ילדינו בוחרים בנו

אנונימי

מתוך ילדים מיוחדים

האמונה שילדינו בוחרים בנו, צריכה לחזק אותנו בהתמודדות היום יומית.

יעל
זו נשמעת לי כמו התחלה מענינת לנושא שאני לא מכירה.
תוכלי לפרט מעט יותר?

הנשמה, לפני שהיא נכנסת בגוף בוחרת או מקבלת על עצמה את החיים שהיא עומדת לחיות על כל העובדות והשעורים שחיים אלו מציעים
נשמה פשוטה - מקבלת על עצמה כי היא בתהליך למידה, וחוק הקרמה עובד עליה מאוד
חוק הקרמה = חוק בעשיה והתגובה - מה שאנחנו עושים חוזר אלינו
יש נשמות שכאילו נענשות
נשמה מפותחת בוחרת. הרבה נשמות מפותחות בוחרות בחיים קשים - זה כמו לימודים גבוהים, הנשמה בוחרת את ההתנסויות שהיא רוצה לחוות

אז כשילדים אומרים לנו: "בעיה שלך! את החלטת ללדת אותי לפני..." זה לא ממש מדוייק כי הם החרו אותנו לא פחות משאנחנו בחרנו אותם

ולכן, אפשר גם להזמין נשמה כזאת או אחרת - כפי שאני הזמנתי את יהונתן

בכל מקרה, כיוון שאנחנו יכולים להעביר דרכנו רק אנרגיות שתואמות את שלנו, הנשמה שנולדת לנו תמיד תמיד תתאים לשעורים שעלינו ללמוד באותו זמן
זו הסיבה שנשים רבות מדברות על ילד הזקונים שלהן כ"כל כך אחרת" - הן אלו שהשתנו

נאוה
לא הבנתי איך את הזמנת את יהונתן

גם אני חושבת כמוך, נאוה, ולכן כדי לדעת איזה שם לבחור לבננו, פשוט תקשרנו איתו בהיותו עובר....

התפללתי שלי, התפללתי חזק, ביקשתי את הזכות ללדת ילד עם נשמה של הילר
כזה, שרק נוכחותו גורמת לך להרגיש טוב יותר
הוא כזה, ובגדול
ואני רואה את זה מאז היה תינוק בן חודשים ספורים
הייתה אישה בסופר, אישה קשת יום, המון ילדים וגם נכדים
תמיד נראתה סחוטה, בסוף כוחותיה
איך שנכנסתי לסופר, הייתה לוקחת את יהונתן על הידיים
יום אחד היא אמרה לי:
"החזקתי המון ילדים בחיי, אף אחד לא הקרין כזה חום"
אז ידעתי!
לאורך השנים ראיתי אותו מעלה חיוך באנשים שהיו קבורים באדמה,
מגיב למצוקה של ילדים ומציע להם מזור ונחמה

כשהוא במצוקה, כשהוא לא מחובר לעצמו, כמעט ולא רואים את האור הזה

שלי, עכשיו זה יותר ברור?

אני מבינה את מה שאת אומרת,נאוה,אבל מודה שממש קשה לי להתחבר לדברים האלה.

לבת הבכורה שלנו בחרנו שם כשהיא היתה בבטן וכל ההריון התיחסנו אליה בשם הזה.
איך שהיא נולדה מיד קראנו לה בשם אחר, בכלל לא התחברנו לשם שהיה קודם.
לשניים האחרים היו לנו שמות מוכנים והם התאימו.
לגבי בחירת הילדים
על הבכור עורכים את כל הניסיונות אז הוא צריך להיות אמיץ מאוד על מנת להעיז ולהגיע ראשון, מצד שני הוא מקבל הכל מהכל.
לשני כבר יותר קל, אחרי שהראשון סלל לו את הדרך.
והשלישי...
ילד הזקונים פשוט מגיע להורים יותר בשלים ומנוסים.
לא סתם אומרים שצריך ישר להתחיל מהילד השלישי

המינונים כבר יותר נכונים, איך להתייחס לדברים, הפרופורציות, ההבנה.
איתו אני מרגישה כאילו אנחנו פאזל שיש לו עכשיו את כל החלקים.

שלי,
לא הרבה אנשים מתחברים
איכשהו, התפיסה הזאת שמה עלינו את האחריות
לכל מה שעבר עלינו כל החיים
כולל הטראומות והחוויות הקשות
כולל מחלות ו"טעויות" של רופאים

זה קצת "מפחיד" ו"מאיים" - פתאום אין לנו את מי להאשים

אה, נאוה, עכשיו אני מבינה: אני הזמנתי ילדה (כל חיי רציתי שהבכור שלי יהיה בת) עם עיניים חיות, עירניות, חכמות, רואות. זה מה שקיבלתי.
אני אומרת תמיד שזה מה שהזמנתי, אבל אף פעם לא חשבתי שזה באמת קרה ככה, תמיד נדמה לי שאני מספרת סיפור על משהו שיצא במקרה (נו, ואני הרי לא מאמינה בצירופי מקרים "סתם"...).

גם ידעתי מראש שלא יוולד לי ילד עם נכות (כולם דאגו לתסמונת דאון וכדומה בגלל הגיל שלי). אמרתי להם שאני בטוחה שזה לא השיעור שאני צריכה ללמוד עכשיו. כן הייתי צריכה ללמוד שיעור אחר, ועל זה אספר יום אחד בדף על אלוהים.

השיעור המרכזי שלי הוא כנראה לא לגבי "איזה ילד ייצא", אלא לגבי היכולת שלי בכלל לקבוע ולתכנן הכל בחיי (כך וכך ילדים, שייוולדו במרווחים כאלה וכאלה, בחודשים כאלה וכאלה...). בשביל כל ילד אני כנראה צריכה להתפתח מספיק, עד הנקודה שבה מגיע לי לקבל אותו כבר.

