חינוך ביתי לא מה שחשבתם

אני מופגזת במושגים ואינפורמציה שאני לא מבינה כלום וגם מבלבלת אותי
הבנתי שהקצבה בעצם לא מספיקה לכל מה שעליי להקיף אפילו בתכנית מסגרתית
מה זה המימון הזה מעמותות? איך זה עובד
כמה אירוני
כשהייתי בהריון עם צביקי קניתי אבן כזו שילד צבע אותה בתכלת וצייר עליה מטוס קרב
ילד אוטיסט
קניתי כתרומה לאחת העמותות
שנים זה ליווה אותנו לכל מקום על השידה
לפני כמה חודשים הסתכלתי על זה
לקחתי את זה ושמתי בשקיות למסירה

פרוביוטיקה טובה (במרשם), אומגה 3, פוספטידיל כולין, אנירסיטם (תגלית שלי blush . הרופא שלנו שמע על כך ממני לראשונה).
תוכלי להרחיב על אלו? את רואה תוצאות עם התוספים האלו?

איזה קטע מצחיק היה עם צביקי ביום של השיחה המסכמת ככה קרו פאשלות בזו אחר זו
וכל מטפל מוכר שיכול היה לשהות עם צביקי - הבריז
לא שיש הרבה כאלה, יש את החברה שהוא היה אצלה שכתבתי על זה במעלה הדף
והיא היתה האופציה הראשונה אח"כ עוד 2 מבנותץ משפחה שכדי שהוא יהיה איתן צריך לארגן ממש טיול ותכנית
שבה היא לוקחת את כל הילדים לטיול ארוך ברגל לגינת שעשועים שהוא אוהב
ונשארת שם עד שאנחנו חוזרים כדי שהיא לא תחזור והוא יראה שהרכב שלנו לא נמצא ליד הבית שלה
זו היתה אופציה מאוד לא בטוחה כי צביקי חסר אמון ויכול להיות שלא היה מסכים
בסופו של דבר לא היתה ברירה אז הבאנו את גיסתי שתהיה איתו למטה כשאנחנו עולים
הילדים השארנו אצל בני משפחה אחרים
הוא הלך איתה כמה צעדים והסתובב אלינו וצעד
ואז שוב הפננו אותו אליה והיא לקחה אותו ביד ושוב הוא צעד אלינו
לא היה פשוט אבל הצלחנו להפרד ולעלות לפגישה
כשיצאנו משם היה את הסרט שהיה עם צביקי כשפגשנו אותו ליד המכונית שלנו
בקיצור הקטע המצחיק שבדרך כשאנחנו נוסעים
צביקי אוהב לשבת הכי אחורה (רכב גדול להרבה ילדים)
הוא פתאום מתחיל לשיר (הוא אוהב לשיר לחבר שירים משל עצמו וגם לחנים הוא מאוד מוכשר בזה)
כשהקול שלו רועד ומקרטע בכוונה (יש לו קול יפה קול חרסינה והוא קרטע אותו וירד בטונים בכוונה)
הוא שר:
אלה החיים (לא במנגינת הסדרה החיים, במנגינה עצובה משהו שהיתי יכולה להשוות ל"שריפה אחים שריפה")
היינו בשוק גם גיסתי
למה הוא שר את זה? היא שאלה
אין לנו מושג..
ככה הוא שר כל הדרך
בקול מקרטע במנגינה עצובה
אלה החיים...

תוכלי להרחיב על אלו? את רואה תוצאות עם התוספים האלו?
בשמחה, אבל אולי כשתהיי פחות מוצפת?

אני מופגזת במושגים ואינפורמציה שאני לא מבינה כלום וגם מבלבלת אותי
יש גבול כמה אפשר להחזיק בראש בבת אחת, וככל שמחזיקים שם יותר זה תובע יותר אנרגיות - משהו שיש לך מחסור חמור בו.
עזבי כרגע. תתמקדי בנושא החינוכי.

עזבי כרגע. תתמקדי בנושא החינוכי.
אוקיי
זה כשלעצמו מציף אותי גם רגשית לא רק אינפורמטיבית

סרטון של 6 ומשהו דקות על ילדים אוטיסטים ביהדות ועל הבר מצוה או משהו או עוד ראיתי
קישור

טוב
איך דברים יכולים להשתנות ברגע?
אז יש כמה סיבות שאנחנו צריכים להכניס את צביקי למסגרת והיום הוא הזכיר לי אותן
ודבר נוסף
אחת הבנות הלכה היום לאבחון של ריפוי בעיסוק דרך קופח ומכרה אותנו
אין לה חברים
היא בודדה
לאמא אין זמן בשבילה אפעם כי היא בעניינים שלה
אין לאמא זמן לעשות איתה חוברות
היא עצובה
ככה היא אמרה למרפאה בעיסוק

אוי ואבוי )-: צריך לדעת גם באוזני מי לקטר קיטורים כאלה...

ככה היא אמרה למרפאה בעיסוק
לא מרגש אותי....
איזה כושר ביטוי נהדר יש לה
וגם
כאילו שאם היא היתה הולכת למסגרת=לאמא היה פנאי לחוברות
(פשוט אצלך זה לוחץ על כפתורי המצפון ומיד מוצא מענה בבחירה של החינוך הביתי/בהתעסקות סביב צביקי)
במסגרת היו אולי בעיות אחרות, הרבה יותר מתסכלות ושלא בטוח בתך היתה יכולה לבטא אותן בכלל.

קל לתת מענה לביטויים שלה
פה ושם חמש דקות חוברת
פעם בשבוע חברה רק לה
ובינינו, זוכרת את העליצות והשמחה שסיפרת עליהן?
בסך הכל הילדה מאושרת
ואם היא בתקופה שהיא זקוקה למעט יותר תשומת לב
אפשר במשאבים ממש קטנים לאפשר לה אותה
וחוצמזה
מתיסכולים לומדים וצומחים

ממה שאני מכירה, בתוך בי"ס יש מספר שעות פרטניות מצומצם מאוד לכל ילד!
לא לגמרי הבנתי בן כמה צביקי.
אבל ביתי בגן תקשורת.
יש 3 טיפולים רגשיים בשבוע.
ועוד שני טיפולים פרטניים עם המטפלים האחרים - מרב"ע, וקלינאית תקשורת וחוץ מזה יש כל מיני קבוצות טיפוליות בגן - שניים או שלושה ילדים בקבוצה בכל מיני נושאים בכל מיני דרכים.
למשל הקבוצה עם הקלינאית היא קבוצת בישול - ודרך הבישול עובדים איתם על דיבור, פניה לאחר, לחכות בתור ועוד כל מיני.

דרך קופ"ח במקרה הטוב אפשר לקבל טיפול אחד בשבוע עם כל אחד מהמטפלים.

ומסכימה מאד עם תמי.
תעצרי רגע קחי נשימה.

נכון, יש החלטות שצריכות להיעשות יחסית מהר ועדיין חשוב מאד לא לשכוח את עצמכם בתוך התהליך.

ואם תרצי פרטים על קבוצת תמיכה להורים רק תגידי..
אנחנו מתחילים אחת שבוע הבא...

