חלומות מתגשמים

[חלומות_מתגשמים*]

דף בית אישי
דף סיפור לידת בית
דף סיפור לנלק
דף סיפור לידה במים

שלום לכולכם.



אני אמא לילדה (8.5)ושני בנים (בן 4 ובן חמישה חודשים).
כשמונה שנים אני רק קראתי פה, ולמדתי המון . בעצם, אתם , אלה שכותבים פה שניתם את כל ההסתכלות שלי על החיים .תודה רבה לכם.

החלטתי לפתוח את הדף הזה כדי לשתף אותכם בחלום שלי , שסוף סוף התגשם.

[חלומות_מתגשמים*]

הנה אני מגשימה עוד חלום , כותבת סיפור לידה , שהיא חלום בפני עצמו , חלום בן שמונה שנים , מאז הלידה של בתי הבכורה שהסתיימה בניתוח חירום , ששום דבר חירום לא היה אמור להיות שם לו ידעתי את כל מה שאני יודעת היום .

באותו יום החלטתי שלבית יולדות אני לא חוזרת , או שבעצם זה קרה כמה חודשים אחרי , כי באותו יום לא חשבתי על כלום , גם לא על התינוקת ש"ילדתי ", שעל קיומה נזכרתי רק בבוקר , כ15 שעות אחרי הלידה , כשהביאו לי אותה להניק , רק אז הבנתי שילדתי , שכל זה אמתי .הריון מושלם שלי שהפך אותי בסיומו הצפוי וכל כך מפתיע , מהכי מאושרת בעולם להכי אומללה , מדוכאת , בוכה , מפחדת ואבודה לגמרה למשך הרבה , הרבה חודשים.

על הריון נוסף חשבתי לראשונה רק אחרי שנתיים וחצי , כאשר המחזור שלי איחר למרות שהשתמשתי בגלולות , ופתאום שמחתי , והבנתי שאני כל כך רוצה עוד ילד,די מהר נפרדתי מגלולות וחיכיתי. חודש אחרי חודש , אחרי חודש , ושום דבר לא קורה , כאילו הגוף שלי מסרב להיות בהריון , עברתי את כל הבדיקות האפשריות – הכל תקין,אך עדיין אין הריון, וכל מחזור – כמו הפלה .
עברה שנה , ופתאום- איחור, ידעתי שזה זה עוד לפני שעשיתי בדיקת הריון, שכמובן היתה חיובית.כל כך מאושרת , הפעם -לידת בית, נפגשנו עם שרה'לה האהובה והמקסימה , הייתי כל כך קרובה לזה.

כחודשיים לפני הלידה הכל מבוטל, לא תהיה לידת בית. כולם נגדי ונגד לידה בבית, בעלי ממש בהיסטריה מרוב פחד.
מחפשים אלטרנטיבה, כי לי אין כוח , דמעות, מילים בשביל שוב ושוב לשכנע את כולם שזה יותר בטוח ויכול לתת לי סיכוי ללידת לנל"ק , ושאני פשוט רוצה ללדת בלי התעללות שעברתי בפעם שעברה, לא רוצה את הסיוט הזה שוב.

שום דבר לא עוזר, ושלושה ימים לפני תאריך לידה משוער מגיעים ללניאדו למרכז לידה טבעי , אז עוד לא הבנתי שאין חיה כזאת , לידה טבעית בבית חולים.

עם צירים סדירים ודולה, אחרי סיוט בקבלת יולדות מגיעים לחדר טבעי , סוף סוף תעזבו אותי בשקט ותנו לי ללדת.כל הצירים אני על הכדור ועם הידיים של בעלי על הגב התחתון שלי. פתיחה מלאה , צירי לחץ , משכיבים אותי על המיטה (לא מסוגלת להתנגד ,אני כולי בתוך הלידה). מיילדת בכל ציר עם הדופלר על הבטן שלי, מחכה להאטות בדופק (סיבה לניתוח בפעם הקודמת)וכמובן שהיא מקבלת אחת , ירידת דופק רגעית, העברה לחדר רגיל וואקום........

אבל בכל זאת הייתי מאושרת, עשיתי את זה! ילדתי בלי אפידורל , לידה נרתיקית !
כבר אחרי חצי שעה התחלתי לחלום על הלידה הבאה שלי ,הרגשתי שאני חייבת לעבור את זה שוב , אבל בביתי , כמו שחלמתי .באותו יום , אחרי כמה שעות , קמתי , התקלחתי וחזרנו הביתה עם התינוק המקסים שלנו.

הריון שלישי , אחרי שלוש שנים , עוד הריון מושלם ,שגורם לי אושר בכל יום ויום, מחפשת מיילדת . נהלים השתנו , מותר לי ללדת בבית , אך אסור לאף מיילדת בית מוסמכת להיות איתי, מזל שיש מיילדות ללא רישיון, התקווה האחרונה שלי , רופא לא בא בחשבון.