לקיחת אחריות של האדם על כל מה שקורה לו במשך כל חייו זה אולי נותן באופן פרדוכסלי תחושה של איזו שליטה על הענינים גם כשאדם לא ממש מרוצה מקורותיו אבל זה לא נראה לי ממש נכון.על דברים רבים יש לאדם שליטה אבל על הרבה הרבה אין לו ולעולם לא יהיה.לא נעים לדעת זאת אבל זו האמת

שלי, אני חושבת שאין "אמת".
רק אלוהים יודע אותה, והוא - אם הוא בכלל קיים - לא אומר לנו.
לכן זו שאלה של מה שאתה מאמין, ומה תורם לחיים שלך.
פעם חשבתי בדיוק בדיוק כמוך. מאז קרו לי הרבה דברים בחיים והגעתי למסקנה שכדאי להחזיק בעת ובעונה אחת לצד החשיבה הרציונלית גם חשיבה אחרת. אני לא בטוחה שהן מוציאות זו את זו.

"יש דברים נסתרים
לא נבין לא נדע"

בשמת
בדף אלהים אדירים ראיתי רק אתמול משהו שכתבת כבר מזמן על איך קבלת את הבת שלך.אם יש לך חשק ,רצון ועניין לספר את הסיפור אשמח לשמוע.

אשתדל...
זה ייקח לי קצת זמן (ולקחת נשימה עמוקה...)

בשמת
מחכה ומצפה בסבלנות

ואנחנו מן הסתם, בחרנו בהורינו.

צפריר
ההערה שלך פתאום הפכה לי את כל ענין הבחירה לנוראי.
האם ילדים להורים מכים ומתעללים בוחרים בהוריהם? האם ילדים להורים מזניחים בוחרים בהם? האם יתכן שלהטיל את האשמה על מעשי זוועה כאלו על הילדים ולא על ההורים.
קשה לי לקבל את ההנחה הזו.

ברקת, זו לא אשמה בכלל
וזה לא פוטר את ההורים המכים והמתעללים מאחריות או מלקבל את האנרגיה הזאת בחזרה
תראי את זה כמין תמונה ענקית שחולשת על מאות מליוני גלגולים שבתוכם יש לנו אפשרות לחוות כל מיני חוויות, מצד אחד, ומצד שני, כל אנרגיה שאנחנו מוציאים לעולם חוזרת אלינו, מתישהו לאורך הרצף. יכולים לעבור גלגולים אחדים לפני שאדם יפגוש את האנרגיה שהוציא.
כך, נשמה שהייתה אדם שהתעלל בעבר, יכולה למצוא עצמה חוזרת לגלגול כילד שמתעללים בו והסיבה היא כי הנשמה צריכה ללמוד שם משהו, ואולי גם "לשלם" את מחיר ההתעללות.
נשמה שהייתה אדם שעשק אחרים בגלגול אחד, יכולה למצוא עצמה מתגלגלת למצב של אדם נעשק
נשמה שזלזלה בחייה בגלגול אחד, יכולה למצוא עצמה חוזרת לחיים של מאבק
אין טוב או רע, זה לא ממש עונש על מעשה רע, זה רצף של למידות שנעשה על פני המון גלגולים
למשל:
את מכירה את ההרגשה שאת מכירה אדם ומיד חשה שהכרת אותו כל חייך? - סביר להניח שעברתם המון גלגולים יחד
רוב האנשים מתחתנים עם נשמות שהיו קשורים אליהם בגלגולים קודמים
וחוזרים על השעור שוב ושוב - עד שהוא נלמד

את נשמעת מפחדת מהרעיון של הבחירה ושל האחריות
אבל נסי לראות אותו במנותק מהמטען הרגשי שלך ומהעייפות הנפשית
נסי לראות את היופי של המורכבות הזאת
נסי לראות את ההזדמנות החבויה בהבנה של אחריות זאת

פרנציסקוס הקדוש מאסיזי כתב תפילה מקסימה - את בטח מכירה אותה
היא מתאימה כאן מאוד:

אלוהים!

תן לי את הכוח לשנות את שניתן לשנותו
תן לי את האומץ לקבל את שלא ניתן לשנות
ותן לי את החכמה להבדיל ביניהם*

הכלי שיקל עלייך כל כך נקרא: ק ב ל ה והכוונה היא לא למיסטיקה היהודית אלא ל- acceptance
ואחריות על כ ל חייך מאפשרת לקבל או שמא זו הקבלה שמאפשרת את האחריות?

זה נשמע לי קצת אובר-דטרמיניזם, ומתקשר לי נורא לחטא הקדמון - הנוצרי...
אתה סובל כי אתה משלם על מעשייך הרעים שקרו עוד לפני שנולדת...
נראה לי מאד הורג-תקווה.
ודרך אגב, כידוע, אדם שמתעלל בילדיו, יתכן מאד שכבר היה ילד שהתעללו בו, לא צריך בשביל זה גלגול נשמות )-:

ומה לגבי עוברים שלא מסיימים את ההריון?

וגם - תאומים, שכל כך שונים אחד מהשני, או הורים שכל כך שונים אחד מהשני...

לגבי תאומים (בלי קשר לַשוני) - אני תמיד אומרת (בעיקר ל "איזה יופי, תאומים, תמיד רציתי!") שלא נבראנו להיות הורים לתאומים. ומצד שני - עובדה שכן. אנחנו הורים לתאומים, ואנחנו עומדים במשימה זו (במידה זו או אחרת של הצלחה, תלוי מתי תשאלי).

