טראומה בבדיקה גניקולוגית

תודה לעונות עכשיו.
פלונית, כל כך חשוב ששלחת את הלינק הזה, כאן בדף שלי.
גורם לי ממש לנשום. כמו שהפצינטית בכתבה אמרה: יש תקוה והסבל הופך לנסבל!
יחד עם זאת- קצת מוזר שבכזו קלות ישר פיטרו? לא נזפו, לא העירו, לא נתנו לו הזדמנות לתקן.
משהו בלבי בכל זאת גם עם הרופא , על התהליך המהיר בו פוטר.
אני סבורה שהיה צריך לקבל נזיפה קשה, בקשה שיתנצל לפני המטופלת ולהמשיך לעקוב אחר התנהלותו, לא?
קן לציפור, דבריך בכתוב נשמעים הגיונים ונכונים, ראויים לבדיקה.
אבל בפועל, יש לי תחושה כאלו הגוף השתבש לו, יצא מאיזה איפוס , איזון.
היום שוב גם בכיתי הרבה, נכנסתי למיטה.
ולכן, למרות שאולי הייתי צריכה יותר סבלנות וקבלה, כמו שאתן כותבות לי כאן-
קבעתי תור הערב לרופא משפחה. רוצה לספר לו, בוטחת בו,
מקווה בכל לבי שלא יקרה משהו הכי קטן בתגובתו שיגרום לי שוב חוסר אמון.
אולי אפלו שווה לי כמה ימים בודדים להעזר באיזה שהיא תרופה?
הפעם בעילום, בהחלט עזרת.
כבר נפגשת אתו? איך את יכולה להפגש אם את כבר לא בתהליך מולו? את מבקשת פגישה נוספת?
כל הכבוד לך על היכולת להתעמת, הלואי וזה יעשה את שלו. כמובן אם לא מתאים לך, אל תעני על כלום.

_אבל בפועל, יש לי תחושה כאלו הגוף השתבש לו, יצא מאיזה איפוס , איזון.
היום שוב גם בכיתי הרבה, נכנסתי למיטה.
ולכן, למרות שאולי הייתי צריכה יותר סבלנות וקבלה, כמו שאתן כותבות לי כאן-
קבעתי תור הערב לרופא משפחה. רוצה לספר לו, בוטחת בו,_

שמחה שנכנסת למיטה, בכית והיית עם זה. עזבי את 'איך' לדעתך צריך לעשות את זה. מה שעשית היום- זה יופי.
וגם שמחה שקבעת תור עם רופא המשפחה, במיוחד אם את בוטחת בו. יכול להיות שדרך שם משהו ירגיש בטוח גם להכנס פנימה.

כבר נפגשת אתו? איך את יכולה להפגש אם את כבר לא בתהליך מולו? את מבקשת פגישה נוספת?
השבוע... הפגישה. כנראה יהיה לי לא פשוט. אבל לעומת מה שעבר אלי מבחינת התגובות הגופניות היה זה יהיה הרבה פחות.
הייתי בתהליך וובעקבות הערה ההיא הודעתי לו בהודעה לנייד שאני סיימתי את הטיפול. (בלי להסביר למה) ואחרי שהחלטתי שוב שלחתי לו הודעה כתובה וקבענו.
שמחה שעוזרת

_מרגישה מין פחד.
הלב שלי דופק מהר, וזה גורם לי לפחד , למין חוסר אונים.
אני כבר לא יודעת מה הסיבה, האם בכלל קשור לכל החויה האחרונה הזו?_
זה נשמע כמו חרדה.

_את יכולה לצפות לכך שכשתרדי דרך שכבות ההגנה, יגיעו הגנות נוספות כמו פחד או אשמה ובושה.
גם אלה הגנות שנועדו להפריע לך להגיע למקור המצוקה שלך. הן לא משקפות מציאות._

תראי, אני חושבת שלהיבדק ולשלול בעיה זה רעיון טוב - אם יש בעיה צריך לפתור אותה, ואם אין - זה ייתן לך "בדיקת מציאות" שהפחד הזה הוא הגנה.

זה ישמע אולי מוזר, אבל תודה שאפשר להיות איתך במקום הזה.

אני שואבת השראה מהאומץ והכנות שלך כאן.

_"יחד עם זאת- קצת מוזר שבכזו קלות ישר פיטרו? לא נזפו, לא העירו, לא נתנו לו הזדמנות לתקן.
משהו בלבי בכל זאת גם עם הרופא , על התהליך המהיר בו פוטר._"כנראה שהיא לא המתלוננת היחידה...
וכנראה שזה היה חמור.

_מרגישה מין פחד.
הלב שלי דופק מהר, וזה גורם לי לפחד , למין חוסר אונים._
נשמע כמו חרדה
טבעי למצב טראומטי, מחזקת אותך עד כמה שאפשר דרך האינטרנט,
לפעמים מצבי טראומה מעוררים שכבות עתיקות יותר בנו , לא בהכרח קשור לאותו סוג של נסיון,
אבל שווה לצלול כאן עם מישהו חי ולא מול המסך לחוויות של הגוף
סליחה אם זה מנדנד לך אבל לדעתי כדאי לעבור את התהליך הזה עם מטפל/ת טוב/ה כלשהי באופן ממשי
למרות שיש כאן מפגש עם נשים מדהימות וידע רב, לי נראה שזה לא מספיק טוב
באהבה ובהערכה רבה
עשב

שלום מתמודדת

היום הגעתי לדף שלך וקראתי את כולו ברצף. את מדהימה בעיני ואמיצה, ובזכותך התאספה כאן הרבה חכמה נשית רכה ותומכת, גם בזכות המגיבות הנפלאות. בזמן הקריאה היו לי המון דברים לכתוב לך, החל מתודה על הכנות והפתיחות- ולא אין מבוכה בתיאורים שלך- ודרך חיזוק לאסרטיביות שלך כמו גם לרגישות החוצה- לרופא כמו לעם הנשים- עד להסכמה עם המבקשות ממך להפנות את אותה הרגישות פנימה...

אני מבינה את התגובה שאת מתארת למה שעברת- וממש לא משנה בעיני לצורך הענין למה התכוון הרופא- כתקשורת ברורה וישירה של הגוף איתך. אני יודעת שאצלי פעם בדיקה גניקולוגית לא היתה ענין רגשי, לא היה אכפת לי אם זה רופא או רופאה וההתייחסות היתה "פלסטית". היום אני קרובה יותר לגוף שלי, מכבדת אותו יותר ומקשיבה לו- במיוחד לרחם שאיתה עברתי מסע של ריפוי- והקשר הרגשי, התחושות והזכרונות שמוחזקים בגוף- במיוחד באזורים האינטימיים- לא יכולים יותר להיות מודחקים.

מהחויה שלי ומשיחות עם נשים אחרות אני רואה שמשהו נוסף במודעות הנשית מתעורר, כזכרונות אישיים וקבוצתיים, והם לפעמים מאד קשים.
פתאום אנחנו מגלות עד כמה יומיומית יכולה להיות חווית האונס, ההקטנה העצמית, ההשתקה העצמית. או האשמה על היותך אישה.
זה לא קשור ישירות לגברים, או לגבר מסויים, בהכרח. זה פשוט מתעורר. ההבנה כמה עמוק נטענו בתוכנו דפוסים של קורבנות, רובנו לא חוות את עצמינו ככה על פני השטח- עברנו דרך ארוכה, אנחנו כבר יודעות שיש לנו ערך וזכות וקול ומקום בעולם.
ודוקא בזכות הבטחון הזה יש עכשיו מקום שבתוכו הפצעים העמוקים יותר, הדפוסים הנסתרים יותר, יכולים להתגלות.

אגב גברים, גם להם לא קל. גם בהם יש דפוסים עתיקים שמבקשים להשתחרר. בבקשה קחו את זה בחשבון (ולא על חשבונכן) כשאתן חושבות שהם קשוחים.

הלכתי להתייעץ אצל רופא נשים מומחה. סיפרתי לו את ענייני והוא אמר את דברו. ואז שאל אם הוא יכול לבדוק אותי, והסכמתי. הוא בדק אותי בבדיקה שגרתית. רק אחרי שיצאתי פתאום שאלתי את עצמי מה פתאום הוא בדק אותי? אני בטיפול אצל רופאה אחרת, והנושא שאיתו הגעתי (פוליפים ברחם) הוא כזה שגם עם אולטרה סאונד (שהוא לא עשה לי) רגיל לא רואים, והוא הפנה אותי בעצמו לבדיקה מיוחדת שבה- ורק בה- אפשר לראות אם יש פוליפים.

כתבתי את זה כי זה גרם לי להרגיש מנוצלת, כאילו גבר אמר לי לשכב איתו ועשיתי את זה בלי לבדוק אם זה מתאים לי. נכון הסכמתי, אבל למה? מתוך איזה הרגל? הבנתי שזה דפוס פעולה נשי שאני מפעילה (ומפעיל אותי) כאמצעי השרדות בעולם אפילו שלא בדקתי אם באמת צריך. הבנתי שהסכמתי שיבדוק אותי כי לא היה לי נעים לסרב, רציתי שהוא יהיה "בצד שלי".
גם הגוף התקומם, ורק הרגישות שלי אליו מאפשרת לי לשמוע אותו. שנה לפני זה לא הייתי שמה לב.
וכל זה בלי שאני חושדת ברופא הזה בשום דבר שלא כשורה. זה בכלל לא קשור אליו.
פשוט לא חשבתי לשאול למה הוא רוצה לבדוק אותי ואם זה הכרחי. לא רציתי להתפס בעיניו כ"אישה רגשנית".

(אחרי הבדיקה הספציפית שאליה הוא הפנה אותי, שנחוותה כטראומה עצומה לגוף ולנפש, וגם היא בלי שמישהו יפעל שלא כשורה אלא מעצם הענין שדוחפים לי מכשירים לגוף, אני נאנקת מכאב ואף אחד לא מדבר איתי או מסתכל אלי, ובעקבותיה שבוע של כאבים ודימום, הבנתי שאני לא עושה לגוף שלי דברים כאלה יותר. )

למה כתבתי את כל זה לך? כי אני רוצה לחזק אותך ואת הרגישות שלך וההקשבה לקול שבא מתוך התאים של הגוף.
בזכות ההסכמה שלך לשמוע, הגוף מדבר. והגוף שלך כנראה לא אהב את מה שקרה שם ומבקש ממך להתייחס אליו אחרת.
מתי את נותנת לדברים לקרות באופן שפוגע בך, כדי לא לפגוע באחרים?
ומגלה שפעלת כך רק אחר כך?
מתי את יודעת ולא מרשה לעצמך להאמין לידיעה?
איזה אמונות עתיקות על הגוף שלך ועל עצמך עדיין מתחבאות שם ומבקשות הכרה ושחרור?
מה את צריכה כדי להיות בטוחה? כדי שיהיה לך טוב?

עזבי לרגע את כל השאר.
כולנו מחוברים בכל מקרה, וכל ריפוי שאת עושה בתוכך מהדהד בתדר של כולנו.
אני מסכימה עם מי שאמרו שאפשר להתלונן כשיגיע הזמן הנכון לזה ולא עכשיו.

תודה שאפשרת לי להיות עדה לתהליך המדהים שאת עוברת,
מאחלת לך שקט וקבלה עצמית, עם הידיעה והספקות.
טל

_נזיפה, במובן הטוב, המכוון והמאיר.
זה בסדר גמור._
אה, אחת מאלה.. אז סבבה.

כתבתי למעלה, אולי יש גם פגיעה פיזית שבגללה את מרגישה בערה?
אני חושבת שכדאי מאד לבדוק שמצבך הפיזי שפיר. אני לא יודעת אם בטוח שהוא טיפל במצב שהגעת איתו באופן מלא. השארי איתי רגע. אני שואלת ככה - נניח שהיית הולכת לרופאה הקבועה שלך במצב הלא פשוט שהיית, ונניח שלא נגעה ושאין כל ספק בזה. ועכשיו את חשה בערה, דפיקות לב ועוד. לא היית הולכת שוב לבדוק אם הכל בסדר? ברור שהיית הולכת! זה יאפשר לך גם שיחה נוספת עם אשת מקצוע שאמונה עלייך.

שליחה על ידי אישה* » 16 מרץ 2010, 21:40

הכתבה שקושרה לדף הזה אינה דומה בכלום למקרה בדף זה.
יש הבדל בין רופא שהוא בהמה (עם התנצלותי הכנה לבהמה)
לבין רופא ש מ נ צ ל מינית את מטופלותיו (בנוסף להיותו בהמה)

אהלן לכלן.