אוי ואבוי sad צריך לדעת גם באוזני מי לקטר קיטורים כאלה...
אזס בוא נמתחיל מזה שאני חוששת בדיוק מהסיבה הזו
זה לא היה באוזניים הנכונות
בכלל
בפרט לאור העובדה שאותה מרפאה בעיסוק, כששוחחה עמי בטלפון ושמעה שהילדים בחנ"ב
היתה כל כך מופתעת ואמרה שהיא מעולם לא נתקלה בדבר כזה
וזה לא היה נשמע חיובי מהפה שלה אז באמת לכי תדעי מה היא תעשה עם האינפורמציה הזו

דבר שני

זה לחץ לי על וואחד כפתורים נכון
אבל אחכ כששוחחתי עם בתי
שאלתי אותה איך היה והיא סיפרה לי הכל חוצמזה
אז בדקתי איתה בעדינות ושאלתי אותה אם היא אמרה שהיא בודדה ואין לה חברים (אבא שלה היה איתה והיה נוכח)
היא השיבה בבהלה : לא
אמרתי בעדינות: אהה.. אבל חשבתי שאמרת את זה למרפאה בעיסוק..
אז היא אמרה : לא
אחכ שאלת יאותה אם היא מרגישה בודדה
היא אמרה שכן ושהיא אמרה את זה
שאלתי אותה אם היא רוצה ללכת לביצפר
שזו האפשרות שלי לתת לה חברת ילדים באופן יותר אינטנסיבי
היא אמרה לא והביעה התנגדות נחרצת
ניסיתי להבסביר לה בעדינות שיש שם הרבה ילדים כל הזמן
והיא אמרה שהיא לא מעוניינת ללכת לביצפר בשום אופן
שאלתי למה
היא אמרה שהיא לא רוצה לשבת ליד שולחן רוב היום
שהיא לא רוצה להיות עם נעליים כל הזמן בביצפר
שהיא לא רוצה שיכריחו אותה לשמוע דברים שלא מעניינים אותה
שהיא לא רוצה להכין שיעורים ו
ושלא תהיה לה אפשרות לאחר ושהיא תצטרך להתעורר כל יום באותה שעה ולהתכונן כל יום לאותו דבר
ולא אכפת לה שיש שם הרבה ילדים

אגב באבחון הכל יצא תקין ואף מעל הממוצע
הדבר היחיד הוא הידע שלה בקריאה וכתיבה שלא תואם את גילה
שהמרפאה אמרה שצריך לעבוד על זה

לא לגמרי הבנתי בן כמה צביקי.
הוא יכול להיות במסגרת בית ספרית שהיא כמו גנית
יש כאלה לילדים במצבו
הוא לא במצב של ביצפר לאוטיסטים מתפקדים לגילו

במסגרת היו אולי בעיות אחרות, הרבה יותר מתסכלות ושלא בטוח בתך היתה יכולה לבטא אותן בכלל.
נכון חשבתי על זה היום

_קל לתת מענה לביטויים שלה
פה ושם חמש דקות חוברת
פעם בשבוע חברה רק לה_
זהו! שהיא מקבלת יותר מזהQ
אתה יודעת כמה אני משקיעה בהם?
התלונות שלהם אמנם לוחצות לי על כפתורים אבל
אני משקיעה בהם גם חוברות - נכון! לא כמו שהם רוצים
וזה גם הולך בתקופות
יש תקופות שאנחנו עושים כל יום ויש תקופות שהם מבקשים ואין לי זמן שבועות
אולי חמש דקות פה ושם
אני מקריאה להם המון ספרים
אנחנו עובדים בגינה עושים דברים
חיים את החיים
אני לוקחת אותם לספריה עושה איתם יצירות
שוב
לא בכמות שהם היו רוצים ולא בכמות שאני הייתי רוצה
אבל אנחנו כן עושים
אז זה כל כך הפתיע אותי
האמת שהיא ראתה את הסדרה האסופית לאחרונה ונראה לי שהיא מושפעת מהילדה הבודדה בסדרה...

_ואם היא בתקופה שהיא זקוקה למעט יותר תשומת לב
אפשר במשאבים ממש קטנים לאפשר לה אותה_
אחת הסיבות שפנינו לריפוי בעיסוק דרך הקופה שחשבנו שזה יתן לה גם זמן איכות
עם אבא שיקח רק אותה וגם זמן איכות פרטני עם עוד מבוגר

נזכרתי במשהו
יש לנו חבר בוגר (באמצע שנות העשרים)
שהוא וכל אחיו היו בחנב
לפני כמה שבועות הוא היה אצלנו ודיברנו על זה אם הוא מרגיש פריק אם הוא מרגיש ווירדווו
איך היה לו לגדול בחנב אם הוא יגדל את ילדיו ככה
זו פעם ראשונה שככה דיברנו על זה
זה היה בעקבות זה שהוא סיפר שיש מישהו במקום שהוא גר שעל כל דבר אומר לו
"אה זה בגלל שלא היית בביצפר"
בקיצור
הוא סיפר לנו על אחותו הקטנה שכיום היא חיילת
שבגיל 14 היא רצתה ללכת לביצפר
אז אמא שלה רשמה אותה לביצפר ואחרי 4 חודשים היא באה לאמא שלה ובכתה:
מה עשית לי? הרסת לי את החיים! לקח לי 4 חודשים להשלים את כל החומר כדי להיות עם כל הכתה!
אמא שלה צחקה ואמרה לה: רק 4 חודשים?
הילדים האלה יושבים בביצפר מכתה א שזה 8 שנים תמימות!
את כל השנים האלה שיחקת, קראת ספרים, היית מול המחשב!

_אמא שלה צחקה ואמרה לה: רק 4 חודשים?
הילדים האלה יושבים בביצפר מכתה א שזה 8 שנים תמימות!
את כל השנים האלה שיחקת, קראת ספרים, היית מול המחשב!_
שמעתי על זה כל-כך הרבה
כנראה שיש דברים בגו
וגם נשמע ממש הגיוני!

יש תקופות שאנחנו עושים כל יום ויש תקופות שהם מבקשים ואין לי זמן שבועות
מניסיוני האישי עם ילדיי, ילדים באופן טבעי (ואולי גם מבוגרים) לומדים בתקופות. כנראה צריך תקופות הפנמה.

אני מקריאה להם המון ספרים
לדעתי, הקראת ספרים היא העיקר!
אצלנו אני מקריאה בתקופות כך גם אבא
והאמת היא שאין לי תמיד כוחות להקראה
הילדים היו רוצים הרבה יותר...

הילדים היו רוצים הרבה יותר...
אני חושבת שזה ככה כל הזמן בכל דבר
למשל אם אני עושה להם יום שהוא כולו בילוי וכיף בזה אחר זה
כמו שעשינו לפני כמה ימים
אז הם דורשים יותר וזה לא מספיק ואפילו שהיום נגמר הם מתבכיינים שהם רוצים לעשות גם את זה וגם את זה ואת זה

תמי, מה זה אנריסטם? מאוד מעניין אותי.

רציתי לדעת מיודעות דבר על מסגרות חינוכיות בנוסף למסגרות הידועות של משרד החינוך שמיועדות לילדים על הספקטרום ואיזו גישות טיפוליות מונהגות שם
הבנתי שיש גנים בחולון שפועלים בגישה הדינמית (גרינשפאן) הייתי רוצה לבדוק מסגרות בגישה הזו או לפחות בגישה משולבת (נגיד דינמית וגם התנהגותית).

מקווה שהקישור יעבוד:
http://makom-m.cet.ac.il/pages/item.asp ... 4%E1%F0%FA

ואם לא - חפשי בגוגל מידע על הגן ברמת-חן או על העמותה לילדים בסיכון.
יכול להיות שזה יתאים לכיוון שאת מחפשת, וכנראה שיש גנים בסגנון הזה במקומות נוספים.
ממה שקראתי מיועד לגיל 3 עד 7.

aniracetam
r]לקנייה gc[/po].r pw.r cp.,cf.osb&fp=dbad3aaef188f4db&biw=1024&bih=643http://www.google.com/search?source=ig&hl=en&r ... 2,or.[po]r gc[/po].r pw.r cp.,cf.osb&fp=dbad3aaef188f4db&biw=1024&bih=643

זה חומר שמעודד היווצרות זיכרונות חדשים (=למידה). יש משפחה של חומרים כאלה שנקראת אמפאקינים והחומר הזה הוא מהדור החדש שלה (חזק יחסית).

_ואם לא - חפשי בגוגל מידע על הגן ברמת-חן או על העמותה לילדים בסיכון.
יכול להיות שזה יתאים לכיוון שאת מחפשת, וכנראה שיש גנים בסגנון הזה במקומות נוספים.
ממה שקראתי מיועד לגיל 3 עד 7._

מכירה את הגן הזה. יש עוד גנים כאלה בחולון
מה עם בתי ספר? יש בתי ספר שעובדים בשיטה הדינמית או לפחות משלבים בינה לבין התנהגותית?