כרמית,
חוק הקרמה אומר: מה שאתה מוציא חוזר אליך" בקיצור, עקרון הבומרנג*
כשאת קמה בבוקר ויוצאת מהבית זועפת, אנשים לא ממש נחמדים אליך
כשאת קמה בבוקר ומחייכת אל כל מי שאת פוגשת, הם מחייכים אליך
את לא מתייחסת לזה כעונש, נכון?
אני מתייחסת אותו הדבר לדברים האחרים רק שזה הרבה יותר עמוק ורחב

שירלי מקלין מספרת באחד מספריה על יחסיה עם בעלה, אבי בתה.
הם התגרשו בשלב כלשהו והוא תבע אותה על המון כסף בהסכם הגירושין והיא מעולם לא הבינה למה
כחלק מדרכה הרוחנית היא עבדה על גלגולים קודמים
אחד מהם היה עם בעלה והיה שם קטע שהיא פגעה בו - אני לא זוכרת את הפרטים המדויקים - אבל הוא נשבע לנקום
הסכם הגירושין שלה מבטא יפה את הנקמה למעשה שעשתה אז, באותו מפגש בגלגול קודם
זה לא טוב או רע, זה לא שהיא נענשת, זה פשוט מסביר משהו שלא תאם את מערכת היחסים שלהם בגלגול הזה
כרמית, לא הבנתי את עניין התאומים כך שאני לא יכולה להתייחס

ורד,
עוברים שלא מסיימים הריון - לא "מאוכלסים" על ידי נשמה
יש דעות שונות לגבי זמן כניסת הנשמה לגוף:

בכל מקרה, לא לפני 3 חודשים
יש אומרים רק ברגע הלידה

אבל...
סביב אישה בהריון "מסתובבות" נשמות פוטנציאליות, בדרך כלל יותר מאחת - רק אחת מהן תיכנס, כנראה ברגע הלידה, יש אומרים אחרי תקופה.
הנשמה מסייעת לאם בבניית הגוף, ואני מניחה שחוויות חריגות של האם כן יכולות לשנות את הנשמה המיועדת - לפני הלידה
רק שלא תתחילו כל ה"בהריון" לפחד מרוחות וכאלו, אנחנו כל הזמן מוקפים בהן, במיוחד כשאנחנו מתרגלים מדיטציות או דנים בענייני רוח

נשמות של ילדים שמתים כילדים הן נשמות שבאו לעולם לצורך אחד מהשניים:

לשרוף קרמה שנשארה להם - הם מסיימים את הקרמה ופורשים מהעולם, פשוט כי סיימו
לאפשר להוריהן ולסביבה ללמוד שעור של אובדן, שעור של שחרור ושעורים אחרים - הן קיבלו עליהן את המשימה לא כעונש, זו לא הקרמה שלהן אלא של הסובבים אותן - זה לא סתם שיש להם כזאת חכמת חיים מדהימה.

שוב, יש אסכולות שמדברות על עד גיל 7
ויש שמדברות על עד גיל 13
מי שהיו ילדים חולים / נכים (מיוחדים) ועברו את הגיל הנ"ל (7 או 13, זה עניין של "אמונה") זו כן קרמה שלהם, ולהם עצמם יש שם שעור מדהים. במקרה כזה, לפעמים ההורים באו לסייע לנשמה של הילד או שהם עוברים השלמה של יחסים קודמים

עבורי הדברים פשוטים, כפי שאני מציגה אותם כאן, ואני לא טורחת לעשות החלטות לגבי ההבדלים באסכולות, הרעיון חשוב לי לצורך הבנה של תהליכים, של דפוסים, ושל האפיקים דרכם אנחנו יכולים להתפתח ולצמוח. אני מניחה שדבריי לא נופלים בדרך אגביות שכזאת על מי שזה נוגע להם אישית, ומי שמתקשים להסביר לעצמם 'חוויות קשות' שעברו עליהם, יתקשו עוד יותר לקחת אחריות על עצם קיום החוויה בחייהם כמו גם על הדרך בה בחרו להגיב וזה לא ש- X אשם או Y אשם, זה רק הסבר לעצם הקיום של הדבר

גילה, לגבי תאומים - תמיד אמרתי שזו עבודה קשה, והכרזתי שאני מוכנה לעבור את הכל פעמיים, תודה רבה!!. זו אחת הסיבות שטיפול הורמונלי מעולם לא עלה על הפרק מבחינתי

יישר כוח!

עם יותר מדי דברים ההסבר הזה לא יודע להתמודד.למשל עם כל קורבנות השואה.על מה בדיוק הם שלמו כולם?איזה לקח היה מי צריך ללמוד?אם צריך לקבל משהו זה את העובדה שיש בעולם רשע והוא בלתי תלוי בשום דבר.הוא פשוט שם.לא אלאה אותכם בדוגמאות לרשע אני משוכנעת שכל אחד יכול למנות לבד.

שלי,לא תמיד אנחנו מבינים הכל
השואה זה נושא שתמיד עולה בדיונים כאלו כדוגמת המחץ לכשלון התיאוריה
אך לא כך הוא.
אנחנו לומדים שעורים במעגלים שונים:
עד כה דיברנו על שעור שעוברת הנשמה ברמה "האישית"
אבל יש בעולמנו ישויות גדולות יותר מ"אדם"
יש לנו קהילה, יישוב, עם, מדינה, יבשת /איחוד מדינות, עולם
השואה הייתה שעור לעם היהודי ולעולם כולו, המשך השעור בא עכשיו בדמות הטרור האיסלמי
גם אסונות טבע נוראיים, יש להם נטייה להצטופף בתקופות זמן ובאיזורים ספציפיים
תמיד יש מקום ללמידה