כל פעם שנכנסת ויש כמה כותבות, מרגישה כאלו הגיעו אלי כמה חברות ישנות ומוכרות.

זה ממש מצחיק, כי לכל אחת מכן יש סגנון אישי, ואני כבר מתחילה להכיר אותו.........*
אין לכן מושג מה התמיכה שלכן עושה לי.
אתן כל הזמן מחמיאות לי, אבל תסתכלו רגע על הדבר הנפלא הזה-

יש כאן חבורת נשים חכמה , נבונה ורגישה באופן בלתי רגיל.

והחבורה הזו מגדישה לי מזמנה ומרצה, יום אחר יום כבר במשך שבוע ויום!*
עשב, כנראה את צודקת לגבי הרופא, יתכן וזו לא הפעם הראשונה.
לא כל כך בקלות עושים צעדים כאלה במחוזותנו......
וגם לוקחת את עצתך לגבי עזרה שאינה וירטואלית, יתכן?
ניצן, כרגע המצב הפיזי הבעייתי קשור לגוף בכללותו ולא למקום עצמו שנבדק, ואכן הלכתי לרופא, כבר אספר על החויה המתקנת שהיתה לי אצלו.
ואישה, את ממש צודקת. אני שומעת את הכעס מגרונך, או יותר נכון ממקלדתך.
אם אכן הדברים קרו כפי שאני כיום מרגישה- זה אכן ניצול מיני וגם מעשה שנעשה ללא ידיעתי.
כלומר, הרופא בכתבה שדיבר לא יפה והתנהג באופן מזלזל- עשה זאת על פני השטח.
הרופא שבדק אותי- עשה מעשה שבינו לבין עצמו , וללא רגישותי יכולתי ללכת משם מבלי שהייתי יודעת או שהוא היה נותן כל דין.
תמי, קשה לי להבין עוד עד הסוף את משמעות הפחד כהגנה. או דוקא ההפך- כשההגנה יורדת הפחד מופיע?
ובכל אופן אני מניחה שמדובר בתסמינים של פוסט טראומה.
זה למעשה מה שאמר לי גם הרופא.
זה רופא משפחה שלי, אבל בלי עין רעה, אני רואה אותו אחת לחצי שנה, שנה.
כך שאיני מוכרת מבחינתו (וגם ההפך, מבחנתי).
לא ידעתי אם אוכל לספר לו, בכל מקרה רציתי לקבל משהו נגד השיעול כי כבר שבוע אני נורא משתעלת.
כך שהחלטתי שאתחיל מזה ואראה אם יכולה לשתף.
הפנים שלו היו כל כך רכות ונעימות, הוא פנה אלי בכזה כבוד ובדק בכזו עדינות,
שזה היה אך טבעי לספר לו.
אחרי שספרתי הוא הסתכל עלי בשוק, פניו ממש נפלו!
דבר ראשון הוא אמר לי "לבי אתך , צר לי מאד". ורק המילים הללו, היו הכל בשבילי!
הרגשתי שהוא מתבייש לרגע להיות שייך לעם הרופאים, הוא אמר משהו בסגנון
ואז הוא אמר שזה ממש מעשה פלילי ושאל אם אני מתכונת להתלונן.
אמרתי לו שתמיד יהיה הספק, כי הבדיקה לא תועדה, ואני לא רופאה.
הוא טען שאני יכולה להתלונן ולצרף לתלונה את הספק,( וסיפר לי שבתו ושכנה התלוננו על המנקה של הבנין,
הם לא ידעו אם הבנות הצעירות אכן מתארות מציאות ולכן התלוננו תוך שהם מדווחים על הספק).
חומר למחשבה.
הוא נתן לי משהו לשיעול ומשהו קל להרגעה, עדין לא לוקחת. הוא סבור שהבחילות ודפיקות הלב יעברו עם התרופה.
אבל, אני כמובן לא יודעת אם כדאי לי לטשטש את סימני הגוף הללו? את מה שהם רוצים לאמר לי.
בכל אופן , *הוא היה פשוט מדהים, רציתי לחבק אותו , אבל אז חששתי שאני זו שאקבל תלונה
על אונס של רופא מקסים במרפאה, אז ויתרתי על החיבוק.
אבל יש עוד רופאים כאלה!*
ואחרונה חביבה, טל יקרה.
התאספה כאן הרבה חכמה נשית רכה ותומכת, גם בזכות המגיבות הנפלאות- מסכימה אתך!
שאלת אותי שאלות מאד חכמות, כמובן שכל אחת דורשת ים של מחשבה , אבל זה כיוון קצת אחר, מה שנתת.
אני חווה את השאלות הללו, כהתיחסות יותר רחבה, יותר עמוקה, למקום ממנו הנשמה והגוף מדברים.

כולנו מחוברים בכל מקרה, וכל ריפוי שאת עושה בתוכך מהדהד בתדר של כולנו.
וגם המשפט הזה- מדהים בעיני!
אם מסתכלים כך על מה שקורה לנו ועל הקשרים שלנו בעולם- הכל נחווה אחרת.
אופטימי, מיוחד ובעל משמעות אין סופית.
נשמע שגם את עברת חויה פיזית לא קלה, גם כן במקום כל כך רגיש ואינטימי. מקווה שהתאוששת מזה לגמרי.
תודה לך על הרבה מחשבה והרבה מילים.
לילה טוב לכלן, אישה בהחלט מתמודדת.

שליחה על ידי עינת* » 16 מרץ 2010, 22:34

_כולנו מחוברים בכל מקרה, וכל ריפוי שאת עושה בתוכך מהדהד בתדר של כולנו.
וגם המשפט הזה- מדהים בעיני!
אם מסתכלים כך על מה שקורה לנו ועל הקשרים שלנו בעולם- הכל נחווה אחרת._
מדהים!

לא יכולה לקרוא את מלוא הדף. קראתי את דברייך האחרונים 'אשה מתמודדת' ושמחה שאת נעזרת כאן ! רציתי להגיד לך שכשהייתי בת ארבע וקצת, עברתי לצערי בדיקה גניקולוגית... . אינני זוכרת ממנה כלום. בד"כ הזכרון שלי די טוב.
כנראה הבדיקה היתה בגדר טראומה על טראומה בגללה נבדקתי. כשגדלתי מצאתי את תוצאות הבדיקה. לצערי הרב (היה הרבה צער סביב הנשאים הללו...), ובהמשך קראתי בעיתון כי אותו גניקולוג פגע במטופלות שהגיעו אליו והועמד על כך לדין.
באופן אישי זה היה לא פשוט לי לקרוא על כך בעיקר כי הסיבה להפנייתי לרופא ההוא הייתה מספיק קשה, אבל לפחות הייתה הידיעה שמשהוא הגביל את אותו גניקולוג מלהמשיך ולפגוע.
מקווה שתמשיכי להתאושש וגם...כשתצטרכי, שתמצאי רופא טוב מקצועם ואנושי לא פחות מכך שילווה אותך כשתצטרכי.

לילה טוב !!

@}(())

עירית_לוי

שלום אישה מתמודדת יקרה ואמיצה

ראשית, אני מתחברת מאוד לרעיון ולתהליך ש תמי גלילי הציעה ותיארה.

ועכשיו, מתוך המשקפיים שלי:

חוויית הניצול שחווית "זרקה" אותך, "לקחה" אותך. זרקה אותך הרבה יותר רחוק והרבה יותר עמוק מהחוויה עצמה שאירעה במציאות.
את זה אני כותבת מבלי להמעיט מחומרתו של המעשה או מגודל הטראומה שחווית. שימי לב.

עכשיו, ברור שכל אשה שתחווה אירוע מסוג כזה, פגיעה מסוג כזה, תגיב ולא תישאר אדישה. ברור.
אבל,
אני נוטה לשער ולהניח (ותבדקי אַת אם זה נכון מבחינתך) שעבורך יש משהו מאוד טעון בחוויה של ניצול.
וכאשר משהו שקורה במציאות מכניס אותך לתחושה של "אני מנוצלת", מזכיר לך את המקום הזה בתוכך - את הפצע שקוראים לו "אני מנוצלת" - זה מטלטל אותך בעוצמות גדולות מאוד, ומרחיק אותך לגמרי מהמרכז שלך. בדיוק כמו אם יהיה לך פצע פתוח בברך ומישהו יתנגש בך. זה יטלטל אותך ויכאב לך הרבה יותר מאשר אם לא היה שם פצע.

ואז,
האוטומט, מנגנון ההגנה שלך מנסה לעזור לך לברוח הכי מהר והכי רחוק מתוך החוויה הבלתי נסבלת הזאת.
הדרך הכי יעילה שמנגנון ההגנה שלך מכיר זה לחפש הכרה בעוול שנעשה. ההכרה מטשטשת עבורך את הכאב הנורא שמכאיב לך הפצע ההוא.
הרבה מאוד מהאנרגיה שלך בימים האחרונים נותבה לחיפוש ההכרה, ולפני כן לשאלה האם בכלל ראוי/נכון/מוסרי לבקש את ההכרה הזאת.

זו הסיבה גם, אני מניחה, שרופא המשפחה שלך כל כך נגע בך וריגש אותך:
כי הוא סיפק לך הכרה. הוא סיפק לך כביכול אישור והכרה מבחוץ על כך נוצלת. שנגרם לך עוול. ושזה לא בסדר.

ההכרה מבחוץ מתפקדת עבורך כמו פלסטר, כמו משכך כאבים.
היא חשובה לך, היא מרגיעה, היא נעימה. היא מאוד מאוד מקלה עלייך. וזה לא רע, אוקיי? זה יופי. זה מה שעובד עבורך כרגע.

רק מה - אני נוטה לנחש שההשפעה של ההכרה הזאת עלייך תהיה זמנית. זמנית כי במוקדם או במאוחר את תישאבי שוב לחוויה או לזיכרון של החוויה שצרובה בך של "אני מנוצלת".
ואת תחפשי עוד הכרה בחוץ. ועוד. וגם בפנים. ושוב בחוץ.

אבל - הכרה בלבד לא תשחרר אותך מהחוויה. היא לא תרפא את הפצע. היא רק תרגיע ותשכך.

הפגיעה הגיעה מבחוץ,
ופגשה פצע שיושב בפנים.
את מנסה לרפא אותו באמצעות הכרה שתגיע מבחוץ,
אבל עדיף לך יותר, יעיל עבורך יותר, לרפא אותו מבפנים, ולתמיד.

זה באמת הפְּנים, לא החוץ - שיכול לתת לך את המענה שאת כל כך כמהה לו.

מנסיוני, כאשר מתמקדים שוב ושוב בבחוץ - המציאות ממשיכה לזמן לנו סיטואציות חיצוניות דומות במהותן.
כל סיטואציה כזאת יוצרת מחדש הזדמנות להפנות את הפוקוס פנימה.

מציעה לך מכל הלב - קחי אותה, את ההזדמנות

אם זה מדבר אלייך כמובן.

עירית לוי. קודם כל, כל מה שכתבת לי מדבר אלי!! מאד!!
אני מוכרחה לאמר קודם כל שהכתיבה שלך , היא משהו מאד מאד מיוחד.
את כותבת דברים נורא עמוקים וחזקים, מצד אחד, ויחד עם זאת, השפה נורא בהירה ומובנת.
לא יודעת להסביר את מה שעובר אלי, אני מרגישה מין אנרגיות נורא בהירות, פתוחות, מסודרות, מדויקות!
מרגישה את כל זה ברמה אנרגטית.
אני לא אגיב עכשיו על תוכנם של הדברים, מכיון שרוצה לקרוא את זה לפחות עוד פעם פעמים, לחיות עם זה קצת,
ואז לראות איך מעבדת את זה, איך הופכת את זה לשלי, ואז גם אכתוב יותר לגבי זה.
אני גם צריכה לבדוק האם מה שכל כך טעון אצלי זה עצם הניצול, או משהו קרוב, מקביל אליו?
באמת רוצה לחשוב על הכל , לפני שכותבת.
אני חושבת שמתחלת הדף , גם אני שואלת ומבררת למה התגובה שלי כל כך חזקה, ולמה זה מתחבר?
בנתיים, אני רוצה לכתוב לך המון תודה על הענות שלך, ועל הדברים הבהירים והכה חשובים.
כל זה עכשיו , לפני שהולכת לישון.
הדף הזה והתגובות כאן, ממש מרגשות אותי.

