אפילו בסיסיים - אצל סבא וסבתא יש ממתקים / אוכל שונה, לדוגמא) ואז אולי זה עוד מנהג שונה?
ואם לסבא ולסבתא יש מנהג שונה והם חוצים את הכביש בדילוגים ובשירה או בריצה או בעיניים עצומות?
ואם סבא וסבתא קונים קולה ומחלקים מלא שוקולד?
הילד בהחלט מסוגל לא לשתף פעולה וגם ההורים לא חייבים להסכים.

הנושא הזה מאוד מאוד מורכב, מצד אחד יש שוני תרבותי בין אנשים (כאלה שלא מדברים על כך כלל, כאלה שמעמד הילד נחות) והורים שכל כך עסוקים ולא פנויים לשוחח עם הילדים, ומצד שני ילדים שמושפעים מאוד מהסביבה וממסרים מאוד מיניים.

לדעתי זה משא כבד ומיותר לילדה בת 5._
לדעתי, גם אם ילדים אפשר לשוחח וכפי שכתבתי:
כיצד להעביר את המסר מצד אחד, שיחסי קירבה, הבעת רגשות בחיבוק, ליטוף, נשיקה והמיניות שמסקרנת, הם חיוביים ומצד שני איך להגן על הגוף והנפש ו למה צריך לעשות את זה - זאת שאלה גדולה.

גם ילדה בת 15 לא הייתי מעמידה בסיטואציה הזו. (ההבדל היחיד הוא שעם ילדה בת 15 הייתי יכולה לדבר על הדברים בפתיחות ובישירות).
לדעתי יותר קל ונכון כשהמודעות היא מגיל קטן ונעשית בתהליך הדרגתי , כל פעם עוברים שלב כדי להפנים טוב יותר . (ולצערי תמיד יהיו גם נערים/רות שימרדו ויבעטו בכל הדברים החשובים שספגו....).

וחשוב להעביר את המסר לסבא ולסבתא מה מקובל ומה לא בתחום הזה, בדיוק באותו אופן שדברים נאמרים בתחומים אחרים.
ואם אין עם מי לדבר או אם עדיין לא סומכים אז נפגשים כולם יחד עד שהמצב ישתנה.

_את ההסברים האלה ילדיי שמעו מגיל שנתיים, כל פעם ביחס למשהו רלוונטי שהיה. כשילדיי גדלו ונפגשו עם חברים בבית , לפני משחק הזכרתי את כללי הבטיחות העיקריים שלי שגם החברים יהיו מודעים-

למשל, שלא מכניסים שום חפץ לאוזניים, לנחיריים, לפי הטבעת, בפתח שליד הפות, ולא בחור של הפין.
כלליי בטיחות באמבטיה - לא פותחים ברזים כי עלולים להיכווה וגם אני לא מעוניינת בביזבוז מים, לא מכניסים את הראש/הפנים למים כי קשה לנשום ככה ועלולים לבלוע מים ,את הצינור של הדוש לא כורכים סביב הצוואר כי עלולים להחנק, ואת הפין לא מכניסים לתוך בקבוקים כי הוא עלול להיתקע.
כשלא נעים להם בגוף מותר לבקש בקול ברור : "לא נעים לי", "את/ה מפריע/ה לי" "תפסיק/י"_

טוב ויפה. אבל האם היית משאירה את הילדים לבד באמבטיה והולכת, כי הם יודעים את כללי הבטיחות?
העלאת המודעות ושינון כללי זהירות - זה לא סותר את הצורך בהשגחה והגנה על הילד בגיל הזה. ואפילו מחזק אותו.

ותוכלי לעקוב (בלי להראות חשדנית מדי) אחר ההתנהגות של הסבא (איך הוא מנשק, מחבק המשחקים שלו וכ'ו
תסריט לא ריאלי. הסבא ודאי לא ייגע בה כשהאמא מסתכלת.

טוב ויפה. אבל האם היית משאירה את הילדים לבד באמבטיה והולכת, כי הם יודעים את כללי הבטיחות?
בביתי ילדיי (מגיל 3) נהנים מרחצה ללא נוכחותי (אני הייתי עירנית, קרובה, ומדי פעם הקשבתי ליד הדלת, הקשתי על הדלת ואמרתי "שלום, הכל בסדר?".)
עם השנים למדתי לסמוך יותר וחשתי בטוחה יותר.
היו פעמים שילדיי נפגשו עם חברים והתרחצו יחד באמבטיה ואני הרגשתי ממש טוב שילדיי הפנימו את כללי הבטיחות.

העלאת המודעות ושינון כללי זהירות - זה לא סותר את הצורך בהשגחה והגנה על הילד בגיל הזה. ואפילו מחזק אותו.
נכון, והכוונה שהילד יפנים אותם, הרי המבוגר לא תמיד יגן עליו.

ותוכלי לעקוב (בלי להראות חשדנית מדי) אחר ההתנהגות של הסבא (איך הוא מנשק, מחבק המשחקים שלו וכ'ו
לכן העלתי את האפשרות של ורעיונות איך לעשות זאת אפשר לקבל מאנשי מקצוע, מקריאה באינטרנט, ספרים
יש סימנים - אנשים לא מודעים לכך.

הרי המבוגר לא תמיד יגן עליו.
לא תמיד יוכל להגן עליו.

העיקרון שלך הגיוני, אבל לא מתאים לגיל הילדה. בת 5 עדיין לא יכולה להתקומם נגד סבה, גם אם היא מזהה שהתנהגותו לא תקינה, וגם אם היא תמחה שהמגע לא נעים לה, היא לא תצא נגדו ולא תוכל להפסיק אותו.
ילדים שהותקפו מינית פותרים את הדיסוננס הקוגניטיבי (סבא אוהב אותי אבל הוא גם תוקף אותי) בשלל דרכים - רובן מתבססות על האשמה עצמית, חלקן על הכחשה ופיצול (התנתקות זמנית מהגוף בזמן התקיפה).

רציתי רק להגיד שברגע שהנושא יהיה סגור עם עצמך אז הלא שלך לבתך יהיה ברור ומוחלט ויעבור גם עליה והיא תפסיק לבקש.

הרי המבוגר לא תמיד יגן עליו
לא תמיד יוכל להגן עליו.
נכון, המשפט לא שלם ואני מתקנת - ... הרי המבוגר לא תמיד יוכל להגן עליו, כי הוא לא תמיד יהיה לידו, או לא תמיד יקלוט סימני מצוקה כלשהם של הילד.
המבוגר לא תמיד יגן (באופן מובן מאליו, מבחינתו של הילד) עליו, מפני שהילד לא יהיה מודע לכך שמלכתחילה ההגנה לא תבוא מאותו מבוגר (שמטריד).