במלחמת המפרץ הייתי כמו ילד שקיבל צעצוע חדש ועכשיו הוא משחק בחמ"ל
נהניתי מכל רגע במובן של שעשוע . הייתה צפירה, הערתי את כולם, התקשרתי להעיר כמה אנשים שביקשו והקשבתי. ספרנו את ה"בומים" וניסינו לנחש מרחק. אח"כ החלו להגיע טלפונים של יודעי דבר עם עדכונים מעודכנים יותר מהטלביזיה. כולם חזרו לישון ואני המשכתי לראות טלביזיה. בשעות הערב כשכולם הסתגרו נהגתי לטייל לי ברחובות השוממים תוהה אם אזכה לראות. אנשים לא הבינו למה אני לא מפחדת.
התשובה שלי הייתה: מי שיש לו מה ללמוד מזה שיפגע בו טיל - הטיל יימצא אותו ומי שאין לו - לא ייפגע
המשפט הזה קיבל משמעות מיוחדת עבורי לנוכח סיפורי הטילים:
משפחה החליטה יום אחד ללכת לישון אצל חברים, כמה רחובות מביתם - הם לא היו בבית כדי לספוג את הטיל
משפחה אחרת, לאחר 2 פגיעות טילים, החליטה לעזוב את המרכז. הטיל השלישי פגע באחורי מכוניתם

אדם מושך אליו תמיד את האנרגיות שדרושות לו לשם למידה.
למידה היא הסיבה האחת והיחידה שלשמה באה נשמה לעולם
אפשר להסביר הכל, אם פתוחים ללמוד למידה
אפשר להסביר וללמוד הכל אם מוכנים לקבל את חוק הקרמה כנתון, כחוק קוסמי שעובד תמיד

וזה בסדר לבחור לא לחיות על פי גישה זו, אין חובה להפוך אותה ללא נכונה

תחברי את שני החלקים " ילדים שמתים באו כדי לשרוף את שארית הכארמה שנשארה שלהם" ו- "המטרה היחידה לחיים היא למידה" - כי חיבור שני המשפטים האלה אומר שיש כמות סופית של ידע , גומרים הולכים?

נאוה - סליחה שאני משתמשת בך כבמדריך לעולם מושגים שלם שאני לא מכירה.
מה זה קארמה?

נושא התאומים: אנחנו לומדים בוזמנית שני שיעורים שונים לחלוטין? נושא ההורים: רק נשים נבחרות על ידי ילדיהן? ומה עם הגברים? ומה עם השיעור השונה שכל אחד צריך ללמוד?
ואם אנחנו כל הזמן לומדים ומשתפרים, איך זה שהעולם במחזוריות נשאר בסופו של דבר אותו דבר (או נעשה מקום יותר גרוע... על פי עקרון האנטרופיה: אי סדר יכול רק לגדול)?
ואם ילד שמת, שורף את שארית הקרמה שלו, אז זה סימן שאין לו גלגול נוסף? זה לא סותר את מה שהתחלת איתו?
וחוץ מזה, לא הבנתי את הקשר בין עקרון הפעולה-תגובה (מה שקראת חוק הקרמה) לבין ההסבר הגלגולי לילדים מוכים שהופכים להורים מכים (אני מבינה מאיפה זה בא, בהסברים ארציים).

ועוד דבר - הילד בא ללמוד או ללמֵד? ילד מוכה בא ללמוד כתגובה על שהיה אדם בעצמו מתעלל בגלגול קודם כלשהו, ניחא, אבל מה בדיוק הוא בא ללמד את ההורה המתעלל?

ספר מומלץ בנושא -שעורים ושורשים בזמן רוברט ל. וייס (מקווה שלא טעיתי בשם המחבר)

נעלמתי ליממה. הכנתם לי בלי עין הרע כמות של שאלות:
אביה,
למידה היא גדילה והתפתחות. כמו תלמידי אמנויות לחימה. לא עולים חגורה בלי להגיע לרמת התפתחות מתאימה - פיזית ורוחנית. אין זה משנה אם לוקח לך חודשיים או שנתיים של למידה ואימון כדי לרכוש את המיומנות הדרושה. נשמה באה ללמוד שעור/ים (ביהדות מדברים על "תיקון") היא לומדת בתקופת החיים או חוזרת שוב עם אותו שעור. כמו בחיים - יש לכולנו מערכות יחסים שכמה שאנחנו מנסים לברוח מהן, הן מציפות את חיינו. וזה חוזר וחוזר וחוזר עש ש... יום אחד, אנחנו מחליטים להגיב אחרת וכל חיינו משתנים, ואנשים שהציפו את חיינו, פתאום כאילו נעלמו מהם. ואנשים שחשבנו שיש רק בסיפורים, באים אל חיינו פתאום ומעשירים אותם באור נפלא ואנחנו עומדים משתאים: מה לקח לנו כל כך הרבה זמן?
לכן, אביה, יש נשמות שבאות ל"קורס קיץ" קצר, כדי להשלים
כל אדם לומד ומלמד כל הזמן - לא בהכרח 1:1 עם אותם האנשים. כל אדם יוצר ושורף קרמה כל הזמן

גילה,
קרמה היא חוק קוסמי שנקרא: "חוק העשייה והתגובה"
המשמעות היא: בומרנג - כל אנרגיה שאנחנו מוציאים לעולם - חוזרת אלינו איכשהו. לא בהכרח באותו הגלגול, לא בהכרח ממי ש"ספג" אותה
התאבדות היא ה"פשע" הקוסמי הנורא ביותר וצוברים עליו המון קרמה - אדם שהתאבד פוגע בהמון אנשים
זהו גם שעור קשה במיוחד כי השעור שהסתיים בהתאבדות יחזור קשה יותר וצריך ללמוד אותו בלי להתפתות למוצא הקל של נטישה

כרמית
תאומים זו סוגיה באמת מעניינת. עצם גידול שניים שונים זה שעור בפני עצמו - לא?
גם האבא נבחר, מן הסתם וכך המון דמויות נוספות לאורך הדרך - הנשמה מקבלת / בוחרת את חייה.