פלונית אלמונית.
כשקוראים ושומעים דברים שילדות קטנות כפי שאת היית עוברות, בא לבכות!
זה לא משנה הפרטים, ואיזה סוג טראומה ואם זה ניצול-
זה דברים שלאלוהים אסור להרשות!
לא ילדות בגיל ארבע וקצת!
לבי ממש ממש אתך, מקווה שהגניקולוג לא פגע בך אישית, אלא בנשים אחרות (לא שזה בסדר, כמובן),
אבל בכל זאת לא בילדה!!!!!!!!!!!!
זה ממש צועק טרואמה כזו.
מקווה שזה מאחריך?
לילה טוב לך ולכלן.
ליל מנוחה והרבה תודות.

www.ted.com eve ensler

_לא מזמן הייתי בפגישה עם פסיכולוג.
באיזה שהוא שלב הוא העיר הערה צינית שקשורה לכאב שלי (שלא הבעתי אותו בבירור.)
מאותו רגע השתתקתי. (מלשון משותקת) ולא הייתי מסוגלת להתעמת מולו. גם אחר כך._
[...]
וובעקבות הערה ההיא הודעתי לו בהודעה לנייד שאני סיימתי את הטיפול.
(הפעם בעילום)

אני בגיל 20 התגוררתי תקופה בקיבוץ, והייתי אצל פסיכולוג מטעם הקיבוץ.
באחת הפגישות סיפרתי לו שקשה לי עם החברָה בקיבוץ, ונתתי לו דוגמא שלגלגו עליי על שאלה ששאלתי.
אז הפסיכולוג אומר לי: 'זו באמת שאלת קלוץ'.

זה היה הדבר אולי הכי משפיל שהוא היה יכול להגיד לי בהקשר הזה.
התכוונתי אחר כך לעזוב אותו בעקבות זה, אבל בדיוק העזיבו אותי מהקיבוץ - מתברר שבשיתוף פעולה איתו ! (מה שכמובן היה יותר משפיל).
חבל שלא חזרתי לומר לו מה אני חושבת על הדברים האלה.
אני מאמינה שאם זה היה קורה היום - לא הייתי עוברת על זה לסדר היום.

זה אולי לא קשור לדף באופן ישיר (אולי כן?), אבל נזכרתי בכך בעקבות דבריה של הפעם בעילום.

אולי זה לא המקום, אבל רופאת הנשים שלי מתחמה בגינקולוגיית ילדות. אם מישהי צריכה...
עליה אפשר לסמוך.

אשה מתמודדת, אני חושבת שההתמודדות שלך מעוררת השראה, את אישה חזקה ומרשימה. אני מנסה למצוא את הדרך לומר את מה שאני רוצה לומר, מבלי שאשמע כאילו אני כופרת במה שקרה לך. אני בהחלט חושבת, שאם אישה חושבת שהיא עברה הטרדה, סביר להניח שהיא עברה הטרדה.

יחד עם זאת, ניכר היה שאחד הדברים שחיזק ביותר את תחושתך שהיתה הטרדה, היתה תגובת הרופא, העובדה שהוא בחר להתנצל ולהילחץ במקום להילחם ולהכחיש. אני חושבת, שבהחלט יתכן שהוא פשוט נורא נלחץ. אירוע כזה יכול לשנות את חייו בן-רגע. בנוסף, אני חשה אי-נוחות מסוימת לנוכח הבטחון המוחלט שציינו חלק מהכותבות כאן בנוגע לכך שאין מקום לספק, ושזו היתה הטרדה.

אין ספק שאת חווית הטרדה. יש צל צלו של ספק בנוגע לשאלה, האם היא היתה מכוונת. האם אני ברורה? אני מתכוונת, שכל התגובות שלך, הן תגובות קלאסיות של מי שהוטרדה. מבחינתך - הוטרדת. וכמי שהוטרדה מינית בעצמה, קל לי להזדהות עם התחושות הקשות שהתעוררו בך.

לכל אורך הדף, צרמה לי העובדה כי תגובתו המבוהלת של הרופא היא זו ששכנעה אותך באשמתו, ואני רק רוצה להפנות את תשומת לבך לכך. היזכרי באיזה להט טען ביל קלינטון, למשל, שהוא לא קיים יחסי מין עם מוניקה לווינסקי, קבל עם ועדה. והוא דווקא כן קיים. אז תיתכן האפשרות, שמישהו שמכחיש באופן רפה, מתבלבל, מגמגם ולא מצליח להגן על עצמו כהלכה, עושה זאת כי זהו אופיו, ולא כי הוא אשם.

נקודות ורודות אגדיות,

אם מתאים לך, האם תוכלי לפרסם את שמה של הרופאה?
כך, שאם משהוא יצטרך שתהיה לו דרך לצור קשר עימה, ובעיקר כדי שתהיה מודעות לכך שיש אשת מקצוע שמטפלת ספציפית בילדות ושעליה ניתן לסמוך. זה לא מובן מאליו שיש מטפלת בילדות ושעליה ניתן לסמוך...).

שלום לכלן, מקווה שאתן בטוב.
אני בהחלט יותר בטוב, מצליחה להשתקם ולשים מאחורי את הסיפור,
אולי זו הסיבה שגם לא הייתי כאן.
הייתי זקוקה לאיזה שקט ולהכנס פנימה , להחלים.
אני ממש בסדר עכשיו!
עוד יש לי קצת בלבול וחוסר פוקוס כללי כזה, אבל ממש במקום אחר.
אני יודעת שכבר הודתי המון, אבל שוב רוצה כאן לאמר לכן, שהייתן עזרה נורא משמעותית בשבילי, בימי הסערה.
פלונית אלמונית, קודם כל, אני נורא מצטערת לקרוא שנוצלת מינית,
מהחויה הקטנה הזו שאני עברתי, אני מתארת לעצמי שזה ממש סיוט אמיתי.
יש בדבריך כמובן, גם כתבו לי את זה כאן כמה פעמים בעבר.
מה שכתבתי בתשובה, שלא רק סגנון הדיבור והלחץ שלו הפריעו לי, אלא גם התשובות הרפואיות פרופר-
אותן תשובות שלא היה לו לתת לי.
ולכן כתבתי לו מכתב אישי, אשר פונה רק אליו ללא העתקים וללא תלונות.
כתבתי לו שאני מניחה שהוא היה מאד לחוץ בטלפון ולכן התקשה לתת לי סיבות רפואיות,
ולכן אני פונה במכתב, ומבקשת ממנו לבדוק היטב את התיק שלי, מה קרה בבדיקה שלי,
ולענות לי על השאלות שאני שואלת- פרטתי לו במכתב מה לא היה בסדר בעיני.
כתבתי שאני רוצה ממנו תשובות רפואיות ולא משפחתיות (כמה ילדים יש לו ואיזה משפחה מפוארת..........).
זהו, ברגע ששלחתי, הרגשתי ששמתי את זה מאחורי.
אני לא מצפה לתשובה, אפלוו קצת חוששת לקשר מחודש אתו בכל דרך שהיא.
אבל מרגשיה מאד שלמה עם הדרך הזו.
מצד אחד כתבתי את הדברים, הוא יצטרך להתעמת אתם,
ומצד שני זה ביננו, ללא כל התערבות או גרימת נזק לו, שלא לצורך,
כשאניני יכולה להיות משוכנעת לגמרי.
חשבתי לא מעט על הדברים של עירית לוי, חושבת שיש בכך הרבה,
אבל כרגע זה מוקדם לי להתעסק בנפש יותר מדי לעומק.
תודה לכלן, אישה.

ׁׁ(())

עירית_לוי

_חשבתי לא מעט על הדברים של עירית לוי, חושבת שיש בכך הרבה,
אבל כרגע זה מוקדם לי להתעסק בנפש יותר מדי לעומק._
טוב שאת קשובה לעצמך. הדברים האלה דורשים מוכנות פנימית ויש רגעים שזה ממש לא נכון ולא מתאים.

יחד עם זאת יש לי תחושה חזקה שעצם זה שחשבת על הדברים,
עצם זה שהסכמת לפגוש את האנרגיה של הרעיון הזה (כפי שתיארת שעשית בהודעה שכתבת לפני שלושה ימים),
עצם זה כבר יצר משהו חדש: את שחררת חלק נכבד מהצורך בהכרה חיצונית.

זה בא לידי ביטוי בכך שכתבת לרופא מכתב אישי (לא תלונה), את לא מצפה לתגובה, וברגע ששלחת את המכתב שחררת את העניין.
זה היה הרבה יותר אקט של סגירה והשלמה, מאשר אקט של בקשה בהכרה.

וזה שינוי גדול, זה שינוי עמוק שאת עשית, מבלי להפעיל שרירים נגד עצמך או להתעסק בנפש יותר מדי לעומק כמו שקראת לזה. פשוט עשית אותו

זה לתחושתי. כמובן תבדקי אם זה נכון גם לתחושתך.

גאה בך!

אני עוד לא ממש מנוסה באייקונים אז קבלי חיזוק וחיבוק!

טל

ואוו, נכנסתי וקבלתי כל כך הרבה חיבוקים!
תודה תודה, על כל החיבוקים.
ותודה עירית על התשובה.
אני מאד מקבלת את מה שכתבת לי.
מסכימה אתך שהצעדים האחרונים שלי היו:
זה היה הרבה יותר אקט של סגירה והשלמה, מאשר אקט של בקשה בהכרה.

אני מרגישה יותר טוב, נראה לי שהדברים בסך הכל מאחורי.
אני מניחה שיקח לי עוד זמן עד שאוכל לגשת ולהבדק בבדיקה גניקולוגית,
נראה לי שגם אצל רופאה לא יהיה לי פשוט,
נראה לי שעצם בדיקה כזו, תחזיר אלי את הסצנה הזו,
אבל דוחה בנתיים את המחשבה על כך, עד שאהיה חייבת להתמודד עם זה במציאות.
לא יודעת גם בבטחון מה יקרה לי אחרי שהרופא ישיב לי תשובה, אם בכלל ישיב?
ומה אעשה אם לא ישיב?
ומה אעשה אם התשובה תקבע את ההבנות הלא טובות?
בנתיים דוחה את הכל.

שמחה על כך שיכולה לחזור ולהיות עם בעלי, דבר שבהתחלה לא היה אפשרי עבורי.
למרות שמדובר בבעלי, ואני סומכת עליו באופן מלא, כמובן,
ומדובר בקרבה נפשית ופיזית-
הרגשתי שלא יכולה לעבור כל חויה פיזית שהיא.
ועכשיו זה כבר בסדר. אני מאושרת על כך, מאד חששתי מהענין הזה.

והאם יצא לי להודות לכן, בנות יקרות?
לילה טוב, אישה.

התלבטתי קצת אם לספר כאן, אבל אם כל כך נחשפתי אז מה כבר ישנה?
בכל אופן הלכתי לקריאה אנרגטית של אישה שאני בקשר איתה מספר שנים.
בכל קריאה שעשיתי אצלה בעבר, קבלתי מידע בלתי רגיל - מרמות גבוהות יותר של תודעה, מודעות, נשמה,
לא משנה איך קוראים לזה.
שאלתי אותה - האם הרופא הזה אכן עשה מעשה?
היא טענה שהיא רואה אותו כאדם עם גבולות ברורים, חסר כל כונה רעה.
אבל-
מכיון שהאנרגיות שלי לאחרונה (מסיבות אחרות שלא קשורות לכאן)-
מאד חזקות ומאד לא מכוונות,
הוא הדהד לאנרגיות הללו,
ולכן היה לו סוג של ערבוב, סוג של בלבול רגעי.
היא מאד מאד נזהרה בדבריה, לא אמרה דברים לגמרי חד משמעים.
אבל מה שהבנתי ממנה, שכן קרה לו משהו מולי,
אבל ללא מודעות מלאה, ללא התכונות רעה,
מין חוסר פוקוס, והדהוד לאנרגיות שלי.
האנרגיות הללו הן אנרגיות אש, חזקות, שגם אם לא פנו אליו, הוא נכנס לתוכן.
האם אני נשמעת עכשיו ממש משוגעת?

האמת שבהתחלה היה לי ממש קשה לקבל את זה.
אמרתי לה, ואם אישה מגיעה עם תשוקה מינית, הרופא צריך להגיב לזה אנרגטית?
היא כמובן הבינה את דברי, ובכל זאת, טענה שאנשים שאינם חסונים,
יכולים להגיב לאנרגיות חזקות שמבלבלות אותם.
ורק רוצה להוסיף- שאני מאמינה באופן מלא ביותר ביכולת של האישה הזו, ובכנות דבריה.
טוב, מקווה שלא הפלתי אותכן עם הקטע הזה.
לילה טוב.