בת 5 עדיין לא יכולה להתקומם נגד סבה
אם לא היה ברור, אני לא בעד שהילדה במקרה זה תתמודד עם סבא לא אמין (אלא קודם כל עליה להבין ולהפנים שהיא צריכה לשמור על עצמה).

ובאופן כללי, לא במקרה ספציפי זה, גם כאשר יש אמון, אני מצפה שהילדה (וכמובן שגם ילד) תשים לב איך סבא וסבתא, דודים, וחברים מתנהגים. (ושתקשיב לעצות של אמא ואבא, בהחלט אפשר לומר: "לא כל האנשים מתנהגים אותו הדבר יש כאלה שאוהבים לעשות משהו שלך לא יתאים ואת לא חייבת לעשות אותם - ואת יכולה לבקש לדבר עם אמא ואבא בטלפון".)

מאחר ואמא ל 2 גרה קרוב אל הסבא ומאחר והילדה נהנית מעצמאותה ורוצה לפגוש אותם ללא ההורים, קודם כל -
חשוב מאוד להציב גבולות לסבא אבל לא בדרך של תקיפה, אלא קודם כל יש להבהיר את עמדת ההורים (כמו בנושאים שונים שחשובים בחיייהם) - להסביר ולבקש מה מתאים ומה לא ביחס לביטויי חיבה וקירבה
זה תהליך ממושך. הכוונה לא הייתה שההורים ישוחחו עם הסבא והסבתא יום אחד על כל הדברים ולהשאיר את הילדה איתם עם תחושה של חוסר אמון.
במצב הזה זה עניין של שנה-שנתיים-שלוש לבדוק את ההתנהגות של הסבא בכל מיני מפגשים משפחתיים.(ולשמור על קירבה וידידות, כי בשלב הזה הוא עדיין, מבחינתי, חף מכל פשע ביחס שלו כלפי הילדה. לגבי היחס שלו כלפי אמא ל 2 , הבנתי שהיחס השתנה).
איך לנהל שיגרה משותפת עם הסבא והסבתא זו באמת דילמה, ולצערי, אין לי את היכולת לפתור אותה אלא לתת כיווני חשיבה נוספים.

_ורעיונות איך לעשות זאת אפשר לקבל מאנשי מקצוע, מקריאה באינטרנט, ספרים
יש סימנים - אנשים לא מודעים לכך._
טוב, אני לא נוהגת לעשות את זה כאן - אבל בכל זאת - כאשת מקצוע שהתמודדה עם ילדים שחוו התעללות מינית (טיפול בהם ובבני משפחותיהם) אני יכולה לומר לך בודאות שכשרואים סימנים - זה כבר אחרי. לפעמים הרבה פעמים אחרי. לא תמיד אחרי הפעם הראשונה יש סימנים - וגם הסימנים לא תמיד ברורים. כאב בטן, למשל, הורים לא ישייכו ישר לתקיפה מינית. (באופן כללי - מזל שכך, כי בדרך כלל אין קשר, אבל במקום שזו תגובתו של הילד - פיזית, בד"כ בודקים קודם דברים אחרים. ולפעמים בינתיים הילד חווה התעללויות נוספות).
מאותו מקום אני יכולה גם לומר שיש ילדים שיותר אסרטיביים ויש שפחות. זה יותר קשור במה שהם מביאים איתם מאשר מהדרך שבה ההורים מכוונים אותם (אם כי לכיוון ההורים משקל בהחלט לא זניח). בכל אופן ילדה בת חמש שנאמר לה (גם מגיל ינקות) שגופה הוא גופה, עדיין כשהיא עם המבוגר המחליט יהיה לה קשה לעצור את זה - ולו רק בגלל שחוותה (על עצמה או בצפיה מהצד) סיטואציה בה מישהי קיבלה נשיקה/ חיבוק / ליטוף חרף רצונה לא לקבל זאת ומתוך כבוד לא הביעה מחאה. ויותר מזה הרבה פעמים כשילדים בקטנותם לא רוצים לתת לסבא נשיקה/ חיבוק או לקבל ממנו (או סבתא או אמא או....) אז משדלים אותם בכל זאת. מספיק פעמיים כאלו כדי להעביר לילד את המסר שלפעמים צריך "לעגל את הפינות". זה יכול להיות אפילו שלאמא לא בא עכשיו לנשק אותו, אבל הוא רוצה נשיקה, אז היא נותנת. והוא לומד שלפעמים גם כשלא נעים עושים.
אני יודעת, התחושה שאני מקצינה.
אצלי בבית הגבולות נוקשים בדברים הללו, למרות החום וגילויי האהבה שלנו ליד ילדינו. אין נשיקות על הפה בין המבוגרים לילדים. בכלל. כי אם אני מנשקת את הילדה שלי על הפה, אז מותר גם למבוגר אחר. (ולא אחת נתקלתי בתינוקות שבאים לנשק על הפה כל מי שמנשקם) ואז הגבול מאד לא ברור. ויש עוד - אני לא ארחיב. ויחד עם זה, את בתי בת החמש לא הייתי משאירה בחיים עם סבא שהתחושה שלי היא שהוא עלול להתעלל בה בדרך כלשהי ובפרט באופן מיני. לא חשוב מה. אני מופקדת על שלומה של בתי ולמרות, ואולי בגלל, שאני מאד מסכימה עם המשפט שלך הרי המבוגר לא תמיד יוכל להגן עליו. אני מאמינה שעלי לעשות כמיטב יכולתי כדי להגן עליה. ואחד הדברים שאני יכולה לעשות הוא לא להכניס אותה לסיטואציות שבהן אני חוששת שהיא תיפגע.

מרגיעון - "אין אדם שיכול להכיל את כל זה, וכל אדם הוא גם חלק מזה"

מחשבות נוספות - טוב, פתחתי את הדף בצהריים והוא נשאר פתוח - כך שלא ראיתי את תגובתך מהערב. בטח הייתי כותבת אחרת אם הייתי רואה אותה. מצד שני - גם הדברים האלו טוב שנאמרו.
לילה טוב ורגוע לכולם!

מצרפת קישור בנושא - כנסו, מאוד מומלץ וחשוב.!!!!