ואם ילד שמת, שורף את שארית הקרמה שלו, אז זה סימן שאין לו גלגול נוסף? זה לא סותר את מה שהתחלת איתו?
כל מי שעוסקים ברוחניות וגלגולים חולמים לסיים את עבודתם בגלגול הזה ולא לחזור לכאן, שוב.
כן, נשמה יכולה להגיע לרמת התפתחות שתעצור את גלגל הגלגולים ולא תחזור לכאן. אך יש רמות קיום גבוהות יותר (אנרגטיות). אנשים רבים מדווחים על ישויות שמלוות ומדריכות אותם.
נשמה יכולה להתגלגל מיד, או אחרי אלפי שנים. בעידן שלנו חיים אנשים רבים שהם גלגול של מי שמתו בשואה

עקרון הקרמה - מה שהסברתי הפוך בדיוק למה שכתבת: מי שהיו הורים מתעללים, חוזרים כילדים מוכים עם הזדמנות חוזרת ללמוד שעור ולצאת מהמעגל. כל גלגול שהשעור לא נלמד, מבטיח שעור קשה יותר בפעם הבאה

שכחתי משהו?

לנאוה
"בעידן שלנו חיים אנשים רבים שהם גלגול של מי שמתו בשואה"איך את יודעת?

נאוה, נכנסתי לדף הזה אחרי כמעט שנה שהוא "מת" ואני חייבת לומר לך שאני ממש ממש ממש מתחברת למה שאת אומרת ושמחה לקרוא את מה שכתבת.
אינני יודעת איך או מהיכן, אבל הדברים הללו ברורים לי לחלוטין מבלי צורך בהסברים ושכנועים.
אני אפילו אשתף אתכם במחשבה (אולי מוזרה) שהייתה לי לאחרונה- ב-11 בספטמבר הייתי בבית עם אומני שהיא בד"כ תינוקת רגועה להפליא, ישנה המון גם במהלך היום וכו'. בקיצור, באותו היום היא הייתה ממש רחוקה מלהיות רגועה כמו שהיא בד"כ. היא גם ממש לא ישנה, רק בלילה נרדמה. אז בטח שזה לא אומר כלום, יש גם ימים כאלה. אבל אז נכנסה לי מחשבה על כך שקצת אחרי האסון ב-11.9 נכנסתי להריון ואולי יש בזה משהו? גם שמעתי איזשהו דיבור על כך שאחרי ה-11.9.01 היו הרבה הריונות וגם אני מכירה המון נשים שהיו בהריון בתקופה הזו, מקרוב ומרחוק (ולא רק בגלל שאני הייתי בהריון).
אני גם קצת מאמינה שמחשבות לא באות סתם, במיוחד לא דברים כאלה, אלא שיש להן איזשהו לינק לאיזשהו מקור.
אני לא ממש יכולה לקרוא לזה בשם, או להגדיר זאת כך או אחרת, אבל זה רעיון שעלה לי ואינני פוסלת אותו כהוא זה. אגב, ביום למחרת היא שוב הייתה נופת צופים. סתם מעניין.
ימים טובים

לכל הכותבות
מאוחר בלילה עברתי ברפרוף על הכתוב ונשמתי עמוקות, אני לומדת ומתענינת בפילוסופיות כבר הרבה שנים מגיל מאוד צעיר, כנראה עקב התנסויות חיי, היום יש לי ילד בן שבעה חדשים, למרות שכל התאוריות המדוברות מוכרות לי וכך גם כל המושגים, אני מתעקשת להמשיך לא ליישם אותם לכאורה ואולי אני מיישמת ללא ידיעה, לא הזמנתי את בני ולא המצאתי את שמו הדבר היחידי שאליו אני מתפללת בסופו של יום הוא שכל אחד במשפחתינו המצומצמת יגיע לממש את הניצוץ האלוהי שבו, את כל הידע שלי צמצמתי לתפילה זו ואנני עושה יותר, וכל הזמן קיים הקונפילקט בי למה זה כך, את הצד שדוחף אותנו לחשוב על הדברים שמעבר למציאות ולהתפלל בודאי כולכן מכירות רציתי לשתף בצד השני, הגורם לנו לדעת ולא לעשות, סיפורי הוא סיפור קהלת, הכל בסוף לאחר מחקר מעמיק מגיע לאותה תוצאה, הכל הבל הבלים או מה שבעצם המשפט הזה אומר לדעתי הוא, הכל אמת לאמיתה, כל מה שמישהו אומר ועושה בכל מקום ובכול זמן הוא אמת, אין תאוריה נכונה ולא נכונה, כל אדם חי בסרט שלו וממציא את ההסברים שלו וכולם נכונים, אז אני שואלת את נאווה, אם הלימוד הוא מטרתה הנעלה של נשמה הבאה לעולם, מה מטרת הלימוד? עד היכן אפשר לעלות בחגורות והאם הגבוהה ביותר איננה בעצם שוות ערך זהה לנמוכה ביותר?
לא רוצה לכתוב יותר מדי באריכות בפעם הראשונה, מקווה שלא הלאיתי אתכם, אולי העליתי תחושות מוכרות????

מצטערת

לא כ"כ הבנתי אותך

ורד יקרה, שמחה שהדף עדיין פעיל ויש מישהו בקו השני, חשבתי כיצד הסברתי את אשר כתבתי, לי זו מציאות כל כך מוכרת ועל מנת להסביר אותה אני צריכה לצמצם אותה לבעיה שאפשר לכמת, נראה לי שניסיתי לכתוב על הפער שבין התובנה וההסכמה עם רעיונות רוחניים כמו אלו שכתבת עליהם ואחרים לבין חיי היום יום ועד כמה יש בנו, בי, את המשמעת העצמית, הצורך והאמונה להשתמש בהם , אני כותבת על תחושה שאני חיה איתה מאז ילדותי כי בעצם אין באמת סולם של טוב יותר או פחות בעולם, הכל על קו משווה, מה שמשאיר אותי עומדת על מקומי וכל שביכולתי לעשות הוא לחיות את היום, כשאני מבקרת עצמי אני חושבת כי נקטתי בעמדה של לא לקחת אחריות על כלום ופשוט להתנהל איכשהו, זה מפחיד אותי בייחוד היום כאמא אבל מצד שני אני לא יכולה להאבק בתחושה כי הכל עומד על קו אחד ואין משמעות לתזוזה זו או אחרת על הקו מעבר לדאגה להיות שלם בכל רגע ורגע, משימה מאוד תובענית לכשעצה, אני יודעת שיש כאן סתירות, רציתי לראות אם ישנם עוד אנשים שעומדים בסופו של יום מול המסקנה שהכל הוא מאה ואפס בו זמנית ואיך הם עוברים את היום.