זה נשמע לי אפשרי. אני מכירה אישית מצבים כאלה, זה יכול לקרות גם עם אנרגיות של כעס, צחוק, עצב... אם הוא יבחר ללמוד מזה, הוא יכול לתרגל להיות בתשומת לב מאיזה אנרגיות הוא פועל ומופעל, פנימיות או חיצוניות. כי האחריות עדיין שלו על מה שהוא עושה ואפילו על מה שהוא משדר.

ואם את תבחרי ללמוד מזה, הרי כאלה חוויות קשות לא מגיעות אלינו בלי לאפשר לנו ללמוד- הרי גם את אחראית על מה שאת משדרת ואולי תרצי לכוון יותר במדויק את האנרגיות החזקות האלה- גם כאן אני מדברת מנסיון- כדי לשמור קודם כל על עצמך. אולי בכלל הרופא הזה הוא תמרור חשוב שהגיע כדי להראות לך דרך לעוצמה גדולה יותר.

שוב עברתי לרבדים אחרים, ואולי זה עוד לא הזמן. שמרי לך את ההצעה אם היא מדברת אלייך ואל תמהרי איתה. מסכימה עם מה שנכתב כאן שמדובר בתהליכים עמוקים והדרך לא תמיד קלה, אז אין מה למהר בה. אבל כשזה יתאים אולי תוכלי לחזור לדף הזה ולקרוא הכל מחדש ממקום אחר.

שמחתי לקרוא שיכולת לחזור אל בן זוגך, זה ממש יכול להביא ריפוי לגוף ולנפש, להזכיר איך נכון ומוגן לך להיות.

וגם אם תצטרכי בדיקה גניקולוגית, שימי לב שרוב הפעמים שבהם היית אצל רופא/ת נשים היו בסדר. את בטוח תהיי ערנית ומודעת יותר למה שקורה בבדיקה, בטוח תבחרי בקפידה למי את נותנת את האמון שלך. יש אנשים טובים ומסורים בעולם.

שוב חיבוק ושוב חיזוק, ושוב התפעלותי על אומץ ליבך להסתכל בעיניים של הפחד ושל הספק, ושל הרופא.

טל

אם מתאים לך, האם תוכלי לפרסם את שמה של הרופאה?

ד"ר גולדשטיק, גיניקולוגית שעובדת עם קופ"ח כללית (אולי גם עם עוד קופות?), המרפאה שלה בטבעון. היא מטפלת בילדות במרכז לין בחיפה.

האם אני נשמעת עכשיו ממש משוגעת?

לא ממש לא.
אני עוקבת אחרי הדף שלך מתחילתו.
נראה שאת עושה דרך מדהימה ממצב התחלתי של קורבנות והאשמה לכיוון של התבוננות פנימית ולקיחת אחריות על יצירת המציאות שלך.
אנחנו בוראים את המציאות שלנו ביחד עם שותפים. השותפים עובדים איתנו בתאום תדר. זאת אומרת מגיבים לאנרגיות שאנו משדרים ומהדהדים אותם בחזרה.
כשההדהוד הוא למשהו שלא נעים לנו לחוות, כמו תחושת ניצול, מערכת ההגנה שלנו משליכה את האחריות החוצה.
הבעייה היא שהנסיונות לעשות מניפולציה בשותפים לבריאה על מנת לשנות משהו בהם, מעכבים את הלמידה ואת המודעות העצמית שלנו.
כשאנו משחררים את הצורך שלנו להגיב החוצה , אנו יכולים להתחיל את המסע פנימה לזהות את דפוסי הבריאה האישיים שלנו.
נראה שבשלב זה בתהליך הגעת למקום בו את יכולה להתחיל לשאול את השאלות הנכונות: שאלות על עצמך ולא עליו.
אלה השאלות שתוכלי לקבל עליהן תשובות ודאיות. תשובות מעצימות שבעזרתן תוכלי לעשות שינוי אמיתי. שינוי פנימי.
השינוי היחיד שיבטיח שלא תחווי מצבים דומים בעתיד.
באהבה.

נעמי בן שיטרית, כתבת לי דברים מענינים מאד וחשובים מאד, את יכולה לכתוב איך את מתחברת לתחום הזה? האם מתעסקת בכך? לומדת?
כמובן אם מתאים לך. תודה רבה לך!
זה כל כך מתאים לי הדברים הללו, מכיון שבימים האחרונים מאז שאותה אישה אמרה לי את דבריה,
אני חווה שקבלתי מתנה יקרת ערך!
ממש בלי קשר לסיפור שקרה לי,
מרגישה שעיני נפתחו לרווחה!
פתאם מתחילה להבין ולחוות את ההשפעות שלי על הסביבה ועל מה שקורה לי.
עוד ועוד סימנים מגיעים אלי ומראים לי שאני/ אנחנו כל הזמן משדרים לסביבה שלנו, במודע וגם המון בלא מודע.
כאלו משאירים שובל אנרגיה אחרנו.
כמו שכתבת, אפשר לאמר שאנחנו בוראים את המציאות שלנו.
מרגישה שאותה אישה עזרה לי להבין, כמה השפעה יש לי על מה שקורה לי,
כמה השפעה יש לי על האופן בו הסביבה מגיבה אלי.
פתאם עם ההבנה הזו, קורים סביבי דברים מדהימים.
בסוף אני עוד אכתוב לרופא מכתב תודה ואשלח לו בונבונירה ופרחים לחג.

ובמקביל לכל מה שקורה לי פנימית,
יש את המהלך החיצוני של המכתב שכתבתי לו,
אולי זה בכלל שייך אליו המכתב הזה, ולא אלי?
למשהו שהוא צריך להיות מודע אליו,
אני הרפתי שם, שלחתי, ומרגישה שעכשיו העבודה היא שלו מול עצמו,
אלא אם כן יגיע אלי משהו חדש ואחר מהכיוון שלו?

מוסיפה גם לטל- האמת שקראתי את דבריך כבר אתמול, והם דיברו אלי מאד (הדברים שכתבת),
אני חושבת שהם גם כן מחזקים את אותו כיוון של האופן בו אנחנו משפיעים על סביבתנו.
כתבת לי:
הרי כאלה חוויות קשות לא מגיעות אלינו בלי לאפשר לנו ללמוד
והנה כבר מרגישה שמיישמת את דבריך ולומדת ולומדת.......
תודה, טל.

מתמודדת אהובה,
כתבת: בסוף אני עוד אכתוב לרופא מכתב תודה ואשלח לו בונבונירה ופרחים לחג.

זהו בדיוק! ברגע שמבינים שחוקי הבריאה פועלים כך שאנו זוכים לשיקוף והתממשות של עצמנו דרך הסובב אותנו, אנו יכולים להעריך את המתנה שבהזדמנויות מסוג זה.
הרי מעל הכל מטרתנו ושאיפתנו היא לגדול, לצמוח, להתפתח, להרחיב את יכולת ההכלה והאהבה שבתוכנו, אין אושר גדול מזה.
החוכמה היא לחיות את ההבנה הזאת, וברגע שמשהו לא זורם, לא מדוייק, פוגע... לקחת אחריות, לחבק את ההזדמנות ולהודות.
להודות מראש, עוד לפני שאפילו הבנו מה השיעור שלנו והיכן טמונה ההתפתחות הפוטנציאלית.
לכן אומרים הכל לטובה, וכל עכבה לטובה.
כשחיים מתוך מודעות זאת , הרבה יותר קל ויש פחות התנגדות למה שקורה לנו.
ניתן לזרום במהירות ובקלילות ממצב של חולשה(קורבנות) למצב של עוצמה (חיבור לכוח הבריאה).
ואין לזה כבר שום קשר אליו. הוא את התפקיד שלו בהתעוררות שלך סיים.

אפרופו פסח, זאת היציאה מעבדות לחרות.
חג שמח.

(לשאלתך, אני מתקשרת ומורה למודעות עצמית וקוסמית.)

נעמי, אהבתי. לקחתי כמובן לעצמי.

שלום
לא קראתי את כל הדיון (בתחילת הדף כן - ואז לא נכנסתי לאתר ואני רואה שהוא התקדם המון ).
ראיתי ששאלת בהתחלה על אופן הבדיקה ורציתי לענות. (אני מתנצלת אם זה חוזר על מה שנכתב).

בדיקה גינקולוגית אמורה להתחיל בהסתכלות - על החלק החיצוני, שפתיים גדולות ואז קטנות, הרבה פעמים מפסקים את השפתיים הגדולות יותר בכדי לראות פנימה, במיוחד אם יש חשד לגוף זר או פריחה/ גירוד.
רק אחרי ההסתכלות אמורה להגיע הבדיקה הפנימית.
יש מקרים שבמהלך הבדיקה הפנימית כשבודקים לעומק עם עצבע אחת או שתיים שאר כף היד נוגע באזור החיצוני.

אני לא יודעת אם זה היה המקרה אצלך ובכל אופן אופן הבדיקה, הדיבר ההסברים, ההתנהגות של הרופא אמורים לתת הרשגה נוחה ולא של פולשנות.

זהו רק רציתי להוסיף לך כמה עובדות 'יבשות'.
אני רואה שאת עוברת תהליך, בהצלחה זה לא ל:-)

_נעמי, אני ממש מסכימה עם דבריך ואולי בעיקר עם המשפט הזה:
ואין לזה כבר שום קשר אליו. הוא את התפקיד שלו בהתעוררות שלך סיים._

עשב השדה וקן לציפור, כיף לקבל ממכן דרישת שלום!!
בו לילי, את צודקת שהדף התקדם, וכפי הנראה את באמת מגיבה לשאלות מאד ישנות שלי.
כרגע, אני כבר לא עסוקה בעצם הבדיקה עצמה,
מנסה יותר להבין את אופן התגובה שלי, את החוקיות האנרגטית שמביאה אלנו דברים מסוג זה,
גם חויות כביכול קשות, אבל כפי הנראה אינן סתמיות.

קבלתי אתמול הודעה לפלפון שהמכתב הגיע ליעדו.
אני כבר במקום אחר, והרופא המסכן הזה, צריך להתמודד עכשיו עם הטענות והשאלות הישנות שלי.
מה אתן אומרות על זה?
יש כאן הגיון בכך שהוא יצטרך בכלל להתעסק בזה? לפחד ממני ומתגובתי?
חוששת מכך שפעלתי במהלך שאינו רלונטי כבר יותר, ובכל זאת המהלך מתנהל,
כי הוא כבר נעשה ואין להשיבו.
יש בי אפלו רגשי אשם!
מה אתן אומרות בנות יקרות, איך חיה עם רגשי האשם, ועם מהלך שאולי נעשה באופן אימפולסיבי מדי?

מתמודדת,

תחסכי מעצמך סבל. על מה אשמה?
נראהשבזכות עושרך הפנימי וכנראה שלל תכונות טובות וחוסן אישי, הצלחת להפיק תועלת ממה שעבר עלייך.

אולי יקל עלייך לחשוב שבפני הרופא תעמד כעת האפשרות, ההזדמנות ללמוד את השיעור שלו ממה שקרה. בנתיים ממה שעולה מאופן תגובתו נראה שהוא לא היה מפוקס ללמידה... . גם אם בעקבות מכתבך התוצאה תהיה שהרופא יחדד את רגישותו בעת בדיקה, זה יהיה די יפה בעני... . לא ??

_יש בי אפלו רגשי אשם!
מה אתן אומרות בנות יקרות, איך חיה עם רגשי האשם, ועם מהלך שאולי נעשה באופן אימפולסיבי מדי?_
ממש לא, ממש לא אימפולסיבי,
להיפך יש איזו נטיה לקחת על עצמך את כל האחריות , ועצם הכתיבה כפי שנכתבה(לא למערכת ולא כתלונה אלא כידוע אישי )
הוותה גם תרגיל רוחני לך של הורדת רמת הספקות ויחד עם זה יציאה החוצה מהבועה הכואבת של החוויה בה היית בעצם מאד לבד, (להוציא כל מי שנתמכת בו)
ושל יציאה מהלופ שההית בו
ולא האשמת רק הבאת לידיעתו כך
שאם זו תאונה או חוסר רגישות יש לו הזדמנות ללמוד
ואם זו דרך שהוא כבר התנהל בה בעבר , הוא יראה בזה סוג של תמרור עצור , אני מקווה
בכל מקרה להזכירך, רשגי אשמה הם עוד סוג של לופ רגשי שכמו סוס עץ , מעסיק אותך ומוביל לשוממקום,
רציתי גם להסיב את תשומת ליבך לכך שיש גבול דק וחשוב בין לקיחת אחריות אישית

_מכיון שהאנרגיות שלי לאחרונה (מסיבות אחרות שלא קשורות לכאן)-
מאד חזקות ומאד לא מכוונות,_

_אבל מה שהבנתי ממנה, שכן קרה לו משהו מולי,
אבל ללא מודעות מלאה, ללא התכונות רעה,
מין חוסר פוקוס, והדהוד לאנרגיות שלי._

לבין אשמה ,זו עדיין אחריותו כרופא לזהות מצבים גבוליים ולהגן על מטופלותיו
ויש לו בהחלט על מה להודות לך (המכתב, ותגובתך )
אשמה מיותרת לחלוטין
שבת שלום

אשמה נובעת מחוסר קבלה עצמית.
קבלי את עצמך ואת איך שהגבת, גם אם את מזהה שפעלת באופן פזיז מתוך מודעות שלא היתה שלמה.
המשיכי להתמקד בעצמך ובהתפתחות שלך ולא באיך הוא יגיב לאיך שהגבת...