נפגשים עם מיילדת מקסימה שאת שמה לא אציין, שמסכימה ליילד אותי בבית.
נפגשת איתה כל שלושה שבועת למעקב הריון , בסוף -כל שבועיים.

תאריך לידה משוער , צירים משש בערב כל 20-30 דקות , לא סומכת על זה כל כך ,כי כבר היו ימים שכמעט האמנתי שאני יולדת והסתבר שזה רק צירים מדומים, אמנם סדירים , אך לא מובילים לשום מקום.


משתפת את בעלי , אך מפחדת להאמין עדיין, כמובן ששום דבר כבר לא מעניין אותי חוץ מזמן בין הצירים שמורגשים כרגע כהתקשות של הבטן.


ב 11 בערב בערך מבינים שכנראה שזה זה, מתקשרים למיילדת , מספרים לה על הצירים ואומרים שאולי היום זה קורה, עדיין מתלבטת , אולי אני טועה, לא רוצה סתם להלחיץ אותה .
אחרי כשעה או יותר מתקשרים למיילדת שוב ומבקשים שתגיע . הצירים כל 3-5 דקות, אך עדיין בכלל לא כואבים , כל הלידות שלי נראות אותו דבר , ואני יודעת שמפה עוד יש זמן , אבל לא לוקחים צ'אנס , מיילדת גרה רחוק.

מיילדת מגיע נותנת לי נשיקה , חיבוק , רואה שאני בסדר . אני לא צריכה אותה עכשיו , שולחים אתה לישון .

מתרגשים כל כך , לא מצליחים לישון , לא יודעת במה להעסיק את עצמי מרוב התרגשות, מסתובבת בבית שומעת מוזיקה , יושבים במרפסת , מדברים .

בן שלנו (3.8) מתעורר, בא לסלון אני מבקשת מבעלי להחזיר אותו למיטה , הוא לא רוצה , רוצה רק אותי , אני מחזירה אותו , לאחר כמה דקות הוא קם שוב, לא מצליח להירדם , אני שוב משכיבה אותו, הוא שוב בא, זה לא קורה לו אף פעם, כמובן שהוא מרגיש משהו. אני מחליטה להשכיב אותו במיטה שלנו ושוכבת לידו , מצליחה קצת לישון בין הצירים שבינתיים הפכו ליותר מורגשים אך עוד לא ממש כואבים, מתעוררת מצירים חזקים יותר , בן עדיין לא ישן ואני נאלצת להישאר איתו , שירדם כבר ואוכל להתפנות לצירים שלי .
בין הצירים נחה , בזמן ציר עומדת על שש , כבר די לא נוח לשכב. משתדלת שהוא לא ישים לב.רוצה שילך לישון.

נרדם. אני קמה , יוצאת לסלון , יושבת על הכדור. לילה ,שקט, כל כך כיף לי בבית , איזה מזל שלא צריך לנסוע ,לעבור בדיקות , לשכב עם מוניטור , לענות על שאלות , אני ממש בעננים...
מקווה ללדת עם הזריחה ,או לפחות עד 7 בבוקר.

הכל קורה מאוד לאט, בודקת את עצמי , יש פתיחה אך יש עוד זמן.
בשש בבוקר באה מיילדת , היא כמובן לא הצליחה לישון, שואלת מה שלומי ,אני מרגישה את הצירים יותר כואבים, אך בינתיים נהנת מהרגשה שלידה מתקדמת , צירים מתגברים.

יותר מאוחר אני מבקשת מבעלי לעשות לי עיסוי בגב, הוא כל כך עוזר לי, אני יושבת על הכדור , נושמת , הכל כמו שרציתי, כמו בסרטים , בספרים, בחלומות שלי.

צירים מתגברים , מתחילים למלא ברכה, אני לא משחררת את בעלי , מיילדת עסוקה במילוי ברכה, אני נושמת ונוהמת , יודעת שיש לי עוד הרבה זמן , יודעת בדיוק באיזה שלב אני.מרגישה שהכל זורם כמו שצריך, נכנסת לברכה , זה כל כך טוב, מרגישה שצירים נעלמו , משתפת את מיילדת והיא אומרת שזה בסדר , הם לא נעלמו , רק הפכו להיות פחות צפופים , הצירים חזרו , כל ציר בעלי מעסה לי את הגב התחתון , זה עוזר כל כך, לא משחררת אותו .

צירים מתחזקים, אני עדיין רגועה ואפילו צוחקת בין הצירים, רק נוהמת ונושמת בכל ציר ויודעת שהתקדמתי אך זה עדיין לא הסוף.