מומלץ הספר - התקדשות של אליזבת הייך.

הוא קשה לקריאה בצורה בלתי רגילה. אני נתקעתי באמצע, עם כל סיפורי הפרעונים.

אני קוראת אותו בשקיקה כל כמה זמן.
אותי הוא מרתק, במיוחד החלק עם הפרעונים. זה עושה לי להרגיש איזשהו קשר לתקופה ההיא וגם איכשהו מרגיש לי מוכר.
בתיקשור שעשיתי בהריון עלה שיש מצב שהנשמות שלי ושל אומני כבר היו יחדיו בעבר ולי זה ישר התחבר למצרים. המתקשרת חשבה שאפילו מוקדם יותר, באטלנטיס (שגם לשם יש לי תחושה מוכרת כזו).
מאד מעניין.
גם הזמן של המסעות למקומות האלה עוד יגיע אליי מתישהו. אני מרגישה

יעל - גם אני מרגישה כך.

יעל של שי, אני לא יודעת אם את עוד כאן. רציתי להגיד לך שאת מאוד מובנת לי. אני מזדהה אם התחושות שיש לך מילדות (גם לי יש).
בעייני אין אמת מוחלטת או שאף אחד לא יכול לתפוס אותה במלואה. כל אחד מבין\רואה זוית אחת שלה.
אני אוהבת להכיר דעות של אנשים אחרים ונסות להרגיש איפה שם מבצבצת האמת. זה מאוד קל לי עם אנשים שמדברים "בשפה שלי" ופחות אם אחרים.
נראה לי שאין ממש מדרג, כמו שאת אומרת שהכל הוא מאה ואפס בו זמנית , אבל זה במימד אחר. ביום יום אני לא מצליחה לתפוס אותו. זה כן עוזר לי (כשאני זוכרת) לקבל את האחר על שונותו.

שליחה על ידי מיכל* » 31 יולי 2004, 02:30

קראתי את הנושא בשקיקה, אני תוהה מה מהות הקשר שבין האדם לחיה הקרובה אליו.
האם החתול שלי בחר בי? הכלב? אני יכולהלהשוות בין נשמה של ילד לכלב בהקשר הזה?

בתור אחת שממש מתחברת לנושא, באמת מעניין מה זה אומר לגבי בע"ח...
הנשמה של הבן שלי בחרה בי ברגע שבחרנו את שמו, אולי במידה מסויימת "זימנו" דווקא אותו.

תודה למיכל שהעירה את הדף הזה.

נאוה ואחרות - גם לנו יש תחושה שילדינו בחרו בנו. גם לנו יש תחושות שונות לגבי דברים אי רציונאליים. אבל הבטחון המוחלט שבו את מדברת על הדברים מוזר לי. איך אפשר להיות כל כך בטוחים בדברים האלה? זה הכל עניין של אמונה ומחשבה, אין (עד כמה שאני יודע) שום הוכחה או ביטוי ממשי לדברים האלה. יכולים להיות גם הסברים אחרים לאותן תופעות ממש, אז מנין הבטחון בהסבר שלכן? אולי זה הסבר שטוב ומתאים לכן אבל לא למישהו אחר? ואם כן - הרי זו אכן אמונה ולא משהו מוחלט.

איזה דף מדהים !!!!
ממליצה בחום על הספר "מסע הנשמות" של ד"ר מייקל ניוטון.
בעל דוקטורט בפסיכולוגיה ומהפנט מוסמך.
מנסה לענות על השאלות:מהי ההרגשה למות? מה רואים ומרגישים מיד לאחר המוות? איך בוחרים בגוף חדש להיוולד בו על כדור הארץ? דרגות שונות של הנשמות וכו'.

הכל מעדויות של מטופלים אותם היפנט והחזיר למימד שבין הגלגולים.
מרתק !!!

יעל של שי, פגעת לי בול.

אני רוצה להוסיף, שעם הקטנה כ"כ רציתי שהיא תהיה דומה לאמי - ויצאה בול אמא שלי. וגם כל ההיריון אמרתי לה שהיא שמש וכוכבים, הרגשתי שהיא כ"כ מותק - יצאה סוכריה כזאת, שאנשים וילדים רק רוצים כל הזמן לקחת אותה אליהם והיא כל הזמן מחבקת את כולם!
לגדולה קראתי בשמה עוד בבטן וכשיצאה לזרועותי מייד קראתי בשמה והיא נהדרת!
גם כל ההיריון של הגדולה והקטנה עשיתי מדיטציה טרנסנדנטאלית.

יעל של שי - גם אני מרגישה ויודעת דברים מסויימים מגיל צעיר, במיוחד דיבר אלי המשפט " שהכל 100 ואפס בו זמנית" זה כל כל נכון... כמו גם שאני יודעת שמה שנאווה אמרה על התאבדות הוא נכון התאבדות היא ה"פשע" הקוסמי הנורא ביותר אבל אני הכי מזדהה עם הפער שדיברת עליו - הפער בין הידע לבין היישום. זה לא סתם מציק לך, זה לא סתם שאת מבינה את הדברים האלו- הנשמה שלך רוצה לצמצם את הפער הזה.... לכן כל הבנה והתייחסות שלך אפילו הקטנים ביותר מקדמים אותך.