אנחנו כל הזמן מתנסים, לומדים ומתפתחים, מכאן שעלינו להיות בתנועה מתמדת מרמה א' לרמה ב'.
אין כל תועלת בלגנות את רמה א' או להאשים את עצמנו שהיינו שם.
תביני ותחמלי את התנהלותך ברמה א' ותחגגי את מיקומך ברמה ב'.

את מהווה מקור השראה בכך שאת משתפת אותנו בשלבי התהליך , היי גאה בעצמך.

שליחה על ידי נטע_ש* » 26 מרץ 2010, 15:14

_תביני ותחמלי את התנהלותך ברמה א' ותחגגי את מיקומך ברמה ב'.

את מהווה מקור השראה בכך שאת משתפת אותנו בשלבי התהליך , היי גאה בעצמך._

_רציתי גם להסיב את תשומת ליבך לכך שיש גבול דק וחשוב בין לקיחת אחריות אישית
[...]
לבין אשמה ,זו עדיין אחריותו כרופא לזהות מצבים גבוליים ולהגן על מטופלותיו_

מסכימה עם עשב.
אני מאוד מעריכה את התהליך שאת עוברת, ואת ההבנות שהגעת אליהן, ומחזקת את ידייך להמשיך בכיוון הזה,
אך לדעתי, לא כדאי שתלכי עם ההבנות רחוק מדי עד כדי התנתקות מהדברים המיידיים.

זה שאת רואה את האחריות שלך, זה לא פוטר אותו מאחריות כרופא (או כאדם).
זה שאת רואה איך את מושכת אלייך משהו או יוצרת אותו בחיים שלך - זה לא נותן אישור לאנשים אחרים להתנהג בצורות כאלו.

ולכן, גם אם את מבינה את המקום שלך בתוך זה - אני חושבת שעדיין חשוב להעמיד את הבן אדם השני במקומו.
ובמיוחד אם האדם השני עשוי לפגוע גם באחרים באותה צורה - בוודאי שחשוב שתפעלי, ותעשי כל מה שצריך כדי שזה לא יקרה.

התובנות הרוחניות לא צריכות לנתק אותנו מהמציאות.
זו תהיה טעות לדעתי.

עניין המכתב שכתבת - טוב מאוד !
וטוב שהרופא ייתן על זה את הדעת, ואם צריך שייתן גם דין וחשבון.
התהליך שאת עושה עם עצמך הוא נפלא - והוא לא מעניינו של הרופא.

אשה יקרה, קבלי את עצמך והדרך אליה הגעת, כל כך מהר.
כמו שאת בוחנת את תגובותייך לאורך הזמן הקצר הזה מאותו יום ועד היום, גם לרופא הזה יש את ההזדמנות.
כמו שהוא עשה מעשה שעורר בך תגובה, ואחרי זה התבוננות מעמיקה, כך יש גם ביכולתו.
אין לך מה לקחת את זה ממנו.
שניכם מעוררים אחד את השניה, כל אחד עם מה שהוא/היא צריכים ללמוד.

התהליך שאת עושה עם עצמך הוא נפלא תודה על השיתוף!

@}

(הנה, גם אני לומדת בזכותך, והפעם- על אייקונים)

המכתב שכתבת לרופא הוא הדבר הכי טוב שיכלת לעשות במקום שהיית בו, ואם את מבינה היום שהיה לו תפקיד בלמידה שלך- תפקיד שהיה לך קשה מאד להתמודד איתו והיום את אפילו מודה עליו- אל תמעיטי בערך התפקיד שלך בלמידה ובהתפתחות שלו.
משהו בו יכול להתעורר בזכותך, בזכות התגובה המדוייקת והמכבדת- אותך ואותו.

בעצם אני קצת חוזרת ומחזקת את הכותבות לפני.

טוב שאת כותבת את המחשבות והרגשות, כך את יכולה להתבונן עליהם כשהם נפרדים ממך ולבחון אותם

לילה טוב ושוב התפעלות מהמסע שלך ומהשיתוף... טל

המכתב שכתבת לרופא הוא הדבר הכי טוב שיכלת לעשות במקום שהיית בו,

יש לי הסתייגות מהמשפט הזה.
כי הוא כאילו אומר שכתיבת מכתב כזה זה לא הדבר הכי 'גבוה רוחנית' שיכול להיות, אלא 'זה מה שידעת לעשות אז', ו'איזה מזל שאת היום במקום אחר'.
וזה לא נכון בעיניי. אני חושבת שלצד ההבנות הרוחניות - כתיבת מכתב כזה היא בהחלט במקום !
זה לא צריך לבוא אחד במקום השני.

לא רק באותו זמן זה היה נכון. גם עכשיו כשהתקדמת בהבנות שלך - עדיין יש לזה מקום.

(אם היה מדובר במכתב מלא השמצות, הייתי מסכימה שהוא היה נכון רק ל'אז'. אבל מכתב מסוג מכבד כמו זה שאת כתבת - בהחלט היה צריך להיכתב.
לא רק 'בסדר' שכתבת - אלא ראוי שכך).

_שלום לכלכן.
כל כך שמחה ששתפתי אותכן, כי באמת התחלתי להרגיש רע-
שאני כבר במקום אחר והשארתי את הרופא להתמודד עם מציאות קודמת יותר, שכבר די חלפה בתוכי.
אבל, קוראת את כלכן, ומרגישה שאתן די אומרות לי את אותו הדבר-
ואין ספק שיש לכך הרבה כח, לכל כך הרבה דעות דומות.
אז קודם כל תודה על העצירה כאן עבורי ועל נתינת הדעה, הרגש.
זה בהחלט מהווה הקלה, מכיון שזה נראה לי נכון.
בעיקר הענין שהרבה כתבו, שגם הרופא צריך לעשות את ההתבוננות והלמידה שלו,
שזה שאני במקום אחר, לא בהרכח אומר שהוא לא צריך גם כן לעשות את הדרך שלו.
קן לציפור כתבה את הדברים הללו, שנראים לי ממקדים את הענין:

כמו שאת בוחנת את תגובותייך לאורך הזמן הקצר הזה מאותו יום ועד היום, גם לרופא הזה יש את ההזדמנות.
כמו שהוא עשה מעשה שעורר בך תגובה, ואחרי זה התבוננות מעמיקה, כך יש גם ביכולתו.
אין לך מה לקחת את זה ממנו.
שניכם מעוררים אחד את השניה, כל אחד עם מה שהוא/היא צריכים ללמוד._

וגם מה שאהבת עולם כתבה לי - שהמכתב היה צריך להכתב, בלי קשר לדרך שעשיתי.
שיש למכתב מקום.
ועשב השדה- אני לא לגמרי מבינה את כוונתך- שיש גבול דק בין לקיחת אחריות ובין אשמה.
האם כונתך שאני יכולה לקחת אחריות, ללא צורך ברגש אשם?
טל, שמחה שאת לומדת על איקונים, גם את כותבת ברוח הדברים הללו, אהבתי את המשפט:

משהו בו יכול להתעורר בזכותך, בזכות התגובה המדוייקת והמכבדת- אותך ואותו.
גם כן משפט שמצלצל לי מדוייק.
אז שוב תודה לכל המלוות הנאמנות, מרגישה יותר טוב עם רגשי האשם,
אבל אשקר אם אומר שהם לגמרי נעלמו.

וגם רוצה להוסיף שרגשי האשם צצו מהמקום שהחויה הזו נראת לי כבר לא שייכת אלי.
למרות שעברו רק שלושה שבועות, כל הרגעים הללו של הבדיקה, כבר לא שייכים אלי.
גם הימים שלאחריה, שהייתי כל כך מזועזת וגופי זעק-
נראים לי כמעט כשייכים למשהי אחרת.
שואלת את עצמי האם אלה סימנים טובים של השארת החויה מאחור,
או שאני מעדיפה לא להתמודד עם זה יותר, וממש מוחקת את מה שקרה.
ואולי זה לא משנה, העיקר שלא חיה את זה יותר, והחויה די התאדתה לה מבחינתי.

שואלת את עצמי האם אלה סימנים טובים של השארת החויה מאחור,

כשעוברים שינוי מהותי ומוותרים על חלק מהאישיות שכבר אינו משרת ואינו תורם, מרגישים אחרת.
וכשמרגישים אחרת , מפסיקים להזדהות עם אותו חלק אישיותי שכבר איננו.

מה שאת אומרת זה שאת כבר לא מרגישה כאותה אישה שחשבה את מה שחשבה.
היום את חושבת אחרת, מבינה אחרת.
זה נקרא שינוי רוחני. התפתחות תודעתית.

מכיוון שהמחשבה משפיעה על התחושות והרגשות , ואת שינית את המחשבה, את מרגישה אחרת.
קחי נשימה עמוקה, הרחיבי את ליבך וחייכי.
הכל בסדר.

האם כונתך שאני יכולה לקחת אחריות, ללא צורך ברגש אשם?
בדיוק כן כן

_קחי נשימה עמוקה, הרחיבי את ליבך וחייכי.
הכל בסדר_

נעמי ועשב השדה תודה.
נעמי את כותבת לי על שינוי ברמת האישיות,
ואני לא בטוחה שהדברים כל כך בומבסטים.
אכן התרוממתי מהטראומה, והרמתי כפפה של למידה,
אני אכן במקום אחר, ובכל זאת לא יודעת אם מדובר בשינויים ברמה כל כך מהותית?

ובכל אופן רוצה להציע לכן לקחת את הדף למקום חדש.
הייתי רוצה לבדוק ביחד אתכן, אם זה מתאים כמובן,
מהי ההשפעה הזו שלנו על סביבתנו,
אפלו ברמה אנרגטית.
בעיני זה מרתק, ומתחילה יותר להתבונן ולראות את זה.
עם הילדים שלי, זה כל כך ברור שאני לא צריכה לחפש,
אבל האם יש לנו השפעה אנרגטית כה ברורה על כל הסביבה?

שהרי אם אכן האישה שעשתה לי קריאה אנרגטית,
אכן צודקת שהרופא הושפע מהאנרגיות הלא מכוונות שלי-
זה כמעט מדע בדיוני.
שהרי שכבתי על מיטת הבדיקה, פאסיבית לגמרי,
רק מחכה שזה יגמר ואוכל ללכת,
ובכל זאת השפעתי על מה שקרה שם!
קשה להאמין ואם זאת אולי אי אפשר שלא להאמין.

ואם זה אכן כך- זה דורש התבוננות והבנה עמוקה,
כי אנחנו בודאי משפיעים בכל רגע נתון, בלי לתת על כך דעת כלשהיא.

חשבתי אולי לשנות את שם הדף, אם כי לא רוצה שההקשר לסיפור המקור, ילך לאיבוד.
האם יש כאן בנות שמרימות את הכפפה,
לבדוק ביחד את הנושא הזה?
בעיני זה מרתק.
לילה טוב, אישה.