אני קוראת בסקרנות ותוהה: הזמנתם את סבתא לישון אצלכם? מה הם עושים כדי שיהיה לה כלכך כייף לישון אצלם? למה בכלל בכלל לא מזיז לך שהוא מתנהג כמו שהוא מתנהג?( לא בקטע חינוכי- הגנתי- לגביה), אני מנסה ולא מצליחה להבין למה לך באופן אישי לגביך זה לא מזיז? כי את מבוגרת? עזבי עכשיו פסיכולוגיה התפתחותית של גיל חמש והורות מגוננת. לא מפריע לך שבעלה של אמך נוגע לך בחזה? לא מזיז לך?

אמא ל 2 ,
אני מסכימה שלא כדאי לשלוח את הילדה לסבים מהצד הזה לבד.
נראה שמה שמפריע לך הוא הקטע הזה של "לא נעים". אז הנה משהו שהבנתי לא מזמן בהקשר קצת אחר:
תעשי מה שצריך בשביל הילדה שלך, נטו. תעליבי אם אין ברירה, תצאי "הרעה". את האמא, ויש לך רישיון ואפילו חובה להיות מניאקית כשזה נחוץ להגן על ילדייך. את לא צריכה הוכחות משפטיות או נסיבתיות, מספיק שהאינטואיציה שלך צועקת 'הצילו' בסביבת האיש הזה, אפילו בלי מה שסיפרת על התנהגותו.

<שוכנת>

אני רוצה לשתף אתכן במשהו שקרה לי, באווירת ה- זה הזמן לפתח מודעות- ו- הילדה צריכה להכיר את גבולות ההתנהגות וכו'.
אני בחורה מאוד מאוד מאוד אסרטיבית. לא מכירה הרבה כמוני, ובכל מסגרת בה הייתי (גן (כן! מהגן!), בית ספר, צבא, חברים, לימודים, עבודה) תמיד נחשבתי ל-הכי דעתנית ושעומדת על שלה ושאף אחד לא יחלום אפילו לעשות משהו שלא מוצא חן בעיניה.
אמא שלי הסבירה לי שהגוף שלי ברשותי מגיל מאוד צעיר, שאף אחד בעולם לא רשאי לגעת בי בלי רשות, וש'לספר תמיד לאמא ולא לפחד'.
תודה לאל, לא הוטרדתי מעולם. עד איזה תקרית מינורית (כך כל אחד יאמר) בגיל 18 בערך. יצאתי מהעבודה מאוחר מאוד בלילה (מלצרות..), והשומר, אדם מבוגר (אולי בן 60) אבל אחד הענקים והחזקים שראיתי (איזה 2 מטר, ואני מטר ובמבה) פשוט בא לקראתי וחיבק אותי, יותר נכון הצמיד אותי לגופו במין חיבוק דוב שנמשך דקה בערך, והרגיש כאילו אין לי שום אפשרות לזוז עד שהוא לא יחליט אחרת. אציין שלא היכרתי אותו ואין שום סיבה שיחבק אותי כלל.
איך שהוא הרפה, התעופפתי משם במהירות האור.
לכאורה רק חיבוק, אבל הרגשתי כאילו שאני לא יודעת מה קרה. הבנתי כמה זה עשה לי רע רק חודשיים לאחר מכן, כשלאור יום נכנסתי למוסד בו הוא עבד (בית ספר!), התעלמתי ממנו (הוא השומר כזכור) והוא שם את היד שלו על הכתף שלי מאחור (כאילו- מה את נכנסת ככה). העפתי לו את היד בפראות, וצרחתי עליו: בחיים אל תשים עלי את היד שלך!! הוא נאלם.
חמש דקות מאוחר יותר מצאתי את עצמי ממררת בבכי היסטרי ומתלוננת בפני מנהל בית הספר, כשסביבי כמה נשים מרגיעות עם כוסות מים.

טוב, יצא לי ארוך משתכננתי, אבל הפואנטה היא: הרגשתי שמישהו עבר את הגבולות שלי. נכון, זה היה רק חיבוק. נכון, שיתפתי בזה אנשים, נכון, צעקתי עליו ואמרתי לו את מה שאני חושבת, אבל באותו לילה הייתי היצור הכי חסר אונים בעולם, עם כל האסרטיביות שלי, ידיעת הגבולות והחינוך התומך שקיבלתי.ועם זה שלא הייתי ילדה בת חמש. עושה לי רע להיזכר בזה, גם שנים אחרי.

ולזה אני מתכוונת, כשאני אומרת שאני לא חושבת שהילדה צריכה לעמוד בפני התמודדות כזו. אי אפשר לדעת איך ישפיע האירוע הכי קטן על הילדה. אז למה?.??

כמובן שלא להשאיר אותה שם.
לא להשאיר אותה במקום שאת לא סומכת.
גם לך עצמך יש לעשות קצת שיעורים באסרטיביות.
בקשר לילדה, אני לא חושבת שבגיל כזה צריך לרדת לפרטים ולהסביר על פדופיליה. אפשר להסביר ולשנן באופן כללי שהגוף שלה ברשותה ושלאף אחד אסור לגעת בה אם לא נעים לה.
בקשר לבקשות שלה להישאר שם, אפשר פשוט לסרב. אפשר מקסימום להגיד לה שאת לא סומכת על סבא וסבתא שישמרו עליה כמו שצריך, זה בתנאי שלא איכפת לך להגיד להם את זה בעצמך, כי כמו שציינת ברור שהיא תגיד להם.

בכל מקרה אני אומר לך שאני נזהרת ושמה לב ומשגיחה על אבא שלי על הרבה הרבה פחות מזה, בכלל לא קשור למיניות, אבל אם אני רואה שהוא מלטף את הבת שלי בלחי ולא נעים לה אני מייד מעירה לו. לפעמים נראה שהיא לא רוצה ואחרי רגע רוצה אבל מה שראיתי שהיא כבר יודעת מצויין בגיל שנתיים וחצי לעמוד על זכותה שלא יגעו בה כשהיא לא רוצה (אפילו נגיד ילדים גדולים יותר שרוצים להרים אותה , לשחק איתה) היא פשוט לא מאפשרת.
איפה בעלך בסיפור הזה? מה הוא חושב על בעלה של אמא שלו וכל הסיטואציה?