בנוגע לשואה- אדם מחפש משמעות / ויקטור פרנקל, יענה על השאלה הזו...
וגם רציתי להוסיף שחיפשתי וגם מצאתי מדוע בחרתי להיוולד להורי - הם מגבים (מלשון גיבוי) את השיעור שאני הייתי ועדיין צריכה ללמוד בחיים האלו.
והיום אני רואה את השיעור הזה בעוד כ"כ הרבה מקומות ולא רק שם. הוא ממש שיעור חיי. אני יודעת שכל קושי שניתן לי הוא בעצם זכות ללמוד ולהתפתח.
מישהי אגב מכירה את החומר של ימימה?

מכל או יותר נכון מחלק מהדברים שקראתי פה אני די מתחברת , אבל אימרו לי מה קורה שילדת נולד להורים מסויימים אבל הם נתגרשים ולמשפחה החד הורית עם אמא מצטרף אבא אחר ועל האבא "המקורי" אין כלל השפעה על חיי הילד ?
ומה קרוה אם האמא המקורית בכלל לא גדלה אצל הוריה המקוריים אלא אומצה כלומר אפילו הסבא שנותר אם נגיד הסבתא נפטרה כשהייתה קטנה הוא גם לא מקרורי לאמא אין כאן איזו שהיא בעייתיות?

<מאוד מעיניין אותי לדעת @} >

ממליצה לכם על ספר בשם "משואות האור" התשובות שם בשבילי שינו את העולם...
לגבי השואה- עבור המתים זה היה כבוד ושמחה להעניק את השיעור הקשה הזה לאנושות וע"פ הספר זו היתה נקודת הזמן בה התחילה "התוכנית החלופית"- התעוררות רוחנית, הבנת מנגנון הקרמה ויצירת "גן עדן" עלי אדמות משלנו. אבל המסר הכי משמעותי מבחינתי בספר היה זה: לשמוע הכל ואת מה שמהדהד בליבי כאמת לאמץ כשלי ואילו מה שלא מדבר אלי להניח בצד ללא שיפוט כי המידע/המסר מיועד למישהו אחר מאז כשאני שומעת דעות/מסרים/אמונות שאני לא מתחברת אליהן אין בי שיפוט ואני שמחה בשביל מי שאותו הן מרגשות ובשבילו הן הונחו שם....

אני מאחלת לנו שהילד שלנו יבחר בנו מאוד מאוד מאוד מאוד בקרוב.. עיניין של ימים...

חיפושית,
מיה גל כתבה בדף סיפורים קוסמיים את סיפור האימוץ של בתה. אני מעתיקה אותו הנה, בתשובה (אפשרית) לשאלתך.

מיה גל (19.10.2003 07:21):
כשהייתי בתהליך האימוץ של בתי, אחד הדברים שהכי העסיקו אותי היה למצוא לה שם (חלק מהחיפוש מופיע בדף בחירת שם ). רציתי שם עברי עם משמעות ופשוט לא מצאתי אחד כזה שידבר אלי באמת. ואז יום אחד, בזמן שקראתי ספרות מקצועית - ספר פילוסופיה סינית באנגלית - נתקלתי (בפעם המליון) במילה TIAN, שמיים בסינית. פתאום המילה הזו קיבלה משמעות חדשה, צליל חדש, פתאום לא הבנתי איך לא חשבתי על זה קודם, וזה הפך להיות שמה של בתי שאז עדיין לא נולדה בכלל.
כמה חודשים אחר כך, הודיעו לי מהעמותה דרכה אימצתי שיש להם תינוקת עבורי. קיבלתי את התיק הרפואי שלה והסתבר שהשם שניתן לה שם, בגרוזיה, הוא NATIA.

הקרבה הגדולה הזו בין שני השמות צימררה אותי אז ומצמררת אותי עד היום.
אין לי צל של ספק שמקריות לא היתה פה.

אני ממליצה בחום על שני ספרים בנושא, של בריאן ל' וויס שכתב את "שורשים ושיעורים בזמן".

" רק האהבה היא ממשית" - מסופר על גבר ואישה, מטופלים של המחבר,(כל אחד לחוד ללא הכרות אחד את השני )שגילו כי הם נשמות תאומות שנפגשו ונפרדו על פני כאלפיים שנה. מדהים!!!

"מסרים מעבר לזמן" - יצא השנה (2004). ספר מעניין ומעורר מלא מחשבות ותובנות.

גם אני התפעלתי מהספר "שורשים ושיעורים בזמן" ואני ממליצה על ספר נוסף שיצא השנה- חכמת המפתח/יהושע קצת קשה להשיג אותו בחנויות אפשר לפנות למחבר שגר בישוב תקוע. למרות שבגדול לדעתי לא כדאי לחקור בנסתר כי מפסידים משהו...הרי כל עינין התיקון שלנו הוא גם לגלות אותו (את התיקון) מהחיים הנוכחיים ולא מנבירה בחיים קודמים.וכנראה שהיו...

מומלץ הספר - התקדשות של אליזבת הייך.
גם אני ממליצה ותודה תודה על הדף הזה שמחזיר אותי לתובנות שקצת שכחתי לאחרונה...

שליחה על ידי אתי* » 05 מאי 2006, 17:39

נאוה שלום רב. מדפדוף באתר שלכם, אני רואה שאת גם עונה לאנשים בנושא מיסטיקה. קראתי הרבה בדף זה
"ילדים בוחרים בנו". לא ברור לי הקטע של נשמות פשוטות ונשמות מפותחות. האם זה נכון שאם עברתי חוויות קשות בילדות אז יש לי "הכבוד" להיות נשמה מפותחת. ופה בעולם הזה יש הבדל בין האנשים שהם נשמה מפותחת לאנשים עם נשמה פשוטה ואיך מרגישים את זה. אני התייתמתי בגיל 10 חודשים וגדלתי בויצ"ו עד גיל 7 בו חזרתי הביתה. ואז הכרתי את אחי לראשונה. וגם רק אז הכרתי את אמי החורגת שהיתה חורגת במלוא מובן המילה. ובאמת עברתי ילדות מאד קשה.
וגם לאחר שנישאתי עברתי חוויות לא נעימות גם מבחינה כלכלית. וגם כיום כשכל החברים שלנו נהנים מהפנסיה ומבלים
אנחנו עדיין חיים כמו זוג צעיר שמתחיל את חייו. האם זה אומר שהנשמה שלי שהיא מפותחת בחרה חוויות כאלה?
דרך אגף התכתבתי אתך באי מייל לגבי הנוני. תודה אתי.