לכולנו , כל אחד ואחת מאיתנו , יש טעם אנרגטי שמאפיין אותנו,
זה מתבטא בכל , הבעות פנים, שפת גוף, טון, קצב, צורה, חשיבה, העדפות , צבע,
זה מתבטא אפילו בשינה, זה נוכח בכל תא בגופנו ומסביבו, זה מה ומי שלמדנו שאנחנו מרגע הוולדנו,(ואולי אפילו קודם)
וזה לרוב לא מודע, לא רצוני, ולא ניתן לשינוי אלא אם כן אנו עובדים קשה , עוברים טיפולים מעמיקים ומלמדים את העצמי שלנו משהו אחר על מה ומי אנחנו
גם הלמידה הזו איננה קלה לישום , ולרב חלקית,
ככה אני מבינה את המילים השפעה אנרגטית על הסביבה,
זה לא משהו שנעשה במכוון או שודר מהרצון,
יחד אם זה מטפלים, רופאים, ואנשים שנוגעים בגופנו ובנפשנו מתוך כוונה לסייע לנו, אמורים להיות מסוגלים להעצים אותנו , ולכבד כל אדם
גם אם האנרגיות שלו הן:ירודות, גסות,עברייניות, וכדומה,
הרי רוצחים או זונות או רמאים או פדופילים ,או פתייניות,עדיין זכאים לקבל טיפול
למטפלים למיניהם ולרופאים זה לא קל כמובן, הם יכולים לבקש שחרור, או החלפה, אך זה לא משחרר אותם מאחריות מקצועית
הבדיקה הזו של ההשפעה האנרגטית שלנו על הסביבה היא חקר מתמשך, ולטעמי דורש כלים מעמיקים
בהצלחה

אני אכן במקום אחר, ובכל זאת לא יודעת אם מדובר בשינויים ברמה כל כך מהותית?

בעייני זה מהותי:
אכן התרוממתי מהטראומה, והרמתי כפפה של למידה,

וזה גם מקסים. @}

_מהי ההשפעה הזו שלנו על סביבתנו,
אפלו ברמה אנרגטית.
בעיני זה מרתק, ומתחילה יותר להתבונן ולראות את זה.
עם הילדים שלי, זה כל כך ברור שאני לא צריכה לחפש,
אבל האם יש לנו השפעה אנרגטית כה ברורה על כל הסביבה?_

יש על זה דף:

100 אחוז אחריות

_מהי ההשפעה הזו שלנו על סביבתנו,
אפלו ברמה אנרגטית_

אני דווקא רוצה להתקומם לגישה הזאת.
מה בדיוק אמור אדם לעשות כשאומרים לו שמבחינה אנרגטית הוא משך אליו דבר כזה וכזה?
האם הוא יודע איך לשנות את התשדורת האנרגטית שלו?!
האם אישה מתמודדת למשל תדע למנוע את זה בפעם הבאה?

במה בדיוק ההבנה שהיא קיבלה על כך שהתדר האנרגטי שלה משפיע, עוזרת לה לשנות את התדר האנרגטי שלה?

אני שמעתי את המשפט הזה מכוון כלפיי הרבה פעמים, וגם אם זה נכון - זה לא שיש לי מושג מה לשנות ואיך. לא במובן הזה.
כן יש הרבה דברים שאני עובדת לשנות אותם - ויכול להיות שבסופו של תהליך הם ישפיעו גם על השדרים האנרגטיים שלי.
אבל אין לי שום ידע איך לשנות את השדרים האנרגטיים שלי באופן ישיר.
ולכן, אין לי שום דרך להתגונן כרגע ממה שהם מושכים אליי.

ועדיין, גם אם למישהו יש אנרגיה ש'מושכת' למשל התעללות או אונס וכאלה - זה לא מצדיק מעשים כאלה.

ממה שנאמר כאן משתמע, שאם לבן אדם יש אנרגיה כזאת - אז זה הגיוני שיתנהגו אליו ככה.
אבל זה לא הגיוני בשום מקרה, ולא משנה איזו אנרגיה יש לבן אדם !

(אותי באופן אישי האמירות האלה מאוד מתסכלות, כי הן לא משרתות אותי בשום צורה.
כיוון שמצד אחד הן מעבירות את האחריות אליי, ומצד שני לא נותנות לי שום מידע שאני יכולה להשתמש בו כדי לשנות את ה'אנרגיה' שלי.
מה שיוצא זה שזה רק גורם לי להרגיש 'אשמה' למצבי - בלי לדעת איך לשנות).
(ולא שאני לא עושה תהליכים רוחניים מכל סוג אפשרי כבר איזה 18 שנה).

_מה בדיוק אמור אדם לעשות כשאומרים לו שמבחינה אנרגטית הוא משך אליו דבר כזה וכזה?
האם הוא יודע איך לשנות את התשדורת האנרגטית שלו?!_

לצערנו בדרך כלל לא, אבל הוא יכול להתחיל לבדוק, לחקור, ללמוד. זה נקרא פיתוח המודעות העצמית.

בהכללה , אנחנו בדרך כלל משקיעים בפתוח המודעות לאני הפיסי והרגשי שלנו אך לא לרוחני.
בהנחה שהאני הרוחני (התודעה הבוראת) הוא הסיבה לכל התרחשות, והאני הרגשי/פיסי הוא התוצאה,
כדאי לנו להשקיע בפתוח המודעות הרוחנית. בעיקר כשהחוויות הרגשיות והפיסיות לא לשביעות רצוננו.

יש המון שיטות ודרכים לפתח את המודעות הרוחנית והמון כלים בעזרתם ניתן לקבל תשובות לשאלות כמו : למה זה קרה לי.
בשביל תהליך זה אנו צריכים: א'- להיות מודעים לקיומו של האני הרוחני, ו ב'- להתחיל ללמוד, לשאול ולחקור.

נראה לי שהאישה המתומדדת כאן הגיעה לשלב א'. היא גילתה שבמהותה היא תודעה אנרגטית בוראת.
עכשיו היא יכולה להתחיל לבדוק כיצד היא בראה לעצמה חוויה זו, ומה היא יכולה לשנות בתודעתה על מנת לברוא התרחשויות מדוייקות ונעימות יותר.

בשביל תהליך זה אנו צריכים: א'- להיות מודעים לקיומו של האני הרוחני, ו ב'- להתחיל ללמוד, לשאול ולחקור.

אני: א' - מודעת לקיומו של האני הרוחני
ב' - התחלתי ללמוד לפני שנים רבות

ועדיין לא מצאתי את הדרך לשנות את התדר כך שימנע מדברים מסוימים לקרות לי.

לכן, אני מוצאת את הגישה הזאת מאוד מתסכלת.
אז מה, אם זה תהליך שעשוי להיות מאוד ארוך, אפילו שנים רבות - אולי אני לא אגיע לזה בכלל בגלגול הזה, ולא משנה כמה אשתדל?
ואם זה יהיה תהליך ארוך - אז עד אז אני אמורה לקבל את זה שיקרו לי דברים כאלה?

ואם יש מישהי שנניח שבאמת יש לה אנרגיה כזאת שבגללה הרופא 'נוגע בה' - אז היא צריכה לצפות שזה ימשיך לקרות לה שוב ושוב עד שהיא תגלה את מפתח הקסמים?
והיא אמורה להיות סלחנית לדברים כאלה בגלל ש'זו האנרגיה שלה'???!!!!

לא נראה לי !

<גם אם זו אמת נכונה 'יקומית' (ש-'אני יוצרת את זה'), אני לא רואה שום טעם בלהגיד אותה.
אותי לפחות היא ממש לא משרתת, ולהפך: רק מגדילה את הגינוי העצמי ואת התחושה ש-'אני ראויה לכך שיקרו לי דברים כאלה, בגלל שאני יוצרת את זה, ולא יודעת איך להפסיק'.>

שלום לכלן.
אני חושבת שהדיאלוג שמתנהל כאן הוא נורא נורא חשוב!
אני חושבת ששתי נשים חכמות מאד מבטאות שתי התיחסויות שונות לענין מאד חשוב.
ויחד עם זאת אני מציעה ש:

אולי לא חשוב כרגע להגיע למסקנות, להבין בדיוק האם ניתן או לא לשלוט בתדרים הללו,

רק להתבונן ולראות האם ואיך אנחנו משפיעים עם תדרים כאלה על מה שקורה סביבנו*.
כמו שכמה נשים חכמות (נדמה לי שגם אהבת עולם בינהן), כתבו לעירית לוי בדף ההתמודדות שלה-
שלא למהר כל כך למסקנות, לעבודה מכוונת,
להיות עם הדבר, עם השאלות , עם הפחד.
גם כאן זה נראה לי מאד מתאים.
בואו לא נגיע כל כך מהר למסקנות, האם או לא ניתן לשלוט בתדרים הללו.
אולי קודם רק נתבונן האם הם קימים?
האם אנחנו יכולות לראות את ההשפעה הזו שלנו על הסביבה?
אני חושבת שהמקרה שלי עם הרופא , הוא מקרה קיצוני של השפעה אנרגטית.
אני חושבת שעשב השדה כל כך דייקה בדבריה:
_יחד אם זה מטפלים, רופאים, ואנשים שנוגעים בגופנו ובנפשנו מתוך כוונה לסייע לנו, אמורים להיות מסוגלים להעצים אותנו , ולכבד כל אדם
גם אם האנרגיות שלו הן:ירודות, גסות,עברייניות, וכדומה,
הרי רוצחים או זונות או רמאים או פדופילים ,או פתייניות,עדיין זכאים לקבל טיפול
למטפלים למיניהם ולרופאים זה לא קל כמובן, הם יכולים לבקש שחרור, או החלפה, אך זה לא משחרר אותם מאחריות מקצועית_

וגם אהבת עולם, מצטרפת לקול פנימי שמזדעק מול רופא שמגיב לאנרגיות של מטופלת.

גם אני הזדעקתי ברגע הראשון ששמעתי את זה.
ויחד עם זאת- עדין רוצה להפריד בין המקרה הספציפי ובין התופעה הרחבה של השפעה אנרגטית על הסביבה.
רוצה להצליח כרגע לא להסתכל רק על ההתנהלות הלקויה של הרופא,
אלא לראות בכך הזדמנות לפתח מאד רחב עבורי.
וזו הסיבה שכתבתי שאשלח לו בסוף פרחים לחג,
לא בגלל המעשה הקשה הזה, אלא בגלל הפתח שנפתח בעבורי.

מסכימה איתך אישה שלצפות ולזהות , לאט לאט את מה שיעלה זה נכון וחשוב יותר ממה לעשות עם זה
מהר מדי אנחנו נכנסים לתפקיד המתקן, המסדר, המרפא ולא שוהים עם הדבר עצמו, כי שם עולים שיפוטים וגינויים עצמיים ותוך סל ההרגלים שלנו, אך אפשר להקשי להם ולא לפעול ולתקן מיד, להתיידד עם מה שמופיע, ולסמוך על כוחות שאינם קשורים לרצון המודע שיבואו ויאזנו ,
זה קצת כמו שאדם מזהה שהוא הולך שפוף כשהוא מסתכל על בבואתו בחלון ראווה
מזדקף מיד, מתקן לכאורה את יציבתו וממשיך ללכת , אם יסתכל שוב אחרי מספר לא רב של צעדים,
יגלה שוב את הבבואה השפופה שלו
אך יש אפשרות נוספת, אדם מזהה את יציבתו השפופה בחלון ראווה
ואומר לעצמו הנה אני שפוף, בא נחוש איך זה מרגיש בגוף , ברגש, וכו'
ותוך כדי כך , על פני זמן ארוך של תרגול שהיה עם המצב משהו ישתנה בו ולא יקרוס כל כך מהר, כי הידע איך לרפא הוזמן לבא ולפעול בקצב שלו

_ואם יש מישהי שנניח שבאמת יש לה אנרגיה כזאת שבגללה הרופא 'נוגע בה' - אז היא צריכה לצפות שזה ימשיך לקרות לה שוב ושוב עד שהיא תגלה את מפתח הקסמים?
והיא אמורה להיות סלחנית לדברים כאלה בגלל ש'זו האנרגיה שלה'???!!!!
לא נראה לי !_

כל אדם הוא תודעה בוראת. גם כשהוא משתמש בתודעתו באופן לא מודע.
כשאנו בוראים שוב ושוב חוויה שלילית אנו חווים לופ. (גורל מתמשך)
וכן, עד שלא נמצא את מפתח את הקסם (שהוא השינוי התודעתי) זה יחזור על עצמו.
לא בשביל להעניש אותנו, אלא מכיוון שכך פועלת הבריאה. זהו חוק שיווי תדר.

אין לזה קשר לסלחנות. גם אם נסלח לאדם שהגיב לתדר שלנו או שיקף לנו אותו, ונשוב לברוא באותה הצורה, זה יחזור על עצמו.

הכעס הוא מנגנון הגנה. הוא נותן אשלייה של כוח/צדק, אך למעשה אינו מקדם להבנה גבוהה של תהליך הבריאה.
הכעס מפריד אותנו מהשותפים לבריאה ומהאני הרוחני שלנו. הכעס נובע מהאגו.

התבוננות בתהליך שבראנו מתוך קבלה, ומתוך הבנת האחדות הבריאתית , מאפשרת תהליך למידה.