שעה וחצי אחרונות היו מאוד קשות , ביקשתי ממיילדת שתבדוק אותי , כי פתאום הרגשתי שמשהו נתקע , זו פעם יחידה שנבדקתי, הסתבר שאני בפתיחה 7 ואחרי שהיא הזיזה שוליים מהראש של העובר הגעתי לפתיחה מלאה.ואז התחושה הזאת , ראש בתעלת לידה , כל כך מלחיץ ,מפחיד ,נבהלתי ,הרגשתי שאני לא יכולה יותר ,הרגשתי שאני משתגעת, הצירים כמובן הפכו להיות בלתי נסבלים. כל ציר צרחתי "צא ממני" , “צא , צא , צא , צא ….”
לפעמים פשוט צרחתי מתוך איוש ופחד.מיילדת אמרה שאני יכולה לבדוק איפה הראש , הכנסתי אצבעות והרגשתי שם בפנים משהו קשה, עדיין הייתי צריכה להכניס את כל האצבעות, מאז לא יכולתי לעזוב את הראש שלו, לחצתי בטירוף והרגשתי איך הראש מתקדם, זה מאוד עזר לי, הזכיר לי בשביל מה כל זה.עם כל ציר הרגשתי את הראש יותר ויותר קרוב אלי.המשכתי לקרוא לו בכל ציר.
ואז הרגשתי אותו ממש קרוב כבר לא הייתי צריכה להכניס אצבעות כדי להרגיש אותו , בדרך נבקעו המים , הראש נהיה פחות חלקלק.הבנתי שמה שהרגשתי קודם היו קרומים שעטפו אותו.

בין הצירים מצליחה להירדם, מיילדת מלטפת לי את הגב ,זה כל כך נעים ומרגיע שאני ממש נרדמת ומתעוררת לציר הבא.

כבר רואים את הראש אך צריך להוציא אותו החוצה , איך אפשר לעשות את זה ? אני לא יודעת , כל כך מפחדת , איך עושים את זה? כל כך כואב, זה בלתי אפשרי , איך עושים את המאמץ הזה. מבינה שצריך לעצור , לא רוצה להיקרע, מיילדת קוראת את המחשבות שלי , או שאני את שלה, לא יודעת, ואומרת לי לנשום . אחרי כמה שניות , הייתי צריכה רק כמה שניות בשביל להתכונן, ידעתי שאני מוכנה, מאמץ אחרון ,וראש בחוץ , אני עדיין מחזיקה אותו , כל הזמן אני מחזיקה את הראש המתוק הזה. אני מבקשת שיקראו לבת שלי שכל כך רצתה לראות את השלב הזה של הלידה אבל אין זמן , ואז מיילדת אומרת לי להמשיך ללחוץ , אני שומעת דאגה בקולה, תוצאי את כל הראש החוצה. מבקשת ממני להסתובב , עד עכשיו עמדתי על הברכיים בתוך הברכה, אני מסתובבת ואז גם הגוף יוצא , לרגע היה נראה שתינוק גדול מדי ולכן נתקע.

הכל בסדר, הוא בחוץ , אני מחזיקה אותו , הוא די סגול, אבל הוא בסדר , הוא נושם.
אחרי כמה שניות הוא יונק , אנחנו עדיין בברכה, באים הילדים שלי, הורים שלי וחמותי , כולם כל כך נרגשים ושמחים, אחרי כמה דקות כולם יורדים למטה ונשארת רק הבת , מיילדת מספרת לה שעוד מעט תצא שליה , שליה יוצאת ומיילדת בודקת אותה , מראה אותה לבתי.

יוצאים מהברכה, אני כל כך עייפה שאין לי כוח לקום, מיילדת ובעלי עוזרים לי לקום ולעבור לשפה, בת שלנו חותכת את חבל הטבור , מיילדת בודקת אותי -אין קרעים.

אוכלת משהו למרות שאין לי תאבון , שותה, אני באמת מאוד צמאה.
אני כל כך עייפה ,אך קמה להתקלח, הרגשה כל כך מוזרה ,מיילדת עוזרת לי להתלבש ומשכיבה אותי במיטה.אין מאושרת ממני באותו רגע. תינוקי לידי, הוא בלונדיני ותכול עניים.
גדול כמו שני הילדים שלי , 3700גרם.

בעלי אומר שבפעם הבאה נלד רק בבית ולי עוד לוקח כמה ימים עד שאשכח את הכאבים ואתחיל לחלום על הלידה הבאה שלי.לידת בית, ללא כל ספק.

[ב_עילום*]

איזה סיפור יפה @}

[חלומות_מתגשמים*]

תודה (-:

[לירי_יער*]

איזו לידה מקסימה ומעצימה
את יולדת מדהים
מברכת אותך
לירי

[חלומות_מתגשמים*]

תודה רבה (-:
זה באמת היה מדהים ומעצים.

[מאמה*]

יש המשך

[מאמה*]

סיפור ההריון והלידה של מאמה ובייבי