נאוה, אמרת: כך, נשמה שהייתה אדם שהתעלל בעבר, יכולה למצוא עצמה חוזרת לגלגול כילד שמתעללים בו והסיבה היא כי הנשמה צריכה ללמוד שם משהו, ואולי גם "לשלם" את מחיר ההתעללות. אני לא מסוגלת לעכל את המשפט הזה, זה נשמע כמו הצדקה להתעללות בילדים וזה קשה מאוד.
אני מעדיפה לחשוב שכל ילד נולד חף מכל פשע , הוא בפוטנציאל המקסימלי שלו ויש לו הזכות לקבל את מלוא ההזדמנויות בחייו.

אפשר לנסות לתאר את זה כאל מאגר אדיר של נשמות, שלכל אחת מהן יש איזשהו מסלול/שיעור/דרך שהיא אמורה לעבור ואז היקום/אלוהים/איך שלא תקראו לזה (שמתפקד כאן כ"סוכנות כ"א מתוחכמת ומורכבת עד מאד) משבצת את הנשמות זו לזו למארג משפחתי מדויק כל-כך, כך שכל משתנה במשוואה הזו יאפשר לשאר לחוות את השיעור שלו בצורה המיטבית.

שכל ילד נולד חף מכל פשע
נכון.
והסיבה היא כי הנשמה צריכה ללמוד שם משהו, ואולי גם "לשלם" את מחיר ההתעללות.
ללמוד משהו כן אבל לשלם זה מושג שקיים רק בעולמינו עולם הרוחות אינו מעמיד נשמה מול סיטואציה של חטא ועונש אין "לשלם"!
חשוב להפריד.
הכל בחיים הוא שיעור. נושאת על בשרי את השיעורים האלה. יש בחירה. אפשר להיות קורבן אפשר לבחור אחרת. שם השיעור מתחיל. אם פוגעים בך ואתה עסוק בפגיעה בלבד כל חייך או אז השיעור לא עשה את תפקידו. יצא לי יותר מפעם לחשוב: "מה לעזזל חשבתי שבחרתי את הגילגול הזה?!" אבל עכשיו מוקפת אהבה אני מקבלת באהבה את הדברים כי הם אלו שהביאו אותי למה שאני.

אני מוקסמת מהרעיון
כששיתפתי בו את ביתי בת ה4,5 הערב, נותרנו לנו מחובקות ושקועות במחשבה כמה דקות. ואז היא אמרה:
איזה מזל שבחרתי לי אמא כזו...
מי יכול לזכור קשיים אחר כך?

שלום לכן,
יש לי שאלה, קצת מיתביישת וחוששת אבל בכל זאת מעזה.
אז ככה, לצערי הרב עשיתי הפלה בעברי הרחוק. וכל השנים ביקשתי סליחה ומחילה מהנשמה שלו (לא יודעת איך אבל מאמינה ויודעת שזה היה בן).
כל השנים ביקשתי מאותה נשמה שתיתן לי צ'אנס נוסף ותחזור אלי כדי שאוכל לפצות אותה ,לאהוב ,לתת ולענות על כל צרכיה. ביקשתי ממנה שתחזור אלי ותציל אותי.
כשניכנסתי להריון כל כך שמחתי ויחד הציפו אותי געגועים וכאב על הילד שלא זכה לחיות בגלל שלא איפשרתי לו. ופיתאום היה לי חלום שילד מגיע אלי ומחבק אתי, התעוררתי עם הרגשת הקלה שהוא סלח לי (בעבר חלמתי שהוא חונק אותי ומאשים אותי שהרגתי אותו). האם תפילותי נענו והוא חזר אלי למרות שזה לא מאותו האבא (בעבר נשארתי עם החבר רק בגלל שהאמנתי שאם אני ישאר איתו הנשמה תחזור אלי ותיתן לי צ'אנס נוסף). הבונבון שלי ילד מקסים, בלי עיין רעה, אוהב כל כל, מחבק ומנשק ורוצה חום וקירבה כמה שיותר. החיוך שלו, הוא החיים שלי, נסיך קטן שלי, אהוב ליבי.

והשאלה?

האם זה אפשרי שזו אותה נשמה? ושניתנה לי הזדמנות נוספת.

אפשרי, לא הכרחי.
לכל נשמה יש את ההתפתחות שלה.
חלקן ממהרות יותר, אחרות פחות.

יתכן שאותה נשמה נענתה לבקשתך
אבל באותה מידה יכול להיות שכל מה שחווית הוא חוויות שנבעו מרגשות אשם עמוקים.
הפלה היא אובדן שכל אישה חווה אחרת.
יש נשים שמגיבות ישר, בעוד אחרות מגיבות רק שנים אחרי.

אני שמחה בשבילך שילדת (מכירה כאלו שלא הצליחו - זה קשה!)
מציעה לך לגדלו בשמחה בלי קשר להריון ההוא.
בין אם זו אותה הנשמה ובין אם לא - זכותו של הילד עומדת לו בעת הזו, בזמן הלידה הממשית שלו.
הקשר הקרמתי שלכםהוא קודם לחייך אלו.
אולי החלטתך לעשות הפלה קשורה לאותה קרמה לא ידועה....
מברכת אותך שתגדלי אותו בקלות ובשמחה.

תודה ,
ללא קשר להריון הקודם, מאושרת מהמתנה הנפלאה שהשם הפקיד בידנו, ואולי בדרך זו או אחרת זהו הזדמנות נוספת שקיבלתי.
ושוב תודה לך|L|