אחדות בריאתית היא ההבנה כי כולנו מאורות קטנים שהם חלק מהאור הגדול וביחד אנו יוצרים שלמות. (כולנו נשמות שהן חלק מהאלוהות)
ככל שנשכיל להבין וליישם זאת בחיים הארציים והרגשיים כך נרחיב את יכולת ההכלה שלנו ונחווה אהבה.

ולהוריד תיאוריה למעשה:
שאלות שאני שואלת את עצמי כשאני חווה פגיעה: איך אוכל לבטא יותר אהבה עצמית, איך אוכל לדייק יותר, מה אני מבינה עכשיו שלא הבנתי עד כה, האם היה משהו שבחרתי לא להקשיב לו, משהו שבחרתי לא לראות, האם סטיתי מהנתיב המדוייק שלי...
אני שואלת את השאלות מתוך חמלה וקבלה עצמית.
לוקחת את מלא האחריות, וללא אשמה.
כל הפניית אנרגייה רגשית לפוגע רק מסיטה אותי מהעבודה הפנימית האמיתית.

ו

... תגובה מאוחרת...לא הייתי... אהבת עולם, תודה שתיקנת את דברי בקשר למכתב לרופא, אני מסכימה עם כל מילה ולא היתה לי כוונה שישתמע אחרת.
תודה על הדיוק. (עדיין לא למדתי איך לצטט)

ובחזרה להווה... הכל מבולבל לי כרגע בראש בלי קשר לדיון המרתק שכאן, אז אולי אכתוב בזמן אחר,
רק רוצה מאד לחזק את כל הנשים שכאן שבוחרות לקחת אחריות ולשחרר את רגשי האשמה
בשבילי כשאני מצליחה לעשות את זה יש בזה מפתח קסמים בהחלט
אפילו פרופורציה לאגו, שלפעמים בטוח שהכל סביבו ובעצם גם הוא "רק" חלק קטן בתמונת הבריאה הגדולה

חג החירות היום, הזדמנות נהדרת לשחרר ולהשתחרר
שיהיה שמח
טל

_אך יש אפשרות נוספת, אדם מזהה את יציבתו השפופה בחלון ראווה
ואומר לעצמו הנה אני שפוף, בא נחוש איך זה מרגיש בגוף , ברגש, וכו'
ותוך כדי כך , על פני זמן ארוך של תרגול שהיה עם המצב משהו ישתנה בו ולא יקרוס כל כך מהר, כי הידע איך לרפא הוזמן לבא ולפעול בקצב שלו_
עשב השדה, מסכימה אתך.

_כל אדם הוא תודעה בוראת. גם כשהוא משתמש בתודעתו באופן לא מודע.
כשאנו בוראים שוב ושוב חוויה שלילית אנו חווים לופ. (גורל מתמשך)
וכן, עד שלא נמצא את מפתח את הקסם (שהוא השינוי התודעתי) זה יחזור על עצמו.
לא בשביל להעניש אותנו, אלא מכיוון שכך פועלת הבריאה. זהו חוק שיווי תדר._
נעמי, גם זה נשמע לי מאד נכון.

אין לזה קשר לסלחנות. גם אם נסלח לאדם שהגיב לתדר שלנו או שיקף לנו אותו, ונשוב לברוא באותה הצורה, זה יחזור על עצמו.
וגם זה!

_הכעס הוא מנגנון הגנה. הוא נותן אשלייה של כוח/צדק, אך למעשה אינו מקדם להבנה גבוהה של תהליך הבריאה.
הכעס מפריד אותנו מהשותפים לבריאה ומהאני הרוחני שלנו. הכעס נובע מהאגו._
וגם זה!
נראה לי שזו פסקה של ציטוטים.

פרופורציה לאגו, שלפעמים בטוח שהכל סביבו ובעצם גם הוא "רק" חלק קטן בתמונת הבריאה הגדולה
וגם מה שכתבה מקלעת השמש.

ועכשיו , השאלה מה אנחנו עושות עם כל התובנות הללו ביום יום?
איך מיישמים? איך חיים עם זה?
כמו שאומרים- איך הולכים עם זה למכולות?
חג חירות שמח!

איך הולכים עם זה למכולות?

ברגע שעולה רצון "ללכת למכולת" מתחילים לבדוק:
האם אנ י צריכה ללכת למכולת או רוצה ללכת למכולת? מה חסר לי? האם זה הזמן הנכון ללכת או שכדאי שאחכה קצת? האם אני משתמשת באנרגיה (הכספית/רגשית/רוחנית) באופן מדוייק? האם נכון לי ללכת למכולת או לסופר? האם המבצע שמוכרים לי מדוייק לי? האם הוא יגרום לי לחסוך או לבזבז אנרגייה? מה אני באמת מרגישה? האם הרצון אשר עלה בי נובע מההובלה הפנימית שלי או שאני מובלת על ידי התניות סביבתיות? וכו'.

ככל שנשכיל לפעול מלכתחילה מתוך מודעות לסיבת הפעולה , יהיו לנו פחות שאלות לשאול לגבי התוצאות שלה. (כמו למה זה קרה לי...)

מתמודדת יקרה,

לדינמיקה שהתרחשה בינך לבין הרופא אפשר לקרוא בשמות שונים, ולתת לה פרושים שונים. אני עדיין תחת הרושם ובעצם תחת המחשבה והעמדה הברורים שמחובתו של כל בעל מקצוע לטול אחריות ולנהוג לפי האתיקה המצופה מבעל המקצוע המסויים בתחומו. עם כל הכבוד לתודעה הבוראת (עד כמה שהבנתי את המושג נכון...), אין הדבר מסיר מאחריותו של הרופא/המטפל וכו'. התנהגויות לא נאותות רבות (בלשון המטה), הוצדקו ע"י התנהגות הנפגע (ולצערנו, לא מעט פעמים מדובר בנפגעות).

שמחה עבורך שאת מבקשת לראות בכך הזדמנות לפתח מאד רחב עבורי. והלוואי שתפקי מכך כל תועלת אפשרית במישור האישי המקצועי וכו. נראה שממש אפשר לסמוך עלייך בנושא !!!

מסכימה עם כל דברי פלונית אלמונית.

אין הדבר מסיר מאחריותו של הרופא/המטפל וכו'

שום דבר אינו מסיר אחריות מאף אחד.
על זה בדיוק אנחנו מדברים.
100 אחוז אחריות

נעמי, ענית לי באופן מפתיע, לא יודעת למה אבל התשובה הזו הפתיעה אותי.
אולי כי בעצם דרכה מבינה כמה אנחנו מורכבים.
כמה כל בחירה שלנו מורכבת.
לא יודעת עד הסוף להסביר, צריכה עוד לחשוב על זה.

ופלונית אלמונית- אני מבינה את הצד שאומר- לא משנה מה אישה מביאה איתה - רופא צריך להשאר רופא.
אבל זה כבר הסיפור של הרופא הזה- ומה שהוא צריך ללמוד מהסיטואציה שהתרחשה בבדיקה שלי.
הוא גם יצטרך ללמוד את זה - מכיון שלא נותרתי במצב של לקיחת אחריות על עצמי ופטירתו מכל אחריות-
שלחתי מכתב עם טענות מדויקות כלפיו.
את העבודה שלו- הוא יצטרך לעשות. הוא לא פטור, וגם לא פטרתי אותו בפועל!

אבל לי אישית זה לא עוזר להתעסק במניעים שלו, במה הוא צריך להיות, איך הוא צריך לפעול-
פשוט מהסיבה הפשוטה, שאני לא יכולה להשפיע יותר, ולקבל לקחים במקומו.
את העבודה שלו , הוא חייב לעשות בעצמו.
אני יכולה לגרום לו לעשות זאת, בכך שלא מוותרת על תשובות, ועל עמידתו מולי- ואת זה עשיתי!
(היום בדיוק חשבתי, שאם הוא מחליט להתעלם מהמכתב שלי (מה שעושה בנתיים),
אני לא מוותרת ושולחת לו מכתב דורש , אפלו מאיים!)

אבל מעבר לכך- אין לי מה להתעסק בו, או באחריות שלו- כפי שאת הגדרת.
אני יכולה להתעסק רק בעצמי ובלמידה שלי.
ומבחנתי - הדבר הזה פתח בפני את החויה הזו, שמתרחשת עכשיו כאן בדף-
והיא בדיקת ההשפעה שלי על סביבתי, וכיצד אני לומדת לראות אותה, ואולי בעתיד לשלוט בה?
ולכן דבריה של נעמי:
_כל אדם הוא תודעה בוראת. גם כשהוא משתמש בתודעתו באופן לא מודע.
כשאנו בוראים שוב ושוב חוויה שלילית אנו חווים לופ. (גורל מתמשך)
וכן, עד שלא נמצא את מפתח את הקסם (שהוא השינוי התודעתי) זה יחזור על עצמו.
לא בשביל להעניש אותנו, אלא מכיוון שכך פועלת הבריאה. זהו חוק שיווי תדר._

הם מאד רלונטים לתהליך הלמידה שלי.
ואהבת עולם, האם את מסכימה גם אתי?

ואהבת עולם, האם את מסכימה גם אתי?
כן.

כל זמן שהתובנות שלך לא גורמות לך לוותר על פעולה - אז כן.
ומנגד - כל זמן שכשאת פועלת, זה לא מסיט אותך מהתובנות.

זה שאת שולחת לרופא מכתב, אין פירושו שאת צריכה להתעסק בלי סוף בינך לבין עצמך ברופא ובמניעיו.
אם את רק שולחת את המכתב, אבל במקביל עוסקת בעיקר בתהליך שלך - את בדיוק באיזון, לדעתי.

אשרייך !

_כל זמן שהתובנות שלך לא גורמות לך לוותר על פעולה - אז כן.
ומנגד - כל זמן שכשאת פועלת, זה לא מסיט אותך מהתובנות._

לא כל כך הבנתי.
למה שתובנות יגרמו לוויתור על פעולה?

תובנות מספקות מניע לפעולה מדוייקת.
פעולה לא מדוייקת היא תוצר של חוסר הבנה.

לכן ברוב המקרים בחיים כדאי לא להיות פזיזים , לחשוב, להבין ואז לפעול.
שימוש במודעות גבוהה (תובנות) מאפשר לתהליך להיות מדוייק ולהוביל לתוצאות הרצויות.

ותוך כדי כך , על פני זמן ארוך של תרגול שהיה עם המצב משהו ישתנה בו ולא יקרוס כל כך מהר, כי הידע איך לרפא הוזמן לבא ולפעול בקצב שלו
מתוך שיציבתו תשתנה, פעולתו תהיה מדויקת יותר וחסכנית יותר מבחינה אנרגטית.ויש כאן מחכימון נחמד
"גישתך לעולם , היא הביטוי המדוייק לגישתך לעצמך"
נשמע כך

מתמודדת,

חשבתי על תגובתך. אני מבינה את מה שאת כותבת.
האחריות והבחירות של אדם בחייו הן חשובות וקריטיות בעייני.
(אני חושבת שקצת הדאיגה אותי, ומדאיגה אותי באופן כללי האפשרות של קיום מרחב להסרת אחריות במיוחד על ידי מי שבעייני אמור לטול אחריות מתוקף עמדתו..., ולכן כתבתי את מה שכתבתי. ) . אני יותר ממתרשמת מדרכך ומהתנהלותך.
כתבתי לך קודם נראהשבזכות עושרך הפנימי וכנראה שלל תכונות טובות וחוסן אישי, הצלחת להפיק תועלת ממה שעבר עלייך....

רציתי גם להציע לך לעיין במושגים כפיית חזרה וכן הזדהות השלכתית. מושגים מורכבים ומעניינים. היה נדמה לי שיעניינו אותך.

חג שמח !

פלונית אלמונית, את המושג הזדהות השלכתית אני מכירה.
את המושג כפיית חזרה- ממש לא.
אבל, את יכולה להסביר למה זה שייך לכאן?
לא מבינה מאיזה כיוון את מתכונת.
עשב השדה, בתור אחת שצריכה לדאוג ליציבתה אני רוצה לאמר לך שזו משימה בכלל לא פשוטה.
זה באופן הקונקרטי.
ואני חושבת שגם בפשט ובהסמלה אליה אני מניחה שאת מתכונת- זה גם כלל לא פשוט.
בואו נראה כאן ביחד , איך הופכים את הדברים הללו למציאותיים.
כמו ששאלתי לפני כן- איך הולכים עם זה למכולת.

היום אני הולכת לדואר לראות אם קבלתי ממנו תשובה, אעדכן אותכן.