תמי תודה
חברה שלי כנראה תנסה לתת את זה לבן שלה
אם היא אכן תנסה אדווח על התוצאות

מה עם בתי ספר? יש בתי ספר שעובדים בשיטה הדינמית או לפחות משלבים בינה לבין התנהגותית?

אין לי מושג, אבל אולי אפשר להתקשר ולשאול בגנים אם הם יודעים.
מה שאני שוב רוצה להדגיש - אם כי כמובן מתוך היכרות מבפנים של בי"ס אחד בלבד - הוא ש סביר שילד לא יקבל יותר משניים-שלושה שיעורים פרטניים בשבוע ואולי אף פחות .
אני חושבת שמספר שעות הטיפול השבועיות בגן (אפילו של משה"ח) גדול משמעותית מאשר בבי"ס. אולי זה שונה אצלנו כי אנחנו חט"ב, ואולי ביסודי המצב טוב יותר, וגם אולי בבתי"ס פרטיים, אם יש מבחר של כאלה.

בוקר טוב, לא יאפשרו לצביקי ללכת לגן?
לי נראה שאפילו אם הוא בן 9 יהיה עדיף לו גן על פני בית ספר...

הי, בנזוג שלי עבד בעבר (לפני כעשר שנים) באחד מהגנים האלה (הוא עבד ברמת גן, אבל אמר שרוב הגנים היו ברמת חן, כך שכנראה מדובר באותו גוף). הוא היה עוזר לגננת. אם את רוצה לשמוע ממנו איך זה מתנהל שם - את יכולה להתקשר אליו. 0545434144 קוראים לו ישי. תגידי שקיבלת דרך במבי מבאופן (שאלתי אותו אם הוא יכול לדבר איתך, והוא אמר שכן, אז הוא יודע). חוצמזה - יש כמה חברות של אמא שלי שעבדו/ עובדות שם (לא מעודכנת לגבי כרגע) - בתרפיה באומנות ובדאנס תראפי.

בוקר טוב, ממה שאני יודעת גני תקשורת וכיתות תקשורת לא בהכרח בעלי אג'נדה של גישה מסוימת (חוץ מאלוטפים שזה רק עד גיל 3 שיש המוגדרים בגישה התנהגותית ויש התפתחותית), אבל בפועל בארץ רבים שבתחום עוברים הכשרה בגישה ההתנהגותית, כי זה מה שיש. הטיפולים שבתוך הגנים והכיתות האלה (בגן תקשורת יש יותר זמן של טיפולים מבכיתה) הם של כל מטפל בגישה שלו - טיפול רגשי, קלינאית תקשורת, מרב"ע. והצוות החינוכי בד"כ למד חינוך מיוחד או הכשרות כלשהן, כשרובן בתחום ההתנהגותי. יש מעט מקומות שממש מוגדרים בגישה מסוימת, הבי"ס המיוחד שלא זוכרת את שמו בראש העין למשל - שהוא בגישה ההתנהגותית.
אם צביקי עוד בגיל שהוא יכול להכנס לגן תקשורת זה יכול להיות לכם עדיף בהרבה ובתקווה שיש גן טוב באזורכם. (גן טוב הוא פועל יוצא בעיקר של הצוות הספציפי ולא של איזו גישה כך שזה הימור). תצטרכי להילחם אם תרצי להוציא אותו בצהריים, שזו מלחמה מייגעת ומיותרת (אנחנו עוברים את זה עכשיו) אבל צריך בשלווה ובאסרטיביות להתעקש על זה.
כיתות תקשורת נפתחות ע"פ כמות ילדים באזור מסוים ולפעמים לא יודעים עד הרגע האחרון! גנים יותר קבועים אני חושבת.
על בתי ספר מיוחדים לאוטיסטים אני פחות יודעת. יש באזור צפון השרון בי"ס קשתות ששמעתי עליו טובות.

מחוץ למשרד החינוך - לא ידוע לי על מסגרות שמיועדות ממש לאוטיסטים. יש כיתה בבי"ס בכפר הירוק שאני לא יודעת מה בדיוק הסטטוס שלו. ויש שילוב שיכול להעשות בבי"ס אנטרופוסופי או דמוקרטי או מה שיש ומסכים ומתאים לשני הצדדים. זה הרבה כסף והרבה השקעה נפשית ורגשית. עשינו זאת בשנה שעברה - שילבנו בגן פרטי של ילדים בני 4-5 את בני שהיה גדול מהם. 3 וחצי שעות ביום עם משלבות פרטיות והדרכה מטעמנו. היה שווה מאוד אבל אני עבדתי מסביב לשעון כדי לתחזק את זה כמו שצריך. (ולא מקבלים שום תמיכה כלכלית כמו בשילוב בתוך משרד החינוך)

לי נראה שאפילו אם הוא בן 9 יהיה עדיף לו גן על פני בית ספר...
ילדים אוטיסטים יכולים להיות בגן עד גיל 7
מעבר לזה זה בית ספר
נאמר לי שיש בתי ספר שהם יותר בגישה גנית למצבו של צביקי וכאלה שהם לילדים בתפקוד גבוה יותר
ה"בעיה" אצל צביקי היא הגירוי הסנסו-מוטורי שהוא זקוק לו כל הזמן ולפיכך הוא חייב
או להיות בתנועה מתמדת (לא היפראקטיביות בכלל לפחות על פי האבחון וגם לדעתי)
או לעשות משהו מונוטוני
זה לא מאפשר ישיבה ליד שולחן בבית ספר ולימוד מסודר

מה שאני שוב רוצה להדגיש - אם כי כמובן מתוך היכרות מבפנים של בי"ס אחד בלבד
בכל מקרה מגיל 7 אי אפשר להכניס לגן, נכון?

יש כמה חברות של אמא שלי שעבדו/ עובדות שם (לא מעודכנת לגבי כרגע) - בתרפיה באומנות ובדאנס תראפי.
הן עוסקות בטיפול באוטיסטים?

תודה רבה לגבי מס' הטל של בן הזוג

אבל בפועל בארץ רבים שבתחום עוברים הכשרה בגישה ההתנהגותית, כי זה מה שיש.
אני יודעת ואני מתבאסת

ובתקווה שיש גן טוב באזורכם.
האם יש לי אפשרות לבחור גם משהו לא באזורי ? טרם הספקתי לבדוק את הדברים לאשורם
ביצפר אין באזורי גן יש אולי 2 גנים שלא נראים לי (ולא בטוחש יקבלו אותו עקב גילו)

תצטרכי להילחם אם תרצי להוציא אותו בצהריים, שזו מלחמה מייגעת ומיותרת (אנחנו עוברים את זה עכשיו) אבל צריך בשלווה ובאסרטיביות להתעקש על זה.
למה להלחם? ספרי לי על זה כי אני מעוניינת להוציא אותו ואני צריכה לדעת למה להתכונן

יש כיתה בבי"ס בכפר הירוק שאני לא יודעת מה בדיוק הסטטוס שלו.
נבדוק את זה תודה!

(ולא מקבלים שום תמיכה כלכלית כמו בשילוב בתוך משרד החינוך)
מה ז"א? לא מקבלים את הקצבה?

ככל שאני מבררת יותר זה יותר מסתבך לי
ואני מבינה שבכל מקרה אם זה יקרה - זו תהיה פשרה גדולה
אין מבחר גדול בהתחשב במגבלות (כסף)

הן עוסקות בטיפול באוטיסטים?

הן עבדו שם בעבר, אז כן. אבל אני חושבת שבשנים האחרונות פחות. בנזוג שלי, שעבד שם, אמר שהוא ישמח אם תתקשרי בעיקר כי הוא יכול לספר לך איך זה מתנהל שם. יש לו דעה חיובית על המקום ועל האנשים.

אני חושבת שבטוח יצא לך לפגוש אנשים שיטפלו לחנ"ב כאשם ב... או מונע... - אבל את צריכה לזכור (ואפשר גם להזכיר להם) שיש ילדים שנמצאים במסגרות מהסוג הזה ועדיין נמצאים במצב דומה, ושיש גם ילדים שקיבלו את כל הטיפולים שבעולם ונמצאים במצב דומה. השאלה היחידה הרלוונטית (נדמה לי) - אם זה יכול לקדם את הילד שלך, על פני האלטרנטיבות. זאת שאלה קשה, אבל היא בלב העניין - ונראה לי שזאת התשובה שאת צריכה לחפש.