לא יודעת אם הציעו לך לקרוא את : איך להגן על הילדים

אם אנחנו כבר ברוח השיתוף...
גם אני, מאז ילדותי ועד היום, זוכרת את סבא שלי נוגע בי בצורות שאפשר לקרוא להן "דו משמעיות", אף פעם לא משהו בוטה מדי,
אבל מניח את היד על האגן בחיבוק, מושך אותי לקבל חיבוק וממשיך את החיבוק (הדי לופת) לא מעט זמן, וכדומה...
אף פעם לא אמרתי שום דבר בעניין, אולי כי הכל מרגיש לי תמיד לא ממש חד משמעי, אלא באמת במין תחום אפור,
אבל אין ספק שאלו דברים שגורמים לי לא פעם לאי נוחות, וה"פתרון" שלי הוא לנסות להתחמק כמה שיותר ממגע (ואני יודעת שזה לא באמת פתרון...)
בכל מקרה, אחרי שנים, שגיליתי שיכול להיות שאותו הסבא עבר גבולות באופן הרבה יותר משמעותי עם קרובת משפחה (והכל נשאר לא ברור ועם הרבה סימני שאלה לגבי מה בדיוק קרה שם), אני נשארתי עם ספקות ומחשבות שמדי פעם מנדנדות לי - האם גם אני חוויתי משהו בילדותי שהדחקתי ? (ואני ישנתי לא מעט לילות בבית של הסבא וסבתא האלה),
האם גם מה שאני זוכרת, ובעצם מתקיים עוד היום, הוא כבר יותר מדי...?
ובכל זאת, אני לא מעיזה/מצליחה/מוצאת לנכון להעיר גם היום כשהוא נוגע בי בצורה שלא נעימה לי...
ובהקשר שלך אמא ל 2, דעתי היא שאם הוא גורם לך אי נוחות, יש סיכוי סביר שגם לבת שלך הוא גורם/יגרום אי נוחות,
וכנראה שזה כן מספיק, ולא צריך אפילו יותר מזה, בשביל להרחיק אותה ממנו... (לא אומרת לנתק קשר לחלוטין או משהו כזה, אבל לא לשלוח אותה לשם לבד..)
לא נראה לי שאפשר להסביר לילדה למה בדיוק לא נותנים לה ללכת לשם לבד, כי היא קטנה מדי בכדי להבין, וסביר שזה פשוט יצור בה בלבול שהיא לא ממש תדע איך להתמודד איתו...
בכל מקרה אני מאחלת לך להיות שלמה עם מה שאת עושה, מתוך ידיעה שאת מגנה על הבת שלך מכל דבר שאת יכולה, ולו ה"קטן" ביותר...

ולזה אני מתכוונת, כשאני אומרת שאני לא חושבת שהילדה צריכה לעמוד בפני התמודדות כזו. אי אפשר לדעת איך ישפיע האירוע הכי קטן על הילדה. אז למה?.??
למיטב הבנתי - המסר, שאסור להשאיר את הילדה עם הסבא לבד, מאוד ברור.

אמא ל 2- מאוד מעניין אותי לדעת מה הן מחשבותייך בעקבות הדיון כאן.

אמא ל 2?- מאוד מעניין אותי לדעת מה הן מחשבותייך בעקבות הדיון כאן.
@}

אהלן וסהלן, רוב תודות על כל מה שכתבתם.

קראתי כבר לפני כמה ימים אבל לא יכולתי לענות, בין השאר כי רציתי לחשוב על הדברים. זה היה קשה לי לקרוא את כל האזהרות שלכם, אם כי ברור שהם במקום.

חיזקתם אצלי את התחושה שהיתה לי, שיש כאן סכנה רצינית. זה נכון. אני ידעתי את זה וחיזקתם אותי בזה.
אני באמת לא אשלח אותה לישון שם.
השבוע אפילו סרבתי להשאיר אותה לבד שם לשעה, אפילו ששני הסבים היו שם.
גם דיברתי על זה עם בעלי וסיכמנו שלא נזניח את זה. קל לוותר ולהכנע ולשלוח. אבל ברור לי שאם אסרב בעקביות במשך כמה זמן, הם כולם יעזבו את זה.

אני לא יודעת אם הדיבורים בנוסח "הגוף שלך הוא שלך" עוזרים. כמובן שאני עושה אותם כל הזמן. וכל פעם שקורה משהו קשור, אני חוזרת על הרענון. (למשל השבוע היא סיפרה שילד בגן מראה לכל הבנות את הפין שלו. אותי אישית זה ממש לא מטריד, אבל אמרתי לה שאם זה לא יהיה לה נעים, שתגיד לגננת. ושוב דיברנו על זה שאסור למבוגרים אחרים לגעת לה בפות, אם הם רוצים לעשות את זה היא צריכה לסרב ולספר לי. סתם דוגמא). אבל אני לא חושבת שברגעי האמת זה יעזור. אני גם לא מצליחה לעמוד בסטנדרט של לעולם לא לכפות משהו שקשור לגוף. אחרי אוכל היא צריכה לשטוף ידיים נקודה. גם אם לא בא לה. גם צחצוח שיניים. זו בעיה. וברור לי שזה מחליש את העמידות שלה בפני פגיעה. מלמד כניעה לסמכות.

לצערי אני חייבת לומר שכל הדרכים שהצעתם לי לדבר עם הסבא לא יעזרו בנקודה של האמון. אני לא אסמוך עליו, הוא אדם מסוג שאני לא מרגישה שאני מבינה טוב. לא נעים לי לומר שהוא אדם שדי "ויתרתי" עליו. לא מאמינה שיכולה להשפיע עליו. אגב, השבוע הוא היה איתנו, והוא היה ממש מקסים עם הבן שלי. ויש לי תחושה שאולי אני עושה לא עוול. אבל אין מה לעשות.

עפרה, שאלת למה זה לא מזיז לי, ובכן, זה לא היה נעים לי כמובן, אבל זה לא מטלטל אותי. סתם אדם לא מאוד הממ... איך לומר... סגור על עצמו. היתה לו ילדות קשה, והאופי שלו די גרוע. זה לא ממש קשור אלי. זה לא הבעל של אמא שלי, מה שהיה פי 100 יותר גרוע, כי זה היה משפיל את אמא שלי. זה הבעל של אמא של בעלי. שאמנם אני אוהבת אותה, אבל מזמן נואשתי מלפתור להם את כל הבעיות.

זו הבעיה עם מניעה. אתה מתאמץ, ואין לך הוכחות שזה היה נחוץ.
כמו לאכול בריא. אתה סתם בריא. אולי היית בריא גם אם היית אוכל ג'אנק - מי יודע.
אבל עושים את זה.