כמו ששאלתי לפני כן- איך הולכים עם זה למכולת

אנסה שוב, (-:
תובנות כגון חוק שיווי תדר, הן רק ציוני דרך.
הן כמו חיצים המכוונים להבנת האחדות , הכוח שבלקיחת אחריות, קבלה, חמלה , הקשבה, וכו'.

תובנות הן מהות, והבנת הסיבתיות.
פעולות הן הצורה והתוצאה.

כשאת מבקשת הנחייה לגבי פעולה (איך ללכת למכולת), למעשה את שואלת באיזה אופן לייצר אנרגיה (בכל צורה: כסף, תקשורת , רגש).
את יכולה ללמוד ולקבל תובנות רבות כגון: מהי אנרגיה, איך מייצרים אותה, כיצד אנו בוראים חוויות , כיצד התודעה משפיעה על המחשבה שמשפיעה על הנפש שמשפיעה על הגוף, מהו ייעוד, כיצד לתקשר עם האני העליון שלך ועוד.

מה תעשי עם זה? איך תלכי עם זה למכולת? זה תלוי ברמת המודעות שעל פיה את מפעילה את הרצון הבורא שלך. (זוהי התודעה הבוראת)

חקר עצמי, למידה והבנה הם התפתחות האישית שלך. דרכה את תובילי את עצמך למוצרים הנכונים במכולת הנכונה.

אישה, יש המון דרכים להגיע למכולת,
אפשר דרך הגוף ש,פ,,(כבר אמרת שאין לך סבלנות לזה,)
עשב השדה, תודה, אני חושבת ששמעתי על השיטה, לא יודעת אם יש לי סבלנות לקצב כזה איטי.
יש כמובן המון דרכים נוספות, אינטרנט היא דרך טובה אבל חסרה בעיני
ומרדדת את התשובה לשאלה שלך, לכן ניסיתי לתת לך דוגמא של עבודה על יציבה
בכלל יציבה אינה רק עניין פיזי זו הדרך שבה אנו פוגשים את העולם זו השפה שמשודרת מהעולם אנרגטי-רוחני-נפשי-רגשי-דרך הפיזי אל העולם
הגוף אף פעם איננו רק גוף
עשב

עשב, אני כבר לא זוכרת איזה שיטה הצעת לי?
מסכימה אתך, שיציבה היא לא רק ענין פיזי.
נעמי, אם הבנתי נכון את המשפט הבא, אני מאד מסכימה אתך:
חקר עצמי, למידה והבנה הם התפתחות האישית שלך. דרכה את תובילי את עצמך למוצרים הנכונים במכולת הנכונה.

אני מניחה שתוצרים נכונים ובחירת מוצרים נכונים, היא לא פועל ישיר ללמידה.
לפעמים יש למידה ועוד עובר זמן רב עד שהיא עוזרת לנו באופן ממשי, מיושמת ממש.
אולי בכך בעצם אני סותרת את מה שאמרת כאן?
אולי מה שדיבר אלי במשפט הזה שלך, זו ההפרדה בין הלמידה ובין הדרך.

ולגבי המכתב- עדין לא הגיע.
אולי הוא בחר שלא להגיב?
מה אני אמורה לעשות במקרה כזה?
אולי אחכה עוד קצת לפני שאשבור את הראש.

זה מצחיק שהערוץ המעשי, הפעולה בה פעלתי כבר נראה לי מנותק ממני,
ובכל זאת פעלתי בדרך כלשהיא, נקטתי עמדה,
ועכשיו צריכה לעמוד מאחורי עמדה שנקטתי,
כשעוד הייתי במצב תודעה כל כך אחר.................
היום מרגישה שיכולה להניח לכל זה,
זה מבחינה רגשית,
אבל הראש אומר לי שזה לא נכון.

_לפעמים יש למידה ועוד עובר זמן רב עד שהיא עוזרת לנו באופן ממשי, מיושמת ממש.
אולי בכך בעצם אני סותרת את מה שאמרת כאן?_

אנחנו עוזרים לעצמנו על ידי פעולות שהם הביטוי המעשי של הלמידה.
אין משמעות ללמידה תיאורטית אם היא אינה מיושמת.
ישום יכול להיות מחשבתי בשלב הראשון ומעשי , במידת הצורך, בשלב השני .
השלב השני שבו נחליט לפעול יתרחש במקום הנכון ובזמן הנכון.
(מ.ז.ל = מ קום נכון, ז מן נכון, ל עשות.)

הרבה פעמים הישום המחשבתי של הלמידה, משנה מיידית את תפיסת המציאות שלנו ואת הדרך בה אנו יוצרים אותה.
מתוך כך אנו מפסיקים לחוות את המציאות הקודמת שכבר איננו מזדהים איתה.
במצב כזה אין אנו פוגשים יותר את ההדהוד הישן ואיננו נדרשים לפעול.

במידה ותביני מדוע ואיך יצרת במציאות שלך את החוויה הנדונה,
ובמידה ותפסיקי להזדהות עם הפן האישיותי שיצר אותה , לא תחווי חוויה מסוג זה יותר לעולם.
גם אם תפגשי התנהגות דומה מצד אדם נוסף, השינוי שבך יוביל לאינטראקציה שונה ולתחושות שונות.

היום מרגישה שיכולה להניח לכל זה,זה מבחינה רגשית,אבל הראש אומר לי שזה לא נכון.

אולי ההקלה שאת מרגישה היא מכיוון שאת הפסקת להוציא הרבה אנרגייה ולרוקן אותה כלפי חוץ, (כיווץ, תקיעות)
במקום זה את מתמקדת בפתוח האנרגייה הפנימית שלך. (התרחבות, למידה)

יחד עם זאת נשמע שהראש אומר לך שעדיין לא הנחת לזה.
אולי עוד לא סיימת את תהליך הלמידה במלואו?

שימי לב להבדל בין מה שאת מרגישה כשאת מתעסקת בשאלות על המכתב ותוצאותיו, לבין ההרגשה כשאת שואלת שאלות על ההתפתחות העצמית שלך .
זה לא שמשהו לא טוב עם עניין המכתב, זה סוג האנרגייה שאת בוחרת להשקיע בנושא זה.

שאלת איך להתייחס לתגובה/חוסר תגובה של הרופא:
את חופשייה לבחור את התגובה שמשרתת אותך בצורה הטובה ביותר. (ממלאה אותך באנרגייה חיובית ובריאה)
מעניין איך המודעות הישנה שלך היתה בוחרת להגיב לעומת החדשה (?)

_הרבה פעמים הישום המחשבתי של הלמידה, משנה מיידית את תפיסת המציאות שלנו ואת הדרך בה אנו יוצרים אותה.
מתוך כך אנו מפסיקים לחוות את המציאות הקודמת שכבר איננו מזדהים איתה.
במצב כזה אין אנו פוגשים יותר את ההדהוד הישן ואיננו נדרשים לפעול._
נעמי, אני מסכימה מאד.

משהי קראה את הספר - עצה מרוברט שווה זהב?
מדבר על שובל האנרגיה שאנחנו משאירים אחרנו , בכל מקום.
מדהים!
רעיון מדהים, אבל ספר מעייף, נראה לי שלא אצליח לסיים.
מומלץ לכל מי שיש לה יותר סבלנות לקרוא על הרעיונות הללו שלנו.
חג שמח לכלן.

שלום לכלן, המון זמן לא הייתי כאן.
כנראה שהדף עשה את שלו, ולכלם היה נכון שהפך להיות שקט.
אבל עכשיו אני שוב חוזרת, כי שוב כמובן מתלבטת.
למעשה הרופא לא חזר אלי, לא השיב למכתבי.
עברו שלושה שבועות מאז ששלחתי.
השאלה אם לחכות עוד, או לפנות אליו שוב.
ואולי בכלל לעזוב את זה?
הלב שלי כבר רגוע, איני זקוקה לזה. אני חושבת שלגמרי שמתי את זה מאחורי ,
(מלבד הטראומה שנותרה לי מעצם הצורך להבדק ויהיה לי קשה ללכת לבדיקה נוספת אפלו אצל אישה).
אבל הראש אומר לי שלא יכול להיות שהוא יתעלם מהפניה שלי, ולא אעשה כלום, אאפשר לו להתעלם.
לא יודעת מה לעשות עכשיו עם כל הסיפור הזה?
זה נכון פשוט לעזוב את זה?

שלום לכלן.
השבוע הצלחתי סוף כל סוף לקבוע תור לרופאת נשים, כפי שהייתי צריכה.
דחיתי את זה עד שלא היתה לי ברירה, למרות שזו אישה..........
ובלילה היה לי חלום נורא:
חלמתי שאני מגיעה לבדיקה ושהחדר נורא הפוך יש בלאגן על המיטה, אין סדין.
אני מתלבטת אם להשאר, אבל יודעת שבעלי עם הילדים מחכים בחוץ ומבינה שחיבת לעבור את הבדיקה,
כדי לחזור אלהם מהר.
ואז אני מסדרת לי סדין (גם אצל הרופא המקורי, לא היה לי במה להתכסות וכשבקשתי הוא הפנה אותי לקחת לי בעצמי!).
ואז אני שוכבת על המיטה, ומגיעה רופאה, ויחד איתה עוד תלמידות מסביבי.
היא בכלל לא מתיחסת אלי, כאלו שאני שם רק בגופי.
היא רק מסבירה לתלמידות.
היא מתחלה לבדוק אותי ואז נוגעת בי בדגדגן, שוב ושוב המון זמן.
אני עוצמת את עיני ומחכה שזה יגמר, אבל לא מפסיקה אותה.
בסוף היא עוזבת אותי,
אני שבר כלי ממש נופלת על הרצפה וכשמתרוממת,
היא אומרת לי בקול סמכותי בלי ממש להסתכל עלי-
" לא היתה לי ברירה כי היית נורא מכוצת והייתי צריכה להרפות".
(גם במציאות הוא כל הזמן אמר לי לשחרר ולנשום...).

קמתי מהחלום הזה ממש בזועה,
כל היום שוב הרגשתי את המקום בוער לי, כמו אחרי הבדיקה שלו.
ובנתים הוא גם לא חזר אלי אחרי המכתב.

שליחה על ידי חנה* » 13 אפריל 2010, 22:28

כנראה שעד שהאגו לא מקבל את מנת הסם שלו ,עד אז אנחנו לא נחים ? למה את מצפה ? מה את רוצה ?
יכולה לענות ? אולי יעזור אם תעני לעצמך על השאלות האלו .
למה את רוצה "שיחזור אליך" ?

באהבה ,

בטח הוא חושש ממשמעות משפטית כלשהי שעלולה להיות למכתב שלו ולשמש אותך

איזה חלום זוועתי

מאחלת שהבדיקה תעבור בקלות.

זה מה שנקרא "אותה גברת בשינוי אדרת".
החוויה היא שלך. את הבימאית. רק השחקנים משתנים על פי בחירתך.
כנראה שאת עדיין בוראת לך תסריטים מתוך אותם חומרים.
כנראה שאת באמת עדיין לא מרפה.
תבדקי את הכיווץ הזה שלך, שהגעת איתו לרופאה בחלום ולרופא הראשון.
תבדקי את זהותו, מקורו ואופיו.
את יצרת אותו והסביבה מגיבה אליו. קחי עליו אחריות. זה יקל עלייך לבחור שינוי.
תבדקי באמת מה את רוצה.
ואז תחקרי את הרצון הזה. תראי מאיפה הוא בא.
מהאגו, מחולשה, מניתוק מהעצמי הבורא שאת?
או מהנשמה, מרצון התפתחות וחיבור לעוצמה?
באהבה.

אוי מתמודדת...

איזה חלום נוראי
נראה לי שהוא מבהיר לך הרבה מהחוויה ההיא
תחושת הניכור והחפצון,(מלשון חפץ)
הנתק הרגשי שהופיע בכדי לעבור את זה איכשהו,
השקר שבדבר המקצועיות שחווי גם במציאות
לי נראה שלקיחת האחריות כאן היא קודם כל לא להתכחש לעצמך
ולא להשתיק את הכאב והפחד, להתקרב ולהתיידד איתם
כל הדיבורים על אגו כאן מיותרים לחלוטין
הרי את רוצה להגיע לבדיקה אצל הרופאה עם תחושת אמון או לפחות לשקם את תחושת הפחד שהתקבעה כאן
אולי שווה שתדברי איתה בשיחה מקדימה ותבקשי פשוט את התיקון הזה במפורש
זו גם לקיחת אחריות וגם יצירת מציאות פעילה ומעצימה,
הצהרה אל העולם שמגיע לך יחס של כבוד וכל דבר אחר לא יהיה אפשרי יותר לעולם.
בראש זקוף ועם הרבה כוחות