_ולא מקבלים שום תמיכה כלכלית כמו בשילוב בתוך משרד החינוך)
מה ז"א? לא מקבלים את הקצבה?_
מקבלים מהביטוח הלאומי , אבל לא מקבלים סיוע של משלבת (אנחנו שילמנו להן פרטי) ולא "סל שילוב" שכולל כל מיני דברים - ממשרד החינוך. אבל לא דייקתי, יש בתי ספר אנטרופוסופיים או דמוקרטיים שכן מוכרים ע"י משרד החינוך ואז כן מקבלים.
אם רעננה רלוונטי לכם יש שם בי"ס דמוקרטי שפתוח לשילוב, המנהל שלו אבא לילדה אוטיסטית משולבת, ויש גם חטיבה צעירה כלומר גיל גן. רק שהם עדיין לא קיבלו הכרה של משרד החינוך כך שזה גם שכ"ל וגם לממן סיוע לשילוב. אבל אולי יש אישהן מלגות? תמיכה? אולי שווה לך להתייעץ איתו.

_ככל שאני מבררת יותר זה יותר מסתבך לי
ואני מבינה שבכל מקרה אם זה יקרה - זו תהיה פשרה גדולה
אין מבחר גדול בהתחשב במגבלות (כסף)_

זה נכון וזה קשה. זה קשה לי מדי יום ביומו. אבל, כמו שתמי גלילי כתבה זו הפשרה שאני בחרתי. יכולתי לבחור אחרת מבין האפשרויות שיש. וגם כסף לא היה פותר את זה. גם בשנה ששילבנו והשקענו המון כסף היו פלוסים ומינוסים. הגישה שלי היא שכל שנה בפני עצמה, כל הזמן לבדוק מה נכון ומה אפשר לשפר. גם אצלי "בראש" האופציה של חינוך ביתי כאילו תמיד פתוחה. אבל אני יודעת שהיא לא נכונה לנו לא השנה ולא בשנה הבאה... אז כן, בוחרים את הפשרה שנראית הכי נכונה להרגע ועובדים כל הזמן להוציא ממנה את המיטב. קראתי המעלה הדף שאת עשית בלי חיתולים לפחות עם חלק מהילדים. את מצליחה גם עכשיו עם התינוקי? עם החורף וכל הבלגן שמסביב? אם כן - את סופר וומנית מטורפת ואין לי בכלל מה להגיד לך (-: אבל אם לא - אז גם זו פשרה שאת חיה איתה. גם אני עשיתי חלקי עם הגדול (הזדמנות להגיד תודה גדולה לבשמת (-: ) וחלקי מאוד עם התינוקת עכשיו. כמעט כל פעם שאני מלבישה לה חיתול אני מתבאסת במידת מה, בעיקר מהריח הבלתי נסבל של החיתול (הנקי), אבל לא מעצמי, כי אני יודעת שאני לא יכולה להתפנות לזה עכשיו ואני משתדלת לעשות ככשאני יכולה.
אני מקווה שלא אשמע רע, אבל אני, אולי בניגוד לרבות מהכותבות לך פה, קוראת פה הרבה את הקושי ולא רק את הכוחות והדברים הטובים שיש לכם בחינוך הביתי. אני יודעת כמה רע אני מרגישה כשאני מגיעה למצב שאני מתפוצצת על הילד. זה כל כך רע. ואני יודעת, כמאמר המשורר שאני לא יכולה להקיף אותו 365 מעלות...

אילו ילד שלך או של מישהו אחר היה מתלונן על משהו במסגרת שהוא הולך אליה, היית מתייחסת לתלונה במלוא הרצינות. וכשהבת שלך אומרת במפורש שמשהו בהתנהלות הבית לא נעים לה, היא "מכרה אותך"?
כלומר הילדה חייבת בנאמנות להתנהלות הבית יותר משהיא חייבת בנאמנות לעצמה?

_אילו ילד שלך או של מישהו אחר היה מתלונן על משהו במסגרת שהוא הולך אליה, היית מתייחסת לתלונה במלוא הרצינות. וכשהבת שלך אומרת במפורש שמשהו בהתנהלות הבית לא נעים לה, היא "מכרה אותך"?
כלומר הילדה חייבת בנאמנות להתנהלות הבית יותר משהיא חייבת בנאמנות לעצמה?_

הילדה "מכרה" אותנו מסיבה מסוימת וזה קשור לילדה הבלונדינית שמתעמרת בה
היה לנו המשך שיחה איתה אחכ וזה הסתבר כנכון
כל הדף הזה מדבר על ההתייחסות המאוד רצינית שלנו לכל הנושא של חינוך ביתי ובחינה שלו כל פעם מחדש לגבי כל הילדים בבית
ודרך אגב-ילדים במסגרת מתלוננים כל הזמן,אני לא רואה שהורים לוקחים אותם כל כך ברצינות
ילדים במסגרת לא רוצים ללכת לביצפר והם חייבים בביצפר מתעללים בהם לא רק תלמידים אלא הרבה פעמים הצוות (גם בגן,קראי במעלה הדף)
אבל זה מאוד נוח לשלוח אותם לשם

היום היינו בסופר היה תור ארוך וצביקי החליט להוציא לאשה שלפנינו בתור שכבר סיימה את החשבון
את ניירות ניגוב הידיים מהעגלה ולהעביר לעגלה שלנו
מיד אמרתי לו
לא חמודי בוא נחזיר את זה לעגלה שלה
והיא התנפלה עליי ואמרה
את לא צריכה להגיד לו רק "לא"
הבעיה שלך שאת אומרת לו לא ולא מסבירה לו למה צריך להסביר לילדים גם למה את רק יודעת להגיד לא
אמרתי לה בעצבים
הוא אוטיסט
היא השיבה
ילדים מבינים מגיל קטן צריך להסביר להם זה לא נכון שהם לא מבינים את רק אומרת לא בלי להסביר
כל התור מאחורינו הסתכל בתדהמה כולל הקופאית
צעקתי עליה
הוא אוטיסט!
אה אני מצטערת היא אמרה והלכה
רציתי להגיד לה עוד משהו אבל סתמתי

אני חושבת שבטוח יצא לך לפגוש אנשים שיטפלו לחנ"ב כאשם ב... או מונע... - אבל את צריכה לזכור (ואפשר גם להזכיר להם) שיש ילדים שנמצאים במסגרות מהסוג הזה ועדיין נמצאים במצב דומה, ושיש גם ילדים שקיבלו את כל הטיפולים שבעולם ונמצאים במצב דומה. השאלה היחידה הרלוונטית (נדמה לי) - אם זה יכול לקדם את הילד שלך, על פני האלטרנטיבות. זאת שאלה קשה, אבל היא בלב העניין - ונראה לי שזאת התשובה שאת צריכה לחפש.
אני יודעת שהוא היה במצב אחר לגמרי לפני כמה שנים
שהוא התקדם באופן נפלא בבית ולא בטוח שבמסגרת עם כל ה"טיפולים" הוא היה מתקדם ככה
ומבחינה זו אני לא מאפשרת לאיש לבלבל אותי
אני עושה לעצמי סדר בראש בימים האחרונים

אם רעננה רלוונטי לכם יש שם בי"ס דמוקרטי שפתוח לשילוב, המנהל שלו אבא לילדה אוטיסטית משולבת, ויש גם חטיבה צעירה כלומר גיל גן. רק שהם עדיין לא קיבלו הכרה של משרד החינוך כך שזה גם שכ"ל וגם לממן סיוע לשילוב. אבל אולי יש אישהן מלגות? תמיכה? אולי שווה לך להתייעץ איתו.
איך פונים אליו? מה שם בית הספר או המנהל?