_זו הבעיה עם מניעה. אתה מתאמץ, ואין לך הוכחות שזה היה נחוץ.
כמו לאכול בריא. אתה סתם בריא. אולי היית בריא גם אם היית אוכל ג'אנק - מי יודע.
אבל עושים את זה._

מרגיעון - עוצמה היא לא להשתמש בכוח העומד לרשותך.
לכותבי המרגיעונים - יש לכתוב עצמה וכח. כמו שזה כתוב - זה כמו לכתוב בשמת עם ו' (ותסלח לי בשמת על ההשוואה).

יש לי תחושה שאני עושה לו עוול
עדיף לו מאשר לבת שלך, לא? תהיי שלמה עם עצמך ותוותרי על להיות בסדר עם כולם. זה לא עובד ככה. ואם המחיר של ההגנה על בתך בת החמש הוא זה- שכך יהיה.

זה כמו לכתוב בשמת עם ו' (ותסלח לי בשמת על ההשוואה).
סתם הערה, בשמת מדגישה תמיד שהשם שלה מתחיל בתנועת אה ולא או.

אני לא יודעת אם הדיבורים בנוסח "הגוף שלך הוא שלך" עוזרים
כשחיפשתי מידע על נושא הטרדה מינית כלפי ילדים באינטרנט, היו המון קישורים בנושא הטרדה מינית כלפי נשים.
קראתי שהטרדה מינית שנעשית בגיל צעיר (ללא התייחסות) מגדילה את הסיכוי להטרדה בעתיד.
תוכניות מניעה שמות דגש על תפקוד תקין במשפחה (שילד יקבל חיזוק על התנהגות נכונה, מקובלת) כבר בגיל 4 (במיוחד רלוונטי מי שנמצא בגן), לכן מודעות לפרטיות, ערך עצמי, ואסרטיביות מאוד חשובים. (למשל, הבנות שלי כשהיו קטנות אמרו: "אני צריכה פרטיות" כשנכנסו לשירותים או כשהייתי ילדה והתרחצתי באמבטיה, פעם אחת אבי רצה להיכנס "רק כדי לקחת משהו" - לא היה לי אמון בו, לא סמכתי עליו, לא פתחתי את הדלת ואמרתי : "אחר כך, אני מתרחצת עכשיו" - מזל שהוריי גרושים והתראינו לעיתים מאוד רחוקות בגלל מקום העבודה שלו, או כשהייתי נערה והלכתי לחוף הים, בדרך כלל, היה בחור שהטריד, התרחקתי והתיישבתי ליד קבוצת נשים כדי לא להיות לבד) .
הלוואי והמציאות היתה אחרת - לגדול ולגדל בתמימות ללא חשש.
מצד אחד אני מרגישה שהמודעות שלי במצבים מסויימים הצילה אותי, אך מצד שני הרגשתי נורא לבד בהתמודדות והיו לי הרבה רגעי עצב.
לכן חשוב שלילדים תהיה סביבה תומכת ומעודדת שמצד אחד תלמד אותם להגן על עצמם ומצד שני גם תדגיש את הערך העצמי שלהם ושהם לא לבד ואוהבים אותם.

אני גם לא מצליחה לעמוד בסטנדרט של לעולם לא לכפות משהו שקשור לגוף. אחרי אוכל היא צריכה לשטוף ידיים נקודה. גם אם לא בא לה. גם צחצוח שיניים. זו בעיה. וברור לי שזה מחליש את העמידות שלה בפני פגיעה. מלמד כניעה לסמכות.
את יכולה לתת סיבה לכל בקשה שלך, וגם לא הכרחי שהמסר שלך (כלפייך וכלפי ילדייך) יהיה מסר של כפייה. (יש דף בנושא חינוך ללא כפייה - מאוד מומלץ!).
בהצלחה.

תוכניות מניעה שמות דגש על תפקוד תקין במשפחה (שילד יקבל חיזוק על התנהגות נכונה, מקובלת) כבר בגיל 4 (במיוחד רלוונטי מי שנמצא בגן), לכן מודעות לפרטיות, ערך עצמי, ואסרטיביות מאוד חשובים. (למשל, הבנות שלי כשהיו קטנות אמרו: "אני צריכה פרטיות" כשנכנסו לשירותים או כשהייתי ילדה והתרחצתי באמבטיה, פעם אחת אבי רצה להיכנס "רק כדי לקחת משהו" - לא היה לי אמון בו, לא סמכתי עליו, לא פתחתי את הדלת ואמרתי : "אחר כך, אני מתרחצת עכשיו" - מזל שהוריי גרושים והתראינו לעיתים מאוד רחוקות בגלל מקום העבודה שלו,
אני, לעומת זאת, מאמינה שדווקא בגלל שאבי ילדי לוקח איתם יומיום מקלחת, אין שום סיבה שתתפתח ביניהם סקרנות מינית. הרי שהגלוי הרבה פחות מושך מהנסתר.
אולי הבעיה בחברה היא חוסר הפתיחות. דלתות סגורות בתוך הבית, לימוד ילדון בן 3 או 4 להתקלח לבדו למען פרטיותו.
לתחושתי, דווקא גידול ילדים בבית בו העירום אינו טאבו והגוף מקבל את המסר שהוא יפה ומקובל בכל מצב, הילד יפתח את אותה תחושת ערך עצמי חיובי, וזה יוביל ליכולת לאסרטיביות..

ואולי,
בדף זה התנהל דיון, בו דבריי האחרונים קשורים ב רצף לדבריי הקודמים מתחילתם (את מוזמנת לקרוא כדי שתוכלי להבין את כוונתי) .

לענבל נ, רציתי מזמן להגיב, ועכשיו זה גם מתקשר למשפט של אמא ל 2 אני לא יודעת אם הדיבורים בנוסח "הגוף שלך הוא שלך" עוזרים
ואני רוצה להדגיש שמודעות מאוד חשובה לאורך כל החיים -
הצמיד אותי לגופו במין חיבוק דוב שנמשך דקה בערך, והרגיש כאילו אין לי שום אפשרות לזוז עד שהוא לא יחליט אחרת
לדעתי זה סוג של תקיפה, ופעלת נכון בזכות המודעות שלך ,האסרטיביות שלך והתובנות שלך - העפתי לו את היד בפראות, וצרחתי עליו: בחיים אל תשים עלי את היד שלך!! הוא נאלם.

_אני בחורה מאוד מאוד מאוד אסרטיבית. לא מכירה הרבה כמוני, ובכל מסגרת בה הייתי (גן (כן! מהגן!), בית ספר, צבא, חברים, לימודים, עבודה) תמיד נחשבתי ל-הכי דעתנית ושעומדת על שלה ושאף אחד לא יחלום אפילו לעשות משהו שלא מוצא חן בעיניה.
אמא שלי הסבירה לי שהגוף שלי ברשותי מגיל מאוד צעיר, שאף אחד בעולם לא רשאי לגעת בי בלי רשות, וש'לספר תמיד לאמא ולא לפחד'.
תודה לאל, לא הוטרדתי מעולם. עד איזה תקרית מינורית (כך כל אחד יאמר) בגיל 18 בערך_
אני חושבת שהאופי שלך + המודעות והתמיכה מהבית עזרו לך לשדר לסביבה - איתי לא מתעסקים, לדעתי זה פעל לטובתך.

בן הזוג שלי הגיעה למשרד כלשהו לאחר שזמן רב לא היה שם, והמזכירה באופן פתאומי הצמידה נשיקה על שפתייו. הוא סיפר לי שהיה המום, התישב על הכסא ושאל בקול חלוש: "מה עשית לי?"
לדעתי זה סוג של תקיפה, והוא גם מצא את עצמו (כמו הרבה נשים) מבקש (לא בכעס): "אל תעשי את זה שוב". S-:

לכותבי המרגיעונים - יש לכתוב עצמה וכח. כמו שזה כתוב - זה כמו לכתוב בשמת עם ו'
לא נכון! כותבים כל תנועת אוֹ ב-ו' מלבד כמה יוצאי דופן כמו כל, אמנות (להבדיל מאוּמנות) ועוד אחדים שאני לא זוכרת כרגע.
בשמת - כמו שכבר העירו לך - היא Basmat. לפיכך ברור שאין בשמה שום ו'.

אני ממשיכה לדבר איתה על הגוף שלה וכו', כי אולי כן יש בזה תועלת. אבל אני מטילה ספק בתועלת של זה, במיוחד בגיל הצעיר הזה.

אנחנו גם די חופשיים בבית עם עירום, אבל כבר הפסקתי לגעת בה באיבר המין, כי היא כבר מנגבת לבד בשירותים, ומתקלחת לבד ממזמן (אני בסביבה אבל לא רוחצת ממש), ואני שמחה עם זה. אני שמחה שכבר אין נגיעה והיא מתחילה לפתח את התחושה שזה איבר פרטי. לא טאבו בכלל, לא בדיבורים עליו, קוראים בשם הנכון, היא נוגעת, אבל שלה. זו התפתחות שאני שמחה עליה. חושבת שזה מגן עליה. שלא רגילה כבר שנוגעים בה שם, זה לא יעבור ללא תשומת לב - וזה טוב בעיני.

ברור לי אגב שהבעיה קיימת באותה מידה עם בנים. הבן שלי פשוט צעיר יותר. לא חושבת שאשאיר גם אותו שם בהמשך.

אבל אני מטילה ספק בתועלת של זה, במיוחד בגיל הצעיר הזה.
נכנסת לקישור שהוספתי? ראית את הכתבה על ההצגה לילדים? שמת לב לתשובות של הילדים?
מודעות נבנית בהדרגה, הפנמה שלב אחר שלב.

את קוראת את נשיקות על הפה לילדים ?

אם יש ספק, אין ספק.
זה הזמן להתבגר ולקחת אחריות, אני קוראת ולא מאמינה, כל מה שאומרים לך פה בדף שפתחת כדי להתיעץ לא מספיק, עדיין את פוחדת לפגוע יותר מאשר להפגע.
איפה בעלך? למה הוא לא מסוגל להגן על הבת?
היית שולחת אותה לסבא שנוהג להכות או לצעוק ולקלל.
אם תראי אותו מרים יד גם תתני ל"לא נעים לי להשתלט".
נראה שאת יודעת בדיוק מה לעשות , קיבלת מספיק תמיכה פה שמה שאת מרגישה מצדיק התנהגות מגוננת, עכשיו תחליטי לגונן ולא להתגונן, אם הוא או אשתו יפגעו מחוסר האמון זה פעוט לעומת ילדה שתאבד את הביטחון.
סליחה אם זה לא נשמע אמפטי ומלטף , הדף הזה שואב עוד ועוד חיזוקים לספקות שלך, אין ספק שאת לא סומכת עליו אז תסמכי על עצמך, ותהיי איתה.

פולה, אולי לא ראית את תגובתי למעלה (לא האחרונה) - ברור לי שהצדק איתכם (ועם החששות שלי) ואני לא מתכננת לשלוח אותה לשם לבד.

מודה שיש לי קשיים עם זה.
אולי זה כי אני בד"כ נמנעת מעימותים.
בד"כ זו לא דרך גרועה בחיים. השגתי הרבה עד כה, הרוב בדרכי שלום.
אבל פה זה לא עובד. פה ושם נתקלים באדם שאיתו להמנע מעימותים זה לקבל משהו שאי אפשר להשלים איתו.

רק הערה אחת, זה לא דומה בדיוק למקרה שהוא היה נוהג להכות ולקלל. זה לא שהוא נוהג להתעלל מינית בילדים. הוא פשוט עשה כמה מחוות בודדות גסות כלפי, ויש לי חשש לגבי הילדה. זה לא שברור שזה יקרה איתה. אני אפילו עדיין חושבת שרוב הסיכוי שלא. אבל יש סיכוי שכן.

תודה, ואין חובה לכתוב לי בצורה מלטפת.

לגבי הנשיקות על הפה אני לא רואה בעיה. אין לי זמן להכנס לעומק הדיון, אבל אני אוהבת לנשק אותה על הפה לפעמים. לא רואה חשיבות לשנות את המנהג. לא מכריחה אותה לנשק אנשים שהיא לא רוצה - זה חשוב בעיני.

עוד לא קראתי את התגובות של הילדים, אכנס לשם.

חזרתי לקרוא את הדף ולהתחזק שוב...
מתקרבים לגיל 6, והכל נשאר די דומה.

זה מצחיק שכבר קצת שכחתי מה שהיה אז כשהוא נגע בי בחזה. לא זכרתי בדיוק מה היה שגרם לי לא לסמוך עליו, חוץ מהנשיקות על השפתיים. עכשיו נזכרתי בדיוק (-:

לא נתתי לה ללכת לשם לבד בכלל. הבעל שלי איתי ב - 100% בזה. הוא בכלל די לא סובל את האיש הזה, כועס עליו בטירוף על דברים שהיו בעבר (לא קשורים למין), כך שזה לא הכי קשה לו לחשוב על הדברים האלה.
הוא גם הרביץ לו ולאחיו כילד. לא איזה התעללויות, אלא מה שהיה מקובל פעם כהרבצות לחינוך. כמובן שלא כולם היו עושים זאת אז. זה לא מצדיק. רק שהוא לא איזה פסיכופט.