אבל אם לא - אז גם זו פשרה שאת חיה איתה.
מאז שה"בעיות" התחילו אני חיה עם המון המון המון המון המון המון המון המון המון המון פשרות
ואולי ה"בעיות" האלו ריככו אותי ולימדו אותי גם להיות אדם פחות דוגמטי
מה שבטוח שהם עשו אותי פחות עמידה לעקרונות שהיו בעבר..

קוראת פה הרבה את הקושי
ברור!!! אני כותבת כאן על המון קשיים! הדף הזה נפתח עקב הקשיים
אני רוצה שמישהו יראה את הקשיים שלי
(על אף שהרבה מהסביבה כן "מרחמת" עליי ואני לא יודעת אם מה שאני רוצה זה רחמים..)

אני יודעת כמה רע אני מרגישה כשאני מגיעה למצב שאני מתפוצצת על הילד. זה כל כך רע. ואני יודעת, כמאמר המשורר שאני לא יכולה להקיף אותו 365 מעלות...
אין ספק שאני לא יכולה להקיף לא אותו ולא את הילדים 365 מעלות
אני מחפםשת לזה פתרונות ואני מנסה מחוץ לקופסה ולהשתדל בתוך מסגרת התקציב..

יש לי המון מה להגיב, וכרגיל אין לי זמן, אז רק אגיד שכידוע לי גם הדמוקרטי בהוד השרון משלבים אוטיסטים, והם בית ספר מוכר של משרד החינוך.
היה לי קשר איתם בעבר, והם מקסימים ונעימים.

ואם אני כבר כותבת, אז גם-

אני תוהה מתימישהו ישבור אתמיתוס המשפחה הגדולה והמאושרת, המיתוס בכללי, לא אצלך בהכרח.
כמו ששברו את מיתוס ביתה ספר כמקור החינוכי הבלעדי.

לאלכל ילד מתאים לגדול בסיר לחץ שבו 24 שעות הוא מוקף כמעט תמיד באותם אנשים, בים רעש, גירויים, והרבה אינטראקציות קצרות עם הרבה אנשים.
לאלכל ילד יתאים למלא חוברות יום ויום ולאחר מכן שבועות בכלל לא.

זה לא שבבית הספר יותר טוב. אבל פרופורציות.

עכשיו כשמדובר בילד שלצורך התפתחותו נדרשת עזרה מקצועית ועל כך אין עוררין. החישובים צריכים להיכנס לפוקוס של הילד ולא של אף אחד אחר. לא האמא, ולא המשפחה,ואל המיתוס ולא התפיסה של החינוך הביתי. ולא מה המדינה אמורה ומה אנחנו.

ואם יש פחדים וחששות אולי נכון יהיה לנסות לטפל בהם אחד לאחד? ולאפשר את כל התנאים לקבל ממסגרת את האלמנטים החיוביים בה?

האם יש אפשרות בחירה לאיזו מסגרת יילך?
האם יש אפשרות לבחור כמה שעות יהיה שם? למשל רק חלקית?
האם אפשר להיות נוכח במסגרתה הזו כהורה/אח מלווה במשך השבועות הראשונים כמה שעות כל יום? (ואם אין זמן לזה אז תהיו בטוחים שדווקא בגלל זה המסגרת טובה לו , במידה והיא מכילה וחמה יותר מהבית. הוא צריך הרבה מאוד זמן פרטני, אחדעל אחד, כולל מעקב, כולל איתגור יומיומי ליניארי, שוטף).
האם יש אפשרות להגיע רק לשעות מסויימות?
האם יש אפשרות להכניס אותו למסגרת ולהוציא אותו אחרי תקופה בלי התחייבות מראש?
האם יש אפשרות לשחרר? כן לשחרר, בניגוד לדעת רבות מכאן, ולחשוב שכמו שבבית יש הרבה חרא אז גם בחוץ, רק צריך לבדוק איפה יש פחות ביחס לאותוילד וכמה זה שווה את היתרונות?
האם את או האב (היכן הוא בכל השיקולים? הלבטים? המאמץ? הקושי? לבד? את?) יכולים לפנות ולבקש לשוחח עם הורים לילדים דומים שנמצאים במסגרת ולדבר איתם קודם?
האם אפשרי לפנות כאן בכיכר השוק או לעמודיםה רלוונטים לאוטיזםולבקש מאנשי חינוך ביתי או לא חינוך ביתי את נסיונם, אם במסגרת או שלא במסגרת?
האם נכון לקחת נשימה עמוקה ולבדוק במקום לפסול, להתחפר, למרוד, להיבהל ?

התשובה היא כן!!!

יש כאן ארסנל יפה של קווים מנחים שאם תיישמו חלק מהם תהיה לכם היכולת לדעת טוב יותר, מה נכון לילד קודם כל ואחר כך לכם.
לא צריך להתייחס למסגרת כאל חור שחור, סוף העולם, מקור לפדופיליה, התעללות, חוסר הרגישות עלי אדמות!
כמו שהחינוך הביתי הרבה פעמים הוא מקור לגידול ילדים דכאוניים בדמותן של אמהות כאלה.

ואני לא מדברת עלייך, הבנתי שהילדים שמחים וכאלה. אבל ב א מ ת, הילד שלך עם כל זה שהואמחובר לסינר של אמא יכול לעשותקפיצות משמעותיות בהתפתחות. וזה הזמן. לא בגיל 16. החלון שלכם קצר וצריך להבין את זה.

הבלבול והאימה מובנים אבל סליחה שאנילא בוחרת באמפטיה והשתפכויות ולומר לךש האינטואציות שלך נכונות או מאידך שאת צריכה לשחרר. את אל צריכה לשחרר מה שלא הצלחת אינסטנקטיבית. את כן צריכה להגדיל את רמת הודאות שלך לקראת מה זה המסגרת הזו, מה יש בה, כמה למה, איך, איפה, כמה חופש יהיה לך שם (לחופש שלו אלתדאגי, זה דינמאי, ברגע שלך יהיה החופש להתערב ולנתב, גם החופש שלו יובטח).

פשוט זה הזמן לברר, שזה החלק הלא הכי מעניין ונחמד (כמו שמבריים לפני ניתוח, לפני מעבר דירה, לפני חתונה, לפני לידה!) לברר מה את יכולה לקבל ומה מציעים לך.

ועוד דבר. העובדת הסוציאלית לא עונה? חמודה, לפנות להתלונן. מחר בבוקר. להתקשר לנציב התלונות או למנהל שירותי הרווחה, כן כן הכי גבוה, לבקש לדבר איתו דחוף בקשר לתלונה. כשישאלו אותך מה לומר לו כי הוא כרגע בישיבה, להסביר היטב את מהות התלונה עם הטלפון והשם.

הבעיה הכי גדולה בבירורים זה הדלתותה סגורות, ומידע חלקי, ומידע שצריך לחלוב, וזמןואנרגיה ובעניין הזה אני אומר - חזקי ואמצי! אבל זה הדבר הכינכון לעשות כרגע. לא להנכיס לשום מסגרת ולא להשאיר בבית מכח האירנציה, פשוט לברר מה האופציות, מה המסגרת, מה העלויות, מה אלטרנטיבות. בראש פתוח.

בהצלחה

מישהי יקרה,
ממה שקראתי כאן בדף עולה הרושם שבוקר טוב עושה את כל מה שאת מציעה: מחשבות על דרך החיים ובחינה שלהן מחדש.
נראה גם שחלק ממה שעולה מהדף הוא שטחי ביחס למודעות האמיתית של בוקר טוב, זו שהיא לא חולקת איתנו בדף (למשל בסיפור על המרפאה בעיסוק, הילדה והמניעים...)

אייקון של חיבוק

דמוקרטי רעננה
http://www.merchav-school.co.il/index.htm
ראיתי שכתוב שיש ועדת מלגות

מידע על מסגרות את יכולה לקבל גם ב"בית לורן" של אלוט

פלונית אחרת טוב שכתבת מה שכתבת כי כנראה שהשתמעתי אחרת, לפחות בעינייך.
אני לא שופטת מה נעשה או לא נעשה והאמת שסביר שאני לא הייתי עושהרבע ממה שבוקר טוב עשתה עד עכשיו בעיקר מסיבות רגשיות. סביר שהייתי מתפרקת ואחכ, אחרי ה ר ב ה זמן אוספת את עצמי.