הוא מתנהג ב - 99% מקסים ואוהב כלפי הילדים שלי. הם חולים עליו. קוראים קריאות שמחה כשהם פוגשים אותו. קופצים עליו והוא משחק איתם. ה - 1% הלא יפה זה שלפעמים פתאום הוא קצת יצעק צעקה על התנהגות לא "יפה"(פעם בשנה אולי) או יעיר הערה קשוחה (פעם בכמה שבועות) כמו "מספיק לכסוס צפורניים!" בטון קשוח. הדברים האלה שנואים עלי אבל לא מטרידים אותי. הם לא יקלקלו לי את הילדים, זה נדיר מדי. בבית הם לא חווים צעקות.

הרבה זמן לא היו נדנודים לישון שם, ופתאום לאחרונה שוב, בעיקר כשבעלי בחו"ל ומה קל יותר מאשר לשים שם את הילדים וללכת לשיעור התעמלות שלי? אז אני מבקשת מהסבתא האהובה לבוא איתנו ולשחק בחוץ בגן השעשועים שליד השיעור. או להיות בבית שלי איתם. זה מן הסתם נוח פחות, בין השאר כי הסבא הזה הוא טבח סוף-הדרך והוא תמיד מכין מטעמים מופלאים תוך שניות. אבל אני התעקשתי. ללא שום עימותים. פשוט עם תירוצים טפשיים. והסבתא לא אדיוטית, להיפך, אז ברור לי שהיא מבינה היטב למה (היא גם זוכרת בוודאות את השיחה ההיא). היא מנסה להזמין, כי לדעתי (כמו שכתבתי אז לפני שנה) היא מנסה לאותת לי שאני לא צודקת. ולפתות אותי לוותר על העמדה שלי. פשוט בשביל לעזוב את העניין הזה. ואמרתי לעצמי, זה פשוט פה "מי ימצמץ ראשון". ואני שכל החיים שלי תמיד ממצמצת ראשונה, מיד, אמרתי לעצמי, לא. אני לא ממצמצת. אני ממשיכה כי אין לי ברירה. מן הסתם כבר הבהרתי שהקשר שלי איתו שטחי ביותר (בישול זה החוט היחיד המקשר בינינו... מזל שאפשר להחליף מתכונים, אחרת לא הינו מדברים על כלום. אין הרבה אנשים כאלה בחיי. היחיד, אני חושבת). אין סיכוי ששום שיחה שלי איתו תשנה משהו.

שמתי לב שיש לי בעיה להגיב לדברים על המקום. אני נשתלת. מתאבנת. מתבלבלת.
אני עובדת על עצמי בקטע הזה להיות יותר עם תגובות מהירות. לא לעצור את עצמי.
למשל לפני כמה ימים הלכנו יחד לחוף הים, אני, הילדים והסבים האלה. ערב ופיקניק מדהים (מבחינת האוכל...). הסבא מושיט להם פחית והיד שלי נשלחת אוטומטית לעצור את זה, זה היה נראה לי כמו קולה שמבחינתי לא קיימת עבורם, הוא אמר לי, זה רק סודה. אמרתי טוב, שיהיה. למרות שלא הכרתי את הפחית ולא בדקתי אותה. אחרי כמה דקות ראיתי את הצבע וזה ממש לא היה סודה. אמרתי לו שזו היתה לא בדיוק סודה (בצורה לא מתעמתת, די מבודחת). ואמרתי לילדים שבפעם הבאה הם לא מקבלים את זה. הוא אמר שגם הוא בד"כ לא שותה את זה. בקיצור שיקר לי ישר בפרצוף. זה קטע שלא קשור לדף, סתם קצת מראה מי זה. אח"כ פתאום ביתי אומרת שהיא צריכה לעשות מס' 2. ואני עם מלא תיקים ביד והילד הקטן דבוק אלי, והסבא אמר, בואי אני אקח אותך. ואני אומרת, אולי סבתא את תלכי, והיא אומרת, לא, הסבא ילך, כי צריך להרים אותה (למרות שלא צריך להרים, היא עושה לבד מזמן). והם כבר רצים להם. ואני עומדת שם מבולבלת, אומרת לעצמי, שיט, איך נתת לזה לקרות. תוך שניות עזבתי את הסבתא עם התיקים והילד והלכתי להציץ עליהם וראיתי שהוא בכלל לא מחזיק אותה, אלא היא עושה לבד. ואז הם חזרו מהר.

כמה כעסתי על עצמי על זה. שנתתי להם ללכת לבד ועוד למה, לניגוב )-: רשלנות. ואני מנסה לחזק את עצמי שאסור לי לעשות את זה. לא להכנע לנוחות שלי (תיקים ותינוק) אלא למנוע. כמובן ש - 99% שלא היה כלום שם בניגוב. אבל בשביל מה.
כמובן שזה מרגיש רע מאוד להיות כזו מגעילה. אבל אני משתדלת להתגבר על זה כי ברור לי שרק אני יכולה להגן עליה ולא אף אחד אחר (גם בעלי, אם הוא שם, כמובן).

שוב לאחרונה בעלי ואני דיברנו בינינו אם יש טעם לדבר איתה על זה. שנינו חושבים שלא, כי אין לה מה לעשות עם המידע הזה. לעצור אותו זה לא יעבוד (אם הוא היה רוצה לעשות משהו). זה סתם להפיל עליה תיקים (שמן הסתם כבר רובצים עליה. היא לא הטיפוס השוכח).

כמובן שזה מרגיש רע מאוד להיות כזו מגעילה.
את לא מגעילה.

גם לי לא נראה שיש טעם לדבר על זה. המשיכי כך, במה שאת עושה עכשיו. זה מצוין!
כל הכבוד, ישר כוח

קראתי את המשפט הבא של שרון ס ותהיתי, מה זה אומר עלי כאשה, אם לא חשבתי לבד את המילים האלה. מה זה אומר עלי כקורבן פוטנציאלי. מה זה אומר על החוסן שהעברתי לבנותיי.
החשש לומר ישירות "זה לא מתאים לי, הפסק מיד" הוא המאפשר הטרדות מהסוג הזה, ובתך תצא מאוד נשכרת אם תחליטי להתמודד ישירות עם הנושא - לדבר עם הסבתא ובעלה בנוכחות בתך על כך שאת לא מרגישה בנוח עם יחסו הגופני של ה"סבא" אלייך בעבר, וזה מעורר בך חששות,
אולי זה לא מתאים לך, אמא לשתיים, ואין לי עניין לשפוט אותך (את שם בחיים האמיתיים ופה זה אינטרנט...(-: ) אבל שרון ס אמרה את הדבר הכי חשוב בדברי ימי ההטרדה הגופנית והרגשית. איך, כאמהות, נעביר להן מסר מוצק וברור ובלתי ניתן לערעור בנוגע לזכותן על גופן, אם אפילו לדבר, לדבר!! על אי נוחות שנגרמה לנו מצד מתעלל ברמה כזו או אחרת, אין לנו היכולת. לעמת אותו עם זה אין לנו היכולת, ולספר לבת שלנו שזאת הסיבה שאסור לה להישאר שם לבד, כי הוא נגע פעם באמא בצורה לא נעימה ולא מקובלת ולכן אמא לא מרשה להיות איתו לבד פן הוא ישכח ויעשה זאת שוב והיא לא תהיה שם להזכיר לו, בהסתרת האמת, לצד מסרי "כבוד הגוף" אנחנו מעבירות אינפורמציה סותרת, מבלבלת. מקבעות את הקורבן הפוטנציאלי במצבו חסר הפה. אנחנו, הבנות שלנו. בלי מילים מלמדות אותן לא להגיד. הרי הכל עובר אליהן, גם אם נחייך ונצטט חוכמות עד מחר. לאחר שהאמת הושתקה, ההשתקה היא המסר שנשמע הכי צלול. לכן זה עדיין קיים.
תודה שרון ס , אם את כאן. למדתי שיעור חשוב בהורות לבנות. ולך אמא לשתיים, בהצלחה. יש כל מיני דרכים להתמודד עם המצב הלא פשוט הזה, ובלי ספק בחרת אחת מצויינת: להישמע לאינסטינקטים, לא לבלבל אאת הבת יתר על המידה ומעבר למה ש את חושבת שראוי, ולהישאר על המשמר. אם את טועה לגבי הסבא, נארגן לך כאן סליחה ברוב עם ביום כיפור. וגם ביום כיפור הבא. ובזה שלאחריו. רק מה הסיכוי שאת טועה לגבי גבר שנוגע בלי הזמנה ובלי רשות בשדיים ובמותן של אשה שאינה בת זוגו , ומנשק אותה על הפה?! מניאק.
ודבר אחרון: אני טופחת לך על השכם בהערכה, על שעשית את מה שבתאוריה נראה פשוט ומובן מאליו: העברת מסר לאשתו, אמא של בעלך. כמה לא פשוט! כמה מביך! ובכל זאת עשית את זה. רוב הנשים לא היו מעזות לצער כך את חמותן ולהסתכן ברעידת אדמה משפחתית. אני למשל, ספק אם הייתי מעיזה להביך כך את חמותי ואת עצמי. בזכות הדף הזה הסיכוי שאפעל נכון במצבים דומים גדל, ועל כך תודה לך.

פלונית,

קודם כל תודה על מה שכתבת (-: באמת אני היום מתפעלת מזה איך דיברנו עם איתה... לא זוכרת אפילו למה בדיוק עשינו את זה. חשבתי, אני חושבת, שזה יעזור לי להגן על הילדה. אם הסבתא תהיה מודעת לחשש הזה.

צריך לזכור באמת שכשכותבים דברים פה זה נראה פשוט. להתעמת. להסביר לילדה. בעוד שהחיים מורכבים מאוד.

להסביר לילדה שהסבא מסוכן? האם זה לא "חושד בכשרים"? הרי הגבול שלו עובר קצת שונה משלי. זה לא אומר שהוא מתעלל בילדים! זו ממש השמצה. הסיכוי קיים אבל הוא קטן. יש לו בעיות אישיות אבל רוב הסיכוי שבחיים לא היה פוגע בילדה. אני אישה והיא ילדה. מן הסתם הוא בכלל לא פדופיל. אז זו השמצה רצינית. אז אני נזהרת מאוד, אבל אני לא רוצה להשמיץ אותו בפניה. זה עלול להיות עוול אדיר כלפיו.

להתעמת. להגיב קשה על משהו שהוא עושה בידידותיות. זה היה מלמד מסר מאוד חזק ומאוד טוב לילדה שלי, להגן על גופה, וגם מסר מאוד חזק ולא בהכרח רק טוב, לתקוף אנשים, להאשים, לנתק קשרים, לראות דברים רק מהצד שלי. יש משפחות שאצלם זה הכל ריבים ומתחים. ושם יש אוירה טובה. והילדים שמחים מאוד שם. אני לא מיתממת - בחלקים אחרים של המשפחה, שבאמת יש תקשורת זורמת, זה כמובן עוד יותר טוב. אבל אפילו שם נעים לילדים. וגם לזה יש ערך לדעתי. אלו דמויות שתורמות להם (בעיקר הסבתא). גם הוא קצת.

מעדיפה "כבדהו וחשדהו". מאשר רק "חשדהו".

ועם כל ההתנגדות שלי להתעמת איתו, כל פעם שאני קוראת את מה שאתן כותבות, משהו זז קצת - אולי יום אחד זה יקרה.

אותי שכנעת. אם כך נותר לעמוד על המשמר בשנים הקרובות. מי יודע, אולי הזמן יביא לך ולסבא הזדמנות לשיחה מלב אל לב על זה. מי יודע?

להגיב קשה על משהו שהוא עושה בידידותיות. זה היה מלמד מסר מאוד חזק ומאוד טוב לילדה שלי, להגן על גופה, וגם מסר מאוד חזק ולא בהכרח רק טוב, לתקוף אנשים, להאשים, לנתק קשרים, לראות דברים רק מהצד שלי.
זה נכון מאד, בעיני לפחות. ללמוד קבלת שונות האחר בסלחנות סבירה, בגמישות, זה שיעור נפלא שהוא בגדר מתנה ממש למי שזוכה לו. אני מקווה שכשהבת שלך תהיה נערה, תוכלי לספר לה את האמת, וזו הרי לא השמצה,האמת, על הנגיעות, על ההתייחסות הלא הולמת לפרטיות שלך, ולהסביר לה שמכאן נבעה גוננות היתר שלך, כי לא יכולת לדעת מה הגבולות שלו. זו לא השמצה, אבל יתכן גיל מתאים יותר מעכשיו להבהרה הזאת. וכך היא עדיין תרויח את השיעור החשוב ותבין על הדרך גם איזו אמא חכמה יש לה.