אני כן מתווה כיוון ברור כעוד דיעה מממקד, כי יש מסיחים ויש לחץ ויש דעות אחרות שקוראות כן ללכת על מסגרת כמו שהיא או כן להשאיר בבית. נראה לי שראש פתוח הכי חשוב בהחלטות כאלה ולא תשובות אבסולוטיות ועל ראש פתוח צריך לעבוד, כי גם כשמבררים בגישה שבה מה שלא יהיה לא נאהב לא מגיעים לשוםמקום ואני חוששת שהרבה דעות כאן מחזקות את הגישה הזו (כתבה על זה גם תמי גלילי נהדר).

איך פונים אליו? מה שם בית הספר או המנהל?
בית ספר "מרחב". http://www.merchav-school.co.il/
למנהל קוראים חגי שריר. באתר בית הספר יש טלפון ומייל.
יש שם נסיון עשיר בשילוב ילדים עם טווח רחב מאוד של כישורי תקשורת וצרכים אחרים. וגישה נפלאה ללמידה.
ילדיי למדו שם כמה שנים.
הבעיה שיקר שם. אבל יש מילגות, ועוד לא קרה שילד לא התקבל לבית הספר בגלל קשיים כלכליים.

בבית הספר הדמוקרטי בכפר סבא יש שתי כיתות רב גילאיות של ילדים אוטיסטים. בנוסף למענה הייחודי לצרכיהם בכיתות-האם, הם משולבים באופן מלא בחיי בית הספר והצוות שעובד איתם נפלא.
http://www.demokratiks.org.il/Apps/WW/P ... 0bf5cb9820
כדאי להזדרז עם ההרשמה. בעניין הזה הם נוקשים ללא פשרות - מי שלא מגיש את כל ניירת ההרשמה בזמן - לא מתייחסים אליו בכלל. מי שעונה על דרישות הביורוקרטיה והוא מתאים וזקוק - יהפכו עולמות בשבילו.
דברי עם המנהל - תומר גרשוביץ. או עם מיכאל, חונך של אחת מכיתות התקשורת, איש מקסים וגלף-עץ מחונן.

ולגבי הלקחת בצהריים - שזה לא יפריע לך עכשיו בהחלטה על מסגרת. את תסדרי את זה אח"כ. תביאי מכתב מרופא או מרב או משהו.... רק שתדעי שאם את הולכת למסגרת של חינוך מיוחד של משרד החינוך אל תדברי איתם מראש על זה שאת לא רוצה יום לימודים ארוך. כשתכנסי אז תתחילי עם הסתגלות הדרגתית ואז כבר יוציאו לך קצת את המיץ כשתגידי שאת רוצה להוציא בצהריים, אבל קטן עליך

שזה לא יהיה השיקול שלך עכשיו בבחירת מסגרת.

מישהו יודע איפה מלמדים תת"ח?

למישהי-תודה על הפירוט וההשקעה
עוד לא נבהלתי מפני שאני עדיין בודקת מסגרות
אולי אבהל כשאגיע אליהן פיזית...

(כמו לאחד מבתי הספר הנחשבים שהגעתי ולא אציין את שמו מפאת לשון הרע
הרי דעתי עליו קשורה לדעתי הבלעדית)
ראי, אני מתכתבת עם ילד אוטיסט שלא דיבר עד גיל מאוחר והיה במסגרות
כשהוא התחיל לתקשר (באופן מופלא יש לציין שהוא לא מבייש פרופסור מבחינת היקף הידע ואת מר קור מבחינת אוצר המילים והמישלב הגבוה)
הוא התחי לספר על עולמו חלק מזה היה הסבל מהמסגרת החינוכית (שהיתה לעילא ולעילא)
זה לא םשוט זה לא פשוט זה לא פשוט
המסגרת כאן היא אישיו משום ש-כן אנחנו בחינוך ביתי יש לנו אג'נדה חינוכית וזה לא פשוט!
זה לא שהילד היה במסגרת ופתאום גילינו שהו א אוטיסט ואנחנו רק צריכים להעביר אותו למסגרת המתאימה
זה ממש לא מה שהיה עם הילדה בריפוי בעיסוק שאז מיד הצעתי לה ללכת לביצפר
ובעלי ואני אמרנו שאם היא מרגישה כפי שהיא מרגישה אז קדימה
היא יודעת לבטא את עצמה ואת תחושותיה בבירור ולאחר שיחה התברר שהיא בכלל לא רוצה ללכת לבית ספר
ושכל זה נבע בעצם בגלל איזו ילדה בלונדינית שמתעמרת בה ושהיא החליטה שהיא רוצה רק חברות בלונדיניות ויהי מה
במקביל לצפיה באסופית הילדה הבודדה והנוגה

אגב הילדה
אנחנו משוחחות המון בימים האחרונים נכון לא פשוט לה מבחינה חברתית כי בתקופה האחרונה היא עברה עם הבלונדה הזו
כל מיני דברים מאוד מעליבים שלא פירטתי אנחנו שמנו לזה קץ בתור התחלה אני משתדלת להיות פחות בבית
כדי למנוע חיכוך איתה (היא שכנה) ולשחרר את הבת שלי מהתשוקה לבלונדיניות
(מאיפה זה בא לה?! אנחנו חושבים שזה בגלל שההיא לא רוצה אותה זה נותן לה תחושה שבלונדיניות הן קשות להשגה
וכנראה יש שם משהו מסתורי ומיוחד בגלל זה אחרת אין לנו הסבר זו פעם ראשונה שהיא מדברת על כך שהיא רוצה רק חברות בלונדניות כי הן הכי יפות)
יש לה את האפשרות לחברות ויש לה בחוג עוד ילדות אלא שהיא נכנסה לפלונטר הבלונדינית בשלב זה

שימו לב איך אנשים רואים דברים באופן שונה
אתמול עשינו כל מיני דברים בין היתר הילדים השקו בחוץ את החלק הקדמי של הגינה עם מזלפים
אני הייתי איתם ושוחחתי עם האיש המבוגר ההוא שתמיד נמצא כאן
אח"כ נתתי להם חבילת גירים והם ציירו על הרצפה ערבבו אותם במים הביאו כוסות ושפכו לכוס מרחו
עשו הטבעות של כפות הידיים צבעו גזעים של עצים ושמחו מאוד
צביקי היה איתם בזה עד הסוף וכולם צחקו ושמחו
האיש הזה מכיר אותנו כבר הרבה זמן והוא רואה את הילדים ואותי כל יום
אנחנו מכינים לו תה ומיצים טבעיים והם נהנים להביא לו את השתיה והעוגיות/עוגה
הם משוחחים אתו והוא מתבונן בהם
היום הוא אמר לי שהילדים שלי שמחים ורגועים בגלל שהם איתי בבית ובגלל שאני כל כך רגועה
ומאפשרת להם להתלכלך להתנסות
(הייתי נבוכה-אני רגועה?! הילדים רגועים?!)
אשתו היא דוקא עוסית שעוסקת בספקטרום
הוא אמר לי
תראי איך הם מעסיקים את עצמם תמיד מחפשים לבד מה לעשות
יש להם תחומי עניין הם לא מחפשים שיגידו להם כל הזמן מה צריך
הנה עליתי למעלה במעלה הרחוב הם הלכו לידי ושוחחו איתי
זה לא מובן מאליו הוא אמר לי
את בחרת לך חיים קשים של חינוך ביתי שאני לא הייתי מסוגל להם ותדעי לך שזה ניכר בילדים

תודה על הקישורים לבתי הספר
אבדוק את העניין
תודה ענבלולי
יש לי מחרתיים פגישה עם הרווחה מישהו יודע במה הם יכולים לעזור לי?
כי נראה שהם לא יודעים...לפחות על סמך השיחה הטלפפפונית ששאלו אותי במה בעצם הם אמורים לעזור לי
זה לא יאומן איך יש ערים שבהם הרווחה עובדת ומתקתקת ויש כאלה שפשוט לא
כבר 2 מאזורים שונים סיפרו לי שהעניין עם הרווחה לא מי יודע מה נעים או הולך חלק
ומישהי שהבת שלה אוטיסטית ומתגוררת בעיר מאוד רווחתית יש לה עוסית כמו שאומרים חבלז
עוסית שנלחמת בשבילה ובודקת בשבילה הכל ממש נותנת לה שירות מעולה ותמיכה מכל הכיוונים בעניין הזכויות

תרימי טלפון לבית לורן. הם יגידו לך מה את צריכה חבקש מהרווחה.
http://www.beit-lauren.org.il/

תת"ח -
http://www.tapuz.co.il/Communa/userComm ... D=7513&r=1

מישהו יודע איפה מלמדים תת"ח?
למה את מתכוונת? מלמדים את ההורים או את הילדים?

תפוז לא עולה אצלי כבר כמה ימים
מישהו יכול לעזור? אני חושבת שהבעיה אולי במחשב שלי אם נותנים לי קישור לתפוז ואצלי הוא לא עולה..

למה את מתכוונת? מלמדים את ההורים או את הילדים?
את שנינו לא?

אה! על הדמוקרטי בכפר סבא שמעתי ים תשבוחות! ממישהי ששני ילדיה למדו שם, והיא אחת שלא רצתה שום אלטרנטיבה לחינוך הביתי.

בכל טקס, מפגש עם הורים וכאלה היא חוזרת דומעת מכמה שזה מרגש אותה מה שהם עושים שם ואיך הם מתנהלים וכמה זה נדיר בלה בלה.
קיצר, שווה לבדוק!

היי!
מה שלומך?

בעניין תת"ח:

המסגרת אמורה לעבוד עם הילד וללמד אותו תת"ח, אף שמניסיוני במקרה של ילדים ורבליים, לפעמים גם צוות ההוראה צריך לעבור שינוי מחשבתי כדי לקבל את הצורך בשילוב תת"ח בין ערוצי התקשורת של הילד.
בעיקרון המסגרת אמורה לתת מענה גם להורים ולהדריך אותם.
אם את רוצה למצוא קורס או סדנה, שמלמדת את ההורים/ המטפלים את עקרונות השימוש בתת"ח, אני ממליצה לך לחפש דרך מכון וינגייט (בעבר הייתה שם השתלמות קיץ מרוכזת מפי בונדי) או דרך אייזק ישראל או דרך משעול בבית נועם בקריית אונו, לשם נראה לי שתוכלי לפנות גם כדי לבנות התאמה אישית של לוח תת"ח.

בהצלחה!

רציתי להעיר, שבעיניי מסגרת צריכה להיות מ-מ-ש מעולה, כדי שתצדיק נסיעה ממושכת של ילד אליה, וכשאתם בוחנים את האפשרויות - ולא פוסלים את המרוחקות יותר - מומלץ להביא בחשבון, שנסיעה בהסעה (בד"כ עם עוד ילדים בעלי צרכים מיוחדים משלהם) עלולה להיות לא סימפטית.

אוקיייייייי
היתה לי פגישה עם הפסיכו' ההתפתחותית ואני מקבלת ממנה את ההרגשה שאין מה למהר להכניס את צביקי למסגרת
<הידד הידד!! מישהו מהמערכת מבין אותי!!>
היא בעצמה דיברה על הקושי הכפול-של הוצאה מהבית וכניסה למסגרת
ומה שחשוב בעיניה כעת הוא כן לקדם את הנושא של חיפםוש אחר מסגרת מתאימה אבל לא בכל מחיר
אלא הטיפולים שאנו זכאים להם דוקא כשצביקי לא נמצא במסגרת יותר משמעותייים בעיניה
אז אנחנו עובדים על זה וזה מקל עליי ומרכך לי את התהליך

צביקי התעורר בבוקר לפני כמה ימים וחתך סלט תותים ובננות לכל אחד מבני המשפחה בצלחת אישית
רצינו למות, למות, למות
איזה מתוק!
הקטע שכשצביקי עושה משהו כולנו מתעלפים ואם מישהו אחר מהילדים היה עושה את זה זה היה מגניב אבל כשצביקי אומר משהו או עושה משהו
כולם מתלהבים כאילו הוא תינוק בן שנתיים

יש דברים שלא סיפרתי על צביקי למשל
הוא מאוד עצמאי
הוא מכין לעצמו שתיה חמה לבד הוא כמובן (למה כמובן? אופייני לספקטרום) אוהב סדר ונקיון
אז הוא אוהב להכניס כלים למדיח
כשהוא רעב הוא מחמם לעצמו פיתה בטוסטר
אם הוא רואה שהצטברה כמות אוכל לתרנגולות מהמטבח הוא לוקח את הקערה ומאכיל אותן
ופתאום כל הדברים האלה מאוד מרגיעים אותי בהנחה שהוא יהיה במסגרת

הוא מת על מוסיקה והרפרטואר שלו די עשיר
זה נע בין איגי פופ ופראנק זאפא ליפה ירקוני, שושנה דמארי, אריאל זילבר ודומיהם

אתמול היה לנו יום חרא
היה לי מצב רוח נוראי הכל היה שחור
בכלל אני בוכה המון רק לראות את הטפסים של בטוח לאומי או להתעסק ב
"גמלה לילד נכה" משחרר ממני נהרות של בכי

יש בי את הפחד עם התינוק החדש
מישהי כתבה כאן שהגם היא מחכה לחיוך החברתי הראשון
אז גם אני בטירוף וכל דבר מקפיץ אותי

אני מתבוננת המון בצביקי בזמן האחרון אבל במבט אחר
<כי הרי גם קודם אני כל הזמן התבוננתי בו צביקי מעסיק אותנו בכל רגע ורגע<
ממבט של אחרי האבחון
ועולה בי שאלה שאני מתחבטת בה
לצביקי היה פוטנציאל להיות מאוד חרדתי כי זה היה קיים בעבר
ויש לו סימנים והוא כמובן התקדם באופן נפלא בבית
קיבלתי את הפידבק הזה גם מהפסיכולוגית <תפקוד גבוה>
וגם משלוש חברות
ואני חושבת לעצמי שנכון-הבית מאוד השתנה והתכופף למען צביקי
אבל לא לחלוטין זה הרי בית של אנשים נורמטיבים לא כאלה מהקשת האוטיסטית
ודברים כאן בכל זאת מאוד דינמיים וצביקי כנראה למד להסתגל לזה
המעברים כבר לא קשים לו
מה שאני חוששת שמסגרת מובנית מאוד פשוט תגרום לו להכנס לחרדות בבית הדינמי שהוא התרגל אליו
בזמנים שאין מסגרת (שבתות וחופשים)

צביקי התעורר והוא רץ החוצה לבעלי החיים זה בד"כ הדבר הראשון שהוא עושה בבוקר
הוא בודק את כולם שכולם בסדר ולוקח את הכלבה החביבה עליו מכניס אותה הביתה ומתרפק ומתפרק עליה
הם כמו זוג אוהבים
לפני כמה ימים נטרפה כאן תרנגולות ע"י אחד הכלבים

רק עכשיו שמתי לב שאני פלוני אלמו' אז אני בוקר טוב

קוראת אותך
צביקי נשמע ממש ילד גדול (בטח לא תגלי בן כמה)
איך זה שרק עכשיו אבחנו שהוא מהספקטרום ? למרות שאני משערת שכל השנים חשדת שמשהו לא תקין
האם אצלו החיוך החברתי איחר באופן משמעותי ?
יש לי חברה שיש לה בן גדול ואז בת עם אוטיזם קלאסי ואחריה חמישה בנים, לפני זמן מה היא ילדה בת וכל הילדים שלה היו בלחץ, היא לא הבינה למה. עד שירד לה האסימון, מבחינתם בן זה נורמלי ובת זה אוטיזם

צביקי אובחן לפני שנים
אבחון פרטי <כתבתי על זה במעלה הדף>
וניתנו לו טיפולים פרטיים בסכומים אגדתיים

הכל יצא מכיסנו

החלטנו לעשות לו אבחון נוסף גם כדי לברר אם התמונה מבחינת המערכת השתנתה
וגם החלטנו לפנות עם האבחון הזה לבטוח לאומי כדי לקבל קצבה על מנת לאפשר יותר מבחינת טיפולים
<ועכשיו אנחנו מגלים שזה ים ובור עמוק והקצבה בעצם לא מספיקה אלא צריך להוסיף מהכיס<

החיוך החברתי בכלל לא איחר אצלו הוא היה תינוק מאוד מאוד חייכן ועדין
היתה לו תקשורת מדהימה כבר בגיל כמה חודשים הוא היה מאותת לנו באופן מיוחד שלא אגלה אותו כעת
כי יש שמכירים אותו ואת סוג התקשורת שהשתמש בה
כשדי לבקש מאתנו דברים
מתי הכל התחיל? בהדרגה מגיל 8-9 חודשים <גיל חרדת הנטישה>
והתגבר לכדי תופעות אוטיסטיות בגיל שנה וחצי לערך

בתור אחת עם ילד על הספקטרום
לא הבנתי את השורה הבאה לגבי הטיפולים.
ועכשיו אנחנו מגלים שזה ים ובור עמוק והקצבה בעצם לא מספיקה אלא צריך להוסיף מהכיס
ממה שידוע לי, מי שלא מקבל טיפול דרך מערכת החינוך זכאי לקבל את הטיפול בחינם בקופ"ח.
אצלנו לא היתה מרפאה בעיסוק שנה שעברה וקיבלנו דרך הקופה, בחינם . גם ללא העלות של 25 ש"ח.
יש לי מכרה שיש להם ימים מרוכזים בקופה.
אז נכון זה אולי לא המטפל שהיית בוחרת בו מלכתחילה אבל בדר"כ אפשר ללכת גם למכונים פרטיים שמוכרים ע"י הקופה.
אין ספק שעדיין יש ים הוצאות כי למשל רכיבה או הידרותרפיה זה לא בסל בחינם, אבל יש דברים שהם כן.

לא הבנתי את השורה הבאה לגבי הטיפולים.
כשישבתי עם הפסיכולו' ההתפתחות' היא הסבירה לי כל מיני דברים על אם מטפלים כאן איפה נופלת הזכאות שם ולהפך
ולפי זה הבנתי שהקצבה בעצם לא מספיקה
מה עם חונכת פעמיים בשבוע?

מעניין מאוד מה שאת מעלה!
_מה שאני חוששת שמסגרת מובנית מאוד פשוט תגרום לו להכנס לחרדות בבית הדינמי שהוא התרגל אליו
בזמנים שאין מסגרת (שבתות וחופשים)_

זה נשמע חשש הגיוני, אבל אולי לא עד כדי כך, כי תמיד יש שינויים. אצלנו משננים לתלמידים, שיש שינויים, שיש דברים שאי אפשר לחזות מראש. המערכת מובנית ומשתדלים להודיע לתלמידים מראש את סדר היום, אבל תמיד יכול להיות איש צוות שנעדר, מסיבת ט"ו בשבט על חשבון שיעור קבוע וכו'.
מה שכן, פעמים רבות כשהתלמידים חוזרים מחופשת חג ולפעמים גם רק משבת, הם נסערים הרבה יותר ומתקשים להסתגל לכללי המסגרת.

חונכת זה דרך הרווחה ממה שאני יודעת.
לנו כרגע אין צורך בזה, אז לא ביקשתי אבל העוסי"ת הציעה לי,
היא גם הציעה לי אפשרות של נופשונים- שלווה וכדו'
ואפשר לבדוק גם את האפשרות של פר"ח.
לנו כרגע בשביל הטיפולים הספציפיים שלו הקצבה מספיקה
אני שוב מציעה לך להיכנס לאתר של עמותת קשר ואפשר גם לפנות אליהם טלפונית- הם נותנים מידע על הזכויות
וגם לאלו"ט או ל"עמותה לילדים בסיכון".
עוד משהו- ממידע שקיבלתי ב"קשר" יש אירגונים שנותנים סיוע כספי לדברים ספציפיים.
למשל וראייטי ואפשר להגיש להם בקשה.
ברגע שמטפלים דרך הקופה, אין סיבה שזה יעלה.
תבדקי גם בביטוח הפרטי שלכם אם יש לכם אחד כזה אפשר לקבל גם מהם החזרים על כול מיני דברים.

אני סקרנית, אז אם מתאים לך לענות אשמח, איזה מין טיפולים אתם עושים?

_החיוך החברתי בכלל לא איחר אצלו הוא היה תינוק מאוד מאוד חייכן ועדין
היתה לו תקשורת מדהימה כבר בגיל כמה חודשים הוא היה מאותת לנו באופן מיוחד שלא אגלה אותו כעת
כי יש שמכירים אותו ואת סוג התקשורת שהשתמש בה
כשדי לבקש מאתנו דברים
מתי הכל התחיל? בהדרגה מגיל 8-9 חודשים <גיל חרדת הנטישה>
והתגבר לכדי תופעות אוטיסטיות בגיל שנה וחצי לערך_

זה ממש מלחיץ!!!!

זה ממש מלחיץ!!!!
ספרי לי על זה
ולכן
אני ברגשות מאוד מעורבים שהיה משהו שאולי אנחנו עשינו לא נכון
יותר נכון-אני
שגרם לזה
שהוא בכלל לא אוטיסט
שאלתי את הפסיכולו' ההתפתחו'-מה עם הילךדים האלה (שהם כבר בני נוער/עשרה)
שאובחנו כאוטיסטים והתמונה השתנתה לדברים אחרים? <בד"כ הפרעות קשב וריכוז<
היא אמרה: אוטיסט נשאר אוטיסט הוא יכול להשתפר אבל הוא ישאר אוטיסט
(במילים קצת שונות אמרה את זה)
אבל
אם התמונה השתנתה אז האבחון שנעשה בו קיבל את האבחנה של אוטיזם היה שגוי בודאות

עכשיו שאנחנו כותבות על זה זה מתחיל לצוף בי חזק יותר
זה כל הזמן שם כל הזמן
התחושה שזה משהו שעשיתי לא נכון
שזה משהו רגשי
שמשהו טראומטי עבר עליו שסגר אותו ואני לא יודעת מה בדיוק
יש כל מיני נקודות שאני יכולה להצביע עליהן שאולי היו טראומטיות עבורו
אבל אני לא יודעת מה בדיוק וזה מתסכל מתסכל מתסכל

נראה לי נורא להסתובב עם תחושת אשמה כזאת.
את חייבת למצוא דרך להשתחרר ממנה!

זה ידוע שיש מקרים מסוימים של אוטיזם, שהילד התפתח באופן תקין, ובגיל שנה החלו להימחק מילים מאוצר המילים וכו'.
קראת את "השמיעי קולך" של קתרין מוריס?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_זה ידוע שיש מקרים מסוימים של אוטיזם, שהילד התפתח באופן תקין, ובגיל שנה החלו להימחק מילים מאוצר המילים וכו'.
קראת את "השמיעי קולך" של קתרין מוריס?_
לא קראתי ספרי לי אם את יכולה
זהו שאצלו היתה התפתחות ואז ריגרסיה

קראתי אותו לפני כשבע שנים, אז אני לא לגמרי זוכרת...
אבל אני כמעט משוכנעת שהילדה של הכותבת מתוארת כתינוקת שהתפתחה נורמלי, הופיעו אצלה מילים ראשונות, וההורים לא חשדו בשום דבר, עד שלאחר גיל שנה החלה נסיגה מהירה וחמורה. הילדה הפסיקה לומר מילים שכבר אמרה וכו'.
האם מתארת איך הם עבדו אתה ואת ההתקדמות הטובה. אני חושבת שהם נעזרו בעיקר בשיטה ההתנהגותית.
אחר-כך נולד עוד בן אוטיסט.
אולי אשאל שוב את הספר, ולאחר שאקרא אוכל לפרט יותר.